"הטרף" הוא סרט די מושלם. אין הכוונה בכך שהוא הסרט הטוב של העשור, או אפילו של השנה. אין הכוונה בכך שהוא הסרט האהוב עליי – יש סרטים רבים שאני נהנה מהם יותר. "הטרף" הוא סרט מושלם לסוגו, ובכך אני מתכוון – זה סרט שיודע מה הוא רוצה להשיג, ומשיג אותו. אתם כאן כדי לראות סרט מתח-אקשן היסטורי עם מגעים של אימה ומדע בדיוני וזה מה שתקבלו. אפשר לקרוא לזה ציפיות נמוכות, אבל מספיק לראות כמה סרטים בימינו מנסים להיות מה שאנחנו קוראים לו "סרטי פופקורן" ונכשלים כדי להבין שמה שנראה פשוט הוא בעצם די מסובך.
תחשבו על כל הרעות החולות של סרטים בידוריים בימינו: הם מסתמכים יותר מידי על אפקטים, הם ערוכים עד המוות, הם נראים חסרי השראה, הם מסובכים שלא לצורך, והם ארוכים מדי. ל"הטרף" אין את הבעיות האלו. נתחיל מהאחרון והחשוב מכולם – כשראיתי שהסרט באורך של מאה דקות (כולל כתוביות), כמעט שבכיתי בתודה לאלים. בימינו כל אחד חושב שהוא קמרון או דיוויד לין, יותר אנשים צריכים לחשוב שהם ג'ון קרפנטר.
בכל אופן, במקרה שאתם איכשהו לא מכירים את סדרת סרטי הטורף (כנראה לא קראתם כתבות שלי בעבר) מדובר במותג שהוא הפשטות בהתגלמותה: יש גזע של חייזרים (או לפחות קבוצה בולטת בתוך הגזע, לא רוצה להיות גזען נגדם) שאוהבים לצוד. כמה שיותר מאתגר, יותר טוב. אנחנו לא יודעים מה קורה בשאר הגלקסיה (אלא אם אתם קוראים את מיליון ואחד הקומיקסים שיצאו בעקבות הסרט), אבל בכדור הארץ הם אוהבים לצוד בני אדם: חיילים, שוטרים, שכירי חרב, פושעים. מה שנקרא – "המשחק המסוכן ביותר".
עד כה סרטי הסדרה (היו ארבעה מאז 1987, לא כולל שני סרטי קרוסאובר מיותרים במיוחד עם סדרת "הנוסע השמיני") התרחשו בהווה ועסקו באנשים מודרניים עם נשק מודרני. לטורף יש אקדח פלזמה ואת סכיני הוולברין שלו, אבל לנו יש נשק אוטומטי ואת ארנולד שוורצנגר. נשמע כמעט הוגן. "הטרף" עושה שינוי די קיצוני בסיפור וטוב שכך, שכן מדובר בסדרת סרטים שמתדרדרת באופן די קבוע. הסרט הרביעי היה כל כך רע שנדמה היה שהמותג גמור.
"הטרף" מחזיר אותנו לג'ונגלים של הסרט הראשון אבל לוקח אותנו לזמן אחר ולגיבורה אחרת: השנה היא 1719, נארוּ (אמבר מידת'אנדר), היא בת לשבת הקומנצ'י שחולמת להיות ציידת גדולה כמו אח שלה. היא חכמה ורבת תושייה אבל סובלת מבעיה קשה – היא אישה. לא נראה ששאר הציידים מרוצים מהרעיון שהיא תצטרף לדרג שלהם והם לועגים לה באופן קבוע. בשעה שהם יוצאים לצוד אריה שפגע באחד מאנשי הצוות נארו רואה סימנים לכך שמשהו אחר עוסק בציד. משהו שיכול להפחיד אריה. משהו שיש לו חיבה לברוטאליות. משהו שאף אחד לא ראה לפניה.
שאר חברי השבט משוכנעים שהיא איבדה את השפיות או את האומץ, אבל נארו נחושה בדעתה לגלות מה הדבר המסתורי הזה ויוצאת לצוד אותו לבדה. טוב, יחד עם הכלבה החמודה שלה סארי (לכלבה שמשחקת את התפקיד קוראים קוקו, והיא מאמי). כמובן, אין לנארו דרך לדעת שמה שהיא צדה הוא בעצם חייזר מתוחכם עם גישה לטכנולוגיה מתקדמת.
