מי ימצא?
– פורסם ב 17 במרץ 2005Posted in: חדשות
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
17.03.2005
|
||
| אחרי חודשים בחרושת השמועות, עכשיו זה רשמי: ג'וס וודון, איש ה'באפי' ולא אחר (והבמאי של 'סרניטי' הצפוי אי שם), יכתוב ויביים את גירסת הסרט של הסופר-גיבורה עם הלאסו (שרק טמבל יתבלבל בינו לבין שוט): אשת חיל. |
17.03.2005
|
|
ווהו!
למה ווהו?
כל הזמן מגייסים במאים טובים לסרטים על סופר-גיבורים. בזבוז, לדעתי. ג'וס וודון יכול לעשות דברים יותר מעניינים מזה.
מסכים לגמרי
די, נמאס כבר מסופר גיבורים.
יש משהו בדבריך
אבל עדיף לגייס במאים טובים לסרטים האלו מאשר, בוא נגיד, ג'ואל שומאכר.
וגם כי יש לי אינטרס אישי משהו.
אינטרס אישי?
זה נשמע מעניין… :)
רייצ'ל התחפשה לוונדר-וומן
רייצ'ל בילסון, המגלמת את סאמר רוברטס ב-OC, התחפשה לוונדר-וומן כדי לשבות את ליבו של סת' כהן. מיותר לציין שהיא נראתה נפלא והיא בהחלט מאד מתאימה לתפקיד.
רייצ'ל בילסון כוונדרוומן 1
http://www.screencap-paradise.com/caps/displayimage.php?album=282&pos=234
רייצ'ל בילסון כוונדרוומן 2
http://www.screencap-paradise.com/caps/displayimage.php?album=282&pos=233
רייצ'ל בילסון כוונדרוומן 3
http://www.screencap-paradise.com/caps/displayimage.php?album=282&pos=246
סת' השולת'
אתה חמוד, אתה.
וסת' אכן שולת'.
אהההה!!
אין לו יד!
חוץ מזה, תוכנית מעולה! למען האמת היא ממש נוראית, אבל כל כמה זמן אני מוצא לעצמי תוכנית גרועה ומתמכר אליה.. זה מה שקורה לאנשים שלא רואים טלויזיה. אבל אני לא מפסיד אף פרק.
ועכשיו, אחרי שנמנעתי מלעשות לעצמי ''עין הרע'' או משהו
אתמול, למסיבת פורים של חובבי הסדרה שמותר לדבר עליה במסך המפוצל, הגעתי כוונדר וומן והתחפושת אף הוכרזה כתחפושת הכי מוצלחת במסיבה.*
אין כמו לגלות שבוע לפני המסיבה שאני לא עושה את זה לשוא כי ג'וס אכן יביים את הסרט, מה שאוטומטית הופך אותה (=את וונדר וומן באופן כללי) לאחד מנושאי השיחה היותר לוהטים בקרב אותם חובבים.
* תמונות יסופקו על פי דרישה.
סחתיין!
עוגי אוהב את ג'וס ואת וונדרוומן…
אז להלן דרישה!
למה ווהו?
מצד שני, בבאפי ופיירפלי ג'וס כל הזמן שבר את החוקים של הז'אנר בו הוא עסק והפגין כתיבה מקורית גם מחומרים שעל הנייר נראו נדושים. הייתי רוצה לראות אותו עושה דברים מעננינים יותר, אבל הוא בהחלט מסוגל ליצור סרט סוןפר גיבורים מצוין. אני מצפה ממנו לסרט הסופר גיבורים הכי טוב בהיסטוריה (חוץ ממשפחת סופר-על).
לא שוט, לאסו
אבל זה די קרוב.
מקריאה של מה שודון אמר על הסרט, כבר מראש אני לא מתלהב: הוא הולך לספר לנו מי "האשה האמיתית" מאחורי הסמל של אשת חיל. היאח הידד, כמה מרתק: "אתה לא יודע כמה קשה לייצג נשיות חזקה בימינו, השעות נוראיות, והמחוך הזה מה-זה לוחץ!".
אם מישהו יהיה נאמן לחזון של יוצר הקומיקס, אשת חיל תישאר _סמל_, כי זאת היתה המטרה שלה. כן, גם לסמלים צריך להיות סיפור אישי, אחרת אף אחד לא יכול להתחבר אליהם, אבל הם גם חייבים להישאר גדולים מהחיים, אחרת זאת סתם עוד דרמה.
אני מנחש שאף פעם לא ראית באפי, אה...?
מש''א
כל כך מש"א
שני פרקים,
ולגמרי לא הבנתי על מה המהומה.
כי אי אפשר להבין את זה
משני פרקים.
נו, באמת
זאת אומרת, זה בהחלט יתכן, אבל איך בדיוק אני אמור לשפוט סדרת טלוויזיה? לפי המכלול? ובינתיים להשתעמם למוות? כל סדרת טלוויזיה שהגדרתי כיצירת מופת יצרה פרקים אחד אחד – הם אולי לא עמדו בפני עצמם, אבל כל אחד מהם היה מצוין, או לפחות בעל פוטנציאל מסקרן. הפרקים הגרועים ביותר של "הסופרנוס" עדיין היו גורמים לי לרצות לראות עוד, כמו הפרקים הגרועים ביותר של "טווין פיקס" או "האסיר" (טוב, במקרה האחרון, הפרקים הגרועים ביותר _ממש_ גרועים, אבל כנראה בכל זאת).
ושוב, יתכן שאת צודקת, ונפלתי במקרה על פרקים גרועים במיוחד.
וסליחה לעורכים. מי היה מאמין שאני אדבר על באפי?
נו, באמת!
תראה, מבחינתי טלוויזיה היא מדיום נעלה מקולנוע. בכל היקר לי. נכון שבקולנוע נמצאים התקציבים וכתוצאה מזה הכל בדרך כלל נראה מהוקצע יותר ונוצץ יותר, אבל קולנוע זה סיפור אחד, עם התחלה וסוף מוגדרים, וטלוויזיה היא מקום בו דמויות יכולות להתפתח, להשתנות ולגדול. וזה נעלה. זה יותר נעלה מנעלה.
אני לא רוצה לעשות פה דיון על דברים שבאופן רשמי ביקשו לא לדון בהם, אז תחת זאת אני אפנה אותך לקישורים מתאימים, ברשותך.
אתה לא חייב לקרוא, באמת.
אבל אם מעניין אותך באמת להבין על מה כל הרעש, אולי שווה לך לבדוק.
http://forums.nana.co.il/Message/MessageFull.asp?MsgID=6889222
http://forums.nana.co.il/Message/MessageFull.asp?MsgID=6896472
ואו, להרגיע
אני אמרתי משהו רע על טלוויזיה? אני אמרתי שהיא מדיום פחות נעלה (ביקורת על המסגרת) או שהתוכניות פה ברמה פחות גבוהה/נמוכה (ביקורת על התוכן)? אין לי שום דבר נגד טלוויזיה.
אני פשוט לא מת על באפי, מהחשיפה הקצרה שנחשפתי אליה, ואני לא חושב שהמדיום הטלוויזיוני ראוי לחשיפה הרבה יותר ארוכה מאשר המדיום הקולנועי. במלים אחרות, כמו שמהרבע השעה הראשונה של מרבית (מרבית, לא כל) הסרטים אני יכול לקבל תמונה טובה למדי על איכות הסרט, משני פרקים של סדרה אני יכול לקבל תמונה די טובה על איכות (לדעתי, כמובן) של הסדרה. ואגב, באנלוגיה הזאת, אין ספק שמצב הסדרה טוב בהרבה ממצב הסרט, כי בהכרח, סדרה חייבת להציע פרקים סגורים במידה זו או אחרת.
ואגב, בפעם הבאה שאת מפנה להודעות כאלו, תזהירי מספוילר. אם גיאחה צודק לגבי עוצמת הפרק האמור בהכרעה לגבי מופתיותה של הסדרה, אין ספק שהרסת לי הרבה.
לא הספיקה לך האזהרה באדום שהוא נתן בעצמו?
כי לפני שהוא מתחיל עם הספוילרים הוא בהחלט נותן אזהרה. ואגב, הוא עצמו ספוילר לעניין, וכפי שהוא מעיד בעצמו – שום ספוילר לא הצליח להפחית מעצמת הרגע כשהוא הגיע בסוף, וזה עוד מדד לעוצמות המופתיות של הסדרה.
אגב, כל פעם מחדש אני בשוק עד כמה אתה לא מסוגל להבין מלה ממה שאני אומרת.
אלוהים.
קראת את ההסבר שלי ללמה טלוויזיה בעיני היא מדיום נעלה מקולנוע?
כי שם טמון ההסבר ללמה אי אפשר לשפוט טלוויזיה בצורה בה שופטים קולנוע – בקולנוע אין את אלמנט ההמשכיות (או יש, אבל ברמה כל כך נמוכה לעומת טלוויזיה, שכמוהו כלא קיים).
איפה האשמתי אותך, או כל אדם שלא אוהב טלוויזיה באי אהבה לטלוויזיה?
זה פשוט לא יאומן הרמות בהן אתה מצליח לסובב את המציאות ולראות רק מה שאתה רוצה, לא משנה כמה פעמים מכים בך עם האמת הפשוטה על הראש (מי אמר צל ולא צלם?).
ולענייננו, למקרה שכל המלים האלה נישאו לשווא, שהרי – לטס פייס איט – אתה עדיין תמשיך לראות מה שאתה רוצה ולא מה שאני כתבתי, או משהו שמזכיר את מה שכתבתי – אם לא ראית את באפי במסודר לפחות את העונה וחצי הראשונות – לעולם לא תצליח להבין למה זו סדרת מופת. כי בלי אלמנט ההמשכיות היא לא סדרת מופת, אלא סתם סדרה שמדברת לאנשים מסוימים ולאחרים לא.
איזה טעם רע עשית לי בפה עכשיו
אני לא מבין מה שאת אומרת. אהא.
"תראה, מבחינתי טלוויזיה היא מדיום נעלה מקולנוע. בכל היקר לי. נכון שבקולנוע נמצאים התקציבים וכתוצאה מזה הכל בדרך כלל נראה מהוקצע יותר ונוצץ יותר, אבל קולנוע זה סיפור אחד, עם התחלה וסוף מוגדרים, וטלוויזיה היא מקום בו דמויות יכולות להתפתח, להשתנות ולגדול. וזה נעלה. זה יותר נעלה מנעלה."
לי זאת נראתה כמו תגובה לביקורת על הטלוויזיה בהשוואה לקולנוע.
ובכן. מסתבר שהטיעון המרכזי שלך שהיא שבטלוויזיה לדמויות יש מקום להתפתח ולגדול, ובקולנוע הרבה פחות. בסדר.
ועכשיו, אחרי שתקפת אותי באכזריות, ארסיות וחוסר מוחלט של רלוונטיות, מסיבות שלגמרי לא ברורות לי, אני אפילו אענה לך:
לטלוויזיה אכן יש, מסיבות ברורות, יכולת גדולה משל הקולנוע להציע התפתחות של הקולנוע. מנסיוני, לרוב זה לא המצב – לרוב הדמויות נשארות תקועות לחלוטין בשבלוניות שלהן (ראה X-Files, "חברים", "משתגעים מאהבה", ואפילו "טווין פיקס"). לכן אני לא מוצא שימוש יעיל, לרוב, ביתרון הזה של הטלוויזיה, ולכן אני לא מרגיש צורך לתת לסדרות נסיון ארוך-טווח יותר מאשר לסרטי קולנוע (למשל). מצד שני, אכן, אם באפי יוצאת מהכלל במקרה הזה, זה יהיה מרענן. אבל לא, לדעתי זה לא שווה 30 שעות (או 15 שעות? או 12 שעות? אין לי מושג מה אורך עונה בבאפי) של הנאה פושרת מאוד, או אפילו סבל אקטיבי למדי.
מהמעט שראיתי, הדמויות בבאפי לא נראו לי מעניינות, כמו גם העלילה והעולם בו הן מתנהלות. בהחלט יתכן שהמצב שונה, כאמור, אבל אין לי כוונה לנסות יותר מ(נגיד) שלושה פרקים ברצף כדי להחליט. נסיון העבר שלי עם טלוויזיה מעיד שזה, לרוב, לא משתלם, וזה לא ממש הוגן להגיד שאין לי זכות לדעה לפני שניסיתי חשיפה מלאה, מושקעת ומוחלטת.
ואל תעיזי לרדת עלי ככה בעתיד. זה מאוד, מאוד לא מנומס.
עוד דרך להסתכל על זה:
אתה אמרת שסדרות שאתה מחשיב לסדרות מופת הן סדרות שבהן כל פרק יגרום לצופה לרצות להמשיך לצפות בהן. מיקה הראתה עוד פן של הטלוויזיה לעומת הקולנוע – התפתחות של הדמויות לאו דווקא במבנה של פרקים סגורים אלא לאורך כל הסדרה. זה מה שאני הבנתי, בכל אופן.
יש סיבה שבגללה אסור לדבר על אתם יודעים מה.
אתה מניח שניתן לנתק בין השניים
במלים אחרות, אתה טוען שיכול להיות סדרה שהיא בינונית מינוס אם צופים בכל פרק, אבל מציגה דמויות ממש מרתקות לאורך זמן.
קודם כל, זה נשמע לי מאוד לא הגיוני. מי שלא מסוגל לספר סיפור מעניין, או להיות במאי מוצלח, או ליצור תמהיל דמויות מרתק, לא סביר שיוכל דווקא להציג דמויות אמינות שמתפתחות בצורה אמינה/מעניינת.
שנית, אתה מניח שדמויות זה מספיק. אולי בשביל אנשים מסוימים זה אכן מספיק (מיקה הבהירה, סליחה, נראה לי שהיא הבהירה, שמבחינתה זה אכן אלמנט חשוב במיוחד), בשבילי, אישית, לא. אם הדמויות מעניינות לאורך זמן, אבל משעממות בכל רגע נתון; אם אין ביניהן אינטראקציה מעניינת; ואם העלילה לא מעניינת – אז הצפייה בסדרה תהיה, בשבילי, עינוי.
אני מניח שאתה פונה אליי.
אם כן: לא הנחתי כלום. ניסיתי לגרום לך להבין למה מיקה התחילה לדבר על טלוויזיה לעומת קולנוע (לפי מה שאני הבנתי) ולא בהכרח תקפה אותך. סליחה אם לא הייתי ברור, אבל לא נכנסתי לדיון ולא הצגתי טענות חדשות.
אדם,
בשבילך עשיתי משהו שאני כמעט אף פעם לא עושה: קראתי את מה שכתבתי, חשבתי על זה קצת, ומחקתי.
תראה, יש הבדל גדול בין כנות לארסיות.
אתה לא מבין אותי, נקודה.
להגיד שאתה לא מבין אותי לא שקול ללהגיד שאתה אידיוט, אתה יודע. אולי אתה לא מבין אותי בגללי בעצם?
זה פשוט כאילו שנינו מדברים בשפה שונה לגמרי, וגם בתכתובות הפרטיות שהיו בינינו זה היה אותו דבר. סליחה שאני חוזרת לזה, אבל אם בהודעה בה כתבתי 3 או 4 פעמים צל אדם הצלחת להחליט בשבילי שזו שגיאה (שחזרה על עצמה 3 או 4 פעמים?) – תסלח לי, אבל חוסר הנימוס כולו שלך הוא.
לא יפה להחליט למישהו אחר מה *הוא* התכוון להגיד.
—————————-
ועכשיו לגוף ההודעה:
אמרת "מצד שני, אכן, אם באפי יוצאת מהכלל במקרה הזה, זה יהיה מרענן".
ובכן, העונה הראשונה של באפי אורכת 9 שעות (בהפסקות כמובן) ו-12 פרקים. החל מפרקים 6 עד 10 בעונה השניה אתה כבר *בטוח* תראה שינוי משמעותי (לדעתי אתה תפסיק את הסבל הפעיל שלך עוד לקראת סוף העונה הראשונה, ואפילו ההנאה הפושרת עשויה לגדול, אבל אלוהים גדול) ואז תבין.
אז אנחנו מדברים על השקעה של משהו כמו חמש עשרה שעות, שכמו שגיאחה כתב – בהתחלה אולי יהיו קצת פושרות אבל זה יתחיל להשתפר, ו-in no time גם אתה תגיד "ג'יילס, תעשה לי ילד!".
תעשה לעצמך את המתמטיקה.
אישית?
אני צפיתי בכל הפרקים של אליאס עד סוף עונה 3 כדי לנסות להבין על מה ההתלהבות של כל כך הרבה אנשים. להגיד שהבנתי?
טוב, הבנתי. בערך.
להגיד שהזדהיתי? לא.
אבל לפחות הצלחתי להבין למה חברים שלי מכורים. גם זה משהו, לא?
מיקה
מה הקשר? מה הקשר בין ההודעות הקודמות שכתבתי לך לבין ההודעה הנוכחית? למה את מניחה שאני תמיד, באופן אבסולוטי וללא עוררין, לא מבין אותך? ולמה את יורקת את זה בפרצופי בצורה כל-כך זועמת? זה נראה לך ראוי? את חושבת שאת הדיון על צל/צלם קטעתי לחינם? מה הרלוונטיות שלו לעניין, בכלל?
אבל עזבי, לעצם העניין. בסדר, הבנתי. כשיהיה לי את הזמן, אני אנסה לראות את העונה הראשונה של באפי, אבל אני עדיין חושב שזאת דרישה לא לגיטימית לבקש ממני לראות עונה שלמה של סדרה לפני שאני בכלל אמור להחליט אם ברצוני לראות אותה באופן תדיר או לא. למה אני מוכן לעשות את זה בכל זאת? כי אנשים לא אומרים על באפי שהיא מהנה, אלא שמדובר בסדרת מופת, ואני סקרן לראות למה אנשים חושבים שודון גאון.
אני בטוח...
שעל כל סדרה שהיא מספיק טובה, וגם על כמה כאלה שהן לא, יש אנשים שטוענים שהיא סדרת מופת. באפי זכתה למעט יותר פנאטים מסדרות אחרות, כנראה בגלל השילוב המנצח של פנטזיה, הומור, וכוסית שהולכת מכות.
זה לא הופך אותה למופתית. היא בהחלט סדרה כיפית ומהנה, אבל זהו. או במילים אחרות – אל תרגיש מחוייב לצפות בשום דבר בגלל פנאטים. עוד תמצא את עצמך במרתוני סטאר טרק עם קפטן קירק.
נ.ב. למי שתוהה, צפיתי בשש מתוך שבע עונות הסדרה.
וזה אמור להיות לזכותך?
כמעט מש''א.
כשיושבים עם חברים זה מהנה יותר. אם כי אפילו אז יש איזו עונה-שתיים-שלוש משעממות וחסרות פואנטה, שכל פיתוח הדמויות שבעולם (וגם לגביו יש לי השגות) לא ישכנע אותי שהן היו שוות את זה.
את לא חושבת שזו דרישה קצת מוגזמת?
סדרת טלוויזיה, מעצם היותה סדרה, דורשת ממך להתייצב כל יום (או פעם בשבוע, תלוי בסדרה) מול המסך. נשמע לי מוגזם לבקש ממישהו להתחייב לעונה וחצי, רק כדי שהוא יחליט אם זה באמת מוצא חן בעיניו או לא. ותזכרי שהרבה אנשים לא רואים רק תוכנית טלוויזיה אחת אלא כמה. אז מה – צופה צריך להתחייב לכל אחת ואחת מאותן סדרות למשך עונה-שתיים רק כדי לקבוע אם זו סדרת מופת או לא?
לא.
אני חושבת שזה עניין של טעם והעדפה.
תראי, אני אישית נהניתי מבאפי החל מהפרק הראשון, אבל את יודעת – בצורה קלילה ולא מחייבת. טינאייג'רים, הומור שמדבר אלי, דמויות חמודות ומעוררות הזדהות. לא יותר מזה. אבל אז הגיעה העונה השניה (אחרי כולה 12 פרקים, כלומר 9 שעות, פחות מטרילוגית שר"ה) ופתאום זה היה כל כך מעבר.
האמת?
חייבים להגיד שרק מאמצע עונה 2 מבינים שזה משהו אחר לגמרי ממה שרגילים אליו, ופה נכנס העניין של הטעם.
בעיני, היכולת לראות משהו כל כך מציאותי אבל דימיוני לגמרי, היא זכות שאין כמוה. לראות דמויות שאם הפסדת מלא פרקים באמצע, פתאום לא תזהי אותן כל כך (בדומה לאנשים מהתיכון שלא פגשת כמה שנים), אבל אם תצפי ברצף הנכון בקושי תבחיני בשינוי (ממש כמו החברים שלך, שבוקר אחד את קמה ומגלה עד כמה הם השתנו, ורק את נשארת אותה טינאייג'רית מפגרת. אה, לא, הסאב טקסט הפך לי לטקסט. אופס
).
לצפות בסדרה שמכבדת אותך מספיק בשביל להישאר עקבית, עד כדי כך שאם מחזירים דמות שהופיעה לפני חמישים פרקים, ידאגו ללהק את אותו השחקן. עבורי זה מהו נשגב. באמת.
בגלל זה בתור מפיקה וכותבת, החלום שלי הוא ליצור טלוויזיה ולא קולנוע. בגלל זה קולנוע הוא מדיום נעלה בעיני, כצופה.
וברור שלא כל סדרה הצליחה לממש את זה. בדיוק בגלל זה באפי היא סדרת מופת (וגם בבילון, למיטב הבנתי). ובעיני, אם מישהו מחזיק מעצמו צופה – שווה לו להשקיע ולראות משהו כמו 18 עד 20 פרקים של באפי, שהם מה שנדרש בשביל לראות את הגדולה, ולהתחבר לדמויות בכל מקרה.
אבל היי, בלי לחץ.
את כל מה שכתבת עכשיו
אני מרגישה כלפי איסטאנדרס. שנעשה השוואה? (;
עזבי באפי. לא מדברים על באפי.
אני מדברת על סדרות טלוויזיה באופן כללי – סדרה עלומה שלא התחברת אליה בפרק הראשון, גם לא בפרק השני. את באמת תמשיכי לצפות בה במשך עונה וחצי, רק כדי לגלות בסוף שלא אהבת אותה (או אולי כן, לכי תדעי)?
פעם? כן. היום? זה אחרת.
סליחה שאני מתערב, אבל רק רציתי לציין שהיום בעידן סדרות הטלויזיה בדיוידי התשובה שונה. פעם, אם סדרה לא נראתה לך משהו בהתחלה היית חייבת לעקוב אחריה, כי אם פתאום היה מסתבר שהסדרה כן שווה אז לא היה לך איך להשלים את החסר (בעיקר בסדרות ז'אנר, שגם ככה לא היה הרבה מהן). היום אם סדרה לא מוצאת חן בעיניך את יכולה לא לצפות. אחרי שהעונה תסתיים יבואו חבריך וימליצו עליה בחום, ואת מכבדת את הטעם שלהם? יש לך את האפשרות להחליט להשקיע את הזמן ולקחת את הסדרה בדיוידי.
אווו! כן!
וכשיש נטפליקס בהישג יד, זה בכלל שווה!
אני משלימה סריניטי, אנג'ל, מלאך אפל, אלו הם חיי – ומחר מגיעה לי גם אברווד!
תלוי;
אישית, כג'אנקית של סדרות – אם אנשים אחרים שמבינים בטלוויזיה מהללים אותה – אז כן.
עשיתי את זה עם אליאס כאמור.
אם זה ממש ממש עשוי גרוע, ואני לא מכירה אף אחד שאומר לי "מיקה, תני לזה סיכוי" – אז סביר שאני אנטוש.
אבל מספיק אלמנט אחד או בנאדם אחד שראה ואהב ואני מעריכה את דעתו – וכן. אני אשקיע.
אה, לא מזמן מישהי אמרה לי את זה על הסדרה "האף", שאמורה לעלות מתישהו בארץ (נא לפנות לאספטיוי בקשר לפרטים). הפיילוט היה לי כבד, ולא עשה לי חשק להמשיך לראות. אבל נתתי סיכוי.
ו-וואו!
זה פשוט… וואו!
לפעמים מה-זה שווה להשקיע במשהו. זה לא שאנחנו לא מבזבזים זמן על שטויות ממילא, ז אם יש סיכוי לצאת מורווחים בענק – לי זה נראה כמו ניצחון בטוח.
אוו! מדברים פה על...
..טלוויזיה! ~זוקף אזנים~ אז ככה: איש איש וטעמו, יצא לך לראות פרק-שניים מסדרה X, סדרה שהרבה אנשים נופלים ממנה אבל אתה, מה לעשות, לא ממש נפלת מהכסא. אז יוצא ש:
1. מה לעשות, אכן, נפלת על פרק חלש או פרק שהוא חלק מקשת עלילתית רחבה ולא היה לך מושג מי-נגד-מי ומה לעזאזאל אתה רואה פה.
2. מה שראית (ואני כמובן מדבר על סדרות באופן כללי, לאו דוקא באפי) פשוט לא דיבר אליך.
אם תהיה לך הזדמנות לשזוף בבאפי מההתחלה, אז תשתדל לנצלה (ולו רק כדי שתוכל לבוא אח"כ ולומר "ניסיתי, עדיין לא עושה לי כלום, 'צטערת"), נדמה לי שבסטאר וורלד הולכים לשדרה בשידור יומי בקרוב אבל אני לא זוכר אם זה מההתחלה, או מעונה מתקדמת יותר.
סדרות טלוויזיה, כמו כל יצירת אמנות אחרת, הן בסופו של דבר ענין של טעם אישי. כולם סביבך יזמזמו שיר שלדעתך הוא נוראי, אתה תתלהב מספר וחבריך יעקמו את האף ובסרט החדש של XYZ נרדמת.
באשר לג'וס ווידון, הבן אדם גאון, אבל כרגע הוא גאון בקרב מעריציו בלבד. עדיין מוטלת עליו חובת ההוכחה לפרוץ מעבר לעדת מעריציו.
אתה אפילו לא יודע איזה פרקים הוא ראה,
אז איך אתה כבר יכול להגיד שזה פרק חלש או כזה שהוא חלק ממכלול רחב יותר?
כללית, יש הרבה סדרות שקל להבין בהן מי נגד מי, בעיקר כדי שצופים חדשים יוכלו 'להכנס' מהר לעניינים, בלי להרגיש מתוסכלים על שהם לא מכירים את ההיסטוריה של כל הדמויות או היחסים ביניהן. דקויות זה להמשך.
'באפי' לא שונה מהבחינה הזו, ואני לא רואה טעם להתנפל על אדם, רק כי הוא לא התחבר לסדרה.
נכון, יש את אנשי 'בבילון 5', שהקפידו לצפות בעונה וחצי, רק כדי שיוכלו להתחבר לסדרה ולהגיד שהיא מצוינת, אבל אצל הרוב זה לא עובד ככה.
כמעט כל חלק בבאפי הוא חלק ממכלול רחב יותר
כך שהסיכויים הם שגם שני אלה נופלים תחת ההגדרה הזו.
ואם אני לא טועה, הוא גם ציין אפשרות נוספת, והיא שהוא פשוט לא התחבר לדמויות או למה שקורה.
בעע.
כן, לכל עונה יש מטא-עלילה. אבל הרבה מהפרקים גם עומדים בפני עצמם.
לא התנסחתי טוב
החליפי את המילה "אכן" במילה "ייתכן".
ואני ציינתי בהמשך ההודעה שלי, שאני *לא* מדבר על באפי אלא על סדרות באופן כללי. זה יכול להיות רצח מאדום לשחור, OC, סו תומאס או שמש.
ולמיטב ידיעתי לא התנפלתי על אף אחד בהודעה שלי.
ההתנפלות לא היתה דווקא שלך,
אלא כללית – מין גל הודעות מזועזעות, מעצם הכפירה בדבריו של אדם.
הכל טוף
אין לי בעיה אם מישהו לא התחבר לסדרה כזו או אחרת, אבל מצד שני כמו שאני משתדל לא לשפוט סדרה רק על פי פרק או שניים (כבר יש מספיק סדרות שנראו מצוין בפרק הראשון שלהן והתדרדרו לחלוטין בהמשך), הייתי שמח אם כולם היו נוהגים כך.
עוד משהו קטן, ואני יודע שאני מכליל ומפשט כאן, אבל אנשים שאוהבים קולנוע לאו דוקא מתחברים לסדרות. אנשים שאוהבים סדרות אוהבים את הפרקים, את ההתמשכות ואת התפתחות הדמויות לאורך השנים. אנשי קולנוע מסתפקים בשעתיים של עלילה וזה די והותר להם.
(ושוב, זו הכללה כאמור. אמא שלי שכבר שנים לא ביקרה בקולנוע והטלוויזיה היא ספק הבידור העיקרי שלה, גם "נשברת" אחרי כמות פרקים מסוימת כי נמאס לה מהסיפור).
אני מקווה שהסברתי עצמי טוב, שלום עולמי, פרחים לצה"ל, peace
אני לא חושבת שאפשר להשוות.
זה כמו שתגיד שאנשים שאוהבים ארוחות גדולות ומשביעות, סולדים מנשנוש חטיפים במהלך היום.
טוב, זו דעתך
דעתי בענין שונה.
באפי בסטאר
מהפרק הראשון בשידור יומי (ימים ב'-ו') החל מאפריל.
_____________________
אז מה? ידיעה על ג'וס וכל אוכלוסיית המסמ"צ קופצת לביקור?
גם אני, בדיוק אותו דבר.
ג'וסי והפוסיקטס
לא נעים לומר, אבל עולם שבו 'פיירפליי' נחשבת לפאר היצירה הוא עולם שאני מפחד לחיות בו. המד"ב נמצא במירב הפרקים כקישוט ולא מקבל שום פיתוח רעיוני, דמותה של אינארה תלושה ונמצאת שם רק בשם המגניבות, והסדרה כולה חוטאת בקלישאתיות מטרידה. לא שאין בה כמה שנינויות וודוניות, דמויות מזניבות ושיר פתיחה מרטיט, אבל חוששתני שכל אלה לא מספיקים כדי להחזיק סרט ברמה שהולמת את הבמאי.
ועכשיו וונדר-וומן. טוב, לא שאין כאן פוטנציאל, אבל מקננת בי תחושה שאם היה לוודון מה עוד להגיד על טיפוס האשה הקטלנית, העונה השביעית של באפי הייתה נראית קצת אחרת. ובכלל, נדמה לי שחפרנו מספיק בגיבורי-על לעת עתה . לא הגיע הזמן לעבור למשהו קצת אחר?
במחשבה שניה, וודון הוכיח מספיק פעמים שהוא גאון. למרות כל הנאמר לעיל, צריך הרבה אומץ כדי להמר ששני הסרטים הללו יאכזבו.
מסכימה אתך
שפיירפליי היא לא פאר היצירה, אבל היא בהחלט מתעלה על דברים אחרים.
אשר לעונה 7 של באפי, אם לווידון היה *אכפת* ממנה, אז היא היתה נראית אחרת.
אבל לא ממש היה לו אכפת. יותר עניינו אותו אנג'ל ופיירפליי, וזו התוצאה.
כולנו ראינו למה ווידון מסוגל כשהוא רוצה ואכפת לו, ובטוחני שהוא יוכל לעשות את אותו הדבר עבור וונדר וומן.
מה שכן, לגבי השם של כריזמה קרפנטר שנזרק לחלל האוויר כמועמדת אפשרית – אני לא יודעת עד כמה היא או הסוכנים שלה ישושו לשיתוף פעולה נוסף עם ווידון. ממגעים שהיו לה אתם בקשר לראיון עם כריזמה בזמנו, היה הרושם שנותר מרמור עז. (ובצדק משהו).
מצד שני, זה בכל זאת סרט עם פרופיל גבוה, וזה בדרך כלל לוקח חילוקי דיעות פרטיים.
האפולוגטיקה שלכם,
ואני יודע שאני מכליל, מדהימה אותי כל פעם מחדש.
אפשר לשאול מה זה אפולוגטיקה?
''זה לא שהוא במאי גרוע,
זה שלא היה אכפת לו מהעונה השביעית."
"זה לא שהוא במאי גרוע, זאת הרשת שהחליטה לקצץ לו את הסדרה באמצע מתוך רוע לב."
"זה לא שהוא יוצר גרוע, הסרט שהוא עשה בכלל לא קשור אליו."
משום מה, בהקשר של ג'וס, התירוצים הללו הפכו לשגרה.
אה...
תשמע, תראה;
במקרה נפלת על הבחורה האחת שברמה האישית (עד כמה שניתן להכיר "אישית" מישהו על סמך נסיבות ודברים שמי שמכיר אותו אמר לך) מתעבת את ג'וס ווידון וסולדת ממנו.
יחד עם זאת, האיש הוא תסריטאי גאון, ובמאי נהדר.
וזו עובדה שהוא לא היה מעורב בעונה השביעית של באפי, ושפרקים שהוא כן היה מעורב בהם (הפרק הפותח, הפרק הסוגר, ושיחות עם אנשים מתים) היו מצוינים, בדיוק כמו כל פרק אחר שהוא כתב וביים בסדרה.
אני יודעת שקיפוד כבר ענה,
אבל אני לא יכולה שלא לדחוף בדיחה, ועוד לעשות את זה כמו פיל בחנות חרסינה:
המילה היא, כמובן, הלחם. ואם המקור הוא 'אפולוג'ייז', במקרה הזה הוגים את זה טיפה אחרת – 'אפולוג'וס'.
נו, מאיפה זה הגיע הצלחתי להבין לבד
מפתיע ככל שזה יישמע.
מה שלא הצלחתי להבין היה ההקשר. במיוחד ההקשר לדברים שלי.
זה שהבנת מאיפה זה הגיע - ברור לי.
אבל אני לא יכולה לספר רק את הסוף של הבדיחה. זה ישאיר אותה בלי הקשר בכלל.
ג'וסי והפוסיקטס
לול!
רק עכשיו נפל לי האסימון בקשר לכותרת שלך.
אלוהים, אני לפעמים יכולה להיות איטית עד כאב…
אם
אם הדיאלוגים בסרט יהיו בסגנון של באפי אני קונה את הכרטיס מראש
אוקיי, 2 דברים:
• איך לא שמתי לב ששנים של אירוסין כבר הגיע לקולנוע? מתי זה קרה? מישו רץ איתי לקולנוע?
• למה בוואלה כתוב לי שבעוד שבוע saw מגיע לקולנוע ובלא סופי לא מצויין דבר? כן כן אני יודע לא להקשיב לוואלה וכבר למדתי לבד להתעלם מהם לרוב, אבל האם הסרט באמת מגיע? כבר התאכזבתי מזה שהוא לא יגיע.. האם הידיעה נכונה?
תשובות:
א. ביקורת על 'שנים של אירוסין' תעלה עוד היום (כמובן, על פי שעון עין-הדג, קורה שימים מתחילים ומסתיימים בשקיעה של היום הבא, אבל משהו כזה).
ב. ככל הידוע לי, Saw לא מגיע לקולנוע (לפחות לא בעוד שבוע), ואני מעודכן יותר מוואלה.
זה לא סרט לרוץ בשבילו לקולנוע. הכל קורה בו כל כך, כל כך לאט. אם בכלל קורה.
(לא שזה משנה לי, הסרט מוקרן בפראג עם תרגום לצ'כית בלבד, וכנראה שאני אצטרך להסתפק ב-DVD בכל מקרה)
כמו שג'וד לאו חמוד מאוד, אבל "אלפי" משעמם בטירוף, כי כמה אפשר לסגוד לשחקן אחד; כך הצילום ב"שנים של אירוסין" יפהפה, אבל כמה אפשר לצפות ברצף של פוסטרים מתחלפים. אבל כן, הוא יפהפה (לדעתי, בעיקר בחצי הראשון של הסרט).
שאלה
שמעתי שבסרט החמישי של הארי פוטר (הארי פוטר ומסדר עוף החול) יחליפו את השחקנים?
האם השמועה הזאת נכונה?
אי אפשר לדעת עדיין. עוד לא ליהקו את הסרט, אבל קשה לי להאמין שיחליפו את השחקנים.
אם רייצ'ל בילסון תשחק את אשת חיל אני יעריץ את ג'וס לנצח...
רק לשמוע שוב את סאמר אומרת איו… רק המחשבה לראות אותה בתלבושת אשת חיל גורם לי דגדודים בכל הגוף…
התלבושת באמת ישבה עליה טוב...
וונדר
אני עדיין חצוי בתוך עצמי לגבי זה. מצד אחד, יי! ג´וס מביים עוד סרט. מצד שני וונדר וומן היא אחת הדמויות שאני פחות אוהב ותמיד חשבתי עליה במונחים יותר טלוויזיוניים מאשר קולנועיים. אין כמו ג´וס לביים את אקסמן ואולי אפילו איזה ספיידרמן, אבל וונדר וומן?
אני מקווה שהוא לא ייפול בסרט הזה….
סופסוף יעשו עליה סרט!
אחרי שעשו כ"כ הרבה סרטים על סופר גיבורים אחרים (ממין זכר!) הגיע הזמן לעשות סרט על סופר-גיבורה.
זה לא שאין סדרות טלויזיה על גיבורות ולוחמות פשוט בהשוואה למספר הסרטים והסדרות שעשו על גברים כמעט ואין לנשים קרדיט בתור SUPER-HEROS!
עכשיו הכל הולך להישתנות..*
התפקיד של קאטוומן תפור עליך.
זה אומר שהיא צריכה להתחיל להתאמן על נאום התודה?
כן. ולהביא הרבה טישו.
או לפחות לא לשים טונה של איפור.
וונדרוומן
איפה אני יכולה להשיג את התמונות של סאמר שהיא מחופשת לוונדרוומן?