דג זהב/דג מלוח 2005

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 2 בינואר 2006Posted in: הגיגים

הייתם חושבים שאחרי איזה חמש, שש, שמונה, עשרים ושלוש שנים, אנשים יקלטו שהעניין הזה של סיכומי שנה שמכריזים "אוי, איזו שנה נוראית זאת היתה, טפו!" מתחיל לחזור על עצמו, או ליתר דיוק, חוזר על עצמו בדיוק נמרץ, כל שנה. מבקרים אוהבים, משום מה, להכריז שהשנה היתה מהגרועות בתולדות הקולנוע (או המוזיקה, או הספורט, או ציד האנטילופות). אז תרשו לי להסתכן בזלזול מצד הקוראים: 2005 היתה אחלה שנה. הדבר היחיד שבאמת רע בכל השנים האלה הוא שהן תמיד נגמרות נורא בפתאומיות, בלי התראה, ותמיד, אבל תמיד, מאלצות אותי לחלק את פרסי דג הזהב® והדג המלוח® בשעות הקטנות של ה-1 בינואר, כשאני מת מעייפות.

האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים (להלן: אני. תמיד אני מסתבך עם זה, נורא קשה לדבר על עצמך בגוף שני נקבה. בעיקר כשאתה דג) צפתה, כלומר צפיתי, השנה ביותר סרטים מבכל שנה אחרת. למעשה, השנה אני יכול לראשונה לומר שראיתי את רוב הסרטים שהופצו מסחרית בבתי הקולנוע בארץ. אבל, כמובן, אף אחד לא יכול לראות את הכל, ולכן גם השנה אנחנו, כלומר האלמקטעד"א, כלומר אני, נאלץ לחלק את פרסי סלמון הספק לסרטים הכנראה הכי טובים שאותם לא ראיתי. והשנה לא היתה שום תחרות. הזוכים הבלתי מעורערים בסלמון הם 'דרכים צדדיות' ו'קינסי'. סליחה, רציתי, אבל לא הספקתי.

בתי קולנוע
כבר שנתיים מבטיחים לנו יער של סופר-מגה-אולטרהפלקסים שיצמחו בכל רחבי הארץ, אבל בינתיים לא רואים שום דבר. אבל זה לא אומר שאין חידושים. השנה נפתח רב-חן גבעתיים, שהוא, עד להודעה חדשה, בית הקולנוע הטוב ביותר בארץ, והזוכה בדג הזהב לקולנוע של השנה. והחניה חינם.

ומנגד, אין שום חידוש אצל הזוכה בדג המלוח לקולנוע הגרוע של השנה, שהיא למרבה הצער גם רשת בתי הקולנוע הגדולה בארץ: גלובוס. תנאים מחפירים, מקרינים בורים, סדרנים חדלי אישים, יחס מזלזל להדהים בלקוחות, ובכלל, יש יסוד סביר להניח שכל הרשת הזאת היא קונספירציה שמטרתה לעודד מכירות מכשירי DVD.

ז'אנרים וטרנדים
כבר שנה או שנתיים שסרטים תיעודיים הם לא הדבר האיזוטרי הזה שאף אחד לא רואה, והשנה הטרנד הגיע גם לארץ. 'משפחת הקיסרים' שובר קופות, 'בתוך גרון עמוק' מוצג מסחרית, ובקולנוע "לב" פתחו פינה מיוחדת להקרנה סדירה של סרטים תיעודיים. זה נשמע קצת יותר טוב מכפי שזה באמת. "דוקו לב" הקרין אמנם את 'לגעת באינסוף', שהוא, עם כל הכבוד לפינגווינים, הסרט התיעודי הטוב של השנה, אבל מלבדו, נטה להתעלם מהסרטים התיעודיים המסקרנים שקוצרים תשבחות בחו"ל, ובמקומם בחר להקרין כמה מהסרטים הגרועים של השנה (ועל כך בהמשך). הסרטים התיעודיים הם הדג המלוח המוזהב לז'אנר הבולט של השנה, לטוב ולרע. במקום השני: פינגווינים.

ייבוא
חורים גדולים במיוחד נפערו בלוח ההקרנות השנה – ונדמה לי שאתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. זה ממש עצוב כש-'Kung Fu Hustle', שכבר הבטיחו לנו בטריילרים, נזרק ישר ל-DVD (בשם 'מהומה בשנחאי'). זה עוד יותר חבל שהמפיצים מצליחים להתעלם מקהל המעריצים הגדול שעומד להם מול העיניים וצועק "ג'וס! ג'וס!" ומוותרים על 'סרניטי'. אלא שאת השיקולים הכלכליים שעומדים מאחורי אי-ההפצות האלה עוד אפשר להבין. אבל מה, לעזאזל, עשה 'סדרה של צרות' המקסים, שהכניס מעל 200 מיליון דולר ברחבי העולם, שגרם למפיצים להחליט שלנו בארץ זה לא מגיע? מה?! ה-DVD של 'סדרה של צרות' נמצא בכל ספריה שמכבדת את עצמה והוא מאוד מומלץ, והסרט זוכה בדג המלוח לנעדר של השנה. וכל עוד הוא על הבמה, הסרט לוקח פרס נוסף: דג הזהב לכותרות הסיום המצטיינות של השנה.

טריילרים
לצל"ש מיוחד בתחום הטריילרים זוכה 'Shining', טריילר שגרם לכמה אנשים לחשוב שזה הולך להיות מה זה מתוק. ובכל זאת, לא היה ספק איזה טריילר יזכה בדג הזהב לטריילר הטוב של השנה. הטריילר שהסביר איך 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' מגדיר טריילרים היה קרוב למושלם, כלל את מרווין, דולפינים ובחורה בביקיני, והזניק את הציפיות מהסרט לרמות אדירות. מה שמקשר אותנו באלגנטיות מצערת לפרס הבא.

אכזבה
'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' לא היה סרט נורא. הוא היה די חמוד, והיו בו כמה בדיחות ממש טובות, ואת מרווין, דולפינים וזואי דשנל (אבל לא בחורה בביקיני). אבל את הציפיות מהעיבוד לספר, שחוזקו עוד יותר באמצעות הטריילר הנהדר, הוא לא התקרב להגשים. ברור שזאת משימה קשה לעבד כזאת קלאסיקה לקולנוע, והיה צריך נס כדי שהסרט יעמוד בה בהצלחה. אבל נס לא קרה לנו. 'המדריך' זוכה בדג המלוח לאכזבת השנה.

הפתעה
הנוכחות של קיאנו ריבס בסרט היא כשלעצמה לא סימן מבשר טובות. הרעיון שקיאנו ריבס ישחק בעיבוד לקומיקס אפל, בתפקיד דמות שהיא במקור אדם בריטי, בלונדיני וחכם(!!), נשמע כמו אסון שלידו הוריקן קתרינה היא ממטרים פזורים. ובכל זאת, בניגוד לכל הציפיות, 'קונסטנטין' היה פשוט אחלה סרט – מרהיב, כיפי, ומכיל שתי הופעות נהדרות של טילדה סווינטון ופיטר סטרומר. דג הזהב להפתעת השנה, בידיים קשורות.

פוסטרים
פוסטרים של סרטי השנה שאני אשמח מאוד לקבל למתנה לכבוד יום ההולדת או ט"ו בשבט: 'מר וגב' סמית", 'סרניטי' (הגרסה האירופית) וכל הסריה של 'עיר החטאים'. אבל הזוכה בדג הזהב לפוסטר הטוב ביותר הוא של סרט שלא ראיתי, שלא הוקרן בארץ ושלמעשה אני לא יודע עליו כמעט כלום: 'ידיעה מראש'. ברררר. It’s cold in here.

תרגום
נמאס לגמרי להתלונן על תרגום שמות סרטים לעברית. אז אני לא אעשה את זה, רק אציין את המצטיינים לשלילה בנושא: 'פגוש את היונים' (לא רוצה), 'האחים גרים – למבוגרים בלבד' (אז זהו, שלא), 'הדיוקס קורעים את הזארד' (מסכן הזארד), והזוכה בדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה: 'תיכון בהיי'. והעצוב הוא שזה דווקא אחלה סרט, שמשום מה נכשל בקולנוע בארץ, מעניין למה.

