סרטי ילדים, ישנן לכם כל דו"חקואיסט מתחיל, הם הימור בטוח. הם תמיד שורדים הרבה זמן על המסכים, והירידות שלהם משבוע לשבוע בדרך כלל מינימליות. אלא שמישהו שכח לספר את זה ל'עידן הקרח 2'. עם פתיחה מרהיבה כמו שהיתה לו, אין פלא שהסרט הגיע כבר עתה להכנסות של מעל ל-100 מיליון (הסרט הראשון השנה שעושה זאת), ואף שמר על מקומו בראש הטבלה. אבל העתיד לא מבשר טובות – לא עם ירידה של 49% לעומת רווחיו בסוף השבוע שעבר, ולא כשבודקים מי היו הסרטים שגנבו ממנו את הקהל.
הסרטים האלה, במקומות השני והשלישי, הופצו לקהל יעד הכולל נערים צעירים ונערות צעירות (בהתאמה). שני הסרטים שייכים לז'אנר "כנגד כל הסיכויים", ונחשבים מוצלחים מי פחות, ומי קצת פחות. במקום השני נמצא 'The Benchwarmers'. טכנית, הסרט נכנס תחת המינוח "קומדיה", אבל מספיק להזכיר את שמו של רוב שניידר כדי להבין איזה סוג קומדיה זה עומד להיות. שניידר הוא גאס, חנון מאד, שבעזרת שני חבריו מקים קבוצת בייסבול חנונית, שיוצאת להלחם בליגה הקשוחה. אבל בעברו של גאס רובץ סוד אפל: הוא לא חנון טהור דם – פעם הוא היה הבריון הכיתתי. אויה!
אל תתנו לי לחדש לכם: הביקורות כמעט התעלפו אחרי הסרט הזה. בציר הדמים כולל את הקביעה כי רוב שניידר מנסה לשווא להיות אדם סנדלר (וזה לא שלהיות אדם סנדלר היא שאיפה נעלה במיוחד), וגם תיאורים מצמררים של שלוש סצינות הקאה, שתי סצינות היחנקות, בדיחות פיפי סטנדרטיות והכאת ילדים בני 12 עד עלפון בידי רוב שניידר. זה מה שיש בסרט, וזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ואז עוד קצת ליתר בטחון. בעולם אידיאלי, סרטים שזה כל מה שיש להם להציע היו מבוטלים בהבעת בוז מיד עם הפצתם לקולנועים. אנשים לא היו טורחים להעיף לכיוונם מבט שני, כל שכן להיכנס לסרט. אבל לאמריקאים יש כנראה זיכרון קצר – הם שכחו את 'הג'יגולו מת מצחוק באירופה', הם שכחו את 'חיה רעה', הם שכחו את 'The Hot Chick'. והם באו לסרט הזה כמו זבובים לחרא. סליחה, אבל באמת שאין דימוי מדויק יותר. 'על הספסל' הרוויח 19.7 מיליון דולר, והפך בכך לפתיחה הגדולה ביותר לסרט של רוב שניידר (אלא אם מחשיבים הופעות שלו בסרטים של אדם סנדלר, ולא נחשיב. אני לא נחמדה עד כדי כך). אף אחד לא ציפה שהסרט יגיע לסכום כזה, ומכתבי התנצלות של האולפנים נחתמים ברגעים אלו ממש.
מיד אחרי שניידר, נמצא 'Take the Lead', או 'רוקדים' – אנטוניו בנדרס מוכיח שבניגוד לאלק בולדווינים וסטיבן סיגלים למיניהם, הזדקנות על מסך הקולנוע לאו דווקא אומרת לגדל כרס בירה. בגיל 40 ומשהו ובכושר טוב, בנדרס מגלם מורה לריקודים סלוניים, שמוצא עצמו מלמד חבורת ילדים מבית ספר שחור את רזי התנועה וקסם הריקודים הקלאסיים. הביקורות לפחות לא מתעלפות בזעזוע, ויש גם כמה שמוצאים את הסרט מהנה, אבל בגדול, המבקרים מסכימים כי נעשה פה שימוש בכל קלישאה אפשרית. הסרט כבר מוקרן בארץ, וביקורת מפורטת על הסרט תעלה באתר ביום-יומיים הקרובים.
הלאה בטבלה נמצא 'Lucky Number Slevin', שהמפיצים שוברים את הראש איך לקרוא לו בעברית. אם יש לכם הצעות, אל תפנו אותן אלי – שלחו אותן ל'פורום פילם'. הסרט מחזיר למרכז הבמה את המאמי הלאומי, ג'וש הארטנט. סלבין (ג'ושל'ה) בא לניו יורק לבקר חבר, אבל מוצא דירה ריקה. החבר שלו כנראה הרגיז כמה אנשים, כי הבוסים הגדולים (בן קינגסלי ומורגן פרימן הבלתי נלאים) תופסים את סלבין, ואין עליו תעודות כדי להוכיח שהוא זה הוא ולא החבר. מסביב מתארגנת קנוניית רצח, וגם כמה בלגאנים אחרים, בין השאר בהשתתפות הרוצח השכיר ברוס וויליס.
המבקרים מתייחסים ברגשות מעורבים לסרט. מצד אחד, הם אומרים, הוא מהנה, ויש בו הרבה דיאלוגים שנונים שכיף לצטט. מצד שני, הסרט מעמיד פנים שהוא מתוחכם מאד, כשבפועל הוא רק מנסה לחקות תחכום של כמה סרטים אחרים. כך או כך, בקופות הוא לא ממש הצליח, וסגר את הסופ"ש עם 7 מיליון דולר. יש שקוראים לזה קללת וויליס.
במקום השביעי, עם צניחה של 67% בהכנסותיו, נמצא 'ATL'. עם כל הכבוד להישגו המפתיע של הסרט בשבוע שעבר, בשבוע שבו רוב שניידר מגיע למקום השני אתם באמת חושבים שלמישהו יש כוח לדרמת התבגרות? וחוץ מזה, יש סרט שחורים חדש בשכונה, והוא הרבה יותר מגניב. עובדה, אפשר לדעת את זה לפי השם שלו, 'Phat Girlz'. רואים? הוא גם מציין ריבוי עם z במקום s וגם יש בו שגיעט קטיו. קו?ל.
הכוכבת הראשית היא מו'ניק (יו, היא מפרידה את השם שלה באמצעות גרש. גדול!), קומיקאית שחורה שלא מפסיקה לדבר על זה שהיא שמנה. נחשו מה? בסרט הזה היא מעצבת בגדים שמנה, והיא מחפשת אהבה. קצת מאוחר בשבילה, הייתי אומרת, בהתחשב בכך שקו הבגדים שהיא היתה אחראית עליו נסגר ב-2002. לקדם אותה זה כבר לא יקדם. 'wמנות שולתות' הגיע לכ-1,000 בתי קולנוע וגרף 3.1 מיליון דולר.
במקום העשירי מצטנעת קומדיה שרצה כבר ארבעה שבועות בהפצה מוגבלת, והצליחה לחדור לעשיריה המובילה עם 300 קולנועים בלבד. מדובר ב-'Thank You for Smoking', ומי שאחראי עליה הוא ג'ייסון רייטמן, הבן של איוון ('מכסחי השדים'). הסרט מבוסס על ספר של כריסטופר בקלי, ומספר על ניק ניילור (אהרון אקהרט, 'שעת האפס'), שתפקידו להופיע בתוכניות טלוויזיה ולשכנע אנשים לעשן, כי זה דווקא טוב לבריאות. גם סנטורים ומפיקים הוליוודיים נמצאים על הכוונת שלו. עוד משתתפים בסרט מריה בלו ('היסטוריה של אלימות') בתפקיד נציגת עסקי האלכוהול, ודייויד קואצ'ר בתפקיד נציג עסקני הנשק החם, שמתחרים עם ניילור על התואר "העסק של מי הרג הכי הרבה אנשים".
בשבוע הבא יגיעו ה"פארודיה" ה"קורעת" 'מת לצעוק 4', "סרט" ה"אנימציה" 'ג'ונגל סיטי', ו'תודה שעישנתם אל על' יעלה ל-1,000 קולנועים.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
מספר שלבע
מה הבעייה לתרגם?
זה נראה כמו טעות הדפסה,
במשולב עם שלבקת חוגרת.
השלבקת חוגגת
Lucky Number Slevin נראה כמו
לוק סטוק 3, וזה ממש משמח אותי. מצד שני, על סמך הפתיחה החלשה והיעדרו מרשימת "לא סופי", אני מניח שהסיכויים לראות אותו על מסכי הקולנוע בארץ לא ממש מזהירים.
עוד לא ראיתי את לוק סטוק...
(כן, אני יודע… אל תקטלו אותי, אני בדיוק כרגע במירוץ השלמת כל סרטי החובה שפספסתי במרוצת השנים)
את Lucky Number Slevin ראיתי ביום שישי והאמת שנורא נהניתי. יש קצת צחוקים, קצת מתח, קצת אקשן… לצערי, כבר בשליש הראשון של הסרט ניחשתי פחות או יותר מה תהיה הפואנטה (וזה עוד כשהייתי עייף אחרי midterm בפסיכולוגיה), אבל זה לא מנע ממני מלהמשיך להנות וגם להיות מופתע בסוף.
לג'וש הארטנט הצלחתי לסלוח סופסוף אחרי שתיעבתי אותו מאז 40 days and 40 nights (הוא למד להפסיק למצמץ מאז… עכשיו רק יו גרנט צריך ללמוד את זה) והוא נותן הופעה לא רעה בכלל.
כנראה שטעיתי
קראתי ב"הארץ" שהוא אמור להגיע לכאן באמצע מאי. מגניב.
פרסומות בעין הדג - FAQ
לאור השינויים שעבר האתר הלילה, החלטנו להקדים תרופה למכה ולענות על השאלות שמן הסתם יישאלו לעתים קרובות בעתיד הקרוב.
ש: הצילו! פתאום יש לי המון באנרים באתר!
ת: כן, שמנו לב.
ש: אז מה, אלה פרסומות ממש? כלומר, אתם מקבלים עליהן כסף והכל?
ת: עקרונית – כן.
ש: כמה כסף?
ת: אנחנו עוד לא יודעים. הבאנרים שייכים לרשת "וואלה נטוורק", רשת פרסום ששייכת ל"וואלה", אבל אף אחד – לא אנחנו ולא הם – עדיין לא יודע בדיוק עד כמה הפרסום באתר יהיה מוצלח וכמה נרוויח ממנו. אנחנו מקווים שהרווחים יצדיקו את הפעלת הבאנרים. אם זה לא יקרה – הבאנרים ירדו.
ש: אז מה עם כותבים? עכשיו הם יקבלו משכורת?
ת: שאלה מצוינת. אנחנו מאמינים שאם האתר מרוויח, גם לכותבים מגיעה תמורה. אבל כאמור, אנחנו עדיין לא יודעים אפילו באיזה סכומים מדובר, ולכן אנחנו לא יודעים האם זה בכלל יהיה מעשי (כלומר, שהתעריף לכתבה לא יעמוד על פחות ממחיר בול הדואר והצ'ק). כיוון שזה המצב, כרגע אנחנו לא יכולים להבטיח תשלום לכותבים. נכון לעכשיו, הכתיבה באתר היא עדיין בהתנדבות. אם וכאשר (אינשאללה) ההכנסות מהפרסום באתר יגיעו למצב שתשלום לכותבים יהיה מעשי – הכותבים יקבלו על כך הודעה. וכסף.
ש: אז יהיו עכשיו פרסומות מעצבנות כאלה שקופצות בחלונות חדשים ומסתירות את האתר?
ת: איכס. לא.
ש: וכאלה שקופצות בחלונות מתחת לאתר?
ת: איווו. לא.
ש: והדברים המעצבנים האלה שמסתירים חלק מהאתר ועושים רעש וצריך לחפש את ה-X כדי להעיף אותם לכל הרוחות?
ת: בעעע! לא. אנחנו עדיין מאמינים שלהפריע לקריאה באתר (כלשהו) היא מעשה מטומטם ומבטא זלזול בגולשים. הפרסומות שיופיעו ב'עין הדג' הן רק כאלה מהסוג שלא מפריע לקריאה השוטפת. הן מנומסות, יושבות במסגרות שלהן ולא זזות משם.
ש: מי אחראי לתוכן הבאנרים?
ת: "וואלה נטוורק" היא זו שמוכרת את שטח הפרסום. הרשת מפולחת לפי תחומי עניין, לכן קרוב לוודאי שבהמשך תראו באתר יותר פרסומות לסרטים, DVD, משחקי מחשב ושאר דברים שקרובים לליבם של קוראי האתר, מאשר פרסומות לויאגרה ולדירות נופש בפלורידה. בכל מקרה, אנחנו, העורכים, לא מחליטים פרסומות לאילו חברות או מוצרים יופיעו באתר, או איפה ומתי תופיע כל פרסומת. ההשפעה הישירה היחידה שלנו על תוכן הפרסומות היא איסור שהטלנו על פרסומות לסוגים מסוימים של מוצרים (בין השאר, לא יהיו באתר פרסומות לאתרי סקס, הימורים או קמפיינים פוליטיים).
ש: האם לפרסומות תהיה השפעה על תוכן האתר?
ת: לא. כאמור, אנחנו לא קובעים איזה פרסומות יופיעו באתר, ובוודאי שלא היינו משנים את התוכן לפיהן. לדוגמה, בהחלט יכול לקרות מצב שבו יהיו פרסומות לסרט שקיבל באתר ביקורת קוטלת.
ש: האם "וואלה" קנו את "עין הדג"?
ת: לא.
ש: מה התאריך היום?
ת: 11 באפריל (אבל אנחנו מבטיחים שזה מקרי לגמרי).
פרסומות בעין הדג - FAQ
פרסומות מנומסות הן לא דבר רע, אלא רווח הגון לחלוטין. אני תומך. ומקווה שאפילו תגררו אתרים אחרים בעקבותיכם.
סך הכל באנרון קטן.
עם כל ההסבר שלך, כבר חשבתי שבאנרי וואלה ישתלטו על האתר תוך 30 שניות אם לא ניתן להם את הכסף ויעשו באנריזציה כלל עולמית!
טוב, לא כל כך.
בכל מקרה אם באנרונים קטנים נותנים כסף לאתר, אני בעד.
תתחדשו, מזל טוב
שאלה שלא ברורה לי התשובה אליה – מה הקורא הממוצע שלא הולך לקנות אף פעם שום דבר מהפרסומות אבל רוצה לעזור לאתר יכול לעשות? כלומר, באיזו תדירות להקליק על הבאנרים, והאם די בהקלקה?
תתחדשו, מזל טוב
רגע, עכשיו אני רואה לאן מגיעים אם מקליקים. האם עשיתי מעצמי צחוק בשאלה הזו?
אני מאוד מעריך את הרצון לעזור.
אבל הקורא הממוצע לא צריך להתייחס לבאנרים האלה אחרת מלפרסומות בכל מקום אחר. כלומר, מעניין אותך – תקליק, לא מעניין – אל תקליק; המודל העיסקי של האתר לא אמור להתבסס על הקלקות-צדקה. חוץ מזה, מה שמשנה היום בפרסום מסוג זה הוא בעיקר מספר החשיפות ולא מספר הקליקים, כך שכדי לתמוך באתר, כל מה שאתה צריך לעשות זה לגלוש בו הרבה.
בסדר, אני סולח לכם.
אני פשוט אשתדל לא להסתכל.
אולי לא הבנת נכון,
זאת לא היתה התנצלות.
ברור שלא.
אבל ההסבר שלכם עזר לי להפיג את הכעס שלי לרמה שתאפשר לי לחשוב בהגיון ולסלוח לכם (עכשיו אני לפחות בטוח שלא יהיו באתר הזה מודעות כדוגמת "אניה, בת 17, מחפשת *ילד* לקיום יחסי מין ווירטואליים". מה אתם מסתכלים עלי ככה? לא אני המצאתי את זה, ראיתי את המודעה הזאת באתר רוסי).
בקשר לשאלה הבאה
ש: כמה כסף?
ת: אנחנו עוד לא יודעים
וכשתדעו תגידו?
אגב, מי התחיל עם מי?
באטמן, אלא מה?
פרסומות בעין הדג - FAQ
כל הכבוד לכם על האיסור לפרסומות הימורים.
אני אישית קצת יותר אמביבלנטי לגבי פרסומות הקשורות לפוליטיקה ולמין, שהם שני צרכים אנושיים הרבה יותר בסיסיים ומובנים… אבל לגבי השני בוודאי שצריך לזכור כי גם קטינים גולשים פה, והרבה אפילו.
למה לי פוליטיקה עכשיו?
העניין הוא שאנשים לא תמיד מבדילים בין הפרסומות לבין הבמה בה הן מוצגות. אם מפלגה מסוימת תפרסם אצלנו, מיד יקומו המתנגדים לה ויתהו למה אנחנו נמנעים מלהציג פרסומות של מפלגה אחרת. ולך תסביר שזה לא בשליטתנו – בשלב הזה זה יישמע כמו תירוץ עלוב, שרק יגרור אחריו דיוני אוף טופיק מיותרים.
מעבר לכך, אני, לפחות, רואה ב'עין הדג' את הבועה הפרטית שלי. אני לא אוהבת פוליטיקה ולא רוצה שיכניסו יותר מדי דברים "כבדים" מהעולם שבחוץ לעולם שלי. מה גם שבארץ הפוליטיקה לא הכי נקיה, בלשון המעטה, ולי זה גורם להרגשה רעה.
רק אני מרגיש שנשחתה פה פרה קדושה?
לא רק אתה.
לא נשחטה שום פרה
כשהמערכת של טל היתה חלק מ"דפים" (dapim.co.il), אז היו כאן באנרים פרסומיים. לאחר שהקשר נותק, הוצגו כאן רק הפניות לאתרים שמקורבים לעינהדג. ומאז העורכים נאלצו לשלם מכיסם על הוצאות האתר, אם אני זוכר נכון.
ועכשיו הפרסומות הוחזרו. אמנם זה פלאש וקצת מציק, אבל בניגוד לאתרים כמו ynet שמלאים בפרסומות, כאן אפשר לגלול קצת למטה והפרסומת תיעלם. אז אם זה מה שיגרום למפעילי האתר לקבל שכר על עמלם הרב, אני לא אתלונן.
למען הדיוק ההיסטורי
את הפרסומות שהופיעו באתר בזמנו הפסקנו באופן חד-צדדי לאחר שהחברה שהפעילה אותן התחילה להכניס פופ-אפים בלי הסכמתנו.
מש''א
בדגש על "אם זה מה שיגרום למפעילי האתר לקבל שכר על עמלם הרב, אני לא אתלונן". פשוט מגיע לכם.
מש''א+
בהצלחה!
בינתיים הן אפילו לא פרסומות כל כך רעות.
קצת מדכדך, אבל הגון ומוצדק. בהצלחה!
בעצם-
בלי המדכדך. רק בהצלחה.
פרסומות בעין הדג - FAQ
בהצלחה.
פרסומות בעין הדג - FAQ
למען האמת אני מופתע מכמות התגובות בנוגע לבאנרים. חשבתי לתומי שהרוב המוחץ של הגולשים משתמשים בחוסמי פרסומות.
אני לא ראיתי פופ-אפ באנר או כל סוג של פרסומת שאינה טקסט בלבד (כמו גוגל) כבר הרבה מאוד זמן….
באמת אין פרסומות שאינן טקסט בלבד.
עליהן מגיבים.
טקסט?
אני רואה מלבנים לבנים, מה שאומר פלאש. דווקא פרסומות טקסט אני די מחבבת. הן משתלבות בדר"כ באתר בעיצוב ובתוכן ולפעמים אפילו עושות לי חשק להקליק. לעומת זאת, גלישה ממחשב ציבורי (עליו לא מותקנות תוכנות חסימה) נעשתה בלתי נסבלת. אני לא מדברת על כמה באנרים, אלא על תופעות ממש דוחות כמו הפלאשים הגדולים שמציפים את המסך וגורמים לך לחפש את ה X שפיש תיאר קודם ושאר חבריהם.
באנרים בעין הדג. העליון והתחתון די משתלבים במבנה הדף. זה שנדחף באמצע, ועוד במקום של כלים שימושיים, די מציק. לפחות כמלבנים לבנים הם לא קופצים בעין.
מה גם
שאותי, לפחות, חלקם די משעשעים (תיק? ספר?).
ו- על העיצוב של הדג…
פרסומות בעין הדג - FAQ
דן: כסף? לכותבים?? רעיון מצוין! אה, וגם לעורכים מגיע קצת, למה לא.
ברזל: אבל המינון, המינון. 3 באנרים בדף זה קצת מכאיב בעין, בעיקר כשהם לא משתלבים עם העיצוב בשום צורה כמו הבאנר התחתון.
חג שמח, בכל זאת.
מזל טוב ובהצלחה!
קיוויתי שזה יגיע. לא שאני מתה על באנרים, אבל מגיע לכם קצת (הרבה) פיצוי על הכסף והזמן שאתם משקיעים פה במשך השנים.
חסרה שאלה -
איפה מורידים חוסם באנרים?
למה שתרצה לעשות דבר כזה?
אתה תפגע בהכנסות של עין הדג!
חסרה שאלה -
הטולבר של גוגל חוסר נהדר את אלה שקופצות.
אצלי האנטי-וירוס של נורטון חוסם גם את הפרסומות שלא קופצות.
תודה על התשובה המהירה
התוסף לשואש - Adblock
באתר של מוזילה.
חוסם תמונות, פלאשים, אוביקטים ופריימים. לא רק שלא נשארות תמונות, לא נשארים ריבועים והחלל שנתפס על ידי הפרסומת מוחזר לאלי האתר.
אבל עכשיו אני באמת חושב על לותר על החסימה כדי שיראו שגם אני טוען את הפרסומות. הבעיה היא שזה גם יחזיר את הפרסומות לכל שאר המקומות שבהם מוצגות הפרסומות האלו.
התוסף לשואש - Adblock
הגדר את האדבלוק כך שבמקום לחסום את הפרסומות, יסתיר אותן. אמנם זה ישאיר לך מרווחים תמוהים במקום בו אמורות היו להמצא הפרסומות, אבל מבחינת חישוב החשיפה של הפרסומות, תספר גם אתה.
אוף טופיק
דיפדפתי לתומי ב"עכבר העיר", כשלפתע נתקלתי למרבה שמחתי והשתוממותי בפירסום לסרט ששמו "אומנטיקה וסיגריות". שמחתי, כי הסרט ככל הנראה (לפי מה שהבנתי) מבוים ע"י ג'ון טורטורו ומופק ע"י האחים כהן (ויש שם גם את סטיב בושמי ועוד כמה מרשימים וטובים), והשתוממותי, כי באתר לא נאמר על הסרט דבר וחצי דבר בדוחק"ואים.
האם מדובר בהפצה בארץ בתיאום עם האמריקאים, הפצה מוקדמת מהאמריקאים, מתיחה חולנית של אנשי עכבר העיר, האם יתכן שהאמריקאים שלחו את הסרט ישר לוידאו (?!), או שזו איזו קונספירציה מוטרפת שמערבת אנשים שמנים עם סיגרים ומכונות להשמדה המונית, שדורשות שאני אצא מהבית עם סרט קשור למצח, המון רובים וסכין ציד לבעוט כמה ישבנים ולהציל את העולם (פעם נוספת)?
אוף טופיק
לפי מה שקראתי פעם, גלגלי ההפצה בארה"ב נתקעו בגלל שהאולפני יונייטד ארטיסטס הפיקו אותו לפני נקנו על ידי סוני. לא הבנתי לחלוטין מה הסיבה שמונעת מסוני להפיץ אותו (גם לא בדוד) אבל אותה בעיה יש גם לסרט "The Woods", שלא קיבל הפצה בכלל בשום מקום בעולם.
אגב, מלבד ישראל, "רומנטיקה וסיגריות" מוקרן בעוד מקומות העולם.
אני לא בטוחה בעניין שגיאת הכתיב
אני כמעט משוכנעת שכיוונו כאן למן משחק מילים מתחכם למחצה:
Fat הוא כמובן שמן או שמנה, אבל Phat, הוא בעגה של הצ'כונה (איי שוד נואו, אני ג'וזי מהבלוק) מגניב, או קו?ל.
אז כאילו היא גם שמנה וגם מגניבה, או שהיא קודם מגניבה ואז שמנה, אחד מהשניים.
חבל חבל חבל שלא מביאים לכאן סרטים של שחורים, רק בשביל לראות את המתרגמים מתפתלים על זה. מה, יקראו לסרט "בחורות שמנות"? יסקלו אותם בעגבניות.
"שמנות ולוהטות"? לא, זה, איך לומר, לוקח חראקה בסיבוב לכיוון פורנו-וויל.
נו, הנה נגזל ממני עוד שעשוע.
באופן אישי
לי Phat מזכיר דבר אחד בלבד –
ואני אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה רובאות 01.
אף שזה די הגיוני כשחושבים על זה, תמיד חייתי תחת הרושם שהמינימום הוא 02.
ואללה, זה אומר שיש גם רובאות 06?
המינימום הוא 00
זו טירונות למתנדבים או משהו כזה.
אין באמת הבדל בין 01 ל-02, מלבד מטווח אחד או משהו בסגנון.
את קריעת התחת במטבחים ובשמירות כולם חולקים יחדיו.
ככה:
מתנדבים הם רובאי 99.
הבדלי ההסמכה בין טירונות 01 ל-02 היא שב-01 הכרת הנשק היא עוד יותר סמלית, יורים הרבה פחות כדורים, אין תרגילי פרט ביבש ויש מקומות שבהם זה לא מספיק כדי לשמור.
טירונות "רצינית" זה כבר 03 ומעלה, אבל זו ליגה אחרת לגמרי מכל בחינה.
הרשה לי לתקן רק מעט
במחנה 80 לפחות, אין הבדל בין 01 ל02 מבחינת אימוני יבשים, לימודי נשק ומבחינת יריות, ושמירות.
זהו.
ברור שאני לא משווה בכלל בין טירונויות ג'ובניקים לטירונויות אחרות. אבל ברמת הג'ובניקיות, 01 מספיק מסריחה.
מעבר לכך שבכלל הייתי אמורה לעבור טירונות הרבה יותר עלובה בבה"ד של כולה שבוע וחצי שבועיים.. אז סתם נדפקתי.
נו מילא.
ועד כאן פרק הצבא להיום.
וגם למורות-חיילות
טירונות רובאות אפס-אחת -
קשה באימונים, נסתדר במשרד…
תתחדשי.
תודה :)
הגיע הזמן, למען האמת.
היי, מזל''ט על הכינוי החדש.
עזרה...מישהו.
מישהו מוכן להסביר לי מה הקטע של הפרסומת של וואלה שרצות באתר?. זה איזה מתיחת אחד באפריל מאוחרת?. כי מסחור זה לא משהו שהאתר הזה אמור לצאת נגדו?.
תגובה של רד קצת מעליך: כתבה מספר 3244
אה... מה הקטע עם הבאנרים?
סתם סתם סתם… תתחדשו ובתקווה גם תרוויחו.
מה שכן, lucky number slevin, האם זה רק אני או ש"טעות במספר" זה שם ממש נחמד בשבילו?
זה באמת נשמע כמו שם ממש חביב בשבילו.
אני מכבד כרטיסי אשראי, צ'קים וגלידה.
בהצלחה עם הגלידה.
מנסיוני, היא לא מתממשת מעבר לקיום ערטילאי.
3 מהיר 3 עצבני
נראה רע במיוחד
http://imdb.com/title/tt0463985/trailers-screenplay-E26960-6-3
אז תגידו...
…אין מצב ש- Thank you for smoking מגיע לארץ, אה?
(כן, הסרט הזה מדגדג לי את אותן הנקודות כמו Garden State, משום מה. אולי זה הלוגו של Fox Searchlight בתחילת הטריילר. לכו תדעו)
מכיוון שכבר שמעתי על הסרט
אני נוטה לכנות אותו "נא לעשן".
חיים בין השורות
ראיתי בפעם השנייה תוך חודש את הסרט הנ"ל, אולי הסרט הכי אינטליגנטי, אנושי, מצחיק, או בקיצור טוב, שראיתי בשנה האחרונה. אחרי שתי צפיות לא הייתי מתבייש לקרוא לו יצירת מופת. חבל שהוא כבר כמעט ירד מהמסכים ועדיין אין ביקורת באתר.
הוא בקושי עלה על המסכים.
וכבר הספיק לרדת בסינמה סיטי
ומוקרן כרגע רק בתל אביב וירושלים.
אז תכתוב.
מה שמזכיר לי:
http://www.fisheye.co.il/static/faq-general.htm#review
תודה על הלינק
אבל אם היית קורא את השאלה-תשובה הבאה, היית שם לב מיד שאין שום חפיפה בין צורת הכתיבה שלי לדרישות של האתר. מה גם שתחש, אדם יותר מוכשר ממני, כבר שלח ביקורת.
מש''א מוחלט.
סרט מדהים.
למעשה, כל כך התלהבתי שכתבתי ביקורת מלאת סופרלטיבים ושלחתי. לדאבוני, לא נראה לי שהיא תתפרסם.
לא בדיוק מש''א
ראיתי סוף סוף והסרט הוא, אממ, איך לומר זאת? טוב. במצב רוח מתאים אני מוכן להגדיר אותו כטוב מאד, אבל עד כאן.
אני אשמח לשמוע נימוקים מאלו שמכתירים אותו כיצירת מופת, מה בדיוק הופך אותו לכזה.
היילייטס מהביקורת שלי שלא פורסמה על חיים בין השורות
הביקורת נשלחה בזמנו לעורכים וחזרה (בצדק) שוב ושוב עם הערות, לאחר שלושה נסיונות לשפר, קרסתי תחת עומס הלימודים וזנחתי אותה. אני מסכים שהיא לא מספיק טובה כדי להיות ביקורת, אבל כתגובה לסרט, היא בטח מתאימה:
"… משפחה עם אבא, אמא ושני בנים. והחיים במשפחה הזו לא בדיוק מצופים בסוכר. האב ברנרד והבן הבכור וולט משחקים מול האימא ג'ואן והבן הצעיר פרנק מעבר לרשת. מכת ההגשה של הסרט מלמדת אותנו שוולט יעשה כל מה שאביו יאמר לו, אפילו אם זה אומר לפגוע באימו, שפרנק בודק את הגבולות שהוריו נותנים לו, ושבין ברנרד לג'ואן שוררים יחסים שכבר ידעו ימים טובים יותר. ואכן, הסרט פורש את תהליך הפרידה של ברנרד, סופר ניו-יורקי במשבר יצירתי שמתפרנס כמרצה לספרות (ג'ף דניאלס) וג'ואן שהיא סופרת בתחילת דרכה (לורה ליני), מבעד לעיני הבנים שלהם. וולט (ג'סי אייזנברג), בן 16 שמעריץ את אביו ושותה בשקיקה את כל הגיגיו המתנשאים, ופרנק בן ה-12 שנמצא דווקא בצד של אימו ומעריץ את מדריך הטניס שלו (וויליאם בולדווין)…
…יום בהיר אחד, כפי שנהוג לומר, ההורים מודיעים לילדיהם כי הם נפרדים. כצפוי, הילדים לוקחים את עזיבתו של האב קשה מאוד. מצד שני ההורים שזוכים לעצמאות וחופש מחודשים מתקשים להבין שהשינוי בחייהם משפיע מאוד על ילדיהם. דווקא ג'ואן, שהיא לכאורה הרגישה מביניהם, לא מבינה מדוע וולט מתעצבן כל כך כשנודע לו על הגירושין – "לרוב החברים שלך יש הורים גרושים" היא אומרת לו. והוא משיב – "כן, אבל לא לי".
חיים בין השורות מראה את השבר הגדול שגורמים גירושים, גם במשפחות שבבירור אינן מתפקדות במסגרת הנישואין…
ג'ף דניאלס, שמשחק את ברנרד, הוא לטעמי שחקן בינוני שתמיד עומד בצל שלם שחקנים אחרים (החל במלאני גריפית ב"משהו פראי" וג'ים קארי ב"טיפשים ללא הפסקה" וכלה בגלן קלוז וכמה כלבים ב"101 דלמטיים"). ברנרד, בגילומו, נראה לא רק כאינטלקטואל מתנשא, אלא גם כאישיות אפאטית ולא נחמדה בעליל. במקור, לוהק לתפקיד הזה ביל מאריי ("פרחים שברים" ו"עמוק במים", בין השאר), אך הוא החליט שאחרי "פרחים שבורים" הוא צריך הפסקה, ו-ויתר על הסרט. רק ממחשבה על המטעמים שמאריי יכול לעשות מהתפקיד הזה אני מרייר על המקלדת… …אבל זה לא שדניאלס כל כך גרוע, הוא פשוט לא טוב כמו השחקנים האחרים. לורה ליני למשל. ליני ("המופע של טרומן") כל כך אמיתית בתפקיד ג'ואן, עד שאני חושב שאולי בגללה אני סולד מברנרד של דניאלס. היא מצליחה להעביר לצופה (כלומר לי) את תחושות התסכול שהיו מנת חלקה במשך השנים עם ברנרד והתחלפו במהלכן להכרה בערך עצמה ויחס קשוח על גבול הביצ'י לבעלה לשעבר, גם היחסים הקשים עם הילדים המתבגרים במהלך ולאחר הפרידה מעוררים הזדהות. ובקשר לילדים – שניהם מעולים. ג'סי אייזנברג, שמגלם את וולט מבלבל ומבולבל כמו שמצופה מנער בן 16 בממצבו. ההתלבטות שלו בין חברתו הצעירה לסטודנטית המפלרטטת של אביו היא מעלילות המשנה המשעשעות והמרגשות ביותר שראיתי לאחרונה. אוון קליין הצעיר שמשחק את פרנק, הפך במהלך הסרט מילד מעצבן ובכיין לילד מקסים שמאבד לחלוטין את הגבולות לאחר פירוק המסגרת המשפחתית שלו, המעורערת בכל מקרה. התפקיד שלו מציב אתגרים לא פשוטים לילד בן 12, אבל הוא עושה אותו מעולה, גם מבחינת איפיון הדמות, עם השפה שלה, והצורה בה הוא מדבר. הדמות שלו רחוקה מלהיות ילד בן 12 רגיל, והוא בהחלט מציג הופעה מוצלחת. אגב, זה לא מפתיע שהוא מוכשר, העולל הוא בנו של קווין קליין ("דג ושמו וונדה").
הסרט מבוסס על חוויותיו כמתבגר של נוח באומבך, שזהו הסרט הראשון שלו כבמאי שזוכה להפצה נרחבת, לאחר שני סרטים קטנים. עד היום, הוא נודע בעיקר כתסריטאי של "עמוק במים", סרטו של ווס אנדרסון (משפחת טננבאום) שהיה בין מפיקי הסרט הזה. לעתים, הסרטים הטובים ביותר הם אלו שמבוססים על חייו של היוצר שלהם. חיים בין השורות אינו אחד מהסרטים האלו. אולי בגלל מעורבות יתר של באומבך בסרט הוא גם התסריטאי וגם הבמאי.
התסריט (שהיה מועמד לאוסקר), מספק מצד אחד רגעים יוצאים מן הכלל בעיקר לפרנק ולג'ואן, שתיית הבירה ומריחת הזרע של פרנק, והדיווחים של ג'ואן לפרנק על הרומנים שלה, למשל. לעומת הרגעים האלו, התסריט נופל, לדעתי, לבנאליות ולקלישאות בנוגע לוולט ולברנרד, ההתייחסויות של ברנרד, ובעקבותיו של וולט, לאנשים אחרים וליצירות תרבותיות מנוסחים ברישול, לא משכנעים ונשמעים כמו דקלום של קלישאות חבוטות. אני גם לא השתכנעתי מכך שהשיר של פינק פלויד שוולט מחדש ומציג כיצירה שלו בהופעה של בית- הספר, אינו מוכר כמעט בברוקלין שנת 1986 (למרות שהוא באמת נשמע כמו שיר שנכתב על ידי ילד בן 16). ייתכן שהקרבה הגדולה יותר של באומבך למקבילות המציאותיות שלהם (וולט הוא בן דמותו) הייתה בעוכריו. מצד שני, ייתכן שהוא מנסה להראות את הבנאליות והקלישאתיות שבגישתו של ברנרד לחיים, ובעקבות כך, את הנאיביות של וולט.
נראה שבאומבך לא כל כך מאמין בעצמו כבמאי. למשל בכל הקשור לפס-קול, ללוות את נקודת השיא בסרט באותו שיר ידוע של פינק פלויד שהוא מרופט מרוב שימוש (גם אם הוא מהווה חלק חשוב בסרט) זה גם חוסר יצירתיות וגם יוצר תחושה שהבמאי אומר "אם הסרט לא מעביר את התחושות ברמת התסריט ומה שנראה על המסך, נראה את הצופה עומד בפני פינק פלויד!" תן לעצמך קצת קרדיט, נוח, אתה יודע לספר סיפור יפה ומרגש גם בלי ההפצצה הזאת. זה רק מוריד מערכו של הסרט.
בסופו של דבר, הסרט אמנם יפה ומרגש, כפי שאמרתי, אך אני יצאתי מהסרט עם הרגשה של פספוס, שהיה אפשר לעשות מהסיפור הזה סרט מצוין באמת. הסיפור עובר ומעורר הזדהות, אבל החוויה הרגשית שלי נשארה מאופקת ומפוקפקת. אבל בואו ניתן לבאומבך הנחה על חוסר ניסיון"
כמו ניקי
אני מאוד אוהב סרטים שמתייחסים באופן ביקורתי לנושא הציניות, ולדעתי זה הסרט שמטפל בנושא הזה בצורה הכי מעמיקה ומעניינת. מוזר שניקי מעולם לא הזכירה אותו. אני יכול רק לנחש שהיא לא ראתה אותו.
אתה תצטרך להסביר לי את זה
אין ספק שבסרט יש לא מעט ציניות, אבל לא ראיתי אף דמות שמייצגת את ההשקפה הצינית.
גם לי בהתחלה הפריע התפקיד הקטן מדי שניתן לאמא
אבל בצפייה השנייה שיניתי את דעתי. היא משורטטת בצורה מאוד מפורטת ומדויקת, לא פחות מהדמויות האחרות. פשוט ניתן לה מעט זמן מסך.
וואלט והאבא
כאשר פרנק מייצג את הרגש הטהור והאמא איפשהו באמצע.
לא מוצא חן בעינייך? לא נורא. התרשמתי אפילו יותר מהצורות בהן באומבך ממחיש את ההבדלים בין אינטליגנציה שכלית לבין בגרות רגשית.
אז ציניות=סנוביות?
אז ''חיים בין השורות'' = ''העולם שבפנים''?
יותר נכון
"חיים בין השורות" = "העולם שבפנים" מינוס המודעות העצמית והציניות של הדמויות.
כלומר, לא.
רק אם אתה אוהב את ''העולם שבפנים''
שונאי הסרט מן הסתם ימצאו נוסחה שונה משלך.
המודעות העצמית של השניים ב''העולם שבפנים''
היא שטחית. לקראת אמצע-סוף הסרט אנחנו מגלים את הגבולות שלה. הדמויות ב"חיים בין השורות" לא רחוקות מזה.
המודעות העצמית של השניים ב''העולם שבפנים''
די מסכים. ההבדל, אליו התייחסתי הוא שב"עולם שבפנים" הדמויות מתייחסות אל עצמם ואל התגובה שלהם לסביבה כל הזמן ואילו ב"חיים בין השורות" הנושא לא מעסיק את עצמם.
למרות זאת
ימדבת"י את the wife and the whore שחוזר מספר פעמים בסרט, כסרט שהאב מעריץ. מסתבר שגיבור הסרט הוא חזיר שובניסטי או משהו בדומה לזה, ואם זה אכן כך – יתכן שיש כאן לפחות קריצה למודעות עצמית.
של האב או של הבמאי?
של הבמאי כלפי האב.
אחרי הכל, אם זה סרט שהאב מעריץ, אז יש כאן לפחות מידה כלשהי של מודעות עצמית, גם אם באופן הכי סובטלי ומרומז שאפשר.
זה די מה שאמרתי
בכל מקרה, אני יורד מהדיון הזה, 3-4 הודעות מאוחר מדי.
אני רואה מעט מאוד סרטים.
וגם אני
למזלנו זה לא תנאי הכרחי.
לא בדיוק מש''א
אני יכול להעלות על דעתי כרגע לפחות אסקפט אחד של הסרט, שמזכה אותו בכינוי "מופתי":
לא זכורים לי הרבה סרטים שמצליחים לייצר תאור אמין ומשכנע כל כך של דמויות שסובלות מהפרעות התנהגות.
הם לא פסיכוטיים כמובן, כולם בני אדם מתפקדים ונורמטיביים למראית עין, אבל כל אחד מהם סובל מדפקט פסיכולוגי כזה או אחר, שמחבל בשיטתיות בחיים שלו.
מאידך, הסרט לא משחזר בפעם המיליון את הדמות הנוירוטית השגרתית, שהנוירוזות הקטנות שלה פוגעות בה ובסביבתה פה ושם, אבל היא במהותה דמות חמה ואוהבת, שמסוגלת להתנער מההפרעות הקטנות שלה בהינף מבט או חיבוק.
הדמויות ב"חיים", סובלות מנכות רגשית כרונית, שיוצרת מצע יסודי של ניכור וריחוק באינטראקציה שלהם עם הזולת.
הם מתקשרים אחד עם השני מאחורי חומה של עוינות ופגיעות (אולי להוציא את הקטן). זה מלאכה לא פשוטה, לשרטט דמות שאינה מופרעת במובן הקליני של המילה, אך בכל זאת חייה בשממה רגשית ובייאוש עמוק, מבלי ליפול למלכודת "הנוירוטי המזוייף".
דימויי זבובים!
גאוני! זה הדימויי הטוב ביותר לסרטיו של שניידר! תודה על התוספת לליקסיקון
-האשף הדגול
''גריזלי מן''.
מישהו ראה?
יחד עם "לתפוס את הפרידמנים", הסרט התעודי הטוב ביותר שראיתי*
* – לא ראיתי הרבה.
''גריזלי מן''.
אה, כן, הסרט השני שהכי אהבתי השנה.
השלישי הוא "היסטוריה של אלימות". על שאר הרשימה נוותר מראש.
חבל
שמלבדך אף אחד לא הגיב. אני מסיק מכך שמעט מאד אנשים ראו את הסרט, אם בכלל.
בכל מקרה, קשה לי לחשוב על סרט שמפרק ובוחן את הדיכוטומיה : אדם/טבע או אדם/חיה,
במידה כזו של יושר או מורכבות[1].
חובת צפייה מוחלטת חלה על כל אדם שמנהל מערכת יחסים הדוקה עם עולם החי. כמגדל חתולים כפייתי(7, בבית קטן למדי), הסרט גרם לי לבחינה מחודשת של טיב הקשר שביני לבין חתוליי, עד לכדי מסקנות מרחיקות לכת ממש[2].
1 – זהו רק מרחב רעיוני אחד מתוך כמה שהסרט מתהלך בהם במקביל. לדעתי, הסרט לא יהיה פחות מרתק בשביל קומץ האנשים שמגלים אדישות מוחלטת לטבע או לבעלי חיים.
2 – אני לא תמהוני, אני חושב. אני מרבה להתעסק בחתולים שלי בשעות הפנאי וההרהורים. לכן השימוש במילה כפייתי.
יושר ומורכבות?
סוגיית יחסי בני אדם לבעלי חיים היא מורכבת מאוד, ובאה לידי ביטוי דל ביותר בסרט. למשל, מה ההבדל והדמיון בין היחס של בני אדם לחיות מחמד, ליחס שלהם לחיות משק, ליחס שלהם לחיות בר? מה היחס של חיות אל בני אדם? אילו חיות (שועלים לעומת דובים, למשל)? מדוע אנשים בוחרים להגן על הטבע, ואחרים בוחרים להתעלם?
דמותו של איש הדובים היא דמות מרתקת למדי בפני עצמה, אבל היא לא שופכת אור מיוחד על התופעות האלו. הוא "קל" מדי לניתוח, הוא קיצוני מדי, הוא מנותק מדי מהמציאות. קל להסביר אותו, כמו שהוא מוצג בסרט, ולכן גם קל להתעלם ממנו.
אבל לו, לפחות, יש משהו להגיד לנו על מנומאניה ועל טבע, לא כל-כך בדבריו כמו בהתנהגותו (המתועדת בסרטים שלו עצמו). להרצוג, לעומת זאת, אין כלום להגיד – והוא אומר את זה בשכנוע עמוק ובפומפוזיות לא נגמרת.
הסרט הזה לא לימד אותי כלום על חיות (חוץ מהעסק לגבי השועלים, זאת אומרת), ולימד אותי מעט מאוד על אנשים. אולי פשוט פיספסתי אותו בגדול, אבל נראה לי שהפספוס הוא של הרצוג.
יושר ומורכבות?
אני לא מוצא מה הקשר בין השאלות שהעלית לסרט. חיות בית? משק? אנשים שמתעלמים מהטבע? כל אלה שייכים לסרט אחר כנראה.
הסרט שואל שאלות לגבי אדם אחד מסוים. הוא שואל מהי ההשקפה שלו על הטבע הפראי? מהי ההשקפה שלו על בני אדם? מהו הפער שקיים בין ההשקפה שלו על הטבע, למציאות שנשקפת מהצילומים שלו? כיצד הוא מסביר לעצמו את הפער הזה ומדוע?
הרצוג שואל גם שאלות על אותו אדם כקולנוען: כיצד הוא בוחר לייצג את עצמו? עד כמה הצילומים נאמנים לייצוג הזה ובמה הם שונים? היכן הסדקים בייצוג ומדוע? האם הקולנוען מכופף את המציאות[1] לצרכיו או שהמציאות מנצחת בקרב הזה?
[1] מונח בעייתי. לא מצאתי אחר בנתיים.
יושר ומורכבות? (כה''ב)
אין קשר בין השאלות שהעליתי לסרט – זו בדיוק הנקודה. הגבתי לדבריו של תחש:
"בכל מקרה, קשה לי לחשוב על סרט שמפרק ובוחן את הדיכוטומיה : אדם/טבע או אדם/חיה,במידה כזו של יושר או מורכבות. חובת צפייה מוחלטת חלה על כל אדם שמנהל מערכת יחסים הדוקה עם עולם החי".
האדם לגביו הסרט שואל שאלות הוא אדם שיש לגביו שתי אפשרויות:
1) התשובות לכל השאלות עליו טריוויאליות ופשוטות – הסרט מעניק לך אותן על מגש של כסף, שמאפשר לפטור את כל העניין במשיכת כתף.
2) הייצוג של אותו האדם בסרט הוא ייצוג משטיח וקריקטוריסטי. דהינו, הגריזלי מן (מה היה שמו, לעזאזל?) הוא דווקא אדם מורכב ואינטיליגנטי מאוד, אבל הרצוג מציג אותו כאדם פשוט (בכל מובניה של המילה).
לגבי השאלות על קולנוע, שוב, אין כאן שום תובנות משמעותיות. לכל אחת מהשאלות שהצגת יש תשובה ברורה, פשוטה וחד-משמעית בסרט. היכן המורכבות? היכן התובנות לגבי קולנוע? מה אני יכול ללמוד, חוץ מאשר על המקרה הספציפי הזה, אודות ייצוגים קולנועיים?
הסרט לא אמר לי שום דבר שלא ידעתי כבר. אז שוב, יכול להיות שלא ראיתי מספיק לעומק. אבל בהחלט יתכן שהסרט בחר בדרך הקלה לענות לשאלות מורכבות מאוד. לכן אין בו יושר ואין בו מורכבות.
יושר ומורכבות?
אתה שוכח שגם קטעי הווידאו של טרדוול הם במידה רבה יצירה של הרצוג. הוא זה שבחר את הקטעים מתוך עשרות שעות של פוטאג', ערך אותם, וסידר אותם בסדר (לא כרונולוגי) שיוצר סיפור מתוך בליל של קלטות.
שורה שלישית לפני אחרונה צ''ל אם, לא עם.
חשבתי קצת על מה שכתבתי ועל מה שכתבת (קודם)
והנה המסקנה שלי:
לי הסרט לא חידש כלום. באמת, כלום. הדבר היחידי שהיה קרוב למעניין בו הוא האיזלי, אבל ברמה האישית (שלו) בלבד – לא יחסיו לחיות, אלא מי הוא היה ולמה הוא נהיה מי שהיה. ישנם גם כמה מדדים אובייקטיבים שבהם אני חושב שהסרט כושל (הקריינות של הרצוג, כמות החומרים שמוצגים ועומקם, הראיונות), אבל בסופו של דבר חשבתי שהסרט גרוע כי לא למדתי ממנו שום דבר.
אלא שאותך הסרט כן לימד דברים חדשים. עליך, על חיות המחמד שלך, על בני אדם באופן כללי, על האיזלי באופן ספציפי, על היחס בין חיות לאנשים. לכן, בשבילך, היה מדובר בסרט מצוין.
ממה שכתבתי קודם השתמע – לא, ננסח את זה אחרת. כאשר כתבתי קודם, אמרתי מפורשות שהצרה היא בסרט, דהינו, שאין בו שום תובנות מעניינות וחדשות לי. מכאן משתמע שאני הגעתי לתובנות שאתה טרם הגעת אליהן. אבל לא זה המצב: המצב הסובייקטיבי בו אני נמצא הוא מצב שהסרט לא רלוונטי לגביו. התפקיד המרכזי שתופסות חיות בחיי הוא שהברחשים שפשו במקום העבודה שלי מעצבנים אותי. כבר שנים שאין לי חיות מחמד, אין לי שום עניין מיוחד בחיות בר, אני לא צמחוני.
במלים אחרות, נראה לי שאתה מצאת את הסרט משובח כי הוא מציג לך עדשה דרכה אתה יכול להתבונן על העולם שהיא עדשה מוכרת לך, ולכן ממקדת ומקרבת בשבילך דברים. בשבילי, מדובר בעדשה של זכוכית מושחרת, וכל מה שנשקף דרכה עכור או בנאלי.
וזאת הייתה דרכי הארוכה והפתלתלה לומר שלמרות שלרדת על הרצוג כפילוסוף גלוי (כזה שמדבר בסרט) אני מוכן להמשיך מכאן ועד מחר, בזאת אני מפסיק לרדת על הסרט שלו: כמו שאני לא אבקר סרט בצרפתית ללא תרגום, כנראה שאני לא יכול לבקר סרט על נושא שאין לי שום קרבה אליו.
כן.
אני הראשון שיודה שהענין שלי בסרט הוא אישי וסובייקטיבי מאד.
תיקון ליל יום חול:
*הראשון שאודה. לא יודה ולא לוי.
לעניות דעתי, הראשון היה הנכון.
אני אודה, אבל אני הראשון שיודה.
גוגל מסכים איתך,
הנוסח הראשון מעלה פי 2 תוצאות.
כן, כי גולשים ישראליים
הם באמת סמכות עליונה בנוגע לעברית תקינה.
או כי זה ביטוי בגוף שלישי, ולכן מצריך פועל בגוף שלישי.
לפחות ככה אני תמיד ראיתי אותו. כמובן, מעולם לא טענתי להיותי סמכות עליונה. בעצם, רגע. מעולם לא טענתי להיות סמכות עליונה בענייני לשון. כן, זה כבר יותר מדויק.
את אולי לא מקור סמכות,
אבל מה-זה צודקת. כי הרי במשפט "אני הראשון שא/יודה", מי שיודה הוא הראשון, לא אני.
עין הגפילטע. .
חג פסח כשר ושמח לכל בני עין הדג!
רוב? זה טוב?
הערה על Thank You For Smoking – זכור לי במעורפל שהסרט מתיימר להתבסס על פרוטוקולים מודלפים של ישיבות של מנהלי חברת טבק מסויימת בארה"ב. או שהמצאתי את זה, או שהתבלבלתי עם סרט אחר? מי יודע.
לענייננו: אני עומד לסכן כאן את מעמדי ככותב מן השורה, שלא לדבר על מעמדי כפלצ"ן מתנש"א, ולציין שראיתי בפעם הראשונה בחיי סרט של רוב שניידר שבוע שעבר (חבר הצמיד לי אקדח לרקה והכריח אותי). זה עוד לא נשמע כל כך נורא, אבל העובדה שאהבתי את הסרט הפתיעה גם אותי.
הסרט היה The Hot Chick, או "חתיכה של הפתעה" בעברית, בו שניידר והכוסית הפרימדונה של השכבה מתחלפים בגופם. קודם כל – וזו לא התנצלות – הסרט הצחיק אותי. מעבר לזה, חשבתי שהוא מקסים, ואף מרשים בכמה נקודות לא צפויות (כמו היחס לזהות מינית).
אני לא יודע אם זה עניין חד פעמי, אך נראה לי שאני אבדוק. יטוהר שמו של שניידר, בהנחה וגם שאר הסרטים שלו יצחיקו אותי, לאלתר!
תיקון ניטפוק
בעברית קראו לו "חתיכה בהפתעה". גם אני מצאתי אותו כמהנה אבל יש לי סף נמוך וחולשה כללית לסרטי יוצאי SNL. בסרט משתתפות גם אנה פאריס ורייצ'ל מקאדאמס כך שהן מאזנות את שניידר.
תרגומון - לתשומת ליבך
תרגומון - לתשומת ליבך
http://www.dvdyashir.co.il/cover.asp?id=5978
זכור לי משום מה
שבקולנוע הוא הוקרן תחת השם "חתיכה בהפתעה" וכך הוא גם שודר ב-yes.
ואתה גם צודק.
יכול להיות שאתה מתכוון
למכתב שחברת פיליפ- מוריס (המייצרים לדעתי את מאלבורו וווינסטון)לממשלת צ'כיה בתחילת שנות האלפיים, שבמסגרת הצטרפותה לאיחוד האירופי הייתה צריכה להחמיר את ההגבלות על העישון במדינה, במכתב פיליפ ציינה כי הגבלת העישון יזיק לכלכלה הצ'כית בגלל עליית גיל התמותה הממוצע מה שגורם לתשלומי פנסיה גבוהים יותר…
ובקשר לרוב שניידר, לא מדובר בשייקספיר, אבל עם מספיק שמרים מותססים במערכת ומספיק חברים במצב קוגניטיבי דומה בחדר לדעתי הוא מהנה ביותר…
אל תסקלו אותי…
אני לא לבד!
ידעתי שאתה איש עם טעם טוב, מר דן ברזל!
סרט דוקומנטרי חדש
על הקמפיין של אל גור למלחמה נגד אפקט החממה:
http://www.apple.com/trailers/paramount_classics/aninconvenienttruth/trailer/
הטריילר נראה מעניין, גם אם די אוברדרמטי. הדבר הכי מטריד הוא הסימנים המטרימים למייקל מוריות (כמו למשל "הקונצנזוס המדעי" לגבי התחממות יתר של כדוה"א – יש אסכולה לא מבוטלת הטוענת שמדובר בתנודות אקלים התואמות את ההיסטוריה האקלימית הנורמלית של כדוה"א). מצד שני, למיטב ידיעתי, אחת הבעיות של גור במסע הבחירות שלו היתה שהוא נתפס בציבור האמריקאי כחסר כריזמטיות ומשעמם (ביחס לקלינטון אני מניח). אולי זה אומר פחות דמגוגיה ויותר תוכן?
מצד שני,
גם מדענים שמניחים "שמדובר בתנודות אקלים התואמות את ההיסטוריה האקלימית הנורמלית של כדה"א", שייכים לקונצנזוס המדעי שכדה"א מתחמם. כלומר, לשיטתך, ניתן להתווכח על הסיבות, אך כולם מסכימים על התופעה. במקרה כזה, צריך לשקול האם מעוניינים לפעול (בין אם זו פעולה שתסתור מעשי אנוש ובין אם זו פעולה שתנסה לסתור כוחות טבע) או אולי מעדיפים להתכונן או פשוט לא לעשות דבר ולראות מה יקרה.
____________
העכבר המעופף פשוט מתעצל לחפש מידע על מדענים שטוענים שכדה"א לא מתחמם בכלל, למרות שיש גם כאלו, ולכן הוא מתעלם מקיומם
''הקונצנזוס המדעי'' לגבי התחממות *יתר* של כדוה''א
החלק המודגש של המשפט מרמז כי מדובר בהתחממות שאינה נורמאלית, ועל זה הויכוח. בכל מקרה, אני לא לוקח צד בדיון המדעי בשל חוסר הבנה מעמיקה בנושא. הנקודה היתה האם ומה ניתן להסיק מההתבטאות הזו על איכות הסרט ונימתו.
קון לי
כזכור, לאחר הקון הקודם חשבנו לפתח את מושג הקון ולהפוך אותו לפיקניקון. אלא מה, צריך תאריך שהוא יום חופש לכולם – שכירים, סטודנטים ותלמידים. התאריך הכי מתבקש הוא יום העצמאות, מה שאומר מפגש בצהריים של כל החבר'ה. כיוון שלא יהיו סרטים או הקרנות אחרות, זה יהיה מפגש שיתרכז באנשים ובשיחות, ולא נראה לי שצריכה להיות בעיה, לבעלי המשפחות שבינינו, לבוא עם כל המשפחה.
מבחינת מקום – אם זה ייצא לפועל, האפשרויות הן לתפוס שטח בפארק, או לעשות את זה בדשא של מישהו. תלוי במספר האנשים שירצו לבוא.
השאלה היא איך זה מסתדר לכם – מבחינת רצון, תוכניות לאותו יום וכו'. אשמח אם תשתפו אותי כדי שנדע אם להריץ את זה, למצוא תאריך אחר, או אולי בכלל לוותר על הפורמט הזה.
נשמע חביב
מה אתם חושבים על פארק הירקון, בתל אביב?
נשמע לי מקום מצוין לקון.
הבעיה היחידה עם יום העצמאות
היא שהפארקים מפוצצים במנגליסטים ומשפחות בחופשה. מצד אחד, פארק היר.קון הוא מוקד משיכה גדול ויהיה קשה להגיע ברכב ולמצוא חניה בהעדר תחבורה ציבורית (למרות שאם יודעים איפה לחפש, מסתדרים). מצד שני, בפארקים קטנים יותר, אולי לא יהיה מקום לזוז מרוב מנפנפים.
במסמ''צ ערכו מפגש פיקניק כזה
בפארק ברמת החי"ל.
זו פיסת דשא ירוקה ומרכזית שרחוקה מכבישים ראשיים, והיא אחלה מקום לקון שכזה.
ואם אני זוכר נכון, המפגש היה ביום העצמאות, וממש לא היה מפוצץ שם.
גן סעדיה שושני?
אז ככה קוראים לו?
זה שמול מגדלי זיו והקופי בר ברח' ראול ולנברג.
בכל מקרה צריך להגיע בבוקר לתפוס מקום לדעתי.
יום העצמאות?
זה קצת להעמיד אותי מול מראה אכזרית אם אני בוחרת בחיי האינטרנט על פני חיי המציאותיים בתאריך הזה, לא? כלומר, אני אעשה את זה, ברור שאני אעשה את זה, פשוט יהיה לי קצת קשה לחיות עם עצמי אחר כך…
פיקניקון! אני באה!
אהבתי את הרעיון.
והגבתי דווקא להודעה הזאת, משום שגם לי יש "חיים מציאותיים" ביום העצמאות. אבל לונג דיברה על שעות הצהריים, ורוב הדברים (לפחות אלה שאני יודעת עליהם) מתרחשים בערב, אז לא צריכה להיות בעיה.
רק מה – אולי הפעם שזה לא יהיה בצפון הרחוק? משהו קרוב יותר, כמו גן סאקר בירושלים?…
אההה!
זו היתה הצעה רצינית? גן סאקר בירושלים בצהרי יום העצמאות?! אני אמנם עוד לא יודע אם אני אגיע (כמו שרבים ציינו כאן – ביום העצמאות יש לרוב מחויבויות אחרות) אבל אין לי ספק שביום העצמאות יש מעט מאוד מקומות יותר גרועים להיות בהם במדינתנו מאשר גן סאקר.
הצעה אחרת
הבה ואציע תאריך חלופי – מה דעתכם על בוקר ערב שבועות? כלומר – הבוקר של יום ערב החג. או אם להיות קונקרטיים ממש – בוקרו של יום חמישי, ה' בסיון (האחד ביוני).
באוניברסיטה בה אני לומד זהו יום חופש, בבתי הספר (לפחות כשאני למדתי) זהו גם יום חופש, במרבית מקומות העבודה נהוג לא לעבוד ביום זה (או שזה נחשב יום קצר). הבעיה היא כמובן החג, אבל מכיוון שאנחנו מתקרבים ליום הארוך בשנה אזי החג נכנס מאוחר וכל החפץ בכך יוכל לעזוב זמן רב לפני כניסת החג. מה שזה אומר הוא שהארוע יתחיל מוקדם.
לונג?
רעיון טוב
הרבה יותר מוצלח מיום העצמאות. גם פחות מחוייבויות קודמות של אנשים (ביום העצמאות כולם ממנגלים כבר עם המשפחה והחברים) וגם פחות מחוייבויות קודמות של הפארקים (ביום העצמאות *כולם* ממנגלים עם המשפחה והחברים).
למרות שאני אישית אוהבת את המתכונת הנוכחית של הקון. בתור פרח קיר זה נוח שיש סרטים וסרטונים להמלט אליהם מאימת הקהל או כנושא שיחה אם מצליחים להתגבר על האימה קצת.
מקובל עלי.
ועקב התאריך, זה אפילו יוכל להיות קון בנוסח וואלאס וגרומיט: הרבה קרקרים וגבינה.
הבעיה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה: עשוי להיות מאד חם כך שצריך יהיה איכשהו לשמור שהגבינות לא יתקלקלו. אבל אני מניחה שאלה דאגות קטנות.
כמובן, זה יחייב חוקי-קון מיוחדים
על כל באי הקון לדבר בבריטית ולהגיד "וונזלידייל" לפחות פעם בעשר דקות. לכלבים שיגיעו לקון אסור לדבר בכלל.
רק אם לארנבים מותר להגיד ''צ'יייז, גרומיט''
אז סגרנו על ערב שבועות בגן סאקר?
האקלים הממוזג-יחסית של ירושלים יסייע בבעיית הגבינות...
עכשיו אם רק אפשר להעביר את ירושלים קצת יותר לאיזור החוף
כמובן שנצטרך לייבש אותו קודם.
ולהוסיף לו הרים. הרים זה חשוב.
וקצת אויר הרים צלול כיין.
איך אפשר עם הלחות הזאת, ועוד בערב שבועות, בשיא הקיץ?
חוצמזה, לדעתי ירושלים ממוקמת נפלא, בדיוק באמצע הדרך בין מישור החוף לים המלח ובקעת הירדן – לא רחוק מדי לאף אחד.
מה עם תושבי עין גדי והסביבה, להם לא מגיע להשתתף בקון?
אבל היו חייבים למקם אותה כל כך גבוה?
למה זה מפריע לך, אתה בא ברגל?
תראה, אני רגיל לנסוע לפי כיוונים ברורים
ימינה, שמאלה, ישר ובעת הצורך, מטר או שניים אחורה. אני הולך לאיבוד ברגע שיש לי שתי פניות וחצי שמאלה וכיכר שאת חציה אי אפשר לראות בגלל שהיא על צד ההר. אנו אנשי המישור, איננו מורגלים בנסיעה תלת מימדית.
אגב, יש סיבה מיוחדת למה רק על חלק מהכביש מרמות יש שילוט לכיוון תל אביב?
יש סיבה
לרחובות בירושלים ולשילוט בהם אין שום הגיון, זה חלק מן הקסם של העיר (זכור לי שבעבר היה שלט לתל-אביב בתוך שביל טיול להולכי רגל ליד עין כרם)
זה לא שבת''א המצב הרבה יותר טוב.
בירושלים לפחות אתה יודע שבשביל להגיע לצד השני של הכביש כל מה שנדרש זה לחצות אותו – בת"א ובנותיה יכול המבקר האומלל להסתובב עשרים דקות עד שימצא דרך להגיע לצד המקביל של הרחוב.
אבל אם להודות על האמת, אני עדיין לא יכול לשכוח איך הסתובבתי פעם עם אחותי ברחוב צדדי בשכונת "מאה שערים" בירושלים, בחיפוש אחרי חנות מסוימת. את התפיסה השמרנית שלנו לגבי מבנה הרחוב – שגרסה כי אחרי בית מס' 10 מגיע לרוב מס' 12, ושבית מס' 17, למשל, צפוי להימצא בצד הנגדי – נטשנו מהר מאוד.
בירושלים יש מספר רחובות שמצטלבים עם עצמם
ונדיר מאוד למצוא רחוב ישר (ואם יש כזה הוא יכול להחליף את שמו באמצע- למשל רחוב קרן היסוד-המלך ג'ורג'-שטרואס)
במישור החוף בהחלט חסרים הכיוונים למעלה ולמטה.
אולי אם הם היו טורחים ליישם גם אותם, לא הייתי הולכת לאיבוד כל פעם שהייתי מגיעה לשם. מעולם לא הבנתי איך המקומיים מנווטים שם.
יש לי פתרון נהדר
גם הר, גם מישור החוף, גם אוויר הרים, גם אין לחות:
חיפה!
לרבים יהיה קשה לחזור בלי רכבת.
לרבים יהיה קשה לחזור בלי רכבת.
כן, אבל בחיפה יש רכבת.
מתבלבל עם ירושלים אולי?
ערב חג, הרכבות מפסיקות מוקדם
ערב חג, הרכבות מפסיקות מוקדם
אבל את זה אתה יכול להגיד על כל מקום שבו יחליטו לעשות את המפגש..
לא, על ירושלים אי אפשר לומר את זה - אין רכבות.
דווקא יש
אומנם במסלול הרבה יותר איטי בכל כלי תחבורה אחר, אבל יש רכבת לירושלים.
אה.. מה?
אנחנו מדברים על אותה ירושלים, נכון? אמנם אני אישית לא נסעתי עדין בקו תל אביב-ירושלים, אבל הוא בהחלט קיים.
צודקים. שכחתי שהיא חזרה לפעול.
ועדיין – כמו שאמר עופר – כל עוד היא איטית מהאוטובוס, מבחינה מעשית אין רכבת.
נראה לי שהיא ניזונה בעיקר ממשפחות שרוצות לערוך נסיעה חווייתית לתל אביב עם הילדים שבחיים לא ראו רכבת.
יש איזו התקדמות ברעיון?
כי אני והפינגווין ערכנו פיילוט ויכוחי קצר על מנת ללטש את ויכוחי בעד-ונגד ירושלים, ואני חושבת שאנחנו קרובים מאוד לנקודת הכרעה, כמובן בתלות ברגע בו אני אמצא את השוחד הנכון.
כרגע אנחנו ב"אני אכין עוגת גבינה ומבטיחה לא לדבר איתך בכלל כל הקון", שיש איתה שתי בעיות:
א. אני לא באמת יכולה לחשוב על הצעה מפתה יותר, כלומר אני קצת תקועה.
ב. אם אני אאלץ להבטיח את זה לכל הלא-ירושלמים, יעבור עלי קון עצוב למדי…
וואלה. צריך להזיז את הקון.
אם למישהו בא לעזור לי בארגון – המייל שלי עומד לרשותכם.
אה, וזה לא יהיה בירושלים.
טוב, אני מניח שאת לא תסתפקי בעוגת גבינה.
אז מה אפשר להציע לך?
והנה הקינוח שהכנתי אתמול לארוחת הערב:
וופלים בלגים (תוצרת בית)
ועליהם
גלידת ווניל (תוצרת בית)
שעליה מפוזר בנדיבות
קרם שוקולד (משוקולד 70% קקאו, שמנת וקצת חמאה)
ובצד
מרנג (תוצרת בית)
שאני אארוז לך, או שתאכלי במקום?
אני לא חושב
שמעולם שמעתי על סיבה טובה יותר לפתוח בדיאטת השמנה.
זה כי עוד לא טעמת את זה - זאת סיבה טובה אפילו יותר
לא לא לא,
הוא לא צריך דיאטת השמנה, הוא מספיק שמן!!!
אני לעומת זאת… אני שוקלת אם זה המחיר שאני צריכה לגבות עבור בייביסיטר לבחורים שלך… אז איזו גלידה הייתה על הוופל אתה אומר?
את צריכה לחשוב על אסטרטגיה אחרת.
אדם אמר שהוא יביא אותם רק אם הקון יהיה בירושלים. ואגב, לדעתי זו חרפה שהקון נערך כך שהילד הראשון בעולם שנולד בנוכחות חולצת עין הדג (אלא אם כן אני מערבבת עובדות…) לא יוכל להשתתף בו.
אני כנראה באמת שונה
שום דבר מהרשימה של אדם אפילו לא התחיל לדגדג את בלוטות הטעם שלי. טוב, more for you, השמיני בהנאה (אבל אל תתני לעידניד, מיי גאד, הוא כל כך שמן!)
רגע, מה, סליחה
ניחא וופל בלגי או מרנג, אבל שתי האפשרויות האחרות אומרות שאתה:
א) לא אוהב שוקולד
ב) לא אוהב גלידה
(ומיכל, גלידת וניל עם וניל אמיתי)
אוהב שוקולד
אבל לא ברמה כזו, כמו שהומר ממלמל Beer…
וגלידה – רגישות ללקטוז. מוצרי חלב (מלבד אולי פיצה) לא ממש עושים לי את זה.
זה לא שלא יהיה לי טעים אם אטעם את זה, זה פשוט לא עושה לי כל craving לזה.
אני רק שאלה.
להכין וופל בלגי בבית? בירושלים? מרחק נסיעה ממקום שהתגעגעתי אליו ב*בלגיה*?
אני רק שני ילדים.
תכניסי אותם את לצפיפות הנוראה של בבט.
היי! היי! לא באינטרנט! גם ככה צפוף שם!
נו, תגידי תודה שלפחות הוא לא סיפר לכולם שזה ברחוב שמאי.
עורכים! מחק! מישהו! אתם לא רואים שמתפתח פה מטורף?...
היי, פה זה הדוח''קו.
נראה לי שהדוח"קו הוא המקום היחיד שבו חופש האוף טופיק הוא מוחלט, אז תנפקי כמה שאת רוצה.
תנפקי?
האם מקורה של המילה הוא מה שאני חושבת שהוא?… או, בעצם, האם התכוונת למילה שכתבת בפועל?…
'תנפקי' מלשון 'ניטפוק'.
ולא, זה לא מה שאת חושבת.
אם כך, התכוונת 'נטפקי'.
ואני חייבת לציין שאני לא לחלוטין מבינה את הקשר, אבל זה עדיין עדיף על המשמעות האלטרנטיבית…
אוקי. אני דביל (איפה שאני לומד, זו מלה נרדפת ל''רוסי'').
מה זה תנפקי?
ראה בלינק הבא
http://www.milulit.com/roots.html
תודה!
החכמתי, והמאמר עצמו מעניין מאד.
את בטוחה?
כי העוגת גבינה שלי ממש, ממש טובה, והרבה אנשים ישלמו כסף טוב לשמוע אותי שותקת…
אם עוגת הגבינה שלך יכולה לשרוד מסע בתוך ירושלים,
היא בטח תוכל לשרוד גם מסע אל מחוץ לירושלים.
נראה לי שאת לא מבינה את הרעיון העומד בבסיס המונח ''שוחד''
הרעיון שהמשחד יתן את השוחד בלי לקבל את טובת ההנאה הוא חדשני ונועז, אמנם, אבל אני לא חושב שאיגוד המשחדים יסכים לשבירה כזו של כללי ההעסקה.
אוקיי. אז אני משווה את ההצעה של MR ומעלה:
עוגת הגבינה של MR תמורת זה שהיא כן תדבר איתי.
את זה תסכמי בין Much לבינך
אני רק נשלחתי מהאיגוד. זה מקצוע מכובד ועתיק יומין, והאיגוד לא מוכן לספוג עוד הרעה בתנאי ההעסקה של המשחדים למיניהם.
שום הרעה בתנאי ההעסקה.
אם Much מנהלת את הדיון מול פינגווין – ומבלי להפחית מכבודו, הוא לא זה שיקבע בסוף איפה יהיה הפיקניקון – היא לא יכולה לבוא בתלונות על זה שאני לא מתייחסת להצעה שלה כאל שוחד.
ואתה, בכלל, עוד לא דיברנו עליך. איתך לא יהיה שום משא ומתן. רק צוות M:I שיחטוף אותך מהבית ויביא אותך לפיקניקון.
כוונתך היתה בוודאי לצוות FishI
זה אומר שאני לא אמור לדאוג לטרמפ?
למרבה הצער לחטיפות של צוותים מיוחדים יש מאפיין כיווניות די מובהק
אני די בטוח שדיראני מצטער שהוא לא בירר לגבי טרמפים חזור (שלא לדבר על אייכמן).
רגע:
אני מקבלת ממך את עוגת הגבינה שלי (כלומר – לא צריכה להביא אותה מלכתחילה?) ואז את מדברת איתי?…
אני מצטערת, אני מנסה להבין, אבל מעולם לא הייתי טובה בענייני חוזים ועסקאות. וכמו שציינתי – הדיון עם הפינגווין היה פיילוט, וברור מאליו שצריך לנהל אותו שוב באופן רשמי. בסך הכל ניסיתי לבדוק מה ידבר אל לב שוכן שפלה אופייני על מנת להיטיב את סיכויי.
לגבי עוגת הגבינה: היא הרבה עבודה ומאמץ, בחג ש(מתוקף היותו חג הצמחונים) עומד להיות מאוד עמוס, כך שזמני בישול וזמני נסיעות ייאלצו להתקזז… אני אוכל להכין משהו אחר, לעומת זאת. אם יש משהו שאני טובה בו זה מאכלים חלביים.
אני לא מכינה עוגות גבינה.
יש בדיוק עוגת גבינה אחת שאהבתי נורא פעם, ואמא שלי הפסיקה להכין אותה לפני שנים לטובת גרסאות אחרות, שאני לא אוהבת. מאז, גם כשאני מבקשת את עוגת הגבינה הישנה, היא אומרת "טוב", ומנסה עלי מתכון חדש יותר. הנקודה היא שאני לא יודעת איך להכין את עוגת הגבינה שאהבתי, ולכן אני לא מכינה עוגות גבינה אחרות.
לעומת זאת, אם תנוח עלי הרוח ויהיו לי כמה ימים פנויים, אני אכין שוקולדים.
אני אנסה לשכנע את אמא שלי להכין עוגת גבינה
אם הכל ילך כמו שצריך, אולי אפילו יהיה עליה מסר ל-MR וליד העוגה, כלב גדול שידאג שהמסר עובר.
בשבילי?
באמת לא צריך. חוץ מזה, אתה אמור להיות עסוק בלהתחמק ממני כל הקון, איך תטפל בכלב?…
את באמת רוצה להתחיל עוד פתיל שימחק תוך שעה?
אני אף פעם לא רוצה להתחיל אותם.
אבל איכשהו הם מתחילים מעצמם.
אההה!
זאת לאו דווקא היתה הצעה רצינית. זה פשוט המקום הראשון שעלה לי לראש כשחשבתי על ירושלים. למען האמת, בכל חיי לא יצא לי לבלות בגן סאקר למען הבילוי (רק חלפתי לידו מאות פעמים), ואין לי מושג מה הולך שם ביום העצמאות.
ירושלים!
אבל איפה בירושלים
מניסיון שלי, בקמפוס גבעת רם די ריק ביום העצמאות ויש שם הרבה מרחבים לפיקניק (למרות שבפעם האחרונה חלק מהכניסות למקום היו סגורות).
ירושלים...
גם הקוראים השקטים בעד! (חלקם, לפחות). והקמפוס תמיד מקום נחמד.
אני די בטוח שרוב הקוראים מת''א
והסביבה יעדיפו את ת והסביבה, ורוב הקוראים מירושלים והסביבה יעדיפו את ירושלים והסביבה.
אני מעדיף את ת"א והסביבה.
ואגב, משהו קטן שלא הבנתי לגבי היום שלפני יום העצמאות – לא מדובר ביום הזיכרון במקרה?
כן, אבל לא דיברתי על היום שלפני.
התכנון המקורי התייחס ליום העצמאות עצמו.
אם יורשה לי להתערב שנית
אני חושב שמכיוון שהתאריך הרלבנטי לעת עתה הוא ערב חג, הקוראים בהם צריך להתחשב יותר מכל הם הדתיים המעוניינים להגיע, וזקוקים לדרכי חזרה כשרות. חילונים תמיד יוכלו למצוא טרמפים למרבית המקומות. דתיים יוכלו להשאר בקון פרק זמן ארוך יותר ככל שהוא נערך קרוב יותר לבית שלהם וזמן החזרה קצר יותר.
שומרי מצוות – השמיעו קולכם!
אתה מתכוון ליום העצמאות?
כי אם כן, זה לא חג דתי. מותר לעשות בו בערך הכל מבחינה הלכתית.
הוא מתכוון לערב שבועות
ויום העצמאטות הוא כן חג דתי, בדרכו
חג דתי או לא - גם ה''ממלכתי'' המחמיר ביותר לא נמנע מלנסוע בו.
נכון, אבל כמובן שלא לחג הזה התכוונתי - אלא לשבועות
ברור, ברור - לא אותך תיקנתי, אלא את הניטפוק המיותר של ''three''.
לא היה צורך לתקן
אם ככה, אני ישמיע את קולי
אני דתיה ואני גרה בכפר סבא.
אני שמחה שהורדתי את זה מהלב.
פיקניקון בערב שבועות
נשמע לי מצוין. אמנם נצטרך לגמור את הבישולים בימים שלפני, אבל זה פתיר. אם זה יתחיל מספיק מוקדם – 10 נניח – אז גם לא תהיה בעיה עם החג הממשמש ובא, בעיקר כי אבוא ברכבי הפרטי. כיוון שאני ממודיעין, אין לי העדפה בין ת"א לירושלים (צריך להקשיב לתחזית).
פיקניקון בערב שבועות
האם יש מישהו שחס על זהותו עד כדי שלא יזדהה באתר אפילו בשם בדוי, אך עדיין מעוניין לבוא לקון – או שמא זהו האיש הכחול (דתי, משפחה, מודיעין – אני בספק כמה כאלה מסתובבים כאן) אשר איבד את ניקו?
ירושלים!
מזג אוויר נוח ויש גם רכבת.
מבחינתי, אם הקון בירושלים, אז אני באה.
לא, לא ולא
ביום העצמאות אני לא אוכל להגיע (התחייבויות משפחתיות), אבל לא זו הנקודה: יום העצמאות הוא אחד הימים הפקוקים ביותר בשנה, אם לא הפקוק שבהם. לפני שנתיים לקח לי ארבע שעות (!) להגיע מירושלים לתל-אביב, וזה לא יוצא דופן במיוחד.
ערב שבועות הוא רעיון מצוין, והבן שלי כבר יודע להגיד 'וינדסלידל' ואפילו 'לנקשייר הוט פוט'.
אם זה בטעות בירושלים (כן, בטח) אפשר לעשות את זה בפארק דניה – יש די הרבה מקום, דשא וצל, אין בעיית חניה, וזה קרוב מאוד לתחנות הרכבת והאוטובוס של מלחה.
אבל תביא אותם, נכון?
אם זה בירושלים - בוודאי
אם זה בתל-אביב, אין ממש סיכוי.
תזכור, הבטחת!
I call dibs על בייביסיטר לקטן.
תזכרי, הבטחת!
הבטחתי. אני אזכור.
משהו מוזר
לפני כמה זמן שוחרר הטריילר לסרט The Zodiac ואני כבר חשבתי שמדובר בסרט של פינצ'ר אבל לא, מסתבר שיש סרט זודיאק נוסף ואפילו באותו נושא.
הנה הטריילר:
http://www.apple.com/trailers/independent/thezodiac/
מה הטעם?
לעשות כסף מאנשים שמתבלבלים
כתבה מספר 3205
לעשות כסף מאנשים שמתבלבלים
זה מה שהכי עצבן אותי.
כשראיתי את הטריילר חשבתי כל הזמן שזה הסרט של פינצ'ר (פשוט לא ידעתי מקודם מי אמור היה לשחק בזודיאק שלו).
שאלה לגבי שיר מטריילר
מישהו יודע אולי מה שם השיר (ומי מבצע) שבסוף הטריילר של הסרט Running Scared?
בתודה מראש.
אם הכוונה לטריילר הזה
http://www.apple.com/trailers/newline/running_scared/rs_apple_tr_lrg.html
אז השיר הוא Time is Running Out של Muse.
הסרט, אגב, נקרא בעברית 'כרוניקה של אקדח' ויוצא בארץ בסוף השבוע הזה.
אם הכוונה לטריילר הזה
כן, זה הטריילר.
תודה רבה.
יצאו מהדו''ח
התרסקות (יצא במקור מהדוחקו של 11.9.2005 לאחר 19 שבועות עם 53M$) תוספות בעקבות האוסקר: 4 שבועות ו-1M$.
הארי פוטר וגביע האש, 20 שבועות, 290M$
קינג קונג, 16 שבועות, 218M$
העולם החדש, 11 שבועות, 12M$
כרוניקה של אקדח, 6 שבועות, 6M$
Dave Chappelle's Block Party, 5 שבועות, 11M$
Ultraviolet, 5 שבועות, 18M$
שאלה
עקרונית יש לי חוסם פרסומות מובנה אז אפילו לא שמתי לב שיש באנרים, אלא פשוט הופיע לי ריבוע לבן בתחתית הפורום.
השאלה היא – האם זה פוגע באתר שחוסם הפרסומות שלי לא מראה לי את הפרסומת, או שעצם זה שהעמוד עלה זה מספיק?
(אם זה פוגע באתר, אני אוסיף את האתר ל- whitelist כדי שלא יחסום פה)