במקור: Irreversible
תסריט ובימוי: גספר נואה
שחקנים: מוניקה בלוצ'י,
וינסנט קאסל, אלברט
דופונטל, ג'ו פרסטייה
בום.
אני יושב מכורבל בכסאי, במצב נפשי שלכשעצמו יכול להוות בסיס לסרט קשה מכל הבחינות. לוקח לי זמן קצר להבין שזה לא אני, הסרט אכן מסתיים בבום. ריסוק מוחלט, קולי ו-ויזואלי. קצת לפני שהסצינה הסופית של הסרט מגיעה לסיומה, ואיתה המסר והצריבה האיומה בכל חלקי הגוף, האורות נדלקים. לחוצים אלה, המקרינים בבית הקולנוע "פאר", תל-אביב. יכולתי לחשוב שהם היו שותפים לצפיה האינטימית במיוחד הזו, שהם היו מאותם בודדים שהתרווחו במקום הרב שהוענק להם באולם, ושגם הם יכלו להרגיש את תאי המוח שלהם מתרסקים בזה אחר זה. בדיוק כך, בבום. בעודי מנסה לעכל, לחשוב, לתפוס את חלקיקי המוח המתפוררים שלי, אבא מסב את תשומת לבי למשהו. "זה לא סרט לכל אחד", אומר הפיכח. בעצתו, אני מביט בבודדים שאכלסו את האולם באותה הקרנה יומית. לפי המבט הקפוא ששרר על פניהם של רבים מהאוכלוסייה המצומצמת הזו, הם מזועזעים בדיוק כמוני.
כשאני מצליח לסדר מעט את מחשבותי, אני מגיע למסקנה מעורפלת. ראשית, שהמשפט "זה לא סרט לכל אחד", שהפך מקובל מאוד בביקורות בדרכי ניסוח כאלה ואחרות, הוא בעצם הסתייגות בוטה מהגדרות ומהמלצה חד משמעית. שנית, שלא הומצא משפט מתאים יותר לסרט הזה. צר לי, אך אני לא אהיה זה שיישא באחריות על אשר ייגרם לאלה שיחליטו שהם "לא כל אחד" דיים כדי לצפות בסרט. 'בלתי הפיך' הוא בהחלט לא סרט רע, ולמרות זאת אין לי ספק שהייתי מוותר עליו לו היה לי מושג קלוש בדבר התלאות הנפשיות שאאלץ לעבור במהלכו. סצינת הסיום (שהיא, בעצם, הפתיחה) הדהימה אותי, ריתקה אותי לכסאי, וברור לי שהסרט הזה הוא הרבה יותר מסתם פרובוקציה, אולם אני בכל זאת מתקשה לתת המלצה חד משמעית.
אבא מחזיר אותי למציאות הכואבת. לא עוד מסקנות, תהיות וכאב. מחכה לנו נסיעה ארוכה הביתה. אני מעיף מבט אחרון באורות שנדלקו טרם זמנם, ועוקב אחריו בדרכינו למכונית.
האורות כבויים. עדיין. החשש הגדול שלי מסצינות מחרידות נוספות מתבדה, ואני מגיע למסקנה שהמצלמה התעשתה סופית. לא עוד כאבי ראש. וזה, כצפוי, המקום לשאול – האמנם? הסצינות ה"שקטות" הללו הן המקום לבחון את יכולות הבמאי לדעת מה חסר לדמויות כדי שנזדהה איתן, ובאיזו נקודה הסצינה כבר מיצתה את עצמה, ואותה הזדהות מפנה את מקומה לתחושת מריחה וחוסר אמינות. הסצינות האלה נועדו, ככל הנראה, להעניק לצופים האומללים מנוחה – אבל הן פשוט ארוכות מדי. זהו, פרקתי את העול, גם אם אף אחד לא שמע אותי. עם כל הכבוד לאמירה של הסרט, מותר לפעמים לא להאריך ולא להראות הכל, והסרט עדיין יחשב "טוב", "אמנותי" ואף "מזעזע".
מזעזע. מחריד. אני תוהה אם מישהו יבחין בי חומק מאולם הקולנוע אם אהיה מאוד שקט. לא שלא ציפיתי לזה: לאחר שראיתי את סצינת הנקמה הארוכה, ברור היה לי שסצינת האונס תהיה קשה לא פחות. ואכן, בכמעט עשר דקות של אונס ברוטלי, המצולם כולו בשוט בודד ובזווית אחת, אין מנוס מן האמת: זו הסצינה האלימה והמרתיעה ביותר שראיתי בכל ימי חיי. זה לא 'התפוז המכני' ולא 'אוז', זו סצינה שמבטאת באופן הריאליסטי ביותר את הסבל של הנאנסת ואת החולניות שבדבר, וכופה את הסבל גם עליי, כצופה. בגלל ההיפוך הכרונולוגי בסדר הסצינות, אני יודע בדיוק מה יקרה לאלכס כשהגבר "יסיים איתה", ועדיין מקווה, בדרכי הנאיבית, שזה ייראה אחרת. אותה ידיעה מראש שוחקת את הנאיביות שלי מקצה לקצה, וכאן הבחירה בסדר ארועים הפוך מתגלה, לדעתי, כמבריקה.
"אין לי ספק שהסרט הזה יהיה מבריק", אני חושב ומתגאה על הבחירה הנכונה. כתוביות הסיום שרצות כבר בהתחלה גורמות לי לצפות לסרט מיוחד ועתיר דימיון. זוויות הצילום ההפכפכות והתנועה ההיסטרית של המצלמה – קצת פחות. אבל הן עוד יסתדרו, אני פוסק לבטח. בינתיים, אני מתמקד בלנסות להבין את המתרחש מול עיניי. לא קל, לא קל להבין מה קורה בסצינה חשוכה כל כך, בשעה שהמצלמה לא מוצאת מנוח לרגע. אני תוהה ביני לבין עצמי כמה קשה זה יהיה. קמינר סבר שזהו סרט קשה, בתיאוריו הייחודיים של מבקר קולנוע ישראלי טיפוסי.
"סרט טורד, מטלטל, מהפך קרביים, מיוחד, שמיועד לבעלי עצבים חזקים ונפש לא עדינה או מעורערת". כך כתב הקמינר. הקונספט של סדר ארועים הפוך משומש אמנם, אך זכור לי כהצלחה מהפעם הקודמת. לכן, מצוייד – מחוסר ברירה – באבא (אף אחד מחבריי לא הסכים להכנס איתי לסרט צרפתי), אני מגיע לבית הקולנוע "פאר" בת"א, ולו כדי להוציא את 'בלתי הפיך' מרשימת "הסרטים שאני צריך לראות". בעודנו מתיישבים, אני מאחה את הפרטים הלא רבים שזכורים לי מהתקציר. "סרט צרפתי על בחורה בשם אלכס שנאנסת", אני אומר לאבא, "ועל הנקמה באנס. וזה קשה לצפייה, בטח לא לכל אחד". לעזאזל עם קמינר! קשה לצפייה או לא, אני לא "כל אחד". ברור לי שבסיום הצפייה אני אלגלג על כל הביקורות הללו, שדומות זו לזו יותר מדי. וכשב'עין הדג' יפרסמו ביקורת, בטח כתובה הפוך כמו הביקורת של 'ממנטו', יהיה לי במה להתגאות. כי אני לא "כל אחד". דחוימ ינא.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- גספר נואה – ראיון
- מוניקה בלוצ'י
- המקום – לנפגעי/ות תקיפה מינית
- ממנטו
ממנטו
למה הביקורת כל כך דומה לממנטו ? אבל משך אותי. איפה זה מקרין ?
התגובה מזכירה לי את הסרט BLODY SUNDAY שהיה לכמה שבועות על המסך ונעלם לגמרי מהמדפים, כשיצאתי ושאלו אותי איך היה, עניתי "רגע, אני צריך איזה שנתיים להתאושש"
הוא סרט סובייקטיבי בצורה מדהימה, אשר מציג לבן ושחור במקום בו הצבע היחיד האמור להיות הוא אפור.
ובעניין "בלתי הפיך", הביקורת גרמה לי באופן סופי ומוחלט לרצות ולא לראות את הסרט, וכנראה טוב שכך.
בפעם האחרונה בה ראיתי ביקורות מרתיעות שכאלה, הן היו על "רקוויאם לחלום", ואני עדיין לא בטוח שצפיה בו לא היתה טעות.
ואני באמת תוהה מה גורם לאנשים
שיודעים מראש עד כמה הסרט אמור לזעזע, מה גורם להם ללכת לראות אותו. מזוכיזם? רצון להוכיח משהו? עודף טסטוסטרון? למה אנשים עושים זאת לעצמם?
סינדרום סוכריות חמוצות
הרצון לראות עד כמה זה באמת גרוע, כמו גבל פאק שרוצה ללכת להאלק למרות שאמרתי לו כמה זה מזעזע, רק כדי לראות כמה!
ואני באמת תוהה מה גורם לאנשים
או איזשהו רצון לא לראות את כל הסרטים הרגילים עם הרעיונות המשומשים ולנסות באמת לחוות משו חדש…
ואני באמת תוהה מה גורם לאנשים
בין סרטים "משומשים" לבין סרטי "איכות" (ואני רוצה להבהיר כדי להיות בטוח שכולם מבינים שזאת לשון סגי נאור) מהסוג של בלתי הפיך, יש המון סרטים מצויינים שלא שייכים לאף אחת מהקבוצות הנ"ל.
-האשף הדגול
מה גורם לאנשים לקפוץ מצוקים?
(עם מצנח, לצורך הדוגמה לפחות).
יש אנשים שרוצים לחוות חוויות קיצוניות. בקולנוע אין צוקים לקפוץ מהם, אבל יש 'בלתי הפיך'. זה כנראה הכי קרוב.
ארממ.. כן.. נחמד..
על מה הסרט בדיוק?
היה נדמה לי שכתוב.
סרט על בחורה שנאנסת, ועל הנקמה (לא שלה) באנס.
וזה כנראה הולך אחורה (כמו ממנטו)
הביקורת אמנם טובה, אבל הייתי שמח לדעת על העלילה טיפה יותר ממה שרשום בלוח בתי הקולנוע. היה גם נחמד לדעת איך המשחק (אפילו שזה סרט צרפתי) והתסריט. אני מבין שהבימוי כבר הוזכר בעצם בצילום המתיש.
מצטער על הקטנוניות, אבל אחרי המאבק שלי להפוך את הביקורת על "רק נשיקה" למשהו קריא (הסרט מצדו, לא שיתף פעולה וירד מהמסכים), אני יותר שם לב לדברים שמפריעים לי בביקורות של אחרים.
אבל זו העלילה.
בהמשך, מן הסתם, מתגלים עוד כמה דברים (שגובלים כבר בספוילר). לא כל סרט הוא משהו עתיר עלילה וטוויסטים עד אין קץ, אתה יודע.
לגבי המשחק – תראה, כשאני קוראת משהו כמו "סצינה שמבטאת באופן הריאליסטי ביותר את הסבל של הנאנסת ואת החולניות שבדבר, וכופה את הסבל גם עלי", אין סיכוי שאני אחשוב שהמשחק היה גרוע או לא אמין.
מבינה את הקטנוניות, אבל כמו שאנחנו תמיד אומרים – כל ביקורת לגופה.
ועוד איזו גופה
(אין לי מושג למה כתבתי את זה.)
אבל זו העלילה.
ההגבלה שלך בין סצנת אונס ריאליסטית למשחק טוב היא ברורה, אם כי מותעית. סרטי פורנו ידועים בסצנות המין הריאליסטיות שלהם, אך המשחק שלהם לא משובח. הריאליזם מתבטא ע"י תזוזה חד גונית של האנס וצלילי בכי של הקורבן שלו, במשך כ20 דקות. לא בדיוק מבחן המשחק הטוב ביותר לטעמי.
מרוב שהסרט הזה לא שגרתי, ומיעוט הדיאלוגים בו, כמו גם תנועות המצלמה מקשים לשפוט את המשחק שלו. הוא ללא ספק לא רע, אך גם לא מלהיב. משחק לא יכול להיות טוב בסרט עד כדי כך גרוע וחסר תסריט ובימויי.
-האשף הדגול
סרטי פורנו ידועים
בסצינות המין הריאליסטיות שלהם?
אה… לא נעים לי לבשר לך את זה, אבל אפילו שהשחקנים בסרטי פורנו *באמת* מקיימים יחסי מין, זה בכל זאת נורא לא ריאליסטים, ולו גם בגלל העובדה שזה פשוט לא נראה ככה בחיים האמיתיים.
לא לזאת הייתה כוונתי
לא להתנהגות השחקנים אלא לפרטים האנאטומיים. האקט של המין לא דורש הרבה משחק.
-האשף הדגול
אה... לא. אתה טועה.
אקט מיני אולי לא דורש יכולת משחק (אם כי אולי כדאי שתשאל את סאלי מ"כשהארי פגש את סאלי" בנושא, אני חושבת שהדעה שלה שונה), אבל הופעה בסרט פורנו בהחלט דורשת יכולת משחק. כלומר, אם רוצים שהסרט יהיה שווה משהו.
וזו הסיבה שלמרבה הצער כל כך הרבה סרטי פורנו לא שווים כלום.
וכמה זה ''כל כך הרבה'' אם יורשה לי לשאול?
382,485
שמונים ושמונה, עכשיו.
ממליץ לא לראות
הביקורת מתארת את הסרט היטב, אך אני חושש כי טובה עלול להיות מוטל ע"י הקוראים על הסרט שאותו היא מתארת. הסרט שאותו היא מזכירה, ושאת רעיונו סרט זה גנב, "ממנטו", מוצלח פי מונים באפקת ה"בלתי הפיך" שנוצר ע"י הליכה אחורה בזמן ובו בזמן איננו בוטא עד כדי חלחלה. סצנת אונס ריאליסטית איננה עושה סרט לטוב, וגם לא מועדון הומואים ריאליסטי. סרט בוטא וחסר טעם תרתי משמע.
מאוד לא מומלץ לכל מי שזמנו וכספו יקרים לו.
-האשף הדגול
לא הבנתי כלום. אפשר יותר בפשטות? ובכתיב קריא בבקשה.
כמה שינויים קלים ותבין הכל:
בשורה הראשונה, מוטל= מושלך
בשורה השלישית, 'מוצלח פי {עשרות} מונים באפק{ט}'
בשורה הרביעית, בוטא= בוטה
בשורה השישית, כנ"ל
אוי, לא. שוב ביקורת שהולכת הפוך.
אהרו''כ!
ורק חישבו
כמה זה מבחיל לקרוא את הביקורת כאן על "בלתי הפיך" מיד אחרי הביקורת שיש באתר על "כלבי אשמורת" של טרנטינו.
הביקורת הראשונה השאירה אותי עם רושם לגבי הסרט של אלימות מצחיקה והביקורת הזו…טוב, זה די ברור.
בכל אופן, הביקורת עשתה את תפקידה. בד"כ אני נמנע מאזהרות ה"סרט לא לכל אחד!" כאלה, אבל הפעם אני אקח את האזהרה הזאת בתבונה. אפילו אם הסרט יוקרן בטלוויזיה בעוד חודש, אני פשוט אכבה אותה.
בכלל, לא צריכים לשים את הגבול איפשהו בכל הנוגע לריאליסטיות של סצנות כאלה בסרטים?
ורק חישבו
זאת בדיוק הנקודה. הסרט כל כך מזעזע עד שמבקרים מתלהבים מסויימים שכחו שהוא חסר תוכן. לא קשה לזעזעה ע"י ברוטליות. באותה מידע אפשר לעשות סרט על אונס ילדים גראפי או סרט גראפי על מרחצאות המוות במחנות ריכוז. המון סרטים היו יכולים לזעזע לו היו גראפיים, זאת ממש לא חוכמה.
בארמגדון פריז נהרסה לא? יכלו להראות ילדים נשרפים בבית ספר בהילוך איטי, זקנים בבית אבות, משפחות שלמות בבתיהם. ממש לא קשה. ואז מבקרים מסויימים היו מתלהבים שהוא מראה באופן ריאליסטי פגיעת מטאורית.
-האשף הדגול
כן, אבל עד כמה שהסצינה נוראית
ושאר הסרט לא, אולי אפשר לנצל את זה. למשל, להראות את הסצינה הנדונה (או כשהיא כוללת כמה סצינות נוספות) במשפטי אונס. אולי זה מה שיגרום לשופטים להחמיר בעונשם של אנסים, במקום לקבל (בד"כ, לא תמיד) את תירוצי ההגנה למה יש להפחית בעונשו של האנס המסכן שבכלל הוא הקורבן בעצמו.
סצינת אונס מדהימה בריאליזם שלה
היתה בזמנו ב"סופרנוס". השאירה לי עור אווז למשך כמה שעות טובות. ודווקא בגלל שלא היה בה שום דבר מצועצע או מתחכם, והצילום נתן תחושה של שוט אחד (למרות שאם אני זוכרת נכון, הוא לא היה שוט אחד).
ברכות על ביקורת ראשונה מוצלחת.
ושכנעת אותי. זה אינו הסרט בשבילי. סביר גם להניח שאני אחת מבאי האתר היחידות שלא אהבה את ממנטו, ולכן, לפי המשתמע מהביקורת, בכלל אין לי מה לחפש בסרט כזה.
ביקורת איומה ונוראה
לא נודע לי שום דבר על הסרט שלא הייתי יכול להבין מארבע שורות תמציתיות. לפעמים הביקורות באתר עסוקות בלהוציא את הכותב גדול (הפעם בצורה לא ממש מוצלחת תוך שימוש בגימיק מעט חבוט) ושוכחות את המטרה – להציג לצופה המתעניין את הסרט.
דווקא לא מסכים איתך.
כאשר הדבר העיקרי שיש לסרט להציע זה חווית הצפיה, וכך הוא לפי כל הדיווחים, חווית הצפיה היא הדבר העיקרי בו ראוי שהביקורת תעסוק.
וחוץ מזה
הגימיק אולי מעט חבוט, אבל עשוי היטב ומודע לעצמו. ובניגוד לביקורת של ממנטו, כאן עברה יותר מחצי ביקורת לפני שבכלל שמתי לב שמשהו לא מסתדר ועוד פסקה-שתיים עד שהבנתי שזזאת ביקורת הפוכה.
תקראו לי טיפש
אבל אני בכלל לא שמתי לב שזו ביקורת הפוכה עד ה2 פסקאות האחרונות.
מה שהוא אמר.
מה שהוא אמר.
יכול להיות שמר קפוא הוא כותב מוכשר מאד, אולי אני אקפוץ פעם לדף שלו בבמה חדשה בכדי להיווכח, אבל לא עכשיו. רציתי בסך הכל לדעת על מה הסרט, איך המשחק, העלילה. ביקורת, אתם יודעים.
אי אפשר איתכם.
כשיש ביקורת רגילה, תמיד יהיו אלה שיבכו שהיא רגילה מדי, ומה, אנחנו אתר לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע, לא לאנשים שרוצים לקרוא ביקורות רגילות
כשיש ביקורת שלא נכתבה בשטאנץ הרגיל – גם אז תמיד יימצאו אלה שלא מרוצים.
ביקורת לא צריכה לספק הכי הרבה פרטים שאפשר. היא צריכה לתת לצופה את הכלים הבסיסיים כדי שיחליט אם הוא רוצה לצפות בסרט או לא, ולהתייחס לנקודות החשובות בסרט (אם זה סרט שהתסריט הוא מה שבונים עליו – אז לתסריט. אם זה סרט שליהקו אליו רק את הכוכבים הכי גדולים שיש – אז לזה. אם אלה הפעלולים – אז אליהם, ואם זה סרט-גימיק – אז, לדעתי, צריך להתייחס גם לסרט כעומד בפני עצמו וגם לגימיק).
במקרה הזה – זה סרט גימיק, וככזה, אין לו הרבה עלילה. נכון, אפשר להרחיב על הקשרים בין הדמויות. אבל מכיוון שהוא סרט הפוך, מגלים את הקשרים ביניהם בסוף הסרט.
לגבי המשחק – כפי שעניתי כבר לפינגווין, לפחות לגבי, כשאני קוראת משהו כמו "סצינה ריאליסטית, שכופה את הסבל של הנאנסת על הצופה", אין שום סיכוי שאני אחשוב שהמשחק בסרט רע.
על כך בוכה הנביא
הביקורת פשוט לא נתנה לי כלים מינימליים להחליט האם הסרט הנ"ל יכול לעניין אותי.
אז אולי תקים
אתר על ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים אנשים(שכותבים ביקורת לא מובנת) שלא סובלים ביקורות קולנוע
רעיון בכלל לא רע!
אני עם הנודניק. וממחר הכנות!
עוד מישהו מצטרף?
(:
רק תגיד
מי הפסיכולוג שממן את הטיפולים לאנשים שצריכים לקרוא את כל מה שתכתבו שם?
ואני בטוח שיהיה לכם קהל לקוחות רחב מאוד
וכאן אני מסכימה.
נאמר מינימום שבמינימום על הסרט, עם גימיק משומש ומייגע (ובואו נודה בזה – עשוי הרבה פחות טוב מהביצוע הווירטואוזי של קילרוי ב"ממנטו") בתור "פיצוי".
גם אני לא הרגשתי שהביקורת נותנת לי מידע שיכול לעזור לי להחליט אם לצפות בסרט או לא (למעשה, מה שהביקורת אמרה, בגדול, זה "זה לא סרט לכל אחד, ועדיף לכם לא לראות את זה", ומזה אני צריכה להסיק למעשה שזה לא סרט לאף אחד). והיא גם הייתה נורא מייגעת לקריאה.
אגב, למתי הביקורת על "כרוניקה של מוות ידוע מראש"? אני מוכנה לכתוב ביקורת שהולכת מהסוף להתחלה, אם מישהו מעוניין בכזה גימיק היסטרי.
נהדר
עכשיו תוכלי להקים יחד איתי את האתר הזה שמיועד לכל מי שלא אומר אמן על כל מילה שנכתבת כאן.
עזוב, למי יש כוח להקים אתרים.
אי אפשר להסתפק סתם במהפכה אלימה?
איפה
זה המון כסף על הפסיכולוג, תקראי למעלה. חבל.
איפה
האתר יוכל להתפרנס מפרסומות של פסיכולוגים
אי אפשר איתכם.
"עד מתי ינאצוני העם הזה"
לא כל אחד יזדעזע.
סצינת האונס לא הזיזה לי כהוא זה, מה לעשות.
מדהים
אתה שולט!!1
-האשף הדגול
דיסלקציה בעין הדג.
מה זה שולט? דבר עברית, לא אפגנית.
"שולת!!1", כמובן.
חן חן, גם אתה לא רע בעצמך.
בדיוק, בדיוק.
ביקורת טובה מאוד
נהניתי לקרוא אותה למרות שאני עדיין לא מתכוונת לצפות בסרט הזה (כנראה שאני "סתם כל אחד") או שזה הפחד שלי (ושל כל בחורה) מאונס. אתה מוכשר עד מאוד ויום אחד תגיע רחוק. מזל טוב על ביקורת ראשונה..
אההמממ
ראשית כל,כמה קלישאות.
רק אח"כ כמה שטויות.
1. איזה טעם יש למים?כמובן,טעם של מים.
2.ואיזה לבננה?
3.ואיזה למנדרינה או אשכולית אדומה?
4.האם לא נכון יהיה להגיד שהיום תגובה לשאלה "איכ הסרט" יכולה להיות גם "לא מתאים לכל אחת" וגם "הצילום מדהים" ובכל זאת לא יהיה ברור האם שווה ללכ או לא?
5. חברה שלי רצתה לבוא איתי ועם בנ זוגי לסרט ובסופ לא הסתדר. בבוקר שלמחת טילפנתי אליה ואמרתי לה "אל תלכי,סתם בזבוז כספ". היא ענתה לי "את יודעת שכשאומרים לי לא ללכת לסרט אני רצה אליו"..
אז מה הייתי צכה להגיד לה?
ולשטויות.
להניח את הסרט הנ"ל על אותו מדפ יחד עם ממנטו רקוויאם לחלום יהיה לעג לרש.
לא בגלל שהסרט עושה שימוש בטכניקת ההליכה לאחור שהייתה בממנטו או בגלל האלימות המופגנת בו וברקוויאם -בסרטים אפשר לעשות שימושים שונים באלמנטים שנעשו בהם שימוש בעבר,מעט מאוד ממציאים-השאלה היא לאיזו מטרה?
כאן ברור שרוצים לתת לצופה הרגשה שאחרי שהיא יודעת את הסופ,היא לא יכולה לשנותו,גם אם זה הדבר הראשון שהיא רואה-כאן לדעתי השימוש שנעשה הוא טוב מאוד(את זה אני אומרת אחרי איזה כמה שבועות שעברו מאז הצפייה-לא חשבתי כך בסיום הצפייה בו אז)ומביא את הסרט לאנשו. אבל רק זה.
השימוש בהליכה לאחור בממנטו היא לא עיקר הסרט,האלימות המופגנת ברקויאם היא לא העיקר,ובשורה התחתונה רקוויאם לא היה אמור לגרום לצופה לא לעשות סמים לעולם אחרי שהוא ראה לאן זה מוביל.
כאן זה כאילו ככה,אבל לא נראה לי שהיו אנסים באולם…
העובדה שסצינת האונס היה בוואן שוט סיקוונס היא עובדה מצערת כי לפחות לי ברגע הראשון גרמה לנוע בכסאי אבל אחרי שתי דקות הייתה יותר קרובה לסצינה מסרט סנפ,אבל לא יותר מזה.
הרבה קאטים מהרבה זויות הייתה יוצרת יותר הזדהות מצידי.
המבט למול הסצינה הלא מקוטעת יוצרת לך להרגיש כאילו את מול ולא יכולה לעזור-יעני זו המציאות ולא סרט.
אבל מאחר ואני כבר יודעת מה הסופ,אין צורכ להדגיש יותר שזה בלתי הפיכ.
רקויאם לחלום? לא ממש
גם לא ממש ממנטו.
סרט שניכר שהושקעה בו המון מחשבה על כל שוט ושוט.
מבחינה טכנית התוצאה מרשימה.
מבחינה רגשית אתה נאטם די מהר מאחר ואתה חש במניפולציה מזדחלת במורד גבך כמעט מרגע הפתיחה. ענין הזמן ההפוך הוא התמה המרכזית של הסרט מאחר והמוטו שלו הוא הזמן מכלה הכל.
הדבר היחידי החיובי בסרט הוא עוד הזדמנות לראות את הזוג הקולנועי מוניקה בלדוצ'י וינסנט קאסל (הדירה, דוברמן)
אם כי היה מתסכל שהבימאי כמו בכל שאר האלמנטים האחרים של הסרט התייחס אליהם כמו אל ניצבים בסרט שמטרתו שיכתבו עליו ביקורות כמו : "מזעזע, פרובוקטיבי, לוקח את זה לקצה"
וזה הפרמטר היחידי בו הצליח, המבקרים הלכו בדיוק לאן שהוא רצה. אני רק מקווה שהקהל ילך לכיוון השני ויכריח את הבימאי הזה שבברור יש לו יכולת טכנית מרשימה לעשות סרט שיש לו גם תסריט סביר ולא רק משוואה רגשית.
אחד נגד כולם
אוקי אז יש לי כל כך הרבה להגיב לכולכם אנשים.
ובכל זאת זמני קצר אז אגיד לעת עתה רק כמה מילים.
נתחיל מהקטע המרכזי בו אלכס נאנסת.
אני חושב שלא הבנתם משהו.
הקטע שגורם לך להרגיש קורבן יחד עם הנאנסת הוא קטע מחריד ובכל זאת מראה לך את המציאות.
ככה זה באמת נראה ולא כמו כל פנטזיה מינית שיש לכם על אונס בקלות הבלתי נסבלת של ריגוש מיני.
העריכה לאחור (שלהבדיל מממנטו שם אתה אמור לחוות את זיכרונו של הגיבור בכך שבכל רגע נתון אתה יודע רק מה שהוא יודע ) ואילו פה היא יוצרת אצלך ציפיה
שאותה אין לנאנסת האמיתית,אמנם הדברים ברורים – אין היא יודעת איך זה יגמר אבל אתה בעצם רואה את הדברים וההתגלגלות שלהם מאנשים רגילים שברגע זעם הופכים לרוצחים,מאישה מאושרת בעלת עתיד ורוד בדמיון לטרגדיה שמשנה את חייה לעד וגם את חיינו.
כולם תקפו את הסצינה ושכחו להתיחס לשאר הפרטים המרתקים של הסרט ולחבר את הפאזל – לדוגמא
2 בחורים מציעים לחבר של אלכס למצוא עבורו את האנס ולהיכנס בו- תראו את הקונפליקט המדהים על הפנים שלו אם להקשיב להם,הבילבול והרעד שעובר בו- אני מרגיש כל דפיקת לב שלו.
בקטע אחר ידידם של הזוג מביך אותה ברכבת והיא מסמיקה במשחק כל כך אמין שיוצרת מערכת משולשת מורכבת ועתירת רגשות.
הסרט מסתיים בדמיון האופטימי של אלכס ואינו חושף טפח של מה שעתיד להפרות את חייה בשעות הקרובות.
תחילת הסרט – המצלמה המטיילת בריל טיוי של סאונת גייז בלי טיפת רגש – רק סקס וכאב נטו וככה זה עובד שם במציאות – חוסר איכפתיות וכל אחד עסוק בסיפוק המיני והנפשי שלו והכל למען אקט מענג.
המוסיקה קודחת בראש שלך – העולם שם קר – וכל קרדיט על המסך זה מכת פטיש סיום של כל מוסיקה הרמונית ומרגשת כמו זו שמופיעה בסיום הסרט –
המצלמה גורמת לך לחפש מנוחה שלא קיימת כשאתה לא רואה בעינים ורק רוצה לעבור את כולם ולהגיע לסיפוק הזעם שלך,אתה לא זוכר כלום מערב שכזה פרט לאורות האדומים החושך והאלימות,משפטים שחוזרים על עצמם – זה מה שנשאר לחבר של אלכס מהאירוע הזה במוח וגם לנו.
הסרט חודר למקום האינטימי ביותר בחיינו מין – לעשות אהבה והוא עושה את זה בהשפעת הסמים על נרקומן והברוטליות שהוא מפגין.
מין זה כוח,הוא מזיין את אלכס מאחור כמו גברים בכלא.
תחושת הגאווה ןהעליונות הכוחנית שלו היא הסיפוק שלו ולא האישה – היצור היפה.
הריגוש שלו נובע מעיוות מחשבתי לגבי אלכס היא – מטרה שעברה בזמן הלא נכון במקום הלא נכון ולצערנו ככה זה כלפי עוד הרבה אנשים שהגיעו לפעמים בחייהם לא רק למנהרה תחתית אלה גם לשילטון מדינות דיקטטורי.
פסיכים יש בכל מקום בעולם ותסתכלו טוב איך אנו מתנהגים
לפעמים אלו יכולים להיות אנחנו…
מי שפספס הרבה נקודות למחשבה ורואה בסרט רק אטרקציה – לא יבין לעולם שבלתי הפיך למרות שאינו בעל סוף מפתיע כמו ממנטו
הוא סרט ענק ואני כבר יוצא לחפש את הסרט הקודם של גספר "לבד" – להתראות כשתתפכחו.
חוץ מהתגובה הבאמת טובה ויפה שלך
התעצבנתי מהמשפט האחרון והמיותר שלך. המשפט האחרון גרם לי להטיל ספק בקשר לכתיבת הביקורת שלך ואני רוצה לדעת אם גנבת את הביקורת או שישבת סתם לנתח את הסרט מתוך שיעמום, באותה מידה שאתה יכול לנתח את המלאכיות של צ'רלי.
חוץ מהתגובה הבאמת טובה ויפה שלך
ומה בדיוק עיצבן אותך?
התיחכום של להשתמש בשם הסרט "לבד" כחלק מהמשפט?
זה נקרא שנינות וזו יופי של כתיבה – מה גם שהיא אמיתית עוד לא ראיתי שבחים על הסרט מלבדי.
אתה שואל ברצינות?
מה הייתה מטרת המשפט "להתראות כשתתפכחו"?
אחד נגד כולם
ואגב – תפסיקו להשוות אותו לממנטו – אין פה ניסיון לחקות את זה.
ממנטו ענק בפני עצמו ומפעיל לך את המחשבה עד לסוף מתוחכם ומפתיע – ההיפוך הוא חלק מהסיפור.
כאן המטרה היא אחרת והסרט הוא מיוחד בפני עצמו – ההיפוך לא קשור לסיפור אלה לתגובה של הצופה.
לסיכום – ממנטו סרט למחשבה ובלתי הפיך הוא סרט לרגש.
סרט לא מסתכם רק באפקט וסצינה.
מה לעשות
ההשוואה לממנטו היא פשוט מתבקשת. אותו הדבר יהיה עם כל סרט שיצא בזמן הקרוב ויתנהל ברברס. הסיבה לכך היא כנראה שממנטו (או לפחות הרעיון הכללי בו) מאוד מוכר יחסית ולכן כל סרט שמזכיר אותו, גם אם רק בצורת העריכה, אוטומטית זוכה להשוואה.
תסריט, לא עריכה.
מעבר לסיבות שנתן הפינגווין,
אני רק רוצה לשאול – מה אתה עשית עכשיו בדיוק אם לא להשוות ל'ממנטו'?
מעבר לסיבות שנתן הפינגווין,
אבל אני לא מסתכל עליו כניסיון לחקות
אלה כהשראה ליצירת פריט אומנות חדש
יש לזה שם אחר
אה כן – נדמה לי אם אני לא טועה
הקבלה?
בכל אופן – בצורה חיובית
אני לא משווה איכות אני משווה את הצורך להשתמש באפקט הרברס מבלי להגדיר מה מהם טוב יותר
לפי דעתי אין אפשרות לעשות כזו השוואה
אני חושב שהבהרתי עצמי
תמיהות
אתה מאלה שחושבים ש"בחורה טובה" אופטימי?
וחוץ מזה, מה משמעות סיום התגובה הבאמת מרתקת שלך במילים "להתראות כשתתפקחו"? אתה רומז שמי שלא הרגיש כמוך לגבי הסרט לא באמת מבין אותו, או שהוא פשוט אהבל?
תמיהות
קודם כל לא התכוונתי לפגוע באיש
במילים שהשתמשתי בהם ניסיתי לעורר את דעת הקהל לפתוח קצת את המחשבה לכיוונים אחרים.מספיק לראות מכמות ההודעות של האנשים שהשוו את זה לממנטו שהם רואים בבבלתי הפיך מין חיקוי. אם זה היה ככה לא היינו מקבלים גם את ממנטו אלה כמודל חיקוי לטרנטינו וגם אותו כמודל חיקוי ליוצרים קודמים. אין ספק שבאומנות כל יוצר מושפע מקודמיו ובכל זאת אם נשלול ונשווה לא נזכה להנות מהמיוחדות שיש לנו כאן.
בסרט הזה אין עוקץ.
בסרט הזה אין תיחכום בסיפור.
התיחכום כאן הוא לאחר מחשבה.
איזה תחכום היה ברקוויאם?
היו אפקטים של צילום ועריכה,משחק נהדר אבל הסיפור גם לא נסק למעלה.
לא תמיד מה שאתה רואה זה המתכון.
מרבית הקסם היא במה שאתה גם לא רואה ורק מרגיש או חושב- ככה קסמים עובדים אחרת הם לא היו קסמים.
במלהולנד דרייב חצי מהאנשים לא הבינו את הסרט – אבל זה היופי שלא חייבים להבין למה התכוון המשורר כדי להנות ממשהו איכותי – לנו יש את הדרכים משלנו לקבל את זה.
אז פשוט אני אומר שאם מישהו חושב שהסרט התבסס על היופי והתיחכום של העריכה ההפוכה והסצינה המזעזעת כנראה באמת לא הצליח לגעת במחשבה העמוקה לגבי מה הסרט ניסה לומר.
והסרט הזה אומר הרבה
בדיוק כמו רקוויאם וכמו ממנטו
ובהלט ניתן להשאיר אותו על אותו מדף.
תוכלו לומר שזה אינדיבדואלי – אולי. אבל עוד לא נתקלתי בפריט אומנות אחד שהיווה קונצנזוס.
באומנות כמו שבאומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה
הנה המצאנו אותה כרגע.
נ.ב
לא.
אני לא העתקתי את הביקורת שלי מאיש ואם למישהו עושה טוב לנתח את המלאכיות של צ'רלי והוא מוצא בזה עומק – שינעם לו.
הקשב נא לי, יקירי,
ב"נסיון לעורר את דעת הקהל לפתוח קצת את המחשבה" אתה רומז שאתה פונה אל קהל אטומי מחשבה שמסרבים להפתח לרעיונות חדשים, רק כי הם לא רואים דברים כמוך.
עצתי לך היא שתשקול היטב בעתיד אם אתה *באמת* רוצה להשתמש בביטויים מהסוג הזה, כי אתה עלול לגלות שבאתר הזה יש שניים שלושה אנשים אטומי מחשבה וגסי רוח (כמוני) שלא סובלים שחצנות והתייהרות מהסוג הזה, ועלולים לשקול לפתוח לך את המחשבה בדרכים פחות קונבנציונליות, וכנראה גם פחות מטאפוריות.
לא יזיק לך לנסות להכיר את האנשים שאתה מנסה לחנך לפני שאתה מנסה לחנך אותם. יכול להיות, רק יכול להיות, שהם לא בדיוק האספסוף הבור ואטום המחשבה שאתה מדמיין לעצמך, ממרומי הכן שעליו הצבת את עצמך.
הקשב נא לי, יקירי,
הבא נסתכל על העובדות הבאות.
מיהם אנשים אטומי מחשבה? כאלו ששופטים את שאמרת מבלי לפענח מה הסתתר מאחורי המילים.
כאלו שלא מוכנים להקשיב עד הסוף.
הם הבינו מה שהבינו ונעלו את עצמם על הנושא.
עכשיו בואו נבהיר מתי מגיע סיומו של משפט.
נכון – כשיש נקודה.
ואם אתה יקירי היית טורח לקרוא את המשפט עד סופו היית מגלה שלא אמרתי
"ניסיתי לעורר את דעת הקהל לפתוח קצת את המחשבה"
מה שאמרתי היה
"ניסיתי לעורר את דעת הקהל לפתוח קצת את המחשבה לכיוונים אחרים"
ז"א שהקהל חשב לכיוון מסויים וניסיתי להראות לו את הכיוונים האחרים.
מה שעשית זה שפטת אותי ליהירות וזה למעשה "לחנך" אותי מבלי להכירני.
בפסיכולוגיה ישנה "תגובת היפוך"
כשמישהו מאשים אחרים בתכונה מסויימת בד"כ הוא עצמו בעל התכונה הזו.
כשאתה קורא לי "יקירי" באורח ציני – זו יהירות.
כשאני כותב כל מילה אצלי נשקלת ואם אתה הבנת שהתכוונתי לרמוז שהקהל כאן טיפש
כנראה שפיספסת את המשפט שפותח את התגובה "קודם כל לא התכוונתי לפגוע באיש"
אולי קשה לך להתייחס לפורום כאל דיון חברתי ואתה לוקח את דברי כמפגע אישי, ולכן מתחיל לאיים.
אולי אמרת דברים שאתה חושב שאתה ניחן בהם כמו יהירות ואטימות מחשבה, ואתה חושש שזה נכון.
כשמישהו חכם חושב שניסו לפגוע בו מילולית – הוא היה בוחר להתעלם.
ומאחר שקשה לך לראות את הדברים הברורים הללו שהם עמוקים מעבר לבינתך,
והיכולת לקבל את דבריי בהיגיון נראית רחוקה כמו סין,
יהיו הסיבות שלך אשר יהיו, באשר אלייך- אני כנראה אמשיך לחכות שתתפכח…
נתחיל מזה שבוג'י היא בחורה.
מעבר לזה – אתה שוכח שיש גם מה שקוראים לו "גורם העצלנות", כלומר, לפעמים אין כוח להעתיק את המשפט המלא, אז משתמשים בחצי שלו, שממנו כבר ניתן להבין את המסר. גם המשפט המלא שלך ("… לכיוונים אחרים") רומז על זה שאנשים נעולים במקום אחד ולא מוכנים לחשוב על שום דבר אחר.
לדעתך בזה נעוץ ההבדל – ייחסת להם מחשבה ראשונית (ומעבר לה – כלום), בעוד שמתגובתה של בוג'י ניתן היה להסיק כאילו אינם חושבים כלל. וואו. הבדל גדול. השורה התחתונה היא, אם להמשיך באותו קו הגיון, שרק אתה ראית את האור. ההיקש הבא בשרשרת הזו: אתה יהיר.
וזה – בלי שאני מנסה להעליב או משהו. סתם להסביר לך למה אחרים נפגעו, גם אם לא התכוונת לפגוע.
סיפור טוב?בלתי הפיך? ראינו את אותו סרט?
למה כולם מתייחסים אל הסרט כמניפולטיביות וריאליזם מוגזם של אונס?
אוקי אז באמצא הסרט גם אני חייתי בתחושה שכל מה שהוא רצה זה לזעזע אותי וכמה שיותר,
ומה שונה האונס האמיתי הזה מהרגל הקטועה במלתעות?
חיתוך האוזן בכלבי אשמורת?
הדקירה בטוראי ריאן?
הקורבן בבית של הדרקון האדום?
אוקי אז משכנו את העניין ל10 דקות הפעם.
אבל זה לא מה שמשנה את הענין.
יש אנשים שרוצים לראות רגע דרמטי בשביל לומר – זה שחקן טוב.
אני למשל קלטתי את זה על ג'ים קארי לפני שהוא עשה דרמות.
ואני רואה אמינות גם בשניה וחצי אם צריך – זה לקח יותר אגב.
באשר לאפיון הדמויות – דמויות הם לא שחור ולבן – את זה ניתן למצוא בסרטים של ואן דאם.
יש לנו אפור
הרבה אפור בכל שלב בגוונים שונים,
וזה מה שאני חושב שאנשים מפספסים.
ובקשר לזו שהתעמתה איתי – לא ידעתי שהיא נקבה (אני לא משתמש בבחורה כי יכול להיות שהיא גם נערה או אישה – אז רק אל תגידו לי עכשיו שאני שוביניסט)
ואם מישהו חושב שאני יהיר
(איך אפשר לדעת את זה מביקורת בכלל?)
אני לא חושב שאצליח לשכנע אותו אחרת ואני לא מוצא טעם לנסות – שיחשוב.
גם ליצור זעזוע צריך לדעת.
ואגב סצינת האונס (שכנראה נראתה אמינה בעינכם כי הצליחה לזעזע) היא משחק מושלם של מוניקה – זו סצינה מאולתרת ! – להפתעת רבים מכם – עכשיו אני מאתגר אתכם לענות לי…
סיפור טוב?בלתי הפיך? ראינו את אותו סרט?
זה לא מה שמשנה את הענין? סצנת האונס היא בערך 15 דקות מסרט של 95 דקות- זה אומר משהו וזה אומר אותו רע.
יש בסרט הזה שחור ולבן בדיוק בדמויות שלו- כפי שפירטתי בתגובה הקודמת וזה הבעיה שלו- אין בו שום אפור.
סרט שמטרתו רק לזעזע את הצופה הוא סרט מניפולטיבי במקרה הטוב וסנאף במקרה הפחות טוב.
ואם לא מעניין אותך לקרוא תגובות או מחשבות על מה שאתה כותב- למה אתה טורח לכתוב?
ודבר אחרון- אל תאתגר אותי או אף אחד אחר שאתה לא מכיר אישית.
BE CAREFULL IN WHAT YOU WISH FOR, כי מהטיעונים שהעלית עד כה זה לא יהיה מראה יפה.
סיפור טוב?בלתי הפיך? ראינו את אותו סרט?
משום מה בהודעה הקודמת זה חתם את שמי כמישהו במקום סיידי.
נו מילא.
הקטע היה סרט סנאף בשבילכם?
אז תקחו את זה כסרט אימה
בז'אנר הזה אולי בלתי הפיך יהפוך בעיניכם לסרט טוב.
ומה הקטע של כולם בלאיים פה?
זה כי יש לך ריח רע מהפה.
או אולי כי אתה מתעקש לעצבן. בין השאר, אתה מדבר בלשון רבים, שזה מגוחך. רד מהפוזה של הראש הפתוח היחיד שבא לקולקטיב של שטופי-מוח, הגב בלשון יחיד לאנשים ספציפיים, ויהיה יותר קל להקשיב לך.
זה כי יש לך ריח רע מהפה.
אוקי אז הנה אני פונה אל מישהי עם ניק מתחכם באופן ספציפי.
אני מאוד מצטער את צודקת,
אני צריך לדבר בלשון יחיד אבל בגלל שכבר הספקתי להתעמת עם כמה
אז ההודעה הבאה תהיה האחרונה שמופנית לרבים ונוכל לסגור סופית את הבעיה שלי.
כנראה שפטתי את קהל האתר ומתחתי עליו ביקורת במקום על הסרט – אז אני מבטיח לכם שזה לא יקרה יותר.
אתם צודקים – בלתי הפיך הוא חרא של סרט.
אין שם אפיון לדמויות.
הבמאי הוא מניפולטיב שרצה לזעזע.
