ליל כל הקדושים, בלי ספק אחד החגים הנוכריים המגניבים ביותר, הוא גם אחד מהבודדים שאין לו יום קבוע בשבוע, ולכן כשהוא נוחת על סופשבוע, הוא עושה בלגאן. והוא בהחלט עשה בלגאן. בגלל האלווין, ביום שישי הקופות נראו כמו אסון טבע. קחו את 'היי סקול מיוזיקל 3': ביום שישי שעבר לבדו, הסרט הכניס 17 מיליון דולר. ביום שישי האחרון, הוא הכניס 1.7 מיליון דולר. ירידה, קל לחשב, של 90 אחוז. אין דבר כזה. ספק אם היה אי פעם מקרה של סרט שאיבד 90 אחוזים מהכנסותיו בשבוע. מצבם של שאר הסרטים ברשימה לא נראה הרבה יותר טוב – כולם נראו פחות או יותר כמו כשלונות קולוסאליים.
אבל אחרי יום שישי הגיעו שבת וראשון, שהיו כבר נורמליים הרבה יותר, והכנסות הסרטים התיישרו מעט, אם כי זה עדיין לא היה שבוע מוצלח בכלל. הילדים חזרו ל'היי סקול מיוזיקל 3', והוא הכניס בסיכום כולל 15 מיליון דולר, מה שאיפשר לו לשמור על המקום הראשון. לגבי הסופ"ש כולו, הירידה שלו מהשבוע שעבר היתה 64 אחוזים, וזו אמנם ירידה עצומה, אבל היא לפחות נמצאת בתחום השפוי, להבדיל מ-90%. המצב של 'המסור 5' דומה מאוד: למרות שהאלווין אמור להיות חג טוב לצפיה בסרטי אימה, המסור איבד שני שליש מהצופים שלו בסופ"ש – ירידה של 66%. שוב, זה המון, אבל סרטי אימה נוטים תמיד לירידות גדולות בסופ"ש השני, וכך גם המשכונים – אז מסרט אימה שהוא גם המשכון חמישי (וכנראה גם סרט גרוע) נפילה כזאת היא לא מפתיעה. גם 'היי סקול מיוזיקל' וגם 'המסור' הופקו בגרושים, כך שהנפילות של שניהם לא מפריעות לאולפנים שלהם לעשות מהם הרבה כסף.
האכזבה של השבוע היא 'זאק ומירי עושים פורנו', הסרט החדש של קווין סמית, שזו גם העלילה שלו. איך סרט שקוראים לו 'זאק ומירי עושים פורנו' יכול להיכשל? זה כמו 'נחשים על מטוס'. בעצם אולי זאת דוגמה לא טובה. למרות השם המבטיח, הסרט הגיע למקום השני עם 10 מיליון נקודה קצת. האמת, הסכום הזה הוא בדיוק מה שקווין סמית רגיל אליו. אמנם לפי נוכחות המעריצים באינטרנט אפשר לטעות ולחשוב שהוא אחד הבמאים הנערצים בעולם, אבל בעולם האמיתי זה לא ככה. לכל הסרטים שלו היו הכנסות צנועות (ותקציבים בהתאם), ואף סרט שלו לא פתח עם יותר מ-11 מיליון דולר, אז 'זאק ומירי' ממשיכים את הקו הקבוע. לעומת זאת, עבור השחקן סת' רוגן זאת נפילה: איכשהו, השחקן הבלתי סביר צבר לעצמו רקורד של כוכב-על בשנים האחרונות, בזכות הופעתו בשורת סרטים של ג'אד אפטאו. הוא השתתף ב'בתול בן 40', 'Knocked Up' (אתם יודעים, זה עם הדייט), 'סופרבאד' ו'אננס אקספרס' (שאגב, נקבר בדרך לארץ ולא יופץ כאן), ודבב בקולו גם כמה סרטי אנימציה, בינהם 'קונג פו פנדה', 'הורטון שומע מישהו' ו'שרק השלישי' – כולם בלי יוצא מהכלל סרטים מצליחים עד מצליחים מאוד, ואף אחד מהם לא פתח עם פחות מ-23 מיליון. נראה שבכל זאת זה לא רוגן עצמו שהפך לכוכב – הוא רק עבד עם האנשים הנכונים.
ואולי חבל שהפורנו של זאק ומירי לא מצליח יותר. המבקרים מסכימים שזה הסרט הכי טוב שקווין סמית עשה כבר שנים. לכשעצמו לא מדובר בהישג מדהים, לאור העובדה שבמאה הנוכחית הוא עשה רק זבל, אבל הסרט הזה הוא חזרה, פחות או יותר, לימים הטובים של 'לרדוף אחרי איימי' – כלומר סרט חמוד, גס, מצחיק ונוגע ללב. במידה מתקבלת על הדעת.
אגב, זה היה כנראה שבוע הזאק הלאומי. במקום הראשון – זאק אפרון וחבריו להיי סקול, במקום השני זאק ומירי, ובנוסף יצא השבוע בהפצה מצומצמת סרט (משובח, על פי הביקורות) ששמו מתחיל ב-'Dear Zachary'.
בשבוע שעבר יצא 'ההחלפה' ('Changeling'), אבל רק השבוע הוא הגיע להפצה רחבה (למדי – 1,800 קולנועים) ולהישגים יפים. הוא אמנם רק במקום הרביעי, אבל עם ממוצע ההכנסות לאולם הגבוה ביותר בעשיריה. על פי שמות אנשי הצוות, זה מובן מאליו: זה סרט של קלינט איסטווד, בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי, על פי תסריט של ג'. מייקל סטרזינסקי ('בבילון 5'). 'ההחלפה' מבוסס על מקרה שהיה: לאישה אחת בשנות העשרים נעלם הילד. כמה חודשים אחר כך, המשטרה החזיקה לה אותו – כלומר, היא החזירה ילד. היא טענה שזה לא אותו אחד. המשטרה אמרה לה "שקט שם". והעניינים נעשו לא נעימים.
שלא במפתיע, הסרט הזה נחשב לממש לא מוצלח. מבקרים בדרך כלל מתים על איסטווד, שהיה מועמד לאוסקר על בימוי שלוש פעמים בחמש השנים האחרונות, אבל הפעם התגובות מעורבות במידה מפתיעה, ולצד תשבוחות אפשר למצוא עליו גם הרבה "ככה-ככה"-ים ואפילו קטילות של ממש. למזלו של איסטווד, הוא תמיד מכין סרט נוסף לגיבוי, ואת המועמדויות שלו השנה הוא יקבל, אם בכלל, על 'גראן טורינו' שייצא בעוד חודשיים.
האלווין, בכל זאת, אמור להיות זמן טוב לסרטי אימה, ואחד ייצוגי כזה יצא השבוע – 'The Haunting of Molly Hartley'. הוא לא הגיע רחוק, וכנראה בצדק: ג'אנק מוחלט, המבקרים פוסקים. מולי הארטלי (היילי בנט, מי שהיתה הזמרת דמוית-בריטני המצוינת ב'מילים ולחן') מגלה, בדיוק כמו ב'ריפר', שיש איזו עסקה על נשמתה שאמורה להיכנס לתוקף ביום הולדתה ה-18, וחווה המון פלאשבקים מטרידים.
חדשות הקופות הגדולות ביותר השבוע הגיעו דווקא מבריטניה, שבה 'קוואנטום של נחמה' שבר את שיא הפתיחה הגדולה של כל הזמנים. אלינו הוא יגיע בסוף השבוע, לארה"ב – רק שבוע אחר כך. בשבוע הבא עונת החגים האמריקאית תיכנס סוף סוף להילוך גבוה עם 'מדגסקר 2'. וחוץ מזה ייצאו גם 'Role Models' עם מק'לאבין ו'Soul Men' עם סמואל ל. ג'קסון וכמה אנשים שמתו בינתיים.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
לצפות ב-Soul Men נשמע כמו חוויה מטרידה
בדיוק לפי מה שנאמר כאן: סמואל ל' ג'קסון והרבה אנשים מתים. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני עדיין לא משוכנעת שהוא בטוח מקללת 2008.
לצפות ב-Soul Men נשמע כמו חוויה מטרידה
wow הם מתו, יום אחרי יום
חולק על דעתך
"מוכרים בלבד 2" היה חביב ביותר
מצטרף לחולק על דעתך
מוכרים 2 היה חמוד מאוד, די מצחיק, ואפילו מרגש.
ובכלל, קווין סמית, גם כשהוא גרוע, הוא עדיין הרבה פחות אוטיסט מהמון יוצרים.
לא יכול שלא להסכים איתכם. עם זאת,
לרמת הכתיבה הגבוהה, השנונה ועם זאת המרגשת של chasing amy הוא לא הגיע שוב, עד עתה. למעשה, גם לרמה של dogma הוא לא הגיע מאז יצא הסרט… מקווה שזאק ומירי לא יאכזב. הוא מגיע לארץ בכלל?
חולק על דעתך
'מוכרים בלבד 2' היה סרט אידיוטי, גרוע ולא מצחיק.
חולק על דעתך
למרות שאני גם מאוד אהבתי את הסרט, מעבר לספירת קולות 'בעד' ו'נגד' אני חושב שיש לקחת את הדיון למקום יותר גבוה – למה וכו'?
אני רק אגיד שלמרות שיש בסרט את הפגמים הקווין סמית'ים ( קיטש ומונטאז'ים לא קשורים למשל) הסרט פועל בייחוד בגלל הדמות של רנדל, למרות שהעלילה לא מסתובבת סביבו, הסרט לחלוטין נופל וקם בגללו, ורנדל הוא אחת הדמויות הקולנועיות האהובות עליי, כך שהסרט היה בשבילי חווית צפייה נהדרת, בייחוד עם העובדה שממש צחקתי.
אבל אני יכול לראות איך כתור סרט ולא כתור חווית צפייה "מוכרים בלבד 2" נכשל. הוא באמת סרט די טיפשי.
על הומור אי אפשר להתווכח
אם הסרט הצחיק אותך, צחקת, ויהיה לי קשה לטעון שלא. על דברים אחרים – אפשר. למשל, חלק מהקסם של 'מוכרים בלבד' הראשון הוא שהוא היה מאוד אמין. הוא נראה כאילו הוא צולם במכולת אמיתית (בין השאר משום שהוא צולם במכולת אמיתית) והאנשים בו נראו אמיתיים ודיברו כמו במציאות. ב'2' לא היה שום דבר אמיתי. מסעדת המזון המהיר שם לא היתה דומה לשום דבר חוץ מלתפאורת פלסטיק, העלילה היתה פנטסטית (במובן של "בלתי אפשרי שתיקרה במציאות") והתירוצים להשאיר את כל הדמויות באותו מקום היו טפשיים. הניסיונות לרגש, בעיקר בסוף הסרט, היו מהפתטיים ביותר שראיתי בקולנוע "מקצועי". רנדל הוא בלתי נסבל. מה לעשות, הוא בנאדם דוחה, שאם הוא היה קיים במציאות הייתי מקפיד להתרחק ממנו ככל האפשר ובטח שלא הייתי מחזיק אותו בתור "חבר". הוא טיפש, מרושע ומעצבן, והסיבה היחידה שדנטה נשאר לידו היא כדי שיוכל לסבול ממנו – ואין דבר השנוא עלי יותר מאשר קומדיות שמושתתות על סבל.
חוץ מזה, לא צחקתי.
לא שאני בא להגן על סמית',
אבל מערכות יחסים מזוכיסטיות בין הדמויות הראשיות הוא לא מאפיין בולט בלא מעט מהקומדיות (הן על המסך הקטן והן על המסך הגדול) שזוכות לקונצנזוס בקרב הקהל והמבקרים?
אולי. אבל לא בקרב אני.
על הומור אי אפשר להתווכח
באיזה שהוא מקום העלילה (של דנטה לפחות) של מוכרים בלבד הראשון והשני הן די אותו דבר- הסוף הוא רק מה ששונה ( ועקרונית מכריע, אבל רוב הסרט הוא לא הסוף) ומהעלילה שלו אכן לא סחבתי המון ריגוש.
אני לא ראיתי מאמץ להשאיר את הדמויות באותו מקום- ארבעה אנשים עובדים במסעדת מזון מהיר ושני בטלנים שעומדים שם. נראה ממש בדיוק כמו הסרט הראשון, ולגבי התפאורה – לא יודע, זה ממש הזכיר לי מסעדות מזון מהיר שהייתי בהם בחוץ לארץ.
ולגבי רנדל – איפה שאתה רואה אדם שדוחה אני רואה אדם פגוע ומסכן שלא מצליח ליצור קשר אחד אמיתי עם אף אחד. אבל פה זה גולש מעבר לסרט ויותר לתפיסה חברתית של כל אחד מאיתנו.
מתישהו נעביר את זה לביקורת
העלילה היא אותו דבר: וזה – טוב? כשהעלילה של סרט ההמשך ושל הסרט המקורי הן זהות? כשסרט ההמשך מתרחש 12 שנים מאוחר יותר?
מאמץ להשאיר את הדמויות באותו מקום: פעם הם היו בני עשרים-וקצת שתקועים בעבודה "זמנית" בסופרמרקט. קורה לכולם. אבל 12 שנים אחר כך, רובנו כבר מתקדמים ועושים דברים אחרים. אם בגיל 35 אתה עדיין מגיש המבורגרים במקדונלדס, יש לך בעיה. ב'מוכרים' הראשון, הדמויות היו דומות במצבם ובהתנהגותם לקווין סמית עצמו ולחברים שלו. אתה חושב שהוא יכול להגיד את אותו הדבר לגבי הסרט השני? איכשהו, לא נראה לי.
זה לא רק שמבחינה חיצונית המסעדה לא דומה לכלום: זה שהיא ריקה לחלוטין מלקוחות רוב הזמן, העובדים יכולים לצאת ולעשות מה שהם רוצים ולעזוב את משמרתם לשעות, חוץ מבשתי שניות שזה נוח לתסריט, ואז פתאום הם קורסים תחת העומס. אה, ואפשר להישאר שם אחרי שעת העבודה ולהקים שם במה למופע חמורים בחמש דקות.
ולגבי רנדל – אם הוא פגוע ומסכן שיילך לטיפול. לא מעניין אותי איך הוא הפך לכל כך בלתי נסבל, אני עדיין לא רוצה להיות בחברתו ולא רוצה לראות אותו או לשמוע את פניני החוכמה שלו. זה עוד אחד מהדברים שהם אולי נסבלים ויכולים להיחשב לחינניים בגיל 12, אולי אפילו בגיל 20, אבל כשבנאדם בן 30 ומשהו מתנהג ככה, זה לא חינני – זה מפגר ברמה שדורשת אישפוז. צריך להשקיע סרט שלם ותסריט משובח כדי להציג דמות כבלתי נסבלת, ואז לגרום לקהל לאהוב אותה בכל זאת (דוגמה טובה: 'הכי טוב שיש'). אי אפשר לעשות את זה במחי סצינה בכיינית אחת.
מתישהו נעביר את זה לביקורת
סוג העלילה שמופיעה בסרטים של מוכרים בלבד היא עלילה שמושפעת מהאופן שבו הדמויות מנהלות את החיים שלהם
(ולא,לדוגמה, טרוריסטים שחוטפים מטוסים ובניינים) כך שאני יכול לקנות שמצבים כאלה קורים פעמיים בחיים של מישהו, אם לא הרבה יותר.
ואני חושב שברור שיש להם בעיה- הסרט לא מגן עליהם או מציב את זה בחיוב, הוא אפילו די צועק – הם תקועים בבעיה חמורה ביותר שרק הקצינה עם השנים. וכן רנדל מתנהג כמו ילד. בגלל שככה הוא רוצה לחיות – הוא מסתכל על העולם של המבוגרים והוא מפחד, היה לו נוח רק כשהוא ילד ולכן הוא ממשיך להתנהג ככה. לכן הוא נשאר באותו מקום כל הזמן- כי הוא רוצה להשאר במקום הזה, זה המקום היחידי שבו הוא מרגיש נוח.
ג'ק ניקולסון בהכי טוב שיש זה דמות מעצבנת לא בגלל שהיא דמות רשעה או משהו, בגלל שהיא דמות שטחית בסופו של דבר. הוא דמות ולכן קל יותר אולי להשלים איתו ולאהוב אותו אבל רנדל הוא בן אדם הרבה יותר אמיתי. הוא מכיל הרבה יותר רגשות ומה לא מאשר הדמות שג'ק ניקולסון משחק.
זה די כל ההבדל ביניהם- בעוד שג'ק ניקולסון הוא דמות, רנדל הוא בן אדם. הדמות של ג'ק ניקולסון נועדה כדי שירגישו כלפיה דברים בעוד שהדמות של רנדל מתנהגת בגלל הרצונות שלה.
לפחות, ככה הרגשתי כשראיתי את הכי טוב שיש. ( ד"א – באמת? סרט שלם? תסריט מושלם? אני זוכר רק את גרג קיניר כדבר היחידי ששווה שם. אולי אני צריך לראות עוד פעם, אבל אני באמת מעדיף שלא)
ואין שום סיכוי שבאמת מה שמפריע לך זה שקווין סמית' מעגל פינות עם כמות הלקוחות. כתור מוכר בבעצמי יש שעה שאני תוקע את הראש בקיר מרוב שעמום ויש שעה שאין לי לאיפה לזוז מרוב לקוחות, בייחוד עם העובדה שבכל זמן יש מישהו בתוך המסעדה בסרט כך שהיא אף פעם לא ללא השגחה- אין פה שום דבר שלא היה יכול לקרות ביום סביר.
למרות שאני נוטה לא להגיד את דעתי לרוב, אני חייב להגיד שאני נהנה מהויכוח הזה עד מאוד
מתישהו נעביר את זה לביקורת
לא ראיתי את הסרט
רק הערה על בני 35 שמוכרים מקדונלדס.
בארץ זו עבודה לבני נוער, מקסימום סטודנטים שצריכים כסף. בחו"ל יש מקומות שאנשים מבוגרים עובדים בזה, כי זה מה שיש.
לא יודעת לגבי הסרט, אבל זו לא חייבת להיות בעיה, העובדה שהם מוכרים מקדונלדס בגיל 35. אולי בסרט זה באמת נובע מבעיה, אבל בפועל, לא כל מי שמוכר מקדונלדס בגיל 35 סובל מבעיה.
לא ראיתי את הסרט
בחוברת של דומינוס פיצה מלפני כמה חודשים , זכה בעובד המצטיין שליח פיצה בן 40.
ובמילים אחרות...
אין הבדל בין פועל שעובד במפעל בשביל שכר מינימום לבין אדם שעובד במקדונלדס בשביל שכר מינימום. לכסף אין צבע, רק ריח של שמן שרוף.
ובמילים אחרות...
):
לכסף שלי יש סתם ריח. מקסימום של חלודה.
ופה אני דווקא חושב שיש הבדל- אדם שמרוויח את אותו סכום כסף מלהיות שפחת מין כמו שמישהו מרוויח מלמצוא תרופה לסרטן, יש הבדל ביניהם, התוצאה של שניהם זהה, אבל הדרך היא מאוד שונה – אפילו בין מפעל ולמכור במקדונלדס.
אבל זה לא המצב...
דנטה לא אמור ל"עזוב" את רנדל בשביל משהו שהוא אוהב או רוצה לעשות. הוא הולך כי הוא מרגיש שהוא צריך ללכת.
אני לא ממש בטוח איך השיחה הזאת התחילה, אז אני לא יודע לאן צריך לקחת את הטיעון הזה, אבל…
לוקחת את כולכם
ומפנה לביקורת על 'מוכרים בלבד 2': http://www.fisheye.co.il/clerks2
ואחרי זה גלידה?
ואחרי זה גלידה?
נראה לי שיותר מתאים לסרט שנלך לצ'יפס והמבורגר אחר כך.
לא יכולתי שלא לשים לב לגל האחרון של ילדודס שמשתלטים על האתר. מעבר לזה, הם גם מנסים להרחיב את מגוון הסרטים שהם צפו בו בהתאם לטעם הכללי באתר, שזה דווקא די נחמד וראוי להערכה. מצד שני, אני לא יכול שלא לשאול את עצמי – זה לא בזבוז, בסך הכל, לראות כל כך הרבה קלאסיקות בגיל כזה צעיר, כשחצי מהסרט עובר להם מעל הראש? כמובן, תמיד אפשר לראות את הסרט שוב בעתיד ולהבין את מה שפספסת, אבל גם לפעמים קשה לשנות רושם ראשוני, גם אם בזמנו לא היו לך את הכלים להעריך את היצירה כמו שצריך, וגם לצפייה הראשונה יש אימפקט שאי אפשר לשחזר בהמשך. כרגע אני מרגיש קצת מתוסכל, למשל, שהגעתי לגיל 21 ויש לי הרבה חורים בהשכלה בכל הנוגע לקולנוע וספרות, מצד שני האם באמת יכולתי להבין ולהנות מהסרטים האהובים עליי כיום באותה צורה אז? יש הרבה קלאסיקות שכן ראיתי כבן נוער וכילד, ואני תוהה אם לא הייתי מעריך אותן אחרת לגמרי אם הייתי צופה בהן לראשונה היום, ואם זה לא התבזבז על ה"אני" הצעיר. מצד שני, גם היום אני די צעיר ועוד לא התנסיתי בכל מגוון החוויות האנושיות האפשריות, אז אני מניח שיש לי עוד לאן לשאוף.
בכל מקרה, זה סך הכל הנושא שרציתי להעלות לדיון, לאור המצב הנוכחי באתר.
(אני לא מתייחס כל כך לנושא של צנזורה, אני חושב שהוא פחות רלוונטי וגם פחות מעניין, והגולשים הצעירים באתר כל הוכיחו שהם יכולים לספוג הנאה מסויימת מסרטים של טרנטינו או התפוז המכני, למשל, שהיא לא אהבת אלימות ילדותית)(במקרה של טרנטינו אני גם לא בטוח שצריך להיות בוגר כדי להבין ולהנות מהסרטים שלו, אבל זה כבר דיון אחר)
- תרשה לי לא להסכים איתך
אני לא יודעת מה לאיזה גיל אתה מתכוון בדיוק כשאתה אומר "ילדודס" ולאיזה סרטים אתה בדיוק מתכוון שאתה אומר "קלאסיקות", אבל אין ספק שהעובדה שראיתי לא מעט קלאסיקות (המון היצ'קוק, המון קובריק, מטרופוליס, M, האזרח קיין *כמובן*, ועוד רבים וטובים, כולל קלאסיקות ישראליות כמו הם היו עשרה) בתור נערה צעירה (14-17, ככה) רק תרמה להנאה שלי מסרטים וקולנוע. אני בהחלט מסכימה שילד בן 13 לא תמיד יכול להתמודד עם "החותם השביעי" או עם "גונבי האופניים", אבל א-יש תמיד יוצאים מן הכלל, ו-ב-אם הצפייה מושכלת, מודרכת ונעשית מתוך התלהבות נטו לקולנוע -זה רק יכול לתרום.
נכון שקסם הצפייה הראשונה לא ניתן לשחזור, אבל דווקא הקסם הזה יכול לגרות ילדים ובני נוער להמשיך ולראות סרטים טובים, איכותיים ומעניינים, ואז גם אולי לחזור בגיל מאוחר יותר, לאותן קלאסיקות, כדי לבחון אותן במבט בוגר.
הנזק היחיד שצפייה מוקדמת בקלאסיקות יכולה לגרום זה פיתוח טעם טוב מדי לעומת הזבל שמאכילים בו ילדים במגוון המדיה השונים. אבל אני לא באמת חושבת שזו בעיה נורא חמורה.
אני בתור ילד ראיתי קלאסיקות
אם אינדיאנה ג'ונס בשנות ה-2000 נחשב לקלאסיקה או מלתעות או אי.טי. ולמעשה, הרבה סרטים של שפילברג שאולי גורמים לו להיות כיום הבמאי האהוב עליי.
כל כך לא מסכים איתך שזה כמעט כואב
ילדים שאוהבים קולנוע טוב ורוצים אותו צריכים לראות אותו, ואפילו אם הם יפספסו חלקים ממנו- כמו שקורה לי עם סרטים לפעמים עוד היום- תמיד אפשר לקבל צפיה חוזרת, ואז לפעמים זה אפילו יותר מעניין כי יש את ההשוואה הזו מבין שתי נקודות המבט. סרט טוב צריך לפעול בכל המישורים, ולמרות שכל פעם שאני רואה את "הטוב, הרע והמכוער" אני מגלה עוד משהו עדיין, נהניתי ממנו מאוד גם בגיל שמונה כשאבי הראה לי אותו לראשונה.
לא מסכימה.
אלא אם מדובר בגיל צעיר מאוד, כמו שמונה או משהו, אין טעם לחכות עד שתהיה "מוכן".
העולם מלא בחוויות שעוד לא חווינו, או שלא נחווה.
לפעמים זה ישפיע על כמה נתחבר לסרט, ולפעמים לא, אבל אני לא חושבת שלא כדי לראות סרטים רומנטיים רק כי עדיין לא התאהבת, אז אולי לא תבין את הסרט לגמרי, או משהו כזה.
לדעתי, אחד הדברים הכי יפים בקולנוע זה שכול הזמן אפשר לגלות רבדים חדשים, ואם אתה לגמרי "מוכן" בשביל סרט אתה תראה את אותו דבר כול פעם שתראה אותו, וזה קצת מבאס.
חוץ מזה, נראה לי שיש יחס בין טוב בין הסרט שאדם רוצה לראות לבין כמה הוא מסוגל להבין אותו, כשלא מדובר על לעשות רושם.
זו נקודה מעניינת, אבל אני לא מסכים עם ההכללה הגורפת שלך.
כל מקרה לגופו: השאלה אם באמת – ועד כמה – סרט עובר לצופה מעל הראש תלויה גם בגיל, גם בסרט, והכי הרבה בצופה הספציפי/ת. כמו שהעט המרקד אמר כאן הרבה פעמים בצדק, אי אפשר להכניס את כל "הילדים" – או את כל האנשים מתחת לגיל X – לאותו שק.
ניסיתי לשחזר עכשיו, ונזכרתי שראיתי סרטים כמו 'הגשר על הנהר קוואי' או 'אמדיאוס' בערך בגיל 10. אני חושב שזה דווקא תרם לי, כי כשחזרתי אליהם שוב בגיל בוגר יותר או אפילו רק נזכרתי בהם, יכולתי להעריך את ההבדלים בפרספקטיבה שלי עליהם בין הגילאים.
אני חושב שקצת התרככתי מאז
שפרסמתי את ההודעה, היא נבעה בעיקר מהתסכול שלי לאור ההודעה של אדון האופל על 12 הקופים (שבמקרה שלו אני גם לא בטוח שזה קשור לגיל או ליכולת הבנה של תימות יותר מורכבות, הוא סתם התקשה לעקוב אחרי העלילה). אני מניח שכמו שכתבו מעליי, אם לילד יש תיאבון לראות את הסרט, כנראה שהוא כן יכול לספוג ממנו משהו במידה מסויימת, גם אם לא במידה המקסימלית. גם ברור לי שיש הרבה ילדים חכמים יותר, חלק מהילדים פה באתר יותר חכמים מהרבה מבוגרים שאני מכיר, אבל פחות בהשוואה לרוב המבוגרים באתר הזה, וכמובן שפחות בהשוואה למה שהם יהיו בעתיד, כי אף אחד לא מגיע לשיא היכולת השכלית שלו בגיל 13. אבל לא יודע, זה פשוט נראה לי מתסכל להגיע לגיל שבו אתה באמת יכול לספוג את כל, נגיד, 'זה ייגמר בדם', כשאתה כבר יודע את כולו בעל פה ואדיש לחלוטין לכל הניואנסים והרבדים השונים. אני לא יודע כמה סרטים אני הרסתי לעצמי ככה, מצד שני אני מניח שבלי הסרטים האלה שנות הנעורים והילדות שלי היו הרבה יותר משעממות.
מבחינתי וכנראה שגם מבחינת אנשים אחרים שהגיבו כאן,
להגיע לסרט שוב בגיל מבוגר יותר לא אומר שאני אדיש לרבדים ולניואנסים או הורס לעצמי את הסרט, אלא להיפך. ובכלל, כמו שכבר אמרתי, אני חושב שמראש זו טעות לחלק את חוויית הצפייה בסרטים בצורה חד משמעית ל-"צפייה בתור ילד+נער / צפייה בתור מבוגר".
אני לא יודע,
אבל אני יכול לציין לך הרבה סרטים שראיתי בגיל צעיר מכוונה להוסיף לידע הקולנועי שלי, וסתם כוויתי את עצמי. שתי דוגמאות מצויינות הן 'אגיררה: זעם האל' ו'2001: אודיסאה בחלל', שני סרטים כבדים מאוד שכילד היפראקטיבי לא יכלתי להבין וכיום הם בין הסרטים האהובים עליי. מצד שני, את '12 קופים' כמדומני ראיתי בגיל 12-13 באמת, ולמרות שלא תפסתי את כל הרבדים של הסרט (קשה לתפוס אותם גם כיום) אני חושב שהקו העלילתי עצמו היה די ברור לי.
אוקיי, זה בדיוק מה שאמרתי - כל מקרה לגופו.
אמ, אדון האופל ציין שיש לו מורה לפסיכומטרי.
לכן אני חושב שהוא די יוצא ממגמת הילדודס.
אני חושב שקצת התרככתי מאז
(כתבתי תגובה ארוכה, ואז לעזאזל המחשב הדפוק שלי קילקל הכול, בסבלנות אני אנסה לחזור על הכול).
הדבר הראשון שעולה לי לראש כרגע בנושא הוא "המסע המופלא" שאותו ראיתי לפני כמה שנים, כשעוד הייתי צעיר יותר (לא שאני מבוגר כרגע, אבל יותר מאז), והסרט היה אז מאוד מסובך, טיפה טיפשי ובקושי נסבל (אם כי נסבל). לאחרונה חזרתי על הסרט והוא היה מעולה, אם כי גם לחוות הדעת הראשונה שלי מלפני כחמש שנים היתה השפעה על הצפיה החוזרת, אבל לא יותר מדי (ואולי זה בגלל שמדובר ברק חמש שנים הפרש). בקשר ל"12 קופים" הבעיה העיקרית שלי היתה עם האנגלית, זה לא שהאנגלית שלי גרועה, היא די טובה, אפילו מאוד טובה, רק שלפעמים קשה לעקוב אחרי דבריה (אתה יודע, אמריקאים מדברים נורא מהר לפעמים), למרות שלמען האמת פשוט נדמה לי שב"12 קופים" לא היו הסברים מספקים לשלוש השאלות ששאלתי, אבל שוב, יתכן שפספסתי איזה משפט חשוב או שניים.
נ.ב – בוקר טוב.
אני חושב שקצת התרככתי מאז
אתה ממש טועה… אני ראיתי גם את שתים עשרה קופים בגיל מוקדם מאוד, ותאמין לי שאני מבינה כל דבר שהולך שם, כי ראיתי דברים יותר מסובכים כבר מזה. לראות סרטים כאלה בגיל מוקדם דווקא מפתח את הטעם בסרטים, אבל צריך לזכור שגם בנאדם מבוגר יכול לא לאהוב את שתיים עשרה קופים, בגלל הטעם האישי שלו (נגיד אני לא חושבת שזה כזה סרט מדהים, לא בגלל הגיל המוקדם אלא בגלל שסרטים כאלה זה לא הטעם שלי)
אני חושב שקצת התרככתי מאז
לא אמרתי שהסרט מסובך, הוא היה די ברור, רק שאולי פספסתי משפט או שניים שמסבירים את שלוש השאלות ששאלתי, ששלושתן די קשורות לאותה סצינה.
זה לא אתה אמרת, זה הם אמרו.
הסצנה המדוברת היא סצנת מפתח בעלילה, והשאלות ששאלת מבהירות שלא הבנת אותה. זה לא אומר הרבה – זה סרט שקשה להבין. אני ממליצה לנסות לראות אותו עם תרגום.
מה רע?
אני לא בדיוק החלטתי "להרחיב את אופקי הקולנועיים" והכל. אני פשוט משוטט באוזן השלישיתת ורואה סרט ששמעתי עליו דברים טובים ולוקח. לפעמים אני אוהב ולפעמים לא. בנוגע לחצי מהסרט שעף לי מעל הראש: לפעמים זה קורה ולפעמים לא. וגם אם זה קורה, זה לא נורא. בדרך כלל הסאבטקסט של הסרט הוא המסר, נכון? אבל לא רק. כשיוצר עושה סרט ומחליט למקם בו סאבטקסט, הוא צריך לזכור שסאבטקסט זה רק העשרה לצופה. אם הוא קולט זה אז סבבה לו. אבל אם הוא לא, אז לא נורא. הצופה שפספס בינתיים יכול להנות (אם לסרט המסובטקטסט מכיל אותו) משאר הפרטים כמו העלילה, הבימוי, המשחק והצילום. ומזה אפשר להנות בכל גיל.
נראה לי
שרוב סרטי ה"איכות" (וסלחו לי על ההפרדה המופרכת מראש) מכוונים בכל זאת לקהל בוגר ומתייחסים למגוון של חוויות אנושיות שאין מה לעשות, ילדים בני 13 עוד לא חוו, לסוגיות מוסריות או ערכיות שילדים בני 13 עדיין לא יכולים לעכל וכו'. כרגע אתה אולי בטוח שמרוב הסרטים שאתה רואה אתה מפיק את המיטב, אבל אני די בטוח שעוד כמה שנים תסתכל לאחור על התגובות שכתבת בימינו ותרגיש מובך (כמו שאני מרגיש כשאני מסתכל על תגובות שלי מהעבר, וכמו שארגיש כשאסתכל על התגובה הזאת עוד שבוע). אז מצד אחד, כמובן שאין גיל שבו אתה מגיע לאיזשהו שיא שבו יכולת צפיית הסרטים שלך מגיעה למקסימום ואנשים משתנים במשך כל החיים שלהם. מצד שני, יש איזשהו סף.
הסרט האהוב עלי, מכיתה ב' עד ללפני כמה חודשים הוא ''שיקגו''.
והבנתי את הסאטירה שלו. או, כמה שהבנתי את הסאטירה שלו. אני נשבע אני יכול לעשות פאקינג דוקטורט על הסרט הזה. ועכשיו, בלי להשוויץ: יש סרטים כאלה, ויש ילדים כאלה. כבר יש תגובות שראיתי שלי מהעבר ואני מובך מהן. אז מה, משתפרים. אני רק אומר, אריאל, שלא הכל שחור ולבן, ויש ילדים שיכולים להבין את הסרטים שאתה מדבר עליהם. ויש ילדים עם מנת משכל של 180, ויש מבוגרים שכותבים כמו ילדים עילגים במיוחד. הכל יש, תמיד יש יוצאי דופן, ואתה צריך לקבל את זה.
(ואגב, לא הרבה ילדים משתלטים על האתר. רק אני וטאי, ואנחנו מכירים אחד את השני)
אני לא חושב ש''שיקגו'' הוא דוגמה לסוג הסרטים שאני מדבר עליהם.
אני גם חושב שבסופו של דבר אין לך את הפרספקטיבה הנכונה לדעת אם אתה באמת מבין את מה שאתה חושב שאתה מבין (ואני לא מתייחס ספציפית אלייך אלא לכל ילד שלא מבין למה כל המבוגרים "מפלים" ילדים בני 12, ובאופן כללי לגבי כל אחד, כי אתה תמיד צעיר מדי עד שאתה מת).
ומניסיון שנצבר לפני שעה בערך:
לא צריך להבין סרטים כדי לאהוב אותם. אפשר לראות את הסרטים ולאהוב אותם לפי האיכויות שלהם. סאבטקסט בסרטים זו העשרה.
אני חושב שההנחה שלך מוגזמת
ראשית, איש לא הזכיר כאן את זה, אבל אותי זה מרגיז. זו גילנות ותו לא. קיטלגת קבוצה וקבעת הנחות מוקדמות שלאו דווקא נכונות לגמרי. גם אם אתה מסכים (ואני איתך, ממרומי 23 שנותי…) שחלק מהצעירים יותר באתר חכמים בהרבה מכמה מבוגרים יותר שאני מכיר – עדיין קבעת הנחות מוקדמות מופרזות לגבי אוכלוסייה חיצונית.
למה מופרזות? על אף שאני מסכים שהידע גדל עם הנסיון, אין זה הוגן לומר שצעיר בן 13 לא יכול להבין דילמות מוסריות או חוויות אנושיות מסוימות. גם לאחר 3 שנים בצבא לא הרגתי איש ולא הגעתי לסכנת חיים של ממש, ועדיין אני מסוגל להבין ולהוקיר את "הקו האדום הדק". לא חוויתי שברון לב, והתאהבתי לראשונה רק בגיל 18, אבל גם לפני זה בחנתי בעניין דילמות בנושא בסרטים רבים.
כיצד צעיר שלא חווה יכול לדעת? יכול היה להקשיב, לראות, לקרוא, לצפות ולחשוב. אותה רמה? לא, כשהוא יתבגר ויחזור על אותן חוויות, בין אם מגוף ראשון ונסיון אישי או בדרך אחרת – הוא יגלה דברים אחרים עליהם לא חשב, ויוכל לצרף אותם לדברים עליהם חשב עוד קודם לכן.
נראה לי
זה נכון שילדים בני 13 לא חוו זאת אבל, ותסמוך עליי, הם יכולים להבין את הדברים האלו אפילו בגיל צעיר יותר.
קווין סמית בקופות
בפרשנות לאחד מסרטיו הקודמים של קווין סמית' (לא זכור לי באיזה, לצערי) הוא אמר שסרטים שלו תמיד מכניסים 30 מליון דולר. למען האמת, הוא הוסיף, אם אחד האולפנים רוצה להפיץ סרט שיכניס 30 מליון דולר, מזמינים אותו לביים …
אני מבקש את עזרת חברי האתר
היי לכולם
כמובן שזה לא קשור לנושא אבל פורום אין לנו פה..
אני מחפש המלצות לסרטים עם אווירה מאוד מסויימת.. תחשבו על:
"רומן על אמת"
"סידורים אחרונים בדנבר"
"צומת מילר"
בסרטים האלו יש אווירה מאוד מלנכולית ומיוחדת
ארה"ב של שנות ה80-90 כזה לרוב עם עלילות הקשורות למאפיה
אני מחפש עוד סרטים בסגנון הזה
אז תמליצו בבקשה על כל מה שאתם חושבים
תודה רבה
אני מבקש את עזרת חברי האתר
אתה יכול לנסות את "בריק" למרות שהוא יצא לפני 3 שנים ולא בשנות ה-80-90.
אני מבקש את עזרת חברי האתר
אל מריאצ'י ודספרדו
בייבי אריזונה
כלבי האשמורת
במבי 2
אני מבקש את עזרת חברי האתר
הכוונה היתה לזמן התרחשות הסרט שזה 80-90 כזה ולא לשנה בא יצא הסרט
וראיתי את כל הסרטים המדוברים (חוץ מבמבי 2) בריק היחידי שואולי קצת בכיוון שאני דיברתי עליו
אני אשמח לעוד הצעות
תודה רבה
'צומת מילר' לא מתרחש בשנות ה80-90
מה עם
"דוני בראסקו" ו"סודות אל. איי"? שניהם מצויינים ומומלצים!
אני מבקש את עזרת חברי האתר
הבלתי משוחדים
מפגש בגרוס פוינט
גוסט דוג
דרך ללא מוצא
כנר על הגג
אני מבקש את עזרת חברי האתר
תודה רבה על ההמלצות
סודות LA באמת גם נכנס לרשימה של הסרטים שהתכוונתי אליהם
אני אראה את כל הסרטים שהמלצת שלא ראיתי
אני באמת מעריך את זה! תודה רבה..
וכמובן אם יש עוד המלצות אני אשמח
מבזק מיוחד
למרות האכזבה הקופתית, המפיצים הודיעו הרגע ש'זאק ומירי עושים פורנו' יוקרן בארץ, החל מה-27.11. השם העברי של הסרט, תחזיקו חזק, הוא 'זאק ומירי עושים פורנו'.
שלא לדבר על זה שאובאמה ניצח בבחירות.
ב27.11?
אבל זה בקושי משאיר זמן לסקנדל הצפוי עם שלט רחוב בפתח תקווה או משהו דומה.
אם כך
אז למה זה לא מופיע בלא סופי?
כרגע סיכמת את כל החדשות הטובות של היום הזה,
פלוס איזה אודישן שעברתי.
אבל זה כלום לעומת "זאק ומירי". כל כך קיוויתי שלא נצטרך לחכות ל-DVD! (או לאימיול, תלוי במידת ניפוח הוריד שלי עקב הציפייה לסרט)
מזל טוב.
כן, !
סע להוליווד ותביא לנו למזכרת איזה כוכב קולנוע מיובש.
''הפוסטר שצונזר בארה''ב''?
http://www.edb.co.il/blog/archives/1129#more-1129
הפוסטר העברי של הסרט.
לקח לי קצת זמן עד שהשתכנעתי שהקטע עם "הפוסטר שצונזר…" הוא לא תוספת של אנשי האתר.
''הפוסטר שצונזר בארה''ב''?
קוראים לסרט "זאק ומירי עושים פורנו". אם אין בעיה לשים את המילה "פורנו" על שלטי חוצות ומודעות בעיתון, הרמיזות למין אוראלי* לא צריכות להוות עניין. מי שלא מבין/נפגע מ"פורנו", יהיה אדיש לתמונה. מצד שני, הפניית תשומת הלב לכך שיש בפוסטר משהו שהטריד את הצנזורה בארה"ב, יכולה ליצור התעניינות גם בקרב אנשים שמבחינתם, אוראלי זה סוג של בחינה.
אישית, הפוסטר לא מטריד אותי. בתור אחד שנזהר אפילו עם החולצות שאני לובש ליד האחיינים שלי, קשה לי להאמין שילדים שאינם יודעים מה זה פורנו (בהנחה שעוד קיימים כאלה), ימצאו משהו מעניין בפוסטר הזה.
*למרות שעקרונית, יכול להיות שפשוט נפלה להם העדשה, או משהו.
אלא אם כן לאליזבת בנקס יש קרחת בעורף,
אין מה לצנזר בפוסטר הזה.
חשבתי על זה, אבל נראה לי שזה החזר אור
מסכים
אם אובאמה ניצח בבחירות
זה אומר שכל הסרטים שבהם היה נשיא אמריקאי שחור כבר לא נחשבים כסרטי פנטזיה?
אז כן פגע מטאור בכדור הארץ?
הסרט נשמע מעניין, אבל אני לא רואה חידוש גדול בתופעת התיעוד העצמי
אנשים הרי תמיד תיעדו את מעשיהם בכל מיני צורות – גם בסיטואציות שהיה אמור להיות ברור להם שהם ישלמו ביוקר על התיעוד הזה.
(נ.ב. מה הקטע עם הכינוי 'מר מוות'? ברור שזה אתה אחרי שקוראים שלוש שורות, גם בלי לבדוק את האימייל של כותב התגובה)
לי היה ברור שזה הוא
רק כי לא היה לי בכלל כוח לקרוא כמות טקסט כזו ועברתי ישר לתגובות .
'מר מוות' הוא אחד מסרטיו הקודמים של מוריס. סרט נפלא, אגב.
ובכן, מה למדנו?
למדנו שמוזיאון כמוהו כערוץ 20 וכמוהו כמגדל השמירה המרכזי בבית כלא (או בית משוגעים) וכמוהו כתיעוד עצמי של התעללות.
אני לא מבין בשביל מה לטרוח ולהציע טיפולוגיות, תיאוריות ומתודולוגיות אם, בסופו של דבר, הכל מתקבץ לנקודת-אפס אחת שבה הכל שווה הכל, והערך היחיד הוא ערך ההשוואה.
אני חשבתי שהצבעתי על דמיון, לא על זהות.
ראשית, אפשר להתכווח אם בכלל יש דמיון ביניהם. ואם יש, אפשר לתהות האם ההבדלים ביניהם קריטיים או לא. בכל מקרה, לא טענתי שכל התופעות הללו זהות, אלא שהם חולקות הגיון משותף.
ואני טענתי שאתה טועה.
מוחלט
מייקל קרייטון (או קריצ'טון), תלוי באיזה הוצאה הוציאו את הספר, הסופר שהביא לעולם את פארק היורה למעט השלישי, קונגו, ספרה, שמש עולה הסדרה ER, ועוד די הרבה ספרים טובים שלא הפכו לסרטים, נפטר בגיל 66 מסרטן.
אני מאוד אוהבת את הספרים שלו.
שניה, לפי ויקי
"מלך האריות" של דיסני מבוסס על פי "המלט" של שייקספיר.ידיעה זו היא נכונה? ואיך לא נאמר עליה פה דבר (ועוד היה דיון על מקוריותו של הסרט)?
מה הסרט הזה?
אימייק? הסרט המקורי? מה בדיוק?
http://www.boxofficemojo.com/movies/?id=lettherightonein09.htm
Quite obviously רימייק.
Quite obviously רימייק.
וגם כנראה סרט גרוע כי: 1.הוא ריימק לסרט שנחשב למצויין 2.הוא יוצא בינואר
המילה היא Braces ולא Bracelet
אבל חוץ מזה אני לא זוכר את הסרט מספיק כדי לעזור לך.
מה קורה עם הלוח הקרנות שלכם?
אני בדרך כלל לא מהמתלוננים אבל זאת כבר פעם שלישית שאני נתקל בטעות שם.
'קוונטום של נחמה', לפי הלוח, היה אמור להיות מוקרן בקריון בשעה 18:00.
ליתר ביטחון בדקתי גם באתר ticket, והתברר לי שאין כזו הקרנה והוא מוקרן בשעה 19:30. ועכשיו שהסתכלתי שוב גיליתי שהטעות נעלמה והוא כתוב גם אצלכם בשעה הנכונה.
אתה מתלונן על זה שהטעות תוקנה?
הוא מתלונן על שהייתה טעות מלכתחילה.
אם כי טעויות קורות (אני זוכר שפעם אחת, לא מזמן, נסעתי לקצה השני של הארץ כדי לראות סרט וגיליתי שמערכת השעות שקיבלתי היתה פגומה…איזה חרא של יום זה היה. אם כי אז לטעות לא היה קשר לעין הדג).
זו הייתה שאלה רטורית
הבנתי על מה "מישהו" התלונן, אבל אם הטעות תוקנה בתוך זמן קצר, נראה לי קטנוני משהו לפרסם תלונה בכל זאת. אם זה כל כך מציק, אפשר לשלוח מייל לעורכים.
כמו שאמרתי, זאת לא פעם ראשונה
אני גם לא משתמש במייל (אני בכלל לא מגיב כמעט אז גם ניק קבוע אין לי).
אני פשוט גר במושב מבודד יחסית, הקולנוע "הקרוב" ביותר אליי הוא הקריון (בערך חצי שעת נסיעה), וכבר קרה שהסתכלתי בלוח שפורסם פה ובאתי בשעה הלא נכונה.
נכון שהטעות תוקנה בסופו של דבר, אבל אני בדרך כלל בודק פעם אחת מתי מתחיל הסרט וכמעט עשיתי את הנסיעה לחינם.
אני לא חושב שזאת קטנוניות להתלונן,להיפך, אם לא היה איכפת לי- לא הייתי אומר כלום. רק הערתי בתור הצעתי לשיפור.
ואתה צודק.
מניסיוני במגורים במושב מבודד יחסית שהקולנוע הקרוב ביותר אליו הוא הקריון, יותר מפעם אחת נסעתי במיוחד לסרטים בשעה הלא נכונה. וזה נורא מעצבן. כדי לוודא הייתי בודק ביותר ממקום אחד. לפעמים אפילו זה לא היה עוזר (כלומר, הטעות היתה של בית הקולנוע. אבל לך תתווכח איתם).
אני מבטיח לעשות את המיטב כדי שלא יקרו עוד טעויות. אני לא מבטיח שלעולם לא יקרו עוד טעויות.
אני אהיה הראשון שאודה שבלוח ההקרנות קורות טעויות.
לפעמים הן לא באשמתנו, לפעמים כן. אבל האמת היא שבמקרה הזה אני חושש שהטעות היא לא שלנו: ככל הידוע לי, הלוח של הקריון לא הוזן השבוע יותר מפעם אחת, ואני לא רואה אפשרות שהנתונים בו השתנו.
אני מניח שהסרט הזה לא הצליח, בהתחשב בזה שלא מצאתי אותו בשום דוחקו. זה גם לא מאוד מפתיע לאור אופי הסרט עצמו, אבל האם ידוע כמה הצליח "Rachel Getting married" של אן הת'וואי? כי הקולנוע שבו הייתי אתמול היה מפוצץ ולא נשארו כרטיסים.
http://www.fandango.com/rachelgettingmarriedmovietrailer/1_59837/v411799
הוא דווקא בהחלט מצליח
כמו מאות סרטים אחרים, הסרט הזה יצא בהפצה מצומצמת בלבד, מה שלא איפשר לו להגיע לעשיריה הגדולה של הדו"חקו. אבל ביחס לגודלה של ההפצה שלו הסרט דווקא מצליח יפה מאוד, ובעקבות זה הוא מוקרן ביותר ויותר בתי קולנוע כל שבוע. הוא הכניס עד היום (לא כולל סוף השבוע הנוכחי) 4.3 מיליון דולר, על פי מוג'ו, ואם זה ימשיך ככה אולי הוא עוד יגיע לעשיריה בסוף.
תולדות רייצ'ל במוג'ו:
http://www.boxofficemojo.com/movies/?page=weekend&id=rachelgettingmarried.htm
ואגב, מסע קידום המכירות שלו גורם לו להראות כמו סדרת 8 פרקים
ב-BBC.
גם הסרט עצמו נראה כמו סדרת 8 פרקים ב-BBC
ובמידה מסויימת הוא גם מרגיש ככה.
הסרט מוקרן כרגע ב-370 אולמות
זו ההפצה הרחבה ביותר שהייתה לו מאז עלה לפני חודש וחצי. נכון לעכשיו, הוא הכניס מעל ארבעה מיליון דולר וממוצע ההכנסות שלו לאולם גבוה יותר מזה של כל סרט בעשיריה הראשונה. בהתחשב ברוחב ההפצה, מדובר בסרט מאוד מצליח. כמו הרבה סרטים שמכוונים לעונת הפרסים של סוף השנה, גם ההפצה של "רייצ'ל מתחתנת" תלך ותגדל והמיקום בטבלת ההכנסות יגבה בהתאם.
מעניין, תודה על כל התגובות!
השגתי את ''אננס אקספרס'' בדרך כלשהיא,
(לא שהמפיצים הארורים בארץ השאירו לי ברירה), ואני מוכרח לומר:
כולם. דחוף. לראות.
לדעתי הצנועה הסרט הזה מתעלה על כל סרטיו הקודמים של אפטאו(לבריאות!) ואפילו על פ"ג.
מצחיק נורא, כמעט ואין בכלל בדיחות מתחת לחגורה ויש אקשן מצוין!
אה, ועוד דבר, ג'יימס פרנקו לוקח בכיס הקטן את בראד פיט בלשחק אחד על גראס.
זהו. עכשיו אשוב ואעלם לתהומות הנשייה.
רק לפני שתיעלם, איזה סרט זה פ''ג?
'פורסט גאמפ'.
לא, באמת.
אני די בטוח שזה נאמר ברצינות
אלא אם הוא התכוון לר"ת של 'פועלי גרמניה'.
אבל ''פורסט גאמפ'' הוא לא סרט של אפטאו, נכון?
גלול למטה למעפ''ג
בדיוק מתחת למניח הרעפים הנוצרי
http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm