במקור: Crash
תסריט ובימוי: פול האגיס
שחקנים: מאט דילון, תנדי ניוטון, דון צ'ידל, ריאן פיליפה, לודקריס, לרנץ טייט, מייקל פנה, ג'ניפר אספוזיטו, סנדרה בולוק, ברנדן פרייזר
הכל התחיל בתאונה, ובמה שנראה היה כמו זירת רצח לצד הדרך. בעצם, הכל התחיל יום לפני כן. ואולי יהיה מדויק יותר לומר ששום דבר לא התחיל. הכל היה ככה עוד מההתחלה. הם כולם היו פה – השחורים, ההיספנים, שניים סינים והמהגרים מאיראן. זה רק אנחנו שהשתדלנו לא להרגיש.
'התרסקות' הוא אסופה של סיפורים קטנים, של מי שבדרך כלל סובלים מסטריאוטיפים ודעות קדומות. אנו נוטים להפגין דפוסי חשיבה מקובעים כלפי שחורים ושאר מהגרים, אולי אפילו כלפי השכנה הבלונדינית, אם אנחנו במצב רוח נחמד. אבל סטריאוטיפים זו גם החלוקה האוטומטית ל"שוטר הטוב" ול"שוטר הרע", וזה חבל, כי אין רעים של ממש בסיפור. בטח שלא בעיר המלאכים.
אולי עדיף שנתחיל באנתוני (הראפר לודקריס), צעיר שחור וממורמר, גנב קטן, שגורר אחריו סייד-קיק ומקפיד ללמד אותו את עובדות החיים. אלו כוללות בעיקר הרצאות על קיפוח שחורים, ושליחת אצבע מאשימה כלפי כל מי שנחשד בדעה קדומה כלפיהם. למשל האשה הרזה והנוירוטית (סנדרה בולוק), שהרגע הידקה על כתפיה את מעילה. לא, חלילה, כי קר לה, אלא כי היא מפחדת מהם. הם שחורים והם בטח יגנבו לה את האוטו. כאילו שלאנתוני יש כוונות כאלה.
'התרסקות' הם גם השוטרים ריאן והנסן. ריאן (מאט דילון, 'לילה אחד במקולס', הרע ב'החיפושית בהילוך גבוה') עייף מן המדים הכחולים. הוא ראה יותר מדי, חווה יותר מדי, והצרות שיש לו בבית לא הופכות אותו סבלני יותר כלפי שני השחורים ברכב – אולי גנוב – שלפניו. הנסן (ריאן פיליפה), מנגד, חדש בתפקיד ומאמין כי יש ביכולתו להפוך את העיר למקום טוב יותר ולפתור מחלוקות על ידי מילים רכות בלבד. הוא מזועזע ומשותק כשריאן משפיל את הגבר, הטוען שהוא במאי מוכר, ומטריד מינית את האשה (תנדי ניוטון, 'משימה בלתי אפשרית 2', 'רידיק: המסע מתחיל'). "פחחח", מבטל אותו ריאן, "ברוך הבא למציאות. גם אתה תתנהג ככה באיזשהו שלב".
בל נשכח את דניאל, מתקין מנעולים ואב עדין ומסור. הוא זה שסידר לג'ין, ההיא הנוירוטית, מנעולים חדשים בדלתות. זה עזר לה? מה פתאום. הוא היספני, ויש לו כתובות קעקע. היא יודעת בוודאות שהוא שכפל את המפתחות ועומד למכור אותם עכשיו לחבורה שלו. מחר בבוקר בעלה ידאג להחליף את המנעולים. שוב.
ישנם, כמובן, מספר סיפורים נוספים. במשך יום וחצי, הם לעיתים מצטלבים אלה באלה, ולפעמים חוזרים להתחלה, לסגור מעגל או שניים. הבחירה לספר סיפורים מקבילים עשויה להקל על הצופה: גם מי שאינו מזדהה עם אחת הדמויות, יוכל למצוא את מבוקשו בערמת הדמויות הבאה. עם זאת, יש סיפורים ש"שווים יותר" ויש כאלו שמוקדש להם פחות זמן מסך. ג'יין המעצבנת (בולוק) מבליחה רק לרגעים ספורים, תודה לאל, כדי להדגים את מבנהו של הסרט: דמותה הלבנה והסנובית נמצאת בקיצוניות אחת, כשבקצה השני נמצא הנסן הפותה. עיקר הסרט מוקדש לאמצע, לבני המיעוטים שהגזענות היא חלק בלתי נפרד מחייהם, בין אם זה בעבודה, ובין אם זה במפגש מול הרשויות. לעיתים אנו רואים אותם בסיטואציה יומיומית, לעיתים מדובר באירוע חריג. יש בהם כאלו שהפנימו את מקומם בשרשרת המזון, וכאלו שעדיין מנסים להלחם במערכת. אבל אלה החיים שלהם, ולמשך שעתיים – אלה החיים שלנו.
'התרסקות' גדוש בדמויות "מיוחדות" (קרי: מיעוטים שכמעט אין להם ולנו מן המשותף), שעשויות לעורר רתיעה אצל מי שדמויות חייכניות וכל אמריקאיות הן לחם חוקו. אולי הן תראינה לכם נלעגות מדי מכדי שתתרגשו איתן, תכאבו את כאבן. אבל אצלי זה עבד. את מרבית הדמויות היה לי קל להבין הרבה יותר מאשר דמויות "רגילות" של סרטים "רגילים". לפחות, כך זה היה בכל הנוגע לדמויות האנושיות יותר, שהיתה בהן תמימות או פגיעות – מבלי שהסרט היה צריך ליפות דברים, מצאתי את עצמי נשאבת, מזדהית. וכך, כשתנדי ניוטון היתה צריכה להתעמת עם הפחד הכי גדול שלה, החזקתי לה אצבעות, בסצינה מלחיצה ונהדרת. לא הכי מלחיצה וגם לא הכי נהדרת, כי יש בסרט סצינה נוספת, עותקת נשימה הרבה יותר, שעד עכשיו לא יוצאת לי מהראש, ובה מגיעים לשיאם רגשות מרמור שמקורם באי הבנה. כשאחרי הסרט פלטתי נשיפת אוויר קטנה, שותפי לצפייה מיד ידע על מה ולמה.
באופן מפתיע, 'התרסקות' נמנע מקיטש, הגם שלעיתים הוא הופך חינוכי מדי, מתחכם מדי: כאילו ניסה ללחוץ עלי בכוח, כדי להראות שכל מה שיש לי בראש זה סטריאוטיפים. מדי פעם במהלך הצפיה, היה נדמה לי שסצינות מסוימות הוכנסו לסרט רק כדי להראות שדפוסי החשיבה ה"רגילים" שלנו שגויים מיסודם. אבל זה נעשה בכשרון כה רב ובצורה כה עדינה, שלא יכולתי שלא להיסחף אחר הסיפורים, ולהמשיך ולהרהר בהם גם אחר כך. קשה לי אפילו להסביר למה. לא תמצאו פה מפגני משחק מרשימים במיוחד, וגם לא דיאלוגים שנונים שתצטטו בראש חוצות (אין מה לעשות, החיים לא תמיד שנונים במיוחד). נראה פשוט שהבמאי הבין מתי כדאי לתת לסצינה לדבר בעד עצמה, ומתי עדיף להשתיק את פס הקול, כי יש מראות שהם יותר חזקים מהכל.
יש לכך מחיר, כמובן. כיאה לסרט שמעלה לדיון שאלות ונושאים שברומו של עולם, 'התרסקות' הוא סרט מהורהר וכבד. נכון, יש פה הרבה דמויות, כך שכמעט תמיד משהו קורה, גם אם ה"קורה" הזה הוא בסך הכל שיחת טלפון, ביקור שגרתי אצל האמא וכולי. אך עננת העגמומיות שמרחפת מעל, משאירה את הסרט נטול שורות מחץ שוברות מועקה (למעט הומור אירוני פה ושם) ונטול הנחמה שיוכל לספק הדייט. ככה זה בסרט שמעדיף להציג מצב נתון במקום תובנות קליטות – את חשבון הנפש שלכם תעשו אחרי הסרט.
אני יצאתי ממנו הכי לבד בעולם. אבל זה היה שווה כל רגע.
נמנע מקיטש?!?!
אני מצטער. באמת. אבל הסרט הזה בנה דמויות רק בשביל להביא אותן לסיטואציות קיטשיות. לא ברור איזה עומק ואישיות יש להן מעבר לזה. אני לא הצלחתי להזדהות איתן. אולי אולי קצת עם סנדרה בולוק. תראו לאן הגעתי.
נמנע מקיטש?!?! איך הגדירו את המליה??
כל כך נכון!
אבל עזוב את הקיטש ( כי יש ויש ומי שלא רואה את זה חייב להיות מורגל קיטש על)הוא מנסה להתעלות על הז'נר ההוליוודי המחליא אך מפספס נקודות חשובות ודגיש יתר על המידה דווקא את הבאנאלי.
אבל אחרי ככלות הכל לא הייתי ממליצה על הסרט הזה- וזו השורה התחתונה- הוא טורד מנוחה באופן מזעזע, ואני לא מכוונת באופן שסרט אימה טוב מעורר בך מתח חיובי צפייה לבאות- כי פה הציפייה לא מגשימה את עצמה-וזה-מאכזב.
אבל אולי הגזמתי… הייתי ממליצה על הסרט למישהו שאני לא מחבבת- שיתפתל קצת- כי שמח אתה לא הולך לצאת מזה.
שאלה
לונג, ראית את "גרנד קניון"? כשראיתי את הטריילר ל-"התרסקות" ישר נזכרתי בסרט הזה. האם הם באמת כל כך דומים כמו שחשדתי?
אין לי מושג, לא ראיתי.
יש דמיון
הם דומים בעיקר בגלל שללוס-אנג'לס יש בהם תפקיד חשוב כל כך והיא מאוד דומיננטית ומספקת מן אווירה חריגה, אולי מיסטית (יכול להיות שתמצא דמיון קצת ל"תמונות קצרות" ו"מגנוליה", שעושים שימוש דומה במרחב הלוס אנג'לסי).
מה שכן, יש קשר משפחתי או חברותי בין כל הדמויות ב"גרנד קניון" . ב"התרסקות" הדמויות (יש הרבה יותר דמויות) נפגשות/נתקלות אחת בשניה במקריות, כמו המפגש בין גלובר וקליין בתחילת "גרנד קניון".
סתם ניטפוק לביקורת
אני מקווה שבתקציר לביקורת לא התכוונת לרמוז שאיראנים הם ערבים. איראנים הם פרסים, רובם איסלאמים, אך הם אינם ערבים. רובם אפילו יעלבו מההשוואה.
ידעתי שזה יבוא.
צריך לראות את הסרט בשביל להבין.
גם בלי לראות את הסרט - אנחש.
אני קראתי את זה בהתאם להקשר – אם הסרט מתעסק בסטראוטיפים ובגזענות, כנראה שגם ההתייחסות לאירנים כ"ערבים" מתייחסת לגזענות.
מקווה שיצא מובן עם כל הי.ח.ס הזה.
כולנו יהודים!
סרט מעולה
הדבר היחיד שקלקל לי קצת היה שראיתי אותו בקולנוע מלא באמריקאים רגישים שהגיבו בקריאות "Oh my god!" בכל פעם ששמעו משהו שנשמע להם קצת גזעני, בדיוק כמו שהם אוהבים לעשות בריקי לייק ותכנית אירוח סוג ז' כאלה.
מבחינתי היה חשוב מאוד שהראו בסרט שאין טוב ורע. גם הדמויות שמצטיירות כטובות חוטאות. לעתים לא באשמתן, אבל אף אחד לא נקי ב-100%. הסרט מאוד הזכיר לי את American History X, לא בעלילה, אלא בהתעסקות בנושא הלא קל ולא נעים של גזענות. בלי לייפות את המציאות ולטעמי גם בלי הרבה קלישאות.
2 נק' למחשבה (למי שראה את הסרט):
למה האיראנים שרואים שמאוד קשה להם לדבר אנגלית עם אמריקאים בוחרים לדבר אנגלית בינם לבין עצמם? מה רע במעט כתוביות באנגלית כשהם דוברים את שפתם בטבעיות?
ולמה להוציא את סנדרה בולוק מז'אנר הסרטים שהיא טובה בו ולתת לה תפקיד קטן של אישה מעצבנת בסרט רציני? האמת שעדיף התפקיד הקטן הזה על תפקיד גדול יותר, אבל הייתי מעדיף שהיא לא תהיה פה בכלל (עם כל ההערכה שלי אליה).
ממש לא אמריקן היסטורי X
חסר שם מישהו כמו אד נורטון כדי להפוך גם סרט כה צפוי למשהו מעניין. מט דילון לא בנוי לתפקידי שון פן, הוא רך מדי, וסנדרה בולוק המאמי היא האחרונה שיכולה לשחק כלבה לבנה עשירה (אפילו גבריאל מעקרות בית נואשות יותר משכנעת).
מרוב אמירות גזעניות הסרט נראה כמו נסיון להיות הראשון שישבור את הפוליטיקלי קורקט. זה שקוף וקצת מביך. מה גם שעשו את זה מזמן.
עוד פעם טרנס האוורד?
האם הוא הג'יימי פוקס של 2005?
לונג ג'ון -ביקורת מעולה! !ןייתחס!
ראיתי את הטריילר של הסרט הזה יחד עם אח שלי ,ואמרתי לו " יואו ,אני פשוט חייב לראות את זה ' ,אז הוא צחק ושאל אותי עם הזבל הזה עובד עליי.
