 |
||
| פיטר וויר ('המופע של טרומן', 'ללכת שבי אחריו' ועוד דברים טובים) לא ממהר, ולוקח הפסקות ארוכות מאוד. לכבוד יובל חמש שנים לסרטו האחרון, הוא מכריז על הסרט הבא: 'הדרך חזרה', סיפור מלחמת-העולם-השניה על בריחה מגולאג בסיביר. |
18.10.2008
|
|
יומית
פיטר וויר ('המופע של טרומן', 'ללכת שבי אחריו' ועוד דברים טובים) לא ממהר, ולוקח הפסקות ארוכות מאוד. לכבוד יובל חמש שנים לסרטו האחרון, הוא מכריז על הסרט הבא: 'הדרך חזרה', סיפור מלחמת-העולם-השניה על בריחה מגולאג בסיביר.
פיטר וויר ('המופע של טרומן', 'ללכת שבי אחריו' ועוד דברים טובים) לא ממהר, ולוקח הפסקות ארוכות מאוד. לכבוד יובל חמש שנים לסרטו האחרון, הוא מכריז על הסרט הבא: 'הדרך חזרה', סיפור מלחמת-העולם-השניה על בריחה מגולאג בסיביר.
ברוב המקרים, הייתי מבטל בבוז
סיפורי גבורה מלחמתיים נוטים לקיטש ופטריוטיזם מוגזמים. מה גם שבריחה מגולאג זה כל כך המלחמה הקרה. אלא שלפיטר וויר יש יכולת נדירה לקחת תסריט משעמם לכאורה (הם רודפים אחרי ספינה ויש להם זואולוג!), או רווי קיטש (ללכת שבי אחריו) ולעשות ממנו מוצר קולנועי משובח.
ובל נשכח את ''גליפולי''
שבו וויר לקח תבנית לכאורה דומה לסרט שזכה באוסקר איזה שנה קודם ("מרכבות האש"), שידרג אותו בעשרים דרגות לפחות ויצר את אחת מסצינות הסיום האפקטיביות ביותר בתולדות הקולנוע.
אני כבר שנים לא כותב באתר הזה הרבה, אבל כל פעם שהשם של וויר מוזכר, אני מתעורר. איזה במאי גדול.
האמת שגם אני
פיטר וויר הוא במאי מקורי ונהדר, אבל יש בסרטיו משהו קשה: כבמאי, הוא תמיד הצטייר לי כאחד שבסרטים שלו תמיד מנסה שוב ושוב להגיע לרמה של הגדולים באמת, אך תמיד מפספס איכשהו, בין אם הבימוי שלו פגום איכשהו או שהתסריט בעייתי. בכל סרט שלו, על אף כל ההערכה שאני רוכש לרובם, יש משהו נוקשה, או לא מתאים, שמונע מהם ללכת עד הסוף ולהגיד לרמה גבוהה באמת . 'ללא פחד' הוא היוצא דופן מבחינה זו (והוא ללא ספק הסרט הטוב ביותר של וויר ואחד הסרטים המצמררים ביותר שראיתי), אבל בכל השאר, ב'ללכת שבי אחריו', ב'טרומן' ומעל הכל, ב'פיקניק בצל ההר' (אחד מהסרטים בעלי הפוטנציאל שהכי התבזבזו עם תסריט פשטני במקצת ועם בימוי יבשושי – דבר שלא מתאים לוויר) – יש למרות מעלותיהם הלא רגילים, משהו שפשוט לא עובד לחלוטין, ומונע מהם להיות יצירות ברמה גדולה באמת.
אך בלי קשר, בכל פעם שמדברים על פיטר וויר, גם אני צריך להצטרף. למרות שסרטיו לא מושלמים, הוא עצמו במאי משובח מאוד שמאז ומתמיד אהבתי. נראה איך הסרט הבא שלו יהיה. אולי הפעם הוא יצליח בגדול.
לדעתי
אני מסכים לגבי פיקניק בצל ההר. אבל לא לגמרי. וויר היה נפלא והצליח באמת ליצור תחושה של חלום. התסריט אכן היה קצת בעיתי או יבשושי כהגדרתך.
גם אצלי הסרט האהוב עליי של וויר הוא "ללא פחד". הרבה פעמים כשאני חושב על סצינות הסיום הגדולות בתולדות הקולנוע (אתם יודעים. "החשוד המיידי", "קזבלנקה" "הסנדק 2" וכל מיני כאלה). אני צריך להודות שכנראה סצינת הסיום של הסרט הזה היא האפקטיבית ביותר אי פעם.
אני גם מסכים לגבי "ללכת שבי". הסרט היחיד של וויר שראיתי, שלא הצלחתי להתפעל ממנו.
אבל סרטים כמו "גליפולי" "טרומן" ו"אדון ומפקד" הם בעיניי מבריקים לגמרי. לא היה בהם שום דבר שלא עבד. ומבחינתי במאי שעשה כל כך הרבה סרטים גדולים באמת, ובעיקר במאי שהצליח להגדיר מחדש את הסוף הקולנועי המוצלח – הוא תמיד דבר מרגש.
אגב סיומים גדולים..
לסנדק הראשון יש סצינת סיום מעולה לא פחות. אבל לדעתי יש שלוש סצינות סיום בלתי נשכחות שהן גדולות באמת:
-צ'יינהטאון
-סינמה פרדיסו
-התפוז המכני
ובל נשכח את ''גליפולי''
אולי דווקא כן נשכח את 'גליפולי'? ראיתי את הסרט עכשיו ולדעתי הוא ממש גרוע.
קודם כל, כל הסרט מרגיש כמו build up אחד גדול לסצינת הסיום שאתה מדבר עליה, וגם היא לא עושה שום דבר שקובריק לא עשה טוב יותר בPaths of Glory (אני יודע, 50 שנה, לך תזכור).
כל הדמויות בסרט שטוחות וחסרות משמעות, מלבד שני הגיבורים ושוב – האופי שלהם נועד רק בשביל לשרת את הסצינה האחרונה.
אהבתי הרבה מסרטיו של וויר, אבל הסרט הזה הוא בזבוז מוחלט של זמן.
לפחות חלק מהזמן הזה הוא היה עסוק בפיתוח פרויקט אחר
שעל פי ימד"ב הוא כבר לא עובד עליו: "זיהוי תבניות" על פי הספר של ויליאם גיבסון.