מהו הרעיון המדליק ביותר שעלה
אי-פעם במדע בדיוני?
אם תשאלו את דעתי בנושא, אני
אפנה אתכם בלי לחשוב פעמיים
לספרו של רוברט היינליין
"לוחמי החלל". בספר ההוא
תיאר היינליין חליפות שריון-קרב ענקיות, בעלות מספיק תחמושת כדי למחוק את כל מה שנמצא בסביבתן הקרובה ושנשלטות על ידי חיילים שישבו בתוכן וניהלו מלחמת ג'נוסייד נגד ג'וקים מהחלל החיצון.
לא יודע למה, אבל הרעיון הזה לא ממש תפס בטריטוריות היותר פופולאריות של המד"ב האמריקאי, שנשארו נאמנות לגיבורים בטייטס (הבהרה: אין לי שום דבר נגד גיבורים בטייטס, ובמיוחד לא נגד גיבורות בטייטס). אפילו בגרסא הקולנועית של "לוחמי החלל" שנעשתה לפני שלוש שנים, "גברים בחלל", החליפות נשארו מחוץ לסרט.
בצד השני של האוקיינוס, לעומת זאת, היפאנים (כרגיל) תפסו את הפוטנציאל הרבה לפני האמריקאים הטיפשים. רובוטים ענקיים היו פופולאריים במאנגה ובאנימה במשך די הרבה זמן, אבל ב-1969 גו נגאי, "הילד הרע" של הז'אנר באותה תקופה, חולל את המהפכה כשהציג בסדרה שלו, "Mazinger Z" את הרעיון של רובוטים כאלה כחליפות קרב מתוחכמות שחיילים יושבים בתוכן. הפופולאריות העצומה של הסדרה הולידה ז'אנר חדש של סדרות שעסקו ברובוטים כאלו (הז'אנר זכה במערב לכינוי Mecha, למרות שביפאן המושג הזה הוא כללי יותר). הסדרות החדשות החלו להאיץ את האבולוציה של הז'אנר החדש: נגאי עצמו הגה את הרעיון לפיו הרובוטים האלה יכולים להפוך לרכבים ולהתחבר זה לזה (רעיון שהפך הרבה מאד יצרני צעצועים לאנשים עשירים). התפתחות משמעותית נוספת היתה בסדרה "Moblie Suit Gundam" של הבמאי יושייוקי טומינו ב-1979. טומינו (שהושפע מאד מספרו של היינליין) חיבר את הז'אנר, שעסק עד אז בעיקר באקשן, לעלילות בנוסח "בחור מוצא/מאבד בחורה" והפך אותן לאופרות-סבון מתוחכמות. סדרות אחרות העבירו את זירת הקרב של הרובוטים הענקיים והחיילים ששלטו בהם מהעתיד-שלאחר-קטסטרופה-כלשהי לזירות התרחשות אחרות, כמו עולמות פנטסיה (למשל "Vision of Escaflowne" המדהימה) או הזמן שלפני/במשך/אחרי מלחמת העולם השניה.
אולי הסדרה המשמעותית והמשפיעה ביותר בז'אנר בשנות ה-90 היא "Neon Genesis Evangelion" של הבמאי הידאקי אנו. אנו, חובב אנימה מושבע שהחליט להפוך לבמאי אנימציה בעצמו, התחיל את הקריירה שלו כאנימטור עבור במאים אחרים, שהידוע שבהם הוא הייאו מיאזאקי ("הנסיכה מונונוקי" במקרה שאתם עוד לא יודעים) שאליו מתייחס אנו עד היום כאל המורה הרוחני שלו. ב-1990 הוא הקים, ביחד עם עוד כמה חובבי אנימה כמוהו, סטודיו בשם "גיינקס", שבו ביים אנו סדרת הרפתקאות בשם "Nadia of the Mysterious Seas" שנוצרה הן בהשראת "20,000 מיל מתחת למים" של ז'ול וורן והן בהשראת התקופה בה עבד אנו אצל מיאזאקי. מכאן עבר אנו לביים את "אבנגליון" שהפכה, כאמור, את ז'אנר ה-Mecha על פיו. למבינים: "נאון ג'נסיס אבנגליון" עשתה לז'אנר ה-Mecha ביפאן את מה ש-"Watchmen" עשה לסופר-גיבורים במערב.
לנסות להסביר בפסקה אחת במה עוסקת הסדרה זו משימה בלתי אפשרית, מה גם שלאתר שאתם נמצאים בו כרגע יש מדיניות תקיפה נגד ספוילרים. ננסה קווים כלליים. השנה היא 2015. האנושות, שעדיין מנסה להתאושש מאסון ה-"Second Impact" שפגע בה 15 שנים לפני כן, מוצאת את עצמה תחת מתקפה של יצורים מסתוריים בשם "המלאכים" (לא, אין שום קשר לצ'ארלי). סוכנות חשאית בשם NERV שהוקמה כדי להילחם במלאכים, בונה את יחידות ה-Evangelion (או בקיצור EVA), רובוטים ענקיים שמסוגלים להילחם במלאכים, אבל ישנו מלכוד.
ה-EVA מופעלים ע"י מערכת שמתחברת ישירות למוח ולעצבים של מפעיליהם – ילדים בני 14 – ושהות ממושכת בתוכם גורמת לילדים האלה טראומה מנטאלית בלתי-הפיכה. ראש NERV, גנדו איקארי, אגו-מנייאק נפוח וחסר מצפון, מגייס את הבן שלו, שינג'י, ילד מהוסס וחסר בטחון ששונא את אביו, כדי להיות אחד ממפעילי ה-EVA. מכאן מתחילה העלילה הלחלוטין-לא-לינארית, שמתחילה באמצע וקופצת משם בלי אזהרה אל ההתחלה והסוף, וקושרת בחוט דק את המלאכים עם ה-Second Impact, בריאת העולם, סוף העולם, יחידות ה-EVA וקיומה של NERV.
אבל המבנה העלילתי הסבוך הוא לא הסיבה היחידה (או אפילו העיקרית) שהופכת את "נאון ג'נסיס אבנגליון" לסדרה ייחודית. הגורם הדומיננטי בסדרה הוא הדמויות. הסדרה בוחנת, באופן קר, מחושב וחסר רחמים, את הדמויות האלה תחת זכוכית מגדלת. היחס המנוכר של גנדו איקרי לבנו. היחסים הקרובים באופן חשוד שהוא מפתח עם ריי איינאמי, מפעילת EVA שתקנית ומסוגרת. אוסקה, מפעילת EVA אחרת, פצצת-אנרגיה עם אגו בגודל של טוקיו שמכסה על פגיעות ובדידות. מיסאטו, חיילת שמשמשת כבייביסיטר למפעילי ה-EVA, עם בטחון עצמי מופרז וחיי אהבה מתוסבכים. ריצוקו, מדענית מבריקה, עם נטייה להרס עצמי. כל אחת מהדמויות האלה היא פקעת עצבים של חולשה, פחד, אנוכיות, קטנוניות והרבה מאד כעס ורוע לב, שעלולים להתפוצץ כל שניה, ובדרך כלל הם אכן מתפוצצים. התוצאה הופכת לעיתים ללא נעימה לצפייה באופן קיצוני, אבל זו בעצם הגדולה של הסדרה: כל כך קל להזדהות עם הדמויות בסדרה, כי הן כל כך אנושיות.
הבעיה העיקרית שהייתה לצופים ולמבקרים עם הסדרה הייתה קשורה לסוף שלה. שוב, אני לא מתכוון לגלות מהו, אבל הצופים וגם המבקרים התעצבנו על אנו שהחליט לסיים את הסדרה לא בקרשנדו רועם אלא בקול דממה דקה, ולא באופן סגור אלא בצורה אמביוולנטית. קשה לי מאד להבין את הביקורת הזאת – מדובר, אחרי הכל, בסדרה ששום דבר בה לא היה קונבנציונלי, למה שהסוף כן יהיה כזה? אבל הצופים לא השתכנעו, ואנו בילה את השנתיים הבאות בניסיונות נואשים להסביר לצופים שמבחינתו אין שום דבר לא בסדר בצורה שבה הסדרה נגמרה, ואם מישהו לא הבין את הסיום, זאת הבעיה שלו. בסופו של דבר הוא נשבר, והוציא ב-1997 שני סרטי-המשך לסדרה: Death" "and Rebirth הורכב ברובו מקטעים ערוכים של הסדרה, בתוספת 20 דקות נוספות, "אלטרנטיביות" לשני הפרקים האחרונים. "End of Evangelion" המשיך מהנקודה שבה "Death and Rebirth" הפסיק, ונתן לסדרה סוף סגור, שעצבן ודיכא עוד יותר את המעריצים (ועל זה אנו אמר להם: "רציתם סוף סגור? קיבלתם"). הסרטים כרגע לא נמכרים במערב (ישנה שמועה שהם יצאו בקיץ הקרוב, אבל היתה שמועה כזו גם לגבי הקיץ הקודם וזה שלפניו), אבל קיימים תרגומי חובבים.
עוד דבר שאי אפשר להשיג כרגע מחוץ ליפאן (בשל תסבוכת משפטית), הוא "גרסאות הבמאי" של פרקי הסדרה, שמכילות סצינות שלא היו בסדרה המקורית (אם חיפשתם סיבה להתחיל ללמוד יפאנית…). בנוסף לכך קיימת (גם בתרגום לאנגלית) סדרת מאנגה (קומיקס יפאני) שנעשתה על פי סדרת הטלוויזיה. הסדרה מצויירת ע"י יושיוקי סדאמוטו (שעיצב את הדמויות עבור סדרת הטלוויזיה), והוא מבטיח לסיים אותה בסוף חדש ושונה.
לאחר שסיים סופית עם Evangelion, ביים אנו סדרת אנימציה אחרת בשם "Kareshi Kanojo No Jijou", קומדיה רומנטית מקסימה על תלמיד ותלמידת תיכון אמביציוזיים שמתאהבים, סדרה שהמחישה עד כמה מה שמעניין את אנו זה בעצם לא איך רובוטים נלחמים אלא איך בני אדם (לא) מתקשרים. לפני מספר חודשים הוא סיים את צילומי "Shikijitu", סרט מצולם על חייה הקשים של רווקה בטוקיו. הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים האחרון בטוקיו – האם יש סיכוי שנראה אותו מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר?
אבל עד שזה יקרה, לכו ל-"אוזן השלישית" וקחו משם את פרקי הסדרה. מחכה לכם חוויית צפייה לא-קלה, אבל משתלמת בהחלט.
* תודה לאלון בורודה על עזרתו בהכנת הכתבה.
- מורה נבוכים ל"אבנגליון"
- האתר הרשמי האמריקני
- Last time, on Anime
ראיתי
אני חייב לציין שאני מסכים עם הצופים שהתנגדו לסוף של הסדרה.
הוא מעצבן לא קשור והוא הורס את הצפיה בשאר הסדרה, והופך אותה לזכרון חמוץ ומריר ולא דווקא לחוויה טובה.
אבל לעומת זאת מבחינה קולנועית הוא מדהים ועשוי להפליא.
כך שאם היה לי את הידע שיש לי היום, אני מן הסתם הייתי מוותר על כל הסדרה וצופה רק בפרק האחרון.
(וחוסך ככה גם חצי מהמינוי שלי לאוזן. מדובר אחרי הכל ב11 פרקים).
לא ראיתי... לא הרבה...
לא אמורים להיות 24 או 26 פרקים?
דווקא הבנת בסדר
בשתי ההודעות כאן נפרשו שתי הגישות לגבי הסוף, והקהל עדיין לא החליט מה מהם משקף את האמת. כששאלו את הבמאי התשובה שלו הייתה: "ככה זה נגמר. הסוף הוא מה שאתה רואה בזה" (ממש לא ציטוט, עד כמה שידוע לי)
הקהל, אגב, לא אהב את סוף הסרט מסיבה מאוד פשוטה: עצם העובדה שהסרט הוצא הייתה כאילו ניצחון של הקהל, אבל הסרט עצמו התברר כנוק אאוט מוחלט לטובת מר בימאי.
במאבקים כאלה- אני תמיד לטובת האומן.
הבנת לא נכון
אבל עצם העובדה שהיית צריך להכנס לאתר עם הלינק לכתבה (כדבריך) כדי למצוא הסבר לסוף, זו כבר עובדה בעייתית.
למה אני צריך לחפש באינטרנט הסבר למה שראיתי.
למה אני לא יכול להבין לבד את זה מהסדרה?
הבנת לא נכון
איזה המשך של אבה משודר כרגע ביפאן???
שנתיים אחר כך. (ספוילרים)
ואילו אני הבנתי דבר שלישי.
"ההלם השלישי" לא התרחש. מה כן? אותו פרוייקט האינסטרומנטליטי המעורפל עליו עבדו ראשי NERV. אותה התעלות והתאחדות הנפשית של כל בני האדם עליה מדובר.
מרגיז? לא ממש. נכון, המאורע לא קשור ישירות לעלילת הסדרה, אבל מה לעשות, גם במציאות מתרחשים סיפורים בעלי השפעה גורלית שלא קשורים ישירות אחד לשני. פתאום נרצח ראש ממשלה, או מטוסים מתרסקים על בניינים גבוהים. קורה.
מה כן הרגיז? שני פרקים שלמים של ניתוח פסיכולוגי של שינגי. אם מישהו עדיין מתעתד לראות את הסדרה, פשוט ותרו על שני הפרקים האחרונים.
(כן, אני יודע שאף אחד לא יקשיב, גם אם מישהו בכלל יקרא את ההודעה אחרי כל הזמן הזה. אתם תראו את הפרקים, ואתם תתחרטו.)
איפה...
מי שראה את הסדרה/סרט יכול בבקשה להגיד לי איפה…
אני מת על Anime מכל סוג אבל בארץ קצט כשה ליהיות חובב של סגנון זה.
אז בבקשה תשלחו לי לאי-מייל
תודה ^_^
איפה...
ציינתי בכתבה שאת כל הפרקים אפשר להשיג באוזן השלישית. אבל אם אתה לא גר מספיק קורב לאחד הסניפים שלה (ואני יכול בהחלט להזדהות)…
בשביל אנשים כמוך בדיוק המציאו את המועדון הישראלי לאנימציה יפאנית, שזה אף פעם לא זמן רע להזכיר את הלינק אליו:
http://users.animanga.com/ianime
איפה...
ציינת גם שהם בקלטות, אבל לא לכולם יש וידאו…
שאלה חצי עוף: ראיתי בבלוקבסטר השכונתי דויד של (מה שנראה כמו) אנימה בשם "מטרופוליס". יש לך במקשה מושג מה זה? שווה צפייה?
ראיתי, בפסטיבל חיפה הלפני-אחרון.
לטעמי – מרשים, אבל לא מעניין. ההשקעה באנימציה היא עצומה, ורואים את זה, אם כי השילוב בין הדמויות החיות, שמצוירות בסגנון של ממורו אושי (אם אני לא טועה) והאלמנטים הממוחשבים הוא מאוד צורם. אבל הסיפור לא הצליח לעניין אותי, ונאלצתי להאבק כדי לא לנמנם קלות.
מה שהוא אמר.
איפה...
אם אתה גר רחוק מדי מהאוזן, ויש לך נגן דיוידי, אז ראיתי שיש כמה DVDים של אנימה בלייזר סנטר, שזאת רשת עם כמה סניפים בארץ (יש להם סניף אחד בהרצליה פיתוח).
יש גם שלושה DVDים של אנימה בבלוקבאסטר:
3. פוקימון (אויש!)
ירון
נ.ב: אני מת על העיצוב של האתר הזה, ואני לא מבין איך עשו שתיבות הטקסט יופיעו בצורה כזו לא מלבנית. זה מאוד יפה…
אבנגליון...
איך אהבתי את אבנגליון! אני עדיין אוהבת את הסדרה, אפילו שלא צפיתי בה זמן רב… הדמויות והיחסים ביניהן, הקשר לדת הנוצרית והיהודית, והסוף, שלדעתי נהדר, יוצרים משהו שונה.
אמרת שהרבה מעריצים מתנגדים לסוף, למה?
ואיך אפשר להזכיר רובוטים עם אנשים בתוכם, ואפילו את Gundam Mobile Suit ולא להגיד מילה על Gundam Wing?
תודה
תודה, תודה, תודה לרז גרינברג שעשתה את התיקון ומלאכת הקודש הזו וכתבה (רז זו בחורה? אני אכתוב כאילו כן, מתוך ניחוש, אם לא, אני מתנצל) את הכתבה על הסדרה המופתית הזו.
חבל שלא הייתה התייחסות למומנטים הקבליים בסדרה, אבל למי אכפת – זו בערך היצירה הגדולה ביותר שראיתי מאז שנהגתי לקרוא בדוסטוייבסקי. זו סדרה שממלאת אותי באופטימיות עצומה ובעצבות נוראית.
לקח לי הרבה שנים להגיע לצפות בסדרה (עכשיו סיימתי את הסדרה, אבל עוד לא צפיתי בסרט) וזו הייתה חוויה רוחנית ביותר. אני מעריץ את הילדים בני ה- 14 שצפו בסדרה בתור ילדים, כמו שכותבים פה חלק.
אתם הנוער שלנו, אתם הנוער של העתיד, אתם שינג'י.
זה נפלא! זה גדול!
אני בדרך כלל לא אוהב מנגה, אבל לעזאזל לא ראיתי מעודי כזה דבר, אני מתייפח מהתרגשות כבר יומיים.
שלום לכל החברים ותודה לכם.
עידו הרטוגזון
א. רז זה בהחלט בחור.
ב. לא מנגה – אנימה.
ג. אני לא ממש בטוח אם לתת לילדים בני 14 לצפות בסדרה הזו זה רעיון טוב, במיוחד אם אותם ילדים הם אכן העתיד שלנו – אבל שיהיה.
ד. תודה רבה.
תוכל טיפה להרחיב?
אמנם אהבתי את הסדרה, אבל בתור מי שחושב ש"קאובוי ביבופ" יותר טוב, ולא אהב את שני הפרקים האחרונים (שלא לדבר על הסרט המזעזע) מסקרן אותי לדעת מה פספסתי. ייתכן מאוד שאני אתפתה לצפות בהכל מחדש, לאור הניתוח המתאים.
אני לא מתיימר לענות במקומו, אבל
לדעתי – כדאי מאד לתת לסדרה עוד צ'אנס (בייחוד לאור העובדה שביבופ לא מצליחה להתחיל אפילו לדגדג את העומק והמורכבות שאבנגליון נוגעת בהם). אם לא אהבת גם בצפיה שניה – לא נורא, לפחות ניסית שוב.
אני, אחרי צפייה אחת הייתי המום. זו סדרת האנימה הטובה ביותר שראיתי עד היום, והיא קשה לעיתים לצפייה ולא מתפשרת. אני מעריץ מושבע שלה, ומכריז בכל פה שהיא שולתט!!111
אבל ברצינות…
אגב, תודה לכל האנשים שכתבו כאן והאירו את עיני בכל מיני נושאים הקשורים לסדרה.
אחחח אבה שלי...
כיום אני אב למארז חדש ול3 ווליומים מסדרת הפלאטיניום החדשה בה הוציאו את אבנגליון ואני לא מפסיק לראות !
זה יוצא בינתיים מפרק 1-14/13.
ואני כבר הספקתי להזמין מראש את הווליום הרביעי שיגיע בסוף החודש והכל במחירים מצחיקים!!
המסנג'ר שלי (שהוא גם האימייל האמיתי שלי…):
–גיא
יש מישהו שיכול לעזור לי
יש מישהו שיכול לענות לי על הרבה שאלות (25) בקשר לסידרה ולשני הסרטים
אני כנראה לא יהיה זמין כך שהמייל שלי הוא
האם ה- DVD של הסידרה באוזן השלישית הוא עם כתוביות בעברית?
לא.
עד כמה שזכור לי אין פרק ספציפי שממנו הסדרה מתחילה לצבור גובה. מה שכן, הבדיחות באמת הולכות ונעלמות עם הזמן ומתחלפות יותר ויותר בשינג'י בוכה (ובסוף גם עוד כמה אנשים בוכים) אז אם אתה רוצה דרמה יש למה לחכות.
אני מציע לך להמשיך לראות עד הסוף, ואפילו לנסות את שני הפרקים האחרונים – רק דבר אחד חשוב: בלי ציפיות. תתייחס אל זה בתור בידור לא מחייב. הטררם שעשו מהסדרה הזו יכול לגרום הלם למי שלא בראש שלה, והיה נהנה מאוד אחרת.
באיזה פרק...
מבפרק 16 רוב הצופים מסכימים שהעלילה מתחילה באמת לפתח את הסדרה
אני מעריץ מושבע של הסידרה.
קוראים לי אופיר ואני גר במודיעין. התחלתי לראות את הסידרה לפני חודשיים בערך כשראיתי פרסומת של זה בהוט. למען האמת, לא אהבתי בכלל סדרות וסרטי אנימה (חוץ מבודדים), אבל אני חייב לציין ש נאון ג'נסיס אבנגליון זו הסידרה הכי יפה שראיתי בחיי.
קראתי את התגובות שלכם ובקשר לאלה שלא אהבו את שני הפרקים האחרונים, אתם בטח תאהבו את end of evangelion, אך הסוף בפרקים האחרונים הוא גם מאוד משמעוצי, מכיוון ששם רואים את התאוששתו של שינג'י ואת הצד הפסיכולוגי והפנימי של הסידרה (שהייתה הרבה מאוד במהלך הסידרה).
לדעתי שני הפרקים האחרונים מצויינים ומשלומים, ושני הסרטים – Death&Rebirth ו The End Of Evangelion גם, אבל פחות.
אם מישהו רוצה לדבר על הדירה זה המסנג'ר שלי: ofirbb@hotmail.co.il
קוראים לי אופיר, בן 13.
אני מעריץ מושבע של הסידרה.
למה שהבמאי ירצה לנקום ולהרוס את הסידרה…סליחה היצירה של עצמו? אני עוד לא ראיתי את end of ebagelion, אבל ראיתי את death & rebirth והסוף מש ממש מתח אותי אני כבר מת לראות אותו!
לומר שחליפות שריון נשלטות אדם
הן הדבר המגניב ביותר במד"ב אפשר היה לכתוב רק ב-2000, בטרם היות מטריקס רבולושנס.
ומעבר לזה – גניטה, הרבה יותר מגניב.
"גניטה זה מגניב"
אפשר היה לומר רק לפני היות "ג'אמפר".
וחליפות השיריון היו אולי נקודת האור היחידה ב"רבולושנס".
כנראה שכל דבר טוב ניתן להרוס,
אם (לא) תתאמץ מספיק.
או אם תלהק את היידן כריסטנסן, זה כנראה יעשה את זה, ביג טיים.
והטלפורטציה עקב טביעה היא פשוט ריפ-אופ נוראי של "פני מועדות לכוכבים" הנפלא. אולי מישהו ירים את הכפפה (או המסכה) ויעשה מזה סוף-סוף סרט?
לטעמי החליפות האלו היו בין נקודות החושך של הסרט הנ"ל. עד היום אני תמה איך האקשן בתוך המטריקס היה כל כך מגניב והאקשן מחוץ לה היה כל כך, לא מגניב, מחוסר מילה אחרת.
סתם תהייה רז,
האם צפית בסדרת הסרטים החדשה? ואם כן מה חשבת על הסרטים שיצאו עד כה?
צפיתי בסרט הראשון ו(עדיין) לא המשכתי הלאה
יש משהו מעייף בלראות את אותו הסיפור עוד פעם ועוד פעם, אפילו כשזה הסיפור של סדרה כמו אבנגליון. כמה אפשר?
אז זהו
שזה לא באמת ריבוט, רק הסרט הראשון הוא זהה לכמה פרקים הראשונים, אחר כך מסתבר שזה בכלל המשך לסדרה המקורית. שהעולם של אוונלגיון כל הזמן נוצר מחדש ובעצם שסדרת הסרטים הזו היא כנראה הסוף האמיתי של הסדרה. חבל אז לפספס אותה.
סליחה, התכוונתי שזה לא רימייק
זה בעצם כן ריבוט, אבל כמו שאמרתי באותו זמן זה גם המשך, כמו סטאר טרק של ג'יי ג'יי אברהמס.