סרטו הטוב ביותר של פול ניומן:
28  |
חתולה על גג פח לוהט |
| 24 |
אקסודוס |
| 12 |
אדי פלסון |
| 18 |
המורד |
| 36 |
קיד וקאסידי |
79  |
העוקץ |
| 10 |
המגדל הלוהט |
| 30 |
צבע הכסף |
| 36 |
הקפיצה הגדולה |
| 29 |
הדרך לפרדישן |
מספר מצביעים: 302
סרטו הטוב ביותר של פול ניומן
– פורסם ב 27 בספטמבר 2008Posted in: סקרים
זאת שאלה קשה
ולא בגלל שיש כאן סרטים שלא אדע להחליט מי יותר טוב מהאחר. מבחינתי, "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן הוא מהסרטים הטובים ביותר שראיתי מעודי, על אף שזה לא אומר שבסקר אין עוד סרטים טובים. אם אני בוחר את הסרט הטוב ביותר בהשתתפותו של פול ניומן – אני בוחר ב"הקפיצה הגדולה".
לעומת זאת, אם אני בוחר בהופעתו הטובה ביותר של ניומן – יש לי כאן התלבטות בין כמה אפשריות, עם נטייה ל"העוקץ", אבל רק בפוטו-פיניש. ניומן היה שחקן גדול באופן כללי.
שאלה קשה, מאוד קשה.
בנתיים אני לא מצליח להצביע. נחכה להמשך השבוע ולנימוקים – בטח מישהו ישכנע אותי.
זה נחשב חור בהשכלה
אם אני לא מכירה את אף אחד מהסרטים האלה??
איך נרשמים למועדון?
אם נולדת אחרי 1985 - לא ממש
פול ניומן היה פעם אחד הכוכבים הגדולים ביותר בקולנוע, וכמה מהסרטים ברשימה ('קיד וקאסידי', 'העוקץ', 'המגדל הלוהט') היו 'האביר האפל' של תקופתם, סרטים שלא היה זבוב שלא הכיר – רק שתקופתם היתה לפני שנולדת. הסרטים המאוחרים יותר ברשימה ('הדרך לפרדישן', 'הקפיצה הגדולה') גם הם די ידועים, אבל לא כאלה שזה נחשב לחור בהשכלה לא להכיר.
לא הבנתי אותך
אחרי 85 זה לא נחשב חור בהשכלה להכיר סרטים לפני השנה הנ"ל? או רק את הסרטים הספציפיים של ניומן? (שחצי מהם גם אני לא ראיתי, אף על פי שאני מכיר בשם.)
כן, אני יודע, ''המגדל הלוהט'' זה ממש ה-
של הסקר הזה,
במיוחד כשהוא מתחרה מול קלאסיקות כמו "קיד וקאסידי" או סרט של האחים כהן. אבל מה לעשות שאנחנו באתר ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע, ולכן הצבעתי עבורו. אחלה סרט. "טיטאניק" של שנות ה-70, רק הרבה פחות נמרח ועם שחקנים הרבה יותר סימפטיים.
לא מופיע בסקר , וחבל.
הסרט שבו לדעתי הוא משחק הכי טוב , גם אם זה לא הסרט הכי טוב ברשימה.
נכון, verdict
בהחלט חסר, בוגר ועגמומי באופן שקט ומלא הדרת כבוד. וכך גם ההופעה שלו, מאוד מרשימה ביאוש שלה, ובצניעות שלה. אחד הטובים.
אתם תסלחו לי, ההודעה הזו תהיה עגמומית משהו בעצמה, לאור החדשות. האמת שהתלבטתי איזה זמן האם לכתוב הספד ביומית או להגיב פה, אז לתגובה העניינית לכאורה ייכנסו טונים לא-ענייניים. אני מרגישה אותם באים עם המילים הנכתבות (get out of my brain!).
רציתי לכתוב שהוא באמת היה נהדר מבחינתי, מכל בחינה. שחקן נהדר, עמוק ואינטנסיבי ובעיקר נסיוני, פתוח לשינוי ולגירוי עצמי. יפיפה (ואני לא אתעקב על זה), ואדם נפלא, וגם על זה אין צורך להרחיב. בכל כתבה בכל וואלה למינהו נכתב על עבודת הצדקה שלו, כולם יודעים על הקשר היפיפה בינו ובין וודוורד. אני נזכרת ברעיונות עם ג'ימס ליפטון, שלו ושל רוברט רדפורד, שדיבר על היחסים ביניהם. בהחלט אחד המקרים הבודדים בהם אפשר להגיד בבטחון שאתה יודע במי ובמה מדובר.
עד כאן ההשתפכויות. בעיקר, או לא בעיקר אבל גם, תמיד השתמשתי בו (לא ברור כנגד מי, בעיקר שימוש עצמי [וזה סתם נשמע מלוכלך]) כדוגמא לשחקן שמודע מאוד לאיכות התסריטים והדמויות שהוא בוחר. מישהו שממחיש עד כמה יכול להיות כישרון כזה, בחירת תסריטים – הדוגמא האחרת שלי, המרכזית, היא דסטין הופמן, אגב – כמי ששיחק (ו"עשה", מבחינתי) כמות יוצאת דופן של יצירות מופת.
וביניהן (שמתם לב מה עשיתי כאן?) "חתולה על גג פח לוהט" ו"אדי פאלסון". אש"כ רציני מאוד, כסרט והופעה, הוא "HUD". אבל זהו, זו ההתלבטות שלי. שניהם נהדרים, מהאהובים עלי, ושניהם, לצערי, לא מוכרים מספיק, כך נראה.
"אדי פאלסון" מרומם במיוחד לאור ההמשך, "צבע הכסף", שלחלוטין מבזה אותו ואת כל המעורבים בעניין. לעומת הדכדוך והציניות המקוריות הוא סובל (ואנחנו) מליטוש ונצנוץ שנות-השמונימי, הכל הפך גדול יותר, ההצלחה הפוטנציאלית הרבה יותר תוצר של התקופה האיומה הזאת וככזו יש בה משהו יותר "קטן", קטנוני ושטחי, וטום קרוז, הו טום קרוז, הדמות הקולנועית השנייה השנואה עלי (אחרי גיסתו של פול ב"חתולה", אגב. בלאאח). זהו, רציתי להוציא את זה. הוא פשוט לא תואם את רוח המקור, שהייתה חלק נכבד מאיכותו.
שוב, אני מתנצלת על ההודעה המעט טרחנית, גיבוב המילים הנרדפות ל"נהדר". בכלל לא תכננתי להגיב, באמת שלא. פשוט ראיתי את העיסוק בזה ולא יכולתי לרסן את עצמי. כמו עם צ'יטוס, צריך שימונה מבוגר אחראי שיגביל את גישתי אל המקלדת ברגעים של אובדן שיקול דעת.
איפה הספוילר?
מה עם ''מישהו במרומים אוהב אותי''?
''לא פראייר של אף אחד''
פול ניומן ז"ל השתתף בסרט "לא פראייר של אף אחד". כמו כן שיחקו בסרט ג'סיקה טאנדי (סרטה האחרון) ,ברוס וויליס ומלני גריפית.
הסרט שמדבר על אחת העיירות הקטנות בארה"ב,הוא מסוג הסרטים שמרגשים ומצחיקים אותך בו זמנית.
סרט שמומלץ מאד לראותו.
נ.ב
הצבעתי ל"קיד וקאסידי"
יש לי וידוי ובעיה - חור בהשכלה.
נולדתי ב-1980, וחוץ מ"הקפיצה הגדולה" (שבמקרה ראיתי יום אחד ב-יס, במזל עצום, שכן זה סרט שאני מאד אוהב מאז), אני מודה – לא ראיתי אף אחד מהסרטים הנ"ל, חוץ מחלקיקים של "המגדל הלוהט". אגב רד פיש, אני ממש לא חושב שזו לא בושה לכל מי שנולד אחרי 1985 אבל בושה למי שנולד ב-1980, לא להכיר את הסרטים הנ"ל. אני לא מכיר בע"פ את פרקי הזמן שבו כל אחד מהם היה בשיאו, אבל אני משער שרובם נעשו לפני שנולדתי, ובכל אופן, ממש לא מתבייש שאני מכיר או לא מכיר סרט מסויים. למזלנו, חוסר-הכרת סרט הוא חור בהשכלה שאפשר להשלים בקלות תוך פחות משעתיים, בד"כ.
אגב, כמובן שאני משוחד והצבעתי לסרט היחידי שראיתי, "הקפיצה". :)
אני לא חושב שזה באמת עניין של גיל
אני יליד 1983 וראיתי שישה מהסרטים ברשימה (הצבעתי ל"קיד וקסידי", אגב). נכון שלמי שגדל בשנות השישים, לאהוב קולנוע ולא להיחשף לאף סרט גדול עם פול ניומן, זה חתיכת השג (אמא שלי עוד זוכרת איך הלכה ל"חתולה על גג פח לוהט"). עדיין, אני מניח שעבור רוב המצביעים כאן, עיקר החשיפה לפול ניומן הייתה על המסך הקטן ולא בקולנוע.
כשאני חושב על זה...
ניומן לא כיכב ביצירת מופת כל כך גדולה וחשובה מעולם, אולי העוקץ וקיד וקסידי שהם סרטים מפורסמים ובעיקר מוכרים למבוגרים שביננו.
הוא לא בליגה של דה-נירו, ברנדו, ניקולסון ETC..
אמרתי ''להכיר'', לא ''לראות''.
אמרתי ''להכיר'', לא ''לראות''.
אחדד: לדעתי, אין לאדם *להתבייש* על שלא ראה או לא מכיר סרט מסויים. סרטים הם כמו פריטי מידע – תמיד אפשר להשלימם, תמיד יהיה מי שפספס אחד חשוב שלא באשמתו, ובמקום שמישהו יפצח מולך במקאמה של "אתה לא מתבייש?!", אפשר פשוט להסביר/למסור מידע/לראות. חוסך אנרגיה, זמן והרבה יותר כיפי.
הוא גדול מדה נירו ברנדו וגיימס דיין
כי הוא אחד היחדים ששרד 60 שנה כוכב דגול ללא שערוריות או נפילות בסרטים כל אחד יכול לעשות כמה סרטים טובים אבל רק מעטים כמו פול היהודי אגב משכו את הקריירה 63 שנים מושלמות כמעט אין לו סרטים משעממים אני הצבעתי למערבון קיד וקאסדי
פול ניומן - מענקי השחקנים בכל הזמנים
מלבד היותו אחד הגברים היפים ביותר שחרכו את המסך (ורבים יגידו שהוא הוא השחקן היפה מכולם), ומלבד היותו שחקן קלאסי נפלא שהשתנה מסרט לסרט,
מה שהקסים אותי ביותר בו היא היכולת המופלאה שלו – מתת אלוה ממש – לבחור תפקידים נהדרים.
מעולם לא ראיתי סרט לא טוב של פול ניומן, והאמינו לי שב- 35 שנותיי ראיתי את רוב סרטיו.
מדהים שסרטו הראשון היה זבלון תקופתי נלעג ומושמץ בשם "גביע הכסף" (אחד מהבודדים שלו שלא ראיתי), ושזה היה הפתיח לאחת הקריירות המסעירות ביותר בהוליווד.
היו וישנם המון שחקנים נפלאים, אך לא קם עוד השחקן שיכול להתגאות בפילמוגרפיה כה משובחת. מבחינה זו, ניומן היה אחד מהאנשים היותר אינטילגנטיים שהילכו אי פעם בהוליווד.
ועוד לא דיברתי על הסרטים שביים. מעטים המה, אך איזו עוצמות רגשיות ידע להנפיק משחקניו (ובראשם אשתו, השחקנית המופלאה, ג'ואן וודוורד).
אזכיר גם כי הוא מוביל, לצד ג'ק ניקולסון, את רשימת השחקנים שזכו במספר הרב ביותר של אוסקרים : 3 במספר.
במקרה שלו – אוסקר אחד על מפעל חיים, שני על משחק ושלישי על פעילות הומניטרית,
מה שמעיד על מעמדו הקאנוני בעיר הסרטים ועל ההערכה העצומה לה זכה מהקולגות כשחקן וכאדם.
ובאשר לרשימה המוצעת :
אקסודוס – גילם את ארי בן כנען הבלתי נשכח. דמות הירואית גדולה מהחיים, של הצבר המיתולוגי כפי שכולנו היינו רוצים להיות. אחת מהדמויות הגבריות הנשגבות יותר שנראו אי פעם על המסך. ניומן עוצר נשימה ביופיו כאן ומחפה בהופעתו על חוסר הדיוק ההיסטורי המשווע של הסרט.
אדי פלסון + צבע הכסף – הסרט המקורי של רוברט רוזן והמשכו לאחר 30 שנה, בבימוי סקורסזה.
איזו דמות נפלאה ובלתי נשכחת!
באיזו קלילות החליק ניומן לדמות המבוגרת של אדי פלסון.
חובה לראות את שני הסרטים ברצף, כדי להבין מדוע הוא ענק משחק.
המורד – דמות עוצמתית ונוגעת, אב טיפוס לדמויות גבריות רבות שנראו בהמשך על המסך.
קיד וקאסידי – דמות קלילה, משעשעת, שכל אחד מאיתנו היה רוצה כחבר.
העוקץ – ניומן כנוכל מקסים שובה שוב את לב הצופים.
המגדל הלוהט – חכם. צודק, אמיץ וכה יפה!
הקפיצה הגדולה – האחים כהן עדיין לא נרגעו לדעתי מכך, שפול ניומן הגדול הסכים לקחת חלק במהתלה הזו שלהם…
הדרך לפרדישן – טום הנקס טרם נרגע לדעתי מתצוגת המשחק השקטה של פול…
והבחירה שלי : חתולה על גג פח לוהט. מפגש ענקים בין טנסי ויליאמס ופול ניומן.
הדמות שניומן מגלם פוצעת את נפש הצופים, ומנבאת באופן מצמרר את מה שיקרה לניומן בחייו הפרטיים בהמשך :
ניומן, שהתמכר בשנים שלאחר מכן לטיפה המרה (משום מה לא זוכרים לו את זה. התדמית שלו נקיה, בשונה ממציאות חייו), מגלם אלכוהוליסט!
ניומן מגלם בסרט את בריק שאינו מוצא מזור לנפשו הכואבת לאחר התאבדות חברו הטוב.
במציאות : ניומן איבד לאחר שנים את בנו בכורו סקוט ממנת יתר. זו הטראומה הגדולה של חייו , שהביאה אותו עד אחרון ימיו להתמסר למפעל הפילנתרופיה.
מי שראה פעם אחת את ניומן-בריק מתייסר על שלא ענה לשיחת הטלפון האחרונה והנואשת של חברו, לא ישכח את דבריו של ניומן באחד מהראיונות, בהם האשים עצמו במות בנו.
סרט בלתי נשכח. תפקיד בלתי נשכח. הדמיון למציאות – מעבר לכל הסבר הגיוני.
לסיכום, אזכיר עוד שלושה סרטים של ניומן שאותם אני מאוד אוהבת – נוף מהמרפסת, קיץ ארוך ולוהט ופסק דין.
סרטיו הנפלאים של האיש הנפלא הזה – יהיו נחמתי לאחר לכתו.
לגבי 'גביע הכסף', הזבלון המושמץ של ניומן,
בכתבת ההספד של אורי קליין
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=216045
הוא מציין ש-
"שנים רבות לאחר מכן, כשערוץ מקומי בלוס אנג'לס החליט לשדר את הסרט במשך שבעה ערבים רצופים, פירסם ניומן מודעה באחד העיתונים שם. המודעה, שהיתה מוקפת מסגרת שחורה, הכריזה: "פול ניומן מתנצל בכל ערב השבוע"."
לא מתאים לו למות
אני כבר לא צעיר,
כבר יש לי כמה שערות אפורות בראשי ואולי בגלל זה אני מרגיש שכשהוא מת, מת חלק ממני.
לא מתאים לו למות…לצעיר המוכשר הנצחי הזה.