סרט ה"אמריקן" הטוב ביותר:
7  |
אמריקני בפריז |
| 13 |
אמריקן גראפיטי |
| 5 |
אמריקן ג'יגולו |
238  |
אמריקה X |
| 68 |
אמריקן פאי |
| 216 |
אמריקן ביוטי |
| 37 |
אמריקן פסיכו |
| 21 |
אמריקן ספלנדור |
| 4 |
אזרח אמריקאי |
| 33 |
נינג'ה אמריקאי |
מספר מצביעים: 642
סרט ה"אמריקן" הטוב ביותר
– פורסם ב 3 באפריל 2004Posted in: סקרים
ורק כדי לסבר את העין
אלה הם שמותיהם האנגליים של הסרטים שבסקר:
כמובן, קיימים עוד סרטי 'אמריקן' רבים שנשארו בחוץ.
אמריקה X
הסרט הכי-טוב של אדוארד נורטון, וזה אומר הרבה.
בקשר לאמריקן ביוטי (שאני בטוח שאנשים רבים יבחרו בו):
מדובר בסרט טוב, אבל בסופו של-דבר הוא רק משחק אותה עם מסר, כי המסר שלו הוא לא משהו חדשני.
הרשה לי לא להסכים
נורטון הוא אמנם אחלה נאצי, אבל הסרט חינוכי מדי. אמנם נאציזם זה רע (איזה משפט דבילי), אבל אני בכל זאת הרגשתי שמישהו מנסה להאכיל אותי מוסר השכל עם כפית.
''נורטון הוא אולי אחלה נאצי''
לקח לי לא מעט זמן להבין למה התכוונת.
הצילו
איזה פרשנויות אפשר לתת למה שכתבתי?
התכוונתי למשחק, לא לסרט *חיוך של מבוכה.
אמנם הסרט אכן דוחף לנו את המסר, אבל אין ברשימה סרט טוב יותר, גם אמריקן ביוטי עושה בדיוק את אותו הדבר.
ולכל אלו שאומרים שמועדון קרב הוא סרט טוב יותר מאמריקה איקס אני מסכים לחלוטין, הכל נבע מזה שכתבתי משהו אחר במקום "המשחק" ("הסרט").
אז אתה טוען ...
שאמריקה X טוב יותר ממועדון קרב?! עם כל הכבוד לאמריקה X, באמת שהוא היה אחלה סרט והכל, אבל הפדגוגיות שלו מציקה מדי (אם כבר מדברים על מסר לא חדשני).
מה שטענה שפריצוחית
טוב, לא ראיתי אף אחד מהסרטים האלו,
אז אני חושב שאין לי זכות להצביע
אמריקה איקס
אז מה אם זה היחיד שראיתי(טוב, חוץ מאמריקן פאי)?
לא ראיתי אף אחד מהסרטים כאן
על רובם לא שמעתי.
הבושה, הבושה…
מי בחר באמריקן פאי? התוודה בפנינו ונהרוג אותך מיד בלי עינויים.
אני
ואני גאה בזה!
לא ראיתי את כולם, כמובן,
אבל אני מוכנה להסתכן ולנחש שאף אחד מהם לא יהיה יותר אהוב עלי מ"אמריקן ביוטי", סרט שהייתי מוכנה ללדת את ילדיו.
הפעם זה קל.
היחיד שראיתי זה אמריקן ביוטי (בסדר, ראיתי פעם גם "נינג'ה אמריקאי" אבל אני מנסה להדחיק את זה).
מעניין מי ראתה
את אמריקאי בפריז ומדוע הוא עדיין לא נבחר כסרט הטוב בסקר
לא ראיתי אומנם.
אבל כרגע יש לו 0 הצבעות, כלומר ש*את* עדיין לא הצבעת לו.
לא ראיתי אומנם.
אמת.
לא ראיתי.
למרות שלרגע היה נדמה לי שזה סרט חמוד אחר שראיתי,כנראה שהיה להם שם דומה.
לא ראיתי חצי מהסרטים
או, אם להסתכל על חצי הכוס המלאה, ראיתי חצי מהסרטים. את בפריז, גרפיטי, ג'יגולו, פסיכו ואזרח לא ראיתי. לגבי האחרים:
אמריקה X: סרט חזק ומאוד לא קל לצפיה. אדוארד נורטון נותן את ההופעה הכי טובה שלו עד כה (למרות שיש לו סרט שאני יותר אוהב, נחשו איזה). הצורה בה מוצגים הנאו-נאצים* באמריקה כאנשים הצומחים מהקהילה הקטנה, אפילו מהבית השכן, היא מטרידה ומעוררת מחשבה. לשם שינוי, ניגשו לנושא לא כבדיחה ("האחים בלוז", "מוות לסמוצ'י"), אלא כנושא שצריך לעמוד על סדר היום. מן הסתם, ברור שהנושא ישאר חשוב רק בסרטים כל עוד לא מתחילים לעשות קעקועים עם נפט.
אמריקן פאי: הסדרה היא כמו גרסה אמריקאית של אסקימו לימון. כמה בדיחות חביבות, הרבה בדיחות גסות ובעיקר סקס. בסרט הראשון יש לדעתי כמה בדיחות שלמעשה מצחיקות, למרות שבסופו של דבר הכל חוזר ל"פאי". הסרט השני, כצפוי, שחק את אותן הבדיחות והשאיר אותי עם פנים רציניים כמעט לכל אורכו. את השלישי כבר נמנעתי מלראות. התחושה היא שמה שהתחיל כקומדית נעורים חביבה ולא רצינית, הפך לתחרות מי עושה את הדבר הכי אידיוטי. תודה, אבל בשביל זה יש ג'ק-אס.
אמריקן ביוטי: הסרט יפה, הבימוי מוצלח והמשחק מעולה. זהו, אין לי יותר מה לכתוב על הסרט שבמשך שעתיים מושך את המסר שהועבר כבר בעשרות (אם לא מאות) יצירות לפניו. בין אם מדובר ב"כולם היו בני", או במספריים של אדוארד, אין פה חדשנות.
נינג'ה אמריקאי: ראיתי את הסרט מתישהו כשהייתי ביסודי וכבר אז הוא נראה לי דבילי. אני חושב שזה אומר משהו.
אמריקן ספלנדור: הבחירה שלי. לא כי הוא הכי טרי בזכרון (אמריקן ביוטי שודר השבוע בטלויזיה), לא כי כתבתי ביקורת עליו (כתבתי גם על החטוף, אבל לא הייתי מצביע לו ברוב הסקרים), אפילו לא כי זה מקובל לאהוב את הסרט (עובדה שאת דו"ח מיוחד לא אהבתי). יש בסרט הזה מגע אנושי וטיפול אוהב יותר בדמויות מבשאר המועמדים בסקר. קשה מאוד לא להזדהות עם הגיבור והדמויות המשניות מקסימות. המעבר בין סרט עלילתי לתעודי מדגים את ההשקעה (גם אם דלת תקציב) ביצירה. זוג הבמאים/תסריטאים עשה מאמצים רבים להוציא את הסרט כסיפור פשוט ומעניין, תוך השוואה לסיפור האמיתי. הסרט נוצר מתוך אהדה רבה להארווי פקר, אבל לא מתוך נסיון להציג אותו כאדם על-אנושי שמסוגל להתמודד עם הכל.
*הפסדתי?
לאיזה סרט התכוונת?
(כשאמרת שיש סרט של אדוארד נורטון שאתה יותר אוהב).
):
מה, ולהרוס את משחק הניחושים?
נאמר את זה ככה, יש בסרט ערפד, נרקומן ואת כלתו של פרנקנשטיין.
כן, מועדון קרב
הרמזים התייחסו לתפקידים אחרים של שחקנים בסרט.
ערפד: בראד פיט ("ראיון עם ערפד")
נרקומן: ג'ארד ליטו ("רקויאם לחלום")
כלתו של פרנקנשטיין: הלנה בונהם קרטר ("פרנקנשטיין")
אני חושב שאד נורטון טוב מאוד במועדון קרב, אבל פחות מבאמריקה X. לעומת זאת, מועדון קרב הוא בין עשרת הסרטים האהובים עלי, אמריקה X נמצא נמוך יותר.
יום אחד
אני אזכה לראות את מועדון קרב כמו שצריך, מההתחלה עד הסוף ועם המון ניתוחים. עד אז…
ורגע, לאן נעלמה התגובה של נורטון בשירשורון שלנו?!…
):
ההתלבטות שלי דווקא היתה בין
אמריקני בפריז לבין אמריקן ביוטי.
אמריקה X סרט טוב. טוב מאוד אפילו, אבל לא אחד כזה שיחזיק מעמד צפיה שניה לפי דעתי. חוץ ממשחק מדהים של נורטון, הוא מעט פשטני ושבלוני. יש כמה סצינות מצוינות (משחק הכדורסל) אבל נראה לי שבהתמודדות מול שני הסרטים האחרים הוא מפסיד די בקלות.
אמריקאי בפריז סרט מצויין. אני זוכר שבתור ילד די התלהבתי מג'ין קלי המרקד ליד הסיינה, ולפני כמה שבועות, כשראיתי את "חידון בחרוזים" ואודרי הפבורן הזכירה את אותה סצינה, נעשה לי חשק לראות אותו עוד פעם.
אבל מצד שני, אני חושש שבמבחן הזמן העלילה לא תשרוד, בניגוד לשירים ולריקודים. אבל אולי זה העיקר.
נשאר אמריקן ביוטי. אני לא מסכים עם הביקורת שנשמעה כלפי הסרט בתגובות פה ולגבי המסר שלו. נראה לי שאני די חולק לגבי מה המסר היה ואיך הוא הועבר (לדוגמה – אני חושב שזה מאוד שונה מה-"מספריים של אדוארד"). בנוסף לכך, השילוב בין הדמויות, המשחק המצויין (כמעט של כל הדמויות) ובניית העלילה והמסר מצויינים. אני אפילו חושד שהמשחק והדמות המעצבנים של הילד של השכנים נבנו בכוונה, ומשתלבים מצויין בסרט.
התלבטתי מאוד מאוד בין
אמריקה X ואמריקן פאי (למרות שהם שונים ל-ג-מ-ר-י)
שמעתי גם שאמריקן ביוטי סרט יפה אבל לא ראיתי…
אז בסוף בחרתי באמריקן פאי בגלל שזה אחד הסרטים היותר מרעננים שראיתי, וגם ההמשכים לא רעים…
דרך אגב
נה נה נה נה נה… (לכל המתחסדים שראו אמריקן פאי, אהבו, אבל עדיין מלכלכים עליו…)
אני חייב להסכים לגבי משהו
מאוד קל לשנוא את אמריקן פאי, אבל קשה להודות שאוהבים אותו. בערך כמו "אחי, איפה האוטו", מדובר בקומדית טראש חביבה (הסרט הראשון לפחות) שבהחלט מודעת לעצמה ולא מנסה להפוך עולמות כדי למצוא חן. מכיוון שהסרט לא נחשב איכותי, או אנטי-הוליוודי, יש משהו מביך בלהודות שהוא בסה"כ כיף לצפיה.
אז מצד אחד, אין שום בעיה עם זה שאנשים שונאים את הסרט, הוא באמת לא מדבר לכולם. מצד שני, כשמישהו נהנה, אבל מתבייש להודות בזה כי הדבר פחות מקובל, זו כבר סתם צביעות.
אמריקה X
סרט מרתק.
יש מאחוריו גם סיפור מעניין.
מסתבר שהבמאי לא היה מרוצה מהתוצאה הסופית ותבע מהמפיקים שהסרט יוצג עם שם במאי פיקטיבי! בסוף הוא הפסיד…
במאי שמגיע מתאטרון
הוא לא ערובה לשום איכות, כמו שמוכיח לנו שוב ושוב דיויד מאמט. תסריטים קצת מעל לממוצע, אבל בימוי פשוט מחורבן.
וזה כאמור
עניין של טעם
וואלה, סקר שנראה כמו אירויזיון
שני מתמודדים עקשנים, ועוד הרבה שלא מקבלים כלום.
במבט קצר על הסרטים, עושה רושם ש"אמריקן" חייב תמיד להיות מייצג נאמן של סרט ז'אנר. כך למשל אמריקן גרפיטי הוא מייצג נאמן של ז'אנר ה"אנחנו בני עשרה מיואשים, שרוצים לעזוב את העיירה הקטנה ולגלות עולם" שלה שייכת גם דיינר, והצגת הקולנוע האחרונה, וגם דוסון קריק, וגם דנסר טקסס הנחמד מאד עם ברקין מאייר. בכל מקרה, אמריקן גרפיטי הוא מהטובים בז'אנר, אם לא הטוב שבהם.
"אמריקן ביוטי" מייצג את ז'אנר "פרוורים זה פיכסה, ויש שם המון שחיתות אמריקאית, ובני נוער משועממים" שלה שייכים גם יצירת המופת של סולונז אושר, סופת קרח של אנג לי, ולמיטב הבנתי כל הסרטים של לארי קלארק (אם כי אני ראיתי רק את "ילד רע"). אמריקן ביוטי הוא מופתי, רק טיפה פחות מאושר.
