 |
||
| טים ברטון עומד (כנראה) לביים עוד רימייק. אין צורך להיכנס למקלטים: הרימייק הוא של 'צ'רלי ומפעל השוקולד' על פי רואל דאל. דווקא רעיון טוב. איך לא חשבתי על זה? |
24.05.2003
|
|
יומית
טים ברטון עומד (כנראה) לביים
עוד רימייק. אין צורך להיכנס
למקלטים: הרימייק הוא של
'צ'רלי ומפעל השוקולד' על פי
רואל דאל. דווקא רעיון טוב.
איך לא חשבתי על זה?
טים ברטון עומד (כנראה) לבייםעוד רימייק. אין צורך להיכנס
למקלטים: הרימייק הוא של
'צ'רלי ומפעל השוקולד' על פי
רואל דאל. דווקא רעיון טוב.
איך לא חשבתי על זה?
והיום בחדשות הבידור
ב-E אמרו שג'ניפר אניסטון וברד פיט יהיו מעורבים בפרוייקט הזה, מפיקים או שחקנים, עדיין לא ברור.
והיום בחדשות הבידור
אני מאוד מקווה שהם לא יהיו שחקנים. לסיפור המקסים הזה לא מגיע שיהרסו אותו עם שמות גדולים של כוכבים.
אגב, הייתי מעדיף אילו עשו את "צ'רלי ומעופפלית הזכוכית". הרבה יותר מתאים לסרט הוליוודי מאשר הראשון.
מפיקים.
רק בקשה אחת
להביא את ג'ין ווילדר לתפקיד כלשהו גם בסרט הזה.
אגב, סתם פרט טריוויה
טים ברטון הפיק את ג'יימס והאפרסק הענק שמבוסס על ספר של…? נכון, רואל דאל. אולי הוא מתכנן גם רימייק לצ'יטי צ'יטי בנג בנג ומטילדה?
צ'יטי צ'יטי? בטוח?
רואל דאל כתב את התסריט של צ'יטי וגו'
רואלד דאל לא כתב
את 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג'. הוא כן השתתף בכתיבת התסריט לסרט. איש רב פעלים היה.
רואל דאל גם כתב
כמה ספרי אימה מצויינים אך מצמררים למבוגרים. אחד מהם היה המקור על התבססה סצינת ההתערבות בחלק הרביעי של 'ארבעה חדרים.
סרט נהדר!!!
(סליחה, פשוט הרגשתי צורך להגיד את זה)
יש!!!
"צ'ארלי והשוקולדה" (ככה קוראים לו בעברית, לא צ'ארלי ומפעל השוקולד) הוא אחד הספרים האהובים עליי ביותר, ובאופן וודאי הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיי.
אחרי שקראתי אותו אינספור פעמים כילדה ודמיינתי שוב ושוב את נהר השוקולד החם, את המסטיק שמכיל בתוכו ארוחה שלמה, את הגלידה שאף פעם לא נמסה וכו', הייתי מאוד שמחה כשראיתי יום אחד את הסרט "צ'ארלי ומפעל השוקולד" מופיע בעיתון התכניות. אבל מה רבה אכזבתי כשראיתי את הסרט ההוא… הכל נראה מגוחך וממש לא מתאים לסיפור, והאומפה לומפה'ס – מה זה היה??
בקיצור, אני שמחה מאוד לשמוע שטים ברטון הולך לביים את הדבר הזה, מקווה שזה באמת יקרה ולא "כנראה" כמו שכתוב ביומית, ובעיקר אני מקווה שאם זה יקרה זה יראה יותר כמו "ביטלג'וס" מאשר "סליפי הולו".
ואולי, בעצם, עדיף פשוט להשאיר את הספר הזה לדמיון.
למה דווקא סליפי הולו?
מבחינה חזותית סליפי הולו מרשים בהרבה מביטלג'וס. מה שכן, בדומה לכוכב הקופים, אין לו כמעט שום קשר לסיפור המקורי. נקווה שלפחות הפעם הרימייק יהיה (קודם כל נקווה שיהיה) יותר קרוב לספר.
'צ'ארלי והשוקולדה'
הוא השם של הספר בעברית, אבל לסרט (שאני אישית מתעב) קראו 'צ'ארלי ומפעל השוקולד', לפחות לפי תרגומון.
דה ז'ה וו
ואז נזכרתי שכל הרעיון הזה מוכר לי מאיפשהו, עשיתי חיפוש ומצאתי את הפתיל הבא:
כתבה מספר 508
שם אמרתי בדיוק את אותו דבר שאמרתי עכשיו, ורק רד פיש שינה את דעתו מ"איכסה" (אז) ל"דווקא רעיון טוב" (היום). הממ.
וואלה, חשבו על זה כבר
אני עדיין לא סובל את צ'רלי והשוקולדה. אמנם לא קראתי את הספר, אבל הסרט המקורי היה דוחה בתכלית. הדבר היחיד שהשתנה מאז ועד היום הוא שראיתי את 'כוכב הקופים', ועכשיו גם את טים ברטון אני לא מאוד אוהב (ושלא ייעז לגעת במשפחת אדאמס, האידיוט הזה). אז במקום "שרק לא יתבזבז על פרוייקט מיותר כזה" אני אומר "מתאים לו. שיהיה לו לבריאות".
אני תמהה, למה דוחה?
הוא היה סרט לילדים ונעשה ככזה. לא שאני חושבת שהוא סרט המאה, אבל היתה תפאורה טובה (וזה קשה, בהתחשב בדמיון של רואלד דאל), הילדים היו שחקנים די חביבים (אהבתי במיוחד את אוגוסטוס, או איך שלא קראו לילד שאכל כל הזמן) והשירים היו קליטים וילדותיים דיים. הספר היה יותר טוב, אבל זה מה שבדרך כלל קורה, לא?
כנראה שזה היה
הרעיון של לתת לילדים עונש מוות בייסורים על עברות כמו לעיסת מסטיק או צפייה בטלויזיה.
הסרט לא הגיע לקרסוליו של הספר
וגם לא לקרסוליה של ההרגשה שיש אחרי שקוראים את הספר.
קראתי את ספריו של רואלד דאל כשהייתי ילדה והתלהבתי מהם נורא – הילדים בספרים מוצגים כמו ילדים רגילים עם התבאסויות של ילדות. בניגוד לסופרים אחרים שחושבים שלהיות ילד זה כייף, רואלד דאל תאר ילדים עם דאגות אמיתיות. הדימיון בספריו מוביל את העלילה למקומות משונים ביותר, אם כי צ'רלי ומעופפלית הזכוכית תמיד נראה לי כמו המשכון שמנסה ללכת בגדול יותר מהמקור (קצת כמו רילודד…).
את הסרט ראיתי בשנים האחרונות בטלוויזיה והייתי מזועזעת. זה כאילו מישהו לקח את דימיונות הילדות שלי ודרך עליהם. אני לא חושבת שהצלחתי לראות אותו עד הסוף. מצד שני, יכול להיות שמרוב הלם לא יכולתי לזוז מהספה וכן ראיתי אותו עד כותרות הסיום. כנראה הדחקתי.
לא מזמן קראתי שוב את הספר, במסגרת ההכנות ל"ה"פ וחדר הסודות", והוא עדיין מקסים ושובה לב. מומלץ, רד.
אני מקווה שטים ברטון יצליח להעביר את האווירה של הספר אל המסך ולא יתחכם יותר מדי. זה ספר עדין וגם הדימיונות שלי עדינים.
אז תקרא את הספר!
לא תודה
יש לי דברים הרבה יותר טובים לעשות, וחוץ מזה, הרגע אכלתי.
לא תודה
כבר מאוחר מדי בשבילך. זהו אחד הספרים שבתור ילדה קראתי שוב ושוב, ואחד מספרי הילדים המקסימים ביותר, אבל מנסיון, אין מה לנסות ולקרוא ספר ילדים בגילנו המתקדם. זה לא עובר טוב.
לעולם לא תבין, כנראה, את ההתרגשות שהפגינו כמה מהמגיבים כאן, שגדלו על הספר ודימיינו שוב ושוב בתור ילדים את וילי וונקה, צ'רלי והדוד, המפעל והמעלית.
המלצה לפרוייקט הבא: שמישהו כבר יעשה סרט על "המלך מתיא הראשון".
המלך מתיא
*זה* ספר נהדר.
כמובן שאני לא יכול לשפוט ספר שלא קראתי. אבל הסרט בכל זאת נאמן לספר ברמה הבסיסית לפחות, לא? צ'רלי והילדים מגיעים לעולם מופלא וקסום על ידי – מה, זכיה במבצע פרסים של חברת שוקולד?! נהדר. ספר חינוכי, באמת, שיכשיר את ילדינו להפוך לצרכנים נאמנים ולהאמין לכל מה שאומרים להם בפרסומות. דמיון של ילד הוא דבר חשוב מכדי לבזבז אותו על שטויות כאלה. וחוץ מזה, יש לי סלידה מדמויות אלוהיות יודעות-כל כמו ווילי וונקה.
צ'רלי
אהה, זהו הקסם של הספר. וילי וונקה הוא דמות מיסטית, על-אנושית, משהו בין חייזר לשד, והספר כולו אפוף מסתורין בזכותו.
הספר הוא בעצם אחד הספרים החינוכיים ביותר – הילדים כולם נענשים על משגיהם ועל חולשות אופי קשות, והיחיד ששורד את היום הוא צ'רלי, שלא אוכל שוקולד אף פעם כי אין לו כסף ושמתנהג כמעט-למופת (טעות אחת קטנטנה, לא נורא).
אבל עזוב את כל זה. תיאור העלילה כפשוטה לא עושה חסד לספר. משהו בספר היה קסום כשקראתי אותו כילדה. אם אהבת את המלך מתיא, תבין על מה אני מדברת – *משהו* בספר הזה פשוט משך אותי אליו שוב ושוב. ידעתי את הסוף ולדעתי בשלב מסויים ידעתי קטעים שלמים מהספר בע"פ, אבל עדיין רציתי לקרוא אותו שוב.
הסרט הראשון באמת קצת מביך, אם כי וויילדר היה בחירה מצויינת לתפקיד וונקה הסכיזופרן. אולי ג'ון לוביץ יהיה וונקה בסרט החדש?
אבל זה חלק מאפיון הדמויות
למשל הילדה העשירה והמפונקת זוכה בפרס בזכות זה שאבא שלה, שמעניק לה כל מה שהיא רוצה, מסב את מפעל קילוף הבוטנים שלו למפעל קילוף אריזות שוקולד למציאת הכרטיס הזוכה. וכך גם לגבי שאר הילדים.
כאמור, חבל שתשפוט ספר שלא קראת
אין הרבה קשר בין המסרים של הספר לאלה שתוארו כאן.
את הסרט לא ראיתי אבל ראיתי בחיי מספיק סרטים שעיוותו לחלוטין את המשמעות של הספרים שעליהם התבססו. נראה לי שזה המקרה גם כאן.
צ'ארלי בממלכת השוקולד
ככה קראו לספר בתרגום שאני קראתי.
ואם מעלים זכרונות מהספר, איך אפשר שלא לציין את ארבעת הסבים והסבתות הישישים של צ'ארלי שחולקים מיטה זוגית אחת.
חוץ-מזה אני שמחה שפאראמאונט מתכוונים להפיק גם את העי"ג.
יוווווווו!!!
>מנסה למחוק את החיוך המטופש שנמרח לה על הפרצוף עם קריאת היומית המדוברת<
אושר גדול! שמחה עצומה! הידד! נריע לטים ברטון, נצהל לחיי רואל דאל!
בקיצור, אני בעד. אחושילינג בעד. למרות שחלק מהתגובות כאן הצליחו לגרום להתלהב טיפה פחות מכל העסק. אבל אני לא אתן לכם להרוס לי את התקווה. לא! לא לא! >רוקעת ברגליה בעקשנות, מזעיפה פניה, לוחצת על אשר, סוף.<
לעזזל...
לא תאמינה מה מצאתי.. וזו תמונה אמיתי!!
אורלנדו בלום הוא… הוא… הומו!!!
http://www.villagephotos.com/viewpubimage.asp?id_=2720110
זו לא שינייד או'קונור?
זה אומר שתשני את ההצבעה בסקר?
זה אומר שתשני את ההצבעה בסקר?
הסקר היה אם לגולס הוא הומו… לא אם אורלנדו הוא הומו…
אבל.. אבל איך הוא יכל לעשות לי את זה?!?
ואת זה כבר קבעו 98 גולשים בעין הדג (ואני בכללם)
לעזזל...
זה נראה כאילו הוא כיוון לפה ופספס….
אז זה אומר...
שגם אני הומו? וכל הדודים שלי? והסבים? וזה גם אומר שכל הדודות שלי לסביות וגם כל הידידות שלי לסביות? יכול להיות שאין יותר סטרייטים בעולם?
ייפ. כולם הומואים, חוץ מטום קרוז.
נו, לפחות זה.
וגם לגביו אני לא בטוחה.
אבל מצאתי שיטה טובה לזהות הומואים: אם זה נראה טוב, מתלבש טוב, מתנהג בצורה נורא נחמדה ומתחשבת וממש מוצא חן בעיניי, זה הומו. אבל נדמה לי שזה קשור דווקא לחוקי מרפי, ולא להומואים.
אז טום קרוז ואני בחברה טובה.
לעזזל...
שידרו ב"ערב טוב" את הקטע המלא וחוץ מנשיקה על הלחי הוא כולל גם נוגיז וקריאת "היומן סקאם" שתורגמה ל"קרקפת אנושית"
הממ...
שידרו את זה בזמן האחרון? מוזר, כי זה ממש ישן…
הממ...
לא….מזמן
ואו. ויגו נראה *זקן*!
חכו, עוד מעט אני בטח אפסיק לצחוק ואהיה מסוגלת לתגובה רצינית יותר.
הסרט המקורי
היה כולו פרסומת גדולה לחברת הממתקים "וואנקה"
חברה שעד היום קיימת.
האמת, אני חושב שזה יהיה הרימייק הראשון לפרסומת.
הסרט המקורי
למה אתה חושב שהסרט הראשון נועד לפרסם את "וונקה"? מאיפה הגעת לזה? חברת "וונקה" הוקמה לאחר פרסום הספר, כמובן, והסרט לקח מהספר את חברת הממתקים. זה הכל.
לא יפה מצדכם.
לשים יומית כזאת כשמומחה רואלד דאל המקומי מנוטרל.
אני רוצה למחות - שוב -
על הנטייה החוזרת (ע"ע "דרקון אדום") לקרוא לסרט שנעשה על פי ספר "רימייק" רק בגלל שכבר נעשה סרט כזה בעבר.
הסרט הזה הוא לא "רימייק" של סרט אחר. הסרט הזה הוא סרט שנעשה על פי ספר (ממש כפי שכתוב בשורה הראשונה בלינק שהבאתם). רימייק זה עשייה מחדש של סרט קודם, לא עשייה של סרט על פי ספר. זה ביזוי ערכם של ספרים – וביזוי זכרו של דאל, שהוא יוצרו המקורי של הסיפור – לקרוא לזה ככה.
ייתכן
וייתכן מאוד שלא. הסרט החדש מן הסתם לא היה נוצר בלעדי הסרט הישן, ורוב האמריקאים מכירים את הסיפור מהסרט. לכן סביר יותר שהסרט יסתמך על הסרט הראשון כמקור, ולא על הספר. אבל בעיקרון את מודקת.
כמו שכוכב הקופים הסתמך על הסרט הראשון?
מה הקשר?
מה הקשר?
הסרט הראשון של כוכב הקופים מבוסס על ספר, אבל רוב האנשים מכירים את הסיפור מהסרט. ל"רימייק" של ברטון לכוכב הקופים אין שום קשר לסרט הראשון חוץ מכמה קוי עלילה כלליים. אם הגרסה שלו לצ'רלי ומפעל השוקולד (או איך שלא יקראו לו בעברית) תהיה מבוססת על הסרט הראשון כמו שכוכב הקופים היה מבוסס על הסרט הראשון, מצפה לנו סרט שהוא הדבר הכי רחוק שיש מרימייק.
סביר להניח (לפחות לדעתי) שאם טים ברטון יעשה את הסרט, הוא יבסס אותו על הספר ומקסימום יכניס פה ושם רמיזות לסרט הראשון.
אבל במקרה של 'כוכב הקופים',
טים ברטון אמר וחזר והדגיש והכריז ואמר שוב ש*זה לא רימייק*, אלא "Re-imagining", או משהו בדומה לזה. והוא צדק, הקשר של 'כוכב הקופים' שלו לסרט המקורי או לספר באמת היה קלוש. עדיין לא שמענו מה הגישה שלו ל'צ'רלי והשוקולדה' – אם הוא מתכוון לעשות רימייק, עיבוד מחודש לספר, או לקרוא לזה "דמיון מחדש" ולעשות מה שבא לו.
זה לא מה שכתבתי?
במילים אחרות, לא נראה לי שמדובר ברימייק לסרט המקורי, אלא בסרט המתבסס בעצמו על הספר בלבד.
לא בטוח
הספר הזה הוא היפר-מפורסם בארה"ב.
לדעתי, למרות סלידת הקריאה של הדורות האחרונים, הספר עדיין מפורסם מן הסרט.
וחוץ מזה את גם צודקת
כנראה שהייתי שיכור כשכתבתי את ההודעה הזאת. או שזה נכון מה שאומרים על ההשפעה של צפיה בארוויזיון על תאי מח.
אה, וואלה, היה אירוויזיון.
אה, וואלה, היה אירוויזיון.
אם כבר מזכירים את האירוויזיון ואת טים ברטון באותה יומית, אני חייב לשאול משהו: זה רק אני, או שלעוד מישהו הזמרת הגרמנייה מאוד הזכירה את הג'וקר?
אה, אני דווקא חשבתי
שהגרמנים החליטו להמר על שמעון פרנס.
או במקרה של האוסטרי,
השתתפות בו.
טוב, לצערי אני רואה שאני במיעוט...
אבל אני חייב לומר ש"ווילי וונקה ומפעל השוקולד", או כמו שהוא נקרא בעברית, "ממלכת השוקולד", הוא אחד הסרטים שאני הכי אוהב. האמת, אין לי ממש הסבר מלומד לזה, אבל בכל פעם שאני רואה אותו אני מתמלא אושר. אולי אלה השירים הבאמת באמת חביבים (אומפה לומפה דו-בה-די-דו), ואולי הצד המעט אפל של מה שאמור להיות סרט ילדים (והסיבה העיקרית שהרבה אנשים הם אנטי כלפי הסרט), אני דווקא חושב שזה מאוד מייחד אותו.
אולי זה הסיור במפעל הממתקים, חלומו של כל ילד, עם נהרות משוקולדה ועצי סוכריות, והכל נוצר על המסך בצורה מושלמת.
אבל אולי מה שבעצם עושה את הסרט הוא ג'ין ווילדר. ללא ספק אחד מתפקידיו הטובים ביותר, אם לא הטוב שבהם, הוא מגלם את וילי וונקה בצורה מושלמת, מסתיר מתחת לחזותו החביבה איזשהו צד מרושע.
לגבי טים ברטון: אני מאוד אוהב אותו, אבל אחרי "כוכב הקופים" המאכזב קיים אצלי קצת חשש מכך שהוא יטפל בקלסיקה נוספת. אני מתערב שלא יהיו שם שירים וזה כבר חבל (למרות שאחרי תופעת
שיקגו, כבר אין לדעת).
ליתר דיוק
ההתלבטות הייתה בין מייקל קיטון וכריסטופר ווקן. בעקבות ההצלחה של הפיראטים מהקריביים, גם ג'וני דפ עלה כמועמד לתפקיד.