במקור: Live Free or Die Hard
במאי: לן וייסמן
תסריט: מארק בומבאק, דייויד מרקוני
שחקנים: ברוס וויליס, ג'סטין לונג, טימותי אוליפנט, מגי קיו, קווין סמית
סדרת מת לחיות מבוססת על מתכון פשוט למדי: קחו אחד ברוס וויליס בתפקיד שוטר ניו יורקי קשוח, הוסיפו שותף לצרה שיקשיב לקיטורים ולבדיחות שלו ויהווה הפוגה קומית לעת מצוא, ביזקו בנדיבות טרוריסטים פסיכופטים, ואל תשכחו הרבה הומור ציני יבש. ג'ון מקליין מצליח תמיד להיקלע ללב מגה פיגוע שרק הוא יכול לסכל, כיוון שכולם סביבו חסרי אונים לחלוטין.
לכאורה, מת לחיות 4.0 דבק בנוסחה הזו באדיקות. אבל בעוד ג'ון מקליין של פעם הגביל את עצמו להצלת בניין משרדים, נמל תעופה או עיר גדולה, במקרה הגרוע, ג'ון מקליין של שנות האלפיים כבר חייב להציל מהרס מוחלט את ארצות הברית כולה, לא פחות.
מקליין (הידוע גם בכינויו ברוס וויליס), בוגר-יותר-אפל-יותר, כבר לא גרוש טרי. הרבה שנים עברו עליו מאז פגשנו אותו לאחרונה. הילדים שלו גדולים והולי, האקסית, כמעט ולא מוזכרת. הוא עדיין שוטר ניו-יורקי, אבל די בכיר, והוא אולי לא יודע את זה, אבל למען האמת הוא מתחיל להיות קצת זקן מדי לכל החרא הזה. כשהאקרים פורצים למחשבי היחידה ללוחמה בהאקרים של ארצות הברית, שולחים אותו לאסוף איזה האקר מקומי (ג'אסטין לונג), ולהסיע אותו לוושינגטון לחקירה. ככה, משימה פשוטה כזו, טובה לחברים מהבולשת. כמה שניות אחר כך, הוא כבר בליבה של קונספירציה טרוריסטית אימתנית להרוס את העם, האומה, וכל מה שעובד באמצעות מחשבים. מאט, האקר המחמד שאיתו, אמון על ההפוגה הקומית.
הסרט הוא, למעשה, רצף של סצינות אקשן מהירות ורועשות, עם עצירות זריזות לזרוק כמה מונחים מעולם המחשבים. רצינו אקשן? אקשן נקבל. כל עוד אתם זוכרים לכבות את המוח בכניסה, האקשן בסרט מהמם. פיצוצים, יריות, מכות, אנשים ומכוניות שמתעופפים באוויר וקולות חבטה מספקים כשהם פוגעים שוב בקרקע, הם כל מה שלב חובבת אקשן מצויה יכול לחפוץ בו. בסצינה מסוימת מישהו נתקע במכונית, מתעופף באוויר, ונוחת (בצליל החבטה הכי מוצלח ששמעתי בסרט כלשהו, אי פעם. ההקפדה על הפרטים מורגשת בהחלט) על פח אשפה. ואז הוא קם ומסתכל מסביב, כאילו כלום. בסצינה אחרת, מקליין ומאט יוצאים ממכונית רגע אחרי תאונת דרכים – ומכונית מתעופפת לכיוונם ונופלת עליהם.
הפיצוצים, ההתנגשויות, האנשים והמכוניות שמתעופפים באוויר, כל אלה הם לא רק גדולים ובוערים, הם גם מגיעים בזה אחר זה, במהירות מסחררת, בלי לעצור אפילו כדי לנשום. ככה אני אוהבת את הסרטים שלי. רוצה עוד!
מצד שני, הסרט מופרך לחלוטין, במידה שמעטים הסרטים שמגיעים אליה, וממש נדרש מאמץ מנטלי אקטיבי כדי להתעלם מזה. בעולם של 'מת לחיות 4.0', כשזורקים מכונית על קיר בטון – קיר הבטון מתפורר והמכונית ויושביה סופגים נזקים קלים בלבד; האקר מיומן מספיק יכול לפרוץ לרשת לוויינים בשניות אפילו עם מחשב כף יד, ותנו לג'ון מקליין איזו כפית או משהו והוא כבר יוריד כל דבר שיזרקו עליו, ממכוניות ועד מטוסי קרב (נדמה לפעמים שהתסריטאי התלהב יותר מדי מהעובדות על צ'אק נוריס). ברמת התסריט, כשמדי פעם הסרט בכל זאת עוצר לרגע להעביר רעיון או לנהל דיאלוג, הוא מתעקש לעשות את זה בקלישאיות ומלודרמה ("אוי לא! רק לא הוא!" ו"להיות גיבור זה להתגרש ולאכול הרבה ארוחות בודדות לבד" הם ציטוטים מדויקים למדי).
מקליין הוא כבר לא השוטר הפשוט שלא מתעסק בשטויות. ג'ון הפך עם השנים מאדם אמיתי, שנפצע אם פוצעים אותו, לתואם-סופרמן, שאמנם מדמם מפעם לפעם ויודע לגנוח מכאב בחינניות, אבל לא נותן לזה להפריע לו לקפוץ ממכוניות נוסעות, להתפוצץ, ליפול ארבע חמש קומות, ולצאת מזה עם צליעה סמלית. הוא גם הרבה פחות מעניין: בעוד שבסרטים הקודמים חייו של מקליין היו מתוסבכים והוסיפו קצת עניין לעלילה, עכשיו אין בו הרבה מעבר לגיבור האקשן הסטנדרטי. נו, אז רבת עם הבת שלך ואתה בודד. חבל שלא באמת אכפת לנו.
בעיה אחרת של הסרט היא שהבאד גאי המרכזי (טימותי אוליפאנט) עלוב – הוא לא באמת נראה פסיכי או מסוכן, והצורך העז שלו בהריסת התשתיות של ארצות הברית נורא סתמי. הסברי הפסיכולוגיה בגרוש שהסרט מספק למניעים שלו ממש לא משכנעים. איפה אלאן ריקמן של הסרט הראשון, שלא היה קשה להאמין שיתקע למישהו כדור בראש סתם ככה, בשביל הכיף? הרעים היום, מה לעשות, פשוט משעממים יותר, גם אם הם יכולים לבטל את הרמזורים והבורסה בהינף מקלדת.
דבר אחד שהסרט כן הצליח לשמר זה מעט מההומור, והוא אף מתובל במודעות עצמית חביבה, עם קריצות לסרטים הקודמים (למשל במשחק עם שמות המשפחה ג'נרו-מקליין, שעמד במרכז 'מת לחיות' המקורי). ברוס וויליס, כמו ג'ון מקליין, הזדקן. כשהוא פצוע ומלא דם, הוא עוצר לציין, "סקסי, לא?" – אבל הוא כבר באמת לא כזה תאווה לעיניים. מצד שני, ג'ון מקליין, למרות שאיבד הרבה מהחן שאיפיין אותו בעבר, שומר על הקסם המקלייני הישן – זורק בדיחות יבשות כשמנסים להרוג אותו, מדמם הרבה ולמרות הכל ממשיך כמו השפן של אנרג'ייזר ונוטה לריב עם הרעים באמצעות מכשירי קשר. ג'אסטין לונג, ההאקר שלצידו, חמוווד בחית הידיעה, ומקסים לחלוטין בתור הפוגה קומית – כזה שלא ממש יודע מה רוצים ממנו ואיך להתמודד עם כל מה שנפל עליו, אבל משתדל.
למרות כל חסרונותיו של 'מת לחיות 4.0', אין בו בעיות מהסוג שצופה אקשן מיומן לא יכול להדחיק, וגם אם הסרט גרם לי למלמל "נו, באמת" מספר חריג של פעמים, רוב סצינות האקשן פיצו על הנו-באמתיות שלהן בהרבה אש, תימרות עשן, והרבה, אבל הרבה, יריות. אז כן, הסרט מרגיש, לפרקים, כאילו לקחו סתם איזה תסריט אקשן אקראי והלבישו עליו את סדרת 'מת לחיות'. אבל ברוס וויליס בכל זאת כריזמטי, ויש משהו בלראות את ג'ון מקליין, כולו מדמם ונגד כל הסיכויים, עצבני והולך לכסח מישהו. וגם אם בהחלט עדיף לעשות את זה מול עותק של 'מת לחיות' המקורי בבית, לצפות ב'מת לחיות' הרביעי בקולנוע זה עדיין כיף. כל הפגמים בעולם לא ייקחו ממני את זה.
- האתר הרשמי
- מאמר ההשראה לסרט
- ג'סטין לונג הוא מאק
- איך להיות האקר
אבל השאלה הגדולה ביותר עוד לא נענתה:
'יפא-קאייא-מאדרפאקר!' – יש או אין בסרט (בהנחה שזה לא נחשב ספוילר)?
מישהו אמר ייפיקאייאי מאדרפאקר?
http://www.youtube.com/watch?v=OTyw6cq86kY
כתבה מספר 3598
ובאותו נושא
האם מקליין מעשן ב"מת לחיות 4"?
אין לי מושג אם יש מדיניות עישון ב PG13, אבל היום פחות נהוג שמישהו מהגוד גאייז מעשן.
או כמו שהסבירו ב"תודה שעישנתם", היום בסרטים הוליוודים מעשנים רק VARNs:
ומישהו צריך לעזור לי עם ה N האחרונה (אא"כ טעיתי בציטוט).
ובאותו נושא
אופס, קצת בילגנתי את הציטוט.
זה היה RAVs:
ככל הזכור לי,
בסרט הראשון הוא לא עישן. אבל אולי אני טועה.
אין מה לדאוג מהשחתת הנוער
במקרה עשיתי עכשיו מרתון של מת לחיות 1,2,3.
מקליין באמת עישן בכולם.
בראשון הוא עישן רק קצת, אחרי שהוא הרג את אחד הרעים ולקח לו את הסיגריות.
בשני הוא עישן חופשי בשדה התעופה (היום יש תקנות נגד זה, אז זה לא היה יכול לקרות).
בשלישי הוא עישן מעט כי הוא היה עסוק בלהתרוצץ, אבל בתור בונוס הוא היה אלכוהוליסט.
(או צעד אחד לפני שהוא נהיה אלכוהוליסט, כמו שהוא הגדיר את זה)
בשנות השמונים והתשעים הגיבור היה מעשן וזה היה לגיטימי כי זה היה cool.
היום זה הרבה פחות מקובל.
טוב, אני כבר אראה את הסרט ואגלה בעצמי אם הוא מעשן או לא.
אני דווקא בטוחה שהוא עישן,
מהסיבה הפשוטה שהאימג' הקולנועי הראשון שעולה לי אסוציאטיבית ל"עישון" הוא ברוס וויליס מעשן. עד היום אני מושכת יד לחפיסת הסיגריות כשהוא מדליק אחת.
נכון, זה נורא לא חינוכי, וזו הוכחה סובייקטיבית בנוגע להשפעת העישון בקולנוע על בני נוער, אבל אף אחד לא מעשן בצורה עסיסית כמו וויליס.
זה פשוט סרט מהנה.
קודם כל, כן, הוא מופרך לחלוטין.
אז הוא כלכך מהנה, שזה פשוט לא מפריע, ושימותו המנטפקים.
סרט אקשן טהור, כמו שלא עושים סרטי אקשן כבר הרבה זמן, ויש בו כמה ממשפטי המחץ היותר מעולים ששמעתי.
אוהב את סדרת "מת לחיות", אוהב את ברוס וויליס, ואוהב את הסרט הזה.
אחלה ביקורת
הבעת את תחושותיי המדוייקות מהסרט. כיף גדול, הרבה דברים מתפוצצים, ולא כלי תחבורה אחד שלא נכנס לקפא"פ בצורה כזו או אחרת. ברוס וויליס יצא גבר, והגיק (מדודג'בול, נכון?) אכן חמוד בצורה השמורה לארנבונים וסוסי פוני למודי-מחשבים.
מסכים עם הכתוב
למרות חוסר היגיון מוחלט בחלקים מסויימים של הסרט, ממש נהנתי. האם ג'ון מקליין הוא צ'אק נוריס החדש?
ואהבתי את האזכור לנשק קטלני :)
ודרך אגב, אף מילה על קווין סמית'?
אם הוא היה בגיל שבו הוא עכשיו
בעידן המערבונים, הוא יכל להיות קלינט איסטווד.
אבל אני סתם מעריץ אותו, אז אני בטח מגזים.
אין סינק?
לא שמתי לב לשום בעיה כזאת, ובכלל לא סביר שבסרט הוליוודי גדול כזה תהיה קיימת בעיה כזאת. קרוב לוודאי שמדובר בבעיה טכנית בקולנוע שבו ראית את הסרט (למרות שאני לא יודע איך או למה בדיוק זה יכול לקרות).
לא, לא. סמוך עלי
זה בעריכה.
בחצי מהדיאלוגים רואים בקלוז אפ את הדמות מדברת וכשיוצאים ללונג שוט הטקסט עדיין מהקלוז אפ, אבל לא מתאים. כאילו היה חסר להם חומר לעריכה.
גם אני חשבתי שזו טעות טכנית של ההקרנה בשנייה הראשונה, אבל זה לא זה.
לא, לא. סמוך עלי
אמת, אין סינק. ראיתי את הסרט לפני יומיים בלונדון, גם שם היתה אותה הבעיה.
נדמה לי שגם אני שמתי לב לזה.
במיוחד בסצינה שמקליין ופארל נמצאים בסימטה ומדברים על מה הוא היה עושה במקומם. רואים אותם מהצד, ואז לונג שוט עם שני אנשים שעוברים ליד הסימטה, ואז צילום מוזר מעל הכתף של ברוס, והדיאלוג נשמע כל הזמן אותו הדבר. קשה קצת להסביר, אבל זה הרגיש לי ממש מוזר והוציא אותי קצת מהאווירה של הסרט.
נכון. גם אני קלטתי משהו כזה.
בסצנה שמקליין והבחור מדברים, ועוברים לחילופין בין תמונת קלוז אפ על מתיו, ובין תמונה של מקליין ומתיו ברקע. יש הרגשה שמתיו לא עומד באותו מקום כל פעם, והעריכה שם נראית חפיפניקית לחלוטין, כולל הסינק.
סינק הוא לא בעיה של צילומים
הוא מקסימום בעיה של עריכה (מה שלא סביר בסרט שכזה), ובמקרה השכיח יותר- בעיה של מקרין שנרדם בחדר ההקרנה… וכאלו יש הרבה יותר מדי…
לא בהכרח
יכול להיות שהתכנון של הצילומים היה לקוי ולא היה כיסוי לכל הטקסט מכל הזויות ההכרחיות ואז הם היו חייבים למשל להכניס את הלונג שבו הם לא אומרים את אותו הדבר ולקוות שאף אחד לא ישים לב.
כמובן שכל זה קצת מוזר בהוליווד בה עושים מינימום ADR ובדרך כלל עושים צילומי השלמה אם הבעיה קשה יותר.
יכול להיות שהעורך זוועה, מה שלא נראה לי נכון. צריך לזכור שכמעט תמיד אנשי המקצוע יותר משופשפים שהבמאים ולכן יותר הגיוני לשייך אליהם טעויות.
ושוב. זו לא הייתה בעיה בהקרנה. היה קלוז אפ בסינק, מיד אחריו לונג שוט לא בסינק וחזור לקלוז בסינק. זה לא יכול להיות בעיית הקרנה.
יותר מזה, אם הבעיה באמת חמורה
אפשר לפתור אותה בפעלולים ממוחשבים לא נורא מסובכים. אם הצליחו לגרום ללורנס אוליבייה ב'סקיי קפטן' ומרלון ברנדו ב'סופרמן חוזר' לדבר – ושניהם מתים – בטח אפשר לגרום גם לשני שחקנים חיים לדבר כמו שצריך. מוזר שפאשלה כזאת נשארה בסרט הוליוודי, אבל אם ככה כולם אומרים, כנראה שהבעיה באמת קיימת.
לאו דווקא
לפעמים מצלמים מספיק חומר מכל הכיוונים, אבל בעריכה זה לא מסתדר בגלל בעיות קונטיניואיטי (המשכיות) שאף אחד לא שם לב אליהן בזמן הצילומים (וזה דווקא נראה די סביר, כי הקונטיניואיטי הוא המחלה הכרונית של כל סוגי הקולנוע, ומאוד שכיח), מה שלא אפשר להשתמש בשוט שצילמו כי זה קופץ בעריכה, ומאלץ לנסות להשתמש בשוט אחר.
במקרה הזה סביר להניח שהאשם הוא בנערת התסריט, אבל לכו תדעו מה בדיוק היה שם…
טוב, נשברתי! מה זה סינק?
קיצור ל-synchronized
או בעברית "תיאום". הכוונה היא שהמילים (כלומר, הקול) לא תואמים למה שרואים על המסך (כלומר, התמונה).
זה למה קוראים לאן-סינק בשמם
כי זה לא הם שרים ואין סינק!
הביקורת הזאת שיקפה בדיוק את כל מה שאני חשבתי על הסרט.
פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני מסכים במאה אחוז עם הביקורת (no offense).
אני הרגשתי שג'ון מקליין הוא אותו בן אדם והמעבר ל-PG13 לא ממש פגע בסרט.
אז נכון, מקליין מקלל פחות והיריות מצונזרות אך עדיין יש הרבה דם, פשוט לא מראים מהיכן הוא יוצא.
וזה מה שממש מציק לי בכללי בכל סרטי ה-PG13.
מה הטעם בלצנזר רק את הקטע בו הפצע נפער?
בכל זאת, אחלה סרט שמתעלה על מת לחיות 2+3 ומגרד את הרמה של הראשון.
סרט טוב אבל
טוב בגלל האקשן בגלל ברוס ויליס בגלל שנחמד לראות האקרים משתלטים על העולם
לא טוב בגלל שאכן לא עומד בסטנדרטים של הסדרה, בגלל שהאקשן מוגזם והרעיון שהאקרים ישתלטו על העולם הוא מגוחך
גם הרעיון שגון מקליין היה לבד ב 1 וב 2 וב3 קיבל גיבוי של גקסון וב 4 גיבוי של איה ילד קצת מוגזם
היה מצחיק איך שיחזרו נוסחאות כי בלי זה זה היה סתם סרט של ויליס שיחזרו את האנחות הפרצופים הביטוים ה honey sweetheart ג'נרו וגם נדמה לי שהזכירו את fists with your toes בקיצור יש הרבה מחוות
יש גם טיפה מסגנון im too old for this shit בסופו של דבר סרט אקשן נחמד והסוף עושה מחווה לסרט הראשון אבל העלילה של תוך כדי קצת יבשה , חסר המתח בין הטרוריסט של הסרט הראשון והמתח עם הטרוריסט של הסרט השלישי כן הדבר הכי רע בסרט הזה הוא הנבל הוא חנון עלוב וזה מה שמאכזב חוץ מזה אחלה סרט ייפי קיי יי מדר פקר
נפלטו לך בטעות שני פסיקים בין המילים.
נפלטו לך בטעות שני פסיקים בין המילים.
אם האתר היה במקורו באנגלית, הזאטוט הזה היה כותב רק עם caps lock. או כמו שאומר הפתגם:
קריצות לצופה
1.אם אינני טועה, וורלאק הוא לא אחר מאשר סיילנט בוב!
2. במרתף שלו יש פוסטר קרטון של שכיר החרב מהאימפריה מכה שנית, שמשוחק ע"י השחקן שעושה את הסוכן באומן…
קריצות לצופה
1. די, אתה רציני?
2. לא נכון. זה לא אותו שחקן.
אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שאמרה מאץ'
זה סרט מלא אקשן, רק שהרבה מהאקשן די מזכיר את הלוני טונס – כשרכב נכנס במישהו במהירות מלאה ומרסק אותו לתוך קיר, אני מצפה שהאדם יישאר מרוסק. כשמישהו נופל במדרגות על הראש(!) ומתגלגל (!!), ועוד שומעים רעש שבירה רציני (!!1!), אני מצפה שהאדם יישאר מת.
מעבר לסצינות רבות מהסגנון הזה, ה"הגיון" של הסרט מופרך לגמרי. החל במניעים של הרע וכלה בשיקולים של אחד הרעים כשהוא מכוון אקדח למקליין.
אבל על כל זה הייתי יכול לסלוח אם הסרט היה מגניב. הוא בהחלט ניסה. כמה סצינות של פארקור תמיד משפרות את הסרט, ולראות את מקליין מנסה להבין עם מה הוא מתמודד היה בהחלט משעשע. אבל בניגוד לשלושת הסרטים הקודמים, אני לא חושב שאני אשוש לראות את הנוכחי שוב. הוא היה מרוח מדי, וסתמי מדי, ולא מספיק מצחיק.
בקיצור – הטריילר מבטיח את 'שקרים אמיתיים', אבל הסרט נותן לנו את XXX2, פחות או יותר (1).
אה, וחצי מילה טובה לקולנוע בקניון רננים – בתחילת ההקרנה הסרט הוקרן באופן שחתך בערך שליש מהאקרן (מלמעלה ולמטה). אחרי כמה דקות קמתי והערתי לסדרנית, והעניין טופל מיידית. זו לא הפעם הראשונה שיש בעיות בקולנוע הזה (ספציפית אולם 3, אבל אולי גם באחרים), אבל הם תמיד לוקחים ברצינות הערות של צופים (או לפחות את שלי) ומטפלים במצב בלי לטעון שיש בעיה בעיניים או באוזניים שלי.
____________________________
(1)לא ראיתי את XXX2. נראה לי שאפשר להוסיף "לשמחתי". נדמה לי שאין שם האקרים, אבל ברוס הזכיר לי כוכב אקשן בערך כמו שאייס קיוב מזכיר לי כוכב אקשן.
סרט בינוני ומטה
החל מהמשחק וכלה בעלילה. חוץ מהאקשן. הוא היה פשוט מופרך.
הסצינה הכי מופרכת הייתה ברוס ויליס F16 VS (היה שקוף מי ינצח). כבר הרבה זמן שפיצוצים טובים לא עושים לי את זה. כבר הכל נעשה בעבר ויותר טוב.
סרט מיותר לכולם. לברוס ויליס, שנראה כאילו הוא יותר מדי זקן לדברים האלה (עשיית סרטי אקשן), לסדרת 'מת לחיות' בכלל, ולצופים.
סרט מאוד כיפי
בגדול הסכמתי עם הביקורת, כמה נקודות הסתייגות ותוספת בכל זאת:
לדעתי העלילה הייתה פחות מטומטמת מבהרבה סרטי פעולה שמתיימרים לפילוסופיה עמוקה. מסרו מעט פרטים ולכן גם השטויות בלטו פחות. בימויי האקשן היה כל כך טוב וOVER THE TOP שפשוט בהיתי במסך בהנאה ולא הרגשתי לרגע שמורחים אותי בדיאלוגים מטומטמים (כמו במטריקס 2 ו 3 וכל סרטי הפעולה "המתוחכמים" שבאו בעקבותיהם). וכמו כן קווין סמית' בהופאה מצוינת אם כי לא משמעותית מאוד.
-האשף הדגול
הדעה שלי,
לא הבנתי למה אי אפשר לומר משהו כמו Nils is dead בסרט שהוא PG13
בגלל ה-fuckhead שבסוף המשפט.
ואמילי פרקינס מושלמת.
הערה קלה לביקורת
למיטב זכרוני, ב"מת לחיות 2" לא היה שום שותף לצרה שיקשיב לקיטורים של מקליין, ובעצם גם לא בסרט הראשון, אלא אם כן מחשיבים את סרג'נט פאוול. הסדרה הפכה להיות buddy movie מהסרט השלישי בלבד.
וחוץ מזה, יש לי רעיון. למה לעצור כאן? אני כבר רואה את זה:
"מת לחיות" מספר 5, שייקרא "מת לחיות ועזבו שטויות". במאי, אווה בול. ג'ון מקליין בן 75, אבל זה לא מפריע לו, כי הרי ככל שהוא מתבגר הוא נעשה יותר ויותר, נו, בלתי שביר. הפעם עליו לעצור גזע של חייזרים שמאיים לכבוש את הגלקסיה. הוא גם יודע להטיס חלליות, אם תהיתם. בתור הסיידקיק, סילבסטר סטלון בתפקיד רמבו. ארנולד שוורצנגר בתפקיד עצמו אומר את השורה המפורסמת: "היי, חבר'ה, אני הפסקתי לפני שזה נעשה פתטי. אפילו לא טרחתי להופיע בהטורף 2!"
"מת לחיות ותעזבו שטויות" יעשה, כמובן, מיליונים. כי יהיה בו הרבה בלגן ודברים מתפוצצים. אבל "מת לחיות" אף פעם לא היתה על דברים מתפוצצים. היא היתה על שוטר אחד עייף, צולע, חבול ובעיקר כל כך אנושי, שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט.
לא
אבל אפשר יהיה לעשות רפורמה סטייל קזינו רויאל.
ג'ון מקליין יהפוך להיות איזה בלש פילם נואר שיושב על כורסה ומציל את העולם, או משהו.
כבר עשו את זה.
קראו לזה "בלשים בלילה".
הערה קלה לביקורת
דוקא במת לחיות 2 היה את העובד של המזוודות שעזר לו למצוא את המפות והיה ה"שותף" שלו
אני זוכר
מאיזושהי סדרה אמריקאית/סרט פארודי התייחסות לסרט עתידי (אז) "Die Hard 4: Just Die Already". תמיד חשבתי שזה שם טוב.
מקבלת את ההערה, אבל עם תוספת.
זה נכון שהסרטים הראשונים הם לא buddy-movie, אבל בכל אחד מהסרטים יש למקליין קשר עם מישהו שמנסה לסייע לו, ושלו הוא יכול לקטר – ובמת לחיות הראשון, כן, את התפקיד הזה ממלא השוטר למטה באמצעות מכשיר הקשר. וזה מה שהופך את הדמות שלו למשהו מעבר למישהו שמכסח את כל הטרוריסטים האלה לבד – הוא מדבר, הוא מתבדח, הוא מקטר, והוא הרבה יותר אנושי בגלל זה.
נכון
אבל זה לא משנה את העובדה שבשני הסרטים הראשונים ג'ון מקליין הוא בעיקר זאב בודד ואילו ב-3 ו-4 הוא למעשה פועל בצמד.
זה הבדל גדול מאוד בנוסחה וזה למעשה מה שהופך את שני הסרטים הראשונים לטובים ביותר בסדרה ולמעשה לשני סרטי "מת לחיות" הטהורים היחידים.
כך או כך, ברור שחשוב שיהיה לו עם מי לדבר, לפחות חלק מהזמן, הרי לא היינו רוצים שהוא ישתוק, כי הציניות שלו משעשעת.
ג'ון מקליין הוא לא רמבו. הוא לא "קשוח" ושתקן.
אני למעשה לא אהבתי את מת לחיות 2
באותה מידה שלא אהבתי את 3.
לדעתי הראשון הוא הכי טוב ומיד אחריו מגיע הרביעי בעוד 2+3 הם די בינוניים.
תוספת לתוספת של ההערה
בטרילוגיה המקורית של "מת לחיות", בולט מוטיב "העוזר שחור-העור". בראשון ובשני זהו קארל ווינסלו מ"אריזה משפחתית" שמספק למקליין תמיכה מסוג כלשהו. אפשר להוסיף גם את נהג הלימוזינה מהסרט הראשון, ואת מייג'ור מה-שמו מהסרט השני.
בסרט השלישי, סמואל אל. ג'קסון לוקח את התפקיד ברצינות יתרה, והופך לשותף הפעיל ביותר של מקליין לשעת הצרה הנוכחית.
כך שמקליין אף פעם לא לבד, גם אם אין לו Buddy קלאסי כפי שהוגדר כאן.
ואם יסלחו לי אלוהיי הפוליטיקלי קורקט, מסתבר שהניגר של הסרט החדש הוא בעצם ההאקר הצעיר…
מזל טוב מאצ' על ביקורת ראשונה!!!
אהם.
לא סתם ראשונה – ראשונה ויחידה, כמו יתר הביקורות שלה.
http://www.fisheye.co.il/author_MuchRejoicing
היה לי המון מה להגיד על הסרט הזה.
המון, ברמות לא אנושיות. הקיצוצים היו בלתי נמנעים, אבל כמה מהם בכל זאת קצת כואבים, ככה, טיפה. אז כמה תוספות קלות:
1. הסצנה עם המטוס היא דבילית. לחלוטין.
2. ג'ון מקליין הוא כבר לא באמת ג'ון מקליין. הוא הכלאה של ג'ון מקליין וג'ק באואר, ותסלחו לי אם בשני המקרים קשה לי עם הרעיון שבמדינה שלמה יש בדיוק בן אדם אחד שיודע מה הוא עושה.
3. כל הסצנות שאינן סצנות אקשן נורא מכוערות – זוויות הצילום משונות, יש יותר מדי קלוז אפים, ובסצנת השיחה מלב ללב במכונית זה נראה כל כך כמו ראשים מודבקים על רקע לא קשור שבא לי לבכות. או לצחוק. או משהו.
4. כל עניין ה"האקרים זה נורא מסוכן, והתלות שלנו במחשבים היא מוגזמת" נעשה לכבוד באג 2000 כל כך הרבה פעמים… לא יכלו לחשוב על משהו יותר מקורי?
כמובן שבמקור כתבתי את כל זה הרבה יותר טוב, אבל זה אולי קשור לעובדה שעשיתי את זה בבערך 1500 מילים. מעולם לא הייתי טובה בלקצר. טוב שיש עורכים.
ולשץ – אתה בסדר, אתה. מגיעים לי בלונים על ביקורת "מה יש" הראשונה שלי. אל תיתן למרוין להפריע לך.
חלש ומאכזב ביותר.
נתחיל עם העלילה הרדודה – מופרכת מן היסוד, במיוחד למי שבא מתוך עולם המחשבים ומכיר קצת את הטכנולוגיה בארה"ב. (תצויין לרעה במיוחד
הסצנה של צינורות הגז המנותבים לתחנה בה נמצאים מקליין ופארל).
האפקטים – ממוחשבים עד כדי כאב ובולטים לעין באופן שהופך כל סצינה לכמעט סצינה בסרט אנימציה, האקשן בומבסטי מדי ואקסטרווגנטי ואפילו הרוח
הגדולה שעושה טום קרוז בסדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" לא משתווה אליו.
הדיאלוגים – יבשים ושחוקים, ללא טיפת חיות. איפה ההומור הציני והמשובח של ג'ון מקליין??? אבד כנראה יחד עם השיער של ברוס וויליס.
הבימוי – גרוע ביותר, הסצינות חסרות רצף אפילו בתוך עצמן ורוב הסרט קשה להבין בכלל מי נגד מי. הדמויות – שדופות וחסרות נפח, ממש CARTOONS.
בשורה תחתונה: מאכזב, מאכזב, מאכזב. 5 (בקושי) בסולם שלי, אפשר היה בהחלט לוותר על הסרט הזה.
ממוחשבים?
יוצרי הסרט לא התגאו בכך שהאפקטים אמיתיים וכשמכוניות או חלקי בניין עפים אלו הם באמת מכוניות וחלקי בניין עפים?
ממוחשבים?
אין לי מושג אם התגאו או לא התגאו – העובדות הן שבסרט הנוכחי, הכל ממוחשב עד כדי כאב.
הוא צודק
גם אני ראיתי את המייקינג אוף, והם באמת מדברים על זה שהכל שם אמיתי (הפיצוצים, חלקים עפים, בניין מתפוצצים וקורסים, מכוניות נחתכות בכביש- אפילו הראו איך עשו את זה). אולי זה נראה כ"כ אמיתי ובגלל זה אתה חושב שזה ממוחשב?
אויש, סליחה
חוזרת בי.
התבלבלתי בתגובה ובנושא הביקורת בגלל התגובה של אלפקה.
אני התכוונתי בכלל לרובוטריקים- שם באמת התגאו שהכל אמיתי.
פה- אין לי מושג
ברובוטריקים?!
שימשיכו לטעון.
לדעתי היא התבלבלה,
ובכלל התכוונה להגיב את זה בביקורת ל'רטטוי'.
לאחר שרכשתי את הדויד של שני הסרטים,
אני יכול לומר שהכוונה היא לזה:
מייקל ביי התגאה שכל המכוניות/מסוקים/מטוסים/טנקים (לא הרובו') אצלו הם אמיתיים (ובחלקם עם טייסי קרב אמיתיים), להבדיל ממת לחיות – שם המטוס והמשאית מצוירים לחתולין.
פשוט, מאחר ומייקל ביי נוהג לפאר ולרומם את צבא ארה"ב בכל סרט שלו, כשהוא בא לצבא עם בקשה להשתמש בציוד לצורך "רובוטריקים" התשובה היתה:
קח מה שאתה רוצה, בתנאי שזה לא גרעיני (בערך). אז הוא לקח.
עד כאן העובדות. לגבי התוצאה – אני מרוצה, אתה לא. פירשטייסט?
מסתובב עכשיו ביו-טיוב
איזה שיר על ג'ון מקליין, שמספיילר חופשי את שלושת הסרטים הראשונים, ומספר גם לא מעט על הסרט הרביעי. השיר עצמו סביר מינוס, אבל כשירות לאומה:
http://www.youtube.com/watch?v=OTyw6cq86kY
Penny Arcade ממליצים איך לשרוד את הסרט:
http://www.penny-arcade.com/comic
(בעוד יומיים, אני מניח, זה יהפוך ל-http://www.penny-arcade.com/comic/2007/07/17)
לא, לזה:
http://www.penny-arcade.com/comic/2007/07/16
או כמו שאמרתי לאיש מחשבים ידידותי:
תלך, תלך – זו תהיה הקומדיה הכי טובה שראית השנה. לא מאמין לי? מה, הציטוט "תן לי רגע את הפאלם פיילוט, אני צריך לפרוץ לרשת הלוויינית" לא קומדיה טובה בעיניך?
פפפפפף, אמריקאים
פאלם? לפרוץ לוויינים?
מתי כבר הם יפנימו שזו מערכת הפעלה מתה ויתחילו לפרוץ לוויינים עם pocket pc?
חווית הצפייה שלי
1- כשהסרט התחיל, היה את כל הקטע של ההיי-טק והמחשבים, הסתכלתי ימינה ושמאלה בתהייה האם לא טעיתי בסרט.
כשהסצינה המשיכה עוד ועוד, יותר ויותר אנשים התחילו לזוז במקום באי-נוחות, כשהם תוהים מה לעזאזל אנחנו רואים.
רק אחרי כמה דקות, כשראינו את ג'ון מקליין, התחלנו להירגע, ואחרי הסצינה בדירה של מאט כולם התרווחו עם חיוכים מאושרים על הפנים, וככה רובנו נשארנו פחות או יותר עד סוף הסרט.
2- בקשר לסקר שהיה לפני כמה זמן: קניתי את הכרטיס מאוחר וכמעט כל האולם היה מלא. ישבתי בשורה ארבע באמצע, ובדרך כלל אני לא אוהבת לשבת קרוב כל כך למסך, אבל – מת לחיות מעולם לא נראה טוב כל כך!
(וסתם לציין, ממש אהבתי את הסרט! כבר מזמן לא ראיתי סרט אקשן כל כך מהנה!)
אוקיי, נזכרתי למה אני לא סובל סרטי אקשן
טרנטינו בלבל אותי לרגע, עד כדי כך שחזרתי לקולנוע כדי לראות את "פלנט טרור" של רודריגז, אבל ברוב טפשות לא טרחתי לבדוק אם יש הקרנת צהריים, ומצאתי את עצמי בפרק הרביעי של עלילות מקליין. דווקא היו סרטים טובים בסדרה הזאת – בעיקר הראשון, גם השלישי היה לא רע – אבל זאת היתה תקופה אחרת לגמרי. ההיטמטמות ההדרגתית שפשתה בסרטי האקשן עם התעצמות הטכנולוגיה שעומדת מאחוריהם הופכת את "מת לחיות 4.0" לסרט אדיוטי ברמות שיכולות לגרום לאדיוטומט לקפוץ מהגג. כמובן שיש מצב שאני לגמרי טועה – כאמור, לא ראיתי סרטים כאלה הרבה זמן, יש מצב שזה (קרי: השמדת מסוקים בעזרת מכוניות, קפיצה ממשאית על גשר קורס למטוס קרב, פריצה למחשבים הכי מוגנים של המדינה דרך מחשב כף יד תוך שלושים שניות) הסטנדרט עכשיו בקולנוע ההוליוודי המסחרי. אבל אם ככה, חברים, הגיע הזמן לצאת לרחובות. מישהו שם כנראה חושב שאנחנו מספיק אדיוטים בשביל לא להבדיל בין ג'ון מקליין וקלארק קנת. אם המישהו הזה צודק, כנראה באמת הפכנו לבטטות.
ועוד משהו: דובר פה די הרבה בשבועות האחרונים על מייקל ביי, במאי משפיע וחשוב או לא. אמנם לא ראיתי המון מייקל ביי (רק את "בחורים רעים", "הפריצה לאלקטרז" ו"ארמגדון"), אבל אם "מת לחיות" החדש הוא דוגמה סטנדרטית לאיך שעושים עכשיו אקשן, הרי שביי הוא במאי סופר משמעותי. הכל כאן עובד לפי הכללים המגוחכים שנוסחו בפנקסו של מייקל: אף שוט לא יימשך לעולם יותר מארבע שניות, כל סצינה נייחת או מקדמת עלילה תצולם בקופצנות ספסטית ובתנועת מצלמה מתמדת כדי לא להאט את הקצב, וסצינות האקשן יצולמו מכמה שיותר זוויות כדי להקשות על הקהל להבין איך הגיבור מצליח לעשות את כל הדברים הבלתי-אפשריים בעליל שהוא עושה. מתוחכם. עכשיו תסלחו לי, אני הולך להתקלח.
את כל מה שהזכרת עשה היצ'קוק כבר לפני חמישים שנה
ההבדל הוא שהוא עשה את זה טוב.
את כל מה שהזכרת עשה היצ'קוק כבר לפני חמישים שנה
הא? אצל היצ'קוק אין שוטים של יותר מארבע שניות? אצל היצ'קוק אי אפשר להבין את הפעולה של הגיבור? אני לא כזה מומחה היצ'קוק, אבל מה שאני מכיר לא דומה לזה אפילו במעט. תצטרך לפרט.
בהציפורים, למשל.
יש שם סצינה של 2 דקות עם משהו כמו 90 שוטים.
ההבדל הוא שהכל מתחבר בצורה מעולה.
זה בדיוק העניין. אל תאשים את כמות השוטים, הזויות והתזזיתיות שלהם. תאשים את מייקל ביי. (וואו, גם אני רוצה סטיקר של "תאשים את מייקל ביי")
אבל זה בדיוק ההבדל.
אצל היצ'קוק זה אולי יכול לקרות ברגע נתון, אבל זאת לא אידאולוגיה שהבימוי שלו הולך לאורה. הוא אף פעם לא היה כופה תזזיתיות כזאת על רגעים שדוחים אותה או לא זקוקים לה, וזכורים לי לא מעט שוטים ארוכים ואפילו – אם כי הרבה פחות – חסרי תנועה אצלו. הוא אפילו צילם סרט אחד בוואן שוט (אם כי נדמה לי שאחר כך הוא התחרט על זה בטענה, שימו לב, שזה היה תרגיל סגנוני ריק). אצל מייקל ביי, וגם ב"מת לחיות 4", זאת סתם זריקת אדרנלין מלאכותית שמלווה את הסרט ללא כל סוג של אבחנה מהסצינה הראשונה ועד האחרונה. או במילים של היצ'קוק, תרגיל סגנוני ריק. רק שכשיו זה כבר נהיה פק"ל בכל סרט אקשן. חבל.
כבר צוין בעבר
ש"החבל" לא באמת צולם בשוט אחד, מכיוון שהטכנולוגיה שהייתה זמינה לא אפשרה זאת. היצ'קוק היה, מלבד סמאח על, גאון שיווק לא קטן. הוא בקש מהציבור לא לגלות את הסוף של "פסיכו" למי שלא ראה, שתל את עצמו כניצב ברבים מסרטיו, עד שהדבר הפך אתגר לאתר את אלפרד ויצר לא מעט סצנות מתח ואקשן שהיו חדשניות לזמנן. מייקל ביי, חייבים להודות, באמת לא מגיע לאותה רמה של יצירתיות, לא מבחינה קולנועית ולא מבחינה שיווקית. השאלה היא רק האם ההשוואה הזו בכלל הוגנת. ביי הוא במאי שיוצר בתוך המיינסטרים בהתאם למה שהוא מאמין שהקהל רוצה. היצ'קוק המציא את המיינסטרים מחדש ואתגר את הצופה לעמוד ברעיונות שעלולים לפצפץ את מוחו אם לא יזהר. יכול להיות שזה כמו להשוות בין האזרח קיין לסיפורו של אביר. אחד פורץ גבולות וחדשני, השני סתם קראוד פליזר חביב שפועל בגבולות קבועים מראש.
כבר צוין בעבר
אני חושב שהנקודה היא שאין שום דבר רע בלעשות סרט מהיר עם קאטים כל שניה וכ"ו.
הבעיה היא שצריך לעשות את זה טוב.
הביקורת קוצצה למדי.
מה שכתבת מבטא הרבה מתחושותי לגבי הצילום, ההגיון, ושאר דברים. הסרט בהחלט פגום מאוד. רק שבמקרה שלי השורה התחתונה היא בכל זאת "זה דבילי אך מהנה" ולא "זה דבילי ומעצבן". וכן, בדרך כלל כשסרט חורג מגבולות ההיגיון עד כדי כך, זה מעצבן אותי. אני לא בטוחה מה בדיוק הופך את מת לחיות 4 ליוצא דופן. נראה לי ששילוב של נוסטלגיה, מצב רוח, ברוס וויליס והמון פיצוצים מגניבים (למרות שאני מסכימה – אין שום תירוץ לסצנה עם הגשר והמטוס.
).
ובעיקר
המון בדיחות טובות.
הסרט הזה כאמור לא היה "מת לחיות" קלאסי אבל הוא היה טוב יותר ומהנה יותר אפילו מ"שקרים אמיתיים", וגם קשור אליו למדי – והסיבה המרכזית היא רמת הבדיחות המאד גבוהה של הסרט הזה.
תצטרך להזכיר לי את הבדיחות.
וראיתי את הסרט שלשום.
לגבי הביקורת שלך, מאץ' – אני מניח שזאת באמת שאלה של כמה סלאקס את מוכנה לחתוך ליוצרים של הסרט על רקע אמפתיה כללית, וזאת השלכה ישירה של כמה גדלת על הסרטים הקודמים בסדרה. אני, כאמור, חיבבתי אותם, אבל הם לא בפנתיאון הפרטי שלי ולא מעוררים בי פרצי נוסטלגיה, כך שקצת יצאתי דפוק מכל הכיוונים. בכל אופן, כפי שציינת בביקורת, הסרט סובל גם מכמה וכמה בעיות של קונסיסטניות סגנונית מול שאר הסדרה.
אני אהבתי.
סרט לא חייב להיות מתוחכם במיוחד בשביל להיות כיפי, והסרט הזה היה כיפי. מאוד. וגם די מצחיק. חוץ מזה, יש לסרט יתרון מאוד רציני, שעוד לא צוין – לגיבור לא קוראים ג'ק.
חווית הצפייה שלי - לתשומת ליבכם
טוב, דבר ראשון נהניתי מאוד מהסרט, אקשן משובח שחמק מאצבעותיו מלאות הפאתוס של מייקל ביי ולכן הכל סבבה, אבל זה לא מה שרציתי לספר.
מה שרציתי לשתף היא חווית הצפיה שלי ברב חן דיזינגוף תל אביב, אולם 4.
אני לא יודע אם אתם מודעים לכך, אבל בעידן המגה-מולטיפלקסים, יש בארצינו, במרכז תל אביב, חדר קטן, שמתהדר בתואר "אולם קולנוע" ומכיל מסך טלויזיה קצת יותר גדול ממה שיש לרבים מאיתנו בסלון, בערך כפול ברוחב ובגובה.
זה אפילו לא מסך קולנוע, זה מן מסך טלויזיה מבריק כזה, שאורות האולם משתקפים בו גם במהלך הסרט כדי להפריע קצת.
יכול להיות שאתם מודעים לכך, אולי אתם מודעים לכך שהסרט ש"מוקרן" על מסך הטלויזיה הזה נראה בצבעים קצת לא טבעיים, ובאיכות נמוכה בהרבה מ DVD-RIP ממוצע, אבל זה לא העניין, העניין זה הסאונד.
הרי מה הדבר הבאמת חשוב בצפיה בסרט אקשן בקולנוע אם לא הסאונד? אז אני לא מבין גדול, אבל נשמע לי שסראונד אין שם, אלא מן סטריאו שכזה, בלי באסים, בלי איזון בין הצלילים, והדובדבן שבקצפת, הרמקול השמאלי נשמע שרוף לגמרי, כלומר כמו שהרמקולים הישנים של המחשב נשמעים כשמנסים לשמוע בהם מוזיקה עם באסים בקולי קולות, שומעים מן פיצפוצים, צרימות ורעש סטאטי חזק.
אז זו החוויה שהיתה לי, צפיה בשידור לא משהו על מסך טלויזיה כשאוזן שמאל מתחרשת אט אט מהפרעות שלעיתם עלו בעוצמתם על צלילי הסרט, וכל זה במחיר 37 שקלים בלבד!
הייתי בשוק מוחלט ובמהלך הצפייה נזכרתי בחברים שלי, שצחקתי עליהם כי הורידו את הסרט וראו בבית ב LCD שלהם עם מערכת הסראונד הביתית. אמרתי להם שזו לא דרך לראות סרט אקשן חדש, רק בקולנוע!
עדיין נהניתי מהסרט, כי הוא היה טוב, ולא רציתי לצאת באמצע ולהרוס לעצמי.
כשנגמר הסרט הלכתי, באופן הסותר לחלוטין את האופי שלי, וחיפשתי את המנהל כדי להתלונן.
הבחור שמצאנו (אלי, אני חושב) טען שהוא ממש מופתע והסאונד מעולם לא עשה בעיות, הוא תהה למה לא באנו להתלונן לפני הסרט (?) או במהלכו (הפסקה לא היתה, ד"א).
כל פיצוי לא הוצע לנו, כמובן, גם לא ביקשתי.
אמרתי תודה, שלום ולא להתראות והלכתי משם.
בקיצור, ראו הוזהרתם, רב חן דיזינגוף, "אולם" 4, חווית GRINDHOUSE אמיתית, תבלו!
נ.ב. – למישהו חוויה דומה מהחדרון הזה? או שהרמקול באמת התחיל להתפצפץ בדיוק כשג'ון מקלין התחיל לפוצץ?
ככה, לידע כללי:
בכל תל-אביב יש בדיוק שני אולמות ראויים – קולנוע גת ואולם 1 של "רב-חן דיזנגוף", שגם היום עדיין מחזיק בתואר האולם הטוב ביותר בארץ. לדעתי.
כל השאר לא שווים את הטרחה.
מש''א.
(כלומר, בערך)
)
בכל ת"א יש אכן בדיוק שני אולמות ראוים. כל ה"אולמות" של גלובוס פשוט מבזים את כל נושא חווית הקולנוע, ואפילו בחינם לא כ"כ שווה לראות שם סרט.
ב"רב חן" דיזינגוף יש את הניגוד הגדול ביותר בין איכות אולם 1 לבין מה שקורה שם בשאר האולמות. כולם, בלי יוצא דופן, פשוט איומים. כשאני חוויתי את אולם 4 אמנם לא חשתי בהתפוצצות של רמקול, אבל כל מיני רעשי רקע ומבנה האולם גרמו לי לחווית נסיעה ברכבת עם נוף מתחלף המזכיר סרט. לא רואה יותר סרטים בת"א.
יוצא דופן הוא קולנוע "לב אביב", שיש שם משהו כמו לפחות 3 אולמות שממש שווים את הכסף. (הבעיה היחידה שם זה עם הסרטים…
בדיוק אותו סרט, בדיוק אותו אולם
מסכים עם הגודל של המסך אבל הסאונד דווקא היה בסדר. הכי מצחיק היו הפרסומות, שהיו על חצי מסך וככה באמת בדיוק בגודל של טלויזיה ביתית.
היה אצלך בהקרנה איזה תמהוני שצרח בקולי קולות שהוא יוריד אגרוף לתוך המוח של משפחה שישבה לפניו ועשתה קצת רעש כשהיא צחקה על הגודל של המסך? אם כן, היינו באותה הקרנה.
בדיוק אותו סרט, בדיוק אותו אולם
לא, לא היה שום תמהוני שצרח, אבל תאמין לי שאם היית בהקרנה שלי היית יודע, הרמקול הצורם לא היה דבר זניח בכלל, זה נשמע חזק לכל אורך הסרט.
אני ראיתי את הסרט ביום שני (כלומר אתמול) בהצגה של שבע וחצי, אם אתה ראית יום לפני, יכול להיות שבאמת הרמקול התקלקל במיוחד בשבילי :).
יופי טופי אחלה בחלה
ג'ון מקליין, האדם הנכון במקום הלא נכון, מוכיח גם הפעם שהוא "מת קשה", וזה מעולם לא היה נכון יותר. כמו תמיד (אבל הפעם במיוחד) הרעים מתים בקלות (יחסית), בעוד מקליין ושות' חוטפים כפליים, וממשיכים לנשום עצמונית. לאור הכשל הריאליסטי היו כמה וכמה קטעים שהזכירו לי את T2 (רק רובוטים שורדים בחיים את ההתעללות שעברו חלק מהדמויות בסרט) או את המטריקס (ג'ון מקליין שינה לטובתו את חוקי הפיזיקה בכדור הארץ, ומה הבעיה להטיס מסוק גם אם מעולם לא עשית זאת בעבר?). שותפי לצפייה אמר בפשטות "נו, זה פשוט סרט קומיקס". הכשלים לא היו רק ברמת האקשן אלא גם ברמת היכולת הטכנולוגית ועוד (כפי שצוין גם בביקורת) אבל שטויות, בקטנה.
אם כבר מטריקס, הסייד קיק (ההאקר) הזכיר לי קצת את קיאנו ריבס, וברוס ויליס הקירח גרם לי להיזכר שוב ושוב ב"12 הקופים" (אם כי נדמה לי שב"מת לחיות 4" הוא הרבה יותר רזה. יכול להיות?). פרט לכך היו כ"כ הרבה קלישאות טקסטואליות שהחזירו אותי לסרטים קודמים (כולל קריצה קטנטנה ל"ארמגדון" אהובי). יאללה יאללה, למי אכפת.
בניגוד לסרטים קודמים, כאן אין כמעט אקספוזיציה (את הדמות היחידה שבאמת צריך להכיר אנחנו מכירים כבר ממזמן) ולא מבזבזים זמן: האקשן מתחיל כ-10 דקות לאחר תחילת הסרט, ומסתיים ממש בדקותיו האחרונות. לפרקים הוא נראה ממוחשב להחריד, אבל לפחות ב-DVD זה לא מפריע במיוחד (הרי אנחנו מסספנדים בלאו הכי). למעט ברוס, אין כאן אף שחקן מעניין באמת. טוב, פרט לקוין סמית, ליהוק גאוני (שגרם לי להתמוגג בקול רם בכל פעם שהוא הפציע על המסך).
בשורה התחתונה: סספונד הסרט גזל ממני משאבי מעבד רבים, אבל היה אחלה אקשן; ברוס-כפרה-עליו הוכיח שכוחו עדיין במותניו, יפי קה יי וכו'; הסרט היה מבדר ומשעשע והעביר לי שעתיים בכיף, בדיוק כפי שאני מצפה מסרט אקשן טוב. אם יעשו סרט חמישי, אני לא אתנגד. אחרון חביב: הסכמתי מאוד עם הביקורת ונהניתי לקרוא אותה.