חכם סיני אמר פעם: "יש
חודשים מתים בקולנוע.
בחודשים האלה אולפנים
מוציאים סרטים בעלי
פרופיל נמוך, כאלה שלא
צפויים להכניס אפילו עשרים
מיליון בסוף השבוע הראשון
שלהם. הם עושים את זה בחודשים המתים כדי שלסרטים יהיה איזה סיכוי קטן". שניה לפני שהחכם הסיני אמר שאפריל הוא אחד מהחודשים האלה, הוא לקה במחלה המסתורית הזו שתוקפת את סין ומדינות המזרח, ומת (אין לכם מה להצטער בשבילו. מחלה מסתורית היא גורל טוב הרבה יותר מלהיות מוגש לצלחת של ישראלי, כחלק מהתוכנית לדילול אוכלוסית סין). ובכלל, עדיף היה לו, לחכם, לפרוש בשיא. אחרי הכל, אפריל הוא לא חודש גרוע כמו ינואר-מרץ שלפניו. הוא סתם חודש לא מלהיב. בגלל זה האולפנים ממשיכים להוציא סרטים באפריל (וגם בגלל שהם לא מאמינים לחכמים סינים), בתקווה שיקרה מה שקרה ל'תא טלפון' והסרט יצליח יחסית. גם הצופים לא ממש שמים על חכמים סיניים שלא באים בצורת עוגיה. ולראייה: 'Anger management', שהכניס 42 מיליון דולר, או במילים אחרות – יותר מכל תשעת הסרטים שנמצאים אחריו, ביחד, והפתיחה הטובה ביותר לשנת 2003, בינתיים.
'סדנה לעצבים' הוא תופעה חריגה בנוף חודש אפריל. הוא חריג כי הוא שיתוף פעולה בין אדם סנדלר וג'ק ניקולסון, שילוב שיגרום התקפי חרדה לכמה אנשים. הוא חריג כי בסוף השבוע הראשון שלו, אם לא מחשיבים אינפלציה, הוא הכניס יותר מאשר כל סרט אחר של אדם סנדלר או כל סרט עם ג'ק ניקולסון, כולל 'באטמן'. ובסיכומו של דבר, הוא חריג כי הוא עקף סרטים כמו 'המטריקס' ו'מלך העקרבים' והפך להיות הסרט שהכניס הכי הרבה בסוף השבוע הראשון בכל תולדות אפריל בקולנוע.
תשאלו, מה יש בו בסרט, חוץ מסנדלר וניקולסון, שיגרום לו להיות הצלחה גדולה כל כך? והתשובה תהיה, כנראה כלום. מדובר, ככל הנראה, בקומדיה שגרתית, שאף אחד לא שמע עליה מראש, שלוותה במסע פירסום מאסיבי אך לא חריג, ושאפילו לא יצאה בזמן שפל בקומדיות. סנדלר מגלם מישהו שהתפרצות זעם במטוס שולחת אותו לקורס שליטה בזעם תחת ניהולו של ג'ק ניקולסון הפסיכיאטר. שיטת הטיפול הבלתי קונבנציונלית של ג'ק, והעובדה שעקב צירוף מקרים מסוים, ניקולסון עובר לגור אצל סנדלר, פותחים פתח למגוון מצבים בעלי פוטנציאל קומי.
הסרט הטוב ביותר של סנדלר, או הרע ביותר של ניקולסון? הדעות של המבקרים חלוקות. יש לסרט את הרגעים המצחיקים שלו, וההומור הוא מה שאפשר לצפות לו מסרטים בכיכובו של אדם סנדלר – הוא מצחיק או שהוא לא, וג'ק ניקולסון מצליח לשדרג אותו במקצת. גם שורה של הופעות אורח קטנות ומריסה טומיי כחברתו של אדם סנדלר לא ממש מזיקות. רק העתיד יראה האם הסרט יהפוך להיות הצלחה מפתיעה או שמה סוף השבוע הראשון שלו הוא הדבר המפתיע היחיד.
סרט נוסף שיצא השבוע, והצליח לא רע יחסית לעובדה שיצא רק לכ-500 מסכים, הוא 'בית אלף הגוויות'. הסרט, כמשתמע משמו, הוא סרט אימה-גועל שגרתי. ארבעה אנשים עוצרים בתחנת דלק בליל כל הקדושים, נכנסים למלון שמציג תערוכה על רוצחים סדרתיים כמו אלברט פיש, אד גרין וד"ר שטן, ומגלים שעל רוצחים סדרתיים כדאי לחקור רק באינטרנט. הביקורות המעטות חלוקות כמעט בכל דבר: יותר מדי גועל, פחות מדי גועל, הכל עובד, שום דבר לא עובד. אולי צריך לתת למישהו שמבין סרטי אימה לבקר אותו ולא לי. אני אפילו לא הכרתי את הבמאי, רוב זומבי, ששמו היה זה שאמור למכור את הסרט לקהל חובבי האימה, עד שציפור קטנה לחשה לי שזומבי הוא זמר מטאל, סולן להקת 'White Zombie'. את הסרט הזה הוא עשה בשנת 2000, הצליח ליצור סביבו הייפ כאילו הוא סרט האימה הטוב בכל הזמנים, ועבר ממפיץ למפיץ עד שהצליח למצוא אחד שיסכים להפיץ אותו בלי יותר מדי קיצוצים.
אלמלא סנדלר וניקולסון, השבוע היה שבוע אפרילי שגרתי. הכנסות כל הסרטים הוותיקים ברשימה, מלבד 'שיקגו' שממשיך להחזיק את המיקום שלו בשיניים, ירדו באופן מרשים ביותר. 'תא טלפון' איבד חצי מהכנסותיו, מה שמראה שכוח המשיכה של קולין פארל לא מספיק ליותר משבוע אחד; 'A Man Apart' איבד 60% מהכנסותיו, מה שמראה שוין שולת!!!1 עוד פחות מקולין, ו'מפרקים את הבית', למרות הירידה בהכנסותיו, עלה מקום אחד בדירוג. וזהו, פחות או יותר. כנראה שגם האמריקאים מנקים את הבית לקראת פסח.
בשבוע הבא, שטף סרטים לקראת חול המועד: 'Bulletproof Monk', סרט הקומיקס, אומנויות הלחימה ושון וויליאם סקוט, שייצא ביום רביעי; 'Holes', קומדיה עם סיגורני וויבר שהוקפצה מינואר לאפריל בשביל לסחוט עוד כמה דולרים; 'Malibu's Most Wanted', מערכון שעבר עיבוד לסרט; 'Chasing Papi' (אין קשר לקווין סמית') על גבר לטיני ושלושת נשותיו; ועוד כמה סרטים בהפצה מוגבלת.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
האהרו''כ הראשון שלי. היפ היפ.
חוץ מPhone Booth אין שומדבר שאפילו מדגדג לי את הרצון ללכת לקולנוע.
עונת המלפפונים בעיצומה.
ואפילו בעניינו
עדיף שתתגבר על זה (לא שאני משלה את עצמי שזה יעזור לחולה פארל שכמוך).
אני לא מבין מה אתה רוצה.
משל הגותי של הטבע האנושי וקטנותו אל מול תסריטאים מרושעים, וכל זה בשמונים דקות בלבד. מה רע?
ואפילו בעניינו
אני לא חולה. לא ממש. caught a lite sneeze, לא יותר.
וחוצמזה, זה נשמע סרט מעניין בלי קשר לעובדה שקולין פארל משחק בו. והוא אפילו לא הולך להתפשט (אני מניח).
נשמע מעניין?
הוא עומד בתא טלפון. ולא ממש יוצא ממנו.
נשמע מסקרן, אולי, אבל בודאי לא מעניין.
ואכן, הסרט הוא פלאי. מצליח לשעמם למרות שאורכו 80 דקות בלבד.
נשמע מסקרן. 'תו דבר.
ראית, אני מניח? תרגיש חופשי לנדב פרטים.
("אולי הוא בכל זאת יתפשט", הרהר בן, ונאנח, לא כזאת אנחה, סוטים, לפני שסגר את הסוגריים)
נשמע מסקרן. 'תו דבר.
זהו, שאין כל כך על מה להרחיב.
אזהרת ספוילרים לרגישים שביניכם.
פארל מתקשר כל יום מאותו טלפון למישהי שהוא מחזר אחריה, שאינה אשתו. עד כה, הוא לא בגד באישתו, פיזית. פשוט לא יצא.
ואז יום אחד לאחר שהוא יוצא משם, הטלפון מצלצל שוב, והוא מרים. על הקו ממתין הפסיכופת התורן, בתפקיד הצלף.
ואז הוא לא יצא מהתא, פחות או יותר, עד סוף הסרט.
גם אם נתעלם מהחורים בעלילה, מהצילום התזזיתי והמכאיב בעיניים בהתחלה, מהכביכול-טוויסט המביך, ומעוד הרבה דברים, נשאר עם סרט משעמם, שזוהי מעלה שקשה להתעלם ממנה.
אל תכריח אותי לשאול מפורשות...
אני לא בטוח שאני מבין את השאלה.
אבל יזדמן לך לראות פיסות מעור גופו, אם לשם אתה חותר. לא הרבה, ולממש מעט זמן. בכל זאת, לא מדובר בג'ורג' קלוני.
לא רק שרוב זומבי
הוא זמר מצוין,הוא גם צייר קומיקס מצוין ואפשר לראות את זה בעטיפות האלבומים שלו.
את הסרט הזה אני בטח אראה למרות שיש ספק שהוא יגיע אי פעם לארץ.
לא רק שרוב זומבי
יגיע גם יגיע. כבר ראיתי את הטריילר (שהיה קצת עמוס).
באמת?
אני מופתע. הקהל הישראלי לא ידוע כחובב נלהב של סרטי אימה, בעיקר כאלה שהיו לא מצליחים במיוחד מלכתחילה. באיזו רשת, ומה היה השם העברי, אם אתה זוכר?
ברב חן אם אני לא טועה
לא זוכר את השם העברי…
באמת? לפי מה שראיתי עד עכשיו,
הסרטים היחידים שמילאו אולמות בקהל (צעיר) היו קומדיות נוסח "אחי, איפה ה…" (בלי זלזול בסרט) וסרטי אימה, כגון "סיינס" או "החוש".
אולי כי אלה הסרטים היחידים
שראית? :^)
בכל מקרה, 'סיינס' ו'חוש' הם לא דוגמה לסרטי אימה.
אולי כי אלה הסרטים היחידים שראיתי?
חוצפה!
*אני* הוא אחד משני האנשים היחידים שצפו ב'פארק גוספורד' בקולנוע במדינת ישראל! (סרט שאתה, אם זכרוני לא מטעה אותי, לא ראית). היינו כלכך לבד שהסדרנים שאלו אותנו באיזה אורך לעשות את ההפסקה והציעו שירות משלוחים מהמזנון היישר למושבים שלנו מתוך שעמום גרידא!
ואילו דוגמאות יש לך לסרטי אימה, בדיוק…?
רד דווקא ראה את 'פארק גוספורד'.
(כרטיסים חינם מגלגל"ץ, כמדומני).
פארק גוספורד
סרט אימה? אני לא זוכר שהוא גרם לי סיוטים או נדודי שינה, להיפך.
ג'יפרס קריפרס,
"לעולם אל תשחקו עם זרים", חיזור מגונה, The house on Haunted Hill (לא הוקרן בארץ), Ghost Ship (לא הוקרן בארץ), Halloween: Resurrection (לא הוקרן בארץ), סיוט ברח' אלם 1-3 (לא הוקרנו בארץ), כל סרטי יום שישי ה-13 (לא הוקרנו בארץ). רוצה עוד?
לא חכמה לקחת כדוגמה לז'אנר שני סרטים שהם בלוקבאסטרים ענקיים בכל קנה מידה. רוב סרטי הז'אנר לא מוקרנים בארץ בכלל, או מוקרנים לרגע ומיד נעלמים.
נכון,
אני חשבתי יותר על סרטים שבמחשבה שנייה הייתי מגדיר אותם כסרטי מתח. אני לא חושב על הסרטים של שמלממן והסרטים שאתה הזכרת כעל סרטים מאותו ז'אנר. ובקשר למה שאמרת על הקהל בארץ, בארה"ב יש דרישה גדולה לסרטי אימה?
ואם ראית את גוספורד, מה אתה חושב עליו? פשוט לא דיברת עליו בטקס הפרסים שלך.
אם זה מנחם אותך,
אני דיברתי עליו בטקס הפרסים שלי. אם לנסח בעדינות, אני שמח שלא ראיתי אותו בקולנוע.
אפשר להבין שלא אהבת? הסבר?
טקס פרסים...?
חיפוש מתקדם: פינגווין הזהב
מצטער מראש על היובש, ניסיתי לקצר, מה שגרם להמון בדיחות לרדת. מה שכן, לכל מי ששאל את עצמו "למה זה טוב?" לי זה טוב. אני אוהב לראות סרטים ובגלל חוסר העקביות של הטעם שלי, אני מסוגל להעניק להם תארים שנראים כמו בחירה תמוהה לאחרים.
חוץ מזה, אני נואש לתשומת לב.
לא חשבתי שהוא ראוי לפרס.
חיובי או שלילי.
קורה.
היי, היי, לא ללכלך
גם אני ראיתי גוספורד פארק בקולנוע.
(אז מה אם זה היה בסינימטק ובחינם כי יש לי מנוי? )
לא רק שרוב זומבי
איזה סרט?
זה שכתוב עליו בדוחק''ו.