הדג המלוח ע"ש מניח רעפים נוצרי לתרגום הגרוע של השנה בגוף הסרט מתחלק שווה בשווה בין שלוש הברקות שעשויות, כל אחת בנפרד, לגרום לכל אדם סביר לדפוק את הראש במילון אבן-שושן: ישראל אובל, המתרגם הותיק שהחליט להפוך את שיר הנושא של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' ל"שלום שלום ותודה על דגי הבקשיש" (WTF?!); המתרגם/ת של 'איש אינו יודע' שהכניס/ה לסרט מסר חברתי בוטה שמעולם לא היה בו, על ידי תרגום שמה של השחקנית היפנית YOU ל"אתם!"; ואותו גאון אלמוני שהחליט ששמו של סרט ההמשך של 'שודדי הקאריביים' הוא 'חזה של איש מת' – פאדיחה שתתוקן, כך הובטח לי, עד שהסרט ייצא לאקרנים.
דג הזהב לשם הסרט המשעשע של השנה: 'צבים יכולים לעוף' (זה, אגב, לא נכון). הסרט היה משעשע הרבה פחות.

שיר
לא אהבתי את 'קרוב יותר'. היה סרט משעמם, עוין ופטפטני, שאפילו נטלי פורטמן לא הצליחה להציל. אבל היה שווה לצלוח את הסרט רק בשביל לגלות את ‘The Blower’s Daugher’ של דמיין רייס, השיר הנהדר שפותח וסוגר את הסרט, וזוכה בדג הזהב לשיר השנה.
דג הכסף באותה קטגוריה: ‘It’s Not’ של איימי מאן, מתוך הסרט 'סיפור חיי'.

כל מיני
דג הזהב לצילום הטוב ביותר: אם יש דבר כזה כמו צילום טוב מדי, אז זה מה שיש ב'האישה של ז'יל'. הייתי כל כך עסוק בהתפעלות מהצילום ששכחתי לראות את הסרט.
הדג המלוח לסרט המשעמם של השנה: יצאתי באמצע מ'אזור חופשי'. יותר נכון, אני חושב שיצאתי באמצע. היה סוף?
דג הזהב לסרט שכולם שנאו חוץ ממני: 'הצלצול 2'. לא יודע מה אתם רוצים, אותי זה הפחיד.
הדג המלוח לסרט שכולם אהבו חוץ ממני: 'עיר החטאים'. כן, העיצוב מקסים והנאמנות לקומיקס מוחלטת, אבל הסרט פשוט לא כזה טוב.
הדג המלוח לסרט הטוב בצפייה ראשונה שהפך להכי גרוע בצפייה שניה: 'מלחמת הכוכבים, פרק 3: נקמת הסית'. הוא עדיין, בלי שום ספק, הכי מוצלח מבין שלושת סרטי 'מלחמת הכוכבים' החדשים, אבל בדיעבד, לקרוא לו "סרט טוב" היתה הגזמה.
דג הזהב לפעלול המיוחד הטוב של השנה: קונג.

שחקנים
פרס אנג'לינה ג'ולי לשחקנית הכי טובה שעושה את הסרטים הכי גרועים: כמו כולם, גם אני אוהב את נטלי פורטמן. אבל היא העמידה את האהבה שלי במבחן כשהופיעה במשך השנה ב'קרוב יותר', 'אזור חופשי' וגם ב'נקמת הסית". מזל שיש את 'V כמו ונדטה', כדי לנסות לכפר על זה.

פרס ג'וד לאו לשחקן שמופיע בכל סרט: אם ראיתם השנה סרט עם ילדה, רוב הסיכויים שזאת היתה דקוטה פנינג. היא השתתפה ב'משחקים נסתרים' הגרוע, ב'מלחמת העולמות' המוצלח, 'לילו וסטיץ' 2' בתפקיד דביי צ'ייס ו'Dreamer' שטרם הגיע לארץ. דקוטה פנינג היא שחקנית מעולה, אבל בגיל 11 היא קיבלה יותר חשיפה מכפי שרוב השחקנים משיגים עד גיל 50. בקצב הזה, לא יעבור הרבה זמן לפני שלכולנו יימאס ממנה.

דג הזהב לשחקן הטוב ביותר: נעשה את זה אוסקרי, לשם שינוי. המועמדים הם: אימלדה סטונטון ב'וירה דרייק', טילדה סווינטון ב'קונסטנטין', שני הילדים מ'השיבה', ברייס דאלאס הווארד ב'מנדרליי', וקינג קונג. ודג הזהב הולך ל… אימלדה, שמקבלת גם את דג הזהב למספר האזכורים הרב ביותר של המילה "תה" בסרט.

הסרט הגרוע של השנה
כשמדברים על הסרט הגרוע של השנה, מתכוונים בדרך כלל לסרט המאכזב של השנה. גם לסרטים ההוליוודיים הכי גרועים היתה הפקה מושקעת. היה צלם ששמר על פוקוס. היו אנשי פעלולים שהשקיעו הרבה שעות מחשב. ובכל זאת, יצא חרא סרט. כאלה הם 'גבר מי שמטפלת', 'xXx2', 'האויב שבפנים: אפוקליפסה', 'הקללה', ו'Doom'. יש גם סרטים פלצניים ומשעממים טיכו, כמו '5×2' או 'אזור חופשי', אבל גם במקרה הזה אפשר להניח שהרבה אנשים מאחורי הקלעים באמת השתדלו. אבל השנה הוקרנו על מסך גדול גם כמה דברים שהמונח "סרט" גדול עליהם, כאלה שלעולם לא היו צריכים לצאת מחדר העריכה. ואני מדבר, לצערי, על סרטים תיעודיים ישראליים. בסטנדרטים הוליוודיים, '18 קילו של אהבה' הוא לא סרט גרוע. הוא אפילו לא סרט. בטח שלא תיעודי. ראיתי סרטי חתונות שהיו אותנטיים יותר, כנים יותר, ועשויים במיומנות טכנית טובה יותר מ-'18 קילו'. אומרים שהדבר הזה זכה בפרס 'אופיר' לסרט התיעודי הטוב ביותר, אבל זאת טעות: עמי, גיבור הסרט, זכה בפרס. ואת זה אפשר להבין. עמי עושה רושם של אחלה בנאדם. הסרט שנעשה עליו זוכה בדג המלוח לסרט הגרוע של השנה.

סרט השנה
זאת הבעיה עם סיכומים, שאף פעם אין זמן לתת פרסים לכל מי שמגיע לו. אלה הם הסרטים שאהבתי השנה, אבל לא הוזכרו עד עכשיו: 'מיליון דולר בייבי', 'הטייס', 'היצ", 'הארי פוטר וגביע האש', 'משמרת לילה', 'איש אינו יודע', 'מחול הפגיונות' ו'הגנן המסור'.

המועמדים הסופיים לדג הזהב לסרט השנה, כלומר, סרטים שאהבתי עוד יותר, הם 'להרגיש בבית', 'התרסקות', 'וולאס וגרומיט והארנב הקטלני', 'חתונת הרפאים' ו'הטירה הנעה'. צל"ש מיוחד מוענק ל'ריאן', סרט האנימציה התיעודי המופלא, שאם רק היה ארוך יותר בכ-80 דקות, היה אולי סרט השנה.

הזוכה בדג הזהב לסרט השנה, על פי החלטת האקדמיה לאנשים שהם אני, הוא 'קינג קונג'.
האקדמיה נימקה את החלטתה בזו הלשון: "זורקים פה דינוזאורים!". אני לא מסוגדיו של פיטר ג'קסון, נהניתי מסרטי 'שר הטבעות' על אף הנפיחות שלהם, אבל לא נתתי לאף אחד מהם את דג הזהב הגדול, ולא ספרתי את הימים עד לבוא הגורילה. אבל כשהוא הגיע, זה היה הדבר הכי כיפי שחוויתי בקולנוע השנה. בלי תחרות. ומעבר לזה, כל שונאי הסרט יכולים לקפוץ לי.

החיים זה מוזר
רגע לפני סיום, רשימת בונוס חד-פעמית: עשרת האירועים הקולנועיים הכי מוזרים שקרו לי השנה.
10. "חזה של איש מת".
9. בהקרנה של 'xXx2', המקרין בוחר להציג את 'גבר מי שמטפלת' דווקא. בדיעבד קשה להחליט איזו אפשרות היתה פחות גרועה.
8. בהצגה של 'פגוש את היונים' בסינמה סיטי, תפריט בחירת התרגום של ה-DVD מוצג על המסך. כן, הם מקרינים מ-DVD. ולוקחים על זה 35 ¤.
7. צפיה ב'מלחמת העולמות' בדרייב-אין המחודש של תל-אביב, עם רכבות משא שחולפות מדי פעם מאחורי המסך, להעשרת האווירה.
6. ההקרנה המיוחדת של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', בלוויית עשרות מעריצים לבושים בחלוקי אמבטיה. גם אני הבאתי מגבת. צהובה.
5. "שלום, מדברים ממשרד החוץ. חשוב לנו שתבוא לפגישה של שר החוץ עם ווילם דפו".
4. הטקסט על העטיפה האחורית של הסרט ההודי "ג'ו בולה סו ניהאל". כולל, בין השאר, את המשפטים "אני מרגיש אידיוט בגלל שראיתי את הסרט הזה. הצילו!" ו"אינגמר ברגמן בשיאו".
3. הקומוניקאט על סרטו החדש של סטיבן סיגל, 'משימה בשטח האויב', הכולל את המשפטים: "היה לי קל מאוד להבין את הדמות הזו לעומק, ולהבין את המניעים שלה", "…כשהם נאבקים בראשם איך לשמור על הסצינות כמה שיותר ריאליסטיות", "אין טעם לנסות לשמור על הכל 100% בטיחותי", ועוד פנינים רבות. יצירת מופת קומית.
2. המקרין ב'איזה מין שוטרת: חמושה ומהממת' מחבר את הגלגלים בסדר הלא נכון, וכך עורך את הסרט מחדש, עם קפיצות מפתיעות קדימה ואחורה בזמן.
1. שיחת טלפון עם דובר הסינמה סיטי, שבה הוא, לחלופין, משקר, צורח, מקלל, קורא לי "חוצפן" ומנתק לי בפרצוף, מאחר והעזתי בחוצפתי כי רבה לנסות לברר למה לא הוקרן סרטון הפינגווינים לפני 'וולאס וגרומיט', כפי שהובטח בפוסטרים.

25 דקות! כן! 25! לא דקה פחות!
אמרתי לכם שהיתה שנה טובה: רשימת הדקות הטובות, המגניבות, הכיפיות, המרגשות או סתם הזכורות ביותר שביליתי השנה בקולנוע ארוכה במיוחד הפעם.

25. פגישה עיוורת, 'דיסטורשן'.
24. העבודה… ממשיכה. 'האזור האפור'.
23. דרגנוע לגן עדן, 'קונטרול'.
22. היציאה אל האור, 'לגעת באינסוף'.
21. זהו קניבליזם, ילדים. 'צ'רלי בממלכת השוקולד'.
20. ג'סיקה ביל נוטשת את המטוס, 'חמקן'.
19. הרכבת מהגיהינום, 'מלחמת העולמות'.
18. המיטה בעינו של מארב, 'עיר החטאים'.
17. "למה אתה בוכה?" הדקה האחרונה של 'המפתחות לבית'.
16. השמים נסדקים, 'צ'יקן ליטל'.
15. תולים כאן דינוזאורים! 'קינג קונג'.
14. מבט ראשון על הטירה, 'הטירה הנעה'.
13. שיחה עם הילדה רובין, 'וודסמן'.
12. אבא, יש מפלצת בארון. הפתיחה של 'בוגימן'.
11. דארת' מקבל את המסכה שלו, 'מלחמת הכוכבים, פרק 3: נקמת הסית'.
10. הארנק של הכלב, 'וולאס וגרומיט והארנב הקטלני'.
9. ארוחת ערב עם חשדות כבדים, 'מר וגב' סמית'.
8. "אני יודעת למה באתם", 'וירה דרייק'.
7. הגיהינום הוא לוס אנג'לס ביום חם. 'קונסטנטין'.
6. הקרב ביער הבמבוק, נציג כל דקות היופי המדהים של 'מחול הפיגיונות'.
5. רמון עף אל הים, 'הים שבפנים'. חלום.
4. גלגולו של כדור, בפתיחה של 'שר המלחמה'.
3. צמר בחלל, או "סצינת הבתיה עוזיאל". 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'.
2. נעמי וואטס עורכת הצגת יחיד לגורילה, 'קינג קונג'
1. "זאת גלימה ממש טובה." 'התרסקות'.

תגיות: