במקור: The Terminal
במאי: סטיבן ספילברג
תסריט: אנדרו ניקול, סשה גרבסי וג'ף נתנזון
שחקנים: טום הנקס, סטנלי טוצ'י, קתרין זטה-ג'ונס, דייגו לונה, קומאר פלאנה, זואי סלדאנה
משחק באסוציאציות: תגידו לכל ישראלי "בחורות ערומים", והוא יענה מיד שזה חולירע. תגידו לו "חן חן", והוא ישלים עם "למתחנפן". תגידו "טרמינל", מיד יצטטו לכם את מאיר אריאל. ואתם בכלל התכוונתם לסרט החדש של שפילברג.
מאז שיצא הסרט לאקרנים, ומרגע שמבקרי הקולנוע בארץ התפנו לבקר אותו, עפו בעיתונים ציטטות מתוך שירו של מאיר אריאל כאילו אין מחר. אין לי שום דבר נגד מאיר אריאל, שהיה משורר דגול, אבל הוא ושיריו דומים ליצירתו של סטיבן שפילברג כמו שטום הנקס דומה ליעל בר זוהר. 'עין הדג', כאתר ביקורות קולנוע בועט במוסכמות, מגיש לכם שירות ייחודי: ביקורת על 'טרמינל' נטולת כל ציטוט אריאלי או מחווה מתבקשת.
טום הנקס הוא ויקטור נבורסקי, אזרח קרקוזיה (מדינה המוכרת לרובנו בעיקר בזכות המשקה הלאומי שלה, וודקה גויאבות, וכמובן גם השיר "נברושקה היי", מקום שלישי באירוויזיון של 2,001) שנוחת בנמל התעופה JFK הסמוך לניו יורק. במשך הזמן שבו שהה בין שמים לארץ, קרקוזיה – כמנהגן של מדינות מזרח אירופאיות, מפעם לפעם – עברה הפיכה צבאית; השלטון נמצא בסימן שאלה, ולגבי ארצות הברית הזהירה, המדינה הפסיקה למעשה להתקיים. דרכונו הקרקוזי של נבורסקי הופך לחסר ערך. לטוס בחזרה הוא לא יכול, אבל גם להיכנס לארצות הברית אסור לו, והוא מוצא את עצמו לכוד באזור הדמדומים הפטור ממכס.
למנהל הביטחון בשדה התעופה, פרנק דיקסון (סטנלי טוצ'י) יש דרך פשוטה לפתור את הבעיה. הוא מסביר לנבורסקי שאסור לו לצאת החוצה בשום אופן, ואז עוזב אותו לנפשו. להערכתו, תוך שעה-שעתיים, מקסימום יום-יומיים, הקרקוזי עם המזוודה ינסה לצאת החוצה, ובכך יעבור על החוק. או אז הוא ייעצר, ויפסיק להיות הבעיה של דיקסון. אחרי הכל, הוא לא יכול להישאר בטרמינל לנצח, נכון?
לולא נרדם דיקסון בשיעורי היסטוריה בבית הספר, הוא היה יודע שאנשי קרקוזיה מורגלים בציות עיוור מאז שלטונו של הרודן הידוע אוגוסטיוזה רודנוצקי. ויקטור נבורסקי, כמו כל אזרח קרקוזי טוב, עושה מה שאומרים לו. אמרו לו להישאר בטרמינל, אז הוא נשאר. שעות, או ימים, או שבועות. במאמציו להיפטר מהמטרד, אחראי האבטחה דיקסון נאלץ לנקוט בדרכים בוטות יותר ויותר, והופך בהדרגה למין נבל קומיקס לייט.
הטרמינל העמוס עוין את ויקטור. אין לו מקום לישון, אין כסף, אין עבודה, אין שפה, והסרט הופך למין גרסה מחודשת של 'להתחיל מחדש'. כמו בסרט על האי, גם כאן טום הנקס תקוע באזור קטן (הפעם עם סניפים של ברגר קינג) בתנאים עוינים, אבל לומד, בהדרגה, את חוקי המקום: איך להשיג מזון, איפה לישון, ואיך אפשר לחיות בטרמינל באופן נח יחסית. נורא כיף לראות אותו לומד. זה אולי קצת נדוש, אבל טום הנקס עושה את תפקידי הקלולס-המשתקם האלה באופן נהדר. אין לו הפעם כדורעף שיהיה עזר כנגדו, אבל במקום זאת הוא חולק את יצועו עם קופסת בוטנים מסתורית.
הסרט מוצלח הרבה פחות בקטע הרומנטי. בשהותו הארוכה בטרמינל ויקטור נפגש במקרה כמה פעמים עם דיילת בעלת חיי אהבה מתוסבכים, שאותה משחקת קתרין זטה ג'ונס, המצוינת בדרך כלל. הם מתאהבים קלות, אבל באופן מאולץ ולגמרי לא אמין: הוא מציע לה ממחטה, והיא מספרת לו את סיפור חייה. הוא מספר לה פתגם קרקוזי, והיא נשבית בקסמי חכמת החיים שלו. ברור. שום דבר בתהליך הזה לא נראה או נשמע כמו משהו שיכול היה לקרות בחיים האמיתיים, לבני אדם אמיתיים, אלא רק בהיגיון של סיפורי אגדות. נכון שגם העלילה הראשית עצמה לא סבירה במיוחד, אבל עובדה – דבר כזה אכן קרה (לאותו מהגר איראני שתקוע כבר 16 שנה בנמל תעופה בצרפת). בכל החלק הראשון של הסרט לא היה שום דבר שיגרום לי לארוז את ההיגיון יפה ולהניח אותו בצד. ופתאום, בחצי הדרך, רמת הקיטש והמתקתקות עולה מ-0 ל-100 בתוך כשש שניות, מה שדרש ממני לעשות כמה העברות הילוכים במנגנוני הסיספונד במח. יכול להיות שהייתי מתמודד עם המתיקות הזאת אם היא היתה באה בהדרגה, אבל גודש הסוכר הפתאומי הזה קצת עשה לי רע בפה.