הבמאי של הסרט הוא דן טרכטנברג, שמוכר בעיקר מ"דרך קלוברפילד 10", עוד סרט מדע בדיוני שניסה לעשות משהו שונה עם זיכיון מדע בדיוני והציג אישה רבת תושייה שמשתמשת במוח שלה כדי לעבור את אירועי הסרט בשלום. הנה רעיון – אולי תתנו לו לביים את "הנוסע השמיני" או את "שליחות קטלנית" בפעם הבאה, ואולי גם אל תגרמו לנו לחכות שמונה שנים בין הסרטים.
הסרטים מתרחשים במיקומים מאוד שונים: ההצלחה של "דרך קלוברפילד 10" נבעה מכך שהוא היה מותחן קלסטרופובי והתרחש בחלל קטן יחסית שהגיבורה והצופים למדו להכיר. לעומת זאת, "הטרף" מתרחש בכמה מרחבים שונים, כאשר הדמויות תלויות באור הטבעי שבחוץ. הערתי בעבר על כמה סרטים מודרניים שכשלו בהצגת האקשן שלהם בצורה ברורה, בעיקר בסצנות ליליות (אני מסתכל עליך, "באטמן"). "הטרף", לעומת זאת, תמיד נראה ברור – גם בסצנות אקשן שמתרחשות בלילה כמעט בלי ירח ומערבות צד אחד עם היכולת להפוך לבלתי נראה. יש סצנת אקשן אחת שערוכה יותר מידי לטעמי עם קפיצות מצלמה שמוציאות אותנו מהריכוז, אבל מלבדה הסרט פשוט יעיל: תמיד ברור מי דוקר את מי, למי יש גרזן, מי דורך אקדח, ומי הולך להפוך לערמת בשר מדממת. חלק מבעלי החיים האלימים יותר אכן נראים כמו CGI, אבל אף פעם לא באופן ששובר את חוויית הצפייה – הבמאי מבין את הצורך להציג את העולם הטבעי כנוכחות מאיימת כמעט כמו הנבל החייזרי.
בכלל, לסרט יש נוכחות ברורה של זמן ומקום. אני לא יודע כמה ממנו אכן צולם בג'ונגלים (הסרט המקורי, שיצא שנים לפני תחילת השימוש במסך ירוק, אכן צולם הרחק מהנוחות האולפנית והשחקנים נראים סובלים – מה שרק מוסיף לאווירה) ועד כמה הוא צולם בעזרת אפקטים מיוחדים, אבל העיקר הוא שהוא לא מרגיש מנותק. לדמויות יש נוכחות ולכאב שלהן יש משמעות.
הרבה מונח על הכתפיים של מידת'אנדר, שצריכה להעביר את כל קשת התחושות המשתנות של הדמות בלי הרבה הזדמנויות לדבר – רק דרך הפנים ושפת הגוף. היא לא גיבורת על – היא אישה חכמה ואמיצה (אבל לא חזקה כפי שהיא מדמיינת) שצריכה לשרוד בנסיבות בלתי אפשריות, והיא מצליחה לגרום לנו להרגיש את האיום הזה, את הרצון לשרוד בכל מאודנו.
עוד דבר שנדיר למצוא בימינו זה סרט שעומד בפני עצמו. וכן, "טרף" הוא סרט המשך וכדאי לדעת משהו על הקונספט הכללי של החייזר לפני שצופים בו – אבל אין פה ניסיון להכין את הקרקע לקראת הסרט הבא בסדרה, או לקראת (חס וחלילה) יקום קולנועי. אין פה אפילו את כל הבדיחות הצפויות שקורצות לקהל שמכיר את הסרטים הקודמים. זיהיתי רק שתי התייחסויות ברורות, וגם הן נובעות באופן די אורגני מהסיפור.
לסיום, כמה מילים על התסריט. הוא לא חכם או מתחכם, ובאופן מפתיע, הוא אפילו פחות פוליטי במהותו מהסרט עם שוורצנגר, שדיבר באופן גלוי על מעורבות אמריקאית במשטרים זרים ועל הדרך שבה שירותי ביון מתמרנים אנשים ומתנערים מהם לאחר מכן. יש פה סאבטקסט ברור – סיפור על ילידים ששלוותם מופרת על ידי נוכחות זרה עם טכנולוגיה הרסנית – אבל הוא אף פעם לא נהיה טקסט, בעיקר בגלל שהדמויות לא אומרות שום דבר שהן לא צריכות להגיד כדי לשרוד.
הדבר העיקרי שעצבן אותי ב"הטרף" – קרבן נוסף של הזמנים הקולנועיים שבהם אנחנו חיים – זה שהוא הגיע ישירות לסטרימינג. את הסרט הזה היה צריך לראות בקולנוע, עם דלי של פופקורן, עוד דלי של קולה וקהל שמריע ברגעים הנכונים. "הטרף" הוא סרט כיפי שמראה למרבית סרטי הקיץ האחרים מאיפה משתין הטורף (לא תרתי משמע, תודה לאל). והוא גרם לי, בפעם הראשונה מזה זמן רב, לרצות עוד סרט מזיכיון מוכר, בעיקר בגלל שבאמת אין לי מושג לאיפה (או למתי) הם ילכו בפעם הבאה.
נחמד
אני לא יכול להגיד שאני מצטרף לתשבוחות שעפות על הסרט הזה, אם כי אני גם לא בדיוק צועק מאנשים להימנע מלראות אותו. מדובר בסרט שמצליח להתעלות על הדיאלוגים המאוד קשים שלו (ומאוד עדכניים, באופן שקצת מוציא מהסרט ומקשה להאמין שאני רואה ילידים במאה ה-18 במקום שחקנים מודרניים מגלמים ילידים שכאלה), וזה לא עניין של מה בכך – אבל הדיאלוגים האלה מסנדלים אותו מלהיות סרט מעולה, ואפילו והם מופיעים רק לחלק קטן מאוד מהסרט. הם גורמים לסרט פשוט להרגיש כל כך… סרט. האיום שתום מדבר עליו לא מורגש, כי אנחנו בסרט. גם עבודת האפקטים, כמו שאמר תום, הייתה יכולה ליהנות מעוד חודש ככה – אבל זה באמת ברמת הניטפוק.
לטובתו, אגיד שאת מבחן ההשוואה לאפוקליפטו הוא לפחות מצליח לצלוח בכבוד. לא כי הוא משתווה לאותו סרט (ממש לא), אלא פשוט כי הבחירה לתת לשחקנים דיאלוגים באנגלית, הקפצת הערכים שלהם 300 שלהם, ויצירת אקשן הרבה יותר מד"בי (ונקי. יחסית ל"אפוקליפטו", כן?) מאשר מציאותי יוצאת בסופו של דבר שני סרטים שונים לחלוטין שמשחקים על המגרש של "סרט אקשן בעולם הילידים".
בקיצור, נחמד. באמת סובל מכך שלא יצא בקולנוע (אם כי אפשרי שבקולנוע הפגמים שלו היו מתסכלים אותי יותר), אבל אם הוא היה יוצא הוא היה מצטרף לקיץ 2022 שסובל מסרטים "סבבה והכל אבל" שכזה (פלוס מינוס "אהבה בשחקים" ו"אין מצב"), בהנחה שבכלל יוצאים סרטים מעניינים בו מלכתחילה. בחייאת איזה קיץ מוזר ושומם.
גם לי קצת הפריע שהדיאולוגים הרגישו מודרניים.
זה נתן לי תחושה שהאינדיאנים בסרט הם תפאורה ובאותה מידה היה אפשר למקם את הסיפור הזה בשלל תקופות בזמן ומקומות ללא שינויים רציניים. מצד שני אני מודה שאני לא מתמצא בתרבות של האינדיאנים (שלא לדבר על כך שאינדיאנים הם לא מקשה אחת, יש שבטים שונים זה מזה) כך שאני לא בטוח איך התסריט אמור להיות כדי שירגיש נכון. הייתה לי את התחושה הזו גם בדו קרב האחרון. לומד להתנער ממנה כבערך רבע שעה לתוך הסרט.
"הדו קרב האחרון" השוואה נכונה פה
אבל בעוד ש"הדו קרב האחרון" היה, בעיניי, סרט שחלק מהחוויה היה "לצאת" ממנה (ועל כן הוא לקח ממש דיאלוגים מודרניים שקורצים לצופה מוכה החדשות), "טרף" רוצה (לכאורה?) להכניס אותך ולבלוע אותך.
אחלה סרט אבל דבר אחד
כל עוד הצרפתי לא דיבר עם הילידים באנגלית, היה אפשר לטעון שהאנגלית שם רק בשביל שנבין מה הם מדברים, ושבעולם האמיתי הם בעצם דיברו קומנצ'ית.
אבל ברגע שהצרפתי אשכרה מדבר איתם באנגלית, זה שובר את התיאוריה הזאת – איך לעזאזל קומנצ'י בתחילת המאה ה-18 דיברו באנגלית במבטא אמריקאי ביניהם. לאלוהים הפתרונים
כי זה סרט, וכמו בסרט אתה עדיין אמור בתור הצופה להבין מדי פעם מה הולך, וכמו בכל סרט יש כמות כלשהי של סאספנשן שצריך להפעיל בשביל להנות ממנו.
אם זה בכל זאת מפריע לך עד כדי כך, יש לסרט גם גרסה שכולה בקומנצ'י (קומנצ'ית? נסגור על קומנצ'י) עבור אלו שרוצים את החוויה האותנטית
בעולם שבו בלחיצת כפתור בסטרימינג אפשר להגיע לעשרות דיבובים,
השפה שבה מדברים דמויות בסרט הרבה פחות חשובה לי, כל עוד אני מבין מה הן אומרות.
אני צופה עכשיו בסדרה "לוחם" (Warrior)
וגם שם עשו משהו דומה – הגיבור הראשי יודע אנגלית, ושאר החברים שלו בכנופיה לא. אז בסצינות מעורבות עם אמריקאים הם מדברים בינהם בסינית אבל בינם לבין עצמם הם מדברים באנגלית בשביל הצופים. והחוקיות הזאת בוססה יפה.
אני מניח שבטרף הביסוס של החוקיות היה (עוד) יותר מגושם.
אפ כבר הזכרת את הסדרה הזו
מאד חושש לעתידה עקב הבלגן בhbo max. הסדרה נרכשה מepix באופן דומה למה שקרה עם משלחת חיפוש (שלמזלי כבר קיבלה סיום).
העונה השלישית כבר התחילה צילומים.
אבל היי, איזה כיף – מהיום אין לזה משמעות!
העונה השלישית בכל זאת תגיע, ביחס עם עוד סדרות שאנשים חששו שיתבטלו
כמו our flag means death. שוחרר סרטון עם כל מיני סדרות מצופות של hbo וhbo max , בתזמון מעניין. רוצים להרגיע אותנו וזה די עובד.
נו, כרגיל רנדולף והעוקבים שלה מספרים סיפורי אימה
שרובם לא מתגשמים.
דווקא התייחסו לזה ברמה מסויימת
הם עשו את הטריק הסינמטי שלדעתי הכי מצליח לפתור את "אבל הם מדברים אנגלית"
הדיאלוג בחצי דקה הראשונה הוא בשפת הקומאצ'י ואז עובר לאנגלית.
הרבה סרטים עושים את זה ולדעתי זו הדרך הכי טובה לקבל את זה שעכשיו הסרט הוא מנקודת המבט של הדמויות והן מבינות קומאטצי.
בנוסף, אני די בטוח שהצייד הצרפתי אמר לה ב"אנגלית" שהוא דובר קומאטצ'י (ולכן "אנגלית")
אם אינני טועה
יש גירסה שלמה של הסרט בקומנצ'י. כך לפחות טוענים באתרי הטורנטים.
נכון, בשלב כלשהו זה אכן עלה בתור דיבוב חדש.
השאלה איך פותרים את זה ביצירה המקורית.
אנגלית בסרט = קומנצ'ית
זה מועבר מאוד ברור: כמה מילים בקומנצ'ית ואז עוברים לאנגלית. צרפתית אפילו לא מתורגמת, כדי שנחווה הכל כמו האינדיאנים. היחיד שידע לדבר איתם אמר במפורש שהוא יודע כמה שפות.
אחלה סרט
אני לא יודע לאיזו סצנה תום התכוין, אבל יש סצנת אקשן ממש טובה בוואן שוט, בו הגיבורה נלחמת בכמה ציידים לבנים במחנה שלהם. היא עשויה ממש טוב.
וגם שאר הסרט אחלה. צילום יפה, תסריט שמשתמש במה שנארו עוברת כדי ללמד אותה דברים בהם היא תשתמש אחר כך, ושחקנים בסדר גמור. הדמות של האח היתה מוצלחת לטעמי.
נ.ב. איזו כלבה חמודה, יא-אללה; אפרופו שוטים ארוכים, יש עוד שוט לא קצר בו המצלמה עוקבת אחרי נארו והכלבה שלה בהליכה די ארוכה והכלבה פשוט מגיבה מדהים למצלמה. מתוק.
כן זו הסצנת אקשן שהכי הרשימה אותי בסרט (עם כל הכבוד לטורף עצמו).
האחים רוסו שימו לב, ככה סצנת קרב מקרוב אמורה להיראות.
אני חייב לומר שאני שמחתי שהוא הגיע ישר לסטרימינג
מהסרטים שאני מעדיף לראות בצורה אינטימית בבית. בדיוק מה שהזכרת הדלי פופקורן.. בסרטי טבע כאלה יש לקהל נטיה לקשקש בקולנוע כי לא קורה משהו חשוב באותו רגע. לעומת זאת בבית אני יכול להתענג על סרט כזה הרבה יותר. יכול להרגיש כל שוט ושוט, כל צליל וסאונד של הטבע ולהיכנס יותר לאווירה מהקולנוע.
אני רוצה להוסיף, יש משהו גם בסרט שהגיבורה חווה את רוב הזמן שלה לבד (או עם הכלבה) שנותן לי חוויה יותר ייחודית כשאני לבד. כשאני מביא אותה ואת הטבע לבית שלי, מרגיש לי יותר אותנטי וייחודי על פני הקולנוע המעוצב לחוויית קהל. במילים אחרות זה בדיוק ההפך מסרטי האוונג'רס עבורי, שם החוויה הכי טובה זה בקולנוע, שהקהל מריע איתי שמח משתולל פופררן באוויר, אבל תביאו לי עוד טרף להנות לבד עם עצמי.
זה סרט אקשן, לא סרט של טרנס מאליק.
מצד שני, אני התפנקתי עם הקהל הממש סבבה של יס פלאנט ירושלים וכל הזמן שומע על סיפורי זוועה מבתי קולנוע אחרים…
וגם יציאה בקולנוע לא חוסמת צפייה בסטרימינג
מבין לגמרי אנשים שמעדיפים את זה, גם אני הייתי כזה שנים*. אבל יציאה של סרט בקולנוע לא מונעת מאף אחד לחכות שסרט יגיע לסטרימינג. הוצאה בלעדית בסטרימינג כן מונעת מאנשים לראות אותו בקולנוע.
*היום, לא משנה כמה שיפרתי את הציוד הביתי שלי, מעדיף לראות כל סרט בקולנוע. גם טרנס מאליק יותר טוב שם. בשביל לא ליפול על קהל גרוע צריך בעיקר לדעת לאן ומתי ללכת.
בגדול כן מלבד זה שאני לא הייתי יכול להיות חלק מהשיח ברשת
אז אם אני רוצה להיות חלק מהשיח אני מחוייב ללכת לקולנוע. ותראה איזה שיח ענק הסרט הביא ברשתות למרות שאין בו הרבה הפתעות.
בכל מקרה לשירות סטרימינג ברמה של דיסני אני חושב שחשוב שיהיה כל חודש סרט אחד חזק חדש ישירות לשירות ואם אפשר אחד למשפחה ואחד למבוגרים. עד סוף השנה אמורים פינוקיו, לא מכושפת, הוקוס פוקוס 2 ועוד 2 סרטים מהותו, לא כולל פוסט פרודקשן שמתוכננים לשנה. כמו עם הסדרות חשוב שיעלו את הרמה של הסרטים והתדירות שלהם (שלא ירגיש כמו נטפליקס מה שמגיע לשירות זה הרבה פרוייקטים דחויים שפחות האמינו בהם).
אריות לא חיים בג'ונגלים
הם חיים בסוואנות כי הם צריכים הרבה מרחב.
חתוליים אחרים חיים בג'ונגלים כמו פנתרים, נמרים וכו'.
גם אין אריות באמריקה, אלא באפריקה ובאסיה
בדקתי את תקציר הסרט באנגלית, הם צדים cougar שנקרא גם mountain lion ובעברית פומה. אמנם חתול, אבל מאוד שונה מאריה. כמעט חצי בגודל, ומאוד לא סביר שיתקוף בני אדם בוגרים, אלא אם ממש מתגרים באמא עם גורים או משהו בסגנון (לפני שנה או שנתיים היה איזה דגנרט שהעלה לטיקטוק סרט של בריחה מפומה, ודי הרגו אותו ברשתות כי היה ברור שזו אמא מניקה שנתנה לו אלף סימני אזהרה והוא בחר להתעלם)
אם אפשר עוד לשאול לגבי ההשפעה של משקל על יכולות לחימה,
איך המגדר אמור להשפיע על יכולות ההבנה הטכנולוגיות שלה?
איכס. להעצים נשיות. פויה
וחוץ מזה סרטים על גיבורת אקשן נשית עשו לפחות מאז ריפלי
יש הרבה דבריךם שההין יכולים להפריע לך בהיגיון של הסרט.
בעיני העובדה שמה שמפריע לך בהיגיון הוא שזו גיבורת אקשן ונערה אומר יותר על עצמך מאשר על תעשיית הסרטים ההוליוודית.
גיבורי סרטי אקשן
עושים דברים לא מציאותיים.
איכשהו כל הדברים המופרכים שגברים עושים מתקבלים בשקט, ויכולת הסספונד נעלמת למראה אישה.
יש לך בסרט הזה פאק*נג חייזרים
ומה שנראה לך לא הגיוני זאת אישה שמבינה טכנולוגיה או מנצחת גברים?
בינתיים רק אתה קופץ ומתלונן
לצערך, התלונות האלה מוכרות לנו ומדוקלמות תמיד במילים אלו – ווק, בכוח, העצמה…
העולם לא יחזור אחורה. תסתגל או שתיכחד.
חבל שאתה מסתכל על זה כחינוך בכפייה ולא פשוט בלתת ייצוג למחצית מהאוכלוסייה.
בכל מקרה אפ נהיה עניניים, מה היא עשתה בסרט שנלא תואם את גופה. ראו אותה דוחקת משקולות של 40 קילו. לא ראו אותה מנחיתה אגרופים שמעיפים את הטורף לצד השני של היער. היא הביעה זריזות, אתלטיות, מיומנות, יצירתיות, ניצול נקודות החוזקה שלה ומודעות לנקודות החולשה שלה וכו,. לא היה רגע בסרט שהיא עשתה משהו שגוף של נערה אתלטית לא מסוגלת לבצע. גם לא רואים אותה נעה בשריון כבד הוא סוחבת משא מוגזם.
ושתדע שנשים יכולות להיות לוחמות. למעשה משרתות בצבא שלנו לא מעט לוחמות. למעשה יצא לי לשרת לצד כמה והן לא נפלו מגברים בביצוע המשימות הפיזיות. אומנם יש משימות פיזיות שמקשות על רוב נשים לעומת גברים שלרוב קשורות בהרמת משאים כבדים לאורך זמן, אבל לחימה היא מעבר ללשאת משאוצ כבדים לאורך זמן מסתבר.
"למעשה יצא לי לשרת לצד כמה והן לא נפלו מגברים בביצוע המשימות הפיזיות."
מעניין לדעת באיזה יחידה זאת כי מניסיון שלי זה ממש לא המצב. בסדיר הייתי במפקדה של חטיבת שריון ובאימונים היינו פורסים בשטח עם נגמשי"ם, היו גם בנות איתנו וזה היה ידוע ומובן מאליו שהן לא יכלו לבצע את המשימות הפיזיות הדי פשוטות שהיה צריך לעשות. אפילו להוריד י.כ מהתא שלו לקרקע הן לא יכלו לעזור, שלא לדבר על לסחוב אותו 10-20 מטר הרחק מהנגמ"ש או להעלות אותו בחזרה לתא.
גם אני הייתי במפקדה של חטיבת שריון.
אחי, בוא נדבר דוגרי, אם שירתת במפקדה של חטיבת שריון, יש 4 דרכים שבהם יכלת להגיע לשם.
1. סיימת מסלול בהצלחה אבל מסיבות רפואיות או סיבות ת"ש אין לך אפשרות לשרת בגדוד מבצעי
2. סיימת מסלול, אבל ההערכה של מפקדיך היא שלא רעיון טוב לאף אחד שתשרת בגדוד מבצעי
3. לא סיימת מסלול בכלל
4. מראש שובצת לתפקיד שאינו קרבי
אז אלא אם כן הסיבה הרלוונטית אליך היא סיבה 1, באמת שאין לך, וגם לי (כמישהו שהגיע לשם בגלל סיבה 3) להלין ולבקר את היכולת הפיזית של אף אחד ואף אחת.
אתה לא צריך לסיים מסלול כדי לראות שהחיילות שמשרתות איתך לא חזקות פיזית כמוך וכמו שאר הבנים שאיתך
ושאלה לי אליך בתור מישהו שאשכרה ראה מה זה טנק מקרוב, האם אתה תומך בניסיונות החוזרים ונשנים של צה"ל לשלב בנות כשריונריות? כי אני חושב שזו שטות מסוכנת מאין כמוה שתדפוק את הגוף ואת החיים לרוב הבנות שיגיעו לשם.
דינג דינג דינג
הו, תראו מה זה, פעמון האוף טופיק הלא קשור שסתם יתסיס דיונים ללא צורך צלצל.
מניח שזה הזמן של כולם לחזור לכיתה ולדבר על סרטים.
תודה קרקר (: נשמע שהצלצול הוא בשבילי
(ל"ת)
וואו איזה בית ספר גרוע, הצלצול נשמע כמו צלצול ולא כמו שיר באיכות ירודה
(ל"ת)
לא הייתי בשריון
אבל תפסתי קווים באיוש עם לוחמות ולא היה שום הבדל בביצוע המשימות. אנחנו לא הטענו טנקיפ אבל כן היינו צריכים לבושים בקרמי כבד במהלך המשימות (מעצרים, טרמפיאדה, הפסדים וכו) ולא היו הבדלים בתפקוד ויכולות. ונהיה לי קצת מוזר לשוחח על ענייני צבא בעין הדג, זה הכי אוף טופיק שהיה כאן, אז נראה לי אסיים כאן.
אבל זה לא מה שנדרש מגיבורת הסרט
היא לא לוחמת שריון, לא לוחמת נ.מ. ולא חמשת מטוסים. היא לא צריכה כח לסחוב (מסת שריר יחסית למשקלה ודגש על שרירים "קצרים" כמו מפתחי גוף).
מה שהראו בסרט: חצי סרט היה מין "סלאמדוג מיליונר" (הסרט עם ההודי שיודע את כל התשובות במי רוצה להיות מיליונר): מראים יכולות וחוויות של הגיבורה, תוך שמדגימים שהיא מאוד פיקחית. אחר כך מדגימים שהיא תכלס לוחמת פצצה גם מול אנשים.
במערכה האחרונה של הסרט, היא משתמשת בכל החוויות שעברה והיכולות שלה שהדגימו קודם.
לומר שזה תפור בדיוק כדי "לנצח מול כל הסיכויים"? כן. אבל ככה היה גם עם שוורצנגר, או ב"שכחו אותי בבית".
סך הכל זה סרט מהודק, מוצלח במה שהוא מנסה לעשות. לא הקפצתי הרבה קדימה…
בדיוק מה שהתכוונתע מקודם, היא לא עשתה שום דבר בסרט שמצריך מסת שריר גדולה ומבנה גוף רחב.
ומעצם הקונספט של חייזר טורף בעל מבנה פיזי הרבה יותר יעיל (כלומר קטלני) מבני אדם משתמע כי צריך יותר משימוש בכוח פיזי גדול כדי להביס אותו. בקיצור, רוב התלונןת האלו הן לא יותר מלחפש בכוח להתלונן ״שדוחפים היום לכל סרט נשים גם כשהן לא קשורות״.
נו, השבוע עולה לאוויר הענקה הירוקה,
ושם, לפי הטריילר, יהיו שפע של סצינות שנועדו להראות למה ההבדלים הקיימים בין גברים ונשים לא אמורים להשפיע על האפקטיביות הכוללת שלהם בתור לוחמים (בניגוד, למשל, לאפקטיביות שלהם בתור טענים-קשרים).
כנראה שלא ראית בני שנתיים מתפעלים טאבלט.
(ל"ת)
בעצם הדיון הזה מראה למה הסרט אפקטיבי, מעבר לאקשן ומתח יעיל.
כי הביקורת וההתנגדות שנשמעה כלפי הסרט מפני שהגיבורה היא נערה זו בדיוק ההתנגדות שהיא נתקלת בה בעצמה בסרט מצד כל בני האדם (השבט, הקולוניאליסטים). לכן ההתנגדות הזו מראה שהזלזול המגדרי בה אינה נחלת העבר, המלחמות שנארו צריכה לנהל על מנת להוכיח שהיא ראויה עדיין נלחמות. כמעט בכל תחום עדיין יש ציפייה מהחברה שנשים צריכות להוכיח שהן ראויות בעוד אצל גברים הברירת מחדל היא להניח שהם מסוגלים.
תודה תום, חסכת לי תגובה פה ותגובה בדף הסרט.
(ל"ת)
וכמובן, על הדרך גם ניסחת זאת יותר טוב ממני.
(ל"ת)
אפילו עם התכסיסים וטקטיקת הגרילה, ארנולד לא היה שורד לולא היכולות הפיזיות שלו שעליונות מזה של 99.9999% משאר האנשים
(ל"ת)
body builders ידועים בכך שהם יחסית מאוד מאוד חלשים
היכולות הפיזיות של רוב הספורטאים מרוב התחומים בעולם יתנו להם עליונות פיזית על שוורצנגר בלי מאמץ.
האנשים בכושר הטוב בעולם הם מתחרי איירון מן או קרב רב (בממוצע)
הם הדבר הרחוק ביותר משוורצנגר שיש. שוורצנגר לא יכול לרוץ יותר מ100 מטר לפני שהוא מותש. אבל אם זה ממש חשוב למישהו, הוא גם לא יהיה טוב בלטעון פגזים בטנק כי זה רפטטיבי, וגם יהיה קשה לו לזוז בפנים…
אם צריך לטעון פגז בתומ"ת, הוא כבר יותר טוב :)
למה, בעצם? בקצב אש מקסימלי זה נראה לי גם רפטטיבי
(ל"ת)
ניסיתי למצוא משהו...
כדי שמפתחי גוף לא יצאו לגמרי לא יוצלחים…
מי שיש לו נתונים טבעיים של גוף גדול, לרוב מקבל את תפקיד הסבל: נגיד מקלע כבד/תחמושת או איזה אמל"ח ספציפי כבד. אבל אלו לא מפתחי גוף (ככה קוראים לזה בעברית?!), כי הם מאבדים את היכולות האירוביות, ולא יצליחו לצאת למשימות רגליות מאמצות.
שוורצנגר היה שריונר בצבא האוסטרי. הוא היה מביא איתו הסט משקולות שלו כשהם היו יוצאים לאימונים
(ל"ת)
שוורצנגר היה שנה אחת בצבא (אורך שירות חובה באוסטריה דאז)
וגם בה הוא הספיק להיות עריק (כולל טיפה כלא) בכדי להשתתף בתחרות בודי בילדינג. אם כבר, הוא מדגיש את העובדה שבודי בילדרים לא מתאימים לשום תפקיד שאינו ייצוגי (ייצוגי כמו באונסר לא מנוסה בכניסה למועדון).
תראה, אני אסייג, אולי זה אני שלא מצליח למצוא במה הם יכולים להתאים. אחרי הכל, שוורצנגר אכן עשה הכל והצליח. אבל אולי זה בגלל שהוא פאקינג שוורצנגר!
אוי ואבוי, שכחתי לסמן ספוילר. יונתן, אפשר?
(ל"ת)
פיהוק אחד גדול לדעתי.
ומה נסגר עם האפקטים בשקל?
ראיתי שיש אותו ביס פלאנט.
לא חייבים לראות אותו בסטרימינג…
מה שיש ביס פלאנט זה "טרף"
לא "הטרף". שני סרטים שונים עם אותו שם כי חרא עלינו.
הוא לא ביס פלאנט, אבל זאת טעות מתבקשת
כנראה שראית את "טרף" (באנגלית – "Beast"), סרט על אידריס אלבה נגד אריה. הסרט הזה הוא "הטרף", שזמין לצפייה רק בדיסני+, על נערה משבט הקומנצ'י נגד משהו קצת יותר גדול מאריה.