הנוסע השמיני נגד הטורף

מאת
עכרור השלולית
– פורסם ב 5 בנובמבר 2004Posted in: ביקורות

במקור: Alien Vs. Predator
תסריט ובימוי: פול וו. ס. אנדרסון
שחקנים: סאנה לאת'ן, ראול בובה, לנס הנריקסון

ייתכן שמישהו או מישהי מקוראי ביקורת זו מטפחים במעמקי ליבם שאיפה להיות יוצרי קולנוע מפורסמים; תסריטאים מצליחים כמו צ'רלי קאופמן, או במאים מהוללים כמו סטיבן ספילברג. אם כן, יש לי עבורכם טכניקה מעולה, שתעזור לכם מאד להשיג את המטרה. בתור פתיחה לקריירת הקולנוע שלכם, לכו לראות את ‘הנוסע השמיני נגד הטורף’, מאות פעמים אם אפשר, ותלמדו כל פרט קטן ממנו. אחר כך, תעשו הכול בדיוק להפך.

אני אפרט, למרות הכאב שזה גורם. 'הנוסע נגד הטורף' מתבסס על שניים מהגיבורים האהובים ביותר של ז'אנר ה-"בחור פגש בחורה, בחור ובחורה פוגשים חייזר אלים, חייזר אוכל בחור ובחורה". 'הנוסע השמיני' הוא מפלצת רירית ונתעבת שעשויה מג'יפה ירוקה, חומצה, שיניים חדות וחדוות הרס, בכמויות שוות. הוא נוהג ללכוד יצורים כמו בני אדם, ולהשתמש בהם בתור מדגרה חיה לצאצאיו. הצאצאים פורצים את דרכם לבגרות מתוך בטנו של הקורבן, והשמחה רבה. 'הנוסע', שלהלן ייקרא בשמו האנגלי Alien (כדי לחסוך ממני את הבדיחות על הסרט עם טום קרוז), כיכב בארבעה סרטים מצליחים, והוא אחת המפלצות הקולנועיות האהובות ביותר בכל הזמנים.

'הטורף', לעומתו, הוא יצור ענק ושרירי, שנראה במבט ראשון כמו רובוטריק שחובש תמנון בתור כובע. ל"טורף" יש בינה מפותחת מספיק כדי לבנות ספינות חלל, אך לא מפותחת מספיק כדי למצוא לעצמו משהו טוב לעשות בחיים. אז הוא מסתובב בחלל והורג דברים, בשביל הספורט. לצורך זה הוא מצויד בנשקי היי-טק מגניבים, בעיקר חליפת הסוואה שהופכת אותו לבלתי נראה. "הטורף" כיכב בשני סרטים, באחד מהם – לצד מושל קליפורניה הנוכחי (כבוד!). אף על פי שהוא לא הגיע לרמות התהילה של Alien, הוא חייזר בעל מעמד שאין לזלזל בו.

'הנוסע השמיני נגד הטורף' מתרחש בכדור הארץ, ומתחיל בכך שלווין מאתר פעילות פתאומית בקרבת הקוטב הדרומי. הלווין שייך למיליארדר אקסצנטרי, שמגלה שהעצם בקוטב אינו אלא פירמידה תת-קרקעית מסתורית, ומארגן מיד משלחת מחקר פרטית. הוא מצליח לגייס למשלחת אוסף בינלאומי של המומחים הטובים ביותר, כלומר את אוסף הקלישאות הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת (מדען חנון עם ילדים בבית, איטלקי שרמנטי, צעירה קשוחה עם שיער קצוץ, וכולי). בראשם הוא מעמיד מארגנת מסעות שחורה צעירה, בעלת ניסיון בהובלת משלחות בתנאים עוינים. מייד נוצרים בינה לבין המיליארדר יחסי אב-בת קרובים, המתבטאים בדיאלוג שבו הם אומרים זה לזו, בערך, "הבה ניצור יחסי אב-בת קרובים". המשלחת מגיעה לקוטב, מוצאת את הפירמידה התת-קרקעית וחודרת אליה, רק כדי לגלות (מי היה חושד!) שללחוץ על כפתורים ולקחת אוצרות שמורים מתוך פירמידות מסתוריות, זה לא רעיון טוב. כמו כן הם מגלים שהם תקועים באמצע קרב בין הטורפים, שבאו לכדור הארץ, לבין ה-Aliens, שהיו שם כל הזמן, שרויים במצב התרדמת החביב עליהם, עד שיופיע מישהו מעניין להרוג. בני האדם, כמובן, מתחילים לצרוח, לרוץ במסדרונות ולמות בסיטונות.

'הנוסע השמיני נגד הטורף' משתייך לאותם סרטים שהם כל כך גרועים, שזה נראה כמעט חסר טעם לקטול אותם. אין כאן שום אתגר, שום עניין. תראו קסם: בחרו תחום שבו הייתם מצפים למשהו, מסרט שמפגיש בין שני אייקונים של סרטי פעולה/אימה. בלי לדעת מה בחרתם, אני יכול להגיד לכם שהסרט מפשל בתחום הזה. מתח? אין. כל הסרט עשוי על פי אותה נוסחה עבשה, וצפוי לחלוטין מהרגע הראשון. תחושת מסתורין? אין. החייזרים מופיעים במלוא הדרם, מה שגורם להם להיראות כמו דמויות במשחק מחשב. משחק? אין סיכוי. השחקנים האלמוניים עושים את התפקידים שלהם בצורה שמבהירה היטב למה הם אלמוניים, ומעוררת תקוות עזות שיישארו כאלה. פעלולים? אין. כלומר יש, אבל אפילו על מסך גדול הם נראים שגרתיים להחריד. עלילה, הגיון? אל תצחיקו אותי. הסיבה להימצאות שני מיני החייזרים על כדור הארץ מפוענחת תוך חמש שניות, על ידי בחור שבוחן תקרה מכוסה הירוגליפים לאור מצית, וזה מספיק לו כדי להבין השתלשלות אירועים מסובכת ומטופשת להחריד מלפני אלפי שנים. לא שהסרט הופך הגיוני יותר אחר כך. אנשים מסוגלים בו להתרוצץ ברחבי אנטרקטיקה לבושים בטי-שרט בלבד, בלי להראות שום סימן שזה מטריד אותם, או למות מקור, כפי שכל אדם סביר היה עושה. אבל למה להתעכב דווקא על זה? הפרטים האלה הם רק טיפה בים – עלילת הסרט הזה היא מהאידיוטיות ביותר שנראו אי פעם בסרט שלא אמור להיות קומדיה.

האם יש, לפחות, דם וריר, שיצילו אותנו מבזבוז זמן מוחלט? כמעט ואין. יוצרי הסרט החליטו להשיג דירוג צפייה של PG-13, כזה שמאפשר גם לילדים רכים לראות את הסרט, ובכך קברו סופית את הסיכוי לתת לצופה תמורה כלשהי בעד כספו. אין גועל, אין אימה, אין סיבה להצביע חייזרים. אתם אולי לא תאמינו, אבל היצור הכי מפחיד בסרט הוא פינגווין.

השאלה היחידה שנשארת, אם כן, היא האם שווה ללכת לסרט בתור פרודיה על עצמו? יש כאן דילמה מסוימת. מצד אחד, אני שרדתי את הסרט כי העמדתי פנים שמדובר בסאטירה על 'פוקהונטס' – אישה אחת, שחומת עור ונאווה, לכודה בין שני עמים עוינים, ומגלה את כוחותיה הפנימיים. מצד שני, זה לא שווה את כאב הלב הכרוך בלראות את המפלצות האהובות מושפלות על המסך באופן כל כך בזוי. זה אמנם הוזכר רבות, אבל הדבר המוצלח ביותר ב'הנוסע השמיני נגד הטורף', הוא הסלוגן המבריק שלו: "לא משנה מי ינצח, אנחנו מפסידים". כמה נכון.

תגיות: