שנת 2003 בקושי החלה וכבר ראיתי את אחד מהמועמדים היותר רציניים לתואר "סרט השנה", ואני לא יודע אם לשמוח או להתעצב.
'כנופיות ניו יורק', הסרט החדש של מרטין סקורסזה, רב-הסמאח שחתום על יצירות מופת כמו 'נהג מונית' ו'השור הזועם', סתם סרטים טובים כמו 'פסגת הפחד', וגם איזו פאשלה-שתיים, הוא סרט גדול, רחב היקף, יריעה, שחקנים, תקציב, דרמה ומכות, סיפור אהבה, נקמה, וגם רקע היסטורי והמון תלבושות – ממש סופרמרקט: כל מה שתרצו יש בו.
העלילה מתחילה ב-1846, בקרב פומבי עקוב מדם בין כנופיית "הארנבים המתים", המורכבת מחוליגנים ממוצא אירי, לבין כנופיית "הילידים", המורכבת מקניבלים אפריקאים. לא, אלו רק האסוציאציות שלי. "הילידים" הם ילידי ארצות-הברית, בהנהגת ביל "הקצב" קאטינג (דניאל דיי לואיס), תפלץ חד-עיני עם שפם של עמיר פרץ ויכולת שליפת סכינים מרהיבה. במאבק עקוב-הדם בין שתי הכנופיות מנצחים המקומיים, ומנהיגם נופל שדוד, לעיני בנו הקטן, שעתיד לגדול ולהיעשות ליאונרדו דיקפריו.
16 שנים לאחר מכן יוצא דיקפריו מהמוסד בו חונך/נכלא, חוזר לשכונה בה בילה את שנות חייו הראשונות, משתלב בסביבה בזהות בדויה – "אמסטרדם", ותו לא – ומחפש נקמה בביל הקצב, שבינתיים הספיק להשתלט על כל העולם התחתון של ניו-יורק וחצי מהעליון, כולל התחככות באחד מטובי הפוליטיקאים המושחתים שייצרה ארה"ב, וויליאם טוויד (ג'ים ברודבנט בתפקיד קטן, אך מצויין). אמסטרדם מטפס מעלה-מעלה במדרגות הפשע המקומי והופך ליד-ימינו של הקצב, תוך שהוא מתכנן את נקמתו הנוראה והפומבית: מבחינתו של אמסטרדם, לא די בחיסולו של רוצח אביו, אלא יש צורך שכל העולם יראה את הנקמה, ויידע מהי; הנקמה צריכה לבוא בהזדמנות ראויה – חגיגת הניצחון השנתית של "הילידים" על "הארנבים המתים", אירוע בו ביל הקצב וחבר מרעיו חוגגים את הריגת אביו של אמסטרדם.
לתאר את הסרט על פי העלילה הלא-יותר-מדי מקורית הזו (משהו כמו: "…My name is Inigo Montoya, you killed my father" וכו'), יהיה בערך כמו לומר ש'שר הטבעות' הוא סרט על "איש קטן שהולך להשמיד טבעת", או לומר ש'אפוקליפסה עכשיו' הוא "סרט על קצין אמריקאי שיוצא לחפש ולהרוג קולונל משוגע".
זאת אומרת, טכנית זה נכון, אבל זה ממש לא מתאר את הסרט. לא העלילה עושה את הסרט – הפרטים עושים אותו, תיאור הדמויות עושה אותו, שחקני המשנה עושים אותו. 'כנופיות ניו-יורק' הוא סרט ארוך מאוד (כמעט שלוש שעות), ואיטי. כל התפתחות נפרשת לאט, עם הסברים, כל דמות מקבלת מקום להתפתח.
בדרך כלל, בדרמות מרובות דמויות יש לכל דמות קטגוריה משלה: זה הנבל המוחלט, ההוא החבר של הגיבור שמת עשרים דקות אחרי תחילת הסרט, ההיא זונה עם לב זהב, וכן הלאה. ב'כנופיות ניו יורק' העניין קצת יותר מורכב. דמות משנה יכולה להיות בעלת אופי, עבר והתנהגות מורכבת, להחליף צדדים יותר מפעם אחת מסיבותיה שלה, ואחרי חצי סרט לגלות לנו שמה שראינו היה נכון, אבל לא לגמרי. הצילום עושה שימוש עצום במחוות לא-מילוליות, כדי לתת לנו עוד איזה דגש קטן לגבי הדמות – מבט זועף של אמסטרדם הצעיר על מישהו הלוקח את ארנקו של אביו, שוטר מושחת שהבעות הפנים שלו רק קצת מסגירות שהוא לא מתכוון לשום דבר שהוא אומר. דברים קטנים כאלה תורמים יותר מכמה נאומים. גם הפלאשבקים לתקופת ילדותו של אמסטרדם, כמה שניות פה-ושם המציגות אנשים כפי שהיו פעם וכפי שהם היום, מועילים מאוד: השינוי שעבר על האנשים ועל הסביבה מוצג היטב בעזרת השחזור. ההשוואה בין עוזר-נאמן-לשעבר של אביו של אמסטרדם, לעוזר-נאמן-כרגע לביל הקצב, למשל, עוזרת להבין את האופי האנוכי של אותו אדם יותר מאשר אם היה פוצח בהסבר נלהב ומפרט את מעשיו בשש-עשרה השנים האחרונות לפרטי פרטים.