"אמריקן פאי", הוא כמובן אחד מסרטי "אנחנו בני נוער חרמנים שרוצים מאד לזיין, אבל אין לנו את מי, אבל אם נצחיק מישהו אז כנראה נמצא" שלו שייכים גם רוד טריפ, אמריקן גאי, לא יכול בלי ועוד רבים וטובים. מבחינתי אמריקן פאי נופל מרוד טריפ, ובטח שנופל מיצירת המופת של הז'אנר – ג'יי ובוב השקט מכים שנית.
"אמריקן פסיכו" – הוא עוד סרט שמנסה לקטול את תרבות הצריכה מפרספקטיבה פסיכוטית, כך היה למשל מועדון קרב או המשחק, אבל בעיקר היווה מטאפורה ספציפית בסרטים רבים (קאובוי של חצות, 12 קופים ועוד רבים וטובים). אני אישית אהבתי את אמריקן פסיכו, אבל לא מספיק.
ו"אמריקה x , הבחירה שלי. לכאורה מדבר על נושא נדוש אבל אני לא יכול לחשוב על עוד סרט אחד שראיתי, שדן בנושא דומה. אני אוהב סרטים מזעזעים שחובטים בבטן הרכה בלי להרפות, אבל מצד שני גם בלי להביך, ועושים את זה באפקטיביות ובמיומנות, ובנוסף גם מכניסים מעט קיטש אפקטיבי. אמריקה איקס הוא אחד מהסרטים האהובים עלי, והוא בהחלט הבחירה שלי.
וואלה, סקר שנראה כמו אירויזיון
או, בקיצור,
סרט נעורים-סקס ממוצע, ודרמה פסיכולוגית עורבנית.
ולאמריקן X באמת לא הצלחתי להתאים אף ז'אנר בנמצע…
אינטרסטינג
כשראיתי את הסקר ישר חשבתי
"אמריקן ביוטי" ומיד אחריו "אמריקה איקס". אחרי זה הצבעתי וראיתי שגם אמריקה (נו טוב, ישראל) חושבת כמוני.
אמריקן ביוטי הוא סרט שגורם ללב לי להתמלא כמו בלון ולהרגיש שהוא עומד להתפוצץ. אני לגמרי מבין למה קווין ספייסי מלא תודה על כל רגע מהחיים הקטנים והמטופשים שלו, ואני מודה לאלן בול על כל רגע מהסרט הקטן והמופלא שלו.
אמריקה איקס, מעבר לסצנת האונס המדהימה של אדוארד נורטון, מעבר לאדוארד פרלונג הנסיכי והנושא הנהדר, והסוף המנתץ, תמיד ייזכר אצלי בשל סיבות אנוכיות: מישהו פעם הגיב לסיפור קצר שלי ואמר שהוא מזכיר לו את אמריקה איקס, הגבתי שבעיניי זו מחמאה אדירה, ומישהו אחר הגיב ואמר שאם כבר ההשוואה היא מחמאה לסרט ולא ההפך. כך או כך, הייתי מוחמא בטירוף להיות חלק מהמשוואה.
שני סרטים נפלאים. אחד קצת יותר. זה הכול.
סיפור קצר? הומ....
אפשר לינק למקום בו הוא פורסם?
אני סקרן מאוד…
קצת סקרנות עוד לא הרגה אף אחד...
(פרט לחתול כזה או אחר)
קשה..קשה..
אומנם ראיתי הרבה סרטים מהרשימה, (אפילו את הסרט של גרין) אבל משהו בסקר, אפעס, מסרב להתיישב לי במוח כמשהו שאני יכול להשתתף בו, אולי בגלל שחוץ מהמילה "אמריקן" אין שום דבר שקושר את הסרטים באיזשהו אופן? וכמו שנאמר כאן, כל אחד מהם מייצג ז'אנר מסויים – מה שמחזק את הבעייתיות שמזמזת לי בראש. אז בנתיים אני בהמתנה.
לוח תוצאות הסקר מלמד עד כמה רדוד הוא עומק ההיסטוריה
למה לא כללתם את הסרט הטוב הנ"ל
לא ראיתי עדיין את ספלנדר,ויש לי תחושה חזקה שכאני אראה אותו הוא יעבור למקום הראשון. אז בינתיים:
פריז: חביב יחסית לסרט ריקודים.
פאי: חביב מאוד יחסית לסרט מטופש.
פסיכו: יותר מדי ניסוינות לזעזע בלי משהו מיוחד מאחוריהם.
אזרח: סרט קטן ונוגע ללב, אבל סרט קטן מאוד (למרות המחשבה המפתה על בחירת סרט ישראלי בסקר האמיריקאי).
גרפיטי: אמור להיות סרט שאני ממש אמור לאהוב, אבל משום מה ממש לא התחברתי עליו.
X:סרט חזק שמותיר אחריו רושם קשה, נוגע בנושא חשוב ונורטון בתפקידו הטוב ביותר (אם כי יש שלושה סרטים שלו שאני מעדיף על פני זה, אחד מהם הוזכר, באחד מהם הוא שר, השלישי יצא לא מכבר). אבח בצפייה השניה נראה כאילו הנושא מחזיק את הסרט יותר מהאלמנטים האחרים.
ביוטי: המסר כבר הועבר במקומות אחרים, אבל או בצורה מדי עבור הקהל הרחב (למשל "אושר") או בצורה מרומזת מדי. דרך אגב, כולם היו בני עסק בהתעשרות על חשבון חייהם של אחרים, ממש לא הנושא של אמירקן ביוטי, אולם מחזה אחר של ארתור מילר, "מותו של סוכן" כן מתעסק בנושאים דומים.
בחזרה לסרט, המסר עובר בצורה ברורה בזכות תסריט מציון, צילום יפהפה, כמה תצוגת משחק, פסקול מדהים,והפתעות גם בסיום הצפוי.
מבין הסרטים שא משתתפים בסקר, "היו זמנים באמריקה" היה יכול לקבל את הקול שלי.
לגבי כולם היו בני
התעשרות על חשבון אחרים היא אמצעי להעביר את הרעיון. אם הבנתי נכון, הרעיון הוא ניפוץ המיתוס שהחיים בפרברים הם כליל השלמות והחלום האמריקאי הוא דבר שניתן להשיג מבלי לפגוע באחרים. במובן הזה, יש לאמריקן ביוטי נקודת מוצא מאוד דומה. שתי היצירות ממוקמות בפרברים ומציגות כיצד משפחה "ממוצעת" עוברת זעזוע עקב סדרת אירועים שלא הייתה מוכנה להם.
יש כמובן לא מעט הבדלים, אבל בשתי היצירות הפעולות של האב הן אלו שמפירות את השלוה המזויפת בה הם חיים. בשתי היצירות ישנו מסר לפיו צריך לראות את התמונה הכוללת כדי להבין את תחלואי החברה ולא רק על תוויות מחיר. אני לא טוען שאמריקן ביוטי מעתיק מארתור מילר, או כל דבר אחר. מה שכן, המסר שהוא מנסה להעביר קיים כבר בהמון יצירות שקדמו לו.
הערה כללית
אני לא משווה ישירות בין "כולם היו בני" לבין "אמריקן ביוטי". נתתי את המחזה, כמו גם את "המספריים של אדוארד" כדוגמה ליצירות קודמות שמעבירות את המסר של הרקבון שמתחת לפני השטח. בין אם זו הכוונה באמריקן ביוטי או לא, זו כבר פרשנות אישית (לדעתי, זה המניע העיקרי).
אמריקה X
אולי זה אחד היחידים שראיתי (אני באמת לא זוכרת אם ראיתי את האחרים, אבל נדמה לי שלא), אבל הוא באמת סרט טוב שהותיר בי רושם עמוק וכן גרם לי לכבד את אדוארד נורטון מאוד, עוד הרבה לפני שראיתי מועדון קרב.
אמריקאן גראפיטי כמובן.
יצירת מופת שמראה שאפילו לוקאס יכול לעשות סרטים טובים. הסרט גם היווה מקור לסידרה הקלאסית הנפלאה ימים מאושרים.
מישהו שם לב
שתוצאות הסקר ה"אמריקאי" הזה נראות כמו שני מגדלים תאומים?
יפה! :)
אכן אירוני. אבל אל תגיד לאף אחד, שהאקרים אפגניים (או סעודים) לא ישמעו על זה.
הבחירה הברורה היא אמריקן ביוטי
אכן אמריקה x הוא סרט מצויין עם שחקן(אדוארד נורטון) מצויין אבל לעומת אמריקן ביוטי הוא לא השאיר אלי רושם להרבה זמן ועבר המון זמן מאז שראיתי את שניהם אבל אמריקן ביוטי חרוט בזיכרוני כאילו ראיתי אותמול