 |
||
| כריסטופר מינץ-פלאס, הידוע יותר כמק'לאבין, צפוי להיות חנון שמנסה להיות גיבור-על בסרט על פי 'Kick-Ass' שכתב מארק מילר ('מבוקש'). מתיו ווהן ('אבק כוכבים') יביים, וגייס את 30 מיליון הדולר לתקציב הסרט בעצמו. | 
16.08.2008
|
|
יומית
כריסטופר מינץ-פלאס, הידוע יותר כמק'לאבין, צפוי להיות חנון שמנסה להיות גיבור-על בסרט על פי 'Kick-Ass' שכתב מארק מילר ('מבוקש'). מתיו ווהן ('אבק כוכבים') יביים, וגייס את 30 מיליון הדולר לתקציב הסרט בעצמו.
כריסטופר מינץ-פלאס, הידוע יותר כמק'לאבין, צפוי להיות חנון שמנסה להיות גיבור-על בסרט על פי 'Kick-Ass' שכתב מארק מילר ('מבוקש'). מתיו ווהן ('אבק כוכבים') יביים, וגייס את 30 מיליון הדולר לתקציב הסרט בעצמו.
מק'לאבין שולתת!!!
יחי המק'לאבין..
אננס אקספרס לא יצא בארץ?!
ואיך זה שטרופיק טאנדר יוצא רק בספטמבר, הוא לא שובר קופות פוטנציאלי?
זהו, מארק מילר הוא הפרנק מילר החדש?
את kickass לא קראתי, אבל כמעט כל דבר אחר שלו שנתקלתי בו (The ultimates, שמהווה מקור השראה בולט למה שהולך להיות הסרט של האוונג'רס, כנראה, Wanted) היה צולע למדי ומאוד מתלהב מעצמו. דווקא Red Son היה נחמד (סיפור סופרמן ביקום חלופי בו החללית שלו התרסקה בברית המועצות במקום בארה"ב) אבל הסיכוי שהוא אי פעם יעובד לסרט הוא אפסי.
דווקא אני הבנתי שהוא נחשב כותב די טוב
עם מלחמת האזרחים של מארוול,אולטיימטס 1 ו2,ארפעת המופלאים,אוטיימט ארבעת המופלאים,וולברין.
ועכשיו אני קורא את מבוקש שלו וגם לא כל כך אוהב אותה כרגע.
ושמתם לב שבזמן האחורן עושים הרבה עיבודים לקומיקסים שלא מבוססים על גיבורי על או שהם אלימים בטירוף(היסטוריה של אלימות,ונדטה,300,עיר החטאים,מבוקש ועכשיו זה… אפשר לומר שהשנים האחרונות זאנר הקומיקס בקולנוע שולט,ורוב שוברי הקופות הם מבוססי קומיקס)
דווקא אני הבנתי שהוא נחשב כותב די טוב
אני חושב שקשה לשפוט את מילר לפי Civil War, כיוון שאירוע מסוג זה מלא בהחלטות מערכתיות. Ultimates היה נהדר – כן, מתלהב מעצמו, אבל באותה מידה גם מגניב באופן אותנטי, ומספק ראייה באמת מרעננת על הדמויות (בניגוד לכמה כותרי Ultimate אחרים). ניכר כי אחרי שמילר הלך הכותר הזה פחות מוצלח.
לגבי עניין האלימים בטירוף ולא מבוססים גיבורי-על, בסופו של דבר זה מה שהאולפנים מחפשים. העובדה שקומיקס מצליח אינה מהווה ערובה לכך שהסרט יצליח, אלא סוג של מדגם, שהוא אולי (ואולי לא) מייצג, ואם הסרט הזה הוא לא בנישה שמתמודדים בה גם ככה השמות הגדולים, אז הסיכוי שלו להצליח גדל.
ספציפית לגבי Kick-Ass, לדעתי זה מוקדם מדי לעשות קומיקס המבוסס עליו, למרות ההצלחה של הגיליונות הראשונים (והם בהחלט ראויים לה). לא ברור לי מה מילר מכר להם בדיוק, אבל אני חושב שהייתי רוצה לראות את כל הסיפור לפני שהייתי ממהר לעבד אותו לסרט.
אגב, לפי הכתבה, מינץ פלאס לא יישחק בסרט את החנון שמנסה להיות גיבור על.
דווקא אני הבנתי שהוא נחשב כותב די טוב
כמו במקרה של וונטד, מילר הצליח למכור אץ זכויות ההסרטה על בסיס התסריט המקורי, בלי שהרוכשים יראו את התוצאה הסופית.
האם הייתי מגדיר את מארק מילר ככותב טוב? לא יודע, אבל אני אוהב את חלק מהעבודות שלו (אולטימייטס, וונטד), אך הוא בעיקר כותב מסחרי. כשנותנים לו חופש יצירה להכניס את האמירות הפוליטיות והחברתיות שלו זה בד"כ עובד.
מינץ פלאס מיועד לגלם את הנבל, לא את גיבור הסרט.
בגלל זה מבוקש שונה כל כך מהקומיקס
הקומיקס כל כך שונה…
וחבל,דווקא אהבתי את הסרט אבל אם הוא היה יותר נאמן לקומיקס ולכל הרעיון הוא היה הרבה יותר מגניב וטוב(עכשיו סיימתי את גיליון3 במבוקש)
אפשר להגיד את זה על כל כך הרבה קומיקסים....
זה לא בסדר.
רגע של בורות...?
היסטוריה של אלימות מבוסס על קומיקס?
איך זה שאף אחד לא סיפר לי על זה? אני הולכת לפטר כמה אנשים.
דיווחים מספרים
שהמקור הקומיקסי דווקא פחות טוב מהסרט.
לא מדהים אבל משעשע
והמבוקש מאוד מודע לעצמו ודי שונה מכל קומיקס אחר שקראתי. לא יודע אם הוא ה פרנק מילר אבל הוא כותב די טוב.
-האשף הדגול
דווקא ה-Red Son הזה נשמע מצויין.
דווקא ה-Red Son הזה נשמע מצויין.
זה חלק מיקום Elseworlds של d.c שלוקח את גיבורי העל ושם אותם במקומות אחרים וזמנים אחרים.
יש גם את באטמן פוגש את דרקולה והופך לערפד,סופרמן בריטי,סופרמן גדל על ידי קופים באפריקה,באטמן בשולחן העגול,ובאטמן בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית.
למארוול יש את what if שזה מה היה קורה אם,עם האירועים הגדולים של מארוול כמו מה עם ספדיירמן היה מצתרף לארבעת המופלאים,מה היה קורה עם הנוקמים לא היו מוקמים לעולם,איירוןמן היה בוגד,פרופסייר x היה נהפך לגאגורנוט ועוד…
על ה-What If שמעתי
זה לא ממש עניין אותי, אבל שעשע אותי תיאור מסויים ששמעתי על גיליון בו ספיידרמן עזב את תחום גיבורי העל, מכר את הפורמולה שלו ליצירת קורי עכביש ספונטניים, ונהפך למיליונר.
דווקא ה-Elseworlds של DC נשמע מרתק. קומיקס הוא מדיום מצויין, אך ברובו חרא – בתור אחד שלא ממש מחבב גיבורי על, כדאי לי לקרוא את הסדרה?
בתור אחד שלא ממש מחבב
גיבורי על – מומלץ לך לקרוא קומיקס של מבוגרים.
(וelseworlds זה לא בדיוק סדרה, זה "ליין", או איך שהם לא רוצים לקרוא לזה, שמאגד תחתיו המון מיני סדרות של יוצרים שונים באיכויות שונות, חלק שווים קריאה וחלק סתם זבל כמו כל שאר ז'אנר גיבורי-העל)
זו טרמינולוגיה מעניינת.
בז'אנר גיבורי העל, כל מה שהוא לא זבל הוא, ובכן, לא זבל, וכל השאר זבל. רק גיבור על אחד (לא זבל!) יוכל להציל את העולם!
בתור אחד שלא ממש מחבב
*אהם*
.
.
.
.
חסר גיבורי על ל'מבוגרים'?
כן, תיארתי לעצמי שהתגובה הזאת תבוא.
ובכל זאת, יש הרבה מאוד קומיקסים מוצלחים שהנראטיב שלהם לא מתבסס על הספקטרום שבין אלימות-פנטזיה-מד"ב (לא שבאמת יש לי בעיה עם אלה, אבל די, יש עוד דברים!) שחבל לי שאנשים מאמינים שפסגת השאיפות שקומיקס יכול להגיע אליו זה ווצ'מן (עד כמה שאני באמת אוהב את ווצ'מן).
אבל אלו נוטים להיות כבדים מדי, לטעמי.
קראתי די הרבה מהקלאסיקות בתחום – ג'ימי קוריגן, Stuck Rubber Baby, פלסטין, A Life Force, מאוס ועוד.
לעתים מזומנות אכן מדובר בספרים מצוינים, אבל כמעט תמיד הם כבדים, מתישים ומדכאים.
בשבילי, קומיקס – כמו קולנוע – הוא בעיקר מדיום בידורי. זה לא אומר שהוא צריך להיות מטומטמם (ואת רוב סדרות הקומיקס המתפרסמות אני לא סובל) – אבל זה כן אומר שהיצירות המענגות ביותר בתחום, מבחינתי, הן אלו שנשארות בספקטרום שאתה מתאר.
שמע, גם אני לא מת על כריס וור,
אבל יש גם הרבה קומיקסים קלילים שהם לא גיבורי-על ולא על הכיבוש בפלסטין. אני ממליץ לך לנסות את The Poor Bastard של ג'ו מאט, שהוא היצירה האוטיביוגרפית הכי כנה שאי פעם נתקלתי בה (או לפחות זו שהכי הזדהתי איתה), Ripple של דייב קופר (על מערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית, ולא במובן ה"מגניב", בין אמן מתוסבך והמודלית המגעילה שלו), Crumple של אותו יוצר (המהפכה הפמיניסטית בעתיד על סף קריסה), Stray Bullets של דיוויד לאפהם (סאגת פשע אנושית שמתפרשת על פני עשורים, כמו סרט אינדי מוצלח מאוד), כל דבר של צ'סטר בראון (בעיקר Ed the Happy Clown, נונסנס שהופך לנראטיב הזוי), כל דבר של צ'רלס ברנז (אני מעדיף את הספרים המוקדמים שלו, שילובים של פילם-נואר, אימה ופאלפ עם ציורים מעולים, אבל הרבה אוהבים גם את האחרון שלו, Black Hole, שהוא הרבה יותר ריאליסטי, על עיירה שבה בני הנוער נתקפים על ידי מחלה דמויית איידס שגורמת למוטציות שונות). גם Ghost World של דניאל קלוז מוצלח, על האחרים שלו אפשר לוותר.
כל הספרים האלה הם מאוד מוצלחים בעיני, אבל גם קולחים, לא עמוסים במיוחד, בהחלט לא כבדים או מתישים, אולי חלקם קצת מדכאים אבל בהחלט לא ברמות של מאוס. והכי חשוב – באף אחד מהם אין את ההרגשה שכל הסיפור הוא רק בילד-אפ לאיזשהי סצינת קרב מרהיבה, או לחילופין, טייק-אוף "בוגר" על ספרים מהז'אנר ההוא.
ואגב,
את כל הספרים שהזכרתי אפשר למצוא בקלות באמאזון, כולם עדיין נמצאים בדפוס וסביר שלפחות חלק מהם תמצא באחת מחנויות הקומיקס בתל-אביב, ואם לא אתה גם יכול להזמין. לא מדובר פה בספרים איזוטריים בצורה קיצונית.
ואו. תודה על כל ההמלצות,
למרות שנראה לי שיש לנו טעם שונה למדי. לדוגמא, את Ghost World לא הצלחתי לגמור מרוב שעמום, אבל את Like a Velvet Glove Cast in Iron סיימתי בנשימה עצורה וצמרמורת (ואין לי שום כוונה לקרוא אותו שוב, זה היה מזעזע מספיק בפעם הראשונה). בעיקר, אני חושב שוור הוא יוצר מחונן, אבל פשוט כבד מדי לטעמי.
רק שתבין למה אני מתכוון, הסדרות האהובות עלי הן Top 10, The Goon, Hellboy ו-Planetary. אף אחת מהן היא לא יצירת מופת ספרותית (למרות שלכולן יש הבלחות בכיוון), אבל הן יצירות מופת של תרבות פופ איכותית.
אין לי בעיה עם זה,
גם אני אוהב את הלבוי (אם כי לדעתי הסיפור נלקח לכיוון יותר מעניין בBPRD) ומ-the goon נהנתי תקופה מסויימת (בשלב מסויים נהייתי מתוסכל מחוסר ההחלטיות של היוצר אם הוא מעוניין לספר סיפור עם המשכיות או לעשות נונסנס), פשוט חבל לי שבדעת הציבור קומיקס נחשב למוגבל לסיפורי אקשן, או לטוויסטים על אותם סיפורי אקשן. אנשים מודעים לכך שבקולנוע יש ז'אנרים רבים ומגוונים ויצירות מוצלחות מאוד בכולם. אני אוהב סרטי אקשן אבל הייתי מתבאס מאוד אם היה קונצנזוס מוחלט לחלוטין שסרט הקולנוע המוצלח ביותר אי פעם הוא 'שליחות קטלנית 2' ושזה הז'אנר היחיד שקיים (ואני מאוד אוהב את 'שליחות קטלנית 2'). בכל הנוגע לקומיקס, אני פשוט מאמין שאנשים לא נחשפו למספיק יצירות "נכונות". יש כמה יצירות אלטרנטיביות שיש להן איזה הילה בתור הצד האחר של הקומיקס, אבל מאוס, פרסופוליס וג'ימי קוריגן הם עדיין רק חלק קטן מאוד ממה שיש לעולם הזה להציע, ואני חושב שגם הרבה מאוד אנשים מסתפקים בווצ'מן ובגיבורי-על בוגרים אחרים כדי למלא את הנישה של ה"קומיקס למבוגרים" וככה מונעים מעצמם להיחשף לז'אנרים אחרים. אני לא חושב שקומיקס צריך להיות מוגבל רק כ"תרבות פופ", עד כמה שגם אני נהנה מההיבט הזה.
אני חותם על כל מילה. באמת.
אני מניח שקראת את Understanding Comics של מקלאוד? אם לא, תקרא – חוץ מזה שהספר מרתק, הוא גם מסביר מצוין למה קומיקס הוא מדיום שמספר סיפור בצורה יעילה כל-כך, ואיך הוא עושה את זה.
מה עם מנגה (קומיקס יפני)? לא מעניין אותך?
אני זוכר את התקופה שבה הייתי קורא קומיקסים אמריקאיים, והתלהבתי מהם כל כך!
אבל אז גיליתי את העולם המופלא של המנגה. תסמוך עלי, רוב הקומיקסים היפניים הם בעלי סיפור רחב יריעה ומורכב פי 10 מכל קומיקס אמריקאי שקראת. כדאי לך לבדוק.
המעט שניסיתי לא עשה לי חשק לעוד.
אבל נראה לי שנגררנו עמוק מספיק אל מחוזות ה
. אפשר להמשיך באימייל אם בא לך.
ואו. תודה על כל ההמלצות,
כדאי גם לנסות את Y THE LAST MAN אחת הסדרות קומיקס הכי טובות שיצאו עד היום.
על זה שיום אחד כל הגברים חוץ מאחד מתו בבת אחת.
60 חוברות שרצו בין 2002 ועד ינואר 2008
אחת הסדרות קומיקס שלא על גיבורי על שהכי מומלץ להפוך לסדרת סרטים.
אפרופו זה, מדובר על הבמאי של דיסטרביה וEAGLE EYE שיביים את הסרט עם דיוויד גוייר כבמאי וכמובן שיה להבוף בתפקיד הראשי (שאני חייב להודות שלא ליהוק רע)
אני אישית ממש לא התלהבתי.
אני יודע שהסדרה קיבלה הרבה ביקורות טובות, אבל אני נאלצתי לפרוש בספר החמישי, פשוט כי זה לא הלך לכל מקום והדמות הראשית עיצבנה אותי. ההתחלה אכן מבטיחה, אבל זה פשוט נמתח מדי ואיבדתי עניין. Fables, לעומת זאת, זה המקרה ההפוך לגמרי – התחלה חדשה ושיפור עקבי ככל שהסדרה מתקדמת.
(ורק הסתייגות קטנה – אני עדיין רואה בכותרי ורטיגו כנספח של ספקטרום האלימות-מד"ב-פנזטיה. אמנם מדובר בגרסה הרבה פחות מצועצעת והרבה יותר מתוחכמת, אבל אלה עדיין סיפורים שמתרכזים בהרפתקאות מתובלות באלימות ו\או בעל-טבעי\מד"ב. לא שיש לי בעיה עם זה, אבל זה עדיין בגדר החומרים שמהם נולדים בלוקבסטרים)
אם כבר נגענו בזה
אני מחפש שם של סרט ששודר פעם בכבלים.
הסיפור הוא על עולם בו כל הגברים מתו ויותר לא נולדים תינוקות ממין זכר. הנשים חיות במשפחות חד-מיניות ויולדות רק בנות. יש איזו קבוצה קטנה של גברים מתבגרים מחוץ לחוק.
הסיפור הוא על הילד הראשון שנולד באותו עולם אחרי עשרות שנים.
למישהו זה מזכיר משהו?
כן.
זה מזכיר לי את הסינופסיס שכתבתי לפני כמה חודשים.
ואני ככה עכשיו קצת לא מאמין שאתה באמת כתבת את מה שכתבת. הרסת אותי.
לה-באף לא הוכרז רשמית לתפקיד, אלו שמועות בלבד
לה-באף לא הוכרז רשמית לתפקיד, אלו שמועות בלבד
אני יודע, אבל זה עדיין ליהוק לא רע
והייתי לוקח את טרייסי תומאס (הפעלולנית השחורה מDEATH PROOF) בתור 355.
בתור אחד שלא ממש מחבב
Hellboy נחמד. לפעמים. חפש ביקורות כדי למצוא את הסדרות הטובות, אבל כל מעלליו מבוססים על פולקלורים שונים ותמיד באים במיני סדרות.
כנ"ל קונן, אם כי קונן לא מתצטיין בעומק, אלא בסיפורי פנטזיה קצרים ולא קשורים. מצויירים יפה וללא צורך להבין במאות דמויות.
סדרות פנטזיה לא רעות יש לניל גיימן ספציפית איש החול וספרי הקסם, אם כי כמו לקומיקסים אחרים יש גם המשכים פחות טובים של יותרים אחרים.
-האשף הדגול
אני מוצא את עצמי יותר מחבב את elsworlds מאשר הקומיקסים הרגילים
אני אוהב את משחקי החוקים ושבירתם בסדרות האלה. בולט בראש הוא באמת red son של מילר.
אך גם אמליץ על טרילוגיית הפילם-נואר, הכוללת את Superman's Metropolis
http://en.wikipedia.org/wiki/Superman%27s_Metropolis
http://en.wikipedia.org/wiki/Batman:_Nosferatu
http://en.wikipedia.org/wiki/Wonder_Woman:_The_Blue_Amazon
אם כי החלק השלישי, הסובב סביב דמותה של וונדר וומן לא משתווה לשני המובילים.
כמו גם, אמליץ על Batman: two faces המציב את באטמן בעולם של דוקטור ג'קיל ומיטרה הייד.
המלצות ELSEWORLDS
מכל היקומים האלה יש כמה מומלצים ביותר:
הכי טוב מהמארוול זה 1602 שזה כל היקום של מארוול (X MEN, האלק, ארבעת המופלאים, ניק פיורי וכו') ב1602 באינקווזיציה ואמריקה הקולוניאלית
ויש גם את JUST IMAGINE STAN LEE.. שזה מה היה קורה אם סטן לי (היוצר של ספיידי, אקסמן, ארבעת המופלאים וכו' וכו') היה יוצר את כל הגיבורים של DC כמו סופרמן, באטמן, JLA וכו'.
בELSEWORLDS הייתי מאוד ממליץ לקרוא את Superman: Speeding Bullets שזה מה היה קורה אם סופרמן התינוק היה נוחת בגוטהם במקום בסמולוויל וככה הופך לבאטמן במקום סופרמן
וגם את JLA:THE NAIL שזה מה היה קורה לJLA בלי סופרמן
המלצה אחרונה זה SUPERMAN BATMAN GENERATIONS 1 ו- 2 (השלישי גרוע) שזה בעצם הסיפור שלהם לאורך השנים משנות ה-30 ועד היום ואיך הם מזדקנים (ממש טוב ולא מעפן כמו שנשמע)
אני מאוד ממליץ על red son
עד היום אני חושב שזה אחד הקומיקסים עם הטוויסט הכי טוב בסוף, מאוד הפתיע אותי.
גם אני לא שותף להתלהבות ממילר.
אמנם קראתי בינתיים רק את הגרסה שלו ל-The Authority (שהייתה שינמוך עצום לעומת ההתחלה של Ellis) ואת The Ultimates, אבל בשני המקרים חשבתי שהסיפור היה צפוי ודי עלוב, הדמויות שטוחות והדיאלוגים מעצבנים.
פירוט, די ארוך ובאנגלית, של דעתי על The Ultimates, אפשר לקרוא כאן: http://comicsbyproducts.wordpress.com/2008/08/17/ultimates1/
תתחדש.
תודה.
נראה לי שtropic thunder נכשל בקופות…
http://www.youtube.com/watch?v=VBNVJG15tGs