בקיצור ,הסרט נפלא ,הרבה מעל מה שבכלל ציפיתי .
למרות שהיו כמה סצינות צפויות ,שהן גרמו למידת מה של קיטש ושל האשמת שאו כלפי הצופה ,גם אני נהנתי מכל רגע ,הביקורת שלך מעולה ומשקפת בדיוק את דעתי כלפי הסרט.
נ.ב-שאלה לא קשורה ,ראית מועדון קרב? ,נשמע די פתטי כי נראה לי שהתשובה ידועה מראש ,אבל זה ממש הזכיר לי ,ונתן תשובה למרד הקטן שהוא התשובה לקבוצות מיעוט הנכלאות לגזענות ,וזה השאלה הגדולה ,האם עדיף מחיקת האינדיבידואל ,כדי להתגבר על הדחייה של בכלל?
...או שהוא קולט שהוא לא השולט בסיטואציה,
ושהכוח נמצא אצל שניקווה. וכמו ילד קטן, הוא מתרגז.
אם אתה זוכר, הסרט הרי דוחף לנו שלא כל מה שנראה לנו נכון בהכרח. אז הפרשנות הקלה ביותר היא להגיד שמאט דילון גזען. האמת יכולה להיות מטושטשת הרבה יותר.
בשעת רתיחה
נאמרים הרבה דברים, ויכול להיות שהוא לא מתכוון לכך באמת.
אבל למרות זאת נראה לי שגם הערות ספונטיות שנובעות מכעס
מעידות הרבה על אומרן.
הוא בחר שוב ושוב לחזור לעניין הגזעי, כשהוא יכול היה לתקוף אותה למשל על זה שהיא שמנה, או פרחה, או וואטאבר.
בכל מקרה הסרט משאיר גם פה מקום לפרשנות של הצופה, ולדעתי, למרות הטשטוש, הוא עדיין גזען.
אולי לא מוצדקת
אבל לפי הסרט די הכרחית או בעיקר מאד טבועה (דמותו של רייאן פיליפה בעיקר). ובכל מקרה ואיך שלא מסתכלים על זה – מורכבת.
לפעמים היא מוצדקת ולפעמים לא. ולפעמים היא מתנהגת בעצמה על פי הסטריאוטיפים שהתוו לה, אבל לפעמים גם לא. ולפעמים קיים פער בין הרציונל למעשה, ולפעמים הרציונל הוא הדומינני ולפעמים המעשה. ולפעמים מתביישים בגזענות ולפעמים לא. ולפעמים משתמשים בה לצרכים אינטרסנטיים ולפעמים גם לא.
קצת כמו ריבוי הדמויות של הסרט עצמו, כך גם יש ריבוי אלמנטים במורכבות של הגזענות בסרט. כמו שאמרתי בהודעה אחרת – בניגוד למגנוליה מדובר הרבה יותר ברעיון (ובסצינות בודדות נפלאות) מאשר באמת בסרט.
טעות לשונית
התכוונתי ל"מוכרחת" לא ל"הכרחית". היא מוכרחת בדמותו של רייאן פליפה למשל. והיא כנראה במידה מסוימת טבע מסוים של כל אדם באשר הוא.
האמת היא גם שמכיוון שסטריאוטיפים במידה מסוימת (מאד) הוא רע הכרחי, ומכיוון שסטריאוטיפיזציה יכולה להוביל לגזענות, הרי שגם גזענות במידה מסוימת היא הכרחית. אני לא בטוח אם זה משהו שממש היה בסרט, אבל זאת נקודה די נכונה לדעתי. אני חושב שגזענות מינורית היוותה כלי בהתפתחות האנושית (על ידי יצירת שבטיות וסוציאליזציה עם הדומים לך, וגם על ידי יצירת הגנה טבעית).
מסכים לחלוטין
עם הפיסקה השניה.
לא ממש קשורה לסרט, אבל תובנה פנטסטית none the less.
גזענות מוצדקת
לעניין הפרסי: זה בעצם המהגר הטרי היחיד כאן. הוא בקושי מדבר את השפה, בקושי מבין איך דברים עובדים, אז זה לא מפתיע שהוא כל הזמן בטוח שמנסים לסדר אותו. אבל אני מסכים שזו הדמות הכי גרועה בסרט.
באותו עניין: מה אתם אומרים, הבת שלו הבינה את הקטע עם הכדורים האדומים?
בעניין הגאולה: אז זהו, שאין גאולה. אין אלוהים, אין צדק. אף אחד בסרט הזה לא גואל את עצמו. אף לא אחד. כל אחד ואחד בסרט שהסיפור שלו נגמר טוב, זכה לכך בזכות מעשה טוב או חכם או נאמן של מישהו אחר שלא היה חייב לעשות אותו. החסד היחיד שיש לנו הוא החסד שאנו נוטים זה לזה. אין לנו שום סיבה לצפות אפילו שנקבל על חסד כזה תמורה (כל אחד מהשוטרים, למשל); פשוט, זה כל מה שיש לנו.
לא בדיוק
לכן שאלתי אם לדעתכם הבת של הפרסי הבינה את הקטע.
חוץ מזה, אני חושב שמוכר הנשק היה הוגן. גס רוח עד כדי טירוף הדעת, אבל הוא כן ניסה להזהיר אותה, למרות הכל. אנחנו הצטרפנו לסצינה באמצע, ובהתחשב בדמות של הפרסי כמו שאנחנו מכירים אותה אחר כך, קשה להטיל את האשמה על המוכר.
אולי הוגן,
אבל הוא לא ניסה לעשות מעשה טוב.
(ולא, אני די בטוח שהיא לא ידעה)
באמת?
אני דווקא הייתי דיי בטוח שהיא כן הבינה.
אמת? בתקופה פוסט-מודרנית זו?
לי היא נראתה מאוד מופתעת כשהיא קראה את הכיתוב על האריזה.
מתי היא קראה ונראתה מופתעת?
בעיניי, הנחישות שהיא הציגה בזמן שהיא ביקשה את הכדורים הללו העיד על הידיעה. במיוחד נוכח העובדה שהיא לא רצתה את האקדח בכלל (היא אומרת למוכר שהיא מאוד מקווה שיחזיר לה את הכסף), הגיוני שהיא תרצה כדורים כאלה.
היא לא צריכה לקנות חדשים.
בדיוק. נס, ולא מידי שמיים אלא מיד אדם.
סמוצ'י חייב למות.
לו הייתי אדוארד נורטון…
זה סרט מעולה ,והוא בכלל לא מנסה להתיחס לנושא הגזענות ,כל הסרט זה בדיחה ,ואף אחד לא מבקש לקחת אותו ברצינות.
חוץ מזה ,הוא מתיחס רק לדבר אחד ברצינות, לצביעות של הטלויזיה האמריקאית ,והקטע הזה עם " סמוצ'י קרנף נאצי" ,זה היה סתם ,ממש לא היתייחסו לנושא הזה של הגזענות ,זה היה סתם פסיק.
בקשה צנועה
"זה היה סתם פסיק" – אני תוהה אם זה המוטו שלך בחיים. נראה שיש לך משהו אישי נגד הנקודה ואהבה מרובה לפסיקים. בבקשה, בלי לפגוע, נסה לשלב את סימן הפיסוק הזה –>.<– יותר בהודעות שלך.
תגובה בסגנון "תפסיק לנסות לחנך אותי, יא פ?וץ" תתקבל בלא עלבון מצידי (ברצינות).
בקשה צנועה......
אני לא נעלב ,אבל היתחלתי להשתמש בפסיקים בדיוק בגלל אהבתי המרובה לנקודות…אבל העירו לי על זה פה באתר ,ובגלל זה התחלתי להשתמש בסימני פיסוק אחרים ,עברתי לפסיקים…
ובקשה צנועה מצידי ,אני ישמח מאוד אם יתנו לי (לאו דוקא אתה) להיתבטא איך שבא לי ,ולהיתיחס לתוכן המילולי של התגובות שלי.
התנצלות והסבר
חשבתי הרבה לפני שפרסמתי את התגובה הקודמת, וגם כעת אני מתלבט. אינני אוהב "לחנך" אנשים שאיני מכיר, או להעיר על הצורה בה הם כותבים. גם כשזה מפריע לי אני מעדיף לרוב לשתוק.
הבעיה היא בדיוק בפסקה השניה של דבריך – לי מאוד קשה להתייחס לתוכן המילולי של התגובות שלך כאשר הן נכתבות כך. הקריאה שלהן דורשת מאמץ גדול מדי וצורת הכתיבה הזו פוגעת בהנאה.
תמשיך לכתוב איך שבא לך, אבל קח בחשבון שאתה עשוי "להפסיד" קוראים.
בסדר אבל
הבעיה של המגיבים באתר הזה , שהם כל הזמן צינים ולא קוראים את התגובות ברצינות וחושבים רק על איך לקטול.
באמת קראתי את התגובה שלך ברצינות ואני מודה על ההערה .
אני מוכן לקבל אותה ולהשתדל לתקן את ההתנסחות עם סימני הפיסוק.
העירו לך על אהבתך המרובה (ושלא במקום) לשימוש בשלוש נקודות. סולוצו מדבר על נקודה אחת, כזו שמגיעה בסוף משפט.
כן ,אני חושב ששמעתי על אחת כזאת
כל הערה שמעירים לי אני לוקח ברצינות ואני משתדל לתקן את עצמי .
בסדר
אם אתה אוהב את הסרט, זכותך. אני לא אתה. לכל אחד יש טעם שונה ומגוון. אישית, אני חשבתי ש"זמוצ'י" הוא עלבון לאינטילגנציה ובכלל סרט זוועה. (ואני דווקא אוהב את נורטון, אבל בזמן האחרון יש לו קצת בעיה עם בחירת התפקידים שלו)
ניראה לי ש...
אתה לוקח את הסרטים האלה קצת יותר ברצינו. זה בכלל לא התפקיד שלהם ,סמוצ'י חייב למות לא מדבר על גזענות ,הוא משתמש שם באיזה קטע במחוק שהוא על גזענות .אבל אין זה אומר שהוא בושה לאינטילגנציה ,אני לא מבקש שתשווה אותו לסרטים רציניים .
והדוגמא של הסרט הזה לא היתה במקום מצידך ,אם היית מזכיר סרט בהקשר של גזענות כגון אמריקה X ,אז הייתי מבין אותך .כי זה סרט שמדבר על גזענות .
אבל סמוצ'י חייב למות בכלל לא מדבר על הנושא גזענות.
ולדעתי נורטון הוא אחד השחקנים היותר מחוננים שיש היום ,והאהוב ביותר עלי ,ולמרות שלאחרונה הוא בוחר סרטים 'קלילים' יותר ,אני בחיים לא ישכח לו את מועדון קרב ,אמריקה X ,השעה ה-25 ועוד …
כנראה לא הבנת אותי
אני מת על נורטון! אני חושב שהוא אחד השחקנים הטובים ביותר העובדים שיום בארה"ב וב"מועדון קרב" ו"אמריקה X" (את "השעה" לצערי לא ראץי) הוא עשה עבודה משובחת.
ובהקשר לזמוצ'י, אני יכול לפעמים לסספנד יציאות כמו אלה בסרטים טובים יותר, אבל סמוצ'י סרט איום ונורא גם בזכות עצמו, ולא רק בגלל הנושא הרגיש בו הוא עוסק.
כניראה אתה לא הבנת אותי...
סמוצ'י זה קומדיה ,ואף אחד לא משווה אותה למועדון קרב או כל סרט (טוב) אחר של נורטון ,אבל הוא לא עוסק בנוא הגזענות ,הוא משתמש שם באיזה קטע וצוחק על "סמוצ'י קרנף נאצי " ,זה לא עוסק בזה ,זה משתמש .
הנושא העיקרי של הסרט זה על הצביעות של הטלויזיה האמריקאית.
טוב.... אולי הגזמתי קצת
כשאני נזכר בסרט הזה עכשיו עוד קצת, הבנתי שאתה צודק, נושא הגזענות לא ממש מורגש בסרט ורוב הפוקוס זה על הטלוויזיה האמריקאית. אבל בכל אופן, זה לא הופך את הסרט לפחות אידיוטי ואינפנטילי ממה שהוא. ונושא הגזענות מקומו להיות, לדעתי, בסרטי דרמה כמו "אמריקה X" או "התרסקות".
וואו!
טוב,
בדרך כלל אני יותר נהנית לקרוא פה ביקורות (שתמיד איכשהו קולעות לטעם שלי…) ותגובות, אבל דווקא עכשיו החלטתי לפרסם תגובה רק כדי לציין ש"התרסקות" זה סרט מדהים!
הוא עוסק בנושא כל כך חשוב ועושה את זה בלי יותר מדי קיטש והוליוודיות….
ורק ספוילר קטן עכשיו:
אני יצאתי ממנו אחרת
שמחתי שלא הטיפו לי על גזענות באופן פלסטי ומגמתי, אל הציגו לי את הצביעות של הליברליזם.
בייחוד כשהיא מלווה בשחיתות משפטית כמו במקרה של ברנדן פרייזר.
כשליברליזם סוחט שחור ומפליל לבן כדי לזכות בקולות השחורים והשחור מסכים הוא משלם את המחיר. יש בכך צדק פיוטי שנועד לצאת כנגד הפוליטיקלי קורקט.
היום פוליטיקלי קורקט להיות לאויס פראחאן הגזען השחור.הסרט הולך בערוצים מקבילים – מצד אחד, בסצינה בלתי נשכחת על שבו הפושע מדבר על חרדת הלבן מהשחור ושנייה אחר כך הוא מאושש אותה כשהם שודדים את ריכבם.
וכמובן מצד שני סיפור הבימאי, שאשתו לועגת לו על היותו הדוד תום הנרצע. נסיונו להיות מורד נקטע דווקא ע"י ה'לבן הטוב'.
ונכון, בסצינה זו באה לידי ביטוי הגזענות מראש. ראיית כל שחור כפושע פוטנציאלי.
אני נזכר כרגע בהערתו המחכימה של טוני דנצה לבימאי על כך שהשחור בסצנה לא מדבר כמו פושע אלא באופן מעודן מדי.
איזו אמירה אירונית – לשחור המשתכנז – שנמצא בחיבוטי נפש על ה'התבוללות ' שלו.
עם כל המפגשים בין הדמויות חסרו לי בסוף צפרדעים שיפלו מהשמים ויתקנו את המצב שנקלענו אליו, או לפחות רעידת אדמה. יופי של סרט.
עוד דבר קטן
פס הקול של התרסקות מאד הזכיר את מגנוליה, גם לאורך הסרט ובעיקר בסיום.
עד כאן מגנוליה. גםם מהתרסקות מאד נהנתי
לי זה הזכיר את ''באפי''...
ינוח על משכבו בשלום
אוי ויי, מחלק מהאנשים באתר הזה שאני מכיר, שלום היה נחמד להכיר ;)
שבוע שעבר, בסינמה סיטי
ההקרנה של "התרסקות" באולם 2 מעוררת אי נוחות החל מהדקות הראשונות – אי נוחות דומה לזו שמעוררים הסרטים בערוצי הלוויין בחודשים האחרונים – הדמויות המוקרנות מתעקשות לצאת מהפריים לצדדים. כך שני השחורים שיוצאים לשדוד מופיעים עם עין אחת כל אחד, ואילו הבלש שנזעק לעזור לאימו יוצא מהתמונה ומשאיר קיר חלק ריק לצופים.
התקשרתי למחלקת התלונות של הסינמה סיטי ושאלתי איך זה יכול להיות שסרט שצולם בפורמט סינמסקופי מוקרן בפורמט צר ממנו בקולנוע שמתיימר לתת את תנאי הצפייה הטובים ביותר. הבטיחו לי שיבררו. הטלפון שהגיעה שלושה ימים מאוחר יותר לא סיפק הסבר, אלא התנצלות ופיצוי. אני מקווה שלא תחזרו על כך, אמרתי לקול בצד השני של הקו. נקווה, היא ענתה.
עכשיו צריך להתקשר ליס. נראה לי שהם שמעו כבר את התלונה הזאת בעבר. נראה לי שהם צריכים לשמוע אותה מעוד אנשים, או שדמויות ימשיכו לפעול להם מחוץ לפריים.
יש חיים בשוליים.
סרט טוב, וכבר אמרתי את דעתי כבר באיזו תגובה
אבל בלי קשר, מקרה משעשע שקרה לי:
ראיתיאת הסרט במטוס בחזרה לארץ, וחברת 'אל על', באקט משעשע מאוד לטעמי, מפאת כמה פרנואידים להיו באותה טיסה שינו את שמו של הסרט מ"התרסקות" ל"הדרדרות".
פחחחח…
החלטה מאוד חכמה
ב"אל על" באמת נזהרים מהקרנה של סרטי אסונות, בעיקר אויריים בזמן הטיסה, ולאלו בעלי פחד מטיסה, להקרין סרט בשם הזה לא יוצר אסוציאציות וורודות כל כך.
חבל רק ש"הדרדרות" רחוק מאוד מהמשמעות של crash ומהאלמנטים שהמילה מסמלת בסרט.
לרגל סקר סוף השנה, צפיתי בסרט.
אם להודות על האמת, קודם הצבעתי, ורק אח"כ צפיתי, אבל זאת רק מפני שקשה לי להאמין שהצבעתי אכן היתה משתנה.
ואחרי הצפייה, וואו. לא "וואו" של "הו, עד כמה טוב הסרט". בדיוק להפך, הוא איום למדי. ה"וואו" הוא "מה, הם באמת אהבו את הדבר הזה?".
אני אפילו לא בטוח אם המילה "סרט" מתאימה כאן. "תשדיר שירות" יהיה דבר הולם יותר. "תשדיר שירות שנמתח על קרוב לשעתיים במקום שתיים-שלוש הדקות הראויות לו" – מדוייק עד יותר. אוסף של דמויות קריקטוריסטיות בעלות מימד וחצי נעות בתבניות ברורות וקבועות מראש, כאשר מלבד נושא הסרט המוצהר, אין להן שום דבר להתהדר בו. הסרט דידקטי, צפוי, מתנשא, רפטטיבי, וקלישאתי. ואני בטוח ששכחתי כמה מילות גנאי שיתארו אותו אף הן.
תשדיר שירות?
כשצפיתי בסרט, לא הפסקתי לחפש את הלוגו של החינוכית ואת הקריין שיסביר לי כמה לא בסדר לשפוט אנשים לפי המראה שלהם.
צפיתי בו לפני כחודשיים ב-DVD, וברטרוספקטיבה בהתייחס לאוסקר,
מה שמפריע לי, זה שהבחירה שלו, כמו כל שאר המועמדויות לסרט הטוב ביותר, היו פוליטיות נטו. כבר לא צריך לעשות סרט טוב, מספיק לעשות סרט מלא חשיבות עצמית.
לא שקראש עד כדי כך גרוע כמו שחלק מכם מתארים, הוא מקבל 8/10 ביום טוב. הוא עדיין לא מספיק טוב בשביל אוסקר, מה שמעלה בי הרבה מאוד אנטגוניזם נגדו.
יצאתי ממנו בתחושה של "תפסת מרובה לא תפסת". יותר מדי דמויות, בלי איפיון, עם מניעים שטחיים בלבד, שבסך הכל מהוות קרקע לרעיון. זה מעיק. ואז באים החוכמולוגים ואומרים שהאיפיון הוא של דמות אחת בריקושטים מהדמויות שהוצגו, והדמות היא לוס אנג'לס. בולשיט.
כשהכל מתובל בדיאלוגים פסאודואינטלקטואלים כמו בדוסון קריק וקיטש לרוב, זה מוריד משמעותית מההנאה מהסרט.
ההסברים של לונג ג'ון שהסיבה שהסצנות הכי קיטשיות הן לא באמת קיטשיות כי הן לא הולכות עד הסוף עם הקיטש, לא הופכים את הסרט לפחות קיטש.
ועם כל הכבוד, המשחק של מאט דילון היה בנאלי לחלוטין. מועדות לאוסקר לא מוצדקת בעליל. כן היו לו סצנות מצויינות. לזכות הסרט הסיטואציות שנתפרו גובלות בגאונות. אבל זה לא שדילון הבריק בהן יתר על המידה, זה הסצנה שהבריקה.
סרט מדהים ועצוב.
הסרט מוכיח שיש גזענות, והכי הרבה יוצרים אותה הם הנפגעים עצמם. כל אחד בסרט סוגר מעגל אם התחיל כדמות הטוב והמיוסר בסופו של דבר יהיה הרע והמייסר. ולהפך.
כל הסיפורים האלה, מראים לנו שהגזענות היא חלק מהחיים לא משנה של מי. עולם מושלם זה לא הגיוני.
הסרט הכניס אותי לדיכאון נוראי, כאילו אין למה לשאוף, כל מה שיתחיל או יגמר יהיה רע באיזשהו שלב. כמעט כל אדם מייסר את החברה ודרך כך גם את עצמו.
כן, מגיע לו להתמודד באוסקר.
נזכרתי בסרט בעקבות ההודעה של נורטון
ושמחתי לראות דעות מנומקות לכאן ולכאן.
אני אישית לא אהבתי את הסרט. לא הייתי קורא לו אפילו כשלון גדול, אלא סתם קוריוז זניח עם אשליות גדולה. סרט דידקטי, פרימיטיבי, לא משכנע לרגע בשום רמה. עשר שעות של טלוויזיה בינונית דחוסות לתוך שעתיים של קליימקסים ומוסרי השכל.
ולגבי התיאוריה של נורטון שהסרט ממציא ז'אנר חדש: לדעתי לא, הוא נראה פחות או יותר כמו שנראו סרטי אוסקרים בשנות החמישים והשישים שחשבו שהם עוסקים בבעיות חברתיות חשובות. בדיוק כמו "התרסקות" עצמו גם במבנה וגם בנושא.
מה שפול האגיס עשה בשיעור חברה
סופסוף ראיתי את הסרט אתמול. החדשות הטובות: הבימוי, העריכה והפסקול מקוריים למדי, גם אם מעט אגרסיביים. החדשות הרעות: התסריט ועיצוב הדמויות גסים ומגושמים, שלא לומר מניפולטיביים.
קטן:
פול האגיס לא מספר לך סיפור; הוא מרביץ לך בראש עם פטיש חמש קילו.
ומכאן
אז כן, הבנו, כל דמות שנראתה לנו טובה בהתחלה תתברר כרעה אחר-כך, ולהפך; אז כן, הבנו, גם אלו שאנשים גזענים כלפיהם גזענים כלפי אנשים אחרים. אז מה? אין פה אף דמות שמתפתחת, יש רק דמויות שעושות פליפ-פלופ מוחלט; צירופי המקרים כל-כך לא מוסברים וכל-כך מיותרים שזה פשוט מעצבן; וכל הדמויות, אבל כל הדמויות, מדברות בדיוק אותו הדבר: אותו אוצר-מילים, אותה אינטונציה, אותה שזירת משפטים, אפילו אותו הומור.
פול האגיס לא עוסק באנשים. הוא עוסק ברעיונות מופשטים, שזה בסדר, ופשטניים, שזה לא, לבושים בעור אנושי.
יש תסריט ויש תסריט.
כלומר, כן, אני מסכים עם רוב מה שאמרת -או לפחות יכול להבין למה אמרת אותו- אבל לא חשבת שלפחות המונולוגים היו יפהפיים?
לא
חשבתי שדיאלוג הפתיחה (הקצר) היה יפה מאוד, אבל שאף אחד לא מדבר ככה בחיים. כל השאר נראה לי די שבלוני.
לדעתי...
פול האגיס, לא כתב רומן/סיפור והעביר לסרט, הוא פשוט חשב / דמיין בראשו רגעים דרמטיים / סוחטי דמעות בשביל אותם קטעים הוא המציא כמה דמויות (יותר מדי דמויות), נתן להם קצת שיגרה יומיומית ובום! הסצניות הנ"ל הגיעו בשרשרת… בסה"כ יצא לו סרט טוב אבל התסריט הוא לא גאוני – ממש לא, הסיום הוא דיי מעפן, במיוחד השיר המסיים, הבחור יצר סרט מהשפעות מודעות לעצמן כלומר הוא ממש יצר לקט של קטעים נבחרים מסרטי דרמה טובים (מגנוליה וכו') העריכה והפתיחה גם מושפעת מסרטים מסוימים, הוא לא יצר משהו חדש /חדיש אבל יצא סרט דיי טוב בסה"כ, לא?
* אגב, הנפילה של בולוק הייתה ממש סתמית,
והסצינה הטובה בסרט – "שעון ממש טוב", הסיום שלה ממש, לטעמי היה מעט מפליא, קצת דבילי – צירוף המקרים שרק בהוליווד יכול לקראת… ואני לא סאדיסט או שונא ילדים שלא תבינו לא נכון
תגיד, מה יש לך מ''שעון ממש טוב''?
זאת בדיחה, או שפשוט ראית את הסרט בגירסה מורדת מהאינטרנט, עם תרגום חובבים מדהים בגריעותו?
נכון, צודק.
האמת היא שראיתי ת'סרט פעמיים:
פעם בקולנוע ופעם אצל חבר במחשב… ואני תמיד מתבלבל – כנראה שהתרגום היה ממש גרוע…
סרט חזק ביותר....
סרט באמת טוב. אין לי תלונות….
מכירים את זה שאתה מגלה מה קורה בסוף קטע מתח עוד לפני שהוא מסתיים, ואז אתה מרגיש חכם? ככה הרגשתי כל הסרט….
מצוין - לא יכולתי לנסח את הביקורת שלי על הסרט טוב יותר
שאלת תם (עלק):
מה בדיוק הוא גרם לך לחשוב? גם אחרים שאהבו את הסרט מוזמנים לענות, אם יש לכם תשובה.
ולא, "יש לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלי" זאת לא תשובה.
לי אישית הוא גרם לחשוב
שגזענות היא משהו נורא בולט, מוחצן, מתבטא דרך פעולות קיצוניות, ולא כמו שחשבתי לפני, מופנם וחתרני. להבא אני אלמד להימנע מביצוע פשעים על רקע גזעני ונאומים ארוכים שמבטאים את הדעות הקדומות שלי.
זה גם גרם לי לחשוב ש"עשה את הדבר הנכון", על כל החסרונות שלו, הוא סרט די עדין ומתוחכם יחסית ל"התרסקות".
וואלה
באקבות האזכור שלך סידרתי לעצמי ערב ביתי עם "עשה את הדבר הנכון", ואכן מדובר בשיפור משמעותי. אני, מן הסתם, אוהב את "עשה את הדבר הנכון" יותר ממך, אבל בהחלט אפשר להתייחס אליו בתור תמונת המראה החיובית של "התרסקות": גם הוא עוסק בקבוצת סיפורים מצטלבים, אך הוא עושה זאת באופן לא מסורבל ואמין; גם הוא מבקר את התפיסה של גיבוריו, אבל הוא עושה זאת מבלי להתנשא ומתוך נסיון להבין את העמדה שלהם; בעיקר, הוא מנסה לפרק כמו "התרסקות" את סוגיית השנאה הגזעית, אבל בניגוד ל"התרסקות" הוא לא דידקטי, ואף שהוא סובל, אולי, מבוטות פוליטית מוגזמת, הוא לא נגרר לפופוליזם זול ואמירות שטחיות.
אה, לא
זה לא שאני לא אוהב את "עשה את הדבר הנכון". פשוט בגלל שהוא כל כך שנוא באתר, ניסיתי לסייג את החיבה שלי אליו כמה שיותר.
מעניין,
דווקא חיפשתי עליו דיונים באתר ולא ממש מצאתי. יש לך לינק לאחד טוב?
מעניין,
האמת היא שזה פחות תגובות ממה שאני זוכר, אבל תבדוק תחת הביקורת של "השעה ה-25". יש שם אחת של רז ואחת של בוג'י.
התרסקות..אשכרה
הסרט הזה היה יכול להיעשות לפני 10 שנים וזה לא היה משנה לאף אחד (טוב, אולי רק אם נתעלם מהאזכור המשני לחוק שיצא לאחרונה בארה"ב).
הנושא לא חדש, לא מקומי, לא עושה לי את זה כמו פעם.
נמאס כבר מהסרטים המתחכמים לכאורה האלה. אתה הולך לצפות בסרט, אתה נכנס למבוך. זמן במבוך, דמויות במבוך, סיפורים מתנגשים במבוך.
בשבילי זה כבר לא מבוך. די, מיצינו, עכשיו עברנו לגרסה הזולה של "חבר בין המספרים ותקבל חיה טרופית נדירה". במקרה הרע, חבר בין המספרים ותקבל סרט עם עלילה זולה, משחק בינוני, מסר שחוק, אבל חזק מספיק (המסר) בשביל להאפיל על העלילה, הצילום והעריכה.
אם לסרט היה מסר פחות חזק (להמונים), הייתה מתקבלת פה קטסטרופה.
דרך אגב, לאן נעלמו היהודים? יהודים ב"התרסקות" היו מוצאים חן בעיניי יותר מהיהודים ב"האיש שבפנים".
חבל.
סליחה, אבל אתה מזכיר לי את שניצקליין.
אממ.. אם באמת בא לך לעורר פה איזה דיון משמעותי, אולי כדאי שבמקום לשפוך ערימות של רוע על הסרט, תסביר את עמדתך?
כלומר, מה כבר יכול להיות "בינוני" בצילום של כבישים ואנשים? מי לדעתך משחק בינוני? והאם זה שבעיית הגזענות היא לא בעיה חדשה זו אכן סיבה לפסול סרט? כי אם כן, אתה יכול לפסול בערך 90% מהסרטים שנעשו אי פעם.
לא, אין לי כוונה
"לעורר פה איזה דיון משמעותי"
נילסי=היא. ולא הוא.
וזכרו ילדים,
התרסקות- התנגשות-חזיתית
מכירים את הבדיחה הזאת :"צ'יינה מן, ניגר, וויט ביץ', עוזרת בית מקסיקנית ופרסי שדומה לבן לאדן גרים ב L.A מה קורה? "התנגשות חזיתית. יופייה של אמריקה מורכב מתערובת מאוד מיוחדת של אנשים ,שונים, מהגרים ותיקים מאוד וחדשים מלאומים שונים ואני אמנע לומר מגזעים שונים מפני שבעצם המילה גזע יש גזענות וגזענות טבועה בכולנו אם נרצה או לא נרצה. ובזה עוסק הסרט היפיפה CRASH שאני הייתי מתרגמת התנגשות גם בעיקר מכיוון שברקע עומד אסון התאומים ,אחת הטראומות הגדולות ביותר שספגה כרית הספוג הרכה ארצות הברית והיא לא שוכחת ולא סולחת ,כפי שניתן לראות בסרט כשהפרסי מגיע לחנות אקדחים לקנות אקדח להגנה אישית ובעל החנות לא רוצה למכור לו אקדח באומרו ש "אתם הבן לאדנים ,הערבים כולכם אותו דבר" בן לאדן לא פרסי ככל הידוע לי אבל כנראה שכולנו "הערבים" אותו דבר.
התנגשות המטוסים במגדלי התאומים בעיר הכי קוסמופוליטית יש שיאמרו סובלנית ויש שיאמרו קוסמופוליטיקליקורקט. אני מתחברת לשתי האימרות לחלוטין. שאולי הכי מסמלת רב לאומיות באמריקה למרות שכפי שידוע וניתן לראות בסרט, לוס אנג'לס היא רב לאומית לא פחות. התנגשות המטוסים בתאומים הביאה למותם של עשרות אלפים בלי הבדלי צבע,מין או דת על רקע הטרור שהוא הביטוי הקשה והנורא ביותר של גזענות לשמה במובן הכי רחב שלה. ולכולם היה גורל משותף כמו גם בסרט העוסק בפסיפס האנושי המרתק הקרוי אמריקה ושוזר מספר סיפורים שונים, שמתחת לכולם עומדת הגזענות וסופם התנגשות .עומד לי על קצה הלשון לדבר ולנתח כל סיפור וסיפור מרתק ויפה בפני עצמו אבל אני אשאיר בידכם את התענוג לצפות ולחשוב, בסרט לא תמיד ההתנגשות גורמת למשהו שלילי למרות ועם הטראומה מההתנגשויות בסרט יוצאים לפעמים גם דברים טובים "בכל רע ונורא יש גם טיפה טוב" אפילו אם זו רק הבנה ואפילו אם לא. בסוף קורה מה שצריך לקרות ומה שמגיע לכל אחד.
לכל אחד קורה מה שמגיע לו היא אמירה קשה ומורכבת אבל הסרט שלא בורח מהיותו אמריקאי ולעיתים דביק אבל כל כך מרגש בעת ובעונה אחת מתמודד אם האמירה הזאת בצורה מרתקת . לכל מי שמסתייג אולי בדרך כלל מסרטים אמריקאים בגלל הדביקות הידועה הזאת יבין , בסיום הסרט שבסרט הזה זה כל כך מתאים כי זה שם ומה שרואים בסרטים האמריקאים זה בעצם מראה של החברה האמריקאית שגם היא עם כל הכאב ההתנגשות הרוע מלאה גם בתמימות, תמימות ודביקות שאולי משתנה ואולי לעולם לא. שהיא לעיתים מופלאה ומרגשת .
מזמן לא התנגשתי בסרט כזה. מזמן לא התרגשתי ככה התמלאתי בהמון למרות שאני לא אמריקאית רק שהנושאים האלה הם כל כך אוניברסליים ועם זאת כל כך אמריקאים שזה מרגש ומרתק בעת ובעונה אחת.
זאת אמריקה רבותיי, זאת ישראל רבותיי, הזדמנות מרתקת להסתכל לאמריקה בלבן או בשחור של העין מה שנשמע לכם הכי לא פוליטקלי קורקט . ובו בעת להסתכל לעצמכם בעיניים "אמצעי עזר מקובל :מראה, מראה שעל הקיר בבית הקולנוע.
התנגשות נעימה!!
אמממ, לא בדיוק.
לא שאני מעונין להתמודד עם הטיעון האידיאולוגי שלך, אבל "התנגשות המטוסים בתאומים הביאה למותם של עשרות אלפים בלי הבדלי צבע,מין או דת על רקע הטרור שהוא הביטוי הקשה והנורא ביותר של גזענות לשמה במובן הכי רחב שלה" היא הצהרה ששני חלקיה שגויים במידה שווה. ראשית, כי בהתנגשות במגדלי התאומים נהרגו 2752 איש. שנית, כי הם לא היו מכל צבע, מין ודת (לא במידה שווה, בכל מקרה), ושלישית, כי טרור אינו גזעני יותר באופן אינהרנטי מכל סוג אחר של אלימות.
ומן הסתם,
אני בטוח שהם מודעים לזה. בכל זאת הוליווד, נדמה לי שהם יודעים על מזג האוויר בעיר שלהם.
ותקן אותי אם אני טועה, אבל אני חושב שיש איזו התייחסות בסרט לזה שהשלג הוא דבר מאוד חריג.
השלג שם לא חריג. הוא פשוט לא קיים.
הכוונה שלי היתה,
שהוא חריג בגלל שזה אף פעם לא קרה קודם, ושלדעתי יש התייחסות כלשהי לזה גם בסרט.
ואלוהים, זה סרט. זה שזה עוד לא קרה אף פעם לא אומר שלא יכול להיות איזה חורף מאוד קשה שירד בו שלג בלוס אנג'לס. אם ירד פעם שלג בנתניה, אני בטוח שגם בלוס אנג'לס יכול בתנאים קשים מספיק.
אם ירד שלג באל איי זה יהיה אירוע היסטורי. בסרט זה סתם חריג.
אוקיי, הנקודה כבר הובנה. אף אחד לא מתווכח איתך על זה.
קוראים לזה סימבולוגיה
והמטרה בשלג בסרט היא לא לתעד אירועים אמיתיים שקרו/יקרו אלא לסמל פן מסויים במצבן של הדמויות. אם תשים לב יש קטע שבו חושבים שיורד שלג – ואז מתברר שזה האפר מהמדורה – אלו משחקים של קור וחום שמטרתן להעביר נקודה מסויימת, שהיא סמל למציאות, לא המציאות עצמה.
אני מסכים לחלוטין עם הביקורת
הסרט נתן לנו תמונת מצב של מה קורה בארה"ב, והצליח בצורה יוצאת מן הכלל לא לגרום לזה להראות כמו הרצאה או נסיון לחנך אותנו.
סרט רגיל היה גומר הכל בטרגדיה כדי להגיד לנו: "תסתכלו על עצמכם" ולתת לנו פליק בטוסיק, בעוד התרסקות לגמרי לא עושה את זה, לפחות לא ברוב המקרים.
זאת אחת מהגדולות של הסרט. חלק מהסופים טובים, חלק לא, חלק סגורים, חלא לא, וכמעט ואין קלישאות בסרט הזה – עד כדי כך שכמעט כל סצינות הסיום הפתיעו אותי מאד עד כדי ריגוש. כל פעם כשחשבתי שאני יודע מה הולך לקרות – בעוקבי אחר הנסיון רב השנים שלי בקלישאות הוליוודיות – קרה בדיוק ההפך ממה שציפיתי – בד"כ לטובה.
דמויות שלא חשבתי שיהיה לי אכפת מהן בתחילת הסרט, וחשבתי שאני יודע מבדיוק מה הן ומי הן, גרמו לי להתרגש לקראת סופו.
לשם שינוי – אני חושב שלסרט הזה באמת ובתמים הגיע אוסקר.
הוא מתעסק בנושא מאד חשוב ומאד יומיומי ועושה את זה בצורה נהדרת, וכל זה בלי לשחק בקלף של רגשות האשם – כי אנשים לא אוהבים שמטיפים להם, בד"כ.
ד"א – גם הפסקול היה נהדר. במיוחד בסצינות האחרונות.
גם אני לא אוהב שמטיפים לי
ולכן שנאתי כל דקה מהסרט הזה.
קשה ללמוד דברים
כשלא מקשיבים לכל מה שלא נעים לשמוע.
הם מטיפים מסיבה מאוד מוצדקת. מהסיבה הזאת התרגשתי באופן אישי מכל דקה בסרט הזה.
אני מדבר על הסגנון.
הטפה היא אחת הדרכים הרעות ביותר לגרום לאנשים להאזין לך, כי היא חד-צדדית, מתנשאת ו(לרוב) שטחית. גם מבחינת אמינות וגם מבחינה פסיכולוגית, הטפה לא עובדת: מבחינת אמינות, בגלל שהמציאות מורכבת והטפה (או הסרט הזה) לא; מבחינה פסיכולוגית, כי הטפה גורמת לך לרצות לעשות הכל חוץ מלהמשיך להקשיב לנודניק הצדקן שמולך (במקרה זה, התסריטאי והמבאי).
אני לא אומר שהמסרים של הסרט לא חשובים (למרות שאני כן אומר שאין בהם שבריר של מקוריות) – אלא שהם מוצגים בצורה הגרועה ביותר האפשרית.
תודה על ההסבר.
אתה צודק, אבל לי הסרט דווקא לא גרם להרגיש ככה.
''סרט דוקומנטרי במסווה של סרט דרמה''?
סרט רע?
לא הייתי אומר שהדמויות לא משכנעות, אותי בכל אופן רובן שיכנעו (חוץ מבולוק וכ'ו).
אני לא מבין למה דקומנטרי, כניראה שאם אתה לא נהנה מהז'אנר הזה לא היית צריך לראות את הסרט מהתחלה.
זה נכון שלמוח קל יותר לעבוד עם תבניות מחשבה קבועות, אבל למה דווקא עם סטריאוטיפים ולא, נגיד, עם האמונה שלכל הנשים יש חיבה לפודינג בצבע סגול? כי סטריאוטיפים חוסכים זמן באינטראקציות חברתיות – אין לך זמן לאסוף מידע על כל מי שאתה פוגש איתו, אז אתה עובד עם הכללות שיש עליהן קונצנזוס חברתי, ולרוב, גם בסיס עובדתי כלשהו.
כמובן שסטריאוטיפים גם מייצרים מצבים חברתיים ולא רק מייצגים אותם, אבל זה כבר סיפור אחר.
כן, כמובן, אני מסכימה שיש להם בסיס עובדתי כלשהו, רק שהם מוגזמות ומכלילות יתר על המידה. ויש להם כמה פונקציות כמו שאמרת גם לעזור במצבים חברתיים.
גם האמונה שלכל הנשים יש חיבה לפודינג בצבע סגול היא סטראוטיפ, רק סטראוטיפ שלא כ"כ קיים.