הסרט הישראלי הטוב ביותר לשנת תשס"ו:
הסקר כולל סרטים עלילתיים ישראליים שהוצגו מסחרית בקולנוע מאז טקס פרסי אופיר האחרון, כלומר מה-16.9.2005 ועד ה-7.9.2006.
2 ![]() |
איזה מקום נפלא |
4 ![]() |
מוכרחים להיות שמח |
20 ![]() |
שנת אפס |
11 ![]() |
למראית עין |
4 ![]() |
קרוב לבית |
22 ![]() |
הבועה |
84 ![]() |
מישהו לרוץ איתו |
107 ![]() |
אביבה אהובתי |
49 ![]() |
ימים קפואים |
6 ![]() |
ידיים קשורות |
מספר מצביעים: 309
האמת ששנת אפס עושה לי את זה
לא ראיתי את רוב הסרטים, אבל יש בסרט הזה משהו שגרם לי ממש לרצות להצביע בעדו.
גם הפסקול מצויין!
רגע היסטורי
לראשונה, ראיתי לא פחות משלושה סרטים בסקר על הסרט הישראלי הטוב של השנה. ראיתי את "איזה מקום נפלא", "למראית עין" ו"ימים קפואים". אהבתי את שלושתם, אבל החביב עלי ביניהם ובכלל, אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, הוא ימים קפואים.
ראיתי את כולם
וגם די אהבתי את כולם. כלומר, חלק היו בסדר פלוס,- מוכרחים להיות שמח, איזה מקום נפלא, הבועה. קרוב לבית, למראית עין חלק היו טובים ומעניינים- ימים קפואים, מישהו לרוץ איתו וגם גיבורים קטנים שלא מצא את דרכו לרשימה. אבל שלושה סרטים באמת ריגשו אותי, ברמה של רעד בכל הגוף -שנת אפס, אביבה אהובתי וידיים קשורות. מהם בחרתי את "שנת אפס" יצירה יומרנית מאוד שלא נופלת אוודת לכתיבה מדויקת, משחק נהדר ובמאי שניתן לזהות את סגננו האישי.
ובשנה הבאה יהיה לי קשה לבחור בין "בדברים שמאחורי השמש" ל"אדמה משוגעת" בתקווה שיצטרפו סרטים נוספים לרשימה.
זה רק אני,
או ששנת אפס או מין גרסה לא תנ"כית ל"פרשת השבוע"?
ז'תומרת, מבחינת הרעיון.
למרות שהסרט הזה באמת נשמע נפלא. הקאסט והעלילה פשוט מוצאים חן בעיניי.
זה לא רק אתה
ראיתי את הסרט בהקרנה מוקדמת לסטודנטים ונהנתי מאד ולאחר כמה זמן ראיתי את הסדרה ונדהמתי, אותם שחקנים, סיפורים דומים ואותו רעיון פלוס מינוס אבל בלי פיץ'…
יש למישהו תשובה לקושיה למה ואיך?
פריפריה
הייתי מתבייש להגיד שראיתי רק שני סרטים ולכן לא הצבעתי אם לא הייתי גר כל כך רחוק, ועוד סגרו את הקולנוע בקריית שמונה.
אז אני לא מתבייש.
מישהו לרוץ איתו.
קשה לי להגיד כמה שנהניתי מהסרט הזה. למרות שאני מניח שאני לא אובייקטיבי לגמרי, כי אני ירושלמי.
יש משהו נהדר ויוצא מן הכלל לראות סרט טוב שקורה בעיר שלך, לראות את הגיבורים רצים במקומות שהלכת בהם מאות פעמים (ולחלקם, כמו חצר סרגיי למשל [שבסרט הצגה כחצר המנזר], יש ערך רגשי מיוחד בשבילי), וגם לראות את הכל דרך העיניים של הסרט ולתהות איך זה שירושלים נראית בסרט כל כך יותר מגניבה ממה שהיא באמת (התיאוריה שלי היא שזה נובע מכך שהבמאי צילם בשמונה קילומטרים מרובעים במצטבר. זה לא שהוא הלך לצלם בקטמונים או ברמות, רק במרכז העיר.)
