התפקיד הטוב ביותר של רנה זלווגר:
82  |
ג'רי מגווייר |
| 89 |
האחות בטי |
| 26 |
אני, עצמי ואיירין |
| 88 |
יומנה של ברידג'ט ג'ונס |
| 11 |
הרדוף לבן |
94  |
שיקגו |
| 7 |
לגמור עם האהבה |
| 37 |
קולד מאונטן |
| 30 |
תפוס ת'כריש |
| 9 |
ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים |
מספר מצביעים: 473
רנה זלווגר?
בסדר, אז יש לה פילמוגרפיה די מכובדת, כמו שמוכיחה הרשימה שמופיעה פה, אבל היא עשתה כזה רושם שמגיע לה סקר מהסוג הזה?
עלי, בכל מקרה, היא לא הותירה רושם כזה, אז אני נאלץ להמנע.
הראשונה להצביע?.. אני?..
לא נורא, עוד לא יצרתי נזק בלתי הפיך.
הצבעתי ל"אחות בטי". בתפקידה בסרט הזה, הרגשתי חמלה מתוקה כלפי הבלונדינית בהכחשה. משחק טוב יותר מאשר מכל שאר הסרטים האחרים ברשימה, ובכלל לא חיבבתי אותה ב"שיקגו".
היה חסר לי הזאב רווח -
תפקידה בשיר "רנה" של אריאל הורוביץ.
בחרתי כמובן באחות בטי, שזה כמעט אותו דבר.
היה חסר לי הזאב רווח -
חשבתי שהזאב רווח היה עובדות החיים.
בחרתי בהר הקר
רנה תמיד נראתה לי כבעלת פיגור קל או לפחות סוג של אוטיזם. ויפה היא לא, לדעתי. יש לה לוק של כאילו ממש הרגע קמה מהשינה + הבעת פנים חמוצה ודיבור לוקה בדיקציה נוראית.
ולכן תפקידה בקולד מאונטיין קולע בול לסטייל הכללי שלה והיא מבצעת אותו על הצד הטוב ביותר. בשיקגו היא היתה סבירה.
אהבתי אותה בתור האינסטלטורית
רגע, היא לא היתה אף פעם אינסטלטורית? חבל, אולי בזה היא היתה יכולה להיות קצת יותר טובה מאשר בתור שחקנית.
מה שההוא אמר.
הדבר הכי טוב שיש לי לומר לזכותה זה שהיא לא הרסה לי את "שיקגו". אז או שהיא לא היתה שם עד כדי כך נוראה כמו בסרטים אחרים, או שהמשחק הרע שלה פשוט התאים לצביעות ולשטחיות של הדמות.
לטעמי התפקיד הטוב שלה
היה ב-empire records, מכיוון שזה לא הופיע, הצבעתי לקולד מאונטיין. גם משחק טוב וגם שינוי מהטייפ קאסטינג הרגיל שלה.
האחות בטי
היא הייתה שם מתוקה מאוד לדעתי.
אני לא חושבת שהיא שחקנית גרועה אני פשוט חושבת שהיא טובה בטווח מסויים של תפקידים שהוא צר למדיי יחסית לשחקנית שהיא באמת טובה.
והטווח הזה כולל:
מתוקה
מבולבלת
מתוקה ומבולבלת
מתוקה מבולבלת ושמנמונת.
נגיד.
לדעתי הזאב רווח חייב להיות "עובדות החיים". ראיתי טבע דומם משחק יותר טוב ממנה.
הצבעתי לשיקגו – יש בי הרבה חיבה לשועלה הקטנה והערמומית שהיא שיחקה שם.
רנה מה?!?!
מצטערת. אני נמנעת מלהצביע. פשוט כי הסרט היחידי שראיתי שלה (בעצם… נו… חצי סרט) היה יומנה של ברידג'ט ג'ונס.
וזה בערך המקום לומר
שלרנה מגיע לא פחות, ולדעתי – יותר מאשר לניקול קידמן, לה כבר היה סקר דומה.
בכל מקרה, קולד מאונטיין וג'רי מגווייר הגיעו אל קו הגמר (ראיתי שישה מהרשימה, וגם את אמפייר רקורדס). ג'רי מגוויר ניצח.
כל כך הרבה הצביעו לאחות בטי.
זה לא סרטנ טוב, והיא עצמה לא משחקת מדהים בסרט הזה, יש לה לפחות 4 סרטים שהיא משחקת בהם הרבה יותר טוב, אני בחרתי בקולד מאונטין, למרות שהיא גם מעולה, בשיקאגו, ובריג'יט
האחות בטי?!
אני מצטער, אבל האחות בטי נתפס אצלי כסרט ממש טיפשי ורדוד, אז קשה לי לומר שהמשחק שלה שם היה טוב.. בשיקגו היא לא שיחקה נורא מידי, אבל רוב הקולות בהחלט לא צריך להגיע לשם..
בכלליות אני חושב שהיא לא שחקנית מוכשרת, וסקר באמת לא מגיע לה, אבל בקולד מאונטן דווקא אהבתי אותה. לאו דווקא את הדמות או משו, למרות שגם אין תלונות, אבל היא דווקא שיחקה שם בצורה סבירה לחלוטין והמראה שלה שם היה עדיף על ניסיון להראות אותה כחושנית וסקסית.
התפקיד הכי טוב שלה הוא בלי ספק
התפקיד בסרט שאני הכי אוהב (מתוך 2 שבמקום הראשון): גרי מגוויר.
היא כל כך מתוקה וחמודה שם (זה גם חלק מהתפקיד) שישר מתאהבים בה.
הדבר היחיד שזכרתי מהסרט אחרי הפעם הראשונה שראיתי אותו, זה אותה :)
הרדוף לבן
אני רואה שאני הראשון שהצביע לסרט הזה. זה הסרט שלה שהכי אהבתי.. סרט שהפחיד אותי יותר מהצלצול, למשל, כי מהדמויות של הצלצול לא היה אכפת לי בכלל, לעומת הדמויות של הרדוף לבן, שכל הזמן דאגתי להן כי ידעתי שתיכף יקרה להן איזה אסון. (אני מקווה שזאת לא הפעם השניה שאני מציין את זה)
את התפקיד שלה באחות בטי לא אהבתי. היא היתה מוזרה אבל לא מעניינת במיוחד.
התפקיד שלה בתור ברידג'ט היה התפקיד שעשה אותה, אבל לא אהבתי אותו במיוחד. הדמות שלה מגושמת אבל בצורה לא חיננית – בניגוד לרוב הדמויות המגושמות אחרות שאני מכיר (כמו אלי מקביל).
ולבסוף, "אני עצמי ואיירין" זה סתם סרט טיפוסי של ג'ים קארי. ראוי לצפיה רק אם אין משהו אחר בטלויזיה. את שאר הסרטים לא ראיתי עדיין.
''ואת תעשי סרט עם איבגי, פעם בשנה...''
ראיתי את כל הסרטים, מלבד השניים האחרונים. מהאחות בטי ראיתי רק את חצי השעה הראשונה ולא התלהבתי.
ג'רי מגווייר: אני זוכר שאהבתי את הסרט, אבל ראיתי אותו מזמן ולא זוכר איך רנה הייתה שם.
אני, עצמי ואיירין: לא משנה כמה השחקנים טובים (והם טובים), האחים פארלי מצליחים תמיד להרוס לי את ההנאה. תפקיד די סתמי של הבחורה התמימה עם הסוד האפל, לא משהו שמצדיק הצבעה לדעתי.
ברידג'ט ג'ונס: אולי אני במיעוט, אבל אין לי מושג מה מוצאים בסרט הזה. חוץ מכמה בדיחות נחמדות, הרגשתי שלא הייתה פואנטה שלא נטחנה כבר במאות קומדיות רומנטיות לאורך השנים. ההבדל היחיד הוא רנה במבטא בריטי. חייבים להוריד בפניה את הכובע ולהודות שהיא הצליחה להצדיק את הליהוק התמוה (יו גרנט אמר בסטודיו למשחק שלפני הצילומים, בזמן שתרגלה את המבטא, רנה זלווגר נשמעה כמו המלכה).
הרדוף לבן: הופעה מוצלחת של רנה, אבל קצרה יחסית לשאר הדמויות. לצערי, חשבתי שהיא גם הייתה הדמות המעניינת היחידה בסרט.
שיקגו: הבחירה שלי. לשיר זה כשרון טבעי ולרקוד רוב השחקנים יכולים ללמוד. ההבדל הוא עד כמה נכנסים לדמות. מבחינתי, רנה זלווגר הצליחה להעניק לכל משפט שלה בסרט כפל משמעויות בזכות ניואנסים עדינים בטון הדיבור ובשפת הגוף. רוקסי הארט היא דמות לא פשוטה מכיוון שהיא מציגה את עצמה כבחורה פשוטה וחסרת אונים, אולם במציאות מדובר באלמנה שחורה שמפתה גברים על מנת לנצלם. במקרה הזה, הליהוק של רנה היה פשוט הפתעה גדולה לטובה.
לגמור עם האהבה: עוד מקרה של שחקנים טובים, עיצוב מבריק, פסקול מוצלח, בימוי חכם ומי לא בא? התסריט. קומדיה "כמו פעם" עם בדיחות עבשות שהחזקתי דרכה רק בזכות המשחק המוצלח. למעשה, מדובר בסרט הראשון עם רנה זלווגר של אחרי שיקגו. בזמן הצילומים, היא עוד לא הייתה כוכבת גדולה, אבל כשהסרט יצא, הוא יצר ציפיות מעבר לשליטתו.
קולד מאונטן: אני מודה שרנה זלווגר קיבלה את האוסקר על הסרט, בין השאר, כי הייתה בראש רשימת ה"חייבים להם". מן הסתם, הדבר לא אומר שלא מגיעים לה שבחים על המשחק. סרט שבו הדמויות המשניות הן מה שבאמת מעניין (וכמה אפקטים מרשימים בהתחלה), חייב לתחזק את עצמו בשחקני משנה שיוכלו להתמודד עם התפקיד ולהפוך את הסרט ממייגע לנסבל ואולי אפילו מוצלח. בקולד מאונטן, יחד עם נטלי פורטמן ופיליפ סימור הופמן, זה הצליח.
מסכימה לגמרי לגבי שיקגו
ולכן הצבעתי אליו.
אם, אני לא חובבת גדולה שלה.
אישה מאוד חמודה ונחמדה, אבל לא שחקנית מי יודע מה. די אהבתי אותה בשיקאגו, אבל התפקיד הטוב ביותר שלה ללא ספק הוא בבריג'ט ג'ונס. מתוקה, נבוכה, שמנמונת. בול רנה זלווגר. (חוץ מהקטע של השמנמונת, כמובן).
מה יש לכולם? היא שחקנית מעולה
אחת מהטובות! פעם ראשונה שראיתי אותה היתה ב"ג'רי…" והייתי בטוחה שרק אני רואה שהיא מיוחדת ושזה יהיה הסרט היחיד שלה בהוליווד (בערך כמו מילי אביטל שפסגת הקריירה שלה הייתה בסרט ההוא עם דיוויד שווימר, שאני לא זוכרת את השם שלו…). מאז היא הופיעה בעוד הרבה סרטים ורק הוכיחה את הכישרון שלה יותר ויותר. היא פשוט מפגינה משחק משובח יותר ויותר מסרט לסרט. ברור שהמאפיין אותה זה סוג המשחק המבולבל והמתוק ולכן זה רק מרשים יותר לראות אותה בהרדוף לבן או בקולד מאונטן. אני הצבעתי לקולד מאונטן מפני שבסרט הזה פשוט אי אפשר לזהות אותה. היא סיגלה לדמות הליכה שונה, סגנון וחיתוך דיבור ייחודי, הבעות פנים והעניקה לדמות עומק ועניין. היא הייתה בעיני הרבה יותר מעניינת ואמינה מאשר שאר השחקנים בסרט (חוץ מנטלי פורטמן האלוהית) ומבחינתי היא החזיקה את הסרט על כתפיה הצרות ועל כך מגיעה תשואות על סרט הספציפי הזה.
ג'ונס. בריג'ט ג'ונס
ראשית כל, רנה זלווגר היא שחקנית טובה נקודה.
התפקיד שלה בג'רי מגוויר היה חביב ביותר והיווה את הפריצה המשמעותית שלה, אבל את ההצגה גנבו לה טום קרוז וקובה גודינג (show me the money) ג'וניור.
האחות בטי – עוד תפקיד טוב לרזומה.
יומנה של בריג'ט – הבחירה שלי.
זה לא רק המבטא המצויין. היא ממש נכנסה לדמות. אני חשתי הזדהות מוחלטת עם הנוירוטיות שלה, הבלבול, הספקות, ההתחבטות העצמית וכך גם חשו חברותיי הלא רווקות.
אמרת רווקה בריטית -חשבת בריג'ט ג'ונס.
באשר לסרט ההמשך, איני רוצה להכביר במילים – בריג'ט שם היא דמות מופרכת מעיקרה, קש וגבבה. רנה עושה כמיטב יכולתה – היא התבקשה לגלם דמות ספלסטיק והיא עושה כן. הטענות אינה כלפיה אלא כלפי התסריטאים.
את קולד מאונטיין לצערי טרם הספקתי לראות. אני מניחה שגם שם היא מפגינה משחק משובח, שהרי זכתה באוסקר (אם כי, אני חייבת להודות שלא תמיד הפסלון מעיד על איכויות משחק יוצאות דופן).
סרט טוב של רנה בו היא מפגינה משחק עילאי, שאינו מופיע בסקר, הינו "דבר אחד אמיתי". זהו סרט שביים קרל פרנקלין ב- 1998 ובו היא מגלמת את בתם של שני הענקים וויליאם הארט ומריל סטריפ והיא עושה זאת היטב.
הסרט, המספק מבט נוקב על מוסד המשפחה, מומלץ מאוד. בטוחני כי כל מי שסבור שרנה שחקנית בינונית המגלמת תמיד את אותה דמות – יופתע לטובה…
באמת שאי אפשר לקרוא את הספר מבלי לדמיין את רנה זלווגר כברידג'ט.
עד כדי כך טוב היא שיחקה את הדמות.
אולי היה כדאי להכניס לרשימה
גם את
זה היה סרט מוצלח שהיא שיחקה בו טוב.
הבחירה שלי היתה האחות בטי. הבלבול והתמימות שבה יצרו דמות נהדרת שקל להתחבר אליה ולרצות בטובתה.
הבעיה היא שאני לא בטוחה אם היה זה המשחק שגרם לנו להזדהות איתה, או שפשוט רנה היא כזאת תמימה ומבלבולת בחיים ולכן היא התחברה לדמות בצורה הטובה ביותר.
צורת הדיבור שלה ואופן ניסוחה מביעים לדעתי את האופי הביישני והתמים שמתסתתר מאחורי הכוכבת הגדולה, ולכן אולי היה קצת יותר קשה להתחבר אליה בתפקידים זוהרים כמו שיקאגו למשל.
ג'ריהוא הסרט שלה – אךמנה נבוכה ששודדים ממנה סקס, והקטע עם הביטוח רפואי במעלית הוא בלתי נשכח!!
אתה מנגח אותי ב'היילו'?
ב''שודדים ממנה''
אני מניחה שכוונתך לדיאלוג המצוטט ביותר אצלי בבית –
בזכות זה בחרתי ב"ג'רי מגוויר" – בכל זאת רנה היא מושא השיחה המעניינת הזאת. אבל כמובן, גם מסיבות שכבר צויינו כאן – זה הסרט הראשון שלה שיצא לי לראות, והיא באמת – אין לי הגדרה יותר טובה – היא פשוט מאוד מתוקה בו. יכול להיות שהרושם חזק במיוחד על רקע הנבזיות של הדמות של טום קרוז בסרט, אבל אני בכל זאת אתן את הקרדיט לרנה.
נו, ואם ירושלים מתהדרת בנטלי פורטמן, אני מניחה שאסור לקריית-מוצקינים לאבד תקווה.
האמת לא ידעתי מי זאת
עד שקראתי את הסקר.
מתוך הרשימה ראיתי רק את האחות בטי ואת שיקגו
אני בוחר באחות בטי שהיה דיי נחמד
אוף טופיק לחלוטין!
קראתי באיזה מקום שבתפוז המכני רואים מספר פעמים את אחד האלבומים של פינק פלויד. עכשיו קובריק ופינק פלויד זה בערך שני הדברים שאני הכי אוהב, ותמיד לא הבנתי למה הוא לא שילב אותם בסרטיו כי זה כל כך מתאים.
מישהו יודע עםזה נכון? ועם כן איזה אלבום זה?
על פי חיפוש בגוגל: סטנלי קובריק ביקש מהפינק פלויד רשות להשתמש באופן חופשי במוזיקה מתוך האלבום בסרט. הם סרבו. בכל זאת, אפשר לזהות את עטיפת האלבום בסצינה שבה אלכס מבקר בחנות תקליטים. (או לפחות ככה מישהו אמר. לא בדקתי ואין אחריות).
אוף-טופיקים כגון זה נא לפרסם בדו"חקו.
רנה ב''מציאות נושכת''
יוצאת עם חלוק, מעבירה לאית'ן הוק את מספר הטלפון שלה, אומרת "תתקשר אלי" ויוצאת מהתמונה, לנצח.
תפקיד נפלא, שלוש שניות של חסד.