במקור: My Big Fat
Greek Wedding !ימין!
תסריט: ניה ורדלוס
בימוי: ג'ואל זוויק
שחקנים: ניה ורדלוס, ג'ון
קורבט, מייקל קונסטנטין,
לייני קאזאן, אנדראה מרטין,
סתווראולה לוגות'טיס
תמיד מנסים לפמפם לנו עד כמה המציאות שלנו היא חרא, ואיך בגלל זה, בכל פעם שאנחנו רוצים לברוח מהמציאות המעיקה, אנחנו הולכים לקולנוע.
לא קונה את זה.
עבורי, קולנוע יכול לשקף את המציאות – ולהישאר מצחיק באותה מידה. כי לרגע אחד, בו אנו נשענים אחורה במושב, מושיטים בתנועה מוכנית את היד לתוך קופסת הפופקורן ונותנים לעצמנו להרגיש ממש בתוך המסך – אנו מביטים באופן אחר על המציאות שלנו. לרגע אחד (או ל-90 דק', או אפילו 120. תלוי בסרט) המציאות משתקפת מולנו והופכת – ממשהו סובייקטיבי שממש קרה לנו (ואולי אף מעיק עלינו) – למשהו חיצוני, שלא קשור אלינו, ועל כן – שאפשר לצחוק עליו, תוך שאנו ממלמלים "אוי, כמה שזה נכון, כמה שזה אמיתי!".
וזה בדיוק מה שקרה לי ב'החתונה היוונית שלי': פתאום מצאתי את עצמי גועה בצחוק מדברים קטנים כמו מראה גיבורת הסרט המתמודדת בפעם הראשונה עם הרכבת עדשות מגע. "זה כל כך אמיתי!", התגלגלתי. "ככה באמת זה נראה". הופה!
טולה פורטוקאלוס (ניה ורדאלוס, שהסרט מבוסס על הצגת יחיד שלה) היא בת למשפחה יוונית ענפה. היא בת 30+ (אבל נראית הרבה יותר) ועובדת ב'זורבה המרקד', המסעדה המשפחתית. זה לא שהיא מרוצה מהמצב הזה, אבל זה מה יש – אף אחד לא מצפה ממך להיות פרופסור לפיזיקה אם את בת למשפחה יוונית. אף אחד במשפחה, זאת אומרת.
טולה מתעבת את המורשת שלה, שקובעת שכל מה שבחורה יווניה צריכה לעשות זה להתחתן עם מישהו יווני, להוליד הרבה ילדים יווניים, ולהאכיל את כולם באוכל יווני עד יום מותה. גם נמאס לה מאבא שלה שבטוח ביכולתו להוכיח את עליונות התרבות היוונית בכל מצב: למשל, עניין השפה. אבא של טולה בטוח שכל מילה בעולם, אבל ממש כל מילה – באה מיוונית. כן, גם קימונו.
ואז היא פוגשת את איאן.
איאן (ג'ון קורבט, איידן המתוק מ'סקס והעיר הגדולה') הוא מרצה חסון (אך רגיש), ומספיק לטולה להביט בעיניו, בזיו שעל פניו, כדי להבין שאחד כמוהו בחיים לא יסתכל עליה, ושכל החלומות שלה שווים לתחת היווני הגדול שלה, אם היא תמשיך להירקב במסעדה לנצח.
אחרי מבצע שכנוע מורכב, אביה מאפשר לה ללמוד בקולג', ולעבוד בסוכנות התיירות של דודתה, שם היא פוגשת במקרה – פעם נוספת – את איאן. הפעם לטולה כבר יש בטחון עצמי כלשהו (והיא אף מקפידה על הופעתה) והיא מסוגלת לצייץ לעברו יותר מכמה הברות לא ברורות. העתיד נראה ורוד כשהם מתאהבים ומחליטים בשלב כלשהו להתחתן, אלא שאבא של טולה, היווני השמרן, הוא המתנגד העיקרי לקבלתו למשפחה של איאן, שקולו ערב וכל אחד אותו אוהב.
וזאת משום שאיאן (טפו!) הוא קסנו (טפו!) – לא יווני. זר (טפו!).
וכדי להוסיף חטא על פשע – הוא צמחוני.
הסרט נצמד בשיניים לעלילת החתונה המזערית ולא חורג ממנה. במפתיע, חוסר העלילה לא מפריע לסרט. להיפך אפילו: הוא שומר אותו במסלול ומונע ממנו להתפזר לכל הכיוונים. הייתם מצפים שניקי, בת דודתה של טולה שעורגת על איאן, תנסה "לגנוב" אותו תחת אפה של טולה (שכמובן, לא תחשוד בדבר) ותתרום קונפליקט רגשי לסרט. במקום זאת – היא מסתפקת במבטי הערגה ואינה מנסה לפתות אותו. הכל נשאר בגדר מבטים בלבד.
ואולי זה משום ש'החתונה היוונית שלי' אינו מתעניין ממש בסיפור החתונה של איאן וטולה, אלא מעדיף להתעסק במשפחות שמאחוריה, בהתמודדות שלהן, בריבים הקטנוניים שלהן (משפחות זה דבר מאוד מצחיק, מה לעשות), ו – כן – אפילו לאהוב את הדמויות שהוא מציג.
כי בינינו, לא חסרים בקולנוע סרטים על משפחות אקסצנטריות כאלה. רק ש'החתונה היוונית שלי' מצחיק הרבה יותר מרובם: קודם כל, האנשים בו נראים אמיתיים – לא תמצאו פה דוגמניות דקיקות ושדופות. המשפחה היוונית העצומה בגודלה, הצבעונית והרועשת של טולה מורכבת מאנשים רגילים, לא יפים במיוחד, רובם שמנים, ואמנם הם עונים לסטריאוטיפים מסוימים (האבא השמרן, האמא בעלת ניסיון החיים שיודעת לעוץ ולעזור כשצריך), אבל כל זה נראה – ונשמע – כל כך מציאותי, כל כך אמיתי, כל כך מוכר (לפחות בחלקים מסוימים), עד שהייאוש של טולה נעשה, כמאמר השיר, יותר נוח: קל לנו להזדהות איתה, קל לנו לצחוק איתה (או עליה, אם בכל זאת לא נוצרה עימה הזדהות כלשהי). הופה!
אני מאמינה שהסרט ידבר לקהל הישראלי יותר מאשר קהל אחר, אירופאים או אמריקאים, למשל: נכון, לכאורה, למעט גיחות לנופשונים ברודוס, אין בינינו לבין היוונים ולא כלום, אבל הגישה היא אותה גישה – אצלנו, הישראלים, כל אחד נדחף לתחת הגדול והשמן של השני (טוב, אז אצל ישראלים זה לא רק תחת גדול. הוא גם שעיר), וכל אחד מכיר את האמא המרוקאית (או הפולנייה) שעמלה על הכנת מזון לגדוד, כדי שלא יחסר (ובטוחה שהילד של השכנים הוא פושטק לא מחונך, רק בגלל שהוא לא מאותה עדה). אלא שבניגוד למציאות, בה רק נצקצק בלשון – אולי אף נניד בראשנו בחיוך סלחני – בסרט, אותה לחישה וחיוך הופכת לכזאת מתנוך לתנוך, והסתיימה אצלי (ואצל רעי לצפייה) בצחוק פרוע. וככה זה היה במשך כל הסרט. הופה!
ככה זה בחיים: חתונה או לא, בסוף זה תמיד מגיע למשפחה – שתלטנית, הומה, דואגת, מטורפת, תזזיתית, חונקת – אבל משפחה.
אה, לונג ג'ון.
סוף סוף כל הסיפורים על שמלות ונעלי ספורט התבשלו לביקורת מצחיקה להפליא. אין ברירה אלא לסיים במילת ברכה, ה"יאסו" של עין הדג.
(מי לא ניחש שמילת הברכה היא אהרו"כ?)
סרט כיפי ביותר.
אודה ואתוודה. בהתחלה לא רציתי לראות את הסרט הזה, אבל אחרי ששמעתי עליו שהוא נחמד, החלטתי לראות אותו בכל זאת, ולא הצטערתי לשניה.
הקטעים המצחיקים הרבים שבו, הם כנראה הקטעים הכי מצחיקים שתראו בקולנוע בתקופה האחרונה (יצויינו לטובה במיוחד סצינת הפגישה השניה שלהם וסצינת המפגש בין שתי המשפחות)
בקיצור, אם בא לכם ליהנות מסרט קליל בלי יותר מדי מחשבה – לכו לחתונה היוונית שלי.
ולונג – אחלה ביקורת.
חוצמזה ש...
שם הסרט בעצמו (לא שאני מתלונן על התרגום הוא בסדר גמור) יכול לספק כמה רגעים מצחיקים לבדו:
"אתה בא לראות את החתונה היוונית שלי?"
– "לא תודה הספיקה לי חתונה אחת שלך"
וכדומה.
– מוות לשורה האחורית –
האם נכונה השמועה שלאנס בייס מאן סינק מופיע בסרט?!
לא, הוא לא מופיע שם.
קח, תבדוק בעצמך:
http://us.imdb.com/Name?Bass,+James+Lance
(אל תסתכלו עלי ככה, התגובה הזו שיוועה להתייחסות)
למען האמת הוא כן מופיע שם.
או שאולי זה לא הוא, אני לא ממש מתמצא בחברי הלהקה, אבל אחד מהם בהחלט הופיע שם. הוא שיחק את אחד מקרובי המשפחה של טולה, והשתתף במספר סצינות (למשל בזו בו הוא ואחיו של טולה עובדים על החתן במפגש בין המשפחות). העובדה שימד"ב לא מזכירים אותו באמת מפתיעה אותי, אבל אני די בטוח שאכן מדובר באחד מחברי הלהקה.
לא, זה לא הוא,
זה חבר אחר בלהקה, והוא כן מוזכר בימד"ב.
http://www.imdb.com/Name?Fatone,+Joey
אה, אז תגיד שאתה מדבר על ג'ואי
http://us.imdb.com/Name?Fatone,+Joey
הוא שיחק שם את אנג'לו, בן דודו של ניקי (תנחש לבד איזה ניקי…)
את הפסקה הראשונה שלך כבר ניסחו בעבר, טוב יותר: "כשמביטים על החיים הם קומדיה, כשחווים אותם – הם טרגדיה".
ר. דקארט, אולי.
בטוח לא דקארט!
אוסקר ויילד אולי.
''ההסטוריה חוזרת על עצמה
פכם ראשונה כטרגדיה, פעם שניה כפארסה".
(מיוחס לק. מרקס).
ג'ון קורבט הוא לא
איאן המתוק מ'סקס והעיר הגדולה',
הוא כריס הכובש מ'חשיפה לצפון'!
הוא גם מתוק וגם כובש.
http://us.imdb.com/Name?Corbett,+John+(I)
אבל
בסיסילי אלסקה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמ(ד)ינית, בה חי חיי שדרן פילוסוף כפרי, בה יצר נכסי תרבות כלל אנושיים והוריש לעולם כולו את רדיו K-BEAR הנצחי.
אבל
למה אין reruns? לא זכיתי להקליט את כל הסידרה (רק 20 פרקים).
לא רק זה
שמתם לב שהוא היה איש טוב אבל לחלוטין חסר רגשות, לא היה בו שום רגש what so ever עד שהחליטו לשדך לו את הדוורית/טייסת/בעלת בית קולנוע שהייתה שייכת לפליישמן
במה שעל פניו???!?
אה אה אוקיי, זו *ו* לא…
טוב רק התעוררתי אז תסלחו לי
וג'ון קורבט? לא משהו מלהיב במיוחד בעיני. גם אחרי התספורת
אנקדוטה מקאברית
(אזהרה: ההודעה הבאה כוללת אירוניה שחורה משחור ולא יפה בכלל. להרחיק מאש ומילדים ולברוח לכוון צפון-מזרח).
איאן/איידן, בסרט, הוא כאמור מרצה לפיזיקה (או משהו בדומה לזה). במשך הסרט הוא נראה פעם אחת מרצה לפני הכתה שלו, ואנחנו מספיקים לשמוע אותו אומר חצי משפט בנושא השעור. מכיוון שהסרט כולו עוסק בחתונה, היה אפשר לצפות שהוא יגיד משפט שאפשר לקשר בצורה כלשהי לנושא, אבל הוא לא: המשפט שהוא אומר הוא (ציטוט מהזכרון): "אם החלל מלמעלה גדול מדי, התקרה מתמוטטת…".
השלימו את החסר. מה הקשר בין חצי-המשפט הזה לחתונה?
חוץ מזה, סרט מאוד מצחיק. כן, יש הרבה סרטים על משפחות מצחיקות, אבל זה מצחיק יותר. לא יודע למה, הוא פשוט כזה. ואני מוכן גם להסתכן ולהגיד שזה גם אחד הסרטים המציאותיים ביותר על משפחות מסוג זה, למרות שאף פעם לא היתה לי משפחה יוונית.
רשע ומרושע. זה מה שאתה.
רשע ומרושע. אבל מצחיק.
דווקא המשפחה הפולנית שלי
(מצד האמא) הרבה יותר עונה על הקריטריונים של משפחה תזזיתית, חונקת ומטורפת מהמשפחה היוונית שלי (מצד האבא). לכן חשבתי שזה מין סרט בורקס עם בדיחות מטופשות סטייל סלאח שבתי, ואני עדיין מתלבטת אם ללכת.
חבל שלא ליהקו את ג'ניפר אניסטון (שגם אבא שלה (ויקטור קיריאקיס, מ"ימי חיינו") הוא יווני, כידוע), אבל כנראה שעלילת המשנה מסוג הברווזון-המכוער-שהופך-לברבור היתה מתפספסת (וזה גם היה עולה למפיקים קצת יותר מאשר ללהק את זו שכתבה את התסריט).
ג'ון קורבט גם מופיע, אאל"ט, ב"דינר רש" בתפקיד מפתיע.
לא הייתי קוראת לזה סרט בורקס.
ממש לא.
'חתול שחור חתול לבן' יכול במידה מסוימת להקרא סרט בורקס, אבל 'החתונה היוונית' שונה ממנו לגמרי. נכון ששניהם על משפחות, ונכון שהמשפחות בשניהם גדולות מאוד, רעשניות ודומיננטיות, אבל… לא יודעת. קשה לי להסביר בדיוק את ההבדל. ב'החתונה היוונית' הדמויות מרגישות אמיתיות יותר, כאלו שממש אפשר לפגוש ברחוב (אם כי אולי לא את כולן בבת אחת), הן מעוצבות פחות כקריקטורה (טוב, לדעתי הן בכלל לא מעוצבות כקריקטורה) ויותר כאנשים שהם ממש אנושיים, עם רגשות, עם מניעים, עם אופי. ובגלל זה אהבתי נורא את הסרט.
אורי קליין
א. נדמה לי שהוא לא-כל-כך העריך בזמנו את "חתונת מונוסון".
ב. לשמוע מאורי קליין ביקורת על סרט בגלל שהוא משתמש ב"רקע אתני ותרבותי […] בהיבטים השטחיים ביותר", אחרי שהוא שיבח את "קדוש", זה, איך לומר, מגוחך.
אהמ.
א. למיטב הבחנתי היא *לא* ירדה במשקל. אלא שאם קודם טולה הסתובבה עם סוודרים עבים ולא מחמיאים, אז אח"כ היא למדה להתאים צבעים וללבוש דברים שיחמיאו יותר לצורת הגוף שלה.
ב. ואם הסרט היה מרחיב על הבדלים התרבותיים בין הדורות (לי, אגב, הם היו מובנים מספיק וכל הרחבה נוספת שלהם היתה הופכת את הסרט לקיטש) – זה מה שהיה מספק אותו? אם זה היה קורה הוא ישר היה כותב שזה מה שהופך את הסרט לחלוטין לסרט בורקס (ולא רק בעל צביון כזה), ועושה אותו קיטשי.
ג. מאוד הגיוני לי שאמא של טולה לא ראתה מימיה עוגה עם חור. ההורים של טולה חיים בקהילה היוונית הקטנה שלהם, ונמצאים בקשר כמעט רק עם בני משפחה. הזרים היחידים הם אלה שמגיעים למסעדה, או לעסקים המשפחתיים, אבל הם לבטח אינם מביאים עימם עוגות עם חור. ומנגד – למה שההורים של איאן יכירו מאכלים יווניים? הם חיים בעולם הייקי שלהם ולא "יורדים אל העם".
ובכל מקרה, סרט בורקס זה לא. אולי קליין בכוח ניסה לא ליהנות, כי זה עוד יפגע לו במוניטין.
סעיף ג שלך זה בדיוק מה שלא הבנתי
בביקורת של קליין. זה מה שמדהים אותו ונראה לו בלתי אפשרי ולא מציאותי – שה"עדתיות" קיימת?! שיש אוכל שאנשים מעדות אחרות לא מכירים? צריך להיות ממש מנותק מהעולם, ו/או עמוק עם הראש ברקטום של עצמך, כדי לא להכיר בזה שמשפחות מאוד "אתניות" קיימות בעולם האמיתי והן לא סממן בלעדי של סרטי בורקס. הייתי מוסיפה פה משהו על "מגדל השן" אבל אני אתאפק.
ראיתי רק עכשיו את הסרט
ואני רוצה להעיר בענין האוכל:
כיום כל אחד מכיר את כל המאכלים (בארה"ב הקוסקוס פופולרי) גם אם הוא שייך לעדה סגורה או למעמד חברתי מתבדל.
לכן אורי קליין צדק בענין אי אמינות האוכל.
דלות אומללה
זה בדיוק מה שאני חושב על מצבו של אורי קליין כרגע. שיפסיק לראות סרטים, ודי.
ואלכס דה-לארג' יכול לנמק את זה יותר טוב ממני.
אולי אורי
צריך להצטרף אליהם?
כתבה מספר 1077
http://www.bip.co.il/news.asp?catID=25&pgID=6345&IPage=3
:-)
אתם בטוחים לגמרי
שהוא לא ישות פיקטיבית? כזה, כמו דיוויד מאנינג אבל בכיוון ההפוך?
הוא אמיתי בדיוק כמו
בן דודו נחמן שניצלקליין
האמת? אני מסכים עם אורי קליין
סרט לא מסוכן, ואפילו מצחיק לעתים, אבל ממש לא הלהיט שעשו ממנו. חלק מהבדיחות אמיתיות ומשעשעות; הרבה מהאחרות צפויות. הדמויות (לפחות חלק מהן) הן דווקא כן קריקטורות (האב השתלטן והעצבני, האם בעלת ניסיון החיים, הוואספים המשועממעם, החבר רודף הבחורות שלא מבין כלום), ולסרט אין הרבה יותר ערך מוסף מאשר אוסף של סיטואציות קומיות משפחתיות, הגירסה היוונית ל'כולם אוהבים את ריימונד'.
איך אפשר להנות
איך אפשר להנות מסרט שמההתחלה אתה יודע מה יהיה באמצע ובסוף.
אני לא אציין מה קורה אבל אגיד שזה כמו במליון קומדיות רומנטיות אחרות, כך שראינו את הסרט הזה כבר מאה פעם.
הדבר היחיד שאהבתי בקומדיה הבינונית מינוס הזאת זה שהאלטרנטיבה לבית היווני נוצגת גם כן בצורה נוראית, ושוב לא אזכיר איך על מנת שלא יהיה ספויילר
אם אתה לא מסוגל להנות מסרטים
שאתה יודע מראש את הסוף שלהם, רחמי עליך – אתה לא מסוגל להינות מ99 אחוזים מהסרטים שקיימים בעולם (שלא לומר הוליווד).
לא הבנתי משהו:
מה היה אמור להיות צפוי בסרט? זה שהם יתחתנו בסוף? כי זה היה ברור עוד מהפוסטרים.
או שההורים של טולה לא יתלהבו? כי זה מוזכר בכל מקום אפשרי (ומכיוון שידוע מראש שטולה ואיאן מתחתנים בסוף – אז די ברור שהוריה של טולה נסוגו מהוטו החמור שהטילו).
זה לא סרט שאמור להפתיע מבחינה תסריטית. זה סרט שבא לתאר מציאות יומיומית (פחות או יותר) ולא צריך להתייחס אליו אחרת ולייחס לו משמעויות נסתרות או לצפות שהוא "ימציא את הגלגל".
לא הבנתי משהו:
מהפוסטרים?
כלומר, ה*שם* של הסרט הוא לא אינדיקציה מספקת? :-)
מעניין שאף אחד עוד לא הזכיר
אובססיה לא פחות מצחיקה של האב בסרט לנוזל הניקוי (?) 'ווינדקס',
בסרט זו היתה אובססיה מצחיקה,
ובחיים האמיתיים מתברר שהאובססיה הזו לא היתה רחוקה כל כך מהמציאות: http://www.miami.com/mld/miamiherald/entertainment/4352483.htm
התרבות היוונית (חצי
):
אם כל מילה מקורה ביוונית, ואם היוונים הם אלו שהביאו לנו את הדמוקרטיה, הרטוריקה ושאר ירקות – זה אומר שמדינות אחרות יעתיקו מהם בטעות גם בנושא טטריס וכל שאר משחקי המחשב?
http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=38583
מזל שזה סתם (כנראה) שגעון חולף:
http://news.bbc.co.uk/2/hi/technology/2249656.stm
או בקיצור: בית המשפט ביוון זיכה מאשם בעלי אינטרנט-קפה שלקוחותיהם נמצאו, גוד פורביד, משחקים במחשב.
סרט חמוד ביותר, אני ממליצה בחום
כמו שאמרו כבר לפני, לא חייבים ללכת לקולנוע, הוא בהחלט מתאים לצפיה ביתית במסך קטן, אבל לא ראיתי שמבחר הסרטים הנחמדים גדול במיוחד כרגע, וקומדיות כרגיל, עוד פחות…
העלילה עצמה לא ממש מקורית.
הסרט הזכיר לי מאד את הסדרה "יש לה את זה" ששודרה בערוץ 2 לפני כשנה. באותה סדרה זו היתה משפחה איטלקית, ולא יוונית, אבל גם הם ציפו מבתם בת ה-30+ להינשא ולהביא ילדים לעולם, והביעו תרעומת כשזו החליטה לקדם את עצמה בחיים ונרשמה לקולג'.
במידה מסויימת הוא הזכיר לי גם את "חתונה מאוחרת", אך בניגוד לגירסה הישראלית-גרוזינית שלא ממש הלהיבה אותי (וגם היתה מדכדכת למדי) הגירסה היוונית קלילה וחיננית, חמודה ומשעשעת, ומסתכלת על הכל מהצד ההומוריסטי.
שרו מונטי פייתון, וצדקו. זה הרבה יותר כיף!
רק שאלה אחת נותרה לא פתורה בסוף הסרט: כמה שילמו "ווינדקס" ליוצרי הסרט?
את הדבר שהכי רציתי לכתוב שכחתי!
כל הסרט הסתכלתי על האמא והיא הזכירה לי בטירוף את איציק כהן (בעיקר בתפקיד שלו ב"ג'וני"). למעשה, אני חושבת שאיציק כהן היה יכול להיות ליהוק מעולה (אם הם רק היו יודעים עליו…).
עוד מישהו?
תגובה באיחור
הלכתי לראות אתמול את הסרט בעקבות כל הדברים הטובים שנאמרו עליו כאן.
אני חייבת להודות שהסרט לא הצחיק אותי כמעט בכלל – אולי פעמיים או שלוש ממש הרגשתי חיוך מתפשט על פני במהלכו. לאחר ניתוח מדוקדק עם בן זוגי לצפייה, אני חושבת שהבנתי מה הבעיה שלי: זה בדיוק אותו דבר אצלי, רק ההפך. כלומר, המשפחה של החבר שלי (לא יוונית אלא הודית, אבל בעצם זה כמעט אותו דבר) מתנהגת בדיוק ככה, מה שגורם לי לחרדות קשות בכל מפגש משפחתי ולדחייה חוזרת ונשנית של החתונה.
במקרה שלי, ככל הנראה, ה"כל כך נכון" היה נכון מדי…
זה היה די צפוי
בגלל ההצלחה הגדולה של הסרט, מפיקים כרגע סדרה המבוססת על הסרט וגם בה תככב ניה וארדאלוס.
http://www.cnn.com/2002/SHOWBIZ/TV/09/19/television.greek.reut/
דודה מצחיקה
למרות שראיתי את הסרט הזה מזמן הוא שווה צפייה . סרט עם הרבה הומור , טוב צחקתי בעיקר כי הדודה הייתה בדיוק כמו הדודה שלי… סרט חמוד שיעשה לכם הרגשה טובה.
למה דווקא יווני
אם מישהו מבין מהכותרת שיש נימה של אנטגוניזם בביקורת שלי על הסרט הנפלא הזה – הצדק עמו. הסרט פשוט נפלא. קומדיה יפה ומצחיקה עד דמעות בלי שטיקים וסלפסטיקים מלאכותיים. ההתנגדות שלי היא השיוך העדתי מאחר שזה יכול להיות כל סרט מזרח תיכוני כל שהוא. זה יכול להיות גם יווני-יהודי-איטלקי. גם בין השחקנים המצויינים המופיעים בסרט נדמה שרק שניים שלושה הם יוונים – אני בכוונה מדגיש את זה כי בסרטים "איטלקיים" או בעלי אופי "יהודי" יש ה-מ-ו-ן שחקנים ממוצא איטלקי או יהודי ואילו כאן מוצא השחקנים הוא מינורי – מה זה? אין שחקנים ממוצא יווני בארה"ב? עד שנזקקו לשחקנית יהודיה?. חוץ מזה הסרט הוא פשוט פנטסטי. לפי דעתי רבים החמיצו אותו בגלל שמו ועל כך אני מאד מתרעם ומכאן גם באה הכותרת לביקורת. מענין: ג'ון קורבט לא שיחק בסידרה הנהדרת "חשיפה לצפון"? כשדרן הרדיו המקומי של העיירה האלסקית "סיסילי"? אם לא אז הדמיון הוא פשוט מדהים.
למה דווקא יווני
לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון.
להתלונן על המוצא של השחקן שמשחק הוא, הוא, בעיני, שקול בערך לתלונה – "מה פתאום שחקן בשם מל גיבסון מעז לשחק דמות שנקראת 'המלט נסיך דנמרק'?"
ארר.
צ"ל – "שחקן המשחק דמות".
למה דווקא יווני
תגובה לקיפוד על תגובה לאלי:
זה לא נכון. אני יכול לסיים כאן ולאמר שניצחתי… ובכן אבל באמת: למה דווקא "יווני" ולמה חצי מהשחקנים יהודים, ומל גיבסון דווקא כן מתאים לו לשחק המלט – (הגירסא שלו היא אחת מהטובות ביותר – ונראה את היווני הזקון מ"החתונה" מנסה לשחק את הדוד של המלט עם המבטא היווני המזוייף…) – הסרט הוא בוודאי מקור לגאווה בקהילת היוונים האמריקאים אבל הוא בהחלט יכול היה להיות כל דבר שהוא באגן הים התיכון. חוץ מזה, למה הם נזקקו לכל כך הרבה שחקנים יהודים או איטלקים בסרט? אין להם שחקנים ממוצא יווני? שיקחו את ג'ניפר אניסטון – מה גם תסלחו סצינות שלמות שם לקוחות מהפולקלור השבטי של משפחות המאפיה המסורתיות בארה"ב (או לפחות בהוליווד) כך שאם זר היה נקלע במקרה – נאמר באמצע הסרט – לאחד האירועים המשפחתיים אני לא בטוח שהוא היה יודע שמדובר ב"יווני" כל שהוא. לא מספיק לאמר "ספאראקאלו" או "אפחריסטו פרא פולי" כדי שזה ייהפך ליווני – צריך יותר מזה כדי לשכנע אותי שמדובר במשפחה יוונית או שלך לא מוכר בכלל ההווי והפולקלור היווניים או שמא זה לא חשוב לך כדי ליהנות מהסרט ויבושם לך – לי זה חשוב. ולבסוף למה דווקא "יווני" – זה יכול היה להיות כל דבר מאגן הים התיכון.
וזה מזכיר לי כמה משפטים מפורסם:
"ברוכים עושי הגבינה"
"עושי הגבינה?"
"יקירתי, כוונתו ליצרני מוצרי חלב באופן כללי".
בקיצור, תאר לעצמך שהיו קוראים לסרט:
למה דווקא יווני
תגובה לאלי על תגובה לקיפוד על תגובה לאלי:
אני לא בטוח שהבנתי מה הטיעון שלך בדיוק. אתה טוען שלא היו מספיק מאפיינים יווניים במשפחה של טולה? שהיו יותר מדי מאפיינים ים-תיכוניים כלליים? אם זו הטענה, אני נאלץ להסכים שאכן אם הייתי נופל באמצע חגיגה משפחתית בסרט, לא היה ברור לי אם הם יוונים, טורקים, איטלקים או מה שלא יהיה. אני נאלץ, גם לא להסכים מפני שהמאפיינים הקומיים של המשפחה היוונית ה"ממוצעת" מוצגים לכל אורך הסרט ואם היו מרכזים את כולם בסצנה אחת, היו נתקעים עם קרוב לארבעים דמויות שאין מה לעשות איתן.
ולא רק זה, השם שלה בכלל רוסי!
על שם העיר טולה, הידועה בשל היותה הבסיס לדיביזית הצנחנים 106!
איזה חוסר אותנטיות!
כן, זה הוא
ששיחק ב"חשיפה לצפון", וגם ב"סקס והעיר הגדולה".
להיפך ולהיפך (בערך)
לקחתי את הסרט אתמול בוידאו, כי כל הזמן טענתי שזה לא סרט לקולנוע, וכל כך צדקתי.
הסרט היה משעמם, לא מצחיק (חוץ מהווינדקס) וחוזר על עצמו. הסטראוטיפיות של כל הדמויות והעלילה הצפויה גרמו לי רק לרצות שהסרט יגמר, וכל הזמן חשבתי – למה הסרט כל כך הצליח באמריקה? אפילו "חתונה מאוחרת" (שלא אהבתי) היה יותר טוב.
הסרט נראה כמו מופע סטנדאפ עם תלבושות ותפאורה. הבדיחות חוזרות על עצמן עד שכבר אפשר לדעת מה יגידו מתי, חוסר הכימיה בין שני הגיבורים מעורר געגועים לקארי ברדשאו והמשחק הגרוע של כל השחקנים עם המבטא המלאכותי והאנגלית הגרועה (ממתי מהגרים מדברים ביניהם בשפת המקום ולא בשפת המקור?) מעורר געגועים לזאב רווח השולת!! (לפחות בתחום הקומדיות העממיות).
אני יכולה להמשיך ולהכביר נאצות ככה עוד הרבה, אבל בקצרה – לא קומדיה ולא רומנטית, אלא סתם סרט בורקס, שאפילו ג'ורג' עובדיה היה עושה יותר טוב.
אז למה להיפך?
גם אני לא ממש אהבתי אותו…
אז למה להיפך?
להיפך ולהיפך זה כמו להכפיל מינוס במינוס. להיפך ולהיפך=להיפך.
''להיפך'' -
כי כתבת שזה לא אסון טוטאלי, ולדעתי, זה כן (אכזבה מקומדיה רומנטית היא אסון די גדול בשבילי). וגם כי כתבת שזה מצחיק, ולפעמים אפילו מאוד. לדעתי, זה לא. גם לא לפעמים (טוב, חוץ מהווינדקס).
סייגתי ואמרתי "בערך", כי אכן, התרשמתי שגם אתה לא אהבת את הסרט במיוחד.
להיפך ולהיפך (בערך)
הידד לך אביגיל, מישהו סוף סוף מסכים עם התחושה שהייתה לי. הדמויות מזוייפות – זו השורה התחתונה. כה לחי.
ראיתי ונהנתי. סרט חביב (אם לא נלקח ברצינות רבה מדי). נראה לי שהרבה בארץ מכירים את הדינמיקה של מפגשי תרבויות/משפחה. בסך הכל – מומלץ!
ממש דפוק!
סרט סתמי, אין בו ייחוד או פואנטה.
בניגוד להודעה שלך
שאני חייב לציין שיש בה רק פואנטה. רוצה לפרט קצת לגבי דעתך?
ראיתי אתמול את הסרט
ואיך להגיד? הסתכלתי עלינו. הכל כל כך נכון, הכל כל כך דומה והכל מול העינים שלנו. אני לא מדבר על הישראלים, אני מדבר על הדרוזים. סליחה שככה אני מנסה לדחוף את הדרוזים אולי להרבה דיונים פה, אבל בסרט הזה הדרוזניות באמת בלטה.
דבר ראשון, אצלנו אסור לאישה דרוזית או לגבר דרוזי לשאת מישהו שהוא אינו דרוזי. מכיוון שאי אפשר להתדרז אז אפשר להתחתן רק עם מי שנולד דרוזי.
אצלנו בעדה קיימת אפליה כבדה בין נשים וגברים, ולמרות שלנשים אצלנו יותר קל להרוויח השכלה (הן אינן משרתות בצה"ל) זה לא קורה ורוב הנשים מחליטות להתחתן להביא ילדים ולהכין אוכל דרוזי.
אצלנו אין דבר כזה לדבר בשקט וכולם מדברים נורא חזק ונורא רועש ולכולם יש משפחה ענקית. טולה בסרט בוכה על זה שיש לה 27 בני דודים מדרגה ראשונה, ואני צחקתי. לי יש 39 בני דודים מדרגה ראשונה ו17 דודים ודודות.
הקטע שהכי הזדהתי איתו זה הקטע עם האחים של טולה שאומרים לאיאן שהם הולכים להרוג אותו. אצלנו הכבוד של האישה מוטל על האח שלה ועל אבא שלה. אם מישהו ייגע או יציק או ידבר על אחותך ואתה דרוזי מן הסתם תלך להרביץ לו ולפעמים זה יגיע למצבים הרבה יותר קיצוניים כמו דקירה וירייה.
אני לא יודע אם מישהו מכם השתתף אי פעם בחתונה דרוזית, אבל לפי דעתי חתונה דרוזית זאת חתונה באמת אמיתית. סדר העניינים לחתונה ובחתונה דרוזית הוא כזה:
א) הבחור מכיר את הבחורה.
ב) לאחר הרבה זמן שהם מדברים ביחד הם מחליטים שהם באמת אוהבים אחד את השני ומתחילים לדבר על חתונה.
ג) הבחור נכנס לבית הוריה של הבחורה וזהו צעד נורא חשוב.
ד) הבחור מבקש את ידה של הבחורה מאביה. (כמובן שגם ממנה) ואם הוא מסכים יש מסיבת אירוסין שבד"כ קטנה.
ה) לאחר כשנה עד 5 של אירוסין מתחילות ההכנות לחתונה.
ו) הורי השניים נפגשים ומחליטים על הכל בעינייני החתונה.
ז) מקימים מחנה קטן ליד בית הורי הבחורה ומחנה קטן ליד בית הורי החתן.
ח) במשך שבוע מכינות נשות הכפר אוכל בשני המחנות ואנשים ומכרים באים לבקר.
יש ימים שבהם מזמינים הורי החתן (אני לא בטוח אבל אני חושב שהורי הכלה לא עושים את זה) את אנשי הכפר לסעודה אצלהם.
ט) הדבר הזה יכול לקרות בכל מיני שלבים בחתונה ולכן שמתי אותו כאן בערך. אפשר לעשות אותו לפני החתונה ואפשר לעשות אותה שנה לפני שחתונה או במהלך החתונה. תהליך זה הוא בעצם הנישואין או החופה. הזוג קושר קשר בעזרת איש הדת ומאז אותו הרגע הם נשואים לכל דבר, אך בכל זאת נהוג עדיין שהבחורה נשארת בבית הוריה.
י) הבחור עושה מסיבה, בערבית קוראים לזה 'זפה' ונהוג היה שבחגיגה הזאת מספרים ומגלחים את החתן ורוקדים דבקה הרבה זמן.
י"א) הבחורה עושה את המסיבה שלה, שבסופה באים הורי החתן והחתן. מיותר לציין שבחגיגת הגבר יש רק גברים ובחגיגת האישה רק נשים. כיום מגיעים לפעמים גם גברים אבל בעבר זה לא היה נהוג כך.
י"ב) ביום זה לוקחים את הכלה לביתה החדש ושם היא והחתן מצמידים בצק עם פרחים עליו ליד קיר הדלת למזל טוב. כאשר לוקחים את הכלה אל החתן צופרים במכוניות עד שמגיעים לבית החדש.
י"ג) מסיבת הסיום הזאת מתרחשת באותו יום שבו לוקחים את הכלה לבית החתן ושם יש ריקודים וחוגגים עם אוכל הרבה זמן.
מן הסתם עד לסוף החתונה הזוג לא מקיים יחסי מין, ונשיקות בד"כ באות רק אחרי מסיבת האירוסין.
כל זמן החתונה שנ הבתים מלאים באנשים שבאים לאחל מזל טוב וכל הדברים האלה. וזהו.
אלו היו 60 שניות על דרוזים. מקווה שלמדתם משהו.
ועכשיו תעשה מזה סרט
ותרוויח מיליונים.
המלצה חמה:
תעשה על זה סרט. הצלחה מובטחת.
אני הצעתי קודם!
איזה ז'אנר?
קומדיה רומנטית? קומדיה? דרמה על אהבה אסורה? אקשן שבו האחים מנסים להרוג את האהוב? אימה?
אני הייתי הולך על קומדית-שחורה
זה אמנם לא יכניס לך הרבה כסף, אבל הסיכויים להפוך לקאלט (שלא להזכיר הקרנה בקון) גבוהים ביותר.
קומדית דרוזית מכון יותר.
אפילו שעם השיזוף שלי עכשיו אני יכול להיקרא שחור.