דו"ח קופות שבורות – 13.8.2006

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 15 באוגוסט 2006Posted in: חדשות

רק לאחר שבועות של אימונים מפרכים עם הכוריאוגרפית האישית, הצליח אלון מזרחי להביא את האווירון לידי שלמות.שקט. אל תספרו כלום. ואם אתם מספרים – תשקרו. אם היתה נפילה על בניין בחיפה, תספרו שהיתה נפילה בשטח פתוח בעפולה. אם אתם בעד מאיה, תגידו שהצבעתם לג'אקו. ובשום פנים ואופן אל תסגירו איזה סרטים ראיתם. אולי צורת המחשבה הישראלית המלחמתית של "יד לפה, האויב מאזין" היא זו שאחראית למדיניות המשונה של המפיצים בארץ, שמתנהגים תמיד כאילו הם במלחמה נגד הצופים, ולא להיפך. אחד מכללי הברזל של אותו איפול הוא לא להסגיר לכמה צופים זכה כל סרט, ולכן, כידוע וכמעצבן, לא קיים דו"ח קופות שבורות ישראלי סדיר. דווקא החודש זה היה יכול להיות מעניין במיוחד. המלחמה לא מנעה מסרטים חדשים להישפך לבתי הקולנוע בארץ בקצב חסר תקדים כמעט, ואומרים שבתי הקולנוע – אלה שבמרכז, כמובן – היו דווקא מפוצצים, במובן החיובי של המילה. אבל הכל פה בגדר שמועות. אנחנו לא באמת יודעים איך המלחמה השפיעה על הרגלי הצפייה של הישראלים, למרות שהיה מעניין לגלות. מה שבטוח הוא שדווקא עכשיו, כשהמלחמה (אמן, טפו טפו, מלח מים) הסתיימה, מבול הסרטים נעצר בבת אחת והפך לטפטוף.

באמריקה, המצב הפוך: שלהי הקיץ של אוגוסט הם בדרך כלל תקופה די משעממת, אבל השנה דווקא לא חסרים אקשן והפתעות. קחו את השבוע, למשל. בימים שקדמו לו, הסרט שכולם דיברו עליו היה 'מגדלי התאומים' של אוליבר סטון. טוב, רע, קיטשי מדי, פטריוטי מדי, מוקדם מדי? מעניין, אבל כשהגיע סוף השבוע עצמו, התוצאות שלו בקופות היו בעצם הכי צפויות ופחות מעניינות מבין כל סרטי השבוע.

'לילות טלאדגה', עדיין ללא שם עברי (אני מתפתה לקרוא לו 'ניפגש בסיבוב', לפי ההצעה של הפינגווין, אבל מפחד מתביעה של יהודה ברקן) הוריד הרבה מהירות, עם נפילה של 51%, אבל נשאר במקום הראשון. הירידה הזאת קצת מפתיעה. עם כל הביקורות הטובות וההתלהבות הכללית סביבו, אפשר היה לחשוב שהוא יגלה יותר יציבות מהקומדיה הנמוכה או סרט האקשן הממוצע. אבל ממש לא נורא: כך או כך, הסרט הזה הוא כבר אחד הלהיטים המפתיעים של השנה, ורק מהתנופה שהעניק לו סוף השבוע הראשון הגדול שלו הוא יעבור את ה-100 מיליון בהכנסות כוללות בימים הקרובים.

'טלאדגה' היה קרוב מהצפוי לאבד את המקום הראשון השבוע, ואפילו לא לטובת אוליבר סטון. הסרט שכמעט כבש את הפסגה השבוע היה 'Step Up', דבר שמצדיק הרמת גבה. 'Step Up' הוא סרט ריקודים אופייני: בחור עני ובחורה עשירה, או שמא להיפך, נפגשים במהלך חזרות למופע ריקוד כלשהו, הוא מלמד אותה על תרבות הרחוב, היא מלמדת אותו בלט, וכולם רוקדים אל השקיעה. הביקורות זלזלו בסרט ואמרו שאין בו שום דבר חוץ מהנוסחה השחוקה הרגילה, וגם לא מספיק ריקודים. אז מה בדיוק יש בסרט הזה שמצדיק פתיחה של 21 מיליון דולר? מה יש בו שלא היה, נגיד, ב'רוקדים' ('Take the Lead') שיצא לפני כמה חודשים? אפשר היה להחליף את השם, את הפוסטר ואת העלילה של שני הסרטים, ואף אחד לא היה שם לב. בסרט אין אפילו אף שחקן אפילו חצי-ידוע – אבל כאן אולי אני טועה. אלילי-נערות מושלמים מתחלפים כל כך מהר, שקשה לעקוב. נדמה לי שצ'אד מייקל מוריי היה הכי אלוהי נכון לשבוע שעבר, אבל אולי צ'אנינג טאטום ('יש לה ביצים') הוא כרגע הכי חתיך ומושלם וכל הבנות בכיתה ד' הלכו לראות אותו. אולי. תהיה מה שתהיה הסיבה, הסרט הופק ב-12 מיליון דולר בלבד, כך שכבר עכשיו הוא סרט מצליח מאוד.

'מגדלי התאומים', הסרט המדובר של השבוע ולפי הביקורות גם הטוב שבהם, נמצא רק במקום השלישי. זה לא הסרט הראשון שעוסק ישירות במאורעות ה-9.11, אבל זה הראשון שמכיל שחקנים ידועים (ניקולס קייג', מריה בלו, מגי ג'ילנהול) ומתנהג כמו סרט הוליוודי לכל דבר, ובאופן יותר ספציפי, דרמת אסונות שמאלצית. הסרט לא עוסק בטרוריזם, בתגובת הבית הלבן, או בהשפעה של האסון על הציבור האמריקאי: הוא עוסק בשני כבאים שנלכדו בין ההריסות, והמאמצים לחלצם. מבוסס על סיפור אמיתי, כמובן. את השערורייתיות של אוליבר סטון תחפשו במקום אחר: כאן הכל נוסחתי, שמאלצי, נוטף גאווה, וחס וחלילה להציג את גיבורי הסרט כמשהו אחר מלבד גיבורים אמריקאיים טהורים. המבקרים האמריקאיים אולי רואים את עצמם כקשוחים, אבל נפנוף דגלים עז בדרך כלל עובד עליהם. רבים מהם פסקו לטובת הסרט על פי אותם קריטריונים שהיו חורצים את דינו של סרט אחר. כשזה נוגע ל-9.11, מותר להיות שמאלצי ובנאלי. הסרט יצא לאקרנים ביום רביעי, הכניס 7.7 מיליון דולר ביומיים הראשונים להפצתו, ובסוף השבוע – 18.7 מיליון; תוצאה סבירה, אבל האולמות שהקרינו את 'Step Up' היו צפופים הרבה יותר.

במקום החמישי נמצא סרט האימה 'Pulse', ששייך לז'אנר הרימייקים של סרטים יפניים: הפעם של הסרט 'Kairo', שבו המתים מוצאים דרך לחזור אל העולם דרך האינטרנט, טלפונים סלולריים, ובמקרים מיוחדים, מדיחי כלים. בגרסה האמריקאית מככבת קריסטן בל, כוכבת 'ורוניקה מארס', ובכל זאת הוא פתח עם 8.2 מיליון דולר, פחות ממה ש-'The Descent' עם צוות האלמוניות הבריטיות השיג בשבוע שעבר. ועדת החקירה הצביעה על אשמים: האחים ויינסטיין. האחים נחשבים לאלופי העולם בשיווק, אבל דווקא מאז שעזבו את "מירמאקס" והקימו את החברה העצמאית שלהם, הם נוטים קצת לפשל. או לפחות להתנהג מוזר. את תאריך ההפצה של 'פולס' הם שינו בכל שני וחמישי, הקפיצו אותו קדימה, אחורה ושוב קדימה, ובסופו של דבר הסרט יצא עם מסע פרסום שלא הספיק לתפוס גז. וזה גם בוודאי לא עזר שהסרט מחורבן (על פי דעת המבקרים, כמובן), אם כי כשמדובר בסרטי אימה זה בדרך כלל גם לא מפריע.

באתר "עגבניות רקובות", 'פולס' קיבל ציון של 11% טריות (כלומר, 11 אחוזים בלבד מבין המבקרים שסיקרו אותו התרשמו לחיוב). ובכל זאת זה לא היה ציון הטריות הנמוך של השבוע. הסרט 'זום' זכה לכבוד שבציון העגול והיפה: 0 אחוזים. הסרט לא הוקרן למבקרים, ומבין ה-20 שבחרו בכל זאת לצפות בו, לא היה אפילו אחד שזיכה אותו בתואר "בסדר" ומעלה. אי לכך, העובדה שהסרט הגיע רק למקום התשיעי, עם 4.5 מיליון דולר, בהחלט מובנת. מה שפחות מובן זה למה הסרט הזה נוצר בכלל. מי חשב שזה רעיון טוב לקחת את הקונספט אותו 'תיכון בהיי' ביצע מצוין בשנה שעברה – קומדיה שמתרחשת בבית ספר לגיבורי על – ולעשות אותו שוב, אבל הפעם עם טים אלן והבמאי של 'גארפילד'? בעצם, לא משנה. מי שזה לא היה, הוא בוודאי פוטר. הנקודה המעניינת היחידה בנוגע לסרט היא שבדיוק כמו 'הסופר-אקסית שלי', שיצא לפני שבועות בודדים, זו קומדיה המערבת גיבורי על, ובדיוק כמו 'הסופר-אקסית שלי' הוא כישלון קופתי מוחלט. הקהל שולח לאולפנים מסר חד משמעי: גיבורי על זה עניין רציני. שלא תעזו לצחוק עליהם.

פינת מעקב הפיראטים: הכנסות עד כה בארה"ב – 392.4 מיליון; מיקום בטבלת כל הזמנים בארה"ב – 7; מיקום בטבלת כל הזמנים העולמית – 17, מעל ל'צופן דה וינצ'י'.

בשבוע הבא: נחשים. על המטוס.

הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.

1. Talladega Nights: The Ballad of Ricky Bobby – 22.1 (90.3)
2. Step Up – 20.7 (20.7)
3. World Trade Center – 18.7 (26.5)
4. Barnyard – 9.7 (33.7)
5. Pulse – 8.2 (8.2)
6. Pirates of the Caribbean: Dead Mans' Chest – 7.2 (392.4)
7. Miami Vice – 4.7 (55.3)
8. The Descent – 4.6 (17.5)
9. Zoom – 4.5 (4.5)
10. Monster House – 3.3 (63.7)
תגיות: