חורף Revolutions

מאת
רז גרינברג
– פורסם ב 21 בספטמבר 2003Posted in: חדשות

פעם היה סדר בעולם.
הבלוקבאסטרים חסרי-השכל
היו יוצאים בקיץ והסרטים
האיכותיים שזוכים באוסקר
היו יוצאים בחורף, ביחד עם
כל הדברים שלא נמצאו ראויים
להפצה בקיץ (ובתרגום לעברית:
הסרטים שאסור לגעת בהם אפילו עם מקל). חוץ מזה, פעם האחים כהן ביימו סרטים קטנים ואזוטריים, סרטי-ימאים נחשבו להשקעה בטוחה עבור אולפן שרוצה להפסיד כסף לצורכי מס, וסרטי המשך היו דבר שמתחילים לדבר עליו רק אחרי שהסרט המקורי יוצא לאקרנים. אחחח, הימים ההם. אבל אותם ימים היו ואינם עוד.

בעולם שבו במאים זוכי-אוסקר מיד מקבלים הצעה לביים את סרט הסופר-גיבורים הבא, כששוברי קופות מדלגים בקלילות מהדוחק"ו לרשימת המועמדים לאוסקר, וכשהתסריטאי של 'באטמן ורובין' זוכה באוסקר כאילו כלום לא קרה, אפשר לחשוף את האמת המרה: זה הכל עבודה בעיניים.

כן, כן, שמעתם נכון. לאף אחד בהוליווד לא אכפת מהאוסקר, וגם הכסף שהסרטים מכניסים לא מעניין אף אחד באולפנים (הם תורמים את כולו לילדים רעבים באפריקה). כל מה שהולך בהוליווד הוא בעצם מסך-עשן למטרה האמיתית: קריירה פוליטית של האנשים שעובדים שם. כמו שאצלנו בישראל הדרך הכי קצרה לכנסת עוברת בצה"ל, בארה"ב עבודה בסרטים מביאה אנשים למשרות בכירות. ואם אתם לא מאמינים, אתם מוזמנים לצפות ב-'שליחות קטלנית 3: עלייתן של המכונות', תשדיר הבחירות של ארנולד שוורצנגר למועמדותו לתפקיד מושל קליפורניה.

אם כן, 'עין הדג' מביא לכם, בחשיפה בלעדית, את השמות החמים של החורף הנוכחי בהוליווד, שהם גם דור המנהיגים הבא בארה"ב. גזרו ושמרו!

כשנפוליאון יכבוש את עכו

אפוסים היסטוריים זה טוב, גילו האולפנים, גם לכיס וגם לאוסקר, ומאז ההצלחה המסחררת של 'גלדיאטור', שהצליח להשיג דאבל – גם בלוקבאסטר גדול וגם סרט עטור אוסקרים – הם עסוקים במרץ בניסיון לשבט הצלחה זו. בחורף הנוכחי הם הלכו על בטוח: אפוס היסטורי שנכתב על ידי התסריטאי של 'גלדיאטור', אפוס היסטורי עם הכוכב של 'גלאדיאטור', אפוס היסטורי שאמור-היה-להיות-בו הכוכב של 'גלדיאטור', ועוד כמה שהקשר שלהם ל'גלדיאטור' לא מתעלה מעבר לנערת מים משותפת.

הסמוראי האחרון: טום קרוז מגלם את אחד מקציני הצבא האמריקאי שהוזמנו ליפן לקראת סופה של המאה ה-19, כדי להפוך את צבאה לצבא מערבי-מודרני, שיחליף את צבא הסמוראים המסורתי של המדינה. בדרך הוא לומד משהו על ערכי הכבוד והמוסר של אותו צבא שהוא מסייע בפירוקו. אד זווייק, מפיק טלוויזיה מוערך ('שלושים ומשהו') שהפך לבמאי קולנוע לא-משהו ('המצור', 'רוחות של תשוקה') מביים. התסריט נכתב על ידי ג'ון לוגן, כאמור – התסריטאי של 'גלדיאטור', ועוד פליט מהסרט ההוא, ניק פאוול, אחראי לפעלולי הסיוף בסרט.

אלאמו: עוד פעם המאה ה-19. הסרט הזה היה אמור להיות ה-סרט הגדול של החורף. ראסל קרואו והבמאי רון הווארד היו אמורים לחזור לשתף בו פעולה אחרי 'נפלאות התבונה', והוא גם מבוסס על סיפור גבורה אמריקאי ידוע – עמידתם האמיצה של חיילים אמריקאים ספורים במבצר האלאמו כנגד המוני חיילים מכסיקנים. אבל אז דברים התחילו להתפקשש: הווארד וקרואו עזבו את הסרט, ובמקומם הוצנחו הבמאי האלמוני ג'ון לי הנקוק, ורשימת ליהוק שהתואר "תמוהה" הוא אנדרסטייטמנט עבורה: דניס קווייד (מתי הפעם האחרונה שמישהו ראה סרט בכיכובו, תזכירו לי?), ג'ייסון פאטריק (זוכרים את 'ספיד 2'? לא, לא חשבתי), ומארק בלוקאס (למי שאינו בקיא בנבכי התוכנית שאסור לדון בה כאן נסביר רק כי בקרב חלק חובביה הוא נחשב לשטן בהתגלמותו). הטריילר מצליח לדחוס כמות פנטסטית של קלישאות בפרק זמן אפסי, ואפשר לקוות רק שבילי-בוב ת'ורנטון לפחות יספק את הסחורה.

The Missing: ובכל זאת, רון הווארד וראסל קרואו נוכחים שניהם בחורף הזה – אבל בשני סרטים שונים. הסרט של הווארד הוא קצת פחות אקשן ויותר דרמה: טומי לי-ג'ונס מגלם אב שיוצא לחיפוש אחר הנכדה הנעדרת שלו, ביחד עם בתו, קייט בלאנשט, שיחסיו עמה מעורערים למדי. העסק מתרחש, איך לא, במאה ה-19.

הקצה הרחוק של העולם: אחרי ש-'הפיראטים מהקריביים' הוכיח שסרטי-ים יכולים לעשות כסף, יהיה מעניין לראות אם גם סרט רציני מהז'אנר מסוגל לזה. הסרט עוקב אחר מעללי הקפטן הנועז ג'ק אוברי (ראסל קרואו), מפקד בצי הוד-מלכותה בראשית המאה ה-19 (כמובן). המנהל מרדף סוער כנגד ספינה אחרת, של הצרפתים הרשעים. מבין כל הסרטים בקטגוריה הזו, הסרט הזה מתהדר בבמאי המוכשר מכולם – פיטר ווייר ('ללכת שבי אחריו', 'המופע של טרומן').

Cold Mountain: המאה ה-19, פעם אחרונה ודי. אנתוני מינגלה ('הפצוע האנגלי') מביים את ג'וד לאו בתפקיד חייל במלחמת האזרחים, היוצא למסע ארוך בחזרה אל אהובתו ניקול קידמן ופוגש המון טיפוסים צבעוניים בדרך.

סיכול ממוקד

גם סרטי אקשן לא-חסרים בחורף הנוכחי, וכצפוי הם בעלי גוון אפל יותר מזה של מקביליהם הקיציים. באופן מפתיע, מינון הכוכבים הגדולים שמופיע בהם הוא נמוך למדי. אם כן:

קו זמן: זוכרים את התקופה, לא-ממש מזמן זה היה, שבה כל ספר של מייקל קרייטון ('פארק היורה') היה נחשב חומר-גלם בטוח לשובר-קופות היסטרי, והזכויות עליו נקנו לפני שקרייטון אפילו הקליד אות אחת במעבד-התמלילים שלו? ובכן, התקופה הזו נגמרה, וקרייטון והאולפנים היו צריכים לעבוד קשה מאוד לפני שהם מצאו מישהו שיסכים לשבת בכסא הבמאי של הסרט הזה. ריצ'ארד דונר ('נשק קטלני') קיבל בסופו של דבר את הג'וב, והסרט, שלפי השמועות עבר עריכה וקיצוצים מאסיביים בדרך למסך הגדול, עוסק בחבורת סטודנטים לארכיאולוגיה שחוזרים למאה ה-14 כדי לאתר את הפרופסור שלהם, שהלך שם לאיבוד. בדרך הם צריכים להיזהר מהצרפתים הרשעים. פול ווקר ('מהיר ועצבני') ופרנסס או'קונור ('אינטליגנציה מלאכותית') מככבים.