למרות שהליהוק של הגיבורים הראשיים נשמע קצת מוזר בהתחלה, כולם מתגלים כליהוקים ראויים, גם אם את דיאז ודיקפריו אנחנו רגילים לראות לרוב בסרטים עם, אהמממ, איך לומר, פחות עומק. אפילו דיקפריו, לטובת מי שפקפק, מראה שהוא שחקן מוצלח, למרות שאני לא בטוח מאיפה הוא הוציא את המבטא שלו או איזה מבטא זה בדיוק. ועל כולם מתעלה דיי-לואיס, שבתפקיד ביל "הקצב" הוא אחד הנבלים המוצלחים שראיתי מימי – איש רע מאוד, אבל בהחלט לא קריקטורה. הוא גם מפחיד מאוד, וכל פעם שהוא שולח מבט לכיוון הצופים, חצי האולם מצטמרר, ובצדק; נראה כאילו הוא תיכף הולך לזרוק סכין על מישהו בקהל.
ניו-יורק בסרט נראית רע באופן מצויין; זאת אומרת, הכיעור מרהיב עין ומשכנע מאוד. בשביל כל מי שההיכרות העיקרית שלו עם ניו-יורק היא מסרטים העוסקים בזמננו, המסע-בזמן שמציג הסרט משכנע מאוד, וגם מפתיע – מישהו דמיין פעם את ניו-יורק כולה בתור הארלם מוגדלת? השחזור הוא מוקפד לפרטי פרטים וגרנדיוזי במידה: גדול, מרשים, אבל לא מוגזם. הדיוק ההיסטורי של כמה מהמאורעות מוטל בספק (כנופיות מעורבות של שחורים ולבנים? ב-1860?), אבל זה לא צריך להפריע לכם.
אבל לא רק הרקע מרתק – גם העלילה. היא אמנם בנויה לאורך קווי-מתאר מוכרים וצפויים למדי, אבל גם כאן יש הפתעות כל הזמן, ולפחות עלי סקורסזה הצליח לעבוד בלי הרף. לאורך כל הסרט קצב הלב שלי היה מהיר בהרבה מהרגיל, ועל זה אפשר להודות גם למוסיקה של הווארד שור (המלחין של 'שר הטבעות', שהולך ומתגלה כמלחין משובח במיוחד, כזה שעוד יהפוך לתו-תקן), המסתייעת בתותחים הכבדים בונו ופיטר גבריאל. לפעמים יש מוסיקה שנשמעת כקאנטרי מלפני מאה ומשהו שנה, לפעמים קטעי רוק מודרניים בתכלית, בייחוד בסצינות לחימה המונית. אבל ערבוב התקופות המוזיקליות רק מועיל.
הפרטים הקטנים, הרקע, האיטיות, השימוש במוזיקה – כל אלו עושים את 'כנופיות ניו יורק' לסרט חריג מאוד בנוף. יש כאלה שבדיוק בגלל זה ישנאו אותו; הרבה רואים "איטי" כ"משעמם", ועלולים לחשוב שהבמאי השקיע יותר מדי זמן בפרטים קטנים וזניחים. אחרים יסלדו מהאלימות המרובה. ויהיו גם כאלה שיתעצבנו על חוסר הדיוק בכמה פרטים היסטוריים. אני בדרך-כלל שייך לקבוצה הזו.
אבל הסך-הכל של הסרט היה מרשים מדי מכדי שכמה ליקויים קטנים יפריעו לי; זה לא רק, כך אני צופה, אחד הסרטים הטובים של שנת 2003 (אם לא כן, הרי שזו תהיה שנה מופלאה לקולנוע), אלא גם אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות.
ובדיוק בגלל זה אני מתקשה להחליט אם להיות עצוב או שמח: מצד אחד, כבר בתחילת השנה ראיתי מועמד ראוי מאין כמוהו לתואר "סרט השנה 2003". זה אומר, כנראה, שפסגת הסרטים לשנה הנוכחית מאחורי, לפחות עד שיגיע החלק השלישי של 'שר הטבעות'. ומצד שני, שנה שמתחילה ב'כנופיות ניו יורק', ונגמרת עם 'שר הטבעות'… זו צריכה להיות ממש שנה טובה!
לינקים:
- קיפוד דווקא שנא
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- מהומות הגיוס בניו יורק, 1863
- חמש פינות – ניו יורק במאה ה-19
- הארנבים המתים נגד ילדי באורי
- כנופיות ניו יורק של היום
- כנופיות הספרים של ניו יורק
- ארנבים מתים
ארנבים מתים
לי זה דווקא הזכיר את 'דוני דרקו'.
וח"ח על חזרתה של הביקורת הכפולה – בדיוק במתכונת הרצויה.
אני אלך לסרט, רק כדי לראות על מה המהומה (וגם בגלל שהטעם שלי נוטה לנשוק יותר לזה של טווידלדי מאשר לזה של קיפוד)
ארנבים מתים שולתים!!!
אני דווקא ממש אהבתי את הסרט ומסכים עם כל מילה שבבביקורת הזאת!
יחולק
לדניאל די לואיס לאלתר!
אגב סתם מעניין לדעת איך יתפלגו הגולשים בעניין של הסרט הזה שווה איזה מיני סקר לא?
הרושם שלי נופל בין שתי הביקורות
לא הייתי בטוח איפה להגיב, אז בחרתי בביקורת הדלה יותר בתגובות.
כמעט ודאית.
היו בסרט הרבה דברים שאהבתי והרבה שלא אהבתי. מבחינתי הוא בינוני, אבל מרשים.
דברים שאהבתי:
•ההשקעה האדירה בפרטים אכן ניכרת. כמו כן, הסטים העצומים בשילוב צפייה בסרט מלב אולם 1 בסינמה סיטי גרמו לי להרגיש כאילו אני ממש שם, מה שגרם לי להתרשם באופן יוצא דופן.
•הפסקול עוזר להכנס לסרט ובכך בעצם ממלא את תפקידו הבסיסי ביותר. אכן, עבודה טובה על הלחן.
•דניאל דיי-לואיס מתעלה על עצמו בסרט ועוזר ליצור דמות עמוקה ומשכנעת. ביל הוא נבל, אבל אנושי ובעל עקרונות. למען האמת, די חיבבתי אותו. מועמדות ל
•ההומור בסרט (במיוחד הקטע עם הכבאים) מאוד הקל על הצפייה והכמעט שלוש שעות עברו די מהר.
דברים שלא אהבתי:
•הסרט ארוך, אבל העלילה לא מספיקה למלא את כולו. השעה האחרונה גולשת לקלישאות שדי הרסו לי את הכיף. נדמה כאילו החל מסופה של השעה השנייה, העלילה הופכת למשנית והסרט נעשה פתאום בעל מסר חברתי מבלבל. הדמות של ביל נעשית פתאום שטחית ונעשים מאמצים עקשים לגרום לנו לשנוא אותו כדי שנזכור מי הרשע (לא שאמסטרדם מלאך, אבל אם צריך להפנות למישהו את שריקות הבוז, עדיף כנראה שזה לא יהיה השחקן החתיך).
•די-קפריו וקמרון דיאז לא רעים בסרט, אבל גם לא מתעלים מכך. הדמויות שלהם נראו לי שטחיות למדי וחלק מהדיאלוגים שלהם היו פשוט מביכים. נדמה כאילו (כמו שקיפוד ציין בביקורת שלו) הדמות של קמרון דיאז הובאה רק בשביל שתהיה צלע נשית בסיפור כי התרומה שלה לסיפור לא מורגשת. אמנם מנסים להכניס בעזרתה יותר פלפל לעלילה, אבל היא לא מקדמת אותה.
•התסריט חביב, אבל נוטה לקלישאות מוזרות. לפעמים נדמה כאילו הכותבים חשבו שזה מחזה של שייקספיר ועיטרו את התסריט בשלל מטאפורות תמוהות ("יש ניצוץ אחד שמדליק את השמיים" מה?).
•הסרט הזה בומבסטי להחריד. אמנם התרשמתי מההשקעה, אבל נראה כאילו בשלב מסויים הסרט הופך ללא יותר מאוסף של אפקטים.
לסיכום: התרשמתי לטובה מהמראה הכללי של הסרט וגם העלילה לא הייתה נוראית כמו שציפיתי. אם הסרט היה נגמר אחרי שעתיים, הייתי מוריד את הכובע ואומר שמדובר באחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות. אלא שהסרט ממשיך ולי נהרס הרושם הטוב כשהוא הופך קלישאתי ומבולבל. לא הייתי אומר שזה סרט רע, אפילו די טוב, אבל גם לא הייתי אומר שהוא סרט השנה. בינתיים, הוא מפסיד אצלי לג'סיקה שטיין.
באתי להשמיץ
בשביל לצנן את הרותחין שאני הולך לשפוך על הסרט עוד רגע, רק אציין שבירושלים הוא מציג בקולנוע של תיאטרון ירושלים, שהוא מהגרועים בעיר.
אבל זה לא משנה את העבודה שמדובר, מה לעשות, בסרט גרוע. אפילו מאוד גרוע: הדמויות כולן שטוחות או דביליות או משוחקות רע, להוציא זאת של ביל "הקצב", שמשוחקת נהדר ורק כתובה מזעזע. אבל ניחא, עם זה הייתי מצליח לחיות לו לסרט היתה עלילה – אבל אוסף הסצנות הלא-קשורות אחת לשניה, ובמיוחד הסיום התמוה שבכלל לא קשור לכלום, יכולים להתקרא אולי "תירוץ לתפאורות מרשימות במיוחד ולבוש דבילי והמון סכינים" אבל לא יותר מזה.
הסצינה הראשונה בסרט, זו בה כולם מתאספים והולכים אל הקרב, היא יוצאת מהכלל. יותר מזה, היא מהסצינות הטובות שראיתי כבר המון זמן – וליאם ניסן אכן נהדר.
אבל הסרט, כמו שגם הבמאי עצמו הודה בכמה ראיונות, פשוט הולך לאיבוד אחר-כך בים של מסרים שאינם מחוברים אחד לשני, דמויות לא אמינות, תלבושות מגוחכות, גישה שוביניסטית, מטומטמת ואלימה לסקס (מישהו צריך לספר לסוקרסיזי שלפעמים נשים שוכבות עם גברים מבלי שהדבר יראה וישמע כמו אונס), ובעיקר אובססיה מטורפת וכמעט חולנית לאלימות וכלי נשק.
בסרטים הקודמים שלו סקורסיזי הראה לנו מה תאווה לאלימות יכולה לעשות וכמה היא מסוכנת – כאן הוא נכנע לה באורגיה משפילה – אם גם אסתטית – של להבים נוצצים ואיבחות מתכתיות.
חבל. דווקא איש מוכשר.
באתי להשמיץ
האם יצא לך לראות את Dueces Wild?
("קלף פראי", נדמה לי היה שמו העברי.)
עד כמה שהסרט היה לא טוב, קרבות הכנופיות שהיו שם היו נהדרים. אלימות מדויקת ומהוקצעת, כמו שאולי היתה יוצאת תחת ידיו של טרנטינו. הקטעים הללו היו מנותקים משאר הסרט, שהיה די מאוד לא טוב, כך שהמלצה עליו לא תשמע ממני.
דווקא לזה בחרת להיטפל?
ייצוג הנשים בסרטים של מרטין סקורסזה. יחסית למי בדיוק? אלמודובר?
עכשיו תשווה את זה לשלושת הסרטים האחרונים של שפילברג:
קורבן מבולבל ב"מיינוריפורט"
מפלצת חסרת רגשות ב"AI"
כלום מוחלט ב"טוראי ראיין"
ו"תפוס אותי" לא אמור להיות יותר טוב
דווקא לזה בחרת להיטפל?
לא, לא דווקא לזה – גם לזה.
חוץ מזה, מה הטענה שלך? זה דבר וזה חולרה, אם לצטט את סבתא שלי.
ואגב, לא דיברתי על ייצוג המין הנשי – דיברתי על הגישה לסקס עצמו. אצל שפילברג הוא פשוט לא קיים.
דווקא לזה בחרת להיטפל?
ייצוג נשים אצל שפילברג בדרך כלל די בעייתי. ב"צבע הארגמן" היה ייצוג נכבד וסיפור נשי על נשים – כך שאי אפשר לבוא לשפילברג בטענות. היכן שלא צריכות להיות נשים לא צריך להכניס אותן בכח. ולא צריך לבוא בטענות על כך שהוא בוחר בתסריטים מוצלחים ושוברי קופות שאין בהם נשים. תארו לכם את סדרת אינדיאנה ג'ונס עם גיבורה נשית במקום הגיבור. ומי הייתה יכולה להחליף את הריסון פורד וגם להצליח?
מישל פייפר. אומה תורמן.
ואם נתאמץ – עוד כמה.
והאם זה צירוף מקרים
ששתי אלו שיחקו סופר-רשעיות (יש מילה כזאת?) בסרטי באטמן?
תארתי לי את אינדיאנה ג'ונס
עם אישה במקום האריסון פורד. לא סבלתי בכלל. ההפך.
אח"כ, סתם בשביל הספורט, דמיינתי את אינדיאנה ג'ונס עם גבר במקום האריסון פורד. גם היה כיף.
וברצינות: לא צריך לדחוף דמויות נשיות איפה שאין סיבה שיהיו. אבל מצד שני, קולנוע זה (בדרך כלל) על החיים, ויש מעט מאוד מצבים בחיים שהגיוני שיש בהם רק בני אנוש ממין אחד – גברים בלבד או נשים בלבד.
ואם במאי עושה סרטים רבים, ואתה יכול להצביע רק על אחד מהם שהיה בו ייצוג ראוי של נשים, אז יש סיכוי שמדובר בדפוס שיש מאחוריו משהו.
הבעיה לא בשספילברג.
הוא בוחר תסריטים טובים, זכותו. תסריטים טובים נכתבים על ידי גברים, זכותם. לגברים קל יותר לכתוב על גברים דרך נקודת מבט גברית, זכותם.
אני מאמין שאם היו יותר נשים שכותבות תסריטים טובים בהוליווד, אז היו יותר סרטים עם דמויות נשיות בולטות (ולא בולטות סטייל לארה קרופט) ורב מימדיות בתפקידים ראשיים.
עוד שוביניסט
יכול להיות שנשים כותבות תסריטים טובים כמו הגברים שכותבים אבל ייתכן ש..
1. פחות נשים מצליחות להגיע למעמד בו קוראים את התסריטים שלהן (רוב אנשי התעשייה הם גברים ואנשים מקדמים בעיקר את מי שהם מכירים ונמצאים בקליקה שלהם)
2. נשים כותבות על נושאים שונים מגברים, נושאים שנחשבים פחות "אטרקטיביים לקופות"
ואלה רק שתי אפשרויות.
לגבי 1,
תסריטאי מתחיל בד"כ לא נמצא בקליקה של אף איש קולנוע. קשה לומר שמי ששולח תסריט לפני שהוא השתלב בתעשיה זוכה לקידום כי הוא בקליקה של אנשים שלא מכירים אותו בכלל. מה גם שלפי הטיעון הזה לא היינו רואים המוני סופרות בשנים האחרונות.
2. זה ייתכן, אבל זה מוזר בהתחשב בכך שאיכשהו יצא שרוב רבי המכר בספרות, כולל ספרי מתח, שקראתי השנה היו כאלה שנכתבו בידי נשים. בסקירה אקראית שערכתי עכשיו ברשימת מאה רבי המכר בברנס אנד נובל (נשברתי אחרי חמישים) כמחצית ויותר הן מחברות.
ועוד יותר מוזר הוא שלפי הטיעון שלך נשים כקהל-יעד צרכני לא מתעניינות בנושאים שנשים כותבות עליהן תסריטים.
בקיצור, נראה לי שצריך לחפש את הסיבות במקום אחר. אולי למה שכתבת יש השפעה *מסויימת*, אבל בטח לא בלעדית.
מה לא מובן?
המסקנה ברורה – נשים קוראות יותר ספרים ממה שהן הולכות לקולנוע.
…כי נורא קשה לראות את הקולנוע מהמטבח.
סטגדיש!
כמובן שאלה לא הסיבות היחידות
אבל יש לי הרגשה שקובעי ההחלטות בנוגע לאיזה תסריט יהפוך לסרט חושבים שהנושאים שנשים נוגעות בהם הם פחות "מסחריים"
אתה מתכוון למשהו כמו טומב ריידר?
באתי להשמיץ
צודק, אם כי אני בעד אובססיות לאלימות וכלי נשק. מעבר לאותה אובססיה, שמייצג תאצלי את צידו הטוב יותר של הסרט, מדובר אכן באוסף סצינות לא קשור שמספר סיפור ארוך מדי.
נשמע מעניין
סרט שמקבל תגובות טובות מאוד או רעות מאוד חייב להיות מעניין. סימן שהוא לפחות לא משאיר אותך אדיש (כמו למשל……אוי שכחתי, גיחי, גיחי).
בל נשכח
אסור לשכוח שהשנה גם יוצאים שני (לא אחד, לא אחד וחצי…) סרטי המשך למאטריקס, שכבר עושים את השנה הזאת למשהו-משהו…
ידעתי!
המוסיקה היתה פשוט שר הטבעות… בכלל, הסצינה של ההתארגנות לקראת הקרב והקרב עצמו היו יכולים להיות לקוחים משר הטבעות- אותה מוסיקה- אנשים מזוהמים ומגעילים שנראים כמו אורקים- וכלי נשק כמו סכינים, מעין קרדומים קטנים ואלות.
כמעט...
המוזיקה היתה המוטיב של שר הטבעות מינוס שני התווים האחרונים. כל הסרט מצאתי את עצמי מזמזם בכפיתיות את שני התווים הנ"ל כל פעם ששמעתי את המוזיקה.
והסרט עצמו?
ארוך מדי. דניאל די לואיס משחק טוב מאוד את רוברט דה נירו.
המסר? אמריקה לא מוסרית, היא סתם דואגת לעצמה, וככה זה היה תמיד. אולי לאמריקאים זו איזו התגלות, אבל אנחנו כבר ידענו את זה קודם, לא?
ביקורת משובחה.
אלא שאני לחלוטין לא מסכים איתה. אבל במקום להתנצח על כל נקודה ונקודה, ראוי לציין את הנקודה היחידה בה אנו מסכימים – וויליאם טוויד\ג'ים ברודבאנד אכן נהדר. חבל שהתפקיד קטן מדי.
(ועכשיו אני מצפה שטווידלדי יסכים איתי שמונק היה נהדר גם)
מסכים באשר למקג'ין.
ס ודי מול די.די
במילה אחת כנופיות ניו יורק: "נהדר". בהרחבה הסרט יכל להיות אפילו עוד יותר טוב, אך סקרוזה שהוא במאי גדול ואחד הפלוסים הגדולים של הסרט (יחד כמובן עם המשחק המצויין של דניאל דיי לואיס) עשה טעות בבחירת שני שחקנים. כמה שסקרוזה ודי לואיס מעולים זה אפילו לא חצי מכמה שדיקפריו ודיאז גרועים. די קפריו בתפקיד ראשי משחק כמו שחקן משני גרוע, והורס במעט את ההתפלאות האדירה של האנשים מהסרט, דיאז אהבתו הנחשקת בסרט אפילו יותר גרועה ומורידה עוד מהרושם הטוב של הסרט.אבל לא משנה כמה השניים גרועים כנופיות ניו יורק זה סרט שפשוט חייבים לראות וכמה שיותר מהר.
תרומתי הצנועה לדיון...
אכן, הליהוק שנוי במחלוקת. לכן במידה ולא עשו זאת לפניי, ארשה לעצמי להציע אלטרנטיבות לליאו וקמרון:
* בראד פיט (למרות שאני והוא ברוגז מאז הקטע המסריח שהוא עשה לדארן…),מתאים לו להיות מרוח בדם ולעשות פרצופים..
* מילי אביטל (סתאאם)-
פמקה ינסן, שחקנית וותיקה ולדעתי יש בה שילוב של ממזריות וגם יופי קלאסי (בניגוד לקמרון דיאז)( למי שלא מכיר-זאתי הטלפתית מאקס-מן/הגרוזינית האגרסיבית משהו מגולדן איי).
סיכום שלי על הסרט: שווה צפייה.שיעור חשוב בהיסטוריה.
ומה עוד אפשר כבר להגיד על דניאל דיי לואיס…אההממ,מלך..
דווקא חבל
ליאו היה שחקן ממש מוצלח בכמה מהסרטים הראשונים שלו. אולי הבלגן מסביבו אחרי טיטניק העלה לו את השתן לראש?
אגב, ראיתי את "גלובוס הזהב"- סקורסזה נראה ונשמע לי ממש כמו וודי אלן. אבל זה אני.
סקורסזה תמיד נשמע כמו וודי
קונספירציה!
הם בעצם אותו אדם- ד"ר סקורסזה ומיסטר אלן!
וואלה, יש בזה משהו!
ביום הוא מרטין פרום דה בלוק הנחמד, הרגיש ואוהב האדם.
בלילה, כשהוא שותה את השיקוי, הוא הופך למיסטר וודי האיום. מיסטר וודי זורע הרס בכל מקום אליו הוא נכנס, זאת אומרת כשהוא מוכן להיכנס אם המקום מספיק נקי והבעלים לא נראה אנטישמי מדי. כמו כן, הוא גם לא נוהג להתרחק מהבית ומעדיף בכלל לשתות כוס יין עם מישהי שצעירה ממנו ב-97 שנה ולדון בסרטיו של ברגמן (לא ניר) כחימום לפעילות מינית שלרוב תוכנס איכשהו לעלילת סרטו הבא.
אגב, ''מנהיגם נופל שדוד'',
צ"ל, כמובן, "מנהיגם של 'הארנבים המתים' נופל שדוד".
סקורסזה בגדלותו!
ע-נ-ק! חויה מדהימה (מומלץ לותר על הפופקרן, כדי לא להקיא על השכנים). ורגע של רצינות: האם זה יכול לקרות לנו בישראל 2003?
לא.
הסמולנים הרסו לנו את המדינה.
סמולנים? כאילו אנשים שלא לובשים לארג' או מדיום?
לא. ''אלו שהרסו לנו את המדינה''.
כמה כאלה כבר יש?
אתה לא באמת מצפה לתשובה רצינית, נכון?
לדעתי
אנחנו כישראלים יכולים להסתכל על הסרט וללמוד משהו.
למה מוביל הסכסוך? לכלום, לאבדון.
שתי הכנופיות, גם "הארנבים המתים" וגם "הילידים" הושמדו,אבל ניו-יורק התפתחה והפכה לאימפריה (סצינת הסיום המאד סמלית לענייו).
לגבי סצנת הסיום
גם אני.
צילום ללא המגדלים היה יכול לסמל מחזוריות.
זה כבר לא סכסוך הכנופיות, זה סכסוך עם בין-לאדן והעולם הערבי.
אני חולק.
לפי מה ששמעתי, זה היה סקורסזה שלחץ להכניס את השוט עם המגדלים, למרות התנגדות האולפן. אנחנו הרי לא צריכים תמונה שבה המגדלים לא נמצאים כדי לדעת שהם התמוטטו, נכון? עובדה שכשראית את התאומים מיד נזכרת שהיום הם לא נמצאים שם. כל העולם מכיר את המגדלים האלה כ"אלה שנפלו בהתקפת טרור". עצם ההמצאות שלהם שם היא תזכורת לסכסוכים של היום.
אני חולק בחזרה
בלי קשר לעמדה של סקורסזה בעניין, הרגשתי די מרומה, כאילו ציפו שאני לא אוכל להתמודד עם המציאות. השארת המגדלים עד הסוף נראתה לי כאילו החליטו לא לגעת בנושא עם מקל של עשרים מטר. נראה לי שהוחלט להשאיר את המגדלים כדי להימנע מתגובות של הקהל שעלול להיות רגיש בעניין. מבחינתי, אם היו מוסיפים שנייה או שתיים כשהנוף זהה, רק המגדלים אינם, הייתה לזה השפעה רגשית חזקה בהרבה והייתי מוכן לסלוח על השעה האחרונה שהרסה לי את השתיים הראשונות.
אולי רוב האמריקנים באמת רגישים מדי בשביל לקבל את המציאות. אני כבר מזמן נכנעתי מלנסות להבין עם שמעריץ לויתן בשם "שאמו" כי הוא יודע להשפריץ על אנשים.
אני חולק כפליים.
ואני אפילו לא ראיתי את הסרט! אם היו מורידים את הבניינים, זה לא סימן כלשהו להתמודדות עם המציאות הכואבת או משהו כזה, כי גם בספיידרמן הורידו את כל הסצינות עם התאומים, וקשה לי להאמין שזה היה כדי לזעזע את הקהל. דווקא כשכן מורידים את התאומים מסצינה כלשהי, אז זה בגלל רגישות יתר, מפחדים שאם מישהו יראה את התאומים הוא יחטוף שבץ או שיעלו בו זכרונות לא נעימים או משהו כזה..
בקיצור,
גם אם היו משאירים את המגדלים וגם אם לא, תמיד יהיו אנשים שימצאו בזה משהו פוגע/מרגש/חסר רגישות/תעלול יחצ"נות. אירוני, לנהל ויכוח חסר משמעות על סף הבחירות…
נ.ב בתאב/ן ר/ז//לה /\/
אני חולק כפול אין סוף
בספיידרמן התאומים הוצאו לאחר שכבר היה להם חלק פעיל בעלילה (או לפחות בטיזר/טריילר). הוצאתם נעשתה כי יותר מתאים ופחות פוגע שסרט היוצא ומתרחש כביכול בשנת 2002 לא יכלול את התאומים שנפלו קרוב לשנה לפני כן.
? לא בטוח, אבל שיהיה) מפני שמראים את התפתחות העיר לאורך השנים שעברו מאז ההתרחשויות בסרט. הקטע הזה נועד להראות שלמרות הסוף המאוד אלים של הסרט, העיר המשיכה להתקיים ולהתפתח. מה שמפריע לי זה שהשוט האחרון מראה את ניו-יורק "כיום" כשהתאומים ניצבים איתנים. אני יודע מה קרה אח"כ, אני יודע שהם כבר לא קיימים, אבל בסרט הם נשארו.
במקרה של כנופיות ניו-יורק זה שונה (
כיניתי את הסוף של כנופיות ניו-יורק כלוקה באפקט ספיידרמן כי בשני הסרטים נוספו (אני לא מדבר על סצנות שהוצאו) קטעים שמשקפים בברור עמדה פטריוטית שנראית די מזוייפת ולא תואמת את רוח הסרט או המציאות. מסר אופטימי? אולי, אבל הייתי מעדיף אמינות ע"פ מה שנחשד כהתחמקות.
התאומים של ספיידרמן
לפי מה שזכור לי, הסצנה בטריילר מעולם לא נועדה להיות כלולה בסרט.
תלוי את מי שואלים.
וחוץ מהסצינה ההיא, התאומים כן נחתכו החוצה מ'ספיידרמן' ועוד סרטים רבים שבהם היה להם רק תפקיד של ניצבים.
אחד השוטים הכי יפים בסרט היה הקלוז אפ על העין עם הנשר,זה היה מצולם יפה,בלתי צפוי,ובא ברגע הכי נכון בסרט.בחיים לא תמצאו את השוט הזה(שוט דומה לו…)בסרט אחר.אני לא יודע אם לשים את הנשר ההוא שם זה הברקה של תסריט,בימוי,או לא יודע מה,אבל מגיע לזה כל הכבוד.
הקרב בהתחלה
סצינת הקרב המושלגת בהתחלה,הייתה לדעתי הסצינה הטובה בסרט.הרבה אלימות(אבל רק כשצריך),שחזור אמין במיוחד של אזור הפייב פוינטס,השילוב של מוסיקת מטאל חדשנית,אם מה שאמור ליהיות סצינה שמתרחשת בעבר הוא אחלה.חוץ מזה שבניגוד להרבה סצינות קרב שרואים בזמן האחרון(שר הטבעות),כאן אתה מרגיש מחובר לדמויות ואתה מבין מה קורה,במקום שיהיו הרבה ידיים ורגליים.
הקרב בשר''ה
עם כל הכבוד לסרט הזה (שלא ראיתי, אז אין לי תגובה בקשר אליו), אם בשר"ה לא הרגשת מחובר לדמויות בקרב, היית צריך לקחת את הלב שלך איתך לסרט.
החיבור הריגשי החזק לדמויות לפני הקרב והעוצמה של השפעת הקרב הוא אחד החלקים החזקים ביותר בסרט הזה (בסדר, חוץ מגולום) ולא צריך לבטל אותו גם אם אהבת קטע מסרט אחר.
ואני מתנגד לחצי השני של המשפט.
"הרבה ידיים ורגליים"? בכל סצינת קרב אחרת, בכל סרט אחר, חוץ משר"ה. אחד ההישגים המרשימים של הקרב בנקרת הלם הוא שלמרות גדלו העצום של הקרב, אפשר להבין בכל נקודה בדיוק מה קורה ולמה (בניגוד מוחלט ל'כנופיות ניו יורק', אגב).
אין מילים...
זה הסרט כמעט הכי יפה שיצא לי לראות בשנים האחרונות…
ובניגוד מוחלט למה שהייפי נפש אומרים—-> ליאונרדו הוא פשוט המלך!!!
סרט מעולה
קולנוע משובח ומענין. יש משהו בביקורת של אדם קלין על הפואטיקה של סקורסזה בענין מין, אך זה לא הפריע לי ליהנות מהסרט בצורה בלתי רגילה, גם בצפייה שנייה בקולנוע. אשר לסוגיית העלילה, לטעמי היא דווקא בהירה למדי, וסצינת הסיום, מעבר להיותה קרובה לאמת היסטורית, מתאימה בהחלט לעלילה.
דיי-לואיס בהופעה יוצאת מן הכלל, אפילו ביחס ליכולות שהפגין עד כה; דיקאפריו, לעומת זאת, עדיין לא יודע לשחק, עדיין לא מעורר אמפתיה (בקרבי, בכל אופן), וצריך לפתח את יכולות הביטוי החזותיות שלו בבי"ס למשחק.
מעניין
שנהוג לחשוב שדיקפריו "עדיין" לא יודע לשחק. אף אחד לא ראה את "גילברט גרייפ" ו"כך הייתי"? ואם כן, לא יותר נכון להגיד שדיקפריו פעם ידע לשחק וזה עבר לו?
קשה לי להאמין שמישהו
לא ראה את גילברט גרייפ. אין לי מושג מה זה 'כך הייתי'.
אני גם מאמינה שהוא יכול לשחק טוב ויעשה את זה בעתיד.
די קפריו והמשחק
גם לי אין מושג מה זה "כך הייתי", אבל בגילברט גרייפ, ליאונרדו שיחק סטריאוטיפ של מפגר, ועדיין לא נוצר השחקן שגילם מפגר בהוליווד שמישהו לא שיבח (הופמן באיש הגשם, הנקס בפורסט גאמפ, פיט ב12 קופים ועוד רבים וטובים), בקיצור, זאת לא חכמה לשחק מפגר. עם כל הכבוד.
בגדול די קפריו הוא שחקן די מחורבן, וזה כולל סרטים ישנים שלו כמו חדרו של מרווין, ויומן נעורים,
בעיקר אני לא ישכח את דיקפריו והמשחק המחורבן, בסרט המהנה "האיש במסכת הברזל"שהציג את המוסקטרים כחבורה של שחקנים טובים שנהנו מהחיים בסרט לא מכביד (איירונס, ביירן, מלקוביץ' דפרדייה), ולידם היה את הצנון די קפריו ששיחק מחורבן במיוחד. והרס לי בכל אופן את חווית המשחק בסרט.
כשלי מזכירים
את דיקםריו ומשחק טוב דווקא עולה לי יומן נעורים. כאילו, באותה מידה ניתן להגיד שכל מי ששיחק מסומם זרוק ונופל מהפח אל הפחת אמרו שליו ששיחק טוב כי גם זה תפקיד שמעורר חלחלה וזעזוע אצל אנשים, בדיוק כמו כל דבר אחר שהם פוחדים שיקרה להם, ובאותה רמה גם ריאליסטי ואכן יכול לקרות להם. אבל עם כל הכבוד, זה ממש שטויות. אם שחקן משחק גרוע אז לא משנה איזה תפקיד תיתן לו הוא ישחק גרוע. ולא ראיתי את איש הגשם, אבל עד כמה שידוע לי דסטין הופמן הוא אחלה שחקן, ואותו דבר גם טום הנקס. דיקפריו כן משחק טוב בבערך בין רבע לחצי מהסרטים שלו. מתישהו כשהוא עלה על הגל פופולריות שלו הוא פשוט הפסיק להשקיע, זה הכל.
אוסקר למרטין!!!
הסרט ענק מגיע למרטין אוסקר…..
נכון. ובאמת, ליאם ניסן משחק בסרט הזה.
דרך אגב
שמתם לב לדמיון המופלא בין שמו של מנהיג הילידים בסרט, ביל הקצב, כוכב עולה בתחום הפוליטיקה המושחתת, לשמו של נשיא מדינתינו? האם זו מקריות או שמשה שלנו התבטא בנעוריו בצורה, מממממם, חדה וחותכת?
אולי זה דווקא ביל גייטס?
שכידוע, מקצץ נמרצות חברות המאיימות על המונופול שלו?
ואולי זה בכלל לוויליאם (ביל) שייקספיר?
(עד מחר, אני בטח אוכל למצוא רמזים גם לזה).
סרט נוראי, לאנשים עם לב חזק בלבד שנהנים מלצפות בסכינים, סכינאים ואיך הם חותכים בני אדם. אני מצטער שלא יצאתי באמצע.
בעעע. המון בעעע.
בלב כבד אני נאלץ לומר שזה הסרט הגרוע ביותר שראיתי השנה. אולי זה בגלל שאני מסנן את רוב הסרטים הגרועים באמת. אבל מבחינתי, זהו ללא ספק סרט איום ונורא, כתם על הפילמוגרפיה המרשימה של סקורסזה, ושלוש שעות שהרסו לי את המצב רוח לשבוע.
אני ממש לא יודע איפה להתחיל בביקורת השלילית על הסרט הזה. בסיפור המבולגן שאינו מתחבר לשום דבר ולא מביע שום רעיון קוהרנטי? בדיקפריו ודיאז שבכלל לא מנסים להיטמע בניו יורק של המאה ה-19, ומפגינים בכל הזדמנות את סגנונם העכשווי, את היעדר המבטא, את שרירי החזה שניבנו במכון כושר (אצל ליאו, לא אצל קמרון)? באלימות המוגזמת והמיותרת? במוזיקה המבולגנת עד שהיא נשמעת כאילו היא נשלפה מסרט של באז לורמן (מולאן רוז')? בכמות הקלישאות האינסופיות, הן מבחינה עלילתית והן מבחינה קולנועית (וואו, אש זה מה זה קמאי וכאלה!)? או שסתם באפקטים הדיגיטליים האיומים (זה פיל?! הצחקתם אותי)? שלא להזכיר את העריכה (תלמה, מה קרה לך? כמה אפשר לזלזל בקהל עם סצינות פלאשבקים מיותרות?). וכמובן – דמויות המשנה המרתקות שזוכות לזמן מסך מינימלי, ואח"כ עוד מצפים מאיתנו להתעצב עליהן כשהן נהרגות, ולהאמין שלליאו היה אכפת מהם אחרי שהוא אפילו לא הזכיר את שמם הפרטי ולו פעם אחת.
אין לי מושג איך לעזאזל סקורסזה הגיע מיצירת מופת כמו "לגעת במוות" לגוש הצואה הנוראי הזה.
אה, ודיי לואיס מצוין. אבל בתפקיד הזה לא היה יותר מידי בשר, בסופו של דבר. מבחינת משחק, הכי שימח אותי לראות את מה-שמו מ"סנאץ"' ואת אבא של בילי אליוט, שנקטפו לחיק הקולנוע ההוליוודי.