טום הנקס נהדר כהרגלו. הוא מגלם גר בארץ נכריה באופן מקסים ומעורר הזדהות, ומוסיף לזה את המבטא הקרקוזי המשכנע ביותר שנשמע אי פעם בקולנוע. אבל – קל לשכוח לפעמים – מבטא הוא לא אישיות. מה בעצם אני יודע על גיבור הסרט, ויקטור נבורסקי? הוא איש מאוד נחמד, ותמיד עוזר לכולם, והוא זר. זה הכל, בערך. אפילו בסרט שעוסק בין השאר ביחס של אמריקה למהגרים, אם אתה לא מאמריקה, כל מה שצריך לדעת עליך זה שאתה זר. כל הזרים הרי אותו הדבר – זרים, כאלה.
הטרמינל עצמו מלא והומה אנשים שנמצאים שם רק לרגע, בדרכם למקום אחר. דאגלס אדאמס איבחן שמסיבה זו בדיוק, "שום שפה עלי אדמות לא הפיקה מעולם את הביטוי 'יפה כמו נמל-תעופה', ובלי ספק אין זו מקריות גרידא". לטובת 'טרמינל' יש לומר, כי הטרמינל שנבנה במיוחד עבור צילומי הסרט נראה טוב ככל שטרמינל כלשהו ייראה אי פעם. הרבה מכך קורה בזכות יאנוש קמינסקי, הצלם הקבוע של שפילברג. הצילום של הסרט הוא פשוט טוב מדי עבור מה שהוא בסך הכל – סרט קטן.
'טרמינל', בעיקר החצי הראשון שלו, הוא סרט חמוד, קצפתי ולא מחייב. הוא עובר בקלות, וזה בסדר גמור. אבל בשביל זה צריך את שפילברג? זה לא קצת בזבוז? ומילא שפילברג, אבל לבזבז את יאנוש קמינסקי על איזו קומדיה חביבה בזמן שיש מחסור חמור בצלמי אקשן טובים בעולם? יופי שפילברג, הראית שאין דבר בקולנוע שאתה לא יודע לעשות. אבל תעשה טובה עכשיו ותזדרז עם 'מלחמת העולמות', כי בזה אתה באמת גדול.
בחלקו הראשון של הסרט די התעניתי.
בסדר, אז החיים מתאכזרים לויקטור. ומתאכזרים אליו. ומתאכזרים אליו. וזה מהנה כמו לראות איש מחליק על רצפה רטובה. וגם מזה אגב יש הרבה בסרט. אנשים כל הזמן מחליקים על רצפות רטובות. זה מצחיק, כנראה. מאוד כנראה.
אבל אני יכול להבין מה האמריקאים מצאו בסרט. הם הרי זקוקים לאחרונה לחיזוקי אגו חוזרים ונשנים. והנה לנו סרט על איש – המגלם כנראה את כל האירופאים המוזרים הללו – שכל חפצו הוא להגיע לארה"ב! הידד לארה"ב.
אבל קטרין זיטה ג'ונס מקסימה כתמיד. וגם האיך-קוראים-לה, פקידת משטרת ההגירה הקבועה של ויקטור.
החלק הראשון חביב השני איום
ראיתי את הסרט בתאילנד ובהתחלה אולי בהשפעת האולם המדהים (יושבים בכורסאות מטורפות ומזמינים אוכל) די נהנתי מהסיפור ומטום הנקס אבל באמצע בערך בקטע שפקידת הקבלה מקבלת את הצעת הנישואים העיוורת הסרט פתאום הפך לבלתי נסבל וכמוית הסוכר שנשפכו ממנו היו מגזמות גם ביחס לשפילברג
בסך הכל 10\6
דווקא אהבתי את הקטע עם הרצפה הרטובה.
לא בגלל שאנשים נופלים עליה ושוברים עקבים, אלא בגלל שהקונספט של המנקה המשועמם שכל הנאתו בחיים מסתכמת בלראות איך אנשים לא שמים לב לשלטי האזהרה שלו, היה די מבריק בעיניי.
ואם כבר מדברים: בקטע שבו ויקטור נפגש שוב עם מהשמה, רואים בבירור שלטי "זהירות- רצפה רטובה!" מסביב, ובכל זאת אף אחד לא נופל.
אפרופו רצפות רטובות -
מזכיר לי עורכת אחת, לא משנה מי, שלא מכניסה את "נתקעתי ב'עין הדן'! הצילו!" לשאלות הנפיצות, רק בגלל שהיא נורא אוהבת לראות הודעות של אנשים שנתקעים שם. "מלכודת הדבש שלי", היא קוראת לזה.
כל הכבוד לדג האדום.
לא רק שסיפק ביקורת נטולת ציטוט של מאיר אריאל (אבל עם שתי פסקאות שמדברות על זה), הוא גם הצליח לצטט ולרפרנס את כל השאר!
שועשעתי.
•
אני חשבתי שהבעיה העיקרית של הסרט הוא דווקא טום הנקס עצמו. הוא באמת משחק טוב, אבל מה – האמריקאים חושבים שכל מי שלא מדבר אנגלית הוא מפגר. נכון, הוא לא גדל באותה תרבות, אבל דברים בסיסים ביותר, כמו לא ללכת ולשבור לילדות קטנות את המזוודה האדומה שלהם זה גם משהו שמישהו איראני לא היה עושה.
חוץ מזה, כמו כל סרט רומנטי ומטופש היה ארוך מידי. הם היו יכולים בכיף להוריד חצי שעה מהסרט ולא היה קורה כלום.
ולא אהבתי את העניין עם המזרקה.
בכלל הסרט הזה גרם לי לחשוב מה כל כך טוב בסטיבן שפילברג.
אכן...
ביקורת אחת ב"וואלה" טענה, שאצל ספילברג "הייאוש נעשה יותר נוח". יענו- קחו סיפור אמיתי על בן אדם שהיה תקוע בטרמינל עשור וחצי וכנראה אכל חרא בכמויות, וצבעו את זה בוורוד מלאכותי זועק. לא, הוא לא סבל! הוא נראה כמו טום הנקס, התנהג כמו פורסט גאמפ ומשך אליו בחורות כמו ק. זיתה ג'ונס! יופי, עכשיו אנחנו מרגישים הרבה יותר טוב עם זה שגרמנו לבן אדם לבלות שנים נכבדות מחייו בטרמינל.
אבל גם ככה אף פעם לא תפסתי יותר מדי מספילברג (אם כי גרמלינס, בעיקר 2, היה מצויין)
אכן...
את שני הגרמלינסים ספילברג רק הפיק. כמפיק אפשר לזקוף לזכותו המוני סרטים מצויינים (למשל, סדרת "בחזרה לעתיד", "גברים בשחור" ועל פי ימדב, אפילו "שרק")
שרק?! וואו!
אז שישאר בהפקה! אם כי "אינטלגנציה מלאכותית" שלו היה טוב, למרות הסוף המרוח (מישהו כאן העיר שכל סרטי ספילברג נמרחים לקראת הסוף.)
לא יותר פשוט
ללחוץ על stop?
שתי הערות
א. "נראה כמו טום הנקס"? טום הנקס הוא מישהו שאני אמור לקנא בו על המראה שלו?
ב. זה לא "אנחנו", ואנחנו לא "גרמנו" לו לאכול חרא. המקרה האמיתי של האדם שהיה תקוע בנמל תעופה היה בכלל בצרפת. לאמריקאים יש מעט מאוד סיבה להרגיש אשמים בגללו. בכלל, חוץ מהרעיון הבסיסי שהיווה השראה, אין קשר בין עלילת הסרט למקרה האמיתי, ואף אחד גם לא טוען שיש. בשום מקום בפרסומים של הסרט לא נטען שהוא "מבוסס על סיפור אמיתי".
1)טוס הנקס באמת לא נראה משהו.הייתי צריכה לכתוב-"קוראים לו טום הנקס" במקום "נראה כמו טום הנקס".
2)אופס, אז זה לא קרה באמריקה…אבל זה עדיין מדכא, ונראה פחות מדכא עם קאסט מפואר של שחקנים ובמאי מפורסם. (וכמובן עלילה סכרינית והומור בשני שקל).
היו איזה שתי מדינות שהציעו להוא מקלט מדיני ומגורים.
הוא העדיף להשאר בטרמינל.
תסיקי מזה מה שבא לך.
תודה על המידע, אבל
בואי נסכים שאין שום סיכוי שחייו בטרמינל נראו כמו אלו של טום קרוז בסרט. אני יודעת שהסרט לא אמור לשקף סיפור אמיתי, אבל הוא כל כך לא אמין, שזה מקומם.
הממפ, לא בהכרח.
ברגע שאדם גר הרבה זמן במקום כלשהו, הוא הופך אותו ביתי יותר.
ודאי יש בטרמינל כמה פינות שהמהגר ההוא היה יכול להפוך לפינה משלו, ואני משערת שעם הזמן, עובדי הטרמינל התרגלו אליו כל כך, עד שהוא הפך למהגר "שלהם", והם דואגים לו לאוכל. תחשבי על חתולי רחוב – הם אמנם חיים ברחוב, אבל יש בניינים שמאמצים באופן לא רשמי את החתולים, עד שהחתולים מסתובבים שם כשהם מטופחים ושבעים להפליא.
ואני גם לא מוציאה מכלל חשבון שהוא קיבל עבודה בטרמינל, בין אם ככסף שחור, ובין אם כטוב לב של מנהלי הטרמינל, שהתרגלו אליו והחליטו לדאוג לו לאיזו עבודה קטנה וסמלית (או משהו שהוא עשה כדי להעביר את הזמן, ובשלב כלשהו הפך לעבודה "רשמית" בשכר).
אז אהבת את הסרט, אני מבינה
חיבבתי אותו מאד,
אבל בלי קשר לזה, אני חושבת שהקטע הספציפי הזה בסרט היה סספינד.
קרוז?! התכוונתי הנקס... אופס
קתרין זיטה ג'ונס
מצויינת בדרך כלל?
אפילו האחים כהן לא הצליחו לגרום לה לשחק…
אני חייבת להסכים אתך
היא אולי יפהיפיה מהממת, ובגלל זה אתה מסנוור ממנה ולא שם לב כמה היא גרועה ומוגבלת. היא משחקת רק דמות אחת, וגם אותה היא לא משחקת כל כך טוב. רק ב"שיקגו" היא התאמצה קצת יותר ויצא לה תפקיד מעניין, אבל גם זה לא היה מאמץ עילאי. זה היה תפקיד שכל שחקנית אחרת היתה יכולה לעשות, ורובם גם יותר טוב.
דווקא בשיקגו היא היתה עילוי
רק רנה זלווגר היתה עציצית כתמיד, ושיחקה שוב את הבחורה התמימה שאיכשהו הכל קורה לה שלא באשמתה, כשהיא היתה אמורה לשחק ביצ'ית שמשחקת את התמימה.
ואני לא יודעת מה אנשים מוצאים בזיטה ג'ונס, בכל היקר לי.
יש לה משהו כזה עם האף, היא בכלל לא כזו מדהימה. נראית טוב למדי, וזהו.
סטיה (קלה) מהנושא (אוף טופיק, למתעקש)
רנה זלווגר היתה מצויינת! היא העבירה מצויין את דמות הילדונת המפונקת שבטוחה שהכל מגיע לה. תכל'ס, זה לא ביטשי לרצוח בן אדם שהבטיח לך שאם תשכבי אתו הוא יהפוך אותך לכוכבת, ואז מתברר שסתם ניצל אותך. קיימות אגודות לנשים ונערות בעברו חוויה כזו (קוראים לזה ניצול מיני). רוקסי הארט מתאכזרת בעיקר כלפי עצמה, בנכונות שלה לרדת לאשפתות כדי לזכות בתשומת לב, כמו כל כוכבת ריאליטי טובה (ראיתם פרוייקט Y?)
לגבי קתרין זיתה ג'ונס- כל הקסם שלה טמון בקולה הצרוד ובקרירות הנון שלונטית והאדישה שלה.אה, וב"אכזריות בלתי נסבלת" אהבתי מאוד את תקתוק העקבים שלה כשהיא הלכה.וזה היה הדבר הטוב היחיד בסרט כולו.
סטיה (רצינית) מהנושא (אוף טופיק, למהדרין)
ניצול מיני?
זה היה ניצול הדדי, מותק.
היא השתמשה במין כדי לנסות לסחוט קשרים והצלחה. זה שהיא היתה מטומטמת מספיק בכדי ללכת על עיוור אחרי מישהו שלא היו לו קשרים בכלל, לא הופכת אותה למנוצלת, רק למנצלת טיפשה.
וכל הסרט היה לי דה ז'ה וו לאחות בטי.
"מה הם רוצים ממני? אני בסדר, מתוקה כזאת."
היא היתה ביץ' ממדרגה ראשונה!
כל מה שהיא עשתה לבעלה, התמרונים שלה את הסביבה, היחס שלה לאחרים. הכל נדף ניחוח כלבתי משהו. היא היתה אמורה להיות כמו ולמה, רק מעמידה פנים של תמימה.
לגבי המשחק של ג'ונס באכזריות בלתי נסבלת- וואלה, לא יכולה להגיב. הסרט הזה מדי עצבן אותי בשביל לשים לב למשחק. ממש ביעס אותי לראות אותו.
משום מה, אני לא מצליחה לזכור את המשחק שלה באף סרט אחר, למעט שיקגו. ושם היא הרשימה אותי מאוד.
ביחס לבעלה היא באמת היתה ביטש
אבל את איש הרהיטים היא לא ניצלה, כי היא לא הבטיחה לו כלום.אני דווקא לא ראיתי תמימות בדמות שלה. רק פינוק ואינפנטיליות.
ואכזריות בלתי נסבלת היה באמת גרוע ברמות שלא ייאמנו.
מקווה שלא ימחקו את מה שכתבנו (אוף טופיק וכל זה)
לא ימחקו,
אבל הייתי מעדיף שתעבירו את הדיון לביקורת על 'שיקגו'.
פרנק דיקסון
רק אני חשבתי שמנהל הביטחון המניאק נראה ממש ישראלי?
לא ראיתי את הסרט
אבל סטנלי טוצ'י שחקן ידוע, והוא לא ממש נראה ישראלי… השם מרמז על מוצא איטלקי (כך לפחות נדמה לי) אז אולי מדובר במראה הים תיכוני שמטעה.
אם כבר מחפשים ישראלים בסרט
מרק איווניר (סגלסון מפרנקו וספקטור) מופיע כנהג מונית. הוא גם השתתף בתפקיד פצפון ברשימת שינדלר, או כפי שנוטים לנסח בארץ: "הסתחבק עם ס/שפילברג".
נהג מונית אלבני, יש לציין.
זו גדולתו של מארק איווניר
הוא יכול לשחק גם סוכני מוסד לשעבר וגם סוכני קגב לשעבר. הוא ורסטילי.
ולא סתם ישראלי
הוא נראה בדיוק כמו אסף הראל ("שוטטות", האיש מאחורי "מ.ק.22" ותוכנית הלילה החדשה הזו שאין לי מושג איך קוראים לה).
היה גם סרט צרפתי...
שלדמויות הראשיות בו הייתה את אותה הבעיה (תקועים בנמל התעופה), דווקא היה סרט חביב למדי, למרות שאני בטוח שהטעם שלי בסרטים השתנה מעט מאז שראיתי אותו.
מה שהכי הפריע לי
זו תכונה של במאים מסוימים להוסיף 5-15 דקות מיותרות לחלוטין בסוף הסרט. ע"ע AI, שר הטבעות 3, רומן על אמת, המספריים של אדוארד, טיטניק, BABY ARIZONA, דוח מיוחד וכו'
לדעתי - לא תקף
לשיבת המלך ולבייבי אריזונה. שם הם היו נחוצים בהחלט רק כדי להגיע להשלמה ולשקט הנפשי שצריך בסוף של סרטים כאלו. חוצמזה – שב"אריזונה" זה היה קטע גאוני וכל תוספת של האחים כהן תתקבל בברכה.
בכל השאר – קטעי הסיום בהחלט היו מיותרים – במיוחד ב"מספריים של אדוארד".
לפי דעתי
זו הייתה מחווה לסרטים של פרנק קאפרה, כל שניה מהקטע הזה נראתה כמו סיום אופייני לו. בכלל כל הסרט היה בסגנון הזה.
לפי דעתי
זה מאוד נחמד שספילברג רוצה לעשות מחוות, אבל למה לעשות את זה על חשבון הסרט?
אני לא חושב ש"זו מחווה" הוא תירוץ לשום דבר, לפחות לא במקרה הזה.
לי אין בעיה עם זה
אני אהבתי את הסרט.
נו סלבס, מה את מצפה?
הוא לא איבד את הנימוס הבסיסי
תיקון קל…
דווקא להיפך
אני מאוד אהבתי את הפרשנות ללמה הוא בא בכלל לארה"ב.
זה לא שהוא כל כך רצה לראות את ניו יורק, ותתפלאו – זה לא בגלל שכל כך נורא לחיות בקרקוזיה, שם אנשים עומדים בתור לנייר טואלט בזמן שבניו-יורק מנגבים עם נייר דו-שכבתי.
הייתה לו משימה שם. אבל ברגע שהוא סיים אותה הוא כל כך רצה לחזור הבייתה. בגלל זה הוא לא הסכים לצאת לניו יורק ולהיעלם שם כמהגר לא חוקי כמו שאסף הראל ג'וניור הציע לו כל הזמן. הוא לא סתם אחד שמת שרק יכניסו אותו לארה"ב. הוא איש מכובד ממקום מכובד, שבא לבצע משימה.
דווקא להיפך
כל זה טוב ויפה ונכון – אבל אז נזכרים מהי ה"משימה" ומה המהות שלה.
משימה דבילית לגמרי
הבן מתלהב מהמשימה לפחות כמו אביו. זה לפחות הרושם שקיבלתי מהסרט.
מה, דאגלס אדאמס פחות גאון ממאיר אריאל?
ומצד שני, למה בקטנוניות? הציטוט הוא בכל זאת חלק מאחד מציטוטי-נמל-התעופה הגדולים בהיסטוריה. חוץ מזה, כל ציטוט של דאגלס אדאמס מעביר בי רטט של התרגשות. אז יישר כוח.
ועכשיו לעניין (בל יורידו אותי כאוף טופיקית):
את הביקורת, בדיוק בדיוק את הביקורת הזאת, שאני לא אומרת שהיא לא כתובה טוב, אפשר להפיק מהטריילר. או אם לצטט את עצמי כשראיתי אותו בפעם הראשונה:
"נראה חביב, חוץ מכל העניין עם זיטה ג'ונס. לא נראה לי שאני אראה אותו בקולנוע". והשאלה שלי היא: האם יש בסרט משהו מעבר לטריילר? האם זה מסוג הטריילרים שמראים את כל הבדיחות הטובות ושיאי הסרט, ומעבירים בעצם את כל הסיפור, או שיש למה לראות את השאר?
תגובה מאוחרת
יש מה לראות. יש הרבה עלילות משנה ודמויות נחמדות שלא מופיעות בכלל בטריילר. הסיפור ה"ראשי", זה שמהטריילר אפשר להבין את כולו, הוא לא מי יודע מה.
תודה
אחלה סרט.
ראיתי את הסרט בפראג, עיר מדכדכת שניתן להבין בה מאיפה הגיעו יצירות קפקא, והזדהיתי עם הגיבור שרוצה להגיע למדינה נורמלית.
הסרט מאוד קיטשי, אבל מסוג סרטי הקיטש הטובים – זורם, קולח, מהנה, עשוי טוב. בתקופה זו שעדיין אין מספיק סרטים טובים, זה הסרט המומלץ לצפייה בקולנוע.
גם אני ראיתי את הסרט בפראג
ולכל אורך הצפייה התלהבתי מהשפה הקרוקוזית שהמציאו במיוחד בשביל הסרט – היא הייתה סלאבית אך לא לגמרי מוכרת, ולהפתעתי הבנתי לא מעט הודות לאוצר המילים האפסי שלי בצ'כית ("זבוקה" ו"גורשיצה" בקרוקוזית = "זבוק" ו"הורצ'יצ'ה" בצ'כית = "סאונד" ו"חרדל" בשפת התנ"ך, למשל).
ואחרי שסיימתי לטפוח ליוצרי הסרט על המצאת השפה האמינה הזו, ואחרי שסיימתי לטפוח לעצמי על השכם פי כמה על כך שהצלחתי להבין אותה, ממש התאכזבתי לגלות שהיה מדובר בסך הכל בבולגרית.
שלום, קוראים לי רמי ואני אידיוטומט.
רציתי לדבר אתכם היום על המצוקה שלי ושל חבריי למקצוע.
אני שירתתי כאידיוטומט עוד בתקופה שנאלצנו לסספנד טוויסטים כמו "בסוף מסתבר שהזקן העני הוא בעצם אליהו הנביא!". בכל שנות עבודתי אני תמיד עושה את העבודה שלי בשקט, עוזר לאנשים לסספנד, לא מעיז להשמיע אפילו ניטפוק אחד קטן במהלך סרט (כמו שכתוב בחוזה). לאחרונה, רבותיי, אנו האידיוטומטים סובלים מהתעללות קשה והרעה בתנאי העבודה. אם פעם היינו צריכים לטפל בחורים עלילתיים כמו פיצול אישיות של הדמות הראשית, או סופים קיטשיים שבהם הזוג המאושר מתאחד, היום הציפיות מאיתנו כמעט בלתי אפשריות. פתאום אנחנו צריכים להשכיח מאנשים שללמוד אנגלית שוטפת תוך יומיים זה בלתי אפשרי, (תכירו את חבר שלי,
) שלהסתיר מאנשים את תחביב איסוף החתימות של אבא שלך, זה מעשה חסר היגיון לחלוטין ושאדם מן המניין לא מסוגל לשפץ קיר יותר טוב מחבורת בנאים מקצועיים. העבודה הזו הפכה למתישה מידיי, ואנו לא מסוגלים לתפקד.
אז נכון, הבוס ארמדילו נהנה מ'טרמינל' בסופו של דבר, אבל מה איתנו? למה אף אחד לא חושב עלינו? האם לא מגיעות גם לנו זכויות?
ולכם, אחיי האידיוטומטים, אני קורא להתאחד, לצאת נגד המערכת, ולפתוח בשביתה. לא נשרת עוד את העריצים חובבי הקולנוע עד שספילברג יכניס היגיון בסיסי לסרטיו ושייאמאלאן יקצץ מקיצבת הטוויסטים הבלתי הגיוניים שלו! כח לאידיוטומטים!
סוכות שמח, ותחשבו על זה…
יש
איזו עצמה לחתום עליה?
מה שהוא אמר.
לגבי א'...
על אוצר המילים שלו, מה אתה רוצה? הרי אחרי הכל הוא למד את המילים מתוך ספר… אבל תגידו לי אתם- אדם שהגיע מקרקוזיה ובקושי יודע אנגלית יכול ללמוד מתוך ספר בן לילה את השפה? והוא לא נרדם? מה זה פה, סמארה מ"הצלצול"?
לגבי א'...
אני לא מתלונן על אוצר המילים שלו, ההפך; אני טוען שבכל הנוגע ללמידת השפה, הסרט היה אמין למדי. אני לא מסכים שהוא למד "בן לילה" – בשום מקום לא מתוארת למידת השפה כמשהו שקרה תוך לילה אחד.
דווקא כן, או שלא.
במהלך הסרט רואים את ויקטור מנסה לקרוא את המשפט שעובר על המסך לשווא. רגע אחרי זה רואים אותו יושב בלילה עם פנס ולומד ש"כעחורטטיחט" זה "friends". בסצינה הבאה שוב יום, והוא מצליח להבין טוב מאוד את המשפט שעובר על מסך הטלוויזיה.
עכשיו, יש ג' אפשרויות:
א) ספילברג מדלג על חודשיים, בהם ויקטור למד עוד הרבה משמעויות ל"כעחורטטיחט".
ב) אין הגיון מינימלי בסרט הזה.
ג) זכרוני מתעתע בי.
תשובות א וג' נכונות
הוא מנסה להבין את המשפט בטלויזיה ללא הצלחה ואז הוא מגלה את "אבן הרוזטה" שלו בצורת הספר. בסצנה אחרי זה הוא מאזין לשיחת הטלפון של זיטה ג'ונס.
הוא ממש לא למד בן לילה
נורא אהבתי את הקטעהזה דווקא. (ספוילר?) הוא לקח את ספר ההדרכה שלו בקרקוזית, ומצא ספר אחר, זהה, באנגלית. אפשר לראות בתמונה שהקרקוזית נכתסת באותיות לטיניות. הוא מסתכל על משפט בקרקוזית ועל משפט באנגלית וככה הוא לומד מילים (אם כי לא איך להגות אותם).
תראו איזו ספרדית יש לישראלים בדרום אמריקה אחרי 9 חודשים, ותוסיפו לכך שכשאתה צריך משהו להישרדות שלך – אתה משקיע בו יותר, ולדעתי תוכלו לסספנד את הקטע הזה בלי בעיה.
.זה שלא מצאו לו מתורגמן היה קשה לסספונד גם עבורי
במיוחד כשמגלים שהשפה שלו די קרובה לרוסית ושיש להם מתורגמן רוסי בדרך-כלל.
אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי שזה מעיד על האטימות של צוות ההגירה. הם כל הזמן יורים עליו אנגלית כאילו הוא אמור להבין כל מילה, גם כשברור להם שהוא לא יכול להבין אף מילה, כי הם אמריקנים אגוצנטרים שלא יכולים להתמודד עם הזר.
עד כמה שאני נוהג לזלזל באמריקאים,
אנחנו לא הרבה יותר טובים. לחבר של אמא שלי היתה לא מזמן התקלות עם פקידי ההגירה של ישראל, כשניסה להעביר קבוצת תיירים קולומביאנית את הגבול למצרים. הם לא הבינו איך יתכן שילד קולומביאני לא מבין עברית. וגם לא אנגלית.
אנחנו הרבה, הרבה יותר גרועים, אבל מסיבות אחרות
אם לרוע מזלך נולדת בכל מדינה שהיא לא באירופה או בצפון אמריקה, הכניסה לארץ נחשבת לסיוט שאין כדוגמתו. אנחנו מגרשים אנשים בלי חשבון, אנחנו גסי רוח, אנחנו מפחידים.
האמריקאים אולי טיפשים (למרות שאני לא מכיר עדויות אישיות לכך), אבל אנחנו אטו?מים ברמות אטומיות.
אין לי כותרת,
אבל שיירשם בפרוטוקול שאני שונאת שמכלילים על האמריקנים שהם כולם טפשים. יש לי חברה שחיה בארה"ב, והיא בטוחה שהם אומה מטומטמת, שמורכבת מפרטים מטומטמים. כמו שלא כל הישראלים נדחפים בתור וצועקים בסלולארי, לא כל האמריקנים טפשים, ואני לא אוהבת שמדברים על כולם כיחידה אחת.
התכוונתי לרשויות ההגירה
ובכל מקרה סייגתי את האמירה כמתייחסת להודעה שעניתי עליה בלבד.
במלים אחרות, גם אני לא אוהב שמכלילים הכללות, בטח לא על האומה החזקה בעולם.
למה? אתה פוחד מהם?
לא, מכבד אותם.
זאת אומרת, גם אני מתלונן, כמו כולם, על השטחיות והטמטום האמריקאי. אבל זאת התעלמות מהתמונה המלאה: חשוב לזכור כמה הרבה אנשים יש בארצות-הברית, ובעיקר מה הם עושים –
1) הם קובעים את סדר היום הפוליטי והכלכלי בעולם יותר מכל ארץ אחרת. הם, בעצם, הדבר הכי קרוב לאימפריה שיש לנו בפלנטה כרגע (והם די קרובים לזה).
2) האקדמיה שלהם שולטת כמעט בכל תחום שהוא – הם מקצים לה יותר משאבים, מעניקים לה יותר יוקרה, ומקבלים ממנה יותר תוצאות מכל מקום אחר.
3) הם מייצרים את מרבית תוצרי התרבות הנצרכים בעולם, טובים כרעים.
אז נכון, הסעיף הראשון מעיד על כוח יותר מאשר על שכל, אבל כדי להיות הכי חזק כל-כך הרבה זמן צריך יותר מסתם משאבים צבורים, צריך לדעת איך לנהל אותם – וכנראה הם יודעים.
לא מזמן השתעשעתי ברעיון (שלצערי ניתן לבדוק, ובטח למצוא שאני טועה) שהזלזול שלנו באמריקאים הוא מנגנון הגנה, לא יותר. בטח תושבי יהודה אמרו האחד לשני "אויש, הרומאים האלו, כל-כך לא מתורבתים".
על מה אתה מדבר?
ההתנשאות שלנו על האמריקאים מוצדקת לגמרי.
לא יצאו פה מישראל איזה 80 בלוקבאסטרים קולנועיים בין-לאומיים בעשור האחרון?
אין מאות מוסיקאים ישראלים שמשמיעים בלי הפסקה בכל תחנות הרדיו בעולם?
הישראלים לא מובילים, מדי שנה, במועמדויות לפרסי נובל בכל תחום אפשרי?
מה, לא?
אוף, בעסה.
לפעמים נדמה לי שהבעיה שלנו עם ארה''ב
היא שאנחנו חשופים לצדדים הגרועים ביותר שלה.
כשהייתי בבי"ס תיכון בארה"ב פגשתי הרבה צעירים חכמים, משכילים, שהיו פתוחים לעולם וידעו על ישראל יותר ממה שאני ידעתי עליהם.
מצד שני, מה אנחנו מקבלים בטלוויזיה – פוליטיקאים טיפשים ועילגים וג'רי ספרינגר. אם יש איזה סאות'פארק לרפואה, הוא מכריז על עצמו כשוליים של השוליים ויורד בעצמו על ארה"ב.
מצד שני בצרפת או ברוסיה, אנחנו מכירים רק את הקצפת – את הסרטים האומנותיים הטובים, את הכתבים של הפילוסופים המשכילים וכן הלאה.
עכשיו רק נשאלת השאלה למה ארה"ב בחרו לחשוף דווקא את הצדדים המטופשים שלהם לעולם.
לפעמים נדמה לי שהבעיה שלנו עם ארה''ב
הם חשפו מה שמוכר.
בדרך כלל , פניה למכנה הנמוך ביותר מוכרת טוב.
הלוואי וזה היה נכון.
אך למרבה הצער, מארה"ב אנחנו מקבלים (חוץ מג'רי ספרינגר וקצת מעל סאות' פארק) גם יוצרים כמו טרנטינו, סלונדרז, קאופמן, אנדרסון, ארונופסקי, הארטלי (שהיתה לו בזמנו עדת מעריצים, שלא לומר מאמינים, בת"א והסביבה) וברטון.
וגם יוצרים כמו ספילברג, הוואשובסקים, ורבינסקי, וקונראן, שאמנם מייצרים בידור [1], אבל בידור *איכותי*. רחוק שנות-אור מפסגת ההישגים של הישראלים בתחום ("אסקימו לימון"? "חגיגה בסנוקר"?).
וגם הזבל שהם מייצרים, לא נעים להגיד, הוא עדיין ברמה גבוהה יותר מהזבל שלנו.
ביום שבו תהיה פה תעשיית קולנוע שלפני כל דבר אחר *תחזיק את עצמה* (ולא תחיה על כספי צדקה של משלמי המיסים), אז אולי תהיה הצדקה להסתכל על מה שקורה בארה"ב מלמעלה. עד אז? חוששני שכדי לעשות את זה אנחנו צריכים סולם מאוד-מאוד גבוה.
[1] ספילברג הוא מקרה גבולי, כי את הסרטים שלו אפשר להחשיב גם ליותר מזה. ברטון הוא מקרה גבולי לצד השני. זה דיון מעניין, אם כי לא ממש לפתיל הנוכחי.
לאבא שלי יש סולם,
מגיע הוא עד השמים.
זה אמנם *למטה* מכבודי לגרור את הדיון לפסים אישיים
אבל את לא צריכה סולם…
אני לא מאמין, סופסוף דיון און טופיק!
סליחה, סליחה, זאת כותרת אוף טופיק.
לעניין: אתה, כמובן, צודק (היי, אני התחלתי), אבל הקריטריון שלך לשיפוט הצלחה של תעשיית סרטים קצת בעייתי – בעולם יש הרבה, הרבה, הרבה יותר אנשים דוברי אנגלית מאנשים דוברי עברית. לכן, בלי שום קשר לאיכותה, הסיכויים שתעשיית הקולנוע הישראלית תוכל להחזיק את עצמה ללא מענקים די מוגבלים. זאת גם הסיבה שאף אחד לא נהיה מליונר מקולנוע בישראל.
ביום שבו כל (או אפילו רוב) האנשים שצופים ב-''כוכב נולד'' בישראל
ילכו לראות, נאמר, חמישה סרטים ישראליים בשנה, תעשיית הקולנוע פה תחזיק את עצמה יופי (למרות שאני לא יודע אם מישהו יצא ממנה מיליונר).
אבל זאת הנקודה
אתה מצפה מהרבה יותר ישראלים לראות הרבה יותר סרטים מזן הרבה יותר ספציפי. במלים אחרות, אתה דורש שאחוז ניכר מדי מהאוכלוסיה יתנהג בצורה מסוימת. לצורך ההשוואה, כמה תוכניות בישראל משיגות רייטינג כמו של 'כוכב נולד'? וגם אז, בכמה צופים כבר מדובר?
איזה ''זן יותר ספציפי''?
לא דיברתי על שום "זן" של סרטים. אבל אם אתה כבר מזכיר את זה אז כן, מערכת שבה מופקים סרטים פופולאריים, שההכנסות מהם תורמות להפקת סרטים פחות מסחריים, נראית לי הרבה יותר בריאה ממערכת שמחוברת לעירוי-הדם של משלם המיסים (בניגוד למשלם על הכרטיסים).
בטלוויזיה זה קיים [1] (ובנוגע לשאלה שלך – לאן לדעתך נעלמו רוב צופי הקולנוע הישראלי? רובם צופים בערוץ 2). בזכות שעשועונים, ריאליטי ותוכניות בידור לא-מזיקות, יש כסף להפיק דרמות, קומדיות וסאטירה. למה זה לא קיים בקולנוע?
יש לי כל מני ניחושים כאלה ואחרים. יכול להיות שמי שעוסק בקולנוע בישראל מרגיש נוח לשחק אותה פליני, לעשות סרטים בשביל חמישה אנשים ולהגיד "מה אכפת לי, הם טפשים" על כל האנשים שלא באים לסרטים שלו. אין לי ספק שהזרמת כספים ממשלתיים לקולנוע מעודדת חשיבה כזאת בדיוק.
אבל היא לא מצדיקה התנשאות על מה שקורה בהוליווד, צר לי.
[1] או לפחות היה קיים. הפעם האחרונה בה צפיתי בטלוויזיה בזמן אמת, להוציא איזו מהדורת חדשות פה ושם, היתה לפני די הרבה זמן. אין לי מושג מה קורה שם היום.
ניסוח כושל
כוונתי היא שהעניין הוא שגם אם כל הישראלים שרואים כוכב נולד ילכו לקולנוע פעם בחודש, זה פשוט לא מספיק, וגם ככה, אין הרבה תוכניות כמו 'כוכב נולד'. לא מדובר באיכות, מדובר בכמות.
סליחה.
אותה סצינה שתיארתי היתה ב•יציאה• מהארץ.
(מישראל למצרים.)
והאמת היא שאותה קבוצה נתקלה גם בקשיים בכניסה. הגיעו בשלוש בבוקר לנתב"ג, ונאלצו לחכות עד שמונה בבוקר, שיגיע הפקיד של משרד הפנים עם החותמת הנכונה. לי זה הזכיר את "הכלה הסורית".
(והאמת, הם כולם הגיעו עם ויזות תקינות לחלוטין. אבל מה, הם מקולומביה. לא יתכן שהם סתם תיירים, נכון? וגם כבר מזכיר את "מסעות ג'יימס".)
לא די קרובה לרוסית
כפי שכבר הוזכר כאן, היא דווקא דומה הרבה יותר לבולגרית. כל כך דומה, עד שיהיו שיטענו שהיא אשכרה בולגרית (וסביר להניח שהטוענים יהיו דוברי בולגרית).
לשם הניטפוק, בולגרית דומה לצ'כית, סלובקית ופולנית, עם דמיון חלקי מאוד לרוסית.
אני לא אצטרף
אני אהבתי את הסרט, מאוד.
טרמינל
לא מסוגל להוציא סרט רע???
אז איך תגדיר את תפוס אותי אם תוכל? חוץ מזה, גם אם שפילברג נאבד כשהיה קטן או משהו כזה, וחטף מזה טראומה, לא אומר שקהל הצופים שלו צריך לספוג בכח מסרי קשר ילד-בית-הורים בכל הסרטים שלו, מיצינו את זה כבר באיטי! אפילו בטוראי ראיין הוא היה חייב לדחוף חייל שמתגעגע לאמא שלו! נמאס!
סרט טוב?
תפוס אותי אם תוכל הוא סרט טוב. נקודה.
להרבה במאים יש סימני היכר, היצ'קוק ושמאלאן למשל מופיעים בכל הסרטים שלהם.
שפילברג הוא לא אדיוט, וגם הוא יודע שנושא האב-בן מיצה את עצמו כבר מזמן בסרטים שלו. אבל מבחינתו זו סוג של קריצה עצמית, או אפילו חותמת על הסרט. מבחינתי, זה בסדר גמור, בעיקר מכיוון שזה נושא מעניין למדי.
וכדאי לציין
שהקשר בין "טרמינל" ל"להתחיל מחדש" אכן קיים בגלל טום הנקס (וגם בגלל ששפילברג וזמקיס הם סוג של תאומים מאוד דומים), ושהקשר בין "טרמינל" ל"מופע של טרומן" נובע מהתסריטאי אנדרו ניקול, שמשותף לשניהם.
אותו תסריטאי?
זה כ"כ הגיוני!
חיפשתי מפתחות לדמותו של דיקסון. נראה לי שנקודות הדמיון בינו לבין קריסטוף מהמופע של טרומן מסבירים לי הרבה דברים.
לא יפתיע אותי לגלות שהתסריטאי הוא דתי או יותר הגיוני – דתי לשעבר, שמבלה הרבה זמן בלחשוב איך העולם ובני האדם נראים לאלוהים כשהוא מסתכל עלינו מלמעלה בתערובת של סאדיזם, גיחוך, כעס וחמלה.
בבקשה, בפעם הבאה שאתה כותב תגובה שמגלה משהו חשוב על סרט,
תסמן בזמן כתיבת התגובה שהיא כוללת "ספוילר" – פרט שידיעתו עלולה להפריע להנאה מהסרט. יש מקום מיוחד שבו אפשר לסמן "וי", כדי לציין את זה, כשכותבים תגובה.
אני, למשל, לא ראיתי עדיין את "טרמינל", ונראה לי שעכשיו אני אהנה ממנו פחות, כשאני יודע את מה שציינת.
אוי..
אני כ"כ מצטער.. הייתי בטוח שסימנתי….
לא נורא, קורה
כמו שאדם דגול אמר פעם,
"לטעות, זה אנושי,
לברר איפה אתה גר, זה אלוהי".
חוסר מיקוד
אני לא מבין. "לא ממש קשורים"? אתה אומר שהמחאה נגד הבירוקרטיה לא קשורה לקונפליקט בין ויקטור ומנהל הטרמינל? הרי המחאה הזו מקבלת בקונפליקט הזה את ביטוייה החזק ביותר.
בקשר למוטיב "החיים בהמתנה", זה לא ממש נושא שבו עוסק הסרט, וממילא המסר של הסרט די הפוך (ויקטור בונה לעצמו חיים בנמל התעופה, לא מבזבז את הזמן בקפיאה על השמרים וציפייה לשינוי).
את שתי השורות האחרונות לא הבנתי. סוף סוף קצת המנעות מקיטש לכל עבר, ואז הסרט מואשם בכך שהוא "חצי מבושל" ו"לא מחליט"? לי נראה שהוא דווקא מציג תמונת מציאות בוגרת יחסית (אם כי עדיין סכרינית מאוד) שבה לא הכל מושלם. מה רע כאן?
ברצוני להשתלח:
ראיתי אתמול את הסרט הזה, וקיללתי את עצמי על ששוב נתתי לס"ס צ'אנס כבמאי.
הבן אדם יודע להפיק סרטים טובים אבל כבמאי הוא מחורבן לגמרי.
יש בו מיזוג של כשרון עצום ברגעים מסויימים (בעיקר בתחום זויות הצילום) יחד עם יכולת מדהימה לשבץ רגעים מביכים ברדידותם (בעיקר בתחום הבעת הרגשות) רגע אחרי.
גם בתחום האקשן(לא מדובר בסרט הזה), בו הוא לא יכול לטעון שחסר לו המימון הדרוש, תמיד תמיד הכל מהיר מכדי להרשים, ובסך הכל די משעמם.
ולא דיברתי עוד על הגישה הנוצרית ויחסי האב-בן-אב-בן-אב-בן-אב-בן-אב-בן
אב-בן-אב-בן-אב-בן-אב-בן (נכון שזה מאבד בסוף משמעות?) שנדחפים ל-כ-ל סרט שלו.
די!
ועוד דבר, מה העניין הזה שהזכירו פה כמה פעמים לגבי יכולתו היחודית במעברים מסצינה לסצינה? הטריק של להכניס את צלצול הטלפון/הדיבור/האזעקה של הסצינה הבאה לתוך הפריים לפני הזמן נטחן בושל נלעס ויורק(נורק?) החוצה לפני שנים רבות (ביער קטן…). רק הסתכלו על איזה סרט של ג קמרון שתבחרו, ותראו איך עושים את זה חלק ומקצועי באמת.
ואנא, אל תאשימו אותי בהשתלחות נטולת בסיס, באמת שטרחתי ואפילו קניתי כמה מסרטיו (ראיתי את רובם הגדול).
(הקטע הנ"ל נכתב כמחאה על הביקורות האוהדות שוב ושוב באתר הזה על סרטיו).
סרט מצויין.
סרט מרתק, שפשוט משך אותי לתוך המסך. לא הסטתי את מבטי אפילו לשניה, נשארתי תקוע בין הסיפור המסתבך אך המהנה והמצחיק של טום הנקס, גיבור הסרט שלנו "ויקטור". אהבתי כל שניה מהסרט, והצטערתי שהוא נגמר. בהחלט סרט שיכול להעביר מסרים וחוויות כאחד.
מחכה לסרט המשך.
אלעד.
סרט נפלא מענג חכם מצחיק מרגש עם תום הנקס שמשחק נהדר קתרין ג׳טה ג’ונס היפיפיה ועוד צוות גדול עשיר ומגוון של שחקנים טובים ואיכותיים
סרט מצויין של שפילברג הגדול
לתום הנקס מגיע אוסקר על השחקן הטוב ביותר וגם לשפילברג התותח על הבימוי והתסריט המיוחד .