Paycheck: ספריו של הפרנואיד המסומם פיליפ ק. דיק הופכים לסרטים עתירי-תקציב שמכניסים מיליונים – דבר כל כך מופרך לא עלה אפילו בדעתו של הפרנואיד המסומם פיליפ ק. דיק. בן אפלק מגלם מהנדס שעבד על פרויקט סודי. כל-כך סודי, עד שהבוסים שלו החליטו למחוק מזכרונו את הפרטים הנוגעים אליו. עכשיו הוא מנסה לגלות למה במקום כסף, הוא קיבל בתור תשלום על הפרויקט כמה חפצים חסרי-ערך למראית עין. כצפוי, הוא מסתבך. וגם אומה ת'ורמן והבמאי ג'ון וו ('עימות חזיתי') בסביבה.

להרוג את ביל: ועוד פעם אומה ת'ורמן, ביחד עם הקאמבק של הבמאי קוונטין טרנטינו, שעושה כאן מחווה לבמאים כמו ג'ון וו. סרט קונג-פו אמריקאי למהדרין, אודות רוצחת שכירה (ת'ורמן) שמתעוררת מתרדמת ויוצאת לסגור חשבון. גלריית השחקנים, כרגיל אצל טרנטינו, מסקרנת במיוחד וכוללת מלבד החשודים הרגילים (סמואל ל. ג'קסון ומייקל מדסן) גם את לוסי ליו, דאריל האנה (עוד קאמבק מבית המדרש של הבמאי?), וכמה שחקנים מז'אנר ה-"'אקשן באפס כסף" האהוב כל כך על הבמאי. הסרט מתהדר גם באיש-הפעלולים יואן וו-פינג ('מטריקס'), ובקטעי אנימציה של האולפן היפאני Production IG (יוצרי 'Ghost in the Shell'). חוץ מזה? 'להרוג את ביל' צולם כסרט אחד, אבל מפאת אורכו, חולק לשניים – ספק תרגיל מבריק, ספק תרגיל מסריח.

שלוש עכשיו!

רגע, לא היו מספיק סרטי המשך בקיץ האחרון? מסתבר שלא. בחורף הנוכחי אנחנו עומדים בסימן סיום טרילוגיות, ולפחות שלוש סדרות סרטים חוגגות את הפרק השלישי שלהן. על שתיים מהן נאמר כבר הכל, ועל השלישית ככל שנמעיט בדיבור, כן ייטב.

שר הטבעות: שובו של המלך: 'שר הטבעות' בפעם האחרונה, הפעם בלי הילד הקוסם שנדבק אליו כמו קרצייה. המתח עולה: האם יצלח מסעם של פרודו וסאם? האם הם יצליחו להשמיד את הטבעת האחת? האם לכבוד סופה של הטרילוגיה תגלה האקדמיה גדלות-נפש ותיתן לסרט אוסקר בקטגוריה נחשבת? מי שרוצה תשובות, יצטרך לחכות לדצמבר, מועד צאת הסרט, או לקרוא את הספר (שעונה על כל השאלות, חוץ מזו על האוסקר).

מטריקס Revolutions: ועוד טרילוגיה מגיעה לסופה במה שהוא כנראה פרק הזמן הקצר ביותר בין חלק 2 לחלק 3 של טרילוגיה אי-פעם. הניאו, הטריניטי, המורפיאוס, האייג'נט-סמית' והזמן-קליע חוזרים והמתח עולה: האם ישמידו המכונות את ציון? האם השהות על פני השטח של העולם האמיתי (בו מתרחש, לפי השמועות, חלק נכבד מהסרט), תגרום למורדים לחשוב שאולי בכל-זאת עדיף להיות שבויים? האם הסרט הזה ישנה את דעתם של כל אלה שהתאכזבו מקודמו? מי שרוצה תשובות יצטרך לחכות לנובמבר, מועד צאת הסרט (הפעם על-אמת. אין שיטה אחרת. סורי).

מת לצעוק 3: לא, זה לא ה-"זאב רווח" של הקטגוריה הזו! באמת! הסרט הזה הוא מתמודד ב-ט-ו-ח על האוסקר הקרוב. חכו ותראו. הוא גם מסמן חזרה לשורשים של ז'אנר ה-"פארודיה על כל מה שזז בקולנוע" כשהוא מתהדר בבמאי שפחות או יותר המציא אותו – דייויד צוקר ('טיסה נעימה', 'האקדח מת מצחוק'). הפעם צפויים, בין השאר, צחוקים על 'הצלצול', 'הענק', 'סיינס' ו-'8 מייל'. יהיו קטעים, למי שזה הסגנון שלו.

נציגי הנשים בכנסת

אכזריות בלתי נסבלת: הייתכן? האחים כהן, אבירי הלא-שגרתי, עושים קומדיה רומנטית קונבנציונלית לחלוטין? או אולי עוד עבודה מתוחכמת בעיניים, מהסוג שהם רגילים אליה? סיפור על אשה (קתרין זטה-ג'ונס) מתחתנת-ומתגרשת סדרתית, ועורך דין מומחה לענייני גירושים (ג'ורג' קלוני) עם קשיים להתחייב למערכות יחסים. הם נפגשים, מתאהבים וההמשך ידוע. או שלא.

Love, Actually: ואם כבר בריטניה, חובה להזכיר גם את הסרט הזה, עבודת הבימוי הראשונה של ריצ'ארד קרטיס, התסריטאי העשיר והמצליח ביותר בממלכה ('ארבע חתונות ולוויה אחת', 'נוטינג היל', 'יומנה של בריג'יט ג'ונס'). הסרט הזה, שלא במפתיע, הוא קומדיה רומנטית, ועוד פחות מפתיע למצוא בו את יו גראנט – הפעם בתפקיד ראש ממשלת בריטניה. העלילה מורכבת מהמון סיפורי-אהבה קטנים המתרחשים בלונדון, ומגיעים לקליימקס בערב חג-המולד. בסרט משתתפים ה-מ-ו-ן שחקנים ידועים משני צדי האוקיינוס (קחו נשימה עמוקה): ליאם ניסן, אמה תומפסון, אלאן ריקמן, אלישה קאת'ברט (מ-'24'), קולין פירת', לורה ליני, קיירה נייטלי ('שודדי הקאריביים') ועוד הרבה-הרבה אחרים.

Mona Lisa Smile: וגם הבמאי של 'ארבע חתונות ולוויה אחת' לא נשאר מובטל בחורף הנוכחי. הסרט הזה בבימויו הוא קומדיה אודות מרצה ליברלית שמגיעה ללמד בקולג'-בנות שמרני בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מככבות: ג'וליה וג'וליה (רוברטס וסטיילס), קירסטן דאנסט, מאגי גילנהאל (אחותו של ג'ייק) ועוד הרבה-הרבה אחרות. מועמדות אחת לפחות לאוסקר השחקנית הטובה ביותר בטח תצא מזה.

חיה פוליטית

זה באמת מוזר – כמות הסרטים בחורף הנוכחי שהגיבורים שלהם הולכים על ארבע היא לחלוטין לא-פרופורציונלית. מה קרה? השומרים בגני-החיות פתחו בשביתה?

Brother Bear: 'מלך האריות', גרסת 2003. ניסיון כמעט-אחרון של אולפני דיסני להוכיח שמחלקת האנימציה המסורתית שלהם לא מתה – פשוט יש לה ריח משונה. הגיבור הוא בנו של צ'יף אינדיאני, שיוצא לנקום את מותו של אביו שנהרג על ידי דובים, והופך לדוב בעצמו. בקרב המדובבים ניתן למצוא את חואקין פינקס, ריק מורניס ומייקל קלארק דנקן. פיל קולינס חוזר לשתף פעולה עם דיסני אחרי 'טרזן', ומבצע את שירי הנושא.

חתול תעלול: 'הגרינץ", גרסת 2003. סרט לפי אותו שטאנץ כמו ההוא עם ג'ים קארי: לוקחים ספר של גאון-ספרי-הילדים ד"ר סוס, מלהקים אליו ליצן-קולנועי ידוע, מאפרים אותו על ידי סמאח-המאפרים ריק בייקר, עד שאפילו אמא שלו לא תכיר אותו, ויאללה לקולנוע. הליצן התורן הוא מייק מאיירס, בתפקיד חתול שזורע הרס בדירתם של שני ילדים, בזמן שאמא שלהם לא בבית. הבעיה היא שלפי הטריילרים, הסרט הזה נראה זוועה.

Looney Tunes: Back in Action: לא חבל? אמנם יש קונצנזוס די גדול שהעיבוד של 'סקובי-דו' לקולנוע הוא מחורבן, אבל אף אחד לא החזיק מסדרת הטלוויזיה המקורית יצירת מופת, כך שחילול הקודש לא היה שם. לעומת זאת, מה-'לוני טונס' – באגס באני, דאפי דאק והאחרים – יש בהחלט ציפיות גבוהות, כך שאם יוצרי הסרט הזה יפקששו – כדאי להם מאוד לשקול מנוסה למדינה שאין לה הסכמי הסגרה עם ארה"ב. הסרט משלב בין שחקנים חיים (ג'ינה אלפמן, ג'ון קיוזאק, וברנדן פרייז'ר, בין השאר) והדמויות המצוירות, והעלילה עוסקת בדאפי דאק, שמחליט לעזוב את הוליווד ולנסות את מזלו בלאס-וגאס. באגס-באני יוצא בעקבותיו. ג'ו דנטה ('גרמלינס') מביים.

מזדהה עם מיעוטים

ולסיום, כרגיל, כל הסרטים המסקרנים, שלא נדחסים לשום קטגוריה אחרת:

Big Fish: האומנם דג שמן העלה טים ברטון בחכתו, או שלעוד 'כוכב הקופים' צפויים אנו? תגובות מהקרנות מוקדמות טוענות שמדובר באחד הסרטים היותר טובים של ברטון. הלוואי. בסרט הזה מנסה וויליאם בלום (בילי קרדאפ, 'כמעט מפורסמים') ללמוד אודות אביו הגוסס (אלברט פיני ויואן מקגרגור מגלמים את אותה הדמות בתקופות-חיים שונות) דרך סיפורים ואגדות אותם הוא סיפר לו בילדותו.

משחק המושבעים: גם ספרים של ג'ון גרישם היו להיט לא-קטן בהוליווד עד לא מזמן, והיום הם כבר לא. הסרט הזה, שבמקור עסק בתרגילים המלוכלכים מאחורי תביעה נגד חברות הטבק בארה"ב, עבר מיליון ואחד שינויים עד שהגיע למצבו הנוכחי, בו הוא עוסק בתביעה דומה נגד תעשיית הנשק. הליהוק דווקא נראה לא רע בכלל (ג'ון קיוזאק, רייצ'ל ווייז, ג'ין הקמן, דאסטין הופמן), והבמאי המקורי, ג'ואל שומאכר, הוחלף – שזה אף פעם לא דבר רע – בגארי פלדר ('סידורים אחרונים בדנבר').

הבלש המזמר: עיבוד הוליוודי ליצירת המופת של דניס פוטר המנוח, גדול תסריטאי הטלוויזיה בכל הזמנים. סיפורו של סופר (רוברט דאוני ג'וניור) הסובל ממחלה קשה ומאושפז בבית חולים, ומפנטז אודות היותו גיבור הספר שלו, בלש נועז. אי אפשר להתחייב שזה יהיה טוב (עיבודים אמריקאיים לקלאסיקות בריטיות נגמרות בדרך כלל באסון), אבל זה בטוח נשמע מסקרן.

גותיקה: מתיא קאסוביץ', בעבר במאי של סרטים איכותיים ('השנאה') בארץ מולדתו (זו של הצרפתים הרשעים), עשה שם שמיניות באוויר כדי להוכיח שהוא יכול לביים סרטים מטופשים בדיוק כמו בהוליווד ('נהרות הארגמן') וכנראה הצליח. עובדה – בהוליווד לקחו אותו לביים את הסרט הזה. מותחן אודות פסיכולוגית המתמחה באבחון פושעים (האלי ברי), שמואשמת ברצח בעלה, ונאלצת לעבור אבחון מהסוג שהיא בדרך כלל עושה לאנשים. עם רוברט דאוני ג'וניור, ופנלופה קרוז.

וישנם, כרגיל, כל המועמדים האחרים לתפקידים פוליטיים בכירים שלא יכלו להיכנס לכאן, מפאת מקום וזמן. אנחנו תקשורת עוינת. מה, לא ידעתם?

תגיות: