החורף הגיע. Duh. אפילו בחיפה
ירד גשם כמה פעמים. אבל לא
לזאת הכוונה. עונת החורף
בקולנוע האמריקני מתחילה אי
שם אחרי כריסטמס ונמשכת עד
תחילת אפריל, בערך. אין חגים בתקופה הזאת (חוץ מהסופרבול וטקס האוסקרים, שעדיין לא נחשבים לחגים רשמיים), אין חופשות, ומזג האויר מדכא ומעודד אנשים להשאר בבית. אולפני הסרטים יודעים את זה, ומשחררים רק סרטים קטנים או לא מוצלחים, שממילא לא יהפכו ללהיטי ענק. או אולי זה להיפך: בחורף יש רק סרטים קטנים, ולכן הקהל לא הולך לקולנוע. לא משנה מי פה הביצה ומי התרנגולת, המצב קיים: תקופת ינואר-מרץ היא לא טובה לקולנוע, ונדיר למצוא בה סרטים טובים במיוחד או להיטים גדולים. השנה הכלל הזה עומד להישבר: "האניבל", סרט ההמשך ל"שתיקת הכבשים" ואחד הסרטים ה"גדולים" של השנה, עומד לצאת דוקא בפברואר. אבל עד אז, עסקים כרגיל.
סוף השבוע הזה היה חלש במיוחד לסרטים, מסיבה פשוטה אחת: הסופרבול. הארוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר בשנה התרחש ביום ראשון, והמוני בית ארה"ב נשארו בבית. תשאלו, מה לצופה הקולנוע הממוצע ולפוטבול? והתשובה היא: אין קשר. מי צופה בסופרבול בשביל הפוטבול? פוטבול זה משעמם, והמשחק השנה היה משעמם במיוחד. אבל גם אם פוטבול לא מעניין אותכם בכלל, הסופרבול הוא עדיין צפייה חובה, בגלל הפרסומות. דקת פרסומת בסופרבול עולה, כידוע, 2 מיליון דולר ומעלה, ולכן הפרסומות בו הן רק הגדולות ביותר והמושקעות ביותר בשנה. גם אולפני הסרטים משתתפות בחגיגה, והסופרבול מכיל באופן מסורתי הצצה ראשונה אל כמה מהסרטים הגדולים ביותר הצפויים בהמשך השנה. השנה, צופי הסופרבול (והתכנית שאחריו – הפרק הפותח של העונה השניה של "הישרדות", שגם הוא סוחט רייטינג לא קטן) נהנו מפרומואים חדשים ל"טומב ריידר", "המומיה חוזרת", "חניבעל", "A Knight's Tale", "15 minutes", "Swordfish" ו-"The Fast and the Furious", ועדיין המשחק נחשב לאכזבה – נעדרו ממנו "שר הטבעות", "A.I." ו"הארי פוטר".
אז מי בכל זאת הולך לקולנוע בזמן שהבנים צופים במשחק, שותים בירה ואומרים אחד לשני Wazzuuuuuuup? הבנות. ואכן, שני הסרטים המצליחים ביותר השבוע הם סרטי בנות. "Save the Last Dance", מחזיק המקום הראשון בשבועיים האחרונים, ירד למקום השני, ובמקומו נכנס "The Wedding Planner" ("מתכננת החתונות"), קומדיה רומנטית עם ג'ניפר לופז בתור מתכננת חתונות מקצועית שמתאהבת בחתן. 14 מיליון הספיקו לסרט כדי לכבוש את המקום הראשון – כאמור, שבוע חלש. ג'ניפר לופז ידועה למאזיני גלגל"צ בעיקר כזמרת ("My love don't cost a thing", השיר המעצבן של השבוע שעבר), אבל בשנה האחרונה היא החליטה שהיא גם שחקנית; הסרט הקודם שלה, "The Cell" ("התא"), סרט מתח פסיכולוגי קליפי ומוזר, יצא בארה"ב בקיץ ונרכש כבר להפצה בארץ, אבל משום מה מתמהמה, למרות שגלובוס-גרופ טוענים שהם עדיין מתכוונים להפיץ אותו בארץ בשלב כלשהו. בינתיים, אפשר להשיג אותו ב-DVD.
"מתכננת החתונות" הוקרן למבקרים, כמקובל, והם לא אהבו אותו בכלל. סרט חדש אחר השבוע, "Sugar & Spice" (אי אפשר לתרגם את זה. הייתי מהמר על "מעודדות שודדות") לא הוקרן למבקרים, אבל אולי זאת היתה טעות. מבין הביקורות שבכל זאת התפרסמו עליו, כמה מבקרים מכובדים חשבו שהוא דוקא חביב ומשעשע. זאת קומדיה שחורה על חבורת מעודדות שפותחות בקריירה של שוד בנקים. אחת מהמשתתפות היא מנה סובארי, בעלת ניסיון בתור צ'ירלידר מ"אמריקן ביוטי". הסרט נכנס לרשימה ברגל שמאל, למקום החמישי, עם 6 מיליון דולר.
עוד סרט חדש השבוע הוא "Shadow of the Vampire" ("צילו של הערפד"). כמו כמעט כל סרט אחר שיוצא בתקופה זו של השנה ונחשב לאיכותי, הוא הוקרן עוד בסוף דצמבר בבתי קולנוע בודדים, כדי להיכלל רשמית ברשימת סרטי 2000 לאוסקר, ועכשיו מתפזר לקולנועים רבים יותר כדי להגיע לקהל הרחב. בסרט משחק ג'ון מלקוביץ' את פ.וו. מורנאו, הבמאי של סרט הערפדים הראשון בהסטוריה – "נוספרטו" מ-1922. וויליאם דפו משחק את השחקן שגילם את דרקולה בסרט ההוא, שהיה משכנע מאוד בתפקיד, כיוון ש- על פי גרסת "צילו של הערפד" – הוא באמת היה ערפד. הביקורת אוהבת את הסרט, אבל בקופות הוא הכניס רק 2 מיליון בסוף השבוע הזה, ואפילו לא גירד את עשרת הגדולים.
"13 יום" ו-"The Pledge", סרטים צעירים יחסית שלא הותירו רושם חזק בקופות, עזבו את עשרת הגדולים, בעוד אותם מכרים ותיקים מתקופת החגים – "להתחיל מחדש", "What Women Want" ו-"חביבת הקהל" – מוכיחים שהם עדיין חביבי הקהל, ו"נמר, דרקון" הוא בכלל חיה מוזרה: בשלושת השבועות האחרונים הוא מרוויח בכל שבוע פחות כסף, אבל נמצא גבוה יותר ברשימה. עד היום הוא הכניס 44 מיליון דולר. לשם פרופורציה, הסרט שאינו דובר אנגלית המצליח ביותר אי פעם בארה"ב הוא, נכון להיום, "החיים יפים" עם 64 מיליון; אם "נמר, דרקון" באמת יזכה בכמה מועמדויות לאוסקר, כפי שצפוי לקרות, הוא כנראה ישבור את השיא הזה בקלי קלות.
סרטים נוספים שיצטרפו בשבוע הבא: עוד קומדיה רומנטית ("Head Over Heels"), סרט אימה ("ואלנטיין"), מתח ("Left Behind") ואחד שאנחנו כבר ראינו ("מלון מליון דולר").
הרשימה המלאה – הסכומים מייצגים הערכה על הכנסת הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים; הסכומים בסוגריים מייצגים את הכנסתו הכוללת של הסרט עד היום.
ג'ניפר לופז, המומיה וחיות אחרות
דווקא יותר נכון יהיה להגיד שג'ניפר לופז היא שחקנית שהחליטה לאחרונה להיות זמרת. לא שאני מאשים אותך, כבוד הדג, על כך שאתה לא מתעמק בה במיוחד, אבל הגברת לופז לידיעתך כיכבה בכמה וכמה סרטים ידועים למדיי במשך שנות התשעים המאוחרות לפני שפרצה למסכי האם טי וי (כדוגמת "רכבת הכסף", "רומן לא חוקי" ו"אנקונדה", אף אחד מהם לא היה להיט גדול).
ושאלה קטנה: האם אתה יודע בוודאות שסרט ההמשך ל"המומיה" ייקרא בעברית "המומיה חוזרת"?
כי אם לא, במקומך לא הייתי לוקח סיכון. לך תדע, בטח יקראו לזה בעברית "המומיה – הדור הבא" או משהו כזה
בנו של המומיה
ראיתי את הטריילר (הנחמד לאללה, אגב) של "The Mummy Returns" בקולנוע, ונדמה לי שקראו לו בעברית "המומיה חוזרת", אבל אני לא לגמרי סגור על זה. זה משנה למישהו?
לא, לא ממש...
אני זוכר בזמנו שראיתי בקולנוע טריילר של הסרט "שקרן שקרן" בכיכובו של ג'ים קארי מספר חודשים לפני שהגיע לקולנוע, וכשלוגו הסרט קפץ על המסך בתרגום נכתב "שקרן בריבוע". אין לדעת.
תרגום שמות הסרטים לעברית הינו סוגיה כאובה הרי.
אבל לא, לא משנה, אני סתם מדבר פה שטויות כהרגלי.
ה"במקומך לא הייתי לוקח סיכון" נאמר בציניות לשמה ותו לא.
בנו של המומיה
לדעתי, מצאתם פה את הסקר הבא, והוא כמובן, מה הוא התרגום הטיפשי והמעצבן ביותר לסרט בארץ!
זה יכול ליהיות אחלה סקר שהרבה אנשים ירצו להצביע ולהגיב.
דג יקר, לטיפולך
מלון מיליון הדולר
מה הסיפור של הסרט?
כבר ראינו אותו בישראל בוידאו, למה הוא יוצא רק עכשיו בארה"ב?
אחת הסיבות
סרטים לא-אמריקאיים ו"סרטי פסטיבלים" לעתים קרובות למדי מופצים בארץ לפני שהם מגיעים לארה"ב. במקרה של הסרט הזה, אני חושד שאחת הסיבות שהוא התעכב כל כך הרבה בארה"ב היא ראיון שנתן מל גיבסון, אחד ממשתתפיו, בו הכריז שהסרט היה (ואני מצטט כאן מהזכרון) "משעמם כמו תחת של כלב", והרס במחי ראיון את סיכוייו המסחריים של הסרט.
למה
היית חייב לפתוח פה על פוטבול? הנה, בייסבול משעמם את כולם, וגם ההמונים שמגיעים לאיצטדיונים לא מרותקים למה שקורה למטה, בעיקר כי לא קורה כלום. אבל פוטבול הוא משחק מרתק, למרות שמאחר והוא מעט מורכב, רוב האמריקאים לא ממש יכולים להבין אותו, כנראה.
טוב,
אפתח בוידוי:
כשאני נוסעת לארה"ב אני הולכת בדרך כלל לסרטים מחורבנים.
הסיבה היא שאבא שלי, השותף הראשי לסרטים כשאני בארה"ב, חובב זבלים ידוע – ואני הפרטנרית היחידה.
אז הלכנו לסרט the cell.
עכשיו – כיוון שאני לא רוצה להיות על תקן ספוילרית, אספר לכם בגדול על מה הסרט ולא אתמקד בפרטים.
לופז היא פסיכיאטרית (כבר מצחיק, לא?). עכשיו, יש מכשיר מיוחד שיודע להכניס את הפסיכיאטרית המהוללת לתת מודע של אנשים.
זהו, זה כל מה שאספר לכם.
תלכו, תראו את הסרט. אבל זה לא יהיה תחת ברכתי. אומר לכם רק דבר אחד:
אבא שלי, שמחשיב את עצמו כאינטילגנט וכאיש העולם הגדול,
א-ב-א שלי, שלא מדבר בסלנג (למעט סלנג צבאי בלתי נמנע ממלחמת יום כיפור)
אבא שלי ש-MTV לא קיים מבחינתו,
אבא יצא מהסרט הזה כשהבעת אכזבה היסטרית על פניו, כמו אחרי כל זבלון מצוי שיוצא לנו לראות יחד.
בסופו של דבר, לאחר שתיקה ארוכה פתח את פיו ואמר – "השחקנית הזאת כוסית!!"
נסענו שותקים הביתה.
זה בערך ממצא את הסרט –
לכו לראות את לופז, עזבו את הסרט.
דם ויין?
ג'ניפר לופז לא שיחקה ב"דם ויין"?
טוב, לא ממש שיחקה, השתתפה בסרט..
טוב , לא ממש השתתפה, נענעה את התחת