אני עוד זוכר זמנים שבהם,
בתקופה זו של השנה, דנית
היתה מספרת ליומנה עד כמה
היא שמחה להיות סוף סוף
בכיתה ג'. המוני תלמידים
ותלמידות צועדים בימים אלה
בחדווה חזרה לבית הספר, כשהם תומהים איך קרה שהשנה אין שביתה (ומורידים לקרשים את הרייטינג של 'עין הדג'. אנשים, אתם לא עושים שום שיעורי בית לפני שאתם כותבים לפחות תגובה מנומקת אחת באתר. זה ברור?), והולכים פחות לקולנוע, מה שאומר שגמרנו עם הבלוקבסטרים הענקיים, מעכשיו נחזור לשפיות ולסכומים סטנדרטיים (ומשעממים) יותר.
בארה"ב נחגג השבוע Labor Day, "יום העבודה", חג מעפני שאף אחד לא אוהב, ולראיה: צופה בסרטים אמריקאיים היה יכול לחשוב שכריסטמס, למשל, חל פעמיים בשבוע, אבל קשה להיזכר אפילו בסרט אחד שמתחרש ב"לייבור דיי". אפשר להבין את זה – חג ששוכן בדרך קבע בתחילת ספטמבר, בדיוק עם החזרה ללימודים (לא רק אצלנו) לא יכול להיות פופולרי. ההמונים המדוכאים, כאמור, לא במצב רוח לראות סרטים, ולכן "יום העבודה", למרות שהינו סוף שבוע ארוך (ארבעה ימים), הוא באופן מסורתי אחד מסופי השבוע החלשים ביותר בשנה בקופות הקולנוע. השנה הספיקו 15 מיליון דולר כדי לכבוש את המקום הראשון בטבלת מעקמי הקופות – ומדובר בשיא "לייבור דיי" של כל הזמנים. וכל זה כשההוא-הא של הקיץ עדיין טרי בזכרון (באם! 50 מיליון! בום! 70 מיליון! זוכרים? אח, ימי הקיץ היפים ההם).
מכיוון שציפיות גדולות אין מסוף השבוע הזה, האולפנים בוחרים להפיץ בו סרטים שאין להם הרבה מה להפסיד ממילא. השנה מדובר בשני סרטים בעייתיים: שניהם מכוונים בעיקר לנוער, אבל מדורגים R (בני נוער מתחת לגיל 17 חייבים במלווה מבוגר, עניין מבעס לכל הדעות), כשאחד מהם בעל פוטנציאל מגניבות אך חסר כל כוכבים, והשני בעל כמה כוכבים אך סובל מבעיות תדמית קשות. בהתחשב בנסיבות, שני הסרטים דוקא עמדו בציפיות, ואף למעלה מכך.
הסרט שזכה בכבוד המפוקפק של התואר "אלוף לייבור דיי של כל הזמנים" הוא 'Jeepers Creepers' סרט אימה בכיכובם של ג'אסטין לונג (נראה לאחרונה בתפקיד המעריץ המומחה ב'גאלאקסי קווסט') וג'ינה פיליפס (ידועה בעיקר בתפקיד המזכירה של בילי בכמה פרקי 'אלי מקביל'): שני שחקנים אלמונים, סרט דל תקציב, שם דבילי וגם הביקורות לא משהו, אבל שיחקו אותה. בסרט הם משחקים אח ואחות שבמהלך מסע במכונית הביתה נתקלים ב"משהו מזוויע במרתף כנסיה". גם הטריילר של הסרט לא מגלה הרבה יותר. נראה שאת רוב הסרט מבלים האח והאחות כשהם נמלטים ממשהו שמנסה לאכול אותם, אבל למרות זאת הוא נחשב לטוב ומקורי יותר מאלפי חיקויי 'צעקה' של השנים האחרונות, אז אולי עדיף לדעת עליו כמה שפחות.
הסרט השני הוא 'O' (ובעברית: או. לא מילת התנאי, האות האנגלית), עיבוד מודרני טינאייג'י ל'אותלו' של שייקספיר. הסרט מתרחש בתיכון בן זמננו, ולא מדבר בשפה שייקספירית, אבל מבחינת הסיפור הוא נאמן למקור של שייקספיר – מה שאומר שהוא מכיל הרבה דם וטרגדיה. תגידו: אבל עיבודים נוסח אם-טי-וי לשייקספיר זאת האופנה של לפני שנתיים! ועל כך אענה לכם: נכון בהחלט. 'O' באמת הופק לפני שנתיים, בזמן ששייקספיר-לנוער היה ה-דבר (ג'וליה סטיילס, המככבת בסרט הזה, היא מומחית לנושא: פרט ל'O' היא הופיעה גם ב'המלט' מודרני, וב'10 דברים שאני שונאת אצלך' המבוסס על 'אילוף הסוררת'). אלא שאז קרה הארוע המזעזע בקולורדו, שבו 13 תלמידים ומורים נרצחו ביריות על ידי מי שמחוסר ביטוי אחר ייקראו "חבריהם לכיתה". חברת 'מירמאקס', שהפיקה את הסרט, ראתה דימיון מסוים בין התרחשויות בו לבין הארוע האמיתי, נבהלה, והחביאה את הסרט מתחת לשטיח עד שזה יהיה שוב בסדר להראות טינאייג'רים יורים. לכן אל תתפלאו אם בסרט הזה ג'וליה סטיילס נראית צעירה יותר מכפי שהיא היתה ב'ריקוד צמוד'. בהתחשב בתנאי הפתיחה הלא מוצלחים ובהפצה המצומצמת יחסית, ההישג של 'O' – הכנסות של 7 מיליון דולר – הוא מכובד.
בניגוד לשבועות קודמים, שבהם כל הסרטים שגילם יותר משבוע הידרדרו כמו קורקינט בלי ברקסים במורדות חיפה, השבוע רוב הסרטים שמרו על יציבות מרשימה, וחלקם אפילו הכניסו השבוע יותר מאשר בשבוע שעבר. אמנם בכך אשם, בין השאר, היום הנוסף שנכלל בסוף השבוע הזה, אבל למה לנטפק. ההמשכונים של 'שעת שיא' ו'אמריקן פאי', שני הבלוקבאסטרים היחידים ברשימה – עכשיו, כש'כוכב הקופים' עזב אותה סופית – נמצאים עדיין גבוה, במקומות השני והשלישי, ו'שעת' הצליח אפילו לדלג מעל 'פאי', שהחזיק במקום הראשון בשלושת השבועות האחרונים. 'שעת שיא 2' נמצא במרחק של צעד וחצי מלהפוך לסרט השלישי השנה שיחצה את קו 200 המיליון, והוא יירשם, בסופו של דבר, כסרט השני-הכי מצליח של הקיץ בארה"ב, אחרי 'שרק', כמובן (אחריהם ברשימה, בסדר יורד: 'המומיה 2', 'פרל הארבור', 'פארק היורה 3', 'כוכב הקופים', 'The Fast and the Furious' ו'טומב ריידר').
אני מקווה שחובבי קוין סמית' שבקהל לא תומכים במסורת לפיה יש לירות במביא הבשורות הרעות. מול היציבות של הסרטים האחרים ברשימה השבוע, בולטת הירידה של 'ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית' – מ-11 ל-6 מיליון, ומהמקום השלישי לשמיני. ספק אם נראה אותו בעשיריה גם בשבוע הבא. אין מה לעשות, כנראה שקוין סמית' הוא עדיין עניין למספר מצומצם של משוגעים לדבר, והמשוגעים ראו את הסרט כבר בשבוע שעבר. אם זה עוזר, גם 'Summer Catch' סבל ירידה לא קטנה. זה לא עוזר? נו טוב, ניסיתי.
בשבוע הבא, למרות ששוברי קופות לא נראה, מפאת העונה, מגיעים לפחות שני סרטים מעניינים: 'Rock Star', מעין 'כמעט מפורסמים' למתקדמים עם מארק וולברג, ו'המוסקיטר' – סיפור שלושת המוסקיטרים עם סצינות לחימה מרשימות מהרגיל. ספטמבר נפתח בנימה אופטימית, אולי דוקא לא יהיה משעמם.
הרשימה המלאה: הסכומים מייצגים הערכה על הכנסת הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים; הסכומים בסוגריים מייצגים את הכנסתו הכוללת של הסרט עד היום.
מה, אין דוחק''ו של לונג ג'ון?
באמת מוזר…
מי היה מאמין ששעת שיא 2 יהיה כזו הצלחה… מסקנה: הזמן הכי טוב להוציא שובר קופות הוא בסוף.
ולטובת האהרו"כ, נשאיר את כל שאר המחשבות שיש לי (לא הרבה. בסך הכל, סוף שבוע חלש) לאח"כ.
טוב, כנראה שאין מנוס
מלשים את הקלפים על השולחן ולשאול בבושת פנים:
מה זה האהרו"כ הזה???
מה אומרות ראשי התיבות?
שמתי לב שאנשים נוטים לכתוב את זה כל פעם שהם מגיבים ראשונים, אבל את הפעם הראשונה בה נוסד המונח הצלחתי לפספס איכשהו…
אז תענו בשקט ויחד נשמור על פרופיל נמוך…
(אולי לא הרבה אנשים יקראו את ההודעה הזו וכבודי יינצל?)
עינת
ושוב....
לטובת המצטרפים החדשים:
אהרו"כ – אני הראשון וכו' (ר"ת). שמחה ילדותית על עצם הכבוד להיות כותב התגובה הראשונה, ובמקביל – גם ציניות והבעת זלזול קלה בתרבות תגובות הPost-First ("איזה כיף, אני ראשון!"). מטעמי נוחות קוצר
לראשי-תיבות בלבד.
בכלל, אתם מוזמנים להסתכל במילון האתר (לינק למטה ליד צוות האתר וכתוב לדג)
ואגב, אולי כדאי שיהיה לינק קצת יותר בולט ….
או, סוף סוף!
לא פלא שלא ידעתי על קיומו של המילון – הוא מוחבא ממש טוב…
או במילים אחרות: אפילו בחוזה הדירה עליו חתמתי בעברי הרחוק היו אותיות יותר גדולות.
עינת
ושוב....
ואני זוכרת שמישהו העלה את הרעיון לכתוב מילון לאתר,ורדפיש פסל את הרעיון עם כל מיני טיעונים מתחמקים ומעורפלים,כמו הטיעון שאין כ"כ הרבה מונחים לעשות מהם מילון.והנה,עוד מעט יש לנו מיני אבן-שושן!
האם זיכרוני מטעיני,או שהדג נכנע לדעת הקהל?
רגע,
אז ג'יי וסיילנט בוב לא סבלו מתסמונת ה"50%"?
גם זה הישג, לא?
לא הייתי קורא לזה הישג
בגלל מבצע שנערך בבתי הקולנוע בארה"ב כל הסרטים קיבלו יום בונוס אחד מתנה,4 ימים במחיר של סופשבוע,וסרטו של קווין סמית לא הצליח לנצל זאת וירד בכל זאת ירידה משמעותית לעומת סרטים אחרים שהגדילו את ריווחים משבוע שעבר(מאורע נדיר בהחלט).
לגבי לייבור דיי,
אני לא בטוחה אם היה סרט ספציפית על זה, אבל אם זכרוני אינו מטעני, בסרט "אמא סדרתית" (קתלין טרנר?) האמא מחסלת מישהי בגלל שהיא הלכה עם נעליים לבנות אחרי לייבור דיי. עד כדי כך החג המטופש הזה חשוב להם… P-:
(לא, אני לא אשים סימן ספוילר! מי שחושש מספוילר ל"אמא סדרתית", זבש"ו).
לא תאמינו מה מצאתי.
את זה:
http://us.imdb.com/Title?0192222
את זה:
http://us.imdb.com/Title?0202450
ואת זה:
http://us.imdb.com/Title?0151278
אמא'לה!
הסרטים האלו נשמעים ממש ממש...
אבל העלילות נראו לי קצת מינימליסטיות.
אוף, ואני כבר חשבתי
שמצאת שחקן עם 7 צעדים לקווין בייקון.
הקטע ב"אמא סדרתית" גרם לי לחשוב הרבה, במיוחד אחרי ששמעתי את אותו כלל גם בסרטים אחרים. למה נעליים לבנות? למה לייבור דיי? מה הקשר? אז אני מנחשת שלייבור דיי מסמן את תחילת הסתיו, ונעליים לבנות נחשבות למשהו של קיץ בלבד אצל האמריקאיות מהזן הפולני.
חיפוש קצר העלה שזאת המסורת,
אך לא הצלחתי למצוא את המקור.
מספר לינקים מעניינים –
לבוש ערב רשמי – http://www.bibntux.com/guideline.htm
http://www.committment.com/desiree.html (זהירות מגרביונים לבנים!)
עוד קונספטים מיושנים – http://www.drdaveanddee.com/outmoded.html
חיפוש קצר העלה שזאת המסורת,
המסקנה שאני הגעתי אליה היא שנעליים לבנות מסמלות את המעמד הגבוה (כי הן לבנות), ומכיוון שיום הפועלים שייך לצוארון הכחול, זה לא מקובל לחגוג עם הפועלים ביום העבודה, וישר למחרת לחזור להיות בורגנים (?) .
(זאת רק תיאוריה)
הבוז ל-rock star
גונבים בלי בושה מהסיפור האמיתי של ג'ודאס פריסט ואפילו לא מכניסים שיר אחד שלהם לסרט,
שלא נזכיר את העובדה שהשם ממש מפגר.
הבוז ל-rock star
זה לא בדיוק איזו הפקה מחתרתית.. זה במוצהר הסיפור של ג'ודאס פריסט, ודווקא בגלל זה היה מטופש אם היו שמים בפסקול שיר של הלהקה האמיתית..
חוצמיזה, שאם הם היו צריכים לשים שיר מהתקופה של פוסט האלפורד, עדיף כך.
הבוז ל-rock star
ההפקה די זרקה את חברי הלהקה מכול המדרגות (ולראיה הקישור בינהם לבין הסרט לא מוזכר לא באתר הרישמי ולא בימד"ב).
מה שכן
ג'ודאס פריסט פוסט-הלפורד הם ללא ספק הלהקה הכי זועתית שאי פעם שמעתי
המשך יבוא?
לפי מבט קצר ברשימת סרטי הקיץ המובילים (מסתבר שהיו 48 סרטי קיץ מובילים, מרשים )
ניתן להסיק מספר דברים לגבי קיץ 2002 :
1) למרות נתוני פתיחה קצת חלשים, רוב סרטי ההמשך בסופו של דבר הצליחו לא רע, אם כי לא באופן מדהים – "מת לצעוק 2" ו"דוק דוליטל 2", היו אמורים לפי התחזיות של לפני הקיץ להביא מספר עצום של ברנשים- בפועל, למרו תשאף אחד מהם לא נכשל, הם השאירו תקווה לאולפנים בנוגע לסרטי המשך.
ובסוף גם AP2 הראה עד כמה סרט המשך יכול להיות מוצלח כלכלית, לצד "שעת 2" וJP3, שכאמור הרוויחו בדיוק מה שהם היו אמורים להרוויח, ולא יותר
(הרי אני מאמין שהיו חששות מסוימות בנוגע לJP3, הרי עצם העובדה שס פילברג לא ביים, וAI ברקע, ועייפות מדינוזאורים- יכלה בקלות להפוך את הסרט לפיאקסו לא קטן- למזלו זה לא קרה. עד הפעם הבאה)
2 )הפתעה לרוב כהן, במאי שנוא עלי מאז "לב הדרקון" האיום (מיושבן, ילדותי, משעמם) ו"לכודים", שהיה מבוסס על חמש דקות מדהימות בID4 (הקטע במנהרה עם האש) שהפכו לסרט שלם, משמים, לא הגיוני, קיטשי, ובכייני –
"המהירים והעצבניים" נראה כמו "עקיצה ב60" המשופר- יותר מכוניות, יותר אקשן, אבל בלי שחקנים מפורסים- חסוך כסף, שהלך על האקשן- צעד נבון.
3) טים ברטון עשה זאת שוב- לפחות מבחינה מסחרית- "כוכב" גרם לעוד מפיקים להחתים אותו על פרוייקטים לעתיד, לא בטוח אומנותיים ומיוחדים, אלא יותר מסחריים. סמאח שדעך שוב?
4) ניתן לשכוח מהמשכים ל"אבולוציה" ול"פיינל פנטסטי"- הסרטים יעלמו לדויד לוידאו, שם יתגלו בעתיד, ואולי יהפכו לסרטי פולחן (כפי שהם צריכים)
5) סרטי נעורים רציניים, כמו "מטורפת/ חתיך" הם עסק לא רווחי. קומדיות תמיד עדיפות- "בלונדינית חוקית" וAP2
לכן גם מהז'נאר הזה יהיה מנוחה.
לבסוף, אני לא מבין למה דיסני בוכים- "אטלנטיס" לא היה כל ךכ כישלון, ו"the princes diarias"
הרוויח לא רע ביחס לסרט צפוי מאוד, לילדות עד גיל 14.
החורף עוד מעט מגיע. סרטי "אוסקרים" מנופחים ודרמות קורעות לב (???)- כנראה שלקיץ החם הזה היו כמה יתרונות…
סרטי נעורים רציניים?
סרט נעורים לא אמור להיוץ, בהגדרה, לא רציני?
ואם לסרטים איכותיים אתה מתכוון, או שיש בהם קצת יותר עומק מהממוצע, הרי שלמיטב זכרוני קלולס הרוויח לא רע.
הגדרות נעורים
החל מ"מועדון ארוחת הבוקר", השתרש בהוליווד העיקרון שסרטי נעורים יכולים להיות גם מצחיקים ומהנים, ועם זאת בעלי גוונים יותר רצינניים- עם זאת, קצת מאוחר יותר, כאשר "נקמת היורמים" יצא לאקרנים, נוצרה נשיה נוספת- סרטי טמטום טהור, חביבים להפליא, מלאים בעירום מלא( היום כבר פחות, הרבה פחות)
ומעל הכל- שחקנים שיגדלו ליוהת משהו או לא (ע"ע אנטוני אדוורס)
עם זאת, המחשבה החינוכית צינית של הוליווד, על כך שדרך סרטי נעורים ניתן ללמד משהו את הברנשים הצעירים, זוכה מדי פעם לסרט- ע"ע "את מטורפת.. שם גרוע" עדיין, למרות שמאחורי טריילר סביר מתחבא סרט דרמה ממש, ללא קטעי קומדיה, או אפילו לא קלות דעת- ממש דרמה.
עם זאת, בקופות סרטים כאלו אף פעם לא זוכים לאהבה. למי יש רצון וכוח לצפות בקריסטין דאנס בוכה בלי חזייה, שניתן לראות אותה "במועדדות" אם פונפונים?
"קלולס" באמת בולט באיכותו, ולפי דעתי, ניצב ביחד עם "מועדון", "שמתי ברז למורה" כאחד מסרטי שתפסו את הנעורים כפי שתמיד רציתי, כמו שהם אמורים היו להיות לי- מעין שילוב חלומי בין החיים בסדרה "פארק לואיס" לבין הקלות הבלתי נסבלת שלכל אחד בגיל 16 יש מכונית בשאר סרטי הנעורים.
רק כאן, צריך לחכות…
ורק רציתי להעיר כמה דברים
1. 'מועדון ארוחת הבוקר' – סרט ענק, כיום לצערנו מיושבן, אבל בהחלט בעל אמירה חזקה מאוד.
2. אי אפשר לעשות סרטי נעורים רציניים? אז מה זאת הסדרה ההיא עם היפיוף, הבלונדינית, הבת-של-הפושע, המון זיוני שכל ואגמים שמצולמים כל הזמן מאותה זווית? אני בטוח שכשהם ידיעו לקולג' יהיה גם סרט.
3. ביקורת על Crazy/Beautiful , פרי עטי, תופיע כאן (אם ירצה הדג) בקרוב .
הצעת שיפור קטנטנה
(מסקנות מהדרכת הנערה הפויקלותרמית על נבכי האתר)
היה יכול להיות מצוין אם הייתם מוסיפים איזה דף פשוט לאנשים חדשים באתר עם קישור בולט באזור של התאמה אישית \ חיפוש. זה חשוב כי האתר כבר לא כל כך מחתרתי ואקסלוסיבי וכרגע הוא לא כל כך מאיר פנים למבקרים אקראיים.
הדף צריך להכיל הסברים קלילים יחסית על אופי האתר והשימוש בו עם דוגמאות (לא כמו המסמך המשפטי המפחיד שתחת "תנאי שימוש" אלא יותר ידידותי ומפורט). דוגמאות לתורה שבע"פ שיש ללקט:
מבנה האתר
1. מה זה דוחק"ו, יומיות, מה עושה ההתאמה אישית, איך מתפרסמות כתבות ומי יכול לשלוח כתבות לפרסום (למה לא פרסמתם כתבה על הסרט הזה והזה…) וכמובן, (האהובים עלי) מה אתם עושים עם כל הרווחים (מצחיק, אה?) ומה זה הטל הזה שמתקן דברים.
הצבת הודעות נאותה
2. אין להציב הודעות חסרות תוכן, שסובלות מעודף\מחסור ניכר בסימני פיסוק, נאצות אישיות או לא מקוריות ומנומקות וכו' כי הם ימחקו (האלרגיות של הדג).
3. מומלץ לנמק את דיעותיך ו\או לתת דוגמאות, ביחוד אם הדעה שלך שונה משל שאר האנשים ("שרק – משעמם. פוסטמן – ענק" דורש פירוט).
4. יש דבר שנקרא דוחק"ו. זה המקום בו יש להציב שאלות והודעות שלא קשורות לשום כתבה או יומית.
5. אם לא הבנת ביטוי מסוים (אהרו"כ, סמאח וכו'), נסה את מילון האתר (לינק למילון).
6. ספויילרים – דרך השימוש הנדרשת. אם בביקורת של שרק אתה מציב ספוילר למועדון קרב, לא מספיק לציין ספוילר אלא גם לציין שזה ספוילר למועדון קרב ולא לשרק.
7. נפלאות הימד"ב והאתר ההוא, נו, תרגומון או משהו (+ לינקים אליהם).
סוגיות טכניות מתקדמות (שיהיה מרוכז במקום נגיש)
8. איך מציבים קישור עם עוגן (למי שאין כח לחפש את הפתיל ההוא)
9. איך (לכל הרוחות!) מנצחים את מפלצת הסלשים הארורה(!)
10. איך אפסאלון ממליץ לצפות באתר עבור אנשים שמשום מה לא רוצים לעבוד את השטן. (זה לא מיותר כמו שזה נשמע)
רוב הדברים אמנם ברורים מאליהם אחרי חודש באתר, אבל למה לגרום לדגיגים צעירים לסבול חודש או להתיאש מהאתר? לדעתי זה יהפוך את האתר הכי טוב בארץ לאפילו יותר טוב…
צודק.
למען האמת, קובץ ראשוני של FAQ כבר נמצא בהכנה, אלא שאני אוסיף לו גם כמה מהנקודות שהעלת ובהחלט ראויות להתייחסות/ביאור.
ברוך הבא סתיו
היי רדי בייבי. ברוך שובך מהמילואים.
ביזנס:
אני חושב שזה הזמן לאיזה כתבת "מה צפוי לנו בחורף הקרוב", וכתבת "מה כנראה מצפה לנו בקיץ הרחוק (ברוך השם)".
דונט יו ט'ינק שוגר פלאם?
יש מתנדבים?
יש.
אבל אל תקדים את המאוחר. כתבה כזו תופיע בעתיד הלא רחוק מדי.
ג'וזי וקווין סמית'
השבוע, ארגנתי לעצמי פסטיבל קווין סמית פרטי, ולקחתי לעצמי מהספריה את הדוידים של Dogmae (מעולה) ו Mallrats (סביר מינוס). כשהחזרתי את הסרטים לספריה, הסרט שרץ בטלויזיה מאחורי הדלפק תפס את עיני.
"מה זה?" שאלתי.
"ג'וזי והפוסיקאטס" ענו לי.
ישר חשבתי על לונג ג'ון- מאמציך לא היו לשווא! הביקורת שלך יכולה לעלות עכשיו ב"מה היה" :-)
ג'וזי בלי קווין סמית'
אז מה בסוף? לקחת את הסרט? נהנית ממנו?
''הרכיבו לעצמכם
סרט בית ספר הוליוודי לטעמכם, וצבעו בצבעים עליזים"
(גודל התמונה :500K, לוקח קצת זמן לטעון אותה. שווה)
לחלוטין עוף, ולכן בדו''חקו:
שמתי לב שיש פה לא מעט אנשי מד"ב/פנטזיה, ולכן אם אפשר אזרוק שאלה לאוויר:
מה המקום הרציני והמוצלח ביותר לשלוח אליו סיפורי מד"ב או פנטזיה או בערך-פנטזיה בעברית? (כתב-עת, אתר אינטרנט, משהו…) יש לי כמה סיפור טובים (לדעתי) פרי עטי שתהיתי אם מישהו מכיר מקום שיתעניין לפרסם אותם.
ושוב, סליחה על העוף.
לא, לא, לא, לא...
אם אתה רוצה ביקורות בונות רציניות על הסיפור שלך אתה תעשה את שיקול הדעת הנכון ותבחר בפורום של האגודה.
במה חדשה הם חבורת דיוויד מאנינגים שנוטים להתנפל בקריאות הידד על כל סיפור שנופל לידיהם – ממש לא רעיון טוב אלה אם כן אתה זקוק נואשות לטפיחה על הביטחון העצמי.
איחסה במה חדשה!
צר לי, אבל אני *ממש* לא רוצה להיות אחד מ- 4000 יוצרים המפרסמים 39000 'יצירות' בלי שום ביקורת. חיפשתי מקום *רציני* עם תגובות *רציניות* ואכן הלכתי לפורום הסיפורים ואף קיבלתי תגובות (וזה המקום להודות לבוג'י על ההפניה). אמנם היו קצת תגובות אלימות, אבל לא יותר ממה שאני יכול לעמוד בו.
אשכרה גנבת לי את התגובה.
איך שראיתי את המילים "במה חדשה" רציתי להגיב "איכסה במה חדשה". אתר לגרפומנים, בלי טיפת ביקורת, שטוב רק אם אתה רוצה לאחסן את הסיפורים שלך ואז לשים אליהם לינק בכל מיני אתרים אחרים.
אגב, *קצת* בקרת איכות יש להם – אני לא מצליחה למצוא את הלינק, אבל היה פעם איזה סיפור גרוע במכוון שנשלח אליהם ולא פורסם. הסיפור פורסם בפורום מד"ב והוא אכן מזוויע. אם אני אמצא את הלינק, אני אפרסם אותו.
מצאתי!!!
http://forums.ort.org.il/scripts/showsm.asp?which_forum=190&mess=717490
לא רע. :)
אבל משום מה ראיתי ב"במה" הרבה סיפורים לא פחות גרועים מזה. איך תסבירי את זה?
פשוט
מישהו הדליף ל'במה' שזה תרגיל. גם אני ראיתי בבמה יצירות הרבה יותר גרועות.
רגע, רגע, רגע!
אני באותו צד שלכם! גם לדעתי במה חדשה זה פיחסה שלא נראה כדוגמתו!
הייתכן שהגבתם במקום הלא נכון? הייתכן שהמילים "במה חדשה" יצרו רפלקס קטילה מותנה?
נעלבתי…
אין מה להיעלב!
ההודעה הייתה המשך להודעה שלך, והתנגדות לזו של מייפל.
לא לקחת ללב.
אוקיי, נרגעתי.
מותר להאשים את השעה בהבנה הלקויה שלי?
השעה לא אשמה!!
אני מזועזעת מהיקף ההאשמות שמדביקים לי אנשים מסויימים באתר הזה. במקום לקחת אחריות למעשיהים הם בוחרים להאשים את השעה, כלומר אותי. ואתם יודעים מה? נמאס לי! אני לא אשמה בזה שאתם טועים או לא מבינים דברים אז די להאשים אותי!
השעה, יוצאת מפסיביותה הרועמת.
אוף.
הבאתי את "במה חדשה" כדוגמא. אני מניחה שפשוט לא ביקרתי שם מספיק פעמים (רק בעקבות לינקים שמצאתי באתרים מסויימים). משום מה חשבתי ש*יש* שם בקרת איכות, וגם ביקורות.
אופס.
סליחה.
_________________
יום לא-הולדת שמח,
גל
חידושים בעין הדג ובדוח מודמים
שלום כולם! עוף בתנור…
באתי להכריז על חידוש מרנין שנוסף לאחרונה לעין הדג וחידוש שנוסף לפני דקות מספר לדו"ח מודמים שבורים…
אם תיכנסו לעינדקס תגלו שיש בו את מספר התגבות של כל כתבה/סקר/יומית. לינק: http://www.fisheye.co.il/storylist.php3?SortOrder=category_id
כתוצאה משינוי זה, בדו"ח מודמים שבורים נוספו כל הסקרים הקיימים (ולא רק החדשים מביניהם), ומתעדכן בתדירות של פעם בחצי שעה. לינק: http://alon.wox.org/cgi-bin/stats.pl (משתמשי אקספלורר יאלצו לחפש באתר את הלינק המתאים להם).
בנוסף, הרשו לפנות לדג (ודרכו לטל) בפנייה נרגשת. אנא הוסיפו אופציה לקבל e-mail כאשר תגובה נמחקת כך שלהודעה תצורף התגובה המחוקה. כך תחסכו לאנשים רבים עוגמת נפש.
שומר נפשו ימחק
מ'זתומרת לקבל אימייל כשנמחקת תגובה? למה? למה זה טוב?
אם תגובה כלשהי נמחקה – מן הסתם היתה לזה סיבה.
שומר נפשו ימחק
כדי ליידע את מי שכתב אותה..
אולי מי שכתב את התגובה כתב משהו מאד ארוך ורוצה לשמור אותו אבל זה פתאום נמחק לו?
קצת התחשבות.
אגב, בקרוב חגיגיות השניה המיליארד מאז 1/1/70, שתתרחש בשעה 4:46:40 הלילה שעון ישראל.
אני בטוחה שהטכניון מלא בבלונים.
ואם כבר עוף: אחת ההצהרות המצחיקות ביותר ששמעתי בנוגע לבאג המילניום (זוכרים? היה פעם דבר כזה) היתה שזו שגיאה לקרוא לו Y2K כי 2K זה בעצם 2048. חוששני שהיו אנשים שאמרו את זה ברצינות.
אה, הנה.
http://ars.userfriendly.org/cartoons/?id=19991231&mode=classic
שתי פסקאות בידיעות
לא ראיתי אף תגובה בנושא, אבל מי שפספס:"עין הדג" קיבל שתי פסקאות שלמות(ואולי זה היה שלוש)בידיעות אחרונות! (מן הסתם זה היה במוסף המחשבים).
כל הכבוד ל רד פיש ו לונג ג'ון שלא נכנעו לפרסום קל ולא נתנו את שמותיהם האמיתיים אפילו לעיתון נהדר, מעולה, מדהים ,ומעלף כמו ידיעות אחרונות.
אני מניח שהכתבה הזו תוסיף לפחות עוד כמה עשרות גולשים לאתר ולפחות כמה מהם יהפכו לקבועים. הי אח!
נ.ב הכתבה הסבה את תשומת ליבי לכך שבאמת כמעט כולם משתמשים רק בניקים, מה שגורם לי לחשוב שאולי גם לי כדאי…
דווקא היה אזכור
כתבה מספר 556
האם תוכל במטוטא
אתה או כל אחד אחר, לסרוק את הכתבונת הנ"ל ולשלוח לאימייל למאותגרת ידיעות אחרונות שכמותי?
יש לינק
של הומר סימפסון לכתבה שמופיעה גם בynet.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1085569,FF.html
תודה
עכשיו ראיתי את הלינק בהופעתו הראשונה.
ללללא,אני אומר לך...
למען האמת, המאמר בעיתון הרגיל, שיגרתי ומעלף הזה (לא הצלחתי להתאפק, תהרגו אותי. בעצם לא.) היה מאמר אוהד למדי – אין צורך לקרוא ללינץ' בכותב, לא שבפעם הקודמת היה.. אמ, אנחנו? הורגים עיתונאים? לא, אנחנו נ ח מ ד י ם לעיתונאים, אנחנו מאוד אוהבים עיתונאים, ביחוד כאלה שמזכירים שאנחנו גם אתר מ צ ח י ק , ומ ק ו ר י, ולא המוניים כל כך כמו שזה נשמע (לא שאנחנו אליטות סולדות אספסוף, אנחנו פשוט אתר עם רמה מסויימת, ולא ניו ג'ורנליסטים.)
העניין הוא, שמשום מה יש לי הרגשה שהביקורת היחידה שיכולה להיות הוגנת לחלוטין עם האתר היא "לכו לראות לבד." מצד שני, לא נראה לי חכם להציע רעיון כזה באתר המוקדש לביקורות.
נו, שוין.
2001:אודיסיאה בחלל
זה אוף טופיק אז אני מעלה את זה בדוחקו.
מה אתם חושבים על הסרט הזה? ראיתי אותו פעם ראשונה לפני שבוע בערך, ולדעתי הוא פשוט פיסת זבל.אל תבינו לא נכון, אני לא נגד סרטים אומנותיים,אני אפילו משתדל לראות כמה שיותר מהם, אבל הסרט הזה הוא הסרט הכי סתום שראיתי אי פעם(בכל המובנים שיש).לדעתי זו הדוגמא המושלמת לסרטים ששניצקליין אוהב ואני פשוט לא מצליח להבין למה.
עשיתי קצת קריאת רקע, בשביל לראות אם פיספסתי משהו, אבל לא, זה באמת כל הסרט,לא פיספסתי כלום מכלום.
עם מישהו מוכן להסביר לי למה הסרט הנ"ל נחשב לקלאסיקה אודה לו.
על קצה המזלג.
2001 זה סרט ***משעמם***. הוא יפה מאד ויזואלית, הוא עשוי טוב, אבל הוא משעמם.
אם אתה מנסה להבין אותו, קרא אצ הספר. משעמם כמעט כמוהו (ויצירת מופת גם), אבל לפחות מסביר הרבה יותר.
————–
דגים אדירים! זה מלא בתגובות!
ויותר קצר,
לקרוא את זה:
http://rinkworks.com/bookaminute/b/clarke.2001.shtml
אתר מופלא!
איך לא הכרתי אותו קודם???
ולחשוב על כל הזמן המבוזבז…
עינת
2001:אודיסיאה בחלל
תראה, זה קצת חומר נפץ. אנחנו יכולים להיכנס לדיון אינסופי על הסרט, אבל הוא יהיה נורא טרחני, כי אפילו אני, שחושב שזה סרט גאוני (ושם משפחתי אינו שניצקליין, למרות ש"ברזל" זה "שניפלייט" בצ'רקסית, וזה קצת דומה), מודה שזה סרט משעמם ומייגע. פשוט מבחינתי, כשאני עושה את החשבון הפשוט בסוף, הוא יותר גאוני ממשעמם, מה שאומר שהוא צריך להיות ממש, אבל מ מ ש, גאוני… (-;
בגדול, הסרט בנוי ממערכים מאוד מורכבים של סמלים, הקבלות, איזכורים ומבנים פסיכולוגיים ופילוסופיים, עד שלא ממש ניתן למצוא נקודה אחת בה הסרט עוסק. זה מאוד פתוח לפרשנות, כי כל אחד יכול להתחבר לאספקטים אחרים בסרט. ארתור סי. קלארק עצמו הגדיר זאת כ"מאסה פילוסופית על מקומו של האדם ביקום". אולי זה הכי קולע, כי זה הכי רחב ולא מחייב (וכן, פלצני משהו. על הגבול הדק).
קח כמה נקודות כלליות למחשבה, ואם תמצא זמן, סבלנות וכוח, תחזור לצפייה נוספת. אני מבטיח לך שהסרט נהפך לפחות ופחות סתום מצפייה לצפייה (מיותר לציין שיש כאן ספויילרים קריטיים לסרט):
The Dawn Of Man – האדם ממציא את הכלי הראשון, שהוא גם הנשק הראשון. כלומר, כושר ההמצאה אוצר בתוכו את כל הטוב והרע במין האנושי. הקידמה וההרס שלובים זה בזה. כל דבר בעולם תלוי במשמעות שהאדם נותן לו – כלי יכול לעזור כפי שהוא יכול לפגוע.
כלי הנשק הופך בהינף קאט לחללית, וקיובריק למעשה פורש בפנינו את המשך המשוואה. הטכנולוגיה שלוקחת את האדם למסעות חקר ביקום היא גם זו שתאיים להשמיד אותו בהמשך.
הסרט נעשה ב-68, זמן המלחמה הקרה, והוא מציג חזון עתידני בו הרוסים והאמריקאים עובדים יחד. זה, יחד עם סצינות רבות ואווריריות במכוון בתוך החללית הנוסעת לכוכב צדק כמה סצינות מאוחר יותר, יוצרות את ההרגשה שהמלחמות נגמרו, שהמין האנושי סוף סוף נח על זרי הדפנה, שהוא מתנוון לו לאיטו ומאפשר לטכנולוגיה שיצר להשתלט על עוד ועוד חלקים ושהריקנות השתלטה על הכל. למשל, תקשורת. שים לב לכך ששתי שיחות הוידאופון הסתמיות לחלוטין בסרט קשורות לימי הולדת, שמדגישות את הפער בין הלידה, הבריאה והיצירה שבתחילת הדרך, ובין הניכור והניוון שבסופה.
קו העלילה הפילוסופי הכללי הוא כזה: המין האנושי פיתח כלים. הכלים השתלטו על המין האנושי. המין האנושי איבד את יכולתו ליצור כלים. המין האנושי מוצא עצמו נזקק לגילוי מחדש של כושר ההמצאה שלו. הוא צריך להמציא כדי להילחם בהמצאה. התרופה והמחלה זהות.
קצת תוספות ניטשיאניות ופרוידיאניות: בסרט יש הדים לתורות פסיכולוגיות ופילוסופיות, של פרויד וניטשה בהתאמה, אודות שלושת החלקים באישיותו של אדם או החלקים בהתפתחותו. פרויד דיבר על איד, אגו וסופר אגו, שמקבילים בסרט לקוף הפרימיטיבי, לאדם בשנת 2001 ולתינוק שנולד מחדש בסוף הסרט. התינוק הזה מקביל גם לסופרמן של ניטשה, אדם שהתגבר על מגבלותיו האנושיות (אגב, עוד אזכור ללידה על משמעויותיה, בהמשך לשיחות הוידאופון). ובכלל, ניטשה מככב: הפסקול שמלווה את הופעת המונוליט השחור, המקדם את האנושות דרך השלבים השונים, הוא "כה אמר זאראתוסטרא" של שטראוס, כשם ספרו של ניטשה על הסופרמן והנביא הקדמון זאראתוסטרא. וגם בספר הזה חוזרים לעניין הקשר בין המחלה לתרופה, הגלגל שמסתובב לו, והדואליות של הטוּב והרוע במעשי האדם.
הייתי יכול להמשיך עוד שעות, אבל זה ממש אינסופי. אני מקווה שזרקתי כאן מספיק קצוות של קרחונים כדי לשכנע אותך (או כל אחד אחר) להעמיק בסרט המדהים הזה.
שניצקליין מת מצחוק
זה רק מחזיר אותי אחורה לתגובה שלי על ביקורתה של עדיגי על "להתחיל מחדש" (ואם הייתי יודע איך ללנקק לנקודה מסוימת בפתיל, הייתי גם עושה זאת), בה בין היתר השוויתי במובן מסוים את הריקנות הלא-משעממת של הסרט ההוא ל"אודיסאה בחלל" של קובריק מושא הערצתי, ויכולתו לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. תגובה זו זכתה למטח הודעות בנוסח זו של אורן קצת מעליי, החולקות על דעתי הלא-משועממת-מאודיסאה-בחלל.
השורה התחתונה בהודעתך, מר שניפלייט-בצ'רקסית (אפשר לקרוא לך ככה מעכשיו…?), שהיא בעצם דווקא אחת השורות העליונות, די דומה לאחת ההודעות מאותו מטח המוזכר לעיל, של לא אחר מאשר רד פיש בכבודו ובעצמו, שטען ש"2001: אודיסאה בחלל" (הנה, כתבתי את השם המלא, מרוצה?) הוא יצירת מופת ללא עוררין, אם כי סרט משעמם. רק שבמקום ה"וואלה, לא יודע", שענה הדג לעצמו על השאלה איך שני הדברים מסתדרים אחד עם השני, איש השניפלייט נתן כאן תשובה מפורטת לשאלה הזו.
אז אורן, יכול להיות שאם תראה את "אודיסאה" עוד פעם, עדיין תחשוב שהוא משעמם. אבל בקשר ל"סתום", סיכוי רב שדעתך תשתנה. כך היה המקרה איתי.
אבל זה אני…
אין ''לא יודע''. יש ''לא רוצה''.
איך מלנקקים לתגובה מסוימת מתוך פתיל שלם: http://www.fisheye.co.il/static/faq.htm#anchor
יש גם
"דווקא רציתי אבל עכשיו אני גם יודע".
אז הנה:
כתבה מספר 175
2001:אודיסיאה בחלל
קודם כל תודה על התגובה המפורטת, באמת עוררת בי חשק לראות את הסרט שוב ולהשוות קצת את הדוגמאות שנתת למה שאני רואה בסרט. אבל יש לי כמה סייגים, שהם לאו דווקא ספציפים לסרט הזה, אבל הוא מהווה את הדוגמא הטובה ביותר למה שאני קורא "סרט מטאפורי".הכוונה שלי ב "סרט מטאפורי" היא שכל מה שאני רואה על המסך (או קורא בספר,אפשר גם להשליך את זה על ספרים מסוימים)הוא בעצם לא חשוב,מה שחשוב, זה מה הוא מייצג.הרבה סרטים נוקטים בגישה הזאת, וזה אחד מהמאפיינים למה שאני מזהה בתור סרט איכות.סרט שרוצה שתתסכל בין השורות ותנסה לפענח את המסר,את החבוי,ושתפעיל קצת את המוח שלך במקום לחייך אל עוד פיצוץ גרנדיוזי לא הגיוני בעליל.הכל טוב ויפה, אבל הבעיה היא שאני יכול לפרש מטאפורה באלף צורות שונות אם אין לי הדרכה מסוימת,כיוון, לכוונה האמיתית של הבמאי.אני בטוח שאם אני אראה את הסרט עכשיו ויצמד לguidelines שלך אני אבין בדיוק למה התכוונת,אבל אני יוכל לפרש את הכל בצורה אחרת לחלוטין ואף אחד לא יוכל להגיד לי שזה לא נכון,כי אין שום דבר שסותר את הדעה שלי.
אתה בטח תגיד לי שזאת הכוונה,שכל אחד ימצא את הפירוש האישי שלו.אבל אני בטוח שהיה רעיון כלשהו לאדונים קובריק וקלארק כשיצרו את הסרט ואני רוצה לדעת מה הוא היה god dammit!
עד כאן היבוב שלי לגבי סרטי מטאפורה בכללי ועכשיו קצת יותר ספציפי.מסרים,משמעויות,פילוספיות, הכל עשר, הבעיה היא שצריך משהו שיחזיק את הצופה עירני איזו מן עלילה או מתח כלשהו שיתן לי סיבה להמשיך לראות את הסרט ובאודיסיאה פשוט אין.תן לי סיבה למה סצינת הזינוק(או איך שקוראים לה),שהיא יפה מאוד ויזואלית(ובטח היתה עוד יותר יפה ב68)נמשכת יותר מ20 דקות?
זה פשוט גורם לשעמום,ואחרי צפיה ראשונה לא יוצר כמעט שום ציפיה לצפיה חוזרת, מלבד אולי לראות אם באמת זה כל מה שהיה פה או שפיספת משהו.לפי דעתי אי אפשר לקרוא לסרט גאוני אם אני יודע שאני אף פעם לא ארצה לראות אותו שוב.
2001:אודיסיאה בחלל
אורן, אני שמח שעוררתי את סקרנותך ולו רק במעט. קצת תשובות:
בגדול, כאמור, הסרט פתוח לאינספור פרשנויות, אבל הכיוון הבסיסי בכולן מתקשר לקאט המפורסם בו העצם באוויר הופכת לחללית בחלל. זאת הנקודה בה קיובריק-קלארק נותנים לצופים הכוונה מחשבתית.
סצינת הזינוק הארוכה – אני לא בטוח שהבנתי למה התכוונת. בהנחה ואתה מדבר על הקלוז אפ על העין המחליפה צבעים באופן פסיכדלי למראה נופי כוכב צדק – ראשית לא מדובר ב-20 דקות כמובן, ושנית הכוונה, לדעתי, הייתה להשכיח מהצופים כל זכר למציאות מוכרת. העין נשטפת במראות וצלילים שלא נראו עד אז (ובמידה מסויימת מאוד מאז) ושלא ניתנים לשיוך אסוציאטיבי או רגשי לשום דבר קיים. הצופה, יחד עם באומן, מגיע לטריטוריה רגשית ושכלית זרה לחלוטין (אוי, השניצקלייניות משתלטת! עזרו לי!!). לשם כך, יש חשיבות לאורך הקטע, בשביל האימפקט המצטבר על הצופה.
לגבי ה"אומנותיות" של הסרט, שמקבלת עדיפות על פני דברים חשובים כמו קומיוניקטיביות, בוא נצא קצת מ"2001" ונדבר באופן כללי יותר על סוף שנות השישים ורוב שנות השבעים.
בניתוח מכליל, זוהי תקופה בה הייתה הרגשה בתחומי אומנות שונים, בייחוד אלו שנמצאים על קו התפר עם בידור כמו קולנוע ומוסיקה, שהקהל בשל לדרכי ביטוי אחרות, משוכללות יותר. שהוא סקרן יותר, דורש גירויים חזקים יותר, שהוא פתוח יותר וכן הלאה. שקיימת מאיסה כללית וחובקת עולם בסדר הישן שהשליטו הקולנוע ההוליוודי (מה שכיום מכונה "הקלאסי") או סצינת הרוק-פופ של עד 1965.
על המצע הזה, ואולי גם בעקבות "סרג'נט פפר" המהפכני של הביטלס, התפתח למשל זרם הרוק המתקדם, שניסה להרחיב את גבולות הפופ והרוק באמצעות שילוב מוטיבים וקונבנציות הלחנה ועיבוד ממוסיקה קלאסית וג'אז. על המצע הזה התפתח במהלך שנות השבעים תור הזהב של הקולנוע האמריקאי (סקורסזה, קופולה, דה פאלמה, שפילברג וכו'), שהתחיל להכניס המון ביטוי אישי לקולנוע בהשפעת הגל החדש הצרפתי והתעלם ממוסכמות הוליוודיות של תסריט, צילום, עריכה ומשחק. התכנים השתנו גם הם.
היופי בזה היה שהאנשים עם הכסף באמת הרגישו לכמה דקות שהם לחלוטין לא מבינים יותר את הקהל, ושעל כן מוטב שהם יקשיבו לאומנים ולא למפיקים. וכך נוצרו המון יצירות גבוהות, שדורשות המון, שלא היו מגיעות לעולם סתם ככה. זאת אחת הסיבות (רק אחת, אני מדגיש) שבגללן קיובריק זכה לעצמאות מוחלטת בשלב מוקדם יחסית בקריירה שלו (וזה המקום אולי לציין שהעבודה על "2001" התחילה כבר ב-1964).
כמובן שהיה מדובר בבועה: חלק ניכר מהצלחתו הקופתית היחסית של "2001" באה הודות לביטניקים שנשכבו על רצפת הקולנוע, מסוממים לחלוטין, כדי לצפות בסיקוונס הסיום הפסיכדלי. אומנות בתחת שלי, מה שנקרא. עד סוף שנות השבעים האולפנים חזרו להשתלט על הוליווד.
הרוק המתקדם, אגב, התחיל לגסוס ב-1976 ואילך, כאשר מהפכת הנגד האנטי אומנותית במוצהר של הפאנק דורכת על גוויתו בהנאה.
וזו בדיוק הייתה כוונת המשורר
אם כך
אז בסצינה זו (לפחות ברובה הגדול והמשעמם) לא נשקף צדק.
2001:אודיסיאה בחלל
טוב, זהו. גרמת לי לרצות לראות שוב את הסרט הזה, אחרי שיצאתי ממנו באמצע, בהקרנה בסינמטק חיפה, מהסיבות הבאות:
1. הוא היה משעמם
2. הבחורה שהייתה אתי הייתה הרבה יותר מעניינת
3. גיליתי שאם אני נשאר עד הסוף אני מאחר את האוטובוס האחרון לקריות.
מאחר שהסיבה השניה והשלישית לא ממש רלבנטיות לסרט, ומאחר שגירית את סקרנותי, אני מבטיח לנסות לצפות שוב ב- 2001 בקרוב.
אגב, האם סרטי ההמשך מגיעים לאותה רמה?
איזה סרטי המשך?
סרט המשך אחד, 2010. 2010 כמובן הרבה פחות אומנותי מ2001, אבל מכיוון ש2010 הספר הרבה יותר מעניין מ2001 הספר, גם הסרט מעניין יותר.
http://us.imdb.com/Title?0086837
שחקנים יותר מוכרים, סיפור יותר מעניין. ההקלטה שביצעתי לסרט הפסיקה באמצע, ככה שאני לא יכול לתת לך פרטים מדוייקים- אבל 2010 נראה סרט הרבה יותר "הוליוודי", לטוב ולרע.
דרך אגב...
היום, 21/09, בערוץ TCM ב21:00 (למה לא ב20:10?) ישודר 2010, למי שמעוניין.
2001:אודיסיאה בחלל : הסרט האתגר וההתישנות
קשה להגיד שאני חולק על דעת רוב האנשים פה, קשה אבל מישהו צריך ללכלך את הידיים.
ולפני שמאשימים אותי בשנאה למד"ב, תנוח דעתכם, לא מכיר מישהו (ואני מכיר הרבה אנשים) שנוגע במד"ב בהיקפים שלי… נו טוב, אולי יש אחד,שהוא לא האחד,ועוד איזה אחד…ו..
מהי הנקודה?? אקדים את המסקנה – אודיסיאה היה סרט מדהים כשהוא יצא. כרגע, לטעם הממוצע של צרכן המסך הסינמסקופי הסרט ארוך מידי, איטי מידי, ודוחף את המסרים שלו בצורה בהמית מידי.
לא שהמבחר היום חף מבעיות דומות. אבל הסרט בבירור התיישן.
אתן לכם דוגמאות שקשה, וטיטאניום לחלוק עליהן, אבל ממדיה אחרת – ספרות המד"ב. השילוש הקדוש הבילתי מעורער מתור הזהב (כן, פעם עמדו בתור שכזה) של המד"ב הוא אסימוב (אב) קלארק,(אם) והיינלין (אין לי מושג, אבל רוח הקודש תפוס אז חלל או חללית הקודש). אפשר כמובן להוסיף עוד, אבל שלוש הוא מספר עגול ונחמד. ומקובל על מי שזה מקובל עליהם, והם אגב הרוב, שהם אחראית ליצירות המפתח של הזאנר. וכאן אני חולק על הרבה אחרים. הרבה סופרים מאוחרים יותר כתבו ספרים עם אותם רעיונות אבל היצירות שלהם יותר שלמות יותר, מעניינות יותר, הן חסרות את היכולת המופלאה האסימובית לנווט דמיות דו מימדיות בחלל תלת מימדי, הן חסרות את ה וירטואוזיות המופלאה של היינין בנושאי מין שמגורש מרגש, ואת הדיאלוגים הממש בסדר של קלרק שנדחפו רק כדי להפוך רעיונות גדולים מסיפור קצר לנובלה, וממחיר של ארוחת צהריים, לתשלום שכ"ד לשנה.
(טוב אולי הגזמתי באחרון). בכל מקרה הן פשוט יצירות מעניינות וטובות יותר ושלמות יותר בכל קריטריון אפשרי.
אבל זה טבעי, כולנו עומדים על כתפי ענקים ואין לי בעיה לתת קרדיט.
אז…. אפשר בהחלט להכיר או לא בסרט כסרט מפתח אבל להשתעמם ובצדק (או אירופה) בהקרנות .
לא הבנתי מה אמרת.
גם אני לא.
משהו על זה שיצירות מאוחרות יותר שמתבססות על רעיונות של אסימוב יותר טובות.
או זה או שהוא תיאר את החתולה שלו.
גם אני לא.
אני מבין שתגובות ליריות ברה-מינור ממש מסובכות מידי. אז ברמה פשוטה יותר – כן. יצירות מוקדמות יותר של הזאנר הן בד"כ סוללות את המהפכות ברמה הרעיונית, ויצירות מאוחרות יותר לוקחות את התרומה הזאת ומוסיפות על המימד הרעיוני גם עלילה מרובדת דמויות עגולות ודיאלוגים שלא ניראים כאילו שנילקחו מהעיבוד למשחק של הספר.
ואת האינדוקציה המבריקה הזאת,
על כמה ז'אנרים בדיוק אתה מבסס?
ואת האינדוקציה המבריקה הזאת,
על בדיוק זאנר אחד, שהמימד הרעיוני מאז ומתמיד הווה מרכיב מפתח בו…….. טיפוח וגידול חתולי בית למאכל.
אז לא הייתי כזה רחוק מהאמת....
טוב אז תשובה רצינית
התחום הוא מד"ב – אני יודע שאני אצטער על זה, כי אין לי ממש זמן. אבל ,תן לי יצירה של שנות הזהב של המד"ב של אחד המשילוש דלעייל, ואני אתן לך יצירה טובה יותר מהעשורים האחרונים.
כאילו דהא.
בכל תחום שהוא נרשמת עקומת שיפור מתמדת, למעט אולי בתאטרון, שעדיין מתרפק על השייקספיר שלו.
אבל את נקודות הציון אתה בחרת. מה הפלא שניתן להתעלות עליהן כל כך בקלות?
כאילו דהא.
מה זה משנה איפה אני מטיל את נקודות הציון שלי, כל עוד אתה מסכים שקיים שיפור תמידי, במיוחד בזאנר שהרבה שנים לא נתפש כזאנר רציני ומשך אליו כשרונות של מדענים לשעבר יותר מאשר סופרים מקצועיים.
אוה,
אבל לפחות בכל הקשור לדוגמה שלך למד"ב, יצאת מנקודת הנחה שכולם חולקים עליך, ושלא יכול להיות שיש מישהו שחושב שבמד"ב קיים שיפור תמידי, כך שבאיזשהו אופן, לצורך הדיון כן משנה שיש הסכמה כזו.
בכל אופן, בכל הקשור לקולנוע, אני חושבת שהנושא אינו חד משמעי: כן, יש שיפור של הטכנולוגיה, זה ברור. אבל בכל הקשור לסרטים עצמם, בחלקם יש שיפור, ונעשה ניסיון כלשהו להוסיף עומק לדמויות וליצור משהו חדש, ומצד שני – יש גם הרבה סרטים שהמטרה שלהם היא לגרוף כסף, וזה בא על חשבון העומק של הדמויות ועל חשבון כל דבר אחר כמעט, ובמקום זאת הסרטים פונים למכנה משותף נמוך, כדי שלאנשים יהיה קל לעכל את מה שראו. וכיוון שכך, בנקודה זו דווקא חל דרדור שכן קולנוע הוא כבר לא מאורע שמתייחסים אליו בחרדת קודש, אלא כלי ל"כאן ועכשיו", מין התפשרות על איכות זולה לטובת הקלה מיידית.
כסף זה תמיד כסף
בצעירותי (נעזוב) אף פעם לא שמתי לב או קראתי על זה בהקשרים קולנועיים. אבל האדם הכי משפיע בעשיה הקולנועית הקפיטליסטית הוא ללא ספק בעל הקפיטל. סרט זה פרויקט לעשיית כסף, והיום יותר מכל פעם אחרת, בגלל עליויות הענק של ההפקות גורלות של יותר מידי אנשים תלויים בהצלחה של הסרט. ומה לעשות, במצב זה אנשי הכספים נוטים להעלים את כל גורמי הסיכון: חדשנות, חדשנות וחדשנות, ונוטים להצמד למה שהוכיח את עצמו בעבר.
לגבי בעיות עיכול או לא… אני חושב שהטלוויזה, והתקופה הפכה את האנשים הרבה יותר בשלים לקלוט רעיונות חדשניים יותר, קשה לי לחשוב אוף הנד על איזה סרט ספר מד"ב שיצור שיהוקים של עיכול גם אצל המכנה משותף הבסיסי של האמריקאי הממוצע (למרות למחוץ לאמריקה זה אולי סיפור אחר), גלובליזציה, אמריקניזציה, והשפעת עידן האינטרנט הפכה את כולנו להרבה יותר דומים משונים.
כאילו דהא.
לא. כשנקודות הציון שלך הן סופרים חסרי יחוד, בלב של הלב של המיינסטרים המד"בי, אז השיפור הוא מתבקש וברור. אם תתרחק טיפה מהמיינסטרים, וקצת תתקדם בזמן, תגיע לסופרים שיצרו דברים יחודיים יותר. בראדבורי, זילאזני, דיק, אליסון, ועוד.
נו באמת..
הנקודה לא הייתה כאן מיינסרים אלה שיפור ע"פ עקומה זמן. כמו כן השלישיה שהזכרתי בתקופתה נחשבה מעודכת וחדשנית.
מה שעשיתה זה לזרוק שמות של סופרים מהדור הבא (זלזני)או סופרים שבטעות או לא התעסקו במקום במדע בדיוני קשה (שהספיק להתיישן והיה ה-הדבר), במדע בדיוני רך יותר שעסק בנושאים פילוסופיים, מיקומו של האדם, חיפוש עצמי, ניכור וכו.. נושאים שאף פעם לא נשמעים מיושנים. ואפילו הם כבר קמעה נשמעים אחרת. כך לדוגמא אפילו את האב הרוחני של Blade Runner – Do Androids Dream… Etc אם קראתה אותו אז הייתה יודע שהפרוזה של קי דיק היא פשוט ח ר א. הוא לא מובן, לא קל לעיכול, גם באנגלית. או למשל, ואני יודע שזה יותר בעייתי. כן, גם גר בארץ נוכריה התיישן. זה ספר מאוד משפיע ומאוד תקופתי.
בכל מקרה, אני צודק, כי אני תמיד צודק :-)
לא זה המקום.
בוא הנה – http://forums.ort.org.il/scripts/showm.asp?which_forum=190 – ונרביץ לך בעונג.
לא בקטע
לא בקטע של לדבר עם אנשים, שמד"ב זה דת עבורם. וthread עם פחות מ 300 תגובות חילול קודש. לא חייבים להגיב לכל תגובה, ולא מילה היא הכרזה על מלחמת עולם. סה"כ סיפורת MAN .. או במילים אחרות גט א לייפ (קירק)
אין לי מושג
בכמה ז'אנרים בדיוק התעמקת שאתה יוצא בהכרזות גורפות כאלה, אבל למרות שאני לא מבין (ולא מעוניין להבין) כמעט כלום במד"ב, אני לא חושב שאפשר לתרגם את זה לז'אנרים אחרים. למשל crime fiction, ז'אנר שתור הזהב היה בתקופה המקבילה לזה של המד"ב ונחשב בזמנו בדיוק כמו מד"ב לז'אנר נחות. חמישים שנה מאוחר יותר, הספרים מאותו תור הזהב עדיין מוצלחים יותר מהרוב המוחלט של מה שנכתב היום, ולמרות שיש עדיין סופרים שכותבים דברים מצויינים, הם רק היוצא מהכלל שמוכיח את הכלל.
אין לי מושג
ההכרזה היתה גורפת, וכן היא הכילה זאנר אחד. אבל דיברתי רק על זאנר אחד, ולפי דעתי חוקי הלוגיקה של הבית זה מתירים זאת. וגם אם לא דיברתי על זאנר אחד גם אז אני חושב שרוב מי שחושב כמוני מסכימים איתי. :-)
ההשוואה שלך היא לא קבילה בגלל שאתה מביא לדוגמא זאנר שהוא בעיקרו מת, נכון סו גראפתון כותבת היום אבל רוב אבות הזאנר מתים (צאנדלר,האמט,פו,כריסטי) לא קמו להם מחליפים בעלי שיעור קומה. ומה לעשות המד"ב הוא תחום חי שכל שנה מושך עוד ועוד סופרים מסדר אותם בשלשות, יורה בהם, והשורדים מקימים את הדור הבא. אבולוציה, כך מפתחים ענף.
מה מת?
באותה מידה אני יכול להכריז שמד"ב מת, ומזמן. כבר אחרי שני פתילים אני רואה שיש לך נטייה משעשעת להמציא שטויות באופן ספונטני ואז לדרוש מאנשים לקבל אותן כעובדות. סופרי ה-crime fiction שהזכרת הם אולי אבות הז'אנר, אבל הם באו בעיקר הרבה לפני הפריחה הגדולה שלו בשנות החמישים (טוב, צ'אנדלר הוציא כמה ספרים). זה כמו להשוות את אסימוב והיינליין עם ז'ול וורן. אז יופי, גם אני יכול לבלבל את השכל – מד"ב מת בתור ז'אנר אחרי מותו של ז'ול וורן. כל מה שבא אח"כ הם חיקויים זולים. הנה, בלבלתי.
crime fiction מוציא מאות ספרים בשנה. שמעת על אנדרו ואכס? מייקל קונלי? ג'ורג' פלקנוס? דניס להיין? ג'יימס אלרוי פור גאד'ס סייק?
ה' ג' וולס, אבל לא נורא.
למה?
וולס בא אחרי וורן, לא?
וולס המציא את מה שיש במד''ב.
יומרנות ושעמום?
מכונות זמן.
וולס המציא את מה שיש במד''ב.
ז'ול וורן היה סופר מד"ב, סופר המד"ב הראשון.
וולס המציא פשוט סגנון אחר לגמרי של מד"ב.
מה מת?
שכחת להזכיר גם את רות רנדל..
אז אתה אכשיו בעצם מסכים איתי, לא?
תחומים משתפרים. נקודה.
או, שאתה בא בעצם להגיד שכל עושר היצירה הזה מטעה, ובעצם הפריחה הזאת מעידה יותר מכל דבר אחר על הדרדרות האיכות בזאנר. אתה לא יכול להחזיק בחבל משני קצותיו, או שאתה מסכים איתי וחולק על עצמך, או להפך, חולק עלי וחוזר בעצמך.
תגיד, אתה קורא לפני שאתה מגיב?
קודם אמרת שתחומים משתפרים, אח"כ כשאמרתי שהתחום הספציפי הזה לא משתפר אמרת שהוא מת. אז כדי להוכיח שהוא לא מת הזכרתי כמה מהסופרים היותר פופולריים שעדיין פועלים בו. איך קפצת מזה שיש סופרים שכותבים crime fiction לזה שהסופרים האלה יותר טובים מגדולי הז'אנר? האם כתבתי משהו שכיוון אותך לכיוון מחשבה הזה? האם איכשהו רמזתי בלי כוונה שכמות היא איכות? ואז אני זה שמחזיק את החוט בשני קצותיו? יופי.
טוב אז לא נשאר לי אלה להסכים אתך
תן לי לסכם מה שאני מבין ממך:
Crime Fiction לא מת אלה חי.
התחום מושך אליו עוד ועוד סופרים, כל הסופרים הללו מצליחים להוריד את הרמה של הענף.
והסיפורים היום גרועים יותר מהסיפורים של האנשים שהשיקו את הסיפורת הזאת.
למען האמת כשאני קורה את מה שכתבתי נראה לי שכתבתי קטע פתיח לסיפור בלשי. יש תעלומה, יש מגמות עלומות, ויש מצב לדרמה בדרך לפתרון – מישהו רוצה להרים את הכפפה? אני משלם 100$ פלוס הוצאות ליום
בשביל להרים כפפה?
וכובע :-)
כלומר הכובע צריך לרדת
ואחרי הכובע החולצה ואחרי החולצה.....
עכשיו אני מבין למה אתה מציע סכום כזה.
פ.ד.ג'יימס
פ.ד.ג'יימס
וגם מינט וולטרס, ג'ון גרישם(ע"ע הלקוח ומוריד הגשם), גראהם גרין, ג'פרי ארצ'ר ותומאס האריס.
על מה בדיוק אנחנו מדברים כאן?
חשבתי שנושא השיחה היה סופרי ספרות פשע מהעשורים האחרונים שעדיין ממשיכים לכתוב. אתה הזכרת את גראהם גרין (שקשה לי להאמין שהוא ממשיך לכתוב), ג'ון גרישם (לא ספרות פשע*), תומאס האריס (אימה או בלשי, לא פשע), מינט וולטרס (מיסתורין*) וג'פרי ארצ'ר (פוליטיקה). נחמד שאתה קורא ספרים רבים ומגוונים, אבל מה לעזאזל הקשר?
—
* לא כל ספר שמכיל פשע הוא ספר פשע.
מאיפה יצאה האקסיומה הזאת?
אני לא חושבת שזה נכון שבכל תחום יש שיפור מתמיד, ויש די והותר דוגמאות לתחומים שהתחילו טוב, והפכו להתמסחרות אחת גדולה אחרי שהם תפסו.
אבל הבעייה העיקרית שלי עם הטענה הזאת היא אחרת: אנחנו לא יכולים להפריד את העובדה שצמחנו בתקופה שבה צמחנו מהשיפוט שלנו. אנחנו פשוט לא שופטים אובייקטיביים, שנוכל להגיד "דן סימונס יותר טוב מרוברט היינליין", כי דן סימונס שייך לתקופה שלנו, ורוברט היינליין שייך לתקופה של אנשים אחרים. ולכל תקופה יש את הצייטגייסט שלה, שמשפיע על צורת החשיבה של אנשים, על הרעיונות שמדברים אליהם, על השאלות שנראות להם חשובות וכדומה.
אז אולי ספרי המד"ב המודרניים מתאימים יותר לרוח הזמן העכשווית. זה עוד לא אומר שהם גם יותר טובים באופן מוחלט, וגם לא בהכרח יש לנו את היכולת לשפוט את זה.
מאיפה יצאה האקסיומה הזאת?
בדיוק בגלל זה קיום המושג dated. מתאים לרוח זמן אחד ולא לרוח זמן אחרת. אז אם אנו מעוניינים בצדק ספרותי קוסמי אז בהחלט נביא זאת בחשבון. אבל אם כל מה שאנו רוצים זה שיפוט אכשיוי שמסתכם ב לקרא/לא. אז בהחלט ניתן להכריע, או להחליט שהתחרות צמודה מידי, ולקרא את שניהם.
לא דיברתי אליך.
זה לא צריך למנוע ממנו לענות.
זה כן, אם מה שכתבתי
התייחס למשפט ספציפי שאמר מישהו אחר.
בת כמה את?
עוד שבועיים חמש ורבע.
אבל אני נראית מבוגרת מגילי, כולם בטוחים שאני חמש וחצי לפחות.
אבל עם מנטליות של בת רבע לשבע!
שזו שנה שלמה מעלי, ככל הנראה.
אתה מחמיא לעצמך.
שנה וחודש מעליך, לפחות.
מה הבעיה בדיוק
עם הדיאלוגים של אסימוב?
2001:אודיסיאה בחלל : הסרט האתגר וההתישנות
כתבת שהסרט היה מדהים כשהוא יצא. אחלה.
אח"כ יצאת להסביר מה גרם לו להתיישן ולרדת מגדולתו. אז לפי הסדר:
• ארוך מידי – דווקא כיום אורך הסרטים הממוצע עלה בהרבה ממה שהיה נהוג ב-1968 (אין לי מידע מבוסס על זה, אבל זה נשמע לי נכון, ובטח ravy יוכל להביא איזה לינק שיאשר את זה).
• איטי מידי – נכון שלסרטים ישנים יש לפעמים קצב אחר מזה הנהוג כיום, בייחוד בקולנוע האמריקאי. אך הקצב של "אודיסיאה" נחשב לאיטי באופן מחריד כבר כשיצא, וגם ניכר ללא שום ספק שהאיטיות שלו, הגובלת בשעמום וניוון, היא מכוונת לגמרי. זה ממש לא קשור להתיישנות.
• דוחף את המסרים שלו בצורה בהמית – תראה, יתכן מאוד שאתה גאון אמיתי (ללא זלזול), אך בשביל %99.99 אחוז מהצופים הסרט הזה עדיין נשאר אחד הסרטים היותר סתומים בתולדות הקולנוע. אז אולי בשבילך זה היה ברור, אך אתה עדיין רחוק מהקונצנזוס ברמה דיי קיצונית, מה ששומט את הקרקע תחת הטענה שלך (התיישנות תלויה בקהל, לא ביחיד). אז אם הסרט לא התיישן, נשארנו עם סרט מדהים, לא?
שאלה אחרת.
אם הסרט אכן כל כך סתום גם לאנשים שאינם אני, מאיפה השתרש הקונצנזוס כאילו מדובר ביצירת מופת?
התשובה בגוף השאלה.
האמנם?
אכן.
אפשר להתפשר על ''מרדים''?
לינקים זה טוב,
אם היית צודק בטענה שלך (הסעיף הראשון, לא הכללית). בעצם שנות השישים ובמיוחד החצי השני שלהם נודעו בסרטים גדולים, ארוכים ומנופחים, עד וכולל מחזות זמר (אוליבר, 153 דקות, שלא לדבר על צלילי המוזיקה וסיפור הפרברים) וסרטי ילדים (צ'יטי צ'יטי באנג באנג, 144 דקות). בעצם יחסית לסרטים האחרים של אותה התקופה "אודיסייה בחלל" היה באורך ממוצע-מינוס.
והיום לא?
שרה"ט 1, 2 ו3; הארי פוטר כנ"ל; מטריקס 2; הספילברגים האחרונים; כנופיות ניו יורק; קיל ביל (שבכלל חושבים לפצל אותו לשני סרטים) ועוד…
לא מאד שונה.
יפה מאוד
אבל כל זה משלושת השנים האחרונות. אפילו בסוף שנות התשעים זה לא היה ככה, אז מה שאתה אומר בעצם ש"אודיסייה" התיישן לא בשלושים-פלוס שנים שעברו מאז 1968, אלא ממש עכשיו.
לא
לפי ההגיון הזה, הוא *הפסיק* להיות מיושן ממש עכשיו.
הגיון עקום לגמרי, כמובן.
אקסמנית,
מה זה dl4e?
סימן זיהוי,
ראשי תיבות שכל מי שמכיר אותי אפילו מעט בטוח ידע מהם, בדיחה פרטית, ומעכשיו גם חתימה אישית.
בברכת dl4e.
רהד''ש! (?)
תעשי גם על היד טאטו של זה?
שו הדא?
רומח הדרקון שולת? לא התדרדרתי עד כדי כך (רומח הדרקון לנצח).
לפי כמות הספרים שממשיכים להציא לזה את כנראה צודקת, כמה חבל שהאיכות שלהם מדרדרת
האמת היא, שעד כמה שזה נשמע
טיפשי, החתימה בקושי קשורה לרומח הדרקון, רק מאוד בעקיפין. למעשה היא בדיחה פרטית ודי מטומטמת, ואני בקושי זוכרת עכשיו שאני חותמת עם זה (אופס?). אבל בקשר לספרים עצמם- אתה צודק במאה אחוז (וזאת בתור מעריצה פאנטית של הסדרה הזאת).
ויש אנשים שחושבים שאנחנו
לא רגישים, כי אנחנו מדברים על סרטים בימים כאלה. האתר של מדינת ניו יורק פירסם רשימת ניצולים שבה כל ניצול יכול להוסיף את פרטיו.
http://wtc.ny.com
למרבה ההפתעה, הרבה מהשמות שם מפוברקים בבירור, מה שמראה שאפילו בדבר כזה, יימצאו הליצנים שיחליטו להשתעשע על חשבונו. שמות כמו Attila the Hun, Dana Scully, matemosalos arabes (בואו נהרוג את הערבים, בספרדית, וזה מתווסף להרבה מאוד בדיחות, חלקן הגדול גסות, שמופיעות שם בספרדית), Mohamed Ali-gator, Vitto Corleone, James Bond, George Bush, Hillary Clinton, William Clinton, ANAKIN SKYWALKER DARTH VADER ועוד שמות "משעשעים", כמו גם שמות שמצוין לידם המיקום "בבית הקברות" או "קבור" (זה, למשל, דווח לגבי "אנדרה אגאסי"). בנוסף, מופיעות הודעות בתחילת הרשימה שמזהירות על כך שהרשימה מפוברקת. נו, אז אנחנו, יחסית לכמה אנשים משעשעים בעיני עצמם, ממש שיא הרגישות. :-(
רד!
מה זה ההסתה הפרועה הזאת נגד ש"ב? בושה וחרפה! זוועה! מדבריך משתמע כאילו *צריך* להכין ש"ב, ומותר לעשות את זה אם כתבו פה משהו! פשוט דירדור של הדור הצעיר.
אני, בכל אופן, לא יכולה לעשות את זה. אין בחדרים שלי אינטרנט, ואני פה פעם-פעמיים בשבוע, כך שאין לי שומדבר נגד הירידה התלולה הזו בכמות התגובות. להפך (^:
____________________
יום לא-הולדת שמח,
גל, מאותגרת אינטרנט.