מי אמר שאנחנו אסקפיסטים? מי אמר שאנחנו לא עוסקים במה שקורה מסביב? זה מה שקורה מסביב שמתחיל לעסוק בנו. הרי בימים אחוזי לחות אלה כולם מתעניינים בסרטים. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה עמודי עתונים בחלקים ה"רציניים" של העיתון מוקדשים לסרטים. ספציפית, מדובר על סרטים כחולים בחלק מהמקרים, וסרטים כתומים באחרים. ובכל זאת, שאלה אחת שאף אחד עוד לא העלה היא מה נעשה עם כל הסרטים האלה בעוד שבועיים? אין בעיה, לא צריך לזרוק אותם, עדיין יש על מה למחות. לאור ריבוי התלונות לאחרונה על יחס מזלזל ומבזה מטעם רשתות הקולנוע, בעיקר (כמובן) "גלובוס", הגיע הזמן למחאה עממית: הצמידו זה לזה סרט כתום וסרט כחול, ותקבלו דגלון בצבעי "רב חן". בכך תביעו את תמיכתכם ב-א. הגבלת אורך הפרסומות שלפני הסרט, ב. מקרינים שמבינים משהו מהחיים שלהם ו-ג. פופקורן זול יותר. ההשפעה של המחאה, סביר להניח, תהיה בדיוק כמו ההשפעה המקורית של כל הדגלונים הכתומים והכחולים האלה (כלום), אבל לפחות תוכלו להרגיש מעורבים וצודקים בקשר למשהו.
עד כאן על הנעשה בארצנו, ונעבור כרגיל לחדשות מחו"ל. הרבה סרטים, אבל לא הרבה עניין, היה השבוע בקופות בארה"ב. הקיץ הולך ודועך, ובקרוב ייבלע בערפילי ספטמבר. בלוקבאסטרים לא צפויים עד אוקטובר לפחות. בינתיים האולפנים משחררים סרטים בגודל M, ושניים כאלה הגיעו השבוע להצלחה יפה – בסטנדרטים האלה, כמובן.
במקום הראשון נמצא 'ארבעה אחים': מארק וואלברג בתפקיד החכם, טייריז ('2 מהיר 2 עצבני') בתפקיד התם, אנדרה 3000 ('B קול') בתפקיד הרשע ומישהו שלא שמעתי עליו בתפקיד זה שאינו יודע לשאול. חדי עין ומח עשויים להבחין שהם לא באמת אחים. ארבעתם גדלו אצל אותה אמא מאמצת בשכונות העוני של דטרויט, ואחרי שהאמא נרצחה, הם חוזרים לשכונה כדי – כפי שמנסח את זה הטאגליין המוצלח של הסרט – לקבור אותה, וגם את מי שהרג אותה.
את הסרט ביים ג'ון סינגלטון, מי שהתחיל את הקריירה כבמאי שחור עצמאי ואהוב הביקורת, עם סרטים כמו 'Boyz N the Hood', והידרדר – או התקדם, תלוי איך מסתכלים על זה – לבימוי '2 מהיר 2 עצבני' בשנה שעברה. 'ארבעה אחים' הוא פשרה בין שני הצדדים: הקהל השחור יכול להתייחס אליו כאל סרט-שחורים, אבל היחס הזה לא הכרחי (עובדה: הוא עומד להגיע להקרנות בארץ). השילוב בין קהלי היעד הביא את הסרט לסופ"ש פתיחה של 21 מיליון דולר, ולמקום הראשון. מכובד.
במקום השני נמצא 'The Skeleton Key', שנקרא בעברית 'סודות נעולים', שם לא כל כך נורא (אם כי המילה "סודות" מאיימת להפוך ל"קטלני" החדש), אבל הטאגליין העברי שמופיע על הפוסטרים מכריז: "זה לא מפחיד עד שמתחילים להאמין". שיטה נהדרת למכור סרט אימה, להכריז "זה לא מפחיד". זה בטח יעבוד. רוב המבקרים, אגב, מסכימים עם הקביעה הזו, ובכל זאת המפרסמים בארה"ב התאפקו ולא הכריזו מעל גבי הפוסטר "לא פחדתי לרגע! – דייויד מאנינג, רידג'פילד פרס". בעקבות החלטה נבונה זו, הסרט הגיע למקום השני עם 16 מיליון דולר. זהו סרט אימה שאינו חידוש לסרט אימה יפני, אינו חידוש לסרט אימה משנות השבעים ולא משתתפת בו דקוטה פאנינג, אם כי בכל זאת יש בו בית גדול ומסתורי ועלילה נוסחתית. קייט האדסון מככבת הפעם בתפקיד האישה מוכת האימה.
'הרפתקאות בהזארד', באופן לגמרי לא מפתיע, נפל השבוע מהמקום הראשון לשלישי, עם ירידה של 58% בהכנסותיו. לידו עומדים שוכני הטבלה הותיקים והיציבים, שגם השבוע לא הולכים לשום מקום: 'לדפוק חתונה', עם ירידה של 26% ו-164 מיליון דולר הכנסות עד כה, ו'משפחת הקיסרים', שדפק צניחה של 3.8 אחוזים תמימים מהכנסותיו בשבוע שעבר. לאן נגיע?. גם 'צ'רלי בממלכת השוקולדה' ו'תיכון בהיי' יורדים, אבל באיזי.
במקום החמישי נמצא 'הג'יגולו מת מצחוק באירופה', בכיכובו של רוב שניידר, סוג של אדם סנדלר לעניים, אם כי גם סנדלר המקורי הוא לא בדיוק אביזר מעצבים אקסקלוסיבי, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. 'הג'יגולו מת מצחוק באירופה' הוא סרט מהסוג שגורם למבקרים לילל אל השמים "למה? למה??". בשנת 1999 יצא לאקרנים הסרט Deuce Bigalow: Male Gigolo, שזכה לתרגום העברי ההולם 'הג'יגולו מת מצחוק'. הביקורות היו איומות, אבל הסרט הרוויח כסף. לא המון – 65 מיליון דולר. שש שנים עברו מאז, מגדלי התאומים נפלו, ג'ורג' וו. בוש נבחר לנשיאות ארה"ב פעמיים, נינט התגלתה לעולם, 'עין הדג' עלה לאוויר ובקרוב חוגג יובל חמש שנים. ואז פתאום מישהו החליט לעשות סרט המשך. למה?! מי לעזאזל צריך סרט המשך לקומדיה דלוחה ולא מאוד מצליחה מהמאה הקודמת? למי זה היה חסר? מובן שגם הסרט החדש קיבל ביקורות איומות. מובן שהוא הצליח, אם אפשר להגדיר את זה ככה, פחות מהסרט הראשון. 'הג'יגולו באירופה' הכניס השבוע 9.6 מיליון דולר, לעומת 12 מיליון לא-מותאמים אינפלציונית שאיתם פתח הסרט הראשון בזמנו. זה לא הרבה, אבל זה מראה, כנראה, שעדיין קיימים בעולם מעריצי רוב שניידר, לכן זה ככל הנראה לא יהיה הסרט האחרון שלו.
סרט חדש אחרון הגיע רק למקום העשירי – The Great Raid (הכוונה אינה לטארה): סיפורה האמיתי של פשיטה אמריקאית על מחנה שבויים יפני בפיליפינים, במהלך מלחמת העולם השניה. שחקנים לא ידועים (בנג'מין בראט וג'יימס פרנקו לא מספיק נחשבים), כובד ראש, אורך מוגזם וחוסר אהדה ביקורתי לא השאירו לסרט הרבה סיכוי. הוא הופץ באופן מוגבל, וגם הקהל באותן הקרנות מוגבלות לא נהר. הסרט הצליח רק בקושי להשתחל לשולי עשרת הגדולים, עם 3.4 מיליון דולר.
עוד קצת יותר למטה, במקום ה-16, נמצא 'באטמן מתחיל', שהכניס השבוע 1.05 מיליון דולר, ובכל זאת עשה צעד משמעותי: בכוחותיו האחרונים, באטמן חצה את קו 200 מיליון הדולר בהכנסות כוללות. בימים אלה של שפל, זה בהחלט ארוע – הוא בסך הכל הסרט השלישי השנה (אחרי 'נקמת הסית' ו'מלחמת העולמות') שעשה את זה.
בשבוע הבא: דופקי החתונות יקבלו קצת תחרות רצינית עם הקומדיה 'The 40 Year Old Virgin', ואל סרטי המתח/אימה יצטרף 'Red Eye' עם רייצ'ל מקאדאמס והדחליל.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אהרו''כ
קצת אופ טופיק:האם מישהו יודע אם "פפירפליי" תגיע להקרנות מסחריות בארצ קצת באסה לראות את זה במסך הקטן….
התכוונתי ''פיירפליי''
התכוונת ''סרניטי''.
אכן יש מצב
יש שמועות לגבי זה שזה יוקרן בפסטיבל כלשהו בארץ בהקרנה מוקדמת ואד ישוחרר לקראת סוף השנה בקולנועי גלובוס.
יש שמועות
שזה מופיע ב'לא סופי' ב-17 בנובמבר.
http://www.fisheye.co.il/static/future.html
עוד פעם רייצ'ל מקאדמס? פוי.
עוד סרט אימה/מתח…. לא נמאס?
רוב שניידר נהדר. בסרט "חתיכה בהפתעה" וב"חיה רעה". בג'יגולו?… המממ. איי דונט טינק סו.
זה שאינו יודע לשאול
שיחק את פטרוקלס ב'טרויה' ושמו גארט הדלנד.
ולמה ב- The Great Raid אין שחקנים מפורסמים? יש שם מישהו, אחד, שקוראים לו ג'זף פיינס.
וואלה, הוא שם.
וואלה, הוא שם.
או
כי הראשון נשמע כמי הכאה על חטא והשני נשמע כמו הערה צינית.
הראשון.
ג'*ו*זף, לא?
אכן כן!
יצאו מהדו''ח
עיר החטאים, 19 שבועות, 74M$
Fever Pitch (אהבה על הדשא?), 18 שבועות, 42M$
The Honeymooners, 9 שבועות, 12M$
הגבר המושלם, 8 שבועות, 16M$
74M$? זה הכל?
זה בעצם אומר ש'עיר החטאים' לא היה ממש הצלחה מסחררת, לא? אני מתכוון, הוא החזיר את ההוצאות ואפילו הצליח למדי, אבל נראה לי שציפו ממנו להיות להיט גדול יותר.
74M$? זה הכל?
ע"פ box office mojo הוא עשה 126 מיליון דולר בכל העולם.
אני חושב שזה טוב בשביל הסרט הזה. התקציב שלו היה סה"כ 40 מיליון (אם כי אני לא יודע את עלויות הפירסום שלו).
אפשר להניח שב-DVD
הוא יכניס סכום דומה, מה שמכפיל את ההכנסות.
אתה צוחק
זאת אומרת, באמת? הכנסות מ-DVD נוטות להגיע לאותו הסכום כמו הכנסות מהקרנות בקולנוע?
תלוי איזה סרט.
במקרה של סרטים כאלה, שמוערכים על ידי "חובבים" –
בהחלט כן, ויותר.
ומה שולי הרווח?
זאת אומרת, האם מכל DVD שנמכר בעלי האולפן רואים יותר או פחות אחוזים מאשר מכל כרטיס קולנוע?
מה שאני יודע הוא שהנושא הזה מצוי בהרבה מאבקים משפטיים עקרוניים בשנים האחרונות, מהרגע שהתגלה שמכירות DVD הן עסק הרבה יותר גדול ממה ששוער.
לדוגמא?
על מה המאבקים, על חלוקת הרווחים?
קראתי כתבה
בהוליווד ריפורטר כמדומני, אם כי היתה כתבה דומה גם בעיתון ישראלי כלשהו (נדמה לי שבמוסף הארץ). מסתבר שזכויות ה-DVD שייכות למחלקה אחרת באולפני הסרטים, לא זוכר בדיוק מה הלך שם.
בקיצור, מדובר בתחום בעל השקעה מינימלית, שבגלל שהוא נמצא תחת אחריותה של אותה המחלקה (שלצערי אני לא זוכר בדיוק את הפרטים), האולפן שומר לעצמו נתח גדול יותר מעוגת ההכנסות ובדרך כלל גם מתח הרווחים גבוה בהרבה. כלומר סרט יכול להכניס בבתי הקולנוע 100 מיליון דולר והאולפן לא יראה ממנו סנט אחד לאחר חלוקת ההכנסות והוא יכול להכניס 100 מיליון דולר בשוק ה-DVD ורוב אותם 100 מיליון ישארו בחיק האולפן. אני אנסה לגגל את זה עבורך.
טוב, מצאתי
או ליתר דיוק – רכשתי מארכיון הארץ (זה פשוט עניין גם אותי) ושלחתי לך לכתובת המייל שבניק שלך.
ולטובת כלל הגולשים
הנה הפסקה הרלוונטית מהכתבה ב"הארץ":
כדי להבין את הנפלאות שחולל הדי-וי-די בתעשיית
הסרטים צריך רק דף נייר והבנה בסיסית בחשבון. בוב אלכסנדר, מנהל חברה
לייעוץ תקשורתי שמנתחת את מגמות תעשיית הסרטים להפצה ביתית, מסביר זאת
כך: בתחילת עידן קלטת הווידאו היו מחלקות הבידור הביתי חלק מחטיבות
המוסיקה של קבוצות המדיה והבידור הגדולות. עם הזמן הן גדלו והפכו לעצמאיות
– והסיטו את הדגש לדי-וי-די. אבל הדרך שבה זוקפים הכנסות בתחום הבידור
הביתי – כולל מי מתחלק ברווחים ומי מקבל תמלוגים, וכמה – נשארה זהה.
כלומר, האולפנים, שנוטלים את הסיכון הגדול ביותר, גם מקבלים את הנתח
הגדול ביותר, ולא האמנים. איגודי התסריטאים והבמאים אינם מרוצים מכך,
במיוחד בעידן הדי-וי-די. מנהלי האולפנים, לעומתם, מרוצים עד הגג.
"אם נניח שהמחיר לחנויות של די-וי-די (המחיר הסיטוני) הוא 14.95 דולר",
מסביר אלכסנדר, "דולר וחצי מכסים את עלויות הייצור, ועוד כ-2.50 דולרים
את עלויות השיווק. כך שעלות ההפקה הכוללת של כל די-וי-די לאולפנים הוא
כ-4 דולרים". מתוך 11 הדולרים הנותרים, 2.50 דולרים מכסים את העלויות
השוטפות של חטיבות הבידור הביתי ותמלוגים. "השאר, כמעט 9 דולרים, נכנס
ישירות לתזרים המזומנים של האולפנים", אומר אלכסנדר. "הנתון הזה לא
מופיע בדו"חות הכספיים שלהם. הוא נכלל בסעיף תקציבי הקולנוע, אבל הכספים
האלה מממנים את כל הסרטים שהאולפנים מפיקים". כלומר, חטיבות הבידור
הביתי ממנות את חטיבות הקולנוע.
ועוד פסקה רלוונטית:
השנה, לדוגמה, יהוו המכירות של סרטים בווידיאו ובדי-וי-די 63% מסך ההכנסות מסרטים בארה"ב של האולפנים הגדולים, לעומת 21% ממכירת כרטיסים בבתי הקולנוע. לדברי טום אדמס, מנהל חברת מחקר
"אדמס מדיה ריסרץ"' שעוקבת אחר מכירות סרטים בדי-וי-די ומנתחת את מגמות השוק, לעתים קרובות ההכנסות ממכירת סרטים לצרכנים כפולות מההכנסות בבתי הקולנוע.
כלומר בתיאוריה
על פי נתונים אלו, "עיר החטאים" יכול להכניס גם 150 מיליון דולר בשוק ה-DVD – שייכנסו ברובם לאולפנים.
ואיפה עוד 16%?
ולמה לפי החצי השני זה רק פי 2?
(ואילו לפי הראשון פי 3?) אין לי מושג.
יומית רלוונטית מ-2003
(ואפילו הלינק עדיין פעיל):
כתבה מספר 1686
שכחתם להזכיר (או שפשוט השמטתם את הפרט הזה)
שרוב שניידר גם מופיע בתפקיד מוזר וקטן בכל סרט של אדם סנדלר. אני אישית לא אוהב אותו כל כך.. כנראה בגלל ההומור הכה 'מתוחכם' שלו.
נ.ב. מישהו פה ראה את הפרודיה עליו בסאות'פארק?
כן, זה היה חמוד
והסיקוול הזה רק מוכיח שזה נכון.
Raid? טארה? הא?
טארה רייד. שחקנית.
הופיעה ב'ג'וזי והפוסיקאטס', 'הבת של הבוס שלי', 'אמריקן פאי' 1 ו-2, 'יחצ"ן המסיבות' וכו'.
טארה רייד. שחקנית.
בקיצור, שחקנית אופי של סרטים בוגרים ומחוכמים.
זה רק עד שהיא תוכיח שהיא לא רק בלונדינית.
טארה רייד. שחקנית.
לא קוראים לה טארה ריד?
אכן. Reid
שמבוטא כמו ''Rid''?
לא. זה מבוטא כמו read
לכתוב.
בטח לא כמו התרסיס להריגת חרקים, רייד.
לא. זה מבוטא כמו read
בהחלט כן. ראיתי אתמול פרק של Entourage שבו נאמר במפורש "ריד".
כן. זה מבוטא כמו read
שניכם אומרים אותו הדבר.
ורק לי נדמה כל הזמן שהייתה איזו יפהפיה אפרו-אמריקנית עם אותו שם.
כן. זה מבוטא כמו read
אוקיי, אחרי שקראתי שוב את ההודעה שלי, ראיתי שאפשר לקרוא אותה גם כוויכוח עם מיקה. לא לזה הייתה הכוונה. דווקא חיזקתי את ידיה. אני פשוט לא מומחה גדול בהבדלים בין Rid לRead ואני ממש לא זוכר באיזו מן הצורות אמרו את זה בפרק, אז הסתפקתי בתעתיק העברי.
read זה לא לכתוב
עברית קשה שפה?
יש פה אמוטיקון מסמיק?
דעתי מוסחת לאחרונה בצורה מזעזעת.
קודם אני לחלוטין מפספסת את הפואנטה בהודעה של לילי-מאץ'-ריג'ויסינג, בעטיו של חוסר תשומת לב משווע, ועכשיו זה.
אבל עדיין. טארה קוטל חרקים היא לא…
(''מסמיק'' בין שני סימני קריאה)
לפחות את יודעת לבחור למה לא לשים לב.
הפיספוס שלך יצר הודעה אירונית בצורה מענגת. גם זה משהו.
אני מוחה בתוקף!
אם היתה בחירה הרי שלא היה פה פספוס. ואם יש משהו שאני מתעבת זו סלקציה של עובדות על מנת להתאים לרעיון מסוים.
הכל נעשה בתום לב ובריחוף מחשבה. באמת.
(עוד מעט תסתיים לה התקופה הקשה ומוצצת הריכוז הזו, ואז אני מבטיחה לחזור לשים לב לכל דבר קטן, לנטפק למוות, ולהיכנס למלחמות חורמה)
אם יורשה לי לצטט את סולוצו:
"לילי כתבה "גאטאקה מצריך הרבה סיספונד, אם מתעלמים מהפרטים".
את קראת: "הסרט מצריך סספונד. זה כל מה שהיה חשוב לי לשמוע".
זו בדיחה?"
שוב, הפיספוס שלך היה ממוקם להפליא, אולי לא מבחירה אבל בכל זאת.
נו, ולמה זה היה טוב עכשיו?
או יותר נכון, מה ניסית להגיד בזה שעוד לא נאמר?
אני מרחפת לאחרונה, אותי עניין רק לשמוע שהסרט מצריך סספונד, וברגע שאמרת את זה – הפסקתי לקרוא. זה לא כאילו שנעשה פה ערבול מלים להוצאת משמעות מחודשת או משהו.
לא לא לא.
תסתכלי *מעבר* לטעות. היה פה חוסר תשומת לב לטענה שצריך להקדיש תשומת לב. זה נפלא, זה לא בציניות, ואין פה שום טענה שאת מעוותת את העובדות לצרכיך. רק אושר טהור מצירוף מקרים משעשע, דבר שתמיד הערכתי מאוד. לא צריך להיות במצב של התגוננות תמיד.
וואלה;
חזק.
לא חשבתי על זה ככה. באמת יש פה אירוניה צרופה.
אגב, ארפופו "צריך" ו"לא צריך", למה החלפת את השם שלך? למה את נכנעת לאנשים ומוותרת כל כך בקלות?
הו שמי, שמי האהוב. (בהיעדר אמוטיקון דמעה)
זה לא שאני נכנעת לאנשים. זה פשוט ששוב ושוב צצים אנשים שחולקים את שמי, ונמאס לי להסביר לכולם שהוא שייך לי. כמו כן, טעיתי בלידתי ולא הוצאתי עליו פטנט – ועד שגורמים לאנשים מספיק ייסורי מצפון כדי שיוותרו לי, מגיע/ה עוד לילי. זו ממש מגיפה.
אבל למה ללכת רחוק כל כך?
למה לא להיות "לילי המקורית", נניח?
אחרי הכל, את מקורית באופן יחסי ובאמת היית כאן קודם.
ולמה באמת לא לעשות באתר מערכת שמגבילה אנשים מלבחור שם שכבר קיים כמשתמש? זה יכול למנוע בעיות. בנענע תמיד היתה כזו.
אם כבר לשנות...
אז לשנות למשהו שאני אהנה ממנו, לא? למה לא שם שכולו מונטי פיתון ומשעשע אותי כל פעם מחדש?
אבל באמת, כבר ניהלתי את הדיון הזה, והוא אוף בצורה מזעזעת. אם את רוצה, אני יכולה לחפש לך את הדיון המקורי בהזדמנות (אבל לא היום, כי אני לומדת למבחן, או לפחות אמורה ללמוד, ויש גבול לכמה אינטרנט אפשר לפני שרגשות האשמה מתעוררים).
אף שם אינו חסין.
אם תשמרי את השם מיקה, תמיד יבוא 'מיקה ' (הגרשיים זה רק כדי להבחין שהמיקה השני הוא עם תו רווח אחרי השם). כמו כן, אותה בעיה עולה לגבי אנשים שנוהגים להוסיף תוספות אחרי השם (למשל, 'לונג ג'ון תמהה', 'רד פיש חוכך ידיו', 'ארמדילו מיינסטרימי' וכו') – אי אפשר לשמור להם את כל התווים האפשריים שעשויים להגיע עם כל ניק, מה ששוב פותח פתח לשמות כפולים.
ונניח שהתגברנו על כל הבעיות האלה – בהעדר התאמה אישית, מספיק שיימחקו לך הקוקיז והלך לך השם.
אף שם אינו חסין?
לא נכון!
הנה דוגמה:
http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=423
קטעים אתך, 'תשאר.
וואו!
ה"וואו!" הוא על זה שאתה בטח נורא משועמם אם הגעת עד לשם (גם אני מגיע לדברים מוזרים כשאני משועמם בעבודה. לטובתך אני מקווה שאתה דווקא לא היית בעבודה כי 20:00 זו לא שעה להיות בעבודה. אבל אני אחד שחושב שגם לא 19:00, 18:00, 17:00 ושאר שעות היממה הן לא שעות להיות בעבודה…)
בסדר. לא חסין מפני מתחזים ופוחזים
אבל אדם שאין לו כוונות רעות וכותב "לילי" ומקבל "שם המשתמש תפוס", פשוט יבין שכבר יש פה לילי אחרת, ויבחר דרך לזהות את עצמו בצורה שנבדלת ממנה, נגיד על ידי הוספת נקודה, או גרשיים או מלה אחרי השם. או אפילו סתם "עוד לילי".
לא יודעת.
זה יכול לעזור בפתרון אי הבנות.
אז חזרנו לבעיית הרווח.
רוב האנשים לא יבחינו בין לילי לבין לילי ונקודה אחרי השם, כי בדרך כלל מי שכבר טורח לקרוא את שם המגיב, לא קורא זאת בעיון רב ובקפידה, אלא מרפרף במהירות.
חוצמזה, אי אפשר לשמור שמות לנצח. הרי אם מישהו יעזוב את האתר, זה אומר שאף פעם לעולם אף אחד אחר לא יוכל לבחור לעצמו את אותו הכינוי.
טוב נו, זה היה יותר הכלאה בין
שאלה רטורית לשאלה היפותטית.
לא באמת ציפיתי לתשובה.
למה??
אני חייב לציין שראיתי את השחקן הראשי של הסרט "הג'יגולו באירופה" בתכנית של נו, איך קוראים לו. הזה עם התכנית אירוח, שתכניתו של יצפאן מתבססת עליו. בכל אופן, אני חייב לומר שהשחקן ממש מצחיק בפני עצמו. חבל לקטול אותו כך, לא?
אז מה?
כשראיתי את רובין ויליאמס בהופעת סטנד-אפ כאב לי הצד מרוב צחוק. כשראיתי אותו ב-What Dreams May Come סתם כאב לי.
אז מה אם הוא מצחיק? זה אומר שבהכרח גם הסרטים שלו מצחיקים?
טרי גיליאם בראיון: הוליווד ''זה מקום נתעב''
עוד פנינה: "הוליווד כל כך שולטת בעולם שזה מפחיד".
הכתבה המלאה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=613597&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
שאלה
המדריך הטרמפיסט לגלקסיה כבר יצא בDVD?
וגם, משהו יודע כמה הוא הרוויח בקופות?
עדיין לא יצא.
בחו"ל הוא יוצא ב-DVD בתחילת ספטמבר.
הסרט הכניס 51 מיליון דולר בארה"ב, ו-96 מיליון בכל העולם.
שאלה
איך זה שיותר מחצי מההכנסות של סרט מגיעות רק מארה"ב? השאלה היא על סרטים הוליוודיים בכלל, לאו דווקא על המדריך.
זה לא תמיד יותר מחצי.
לפעמים זה שלושת רבעי. לפעמים זה שליש.
בכל מקרה, זה די פשוט – חלק גדול מאוד מצופי הקולנוע חיים בארה"ב. זאת המדינה העשירה בין הגדולות בעולם או הגדולה בין העשירות, ולכן קהל צופי הקולנוע הפוטנציאליים בה הוא הכי גדול. חוץ מזה, סרטים אמריקאיים מיועדים בראש ובראשונה לקהל האמריקאי, ורק אחר כך לקהל בשאר העולם.
אם אנחנו כבר ב''הכה את המומחה''...
האם היחס לסרטי מקור בשאר הארצות בעולם, זהה ליחס בישראל לסרטים ישראלים? כלומר, אני לא מדבר על מקומות שבהם יש תעשיית קולנוע יחסית ענפה, כמו אנגליה, או הודו (?), אלא מקומות קצת יותר "אקזוטיים", כמו למשל… שוודיה.
זהה? כמובן שלא.
אפילו היחס לסרטים מקומיים בישראל (2005) הוא לא זהה ליחס לסרטים מקומיים בישראל (2000). בכל מקרה, כל מדינה היא שונה. יש כאלה שנורא גאות בתוצרת של עצמן ושבהן סרטים מקומיים מצליחים בדרך כלל יותר מסרטים אמריקאיים (דרום קוריאה), יש כאלה שבהן תעשיית הקולנוע המקומית בקושי קיימת.
ניסיתי לברר איזה סרטים הצליחו בשבוע האחרון בשוודיה, אבל התברר שהנתונים האחרונים במוג'ו משם הם משנת 2001. אז באמת שאין לי מושג מה קורה בשוודיה, אבל בנורבגיה אין בין 20 הגדולים השבוע אפילו סרט מקומי אחד (אבל יש שניים דניים במקומות נמוכים, ואחד, מאוד מצליח, שוודי).
ברגמן מתהפך בקברו
ואם הוא לא מת, אז קברו המטאפורי.
אם אנחנו כבר ב''הכה את המומחה''...
לפני כחודש הייתי בקורס באנגליה שהגיעו אליו אנשים גם מארצות נוספות. שניים מהם היו מרומניה (מדינה עם בערך פי 3 תושבים מישראל). במהלך ארוחה משותפת דיברנו על סרטים והם שאלו כמה סרטים ישראל "מייצרת". הסברתי שלפני כמה שנים היתה תקופה קשה של רק 5-10 סרטים בשנה, אבל עכשיו אנחנו בסביבות ה-20.
בלי שהתכוונתי מצאתי את עצמי מוסר את המידע הנ"ל תוך שימוש בנימה מתנצלת. לכן גם הדגשתי שחלק מהם אפילו זוכים להכרה בינלאומית.
להפתעתי תשובתם הייתה שזה הרבה יותר, גם כמותית וגם איכותית, ממה שקורה ברומניה.
זה לא
בשנה האחרונה ראיתי הרבה יותר מדי סרטים צרפתיים, רובם גרועים, עד כדי כך שפיתחתי סלידה כמעט אוטומטית מהם, כמו שכתבתי כבר מתישהו. היום עולה לאקרנים 'סיפור חיי', קומדיה רומנטית צרפתית, שהוא, לשם שינוי, סרט מאוד נחמד. פסקול הסרט מלווה בעיקר בשירים באנגלית, ושיר אחד תפס לי את האוזן, ושיננתי כמה מהמילים לצורך גיגול. הגיגול העלה שמדובר ב-'It's Not' של איימי מאן, והשיר צורף מיד לפלייליסט התאורטי המצומצם שלי.
עכשיו זה הקטע שבו תתפלאו מה פתאום נזכרתי רק עכשיו, כי לשיר בכלל קוראים 'It's Not Going to Stop', והוא היה ב'מגנוליה' אז זהו, ש-It's not. זה שיר אחר, מתוך אלבום שלה שיצא ב-2002. עדיין לא בדיוק דיווח עדכני מהשטח, אבל היי, לי זה היה חדש, ושמחתי לגלות גם את הסרט וגם את השיר.
נראה לי שאפשר להקשיב לשיר באתר שלה
אני לא יכול להביא קישור ישיר כי מדובר באתר Flash, ולא יכול לוודא כי כרטיס הקול שלי מת, אבל באתר שלה יש דף שנקרא listen, ובו יש את כל האלבום Lost in Space, שהשיר הזה הוא האחרון בו.
http://www.aimeemann.com/home.html
כן שומעים
ואני לא מבין למה.
למה לעזאזל הם שמים את הדיסק החדש ברשת, זה יקדם מכירות איכשהו?
הוא לא חדש.
מאז יצא עוד אחד.
וחוץ מזה, ממילא אפשר להשיג ברשת איזה דיסק שבא לך, לא?
בטח שזה יקדם מכירות
אין אפשרות להוריד את השירים מהאתר הזה, כך שאם אתה רוצה האזנה איכותית לשירים האלו (לא הקקה ששומעים ברמקולים של המחשב) אתה תלך לקנות את הדיסק. או, כמובן, להוריד אותו מאתר אחר.
השיר במגנוליה שאתה מדבר עליו
הוא השיר שבו כל הגיבורים בסרט שרים (ספוילר?), נקרא Wise up והוא השיר הכי מפורסם של איימי מאן (שהיא זמרת מעולה לדעתי).
לאיימי מאן יש ב'מגנוליה' כמה וכמה שירים. דווקא לא חשבתי על Wise Up, אבל מסתבר שגם It's Not Going to Stop לא היה שם.
תרתי משמע לגבייך, מר פיש :)
גדול!!
תהיתם למה באמת ''איילנד'' לא מצליח בקופות?
ובכן, למעשה זה די פשוט- נועה תשבי. כן, הפיתרון היה לנו כל הזמן מול העיניים, ואנחנו בחרנו להתעלם ממנו, ולהאשים גורמים שוליים כמו התסריט.
ואם בכל זאת נועה היא לא הסיבה היחידה לכישלון של "איילנד", ב Fametracker מצאו לנו עוד כמה וכמה סיבות:
http://www.fametracker.com/blue_moons/misc_island_excuses.shtml
סיבה נוספת
תיאור העלילה של הסרט, על פי הירחון הפרסומי "קולנוע פלוס" של רב חן (זה בסדר, אין פה ספוילרים. לא לסרט הזה, בכל אופן):
"לינקולן 6-אקו (יואן מק'גרגור) וג'ורדן 2 דלתא (סקרלט ג'והנסון) הם שני תושבים בקולוניה עתידנית אי שם באמצע המאה ה-21. השניים עולים בהגרלה (נעה תישבי בתפקיד ראשון גדול באמריקה, כמקריאת שמות הזוכים בהגרלה) נבחרים ליישב אי חדש ומתרגשים מהעובדה שהם הולכים להיות חלוצים בתחומם ולגלות עולמות חדשים. רק מה, הם לא יודעים למעשה עד כמה רחוקה בעצם ההעברה לאי. כשהם מבינים שהם בעצם רובוטים הנשלטים על ידי מנהלי האי שלא רוצים לגלות להם מי הם באמת, מחליטים השניים לעשות מה שלא עשה אף אחד לפניהם ופשוט לברוח. רק שהם לא יודעים לאן ובהמשך מגלים, שלא בטוח שיש כזה דבר שנקרא האי".
לפחות, אם הם רובוטים, הקטע של הנפילה הגיוני לגמרי
זה מסביר הרבה
אבל אלא אם כן זה תרגום מדויק זה לא יכול להיחשב כמה שהבריח את הקהל האמריקאי…
לי יש תיאוריה: השמות הבלתי זכירים של הדמויות. מי רוצה ללכת לסרט שלדמויות הראשיות שלו קוראים משהו 6 אקו ומשהו 2 משהו? בי אישית זה עורר קונוטציות איומות לשיעורי מתמטיקה בתיכון, ולא ממש עודד אותי לראות את הסרט.
בטח שהם זכירים.
מה יותר זכיר – "לינקולן 6 אקו" או "ג'ון"?
לא
אני בטוחה שאם עוד 15 דקות תשאל אותי איך קוראים לדמות של יואן מגרגור ב"האי" אני אגיד לך משהו כמו "רוזוולט 15 הד". השמות האלו לא פשוטים או קליטים בכלל.
מה שכן – אם תגיד לי "וואי, הג'ון הזה ממש מגניב!" האמרה הזאת ודאי תהיה מלווה בשאלות כמו: "ג'ון טרוולטה? ג'ון הקטן? ג'ון סמית'?".
אפשר להיות בטוחים שאם תגיד "הלינקולן 6 אקו הזה הוא ממש מנייאק, ובכלל לא יודע איך לקפוץ כמו שצריך ממטוס", יהיה מובן שמדובר ב"האי".
לאו דווקא.
אני הייתי שואלת משהו בסגנון "6 אקו זה סוג של אוטו?…", או משהו. זו צורה נחותה למדי של מד"ב, כשמתמקדים בשמות המשונים והמסובכים של הדמויות ולא ברעיונות שמאחוריהן (ואני אומרת את זה כמישהי שלא ראתה את הסרט, אבל שלא מצאה בתיאור העלילה לפחות משהו שהיא לא קראה בעבר).
לאו דווקא.
הסרט עצמו לא מתמקד במיוחד בשמות המשונים (שיש להם הסבר די הגיוני ואפילו משמעות שרלוונטית לסרט) של הדמויות אלא בהחלט ברעיונות שמאחוריהן.
כשמעבר לזה,
תמיד ישנה אפשרות שיהיו שני אנשים או יותר עם אותו שם.
אובי-1-קנובי.
בת 7
באמת ראיתי פעם מישהי חותמת כך את שמה
לאו דווקא.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95_%D7%90%D7%A7%D7%95