וואט דה פאק איז 'Eternal Sunshine of the Spotless Mind' ולמה שיהיה אכפת לי?
'אור שמש נצחי של מח ללא רבב' (שם זמני בהחלט) הוא קומדיה רומנטית מדע-בידיונית סוריאליסטית שמתרחשת ברובה בתוך מוח של מישהו, ומשתתף בזה ג'ים קארי.
בתוך מוח של מישהו? כלומר, כמו 'תא קטלני' כזה?
לא בדיוק. זה הולך ככה:
איש אחד, ג'ואל באריש, מקבל יום אחד מכתב מחברת "לאקונה", המתמחה במחיקת זכרון סלקטיבית. המכתב אומר משהו כזה: "זוכר את החברה שלך לשעבר, קלמנטיין? אז זהו, שהיא כבר לא זוכרת אותך. בבקשה אל תדבר אליה יותר, כי אין לה מושג מי אתה. שלום".
ג'ואל (ג'ים קארי) מחליט שאם קלמנטיין (קייט ווינסלט) החליטה לשכוח אותו, עדיף להפוך את השיכחה להדדית. גם הוא פונה לחברת "לאקונה" ומבקש להסיר ממוחו כל זכרון הקשור לאקסית שלו.
יתר הסרט מתרחש ברובו בתוך זכרונותיו של ג'ואל, הנמחקים לאיטם. בשלב כלשהו, ג'ואל מתחרט ומבקש לשמור את זכרונה של הקלמנטינה שלו, אבל את התהליך לא ניתן להפסיק. כדי להציל את מה שנשאר לו מקלמנטינה, ג'ואל מנסה להבריח אותה מתוך הזכרונות שעומדים להימחק ולהחביא אותה במקומות בטוחים יותר, כמו זכרונות תמימים מהילדות.
מי אחראי לכל זה?
את הסרט ביים מישל גונדרי, שכמו רוב הבמאים הצעירים והחדשניים של השנים האחרונות, הגיע לקולנוע מבימוי קליפים. בתחום הזה גונדרי הוא לא פחות מסמאח-על, ואחראי לכמה יצירות מופת, רובן קליפים של ביורק: 'Human Behavior' (ביורק בורחת מדובי ענק), 'יוגה' (נופי איסלנד נשברים ומתחברים) ובעיקר 'Bachlorette' ("יום אחד מצאתי ספר קבור באדמה…"). רק מה, סרט הקולנוע הראשון של גונדרי, 'המין האנושי' המבוסס על תסריט של צ'רלי קאופמן, לא היה מוצלח במיוחד. בתור במאי קולנוע, הוא עדיין בחזקת טירון.
מי זה צ'רלי קאופמן?
צ'רלי קאופמן הוא יצור מוזר: הוא כוכב הוליוודי שזוכה להרבה כבוד ולאתרי מעריצים. והוא תסריטאי. זקני הוליווד לא זוכרים שקרה דבר כזה: תסריטאים אמורים להיות האנשים החיוורים והמסכנים האלה שעובדים שנים בשכר מינימום, ובסופו של דבר השם שלהם אפילו לא מופיע על הפוסטר. צ'רלי קאופמן הוא בסך הכל תסריטאי, ובכל זאת הוא להיט. התסריטים שלו ידועים בהיותם מתוחכמים, מתחכמים, חדשניים, פוסטמודרניים ומוזרים. תסריטאים מעריצים אותו, אבל מעריצים קצת פחות את הסרטים שנעשים על פי התסריטים שלו. יש הטוענים שהתסריטאים של קאופמן נועדו להשאר תסריטים מודפסים, והסרטה שלהם יכולה רק לפגום בהם. קאופמן היה מועמד לאוסקר פעמיים, על 'להיות ג'ון מלקוביץ" ו'אדפטיישן' (שאת הקרדיט עליו הוא חולק עם אחיו הדמיוני דונלד) וכתב גם את 'וידויים של מוח מסוכן' ואת 'המין האנושי', שאותו ביים, כאמור, מישל גונדרי.
'המין האנושי' נחשב לסרט ככה-ככה במקרה הטוב, ובלי ספק הסרט הכי זניח מכל סרטיו של קאופמן עד עכשיו. כל זה הופך לקצת תמוהה את העובדה שקאופמן בחר לעבוד שוב עם אותו הבמאי חסר הניסיון, ולהיפך. אבל נראה שהכשלון היחסי של 'המין האנושי' לא הפריע לגונדרי ולקאופמן, שמסתדרים יופי ביחד; למעשה הרעיון הבסיסי לתסריט של 'אור שמש נצחי' היה של גונדרי. והפעם מדובר, ככל הנראה, בתסריט מוצלח. אתר המעריצים 'להיות צ'רלי קאופמן' הכתיר את התסריט של 'אור השמש הנצחי של מח ללא רבב' כתסריט הטוב ביותר שלו, והוא לא היחיד. רוב הביקורות על התסריט שהתפרסמו ברשת היו נלהבות עד צאת נפשם של המבקרים.
אם אתם מאלה שלא מאמינים לביקורות, אתם מוזמנים לקרוא כבר עכשיו את הטיוטה הראשונה לתסריט, שמוצעת לכל דורש באינטרנט. קחו בחשבון שהגרסה הזאת של התסריט היא בלי ספק שונה מהתסריט הסופי; עד כמה בדיוק הוא השתנה – קשה לדעת. מהקרנות המבחן דווח שסיום הסרט הוא עכשיו שונה לחלוטין, ובטח יש עוד.
מי זה ג'ים קארי?
נו, בחייכם, כאילו שאתם לא יודעים.
העולם מתחלק לאלה שמעריצים את ג'ים קארי ואלה שלא סובלים אותו. קארי מנסה שוב ושוב לכבוש גם את ליבם של אנשי החצי השני, על ידי כך שהוא מנסה לשכנע את העולם שהוא בעצם יכול להיות גם שחקן דרמטי, בסרטים כמו 'המופע של טרומן' ו'מג'סטיק'. 'אור שמש נצחי' אמנם מוגדר כקומדיה, אבל לא קומדיה ג'ים-קארית טיפוסית, וקארי מופיע בו במצב ה"אני שחקן דרמטי" שלו. הוא אפילו כיסה את פני הגומי שלו בזיפים, מה שאמור להעיד על כך שהפעם הוא בוגר ורציני. אל תצפו לסצינות של דיבור מהתחת או חיקויים של ממטרה.
מי עוד משתתף?
כאמור, קייט ווינסלט ('טיטניק') היא קלמנטינה, הבחורה והזכרון, שבתמונות מתוך הסט נצפתה עם שער צבוע במגוון צבעים מזעזעים. טום ווילקינסון, הבריטי הותיק שהיה מועמד לאוסקר על 'בחדר המיטות' משחק את אחד מאנשי חברת 'לאקונה'. טכנאים נוספים בחברה הם מארק רפאלו ('מישהו לסמוך עליו', 'החיים בלעדי') וההוביט פרודו בעצמו, אלייז'ה ווד. וגם קירסטן דאנסט, הצעירה החייכנית מדי מ'ספיידרמן' ו'מעודדות צמודות', נמצאת שם.
מתי?
זאת נקודה כאובה במקצת. 'אור השמש הנצחי' היה אמור לצאת בנובמבר 2003, אבל נדחה: תאריך היציאה הנוכחי שלו בארה"ב הוא ה-19 במרץ, 2004 (עדיין לא ידוע על מועד הפצה בארץ). דחיית הפצתו של סרט היא כמעט אף פעם לא סימן טוב, ובמיוחד דחייה כזאת: הפצה בנובמבר משמעותה שהאולפן בונה על הסרט לקראת תקופת סיכומי השנה והאוסקרים. הפצה במרץ אומרת שב-Focus Features, האולפן הקטן שמממן את הפקת הסרט, וויתרו מראש על המאבק, ובטוחים מעל לכל ספק שאוסקר לא יצא להם מזה. ייתכן שאנשי 'פוקוס' הגיעו למסקנה שהסרט פשוט מוזר מדי, או אולי קומדיה מדי, בשביל אוסקר.
כרגיל, אפשר להאשים באיחור את תעשיית הקרנות המבחן. השמועות טוענות שהסרט היה, למעשה, גמור ומוכן כבר באוגוסט שעבר, אבל הקהל בהקרנות המבחן יצא לא מרוצה, וטען שהסרט מבלבל ושג'ים קארי לא מצחיק. את העניין אפשר היה לפתור בכך שיסבירו לקהל מראש שהוא לא בא לראות את 'ברוס הגדול מכולם 2', אבל האולפן, כדרכם של אולפנים, נבהל והחליט לערוך את הסרט מחדש, כדי להפוך אותו לנגיש יותר לקהל. אבוי. אסונות גדולים כבר קרו לסרטים טובים שהפכו ל"נגישים יותר". יש לקוות שהסרט לא הפך לנגיש מדי, ואם כן – אפשר אולי לצפות ל"גירסת הבמאי" ב-DVD עוד שנה-שנתיים.
תביא לינקים.
האתר של חברת 'לאקונה' לשכחה סלקטיבית נמצא כרגע בבניה, ויהפוך בסופו של דבר לאתר הרשמי של הסרט. בינתיים תוכלו להוריד באתר סרטון פרסומת של החברה. פרסומת דומה גם פותחת את הטיזר של הסרט, שמסביר מעט מאוד על העלילה, אבל מכיל מוזיקה מגניבה וכמה תמונות סוריאליסטיות: מה עושים ג'ים וקייט במיטה על חוף ים מכוסה שלג? כלומר, חוץ מהמובן מאליו.
נשמע בסדר, אבל כבר נמאס לגמרי מסרטים עם שמות ארוכים נורא.
לפחות אין בו נקודותיים.
- האתר הרשמי – 'לאקונה'
- הטיזר
- הפוסטרים
- הטיוטה הראשונה לתסריט
- ביקורת על התסריט – בעד
- ביקורת על התסריט – נגד
- מאחורי הקלעים עם ג'ים וקייט
- הקליפים של ביורק
- מישל גונדרי – עבודות
- להיות צ'רלי קאופמן
זה הזכיר לי את הסיפור
"אני TM" של גיא חסון.
אבל יש סיכוי טוב שבלי סיבה.
זה הזכיר לי את הבדיחה
על האנגלי שרצה להיות אמריקאי.
אבל לא לגמרי ברור לי למה.
זה הזכיר לי נמלה.
מן הסתם כי אני חולת נפש.
אחלה תצפית. גונדרי, אגב,
זכור לי במיוחד מהקליפים ל-"פרוטקשן" של מאסיב אטאק (שצולם כולו בשוט אחד שעובר מחלון לחלון בבניין דירות) והקליפ הקיטשי להדהים (אבל גם יפה באותה מידה) ל-"Return to Innocence" של אניגמה (ההוא שמצולם בהילוך-אחורי).
מה שאני אוהב בקליפים של גונדרי
(חוץ מהעובדה שהם לרוב מלווים בשיר טוב), זה שההשקעה בהם בהחלט ניכרת. הוא מוכן להשקיע שבועות של עבודה ללא הפסקה על קליפ בן שלוש-ארבע דקות, אבל נמנע בד"כ משימוש ב"קיצורי דרך" דיגיטליים כמו מסך ירוק ושימוש חוזר באותו השוט (להוציא קליפ של קיילי מינוג, בו זה היה די הכרחי).
). ביורק גם עבדה פעם עם ספייק ג'ונז שגם נוהג לחבור לצ'רלי קאופמן. צירוף מקרים, או כנופיה צרפתית-אמריקאית-איסלנדית שזוממת להשתלט על העולם?
את Return to innocence, אגב, ראיתי כמה פעמים לפני שקלטתי שהוא לא רק מראה נופים פסטורליים לאחור, אלא עוקב אחרי חיים שלמים של גבר ואישה ברוורס. הגימיק המאוד מוצלח ב"פרוטקשן" הוא שנדמה כאילו כל הקליפ צולם בשוט אחד, אבל אין ספק שזה יותר מדי מסורבל והיה צורך לקטוע את הצילומים כל כמה זמן. הגדולה היא שאי אפשר לראות איפה בא ה"קאט" (מן הסתם כשהמצלמה עוזבת חדר, אבל אי אפשר ממש לראות את זה. אני מניח שכולם הבינו את זה, אבל הערתי בכל זאת).
לביורק, גונדרי ביים 6 קליפים כש"בצ'לורט" הוא כנראה המרשים ביותר (בדיוק אתמול חשבתי על השיר
הקליפ של קיילי
אתה מתכוון ל-Come into my world?
זה קליפ מ-ד-ה-י-ם. צפיתי בו שוב ושוב ושוב (והפסקתי לספור אחרי ה"ושוב" ה-20).
כל פעם שאני נמצא בנוכחות של מישהו ואני מרגיש שלהצהיר על עצמי כמתמטיקאי ייתפס בעיניו כאקט של אאוטינג, אני מראה לו את הקליפ הזה.
ואז אני יכול לדבר בשקט על נוסחאות רקורסיביות, משוואות קאנוניות וחללים מתקפלים.
הקליפ של קיילי
מה מתמטי בו, חוץ מהמשבצות האלה?
(חוץ מזה, איפרו את קיילי בצורה די מכוערת שם. זה בכוונה?)
הקליפ של קיילי
הצדק עימך ב-%100 !
חוץ מהמשבצות האלה אין שום דבר מתמטי בקליפ של קיילי שנקרא Love at first sight וביים אותו Johan Renck.
http://www.syndicate.se/gallery/kylie/
אגב, הנה דף מתוך האתר של גונדרי:
http://www.michelgondry.com/Clips/Comeintomyworld/Clips.htm
כן, עוד מישהו רוצה שאני אעשה ריסרצ' במקומו?
)
(מצטער על ה
בוא אל עולמי
טוב, בסדר, אז מה עוד מתמטי בקליפ של Come into my world, חוץ מהרקורסיה?
תנודות באיי-קיו של הצופה הזכר הממוצע
המיוצגות ע"י סדרה יורדת.
תרגיל בחיבור, כמובן
קיילי+קיילי+קיילי+קיילי=געגועים לימים שהיא עשתה שירים טובים.
מתי זה היה, תזכיר לי?
השיר שלה עם ניק קייב, לא טוב?
("Where the wild roses grow", ופתאום הזכרת לי כמה זמן לא שמעתי את Murder ballas של הקייב).
אה, וואלה
אבל גם זה מקסימום חצי-נחשב. בעצם Confide In Me לא רע, אם כבר התחלנו.
בין נערת הפופ מהאייטיז לאשת הדיסקו של עכשיו, היו פחות משנתיים בהן היא עשתה שירים הרבה יותר רציניים. בין השירים היו Confide in me, Put yourself in my place והדואט עם ניק קייב. אני זוכר שאז חשבו שהיא סתם מחקה את מדונה. במבט לאחור, השירים האלה הם הסיבה שאני עוד מקשיב לשירים חדשים יותר שלה (ומתאכזב).
ועוד משהו שגיליתי היום
לפי "אינפומניה" (מוסיקה 24), הקליפים של גונדרי היו ההשראה לקליפ "מכה אפורה" של מוניקה סקס. משהו לגבי הצילום בשוט אחד איטי, כמו ב"פרוטקשן".
לחובבי המישל
היום ב-11:00 ובשידור חוזר ב-23:00, ישודר ב-MTV מצעד עשרת הקליפים הגדולים של מישל גונדרי.
חלילה!
פרוטקשן אכן צולם כולו בשוט אחד, אלא שהבית נבנה במיוחד במאוזן תוך שימוש במראות והרבה דבק, כדי שיהיה אפשר לצלם אותו ככה. בגלל זה רוב האנשים דבוקים לקיר, ובמסדרונות רואים את קו המראה.
בקשר לשם של הסרט
אם זה באמת יהיה השם של הסרט- זה יהיה ממש עצוב..
אפשר לסמוך על זה
שזה לא יהיה השם של הסרט. המפיצים בארץ כמעט תמיד מקצרים שמות ארוכים מדי (ובפרט כאלה בלי נקודותיים).
אפשר לסמוך על זה
יש לך משהו עם הנקודותיים האלה או שנדמה לי?:)
בכלל התרגומים ממש התדרדרו לדעתי..(לא שפעם הם היו ממש בסדר..)
אבל זה אף פעם לא הפריע לי עד שנכנסתי לאתר הזה ורקראתי איזה סקר שהיה על זה ומאז אני נהייתי בקרותית אפילו בלי לשים לב..
נשמע לי מספיק בהחלט.
תרגום העברי
אם לשפוט לפי "2 מהיר…" אז התרגום העברי לשם הסרט הזה יהיה כנראה משהו כמו:
"אור השמש הפנימי של השכל נטול הנקודות"
או משהו כזה…
לא, של השכל הלא מנומר.
שם הסרט העברי
באופן כנראה-סופי, הוא 'שמש נצחית בראש צלול'.
שזה ממש בסדר.
לא יודע.
עושה לי אסוציאציה של פרסומת ל"קוקה-קולה" או משהו.
יכל באותה מידה להיות סרט קייצי על חבורת מתבגרים בטיול להוואי.
השם המקורי מסורבל משהו, ובכך כוחו.
נו שויין…
אבל ככה זה אמור להישמע.
לא כמו פרסומת לקוקה-קולה, אלא כמו פרסומת ללאקונה. אני חושב.
אין פה ניסיון להתחכם ולהדביק לסרט שם חדש, אלא תרגום של השם המקורי, ואפילו תרגום אלגנטי ולא מגושם. למה לא.
ספרייט. או פאנטה. לא קוקה קולה.
נו שויין...
ספרייט. וואלה.
השיר שב''טיזר''
מהרגע ששמעתי את השיר כל כך התלהבתי, ואיכשהו קראתי ב"עכבר" שזה שיר שנקרא "Mister Blue Sky" של "Electric Light Orchestra", נדמה לי שרווה כתב את המידע הכל כך חשוב.
אני יודע שזה לא קשור להחריד, אבל האם מישהו כאן יודע מה שמו של השיר הנשמע ברקע הפרומו האחרון של ערוצי "סינמה" בכבלים (HOT)? הקטע הקטנטן הזה ממש מסקרן אותי..
בהנחה שאני יודעת למה אתה מתכוון...
uninvited, מאת אלוהים (שאינה גו'ס ווידון וידועה גם בשם אלניס מוריסט).
באמת ובתמים..
אני אוהב אותך! לגמרי.
כן, זה בהחלט השיר הזה
מה רוה כתב עליו?
לא הבנתי אם אתה מתכוון לשיר או לסרט
הוא לא כתב משהו שאתה לא כתבת כאן – על הסרט זאת אומרת, ואני לא זוכר מה הוא כתב על השיר, זה כבר לא עניין אותי.
למה הוא (וגם סתם אנשים) מתכוון כשהוא כותב על סרטים שהם "צדקניים"?
ואם כבר רווה,
השיר שב''טיזר''
יש לו גירסת פופ-פאנק ממש חמודה (לדעתי יותר טובה) של להקה בשם nerf herder
השיר שב''טיזר''
שמעתי והוא חמוד בדרכו הגאראג'ית, אבל בשום פנים ואופן לא מעאל"א!
נשמע מעניין ומקורי.
שזה בכלל נדיר בעידן שבו רוב הסרטים שיוצאים הם סיקוולים או פריקוולים.
אבל מה? עם המשכורות שהם משלמים לחבורת השחקנים הנחשקת הזאת, הם יכלו להשיג שחקנים קצת יותר טובים (אני לא כל כך מדברת על קארי, יותר על ווינסלט ודאנסט).
המשכורות בוודאי לא היו גבוהות
על פי ימד"ב, תקציב הסרט עומד על 35 מיליון דולר, שזה בהחלט לא הרבה. כנראה שכל המשתתפים, ובעיקר קארי, לקחו תלוש משכורת קטן מהרגיל עבור הסרט.
המשכורות בוודאי לא היו גבוהות
ג'ים קארי קיבל 20 מיליון דולר על התפקיד אגב הסרט צולם במצלמה כתף בקושי הוציאו משהו על הסרט אני יודע שגם קייט קייט קיבלה 2 מיליון בלבד
לדעתי הסרט יהיה מעולה ומצחיק בטח יזכיר את לפגוש את ג'ון מלשקוביץ
באתר שלי יש איזור מיוחד שמוקדש לסרט אתה מוזמנים לבקר
http://www.jimcarrey.co.il/nprod.asp?cat=46
גק''ש!
לפגוש את ג'ון מלקוביץ'… דמיינתי לי את זה. זה סיפור על ג'ון מלקוביץ' שמגיע לבקר את ההורים של החברה שלו, תוך כדי שאנשיים נכנסים לו לראש. יש פוטנציאל!
אז לפי המקורות שלך,
יותר מחצי מתקציב הסרט הלך עבור השכר של ג'ים קארי?
תסלח לי אם זה נשמע לי מפוקפק.
ג'ים קארי אמר לו את זה באיסיקיו...
השאלה היא אחרת.
paycheck על פי פק"ד, בכיכובו של בן אפלק, עוסק על פניו בנושא מאד דומה (גם אם, מן הסתם, בהתמקדות שונה לחלוטין). האם דחייה של "הסרט הזה עם ג'ים קארי" תגרום לו להראות כמו חיקוי של "תלוש"? או להפך?
ומצד שני, פק"ד מול קאופמן. איך אפשר להתלונן?
שתי תשובות:
אחת, הם לא ממש דומים. שניהם עוסקים באופן כלשהו בזכרונות אבודים, אבל כאן הדמיון נגמר, לדעתי. 'משכורת' הוא סרט אקשן/מסתורין שמתרחש בעולם האמיתי, 'אור שמש' הוא קומדיה/דרמה רומנטית שחלק גדול ממנה מתרחש בתוך ראשו של הגיבור.
ושתיים, פק"ד וקאופמן לא מתחרים זה בזה – הם עובדים ביחד!
http://www.beingcharliekaufman.com/scanner.pdf
געוואלד.
ומצד שני, הוריי!
שתי תשובות:
כלומר כמו שמשרד החינוך הכריז על שנת תשס"ג כשנת הבטיחות בדרכים (ולגבי תשס"ד אין לי מושג. ניסיתי לברר ב-http://www.education.gov.il, אבל אני מקבל שם No web site is configured at this address),
אז הוליווד הכריזה על שנת 2004 כשנת ה'זכרון'?
חוץ מהנדון ומ'משכורת'. יש גם את '50 דייטים':
http://akas.imdb.com/title/tt0343660/
ובאופן קלוש יותר גם 'אופק עיוור':
http://akas.imdb.com/title/tt0337881/
(קלוש, כי זה יותר מותחן שכבר ראינו כמוהו 70 פעם בערוץ הסרטים)
ואגב, איך זה שעד עכשיו אף אחד לא אמר 'זכרון גורלי'?!
כי אמרנו פייצ'ק
ואמרת פק"ד אחד, אמרת את כולם.
כל עניין הזיכרון
זכה לתחייה מחודשת מאז "ממנטו".
פתאום נזכרו בו כולם
פספסתי משהו?
לא ידעתי שמסתובבת ברשת גרסה פיראטית שלי.
זה לא הפינגווין, זה בפינגווין
זה מישהו שאכלת.
סבתא?
למישל גונדרי יצא DVD לפני כמעט חודשיים, בסדרה של 3 DVDS של שלושה במאים שונים, כל הסדרה מומלצת, הDVD של מישל הכי מושקע וכולל את הטיזר לסרט הזה, כמעט את כל הקליפים שהוא עשה, פרסומות וסרטים קצרים מצועינים, אני אישית ממש אהבתי את הטבע האנושי… :)
הDVD כולל גם סרט מדהים על הבמאי, גם לספייק ג'ונס יצא DVD כזה, הכי פחות טוב בסדרה אבל עדיין שווה קנייה, והכי טוב מכולם זה הDVD של CHRIS CUNNIGHAM, שלא משנה כמה פעמים אני רואה אותו הוא הכי מדהים, והכי יפה, לראות את הקליפים שהוא עשה לAPHEX TWIN בDVD זה פשוט מדהים, אפשר לקנות את שלושתם יחסית בAMAZON כמו שאני עשיתי,
מדהים!!!
ויש לינק לעמוד של ה-DVD ב'אמאזון'
למעלה, תחת הכותרת 'לינקים'.
אז זה בעצם...
What Dreams May Come, רק שבמקום לנסות להציל את הבחורה דרך חילוצה מהגיהנום עושים זאת דרך חילוץ מהזיכרון?
אגב, טיזר יפה.
נראה מעניין מאוד
נקווה שכל העריכות לא יהרסו אותו, אני מאוד אוהב את הסרטים של קאופמן (גם המין האנושי היה חביב בעיניי).
לפחות הפעם אף אחד לא מגלה מאורה שמובילה לתוך הראש של ג'ים קארי?
נראה פשוט נפלא
נתקלתי בטריילר לפני חודש-חודשיים והסרט נראה כמו קומדיה הזויה נהדרת. נראה לי שזה, באבה הו-טפ (סופסוף ברוס קמפבל האלמותי מתקמבק) ואלפנט יהיו סרטי האינדי הכי טובים השנה.
תודה על התצפית
חשבתי שהסרט הזה יהיה סתם קומדיה רומנטית של ג'ים קארי עם קצת מד"ב בפנים, אבל עכשיו אני רואה שזה סרט על מישהו שנאבק בתוך שאריות הזכרון שלו. אני מת על דברים כאלה.
בכלל, מד"ב וקומדיה זה שילוב טוב מאוד בדרך כלל (גברים בשחור, פוצ'רמה, בחזרה לעתיד) אבל לא תמיד (פלוטו נאש)
לינקים משובחים!
מצאתי את עצמי רואה בפעם הראשונה את הקליפים של ביורק (אין לי MTV בפרט וטלויזיה בכלל) – אני מודה שזו חוויה אחרת לגמרי משמיעה בלבד, ולא חשבתי על הרעיון לחפש קליפים באינטרנט – אאורקה…
הלינק לתוכנית של צ'רלי רוז עם קייט ווינסלט, קווין ספייסי ולורה לייני (דייויד גייל) היה מרתק, והזכיר לי קצת את התוכנית של סטודיו למשחק שיצא לי לראות פעמים ספורות (ואני יודעת שיש המון). מישהו יודע אם גם בסטודיו למשחק אפשר לצפות ברשת?
לא חשבת לחפש קליפים באינטרנט?!
אז אני חייב לשאול: עד עכשיו, מה כן חשבת לחפש באינטרנט?
ואני אגב שואל את זה ברצינות גמורה (ולראיה: פעם כבר הצהרתי כאן שמכרתי את המוח שלי. מנוע החיפוש גוגל פשוט מהווה תחליף מצוין).
אין לך... טלוויזיה..? אין.. טלוויזיה..?!?!
אז לאן כל הרהיטים שלך פונים?
אין לך... טלוויזיה..? אין.. טלוויזיה..?!?!
נו, גם לי אין טלויזיה. חיים טוב מאוד ככה :-)
והרהיטים פונים למדפים שמכילים ספרים וסרטי dvd, ופתאום יש גם זמן לקרוא ולצפות בהם .
אהם,
איך אתם צופים בסרטי DVD בלי טלויזיה בדיוק?
אהם,
במחשב (עם מסך גדול ורזולוציה גבוהה)
מצד שני,
הקליפים שבלינק ההוא הם זעירים, מה שדי עושה להם עוול. בטח אפשר למצוא אותם בקאזה ובני דודיו באיכות טובה יותר.
רק כשאתה מנתק את קונספט הוידאו קליפ מהזבלוניות של ערוצי המוסיקה, אתה רואה איזה דבר יפה זה באמת.
ואכן, אם יש לך מספיק סבלנות, אפשר למצוא בקאזה כל קליפ בעולם ובאיכות סבירה עד מצוינת.
יותר לכיוון הסבירה-מינוס, מניסיוני הדל
התחלתי עם כל העניין הזה רק בזמן האחרון, כשניסיתי להוריד כמה מהקליפים שגדלנתי עליהם (במובן הרחב של המילה). כולם היו מוקלטים מהטלוויזיה באיכות מזעזעת ועם הרבה זבל MTVי על המסך.
ביניהם:
Always של בון ג'ובי עם קרלה גוג'ינו וקרי ראסל, לפני ששתיהן התפרסמו (1994).
Elektrobank של Chemical Brothers בבימויו של ספייק ג'ונז ובכיכובה של האקסית שלו לעתיד סופיה קופולה (1997).
גדלת על Always?
מה היית עד אמצע שנות התשעים, קטנה?
נראה שקליפים הם בית גידול לא רק לבמאים אלא גם לשחקניות. אין לי מושג מי זאת קרלה גוג'ינו המפורסמת, אבל בל נשכח שגם אליסיה סילברסטון וליב טיילר התחילו את הקריירה שלהן בקליפים של איירוסמית.
נו, למה אתה חושב שיצאתי כמו שיצאתי?
קרלה גוג'ינו היא האישה הנחמדה הזאת:
http://us.imdb.com/name/nm0001303/
"ספיי קידס", "הבלש המזמר" וכאלה. הייתה גם הפאם פטאל ב"עיני נחש" ובעונה הראשונה (והמוצלחת היחידה) של "ספין סיטי".
אולי נסיוני פחות דל.
טריילר חדש
נחמד, אבל לא הרבה יותר ממריחה של הטריילר הקצר הקודם.
http://movies.yahoo.com/movies/feature/eternalsunshineofthespotlessmindqt.html
לשם העברי אין כל משמעות
היו צריכים לקרוא לו "הזוהר הנצחי של נפש ללא רבב" כדי לשמור על המשמעות של השם. לשם העברי אין כל משמעות בכלל! זה סתם תרגום מילולי.
-האשף הדגול
אתה אומר את זה בתור אחד שראה את הסרט?
אלא אם כן יש משמעות מאוד מאוד ספציפית ל"Eternal Sunshine" בסרט עצמו, ואני מאוד בספק אם זה המצב, 'שמש נצחית בראש צלול' הוא בעל משמעות בדיוק באותה מידה.
בדיוק באותה המידה
ראש צלול הוא ראש שניקו ממנו את הזיהום והליכלוך. המשמעות של זה היא דומה מאוד ל-Spotless.
– רד פיש המדהים
אז במצב הנוכחי, כשלא הכל הכי הכי?
-שלמקו GRAS הסימפטי
זה לא נכון
ראש צלול הוא לא ראש שניקו אותו, "בראש צלול" פירושו לעשות משהוא בהיגיון, בנחת וכד' וכלל אין לזה כנוטציה כפי שאתה מתאר.
כיוון ששמי לכאורה כל כך מפריע לכם עד כדי שקשה לכם לדלג על ירידה עליו בכל אי הסכמה איתי, אחליף אותו לשמי האנגלי המקורי (ממנו השם העברי תורגם) מעתה ואילך, שוב בניסיון להימנע מוויכוחי סמנטיקה מיותרים (אם כי במקרה זה, כל החוט הזה שהתחלתי זה עיקרו)
השם לא מפריע לי
כמו זה שאתה מתעקש לחתום אותו בכל פעם מחדש, אבל כבר דיברנו על זה ואתה לא מתכוון להפסיק. בקשר להאדרה העצמית שבשם, "Great" נשמע לי בדיוק כמו "דגול". יהללך זר ולא פיך (אבל מי אני שאגיד לאנשים איזה ניק לבחור? אני קורא לעצמי דג אדום).
אתה צודק בקשר לאסוציאציות של הביטוי "ראש צלול", ועדיין זה הרבה יותר זכיר וקומוניקטיבי מ"מח ללא כתמים". כמו שכבר אמרתי קודם, השם הזה אמור (כנראה) להישמע כמו פרסומת. אם לאקונה היתה מפרסמת בארץ, היא בשום אופן לא היתה משתמשת ב"מח נטול כתמים" או "מח ללא רבב", אבל אולי היא היתה משתמשת בביטוי "בראש צלול".
בעיני התרגום הפעם הוא מצויין
כל הכבוד למי שחשב עליו. אני בטח הייתי בוחרת ב"מוח נקי" ותודו שזה נשמע הרבה פחות טוב, "שמש נצחית במוח נקי". ראש צלול נשמע לי בדיוק כמו ראש שהוציאו ממנו את כל החרא, ונראה לי שזה הולם יפה את הסרט, ואני לא מצטערת על אבדן ה"אור" מ"אור שמש". הוא לא היה חסר לי במיוחד.
והשם שאתה נתת הוא לא פירוש מילולי?
כל עוד לא ראית את הסרט, אתה לא יכול לדעת מה המשמעות העמוקה שמאחורי השם (אם בכלל יש כזו).
אני ראיתי
אין משמעות, חוץ מסצנות שיש בהן שמש זורחת.
יאדה
ולעובדה שזה חלק מציטוט שמישהו יזכיר במהלך הסרט מתישהו.
לפני צפיה באדפטיישן כדאי לדעת לכל הפחות שלצארלי קאופןמן אין אח תאום, ש-"גנבי הסחלבים" הוא ספר אמיתי, ושהסרט הוא תוצאה של ניסיון של צ'ארלי לעבדו.
לפני צפיה בווידויים של מוח מסוכן, כדאי להכיר לפחות בכלליות את סיפורו של צ'אק בריס.
מה כדאי לדעת לפני צפייה בסרט הזה?
שקאופמן כתב כמה דברים מוצלחים למדי.
שמש נצחית בראש צלול
קאופמן מחק באחת את מועקת אדפטיישן.
ג'ים קארי מוכיח (בפעם השנייה??!) שהוא שחקן דגול. קייט הטיטאנית מתגלה אף היא כאחת שיודעת להעביר ביטצ'יות רגישה ואמיתית. ובכלל הסרט מסתמן כדבר הגדול הבא.
בתנ"ך הוא כבר מקום 33.
אתה מתכוון,
"הוא ירד רק אל המקום ה33 בימד"ב".
מועקת אדפטיישן!??! אתה רציני?! אדפטיישן הוא ללא ספק מהסרטים הטובים של השנים האחרונות,ועם כבר קאופמן, אז לדעתי אדפטיישן הוא פריצת דרך תסריטאיתית!
פריצת דרך, לאן בדיוק?
מה זאת אומרת ''לאן''?
ומה זו דרך בורמה אם לא פריצה תסריטאית?
אני חשבתי שזה עיקוף
לא ברור.
פריצת דרך היא לא סתם עבודה טובה. היא אומרת שיבואו דברים נוספים המושפעים מאוד בעקבות הסרט.
טכנולוגיה חדשה (הנפשה בתלת-מימד, למשל), נושא חדש או שבירת טאבו (נשיקה בין שני גברים שאחד לבן ואחד שחום עור), ועוד, ועוד.
האם אתה באמת מאמין שבעקבות אדפטיישן יגיעו סרטים נוספים המושפעים ממנו? לי משום מה זה לא נראה.
מה גם, שאין שום דבר באמת חדש שנעשה שם ("הסיוט החדש" של ווס קרייבן היה שם קודם מכל בחינה). אדפטיישן בסך הכל היה טוב יותר.
לא ברור.
ואם אתה לא מכיר את "הסיוט החדש", אז זהו סרט של ווס קרייבן, על ווס קרייבן שכותב סרט על ווס קרייבן כותב סרט על פרדי קרוגר נגד ווס קרייבן. והוא הלך אפילו צעד אחד קדימה. את ווס קרייבן משחק ווס קרייבן.
חה!
זה כל מה שיש לי לומר על קרייבן ועל הקרוגר שלו. וגם שבשום דרך, צורה או מידה הוא לא מתקרב ל"אדפטיישן". קרייבן סה"כ חיפש עוד דרך לחלוב כסף מסדרת "סיוט ברחוב אלם" המזדקנת, אז הוא החליט ללכת על הקטע ה"מתוחכם" (עלק), ולגרום לפרדי לרדוף אחרי השחקנית האמיתית והבן המזויף שלה, ולהכניס לשם גם את עצמו בסצינה אחת. התוצאה הייתה סרט מפחיד בדיוק כמו שאר סרטי הסדרה, כלומר בכלל לא. איך בדיוק זה מתעלה כ"כ על הלופים העלילתיים המבריקים של אדפטיישן?
!הח (כל כך
)
אם יורשה לי לרגע לדחוף את האף..
סדרת "סיוט ברחוב אלם" זכתה להצלחה המסחרית שלה משימוש בנוסחה מסויימת. ההגיון אומר שאם קרייבן היה רוצה לחלוב כסף מהסדרה הוא היה מביא עוד מהגוד סטאף. אני דווקא חשבתי שבגלל שהיומרה האומנותית עמדה לנגד עיני קרייבן התוצאה גרמה לסרט להיות הכי פחות ריווחי מכל הסדרה.
בנוגע לחילוקי דעות על האיכות האומנותית אין לי מה לומר כי במילא אתה לא אוהב בכלל את הסדרה (מה שגורם לי לתהות מדוע טרחת לראות את כולה).
זה מתעלה בדבר אחד: קרייבן היה שם קודם
חה? (ספוילרים קלים ביותר)
שמע, בהודעה אחרת אתה אומר שצפית בסרט כילד. אולי זה מסביר למה לא התלהבת.
בניגוד לאדפטיישן, שהיה סתם מתחכם, קרייבן כאן אומר הרבה מאוד. על הרעו בכלל, על הרוע שבאנשים, על הדרך להתמודד עם הרוע ועם שאר צרות בחיים.
הרי איך ניתן להלחם במפלצות, מאז ומתמיד, על פי הסרט? ע"י "כליאתן" בסיפור. ומה הוא אותו סיפור, בימינו? הסרטים כמובן. אם כך, מה היתה מטרתם של סרטי פרדי קרוגר הקודמים (ע"פ הסרט, כמובן)? ומה אם כך היא מטרתו של הסרט המדובר?
הצרה הגדולה ביותר של "הסיוט החדש" היא שהוא מגיע כחלק מסדרת סרטי זבל. לפיכך, אלו שרואים אותו מתייגים אותו ככזה. חומות ההגנה קופצות מראש, והמוח נאטם לכל דבר חדש. כך, כל מה שראית הוא שפרדי הורג עוד כמה אנשים, כשבסך הכל נדמה לי שמספר נמוך ביותר של אנשים נהרגו. וגם אותם פרדי לא הורג בדרכו המסוגננת, שהפכה לסימן ההכר של הסדרה, אלא באופן ישיר ותכליתי למדי. כי כאן הוא לא הגיבור של הסרט. כאן הדברים לא סובבים סביבו.
נסה לצפות בסרט שוב, אחרי שראית את אדפטיישן. שים לב לתבניות הזהות. אולי זה יעזור להבחין שיש כאן יותר מסרט על פרדי רוצח כמה צעירים.
מצטרפת לקיפוד.
"הסיוט החדש", באופן מפתיע לסדרת פרדי קרוגר, הוא סרט חכם. הוא אומר דברים מעמיקים, לשם שינוי, על האופן שבו התרבות שלנו כולאת מפלצות – אמיתיות ומדומות – בכבלי מיתוס, על האופן שבו אנחנו מגדרים בתוך המיתוס את הדברים שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם, ועל האופן שבו הכבלים האלה נשברים. הסרט הזה, אפשר לומר, עושה את זה באופן רקורסיבי, בכך שהוא גורם לצופה לשאול את עצמו על המפלצות שהוא עצמו מחזיק כלואות בתוך מיתוס ורחוק מהמציאות, תוך צפייה בסרט שהוא עצמו מהווה חלק מהמיתוס הזה, ובשימוש מבריק באופי הקאלטי שסדרת סרטי פרדי קרוגר רכשה לעצמה.
סרט מצוין. פחות כיפי לצפייה, למרבה הצער, מסרטי פרדי קרוגר אחרים (אני בחורה שטחית, אני מעדיפה אקשן של קרביים משפריצים בכיף על פני מסרים עמוקים), אבל מבריק, לשם שינוי. הבעייה היחידה הרצינית שאני רואה בו היא שהצופה מגיע אליו בהלך הרוח הלא נכון (בגלל הרקע והציפיות שהוא יוצר), ולכן לא בהכרח מקבל ממנו את מה שהוא אמור לקבל. וגם זה חלק ממה שיש לסרט הזה להגיד – העובדה שהמוח שלנו מגדר מראש את האופן שבו אנחנו מתייחסים למיתוסים מסוימים, ומונע אותנו מלשפוט אותם באמת.
ועכשיו, אחרי שבאתי בהזמנתו של קיפוד, אני נעלמת שוב אל תהום הנשייה, אלא אם כן יהיו תגובות כאן, שאז אני סומכת עליו שהוא ישרטט שוב את מעגל הזימון ויביא אותי הנה.
שוכנעתי
בהזדמנות הבאה שתהיה לי אראה אותו שוב, ואחליט אז.
ושוב, פריצת דרך לאן?
האם אתה מאמין שעכשיו יגיעו הרבה סרטים "שמעבירים את הצופה דרך תהליך יצירת הסרט"? אם לא, אז אין כאן פריצת דרך.
מה גם, שאדפטיישן לא עבר דרך כל יצירת הסרט. הוא עסק רק בתסריט שלו.
אויל פריצת דרך זה לא הניסח הטוב ביותר, אבל דבר כזה לא נעשה מעולם.
ועוד איך פריצת דרך,
אם לא די בכך שמדובר בכליל המקוריות, הרי שכמות סרטים נכבדת ביותר – יחסית לזמן הקצר שחלף – כבר באה לרכב על הצלחת "אדפטיישן" בחיקויים זולים של אותם הרעיונות. להלן רשימה קצרה:
http://www.imdb.com/title/tt0101410/
http://www.imdb.com/title/tt0113677/
http://www.imdb.com/title/tt0113677/
http://www.imdb.com/title/tt0120202/
http://www.imdb.com/title/tt0113161/
http://www.imdb.com/title/tt0118954/
http://www.imdb.com/title/tt0115230/
אה, רגע, אלה סרטים ש*קדמו* ל"אדפטיישן"? טוב, נו, זה הרי מה שבאמת מייחד את הקולנוע של קאופמן: הוא תמיד עושה משהו שאף אחד עוד לא עשה כבר איזה 20-30 פעם לפניו.
לא ראיתי את ''אדפטיישן''
ראיתי את "מלקוביץ"' ואני חייב לציין שמאז יש לי רתיעה, שלא לומר אלרגיה לשמה, מהדברים שקאופמן חתום עליהם.*
לאיש יש כשרון, אין ספק. אבל התסריט של מלקוביץ' היה משול בעיני להסתובבות עם מגאפון תוך כדי צרחות מחרישות אוזניים: "תראו! אני שנון! אני מבריק! אני גאון!". תסריט מהסוג שלא מפסיק לפמפם לצופים את עצמו, עד שהנשמה יוצאת.
* מצד שני, את "אור שמש נצחי" אני בכל-זאת הולך לראות ביום שני הקרוב.
א. אתה צודק.
ב. אני בסך הכל הגבתי לטענות שהועלו כאן קודם. "קריוקי", למשל, הקדים את "אדפטיישן" בכל האלמנטים שהוזכרו עד עכשיו.
ג. מבלי להיכנס לויכוח עד כמה "אדפטיישן" טוב – שאני לא חד משמעי בו, תופתעו לשמוע – אני חושב שכולנו נסכים, בכל אופן, שאף אחד מהאלמנטים שאתה הזכרת הם לא באמת חידוש קונספטואלי עד כדי כך מרעיש. אולי התרכובת הספציפית הזאת היא פסטיש חדיש (כמו שכל סרט, במידה מסוימת), אבל הרעיונות בפני עצמם (לא שזה רע, אני מדגיש) קיבלו כבר הרבה וריאציות בספרות, בטלוויזיה ואפילו בקולנוע.
לא, אתה צודק!
כפי שאמרתי בפתיחה, אני לא חותם במאה אחוז על הטענה "אדפטיישן הוא פריצת דרך". רק רציתי להראות שהדוגמאות שהובאו כדי לסתור את הטענה אינן מתאימות.
ושוב, ראה את ''הסיוט החדש''.
נו באמת.
אגב, סרט שכן מתאר את יצירתו שלו עצמו הוא סרט בשם "סרט אילם", המתאר את הנסיונות להפיק סרט אילם, כך שבסוף מסתבר שזה הסרט הזה עצמו.
http://www.imdb.com/title/tt0075222/
רשימה של כל הסרטים ש- IMDB מצא שמתייחסים לעצמם ועוסקים ביצירת סרטים:
וגם ''שגעון בחלל''
''שגעון בחלל''
מתייחס לעצמו, אך לא עוסק ביצירת סרטים
עוד סרטים
סרט שמתעסק בסרטים, נחשב לאחד מן הגדולים בתולדות הקולנוע ואפשר לפרש אותו כמתייחס לעצמו: שמונה וחצי של פליני.
גם "אבק כוכבים" של וודי אלן יכול לדעתי להיכנס לרשימה.
ו''שדרות סנסט''
של בילי ווילדר.
הסרט האילם ב'סרט אילם' הוא לא 'סרט אילם'.
מרסל מרסו, למשל, לא הסכים להשתתף בסרט שבתוך הסרט, אבל הוא כן משתתף בסרט. מכאן נובע ש"הסרט שבחוץ" ו"הסרט שבפנים" הם לא אותו הדבר. 'אדפטיישן' הוא הסרט היחיד שאני מכיר שמספר על יצירת אותו הסרט עצמו. דבר דומה במידה מסוימת קורה ב'אמריקן ספלנדור', שבו הארווי פקר האמיתי מדבר, בין השאר, על העובדה שעושים עליו סרט ("God only knows how I'll feel when I see this movie"), אבל עשיית הסרט היא לא הנושא העיקרי של הסרט.
אבל פרט לנקודה זו,
שנוספה בשביל אלמנט קומי, כן ניתן לראות שהסרט מתאר את יצירתו שלו עצמו. הרי הסרט מדבר על יצירה של סרט אילם בתקופה שכל הסרטים הם מדברים, והסרט עצמו הוא בדיוק כזה.
והוליווד אנדינג
אה... כן.
יודעת מה, במקרה הזה באמת יכול להיות. הסרט הזה באמת נראה כאילו הבמאי היה עיוור (וחירש, וטיפש).
(מתוך זיכרון עמום וחסר)
השחקן (לאלטמן)?
מתוך הזיכרון העמום והחסר שלי
ניקלאודיאון (ראיין וטאטום אוניל, ג'ון ריטר. לא זוכרת במאי)
נו, בסדר.
אז לא המיטב של וודי אלן. קורה.
אבל בכל זאת שעשעה אותי האמירה בסופו שקשה לי לעמוד על טיבה. משהו שרומז שאולי האירופאים הם אלו שאין להם טעם, כי הסרט זכה אצלם להצלחה אדירה.
מטומטם מטומטם – אבל הצחיק אותי.
אגב, למה עוד אין ביקורת לשמש נצחית?
באמת, למה אין? :-)
אתה שקט, מר ''אתה בטוח רוצה לראות את זה בפעם השלישית?''
(לא, כי לי למשל, לא היה אכפת לראות את זה פעמיים).
ימד''ב מבלבל.
לפחות לגבי "ג'יי ובוב השקט" לא ניתן להשוות אותו לאדפטיישן, כי הסרט אותו יוצרים בתוך הסרט הוא אמנם סרט על ג'יי ובוב השקט, אבל הוא עליהם *בדמויות הקומיקס שלהם*, דהיינו בלאנטמן וכרוניק, ולכן אינו מתייחס לעשייה שלו-עצמו (כמו אדפטיישן).
אז עכשיו כל סרט שעוסק בתסריטאי
הוא חיקוי (או קדם-חיקוי) של 'אדפטיישן'?
בגוב האריות
גונקל, אם אתה כבר מחליט להשמיץ את אחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר שפועלים כרגע, אולי כדאי שתנמק קצת יותר (לא, לינק זה לא נימוק) כדי שאנשים כמוני יוכלו לכסח לך את הצורה באופן יעיל ומדויק יותר.
אוף טופיק - מישהו יודע איך קוראים לשיר שבקרדיטים?
אולי ספוילר
קצת באיחור אבל voila:
התרגום הוא "אושר נצחי" ולא "אור שמש נצחי". כוונת המשורר היא לכך שלשכל "נקי" ללא זכרונות (רעים) אין גם דאגות. ועל כך גם הסרט. Sunshine במקרה הזה מתורגם בצורה פיגורטיבית בתור שמחה.
חפירה נעימה.