דו"ח קופות שבורות – 16.8.2009

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 17 באוגוסט 2009Posted in: חדשות

סיפורו של 'מחוז 9' התחיל ב-2005, כשמיקרוסופט שיווקה באגרסיביות את זכויות ההסרטה לסדרת משחקי הוידאו הסופר-פופולרית שלה, 'Halo'. פיטר ג'קסון קיבל לידיו את הזכויות בסופו של דבר, והשמחה היתה רבה. סוף סוף משחק מחשב שיקבל עיבוד כמו שצריך, של במאי שאפשר לסמוך עליו שהוא יודע לעשות אפוסים פנטסטיים בתקציב ענק. אלא שאז התברר שההוביט מניו זילנד לא מתכוון לביים את הסרט בעצמו – רק להפיק אותו. את הבימוי הוא הפקיד בידי אחד, ניל בלומקאפ, שהפילמוגרפיה שלו – בכל הנוגע לסרטים ארוכים, לפחות – מסתכמת באפס עגול. היה צריך להתאמץ כדי לגלות שהבלומקאפ הזה הוא במאי של כמה פרסומות מרשימות מאוד, ביניהן הפרסומת המפורסמת של הרובוטריק הרוקד של סיטרואן. חוץ מזה הוא יצר כמה סרטי מד"ב קצרים, כמו 'Alive in Joburg' הכאילו-תעודי שמספר על חייזרים שחיים בינינו. אוקיי, אז הילד יודע לעשות רובוטים רוקדים ממש יפה, אבל סרט? ארוך? עם אפקטים ותקציב עצום? לא קצת קפצנו מעל לפופיק? האולפנים שהיו אמורים לספק ל'היילו' את התקציב קיבלו רגליים קרות וחתכו. עוד סרט נכנס לרשימה המכובדת של הסרטים המעניינים ביותר שלעולם לא יופקו.

אבל כאן הסיפור לא נגמר. ג'קסון ובלומקאפ, מתברר, התיידדו ולא רצו להיפרד כל כך מהר, גם לא קולנועית. תקציב ענק כבר לא היה להם, אז הם החליטו לעשות משהו אחר: להפיק עצמאית סרט מד"ב בתקציב זעיר יחסית (30 מיליון דולר), שיהיה מבוסס על הסרט הקצר 'חי ביוהנסבורג'. רובוטים וחייזרים יהיו, אבל שחקנים מפורסמים לא, וגם לא מותגים יוקרתיים של משחקי מחשב, כך שג'קסון (כמפיק) ובלומקאפ (כבמאי) יכלו לעשות מה שבא להם. לסרט שהם עשו קוראים 'District 9', והוא מספר, בסגנון כמו-תעודי, על חייזרים שחיים בשכונות עוני בדרום אפריקה.

למרות השמות המסקרנים שקשורים בו, אף אחד לא ממש שמע על הסרט הזה עד לפני כמה חודשים. אם הייתם עושים סקר בתחילת השנה, או אפילו בתחילת הקיץ, על הסרט המצופה ביותר (והיי, עשינו), הסרט הזה אפילו לא היה מוזכר. אבל אז התחיל פרסום חכם – שלטי "ספסל לבני אדם בלבד" ו"אין כניסה לחייזרים", וסרטונים ויראליים מוזרים – והציבור התחיל לשים לב שזה קיים. עדיין, הסרט היה יכול להיות סתם 'נחשים על מטוס', עד קומיק-קון, שבו התחילו להגיע הביקורות – ודבר כזה לא רואים כל יום. 'District 9' קיבל תארים של "קלאסיקה מיידית", "מלא אקשן ואינטליגנטי" ו"אחד מסרטי המד"ב הטובים ביותר אי פעם" (בשביל ההגינות, ההתלהבות סביבו לא לגמרי אוניברסלית. יש גם תגובות של "בסדר" ו"לא כזה מקורי כמו שהוא חושב את עצמו").

למרות הכל, מבחינה קופתית לסרט לא היה צ'אנס להתחרות במגרש של הגדולים באמת. זאת לא העונה, וזה לא התקציב, וזאת לא ההפצה, והוא לא נשען על שום פרנצ'ייז או אפילו שחקן מפורסם אחד, ולא מיועד לילדים. בהתחשב בכל התנאים האלה, העובדה שהסרט השיג סופ"ש ראשון של 37 מיליון דולר (כלומר, כיסה את התקציב שלו בתוך שלושה ימים) היא ניצחון גדול. אם עכשיו ניל בלומקאפ ירצה פתאום לחזור ולביים את 'היילו' (והוא לא רוצה) סביר שהוא ייתקל בהרבה פחות התנגדות.

במקום השני נמצא 'כח המחץ', אחרי נפילה תלולה של כמעט 60 אחוזים, ובשלישי, עוד סרט חדש עם נגיעות מד"ביות: 'אשתו של הנוסע בזמן', לפי רב המכר של אודרי ניפנגר. אריק באנה הוא הנוסע בזמן – אחד שסובל מפגם גנטי שגורם לו להופיע בלי אזהרה בנקודות אקראיות בעבר או בעתיד הקרובים – ורייצ'ל מקאדמס השחיפית להחליא היא אשתו. הבמאי הוא רוברט שוונטקה, שעשה את 'הטיסה' עם ג'ודי פוסטר. הביקורות היו הרבה פחות אוהדות לסרט הזה: קוראים לו סכריני ושטחי, אבל מעריצי הספר, מקאדמס ובאנה הביאו אותו לפתיחה סבירה של 19 מיליון דולר.

שתי קומדיות יצאו השבוע, ונעלמו. 'The Goods: Live Hard, Sell Hard', עם ג'רמי פיבן ('הפמליה'), נכנס למקום השישי עם 5 מיליון דולר; 'Bandslam', סרט טינאייג'רים מז'אנר בוא-נקים-להקה, לא הגיע אפילו לזה, ונתקע במקום ה-13 עם 2.2 מיליון דולר. אלה מסוג הדברים שצפוי שיקרו בסוף אוגוסט, הקצה הלא אופנתי של הקיץ; הסרטים שכן מצליחים הם יוצאי הדופן.

'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' נמצא במקום השביעי השבוע, עניין סטנדרטי ולא ראוי לציון אלמלא דבר אחד – ההכנסות שלו בכל העולם הגיעו השבוע ל-826 מיליון דולר, ובכך הוא עקף את 'רובוטריקים: הנקמה' והפך לסרט המצליח של השנה בעולם, עד להודעה חדשה. בארה"ב לבדה, 'רובוטריקים' עדיין מוביל בענק.

בכל מה שאינו אמריקאי, אנחנו לעתים קרובות מקדימים את ארה"ב, וכך זה בנוגע ל'פוניו על הצוק ליד הים': שנה אחרי שיצא ביפן וכמה שבועות אחרי שהתחילו הקרנותיו אצלנו, הסרט הגיע לאמריקה, שם הוא נקרא סתם 'פוניו'. כמו כל הסרטים של מיאזאקי, 'פוניו' לא צריך את אמריקה כדי להיות שובר-קופות: הוא כבר הכניס 164 מיליון דולר ביפן בלבד בשנה שעברה (אם כי לא שבר את שיאי הקופה של כמה מהסרטים הקודמים של מיאזאקי, כולל 'המסע המופלא', הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים ביפן). כמו כל הסרטים של מיאזאקי, ההפצה של 'פוניו' בארה"ב לא גדולה. הוא הוצג בקצת פחות מאלף בתי קולנוע – ההפצה האמריקאית הגדולה ביותר לסרטיו של מיאזאקי עד כה – והכניס 3.5 מיליון דולר. לא רע בהתחשב בכך ש'המסע המופלא', עם האוסקר והכל, הגיע בארה"ב להכנסות כוללות של 10 מיליון דולר בלבד.

'(500) יום של סאמר' נצמד גם לתחתית העשיריה, ואלה חדשות טובות ורעות; מצד אחד, בשביל סרט זעיר מסוגו, כל שבוע בעשיריה הגדולה הוא הישג; מצד שני, העובדה שהכנסות הסרט ירדו השבוע (גם אם לא בהרבה), בעוד הפצתו התרחבה, היא לא סימן טוב לאלה המצפים לו עתיד של פריצה למיינסטרים.

בשבוע הבא: טרנטינו. 'ממזרים חסרי כבוד' שלו יוצא למסע חיסול נאצים, וגם סרט הילדים של רוברט רודריגז 'Shorts', והקומדיה 'Post Grad' עם אלכסיס בלדל-גילמור.

הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.

1. District 9 – 37.0 (37.0)
2. G.I. Joe: The Rise of Cobra – 22.5 (98.7)
3. The Time Traveler's Wife – 19.2 (19.2)
4. Julie and Julia – 12.4 (43.6)
5. G-Force – 6.9 (99.0)
6. The Goods: Live Hard, Sell Hard – 5.3 (5.3)
7. Harry Potter and the Half-Blood Prince – 5.1 (283.9)
8. The Ugly Truth – 4.5 (77.5)
9. Ponyo – 3.5 (3.5)
10. (500) Days of Summer – 3.0 (18.0)
תגיות: