דו"ח קופות שבורות – 2.10.2005

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 3 באוקטובר 2005Posted in: חדשות

התקציב לדינוזאורים הממוחשבים לא היה גדול כפי שציפינו.סוף שבוע תמוה בדו"חקו. מנקודת מבטו של עוקב-הקופות האמריקאי הממוצע, זה היה שבוע משעמם לגמרי, אחד מהחלשים בשנה הנוכחית. המקום הראשון היה כולה 15 מיליון. להיטים חדשים לא התגלו. לחלוטין סתם. אלא מה, אני, בתוך עמי אני יושב. קהל קוראי הדו"חקו של 'עין הדג' – זה אתם – הוא לא ממש ממוצע, ומכיל כמה קבוצות של בעלי עניין שמאוד מתעניינים במספר סרטים שיצאו דווקא השבוע, ביניהם כמה אנשים, ואתם יודעים מי אתם, שהתוצאות של השבוע מעניינות אותם הרבה יותר מכל באטמן או קינג קונג. לצערי, כפי שבוודאי כבר הבנתם מהתיאור הכללי של השבוע, אין לי חדשות ממש טובות לגבי אף אחד מהסרטים האלה. אבל אין מה לעשות. הרבה מידע. מעט זמן. אז יאללה.

הסרט שהכי הרבה אנשים התרגשו לקראתו – או, לפחות, הסרט שהאנשים שהתרגשו לקראתו עשו הכי הרבה רעש – הוא 'סרניטי'. הסיפור שמאחורי הסרט סופר כבר המון פעמים, וקשה להאמין שמישהו ממי שיש לו עניין כלשהו בסרט עוד לא שמע אותו. לכן, ומכיוון שהזמן כאמור קצר, אני אחזור עליו בקיצור נמרץ: אחד, ג'וס ווידון. עושה סדרה, 'באפי'. הצלחה. מעריצים. קאלט. עוד סדרה, 'אנג'ל'. הצלחה. מעריצים. קאלט. עוד סדרה, 'פיירפליי'. כשלון. ביטול. באסה. פתאום, די.וי.די – הצלחה! מעריצים! קאלט! באים יוניברסל, נותנים כסף, אומרים: המשך. סרט. 'סרניטי'. ג'וס: "אחלה". מעריצים: "הידד!".

השנה היא 2500 ומשהו. צוות החללית "סרניטי" אוסף שני טרמפיסטים שנמלטים מאימת "הברית", שזה בערך כמו האימפריה, רק אחרת. כל זה קרה, בעצם, כבר בפרקים האחרונים של הסדרה, אבל היה צריך את הסרט כדי להסביר מה, בעצם, כל כך חשוב בשני הטרמפיסטים האלה, ולמה גורל כל היקום תלוי בהם (או שלא). ולא, זה לא בגלל שקוראים להם פורד וארתור. 'סרניטי' הוא סרט שעומד בצילה של תופעת ההערצה אליו. אלה היו המעריצים שפרסמו עשרות ביקורות נלהבות, ושהביאו את הסרט לציון פסיכי של 8.8 ב-IMDb – כל זה עוד לפני שהוא יצא לאקרנים בכלל. השבוע, כשהוא סוף סוף יצא, אפשר היה לראשונה לשמוע גם את דעתם של מי שאינם משוחדים מראש. התגובה, האמת, היתה חיובית בהחלט. רוב גדול של מבקרי הקולנוע חיבבו את הסרט. רבים מהם הזדרזו להשוות אותו לסרטי 'מלחמת הכוכבים', והגיעו מיד למסקנה שבעזרת הדיאלוגים השנונים והדמויות המגניבות שלו, הוא אוכל אותם בלי מלח. ומכיוון שאפשר להניח שרובם של אותם מבקרים (כמו גם רוב רובם של תושבי ארה"ב בכלל) לא ראו את הסדרה, אפשר להניח שהצפייה בה היא בהחלט לא חובה לצורך הנאה מהסרט.

רק מה, למרות כל זה, נראה שחוץ מהמעריצים המושבעים אף אחד לא בא. 'סרניטי' הכניס בסוף השבוע 10 מיליון דולר. זה לא נורא כמו שזה נשמע: הסרט נעשה בתקציב צנוע יחסית, 39 מיליון דולר. כל עוד כל מי שקנה את ה-DVD של 'פיירפליי' יקנה גם את זה של 'סרניטי', לכשיצא, הסרט לא יהיה אסון. מצד שני, אין דרך גם לברוח מזה שלא סביר ש'סרניטי' בדרך להפוך ל'מלחמת הכוכבים' הבא. ג'וס ווידון אמר שהקו שהציב האולפן כתנאי להפקת המשך נוסף הוא הכנסות של 80 מיליון דולר ומעלה ברחבי העולם. כרגע זה לא נראה סביר. אבל לכו תדעו – אם 'סרניטי' באמת טוב כפי שנטען, הירידות בהכנסות הסרט בשבועות הבאים יהיו אולי קטנות מהמקובל.

בינתיים, במקום הראשון, עם 15 מיליון דולר, ממשיך לשהות 'הטיסה' מהשבוע שעבר. 'חתונת הרפאים' של טים ברטון ירד למקום שלישי, עם ירידה של כ-50% ברווחיו – בכלל לא נעים עבור סרט אנימציה, אבל את שלו הוא כבר עשה. במקום הרביעי, סרט חדש, או יותר נכון כמעט חדש: בשבוע שעבר הוא הוקרן בקומץ קולנועים, השבוע הוא הגיע להפצה רחבה – שיטה שניתקל בה עוד הרבה בשבועות הקרובים. הסרט הוא 'היסטוריה של אלימות', בבימויו של דייויד קרוננברג. קרוננברג התפרסם כיוצר סרטים ביזאריים, המצטיינים בצירופים בלתי שגרתיים של איברים בגוף האדם עם חפצים אחרים בתחום הצומח והדומם ('וידאודרום', 'הזבוב', 'אקזיסטנז'). לאחרונה הוא ניסה את כוחו בבימוי סרטי "איכות" מיינסטרימיים יותר ('ספיידר'). עם 'היסטוריה של אלימות', הוא הצליח גם בתחום הביקורות (שמתלהבות עד מאוד) וגם אצל הקהל, שהביא לו שמונה מיליון דולר מהקרנה מצומצמת יחסית, ואת ממוצע ההכנסות לאולם הטוב ביותר בעשיריה. לא מעט מההצלחה קרוננברג חייב כנראה לאראגורן, הידוע בכינויו ויגו מורטנסן. ויגו מגלם איש משפחה למופת, אבא מושלם, שמנהל מסעדה בעיר קטנה. כששני שודדים פורצים למסעדה, הוא מצליח לחסל אותם, מתוך הגנה עצמית כמובן, והופך לגיבור. אבל כשפרצופו מתחיל להופיע בטלוויזיה, יש לזה גם השלכות לא טובות: אל העיר מגיעים פתאום אנשים לא סימפטיים מהעיר הגדולה, שטוענים שהם מכירים אותו לא מהיום. לפני שהוא היה איש משפחה למופת, הם טוענים, הוא היה עבריין למופת, ויש להם עדיין כמה חשבונות לא סגורים איתו. זה ייגמר באלימות.

במקום החמישי נמצא סרט קיץ ששוחרר בטעות בסתיו, ומשלם על כך את המחיר: 'Into the Blue' (ובעברית: 'סודות בים כחול'), סרט שיתרונו העיקרי הוא צילומים תת-מימיים מרהיבים של יצורי ים יפהפיים, כגון ג'סיקה אלבה בביקיני ופול ווקר בלי חולצה. יש גם עלילה על מטען של קוקאין שאבד בים, ואוצר אבוד, וסוחרי סמים וכרישים. למרות כל אלה, הסרט השיג רק 7 מיליון דולר. מאז שאנשים יכולים לראות בחורות בביקיני (ואף פחות מזה) בחינם באינטרנט, הם פשוט מסרבים לשלם על כרטיס קולנוע בשביל זה.

במקום התשיעי נמצא אחד מאותם סרטי ספורט על אנדרדוגים שמנצחים, שלעתים קרובות מוצמד אליהם התואר "מבוסס על סיפור אמיתי": 'נס הנחישות', 'גול', 'סינדרלה מן', ועכשיו ' The Greatest Game Ever Played' – שם טיפה יומרני עבור סרט שכמעט אף אחד לא שמע עליו, בספורט שלא רבים הם המתעניינים בו. עלילת כל הסרטים האלה היא תמיד אותו הדבר, בערך; רק הספורט משתנה. 'המשחק הכי טוב Ever' עוסק בגולף. משום מה, נראה שלמבקרים בארה"ב יש חולשה לסרטי הספורט האלה, כי פעם אחר פעם, ולא משנה עד כמה הסיפור הוא נדוש, הם נותנים להם ציונים לא רעים. גם הסרט הזה יצא בזול.

בשבוע נורמלי, כאן הייתי מפסיק, אבל לא השבוע. אנחנו צריכים לצלול עמוק יותר אל נבכי הטבלה. עונת האוסקרים כבר בפתח, וזה אומר שסרטים איכותיים ו"איכותיים" מתחילים לגשש את דרכם, בתקווה להשיג מספיק באז וביקורות טובות כדי להפוך, אם לא ל'מיליון דולר בייבי' של השנה, אז לפחות ל'דרכים צדדיות'. למשל, במקום ה-13 השבוע אפשר למצוא את 'הוכחה', דרמה מתמטית עם ג'ייק ג'ילנהול, גווינת' פאלטרו ואנתוני הופקינס, שתגיע לבתי הקולנוע אצלנו בעוד שבועיים, ובינתיים משיגה אצל הביקורת והקהל יחס פושר-פלוס. במקום ה-18 נמצא 'אוליבר טוויסט', גרסה חדשה בבימויו של רומן פולנסקי לסיפור הקלאסי של צ'רלס דיקנס הידוע לפותרי התשבצים כתשובה לשאלה "הילד שביקש עוד (6,6)". בשבוע שעבר הסרט יצא לבתי קולנוע ספורים, השבוע הוא יצא להפצה רחבה יחסית לסרט מסוגו – כ-800 בתי קולנוע – אבל נתקל בהתעלמות. ממוצע הכנסות פר-קולנוע עצוב והכנסות כוללות של פחות ממיליון דולר, מבטאים כנראה את אותו הדבר ששאלו מבקרים רבים: בשביל מה, בעצם, אנחנו צריכים עוד גירסה ל'אוליבר טוויסט'?

עוד, עוד למטה אנחנו צוללים: 'קאפוטה' הוא סרט ששם על הכוונת מועמדות לאוסקר השחקן הטוב ביותר עבור פיליפ סימור הופמן, המגלם את הסופר טרומן קאפוטה. ובהחלט ייתכן שזה יצליח. המבקרים, לפחות, מתלהבים. 'קאפוטה' הוצג השבוע על גבי 12 מסכים, שזה 6 פחות מ'MirrorMask', של דייב מק'קין וניל גיימן. הסופר הנערץ שכתב את סדרת 'סנדמן', 'לעולם-לא עולם' ו'אלים אמריקאיים' זכה לא מזמן לתואר האיש שהכי הרבה מכתביו נמכרו להוליווד, מבלי שאף אחד מהם יצליח להפוך לסרט. 'מסיכת המראה' הוא הסרט הראשון שבו הוא מעורב שיוצא לאקרנים. הבמאי הוא דייב מק'קין, מאייר/קומיקסאי/אמן/אנימטור עם סגנון מאוד ייחודי ומוזר, והסרט הוא שילוב של צילום עם אנימציית מחשב, אבל לא מהסוג שאתם מכירים, אלא מהסוג המק'קיני. בהגיעם סוף סוף לקולנוע, גיימן ומק'קין נאלצו להתמודד עם דבר שהם מאוד לא רגילים אליו: ביקורות שליליות. כן, כולם מסכימים שהסרט הוא מרהיב לחלוטין ולא דומה לשום דבר אחר, אבל רבים מהמבקרים מתלוננים על כך שחוץ מלשטוף את העיניים, אין הרבה מה לעשות בו, ושהסיפור רזה ולא מספיק מעניין. הסרט השיג 7,000 דולר לאולם, כלומר 127 אלף דולר בסך הכל.

זה היה ממש מעייף, אתם יודעים? וכאילו שהשבוע לא היה גדוש מספיק, בשבוע הבא מגיעה עוד ערמה שלמה של סרטים חדשים: 'בנעליה' שבו קמרון דיאז היא אחותה של טוני קולט, 'Two for the Money' שבו אל פאצ'ינו הוא לא אחיו של מתיו מקונהי, וקומדיית המלצרות 'Waiting'. אבל כל זה שולי. מה שמעניין באמת הוא פריצתם למסך הגדול של וולאס וגרומיט. היי, אתם קיבלתם את 'סרניטי', תנו לי את האובססיות שלי.

הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.

1. Flightplan – 15.0 (46.2)
2. Serenity – 10.1 (10.1)
3. Tim Burton's Corpse Bride – 9.8 (32.9)
4. A History of Violence – 8.2 (9.0)
5. Into the Blue – 7.0 (7.0)
6. Just Like Heaven – 6.1 (38.4)
7. The Exorcism of Emily Rose – 4.4 (68.5)
8. Roll Bounce – 4.0 (12.7)
9. The Greatest Game Ever Played – 3.7 (3.7)
10. The 40-Year-Old Virgin – 3.1 (101.4)
תגיות: