סרטו הטוב ביותר של הייאו מיאזאקי:
3  |
לופין השלישי: טירתו של קליוסטרו |
| 16 |
נאוסיקה מעמק הרוח |
| 13 |
הטירה המרחפת |
| 16 |
השכן הקסום שלי טוטורו |
| 8 |
שירות המשלוחים של קיקי |
| 6 |
חזיר באוויר (פורקו רוסו) |
| 115 |
הנסיכה מונונוקי |
137  |
המסע המופלא |
| 40 |
הטירה הנעה |
| 9 |
פוניו על הצוק ליד הים |
מספר מצביעים: 363
לפיוטה: הטירה המרחפת.
הסרט הכי ממוקד של מיאזאקי לטעמי, וגם הכי מהנה.
לפיוטה: הטירה המרחפת.
גם לדעתי. מאוד אהבתי גם את האחרים אבל זה לדעתי הכי קסום ובו זמנית גם בעל סיפור ועלילה מאוד ברורים.
-האשף הדגול
לפוטה הטירה המרחפת היה הסרט הכי מרגש וטוב מבחינת רצף עלילתי ( לדעתי ) ובגלל זה אני מצביע לו.
סתם אחד
אנימציה יפנית. ממה לכל הרוחות אתם כל-כך מתלהבים? אנימציה יפנית היא ג-ר-ו-ע-ה, והעדים לכך הם תווי הפנים המעוותים, העיצוב הכללי הגרנדיוזי ובעיקר התכנים הירודים (מפלצות שהופכות לקלפים או איזה חזיר שמתנהג כמו בן אדם?) אתם נורמליים שאתם רואים את הזוועה המהלכת הזאת, שאפילו ליפנים הביזאריים לא הייתי ממליץ לראות?
ההודעה הזאת היא לא יותר מנאון
אם אתה קוטל יוצר אהוב ומוערך לפחות תנמק את עצמך, "דימויים ילדותיים" הם תירוץ של כותב ילדותי
ההודעה הזאת היא לא יותר מנאון
להלן נימוקיי:
*הסגנון נוראי-אפים קטנטנים, עיניים ענקיות ומבריקות, שיער ענק וצבעוני? תעשו לי טובה, תצפו בקצת סרטי אנימציה קלאסיים של דיסני כדי שתבינו איך לצייר תווי פנים ריאליסטיים. ואני גם לא מבין את החיבה של היפנים לתפאורות (מצוירות) גרנדיוזיות ולא הגיוניות בעליל (ע"ע הטירה הנעה והטירה המרחפת, שאף שנעשו ע"פי ספרים מערביים עדיין קצת הגזימו בטיפול בהם).
*תכנים ירודים-נו באמת, אתם מצפים שאתייחס ברצינות לסרטי המפלצות החפורים האלה (כמה וריאציות אפשר לעשות למפלצות שהופכות לקלפים/כדורים/ילדים) או לעלילות הילדותיות שאין-להן סוף.
הידד לאירוניה
כי דיג'ימון ויוגי הו הם בכלל תוצרת ארה"ב.
לא הם לא.
מדובר בהכללה גסה
ההכללה לגבי האנימציה היפנית די לא נכונה. זה כמו להגיד ש-"כל סרטי ה-CGI הם עם חיות מדברות". כמו בכל תעשית מדיה כזו או אחרת, גם האנימה נעה בין סוגים מגוונים…אולי יותר מהאנימציה האמריקאית אפילו (אלוהים ישמור, כל הסדרות בקארטון נטוורק נראות זולות ודומות, ומשום מה התקציב שלהן גדול יותר).
יש מספיק סרטים שמתמחים גם בנושאים שלא מכילים מפלצות או קלפים. ממליץ לך לצפות בסרט של סאטושי קון כדי לבחון שוב את הקביעה שלך. אפילו ממליץ לנסות את סרטיו של איסאהו טקהאטה (שלמרות שהוא מסטודיו ג'יבלי, הסרטים שלו מתיימרים להיות ריאליסטיים ודרמתיים יותר משל מיאזאקי). הייתי אומר שהדעה שלך מתבססת בערך על השטויות שמשודרות לילדים בישראל, אבל כן ראית סרטים של מיאזאקי. תפאורות מוגזמות? לא שמתי לב למשהו יותר גרנדיוזי מהסביבה בסרטים של פיקסאר. העולמות בסרטיו של מיאזאקי נוטים להיות סוריטליסטיים, מה שהופך אותו לרב אומן.
ההודעה הזאת היא לא יותר מנאון
שמע, גם אני יכול לראות אלף סדרות אמריקאיות מטופשות ועלובות (להלן: בובספוג) אבל אני לא יכול להגיד שכל סרט אנימציה אמריקאי הוא עלוב. אתה יצאת ממש טיפש כשהחלטת להשוות בין "יוגי הו" לבין הסרטים של הייאו מיאזאקי, אתה הורדת מהכבוד שלך ובעיקר מהכבוד שלו. תנסה לראות את המסע המופלא ותשאל את עצמך למה הוא זכה באוסקר, כי לא סתם יפן מנצחת את כולם שוב ושוב
היי היי!
אם לצטט את התגובה הזו-
כתבה מספר 2441
"בוא'נה! דבר יפה על בובספוג!!"
היי היי!
גם אני אוהב בוב ספוג, אבל היא צודקת!
ההודעה הזאת היא לא יותר מנאון
עזוב רגע את האנימה
בתגובה הזאת אתה טוען של מה שלא ראליסטי שווה לזבל…
אני ממליץ לך לראות את ''פפריקה'', זה נמצא בבלוקבאסטר
זה מנגה מיינסטרים וסרט מעולה וכיפי.
''תעשו לי טובה, תצפו בקצת סרטי אנימציה קלאסיים של דיסני כדי
שתבינו איך לצייר תווי פנים ריאליסטיים."
צר לי עליך שאתה חושב שכל אנימציה צריכה להיות ריאליסטית, גם בעלילה וגם בסגנון. לדעתי זו צרות אופקים.
''תעשו לי טובה, תצפו בקצת סרטי אנימציה קלאסיים של דיסני כדי
תגובה בדיליי אבל לא נורא
התכוונתי שסוריאליסטי זה נחמד ויפה (אני מצייר סוריאליסטי בעצמי) אבל לדעתי עיצוב הדמויות היפניות פשוט מוגזם ומכוער.
אני עשוי עוד לשנות את דעתי בזמן הקרוב.
נ.ב. (לא זוכר מי כתב את זה אבל בכל זאת)-אני לא קוטל סרטים שלא ראיתי, אני מחווה את דעתי על סרטים שלא ראיתי בעזרת מידע על סרטים מאותו הסגנון.
מה שמנסים לרמוז לך זה שפוקימון ומיאזאקי זה לא ''אותו סגנון''.
באותה המידה אני יכולה לטעון שבן וג'ריס זה לא טעים, כי גלידה זה דבר מגעיל – ואני יודעת את זה בוודאות, כי טעמתי פעם את הגלידה הצמחית של נעמן (או טעמן, או איך שלא קוראים לקונטיינרים העצומים האלה של משהו שהוא כמעט, אבל לא בדיוק, לחלוטין לא דומה לגלידה).
''תעשו לי טובה, תצפו בקצת סרטי אנימציה קלאסיים של דיסני כדי
צפיתי היום ב"טוטורו" –
אהבה ממבט ראשון!
אני מזהירה אותך
עוד מילה אחת כזאת שתגיד על מיאזאקי, וכנופיות ענק של חנונים ירדפו אחריך לשארית חייך.
שאלה לי אליך
בתור ילד, יצא לך לצפות בסדרות טלויזיה כמו "המומינים", "הלב", "נילס הולגרסון", "החתולים הסמוראים", "גברת פלפלת", "הדבורה מאיה", "בינבה", "הקוסם מארץ עוץ", "פינוקיו", "מוש השור", "פיטר פן", "טאו טאו", "הקטקטים" או "תום סוייר"?
כל הסדרות האלה נוצרו ביפן, אתה טוען ברצינות שלא אהבת אף אחת מהן?
היי, מקובל להזהיר לפני הפצצת נוסטלגיה בסדר גודל כזה.
איך אני אמורה לקרוא מאמר עכשיו עם שיר הנושא של הקטקטים תקוע לי בראש?
שאלה לי אליך
שכחת האסופית. אחת האהובות.
זכרונות הילדות שלי נרצחו הרגע...
זה מדהים איך הצלחת בהודעה אחת להרוס לי זכרונות ילדות שלמים… לא היה לי מושג עד עכשיו שכל הסדרות עליהן גדלתי מקורן ביפן.
לא שיש לי משהו נגד אנימה או יפן, אבל איכשהו תמיד הייתי בטוח שהסדרות האלו הן מכל מני מקומות באירופה (חוץ מהחתולים הסמוראים – זאת הייתה סידרה יפנית מובהקת).
אם זה מעודד אותך...
אז לכל הפחות המומינים ונילס מבוססות על ספרים אירופאים.
(לא? אני בטוחה לחלוטין לגבי עמק החיות המוזרות, אבל פתאום מפקפקת בעצמי לגבי נילס).
וכמובן פיטר פן.
(תם סוייר והקוסם מארץ עוץ גם הם לא יפניים בגרסתם הספרותית, כמובן).
נילס פינלנדי או לפחות משהו באזור הזה
נילס הולגרסון מבוסס על ספר שבדי
תום סוייר מבוסס, כמובן, על ספרו של מארק טוויין, הדבורה מאיה מבוססת על ספר גרמני והופקה בידי חברה גרמנית, מוש השור מבוסס על קומיקס הולנדי. הלב מבוססת על סיפור איטלקי וסופר בוק והבית המעופף, שלא הזכרתי, מבוססות על התנ"ך והברית החדשה.
עדיין, ההתמרמרות הייתה על אנימציה יפנית ובלי קשר מי נתן את הכסף, כל הסדרות האלה נוצרו בידי אנימטורים יפניים ומאופיינות בסגנון החזותי שגם מיאזאקי מייצג. למעשה, מיאזאקי היה אנימטור בסדרות "הלב" ו"האסופית".
אם זה מעודד אותך...
וגם טים תאלר
אם זה מרגיע אותך
לא הכנסתי לרשימה את שאלתיאל קוואק, כי הסדרה הזו היא הפקה חצי הולנדית.
וואו, ''נרצחו'' ו''להרוס'' אלה מילים די חזקות
בטוח שאין לך שום דבר נגד יפן?
תשובה לי אליך
הגיעה שעת ההתוודות:
אני כמעט לא זוכר את עצמי צופה בסדרות האלה כי צפיתי בהן בעיקר בגן טרום-חובה.
אי לכך, שנים שלא צפיתי באנימ' יפנית (אם לא כוללים את הטלוויזיה של אחותי ברקע).
אף פעם לא נתנו לי לראות סרט יפני, אז את הטיעון שלי אני מבסס על הזבל שיש בטלויזיה היום.
אני חושש שבגלל שהיו לי חסכים כאלה פיתחתי אנטי רציני לאנימציות היפניות למיניהם.
אודה ולא אבוש, הייתי רוצה לראות דוגמה לגאוניות (לדעתכם) של "היי אאו מיה וזאקי", אני מקווה שיצא לי לצפות בזה אם ישדרו מתישהו בטלויזיה.
תוכל למצוא דוגמא כזאת
בכל תגובה בסקר הזה שמישהו מפרט בו למה הוא בחר בסרט מסוים.
בלי קשר
לשאר הטיעונים שלך,
אני לא מבינה איך שיבוש השם אמור לעזור לך להעביר את דעתך על הבמאי המוערך (על ידי שאר המגיבים, אם לא על ידך) ואת הסיבה לה. סתם מוריד את תרבות הדיון, לדעתי, וחבל.
תשובה לי אליך
וגם הסדרות האלו הן לא כ"כ נוראיות. נכון, הן טרשיות ברמות בלתי נסבלות לבן אדם מבוגר אבל הן נהדרות עברו ילדים. חלקן אפילו מהנות לצפייה עבור נערים ומבוגרים כאחד.
זה יותר גרוע מלשפוט את היצירה הבריטית על פי הארי פוטר.
אני מתפלא שאף אחד עוד לא העיר לך על העובדה
שאתה קוטל סרטים שאתה מודה שבכלל לא ראית.
אש''א
היידי, בה ההרים?
כנראה כי היא לא שודרה בארץ (נדמה לי).
שכחת את שאלתיאל קוואק!
אל תחווה דעה לפי ערוץ הילדים...
אל תחווה דעה על מדיה רחבה ועמוקה לפי מה שערוץ הילדים הישראלי בוחר לרכוש (את הסדרות הזולות).
לדוגמה, חפש את Ghost in The Shell: stand alone complex ואז תחזור להגיב על תכנים ירודים.
הטירה הנעה. הסרט שהכי שבה אותי, וזה אחרי שראיתי המסע המופלא והנסיכה מונונוקי.
התלבטות בין שני סרטים שככל הנראה לא יקבלו כאן יותר מדי קולות
"לופן השלישי: טירתו של קליוסטרו", הסרט הראשון באורך מלא שמיאזאקי ביים הוא פרדוקס. ביפן, הסרט נכשל – המעריצים של לופן השלישי (דמות מתוך סדרת טלוויזיה שמיאזאקי ביים בה פרקים, ובתורה התבססה על סדרת מאנגה) ראו בסרט הזה לא פחות מחילול הגיבור האהוב שלהם, שבסרט הפך לפרחח עם לב זהב במקום החרא-של-בנאדם שהוא היה במקור. אבל אז הסרט התחיל לעשות סיבובים בעולם – בין היתר, הוא היה סרט האנימציה היפני הראשון שהוקרן בקאן – ואנשים שראו אותו נפלו מהכסא. מספרים שאחד מאותם אנשים היה לא אחר מאשר סטיבן ספילברג (יש אפילו ציטוט שלו בנושא על גב העטיפה של אחת ההוצאות של הסרט – למרות שלמיטב ידיעתי, מעולם לא הצליחו לאשר את הנכונות של אותו ציטוט). לא פחות חשוב, בין האנשים שגילו את הסרט היתה חבורה של אנימטורים צעירים וזבי-חוטם שעבדו אז בדיסני והיו מאוד לא מרוצים ממה שהלך אז באולפן. אחד מהם, ג'ון לסיטר, אמר שאחרי הצפיה ב-"קליוסטרו" הוא סוף-סוף הבין מה באמת אפשר לעשות באנימציה. השני, ג'ון מוסקאר, נתן ל-"קליוסטרו" הומאז' ב-"The Great Mouse Detective"*, סרט הבכורה שלו כבמאי, וזו היתה הפעם הראשונה (ולא האחרונה) שמיאזאקי קיבל הומאז' כזה בסרט של דיסני. מאוחר יותר גם ב-"באטמן: הסדרה המצוירת" והסרט הראשון שנעשה על פיה, "מסכת התעתועים", "קליוסטרו" קיבל מחוות.
ואז יש את "הטירה המרחפת", שלעיתים קרובות מככב בראש הרשימה הפרטית שלי של סרטי מיאזאקי. זה סרט כל-כך נפלא בעיני, כי הוא מצליח לזקק את המרכיבים מסרטי האקשן/הרפתקאות שמיאזאקי היה מעורב בהם בתחילת הקריירה שלו כאנימטור באולפן TOEI (נדמה לי שהסרט הזה היה בבחינת הצהרה של מיאזאקי: "כך אני עושה סרט בסגנון הסרטים של TOEI"), ביחד עם מודעות למה שהתחולל בז'אנר בעולם הגדול בתקופה בה הסרט נעשה (סרטי "מלחמת הכוכבים" מקבלים בסרט הזה לפחות שני ציטוטים ישירים מאוד, ולא מעט מהרוח של אינדיאנה ג'ונס נחה עליו גם היא). וגם זה אחד הסרטים המצוטטים ביותר של מיאזאקי: "אטלנטיס", "באג לייף", "באטמן: הסדרה המצוירת" (שוב) ואפילו "למעלה" העדכני מתייחס אליו בחטף.
אלה לא שני הסרטים הכי עמוקים של מיאזאקי, אבל הם בהחלט יכולים להיחשב בתור הסרטים הכי כיפיים שלו. אני עדיין מתלבט בין שניהם. נו, יש שבוע.
* The Great Mouse Detective, שמבוסס על ספר ילדים מצליח, הוא עיבוד לסיפור שרלוק-הולמס עם עכברים. בצירוף מקרים מסקרן, בשנה שבה הוא יצא, שודרה ביפן גם הסדרה Sherlock Hound, שהיתה גם היא עיבוד לסיפורי הולמס עם חיות – הפעם כלבים. מיאזאקי ביים כמה פרקים בסדרה הזאת.
התלבטות בין שני סרטים שככל הנראה לא יקבלו כאן יותר מדי קולות
אלה גם סרטיו הקומיים ביותר של מיאזאקי, ושניהם, הצליחו להצחיק אותי יותר מפעם אחת. רק ש'לאפיוטה', אחרי שני שלישים מצוינים, מגיע לחלקו האחרון והסרט פשוט נהיה גרוע. עמוס קיטש, יותר מדי צירופי מקרים, עלילה מבלבלת, הדמויות נהיות פתאום מטומטמות והרבה רגעים מתים שבהם העלילה לא זזה. וחבל, לולא זה היה יוצא אחד מסרטי האנימציה המהנים והטובים ביותר.
בחלק האחרון אני מתכוון – מהרגע שבו נוחתים על האי ועד הסוף.
סוף
כך שמשני אלו אני מעדיף את לופין (מצחיק, מהנה, דמויות נפלאות ועלילה מאוד מותחת ופשוט כיף).
מהי ההתייחסות אליו ב'למעלה'?
(בלי ספויילרים לטירה המרחפת, אם אפשר)
עניין חוות החיות הושאר מתגובה קודמת בטעות
בלי ספוילרים זה קצת קשה.
ובכל זאת: העלילה על דמות שיוצאת למסע אל ארץ רחוקה בעקבות דמות אחרת שנערצת עליה (כאשר זו האחרונה זכתה לבוז בגלל הסיפורים שלה על מה שהולך באותה ארץ רחוקה), וגם משהו במעבר דרך העננים אל הארץ הרחוקה מזכיר מאוד את מה שקורה ב-"הטירה המרחפת".
תודה.
יום אחד אראה את הטירה המרחפת. בינתיים, אגב, ראיתי רק את 'טוטורו'. הוא היה מצוין בהרבה מובנים, אבל לא הייתי לגמרי מרוצה ממנו, אולי כי יצאתי בהרגשה שהעולם שלו הוא אוטופיה. השבוע אני מקווה לראות את 'המסע המופלא', ואולי גם את 'מונונוקי'. בשביל השאר אצטרך להגיע לאוזן השלישית או משהו, כך שאני לא יודע מתי זה יקרה.
טוטורו הוא אוטופיה
הסרט (כמו פוניו) מיועד לילדים ולמרות שגם מבוגרים יכולים להנות ממנו, הוא מציג תפיסת עולם פשטנית יחסית. טוטורו הוא סרט מאוד נאיבי, בעל קונפליקט די פשוט שמגיע רק לקראת סופו. למרות שהוא מרחף סביב רעיונות שיכולים להטריד ילדים, הוא לא מעמת אותם ישירות עם קשיי היקום.
יש למיאזאקי סרטים ובמיוחד "הטירה המרחפת", שמיועדים לקהל בוגר יותר. הסיפור יותר מורכב, יש הרבה יותר דמויות והסרט מתרחש בעולם אפל ומפחיד בהרבה, בו לא כולם נחמדים ומוכנים תמיד לעזור.
אני סקרן לשמוע סביב אילו רעיונות הוא מרחף.
בכל אופן ראיתי מאז את המסע המופלא, שהוא סרט יותר בוגר ולטעמי גם יותר טוב. היתרונות הבולטים שלו הם העיצוב מלא הדמיון והמפורט להפליא, וכן בניית דמויות המשנה: כמעט כל רגע עם יובאבה, התינוק שלה או חסר הפנים הוא פיוט טהור. יש בו כל כך הרבה דברים יפים, מקוריים ומוזרים שאני סולח למיאזאקי על הדרך בה הוא סיים אותו.
כן...
אני מודע לזה שהאמא חולה, אבל זה כל כך out of the front שקשה לי להתייחס לזה כחלק משמעותי מהסרט. למעשה, זה רק מחזק את הטענה שלי נגדו; במקום להיות ילדות שמחות ומאושרות שגרות עם אבא ואמא, הן ילדות שמחות ומאושרות שגרות עם אבא וסבתא. כשהאמא העירה משהו על זה שהן מעמידות פנים שלא קשה להן, חשבתי שהן מעמידות פנים בצורה ממש מוצלחת.
אני לא מסכים
אני חושב שהמסע המופלא הוא דווקא אחד מסרטיו החלשים ביותר מכיוון שדמויות המשנה לא פותחו מספיק.
לדוגמא התינוק: מה הוא עושה שמה? מדוע הוא ענק? מה המטאפורה שלו לסרט? מה המשמעות שלו?
ככה הרגשתי בנוגע לכל אחת מדמויות המשנה בסרט כולל חסר פנים. היה לי הרגשה בסרט כאילו כל רגע עומדים לפתח אותם ואז התבדתי. אני לא מצאתי שום היגיון מדוע הם נמצאים שמה בסרט יותר מאשר ויזואליות יפה ותוספת זמן לסרט. לפחות אצל דיסני יש סייד קייקים בשביל הצחוקים. פה? הם לא מצחיקים ואני לא רואה בהם שום מטרה.
לי יש הרגשה שהסרט הזה היה עובד הרבה יותר טוב בתור סדרה ולא בתור סרט שבו יש קצת מהכל אבל שום דבר לא פותח מספיק, שינויי ההרגשות של הדמויות דרסטיים מדי לדוגמא צ'יהירו הופכת תוך כמה דקות מילדה מפונקת לאחת שתעשה כל מה שיגידו לה. איפה השינוי הזה נעשה? למה לא ראינו משהו שגרם לה לשינוי הזה?
בכל מקרה זה לא שהוא סרט רע יש בו הרבה דברים טובים כמו המסר וכל נושא ההתבגרות וכמובן כמו תמיד נגד הקפיטליזם. אבל אני מעדיף את מונונוקי וטוטורו.
מש''א גדול על שתי הפסקאות הראשונות.
לא ממש
הרי לפי הסרט התינוק מוחזק בחדר בגלל שיובאבה לא נותנת לא לצאת בעוד שלפי ההגדרה היקיקומורי הוא אחד שסוגר את עצמו מרצון בחדר.
ולמה התינוק צריך ליהיות ענק?
בנוגע לחסר פנים, אהבתי.
הוא ענק כי היקיקמורי הם, אפשר להגיד, ''תינוקות מגודלים''
מבחוץ הם נראים גדולים ובוגרים, אבל המנטליות שלהם ילדותית- הם מסתגרים מהחברה ומהבעיות של העולם האמיתי.
תגובה בשתי רמות
(לא ממש ספויילרים, אבל אני באמת לא רואה למה מישהו שלא ראה את הסרט צריך לקרוא את זה. אני לא הייתי רוצה לקרוא את ההודעה הזו לפני הצפייה, ובכלל, עדיף לבוא טבולה ראסה.)
1) למה הם חייבים לסמל משהו? הסצנות איתם היו מאוד יפות בעיני. כנראה שאתה (תום) לא אהבת אותן, וזה לגיטימי, אבל זה שונה מלשאול למה הם שם- לא כל דבר חייב לקדם את העלילה. ולגבי למה התינוק הענק ענק- מאותה סיבה שיש ראשים קופצים, למשל, כי זה חלק מהעולם הפנטסטי של הסרט.
2) לגבי התינוק הענק, אני חושב שזה דימוי ויזואלי לדמות שכבר גדולה פיזית (עובדה שהיא כבר מדברת) אבל נשארה תינוקית ברמה הנפשית, בגלל ששמרו עליה בצמר גפן.. סצנת השיחה בין התינוק לצ'יהירו הייתה הסצנה הטובה ביותר בסרט לדעתי דווקא בגלל השילוב בין רצון מעורר הזדהות לחברה למניפולטיביות מדהימה, בין הרצון לצאת מהניתוק שיובאבה הורישה לו לאימוץ הטריקים הרגילים שבו הוא מושך את תשומת ליבה (אם לא תשחקי איתי, אני אבכה וכו').
לגבי חסר הפנים, "אמירה על חוסר התוחלת והריקנות שברכוש, ובחיפוש זהות ואהבה דרכו" ממצה את זה במידה מסוימת, אבל לא לגמרי. למרות שאני יודע עליו ממש מעט, הרגשתי באיזו צורה מעורפלת ובכל זאת מוחשית שאני מבין אותו, את מה שמוביל אותו להתנהג כך. אולי אכתוב פרשנות יותר ממצה בהמשך.
אבל מיאזאקי זה לא ''שר הטבעות''
הדברים שמה לא נמצאים סתם בשביל "אוננות ויזואלית" והדמויות שמה לא שטוחות כמו נייר מדפסת.
ולכן אני מנסה לדעת מה הדמויות האלו מסמלות ומסתבר שהרבה כאן הבינו זאת טוב ממני ואכן הפרשנויות שלהם לטעמי נתנו לי משהו נוסף שלא ראיתי בדמויות.
אוננות ויזואלית? נייר מדפסת?
אני קורא לזה פשוט דמויות. סימבוליקה זה רק בונוס. סרט פנטזיה שאיו בו עולם עשיר, וכולל רק דברים שמקדמים ישירות את העלילה ומסמלים משהו, הוא סרט פגום לדעתי, וכנראה יהיה גם משעמם.
אבל חסר-פנים, רוח הנהר והתינוק הם כמעט כל מה שיש בסרט
וכולם היו מיותרים עלילתית. בעצם, העלילה של הסרט נעה כמעט רק בעשרים הדקות האחרונות, והיא לא הייתה משהו.
מסכים שעולם פנטזיה צריך להיות עשיר, עמוס בדמויות וכו', אבל אמורים להיות תוספות קטנות שצצות פה ושם ונשארים מסתוריים, לא מה שהיה ב"המסע המופלא".
אני לא בטוח למה מיותרים עלילתית שווה מיותרים בכלל.
אבל זה סובייקטיבי. אני אהבתי אותם, אתה לא.
אז שבוע אחרי, החלטתי שאם אף אחד לא הצביע עד עכשיו ל-''קליוסטרו'',
אני אעשה את זה.
ואז אחרי שהצבעתי, גיליתי שמישהו אחר כבר עשה את זה. נו, לא נורא.
אגב, סרט ששכחתי להזכיר וגם מאוד הושפע מ-"קליוסטרו" (ו-"הטירה המרחפת" גם כן), במיוחד בסצנת הקליימקס: "הלבוי 2". דל-טורו הוא מעריץ גדול מאוד של מיאזאקי.
צריך כנראה לשבת ולכתוב משהו מקיף על מיאזאקי ו-"קליוסטרו". אולי לקראת דצמבר, כשהסרט יחגוג 30 שנה לצאתו למסכים.
ובנוגע לתוצאות הסקר פה, אני די בהלם מכמות האנשים שראו את "נאוסיקה" – למרות שזה בעצם (כך אומרים לי) הסרט הראשון של מיאזאקי שהוקרן כאן בבתי הקולנוע.
ומאז שהתפרסמה ההודעה הקודמת, אכן התפרסמה כתבה מקיפה שלי לציון
30 שנה לצאתו של "קליוסטרו":
http://animatedviews.com/2009/an-auteur-is-born-30-years-of-miyazakis-castle-of-cagliostro/
קצת ארוך, אבל מומלץ (לדעתי המשוחדת) למי שרוצה ללמוד יותר על הקריירה המוקדמת של מיאזאקי.
חבל שהסקר לא חיכה קצת.
בכל אופן, ראיתי את כל הסרטים מלבד השעה האחרונה של "פורקו רוסו" שאשלים מיד עם חזרתי לארץ. למרות שדי ברור לי שאצביע ל'פוניו'.
מיאזאקי, אם כבר, הוא ממש אובררייטד. גם אם ממש מוכשר. הנימוק (המאוד ארוך, יש להניח) יגיע בעוד כמה ימים, כשלא יהיה צורך להשתמש באתר של 'מקלדת' ובמקלדת בלי אותיות עבריות.
שאלה קשה ביותר...
אני חושב שאלך על הסרט "המסע המופלא", בעיקר כי אותו ראיתי הכי הרבה פעמים, בהכי הרבה אמצעים. אחריו מסתרכת "הנסיכה מונונוקי", שהוא אחד מהסרטים היפים והמורכבים שיצא לי לראות.
"פוניו" הוא סרט מצויין, אבל לא מתחרה עם "הטירה המרחפת" ו-"הטירה הנעה" (ואת "טירתו של קליוסטרו" עוד לא ראיתי, ואם כבר – מה הקטע שם מיאזאקי עם טירות קסומות?). השכן שלי טוטורו הוא באמת סרט קסום (אף הזמינו אותי לתכנית חדשות בערוץ הראשון כדי שאדבר על הסרט, לכבוד סבב הקרנות מחודש ל-"טוטורו" לפני שנה).
נאוסיקה קצת פחות אהבתי. אולי אני באמת זקוק לצפיה חוזרת, אבל ממה שזכור לי, הייתה חסרה לי אותה התלהבות כשראיתי את שאר סרטי מיאזאקי.
ב-''קליוסטרו'' הטירה לא קסומה, סתם ממולכדת
בכל מקרה, כדי לדעת מה היתה ההשראה לטירה ב-"קליוסטרו" ולאי המעופף ב-"הטירה המרחפת" (ובמידה מסוימת גם לבית המרחץ ב-"המסע המופלא") מומלץ מאוד לראות את "המלך והציפור", סרטו של האנימטור הצרפתי פול גרימו, שנחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות של האנימציה בכל הזמנים. לסרט הזה היתה השפעה עצומה על מיאזאקי, גם מבחינה תכנית וגם מבחינה רעיונית.
ובתור בונוס, הוא גם יצא לאחרונה על DVD עם כתוביות בעברית.
המממ
זה ממש קשה, אז אני אצביע לסרט הראשון שעבר לי בראש כשראיתי את שאלת הסקר, לפני שהתחלתי לחשוב על כל האחרים. [מה עם הטירה המרחפת! עם הפיראטים האוויריים! והטירה הנעה!!! וכו']
שירות המשלוחים של קיקי,לא רק שזה סרט ממש ממש מתוק, דווקא הקטעים הריאליסטים שלו הכי הלהיבו אותי. ריאליסטים מבחינת מניירות של הדמויות [הוא עושה קליקים בגב! היא הרימה ערימה גבוהה מידי של עצים, ואחד נפל לה, אז היא מנסה להרים אותו וכשהיא לא מצליחה, אז היא פשוט ממשיכה ללכת! זה כל כך לא מובן מאליו.] ומבחינת דינאמיקה בין הדמויות [יש ילד חנון עם משקפיים שאוהב להמציא דברים, אבל עדיין שאר ילדי הכפר חברים שלו! למרות שהחתול יכול לתקשר איתה, הוא לא נדבק אליה כמו סיידקיק של דיסני, הוא אשכרה מתנהג כמו חתול!] וכל האווירה, שהיא פשוט כייפית, והעובדה שהדרך בה קיקי עפה בסוף היא בדיוק הדרך בה אני עפה בחלומות שלי ואף פעם לא ראיתי משהו דומה לזה, ובכלל, אני צריכה לראות את הסרט הזה שוב.
נו, באמת
למה אתם נותנים שמות מבלבלים? למה לא לכתוב את השם המלא של הסרט?
אני רוצה להצביע ל-Howl's moving castle ואין לי מושג אם תרגמתם אותו ל"טירה הנעה" או ל"טירה המרחפת". למה לא יכולתם לכתוב הטירה -X של האול?
נו, באמת (כה''ב)
בישראל קראו ל-Howl's moving castle "הטירה הנעה", בלי להוסיף את האוול. הטירה המרחפת הוא סרט שונה לגמרי. מה גם שהטירה הנעה סתם הולכת, ואני מניח שהטירה המררפחת גם מרחפת.
אבל אם הטירה קופצת מעל בניינים גבוהים
אז היא גם קצת מרחפת, לא?!
ולעומת זאת " הטירה המרחפת" – היא כבר יותר במסלול גאוסינכרוני.
והשבוע, לכבוד עלייתו של ''פוניו'' בארה''ב,
בעגבניות הרקובות העלו פיצ'ר דומה, שמדרג את סרטיו של מיאזאקי על פי ביקורות שהם קיבלו מהעיתונות:
http://www.rottentomatoes.com/m/ponyo/news/1837420/total_recall_hayao_miyazakis_best_movies
אבל זה לא הוגן
כשיש לחלק מהסרטים רק 13 או 10 ביקורות, לסרטים כאלה קל לקבל אחוזים גבוהים (בעיקר אם אלה סרטים טובים).
ההתלבטות שלי הייתה בין המסע המופלא לשירות המשלוחים של קיקי.
שני אלה – מהסיבה הפשוטה שאלה סרטים שאני יכולה לראות שוב ושוב ושוב ושוב בניגוד ל'הטירה הנעה' או 'המצודה בשחקים' או 'נאוסיקה', שהם סרטים מצוינים אבל קשה לראות אותם. לי, לפחות. כי הם תובעניים – הם דורשים את כל הריכוז והמאמץ שלך כדי לעקוב אחרי העלילה, ומעבר לזה פשוט הרבה פחות כיפיים. ובמקרה של נאוסיקה גם מלאים בחרקים ענקיים.
אבל בסופו של דבר הלכתי על 'המסע המופלא', מהסיבה הפשטנית שהוא סתם יותר מגניב.
שי אללה, איזה סקר קשה.
מיאזאקי הוא כנראה הבמאי היחיד שכל סרט שלו שראיתי עד היום היה מוצלח למדי, חלקם יצירות מופת ממש. מצד אחד יש רק סרט אחד שלו שנמצא בטופ 5 שלי, וזה הנסיכה מונונוקי. מצד שני, יש לו כמה סרטים אחרים מדהימים, מעולים ומלאי דימיון שאני אוהבת לא פחות.
מבחינתי שלושת הסרטים האהובים ביותר שלו (ממה שראיתי) הם הנסיכה מונונוקה, המסע המופלא והטירה הנעה. דרך אגב, הם לא דווקא הסרטים הכי טובים שלו. מצאתי את הירה המרחפת ונאוסיקה יותר מרשימים מבחינה קולנועית מהטירה הנעה, למשל, אבל מה שהופך את מיאזקי לבמאי כל כך מוצלח וייחודי היא העובדה שמידת ההנאה שלך מהסרט, ויותר מכך, מה שאתה בוחר לקחת ממנו, תלויה מאוד במצב רוח שאיתו אתה בא לסרט.
לפעמים אני לוקחת מהטירה הנעה משהו רגשי עמוק, ופעמים סתם אווירה של פיל-גוד מובי לא מחייב.
השורה התחתונה היא שהנסיכה מונונוקי הוא בעיני סרט מאוד מרשים, מלא מחשבה, דימיון, שעוסק בנושאים כבדים למדי אבל בכל זאת מצליח להיות מאוד מהנה. אגב, בעיני הוא לא הסרט שהכי מייצג את הסגנון של מיאזאקי כבמאי, כי הוא לא משקף את היכולת שלו לבסס בסרט כמה רבדים, לילדים ומבוגרים, אבל הוא סרט מצוין.
הטירה המרחפת, עם הסתייגות גדולה
מבין הסרטים של מיאזאקי שראיתי, "הטירה המרחפת" הכי נגע בי, רגשית ושכלית. עיצוב נהדר, עלילה מורכבת שנמנעת מהפיכה לפלונטר מלא חורים וטכניקות אנימציה שנראות מצוין גם היום.
מצד שני, לא ראיתי חצי מהסרטים ברשימה, בהם "הנסיכה מונונוקי" ו"שרות המשלוחים של קיקי", עליהם שמעתי רק דברים טובים. אז ההצבעה שלי היא מתוך החמישה שראיתי, עם נכונות לשנות את דעתי בכל רגע.
מאיפה הידע, מאיפה??
אני משוטט הרבה באתר, ותמיד נפעם מזה.
וקצת יותר לעניין- רק אני לא הבנתי מה מיאזאקי רוצה ממני במסע, ובטירה הנעה? (שני הסרטים היחידים שראיתי, בינתיים). העלילה ממש לא קוהרנטית, המעברים חדים מאוד ולא ברורים, וגם הדמויות משתנות במהלך הסרט..
פורקו רוסו, אלא מה!
*טייס* שהופך ל*חזיר*???
אבל ברצינות, ראיתי את הסרט לפני המון זמן וסופר-נהניתי ממנו, וגם ככה הוא בטח יקבל מעט מאוד קולות אז הצבעתי לו במלוא אהבתי החזירית.
ראיתי חצי מהסרטים
'המסע המופלא', 'הנסיכה מונונוקי', 'טוטורו', 'פוניו', ו'הטירה הנעה'.
בחרתי ב'מסע המופלא'.
סוג של
, מה שאהבתי ב'מסע', זה שהסרט בוחר לתאר את מה שקורה מאחורי הקלעים של הספא, דווקא כשמתרחשים כל כך הרבה דברים בחזית.
מיאזאקי יצר עולם כל כך מופלא ועשיר והוא בוחר דווקא להכנס לדלת האחורית ולתאר את מה שקורה שם.
בנוסף לזה יש את המסרים שהוא מעביר, הדמויות, העולם האמיתי שברקע, והפסקול המעולה (!) שכתב ג'ו היסאשי, (אחת מהסיבות שחזרתי להתאמן בנגינה היא כדי שאני אוכל ללמוד לנגן אותו, והמשימה הושלמה. כבר מעל 25 אלף צפיות ביוטיוב).
במקום השני נמצא 'טוטרו' שמאוד אהבתי. האנימציה מתפקדת בו בתור סוג של CGI, והסרט היה יכול להיות מצולם באותה המידה (קשה לי להאמין שהוא בכלל משנת 1988).
כמו רבים, גם אני אוהב את מיאזאקי.
יש לו בכל סרטיו, דמיון מעורר קנאה, אנימציה מדהימה, סצינות אקשן מעולות, קצת הומור טוב ותשומת לב לפרטים הקטנים ביותר. סרטיו שונים זה מזה וכל אחד מיוחד בתכנים אחרים, אך כולם סובלים מבעיות רבות, חלקן משותפות כמו צירופי מקרים מעצבנים (ועל זה אחזור עוד הרבה), פרטי עלילה שוליים שעליהם היה אפשר לוותר, דמויות המתנהגות בטמטום, כמה חורי עלילה שהיה אפשר לפתור בקלות (מה שגורם לי לחשוד שהוא שם אותם בכוונה) ועלילה מבלבלת שגם אם עוקבים אחריה בארבעה עיניים לא קולטים חצי ממה שקורה. הנה הדירוג :
(זה טיפה ארוך, אז נא להצטייד בחטיף מלוח כלשהו, משקה קר ושירותים בקרבת מקום, ולנסות לקרוא עד הסוף
)
10- נאוסיקה אז, כמובן, חורים עלילתים יש, צירופי המקרים חוגגים יומהולדת כל שתי דקות, עלילה מבלבלת ולא מובנת אפשר למצוא בשפע, ועוד כשלפעמים הסרט מתחיל לעייף והתחלתי לאבד עניין, המעקב אחר העלילה היה בלתי אפשרי, אך לא אגיד שזהו סרט גרוע או משהו, היו כמה סצינות מדהימות והחצי שעה האחרונה, למרות מגרעותיה הרבות, הצליחה להכיל אקשן מעולה ולהצמיד אותי למסך במתח אחרי שעה וחצי 'נחמדות', האנימציה יפה, העלילה, גם אם לא משהו, עדיין מפתיעה במקוריותה, הפסקול של ג'ו היסאישי מרהיב ושונה מעבודותיו האחרות, אך המוזיקה המעולה הזו נדחפה לסרט קצת בגסות ולרגעים בודדים הפריעה, אך לרוב, הייתה תרומתה ענקית. בנוסף, מישהו חייב להסביר לי למה נאוסיקה אוהבת את החרקים האלה, חס וחלילה שאחד מהם ישרט, לא משנה כמה בני אדם יפצעו או ימותו, העיקר ששום דבר לא ייגע ביצור הזה. ואיפה שיר הנושא? הוא נמצא ביוטיוב ומופיע בקרדטים, אבל איפה לעזאזל הוא בסרט? מישהו יודע? הדיבוב האנגלי, דרך אגב, כלל שלל כוכבים, החל מפטריק סטיוארט, דרך אמה תורמן ועד שיה לאבוף הצעיר, והם, די במפתיע, היו טובים.
9- הנסיכה מונונוקי מהסרט הזה אני ממש לא מבין למה מתלהבים, נכון שיש רעיון עלילתי טוב, הרבה דמיון והיה קצת מותח פה ושם, אבל הסרט בגדול אכזב. יותר מדי עלילות לא נחוצות, כל כך הרבה גועל נפש, ואפילו המלחין ג'ו היסאישי מאכזב. אם להמשיך להתלונן אז אזכיר את האנימציה שדי הציקה, את דמותה של מונונוקי שפיספסו לגמרי ולא פיתחו כמו שצריך, את הרבע שעה האחרונה המעצבנת, ועוד כל מני דברים. אבל גם אם זה הסרט שהכי פחות אהבתי מסרטיו של מיאזאקי זה לא אומר שלא אהבתי אותו, בכל זאת, היו לו את רגעיו הטובים, יש לו דמות ראשית מעניינת, דיבוב (אנגלי) די טוב, כמה סצינות אקשן טובות, קצת מתח פה ושם והרבה מסתורין. כשנגמר הסרט הייתי מאוד מאוכזב, חמרות שהיו לי שעתיים לא רעות בכלל.
8- שירות המשלוחים של קיקי כבר אמרתי בעבר שאני לא מחבב סרטים שאין להם קו עלילה מנחה המניע את הסרט, סרטים מהסוג של קיקי, שהם אוסף של כמה סצינות ללא הרבה קשר קצת מעצבנות אותי. 'קיקי' הוא בעיקר כמו טוטורו, חמוד, עם שיר נושא נפלא, דיבוב טוב, אנימציה יפהפיה, כמה סצינות נהדרות (סצינת הפרידה מהאבא תמיד נוגעת ללבי משום מה) וזהו. הוא לא השאיר עליי רושם טוב במיוחד. בסך הכול כיפי ששוה לראות עם אח/אחות צעיר/צעירה, לא יותר. ולא הרגשתי שהסרט ניסה להיות יותר.
7- השכן שלי טוטורו נו, אז הסרט חמוד, מה עוד יש לו להציע? שתי הבנות חמודות, טוטורו מקסים, החתול-אוטובוס נהדר (אבל החיוך של טוטורו הרבה יותר טוב), הפסקול מרהיב, אבל באמת, חוץ מדמויות חמודות ועוד כמה מעלות כמו אנימציה מדהימה לא מצאתי בסרט הרבה ולא התחברתי אליו יותר מדי. בנוסף, כל הדברים האלה עובדים בעיקר בגירסה האנגלית (השנייה), הזוג פאנינג פשוט מקסימות, במיוחד הצעירה, שרק לשמוע אותה צוחקת היה ממיס לי את הלב, קול שאגתו של טוטורו משופר ונשמע הרבה יותר אמין וכל מני מעלות שאין בדיבוב היפני. חמוד, כן, אני מודה שחייכתי במהלך הסרט, אבל שום קלאסיקה שלא תישכח או משהו, מאוד מפתיע אותי שזה נחשב אצל רבים לגדול סרטי האיאו.
6- חזיר באוויר (פורקו רוסו) 
סרט נהדר, עם סיפור רקע מוצלח, נופים מרהיבים, דמויות חביבות, לא ארוך מדי כמו שאר סרטיו של מיאזאקי, משעשע ועם כמה סצינות אקשן נהדרות. והסוף שלו היה מעולה, פתוח ודורש הרבה הסברים. הבעיה הכי גדולה של הסרט היא שהכתוביות שליוו אותו לא היו תואמות לתמונה, וכך, קראתי את הדיאלוג משהו כמו עשר שניות לפני שהתחיל, וכך שלא היה לי מושג מי אומר מה. מה שהקשה עליי כמה דברים (כמו, למה האיטלקים רוצים לתפוס את פורקו? איך הילדה שיכנעה את הפיראטים לא להרוג את פורקו? ועוד כאלה קטנים).
5- המסע המופלא על הסרט כבר דיברתי, הוא מופלא, עשיר בדמיון, רעיון עלילתי גאוני, דמויות מקסימות (כרגיל אצל מר. מיאזאקי), אנימציה יפהפיה, ופסקול גאוני (והפעם, ג'ו היסאישי מגיע לשיאו), אבל הסרט הרגיש לי עמוס מדי, ולא שיש לי בעיה עם סרטים עמוסים מדי, רק מה שהפריע לי ב'מסע המופלא' הוא שעל שלושת רבעי העלילה היה אפשר לוותר בקלות. דמותו של חסר פנים, היא מסתורית, בונים אותה בהדרגה, והיא גונבת משהו כמו חצי שעה מזמן הסרט, ולמה? כדי שבסוף לא יקרה איתה כלום? לא תעזור בקידום העלילה וסתם ליצור בלאגן שלא היה בו צורך? כך גם דמויותיהם של התינוק, רוח הנהר ועוד רבים. אני באמת לא מבין למה אנשים מתלהבים מהסרט הזה! ויש לו סוף גרוע! האמת, כשאני חושב על זה אני לא מבין ממש למה אני נהנה ממנו. כנראה שזו האווירה הייחודית שיש למיאזאקי להציע בכל סרט, אולי תחושת המסתורין האופפת את הסרט שמפתה את הצופה להמשיך לצפות בסקרנות, נכון, כשנגמר הסרט לא הבנתי מנ רוצים ממני, אבל בזמן הצפיה הוא היה טוב. גם אם מאוד אובר-רייטד.
4- הטירה המרחפת סרט הרפתקאות נפלא, עם דמויות נהדרות וסיפור מקסים, בנוסף, יש לסרט את מה שחסר לרבים מסרטיו האחרים של מיאזאקי הומור. ואכן, הסרט הצליח להוציא ממני צחוק כמה פעמים. החלק הראשון של הסרט היה מצוין, סצינות מרדף מותחות, בדיחות משעשעות, אווירת הרפתקאות ילדותית מקסימה ודמויות מעניינות, משם הסרט מתדרדר כשהוא מקבל כמה מחסרונותיו של מיאזאקי, כמו הסברים לא מובנים וצירופי מקרים מעצבנים, אבל לפחות, הוא ממשיך להיות סבבה, עד למחלקה האחרונה, משם הסרט מתחיל באמת להיות גרוע, הדמויות מתנהגות בטמטום מוחלט ובחוסר אמינות, העלילה לא מעניינת, הרבה קיטש ומעט מדי מתח, בעצם הרגשתי שהסוף פשוט נמרח ונמרח ונמרח, ושהוא היה צריך להסתיים מוקדם יותר. אבל בסופו של דבר, הסרט כיפי ומאוד מהנה, שונה משאר סרטיו של מיאזאקי וגם ממש קליל, חוץ מהמחלקה האחרונה, משם הוא מתחיל לקחת את עצמו ממש יותר מדי ברצינות ולעייף.
3- הטירה הנעה את הסרט מאוד אהבתי, מין אווירה קודרת ומסתורית עם נגיעות של דרמה ועצב, הכל נמצא בסטים מגוונים ומושקעים, ביחד עם הפסקול הנהדר והדמויות המקסימות, באמת שקל לאהוב את הסרט. אז כן, יש לו סוף ממש מבלבל וממש לא מובן (מיאזאקי מגיע לשיא חדש עם 'הסוף הלא ברור בסרט של מיאזאקי'), נכון שיש בו צירופי מקרים מעצבנים (אני צריך להפסיק לחזור על זה ), נכון שיש בו כמה דמויות מגעילות, ונכון שהאנימציה לפעמים לא עוברת "חלק". אבל כמו כל סרט של מיאזאקי, גם לסרט הזה ישנה אווירה מיוחדת ועולם עשיר שעוטף את הצופה מכל הכיוונים ומדביק אותו למסך לשעתיים מהנות. הסרט מעולה.
2- לופין השלישי : טירתו של קליוסטרו אחד הכי טובים והכי מהנים של מיאזאקי, סיפור נהדר, עמוס בכל הכיף וההנאה שאפשר לבקש, משעשע (ואף מצחיק, פה ושם), מאוד מותח, פסקול מדהים (לא של ג'ו היסאישי הפעם) ופשוט כיף גדול! לופין והשוטר הן דמויות נפלאות שקל לחבב. נכון, יש בו לא מעט בעיות (כמו צירופי מקרים מעצבנים :)), וההתחלה שלו קצת איטית, אבל על זה אפשר להתגבר בקלות. אני שוקל להצביע לו. וממש מוזר לי לראות שאף אחד עוד לא הצביע לו עד כה.
1- פוניו אני לא ממש בטוח אם מגיע לו המקום הראשון, כי ייתכן מאוד שאהבתי אליו נובעת בעיקר מזה שזוהי הפעם הראשונה בה אני רואה סרט של מיאזאקי בקולנוע (ועוד לבד! ביס פלאנט! ביום הראשון! למה!?). הסרט קסום ומקסים, מזכיר כמה כיף להיות ילד קטן, פשוט חמוד עם אנימציה נהדרת, עלילה מעניינת, פסקול מעולה, שיר נושא מגניב, וסוף שמרח לי חיוך ילדותי וענק על הפנים. זה הרגיש כמו לקבל מתנה ליומולדת (ובאמת, זה לא קרה לי שקיבלתי מתנה כבר עשר שנים, או משהו). כיף כיף כיף.
כמו רבים, גם אני אוהב את מיאזאקי.
אפשר להגיב כמובן על כל דבר ודבר, משום שפתחת דיוון מעניין והעלת הרבה נק' נכונות שפוגעות במרכז המטרה.
צריך לזכור רק שלמשל "נאוסיקה", מנסה(?!) לתמצת עלילת סדרת מנגה ארוכה מאוד, ולא תמיד בצורה הכי מוצלחת.
נ.ב. אז מי גנב ממי? האחים וושבסקי במטריקס שלהם ממיאזאקי בנאוסיקה, או להיפך? (או שבכלל המנגה היא מקור ההשראה. שאלה רטורית)
סקר הסקרים
אחרי פיקסאר שבוע שעבר, והאיאו מיאזאקי השבוע, צריך לעשות עוד שלושה סקרים, סרט האנימציה הטוב ביותר של דרימוורקס (שרק, מפלצות נגד חייזרים, קונג פו פנדה) סרט האנימציה הטוב ביותר של דיסני טרום עידן פיקסאר (פנטזיה, שלגיה, אלאדין לדוג') וסרט האנימציה הטוב ביותר ללא קשר לאחד מהאולפנים הללו. וסקר סופי עם המנצחים של כל אחד מהם…
סקר דיסני היה
כתבה מספר 3879
וגם סקרים לסרט האנימציה שאינו של דיסני הטוב ביותר. וסקר דרימוורקס? אפשר, אבל אפשר גם לעשות סקר 'הסרט הטוב ביותר ששמו שרק' והתוצאה תהיה פחות או יותר זהה.
כתבה מספר 485
בבחירת עשרת המועמדים לסקר של דיסני
היה סקר מקדים, ומה עם סקר 'סרט האנימציה שאינו דיסני'? לא היה סקר מקדים? אז איך הצלחתם לבחור בעשרה ולמה בחרתם דווקא בעשרה הללו?
______________________________________________________
טוב, אני סתם מתבכיין מכך שאף אחד לא חולק אתי את האהבה ל"סוס פרא".
מדהים כמה שדברים השתנו בשמונה שנים.
ב-2001 עוד היה נדמה שסרטי האנימציה הטובים כולם של דיסני, ואלה שאינם – הם מיעוט זעיר כל כך שאפשר לכלול את כולם בסקר אחד. היו פשוט מעט מאוד סרטים כאלה שהיו מוכרים מספיק כדי לקבל מספר רציני של קולות בסקר.
מאז המצב השתנה מהקצה אל הקצה. בעשור האחרון קרתה הפריצה הענקית של סרטי האנימציה הממוחשבת, ועכשיו יש כמה וכמה וכמה אולפנים שעושים אותם – וחלק מהסרטים האלה בהחלט משובחים; התחיל הטרנד של סרטי אנימציה "אישיים" בהפקות קטנות, וגם בהם יש הברקות ('פרספוליס', 'ואלס עם באשיר'); אפילו טכנולוגית הסטופ-מושן עשתה קאמבק מפתיע ('חתונת הרפאים', 'קורליין', 'וולאס וגרומיט'). בנוסף לכל זה, תעשיית האנימציה של המזרח הרחוק (עם מיאזאקי כחוד החנית) הגיעה לתודעה של הקהל המערבי, כולל גם אותנו. רוב הסרטים של מיאזאקי נוצרו לפני 2001, אבל אז אפשר היה לספור את האנשים בארץ שראו את הסרטים האלה על שתי ידיים. היום כל חובב קולנוע חצי-רציני מכיר אותם או לפחות יודע על קיומם.
(ומה שעוד יותר מביך הוא שבסקר נכלל גם 'הסיוט שלפני חג המולד', שהוא *כן* סרט של דיסני).
זה לא באמת השתנה.
יש הרבה יצירות מופת שאינן של דיסני, נכון, אבל סרטי האנימציה הטובים ביותר ואלו המשפיעים ביותר הם עדיין ברובם של דיסני.
אם אתה מחליף את ''דיסני'' ב''פיקסאר'' אז נכון,
וגם אז, נכון חלקית – פיקסאר מאוד מצליחים ויש להם הרבה השפעה, אבל הם לא קרובים לרמת הדומיננטיות בתחום האנימציה שהיתה לדיסני עד לא כל כך מזמן.
לא, התכוונתי לדיסני.
הם אלו שהכי השפיעו על האנימציה כפי שאנחנו מכירים אותה.
אין בהכרח זהות בין טובים למשפיעים
ומה שאתה אומר נכון להיסטוריה של האנימציה בכללי, שבה דיסני היו מניחי היסוד לסרטי האנימציה באורך מלא. אבל בעשור האחרון, לא רק שדיסני הם לא מונופול, אלא הם רחוקים מלהיות החברה החשובה ביותר. בפרפרזה על מה שרד פיש אמר בסקר ההוא, אם תבחר את עשרת סרטי האנימציה הטובים ביותר של העשור *כולם* לא יהיו של דיסני.
אבל מי אמר שדיברתי על העשור האחרון.
רד אמר שמאז 2001 דברים השתנו בתחום האנימציה והרבה חברות שאינן דיסני הצטרפו למגרש. אמרתי שהוא צודק אבל שדיסני היא עדיין זו שמחזיקה בהכי הרבה סרטי אנימציה משפיעים והמפכניים ברזומה שלה. וגם בהכי הרבה סרטי אנימציה שזוכים בתארים של "סרט האנימציה הטוב ביותר".
לא הייתי אומר שכולם לא יהיו של דיסני.
אני לא מבין את הירידה על סרטי העשור האחרון של דיסני, כשאני מסתכל על הרשימה דווקא יש אחלה סרטים. נכון, יש את הגרועים, שכולם שנאו, נגיד, כמו.."מרד החיות" ו..זהו, בעצם, זה סרט האנימציה היחידי, נדמה לי, של דיסני שקיבל ביקורות קוטלות, שאר הסרטים דווקא קיבלו יחס מעורב (נגיד, "אטלאנטס", "דינוזאור"), או חיובי ברובו ("אחי הדוב") כשהרוב קיבלו ביקורות מאוד משבחות ("בולט" לא היה נכנס לרשימה? מה עם "לפגוש את הרובינסונים", "לילו וסטיץ"', "כוכב המטמון" ו"הקיסר נפל על הראש"?).
אלו לפחות היו סרטי האנימציה הכי בולטים של דיסני בעשור האחרון.
וכפי שחאמרתי בעבר, גם סרטי פיקסאר הם-טכנית-של דיסני.
וכמובן יש את הסרטים הלא מונפשים (יש גרועים, יש זוועתיים אפילו, אך יש לא מעט מופתיים), אבל זה לא קשור לדיון.
לא, הם לא.
ומכיוון שאפשר להתווכח עד מחר על ההגדרה של סרטים בולטים, בוא נסתכל על סרטי השנה של עין הדג. 14 סרטי אנימציה הגיעו לעשיריות של השנה בה הן יצאו: שרק, מפלצות בע"מ, עידן הקרח, המסע המופלא, מוצאים את נמו, שרק 2, משפחת סופר על, וולאס וגרומיט והארנב הקטלני, חתונת הרפאים, רטטוי, משפחת סימפסון: הסרט, וול-E, ואלס עם באשיר וקונג פו פנדה. אף אחד מהסרטים האלו הוא לא סרט של דיסני.
אז אף אחד לא היה בעשירייה של עין הדג.
זה אולי מסמן על ירידה באיכות סרטי דיסני מהעשור האחרון, אבל זה לא מעיד שדיסני ייצרו בעיקר זבל שמצדיק שיכניסו אותם לסקר 'מי צריך לפרוש עוד עכשיו?' (שהיה מזמן).
בקשר ל*סרטים בולטים*, טוב, אלה בעצם כמעט כול הסרטים של דיסני שיצאו העשור, התעלמתי רק מכמה כמו "פיטר פן 2", סרטי פו הדוב וכאלה, שגם הם, לא היו מזיקים בתורם, וכמה מהם א, מעולים.
אז כשדיסני קנו את פיקסאר מה השתנה בעצם? למה סרטים של פיקסאר, מירמאקס וטאצ'סטון לא נחשבים של דיסני? דיסני ממנו את הכסף, והיה להם חלק (גם אם קטן) בהפקה, ואני בטוח שלפני שכל סרט של החברות האלה צולם, הוא עבר אישור מדיסני, שזה תפקידו של כל אולפן, לא? לאשר את התסריט, להשגיח ולממן את הסרט. אני חושב.
אולי הגיע הזמן לעוד סקר פרישה.
אני רוצה להמליץ על אלמודובר, לפני שהוא יספיק להשמיד כל שמץ של הערכה שיש לי כלפיו…
יש בעיה עם 'חיבוקים שבורים'?
כי דווקא חשבתי אולי ללכת. את אלמודובר אני לא מכיר, וזו נראית לי הזדמנות טובה.
הבהרה לגבי דיסני: לא ראיתי את סרטיהם מאז הילדות, כך שהשיפוט שלי הוא לא אמנותי. הכוונה שלי היא שהם הפכו להיות חברה שולית באנימציה, ושסרטי האנימציה החשובים והאהודים של העשור לא נעשים על ידה.
שום בעיה. גם לסרטים גרועים יש זכות קיום.
''חיבוקים שבורים'' באמת סרט איום.
אבל, הופתעתי מאד לראות את יהודה סתיו מעניק לו חמישה כוכבים. על מה?
הכתוביות?
הן בכל זאת כללו את השם "אלמודובר"…
כל כך נכון!
כן, אבל לא בעשור האחרון.
אה, חשבתי שהתכוונת באופן כללי.
הרי אמרת שב-2001 היה נראה שרוב הסרטים המצוירים הטובים ביותר שייכים לדיסני אבל אז גילנו את הייאו מיאזאקי ופיקסאר עשו את יצירות המופת שלהם וסרטי הסטופ-מושן עשו קאמבק.
*הרבה*?
ההגדרה של יצירת מופת יורדת ויורדת עם הזמן…
על ''הסיוט'' כבר דיברו בסקר
הוא לא נוצר על ידי מחלקת האנימציה של דיסני, ולכן הוא לא נחשב "סרט של דיסני"
טכנית, פיקסר שייכים לדיסני
אז הם מקבלים קרדיט על ההצלחות של פיקסר
זה לא סקר על דיסני
זה סקר על הרשעים של דיסני
נדמה לי ששמעתי ממישהו שהוא לא הבין את ''הטירה הנעה''
אז לכל אלה שלא מבינים את "הטירה הנעה של האוול" וגם לאלה שכן אני ממליץ בחום לקרוא את הספר, מאת דיאנה ויין-ג'ונס. הרבה יותר ברור מהסרט, למדרות שקראתי אותו לפני שנים והדבר היחיד שאני זוכר הוא הטוויסט.
''הטירה הנעה'' זה הסרט הכי לא מובן שאני הכי אוהב..
הוא כ"כ לא מובן שזה פשוט.. מקסים! בכל צפייה מחדש אני מגלה בו פרטים חדשים.
כל סרטי הטירות שלו מעולים.
"הטירה המרחפת" הוא סרט אקשן יוצא מן הכלל בחצי הראשון ובחצי השני מתגלה כסרט עם נשמה גדולה שמצליח לעלות המון שאלות מוסריות לראשו של הצופה.
"הטירה הנעה" הוא כבר בגדר הברקה. זה אחד הסרטים הכי לא מובנים שתראו והוא בדיוק -אבל בדיוק- ההיפך מהמשפט הזה שאומרים לכם הרבה פעמים "X מאכיל את הצופים בכפית". אין דבר כזה כאן. הצופה צריך לצאת למסע יחד עם הגיבורים, לגלות מה עומד מאחורי המעשים שלהם ומה לכל-הרוחות-והשדים מתרחש בסוף הכ"כ מדובר ומבולגן של הסרט הזה. בצפייה הראשונה תצאו עם הרגשה של חצי מאוכזבים ומבולבלים וחצי נדהמים מאנימציית הרקע המשגעת של הסרט היפהפה הזה. בצפייה שנייה כבר תתחילו לקלוט יותר דברים ותצאו פחות מבולבלים. זה עדיין לא מספיק! צפייה שלישית היא בגדר חובה וכך הלאה והלאה.. סרט שפשוט מגלים צדדים חדשים שלו בכל צפייה שלו מחדש. מדהים וכמעט אף פעם לא קרה לי דבר כזה עם סרט, בטח שלא בכמות כזאת (אני אשכרה ראיתי אותו בערך 5 פעמים, אף פעם לא עשיתי דבר כזה). חוסר ההבנה שלו שמתגלה לאט עם כל צפייה מחדש היא רק חלק קטן אבל חשוב מהקסם העצום של הסרט העוצמתי הזה.