מלח הארץ

מאת
חסידה שוטה
– פורסם ב 26 ביולי 2006Posted in: ביקורות

במאי: אורי ברבש
תסריט: בני ברבש
שחקנים: אקי אבני, ליאור אשכנזי, אלון נוימן, צחי גראד, ליאת גליק

נדמה לי שהאחים ברבש החליטו שהקולנוע הישראלי זקוק לשדרוג, וניסו לעשות אותו בעצמם: לא עוד רק דיבורים, הגיע הזמן להתחיל את האקשן. 'מלח הארץ' נברא בצלמה של דרמת הפשע האמריקאית: החל בטריילר המושקע, עבור לעלילה המתחכמת, וכלה בשמות "הגדולים" שגויסו לסרט. אילולא היו בו העברית ואקי אבני, היה אפשר בקלות לסווג אותו כתוצרת הוליווד. אלא ש'מלח הארץ' מתעקש לקחת מאחיו הגדולים והאמריקאיים (וגם מ'מילואים', יצירה אחרת של האחים ברבש, העוסקת גם היא בגברים קשוחים במדים בצבע צפרדע) גם את נקודות החולשה שלהם. לסרט יש כתפיים צרות מכדי לשאת את מטען הציפיות שיצר. וציפיות היו גם היו: הברבשים גייסו לסרטם כמה שחקנים מצוינים, ביניהם ליאור אשכנזי ואלון נוימן, וכמה שמות ידועים, כולל אקי אבני ולוסי דובינצ'יק. גם עלילת הסרט היא חדשנית למדי במושגי הקולנוע הישראלי.

מעשה בארבעה חברים, יוצאי יחידה מובחרת. לאחד החברים, נדב (אקי אבני), יש חשבון פתוח עם עבריין בשם ויקטור, והוא וחבריו מחליטים לשדוד את בית ההימורים שלו. לכל אחד מהחברים הסיבות שלו לביצוע השוד: חגי (צחי גראד) נזרק מהבית על ידי אשתו והצ'קים שלו חוזרים; כרמי (נתי רביץ, פליט 'מילואים') הוא בורגני משועמם שמתעסק בעיקר בלהתחתן ולהתגרש, ומוני (אלון נוימן. כן, עוד פליט 'מילואים' ) – טוב, לא ממש ברור מה מוביל את מוני לבצע את השוד: נראה שיש לו הכול בחיים, והוא משאיר את הצופה לתהות, מדוע אדם עם משפחה לתפארת וכסף למכביר בוחר לנסות ולשדוד עבריינים.

הארבעה מחליטים לנצל את שירות המילואים המתקרב שלהם בתור אליבי, ונראה שהתוכנית שלהם, הכוללת בין השאר החלפת מכוניות, חיפוי בנשק ותכנון צבאי מדוקדק, הולכת ממש לפי הספר. אותה תכנית מדוקדקת כוללת התפרצות לקזינו הומה אדם ברובים שלופים, דרישת הכסף באיומים ועזיבה. באופן לא מפתיע, הכול משתבש.

אם העלילה הזו נשמעת קצת מוכרת, זה רק בגלל שכבר ראיתם אותה, או משהו דומה. כמה ניסיונות לשדוד מפושעים אתם מכירים, שנגמרו בזעקות אושר כל הדרך אל הבנק? משהו חייב להשתבש, אחרת לא היה סרט. אז כן, הסיפור הבסיסי צפוי, אבל בכל זאת מעניין היה לראות את התרגום שהוא עובר למושגי הארץ. מצד שני, בקווי העלילה המשניים, הסרט קורס לגמרי. זה לא שהם לא טובים – זה פשוט שיש הרבה יותר מדי מהם. אנו מקבלים טעימה מכל משפחה ואורח חיים של כל אחד מבני החבורה, וגם של כמה דמויות אחרות, אבל זו רק הצצה של רגע. דמויות בעלות פוטנציאל, כמו השוטר שמגיע לזירת האירוע וגורם להסתבכות העניינים, או אשתו של אחת החברים, המגולמת בידי לימור גולדשטיין, פשוט צצות על המסך, ונעלמות בשניה שלאחר מכן. את מרכז הבמה תופס נדב.

נדב, הדמות אותה מגלם אקי אבני, הוא עיתונאי חוקר, שבזמנו הפנוי גם רוקם תוכניות פשע; לנדב יש תשובות לכל השאלות, והוא תמיד שומר על קור רוח, אפילו כשהעניינים מסתבכים וחבריו לקבוצה מתחילים לאבד את הצפון. אבל נדב לא נראה כמו עיתונאי, לא שואל שאלות כמו עיתונאי, ולא נראה חכם מספיק בשביל לתכנן שוד שבתיאוריה אמור להיות מאוד מסובך. הוא גם לא נראה כאילו הוא עומד לבצע פשע מסוכן שאם יצליח, יוציא אותו מכל בעיותיו בחיים; הוא מזכיר יותר מהמר כפייתי ואלכוהוליסט אנונימי, ועושה רושם של מישהו עייף ומשועמם. אבני מדקלם את שורותיו כאילו הוא לא ממש רוצה להיות על הסט, והוא רק עושה טובה למישהו. נוימן, אשכנזי ורביץ בתפקידי המשנה טובים הרבה יותר ממנו, מה שרק גורם לו להראות עוד יותר רע, וההתעסקות המוגזמת בו באה על חשבונם, כך שהסרט יוצא קרח מכאן ומכאן.

כמו כן, החוק הראשון בדרמת פשע הוא לשמור על קצב. 'מלח הארץ' מתחיל במהירות, אבל מיד לאחר השוד מאבד את התנופה שלו, ויחד איתה – את הצופים. בחייכם, כמה אפשר לראות את הפרצוף המיוסר של אקי אבני? ועוד לא התחלנו לדבר על החורים הרבים בעלילה. איך יכול להיות שאף אחד ביחידת המילואים לא הבחין שהחוליה חזרה לבסיס בהרכב שונה מזה שבו יצאה? איך זה שמישהי מודיעה על העלמות של חייל במדינת ישראל, והשוטר אומר לה שזה קורה כל הזמן, ואין לה מה לדאוג? למה לא מנסים למצוא את החייל באמצעות איתור הסלולרי שלו?

אז כן, האחים ברבש ניסו, וכל הכבוד להם, אבל בשורה התחתונה 'מלח הארץ' הוא פשוט לא זה. הוא ארוך מדי, צפוי למדי, בעל פסקול מחופף ודיאלוגים עלק שנונים ("אני חושב שזה היום שלך, לך תמלא לוטו"). השחקן הראשי לא מצליח להחזיק את הראש מעל המים, והחורים בסיפור הולכים ומתרחבים ככל שהסרט מתקדם. הטריילר מבטיח אקשן, והסרט מתחיל כמותחן, אבל מדרדר לדרמה ברמה של טלנובלה. גם הסוף האנמי והלא ממצה משאיר טעם של החמצה בפה. טעם של משהו שהוא כמעט, שהוא קרוב, ואולי עם קצת יותר השקעה ומחשבה יכול היה להיות הדבר האמיתי, בדיוק כמו האח הגדול מהוליווד. ואולי עצם הניסיון הוא הכישלון. אולי האחים ברבש צריכים ללמוד להיצמד לישראל, במקום לנסות לחקות את מה שיש שם. כי אחרי ככלות הכול, מה שווה ההתעסקות הזו בגבריות הישראלית, אם מסתכלים עליה דרך עיניים אמריקאיות?

תגיות: