בימוי: קלינט איסטווד
תסריט: ג'יי. מייקל סטרז'ינסקי
משחק: אנג'לינה ג'ולי, ג'ון מלקוביץ', ג'פרי דונובן, קולם פיורה, גתלין גריפית'
כשכריסטין קולינס (אנג'לינה ג'ולי) יצאה כמידי בוקר לעבודתה כמפקחת במרכזיית טלפונים בלוס אנג'לס, היא הניחה שה-10 במרץ 1928 הוא סתם עוד יום. עם תום העבודה, האמינה כריסטין, היא תחזור הביתה, שם יחכה לה ילדה הקט וולטר, יתן לה חיבוק אוהב, יאכל איתה ארוחת ערב וירדם לצלילי תסכית הרדיו החביב עליו. אוי, הם גדלים כל כך מהר.
למישהו, סליחה על הקלישאה, היו תכניות אחרות לאותו יום. כאשר כריסטין חוזרת הביתה, בנה החד הורי אינו נראה בסביבה. פניה למשטרה מניבה את התגובה שכל צופה בסרט על נעלמים יודע לצטט, "לא מטפלים במקרים של ילדים נעדרים במשך 24 השעות הראשונות". אבל השעות עוברות, וגם המשטרה מתחילה בחיפושים. מעבר לחובה שאמורה להיות מוטלת עליהם, ראשי המשטרה מקווים שפתירת המקרה בזריזות ויעילות תביא לפרסום חיובי לאחר חודשים של מטחי האשמות מצד התקשורת בדבר שחיתות ואלימות מוגזמת של כחולי המדים.
חודשים לאחר מכן, מודיעה המשטרה על מציאת האבדה. כריסטין מגיעה לתחנת הרכבת, מלווה בעשרות כתבים וצלמים, לאיחוד מחודש עם וולטר הקט. הבעיה היחידה שמתעוררת היא שהוא לא וולטר. נכון שלילד יש שלייקעס ותספורת של ילד טוב ירושלים, בדיוק כמו בתאור של וולטר, ושכמוהו יש לו שיער חום והוא באותו גיל בערך, אבל הוא לא הבן שלה. עניין מינורי, נכון, אבל ככה הן אמהות, קטנוניות.
קפטן ג'ונס (ג'פרי דונובן), האחראי על ניהול החקירה, מנסה למנוע מבוכה ומשכנע את כריסטין שהיא מבולבלת מהתרגשות וכדאי לה לקחת את הילד הביתה ולנסות אותו לכמה שבועות, לראות אם הוא מתאים לסלון. כריסטין עושה זאת, אך מתעקשת להמשיך ולהבחין בראיות לכך שהחזירו לה את הילד הלא נכון. קודם כל, הילד החדש נמוך מוולטר בשמונה סנטימטרים. הוא גם נימול ו… אה נכון, לא וולטר!
כאשר ג'ונס מוסיף לא להודות בטעות ואף מביא "מומחים" שיבדקו את האם והילד, מתחילה כריסטין לאסוף עדויות נוספות. הכומר גוסטב בריגלב (ג'ון מלקוביץ'), המנהל מזה זמן מה קמפיין כנגד השחיתות במשטרה, מצטרף אף הוא למאבק ומוסיף עניין תקשורתי בפרשה. קפטן ג'ונס מבין שאין לו יותר מדי ברירות. או שיודה בטעות ויחדש את החיפושים, או שידאג לפגוע באמינותה של כריסטין ולשלוח לה מסר שלא מתעסקים עם משטרת לוס אנג'לס. מכיוון שיש לו מספיק האשמות להדוף גם בלי שערוריית וולטר קולינס, ג'ונס מורה על "קוד 12" ומסלק את כריסטין מעין הציבור. עדיף לוותר על האמא מאשר על הפרסום החיובי שהביאה השבת הילד האובד, אחרי הכל. אבל העסק, כמובן, לא נגמר כאן.
כבר מהתמונה הראשונה, רואים שנעשה שימוש חכם בתקציב הסרט. השחזור התקופתי של לוס אנג'לס בשנות העשרים המאוחרות משכנע, החל מהחשמליות והמכוניות הקלאסיות שממלאות את כבישי העיר וכלה בגלגיליות ובהתקן דמוי השפופרת (גרסה ראשונית של טלפון נייד?) בהם מצוידת כריסטין במקום עבודתה. התסריטאי ג'יי. מייקל סטרז'ינסקי ('בבילון 5') חקר לעומק את התקופה ואת פרטי המקרה האמיתי עליו מבוססת עלילת הסרט, והכניס לפי הדמויות את הסלנג ועולם המושגים המתאימים, או לפחות כך זה נשמע באזני ההדיוט שלי.
ובכל זאת, סטרז'ינסקי פישל. אף על פי שהסרט עוקב ברובו אחר התנהלות האירועים האמיתיים (להוציא איחוד מספר דמויות לאדם אחד פה ושם מטעמי נוחות), הדיאלוגים שכתב לא נשמעים מציאותיים. כשוולטר שואל את אמו על אביו והיא עונה שהוא ברח כי יחד עם וולטר הגיעה חבילה של משהו שנקרא "אחריות", זה נשמע יותר מדי כמו, נו, כמו שורה בסרט הוליוודי. כך גם החזרה על המוטו "לעולם אל תתחיל קרב, אבל תמיד סיים אותו" שכאילו נכתבה במיוחד בשביל הפוסטר.
עוד בעיה היא שהסרט נמשך שעתיים ועשרים דקות, והסיפור המרכזי לא מספק די בשר למלא אותן. דווקא הסיפורים המשניים שמתפצלים ממנו הרבה יותר סקסיים מהמאבק של כריסטין. דמות ראשית שטוחה שתמיד צודקת וזורקת משפטי מחץ מהשרוול מפריעה לסיפור להתמקד באנשים שהיו הופכים אותו למותח בהרבה. לדמויות המוצגות באור שלילי יש סיפורים הרבה יותר מעניינים, מהם ניתן גם ללמוד על הצדדים הפחות פוטוגניים של התקופה ולא רק על מגוון הכובעים הפרחוניים שהיו זמינים לנשות קליפורניה.
אולי אנג'לינה ג'ולי פשוט לא מתאימה לתפקיד. אני יודע שנכתב רבות בשבחה בתפקיד כריסטין, אבל קשה לקבל אותה כאם חד הורית שסובלת מקשיות הלב המשטרתית כשהיא נראית כאילו יצאה מקטלוג אופנה. לא שכריסטין צריכה להיות מכוערת, אבל ליהוק אחד הפרצופים הנערצים בעולם לתפקיד אישה קשת יום צריך להצדיק את עצמו ביכולת משחק. כל הזמן חיכיתי לאיזו סצנת שיא שתוציא ממנה את הופעת חייה, והסצנה הזו לא באה. אני מבין שמאוד קשה לאנג'י לגלם אישה שלא רוצה לאמץ ילד, אבל ההופעה שלה נשארת בינונית לכל אורך הסרט.
את 'ההחלפה' היה אמור במקור לביים רון האוורד, והוא גם זה שאישר את התסריט לפני שהחליט להפוך למפיק ולהעביר את שרביט הבימוי לקלינט איסטווד. לצערי, הסרט נראה יותר כמו עבודה של האוורד, מאשר של הקלינט. אותם קיטש ומשפטי מחץ לא אמינים שהפריעו ב'אפולו 13' ו'נפלאות התבונה' נמצאים גם כאן, ומונעים מהסרט להפוך למשהו מעבר לעלילה צפויה מקושטת בעיצוב תקופתי מרשים. גם הבימוי חסר כל ייחוד – עד כדי כך שחשדתי שהווארד עצמו ביים את הסרט, ורק הדביק "קלינט איסטווד מציג!" לקרדיטים בשביל הפרסום. כל זה מייצר סרט שהוא בסדר, אבל בהחלט לא ייחודי או מבריק: מוצר פרווה לחימום במיקרוגל.
אני במקום איסטווד הייתי מבקש שינקו את התסריט והדיאלוגים מהקלישאות, ירחיקו את מוקד העלילה מכריסטין המדוגמת מדי לטובת סיפורים יותר מאתגרים, ואומר לרון האוורד לחזור אלי כשיהיה לו תבשיל עסיסי ומיוחד ששווה את ארבעת האוסקרים שלי, שבינינו, מנצחים בקלות את השניים שלו.
סחתיין על הביקורת
אינפורמטיבית ומעניינת וגם מצחיקה כשצריך אבל לא בכוח.
הביקורת חיזקה את ההרגשה המוקדמת שלי שלא כדאי לי לראות את הסרט הזה. לא אוהב סרטים על אמהות במשבר.
ביקורת מקסימה
למרות שעדיין לא ראיתי אני רוצה לראות בכל זאת.
1. קלינט ביום רע טוב בהרבה מאחרים בשיא כוחם.
2. אנג'לינה בתפקיד דוגמנית קשת יום היא תמיד מראה מלבב אפילו כשהיא משחקת כמו בובת חלון ראווה.
3. שנות העשרים היו מופת לבגדים מהממים, מכוניות פוטוגניות, כובעים שמסתירים כיעור ומגלים יופי, בקיצור, הסרט התקופתי הכי גרוע על שנות העשרים שווה בעיני על סרט שעוסק בשנות השבעים על חוסר הפוטוגניות בכל מה שהקיף את חיינו.
4. אני פשוט רוצה לראות.
בושה.
"קודם כל, הילד החדש נמוך מוולטר בשמונה סנטימטרים. הוא גם נימול ו… אה נכון, לא וולטר!"
הביקורת כאן, פורסמה ב04.12.08.
"המשטרה מתעקשת: זה הילד שלך. הוא אמנם נמך בכמה ס"מ ואפילו נימול, אבל לכל אלה ישנו הסבר הגיוני בתכלית."
YNET, ב05.12.08.
צירוף מקרים?
כן.
זה תיאור של אותה עלילה. טבעי שהיא תישמע דומה.
שתי הדוגמאות מופיעות באותה סצנה
מכיוון שהסרט לא מתעכב יותר מדי על שלב ההוכחות, הרבה תאורי עלילה יכללו את שני הפרטים האלה.
גם אני בכיתי ב''הפרפר ופעמון הצלילה ''
אלו היו 35 ש"חים שלא אראה אותם שוב. סניף סניף.
נשמע כמו סיפור עם המון פוטנציאל
וקצת חבל שחירבו אותו עם תסריט גרוע (כך על פי הביוקרת).
יש גם סרט דוקומנטרי על הסיפור הזה? נראה לי הרבה יותר מאתים.
ביקורת יפה ונכונה.
אני רוצה להוסיף עליה: צורת עשיית הסרט טעונה שיפור הן בעריכה והן בהצגת הסיפור. העריכה קופצנית מדי בקטעים מסוימים ונדיבה מדי בקטעים הלא נכונים. לדוגמא הקטע עם הילד והנווד בדיינר באילינוי נקטע מהר מדי כדי לתת לצופה להשלים את התמונה. אני יודע שצורה כזאת של הצגת הדברים נחשבת יותר "איכותית" וגישה אחרת היא "האכלת הצופים בכפית". עזבו אותי מכל הבולשיט הזה. סרט צריך להיות מוצג כהלכה. דווקא בקטעים משעממים יותר (בעיקר של האם בביתה) העריכה מתעכבת עליהם למרות שהם לא תורמים לקידום העלילה. (אני יודע. זה תורם להצגה הרגשית של הדמות. אני מעדיף את קידום העלילה).
הצגת הסיפור גם היא לקויה. היא מפספסת את הדבר המעניין ביותר – המאבק הפוליטי במשטרה המושחתת. לכן גם דמותו של המטיף לא מקבלת את הנפח המגיע לה.
למרות הכל זה סרט טוב ומומלץ (ואין כמעט כאלה לאחרונה).
איסטווד במאי גדול
הבעיה היחידה שלו שהוא נוטה לא לדורש מן התסריטאים שלו שכתובים ובכך עושה לעצמו עבודה קשה. הדיאלוגים שבסרט לא משהו והמבנה שלו רופף מאוד ונראה דומה מעט לסרט אפיזודות, כאשר כל תפנית עלילתית זורקת את הסרט לכיוון אחר. אבל איסטווד כאמור במאי גדול והוא מצליח לביים כל סצנה בסגנון מרתק ולעיתים אף וירטואוזי, דבר שמחפר על התסריט הבעייתי (אם כי גם בו יש דברים מעניינים, זה שהוא הנקודה החלשה בסרט לא אומר בהכרח שהוא חלש).
הביקורת קולעת
ועדיין, זה סרט טוב מאוד. הגיבורה עוררה בי סימפטיה רבה והזדהות עם כאבה, וזה בהחלט מה שעשה לי את הסרט.
בניגוד לדעת המבקר, אני חושב שג'ולי הייתה מצוינת ומגיע לה שבחים (בניגוד לניסיון הדרמטי הכושל הקודם שלה, כמריאן ב"בכוח הלב"). אמנם לא חובת צפיה אבל בהחלט סרט מעניין.
בן דוד שלי היה בסרט
והוא אמר לי שהכתוביות בהקרנה שלו היו בצהוב! כלומר, זה מקרה חד פעמי? זה אפשרי בכלל?
כנראה הקרנה דיגיטלית
כך שאין את כתוביות הלבן-על-לבן האהובות והלא קריאות…
ביקורת טובה
בקשר לסרט, הוא נשמע לי מאוד מוכר לסרט אחר (אם היה לי כוח הייתי עורך חיפוש אבל זה מצריך משאבים שאין לי). אולי מישהו מכיר סרט דומה (ויחסית מפורסם), שגם בו נחטף (או הולך לאיבוד?) ילד ולאחר מכן מוחזר ומתברר שהילד אינו אותו ילד? אם אני לא טועה, הילד בסרט שאני מדבר עליו מגלה סימנים של עויינות מה שמעורר את חשדה של האמא ואחרי שהיא חוקרת את העניין מתברר שמישהו החליף את הבן שלה בילד אחר.
זה היה יחסית מזמן אבל אני די בטוח שראיתי סרט עם עלילה ממש דומה, עד כדי כך שכשקראתי את העלילה בביקורת הסתכלתי לראות אם לא מדובר בסרט מהקטגוריה 'מה היה'.
לא יודע על איזה סרט חשבת,
אבל זה פחות או יותר הפירוש של המילה changeling. הכוונה היא לילד של יצורים קסומים (לרוב פיות או טרולים) שמונח במקומו של ילד אנושי שנחטף. בגרסאות מסוימות, מדובר בחתיכת עץ שהכשפים גורמים לה להראות כמו ילד אנושי, עד שהיא מתחילה להצמיח ענפים ועלים. הצ'נג'לינג נראה כמו התינוק המקורי, אבל גדל עם עיוותים קלים, למשל אזניים מחודדות ומגלה אינטליגנציה גבוהה בהרבה משל שאר בני גילו. יש גרסאות שונות לגבי אופיו של הצ'נג'לינג, כאשר חלק מדברים עליו כסכנה שיש לסלק וחלק כיצור רגיש שמסוגל לגלות אהבה, אך מתאים יותר עם בני מינו ולא בקרב בני האדם. באותה מידה, קיימות גרסאות שונות לאופן בו ניתן להיפטר מהצ'נג'לינג. יש המאמינים שצריך להשמידו בצורות אלימות במיוחד (למשל שרפה בתנור) ויש המאמינים שצריך לבשל בירה בתוך בלוט ולהראות את זה ליצור שיגיד משהו כמו "חייתי מאה שנה ומעולם לא ראיתי דבר שכזה" ויעלם. ידוע על מספר נסיונות רצח של ילדים שהוריהם או מבוגרים אחרים האמינו שהיו צ'נג'לינג.
הסרט, בכל אופן, לא מתעסק בפולקלור סביב הצ'נג'לינג, אלא פשוט שואל את המילה לתאור האמונה של כריסטין שהחזירו לה את הילד הלא נכון.
מעניין ומוזר לאללה
איפה אדם שיבוא וידר על המקורות וההשלכות החברתיים של דבר כזה…
הרי הרבה ילדים עוברים תקופה שבה הם מדמיינים שהם מאומצים ושההורים שלהם הם בעצם הורים אחרים, טובים יותר… אז האם יש מקבילה פסיכולוגית שבה הורים מתקשים לחיות עם הילד שלהם שגדל, והם רוצים להאמין או לפחות פתוחים לקבל פנטזיה שהילד שלהם המתוק והחמוד והתינוקי הוחלף בעצם ביצור אחר?
כי נראה על פי הפסקה שלך שההורה לא כל כך עסוק בלהחזיר לעצמו את הילד שלו אלא באיך נפטרים מהילד הקיים… לשרוף אותו? להעלים אותו באמצעות כישוף? אני ממש לא רוצה לדעת על איזה מקום אפל במוח האנושי הפנטזיה הזו נשענת…
מפחיד עוד יותר לדעת שיש אנשים שלוקחים את זה ברצינות, אבל זה הקיצון של הקיצון וכבר הבנו ששם קורים דברים נוראיים לילדים. ובכל זאת הסיפורים הללו מצאו להם הד גם בחברה נורמלית.
זה
, אז אני לא אפרט,
אבל דברים נוראיים קוראים לילדים לא רק בקיצון של הקיצון. זה אפילו די נפוץ. למידע נוסף, את מוזמנת – למרות שאני לא ממש ממליץ – לחפש Infanticide בגוגל.
אגב, בהקשר קולנועי (קצת) יותר, בקומיקס של Hellboy יש סיפור מצוין על Changeling. מדובר בסיפור The Corpse, באוסף הסיפורים The Chained Coffin and Others. חלק מהעמודים הרלוונטיים (כי מדובר בעמודים הראשונים של הסיפור הראשון) אפשר לראות באמזון: http://www.amazon.com/gp/reader/1569713499/ref=sib_dp_pt#reader-link
מכיר חומר על התפקיד הפסיכולוגי
או החברתי של הסיפורים האלה?
אנא כתבי לי מייל.
לפי האמונה
הריגת הצ'נג'לינג, או העלמתו בדרך פחות אלימה, תביא לשובו המיידי של הילד המקורי.
בנתי, ובכל זאת
עיקר העניין הוא לא איך עוזבים הכחל ומחפשים את הילד שנעלם בכל מחיר כמו ב"מיתולוגיה" ההוליוודית, אלא מה עושים עם הדבר הלא נחמד הזה שקורא לעצמו הילד שלך…
מישל פייפר ''הצד העמוק של האוקיאנוס''
הנשכחים, עם ג'יליאן מור, לפני שנתיים - שלוש.
או שבעצם לא בדיוק ><.
כן בדיוק..
לזה התכוונתי בכל אופן. תודה.
אני כל כך לא מסכים
אני אמנם קצת משוחד
אבל עדיין…מדובר באחת היצירות הכי טובות שנתקלתי בהם בשנים האחרונות.
אנג'לינה ג'ולי,למרות תדמית הסיליקון,נותנת הופעה מחשמלת,ולמרות שהיה לי נורא קשה,בכמה מהסצנות שכחתי לגמרי שמדובר האישה הסקסית ביותר בעולם.
כפי שאמרו המפיקים,הסיפור עצמו הוא חומר מספיק חזק וטוב בשביל להרים סרט טוב.
כשמכניסים לסיפור את קלינט איסטווד,זה הופך להיות סרט מעולה.
כאמור,ג'ולי נהדרת בתפקיד אולי הטוב ביותר שלה,הצילום בסרט לא פחות ממושלם,ואכן הסיפור המזעזע והמדהים הזה מספיקים לבדם.
גם לגבי הדיאלוגים אין לי יותר מדי טענות. נכון,היו אי אלו קלישאות,אבל לא זה מה שגרע מהסרט.
רוב הדיאלוגים היו חזקים,נוקבים,חלקם ממש גרמו לי לצמרמורת.
אם אומר שמדובר בסרט שנמצא באותו קו של "מיליון דולר בייבי" ו"הבלתי נסלח" אני לא אגזים.
מדובר במאסטרפיס.
נהניתי מכל רגע.
תגובה כנה ואמיתית לסרט...
טוב, אני בדר"כ לא מטריחה את עצמי לכתוב תגובה אבל הרבה מאוד זמן לא בכיתי מסרט ובסרט הזה הרגשתי חנוקה ונוטפת דמעות (אני לא כ"כ רגישה בדר"כ)אני אישית מאוד נהניתי אם אפשר לקרוא לזה כך, ואני חושבת שגול'י רק משתבחת עם השנים כמו יין טוב,היו סצנאות מאוד קשות לצפייה (נפשית) וטוב שכך הסרט עשויי בקפידה ואני מקווה גם להירדם בלילה ולא לחשוב עליו כי הסיטואציה של מצב אפשרי נורא מלחיצה אז לילה טוב לכולם ורוצו לראות!!!
תגובה כנה ואמיתית לסרט...
אני כלכך כלכך כלכך כלכך מסכימה איתך!
מילים כדורבנות!
בקשה לספוילר
מצטערת על הבקשה הדבילית, אני פריקית של איסטווד וראיתי כמעט כל דבר שהוא עשה ו/או השתתף בו. מאוד רוצה לראות את הסרט הזה, אבל כאמא לילד קטן הנושא שהסרט מטפל בו מעורר בי חלחלה קשה מנשוא. אז רק תגידו, יש סוף טוב? מרקו חוזר בסוף לאמא? זה עלול להיות מזעזע מידי עבורי?
נ.ב. הדיון על הצ'נג'לינג היה מרתק, מאיפה הידע?
את המידע על הצ'נג'לינג לקחתי מויקיפדיה
http://en.wikipedia.org/wiki/Changeling
אפשר להתעמק עוד בנושא דרך חיפוש בגוגל. זה נושא מעניין מכיוון שקל מאוד להבין את המקורות שלו. רוב האגדות העממיות הן פיתוח של הסברים קדמונים לתופעות שאז לא היה הידע המדעי להסביר. צ'נג'לינג מתבסס על פחד לא רציונלי של ההורה מכך שגם אם הכל נראה בסדר, משהו בכל זאת קרה לילד.
לגבי סוף הסרט (
)
הסוף מעורב. יש אמנם תחושה שהטובים מנצחים, אבל לא ידוע מה עלה בגורלו של וולטר קולינס. בתור אם לילד, נראה לי שיותר יטריד אותך קו העלילה של חוות נורת'קוט, בה הוחזקו ונרצחו מספר ילדים. דווקא מפני שהסרט לא מתעמק בסיפור הזה (מה שהפריע לי כמבקר), הוא יכול להגביר את החששות שלך.
תודה
איזה יופי של קישור.
לגבי הסרט, אני מתחילה לחשוב שאולי כדאי לחיות בלעדיו.
קראתי קצת על אותה חווה, זה מטריד ומפחיד ומזעזע.
מדהים עד כמה המוח האנושי מסוגל להגיע לשיאי רוע. איזה חיה איומה אנחנו.
ועוד הערה:
כנראה בגלל שהם מתרחשים בתקופות זהות, היו חלקים בסרט שהחזירו אותי לסדרה קרניבל, ולאותה תחושת חוסר נוחות שהיא הייתה מעוררת בי. בעיקר, כמובן, בקטעים בחווה, עם האבק והחול והעוני.
הארי המזוהם היה שוטר אלים שלא היה מוכן לשמוע שהוא טועה.
משטרת לוס-אנג'לס, כפי שהיא מתוארת בסרט (בקריינות של הכומר) היא בדיוק כזאת: משטרה של אנשים שיורים קודם ולא שואלים שאלות אחר-כך.
כמובן שהארי המזוהם לא היה מאפשר לאי-הצדק הזה להתקיים
אבל זו בדיון הסיבה שהדמות הזו היא תעמולה לטובת הפאשיזם. הוא כוחן ואלים, אבל לטובתנו, ומפנה את היצרים האלימים שלו ואת חוסר הכבוד שלו לחוק ולמשפט רק כלפי אנשים ש"מגיע להם". ההחלפה בא להראות מה קורה במציאות כאשר אנשים כאלה נמצאים בשלטון – מהר מאוד, ההגדרה שלהם של אנשים שמגיע להם הופכת להיות "כל מי שעושה לי צרות."
כמובן שהארי המזוהם לא היה מאפשר לאי-הצדק הזה להתקיים
עד כמה שאני זוכר, הארי עושה את זה רק אחרי שמערכות החוק והצדק מכזיבות אותו (ולכן גם אותנו). בכלל, הוא לא נראה לי מהטיפוסים שמגיעים אי פעם לשלטון.
…אבל זו כבר גלישה.
וכל מי שמכיר את איסטווד של העשורים האחרונים
שם לב שהוא יצא נגד הדמויות הקלאסיות שלו ושובר אותם. את הדמות של הארי המזוהם הוא ביקר כבר ב"עולם מושלם" בצורה ברורה יותר. כן, זה סרט שהוא אנטי-איסטווד כשחקן, כמו הרבה מאוד סרטים אחרים של איסטווד הבמאי.
הסרט של סטרזינסקי.
באף אחד מהסרטים של הארי המזוהם שראיתי (וראיתי את הראשון וכמה מסרטי ההמשך), הארי לא הוצג כבריון שמתעלל בנשים וילדים. הארי הוא בהחלט דמות פאשיסטית, אבל הפאשיזם שלה נובע בדיוק מזה שהוא יוצא נגד נציגי החוק שפועלים כמו שהשוטרים פועלים ב"ההחלפה". אתה יכול בבקשה להצביע על סרט בסדרת הארי המזוהם שבו הוא מתנהג בצורה שאתה מתאר?
ראי תגובתי למעלה (וגם את זו של אביגיל).
הארי קלהאן הוא לא "בריון שמתעלל בנשים וילדים" – הוא בריון, נקודה. הבריונות שלו מופנית בסרטים שמתארים אותו למטרות צודקות – אבל "ההחלפה" מראה לנו שאם נותנים יד לבריונות כזו, היא תפנה מהר מאוד לכיוון השני.
ראי תגובתי למעלה (וגם את זו של אביגיל).
טוב, אתה מדרדר אותי לאנלוגיה הבאה: הארי הוא Chaotic Good. לעומת זאת, החבר'ה ב"ההחלפה" הם Lawful Evil.
ראי תגובתי למעלה (וגם את זו של אביגיל).
אבל הארי *מנסה* לעשות את הטוב. הוא יכול תיאורטית לטעות, את זה אין לי בעיה לקבל. אבל השוטרים ב"ההחלפה" עושים את הרע בכוונה מלאה, וכשהם נחשפים מנסים לטשטש את העקבות בצורה אלימה עוד יותר. הארי לא מנסה לעשות רושם על אף אחד – הוא פועל על דעת עצמו, אבל בשקיפות מלאה.
זה קצת מעייף לחזור על עצמי ועל דברי אחרים, ועדיין:
הארי הוא דמות פיקטיבית. "ההחלפה" מראה איך מתנהגות דמויות מסוגו (בריונים עם תגים) בעולם האמיתי.
זה קצת מעייף לחזור על עצמי ועל דברי אחרים, ועדיין:
גם השוטרים ב"ההחלפה" הם דמויות פיקטיביות. המכנה המשותף שאתה מוצא בין הארי המזוהם ל"ההחלפה" הוא מאוד רופף. הנוכחות של איסטווד בשניהם כמובן מאוד עוזרת, אבל איסטווד כבר ביקר את הדמות של הארי מספר פעמים בעבר, בדרך כלל בצורה יותר ברורה ויותר מעניינת. הוא אפילו ביים את סרט ההמשך הכי טוב בסדרת הארי המזוהם, והכי ביקורתי כלפי דמותו של הארי – "מכת פתע". אם אתה חושב ש"ההחלפה" מתייחס "בדיוק, אבל ב-ד-י-ו-ק" ל"הארי המזוהם", תצטרך למצוא הקבלות קצת יותר ברורות בין שתי היצירות. כי אני רואה רק הבדלים – השוטרים ב"ההחלפה" לא מחפשים צדק, לא רוצים לעזור, לא חושבים על הציבור חוץ מציבור הבוחרים. לדעתך זה לא רלבנטי. בסדר. אבל יש את ההבדל העיקרי, מה שעושה את הארי המזוהם להארי המזוהם – הארי הוא אינדיבידואליסט קיצוני, שלא מסוגל להסתדר עם אף אחד ולתפקד בשום מסגרת. השוטרים ב"ההחלפה" הם קולקטיב המאורגן במערכת שתומכת בעצמה ומזינה את עצמה, עם זרועות לרשויות אחרות של העירייה והמדינה. ההבדל הזה הוא כל כך קריטי שהוא הופך את השוטרים ב"ההחלפה" למשהו לחלוטין הפוך מ"הארי המזוהם". פשוט אין שום קשר בין השניים, חוץ מהיותם שוטרים.
שאלה למי שמכיר תרבות אמריקנית
האם יש קשר בין הסרט הזה והתקיפה של משטרת לוס אנג'לס והאופן שבו היא מתייחסת למיעוטים (באותה תקופה, נשים), לנושא של משטרת לוס אנג'לס העכשיוית והאופן שבו היא מתייחסת למיעוטים דהיום, קרי שחורים, למשל במקרה רודני קינג?
במקרה ההוא היה ניסיון לטעון שהתנהגות המשטרה מציגה קיפוח כללי של השחורים על ידי הממסד הלבן, אשר המשטרה כולל השוטרים השחורים בה, היא רק השליחה שלה.
האם יכול להיות שההחלפה הוא סרט שמנסה להגיד משהו גם על המקרה הזה?
מה שעבר לי בראש בזמן הצפייה זה דווקא ניו-יורק של ג'וליאני
המדיניות של ג'וליאני היתה לשחרר את הרסן של כוחות אכיפת החוק, ולעשות טרור לכל מפירי-החוק באשר הם, כולל ציירי גראפיטי. זה הוביל לכמה תקריות חמורות הרבה יותר ממה שקרה עם רודני קינג (אבל אף אחת מהן לא עוררה את אותו הד או אותה תגובה ציבורית).
אם כי גם כאן המציאות מורכבת יותר: ג'וליאני קיבל את העיר במצב מזעזע – אנשים לא יכלו להסתובב ברחוב בשעות החשיכה. כשטיילתי בניו-יורק אי-אז בסוף המילניום הקודם, שמעתי מהמון אנשים על הבדל השמיים-וארץ בין מה שהיה לפניו ואחריו. זה מעלה את השאלה (כמו "ההחלפה" – בעצם, הרבה יותר כמו "הארי המזוהם") מה המחיר שמצדיק הבטחון האישי של האזרח.
אני לא רואה איפה השאלה הזאת נשאלת ב''ההחלפה''
כי הבטחון האישי של האזרח בכלל לא נמצא בסכנה – חוץ מסכנת הטרור שמפעילה עליו המשטרה. למעשה המשטרה לא פועלת למנוע פשע או לעצור את הפושעים אלא רק מתמרנת את הציבור ואת התקשורת כדי ליצור את הרושם שאין פשע. הבטחון האישי של האזרח הוא בכלל לא חלק מהמשוואה.
בסצנות הפלאשבק ב-''ההחלפה'' (אלה שמלוות בקריינות של הכומר)
מצוין במפורש שמשטרת לוס-אנג'לס הגיעה למעמדה וצברה כל-כך הרבה כח בעקבות הבטחה לחסל את נגע הפשע העירוני.
אני מקבל את זה, אבל זה לא מספיק נוכח בסרט
קשה לי להשוות בין כמה שורות טקסט בודדות לבין כלל הסרט שבו פשע "אמיתי" כמעט ולא נראה על המסך אבל פשע ממסדי נראה כל הזמן.
גם הם דמויות פיקטיביות לגמרי
דמויות פיקטיביות שמבוססות על אנשים אמיתיים.
זה כמו להתייחס לאוקטביאנוס של הסדרה "רומא" כדמות אמיתית. כן, היה אדם בשם אוקטביאנוס והסדרה מתארת את התחנות בחיו אבל בין העובדות הידועות יש המון דברים אחרים שבונים את אופיו ופה בדיוק באה ההפרדה בין הדמות הפיקטיבית להיסטורית.
אני מניחה שעל אוקטביאנוס יודעים אפילו יותר מעל השוטרים הנ"ל, בהנחה שהם לא כתבו יומן שמפרט יום יום את כל מעשיהם ואת כל מחשבותיהם. זה לא סרט דוקומנטרי גם אם הוא מבוסס על מקרה אמיתי.
ראשית, אם הן ''דמויות פיקטיביות שמבוססות על אנשים אמיתיים''
הרי שהן לא "דמויות פיקטיביות לגמרי". שנית, אנחנו בהחלט יודעים על האנשים האלה יותר ממה שאנחנו יודעים על אוקטביאנוס ברומא – יש לנו תיעוד אמין בהרבה לגבי ההתנהלות שלהם (עם כל הטענות כלפי העיתונות המודרנית, היא קצת יותר אמינה מסופרי-החצר בקיסרות הרומית, וגם ממרבית רושמי-הדברים שבאו אלפיים שנה אחריה, פלוס-מינוס. וגם לרישומי בית-המשפט מאותה תקופה – שהם המקור העיקרי לסרט – אני נוטה לייחס אמינות די גבוהה), ואנשים שהכירו אותם עוד הסתובבו בינינו עד לא מזמן.
לא, זה לא סרט תיעודי, וברור לי שלא כל הדברים התרחשו כפי שהם נראים על המסך – אבל זה תיאור קרוב בהרבה למציאות מ-"רומא" ובוודאי שיותר מ-"הארי המזוהם".
מי אמר שהארי המזוהם הוא דמות פיקטיבית לחלוטין?
הדמות מבוססת על החוקר דייב טוסקי, שהיה שוטר מפורסם למדי במשטרת סאן פרנסיסקו. להזכירך, ב"זודיאק" שמתאר את טוסקי תחת שמו האמיתי, מוצג קטע מתוך "הארי המזוהם" כאינטרפרטציה של מקרה הזודיאק.
וואו, סרט מעולה!
ראיתי אותו היום ולגמרי נהניתי מכל רגע.
סרט מרגש, מותח ומטריד. ופשוט נשאבתי לתוכו.
אני ממש לא מסכים שזה מרגיש כמו סרט של רון האוורד. לדעתי אי אפשר להתעלם מהטאץ' האפל והמדכא של איסטווד.
חוץ מזה, למרות שמדובר בסרט של שעתיים וחצי, אני לא הרגשתי בזמן הזה. הייתי מרותק למסך והסרט עבר בלי שאני אשים לב.
הדמות של כריסטין קולינס מזעזעת.
לא הצלחתי להזדהות אתה אחרי הסצינה בה היא צורחת על הילד "המזוייף" שנתנו לה, מתנצלת בפניו ויום למחרת לוקחת אותו לטיפול כואב אצל רופא השיניים ולשיחה משפילה עם המורה שלו מול כל הכיתה, כדי שגם היא תוכיח שזה לא אותו הילד. נורא ריחמתי עליו, חבל שהדמות שלו בסרט היא כל כך שולית.
הדמות של כריסטין קולינס מזעזעת.
אבל הוא בקושי מבין מה הוא עושה, הוא ילד קטן ולא מבריק במיוחד. אולי הוא היחיד שהיא עוד איכשהו מרגישה חזקה מולו.
הדמות של כריסטין קולינס מזעזעת.
חווי:
א) אנא הקפידי לסמן ספוילרים בהודעות – כמו זו – שיש בהן גילוי פרטים שיכולים לפגוע בהנאה מהסרט (למי שטרם ראה אותו, כמובן). עד עכשיו עשיתי זאת בשבילך, אבל מכאן ואילך אמחק הודעות כאלו.
פירוט כאן: http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#erasure
חווי ולמינג:
ב) יש נקודה בדיון שבה ראוי לשים לב שאתם חוזרים בדיוק על אותם הטיעונים שוב ושוב ושוב. זו נקודה שכדאי לעצור בה, או לחשוב על טיעונים חדשים. בכל מקרה, להמשיך את הדיון ככה אין טעם.
אין לי ילדים,
אז בואי ניקח מצב היפוטתי שאח שלי נעדר.
לאחר כמה חודשים מגיע ילד שאומנם על הנייר התיאור שלהם דומה, אך זה אינו הוא בעליל. המשטרה שואלת את הילד 'מי אתה?', והוא אומר את פרטיו של אחי, ומבחינת המשטרה הסיפור נגמר. אני אראה זאת כאילו הילד האלמוני הזה גרם למשטרה לא להאמין לי ולא להמשיך לחפש את אחי.
אני מבטיח לך שהשפלה מול הכיתה תהיה רק במצב שבו חזרתי בתשובה ואהיה ממש, אבל מ-מ-ש הומוניסט ודואג לזכויות האזרח. כרגע אני יותר חושב על עינויים פזיים ומנטליים עד שהוא יודה באמת.
אין לי ילדים,
הוא פאקינג ילד! וברור שיוצרי הסרט כתבו דמות של ילד טמבל, שלא מעורר טיפת אמפתיה, כדי שלצופים יהיה ברור שהם בעד כריסטין ונגד כל השאר. וזה מה שהציק לי בסרט, שיש בו דמויות מאוד ברורות של טובים ורעים.
מה שכנראה פספסת:
נכון, הוא ילד, ולכן אף אחד כאן לא מציע לשלוח אותו לכלא למשך שנים על הפשע שביצע – וזה מה שהיה קורה למבוגר שהיה עושה אותו הדבר. אבל זה לא אומר שלא מגיע לו פליק. להיות ילד לא אומר שאתה יכול לעשות כל דבר שבא לך בלי שום השלכות. הילד עשה משהו ממש, ממש רע, ומה שהוא קיבל לחלוטין הגיע לו.
סרט מדהים ומרגש!
בתחלס הסרטים בזמן האחרון לא מי יודע מה עד שצפיתי בסרט הזה .
הסרט ההחלפה החזיר עטרה ליושנה מותח לכל אורכו ומעניין , ג'ולי נתנה את תפקיד חיה בסרט הזה והיתה מרגשת .
אני נהניתי מהסרט
נעימת הנושא הזכירה לי נורא את צ'יינהטאון.
שזו נקודה לזכות הסרט. גם טפטופי הפסנתר היו נעימים, חבל שלא היה שימוש נכון בפס-קול.
התסריט אכן לוקה בחסר והמחשק סביר, בעיקר מצד כמה ילדים שניסו והייתה להם כוונה טובה, אבל דיי הרסו את האמינות של הסרט.
בסופו של דבר, סרט מטריד, מתיש ולא מחייב צפייה. אבל סרט טוב.
אנשים!
קצת באיחור אבל לא נורא….אני כמעריץ של אנג'י ראיתי אתמול אם החברים תסרט ופשוט אני חייב להגיד ש….זאת אחת מההופעות הטובות ביותר של אנג'י …ולגבי הביקורת ביקורת מצויינת חוץ מדבר אחד בסוף שהיו יכולים לעשות תסיפור יותר מעניין אבל מה עוד היה אפשר להוסיף חיפשתי קצת חומר באינטרנט על המקרה המזעזע הזה ולפי מה שהבנתי קלינט עשה הכל כדאי לספר את הסיפור כפי שהוא קרה באמת ובלי להמציא דברים בקיצר סרט מקסים 10/10
אנשים!
אני כמעריץ של אנג'לינה נאלץ לחלוק עליך ועל הרבה אנשים פה. אנג'לינה משחקת מצויין בסרט, אבל להגיד שזה התפקיד הטוב ביותר בחייה זה אנדרייטד בעבודה שלה עד עתה. כמו כן להגיד שהיא בובת פלסטיק שלא יודעת לשחק. המסלול של אנג'לינה הוא קצת שונה מהמסלול השגרתי של שאר הכוכבים ההוליוודים. כבר בסרטיה הראשונים היא קיבלה ביקורות מצויינות על המשחק שלה וזכתה באוסקר ובגלובוס הזהב. אחרי זה היא אומנם המשיכה לזבלונים, ועדיין קיבלה ביקורות טובות על העבודה שלה.
לפני שמישהו אומר ש*זה* התפקיד הכי טוב שלה, או שהיא בובת סיליקון שיראה את 'ג'יה' או 'נערה בהפרעה'.
כלכך לא מסכימה איתך
אני כלכך לא מסכימה איתך,
אני חושבת שאין מישהי שיכלה לשחק יותר טוב מאנג'לינה ג'ולי!
המשחק שלה גרם לי לבכות ואתה יודע מה, אולי דווקא בגלל שהיא אחת שאוהבת ילדים ושהם כל חייה במציאות היא הייתה כלכך מתאימה לתפקיד של זאתי שנלחמת למען הילד שלה.
אותי היא ריגשה כלכך
עד כדי כך שגם יום אחרי שראיתי את הסרט ונזכרתי בו התחלתי לבכות