קונג הוא לא באמת כזה גדול כמו שכולם חושבים. במבט ראשון אתם אומרים לעצמכם, וואו, הגורילה הזאת ממש גדולה! אבל מי שתיאר אותו כקוף בגודל של גורד שחקים מגזים לחלוטין. כשקונג עומד על ראש האמפייר סטייט בילדינג, בקושי רואים אותו, אם מסתכלים מרחוק.
'קינג קונג' יצא לאקרנים ביום רביעי. טובי הסטטיסטיקאים השחיזו את עטיהם והתכוננו להשוואות. שיא ההכנסות ליום בודד, חשוב להזכיר, עומד על 50 מיליון דולר, של 'נקמת הסית". האם קונג ישבור אותו? האם לא? האם כן? התוצאה של קונג ביום רביעי: 9.8 מיליון דולר. אנחת אכזבה קולקטיבית הדהדה מכיוון דרום קליפורניה וניו זילנד כאחד: מה – זהו? קצת פחות מ-10 מיליון? איפה השיאים שהבטיחו לנו? העובדה שרובם הגדול של הסרטים בעולם היו מתים להשיג 10 מיליון דולר ביום לא השקיטה את העלבון הצורב. טבלאות השיאים שקטו. רק מי שהיה בשקט בשקט והתנהג יפה יכול היה לראות את קונג מזדחל למקום ה-21 ברשימת ימי הרביעי הגדולים של כל הזמנים. ויום חמישי היה עוד יותר גרוע.
לסוף השבוע קונג הגיע כבר בזינוקים חוששים מעט. נראה שמצבו באמת השתפר במהלך הסופ"ש, ובסופו של דבר הוא כבש, באופן טבעי, את המקום הראשון, אבל עם סכום שנוי במחלוקת: 50 מיליון דולר. השאלה האם סכום כזה הוא הרבה או מעט כבר תלויה בנקודת ההשקפה. מקונג ציפו ליותר, אין ספק. הפתיחה שלו לא מתקרבת לאלו של שני סרטי 'שר הטבעות' האחרונים. את 'אחוות הטבעת' הוא אמנם עבר במעט, אבל גם זה רק בזכות העליה שחלה מאז במחירי הכרטיסים. גרוע מזה: הכנסות חמשת הימים הראשונים של קונג (66 מיליון) נמוכות ממה ש'נרניה' עשה בשבוע שעבר בשלושה ימים בלבד (67 מיליון). שנתחיל לחפור קבר ממש ממש גדול?
מצד שני – 50 מיליון הוא אף פעם לא סכום שהולך ברגל, בעיקר לא באמצע דצמבר. ואם משווים את הסרט שלך ל'שר הטבעות' – להזכירכם, שלושה מהסרטים המצליחים בכל הזמנים – אז כנראה שמצבך לא כל כך גרוע. אוהדי קונג נועזים אפילו מזכירים בהקשרו את 'טיטניק': סוף השבוע הראשון של הסרט המצליח בעולם לא היה יוצא דופן. הוא עשה פחות מ-30 מיליון. ובכל זאת, אנחנו יודעים איך זה נגמר. אבל כדי להצדיק את ההשוואה, קונג צריך להוכיח את עצמו כסרט יציב כבניין האמפייר סטייט. הכל תלוי בביצועיו בשבוע הבא: אם הוא יחווה ירידה של 50%, אפשר יהיה לצרף אותו לרשימת הכישלונות המפוארים בהיסטוריה. למרבה המזל, החג שמתרגש בשבוע הבא, הביקורות הנלהבות ביותר, הפרסים שהסרט התחיל לצבור עוד לפני שיצא לאקרנים והעובדה שהוא בכל זאת צבר כח במהלך הסופ"ש, נותנים תקווה. בכל מקרה, בעניין קונג המושבעים עדיין בחוץ, כמו שאומרים באנגלית.
אם כבר מדברים על ירידות של 50%, במקום השני יש אחת כזאת. הכנסות 'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' ירדו ב-51% לעומת השבוע שעבר, מה שמוכיח שגם הוא בהחלט לא 'שר הטבעות', ובכלל, די בולט לרעה כשמדובר בסרט ילדים. אסלן יכול לגחך על קונג כמה שהוא רוצה, אבל האמת היא שכרגע גם המצב שלו לא מזהיר, ואולי חלק מהסיבה היא השיבוץ של שני סרטי הענק האלה אחד ליד השני. נהיה צפוף. אבל גם במקרה הזה, הכל עניין של פרופורציה. גם אחרי הירידה, לנרניה יש 31.8 מיליון, ובסך הכל הוא הספיק להכניס כבר 113 מיליון דולר בארה"ב בלבד, וכאמור, החג עוד לפנינו, כך שסרט כושל הוא כבר לא יהיה.
כדי להשלים את שלישית ענקי הפנטזיה, 'הארי פוטר וגביע האש' נמצא השבוע במקום הרביעי, עם סכום ייצוגי של 6 מיליון דולר – אבל בדרך הוא עובר את קו 250 המיליון בהכנסות כוללות, מספר שספק אם 'נרניה' או 'קינג קונג' יצליחו להגיע אליו. הארי הרביעי עבר בהכנסותיו את '…והאסיר מאזקבאן', ותוך כמה ימים הוא יעקוף גם את '…וחדר הסודות', ויהפוך לסרט השני הכי מצליח בסדרה, אחרי '…ואבן החכמים'.
באמצע, במקום השלישי, נמצא 'The Family Stone', שזכה בארץ לשם המביך 'עד שהמשפחה תפריד בינינו', כנראה משום שהמפיצים בארץ חששו, ובצדק, שהשם 'פגוש את הסטונס' יגרום לקהל לחשוב שמדובר בסרט תיעודי על להקת רוק מזדקנת. זה עוד סרט שבבסיסו המצב של 'פגוש את ההורים': בת-זוג שמגיעה לפגישה ראשונה עם משפחתו המוזרה של בן-זוגה, לקראת הצעת הנישואין. למרות ההבטחה הלא-מבשרת טובות הזאת (זה לא ש'פגוש את' היה האסון היחיד שהתחיל ככה. בואו לא נשכח את 'חותנת בהפרעה'), מבטיחים לנו שהפעם לא מדובר בקומדית שפוך-את-הכלב-לבית-שימוש, אלא במשהו ריאליסטי ואנושי יותר. רשימת הכוכבים לא כוללת את אדם סנדלר ושיבוטיו, אלא את שרה "קארי" ג'סיקה "בראדשו" פארקר, קלייר דיינס, דיאן קיטון והכוכבת העולה רייצ'ל מקאדאמס. לבמאי קוראים בזוקה. באמת. Thomas Bezucha. זה השם שלו, אבל אני מקווה שזה לא מעיד על טיב הבדיחות בסרט. אז איפה היינו? אה, כן. משפחת סטון, 12.5 מיליון.
מאוכזבי קונג שמחפשים בכל זאת משהו יוצא מגדר הרגיל לנעוץ בו שיניים, או איברים אחרים, ימצאו אותו במקום השמיני. ל'Brokeback Mountain', סרט הבוקרים ההומואים של אנג לי, הת' לדגר וג'ייק ג'ילנהול, יש שם עברי רשמי: 'הר ברוקבק'. ויש לו עוד הרבה יותר. תזכורת: בשבוע שעבר, 'הר ברוקבק' הוקרן בחמישה בתי קולנוע בדיוק, והשיג ממוצע מדהים של מעל 100 אלף דולר לאולם. השבוע הוא נכנס לעשיריה המובילה, עם 2.5 מיליון דולר. תשאלו: אז מה כל כך מרגש בזה? ואני אענה: אז זהו, שהסרט עדיין מוצג במה שנהוג לכנות "הפצה מאוד מצומצמת". הוא הוקרן השבוע ב-69 קולנועים (מקריות, או שהמפיצים ניסו לסייע לכותבי דו"חקואים להמציא בדיחות נמוכות?), והשיג ממוצע של 36 אלף לאולם. אנשים עם יותר סבלנות ממני טוענים שזה הממוצע הגדול ביותר אי פעם לסרט שמוקרן ביותר מ-50 מסכים, ומי אני שאפקפק. יודעים מה, נציג את זה ככה: מקום אחד מתחת 'ברוקבק' השבוע נמצא הסרט 'רק ידידים' (מה קורה פה, שבוע הבדיחות הצפויות הלאומי? אני מסרב בכל תוקף להיכנע לפיתוי!). מספר בתי הקולנוע שבהם הוא מוצג גדול פי 27 מזה של 'ברוקבק'.
בין לבין, 'הר ברוקבק' גם זכה בכמה פרסי "סרט השנה" מטעם איגודי מבקרים שלא מחכים עד שהשנה תיגמר. וגם במספר המועמדויות לגלובוס הזהב, שפורסמו השבוע, הוא מוביל על פייבורייטים כמו 'מינכן' ו'הולך בדרכי'. בקיצור, בכל מה שנוגע למרוץ לאוסקר, נכון לכרגע 'הר ברוקבק' מוביל בהפרש גדול על כל סרט אחר.
השבוע הבא הוא השבוע של כריסטמס, וזה אומר שהעולם הנוצרי ייצא להפסקה (ואני אצטרך לחפור בארכיבים של אתרי בידור תאילנדים כדי למצוא משהו ששווה איזכור ביומית), וגם שסרטים חדשים ייצאו לאקרנים תוך זלזול מופגן בסדר המקובל: ביום רביעי ייצאו הקומדיות 'Fun with Dick and Jane' עם ג'ים קארי, ו'Cheaper by the Dozen 2', שזה, עד להודעה חדשה, '12 במחיר 1 2'; ביום שישי ייצאו 'מינכן' של ספילברג (מאחורי כל הדיבורים יש גם סרט, מסתבר), קומדיית הנכים 'The Ringer', ו'זכרונותיה של גיישה' בהפצה רחבה; וביום ראשון (כן, ראשון) יצטרפו אליהם 'השמועה אומרת ש…', 'המפיקים' ו'קזנובה'. אם מישהו סופר, אז מדובר בשבעה סרטים חדשים בתוך שבוע. תזכורת לעצמי: להשתדל לתת למישהו אחר לכתוב את הדו"חקו של השבוע הבא. מרי כריסטמס!
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
- קינג קונג – הביקורת
- The Family Stone
מצד אחד, כשלון קולוסאלי לסרט של 200 מיליון ועודף, מצד שני...
סרט טוב, פתיחה צנועה, צופי קולנוע משופשפים לא יפסידו חוויה קולנועית, אז סביר להניח שצפויות ירידות מתונות וימי חול עם פקדון קופתי גבוה בהתחשב בעונת החגים…
אבל מניסיון אישי – קשה, קשה לגייס אנשים לראות סרטים של שלוש ומשהו שעות.
"רוצה ללכת לראות את קונג?"
"סבבה, מתי זה מתחיל?"
"שמונה וחצי"
"שעה מוזרה, למה לא שבע וחצי או עשר?"
"סרט של שלוש שעות"
"בנאדם, אני לומד/עובד/מבלה זמן איכות עם הג'רביל שלי מחר, אין לי יכולת להשקיע מעצמי שלוש שעות בסרט, וחוץ מזה, זה לא ההוא משר"ה שמביים? אין לי כח לתמונות נוף וקרבות ענק. אני לא זוכר שהוא עשה משהו אחר. מה? אז מה אם יש דינוזאורים?"
אכן כישלון קולוסאלי
$50 מיליון בשלושה ימים – משהו שלא הייתי מאחל לאף סרט.
בהחלט פוטנציאל לכישלון קולוסאלי
עלויות הפקה אסטרונומיות (אני חושב שהתקציב המשולב של שלושת סרטי שר"ה היה גבוה ב-60 מיליון בלבד), תחשוב שרק בערך חצי מרווח הקופות מגיע לאולפנים – וגם זה רק בשבועות הראשונים, ושיש עוד עלויות שיווק.
אם הסרט הזה לא יפול ממש לאט, או לחילופין לא ירוויח טוב מחוץ לארה"ב, הוא יפסיד לא מעט – מספיק כדי שמישהו יצמיד לילד הפלא הניו זילנדי הלא שמנמן שני דברים לקראת הסרט הבא שלו: עורך צמוד ותקציב מוגבל מאוד.
קודם כל, לסרט הבא שלו ממילא יש תקציב מצומצם.
בקשר לעורך אני לא יודע.
חוץ מזה, כמו שכבר כתבתי בדו"חקו, אין מה לדאוג לירידה האיטית של קונג. הפתיחה שלו דומה מאוד לזו של 'שר הטבעות' הראשון. 'אחוות הטבעת' היה כישלון לדעתך? אם לא, אין סיבה לחשוב ש'קונג' יהיה. כריסטמס תיכף מגיע, וכל הכללים הרגילים בקשר לנפילות לא תקפים בכריסטמס (ולכן זה ממש לא מקרי שהסרטים של פיטר ג'קסון יוצאים תמיד שבוע לפניו).
לא הייתי דואג לג'יימי סלקירק
העורך הקבוע של ג'קסון מאז ומתמיד פחות או יותר. והוא לא רק העורך הקבוע שלו – הוא גם מפיק שותף. בקיצור, מעמדו לא מעורער בשום צורה.
בהחלט פוטנציאל לכישלון קולוסאלי
הפוטנציאל לכישלון שווה לפוטנציאל להצלחה. סרטים כאלו מרוויחים בד"כ רבע מההכנסות שלהם בסופ"ש הראשון, וזה כבר מביא את 'קונג' ל-200 מיליון. אם מצטרפים כמה נסיבות מקילות – למשל שהוא פתח שבוע אחרי נרניה, שהוא פתח ביום רביעי, וגורם חשוב שמשום מה מתעלמים ממנו, והוא שאנחנו בכל זאת נמצאים בחודש דצמבר ולא בשלהי מאי – מגיעים למסקנה שזה נתון טוב מאוד. הצלחה מזהירה אין כאן עדיין, אבל הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד על המספר הזה הוא "לא משהו". כרגע אין הבדל בין להגיד ש'קונג' נכשל לבין להכריז שהוא הצלחה.
שבעה סרטים בשעה ימים - חנוכה מצומצם?
בכל יום, מדליקים סרט אחר בעזרת השמש של "הר ברוקבק". ביום השמיני, נוכל לראות שבעה סרטים שרופים וברוקבק אחד שעוד דולק זקוף.
שבעה סרטים בשבעה ימים. שבעה, מקלדת מטומטמת!
אה, כמו כן, הרצפה עקומה ושתו לי מהמימיה.
דווקא הניסוי של שבעה סרטים בשעה נשמע לי יותר מעניין.
אולי אם צופים בכולם בו זמנית (על אחד המסכים המורכבים מהמון טלוויזיות קטנות שיש תמיד בסרטים)…
דווקא הניסוי של שבעה סרטים בשעה נשמע לי יותר מעניין.
ומקרינים אותם ממש מהר, כי סרטים הם בד"כ יותר משעה.
זה אמנם רק שישה סרטים,
וקצת יותר משעה, אבל מישהו עשה את זה לא מזמן, עם סרטי 'מלחמת הכוכבים'. ואלה הממצאים.
http://www.weirdhat.com/swsimultaneously/
אני לא חושבת שההכנסות קשורות לטיב הסרט.
לקינג קונג לא היה את המנוף שהיו לסרטי שרה"ט. בנוסף לכך הוא בא אחרי "נרניה" ו"הארי פוטר" – שני סרטים ארוכים וגדולים שהסבו הרבה נחת לאולפנים. לאנשים פשוט נמאס מסרטים כמו קינג קונג בתקופה כזאת של השנה. חוץ מזה, לא הייתה לו תעודת ביטוח כמו לשלושת אחיו הגדולים, כי סרטי הטראש הגדולים שיצאו בשנים האחרונות לא היו ממש מוצלחים (ראו "פארק היורה 3" ואולי גם "כוכב הקופים").
אם היו מוציאים אותו בין הארי פוטר לנרניה, הוא היה נוגס ברווחים של נרניה. כרגע, הרבה גורמים פועלים לרעתו.
''יציב כמו האמפייר סטייט בילדינג''
נשמע כמו נבואה מאוד קודרת שעלולה עוד להגשים את עצמה.
האמפייר סטייט
עומד כבר 80 שנה באותו מקום, ולא מראה סימנים שהוא עומד לזוז. אבל אם בשנת 2054 הבניין ייפול בגלל איזו רעידת אדמה, פיגוע או מתקפת חייזרים, מישהו כבר יחזור לכאן כדי לצטט את המשפט הזה ויגיד "הו, האירוניה!"
פיווו, נרגעתי
עכשיו אני בטוח שלא תמכרו את הזכויות לואלה לפחות בחמישים השנה הקרובות.
האמפייר סטייט
תסכים איתי שהמשפט המעט כללי יותר "יציב כמו גורד שחקים בניו-יורק" נשמע קצת מפחיד.
נו, באמת.
אוקיי, אז שניים נפלו. פעם אחת. וגם זה אחרי כמעט שלושים שנה של יציבות מוחלטת. אז בגלל מקרה אחד, חד פעמי לחלוטין, של שני בניינים סוררים, אתה משליך על *כל* גורדי השחקים בניו יורק, *כל* הזמן?! זאת אפליה, זה מה שזה.
בנייניזם? סקרייפריזם?
נקודה מעניינת שהעלה מישהו בביקורת על קונג:
כשהסרט המקורי יצא, האמפייר סטייט בילדינג היה הבניין הגבוה ביותר בניו יורק.
גם כשהסרט של ג'קסון יוצא, האמפייר הוא הבניין הגבוה בניו יורק.
אין מה להגיד. ידעתי שיהיה כישלון
כי לדעתי זה כן כישלון.
מחד גיסא, זה כן כישלון לסרט שעלה 207 מליון דולר.
ומאידך גיסא, זה היה סכום ידוע מראש, אמרתי פעם באתר שלא עושים מספיק פרסומות לסרט "קינג קונג" בארה"ב!!!
תשמעו בקולי בפעם הבא ואל תבכו…
אתה בדרך כלל
קובר אנשים בעודם בחיים?
אין בזה שום דבר רע!
ואני רוצה לצאת חוצץ נגד הדעות הקדומות האלה! ואני משוכנע שיו"ר ועד הבניינים הגבוהים יסכים איתי.
נכון בהחלט!
קבורת אנשים בעודם בחיים היא מנהג שלא זוכה להוקרה שהוא ראוי לה, ותורם הרבה יותר לבניית בניינים גבוהים מכפי שנותנים לו קרדיט, בעיקר פעולת הקודש של תת-הקבוצה הידועה בכינויה המאפיה, שאף מגדילה לעשות וקוברת אנשים בבטון בבסיס הבניינים, ובכך תורמת ליציבותם לדורות.
תסריטים בעברית
האם מישהו יודע על אתר שבו ניתן למצוא תסריטים של סרטים ישראלים? אני מעוניין במיוחד בתסריט של "לילסדה".
וזה ממשיך
זוכי פרסי "סרט השנה" מטעם איגודי המבקרים השונים, נכון לכרגע:
סינדרלה מן: 1
לחיות בין השורות: 1
לילה טוב ובהצלחה: 1
מינכן: 1
קינג קונג: 1
הר ברוקבק: 6
סיכום ביניים של רשימות ''עשרת הגדולים'' באמריקה
1. היסטוריה של אלימות
2. קינג קונג
3. לילה טוב ובהצלחה
4. הר ברוקבק
5. קפוטה
6. סיריאנה
7. מינכן
8. התרסקות
9. באטמן מתחיל
10.עיר החטאים
אם מסירים את המספרים,
אפשר לקרוא חלקים מהטבלה הזאת ככה:
'היסטוריה של אלימות' – קינג קונג;
לילה טוב ובהצלחה, 'הר ברוקבק';
'מינכן' – התרסקות.
הכל נכון.
ובאטמן מתחיל בעיר החטאים...
צריך להתחיל באנשהו!
שלא לדבר על
קפוטה סיריאנה, המחלה האקזוטית החדשה.
סיכום ביניים של רשימות ''עשרת הגדולים'' באמריקה
מוזר שבאטמן מתחיל ועיר החטאים השתחלו לרשימה.
אלה הם שני סרטים נהדרים, אבל לא מקורצים מהחומרים שאיגודי פרסים אוהבים.
איגודים לא, מבקרים כן (מסתבר).
לא,אבל תגידו
מישו כבר צפה ב-SAW2.
הייתי ממצה אתת דעתי בשתי מילימ
לא,אבל תגידו
זה באמת ספוילר?
סקופ: הדוח''קו הולך להיכתב שבוע מראש, ועל-ידי תוכנה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3187463,00.html
אוי. זה. אוי.
מאוחר יותר היום אני אולי אכתוב הודעה ארוכה שתסביר למה זה אחד הדברים חסרי התועלת ביותר בהיסטוריה של חוסר התועלת. בינתיים, אם מישהו יכול לעשות את זה במקומי, אני אשמח.
אבל תודה שזה מצחיק.
אוי. זה. אוי.
התוכנה שכותבת שירים של דוד אבידן נראית לי מיותרת יותר, אבל התוכנה הזאת מפחידה. יכול להיות שבעתיד אולפנים יקביעו עם להפיק סרטים בעזרתה דבר שיוביל ליצירת סרטים רק מז'אנרים מסוימים. יותר מזה, ממילא ברוב המקרים התוכנה לא עובדת. למשל, מייקל ביי הוציא רק שוברי קופות, לאיילנד יש תאריך יצאה טוב, מכבכ בו יואן מק'רגור שהופיע בשלושה להיטים ענקים (מלחמת הכוכבים), נראה לי שהמחשב היה מסמן את זה כלהיט.כדי לחזות הצלחה של 37% אחוז מהסרטים לא צריך להיות מחשב, סביר להניח שגולשי האתר יצליחו יותר.
בדיוק.
ולכן התכנה הזאת לא מפחידה, ואף אולפן לעולם לא ישתמש בה.
לא יודע, לפעמים אולפנים עושים שטויות
ועוד משהו
דמיינו שסיפרתי כאן בקצרה את הסיפור של אסימוב על מולטיוואק שמחליט את כל ההחלטות במלחמה.
דמיין שמולטיואק היה צודק 37% מהפעמים.
אולי הייתי צריך ממש לכתוב את הסיפור...
אתה זוכר את הסיפור? כי זו ממש, אבל ממש לא הפואנטה שלו (ולא כתבתי אותה מחשש ספוילר, ואני לא זוכר את השם של הסיפור). הפואנטה של הסיפור נועדה בדיוק לחזק את דבריך לגבי אי החשש מהתוכנה המגוחכת הזו.
אה, אז חשבתי על הסיפור הלא נכון, כנראה.
מולטיואק (איזה שם. זה נשמע כמו שואב אבק עם חמש זרועות) הופיע בכמה סיפורים.
אני אפסיק לעצבן
הבנתי כמה ההודעה הקודמת שלי מעצבנת ("נו, זה כמו הסיפור הזה שאני לא הולך להגיד לכם מהו. הא הא") אז הנה:
לסיפור של אסימוב, כנראה מ-"מחר כפול 9". אני לא זוכר את השם ואני אשמח אם מישהו שיזכר מה שם הסיפור יוסיף את זה בתגובה מתחתי.
בסיפור, יוצאים לגלות כיצד מוליטוואק הצליח כל כך בהצעות שלו לגבי מהלכי המלחמה, עד שהאומה ניצחה. מה שמתברר הוא שבכל אחד מהשלבים, האנשים שהזינו למולטיוואק את הנתונים, שלחו את הדיווחים, הפעילו אותו וקיבלו ממנו את ההוראות, בעצם "תיקנו" את מה שהם עשו לפי ראות עיניהם. כך, מי שקיבל ממנו את ההוראות רק "שיפר" קצת את הרעיונות של מולטיוואק, כי הרי ברור שככה זה יותר הגיוני. בסוף מתברר שהגנרלים התייחסו להכל כמו להצעה נחמדה והטילו מטבע כדי להכריע בהחלטות קשות באמת.
זה גם מה שיקרה עם התוכנה הזו (בתסריט המאוד-מאוד לא סביר שמישהו ישתמש בה). מנהלי האולפנים בסוף יעשו מה שבא להם, כמו עכשיו (אפשר לחשוב שהמחסור בתוכנה מנע עד עכשיו מסרטי שבלונה לצאת), רק שיהיה להם עוד תירוץ.
'כל הצרות שבעולם', נדמה לי.
לא, שם הסיפור הוא ''המכונה שניצחה במלחמה''.
"כל הצרות שבעולם" הוא הסיפור שבו מולטיבאק חוזה את כל הפשעים כך שאפשר למנוע אותם (בסגנון "דוח מיוחד", רק הרבה יותר מדויק ורחב היקף), עד שהעסק מסתבך.
לא, שם הסיפור הוא ''המכונה שניצחה במלחמה''.
בינגו! תודה רבה. הסיפור באמת מ-"מחר כפול 9"?
לא, שם הסיפור הוא ''המכונה שניצחה במלחמה''.
לא, הסיפור הוא מהספר "אין איש פה, פרט…"
ב"מחר כפול 9" יש את הסיפור שהחסידה הזכירה.
למרות שגם לי המערכת הזו נשמעת מטופשת להחריד,
אני לא יכול להימנע מלהעיר – מה שנאמר בכתבה הוא שאמנם המערכת יכולה לתת תחזית מדויקת לחלוטין רק ב-37% מהמקרים, אבל היא אמורה גם "לקבוע זיהוי כמעט מדויק בשאר המקרים".
כך שלפחות בתיאוריה, זה אמור להיות כלי יותר יעיל מכפי שהוא הוצג פה – עם יכולת חיזוי אפקטיבית קצת פחות מהטלת מטבע.
אה, אבל כאן נכנס מניח הרעפים הנוצרי לתמונה.
הכתבה הזאת לא מתורגמת נכון. מה שנאמר בכתבה המקורית היא שהחכמולוג שהמציא את התכנה המהפכנית הזאת חילק את הסרטים ל-9 קטגוריות, מ"מתחת ל-1 מיליון" ועד "מעל 300 מיליון", או משהו כזה; עכשיו, המערכת מצליחה ב-37% מהמקרים לנבא לאיזה מ-9 הקטגוריות האלה הכנסות הסרט יגיעו. וב-71% מהמקרים היא מנחשת כמעט-נכון, כלומר, בטווח של קטגוריה אחת. ואת זה באמת כל טמבל יודע לעשות טוב יותר.
כל טמבל? לא הטמבל שאליו הגבת...
באמת?
כמה אתה חושב ש'מת לחיות 4' בכיכובו של ברוס וויליס יכניס בקופות?
א. פחות מ-1 מיליון דולר.
ב. בין 1 ל-10 מיליון דולר.
ג. יותר מ-10 מיליון דולר.
תשובה במהופך:
אם ענית ג' – ברכות, אתה ככל הנראה יותר טוב מהתוכנה הזאת בחיזוי הצלחת סרטים (ולא טמבל).
למה, כמה התכנה חזתה לו?
נובמת.
גם אני יכול להבין ש'מת לחיות 4' ירוויח יותר מ-10 מיליון.
אבל מדובר על 9 דרגות, ואני למשל לא הייתי מסוגל לנחש האם הוא ירוויח בין 45 מיליון ל-80, בין 110 ל-150, או בין 190 ל-240, והמכונה כן אמורה להיות מסוגלת, גם אם בקירוב.
זה דיון מיותר למדי כי, כמו שאמרתי, גם אני *קצת* מפקפק ביכולותיה המופלאות של המערכת לחזות את טעם הציבור, אפילו בקירוב.
המכונה *לא* מסוגלת.
אם, נגיד, שתי הקטגוריות העליונות הן "150-200" ו-200 ומעלה", לא צריך להיות חכם גדול כדי להמר ש'מת לחיות 4' יגיע לאחת משתיהן. המכונה עושה את זה ב-71% מהזמן. כלומר, בשליש מהמקרים היא אומרת שטויות כמו ש'מת לחיות 4' יעשה פחות מ-150 מיליון דולר (כמובן, הסרט עוד לא יצא, ואני לא יכול להגיד בוודאות שזה לא יקרה, אבל לי, עם מוחי הלא-פוזיטרוני, זה נשמע מאוד לא סביר).
ועוד דבר.
אני מניח ש (או מי שלא אחראי לסרט) לא היו זקוקים לייעוץ נבואי לצורך ההחלטה האם לעשות את 'מת לחיות 4'.
אבל האם אתה יכול לחזות, אפילו בקירוב, את מידת ההצלחה שתהיה לסרטים כמו 'המעיין' של ארונופסקי? האם היית מוכן לעשות זאת כאשר אפילו לא ראית את הטריילר?
האם מישהו היה יכול לנבא (שוב, בלי לקרוא את התסריט או לראות את הטריילר) ש'היסטוריה של אלימות' יתקבל בציבור הרבה יותר טוב מסרטיו הקודמים של קרוננברג?
האם אתה מוכן לנסות לנחש את מידת ההצלחה שתהיה לסרטים כמו 'פרסטיג', 'דליה שחורה' או 'תולדות גד'?
(הנ"ל לקוחים כמובן מהיומיות האחרונות…)
להזכירך, על פי המערכת המופלאה התסריט מהווה פרמטר שולי ביותר להצלחת הסרט, כך שלעובדה שאתה לא יודע הרבה על הסרט אין כמעט משקל, מעבר לידיעה הכללית לאילו גילאים הוא מיועד, האם יש אפקטים מיוחדים וכדומה.
________________
סליחה על הפיצול בתגובות, עדיין לא התאוששתי סופית מהניתוק מהציוויליזציה למשך שבוע וחצי (AKA מילואים).
ראה את זה כאילו שההערה על כך שהדיון מיותר באה אחרי התגובה הזו…
אבל מה לעשות שבעולם האמיתי,
התסריט כן מהווה משקל, והרבה, בשאלת הצלחתו של סרט?
החכמה בלחזות הצלחה של סרטים (שזה מה שאולפנים הוליוודיים מנסים לעשות מאז ומתמיד) היא לקרוא תסריט, ולהגיד "זה יהיה להיט. קחו 100 מיליון דולר ואת סקרלט ג'והנסון ותסריטו את זה", ואז לקרוא תסריט אחר, ולהגיד "אף אחד לא ירצה לראות את זה" – ולהיות צודק. ורחוק מאוד היום שבו תכנה תוכל לעשות את זה. את זה שסרטים עם ברוס וויליס נוטים להצליח יותר מסרטים עם ג'ו אלמוני ממילא כולם יודעים.
ברור שאתה צודק.
ולכן, כמו שנדמה לי שכבר כתבתי פעם או פעמיים בפתיל הזה, המערכת הזו נשמעת לי דמיונית לחלוטין.
כל הטיעונים שלי היו על בסיס הנחת היסוד של המערכת – שכדי לחזות הצלחה של סרט נדרשים שבעה פרמטרים עיקריים, שאף אחד מהם לא נוגע לתסריט.
כמובן שזה אידיוטי.
נ.ב.
עכשיו בדקתי. פעמיים.
זה סקופ המשך.
החלק הראשון, בעיני, הוא הכותרת (לפני שבועיים, נדמה לי) שזעקה "המונה ליזה מאושרת!", והנימוק המשכנע שבא בעקבותיה – המחשב אמר.
סקופ: הדוח''קו הולך להיכתב שבוע מראש, ועל-ידי תוכנה
מזכיר לי את ההוא שכתב תוכנה שסורקת את כל הביקורות באתר המוזיקה Pitchfork Media וסופרת את המילים הנפוצות בביקורות טובות. לפי הסטטיסטיקות האלה הוא יצר שני שירים שהיו אמורים להיות טובים מאוד, אבל… כן.
סקופ: הדוח''קו הולך להיכתב שבוע מראש, ועל-ידי תוכנה
מה שמזכיר לי:
http://www.sr.se/p1/src/sing/index.htm
הם היו חייבים
לקרוא לזה "הר ברוקבק" במפיצית? משום מה זה נשמע צורם. רק "ברוקבק" היה יותר טוב לדעתי.
לפחות הם לא קראו לזה 'ברוקבק מאונטן'.
נכון, המילה 'ברוקבק' נשמעת צורמת
אבל אני באמת לא יכול לחשוב על שום חלופה אחרת שהיתה נשמעת טוב יותר.
ברוקבק או לא
עכשיו אני כוססת ציפורניים לקראת התרגום של cheaper by the dozen 2.
בבירור שם כמו 12 במחיר 1 2 יותיר צופים פוטנציאליים במבט מזוגג מול הכרזה, סבורים שזה סרט על חשבון, ולכן זה פתח לאופציות מתחכמות יותר.
12 במחיר 2?
24 במחיר מבצע?
אישית, אני 2 מקווה שמישהו ימצא דרך להקים לתחיה את התעלול הלשוני המופלא של 2 מהיר 2 עצבני.
2 12 2 במחיר 2 1?
12 מהיר, 12 עצבני?
נכון לגבי מרבית הילדים שפגשתי בימי חיי…
הו, מה נכון!
או אולי פשוט
עוד 12 במחיר 1
טל פרידמן כבר מלוהק לפרסומת
גאים על המערב
?
לא בקול רם, בבקשה.
מישהו עלול לשמוע.
בטוקבקים של וואינט מישהו הציע
'תחת שמי המערב'.
הר שבורגב.
דווקא קליט.
כן, זה נראה כמו שם של בנקאי גרמני...
כן, זה נראה כמו שם של בנקאי גרמני...
אכן. יש דברים שפשוט נשמעים אקזוטיים יותר באנגלית. (ע"ע קולד מאונטן, ברוקבק מאונטן, ספלאש מאונטן…)
הכל נשמע יותר אקזוטי באנגלית.
חוץ מזאב רווח.
אתה צוחק?
"Space Wolf" – סרט המד"ב המפתיע של 2006.
תפסיקו אם זה, אני צריך לחיות כדי לקום לעבודה מחר.
לחובבי באפי, טרנטינו, ושילובים תמוהים
ווילו בתפקיד "הכלה":
http://www.latinoreview.com/films_2006/fox/datemovie/dm1.html
זה מתוך Date Movie, הפארודיה של (חלק מ)יוצרי 'מת לצעוק'. יש גם טריילר ראשון (ולא מצחיק):
http://www.ifilm.com/player/preferences.jsp?ifilmId=2685089&pg=&skin=movieweb&refsite=6801&launchVal=1&mediaSize=default&realId=2685089
למה אין מספיק סרטים טובים בזמן האחרון?
אולי כי אין מספיק סרטים גרועים?
http://e.walla.co.il/?w=/1000/828466
הזוי.
גם אני מעדיף לראות סרט גרוע באופן מדהים על סתם עוד סרט משעמם, אבל בכל זאת לא הבנתי את ההגיון שלו, או למה הוא טוען שלא היו מספיק קטסטרופות לאחרונה. 'אלכסנדר' לא מספיק רע בשבילו?
זה לא מה שהוא אמר
"אלכסנדר" היה בדיוק מה שהוא מחפש (כלומר – סרט גרוע שנובע מלהט וחוסר התפשרות).
מה שמפריע לו זה ש"אלכסנדר" היה היוצא מן הכלל. אין מספיק סרטים מהסוג של "אלכסנדר", ולכן גם אין מספיק סרטים טובים באמת.
טוב, נו. נראה אם הוא ידבר ככה כשטרנטינו יוציא שוב פעם סרט.
הזוי.
לא כל כך הזוי. פשוט, לא מנוסח היטב. הטיעון שלו, בבסיס, הוא "אין מספיק תעוזה". ותעוזה, בעוד שעשוייה להביא לסרטים איומים ונוראיים, בלעדיה לא יהיו יצירות מופת.
נשמע הגיוני יותר?
ובהקשר הזה
מישהו ראה כבר את "אליזבת'טאון"? הוא טוב טוב או רע?
ובהקשר הזה
אני מאוד אהבתי, אבל שאר האנשים לא.
סרט איום ונורא.
מבולבל, מגושם, אדיוטי, חסר כל שמץ של אינטיליגנציה או הומור, משוחק בצורה מחפירה, בעיקר על ידי שחקן חסר כריזמה בסיסית עם שני הבעות פנים בלבד (כן, הכוונה היא אליך, אורלי), ולא מצחיק כל כך שבא לבכות. כל מה שהוא היה, "גארדן סטייט" היה לפניו, ועשה את זה הרבה יותר טוב.
הסרט אשכרה הזכיר לי במקומות מסויימים את "נפוליון דימניט".
לא מועיל, לא מזיק.
ונהנה מסצינת סיום שהיא נוראית לתפארת.
''אליזבטאון'' סרט רעעעעעעע.
משעמם מאוד, עמוס באופן מנקר עיניים בפרסום סמוי (סמוי עלק), כמעט ולא מצחיק. אורלי סתמי, קירסטן דאנסט מעצבנת. וכמו שציינו כאן, לסרט יש חלק אחרון, שאורכו הבלתי מתקבל על הדעת, מתחרה רק במידת הסרבול שבה הוא חותר אל הסיום הבלתי נמנע והצפוי מראש.
בהקרנה למבקרים הקרינו לפני הסרט, באופן ביזארי במיוחד, סרטון פתיחה קצר ומרגש מאת הבמאי. ובו האיש מספר כמה הסרט מייצג את תחושותיו וחוויותיו האישיות, בעוד דמעות נוגות מנצנצות כאגלי טל קסומים בעיניו, פחות או יותר.
כל מה שאני יכול להגיד זה, חבל שהוא לא כתב שיר במקום.
אתה סותר את כתב וואלה...
שוק
לכבוד הוא לי
עם זאת, אני רוצה לתקן טעות קלה שנפלה בתגובתי הקודמת: קירסטן דאנסט לא מעצבנת. היא מעצבנת מאוד. כמו שמרווין (הרובוט) אמר פעם – הבחורה הצעירה ההיא, היא אחת מאותן צורות חיים חסרות בינה ביותר, שהיה זה חוסר תענוג עמוק ביותר שלא להצליח להימנע מלהכיר אותה.
לדעתי
היא מתחילה את הסרט בצורה מצעבנת מאוד, אבל משתפרת ונותנת כמה סצנות מצוינות. אבל אני גם אהבתי את החלק האחרון של הסרט.
זה בבירור מקרה של חילוקי דיעות תהומיים
לדעתי קירסטן מתחילה את הסרט בצורה מעצבנת ותו לא, אבל משתפרת בזה, ונותנת כמה סצנות שבהן כבר בלתי אפשרי לסבול אותה. והסוף… בהיתי בו בעיניים מזוגגות. זה היה כמו לראות צילומים מסרט וידאו משפחתי מטיול, רק שאם אורלי או קירסטן היו קרובי משפחה שלי, היה נגדם צו הרחקה קבוע, ולא הייתי צריך לסבול דברים כאלה.
פרויקט מיוחד ב-''עגבניות רקובות'' לכבוד סוף השנה
בו מנסם להכיח כי הסרטים הגרועים של השנה לא היו כאלה גרועים ולחלקם אפילו מגיע אוסקר:
http://www.rottentomatoes.com/features/special/2005/bombs_to_the_bomb/
(האמת, הכתבה יצאה די פרווה, אבל יש שניים-שלושה רגעים משעשעים).
''מנדרליי''.
כל מי שמגלה ענין קלוש במנדרליי, ולא מעוניין בהריסה טוטאלית של הסרט, מומלץ לו שישמר מהביקורת של מאיר שניצר.
שניצר, בקלילות מקוממת, מגלה את הטוויסט (כן, יש טוויסט) ואף מגדיל ועושה ודן בו ובהשלכותיו לאורך כל הביקורת.
שניצר לא הפנים את מהותו של מדיום נרטיבי. משום מה, העובדה שסרט מתרחש בזמן לא מרשימה אותו, והוא בוחר לבקר אותו כאילו הוא מבקר ציור או פסל. צריך לפטר אותו.
שניצר
מה שמעצבן אותי במבקר הזה שהוא נוטה להעניק פרשנות פוליטית לחלק קטן מסרט, להסביר למה זה איון ונורא וקטול את כל הסרט על סמך הפרשנות הזאת.בביקורות שלו של "התרסקות" (אותו הוא הגדיר כאחד מן הסרטים הגרועים של השנה) הוא מתח ביקורת על מיליון דולר בייבי כסרט אולטרה נוצרי ושבר אותי סופית.
מש''א.
מומלץ להתרחק, הגרוע במבקרים.
''מנדרליי''.
וחוץ מהטוויסט, הסרט כולו, איך הוא? או שמה קראת רק את הכתבה?
ראיתי את הסרט
ובוא נאמר ככה : אם בדוגוויל הייתה קצת אמביוולניטיות והמטען הרעיוני היה מעורפל וחמקמק (לפחות בשבילי), מנדרליי הוא לא יותר ממניפסט פוליטי שטוח וחד מימדי, שבמקרה נקלע לגופו של סרט, והיה יותר אפקטיבי לו הופיע כמאמר או כחלק מתזה.
במילים עוד יותר אחרות – שפל היצירה של פון טרייר עד היום.
האומנם?
אולי עדיף לשמור את הדיונים לכשתעלה הביקורת (אם יש אחת בצנרת), אך בינתיים, אני ממש לא מסכים.
אני כן מסכים ש"מנדרליי" יותר *נראה* כמו מניפסט חד מימדי מאשר "דוגוויל", שיותר החצין את האמביוולנטיות שלו. אך גם ב"מנדרליי" יש את אותן סתירות פנימיות מכוונות (?) שהיו ב"דוגוויל", ולי שוב נראה שפון טרייר is getting away with murder. קל מאוד לקרוא את הסרט כמניפסט אנטי אמריקאי, אך עם קצת יותר העמקה אפשר למצוא שם גם ביקורת אנטי אירופאית חריפה ולגלגנית באותה המידה.
"דוגוויל" הציג הקצנה של קפיטליזם. ב"מנדרליי", בין השורות, יש הקצנה לא פחות גרוטסקית של קומוניזם.
"דוגוויל" התבחבש בשאלה האם יש לשפוט ולבקר. ב"מנדרליי" הדיון ממשיך, ולמרות שנראה שהוא מאוד חד משמעי במסקנה שלו, למעשה התוצאות שלו הרבה יותר מבלבלות מאשר בסרט הקודם.
(אני מדלג בין הספוילרים, אז סליחה אם זה יוצא קצת אמורפי)
ולמרות שאני חושב שפון טרייר ירד מהפסים, "מנדרליי" היה מהנה בסך הכל, לעומת "דוגוויל" שהסב לי סבל רב.
נחכה לביקורת, אני מניח…
מעניין
עם השורה האחרונה אני מסכים, גם אני נהנתי לצפות במנדרליי. הסלידה הוחלה על הסרט רטרואקטבית אחרי הצפייה. אולי דווקא מפני שהוא לא איתגר אותי והסאבטקסט החליק במורד הגרון, פלוס החינניות של ברייס דאלאס הווארד.
בכל מקרה, הסתירות הפנימיות נעלמו מעיני. כשתעלה הביקרת, אם תעלה, אשמח אם תפרט.
אני איתך.
סרטו הטוב ביותר של הדני מאז "לשבור את הגלים", ועולה בבערך כל פרמטר על דוגוויל.
אבל… האם תעלה ביקורת?
נורא קשה לכתוב עליו ביקורת,
אני ניסיתי, וזה פשוט בלתי אפשרי לכתוב אותה מבלי לספיילר ללא רחמים את "דוגוויל", כך שעדיף שלא תהיה ביקורת.
וכן, סרט מצויין, והטוב ביותר של הדני מאז "האדיוטים" (והטוויסט בו הדהים אותי לגמרי).
ראיתי ולא התלהבתי
מישהו רוצה להסביר לי את ההתלהבות? סרט בינוני מינוס לדעתי. זה עצוב מאד שאפילו להרגיז פון טרייר לא מצליח.
פון טרייר, שליטה ושיגעון.
זווית מרתקת על "האדיוטים", ממש מהנה ומאיר עיניים.(:
אב למרות זאת, אני לא אהבתי את הסרט. חשבתי שהוא קצת גס מדי, ומנסה לפרוץ גבולות יותר מדי. אפילו את הביקורקת על העידן המודרני לא אהבתי ("מועדון קרכ" היה שם קודם…). אולי אתה יכול להרחיב רק עליו, ולא כצד שני ל"לשבור את הגלים" כמו בהודעה הקודמת???
''מועדון קרב'' לא היה שם קודם
"האידיוטים": 1998
"מועדון קרב": 1999
מוזר
הפון טרייר שאני משער שעמד מאחורי "מנדרליי" הוא פון טרייר שמנסה לקדם אג'נדה פוליטית סטטית וסגורה, ושלא מעוניין בשום דיון או קצוות פתוחים.
הן כל הדקויות שמצביעות על ביקורת חובקת כל שנורטון הציע, והן הפרשנות שלך שמזהה את טרייר כאמפריציסט שחוקר את גבולות המדיום, נעלמו לחלוטין מעיני.
אם כבר, טרייר מנסה את כוחו בקולנוע תעמולתי מסוג חדש : נפשיט את הקולנוע מכל המאפיינים הפיזיים שאנחנו יכולים, נשאיר אותו ערום, והנה לך מצע מושלם להעברת רעיונות. יותר טוב מהרצאה או מנאום: פה ישנו גם אלמנט של מעורבות רגשית והזדהות עם דמויות, בלי הסחות הדעת שנלוות לדברים כמו תפאורה או אפקטים. סרטי תעמולה לאדם המשכיל.
נראה לי שפון טרייר הוא מקרה קלאסי של אדם שמקדם את התיאוריה של הקולנוע במידה חסרת תקדים, ובו בזמן הסרטים שלו (המאוחרים שבהם לפחות), גובלים בביטול הקולונע כתופעה שהיא עילת עצמה.
אם לשפוט על פי "מנדרליי" בלבד, נראה לי שהענין שטרייר מגלה בקולנוע עצמו, מאד דומה לענין שנגר מגלה בפטיש בשעה שהוא דופק מסמרים על מנת ליצור שולחן.
באמת מוזר
הטיעון שלך, הכוונה.
פון טרייר הוא אחד הקולנוענים הכי קיצוניים שיש מבחינת התייחסות למדיום בגוף הסרט. הוא מפרק אותו למרכיביו, מבטל חלק מהם, הופך חלק מהם על פיהם, מרכיב אותם מחדש בדרכים שונות וחדשניות, ומשחק עם מוסכמות וציפיות של הצופים מהמדיום ללא הפסק.
איך הגעת למסקנה שקולנוע הוא לא יותר ממצע נוח בשבילו – רק אתה והשוודים יודעים.
דבר אחד שאני כן מסכים איתך לגביו: פון טרייר אכן אשף בקידום וביטול בו זמני של כל מה שהוא נוגע בו, ונראה כי הוא עושה זאת בכוונה. בדיוק בגלל זה אני מתקשה להבין איך ראית בסרט אג'נדה סטטית וסגורה.
ואם יורשה לי
נראה לי ששניכם די צודקים, וטועים.
כלומר, בעיני פון טרייר מתעניין בשני הדברים באופן דומה, וזה מה שהופך אותו למרתק שבבמאי התקופה (גם אם לא הטוב שבהם). מצד אחד כפי שהתחש אומר, בשאיפה ליצירת מצע אולטימטיבי לדעות ורעיונות.
ומצד שני חיפוש אחר הזיקוק המוחלט של הגרעין הסיפורי קולנועי כפי שדן אומר. לא רואה מדוע הדברים סותרים אחד את השני, ובמיוחד כששניכם מביאים ראיות לכל אחד מהצדדים, אך מבלי לסתור את הצד השני.
אומר זאת. אין זה מקרה כי דוקא הסרטים של פון טרייר כל כך פתוחים לפרשנויות, ובחינה של ניואנסים. ומצד שני, קשה מאד להתעלם מהדוגמה, מהבמה, וממיוזיקל מודע לעצמו.
ובנימה מפשרת זו,
אני חייב להוסיף הסתייגות גדולה : הטענה הקודמת שלי תקפה כמעט רק על "מנדרליי", ואולי גם קצת על "לשבור את הגלים". כשזה נוגע לתופעות כמו "אירופה" או "הממלכה", ואולי גם "האידיוטים" שטרם עמדתי על טיבו במידה משביעת רצון, הטענה שלי פשוט לא מחזיקה מים.
בכל הסרטים הללו טרייר *כן* נותן לקולנוע כבוד כעילת עצמו. והם רחוקים מלתפקד כמקפצת רעיונות משומנת היטב ותו לא.
"מנדרליי" מוכיח לי שהוא כנראה נהיה יותר ציני ומשועמם כשהזמן חולף.
לא חסכת
כי דבר אחד שלא עבר בהסבר שלך הוא האירוניה העצמית שיש בסרט: זהו סרט מיסיונרי שכולו אנטי מיסיונריות, סרט ששופט את הנסיונות לשפוט, סרט שמבקר מרחוק את היומרה לבקר מרחוק.
על פניו הוא לא יותר ממאמר דידקטי. אך הודות לכלים הקולנועיים בהם הוא נוקט, הוא מתמלא אירוניה שלא עוברת ברמת הטקסט נטו.
כל אחד מאיתנו שם את הפוקוס במקום אחר: לשיטתי, הטקסט בסרט הזה (כמו גם בקודמיו) הוא רק תירוץ. לשיטתך – הקולנוע הוא התירוץ.
לפון טרייר הפתרונים.
וביקורת, תהיה מתישהו?
'הר ברוקבק' מבוקש יותר.
קולנוע של אין
מסכים, כמעט.
ואם מנדליי לא עבד עלי, אז פון טרייר נכשל?
נשאל אחרת, למה אתה אהבת (דווקא) אותו?
אהבתי?!
לא שנאתי, שזה כבר הרבה.
מכאן ועד "אהבתי" הדרך רחוקה.
הכיוון המופשט של פון טרייר בשנים האחרונות מרתק אותי אינטלקטואלית, אבל לא יותר מזה. למעשה, הוא אפילו דיי מרגיז אותי בכל רמה אחרת.
ברמה הכי בסיסית ופשוטה
ניתן יהיה לומר, שכל סרט מבין השניים מעניק בעיה אחת ופיתרון אחד, ולמעשה מהווה המשך ישיר.
דוגוויל:
הבעיה – אנשים הם נצלנים וחארות.
הפתרון – צריך לשלוט בהם ביד רמה*.
מנדרליי:
הבעיה – *שליטה ביד רמה היא גזענית ופסולה
הפתרון – לא אם השליטה ביד רמה, באה מתוך הסכמת הנשלט.
ולכן..
וושינגטון:
הבעיה – (למשל) הסכמת הנשלט יוצרת פערים ברורים, קבועים ובלתי מחיקים
הפתרון – ??
פיסקה שנייה, שורה ראשונה:
'מיהם השולטים בדוגוויל', צ"ל 'מיהם השולטים במנדרליי'.
ראבק.
?
אי פעם קרה לך שרצית להגיב למישהו, אבל היו בתגובה שלו כל כך הרבה הנחות יסוד בנוגע לעולם שאתה פשוט לא מסכים איתן שהיה לך קצת קשה להבין איך להגיב אליו בצורה שתאפשר דיון כלשהו שידבר על אותן משמעויות לאותן מילים? ואי פעם קרה לך שניסית לכתוב תגובה כזו ופשוט כשלת פעם אחר פעם בנסיון לגרום לבליל הרעיונות השונים שאתה רוצה להביע להפוך למשהו שמישהו יוכל לקרוא? או שהחלטת לפשט הכל לרמה כל כך כללית ותיאורטית שאין סיכוי שמישהו יתווכח איתה ברצינות?
אני סתם מעלה פה שאלות.
כלומר, אני פשוט לא חובב כזה גדול של משפטי "ככה זה.". לא יודע, אפילו כשהם מגיעים עם דעות שקרובות לשלי.
ובאופן כללי, לא יודע, אני חושב שאני רואה את העולם כמשהו הרבה יותר יחסי, כזה שהכללות לא ממש עובדות בו.
הן עובדות בסרטים, לרוב, באותה מידה שגורל עובד בסרטים, לרוב, אבל אני לא באמת חושב שבמציאות יש חוקים שמתאימים תמיד, לא בנוגע לבני אדם ולא בנוגע לדרך בה הדברים הם ולדרך בה צריכים הדברים להיות, מערכות חוקים וכאלה.
מה שכן, מבחינתי אין שום שאלה מי שולט במנדרליי – פון טרייר שולט שם, והוא עושה זאת בדיוק בדרך בה ציפיתי שפון טרייר ישלוט בה.
מתישהו, אם יהיה לי כח, אני אכתוב תגובה ארוכה ומשעממת שתחזור על עצמה ותנסה להסביר למה אני חושב שהוא אמן מצויין שצריך לעבור לטריילרים (כי אין הרבה יותר בסרטים שלו עצמם. הנה, חסכתי לכם תגובה ארוכה ומשעממת שתחזור על עצמה).
אבל אם יש דבר אחד שטרייר מצליח להוכיח מזה שנים, זה שכל עוד תתן לאנשים אפילו את הסיכוי הקלוש ביותר, הם יראו בכל דבר שהם מתבוננים בו את ההשתקפות של הדעות של עצמם. ביחוד אם הם משוכנעים שיש שם מסר.
כלומר, מה שאני ראיתי בסרטים האחרונים שלו זה משל על עד כמה שדעות קדומות על איך דברים הם ואיך הם צריכים להיות הן לרוב שגויות, והכל. בין השאר. לפעמים.
!
"אבל אם יש דבר אחד שטרייר מצליח להוכיח מזה שנים, זה שכל עוד תתן לאנשים אפילו את הסיכוי הקלוש ביותר, הם יראו בכל דבר שהם מתבוננים בו את ההשתקפות של הדעות של עצמם"
זה הדבר המדויק ביותר שקראתי על סרטי פון טרייר בשנים האחרונות.
השאלה היא איך אני יכול להיות בטוח שהטענה הזו שלנו אינה בעצמה סתם עוד השתקפות של הדעות שלנו בסרטים שלו?
נדמה לי שלויטגנשטיין היתה תשובה לא רעה לשאלה שלך
אף שאני מעוות באופן שיגרום לחובב ויטגנשטיין רפלקס הקאה קל: זה כמו סולם שאחרי שטיפסת עליו אתה יכול לזרוק אותו – הטענה לא יכולה להיטען כי היא מבטלת את עצמה, אבל היא עדיין מראה את זה.
ו-ב-כ-ל א-ו-פ-ן, ראיתי שלשום את "מנדרליי", ואני חושב שהוא דוגמה מדהימה למניפולציות המכוונות שפון טרייר מבצע בדיוק לצורך המטרה הנ"ל. וכן, הייתי רוצה לפרט. השאלה היא אם אי פעם תהיה ביקורת (אני מן הסתם לא אכתוב אותה, כי מה שיש לי לומר הוא בתחום הפרשנות ולא הביקורת) או שהדיון בסרט נידון להיכלא בדוחקו ואפשר להמשיך בהרחבה. רד? לונג?
כרגע לא נראית ביקורת באופק.
איזה יופי. חוץ מכך שאתה אהבת את הסרט
ואני לא כל כך, אני חותם על כל מילה. ניתוח מבריק.
אוף, דן,
מילא כששנינו אוהבים סרט, אבל עכשיו גם כשאתה לא מסכים איתי אתה מסכים איתי? זה חייב להיפסק.
(סתם, לכבוד הוא לי וכו'. זה רק אומר כנראה שהיו לי חודשיים של מזל ברצף).
מילות שבח וחשבון נפש.
האבחנה בין הזהות הצורנית שבין "דוגוויל" ל"מנדרליי", מצד אחד, ובין התהום הטקסטואלית הפעורה בינהם מצד שני, היא פנטסטית.
אלף ח"חים.
אבל מעבר למילות החנופה הללו אני נותר מבולבל, וחסר מסקנה חד משמעית.
מצד אחד אני חושב שכדי לראות את הסרט כמסמך משמתקיים כולו במרחב מטאי, או כמין קול שנשמע מחוץ לדיון הפוליטי ובד בבד מכיל את כולו, צריך להגיע מגוייסים מהבית. רק מי שנותן לטרייר קרדיט כלהטוטן מרוחק קודם לסרט, ייצא עם המסקנות הללו בסופו.
בנוסף לכך, כל התיאוריות שהוצעו כפרשנות פוליטית של הסרט, מלבד זו שחשבתי עליה אני, נשמעות לי מאולצות ורופפות.
מצד שני הטרייר שהיה מקובע בתודעתי לפני הצפייה בסרט הוא טרייר שבז לאמריקה, ושמנסה לחשוף את הצביעות שמונחת ביסודה. עם התפיסות המקדימות הללו, לא פלא שראיתי בסרט את הדברים שראיתי. הייתכן, כפי שאתה טוען, שנפלתי קורבן לתעלוליו ההכרתיים של טרייר?
הדבר הנכון לעשות בשלב זה הוא להצטייד ביושר אינטלקטואלי מקסימלי, לבער את הדעות הקדומות מקרבי, ולצפות בסרט שוב. אחרי שקראתי כתבתי והתדיינתי אודותיו באריכות יחסית, אני מטיל ספק גדול ביכולתי להשיג את המטרה הזו.
משהו שחשבתי עליו
בעקבות דיון בפורום אחר לגמרי.
יש לי בעיה. יש לי זכרון קצר, ואני נוטה לשכוח פרטים מסרטים שראיתי, מלבד בודדים, חוץ מאשר את התמה והעלילה ב"גדול".
לכן: ספוילרים לכל סרטי פון טרייר שמישהו שמע עליהם (פרט לרכבות לילה, שפחות רלבנטי כאן).
האם יתכן, וזו תיאוריה שעדיין לא הצלחתי לבסס, אבל שנראית לי די נכונה. שטרילוגית אמריקה של פון טרייר היא תמונת ראי מוחלטת של הטרילוגיה הקודמת (לשבור את הגלים, רוקדת בחשיכה, האדיוטים).
ולמה כוונתי:
הטרילוגיה הראשונה והקלאסית הציבה שלושה סיפורים בהם אישה מקריבה את עצמה למען אחת משלוש מטרות – הגבר, הרעיון והילד, לפי הסדר הזה.
והנה, קם לו פון טרייר עם טרילוגיה חדשה, וראו זה פלא. בשני הסרטים שבינתיים יצאו, האישה נמצאת בעמדת המקריבה בדיוק כמו בשלושת הסרטים ההם, אבל בשניהם היא גם יוצאת, שלא לומר פורצת בעצמה ובעוצמה מתוך העמדה הזאת. ממש ליברזציה של האישה.
ומה שמפתיע יותר, הוא גם הסדר שבו הדברים נעשו.
בסרט הראשון, דוגוויל, היא פורצת מתוך יחסי אב-בת. עד אשר היא חוזרת ליחסים האלה, אבל באופן שונה לחלוטין. אם בסרט האחרון בטרילוגיה הראשונה – רוקדת בחשיכה, סלמה מקריבה את עצמה לחלוטין עבור הילד. הרי שבו, הילד הפך לילדה. הגורם הנקבי המקריב לכאורה בטרילוגיה הישנה, מנסה עתה לפרוץ גבולות ולהפסיק להיות קורבן, ואפילו, במידה מסוימת, בהצלחה.
בדיוק כמו ברוקדת בחשיכה גם כאן, האישה הורגת את הגבר המענה. ברוקדת בחשיכה זה הופך אותה לקרבן של הילד. בדוגוויל זה הופך אותה לקרבן של העיירה, אך בדוגוויל הסיום שונה לחלוטין. את העיירה היא מנצחת ובגדול, האישה מוציאה את עצמה מדמות המרטיר, המרטיר שהיה כל מהות האישה בטרילוגיה ההיא.
והסרט השני, מנדרליי, ממשיך באותו אופן. אם האידיוטים (שהוא סרט שלא זכור לי כל כך טוב, למען האמת), האישה מקריבה עבור הרעיון, הרי שגם בטרילוגיה השניה, הסרט האמצעי מדבר על רעיון. נכון, מדובר על רעיון שאינו אנרכיסטי כמו באידיוטים אלא דמוקרטי, ועדיין מדובר ברעיון, באידאולוגיה. באידיוטים האישה הקריבה את עצמה עבור הרעיון, אבל במנדרליי היא מצליחה לראות את הטיפשות וחוסר התוחלת (הזמני לפחות) שברעיון עצמו, ולשבור אף את הגבולות שלו.
אם אני צודק. הרי שבסרט הבא (וושינגטון?) בשל תמונת הראי, הנושא צריך להיות הגבר בחייה של גרייס. נכון, גברים היו גם במנדרליי וגם בדוגוויל, אך הם לא היוו את העיקר או את המטרה, אלא בעיקר כלי שימושי להגדרת הנושאים האחרים של הסרט. בסרט הבא אם כן, וכדי להשלים את החצי של "לשבור את הגלים", צריך להיות גבר. נחוץ גם שחרור מוחלט וסופי של האישה מכבלי הגבר. שחרור שהתחיל גם אם לא הסתיים בדוגוויל, עבר דרך מנדרליי, ואמור, אולי, להסתיים עם הטרילוגיה, שהוא בעצם… (סיקסלוגיה? מה המילה בכלל?)
הקסלוגיה?
מישהו פה ראה את ''רבקה'' של היצ'קוק
שסיימתי לפני ממש מספר דקות?
ובכן, לאחוזה שנוטלת תפקיד חשוב מאד בסרט, קוראים, הפתעה, "מנדרליי".
השוואות בין שני הסרטים יכולים להיעשות בקלות (ליידי במקום לא לה, או הפוך. הניסיון להתחזות למשהו שאתה לא, והניסיון לגרום לאחרים להתחזות למה שהם לא).
כל זה רק על פני השטח, מעניין אם יש עוד משהו, כי לי אין ספק שיש קשר מכוון בין הסרטים. לא ממש הגיוני שלא.
מוג'ו, הגם אתה?
king kong is mighty but not a monster. הזכיר לי את מה שכתוב בדוח"קו.
תגידו, יש ''לא סופי'' לקולנועים?
זכור לי במעומעם שהקומפלקס של גלובוס במודיעין היה אמור להפתח בדצמבר. ובכן, דצמבר הולך ואוזל, וקולנוע אין. מתי יגיע היום בו אוכל לראות סרט קולנוע בהחלטה של הרגע, בלי תכנונים יומיים לפני ובזבוז יום שלם?
אולי המקרנים צריכים להגיע ברכבת
או המכונות פופקורן. אבל תעודד, רמזור כבר יש!!
יש עידכון למישהו?
לפני שבועיים בערך תפסנו אומץ, ולראשונה מאז הלידה (ארבעה וחצי חודשים בערך)יצאנו לסרט.
רק שאין לנו בעצם איפה לראות סרטים במודיעין, ואנחנו צריכים להתעלק על ערים אחרות (קטנות יותר דרך אגב), מה שמאריך את היציאה כולה באופן משמעותי, ומרחיק אותנו פיזית מהזאטוט, קצת יתר על המידה.
והנה עדכון:
הקולנוע יפתח בתאריך 30.3 (וייסגר יומיים אחר כך, בטענה שהכל היה מתיחת אחד באפריל?). אחד מהאולמות מיועד להיות אולם VIP. מפואר, אלא מה.
לא יודע אם יומיים אחר כך,
אבל על פי התקדים של קרית-גת – שישה חודשים אחר כך.
(ומה זה "אולם VIP"? זאת הדרך של גלובוס להגיד "אולם כמו שאולם צריך להיות, בניגוד לחדרוני ההקרנה הזעירים האחרים"?).
זאת הדרך שלהם להגיד ''שלם, חבר''.
יייייאה!
מי רוצה לעשות בייביסיטר על תינוק מתוק בן חצי שנה?
טוב, ביקרנו (האמת כבר לפני למעלה מחודש) לראשונה בקולנוע החדש במודיעין. מטעמי יומולדת, החלטנו ללכת לVIP כדי לראות את "משימה בלתי אפשרית 3". דרך אגב, היינו לבד באולם. מעניין אם זה מאפיין ואם השירות הזה ימשיך. מצד שני, זה היה בל"ג בעומר, וכולם היו במדורות.
עכשיו, הפעם היחידה שהייתי באיזה שהוא אולם VIP הייתה לפני כשנתיים בתאילנד. ההתרשמות שלי אולי תיראה כמו תלונה אבל היא לא, היא בסך הכל השוואה לחוויה התאילנדית, שהיא פשוט שונה.
במודיעין, הכניסה לאולם דרך הכניסה הרגילה – זה פשוט עוד אולם ככל האחרים. המזנון הוא אותו מזנון והתור אותו תור. הגשה לאולם זה בתאילנד – לא פה. באולם עצמו, השורות מאוד מרווחות. כורסאות עור נוחות מאוד, אבל לא כורסאות טלויזיה שניתן להשעין לאחור ולהרים רגליים. גם לא מחלקים גרביים…
מומחה לסאונד אני לא, אבל התרשמתי לטובה. גם המסך לא קטן בכלל.
המחיר – מחיר של כרטיס רגיל, אבל חייבים לקנות חבילת מזנון – תלוש שמביאים למזנון ומקבלים פופקורן, שתיה וכו'. חבילה זוגית עלתה לנו קצת פחות מ50 ש"ח. השירות במזנון היה בסדר גמור, אבל זה לא תהליך שאתה מצפה ממנו בVIP. בסך הכל, הבדל לא משמעותי ממחירו של כרטיס רגיל, אם ממילא קונים במזנון.
מבחינת גישה וחניה – אין בעיה. מה שמוזר הוא שאין שום שילוט מתוך מרכז הקניות. צריך לשאול כדי להגיע, אבל ההגעה לא מסובכת בכלל. הגישה לנכים קיימת, אבל צריך להכיר אותה – היא לא טריוויאלית.
בקיצור, בתאילנד היה יותר כיף, אבל הקולנוע במודיעין יותר קרוב, ולא צריך לעמוד לכבוד המלך בתחילת הסרט.
VIP בסינמה סיטי
יצא לי, במסגרת מתנת יום הולדת, ללכת ל-VIP בסינמה סיטי לא מזמן. אז לשם ההשוואה –
מדובר ביציע באולם קיים, לא באולם נפרד. לכן מועדי ההקרנות הם מועדי ההקרנות של הסרט שמקרין באותו הזמן באולם 1.
הכניסה נפרדת (דרך המעליות בכניסה למתחם), ויש גם מזנון נפרד. המזנון האמור מגיש, ללא הגבלה, שתיה קלה וחמה, שמפניה ויינות ובירה (מסוג אחד), שלגונים שונים, עוגות ועוגיות, נאצ'וס וסלסה וכמה סוגים של בוטנים. ממש לפני שמתחיל הסרט הם מכינים דליים של פופקורן טרי. את כל הכיבוד, להוציא שתייה חמה וכוסות זכוכית, ניתן להכניס ליציע הנפרד.
ביציע האמור, שיש לו גם שירותים נפרדים משל עצמו, יש שלוש שורות (24 מושבים סך הכל). הכורסאות הן מעור, וגם המסעד וגם ההדום (לרגליים) מתכווננים חשמלית. הכורסאות מאוד נוחות ומתוחזקות במצב טוב.
הסאונד ואיכות ההקרנה הם, כאמור, אלו של אולם 1 – אבל ישנם גם רמקולים באזור המתאים, ולכן הסאונד מצוין. לטעמי, השורות ביציע קצת מרוחקות מדי מהמסך, אבל אני אוהב להיות קרוב מאוד, והן גם לא מרוחקות בצורה שהפריעה לי במיוחד.
בסך הכל, זאת בהחלט חוויה נחמדה, אלא שהמחיר גבוה מאוד – 120 שקל לאדם, ולכן כדאי ללכת לראות שם סרטים ארוכים במיוחד (הייתי שמח לראות שם את אחד מפרקי שר הטבעות, למשל). היה, אגב, מלא לחלוטין, אלא שהיה יום חמישי בערב.
יצאו מהדו''ח (וסליחה על האיחור של ההודעה הזו)
בתול בן 40, 17 שבועות, 109M$ (שזה 40 פלוס 69)
Prime, 7 שבועות, 22M$
Zathura, 5 שבועות, 28M$
The Ice Harvest, 3 שבועות, 8M$ (זה כבר הסרט השני ב-2005 שעף בכזו מהירות מהטבלה)