והפיתרון לחידת הסודו"חקו מהשבוע שעבר: 102.3. זה סכום הכנסות הסופ"ש הראשון של 'הארי פוטר וגביע האש'. אם תרצו, תוכלו לקנות בו בערך 106 פוסטרים של 'מטרופוליס'. מיותר לציין שזו תוצאה מופלאה ולפני שנגיע להשלכות שלה על הגזע האנושי, צריך לחזור על הנתונים שהיו ידועים לנו עוד ביום חמישי. או במילותיה האלמותיות של הרמיוני: "אם אתה רוצה להרוג אותו, תאלץ להרוג אותנו קודם".
'גביע האש' הוא הפרק הרביעי מתוך שבעת סרטי 'הארי פוטר ו-', העוסקת בעלילותיו של קוסם צעיר וממושקף בפנימייה המסוכנת ביותר בממלכה הבריטית. בסרט הנוכחי משתתף הארי, בעל כורחו, בטורניר קוסמים סאדיסטי ומופרע. את הסרט ביים מייק נויואל ('ארבע חתונות ולוויה', ומצד שני, 'דוני בראסקו'). במאי שהוא, כפי שמרמז שמו, לא כריס קולומבוס ולא אלפונסו קוארון (אבל הוא מביים מהלב!). כמו כן, זהו הסרט שלקח את החירות הרבה ביותר עד כה בעיבוד כתבי הקודש של רולינג למדיום הקולנועי, מה שעלול להטריד פלח אוכלוסיה מאד מסוים. אבל זעקות המרה של האחד הן אנחות העונג של האחר: גם המבקרים שלא מחשיבים את 'הארי פוטר וגביע האש' לציון הדרך הקולנועי החשוב ביותר מאז "הרכבת מגיעה לרציף תשע ושלושה רבעים", מסכימים שמדובר בסרט מקסים, מרהיב, מהודק ובוגר יותר מרוב קודמיו.
הסרט הוקרן השבוע במספר אולמות אסטרונומי (ב"אסטרונומי" אני מתכוון ל-3,858), והרוויח סכום אדיר – 102.3, כאמור. מאז תקדים 'ספיידרמן', פתיחות של מעל 100 מיליון הפכו לעסק מוכר: שלושה סרטים כבר עשו זאת לפני הארי. מה שלא קרה עד עכשיו, הוא שנה שבה שני בלוקבאסטרים שונים זוכים לברכה הזו. מה שאף אחד אפילו לא שקל עד עכשיו, היא פתיחה כה גבוהה ביום ההולדת שלי. עד כה, פתיחה בת תשע ספרות היתה נחלתו הבלעדית של חודש מאי. יום ההולדת שלי מתרחש בחורף, עת הילדים מכלים את זמנם במוסדות החינוך. בתקופה כזו, פתיחה בסדר גודל שכזה היא ארוע חסר תקדים. ומה שהוא אולי ההישג הגדול ביותר – הארי פוטר ניצח גם את עצמו: כל סרטי הסדרה פתחו עם סופ"שים ענקיים, אבל 'גביע האש' הוא הגדול שבהם. במקביל להפצתו בארה"ב, הסרט יצא גם בעוד 19 מדינות ברחבי העולם, ובכולם, כמובן, הכניס סכומי ענק. שאר העולם, או לפחות רובו, יקבל את הסרט בעוד שבוע, אבל אלינו, מסיבות הידועות ללורד וולדמורט ולמפיצים בלבד, הארי יגיע רק ב-8 בדצמבר – עוד 17 ימים ארוכים כגלות.
המקום השני של השבוע שייך ל-'Walk the Line'. כותרת מטעית במקצת, כיוון שלו הזמר האגדי ג'וני קאש היה הולך באמת בדרך הישרה, סביר להניח שאף אחד לא היה טורח לעשות עליו סרט ביוגרפיה, ובטח שלא להציג אותו כמועמד חזק למועמדות לאוסקר. כך או כך, נראה ש-'Walk the Line' לא מאכזב משום בחינה: הביקורות מהללות את תצוגת המשחק של חואקין פניקס וריס ווית'רספון (נחשו מי מהם מגלם את ג'וני קאש), את השחזור ההיסטורי ואת השירים, כמובן. גם מבחינה קופתית הסרט לא מכזיב – כרגע הוא עומד על 22.4 מליון דולר. לא סכום שבשמיים, אבל אחד שהולם בהחלט דרמת אוסקר. בהנחה שמכאן דרכו למטה הולכת להיות איטית וארוכה, אולפני פוקס יכולים להיות מרוצים בהחלט.
בעקבות שיבת המלך הארי, כל סרטי הילדים וההרפתקאות שבטבלה סבלו ירידה קיצונית בהכנסותיהם. 'צ'יקן ליטל', לדוגמה, הראה לעולם רק לפני שבוע כמה יציב ומגניב הוא, והשבוע? נפילה מכוערת של 53%. לא כל אחד זוכה לכתוב משפט כזה על סרט אנימציה ממוחשבת. בהכנסות כוללות, 'צ'יקן', שהיה האלוף הבלתי מעורער של השבועיים האחרונים, כמעט – אבל רק כמעט – הצליח להגיע בתוך שלושה שבועות לסכום שהארי עשה בתוך שלושה ימים. 'זורו 2' ו-'Zathura' הגדילו לעשות וירדו שניהם במעל 60%.
ידוע שלסרטים עם פתיחות קטנות אין הרבה לאן ליפול. בכל זאת, נחמד לראות שבשבוע מסוג זה, כשהסרטים הוותיקים צונחים כמו זבובים, 'גאווה ודעה קדומה' מצליח להיאחז בתחתית הטבלה עם ירידה זעומה של 25% מהכנסות השבוע שעבר. התוצאה הזו עוד יותר מפתיעה בהתחשב במספר האולמות המצומצם שהוקצב לסרט. כנראה בגלל שבדומה ל-'Walk the Line', 'גאווה' מצליח לפנות לקהל שלא נוהר אחרי המכשף המצולק. מצד שני, 'פשוט מאוהבת', שפונה גם הוא אל זן דומה של צופים, צנח החוצה מהטבלה, לצד סרט הסוסים 'Dreamer'.
בשבוע הבא הארי ככל הנראה ימשיך לשלוט, בעוד שלאקרנים יצאו 'Yours Mine and Ours', 'The Ice Harvest', ו'רק ידידים'. אם עברתם את כל חייכם מבלי לדעת במה הסרטים האלה עוסקים, אני משוכנע שתוכלו להתאפק עד השבוע הבא.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אהרו''כ (?)
אבל זאת השורה של רון!!
נראה לי
זו אכן השורה של רון!
אני כמובן מאוד שמחה בשביל הסרט, אבל נראה את ההכנסות בשבועות הקרובים.
ואני ממשיכה להנמיך את הציפיות לקראת ההגעה לארץ, בעיקבות כל הדיבורים על "עיבוד חופשי". מה, חופשי אפילו יותר מהשלישי? המממ…
זו אכן השורה של רון!
בעיבוד החופשי, הנורבגי הנקוד יאכל את הארי כנראה.
האורך של הספר (בעברית) הוא 660 עמודים.
האורך של הסרט הוא שעתיים וחצי.
אני לא יודע אם הסרט מוסיף פרטים שלא היו בספר, אבל ברור שהסרט היה חייב להיות עיבוד חופשי יחסית בכך שחלק גדול מאוד מעלילת הספר היה חייב להישאר בחוץ.
אני אקל עליך:
הסרט מתרכז בטורניר הקוסמים (מנקודת המבט של הארי. כלומר, לא מראים כל כך את המתחרים האחרים), וכמעט אך ורק בו. מרגע שמפנימים את זה, הכל נעשה קל יותר.
אני שוקלת ברצינות לא ללכת
יש לי הרגשה שאני צפויה לעוד מפח נפש.
הנה שוב אותו פזמון חוזר, ובכל זאת:
אם מה שאת רוצה לראות זה את כל הסיפור כמו שהוא היה בספר, אל תלכי, צפוי לך מפח נפש.
ומי שקרא רק חצי ושכח גם את החצי שקרא?
כנראה לא אוהב הארי פוטר ועצם קיום הסרט מעצבן בעיניו.
או שזו רק אני. לא, רגע, לא לקיום הסרט אני מתנגדת… למה אני מתנגדת? אה, כן, לחלחול התופעה המרגיזה לכל אספקט של חיי על אף שלא חטאתי לאיש זה זמן רב.
אני דוקא די מחבב את הפוטר
ואני אלך לסרט כמו כולם, רק מתעניין אם לא יהיו אי אילו קשיי הבנה.
קשיי הבנה?
עלילה פשוטה ביותר, וכמובן שאפשר לפשט אותה אף יותר עבור מסך הקולנוע.
זה יישמע מוזר
(אלא אם כן אתה "אותו מישהו" שהיה גם אותו מישהו בדוחק"ו הקודם) אחרי שטענת שהרמיוני בספר לא יפה הוספת שג'יני אכן כן יפה. עכשיו ע"מ שנשאר ON T אתא יכול להסביר לי איפה מצויין ככה ולמה בסרטים המצב הפוך?
זה יישמע מוזר
אני זוכר שהיו לה שיניים בולטות, אבל היא תיקנה את זה באחד מהספרים.
אבל למה לשרשר את זה פה ולא שם?
בכל אופן, בעיקר בספר השישי ניתן להבין מהכתוב שג'יני נראית טוב יחסית לבנות גילה. על הרמיוני אי אפשר להבין דבר כזה משום מקום, אבל אפשר להסביר את זה בכך שהיא החברה הכי טובה של הארי, ומכיוון שממש כל התיאורים הם מנקודת המבט שלו, הם לא יתייחסו למראה החיצוני שלה או של רון. מן הסתם ליהקו את הסרטים איפשהו באיזור הספר הרביעי, ואם היו יודעים את התפקיד העתידי של ג'יני אולי היו מלהקים מישהי אחרת.
דרך אגב, יש רק מישהו אחד שמשתמש בשם "אותו מישהו".
זה כאן כי לא הייתי
בטוח האם אתה בודק דיונים קודמים. אז זהו, כנראה הבעיה אצלי כי לא התייחסתי ממש אליה עד עכשיו(ספר שישי) ופתאום השחקנית לא מתאימה יותר לתפקיד(לדעתי) או(וזה מה שמוזר לי) הדמות בספר לא מתאימה יותר לשחקנית בסרטים. כלומר, מה שמפריע לי זה שהמדיום הקולנועי השתלט לי על הדמיון וחיסל את מה שאולי דמיינתי בזמן הקריאה.
לגבי הניק שלך חשבתי שזה משהו כללי שאנשים שונים רושמים כאשר לא מעונינים בזיהוי. קבל התנצלותי.
תעשו הפרדה
יהיה לכם יותר קל לחשוב על הספרים כמדיום אחד שיש לו עלילה וחיים משלו ולסרטים יש חיים משלהם (למרות שהם תאומים לא ממש זהים).
יהיה לכם הרבה יותר קל בצורה כזאת.
אבל למה לשרשר את זה פה ולא שם?
על הרמיוני תמיד צוחקים שהיא מכוערת
בשנה הראשונה צחקו עליה
ובספר הרביעי בנשף כולם מתפעלים מיופיה.
אבל למה לשרשר את זה פה ולא שם?
לא ממש התפעלו מיופיה, התפעלו מהשינוי..
אף פעם, אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא אמרו על הרמיוני שהיא ממש יפה.
ואם זה כ"כ חשוב, אני אחפש בספר.
על השינוי שעברה הרמיוני
במשך הקיץ לא צריך לגשת לספר אלא למערכון של SNL.
ג'יני נראית בסדר גמור
http://editorial.gettyimages.com/source/search/FrameSet.aspx?s=EventImagesSearchState%7c1%7c0%7c28%7c0%7c0%7c0%7c1%7c0%7c0%7c0%7c56083801%7c0%7c0%7c0%7c0%7c0%7c%7c0%7c0%7c0%7c0%7c0&p=3&tag=3
אופס, זה לא ממש הדף שהתכוונתי...
בקיצור, זה שתי התמונות בשורה התחתונה.
כן, נו,
כששחקנים מגיעים לפרמיירה הם בד"כ משקיעים במראה של עצמם, כולל תסרוקת וכו'. בסרט היא נראית שונה לגמרי. הכי רגילה שאפשר (אני מתכוונת, תיארתי לעצמי שמי שמסתובבת עם השלושה היא מן הסתם ג'יני, אבל לרגע לא הייתי בטוחה).
היא נראית בת 20 ומשהו
מוזר
אבל היא בכלל לא מעג''ג
(מתעלה על גברת גריינג'ר).
כמי שקרא את הספר, הייתי אומר אפילו 'מפח נפש קשה',
אם הולכים לסרט הזה כשהספר "יושב" חזק בראש.
שאלה חשובה -
האם שווה ללכת לסרט בקולנוע רק בשביל האפקטים?
מומלץ ללכת
רק בשבילים המסומנים.
כן.
וגם בשביל הסוף. אפילו הזלתי דמעה.
אבל את הסוף אני כבר יודעת...
גם אני.
מה, לא בכית ב"טיטניק"?
לא
מעולם לא ראיתי את הסרט.
אני לא הולכת לסרטים כדי לבכות בהם. אני הולכת כדי להנות. אם אני מתרגשת עד דמעות זה ערך מוסף.
לא, אזקבאן זה הקו האדום.
אני לא חושבת שהעיבוד הזה יותר מדי חופשי. לא נראה לי שיהיו פה שינויים בעלילה כמו בשלישי, אולי רק כמה פרטים קטנים יעוותו וזהו. בכל מקרה, אני מתכוונת לראות אותו קודם כל בבית ואז בקולנוע, כמו תמיד.
השורה של רון השורה של הרמיוני
בסוף t-shirts hell צדקו.
תגידו לא ל(ק)סמים ילדים.
אני חושב שזה יהיה אך הוגן
אם בסרט החדש רון יגנוב להרמיוני שורה.
אני חושב שזה יהיה אך הוגן
הלוואי… בעצם הוא צריך לגנוב לה הרבה שורות, אם לוקחים בחשבון את כל השורות שהיא גנבה ממנו…
המקורי היה ממש טוב :-(
אני מקווה שלא הרסו אותו יותר מדי בחידוש, אבל אני בספק רב.
מזל טוב
אם כבר...
בבריטניה הוא שבר את השיא לסופשבוע-15 מליון יורו.
ואם כבר הזכרתם את הפוסטר של "מטרופוליס", יש לי הצעה: חוק שייקח מסים מיוחדים מסרטי "הארי פוטר" ויעביר אותם לצוות "המחנכים".
הדו''חקו עבר עדכון קל
עם היוודע תוצאות האמת.
בסופו של דבר הארי התעלה (אם כי לא בהרבה) גם על התחזיות הכי אופטימיות.
אני חייבת לדעת אם הזיתי!
קראתי כמה תגובות, למעשה בדיוק קראתי את התגובה הראשונה של רד פיש בדיון כשלפתע ראיתי למול עיני את המילים: "הארי פוטר בטיפול". זה הפתיע אותי מאד. אני לא יודעת אם אני הוזה בגלל שאני קרובה לסדרה "בטיפול", או בגלל שאני בתחילת לימודי בפסיכולוגיה באוניברסיטה, מכל מקום לא הצלחתי לשחזר שוב את ההופעה של הטקסט הזה למרות שהעברתי את העכבר למעלה ולמטה על פני הטקסט! לתשובות מהירות בנוגע למצבי הנפשי ולשאלה האם אני חווה הלוצינציות ויזואליות אודה!
אה! התמונה!
מצויין
אכן תמונות קשות
באמת כבר מזמן רציתי לשאול: לאן נעלמו הכיתובים על התמונות בשבועות האחרונים? והנה הם חזרו. האם זה חד פעמי?
הידד!
וסליחה.
אוי לא...
אפשר רק שאלה…?
מה זאת אומרת במגבלות התסריט? אילו מגבלות יוצר התסריט?
הוא לא יוצר מגבלות,
הוא בעצמו מגבלה.
בדיוק כפי שחששתי.
בקיצור, כמו הצריף המצווח בשלישי, אני מניחה (למרות ששם דווקא היה כל הזמן שבעולם).
את יכולה לכתוב מה אורכה של הסצנה (בערך)?
אני מקווה שאת נהנית מזה,
כי בעיני זה נראה כמו מזוכיזם לשמו.
כמו מישהו שמסתכל על תאונה קשה, עם הרבה אברים מרוסקים, מכסה את עיניו ואומר: "זה נורא. אני לא יכול להסתכל על זה", אבל מרוב סקרנות (או מה שזה לא יהיה) מיד מציץ שוב, רק כדי לזעוק: "איזה גועל! אני לא מסתכל על זה", מתחבא שוב, ושוב חוזר להציץ, וחוזר חלילה.
אין לי בעיה שפוטריסטים יחשבו שהסרטים עושים עוול לספרים (והם לא, אבל זה כנראה עניין של טעם אישי ושיפוט שונה של סרט לעומת ספר). אבל משלב כלשהו של אמונה בעוול, נראה לי הגיוני פשוט לא לראות את הסרט, במקום להכריז על הכנה נפשית נדרשת, ואז לשאול לגבי פרטים מסוימים, ומיד לבכות בתסכול כמה זה נורא, ושוב לבקש פרטים שלבטח יגרמו לכאב לב.
אני לא שופטת אותך. פשוט מנסה להבין מה זה נותן לך.
זו סקרנות, את יודעת
הסיבה שגרמה לי ללכת להארי פוטר 3 למרות שהחלטתי לא ללכת אחרי שראיתי את סרט מספר 2 בסדרה.
אחרי הכל, אנחנו אוהבי הארי פוטר, מאוד רוצים סרט שישקף בשבילנו את החוויה של הספר. אמנם יודעים שאין סיכוי שזה יהיה כך, אבל עדיין רוצים את זה. ואז מתחילים בתירוצים עצמיים:
"אבל זה במאי אחר"
"הרבה אנשים אמרו שזה טוב, אז זה בטח טוב, לא?"
"הם בטח למדו מהטעויות של הסרט הקודם" (פחחחח….)
"אין מצב שהם הורסים את *זה*, אי אפשר להרוס את *זה*…"
"בטח רולינג למדה מהטעויות של הסרט הקודמת והפעם היא מפקחת/לא מפקחת על הסרט" (מחק את המיותר)
"הילדים בטח כבר קיבלו כמה שיעורי משחק."
"הפעם יש את X בתפקיד הנבל הראשי. זה חייב להיות טוב"
ואז הספקות מכרסמים. אולי בכל זאת הפעם הסרט "עושה את זה" ואנחנו מפספסים כי אנחנו לא הולכים לראות? אז מנסים לחלוב עוד פרטי מידע מאלה שראו, כדי לנסות לקבל תמונה יותר טובה על הסרט לפני שאנחנו הולכים או מחליטים לא ללכת.
זה החשש "להפסיד את החוויה".
מזוכיזם? אין צורך להגזים.
אני משתדלת לא לקחת את הסרטים ברצינות רבה מדי. אני מבינה שזה בלתי אפשרי להכניס ספר שלם לתוך סרט, אבל כמעריצה מושבעת של הספרים, אני כן מצפה שהסרטים יקיימו את התנאים הבאים (מלבד הדברים הרגילים שאני מצפה מכל סרט, כמו משחק טוב, פסקול, צילום, תסריט וכו'):
* שהאוירה של הספר תישמר.
* שהתסריט יהיה נאמן לאופיין של הדמויות ולתפקידן בסדרה.
* בהתחשב בעובדה שמקצצים סצנות רבות מהספר, מעצבן אותי לראות סצנות מיותרות שלא היו כלל בספר ולא מקדמות את העלילה לשום מקום (כמו סצנת המגוכחת של שיעור הריקוד מהסרט החדש, למי שראה את הטריילרים).
* שישמרו פרטים שחשובים לעלילת הספרים\סרטים הבאים ולהבנת הרקע של הדמויות, כמו למשל סיפור הקונדסאים ויחסיהם עם סנייפ בספר השלישי, שהשמטתו גרמה לחורים משמעותיים בעלילת הסרט, שלא לדבר על הסרטים הבאים.
* קצת יותר היבטים של קסם וחיי היום יום של הדמויות.
* שלא יורידו מזמן המסך של סצנות שעיקרן הוא לרגש ולהסביר את היחסים האנושיים בסדרה, כדי לתת יותר זמן מסך לסצנות אקשן.
* שיתנו לסצנות השיא בסוף כל סרט את זמן המסך המגיע להן ולא יצלמו אותן כך שזה ירגיש כ"יאללה, בואו נגמור עם הסצנה הזו וזהו", כמו שהיה, שוב בסצנת הצריף המצווח בסרט השלישי, כל כך הרבה רקע, ובעיקר רגש אמור להיות בה, אי אפשר היה לעשות את זה בקצת יותר משלוש דקות? פספוס ענק, בהתחשב בעובדה שהסרט לא היה ארוך בכלל, ולמרות זאת הייתה לי הרגשה כאילו הם מנסים לסיים אותו כמה שיותר מהר.
* ולבסוף מפריעה לי מאוד ההגבלה של זמן הסרט, שכל כך מקפידים על לא יותר משעתיים וחצי. למה? מהספר הרביעי והלאה הספרים הופכים לכבדים ובוגרים, מה הבעיה להתקדם לכיוון שלוש שעות? למי זה יפריע? לאחי הקטן בן השש? הוא כבר לא קהל היעד. גם את החמישי הם יעשו בשעתיים וחצי?
כן, כן, אני יודעת שרוב התנאים לא מתקיימים ואולי גם לעולם לא יתקיימו, אבל עד אז אני לא אוכל להרגיש שהסרטים עושים צדק ליצירה של רולינג (ובאמת, למה היא לא אומרת משהו?).
בעיקרון, אני קצת מאוכזבת מהסרטים כי הם היו יכולים להפוך לסדרת מופת, כמו הספרים עליהם הם מבוססים. אבל אולי זה עוד יקרה עם הסרטים הבאים. כדי שזה יקרה צריך להביא במאי עם אהבה אמיתית להארי פוטר.
אני בכל זאת אלך לראות ביום הבכורה. למה? כי זה הארי פוטר. כי אני אוהבת את זה. כי אם אני מנמיכה ציפיות ומשתדלת לא לשפוט את הסרט על פי הספר, אני אפילו עשויה להנות. עד עכשיו נהגתי לפני כל סרט לקרוא את הספר שלו, אבל מאז "אזקבאן" אני כבר לא אעשה את הטעות הזו. ואת גביע האש קראתי לאחרונה לפני כמה חודשים כך שהפרטים פחות טריים בזיכרון. ולמה אני מבקשת פרטים? שוב, כדי לדעת למה לצפות, ולמנוע מפח נפש כמו זה שהיה לי אחרי השלישי.
קולנוע לא ממש מצולם בסדר כרונולוגי.
הסצנה האחרונה בסרט אולי צולמה ביום שני או השלישי של הצילומים. זה לא שצילמו את כל הסרט, הגיעו ליום האחרון, וצילמו הכל במין אווירת גומרים-הולכים. לפחות, הסיכויים לכך קלושים…
אולי זו ההרגשה שקיבלת (אני לא יודעת, לא ראיתי), אבל זה שסצנה היא האחרונה בסרט לא אומר שהושקע בה הכי פחות מאמץ, ואולי אפילו להפך (היות ואנשים נוטים לשפוט סרטים, ודברים בכלל, בעיקר לפי ההתחלה והסוף).
כמו שאמרת, בלתי אפשרי להכניס ספר שלם לתוך סרט.
לפיכך יש בעיה עם כמה מהסעיפים שלך. למשל, אופיין של הדמויות. כדי שלדמות יהיה אופי, צריך זמן. סצינה בה מראים את הרמיוני עומדת ואומרת "שלום. אני הרמיוני. אני תלמידה חרשנית", לא תוכל להעביר את האופי שלה – בשביל זה צריך מספר סצינות כשבכל אחת מהן היא מעדיפה ללמוד במקום להשתובב (או סתם לדעת את התשובות להכל). וזו רק הרמיוני, שיחסית קלה לתיאור. אז צריך להתפשר. אותו טיעון תקף גם לחיי היום יום של הדמויות. קחי דוגמה מסרטים אחרים שכן מנסים להציג חיי יום יום: זה לוקח ה-מ-ו-ן זמן.
הלאה. הרקע של הדמויות וחשיבותו להבנת העלילה. זה בעיקר עניין של טעם אישי. בעולם של קוסמים, קל יותר לברוח לתירוץ "זה קסם", ובכך להסביר גם את מפת הקונדסאים (זה באמת משנה מי עשה אותה? רק להארי, לסצינה מסוימת אחת. בקיצור, אפשר לוותר).
לגבי יחסים אנושיים מול אקשן, זה כבר לחלוטין נגזרת של המעבר מספר לקולנוע. אם הסדרה בוחרת להתמקד בארועים שעוברים על הארי, זה יהיה הדגש בסרטים. לעומת זאת, אם הסרטים היו בוחרים – כתמה אחת מרכזית – להתמקד ביחסים האנושיים, היינו מקבלים את 'הארי פוטר – הדרמה'. כיוון ששלושה סרטים הוכיחו לך כבר שהם מעדיפים את האקשן על היחסים (והרביעי עוד יותר), אני לא חושבת שיש לך מה לצפות לזה בסרטים הבאים. תזכרי שלא כולם מצאו בספרים את מה שאת מצאת בהם, והסרטים אמורים לפנות למכנה משותף גדול ככל האפשר (אגב, במסגרת זו, ובאופן ביזארי למדי, הסרט הרביעי יוקרן בארץ לא רק באנגלית, אלא גם בדיבוב. ואני מצהירה כבר עכשיו: אם הסרט השישי ייצא בדיבוב לעברית – *זה* משהו שאני ארצה לראות).
לגבי הגבלת הזמן – ובואי נניח שירחיבו את זה לשלוש שעות. את באמת רוצה להגיד לי שחצי השעה הנוספת הזו, *היא* מה שיעשה לך את זה? הרי יספיקו לדחוס אליה בקושי כמה פירורים. חצי שעה זה, במקרה הטוב, עוד שלוש סצינות יום-יום ושתי סצינות אופי. זה לא ישנה מהותית את הסרטים.
ולגבי ציפיות, כבר אמרתי לך קודם: טורניר הקוסמים המשולש. זה בערך כל מה שיש בסרט. אם תכיני את עצמך לזה מראש, על כל ההשלכות הנלוות (מה שלא הארי בטורניר – בחוץ), יהיה לך קל קצת יותר. בעצם, היה צורך להשמיט גם קצת "הכנות של הארי לקראת הטורניר" (
לספר, ובמידה מסוימת גם לסרט, כי זו סצינה שלא מופיעה: למשל זה שלהארי לוקח זמן להשתלט על ה"אציו". סוף 
).
כמו שאת אולי היית אומרת, נראה לי שאת כל זה היא כבר יודעת
לדעתי היא מבינה היטב את הבחירה של הסרטים, ללכת על יותר אקשן, ופחות פיתוח דמויות ובהירות עלילתית. פשוט, כמו הרבה אנשים אחרים שאוהבים את הספרים, היא מבטאת אי שביעות רצון מהבחירה הזו, והעדפה למשהו (אולי) פחות מצליח מסחרית, אבל (אולי) יותר מעמיק.
הבעיה היא,
שהאולי השני הרבה יותר אולי מהאולי הראשון.
אה ועוד משהו
כשאני אומרת שהתסריט צריך להיות נאמן לדמויות, אני מתכוונת שחורה לי שרון החבר האמיץ והנאמן, הופך בסרט לסיידקיק פחדן שתפקידו בעלילה מסתכם בלספר בדיחות והגיד "bloody hell" כל 5 דקות. ומפריע לי שדראקו מאלפוי, היהיר והגאה, מייבב 3 פעמים בסרט, והופך גם הוא למין קומיק ריליף. הוא?! נעלבתי בשם אחת הדמויות האהובות עלי בסדרה. את הדמעות שלו תשאירו לסרט השישי, בבקשה.
דווקא לגבי דראקו העבירו טוב את האופי שלו.
נכון, הוא יהיר וגאה, אבל זה בעיקר משחק בפוזות קשוחות (בין השאר זה שיש לו שומרי ראש שפוטים, וראי זה פלא: בתכל'ס הם לא ממש נוטים לעזור כשצריך).
דווקא לגבי דראקו העבירו טוב את האופי שלו.
זה היה מוגזם. דראקו מיילל בדרך כלל כי הוא בריון מפונק או שהוא מעמיד פנים כשיש יש לו מטרה מסוימת (כמו עם בקביק, כדי להזיק להאגריד), אבל לברוח בבהלה כזאת אחרי שהרמיוני מכניסה לו אגרוף כאילו הוא בורח מוולדמורט בכבודו ובעצמו? זה מגוחך ומאוד לא אמין ומשהו שדראקו הספרותי לא היה עושה. ושוב, זה מפריע לי כי המטרה פה היא להפוך אותו לבדיחה מהלכת, כשלמעשה הוא אמור להוות יריב ראוי להארי בבית הספר.
האופי של דראקו קרוב מספיק.
הרי בספרים הראשונים האופי וההתנהלות שלו לא ממש קריטיים לעלילה, זה רק כדי לעצבן את הארי. כל עוד הוא נשאר הבריון הפלקטי, המפונק והנאה בסרטים 1-5 – סבבה.
אם הם יעוותו אותו בסרט השישי, שם הוא *מאוד* חשוב – אוי, גוועלד.
זה נחשב לסוג של ספויילר, לא?
לספר השישי, זאת אומרת. וכידוע, לא לכולם יש כוח לקרוא 600 עמודים באנגלית (רק עוד חודש, רק עוד חודש…)
לא כתבתי למה,
איך, איפה, לאיזה צד והאם הוא יותר שולת מהרמיוני. אולי זה טיזר.
כמה דברים.
גם אם הסרט הוגבל PG-13, זה לא אומר שילדים לא יראו אותו, אלא רק שהם צריכים לצפות בו בהשגחת הורים. זה עלול להיות די מבאס לצפות בסרט עם ילד בן 7-8 ולהקריא לו את התרגום כל הזמן.
זה רע מאוד אם ילד בכיתה ג' עוד לא מסוגל לקרוא כתוביות
ואני לא בטוחה שזה מתאים לכיתה ב'. (הספר לפחות).
אה?
"הלאה. הרקע של הדמויות וחשיבותו להבנת העלילה. זה בעיקר עניין של טעם אישי. בעולם של קוסמים, קל יותר לברוח לתירוץ "זה קסם", ובכך להסביר גם את מפת הקונדסאים (זה באמת משנה מי עשה אותה? רק להארי, לסצינה מסוימת אחת. בקיצור, אפשר לוותר)."
אפשר לוותר על ההסבר של מי יצר את מפת הקונדסאים? אפשר לוותר על ההסבר של הדינמיקה הכל כך חשובה בין כל ארבעת הקונדסאים? של החברות העצומה שלהם, מה שמכה אותך בבטן כשמתברר גודל הבגידה? שמשאיר את רמוס שבר כלי, שהורס את סיריוס?
מפת הקונדסאים היא נדבך חשוב בכל היחסים של הקונדסאים, שמהותיים, גם אם לא לסרט השלישי, לרביעי ולחמישי ועוד איך.
אפשר לוותר על כל דבר.
נדמה לך שזה פוגע בשלמות רק בגלל שקראת גם את הספרים. אם, לצורכי עלילה בסרטים העתידיים, יהיה דרוש הסבר כלשהו על מהות הקונדסאים או על היחסים בין סיריוס-רמוס-ג'יימס לבין סנייפ או וורמטייל, אפשר פשוט להכניס אותו איפה שהוא דרוש.
אם אתה חושב שזה לא פוגע בשלמות
אז לך לביקורת על האסיר מאזקבן וראה איך יש המון תגובות שאומרות: "לא קראתי את הספר אבל הבנתי הכל", ומיד אחר כך: "אבל איך X ידע ש Y" ו"איך השניים האלה הבינו את זה וזה" ו"למה יש בסיפור הזה כל כך הרבה חורים"…
אז כנראה זה כן פוגע בשלמות.
ובמקרה הזה אלה דברים מעצבנים שהיו יכולים להכנס בקלות לסרטים בלי להאריך אותם.
דוגמה פצפונת – ב"חדר הסודות" הארי מדבר בלחששנית. בספרים אנחנו יודעים מה הוא אומר. בסרט לא. למה לא שמו כתוביות באנגלית שמסבירות מה הוא אומר? זה כל כך פשוט. זה לא מחייב להאריך את הסרט. זו אפילו לא השקעה נוספת.
הסרטים האלה פשוט מזלזלים בפרטים הקטנים. והפרטים הקטנים הם מה שעושה את הסיפור.
קחו למשל את "בחזרה לעתיד". הסרט הנפלא הזה פשוט מלא בפרטים קטנים. כמעט בכל צפיה מגלים עוד משהו. וזו אחת הסיבות שאפשר לצפות בו שוב ושוב בלי להשתעמם.
רק מה, 95% ממי שהתלונן
"למה יש בסיפור הזה כל כך הרבה חורים" הם אנשים ש*כן* קראו את הספר. להגיד ש'הארי פוטר' מזלזל בפרטים הקטנים זה פשוט שטויות. אני מכיר מעט מאוד סרטים שהם יותר מלאים בפרטים זעירים מושקעים מאשר הסרטים האלה, בעיקר השלישי.
אתה בטוח לגבי האחוזים
כי הרושם שעלה בי הוא של המון שאלות מצד אנשים שלא קראו את הספר, שניה אחרי שהכריזו שהם הבינו הכל מהסרט.
זה לא סותר.
הם הבינו את הסרט. כולם, אם אני לא טועה, הבינו את הסרט. מה שלא אומר שאי אפשר להתעניין ולנסות לחקור עמוק יותר לתוך העלילה והעולם של הסרט, במידה כזאת שאינה אפשרית בסרט אבל קיימת בספר.
נו, אז זה רק מוכיח את הטענה שלי.
כי ב'גביע האש' אין לה זכר.
נקווה שהסוף לא יהיה שהבמאי של הסרט השביעי
ייתקע עם סיפור ששום דבר בו לא יהיה מובן בלי הרקע שכל הבמאים הקודמים וויתרו עליו…
ובאותו הקשר
ידוע כבר מי יביים את הסרט החמישי בסדרה?
כן ולא
כן, לבמאי קוראים דייויד ייטס.
לא, לא כל כך יודעים מי זה. הוא במאי אלמוני לחלוטין שלא צילם עד עכשיו אף סרט קולנוע, אלא רק סדרות טלויזיה בבריטניה.
יופי
אי אפשר להתאכזב (למרות שהספר על 600 העמודים די אנמי).
הרשה לי תיקון קל
850 עמודים.
זה לא בהכרח דבר רע, אגב.
דיוויד ייטס ביים גם את "סקס טראפיק" ששודר ב-Xtra HOT אצלנו – סרט טלוויזיה שעוסק בסחר בנשים (שלא ראיתי, לצערי, למרות שאומרים שהוא טוב), וגם את המיני-סדרה המשובחת "שם המשחק" ששודרה כאן ביס פלוס.
אז נכון, הניסיון שלו לא עשיר במיוחד, אבל ממה שדווקא כן יצא לי לראות בבימויו – התלהבתי. אז אני שומר על אופטימיות.
אני שמח לשמוע.
תיארתי לעצמי שלא לקחו סתם אדם מהרחוב והציעו לו לביים סרט בתקציב של 130 מיליון דולר. כנראה שמה שהוא עשה הרשים מישהו. אבל זה עדיין די מוזר. אי אפשר להתחמק מזה שהאיש לא ביים מעולם סרט קולנוע, ולביים לקולנוע זה לא בדיוק כמו לביים לטלויזיה (אני חושב. לא שניסיתי אף אחד מהם). פרנואידים יגידו שזה מריח כאילו מישהו מאחורי הקלעים של הסרטים – ג'.ק. או קולומבוס – מנסה לשלוט על הסרט מאחורי הגב של הבמאי, ולקח מישהו שלא יתנגד יותר מדי, כמו הבמאים שג'ורג' לוקאס שכר ל'האימפריה מכה שנית' ו'שובו של הג'דאי'.
ואני רק אוסיף
שאחת הסיבות בגללן "האימפריה" זכה להערכה כסרט הכי איכותי בטרילוגיה היא שאירווין קירשנר לא היה בובה על חוט של לוקאס, אלא ביים את הסרט לפי חזונו. זה בניגוד למרקאנד, שלפי הסיפורים היה זקן וחלש מכדי לעמוד על שלו בפני הענק לוקאס.
נו,,אפשר לחשוב!
שאלפונסו קוארון עשה משהו חשוטב בחיים לפני שהציעו לו לביים את הארי פוטר השלישי. זה לא כל כך משנה הרזומה, אלה יותר האישיות.
אלפונסו קוארון עשה *סרטים*
לפני שהציעו לו לביים את הארי פוטר השלישי. הבדל גדול. או שלדעתך אם יש לי אישיות מקסימה אני יכול לביים את הארי פוטר גם אם ברזומה שלי יש רק עבודה כפועל ניקיון בבית חרושת לאופניים?
זה לא ממש נכון
הוא עשה את Great Expectations (תקוות גדולות?) שאני באופן אישי מאוד אהבתי. ואפילו אם לא מעריכים את הסרט הזה יותר מדי- מדובר בסרט הוליוודי, עם תקציב גדול ועם סופרסטארים (ועוד עיבוד לשייקספיר רחמנא ליצלן!). בקיצור, ניסיון היה לו.
שייקספיר?
סליחה- דיקנס
סיים סיים
מדובר אגב
באחד הטריילרים הטובים שראיתי אם לא הטוב שבהם (תקוות גדולות).
אה.. ודיקנס.
אני רק אוסיף
ש"שם המשחק" התבססה קודם כל על תסריט אדיר של פול אבוט ("המפצח", "לגדול בלי בושה") אבל אם הוא היה במאי מחורבן אז גם התסריט המצויין לא היה מספיק (וגם המשחק היה מצוין) אז גם אני אשאר בצד האופטימי, כרגע.
זה לא יקרה, משום
שרולינג עובדת בצמוד לסטיבן קלובס, התסריטאי של הסרטים, ודואגת ששום דבר קריטי לא יישאר בחוץ, ולהיפך, שהסרטים לא יכללו בטעות פרט שיסתור משהו שיקרה בספרים הבאים. היא אומרת שעקב כך, סטיבן קלובס הוא האדם שיודע הכי הרבה פרטים (מלבדה) על עלילת הספר האחרון.
אבן נגולה מעל ליבי...
אבל קלובס לא יהיה התסריטאי של הסרט החמישי (לפי IMDb).
ומעניין למה. כאילו מה קרה?
אבל קלובס לא יהיה התסריטאי של הסרט החמישי (לפי IMDb).
כי הוא עסוק עם משהו אחר.
אבל הוא אמר שיחזור לסרט השישי.
10 דקות.
ומהי התוכנית הראשונה בגאוניותה?
לדעתי? הספר השלישי.
איזו תקופה נפלאה,
אני בטוח שתהיה עוד סידרה של סרטים מבוססי סדרת ספרים אהובים (השם נרניה קופץ לראש משום מה), אז אולי לא הכל כל כך חסר סיכוי.
איזו תקופה נפלאה,
ב-2006 אני לא יודע, אבל ב-2007 יהיה את 'המצפן הזהוב' לפי טרילוגיית 'חומריו האפלים' עם הבמאי של Shopgirl. ואת פוטר 5 מן הסתם.
איזו תקופה נפלאה,
השאלה התייחסה באופן כללי לזמן שלא יישארו יותר ספרי הארי פוטר, שאפשר יהיה לביים וזה יהיה בסביבות 2009.
אז תהיה סדרה אחרת.
גם לקראת 'שר הטבעות: שיבת המלך' עלתה השאלה הפטאלית מה נעשה אחרי שהסרט האחרון בטרילוגיה הזו ייצא. עובדה שהסתדרנו.
הסתדרנו?
תראי, בהחלט יתכן שאני משכתב כאן את ההיסטוריה, אבל היתה תקופה קצרה ונפלאה בה טרילוגיית המטריקס עוד לא הושלמה (אז לא ידענו שעדיף ככה), חלקים שונים משר הטבעות עוד היו בדרך, הארי פוטר עוד היה בחיתוליו ומלחמת הכוכבים נראתה באופק. אני בספק אם קונסטלציה כזאת של מאורות (בשמי היקום הגיקי בו אני חי, כמובן) תחזור בעתיד הנראה לעין.
זאת הייתה שאלה רצינית?
אחרי פוטר יהיו מחלבות מזומנים אחרות. אין שום סיבה שהן יהיו מבוססות דווקא על סדרת ספרים אהובה.
אבל זה הרבה יותר כיף!
אני מציע את סאגת "פינוקי" בתור מחלבת המזומנים הקולנועית הבאה. מי איתי?
החתולים הסמוראים
ולא באנימציה ממוחשבת!
כן!
כתבה מספר 2804
בדרך כלל
סרט שיוצר בסדרת ברטים לאחר סרט בינוני מצליח פחות אפילו אם הוא ממש טוב, ובהתאם לכך גם סרט שיוצא אחר סרט טוב, אך מצליח קופתית פחות זוכה להצלחה יותר מקודמו. בקיצור אולי הסתבכתי בהגדרה, אבל שיערתי שהארי פוטר שיצא אחרי קוארון יצליח מאוד, ואם כי הסרט של קוארון לא הצליח מאוד כי הוא היה אחרי שתי סרטים פושרים מאוד.
עוד דוגמא לכך? מלחמת הכוכבים. פרק 1 הצליח על בסיס הסרטים הקודמים, השני הצליח פחות כי פרק 1 הרס לו את השם והשלישי הצליח שוס יותר כי אנשים בנתיים גילו שפרק 2 הרבה יותר טוב מ1 ול3 אולי יש תקווה (חדשה , סליחה על ה PUN).
-האשף הדגול
-האשף הדגול
אליזבת טאון
שאלה:
מתי תהיה ביקורת על אליזבת טאון?
כל עוד הבריטים משחקים- הסרט יהיה על הפנים
פשוט לא מציאותי.
המשחק יוצא יותר דרמטי ממה שצריך להיות ונותן לכל הסרט אווירה קיצונית יותר מדי ובלתי מציאותית בעליל..
ראיתי בטריילר:
דמבלדור נראה כמו איזה מנהל פנימייה עם פיוז קצר שלעומת הספר הוא רגוע ומחושב..
סתם דופקים את כל הדמויות ואמן שהקולנוע הבריטי יפשוט רגל וייתן למקצוענים מהוליווד לעשות את העבודה כמו שצריך עם כזה חומר גלם איכותי..
מה, בלי מבטא בריטי?
כל עוד הבריטים משחקים- הסרט יהיה על הפנים
רוב השחקנים בסדר גמור.
השחקן שמשחק את דמבלדור, לעומת זאת… הייתי רוצה לדעת מי לעזעזל אחראי שם על הליהוק.
לאחרונה הוא אמר באיזה ראיון שאין לו בכלל מושג מה המהות והייחוד של הדמות שלו, והוא די זלזל ביצירה של רולינג. ואיך שהוא משחק אותו- כאילו שהוא איזה זקן מטורלל ועצבני, ולא הקוסם הגדול בדורו, שמטיל יראה על רואיו, האצילי והרגוע שהוא בספרים. ומה זה הציפורניים האלה? לא אהבתי אותו בשלישי, ויש לי הרגשה שחיבתי אליו הולכת לפחות עוד יותר אחרי הרביעי. מספיק רק לחשוב על הסרט השישי ובא לי לבכות.
לעומת זאת, יש בסדרה שחקנים שרואים שהם ממש קראו את הספרים ומבינים את הדמות שהם מגלמים, ולכן נותנים הופעה נהדרת, כמו למשל ג'ייסון אייזקס (השולת!!1). מי בחר שם את הגמבוןן הזה? ברור שיש דבר כזה פרשנות, אבל זה ממש לא דמבלדור. למה, למה לא לקחו את איאן מקלן לשחק אותו? הוא היה יכול להיות פשוט מושלם..
כדאי לך באמת.
וכדאי גם שאני לא אתחיל להגיב על זה זה יהיה ארוך מאוד, ולא ממש סימפטי, וזה לא ממש האתר לדיוני ה"פ ארוכים.
לאלאלא.
דמבלדור תרם למוות של לילי וג'יימס, כדי שהארי יוכל להרוג את וולדמורט!
מה שעצוב,
זה שכבר קיימת תיאוריה כזאת.
למה עצוב?
קונספירציות זה כיף.
מה שקראת במאגלנט היה בצחוק.
למייקל גאמבון יש הומור מעוות וסרקסטי כזה, איזה שחקן שפוי יאמר בראיון לרגל קידום סרטו שלא אכפת לו מדמבלדור והוא רק מקריא את השורות שכותבים לו? הוא אמר את זה כאילו בניגוד למה שמצפים ממנו לומר על דמבי.
אל תזלזלי בו, הוא אולי משחק את דמבלדור כאילו הוא זקוק לקראק, אבל הוא אדם מאוד שפוי.
היתרון של סרטי הארי פוטר הוא שפשוט לא יכול להיות גרוע מהקודמים.
אבל גם סרט טוב לא יכול להיות, ולו בגלל הליהוק האיום.
כן, אותה בעיה של ליהוק איום היתה גם ל'ספרות זולה',
ובסוף דווקא יצא סרט טוב.
הדבר הכי אכזרי שניתן לעשות למתחכם הוא להתעלם ממנו...
בלית ברירה, אני נאלץ לענות לעצמי.
כאילו, מה ליהוק גרוע?
אם יש בעיה שסרטי 'הארי פוטר' לא סובלים ממנה, זה הליהוק.
לסרט הזה יש צוות שחקנים מעולה!
הילדים, חוץ מהבטטה בתפקיד הראשי, ממש טובים.
השחקנים הבוגרים בסדרת סרטים הם ממש מקבץ מדהים של שחקני איכות (רשימה חלקית מאוד – מגי סמית', רובי קולטריין, אלן ריקמן, קנת בראנה, אמילי ווטסון, ועכשיו גם מירנדה ריצ'רדסון ורייף פיינס), ואני לא מבין למה אנשים פה מתייחסים כמובן מאליו לזה שכמעט כל תפקיד משנה משמעותי בסרט מאוייש על ידי שחקן מהשורה הראשונה.
גם אם יש שחקן אנמי אחד או שניים, זה עדיין לא סוף העולם.
טוב, אז ריצ'ארד האריס נלקח לעולם שכולו טוב, מה לעשות?
מייקל גמבון הוא שחקן מצויין, וגם אם הוא קצת צעיר לתפקיד, ניתן להבין את ההיגיון – אף אחד לא רוצה להחליף דמבלדור עוד פעם בהמשך…
אמילי ווטסון? בהארי פוטר? מה פספסתי?
אופס.
התכוונתי לאמה תומפסון.
אבל עכשיו אני מתחיל לתהות אם כל הזמן חשבתי על טרלוני בתור אמילי ווטסון.
הכל באשמת הרמיוני…
שחקנים טובים?
אתה קורא לילדים שמשחקים את הרמיוני ואת רון(אמה ווטסון והשני שלא באמת אכפת לי איך קוראים לו) שחקנים טובים.
אכן, השחקנים המבוגרים נחמדים, במיוחד גארי אולדמן,
אבל ילדים? לא.
דרך אגב, למה רון הופך לנשי כל סרט יותר ויותר?
באיזה אופן בדיוק הוא הופך לנשי?
הבעות
הפנים שלו ממש מפחידות, וכן השיער הצומח יותר ויותר ומקבל צורה נשית ביותר.
הבעות
הפנים שלו לא השתנו בהרבה מאז הסרט הראשון…
והשיער שלו דיי נאה לטעמי.
מצטערת, לא רואה את הנשיות שבו8\
כי נתנו את התפקיד שלו להרמיוני.
כל התפקידים צריכים ללכת להרמיוני.
מי אמר משהו רע על אמה ווטסון?
כבוד ויקר לכותב הדוחקו
על המשפט בסוגריים שהצליח להפיל אותי, מתעוות מצחוק, על קרקע המציאות הכואבת (אבל הוא מביים מהלב!! אלוהים, עשרה קבין של שנינות ירדו לעולם ותשעה מהם חילקת בין עורכי עין הדג?!)…
אז את הנותר הוא חילק לארמדילו?
כשקראתי את הדוחק"ו הנחתי אוטומטית שהדג כתב אותו (בכ"ז, פתיחה ענקית והשבוע כמעט הכי מכניס השנה), אבל משהו אכן הרגיש מוזר. לא מספיק סטטיסטיקות מוזרות והומור אופייני לדג.
יצאו מהדו''ח
פרחים שבורים, 15 שבועות, 13M$
פגוש את היונים, 13 שבועות, 19M$
סרניטי, 7 שבועות, 25M$
Two for the Money, 6 שבועות, 22M$
Waiting…, 6 שבועות, 16M$
ובניגוד למה שפרסמתי בשבוע שעבר, סינדרלה-מן עדיין מוקרן (הוא לא מופיע בטבלה של מוג'ו לשבוע 45 – יש שם רק The Weather Man ו-Grizzly Man…)
אם יורשה לי להתגנב בין הפוטריסטים,
ולומר: היי שלום, סרניטי…
אני הזלתי דמעות בשקט
סביר שעם ההכנסות בעולם הסרט כיסה את ההשקעה, אבל אין סיכוי לסרט המשך. אלא אם מכירות ה DVD באמת יהיו משהו שלא נראה כמותו מאז שהתחילו למכור DVD.
ואני שואלת את עצמי אם המצב היה אחר אם יוניברסל היו משקיעים יותר בשיווק בעולם האמיתי ולא מתמקדים כמעט רק באינטרנט?
הוא היה אחר, כן;
אבל לא בטוח שהוא היה טוב יותר. הסיבה שבגללה 'סרניטי' לא נחשב לאסון טוטאלי אלא רק אי-הצלחה כלכלית היא העלויות הנמוכות שלו – גם של ההפקה, וגם של השיווק. אם היו משקיעים יותר, יכול להיות שפשוט היו מפסידים יותר.
הארי פוטר.....
הספרים מעוליים! אבל אני לא מצליח להבין למה ? למה בכלל חשבו לעשות סרט ..למה?!!
הסרטים נחמדים באמת שלא תבינו אותי לא נכון – אם מסתכלים עליהם בלי שום קשר קלוש לספר ..וזה לא מתבטא בפרטים שבספר "זה היה ככה" "ובסרט זה ככה" .. ממש לא! זה מתבטא בזה שההעברה הקולנועית פשוט גרועה!@! לא משנה אם זה העובדה שמנסים לדחוס את כל הספר לתוך סרט של שעתיים..- ואין מצב שהם יצליחו להעביר את הקסם שבספרים..ואז נוצר מצב שבסרט יש קטעים שנראים לא רלוונטים, לא קשורים אבל בספר בגלל רצץ מסויים היו מקסימים ומענינים.
הליהוק גרוע !. אני חייב להסכים פשוט גרוע..אני לא אתחיל במילים כדי לתאר עד כמה ..פשוט חבל..
הסרטים הראשונים במיוחד השני היה זוועהההה פשוט זוועה
– שוב במידה ואותו צופה גם קרא את הספר ..
השלישי היה יותר אומנותי מיוחד אבל עדיין לא משהו .
מי שרואה את הסרט לא יכול להבין כמה הספר מדהיםם..אני מקווה שהסרט הרביעי יהיה יותר טוב מקודמיו ..( כי הוא האהוב עליי מכולם ).. למרות שהסיכויים קלושים מאודד.. בהיתיחסות לביקורות של הסרט שאומרות שהוא פחות טוב מקודמיו — עכשיו השאלה האמתיתי היא איך יכול להיות יותר גרוע?!!
למה?
זה כסף טוב
תופעה שחוזרת על עצמה כמעט כל שנה באוסקר, היא תופעת הבמאים הבודדים. מדובר בכינוי שהוצמד לסרטים שמועמדים לאוסקר על בימוי, אבל לא לסרט הטוב ביותר. למרות מה שהכינוי מרמז, רק לעיתים רחוקות מדובר במועמדות היחידה של הסרט והיו כבר שהשיגו כמות יפה מאוד של אזכורים בקטגוריות שונות ("מפגשים מהסוג השלישי", לדוגמה, היה מועמד לשמונה אוסקרים, רק לא לסרט הטוב ביותר). הניחוש שלי כיצד קורה שדווקא סרט מסוים מועמד על בימוי על חשבון אחד מחמשת המועמדים לסרט: חברי האקדמיה רוצים מתוך הרגל לתת כבוד גם לסרטים שמאוד אהבו, אבל לא מצאו מתאימים לקטגורית הסרט (יהיו הסיבות אשר יהיו). לכן, הם מסמנים רק שלושה-ארבעה מהסרטים גם בקטגורית הבימוי ומשלימים את הרשימה בסרטים אחרים. התוצאה הסופית נובעת מכך שהסרט שהכי הרבה חברי אקדמיה בחרו כ"במאי בודד" מחליף את זה מחמשת הגדולים שהכי פחות הצביעו לו. מעולם לא זכה במאי בודד באוסקר, כך שעצם המועמדות היא מעין זכיה על חשבון כל השאר.
זו אולי המשבצת הקשה ביותר לניחוש לפני הכרזת המועמדים מכיוון שהתוצאה היא לפעמים מאוד בלתי צפויה. השנה, למשל, צופים שאו וודי אלן, או דיוויד קרוננברג, או פול האגיס (התרסקות) יאיישו את המשבצת. שוכחים שגם סרטים כמו 2046, "הנפילה" ו"השיבה" זכו להצלחה ביקורתית, אבל פשוט אינם אוסקריים במיוחד. אם אחד מהם יהיה מועמד על הבימוי, לא בטוח עד כמה זו תהיה הפתעה.
למה אני כותב את כל זה? כי אתמול, מתוך רצון להוכיח שיש לי לפעמים יותר מדי זמן פנוי, ערכתי רשימה של במאים בודדים בתולדות האוסקר, מתוך כוונה לחשוף דפוס מסוים, אם קיים בכלל ולהקל על עצמי בחיזוי הקטגוריה השנה. למעשה, הרשימה הותירה אותי רק יותר מבולבל. אני אפרסם אותה בנפרד כדי שההודעה לא תתפוס יותר מדי מקום.
ואלו שמות:
הרשימה היא משנת 1945 והלאה, מכיוון שזו השנה בה הוחל הפורמט המוכר של האוסקר – 5 מועמדים לסרט, 5 מועמדים לבימוי. מאז, רק שלוש פעמים הייתה חפיפה מלאה בין שתי הקטגוריות (בסוגריים: הסרטים שהיו מועמדים לסרט הטוב ביותר, אך לא לבימוי).
הצעה למשחק: ספרו כמה מהסרטים ראיתם. למנצח, שיר מזמור.
הצעה למשחק שתיה: שוט טקילה בכל פעם שמוזכר וודי אלן או פדריקו פליני. למנצח, חמרמורת.
1945: אוטו פרמינגר – לורה, אלפרד היצ'קוק – סירת הצלה (Gaslight, מאז שהלכת)
1946: קלרנס בראון – קטיפה לאומית, ז'אן רנואר – הדרומי (עוגן הרם, מילדרד פירס)
1947: דיוויד לין – היכרות חטופה, רוברט סיודמאק – The Killers (הנרי החמישי, חוד התער)
1948: ג'ורג' קוקור – חיים כפולים (נס ברחוב 34)
1949: פרד זינמן – החיפוש (הנעליים האדומות)
1950: קרול ריד – האליל הנפול (Twelve O'Clock High)
1951: ג'ון יוסטון – ג'ונגל האספלט, קרול ריד – האדם השלישי (אבי הכלה, מכרות המלך שלמה)
1952: ג'ון יוסטון – המלכה האפריקנית, וויליאם ווילר – סיפור בלשי (קוו ואדיס, Decision Before Dawn)
1953: ג'וזף ל. מנקביץ – 5 אצבעות (איבנהו)
1954: צ'רלס וולטרס – לילי, בילי ווילדר – סטלג 17 (יוליוס קיסר, הגלימה)
1955: וויליאם א. וולמן – The High and the Mighty, אלפרד היצ'קוק – חלון אחורי, בילי ווילדר – סברינה (המרד על הקיין, Three Coins in the Fountain, שבע כלות לשבעה אחים)
1956: ג'ון סטרוג'ס – יום רע בבלאק רוק, דיוויד לין – Summertime, איליה קאזאן – קדמת עדן (Love is a Many-Splendid Thing, מר רוברטס, קעקוע השושנה)
1957: קינג וידור – מלחמה ושלום (עשרת הדברות)
1958: חפיפה מושלמת.
1959: רוברט ווייז – אני רוצה לחיות!, מארק רובסון – פונדק האושר השישי (הדודה מיים, שולחנות נפרדים)
1960: בילי ווילדר – חמים וטעים (אנטומיה של רצח)
1961: ז'ול דסין – רק בימי חול, אלפרד היצ'קוק – פסיכו (האלאמו, אלמר גאנטרי)
1962: פדריקו פליני – לה דולצ'ה ויטה (פני)
1963: פרנק פרי – דיוויד וליסה, פייטרו ג'רמי – גירושין נוסח איטליה, ארתור פן – The Miracle Worker (היום הארוך ביותר, איש המוסיקה, המרד על הבאונטי)
1964: פדריקו פליני – 8 וחצי, אוטו פרמינגר – הקרדינל, מרטין ריט – האד (קלאופטרה, כיצד נכבש המערב, Lilies in the Field)
1965: חפיפה מושלמת עם קונדישנר.
1966: וויליאם ווילר – האספן, הירושי טשיגארה – אישה בחולות (ספינה של שוטים, אלף ליצנים)
1967: מיכאלאנג'לו אנטוניוני – יצרים, ריצ'רד ברוקס – המקצוענים, קלוד ללוש – גבר ואישה (אלפי, הרוסים באים הרוסים באים, חלוקי נחל)
1968: ריצ'רד ברוקס – בדם קר (דוקטור דוליטל)
1969: סטנלי קובריק – 2001: אודיסאה בחלל, גילו פונטקורבו – הקרב על אלג'יר (מצחיקונת, רייצ'ל רייצ'ל)
1970: ארתור פן – המסעדה של אליס, סידני פולאק – הם יורים גם בסוסים (אן של אלף הימים, הלו דולי!)
1971: פדריקו פליני – סטיריקון, קן ראסל – אישה מאוהבת (נמל תעופה, רסיסי חיים)
1972: ג'ון שלזינגר – בלאדי סאנדיי (ניקולס ואלכסנדרה)
1973: ג'וזף ל. מנקביץ – משחקי בילוש (Sounder)
1974: ברנרדו ברטולוצ'י – הטנגו האחרון בפריז (A Touch of Class)
1975: פרנקיז טרופאט – לילה אמריקני, ג'ון קסבטב – אישה תחת השפעה (השיחה, המגדל הבוער)
1976: פדריקו פליני – זכרונות (מלתעות)
1977: אינגמר ברגמן – פנים אל פנים, לינה וורטמילר – שבע יפהפיות (נועד לתהילה, נהג מונית)
1978: סטיבן שפילברג – מפגשים מהסוג השלישי (דירה לשניים)
1979: וודי אלן – Interiors (אישה לא נשואה)
1980: אדוארד מולינרו – כלוב העליזים (נורמה ריי)
1981: ריצ'רד ראש – הפעלולן (בתו של כורה הפחם)
1982: חפיפה מושלמת על פי משפט פיתגורס.
1983: וולפגנג פטרסן – הצוללת (נעדר)
1984: אינגמר ברגמן – פני ואלכסנדר, מייק ניקולס – סילקווד (החברים של אלכס, הצוות המובחר)
1985: וודי אלן – ברודווי דני רוז (סיפורו של חייל)
1986: אקירה קורוסאווה – ראן (הצבע ארגמן)
1987: דיוויד לינץ' – קטיפה כחולה (ילדים חורגים לאלוהים)
1988: לאסה האלסטרום – סיפורים שסיפרתי לאמא (משדרים חדשות)
1989: צ'רלס קריצ'טון – דג ושמו וונדה, מרטין סקורסזה – הפיתוי האחרון של ישו (תייר מזדמן, יחסים מסוכנים)
1990: וודי אלן – פשעים ועברות קלות, קנת' בראנה – הנרי החמישי (הנהג של מיס דייזי, שדה החלומות)
1991: סטיבן פרירס – הנוכלים, ברבט שרודר – תהפוכות הגורל (התעוררות, רוח רפאים)
1992: ג'ון סינגלטון – החבר'ה מהשכונה, רידלי סקוט – תלמה ולואיז (היפה והחיה, נסיך הגאות והשפל)
1993: רוברט אלטמן – השחקן (בחורים טובים)
1994: רוברט אלטמן – תמונות קצרות (הנמלט)
1995: וודי אלן – קליעים מעל ברודווי, קרזיסטוף קישלובסקי – שלושת הצבעים: אדום (ארבע חתונות ולויה אחת, חומות של תקוה)
1996: טים רובינס – גבר מת מהלך, מייק פיגיס – לעזוב את לאס וגאס (אפולו 13, על תבונה ורגישות)
1997: מילוש פורמן – לארי פלינט: האיש והסקנדל (ג'רי מגווייר)
1998: אטום אגויאן – המתיקות שאחרי (הכי טוב שיש)
1999: פיטר וויר – המופע של טרומן (אליזבת)
2000: ספייק ג'ונז – להיות ג'ון מלקוביץ' (גרין מייל)
2001: סטיבן דולדרי – בילי אליוט (שוקולד)
2002: רידלי סקוט – בלאק הוק דאון, דיוויד לינץ' – מלהולנד דרייב ( בחדר המיטות, מולין רוז')
2003: פדרו אלמודובר – דבר אליה (שר הטבעות: שני הצריחים)
2004: פרננדו מיירלס – עיר האלוהים (סיביסקיט)
2005: מייק לי – וירה דרייק (למצוא את ארץ לעולם לא)
בוא נראה.
1. לורה. פילם נואר מחורבן ממש.
2. "החיפוש"? פרד זינמן לא ביים את "המחפשים"? כי אותו ראיתי. בינוני מאד.
3. האדם השלישי.
4. את ג'ונגל האספלט אמנם לא ראיתי, אבל הוא אחד משני סרטים שמוקלטים אצלי ואני צריך לראות בעתיד הקרוב.
5. חלון אחורי (נפלא)
6. פסיכו (נפלא).
7. לה דולצ'ה ויטה (מפגן של שיעמום).
8. שמונה וחצי (עוד מפגן של שיעמום).
9. יצרים (דיברתי עליו מספיק באתר הזה).
10. אודיסאה בחלל (גם עליו כתבתי כאן מספיק).
11. הטנגו האחרון בפריז – (האמת? לא משהו)
12. מפגשים מהסוג השלישי (זה שפילברג זה?)
13. ראן (ועדיין אומרים שקוראסווה סמאח…)
14. קטיפה כחולה (גם עליו דיברתי פעם או פעמיים).
15. דג ושמו וונדה (זכור לי מילדותי כאחלה סרט)
16. תלמה ולואיז (אחד משלושת הסרטים הטובים בהיסטוריה).
17. השחקן (יופי של סרט).
18. תמונות קצרות (כמו מגנוליה, רק לא טוב).
19. קליעים מעל ברודווי (נחמד בשביל וודי אלן).
20. אדום (עוד סרט אירופאי).
21. גבר מת מהלך (כבר דיברו עליו כאן השבוע)
22. לעזוב את לאס וגאס (מלנכוליה מרירה).
23. המתיקות שאחרי (מלנכוליה מתוקה. סתם.. עוד יותר מרירה).
24-31. כל הסרטים אחרי זה ברשימה, חוץ מהאחרון, וורה דרייק.
בוא נראה.
את "המחפשים", שבעיני הוא מערבון נהדר ומעורר מחשבה, ביים ג'ון פורד.
אז מבחינתך, הקולנוע הגיע לשיאו בשנים 1989-1993
משלושת הסרטים הטובים בהסטוריה?!?
כן,"צלמה ולואיז" הוא סרט נפלא, וגאוני, אבל יש מרחק ביו סרט נפלא לבין הסרט הטוב בהסטוריה. גם לגבי לה דולצ'ה ויטה יש לי ויכוח ממש איתך, אני יודע שיש אנשים שממש מתעבים את פליני (כמוני) ושונאים כל הסרט שהוא הוציא אי פעם. אבל לה דולצ'ה ויטה נרשם בפנקסי, כהסרט הטוב ביותר של פליני, לא מדהים, אבל טוב מאוד (ולעומת זאת, אני מסכים איתך בנוגע ל"שמונה וחצי"-שיעמום מעצבן ופלצני).
דיון על ''איש מת מהלך''? איפהאיפהאיפה?
כבר הרבה זמן אני רוצה לדבר על הסרט הנהדר הזה. איפה דיברו עליו ומתי?
יכול להיות שהכוונה היא לזה?
כתבה מספר 2988
זו הודעה אחת של הברדוויל, אבל אם אהבת את הסרט – זה יהפוך לדיון.
ראיתי 75
הדפוס: לבמאים זרים יש סיכוי לקבל מעומדות לבימוי, אל לא לסרט. וודי אלן הוא כמו במאי זר. גם סרטים מוזרים מדי(כלומר דיויד לינץ') לא יהיו מועמדים לסרט הטוב ביותר.
המממ...
טוב, הרשימה שלי, גם מאלה שמחוץ לסוגריים וגם מאלה שבתוך (פספסתי כנראה איזה אחד או שניים שראיתי ולא שמתי לב אליהם. מה לעשות, עבודה במשרה מלאה זה מעייף):
* סירת הצלה (אחד הטובים של היצ'קוק, לטעמי).
* האדם השלישי (אבל מ-מ-ש מזמן).
* חלון אחורי (יצירת מופת לזמנו, אבל התיישבן קשות).
* פסיכו (כנ"ל).
* אשת החולות (איום ונורא. אובר-אובר-אובר-רייטד).
* יצרים (ראו הערה קודמת).
* הקרב על אלג'יר (וואלה? היה מועמד? לאקדמיה יש יותר אומץ ממה שנתתי לה קרדיט. סרט מצוין, אגב).
* 2001 (אם כי ראיתי אותו בחלקים. גם לי יש גבול).
* מלתעות (מצוין מסוגו. אבל אוסקר? המממ… לא).
* מפגשים מהסוג השלישי (כשלון, אבל מעניין. נדמה לי שזה הניסיון היחיד של ספילברג לעשות מה שמכונה "סרט אמנות").
* הצוללת (ראו הערה לגבי "הקרב על אלג'יר").
* ראן – היה ונשאר יצירת מופת.
* הנרי החמישי – אני מעדיף יותר את "מהומה רבה על לא דבר" של אותו במאי, אבל אין ספק שגם זה סרט ראוי.
* תלמה ולואיז (אחד הטובים של סקוט, ללא ספק).
* השחקן (בהחלט ראוי לפרס, אבל אני מבין למה הוא לא קיבל אותו).
* בחורים טובים (דרמה מאוד יעילה. אוסקר? לא יודע).
* הנמלט (הא? שוב, סרט אקשן סביר בהחלט, אבל אוסקר? אוסקר?)
* אפולו 13, ג'רי מגווייר (אני שם את שניהם ביחד כי אין לי כח בנפרד – סרטים לא רעים להרוג איתם את הזמן, אבל על זה נותנים אוסקר?).
* המופע של טרומן – בהחט היה יכול להיות זוכה ראוי.
* להיות ג'ון מלקוביץ' – כמו תמיד אצל קאופמן, סרט עם רעיון מעניין, שלא ממש מצליח למצוא את ההבדל בין "חכם" ו-"חכם בלילה".
ראיתי הרבה יותר מסרטי הבמאים הבודדים מאשר מהמועמדים לאוסקר.
מה זה אומר עלי? מה זה אומר על האקדמיה?…
''אני רק שאלה''
מה קורה עם הכנסות אושפיזין בתפוצות?
טוב, תודה
הסרט מוצג כבר חמישה שבועות, והגיע להכנסות של 600,000 דולר. השבוע הוא במקום ה-36. לא סביר שהוא יגיע להישגים של 'ללכת על המים' (כמעט 3 מיליון), אבל גם ההישג שלו בכלל לא רע. הוא עדיין הולך יד ביד (בערך) עם 'גן עדן עכשיו', שאחרי ארבעה שבועות הגיע ל-530,000$.
יכול להיות מסוכן
ללכת יד ביד עם "גן עדן עכשיו"