וחוץ מזה, בכלל, סרט טוב- עשוי טוב, משוחק ומצולם טוב, ערוך טוב ו
הקטע של המרדף כשהוא מסתתר במעגל של ברסלבים מרקדים פשוט גאוני.
, רות סוף.
בקיצור, מאוד מאוד נהניתי, ואני עדיין צריך לראות את ימים קפואים.
הייתי בעיר פעמיים בחיי. בפעם הראשונה בטיול שנתי בכיתה ד', ומשם זכורה לי תמונה של עיר מטונפת ואנשים מוזרים ברחבת הכותל. חזרתי לעיר לפני חודש, מפאת הפצצת מקום מגורי. קיוותי שמשהו השתנה (בכל זאת, תיירות, בירה וכו') ומצאתי את המקום במצב גרוע אף יותר. הררי אשפה בקרנות רחוב, זבל מפוזר בשולי הדרכים, פסולת בניין החוסמת מעבר מרכזי (תיירים קיפצו מעליה), גרפיטי בכתלי השכונות (בעיקר "בשר זה רצח" כל עשרה מטרים וכתובות נאצה נגד גב' אולמרט). טיילתי רק במקומות מרכזיים ובכולם שררה אווירת מדמנה (בעיקר בנחלת שבעה). במשכנות שאננים והמושבה הגרמנית כמות האשפה המפוזרת היתה ממוצעת, לא מוגזמת. אני מנחש שמנקים שם פעם בשבוע.
איך חיים ככה?
הבעיה עכשיו בירושלים שהיא השיפוצים הלא נגמרים לקראת הרכבת הקלה, מהשגורם לפסולת בניים ןלמעבר קשה מאוד בחלקים מרכזים בעיר. מצב האשפה ברחובות עדיין די גרוע, אבל יותר טוב מאשר בתקופה שבא אולמרט היה ראש עיר. נחלת שבעה פורחת יחסית, היום בערב די מלא שם, לפני כמה שנים היה קרוב לריק.
ועבורי האנשים המוזרים הם סוג של גאווה מקומית.
לא רק בשבילך.
האם יצא לך, בתקופת האריות, להיתקל באריה עם הציורים של כל המטיפים המטורפים? הוא היה נפלא. אח, סינדרום ירושלים, כמה משעמם היה טיול במדרחוב בלעדיו…
בזמן האחרון יוצא לי לבקר בתל-אביב יותר מאשר בדרך כלל. זה תמיד מפעים אותי כמה העיר הזאת _חיה_: גוף עלוב, אבל מאות אלפי אנשים תאבי חיים זורמים בעורקיה.
ירושלים היא סוג אחר של עיר. לטעמי, היא הרבה יותר מעניינת; או, ליתר דיוק, היא מעניינת בצורה אחרת. כן, הרשות המוניציפלית עלובה. אבל יש שכונות מגורים נעימות, נקיות (למדי) וקרובות לשטחים ירוקים – רמת שרת, רמת דניה, חלקים מגילה, רמות, הר נוף, קרית יובל ועוד. ויש כמה אזורי בילוי חביבים – המושבה הגרמנית, מרכז העיר, עין כרם. ויש מגוון תרבויות מדהים – מנזרים, חרדים, ערבים, נובו-רישים, old money, עוני מחפיר מכל סוג, שכונות מעורבות. ויש נופי טבע נהדרים – התצפיות השונות למדבר יהודה, פרברי השומרון, יער ירושלים. ויש ארכיטקטורה אורבנית מגוונת ונהדרת – העיר העתיקה, המושבה הגרמנית, חלקים מרחביה, נחלאות, עין כרם.
בקיצור, אני חי בירושלים כבר שבע שנים, ואין לי ספק שיקח לי לפחות עוד עשרים בשביל להספיק ולראות יותר משבריר ממה שיש לעיר הזאת להציע.
התגובה שלי היתה אבחנה לקונית על האסתטיקה של העיר. אני בטוח שעורקי העיר רוחשים ושוצפים. פשוט בזמן שטיילתי בין הסמטאות עלתה במוחי המחשבה מה היה קורה אם המנדט על העיר היה בידי צרפת, אנגליה או ספרד. ככה לא אמורה להראות עיר.
זאת לא אבחנה לקונית, זאת הבעת עמדה. אני מסכים איתך לחלוטין שהעיר מטונפת ושזה לא לעניין, אבל אפשר לחיות ככה, וככה צריכה להראות עיר (במובנים הרחבים של המילה "ככה").
מש''א
אבל ממש ממש מש"א
הייתי בעיר הקודש לפחות פעמיים בשנה משך כל חיי. אין לי אפילו איך להתחיל להסביר כמה אני רואה את הדברים אחרת ממך: הבניינים המדהימים שיש בה, האוירה, שבעיר העתיקה היא פשוט אוירת קודש (ואני לא דתיה), השוק שממש כיף להיות בו, האנשים המעניינים…
היא נהדרת!
ואם כי מצד שני
"הבועה" הוא סרט המתרחש בתל-אביב, העיר בה אני גר ואוהב, והוא בכל זאת לדעתי סרט גרוע בכל קנה מידה. אז לפעמים גם עיר אהובה לא יכולה להציל סרט.
תנסה גם את ''קרוב לבית''
שקיבל עד עכשיו 0 קולות. הסרט כולו מתרחש בירושלים, עם הרבה צילומים של מרכז העיר והעיר העתיקה. הסרט מראה גם את היופי של העיר וגם האת העילבות שלה. ובכלל סרט טוב שלא זכה לתשומת לב לה היה ראוי.
כשזה נוגע לסרטים ישראליים,
"לא זכה לתשומת לב לה הוא היה ראוי" שקול לא פעם ל"זכה לשלוש הקרנות בשבוע בקולנוע אחד בלבד בתל-אביב, ומשום מה הקהל לא נהר בהמוניו".
איני יודע אם זה המקרה, אבל לא פעם בעבר, גם כשרציתי לראות סרט ישראלי, זה היה המצב.
הוקרן גם בירושלים
אבל זמן די קצר.
למען האמת אני ראיתי אותו.
סרט חביב, כזה. גם בו נגנבתי במידת-מה מכך שהוא בירושלים, אבל זה היה הרבה הרבה יותר מרגש לראות את מישהו לרוץ איתו, כי הוא בעיני סרט טוב יותר.
מ"קרוב לבית" אני יצאתי בתחושה שהמסר העיקרי שאני יכול להוציא מהסרט הוא, שאם שני אנשים נמצאים ביחד מספיק זמן, כנראה שבסוף הם יחבבו אחד את השני. ולא הרבה מעבר לזה.
הרבה יותר מחביב
סרט רגיש במידה יוצאת דופן, תסריט ובימוי מדוייקים מאוד שמצליחים לגעת בהרבה נקודות מטרידות. כל זאת מבלי לתת הרגשה של קולנוע מגוייס שעולה על בריקדות.
משחק מצויין, דמויות מעניינות ומשכנעות (כולל דמויות המשנה השוליות ביותר – למשל הסוהרת הצבאית), דיאלוגים אמינים. הליהוק מבהיר שאפשר לעשות קולנוע ישראלי גם בלי פרצופים מוכרים (למעשה, אם יש "ידועים" בסרט הם מקבלים מעט מאוד זמן מסך)
סרט שמעורר התייחסות בהרבה מאוד רבדים. סרט שיש בו גם דראמה איכותית וגם סאטירה. ובעוד הקולנוע האירופי מעניש אותנו בסרטים עתירי מודעות עצמית ופוזה שלא אומרים שום דבר (חלק מליבי החסיר פעימה, טאפאס), אז הסרט הזה, שנעשה כאן אצלנו, מדגים מהו קולנוע חף מכל פוזה שאומר הכל.
בלי הגזמה – אחד הסרטים הטובים שראיתי מימי.
תיאוריה:
הקטמונים לא הופיעו כי "הוט", המפיקה את הסרט, ידעה שזה יתקשר לכל חובבי האלופה עם הקטמונים שמייצגים את דמותה העמוקה של לירז צ'רכי, הלוא היא סימה בוחבוט.
אם אתה שואל אותי, גם הבמאי לא רצה באסוציאציה הזאת.
ולמקרה שאתם שואלים: מי לעזאזל ייזכר בקטמונים דווקא בגלל האלופה?
אז… *שיעול מבויש*.
הקטמונים לא הופיעו
מכיוון שגם בספר הם לא הופיעו. והאלופה עלתה לאוויר הרבה זמן אחרי צילומי הסרט.
מגיפה?
אהמ…אהמ… אני חוששת שגם לי יש את הווירוס שגורם לך להשתעל…
קצת באיחור מבחינת הסקר, ראיתי אתמול את 'מישהו לרוץ איתו'.
יופי של סרט. מדויק ומענג, המשחק משובח ואמין, והסרט כמעט שלא גולש לקיטש. ולמרות שאני רגיש מאוד בכל הנוגע לסרטים המבוססים על ספרים שקראתי, הוא נתן לי בעיקר הרגשה של "כן, ככה בדיוק זה אמור היה להיות" (אבל אני מודה שאולי זה קשור גם לזמן הרב שחלף מאז קראתי את הספר).
אולי אני צריך להתחיל לצפות יותר בסרטים ישראליים?
______________
אני לא בטוח כמה הירושלמיות תרמה להנאה מהסרט. מצד אחד, נחמד שכמעט הכל קורה במקומות שאתה מכיר. מצד שני, זה לא בדיוק מראה את הפן החיובי שלהם.
ומצד שלישי, אני כמעט בטוח שהיה שם מרדף רגלי שהתחיל ליד כיכר ציון והסתיים במנהרה של בניני האומה. חתיכת מרדף, הא?
מישהו לרוץ איתו
לא ראיתי את האחרים, אבל מישהו לרוץ איתו היה פשוט נהדר. אהבתי במיוחד את יובל מנדלסון בתור שי, היה ענק. והפסקול, הו, הפסקול… למות על הפסקול!
חיפשתי, חיפשתי ולא מצאתי. מישהו כתב ביקורת על מל"א?
לא, וגם אני חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי.
מפתיע, לא?
והתעצבתי במיוחד, מכיוון שזה הסרט הראשון שראיתי מאז הארי פוטר הרביעי.
אממ... אני ניסיתי לכתוב.
לא ממש הלך XD
אבל אם יהיו מתנדבים אחרים, זה יהיה טוב.
האמת היא שעד עכשיו אני מנסה לתקן, אבל זה באמת לא פשוט כמו שזה נשמע.
ראיתי מעט אבל בכל זאת
הבועה- רע מאוד. שטות מביכה מבית היוצר של אוחובסקי/פוקס. המרגיז הוא שהשחקנים טובים אבל בתסריט הפלקטי של פוקס אין להם סיכוי. העלילה טפשית כמו תמיד ונועדה לשרת רק את אמירת הבמאי ללא קשר להיגיון.
הדבר הכי טוב בסרט זה יחסי הציבור להם זכה.
ימים קפואים- תרגיל מעניין, אם מעמידים אותו אל מול התקציב הזעום הסרט הוא ממש נס. הבימוי, המוזיקה והצילום מרשימים מאוד. ענת קלאוזנר מעולה ובכלל לראות סרט אימה/ מסתורין כחול לבן כבר עושה טוב בלב.
אלא שבכל זאת מדובר בסרט פאנ'ץ, ואני גיליתי אותו משהו כמו 30 דקות לתוך הסרט. כך שעדין הסרט לא עומד בדרישה הברורה ביותר שלו.
מישהו לרוץ איתו- הבחירה שלי, ומאוד פשוט להסביר למה- התסריט.
לסרט יש בעיות, הצילום לא תמיד נכון, המשחק לעיתים רע (במיוחד של הילד) ובכל זאת הבימוי בטח לא הורס ושיש לך את דוד גרוסמן כתסריטאי קשה לטעות.
סרט "קטן" וטוב שבאמת כיף לראות.
דויד גרוסמן לא התסריטאי
סרט מבוסס על ספר שלו, אבל את התסריט כתב נח סטולמן שהכניס לא מעט שינויים. ויחסית לסרט ישאלי זה בכלל לא סרט "קטן" – לעומת "בידיים קשורות" מדובר בהפקת ענק.
גרסמן עבד על התסריט המעובד
עם נח סטולמן (כך לפחות קראתי בראיון שלו בעיתון
באשר לסרט "קטן" הכוונה אינה בהכרח לתקציב ההפקה אלא יותר להרגשה שהסרט נותן, לא התעסקות כבדת ראש בנושא גדול (כמו הבועה) אלא סיפור אחד מינורי ומרגש.
מה? כבר נגמרה השנה?
אבל הספקתי לראות רק סרט אחד (מהרשימה, מהרשימה…)
אני לא אצביע, כי כאמור, לא נחשפתי לכל המתחרים, אבל אם הייתי מצביע – שנת אפס הוא פשוט סרט מעולה. לא מושלם, אבל מעולה!
סלחו לי על בורותי, אבל מה זה ''ידיים קשורות''?
http://www.google.com/search?hl=en&lr=&q=%D7%99%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA
בסדר, הבנתי את הרמז.
רק חשבתי…
כן, אני יודע. לא לחשוב.
דווקא להפך: לחשוב, לחשוב.
(לא, באמת. סקרים על סרטים ישראלים נוטים לקבל מעט מאד תגובות כי לא הרבה רואים אותם בקולנוע, ומעטים רואים את הסרטים הקצת פחות פופולריים. בעיני, עדיף כבר לחפש לבד מאשר לחכות למישהו שאולי ראה).
לא נראה לי שאת חושבת על מה שהוא חשב, לונג.
למה? ברור לי שהוא חשב על פורנו אדום.
תפסיקו!
הגוגל מדגדג לי באצבעות… לפי נמרוד, את לא רוצה להיות אחראית לזה. לא במצבי השברירי.
אה, too late. סורי.
לפחות הם שמרו על עקביות בצבעים.
שנה טובה
אחלה סרטים באמת.
ראיתי את הבועה, מישהו לרוץ איתו, שנת אפס, למראית עין ואני מתכננת לראות את ידיים קשורות ואביבה אהובתי.
ובכן...
כל שנה אני מחכה לסקר הזה, ותמיד קשה לבחור.
לטעמי, השנה היה יבול בינוני. כל הסרטים שראיתי [טוב לא כולם, היה גם את "בקרוב יקרה לך משהו טוב" שהוא סתם החמצה מצערת] היו בסדר. סבירים. עם כמה סצינות טובות. לא היה אף סרט ממש שלם או חזק.
אני מחלק את הסרטים ככה: שניים לא משהו – הבועה ומוכרחים להיות שמח, שניים שעמדו יפה במשבצת שהציבו לעצמם – מלח הארץ ואביבה אהובתי, אחד שקצת נפל בין הכסאות – שנת אפס ושניים שקצת התעלו על השאר, בעיקר בשל סיפור ברור ודמויות ראשיות מעניינות.
השניים הם "למראית עין" ו"מישהו לרוץ איתו". בחרתי לבסוף ב"מישהו לרוץ איתו" כי הוא יותר עניין אותי.
ושוב בכל הסרטים היו דברים שאהבתי – אבל אף אחד מהם הוא לא סרט שהותיר רושם חזק מאוד.
ואני שוב מתמרמר על הצילום הטלויזיוני בכמה מהסרטים כש"מישהו" הטלויזיוני במקור הוא דוגמה מצוינת ומצערת לכך.
ב"שנת אפס" הצילום מצוין.
וגם מתמרמר על כך ש"איזה מקום נפלא", "קרוב לבית" ושאר הסרטים לא הופצו כמו שצריך שגם אני אוכל לראות אותם בקולנוע הקרוב לביתי.