רק אנשים חולנים יכולים להנות מרוע שכזה.
איך בכלל חשבתי שזה סרט טוב.?
מה חשבתי לעצמי?
כנראה שאני באמת לא מבין בקולנוע.
בפעם הבאה שאני ארצה לכתוב את דעתי על סרט אקרא קודם מה האחרים חושבים ואז יהיה לי קל להמציא לי דעה משלי.
נראה לי שבצורה הזו את הדעה שתצא לי אתם תאהבו ואז אני אוכל להפוך כאן לאחד מהח'ברה…
הנה התפכחתי.
סיידי , באופן ספציפי
שים לב כי הטענות שהופנו נגדך לא היו נגד הדעות שבהן אתה מחזיק (מסיבות לא מנומקות אבל זה נושא אחר ולא,נימוקים זה לא לתקוע סופרלטיבים אלא להגדיר מה באמת אהבת חוץ מהצד הרגשי שאותו קצת קשה להבין מדבריך באופן כללי ובנוגע לסרט נטול רגש שכזה באופן פרטי) אלא אל הדרך המתנשאת ו"הקדושה יותר ממך" שבה אתה בוחר להתנסח.
חופש ביטוי ומחשבה הוא חשוב.
נימוס בסיסי ואופן התבטאות זה גם לא רע. תנסה, תראה שיהיה כיף.
את הסרט לא ראיתי
אז אני לא יודע מה איתו, אבל התגובות שלך בהחלט נוטות לשחור-לבן. זה שאהבת את הסרט ולדעתך הרבה אחרים לא הבינו אותו זה דבר אחד, אבל צריך גם לזכור שיש אנשים שפשוט לא אהבו את הסרט. מי שטוען שהסרט כל-כך גרוע ונועד רק לזעזע גם לא בהכרח צודק. למה לקחת ברצינות כל הערה קטנה?
מה יש לך נגד שחור-לבן מפונק שכמוך? קזבלנקה האיש שלא היה שם ועוד
רבים אחרים היו מאבדים הרבה מהאפקטיביות והקסם אם היו עושים אותם בצבע.
שניה, תן לי להרגע מהצחוק
שלא תעלב לי עוד בטעות, אני גם אוסיף
.
סיפור טוב?בלתי הפיך? ראינו את אותו סרט? (כה''ב)
סיימתי עכשיו לראות את הסרט בטלויזיה.
בעיקר כדי 'להשלים לעצמי', ובאופן לא מפתיע במיוחד לא מצאתי בו שום דבר מיוחד, כך שאני מסכים עם דיעת שולחן הכתיבה.
מה שכן, עקב תקלה ראיתי אותו בשחור לבן, ועד הסוף הייתי תחת הרושם שהבמאי רצה שיוצג בשחור לבן. הרגשתי שזה מיותר ומניפולטיבי מדי, אפילו בסרט כל כך מיותר ומניפולטיבי. אבל זה בהחלט הקהה אותי רגשית בצורה יוצאת דופן, אולי בגלל שלא ראיתי את כל גווני האדום שחור.
קראתי קודם לכן את הדיון שנערך ביומית שסיפרה על יציאת הסרט לאקרנים, ואולי באמת אם הסרט היה יוצא בשחור לבן היה צריך לצנזר אותו. או אולי היה צריך לצנזר אותו כי הסיכוי שידחוף אנשים לא מאוזנים למעשי אלימות נמוך פי כמה מהסיכוי שידחוף אנשים מאוזנים יחסית להתקף אפילפסיה. אולי בעצם מזה אנשים התעלפו?
ראיתי את ''לבד''
בקולנוע בארה"ב לפני ארבע שנים. סרט מגניב, אבל קשה לי להאמין שתהיה לו את אותה העוצמה בדי.וי.די/וידאו/טלוויזיה, במיוחד הקטע לקראת הסוף עם הכתוביות על המסך. תבין כשתראה.
ראיתי את ''לבד''
הוא היה באפריל בטלויזיה לפני שהכרתי את גספר – עכשיו אצטרך להשכיר אותו באוזן או משהו
באסה :)
סרטוב
כבר הרבה זמן לא קראתי מילים ששיקפו את הרגשתי בצורה קולעת כמו תאור הרגשתו של המבקר בסוף סרט זה.
על-אף הקושי בצפיה – סרט חובה (לדעתי), ללא הנחות לצופה.
משעשעת משהו, הביקורת שלך
למרות שלא הבנתי שום דבר על הסרט, ובטח שלא אם כדאי לראות אותו או לא…
מוטיב חוזר?
אם כל כך הרבה ביקורות אינן ברורות לך, אולי מן הראוי להתעמק בהן טיפה יותר?
לא ראיתי את הסרט
תודה!
כנראה שאני לא מספיק מעודכן.
אמממ... ראיתי את הסרט בדיוידי עכשיו...
סרט חזק ביותר, סצנות מעוררות חלחלה….
בהתחלה חשבתי שהבמאי על לסד או משהו כזה, טרטור המצלמה מפריע בצורה נוראית לעין. כנראה שזאת המטרה בכל אופן.
בכל זאת, סרט מצויין. משחק מדהים של כולם לדעתי, במיוחד של מוניקה. פשוט חבל על הזמן…
שאלה
בהנחה שאני חושב שהסרט לא טוב ולא רע, לא חדשני מקורי או מעניין במיוחד, אבל יש בו כמה דברים לא ברורים, כדאי לי לנסות לחוות צפיה שניה, והפעם בצבע {להסבר ראו תגובה ראשונה בעמוד זה ממש}?
ומהזווית ההפוכה, האם הצלחתי לסקרן מישהו שראה ופסל, לשקול לתת לסרט הזדמנות נוספת תוך שימוש בפילטר שחור לבן?
צפיה שניה תהיה נגועה בדעה שאיתה באת, בדרך כלל.
חוייה קולנועית מטורפת פסיכוטית ושווה צפייה!!
ראיתי את הסרט באיחור אופנתי
היום בסינמטק. לא רק שהסרט משעשע, גם זכינו להפסקה באמצע כשאחד מהצופים התעלף בזמן ההקרנה (בין סצינת המכות לסצינת האונס). בכל מקרה, אני מסכים עם הדעה של נורטון, וגם עם זאת של רוג'ר אברט, שנתן לסרט שלוש מתוך ארבע כוכביות (שזה בערך כמה שמגיע לו) ונימק בצורה חכמה ומדויקת את דעתו, כמו שהוא לפעמים יודע לעשות.
אבל הדבר שהדהים אותי יותר מהברוטליות היו הצילומים ועריכת הסאונד. לא רק תנועות המצלמה, אלא גם שילוב הצבעים בסצינות המרכיבות את החצי השני. מצידי שיצלמו מעכשיו כל סרט ב-16 מ"מ.
ראיתי את הסרט באיחור אופנתי (כה''ב)
בביתי הדל. כנראה שזה באמת לא סרט לכל אחד, כי שרדתי חצי (עד האונס) כשכל הזמן אמרתי לעצמי "כמה גימיקים אפשר לדחוס לסרט אחד?". אחרי שבוע ראיתי את המלאכיות של צ'רלי 2 והפסקתי אחרי 20 דקות בלבד עקב עומס יתר על הסספנדומטר שלי (כמו אידיוטומט, רק לשימוש ביתי). יכול להיות שאני מתרכך?
אבל שרדת את החצי הקשה
אז למה לא המשכת לחצי הקל? או בעצם, לצד השני של המטבע.
בזה אני אשם
למדתי שזה היה החצי הקשה רק אחרי שהחזרתי את הסרט לספריה. אם יהיה אותו בטלויזיה מתישהו, אולי אני אראה את החצי השני. בינתיים, ביחד עם "דמעות של השמש" והמטריקסונים, מוניקה בלוצ'י גורמת לי להתרחק מסרטים שהיא משתתפת בהם.
טלוויזיה זה נחמד
אבל לראות סרט שצולם בסינמסקופ, ובמיוחד את הסרט הספציפי הזה, בטלוויזיה זה יותר גרוע מלא לראות אותו בכלל. אם כבר השקעת בלראות את החצי הראשון ולא התלהבת, פשוט תוותר ותמשיך הלאה.
אם כבר התחלנו עם פרשנויות תמוהות
כדאי לך לקרוא את הבא (הביקורת הראשונה מלמעלה):
http://us.imdb.com/title/tt0290673/usercomments-95
אוף
היי היום ראיתי את הסרט שוב בדיוידי הפעם.
לפני כמה חודשים כל באי האתר תקפו אותי על תגובתי אבל לא לשם כך שבתי.
שבתי על מנת לענות מיהו הזקן ששכב עם בתו בתחילת הסרט.
ובכן זהו למעשה גימיק נוסף
זהו גיבור הסרט הקודם של נואה "לבד" ממשיך את סיפורו אל תוך סרט אלימות מינית נוסף.
פשוט כשם שהרצועות בדיסקים של הפינק פלויד מתחברות זו לזו,
הנה נקודת חיבור לשני הסרטים המזעזעים.
ממליץ לראות את "לבד" סרט מעולה
מצאתי אותו.:)
ה-כ-ל במחשב
כל פעם שנדמה כאילו מישהו נפצע קשה, הדם והחבורות למעשה הוספו בעריכה בעזרת מחשב.
כנ"ל לגבי הזין של הזונה ברחוב.
אבל איך עשו את זה??
דווקא הסצנה של המטף עשויה בחיתוכים מהירים כשבשלב מסוים השחקן מוחלף בבובה שאותה מרסקים
סרט רע
שאלה של מי שלא ראה את הסרט: האם אתה חושב שכל אלו שמתלהבים מה"ריאליסטיות" וכמה שזה "חזק" לא היו מתלהבים באותה צורה אם היית מראה להם סרט סנאף, ומזהיר אותם מראש ש"האפקטים כאן ממש ריאליסטיים, אבל זה נגד אלימות"?
(התהיה, למי שלא הבין, היא איך ולמה הצגה גרפית ובוטה של אלימות מסוגלת לשמש כמסר נגד אלימות).
מסיבה מאד פשוטה
כי מוצג גם הקונטרסט.
מסיבה מאד פשוטה
אוקיי, אין בעייה להוסיף לסרט סנאף (לפחות בתיאוריה) גם קונטרסט (לדעתי זה רק יעשה אותו מבחיל פי כמה וכמה), אבל הרי ההתלהבויות הגדולות של המבקרים/צופים שאני שמעתי לא דיברו על הקונטרסט, הם דיברו על הריאליזם של האלימות.
אז אני מדבר.
כמה מהסצינות בסרט הם מהיפות ביותר ויזואלית שראיתי.
מעולם לא ראיתי סרט סנאף (ואני גם לא ממש מתכנן לראות אחד בזמן הקרוב), כך שאם בא לך להשוות, בבקשה, אבל קודם תראה את הסרט הזה ותגיד לי מה אתה חושב.
אז אני מדבר.
מהרושם שקיבלתי עד עכשיו, אין לי כוונה לראות את הסרט הזה יותר משיש לי כוונה לראות את הפסיון של ישו. אני אחפש יופי ויזואלי בסרטים שבהם לא מתעקשים על אלימות ויזואלית.
בבקשה.
אם אתה כותב תגובה שמכילה פרטים על הסרט, ציין בבקשה סימן
כמו זה שהוספתי לך עכשיו. אחרת אנשים עלולים לקרוא את התגובה שלך, ולהרוס לעצמם מראש את ההנאה מהסרט.
ואגב
אני לא יודע עד כמה אפשר לייחס דווקא לסרט הזה את ה"הילה האמנותית" שהבמאי זכה לה. אמנם הסרט חשף אותו לכמות גדולה יותר של צופים, אבל נואה היה במאי מפורסם למדי, יקיר הפסטיבלים והמבקרים, גם לפני. להזכירך אני ראיתי את הפיצ'ר הראשון שלו בארה"ב ב-1999 והסרט הקצר הראשון שלו זכה בפרס בפסטיבל קאן כבר ב-1991. לייחס את הפרסום של נואה דווקא ל"בלתי הפיך" זה קצת כמו לייחס את הפרסום של מיכאל האנקה ל"המורה לפסנתר", שהשתתפו בו שחקנים מפורסמים והיה סרטו הראשון שזכה להפצה בישראל, ולא ל"משחקי שעשוע" או סרטיו המוקדמים האחרים.
''משחקי שעשוע'' הופץ בישראל
אני ראיתי אותו בבכורה בסינמטק, ושבועיים לאחר מכן הוא עלה בקולנוע לב. השנה הייתה 1998 או 1999.
מעבר לזה, אין לי כלים למדוד את הטענה שלך. יכול להיות שאתה צודק.
ערב עם גספר
אני לא הייתי משווה בין "בלתי הפיך" לבין "ממנטו". שניהם משתמשים באותו טריק נראטיבי אבל הולכים לשני כיוונים שונים לגמרי. יותר סביר בעיניי להשוות אותו ל"מחבואים" או "רקוויאם לחלום". אז אני אשאל אותך את אותה השאלה חזרה. האם הסרט כל הגימיקים מ"מחבואים" גורמת לו להיראות כמו סיפור מורכב עם דמויות עמוקות? לדעתי לא. האם הסרת הבימוי המשוכלל מ"רקוויאם" עדיין יוצר אותו רושם שהסרט יוצר כחוויה?
ולגבי הone-shot-ים, למה לא שאלת את גספר כשהייתה לך את ההזדמנות? תתבייש לך.
ערב עם מיכאל ודארן
ב"מחבואים" חלק מהסצינות יעבדו וחלק לא. תלוי גם מה אתה מכנה "גימיק". הרי אין שם גימיק נרטיבי אחד גדול שעוטף את כל הסיפור ומשנה את האופן שבו העלילה נפרשת. וגם אם אני מסיר את הטריקים הויזואליים של האנקה, אני נשאר עם סיפור שמתפתח באופן מאוד לא צפוי ולא בנאלי, ושולח זרועות לאינספור כיוונים, להיסטוריה, להווה, למתחים בין גזעיים ולתא המשפחתי. ואני לא יכול לומר את אותו הדבר על "בלתי הפיך", שבבסיסו הוא סיפור על אונס ונקמה ללא השלכות או הקשרים.
וגם ב"רקוויאם" – שברור שהוא מעל לכל סרט חוויתי, כמו "בלתי הפיך" – אם הוא היה מבוים בסגנון הולמרק מלודרמטי, עדיין היו שם דמויות טובות ונוגעות ללב. להזכירך, אחת הסצינות החזקות ביותר בסרט היא קלוז אפ על אלן ברנסטין נותנת מונולוג, ללא שום התערבות של ארונופסקי. זו רק עבודה של דמות. ב"בלתי הפיך" יש אומנם סצינות שנשענות על משחק, אך אף לא אחת שמבוססת על עומק של דמות.
ולמה לי לשאול את גספר כשאני יכול לשאול אותך? דעתך יותר מעניינת אותי.
ערב עם מיכאל ודארן
אני לא חושב שההבדל הוא כזה רציני. חלק מהתמות של "מחבואים" אפשר למצוא גם גם ב"בלתי הפיך". יש תיאור של תא משפחתי מתהווה וכל הלחצים שמופעלים עליו מבפנים ומבחוץ. יש חיכוכים עם מיעוטים מיניים וגזעיים. אין התייחסות לאירועים היסטוריים אמיתיים, אבל יש את ההיסטוריה המשותפת של אלקס ופייר שמשפיעה על מעשי הדמויות לכל אורך הסרט. בקיצור, אם אתה רוצה למצוא איזשהו פער משמעותי בין שני הסרטים, אני לא חושב שזה הכיוון.
לגבי עומק הדמויות, הדמות של האמא ב"רקוויאם" היא באמת מפותחת. אבל מה עם כל השאר? משלושת הצעירים, לדעתי רק הדמות של טיירון נותנת רושם של אדם אמיתי. אחריו מאריון, ודווקא הארי, שאמור לסחוב את הסרט, נראה די אפור וחסר ייחוד. ועל מה מבוסס איפיון הדמויות הזה? הרי לא על דיאלוגים וגם לא על האינטראקציה ביניהם. הוא מבוסס בעיקר על אמצעים קולנועיים, כמו הפלאשבק לילדות של טיירון, או המסך המפוצל במיטה, או הדימוי של מאריון על המזח. ברמת הסיפור אין כאן הרבה. ב"בלתי הפיך" לעומת זאת יש את סצנת המסיבה ואת סצנת חדר השינה, בהם אנחנו לומדים פחות או יותר את כל מה שיש לדעת על הדמויות של מרקוס ואלקס. הכימיה ביניהם, המתחים ביניהם, ההבדלים בגישה לחיים. בלי מונולוגים מודעים לעצמם מהסוג של "רקוויאם", אנחנו רואים בצורה מדויקת גם את המרקם של הזוגיות שלהם וגם את כל הזרעים של כל האירועים הקשים של תחילת הסרט. ובגלל הכרונולוגיה ההפוכה, שתי הסצנות האלה מקבלות נפח נוסף בגלל שאנחנו יודעים בדיוק לאן כל זה יוביל.
לגבי ה-one-shot-ים, לדעתי הסיבה היא יצירת רושם של כנות ומחויבות למטרה, אולי שריד של דוגמה '95. שוטים ארוכים יוצרים אשליה של אחידות חלל וזמן, ולמרות שנואה מרמה לפעמים, זה עדיין נראה די משכנע. התוצאה היא משהו בין קולנוע לתיאטרון, מדיום שבו לצופים יש מגע יותר ישיר ובלתי מתווך עם השחקנים/דמויות. בעזרת השוטים הארוכים נואה אומר לצופים שני דברים: (א) אני רוצה לשבור את ההפרדה בין השחקנים לדמויות שהם מגלמים – אין באדי דאבל בסצנת האונס ו(ב) אני יודע שהסרט הוא אשליה אבל אני פועל נגדה בכל דרך אפשרית – אני רוצה להפעיל את הרגשות שלכם באמצעות התנהגות אנושית, לא קאטים.
ערב עם דן ורייבי
תודה לשניכם על הדיון המעניין הזה.
אני תומך בצד של דן – למרות שאני לא חושב שזהו סרט טוב, "חזק" זה לא בהכרח מוצלח – אבל הנימוקים שלי לא היו מנוסחים באופן כה מדויק.
עד כמה זה משנה שהבמאי לא יודע מה הוא עושה?
האם "הרומן שלי עם אנני" הוא סרט פחות טוב רק בגלל שוודי אלן לא ידע מה הוא עושה בזמן הצילומים והתאפס על עצמו רק בחדר העריכה?
כדאי לקרוא דיונים עד סופם
שתי הודעות קדימה:
"הסרט הוא אותו הסרט, והרבה דברים שאני אוהב בסרטים מקורם בטעויות ומקריות, אבל במקרה של "בלתי הפיך" אני מתרשם שיש יותר מקריות ממחשבה, וזה מטה את הכף. לא נגד הסרט – אך נגד הבמאי.
שוב, "בלתי הפיך" סרט מצוין. גספר נואה נראה לי טמבל"
דן היה בערב עם גספר
קראתי את התגובה הזו פעם, הרבה לפני שראיתי את הסרט. אני חייב להודות שהיא בהחלט עיצבה חלק מהדיעה שלי עליו, אבל יותר מהכל, היא שכנעה אותי שוב (אחרי שעלו בי ספקות בעקבות תגובות אחרות), שגספר באמת התעלה על עצמו, ואם אני בכל זאת לא מתלהב… אז עדיף להישאר באנדרסטייטמנט במקום להאכיל בכפית.
ואגב שאלה, מה בעיניכם (כלומר אלו שרואים משהו שאני לא רואה), מוסיף בתנועות מצלמה לא אחידות של-א משדרות אמינות (=ריאליסטיות כמו נגיד זו שמצטיירת בסרטים כמו פרוייקט המכשפה מבלייר מחד וטיסה 93 מנגד) אלא רק יומרה של 'וואלה, אני יודע להזיז את המצלמה בצורה לא אחידה וליצור אפקט בלבול אצל הצופה'?
פשוט חרא של סרט
ללא עלילה .
כל הסרט המצלמה מסתובבת וחוץ מכאב ראש לא יוצא מהסרט כלום.
מזעזע?בערך כמו הארי פוטר!
''מזעזע כמו הארי פוטר''
זה ה"מתעלה על פורסט גאמפ" החדש?
אני מסכים עם דן ברזל.
גספר נואה מצטייר, אחרי צפייה בסרט, כסוטה מין. הסרט ברוטאלי באופן כל כך בוטה שזה כבר פורנוגרפיה לכל דבר, הדבר העצוב ביותר הוא שמאחורי כל זה לא עומד שום דבר, הסרט הזה לא מתוחכם, הדמויות בו כל כך לא אמיתיות, שאפשר רק להזדעזע מסצינת האונס ולא להזהות עם הקרבן, עצם העובדה שהסצינות המאולתרות (הארוכות להפליא) מצולמות בשוט אחד מצביעה על דבר אחד – ליוצר מאחורי הסרט הזה אין שום אג'נדה מלבד לזעזע את הצופה ולגרום לו לאי נוחות. אגב בנוסף להיותו גימיקי, הוא משעמם להחריד.
אז אתה לא מסכים עם דן ברזל בשום דבר,
למעט, בערך, השורה הראשונה שלך.
נכון.
והשורה הראשונה שלך לא ממש מסכימה עם כל השאר
כי פורנוגרפיה היא לא (בהכרח) ברוטאלית ולא מנסה (בהכרח) לזעזע. יכול להיות שהמונח שאתה חושב עליו הוא לא "פורנוגרפיה" אלא "סרט אימה"?
אני חושבת שהוא התכוון ל''פורנוגרפיה'' במובן המושאל,
כמו שאומרים לפעמים (באופן ביקורתי) שהחדשות בישראל מציגות פורנוגרפיה של הרג/אימה או שסרטי אקשן עושים פורנוגרפיה של אלימות.
גם פורנוגרפיה של הרג/אימה אמורה לגרות או לענג
"בלתי הפיך" לא מנסה לעשות לא את זה ולא את זה. בשני המקרים, "פורנוגרפיה" היא לא מושג רלבנטי לסרט הזה.
וגם אם מפרשים את דברי האדון הוורוד כמו שאת פירשת אותם, למשפט כמו "הסרט ברוטאלי באופן כל כך בוטה שזה כבר פורנוגרפיה לכל דבר" אין שום הגיון פנימי.
גם פורנוגרפיה של הרג/אימה אמורה לגרות או לענג
פורנוגרפיה (ע"פ ויקי):
"….לפעמים יש למונח משמעות נלווית של חומר (כתוב או מוצג) בעל איכות נמוכה וללא ערך אמנותי."
סצינה של 15 הדקות המציגה אונס במצלמה סטאטית להפליא זה כבר פורנוגרפיה, למי זה עושה את זה? כנראה שלבמאי.
הגדרה טובה אבל היא לא תקפה לגבי ''בלתי הפיך'' באופן עובדתי
האם אתה אומר ש"בלתי הפיך" הוא בעל איכות נמוכה, ללא ערך אמנותי, או שניהם? האיכות והערך האמנותי מוענקים לו על ידי היותו מוקרן בבתי קולנוע אמנותיים (בארץ הוא הוקרן ברשת לב) ובפסטיבלים נחשבים. עולם האמנות הוא עולם מעגלי – אם מציבים חפץ בקונטקסט אמנותי, הוא הופך לחפץ אמנותי. לכן גליון של "פלייבוי" בדוכן עיתונים הוא פורנוגרפיה, וגליון "פלייבוי" במוזיאון הוא אמנות.
סצנת אונס של 15 דקות היא פורנוגרפיה? מי אמר? הסצנה מופיעה בקונטקסט מסוים. מחוץ לקונטקסט היא יכולה להיות פורנוגרפית – כמו גם סצנת אונס של דקה, או של 15 שניות, או צילום סטטי של ילד אוכל תפוח. בתוך הקונטקסט היא בהכרח אמנותית.
אבל לא דיברתי באופן עובדתי..
אלא באופן ביקורתי. ובאופן אירוני העברת את הנקודה, גליון "פלייבוי" במוזיאון פשוט לא עושה לי את זה.
העברת ביקורת באמצעות כלי בלתי מתאים
אתה יכול להגיד כמה פעמים שאתה רוצה ש"הגשרים של מחוז מדיסון" הוא בכלל לא מצחיק וההומור שלו לא עושה לך את זה, אבל זה לא יעלים את הבעיה הקטנה שהסרט אינו קומדיה.
העברת ביקורת באמצעות כלי בלתי מתאים
תשמעי את מתעסקת יותר מדי בעובדות ובהגדרות, והגדרות מרב שיש כאלה כל אחד מפרש אותן בצורה אחרת.
אני עדין חושב ששימוש בצורה ביקורתית במונח "פורנוגרפיה" לגיטימי לגמרי, במיוחד בהקשר של הסרט הזה. אין שום אפיון לדמויות, וחצי מהזמן אנחנו רואים אותן או ערומות או נאנסות וכשהן סוף סוף מדברות, הם מאלתרות דיבורי סרק חסרי משמעות וכל עניין, אני חושב שהסרט הזה הוא ניסוי שלא עלה יפה, לא יותר מזה. אם את חושבת אחרת את מוזמנת לנמק ולא להמשיך להתעסק בהגדרות, כי זה ממש לא רלוונטי.
אנחנו לומדים לא מעט על הדמויות
פשוט לא בהכרח דרך דיאלוגים אלא בעיקר דרך מעשים. מוזר שאתה מזלזל בזה שאנחנו רואים את הדמויות כשהן ערומות (סצנת חדר השינה) כי הסצנה הזו מאפיינת את מערכת היחסים בין אלכס למרקוס יותר טוב מכל דיאלוג. נדמה לי שכמו שאמרה דורה, הסרט לחץ לך על כפתור כלשהו בכזאת יעילות עד שנאלצת להתעלם מנקודות האור הרבות והאמיתיות שיש בו.
לא בהכרח לענג, לפי איך שאני הבנתי את המונח,
אלא ללחוץ בהגזמה ובאופן בלתי מעודן על כפתור *כלשהו* אצל הצופה, כולל זעזוע, עצב, פטריוטיזם, רכושנות או כל דבר אחר — כשהמשמעות הנלווית היא שזה מניפולטיבי ומנסה לכבות את המוח הביקורתי של הצופה. כך "סקס והעיר הגדולה" הוא פורנו בגדים, הקטלוג של איקאה הוא פורנו צרכנות וסיקורי הפיגועים של ערוץ 2 הם פורנו אימה.
ושמישהו משכיל יותר יתקן אותי אם אני טועה.
(אני לא מתה על השימוש הזה במונח, גם כי הוא נולד במאמרי ביקורת תרבות מהסוג השנוא עליי וגם כי הוא מבלבל, כמו שאפשר לראות בפתיל הזה…)
את רוצה להגיד שזה פורנו מונחים?
מה שדורה אמרה.
אם אתה חושב שהסרט הזה מזעזע, לא ראית את "סרט סרבי"
וגם אל תראה. הסרט הזה הוא אונס של הנשמה. ומה שהכי נורא – הוא הגיוני, סדור, המפלצתיות שלו עקבית עם עצמה.
אל תראה את הסרט הזה. באמת, אני לא מנסה לסקרן אותך. זו אזהרה חריפה: הסרט הזה גרם לי (מילולית) להקיא את נשמתי מרוב הלם וזוועה.