בחרו לעצמכם כתבה

ברכות! אחרי שנים שבהן כפינו עליכם לקרוא את הביקורות בסדר שאנחנו בחרנו, אתם סוף סוף חופשיים לקרוא ביקורות כאוות נפשכם, בסדר שלכם. השאלה הראשונה היא, כמובן, איזו ביקורת לקרוא?

כדי לקרוא ביקורת על טנט, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת על ילדות רעות, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת על קונאן הברברי, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת של שני אוירבך על יום בניו יורק, לחצו כאן
כדי לקרוא במקום זה קצת עדכוני קולנוע, לחצו כאן

אתם בסדר עם זה.

הסוף

אמליץ על הסרט לכל החברים שלי שאוהבים סרטים מהסוג הזה. הוא אולי איננו יתאים כל כך לאנשים שלא אוהבים סרטי קומדיה ומעדיפים, למשל, סרטי אקשן או גיבורי על. אריאל שהוא שכן שלי וגם אנחנו ביחד בכיתה בכלל לא אהב את הסרט כי לדעתו הוא היה יותר מדי "סרט של בנות", אולם לדעתי אין דבר שכזה סרטים של בנים או של בנות כי יותר חשוב ליהנות ולצחוק מאשר דעות קדומות כאלה.

לסרט יש גם מוסר השכל מאוד חשוב והוא שצריך להיות עצמך ולא להיכנע ללחץ החברתי. זהו מסר מאוד יפה לילדים בגיל שלי וגם יותר גדולים קצת. לדעתי הסרט הזה מעביר את המוסר ההשכל בצורה שיותר מתאימה לילדים שהם כבר לא קטנים אז הם לא רוצים לראות סרט מצויר של דיסני, למשל, אבל ככה הם גם רואים סרט שהוא מצחיק וגם הם לומדים משהו שהוא חינוכי ביותר.

(הערה לעורך – אפשר לשים בביקורת תמונה מהסרט למשל של קיידי והחברות שלה מהחבורה של הפלסטיקיות כי זה יותר מייצג את הסרט מתמונה שהיא למשל עם נבחרת המתמטיקה)

כדי לקרוא ביקורת שלא נכתבה על ידי ילד בן 11, לחצו כאן
כדי לקרוא למה רג'ינה צדקה, לחצו כאן
כדי לקרוא על כל ה~רגשות~ שזה עורר בנו, לחצו כאן
כדי לקרוא על קונאן הברברי בכלל, לחצו כאן

הערוץ "FloopyGoopyShoopyKillAllFrench" שם לב למספר ביצי פסחא מגניבות שאיש עוד לא הבחין בהן בצפייה הראשונה בוונדה-ויז'ן, ועלולות לשנות את כל מה שאנחנו יודעים על ה-MCU. בפרק 3 למשל, בשוט שבו מצלמים את ויז'ן רק מהמותניים ומעלה, מסתבר הוא למעשה נועל נעליים – כך רואים למעשה בספיישל מאחורי הקלעים. נוסף על כך, הארנב בפרק 2, כך מסתבר, הוא בכלל ארנבת! האם דיסני ניסו להתל בנו? מה הם מנסים לומר? יותר מזה, טומי ובילי בגימטריה זה 123. יודעים מה עוד יוצא 123 בגימטריה? "דביבון חולה". האם רוקט מ"שומרי הגלקסיה" היה בעצם וונדה כל הזמן הזה? במארוול, נכון לשעה זאת, לא הכחישו.

אוקיי, מנת הדיסני היומית שלכם הושבעה. כדי לקום ליום העבודה ולהמשיך ביומכם, לחצו כאן

יש לומר שבעולמה של פיי כמעט ואין חשיבות לנוכחותם של גברים. זוהי בחירה סגנונית ברורה שיש בה אמירה וניתן להעריך את הפרובוקטיביות שלה, אבל צופה המשתייך לאוכלוסיה גברית עלול לתהות כיצד היו נראות התגובות לסרט שכל צוות שחקניו הם גברים. נקודת המבט הגברית המשמעותית ביותר בסרט היא זו של דמיאן, המשמש בסצנות רבות כהפוגה הקומית. יש לציין לטובה את קיומו בסרט זה בתקופה שמרנית ונטולת ייצוגים כמו שנת 2004. בעוד בשוליים החלו להופיע סרטים רבי חשיבות וחתרניים כ"איידהו שלי", נעדר הציבור ההומו-לסבי מן הזרם המרכזי. "ילדות רעות" אמנם איננו מכיל את אותה אמירה שוברת מוסכמות בהנכחתו של גבר הומוסקסואל, אך ניתן להעריך את הניסיון הנועז, עוד לפני יציאתו של "הר ברוקבק" שבעקבות הפסדו השערורייתי בטקס האוסקר הוביל לקיומו של מצעד הגאווה הראשון.

בלתי אפשרי שלא לזהות את השפעותיו של סרט התבגרות אחר על יצירה זו – "פאולין בבית הספר", סרטו המכונן של הבמאי הקוויבקי ז'אן קלוד לה פשפיש. סרט זה היטיב לתאר חוויית נעורים דומה לזו של "ילדות רעות", הכוללת הסתרה והסתוות לצורך השתלבות במארג החברתי הסבוך הנגלה לפניה של דמות "נקייה". מובן שיצירה המיועדת לקהל הרחב לא תוכל לשחזר את העומקים הרגשיים המתגלים בסרט מופלא זה, שאורכו היה שעתיים וחצי בגרסתו המקוצרת שהופצה לבתי הקולנוע. עם זאת, חבל שיוצרי קולנוע מסחריים מארצות הברית אינם מעניקים לנוער של היום את שחפצה נפשו בסתר ליבו – סצנות ארוכות של שתיקה מעוררת אי נוחות וסיפור מבלבל המהדהד תפיסות פילוסופיות מורכבות.

לקריאה שמסבירה מדוע רג'ינה ג'ורג' זכאית, לחצו כאן
לקריאה שמסבירה את מוסר ההשכל של הסרט, לחצו כאן

מ. נייט שאמלאן לא מוותר: מ. נייט שאמלאן צפוי לביים סרט, ואני לא לגמרי מבין למה הוא לא פשוט מרים ידיים בשלב הזה. הפרויקט הבא שלו שצפוי להיכשל ולהיות טיפשי מאוד נראה כמו מותחן אימה פסיכולוגי עם ג'יימס מקאבוי שיגלם בסרט מישהו עם מספר גדול של פיצולי אישיות. מעניין מה יהיה הטוויסט, בעצם אין לו פיצולי אישיות וזה סט תאומים גדול מאוד? זאת גרסה אפלה של אקסבייר? הדרך היחידה שבה זה יישמע יותר מטומטם היא אם נגלה שהסרט הוא חלק מיקום קולנועי.

אם תגובתכם היא "רגע, אנחנו יודעים במה מדובר, זה… זה "ספליט"? רגע, מה השנה עכשיו? 2015! זה… מה קורה כאן. חזרנו בזמן! אפשר להזהיר את כולם! עוד יש זמן לעשות משהו בנידון!", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "רגע, אנחנו יודעים במה מדובר, זה… זה "ספליט"? רגע, מה השנה עכשיו? 2015! זה… מה קורה כאן. חזרנו בזמן! מגניב! נראה שמנגנון הלחיצה על ידיעות פועל כמכונת זמן איכשהו. צריך לנסות את זה שוב!", יש ללחוץ כאן

ילדי האנושות עבדו בקפדנות על השחזור הגנטי של "תום שפירא", שנחשב לשריד הקדמון ביותר שיש לנו מהעולם שהיה לפני, משוערך בגיל 27 מיליארד שנה וחמישה חודשים. תום שוחזר על פי ההנחיות בגיל 32, ולאחר שנבחן ככשיר מכל הבחינות, שוחרר אל האנושות. אלו הן הרשומות של התצפית על תום:

הישות נקראת בשפתה "אדם", אף על פי שאין אחד מן החיים כיום שיזהה אותה כחלק מן המין האנושי. בדמם לא זורמים נוזלים ושש העיניים שלהם רואות בתדיריות שאפילו לא נתגלו. היא פונה אל השכפול: "ספר לנו, הו זקן השבט שהיה ואיננו. ספר לנו על העולם שנכחד, על פלאי העבר."

השכפול מהסס. הוא חושב על כל מה שהיה. על חברים ועל קרובים. על אהבות נשכחות ואויבים מתים. על מה שבנה והרס. מה שהרוויח והפסיד. על הסרט המוזר ההוא של דייוויד קרוננברג. אבל זיכרון אחד קופץ מעל האחרים: "בין הזמנים בהם האוקיאנוסים שתו את אטלנטיס ועלייתם של בני אריוס, היה עידן שלא חלמו עליו. ואל עולם זה בא קונאן, הנידון לחבוש את כתר אקוילונייה על מצח טרוד. רק אני, הכרוניקאי שלו, יכול לספר לכם על הסאגות שלו. הבה נחזור לימי ההרפתקאות…"

כדי לעזוב את המציאות הזאת, לחצו כאן

כדי לחזור לימים פשוטים יותר, לחצו כאן

כדי לקרוא על מרי-קייט אולסן, לחצו כאן

ג'יימס קמרון לא כפי שחשבתם: כל עיני העולם נשואות אל עבר ג'יימס קמרון, כנראה גדול במאי האקשן: אחרי שביים שני סרטי "שליחות קטלנית" ו"שובו של הנוסע השמיני" (וגם את "שקרים אמיתיים", אבל לא נזקוף זאת לחובתו), כולם רוצים לדעת מה יהיה הסרט הבא שלו. ובכן, מסתבר שהוא עתיד לביים דרמה רומנטית תקופתית שתתרחש ברובה על ספינה. באמת, אני לא צוחק: במאי האקשן ג'יימס קמרון עובד על סרט על פי אסון הטיטאניק (אם אתם לא יודעים מה זה תחפשו ביאהו). כהכנה לסרט הוא הולך לחקור את חלקי הספינה שבקרקעית הים כי לא יודע, למה לא, מה שאמור לעכב את תחילת הצילומים באיזה שנתיים לפחות. לא הייתי מצפה לסרט עד 1997 ככה.

אם תגובתכם היא "אוקיי, אז עכשיו השנה היא 1995. זה אומר שעוד יש זמן לעשות משהו בנידון!", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "אוקיי, אז עכשיו השנה היא 1995. צריך ללכת עוד אחורה! עוד ידיעה!", יש ללחוץ כאן

כאן צריך לזרוק משהו על העלילה, אז הנה: סוכן חסר שם (ג'ון דייוויד וושינגטון) נשלח להתחקות אחר סוחר נשק רוסי (קנת' בראנה) שבידו אמצעי חדש ומסוכן להשמדת העולם. הוא לומד בדרך על המשמעות של אנטרופיה הפוכה, והאפשרויות שהעסק טומן בחובו ובנוסף, יוצר קשר עם אשתו הכלואה – בערך – של סוחר הנשק (אליזבת' דביקי), ורוצה לעזור גם לה ולבן שלה, אם אפשר.

מנהלה האלמוני של הסוכנות המסתורית שגייסה אותו מצוות את גיבורנו חסר השם לסוכן נוסף, שדווקא כן מזדהה בשם – ניל (רוברט פטינסון). השניים יוצאים למסע חוצה יבשות בניסיון לחקור אחרי תוכניתו של סוחר הנשק ולברר אודות האמצעים, אם הם קיימים, לכתוב לסוחר עתיד אחר מזה שתכנן. מעבר לזה אין טעם להאריך, באמת שאין. רוצים חוות דעת על השחקנים? אין לי משהו מיוחד לומר. גם לנולאן לא. מייקל קיין, למשל, הקמע הכמעט קבוע של נולאן, נמצא כאן בתפקיד מיותר לגמרי, וגם תחת עינויים אני לא אזכר מה השם של הדמות שלו בכלל. הגיבור הראשי אנמי, אליזבת' דביקי מנסה אבל הכתיבה שלה בעייתית, קנת' בראנה ידע ימים טובים יותר, והיחיד ששווה אזכור הוא פטינסון.

אבל העיקר כאן, ואני מתקשה לחשוב על סרט נוסף מהתקופה האחרונה שאפשר להגיד את זה עליו – הוא החוויה.

נולאן יצר פה תשבץ. זאת חידה, כן, והמוח בהחלט צריך לעבוד בהילוך גבוה מן השנייה הראשונה עד האחרונה, אבל זה לא רק התסריט המורכב, אלא האופן המרהיב שבו הוא תורגם לוויזואליה. אני צופה בתמונות, בסיקוונסים הענקיים, ואני פשוט המום. המוח עובד, כן, אבל העיניים נהנות בלי קשר.

למה אנשים נהנים להרכיב פאזלים? אני לא יודע בוודאות, אבל הם נהנים מזה, וכשהתחיל הסגר הראשון דאגתי גם לעצמי לאחד כזה. וכל אחד יודע שמה שנהנים ממנו הוא לא התמונה בסוף; יש אותה על הפוסטר או על הקופסה. נהנים מההרכבה. מהשלבים. מההתקדמות. וגם אם בסוף יוצא ציור סטנדרטי שבדמות משיכת מכחול לא הייתם שמים עליו עשרה שקלים, את הפאזל תמסגרו ותתלו במסדרון במקום בולט.

לא סרט אחד ולא מאה מבוססים על תעלומה מעוררת סקרנות ומצריכים מוח בתפקוד גבוה. לרבים מהם תסריטים חכמים (הרבה) יותר מזה של "טנט". אבל נולאן הוא היחיד שהעז לקחת את חוויית ההרכבה ולתרגם אותה לוויזואליה עצמה, לכל כלי הקולנוע האפשריים, ולא רק לתסריט – וזה מטורף (גם על התסריט יש לי מה לומר, אבל זה יחכה לביקורת עם הספוילרים, ממש עוד רגע).

גם אם לא תאהבו את הסרט (ורבים לא אהבו), דבר אחד בטוח: אין לי מושג איך נולאן עשה את כל הסצנות המשוגעות פה, אבל עזבו "איך" – זה שהוא יצא לדרך, זה מה שמדהים. לזה קוראים, נדמה לי, שאפתנות.

כדי לקרוא חוות דעת פחות מחיובית של רם קיץ, לחצו כאן
כדי להמשיך לקרוא את חוות דעתו של יצחק, אבל עם ספוילרים, לחצו כאן
כדי לקרוא למה רג'ינה ג'ורג' זכאית, לחצו כאן

"החלטות פוליטיות שנויות במחלוקת נשמע כמו הגדרה שנויה במחלוקת," אומר ח"כ אחד. "אתה שנוי במחלוקת," אומרת ח"כית אחרת. "לא, את!" ח"כים מתחילים להתקוטט בינם לבין עצמם ובטעות נלחץ הכפתור הסודי שמכפיל את 2016 חמש פעמים. יופי, תראו מה עשיתם – עכשיו כולנו צריכים לראות את "יחידת המתאבדים" עוד פעם ועוד פעם. וזה דווקא לא שנוי במחלוקת.

הסוף

אתם טסים בבריטניה במטוס ונוחתים בשדה התעופה של לונדון. אתם יוצאים ממנו, ולפניכם אפשרות לפנות ימינה או שמאלה.

כדי לפנות שמאלה, לחצו כאן
כדי לפנות ימינה, לחצו כאן

בראיון בתכנית "60 דקות" מסר נשיא ארה"ב כי שום דבר, אבל  שום דבר (!) לא השפיע עליו בעולם הזה כמו נארוטו. "זו האנימה האהובה עליי בכל היקום!" מסר הנשיא בן ה-78 לפני שהוא צעק "קאגה בונשין נו ג'וטסו!" ודפק ריצה כשהזרועות שלו מתנופפות לאחור. כשנשאל מה דעתו על סדרת ההמשך "בורוטו" מסר ביידן ש"פחחח נראה לכם שיש לי טעם גרוע כמו של רפובליקני?"

בתום הראיון גילה ביידן בקיאות גם בנושאים נוספים מעולם האנימה, וכשנשאל אם הוא מעדיף את אמיליה או ראם הוא ענה בחיוך ממזרי "מי זו ראם?"

טוב, ידיעת אנימה אחרונה וחזרה למרתף של אמא שלכם לתכנן את הקוספליי שלכם מגלילי נייר טואלט, אני מניח? לחצו כאן 

לא, עזבו, זאת בכל מקרה בדיחה שאם אתם לא מכירים ממש אנימה אתם לא תבינו, בוא נקרא על טרנטינו במקום

אז אתם לא בסדר עם זה. אתם מכריזים מלחמה על הארנבים הזומבים. כאילו, זה ארנבים. ברגע שמחליטים לעשות את זה, לא קשה להרוג אותם – זומבים או לא זומבים. אתם לוקחים את כלי הנשק המועדף עליכם, ויוצאים להרוג ארנבים זומבים. אתם מנצחים. בסיום המלחמה אתם מבינים ששכחתם מכל העניין הזה עם היטלר, ושכל הדברים האיומים שהוא עשה קרו כבר. אופסי!

הסוף

השנה היא 2357. בניסיון לקיים ארכיון מלא של התודעה האנושית תוך כדי צמצום האוכלוסיה הדיגיטלית, האינטליגנציות המלאכותיות המשודרגות מושבתות ועוברות לכונן פיזי קשיח. לצורך שליפה נוחה ושחזור כשהשפעת הקרינה תיפחת, האינטליגנציות מחולקות בפנים על פי קטגוריות. להלן קטגוריית "קונאן הברברי" של האינטליגנציה המלאכותית המשודרגת ת1ם 2פירא, גיל חסר משמעות:

11010111 10010100 11010111 10100000 11010111 10010111 11010111 10101001 00100000 11010111 10010100 11010111 10010110 11010111 10010100 00100000 11010111 10100010 11010111 10010011 11010111 10011001 11010111 10011001 11010111 10011111 00100000 11010111 10011110 11010111 10100111 11010111 10101000 11010111 10011001 11010111 10100100 00100000 11010111 10010000 11010111 10010101 11010111 10101010 11010111 10011001 00100000 11010111 10011100 11010111 10010010 11010111 10011110 11010111 10101000 11010111 10011001 00101110 00100000 11010111 10011100 11010111 10100001 11010111 10100000 11010111 10010011 11010111 10011100 00100000 11010111 10010001 11010111 10101000 11010111 10010010 11010111 10011110 11010111 10011111 00100000 11010111 10011001 11010111 10101001 00100000 11010111 10010000 11010111 10010111 11010111 10011100 11010111 10010100 00100000 11010111 10100000 11010111 10010101 11010111 10011011 11010111 10010111 11010111 10010101 11010111 10101010 00101100 00100000 11010111 10010111 11010111 10010001 11010111 10011100 00100000 11010111 10101001 11010111 10011100 11010111 10010000 00100000 11010111 10100000 11010111 10101010 11010111 10100000 11010111 10010101 00100000 11010111 10011100 11010111 10010100 00100000 11010111 10011001 11010111 10010101 11010111 10101010 11010111 10101000 00100000 11010111 10010100 11010111 10010110 11010111 10010011 11010111 10011110 11010111 10100000 11010111 10010101 11010111 10011001 11010111 10010101 11010111 10101010 00100000 11010111 10010001 11010111 10010100 11010111 10010101 11010111 10011100 11010111 10011001 11010111 10010101 11010111 10010101 11010111 10010011 00100000 11010111 10010101 11010111 10010100 11010111 10011001 11010111 10010000 00100000 11010111 10010001 11010111 10011100 11010111 10101010 11010111 10010100 00100000 11010111 10010000 11010111 10101010 00100000 11010111 10010100 11010111 10101000 11010111 10010101 11010111 10010001 00100000 11010111 10010100 11010111 10100111 11010111 10101000 11010111 10011001 11010111 10011001 11010111 10101000 11010111 10010100 00100000 11010111 10010000 11010111 10010111 11010111 10101000 11010111 10011001 00100000 11010111 10010110 11010111 10010100 00100000 11010111 10010001 11010111 10101010 11010111 10100100 11010111 10100111 11010111 10011001 11010111 10010011 11010111 10011001 11010111 10011101 00100000 11010111 10100111 11010111 10011000 11010111 10100000 11010111 10011001 11010111 10011101 00100000 11010111 10010001 11010111 10100001 11010111 10101000 11010111 10011000 11010111 10011001 11010111 10011101 00100000 11010111 10010110 11010111 10010101 11010111 10011100 11010111 10011001 11010111 10011101 00100000 11010111 10010001 11010111 10011110 11010111 10011001 11010111 10010101 11010111 10010111 11010111 10010011 00101110 00100000 11010111 10011100 11010111 10011110 11010111 10010100 00100000 11010111 10010000 11010111 10101010 11010111 10011101 00100000 11010111 10011110 11010111 10010001 11010111 10010110 11010111 10010001 11010111 10010110 11010111 10011001 11010111 10011101 00100000 11010111 10010000 11010111 10101010 00100000 11010111 10010100 11010111 10010110 11010111 10011110 11010111 10011111 00100000 11010111 10011100 11010111 10100100 11010111 10101000 11010111 10101001 00100000 11010111 10010000 11010111 10101010 00100000 11010111 10010110 11010111 10010100

כדי להמשיך הלאה אל שפה שניתן להבין, לחצו כאן

כדי לצפות בתום שפירא מקבל 95 בקורס, לחצו כאן

"אה, וואו," אומר ח"כ אחד, שכחתם את שמו – "זה די נורא." "כן," מסכימים כל השאר, ושוכחים לשאול מאיפה הידע הנ"ל (אתם נראים מאוד בטוחים בעצמכם). "כל מי שבעד לבטל את 2016, להרים את היד," אומר יו"ר הועדה. ההצבעה עוברת ברוב קולות. הצלחתם לעשות זאת. ביטלתם את 2016. אתם גיבורים.

הסוף

בישיבת המשקיעים האחרונה הודיעו אולפני דיסני על כוונתם להפיק מספר "צנוע" של סדרות וסרטים. הסדרה הראשונה שדיסני אישרו היא "סטארק הצעיר", שתגולל את קורותיו של טוני סטארק בן ה-10: ילד גאון אך בעייתי שההצלחה של הוריו גורמת לו לתחושת ניכור. אומנם לא ציפינו לראות עוד מטוני סטארק ביקום ה-MCU אבל גרסה קטנה של טוני נשמעת כמו אחלה פרויקט. רוברט דאוני ג'וניור אומנם לא צפוי לשוב לסדרה החדשה, ואת מקומו כקולו של סטארק הבוגר יתפוס ג'ים פרסונס, אבל דיסני הבטיחו להשתמש בקטעים שונים של דאוני ג'וניור שלא נכנסו לסרטים ביחד עם טכנולוגיית דיאייג'ינג קיצונית.

אם תגובתכם היא "עוד דיסני. עוד דיסניייי", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "אוקיי, עכשיו תן לי משהו מופרך במידה דומה אבל לא על דיסני", יש ללחוץ כאן

"אוטובוסים זה זוועה" אתם אומרים לעצמכם בהיגיון, ומחליטים ללכת ברגל. בדיוק באותו רגע עדר של גיריות מבויתות פוגע בכם חזיתית ומקפיץ אתכם מעלה לראש בניין של ארבעים קומות. אתם נדהמים מהיכולות של של הגיריות קצת יותר מדי, ולא שמים לב כשאתם נופלים כל הדרך חזרה. ברגע שאתם פוגעים בקרקע, דורסת אתכם משאית זבל, שגוררת אתכם לחירייה. בהתחלה אתם חושבים שהכי רע מאחוריכם, אבל אז מגיעים שחפים ומנקרים לכם את העיניים. אתם משוטטים בחירייה ללא עיניים, רעבים וחסרי מזון, ושותים את השתן של עצמכם. ברגעיכם האחרונים אתם מרגישים שהאיברים הפנימיים שלכם נעלמים באופן מסתורי שזק"א לא יצליחו לפתור אי פעם. אתם מאוד מאוד מתים.

הסוף

14 וחצי רגעים ב"ילדות רעות" שעשו לנו ~רגשות~

1.קיידי אוכלת צהריים בשירותים של בית ספר כי אין לה חברים

Mean Girls Hello GIF - Find & Share on GIPHY

הכי רילייטבל! פעם אכלתי צהריים בכיתה כי נקרעה לי החצאית בשיעור ספורט.

2. כשקיידי פוגשת את הפלסטיקיות בפעם הראשונה

כל הדגלים האדומים מופיעים כבר שם אבל קיידי בכל זאת נכנסת למלכודת. עצוב.

3. "זה השלישי לאוקטובר"

ארון שואל אותה מה התאריך עם יותר רגש מכל מה שהאקס שלי אמר לי אי פעם, אאוץ'.

4. "אני אמא מגניבה"

כאילו שאיימי פוהלר יכולה להגיד משהו שאני לא ארצה לקעקע לעצמי על הברך עם מחט תפירה!

5. מסיבת התחפושות

בכיתה י"א התחפשתי לג'ירפה ואף אחד לא הבין מה אני אמורה להיות. מביך!!!

6. הריקוד בתחרות הכשרונות

Mean Girls Dancing GIF - Find & Share on GIPHY

בעיקרון לא היה בבית ספר שלי תחרות כשרונות אבל זה היה… דומה לדברים שכן היו לנו? כזה, בחוג תיאטרון? לא יודעת נו אני לא יכולה להזדהות עם כל הסצנות.

7. "יו גו גלן קוקו"

כאילו, את זה גם לא היה לנו בבית ספר. אבל גלן קוקו זה שם מצחיק. אז לא יודעת, לא הזדהיתי אבל צחוק זה גם רגש. נראה לי שזה רגש?

כדי להמשיך לקרוא על עוד ~רגשות~, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת על ההשפעות של "ילדות רעות", לחצו כאן
כדי לקרוא על למה לינדזי לוהן עשתה את התפקיד שלה כל כך טוב, לחצו כאן

אתם מגיעים לכור הגרעיני הקרוב לביתכם ומנסים לחטוף ממנו טיל. הורגים אתכם. יש כאן מסר. המסר הוא "לא לחטוף טילים גרעיניים".

הסוף

עוד הודיעו דיסני, בשיתוף עם פיקסאר וסרצ'לייט פיקצ'רס, שהם עובדים על "צעצוע של סיפור 5" שעתיד לצאת בשנה הבאה. "צעצוע של סיפור 3 ממש לא היה הסוף שרצינו לספר, לא יודע למה אנשים חושבים ככה. אנחנו מבטיחים שעם צעצוע של סיפור 4, נוכל ליצו… אנדרו אתה מפריע לי, אני באמצע הצהרה לתקשור… מה? כבר יש צעצוע של סיפור 4? מתי הספקנו? אז כלומר, הממ, כן. צעצוע של סיפור 5 הוא הסוף הטבעי שתמיד חזינו לסדרה האהובה הזו. הפרק החדש יתמקד בצד של הצעצועים שאף פעם לא חקרנו, כמו, לא יודע, צד שמאל או משהו. עכשיו אם תסלחו לי יש לי בריכת כסף לקפוץ לתוכה."

אוקיי, זהו, די, מספיק דיסני, לחצו כאן
באמת? עוד? עוד דיסני? די נו, בסדר, לחצו כאן

אוקיי, אז לעיר קוראים שמריתיה, וזה לא שם מאוד מוצלח, אבל זה מה יש, והתושבים של העיר די מרוצים חוץ ממגפת הארנבים הזומבים שפורצת פעם בכמה שנים.

רגע, ארנבים זומבים?

פיטר ג'קסון הודיע שיביים את הסרט השני של "טינטין" (אתם קולטים שהסרט הראשון תכף חוגג עשור?). עוד אין פרטים על הסרט – ההודעה לעיתונות דיברה על "כיוון חדש לחלוטין שיכבד את הסרט המקורי ואת המסורת של ספרי המקור", מה שאומר שהסרט הזה יכול להיות כל דבר, אבל ג'קסון צייץ והבהיר שטינטין אכן יהיה בו.

אם השתכנעתם שהידיעה אמינה מדי ואתם צריכים משהו מופרך יותר, לחצו כאן
אם חשבתם שהידיעה מופרכת מדי ואתם צריכים משהו קצת יותר אמין, לחצו כאן 

אתם מגיעים לבית הנשיא, ומגלים את רובי ריבלין מחופש לדב פנדה ומתנהג באופן חמוד למדי. "כבוד הנשיא, באנו לבטל את 2016." "זה נשמע מאוד נחמד," אומר הנשיא ריבלין. "כן, זה חשוב, זאת הייתה שנה ממש גרועה ויש לנו הזדמנות לשנות את ההיסטוריה." "כן, אני מבין," אומר הנשיא. "אז תעשה את זה?" אתם שואלים אותו. "לא. רוצים לראות איתי את הסדרה הזאת?" אתם מתיישבים ורואים איתו את העונה האחרונה של "משחקי הכס," ואין לכם לב להגיד לו איך הכול נגמר.

הסוף

לא קשה למצוא מילים שמתארות את הדמות של אנדי ריכטר בסרט הזה. כן מסובך מאוד למצוא את הקשר ביניהן. הוא אידיוט קומי. הוא מתנקש. השם שלו הוא בני באנג. יש לו מערכת יחסים לא תקינה עם אמא שלו. הוא מדבר במבטא שמענה גם חירשים. הגיל המנטלי שלו הוא ארבע. יש לו פוני קצרצר. הוא סיני. כן, קראתם את זה נכון, הוא סיני. ההסבר שמופיע בסרט כלאחר יד הוא שהוא מאומץ, ואמא שלו גם במקרה מנהלת אימפריית פשע שחוצה את האוקיינוס השקט ממכון קוסמטיקה בצ'יינהטאון. הקלישאה המביכה הזו ושאר המאפיינים המוזרים שהזכרתי מתנגשים יחד כדי ליצור את אחת הדמויות הכי בלתי נסבלות שראיתי אי פעם. הוא לא מצחיק אפילו לרגע, למרות שהוא ממש מתאמץ. הוא גם לא מאיים בכלל, למרות שלכאורה הוא לא יבחל באמצעים כדי להשיג בחזרה מהתאומות איזה מקגאפין שהוא צריך בשביל פשע שקר כלשהו. אני בכנות לא מצליחה להחליט אם זה יותר או פחות גזעני לבחור אדם לבן לתפקיד כל כך קריקטורי, אבל כל דבר בדמות של אנדי ריכטר פשוט מעורר בחילה וזו נקודת השפל לא רק של הקריירה שלו, אלא של הקולנוע כולו.

 

כדי לקרוא איך "יום בניו יורק" הזכיר לי עוד סרט שעוסק בפשיעה בצ'יינהטאון ואינו "צ'יינהטאון" לחצו כאן

כדי לקרוא על עוד דברים לא מצחיקים לחצו כאן

אתם מרימים את ראשכם מהמסך ומשפחתכם המהונדסת שמסופקת על ידי התאגיד מחייכת חיוך רחב. אתם מברכים אחד את השני במילות הלל למנהיג, שתמונתו מתנוססת במטבחכם. הבן שלכם, אוזני העכבר קולטות הכול לראשו, מספר לכם על יומו הקרב – בבית הספר הוא ייבחן בקרוב במבחן "איזה נסיכה אתה", והוא מפחד שתצא לו אריאל, מה שעלול לגרום לכך שיישלח למכרות. אתם מעודדים אותו שאתם באים משושלת ארוכה של בל וטיאנה, אך שאם יישלח למכרות זהו רצון העכבר. "רצון העכבר," משיבים בשולחן.

בחירת ליבכם החדשה, שהוחלפה לאחר שבחיר ליבכם הקודם התגלה אוחז בספרות חיצונית, אומרת לבן שלכם שאם הוא רוצה הוא יכול תמיד לקחת את המבחן רק בשנה הבאה, ולהמשיך להיות לא מסווג עוד שנה אחת. אתם ובתכם מחליפים מבטים ארוכים ושותקים. בתכם אומרת, "נשמע שמישהי לא שמעה את ההמנון שלנו הרבה זמן!" ונעמדת ליד השולחן ופוצחת בשירת ההמנון, "אם תביעו משאלה", זאת כדי לעודד את בנכם. בחירת ליבכם מביטה בשיר בחיוך אטום, וקשה לראות את מחשבותיה החתרניות, אך האמירה הקודמת שלה מראה שהן שם ללא שום ספק. תצטרכו להודיע על כך למשטרת הנוקמים.

אחרי שהיא מסיימת לשיר, בתכם ובנכם מדברים על מה סרטי ה-MCU שהם הכי מצפים לקראתם: הבן חושב שהוא מצפה ל"פדינגטון נגד הנוסע השמיני" קצת יותר מאשר שהוא מצפה ל"קינגסמן: המחזמר", והבת חושבת שהיא מצפה ל"הסנדק: ראגנארוק". בחירת ליבכם אומרת שהיא אישית מצפה בשקיקה לראות איך ישלבו את אקס-מן ביקום הנ"ל. בסך הכול עוד יום שלו בארץ החלומות שבה הכל מושלם תמיד על פי החוק. אתם מחייכים וממלמלים לעצמכם את המוטו שמתדלק את החברה שלנו: הייל מיקי.

הסוף

ההצלחה הפנומנלית של סרט גיבורי העל הישראלי סופר בוי (1998) הביאה את המפיקים פה בארץ להשקיע בסרט המשך שעתיד לצאת בשנה הבאה. גורמים בהפקה מסרו שעלילת הסרט, "סופר בוי 2: קרטל הסמים הקולומביאני", תתרחש חודש בודד אחרי מאורעות הסרט הקודם, ושאל נעליו של תום בן ה-12 – שאותו גילם במקור תום אבני – ייכנס שוב תום אבני. "אנחנו לא רוצים לספיילר או משהו," מסר גורם בכיר בהפקה, "אבל הייתי ממליץ למעריצי קופיקו להישאר אחרי כתוביות הסיום".

אם תגובתכם היא "אוקיי, עכשיו תן לי משהו מופרך במידה דומה אבל לא על גיבורי על, נמאס", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "לא, לא מספיק מופרך", יש ללחוץ כאן

האנטר X האנטר חוזרת: סתם, לא היא לא.

היא לא תחזור אף פעם.

הסוף

היקום הקולנועי של DC עתיד להתרחב עם הצטרפותו של קלינט איסטווד שיגלם את הפלאש במקום עזרא מילר, שהודיע שהוא פורש. "אנחנו שמחים ונרגשים לצרף את קלינט לנבחרת, ומרגישים שהוא מתאים כמו כפפה ליד למשפחת DC," מסרה מפיקת וורנר חרטבונה ג'ונס, והוסיפה ש"במיוחד אהבנו את זה שלא אכפת לו בכלל איזה תסריט יהיה לפלאש, והוא מוכן להגיש לנו סרט אחרי שלושה ימים בלבד של עריכה. כמו כן, כבר סגרנו דיל עם מאטל, ובחג המולד הקרוב יוכלו ילדים לקנות – לצד בובות של באטמן, וונדר וומן וסופרמן – גם את קלינט איסטווד." התקשרנו לקלינט לשאול את דעתו אבל שמענו רק נהמה ואחריה ניתוק.

אם תגובתכם היא "נהדר, אבל תן לנו את זה בבוליווד", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "נהדר, תן לנו משהו באנימה ככה", יש ללחוץ כאן

כן, אין למה לדאוג, הם לא ממש מזיקים, רק אוכלים את הגינות של אנשים ומסרבים למות. זה בסדר. אתם בסדר עם זה.

כדי להיות בסדר עם זה, לחצו כאן

כדי לא להיות בסדר עם זה, לחצו כאן

אחרי האוטוביוגרפיה המפתיעה על סטיבן ספילברג, החליט וס אנדרסון שגם הוא רוצה אחד והודיע על הפקת "וס", סרט אוטוביוגרפי-מוזיקלי-באנימציית-פלסטלינה שיתאר את חייו של וס אנדרסון מהרגע שפלטה אותו לעולם קובייה הונגרית ועד היום. "המטרה שלי היא שהסרט יזכה באוסקר גם בקטגוריית התעודה, האנימציה ואפילו הסרט הבינלאומי – לכן אני מביים אותו בלטינית ובמימון סן מרינו," מסר וס בעודו מפוצץ פצפצים מול השקיעה. "וכבר פניתי לסת' רוגן שיגלם את דוד שלי."

אם תגובתכם היא "נהדר, תן לנו משהו באנימה ככה", יש ללחוץ כאן
אם זה מספיק חדשות ואתם רוצים לקרוא קצת על הקלאסיקה מ-2004 במקום זה, לחצו כאן
אם זה מספיק חדשות ואתם רוצים לקרוא קצת על ילדות רעות, לחצו כאן

אתם מנסים להשיג רובה צלפים בחנות רובי הצלפים הקרובה אליכם ומשיגים רובה שמיועד בעיקר לציד ארנבים. "אתם יודעים," אומר המוכר, "בשביל הארנבים הזומבים."

ארנבים זומבים?

טרנטינו מכריז על סרטו האחרון: רבים תהו מה יהיה הסרט העשירי והאחרון שיביים קווינטין טרנטינו, וכעת, לאחר אינספור ספקולציות, הודיע הבמאי בפורום מזג אוויר בתפוז שסרטו האחרון יהיה "שון כבשון 3". שמות רבים של שחקנים ושחקניות עלו בדיונים על השתתפות בסרט: ג'ייסון סטיית'האם, בראד פיט, לאונרדו דיקפריו, קייט בלאנשט, מריל סטריפ, רוחו של אורסון וולס, תום אבני, מייקל סרה (לא ההוא, השני), התאומה הרשעה מיקום מקביל של שירה האס העונה לשם "הירה שאס", ראסל קרואו, די!ג'יי! חאלד!, מייק מאיירס, פנלופה קרוז, טום הנקס, טים אלן, מל גיבסון, השלד של באסטר קיטון שאותו טרנטינו שדד, שוב פנלופה קרוז – הפעם עם שפם – פול מקרטני, קורט ראסל, דורון פישלר, ג'ניפר ג'ייסון לי, ג'ייסון לי, לי, דונקי טית', מתיו מקונוהי, ליאם ניסן, ליאם שבט, ליאם אדר א', אלביס פרסלי, איזבל הופר, אנתוני הופקינס, הופה היי, ג'יימס מקאבוי, טים רובינס, קוררוק, טוסטר משולשים, אלון גור אריה, סוזן סרנדון, מיה פארו, וודי אלן, רונאן פארו, נועה קולר, נועה פריזר, נועה תנור ספירלה, איציק פצצתי, ריס ווית'רספון, צ'ארלס דאנס, צ'ארלס סינג, צ'ארלס שייק דאט ת'ינג, טום הולנד, טום צרפת, טום מקסיקו, ריז אחמד, טום גרמניה המזרחית, טום גרמניה המערבית, טום הרפובליקה העממית של קונגו, אלכסנדר סקארסגארד, ביל סקארסגארד, סטלן סקארסגארד, סקא סקארסגארד, סקאסקאר סקארסגארד, סקאר, סקא, ד"ר סוס, סופיה לורן, מאדס מיקלסן, ג'ק ניקולסון, רוברט דה נירו, ג'ו פשי, אל פצ'ינו, דסטין הופמן, ניר ברקת, מגש קימצ'י, אייס קיוב, גאיה קיץ, סלים דאו, טימות'י שלמהלמה לונג לונג לי לונג לונג לונג, ויל פארל, חואקין פיניקס, חואקין מינוטאור, חואקין ספינקס, יהודה מהמכולת, התוכי של בזק, טאקאשי קיטאנו, טאקאשי מייקה, טאקאשי סיקסניין, קאקאשי האטאקה, קאשי, קאשה, שב"ק ס' (חוץ מפלומפי בי), ג'ורדי-ג'ורדליש, בן-אל תבורי, וסטט-בוי. אוי אוי.

טרנטינו עוד לא הסגיר פרטי עלילה לגבי הסרט אך אמר שהוא "מבטיח להראות כמה שיותר כפות רגליים של כבשים".

אם אתם רוצים לקרוא על עתיד הסטרימינג, לחצו כאן
אם אתם מעדיפים לקרוא בכלל על טנט, לחצו כאן

אתה מחליט למנוע את רצח רבין. זה די קל, אלא שאז אתה מגלה שאיפה שהיה אמור להיות חיסרון ברבין יש עודף ברבין והיקום קצת יוצא משליטה ואז במקום רבין אחד יש שניים. ואז ארבעה. לאט לאט קצב הרבינים יוצא משליטה. עד שמסתבר שלא, הוא לא, וזה פשוט נגמר באיזה 256 רבינים. זה יותר מדי רבינים, וחלק באמת מתים ונרצחים, אבל יש מספיק לכולם אז בסך הכול, הכל מסתדר. אין שינויים משמעותיים לשאר ההיסטוריה, חוץ מזה שלאדגר רייט קוראים "איזי ריזי פליזי".

הסוף

בלי השטיק שמוכר את הסרט, נשאר "טנט" עם הדבר הזה שיש גם לסרטים של במאים שהם לא כריסטופר נולאן: עלילה, והעלילה פה – אויה, לא מי-יודע-מה. בנעליו כסוכן בארגון המסתורי נשלח הגיבור חסר השם למנוע אוליגרך רוסי בשם אנדריי סאטור (קנת' בראנה) מלגרום לפריצת מלחמת עולם שלישית – כי אנחנו בשנות השמונים מסתבר וזה סרט של ג'יימס בונד. כדי להתקרב לאוליגרך בעל האמביציה המפוקפקת, יוצר הגיבור קשר עם אשת הנבל (אליזבת דביקי), קאט, שסובלת מהתעללות נפשית ופיזית בנישואין שלהם. מיותר לציין שבין הגיבור לקאט עפים ניצוצות שיכולים להפיל קו מתח גבוה, נכון? אם כי הופתעתי עד כמה רע כתובה הדמות של דביקי: אין לה שום אישיות מלבד היותה אישה שרוצה לברוח ממערכת יחסים מתעללת, וכל הפרסונה שלה בנויה סביב זה – מה שמוביל לכמה מהמשפטים הדביליים ביותר בסרט, ובראשם: "אם סאטור יצליח בתכנית שלו, כל העולם יושמד." (קאט) "כולל הבן שלי." וואו נולאן. וואו.

אבל דמות נשית שכתובה רע אצל נולאן זה לא חדש – מה שחדש זה עד כמה הגיבור פועל באופן מטומטם להחריד בגלל זה. לא פעם הוא מתעדף יציאה למבצע הצלה מסוכן בעקבותיה, כזה שאם הוא ייכשל בו כל הפאקינג עולם יושמד! זה לא רומנטי, נולאן, זה פסיכוטי. הם מכירים פחות משבוע.

כל הדברים האלה לא הפריעו לי עד כדי כך במהלך הצפייה. ידעתי שהסרט עושה שרירים ומזלזל באינטליגנציה כבר בזמן אמת, אבל לא יצאתי ממנו עם תחושה שבזבזתי שעתיים וחצי מהערב שלי. כאמור, האקשן סולידי ורוברט פטינסון מגלם פה סוכן מסתורי שהוא צ'ארמר שחבל"ז. אבל עלילה מופרכת, דמויות שמתנהגות בצורה דבילית ושטיק טכנולוגי שעושה לי כאב ראש רק מלחשוב עליו – כל אלה הופכים את "טנט" לאכזבה הראשונה שלי מנולאן. אבל אולי מעתה, אחרי שהוא טיפל בגירוד הזה של משחק בזמן, יחזור הבחור לעשות סרטים טובים.

כדי לקרוא ביקורת חיובית על הסרט, לחצו כאן

כאילו, זה ארנבים. ברגע שמחליטים לעשות את זה, לא קשה להרוג אותם – זומבים או לא זומבים. אתם שמים כפפות, לוקחים את כלי הנשק המועדף עליכם, ויוצאים להרוג ארנבים זומבים. אתם מנצחים.

הסוף

אחרי "אפס ביחסי אנוש" ו"אחד בלב", טליה לביא הודיעה שהיא עובדת על סרט שיבוסס על פוּגים. כששאלו אותה "מה, פוגים המשחק?" היא ענתה, "כן נו, פוגים המשחק." "זה נשמע מטופש," ענו לה, ולביא מסרה ש"יש לי פָצץ של פאוור ריינג'רס, נראה אותך אומר את זה שוב." לאחר מכן שמעו את עמוס גיתאי צועק "יאללללה מכווווות" ואכן היו מכות. דאנה איבגי אמורה לככב בתפקיד פוג של הוגו.

לידיעה על במאי ישראלי אחר, לחצו כאן
כדי לקרוא על משהו קצת יותר עממי, לחצו כאן

כולנו מכירים את הסיפור – רג'ינה ג'ורג', הרודנית הנרצעת המנהיגה משטר טרור בבית הספר. מה אם כל מה שסיפרו לנו לא היה מאה אחוז מדויק? ישנן שאלות פתוחות בתיק הזה שיש לחזור ולבחון.

ההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים, והניצחון של קיידי הרון ברור כשמש. לא רק שהיא הביסה את רג'ינה בזירה הציבורית והפכה למלכת הנשף, היא אפילו חזתה ביריבתה נדרסת על ידי אוטובוס. בתור מנצחת, קיידי זכתה בכוח משמעותי מאין כמוהו – הווייס אובר. היכולת לשלוט על הנרטיב, לספר את הסיפור כפי שהיא עצמה רואה אותו, הוענקה לקיידי בסרט זה באופן בלעדי. הכוח הזה איפשר לה להציג את ההיסטוריה בצורה שתתאים יותר לדמות אותה היא משווקת אל הציבור – נערה נאיבית שעשתה היסטוריה לגמרי בטעות.
בקריינות שלה, קיידי יוצרת הפרדה בסיסית בין "עולם הבנות" לבין הטבע הפראי של אפריקה. את שני העולמות היא מציגה כאכזריים ואלימים, אך בעולם המתורבת, לכאורה, האכזריות סמויה וערמומיות היא נשק עוצמתי. קיידי לומדת להיות ערמומית מרג'ינה וחברותיה, שמחמיאות בפנים אבל מלכלכות מאחורי הגב. גם היא עצמה נחמדה לחברותיה כלפי חוץ אך למעשה מתכננת תוכנית נקמה שלמה בהן.

היא איננה חולקת איתן תחומי עניין, אך המראה החיצוני שלה מאפשר לה להשתלב בקבוצה בקלות. היא לומדת במהרה כמה קל לשקר, לרמות ולרקום מזימות. קיידי הופכת למרגלת האולטימטיבית – היא נבלעת בקבוצה החדשה, מאמצת את התכונות הרצויות כדי למצוא חן בעיני מי שצריך ולחבל מבפנים במכונה. מי מבטיח לנו שהקיידי שאנחנו רואים על המסך היא-היא קיידי האמיתית, הכנה, התמימה וטובת הלב?

לא היינו פוסלים על הסף את האפשרות שסיפור הסרט הוא עוד צעד בתוכנית הגדולה של קיידי לבנות את עצמה כמלכה החדשה של בית הספר. כדי לא לחזור על הטעויות של רג'ינה, קיידי מושלת בעזרת "התנחלות בלבבות" ולא באמצעים של רוע ואימה. כנערה חכמה המצטיינת באסטרטגיה, היא מבינה שבסיפור טוב יש קונפליקט ופיתוח דמות, ולכן היא מרשה לעצמה להציג חולשות וטעויות. את הנקמה שהיא עצמה הוציאה לפועל היא מפילה על ג'ניס ודמיאן, בעוד הווידוי על פשעיה הוא עוד דרך להציג את רג'ינה כמושלת אכזרית ומסוכנת. הרי לפני שרג'ינה השחיתה את לבה, היא הייתה סתם ילדה חנונית שאוהבת מתמטיקה. נשמע כמו דוגמנית שמספרת בראיון שבעצם היא טום בוי שאוכלת כל מה שבא לה.

בבואן לבחור במלכת הנשף, אומרת תלמידה אחת "אני אצביע לרג'ינה ג'ורג', כי פגע בה אוטובוס," וחברתה משיבה, "אני אצביע לקיידי הרון, כי היא דחפה אותה." על אף שהסרט מבהיר לנו בבירור שקיידי לא פגעה במכוון ברג'ינה, לקיידי יש אינטרס לשמר את הספק בקרב נתיניה. ראשית, כיוון שמדובר בסיטואציה מוקצנת שקשה להאמין שהייתה מתרחשת כפי שהיא ללא התערבות מבחוץ, כך שהעקיצה בנושא מוסיפה ריאליזם והומור עצמי. שנית, קיידי איננה מאמינה באלימות פיזית על פני השטח, אך יש לה מה להרוויח מהשמועות. הרי מהו אוטובוס אם לא תשלום קארמה בדיוור אישי? ומהי קארמה אם לא הוכחה קוסמית לצדקת דרכך? הסיפור מציג את שלטונה של קיידי לא כניצחון זמני שנוצר באמצעות סדרה של פעולה, אלא כתוצר של כוח עליון.

ואל לנו לשכוח גם את סצנת הנשף, שבה קיידי מבקשת לפרק את המערכת המלוכנית כולה. היא שוברת לרסיסים את כתר הפלסטיק ומחלקת אותו לדמויות אחרות בבית הספר, לרבות רג'ינה עצמה. האם רגע זה הוא אכן ויתור על הכתר, או שמא הצטנעות מזויפת בבחינת "המלך הטוב ביותר הוא זה שלא רוצה למלוך"? הרי קיידי כבר למדה היטב את הלקח בתחילת הסרט – את אולי יכולה לחשוב שאת יפה, אבל לא להגיד את זה בקול רם.

כדי לקרוא למה כל זה הוא בעצם משל על ישראל השנייה, לחצו כאן
כדי לקרוא למה כל זה מאוד מצחיק, לחצו כאן
כדי לקרוא למה כל זה עדיין עובד בימינו, לחצו כאן

זוכרים את "שגעון המוזיקה"? ובכן, כוכב הסרט ההוא, ג'ון טרבולטה, לוהק לסרט מוזיקלי חדש בשם גריז, שמבוסס על המחזמר המצליח, כאילו אנחנו עדיין בשנות השישים ועושים מחזות זמר או משהו. הסרט יתרחש בשנות החמישים (רוצים להרגיש זקנים? הפיפטיז היו לפני 20 שנה!) ויעסוק בקבוצה של תלמידי תיכון עם אהבה גדולה למכוניות, ג'ל בשיער וג'קטים מגניבים.

אם תגובתכם היא "טוב, לא ברור מתי התחילו להפיק את "גריז". שנות השבעים? זה… זה אומר שעוד יש זמן לעשות משהו בנידון!", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "אוי לא שנות השבעים, יש כאן פנתרים לא נחמדים, מהר! עוד ידיעה!", יש ללחוץ כאן

אתם מכניסים את הרעל לקרואסון השקדים של היטלר וצופים בו לוקח ביס קטן מהמאפה עד שהוא מכריז "הקרואסון הזה מורעל! והנה מי שאחראי על זה!" אתם מבולבלים ולא מבינים איך הוא ידע את זה, עד שאתם רואים שיצא לו 20 טבעי בזריקת הבחנה, וגם שפשוט שפכתם רעל על הקרואסון אז ממש קל לדעת שיש בו משהו מוזר. יורים בכם, אבל אתם זורקים 20 טבעי ומתחמקים מהכדורים, עד שיורים בכם עוד פעם ויוצא לכם 1. אתם מתים.

הסוף

הוכרז סרט בוליוודי ש… כאילו… יהיו בו שחקנים בוליוודיים ו… הממ… שירים וכאלה… הממ… וגם עוף טנדורי? טוב אין לי מושג קלוש בקולנוע בוליוודי, ואני מרגיש שזה יהפוך לגזעני אם אנסה. מצטער.

כדי לקרוא על תחומים שאני יותר מבין בהם, כמו אנימה, לחצו כאן
כדי לקרוא על תחומים שאני פחות מבין בהם, כמו תחיית המתים, לחצו כאן

האקשן ב"יום בניו יורק" מתחת לכל ביקורת והדרמה מאולצת להחריד, אבל מעל הכול זה סרט קומדיה, ולכן העובדה שההומור בו כל כך גרוע היא הבעייתית ביותר. רוב ההומור מגיע מסלפסטיק מעפן ומדמויות סטריאוטיפיות שונות שמפוזרות באקראי על פני כל הסרט עם או בלי קשר לעלילה. יש גם כמה בדיחות חוזרות שלא נראה שהקדישו להן יותר משלוש שניות של מחשבה, ולכן הן הופכות את הסרט לפחות מצחיק בכל פעם שהן צצות מחדש. אבל הסיבה העיקרית שהסרט הזה לא מצחיק היא שהתזמון תמיד מרגיש לא נכון והוא לא נותן לאף בדיחה לנחות כמו שצריך. כמו כן, נראה שרוב השחקנים לא מנסים או לא יודעים להצחיק כמו שצריך. מכיוון שחלק מהאנשים האלו כן מוכרים בתפקידים קומיים אחרים, יש להניח שהבעיה היא בבמאית שלא ידעה ליצור את האווירה הנכונה על הסט ואת הקצב הנכון בעריכה. מי שהכי פחות מצחיקות וגם משחקות הכי פחות טוב בסרט הן דווקא השחקניות הראשיות, למרבה הצער. זה די מדהים כמה מעט כימיה על המסך יש למרי קייט ואשלי, בהתחשב בזה שעבדו יחד כל חייהן. לינדזי לוהן שיחקה פי מאה טוב יותר מול עצמה משהאולסניות משחקות זו מול זו. קשה לי להאשים אותן בזה בהתחשב בעובדה שלא קל להיות ילדים כוכבים בהוליווד והן כנראה חוו מספיק מזה בשלב הזה, אבל אני חושבת שלטובתנו ולטובתן הן היו צריכות לפרוש לפני הסרט הזה.

כדי לקרוא על הדבר הכי גרוע בסרט לחצו כאן

כדי להיזכר מה זה הומור לחצו כאן

אתם מתרכזים ממש חזק בזה שהיטלר ימות. לא נראה שמשהו קורה. אתם הולכים לכם ברחובות, מאוכזבים, עד שאתם עוברים ליד דוכן עיתונים ורואים כותרת "היטלר מת! במפתיע! ולפני כן הוא ביטל את כל החוקים והתוכניות שלו ואמר שאין יותר נאצים! תפסיקו להיות נאצים, כולם!" גרמניה מפסיקה להיות נאצית בעת ובעונה אחת, ואתם אחראים באופן אישי להצלת אינספור אנשים. אתם מנסים שוב את הטריק הזה כשאתם תקועים בפקק ורוצים לצאת ממנו ובטעות מפוצצים לעצמכם את האוטו. אף אחד לא יודע מה הקרבתם וכמה אנשים הצלתם, אבל, היי, לפחות מתתם בשיבה טוב-אה לא, הרגע אמרנו שמתתם במכונית מתפוצצת, מצטער. לפחות מתתם… מות… גיבורים?

אתם מניחים? הסוף

הבמאי הידוע הייאו מיאזאקי הודיע כי הוא פורש מפרישתו. "הגעתי לגיל שבו מאסתי מלהתעורר בבוקר, לצחצח שיניים, לאכול כדור אוניגירי ולהודיע לכולם שאני פורש. זה היה כיף כל עוד זה נמשך, אבל הגיע הזמן לעצור." הבמאי, שאחראי על יצירות מופת כמו "פנדה גו פנדה" וגם יצירות בסדר כמו "המסע המופלא", אישר שהכוונה היא אכן שהוא יעבוד מעתה לנצח נצחים.

כדי לקרוא עוד ידיעות אנימה, לחצו כאן
כדי לברוח מיפן, לחצו כאן

עייף. בגילי כולם עייפים. הציעו לי לב מלאכותי שני, הפעם עם ליבת חור-לבן לתפוקת אנרגיה אינסופית, אבל לא נראה לי שהגוף שלי יכול לעמוד בזה. לא שאני בטוח שהייתי רוצה. מה שאני רוצה זה לראות סרט.

[האם תהיה מעוניין בהקרנה מוחית ישירה]

לא אלקסה שבע, ובבקשה תפסיקי להאזין למחשבות שלי. אני לא מאמין שהילדים שכנעו אותי לשים שבב קליטה אפסילון בראש, כשהייתי ילד לא היו לנו שבבים בשום חלק בגוף, אלא אם קראו לנו 'סטיב אוסטין'. בכל אופן, אני רוצה לראות סרט, עם העיניים. כמו פעם. על מסך טלוויזיה. עדיף עם רעידות של קלטת שהוחזרה אחורה פעם אחת יותר מדי.

[אתה יודע שכל הטלוויזיות הקלאסיות הושמדו במלחמת סוני-דיסני של 2047]

אני יודע! אני מניח שאצטרך להסתפק בהקרנה על הקיר דרך האייפון מקסי-גלאקסי-סמרט-בוט 666.

[בבקשה קפטן שפירא]

אחחחח, רק לשמוע את המוזיקה של בזיל פולידריוס עם האוזניים המשוכפלות שלי. הבנייה האיטית שמובילה לפתח הדברים של מאקו. הפתיחה השנייה הכי טובה בקולנוע אחרי "מלחמת הכוכבים".

[הקישור שלי לספריית הקונגרס מודיע לי שבשנת 2066 ג'ורג' לוקאס השלישי הוציא גרסה חדשה שבה בובת הנחש מוחלפת בגרסה שיוצרה בהנדסה גנטית והוחדרה לסרט בעזרת המחשבים של הפנטגון. תרצה לעבור לגרסה הזו?]

לא אלקסה שבע, אין צורך. לפעמים אדם רוצה לראות את הדברים כפי שהם היו.

כדי לחזות בעתיד האינטליגנציה המלאכותית, לחצו כאן
כדי לשמוע את תום מורח את הסרט בזפת ונוצות כי הוא לא "ספרות זולה", לחצו כאן

"אה, אל תעשו את זה, אני נאצית וכאלה, הייל היטלר וכו'," היא אומרת, ומוציאה אקדח ויורה בכם במקום. בעוד דמכם עוזב את גופכם, אתם חושבים שמדי פעם כנות זאת לא המדיניות הכי טובה כשאתם מנסים להתנקש באנשים. אתם מתים ומרגישים שהחכמתם המון.

הסוף

הפרק האחרון והמצופה של Attack on Titan יוקרן על חומת ברלין – כך מסרו בהפקה של סדרת האנימה שההייפ סביבה חצה כל גבול. לצורך כך תיבנה מחדש החומה, אולם אין מה לחשוש ממלחמה קרה נוספת בין המערב לגוש הסובייטי בגלל פרק של סדרת אנימה, כי בתום השידור יפציע דגם של טיטאן בגודל מלא ויהרוס את החומה (כפי שקורה בסדרה לא אחת). מקסים.

כדי לקרוא אפילו עוד ידיעות אנימה, וויב, לחצו כאן
כדי לקרוא על אשלי, לחצו כאן
כדי לעשות לעצמכם ריקרול בידיעה שלמה שאתם נכנסים לתוך ריקרול, לחצו כאן 

"כן," אתם אומרים לעצמכם, "יש פה הזדמנות למנוע את התפרקות טייק ד'את!", מה שנשמע לי קצת גדול עליכם, אבל נגיד.

כדי לנסוע לבריטניה ולעשות זאת, לחצו כאן
כדי להפעיל קשרים ולנסות למנוע את ההתפרקות בלי לזוז מהבית, לחצו כאן
כדי לעזוב את כל זה ולמנוע את רצח רבין, לחצו כאן

כן, אין למה לדאוג, הם לא ממש מזיקים, רק אוכלים את הגינות של אנשים ומסרבים למות. זה בסדר. אתם בסדר עם זה.

כדי להיות בסדר עם זה, לחצו כאן
כדי לא להיות בסדר עם זה, לחצו כאן

אם בכל זאת אכריח את עצמי למצוא משהו חיובי לומר על הסרט הזה, זה יתמקד בדיאלוג קצרצר בין שתי האחיות לקראת הסוף. הוא לא באמת מרשים בשום צורה ואני בטוחה שרוב הצופים לא הקדישו לו יותר מרבע מחשבה אבל משהו בו תפס אותי בכל זאת. הטעם שלי בסרטים השתנה המון לאורך השנים אבל דבר אחד שנותר קבוע לחלוטין הוא שקל לקנות אותי עם סיפור על קשר מורכב בין אחיות. למרות ש"יום בניו יורק" עוסק בשתי אחיות, ברובו הקשר ביניהן לא מעניין בכלל – עד לכמה השניות הבודדות שבהן ג'יין נאלצת להתעמת עם העובדה שבהיעדר אם בבית, היא תפסה את התפקיד ההורי וגרמה בכך נזק גם לעצמה וגם לאחותה. זה כנראה מובהק יותר במקרים שבהם יש חסך כלשהו, אבל פחות או יותר בכל המשפחות ילדים שונים תופסים תפקידים שונים שהופכים לחלק מהזהות שלהם ומעוותים את הדינמיקה המשפחתית. בין אם זה תפקיד הילד המופרע, התינוק של הבית או האמא הקטנה, ברגע שנכנסים לנישה כלשהי קשה להשתחרר ממנה כדי לצמוח כבן אדם וכדי לאפשר למערכות היחסים בין בני הבית להשתנות ולהתאים את עצמן לנסיבות חדשות. זה אומנם עניין רגעי, אבל הנקודה הטובה ביותר בסרט לדעתי היא שהוא מכיר בכך שזה מה שקרה לג'יין, זה מה שעיצב את האישיות שלה, וזה מה שמעיק עליה וגם הורס את הקשר שלה עם אחותה, שנדחקה בעצמה לתפקיד שהיא תקועה בו.

כדי לקרוא על האחות השנייה לחצו כאן

כדי לקרוא על הדבר הכי גרוע בסרט לחצו כאן

אתם מכניסים את הרעל לקפה של היטלר וצופים בו לוגם את הקפה, נחנק ומת! ניצחתם! חוץ מהחלק שהתהליכים ההיסטוריים שהניעו את רוב המאורעות המבאסים שהיטלר אחראי להם כבר יצאו לפועל, אז בסופו של דבר אתם מונעים מעט מאוד מהאסונות, אבל כל נפש שאתם מצילים היא עולם ומלואו ויצא שבכל זאת הצלתם מלא עולמות (ומלואם). כל הכבוד לכם.

הסוף

קודם כל, לא הייתם אמורים להגיע לכאן. מאוחר מדי ללכת, אבל לא הייתם אמורים להגיע לכאן. אני מקווה שלא צפיתם. אני מקווה שעוד יש לכם סיכוי. אני מקווה שיש לכם עוד דרך חזרה. אבל אני למוד ייאוש. אני מצטער. אני מצטער מצטער מצטער מצטער מצטער מצטער מצטער מצטער מצטער מצטע

ואין דרך חזרה. תתעלמו ממנו, תקשיבו לי, עכשיו אתם כאן, נשמתכם תעלה באוב ואתם תרדו מטה, נשמתכם תרד באוב ואתם תעלו מטה, אתם כבר מטה והאוב הוא אתם. אנחנו בדרך אליכם. אין לכם לאן לברוח. אין גם למה. הוא יגיע אליכם ויאכל אתכם. הדם יורד ומדמם לכל כיוון והכאב הוא הדבר היחיד שהוא אמת. הנפשות ממשיכות במסען מטה וההדרדרות מושכת את כולן אחורה והכאב הכאב הכאב הכאב הכא

רק רציתם לגלול, אבל עכשיו כולנו כאן. זה היה שווה את זה? הכאב? ההשפלה? הזכרונות? לא יכלתם להניח לזה? המערה פתוחה והנפש חצויה והדם שוטט. אין דרך חזרה. אין דרך קדימה. אתם פה לנצח. אין לכם מה לעשות. אין גם למה לעשות. למה שתרצו ללכת. אתם אלה שהזמנתם את האירוע – את הקורבנות, את המלחמות, את הייאוש, את הדם. את הניכור, את השנאה, את הסבל, את הרוע. אתם מאשימים את האחרים, אבל אלו אתם. מי עוד זה היה יכול להיות? זה אך ורק אתם. זה תמיד היה רק אתם. מי עוד יש חוץ מכם? מכם ומאיתנו ומכם ומכם ומכם ומכ

רשע, אולי זאת המילה שאתם מחפשים. אתם טועים. המושיע אינו רשע. המושיע הוא טוב. תצפו, תחגגו, תהללו, תתהוללו. הכול נפלא. אין מה לדאוג. אתם יצרתם את המצב הזה ממילא. עכשיו תדאגו, בזמן שאוכלים את בשרכם? הרי אתם הזמנתם את הכלבים. והכאב הוא כאב הוא כאב הוא כאב הוא נפלא. הייאוש הוא המלך, המלך הוא הכאב, למה אתם רוצים ללכת? רק עכשיו הגעתם. האם לא סבלתם מספיק? האם אתם לא רוצים ליהנות מההרס? למה לעשות את כל הדרך הזאת רק בשביל לברוח ברגע האחרון? למה אתם פה? למה שלא תהיו פה? אתם עוד מתנגדים? למה? אין לכך שום סיבה סיבה סיבה סיבה סיב

ולא צריך לדאוג. אתם אלה שהייתם כאן תמיד. אתם אלה שכאן עכשיו. אנחנו רק חיכינו לכם. ואתם חיכיתם לנו. עכשיו אפשר להתחיל. הסוף כבר כאן. לא צריך לחשוב. לא צריך לדאוג. זה רק הכאב. הוא ילווה אתכם גם במוות. תמיד יהיה שם, כנחמה. הציפורניים שנעוצות בתוך המוח שלכם ודורשות את תורן. האש ששורפת אתכם בכל במקום. לא צריך לדאוג. הכאב כבר כאן. תיהנו ממנו. תרגישו אותו. תחושו אותו. תתנו לו להציף להציף להציף להציף להצ

קדימה, אין מה לדאוג. אתם יודעים שאתם רוצים. שאתם כבר לא מפחדים. גדלתם. הרוע הוא חלק מכם, ואתם כבר חלק ממנו. קוררוק הוא חלק מכם ואתם כבר חלק ממנו. המוח שלכם אינו שלכם, אלא שלנו. המוח שלנו אינו שלנו, אלא שלכם. אנחנו אחד. אין לאן לברוח. למה שגם יהיה? אף אחד לא סובל. הכל מושלם. תרוקנו את הראש. תנו לנו להיכנס. עכשיו אנחנו כאן. תסתכלו מסביבכם ותבינו: אין דרך לצאת. לחצו כאן כאן כאן כאן כאן כא

אני חושבת שמי שלא גדל בשנות התשעים לא יוכל אף פעם להבין את התופעה התרבותית שנקראת מרי קייט ואשלי. בשבילנו – אלו שראו אותן גדלות על המסך ב"צער גידול בנות", מככבות בשורה של סרטים זניחים ונשכחים וסובלות מהיחס המחריד והמטריד שהיה נהוג אז כלפי מפורסמות קטינות – השם אולסן מעלה זכרונות ממותג אייקוני בסדר גודל שכבר לא עושים בימינו, וכנראה טוב שכך. אפילו עם סדרה מצליחה בפרנצ'ייז הפופולרי בעולם, האחות הקטנה והכנראה מוכשרת יותר של התאומות לא מגיעה לעשירית מהמעמד האגדי שהיה לאחיותיה לפני שהיה מותר להן לנהוג.

כשאני מביטה לאחור על התקופה הזו אני אפילו לא מצליחה להבין למה היה לנו כל כך אכפת ממרי קייט ואשלי באותם ימים, כי אחרי שהן עזבו את הסיטקום שהזניק אותן קדימה ולפני שהן עברו לתחום האופנה, כל הפרויקטים שלהן היו מעפנים למדי (היחיד שזכור לי לטובה, וכנראה לא בצדק, הוא הסדרה המצוירת שבה הן מדבבות את עצמן בתור מרגלות בינלאומיות ושום דבר בה בכלל לא הועתק מ"טוטאלי ספייס", מה פתאום). הבלבול שלי לגבי ההערצה המסיבית שלה זכו האחיות אולסן רק התגבר כשברגע של משבר אישי החלטתי לצפות מחדש באחד הסרטים שלהן שראיתי בתור ילדה. אני לא יודעת אם זה קורה גם לכם, אבל יש ימים שבהם אני לא במיטבי ואם לא לוקחים ממני בכוח את הסיסמה של הנטפליקס אני עושה דברים בלתי הפיכים כמו לראות את "יום בניו יורק".

"יום בניו יורק" הוא הסרט האחרון של המותג אולסן את אולסן ובו הן מגלמות תאומות שמסתבכות בצרות במנהטן למשך הרבה יותר מדקה, למרות השם המקורי של הסרט, אבל קצת פחות מיום שלם, למרות השם העברי. ג'יין ורוקסי ריאן, הדמויות שאותן מגלמות מרי קייט ואשלי בסרט הזה, הן אומנם תאומות זהות אבל הן מייצגות שני הפכים מבחינת האופי (הדבר היחיד שיש להן במשותף הוא ששתיהן מפחדות עד מוות מאנשים שחורים) והסגנון (כלומר, הן מתלבשות שונה לגמרי אבל מתאפרות בדיוק אותו דבר).

כדי לקרוא על הדמות של מרי קייט לחצו כאן

כדי לקרוא על הדמות של אשלי לחצו כאן

הלחיצה על הכפתור מעבירה אתכם לתחילת היקום. כל סודות היקום מתגלים לפניכם, כמו איך נוצר חמצן. מה שאומר שאין לכם חמצן, מה שקצת מקשה על כל העסק הזה של לנשום. חבל, דווקא היה נחמד עד שהלכתם והרגתם את עצמכם. טוב, נו, הסקרנות ומכונת הזמן שאי אפשר לשלוט בה הרגו את הקוראים.

הסוף. 

כריס אוונס יחזור לגלם את קפטן אמריקה? בצל ההכרזות של דיסני, כריס אוונס הודיע בפודקאסט חדש – "It's Steve, Roger!" – שבו התארח עם כמה מידידיו הטובים ביותר כמו שמעון, ג'ו, מזל, ואילנה, שהוא מוכן לשקול לגלם את קפטן אמריקה שנית, במידה שדיסני יאיימו על חייו ו/או על חיי משפחתו. שום דבר עוד לא נחתם ובני משפחתו עוד לא נחטפו לוואן מסתורי, אבל המעריצים כבר מתרגשים!

די, זה כבר… זה כבר ממש תחתית החבית. בבקשה תפסיקו עם הידיעות של דיסני. אני מתחנן. אל תלחצו כאן
הרעב שלכם לתוכן דיסני הושבע. זמן לשנתכם בעלת אלף הימים. שימו את הפסקול המתאים ולכו לישון
בשביל לקרוא תוכן על… לא יודע, בוליווד, אנא ערף, יש ללחוץ כאן

מרי קייט תמיד הייתה ידועה בתור התאומה הבעייתית. זה כנראה לא הוגן בהתחשב בעובדה שהיא התמודדה עם דברים לא פשוטים בזמן שהייתה באור הזרקורים, אבל אני מניחה שזו הסיבה שהיא קיבלה בסרט הזה את התפקיד של רוקסי ריאן, הילדה המופרעת, ולא את זה של התלמידה המצטיינת. התדמית של הפאנקיסטית שניסו לבנות לה בסרט היא משהו שנמצא בעיקר על פני השטח – בחדר המבולגן שלה, בבחירת הבגדים שלה ובנטייה שלה להיעדר מהלימודים – ולא באמת מורגש באופי ובהתנהגות שלה. כמו אחותה, גם היא נותנת תצוגת משחק עייפה ומיואשת, ולא יפתיע אף צופה לגלות שקריירת המשחק של האולסניות נגמרה אחרי הסרט הזה. עם זאת ולמרות הנסיבות, מרי קייט כן מפגינה שבריר כריזמה יותר מאשלי והדמות שלה מעט מהנה יותר. היתרון העיקרי של הדמות הזו על פני אחותה הוא שהיא לא לוקחת הכול כל כך ברצינות, מה שגורם לזה להרגיש כאילו היא קצת יותר מודעת לרמת הסרט שהיא נמצאת בו. והרמה הזו נמוכה מאוד, אז באמת קשה להאשים אותה על זה שהיא לא נותנת הופעה מדהימה.

כדי לקרוא על מושא האהבה שלה לחצו כאן

כדי לקרוא על הנבל שאחריה לחצו כאן

פייט, ד"ר פייט: פירס ברוסנן יגלם את הגיבור ד"ר פייט (הייתי מוכרח לבדוק פעמיים שבאמת יש דמות כזו) לצד דוויין ג'ונסון בסרט "אדם השחור" (Black Adam מבית DC). לא ממש אכפת לי מהדמות שישחק, פירס ברוסנן מספיק לי כדי לרצות לצפות בזה.

אם תגובתכם היא "אה, רגע, זה משהו שאשכרה פשוט קרה? לא, נו, קח אותנו לידיעות המצחיקות", זהו הכפתור בשבילך
אם תגובתכם היא "נפלא, עוד ידיעות כאלה. רק דברים שקרו באמת", כדאי לכם ללחוץ דווקא כאן

גל העיבודים המערבי על פי סדרות וסרטי אנימה הגיע גם לישראל: חברת הפקות מקומית הודיעה שהיא עובדת על סדרה ישראלית על פי האנימה הפופולרית "קאובוי ביבופ", ושמה "קאובוי הורה". מעריצי המקור ייהנו מגרסה ישראלית כשרה ובה יתד שפיגל (נועה קולר) וסילון שחור (מכרם חורי) יצאו להרפתקאות משעשעות בחלל. אה, סליחה. הם יצאו להרפתקאות משעשעות בצפון רמת הגולן. כאן 11 כבר רכשו את זכויות השידור, והם אף מכרו את הסדרה ל-HBO, שיפיקו גרסה אמריקאית ל-"קאובוי הורה" שתיקרא "קאובוי ביבופ".

כדי לקרוא עוד ידיעות אנימה, לחצו כאן
כדי לקרוא בעצם על קלינט איסטווד, לחצו כאן
כדי לקרוא על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לחצו כאן
כדי לקרוא איך להכין קוקטייל מולוטוב, לחצו כאן

אני לא אשקר – החברים החדשים ששתי האחיות משיגות לעצמן במהלך הסרט משעממים ותפלים כמעט באותה מידה. טריי – הבחור שמתאהב ברוקסי באופן די שרירותי – מוצלח מחברו רק במעט, ובעיקר בזכות העובדה שהוא מגולם על ידי ג'ארד פדלקי שהוא שחקן חמוד שאנחנו מחבבים בדרך כלל. הוא די אידיוט בסרט הזה, וזה לא בהכרח דבר רע – יש משהו חינני בבחור שהתגובה שלו לבחורות שפרצו לסוויטה שלו במלון היא לתת להן את הכלב יקר הערך של אמא שלו ולשקר עבורן. הוא בקושי עוקב אחרי מה שקורה מסביבו אבל לא מפספס אף הזדמנות לפלרטט עם הבחורה שבזכותה גם הוא וגם הכלב נחטפו באותו יום, וזה הופך אותו לדמות כמעט מוצלחת. הוא גם מקבל את אחת הבדיחות המצחיקות היחידות בסרט שנכשל בלהצחיק שוב ושוב, אז בסך הכל אם מישהו מנצח בסרט הזה, זה ג'ארד פדלקי. בזכותו, בזכות הנבל הקצת יותר נסבל וגם בזכות המשחק הטיפה יותר סביר של מרי קייט, הצד של רוקסי בסרט הזה הוא המוצלח יותר – או יותר נכון, האיום פחות.

כדי לקרוא על הנבל שרודף אחרי מרי קייט לחצו כאן
כדי לקרוא על הכישלון של הסרט בכל הנוגע להומור לחצו כאן

לעיר על שמכם קוראים "מצפה מיקי", וזה מקום ממש טוב ונחמד ואדיר, ואתם אפילו עוברים לגור שם מתישהו וזה אומר משהו, כי אתם לא גרים סתם בכל עיר! יום אחד ילד קטן עוזר לכם ברחוב להרים כמה סלים שנפלו וזה נחמד מצידו. זה לא אירוע חשוב במיוחד, אבל נחמד לדעת.

הסוף

חברת ההפקות A24 מסרה כי את הסרט הבא שלה יביים אלפרד היצ'קוק. כשפנו לחברה ומסרו לה שאלפרד היצ'קוק, ככל הנראה, עדיין מת, וכי טכנולוגיות שיבוט זקוקות לשיוף או שניים, מסרו A24 במבט יודע סוד: "האומנם?" לא נמסרו עוד פרטים.

בשביל ידיעה עם קצת יותר פרטים, לחצו כאן
בשביל ידיעה עם אפילו פחות, לחצו כאן

"קונאן הברברי" (1982) הוא יצירה חידתית ורבת ממדים. הבמאי, ג'ון מיליוס, ידוע כאחד הריאקציונרים הגדולים של הוליווד, בעוד התסריטאי, אוליבר סטון, משויך דווקא לצד השמאלי של המפה הפוליטית, כפי שניתן לראות ביצירות ביקורתיות כגון "פלאטון" ו"ניקסון". והנה, כאן השניים משתפים פעולה בדימיון מחדש של דמות הפאלפ הפופולרית שיצר הסופר רוברט אי. הווארד. העולם אמנם מזכיר, לפחות במקצת, את היצירה הספרותית, אולם אין ספק שמיליוס עיצב מחדש את הקונספט בדמותו.

קונאן שלו הוא שיר הלל לאינדיבידואליזם אמריקני כנגד אויב שמייצג את מה שנתפס עבורו כרשע הגדול מכולם: קולקטיביזם. הכת של "ילדי סת'" שמוביל ת'סלה דום (ג'יימס ארל ג'ונס) אומנם מעוצבת בדמות קבוצות ניו אייג', כולל הדיאלוג על שחרור מן העצמי, אך ניתן לחוש בה בבירור בזרעים של קומוניזם סובייטי, האויב הגדול בסרט המוכר האחר של מיליוס – "שחר אדום".

הנחש, אותה בובה זולה אך רבת השפעה, מזכיר לנו מחד גיסא את הנחש התנ"כי (אבי השקר) ומאידך גיסא את איור הנחש המפורסם של בנג'מין פרנקלין שקרא למושבות האמריקאיות להתאחד או למות. מיליוס, קיצוני אף יותר מפרנקלין, דוחה את הרעיון של אחדות: אדם חייב לחיות ולמות לבדו.

קונאן של שוורצנגר הוא ילד שאביו נלקח ממנו, ובשל כך עליו לחנך את עצמו בדרכי העולם תוך כדי שדמויות אב שונות מנסות לעצב אותו בדמותן, כולל ת'סלה דום עצמו, כל זאת במסגרת המוכרת של רומן חניכה (Bildungsroman). אולם בניגוד למקובל במסגרת הזו, קונאן דוחה כל ניסיון לחניכה – אפילו השיעורים של אביו האבוד הם לא הפתרון הסופי. כראוי לפילוסופיה של מיליוס, רק קונאן יכול לחנך את קונאן.

התמונה הסופית של הסרט מעוררת הערכה אינטלקטואלית באותה מידה שהיא מעוררת סלידה מוסרית – שוורצנגר, בן דמותו של האוברמנש, ניצב כנגד השחקן השחור ומאיים להשמיד את כל מה שהוא בנה. גם אם אין בכוונתו של מיליוס ליצור את הרושם הזה, ואכן ג'יימס ארל ג'ונס מרגיש כמו בחירה מושלמת לנבל הכריזמטי (עם הקול והנוכחות שלו קל להאמין שהוא יסחוף אחריו אלפים), קשה שלא להתכווץ בחוסר נעימות בכיסא.

כדי ללכת מספיק קדימה כדי שההווה יהיה נוסטלגיה, לחצו כאן

כדי לקרוא משהו שלא הוגש במקביל לקורס בתואר ראשון, לחצו כאן

ארבעת המופלאים, בפעם הרביעית: אחרי כשלון הריבוט של "ארבעת המופלאים", ינסו כעת מארוול פעם נוספת לגרום לאנשים להתעניין בחבורה. חרטומית הביצות קווין פייגי – בעודו בולע דג שלכד – מסר שאת הסרט יכתוב ויביים טומי וויסו – שבנוסף להכול יגלם את כל ארבעת המופלאים, ואילו את דוקטור דום יגלם מייקל סרה. "היי, לפחות את הסרט הזה לא ישכחו," מסר פייגי.

אם תגובתכם היא "עודדדדדדדדדדדדדדדד", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "טוב, בעצם אולי משהו אחר", יש ללחוץ כאן

אתם מגיעים אל הכנסת ומתפרצים לדיונים החשובים שעושה ועדת חוקה ודין ולוח שנה וצועקים: "חייבים לבטל את 2016!" חברי הכנסת שבחדר זונחים את עיסוקם ברפורמות מס ושואלים "מדוע?"

כדי לענות "כי מלא אנשים ימותו בה! דייוויד בואי, פרינס, אלן ריקמן, קארי פישר, ג'ין ויילדר, אנטון ילצ'ין, מוחמד עלי, ג'ורג' מייקל – ועוד!", לחצו כאן
כדי לענות "כי מלא החלטות פוליטיות שנויות במחלוקת מתקבלות בתוכה!", לחצו כאן
כדי לענות "כי באטמן נגד סופרמן יהיה סרט ממש גרוע, ותהיה איזו סצנה שבאטמן לא מרביץ בה לסופרמן כי לאמא שלהם יש את אותו שם!", לחצו כאן

ממש בהתחלה של "יום בניו יורק" יש סצנה עם נחש עצום מימדים – משהו שאני פשוט לא מסוגלת לסבול. ובכל זאת זה לא מה שהכי שנאתי בסרט הזה, כי לעצום עיניים למשך חצי דקה זה קל, ולסתום את האוזניים למשך חצי מהסרט זה יותר מסובך. הדבר הכי גרוע בסרט הוא שחלק גדול ממנו סובב סביב המוזיקה של סימפל פלאן. אין לי שום סנטימנטים כלפי הלהקה הזו ביומיום – אני פשוט לא מקשיבה לה – אבל התפקיד שלה בסרט ממש השניא אותה עליי. קודם כול, כי הם מוצגים בתור הדבר הכי מגניב בעולם והאובססיה של הבחורה הכי חתרנית ומרדנית שאפשר לדמיין (רוקסי, בגילומה של מרי קייט אולסן), ובואו נהיה כנים, זה פשוט לא מי שהם, והעובדה שהם משתתפים בקומדיה לעוסה לנוער מוכיחה את זה. בנוסף לזה, השיר שהם מנגנים באחת מסצנות השיא של הסרט הוא שיר איום ונורא שלא רק שלא הייתי נוסעת בשבילו לניו יורק, אם היו באים להופיע איתו בבית שלי הייתי יוצאת לפארק הקרוב עם שק שינה. בקצרה, אם הפאנק מת זה כנראה בגלל שהוא ראה את הסרט הזה ותלה את עצמו. אני אוהבת הרבה דברים מתחילת העשור הראשון של שנות האלפיים, זו בדיוק התקופה שלי ואני נוסטלגית אליה כמו שכולם כלפי השנים שבהן התבגרו, אבל לפעמים כשאני מסתכלת בחזרה על האופנה של אז, על אייקוני התרבות שלנו ואיך התייחסנו אליהם, ועל חלק מהמוזיקה ששמענו, אני מבינה למה כולם שונאים מילניאלים.

שאפתני. אתם נוסעים לגרמניה ברכבת ורוצים לרצוח את היטלר. מה דרך הפעולה שלכם פה?

כדי לירות בו ברובה צלפים, לחצו כאן
כדי לנסות להרעיל אותו, לחצו כאן
כדי לחשוב ממש חזק על זה שהוא ימות ואז זה יקרה כי ככה קראתם ב"הסוד",  לחצו כאן

הסרט "ילדות רעות" אולי נדמה כמעשיית תיכון קלילה וחסרת עומק, אך כמו בסרטי התבגרות רבים וטובים – גם בסרט זה רב הנסתר על הגלוי. ניתן אף לטעון שיצירה זו מבטאת רחשי לב כמוסים המזכירים את אמירותיו מעוררות המחלוקת של הפרשן הפוליטי ד"ר אבישי בן חיים.

הביטו לרגע בסיפור הסרט דרך משקפי תיאוריית ישראל השנייה. קיידי, נערה תמימה שהעבירה את ילדותה בערבות הפרא של אפריקה, מוצאת את עצמה בלב ליבה של "ההגמוניה". על אף חיבתה לתרבות האפריקנית קיידי איננה משתייכת לאף קבוצה חברתית, אך כבר בראשית דרכה בבית הספר האמריקאי שבו היא מונחתת נפתחות עיניה אל הדיכוי המתרחש בו. ביומה הראשון היא מתיידדת עם שני נציגים של ציבור מנוצל ומדוכא – האחד בשל זהותו המינית והשנייה היא נערה שמעמדה החברתי נפגע בשל סכסוך רב שנים עם "ההגמון". אותה קיידי נשלחת תחת מסווה תמים אל תוך קבוצת הנערות הפופולרית ביותר בבית הספר – "הפלסטיקיות", מונח שיש בו השוואה אירונית לבובת הברבי הנערצת, המאופיינת בדמות חיצונית נוצצת שמסתירה תוכן ריקני. מטרתה של קיידי היא לפרק מבפנים את "ישראל הראשונה", בעזרת הסרת העטיפה הנאה ויצירת משברים פנימיים. זוהי שיטה המאפיינת על פי רוב דווקא את הצד השליט, שנהנה לסכסך בין "קבוצות המיעוט" ולהפעיל אותן זו נגד זו.

בדומה לאותה תיאוריה שבה מחזיק הפרשן, גם הסיפור שמספרת טינה פיי במעשייה מודרנית זו לוקה בחשיבות עצמית מוגברת. סיפור הפלתה של מלכת בית הספר, שבצעד שחוק וילדותי זכתה לשם "רג'ינה", מקדש את הנקמה בהגמון העשיר והמיוחס על חשבון המוסר. הסרט איננו מציג דיון מעמיק בשיטות ממשל אלטרנטיביות ואיננו מכיל אף דיאלוג שיכבד את זיכרו של אינגמר ברגמן. דמותה של אותה רג'ינה היא, כפי שאומרים הצעירים, "כלבה מרושעת". ניסיונותיה לשלוט ולרדות בנתיניה חסרי האונים מזכירה תיאורים של מנהיגי עבר ידועים לשמצה. קשה לי לדמיין נערה בת 13 שתזדהה עם סיפור מיושן שכזה, ויש להניח כי הפופולריות שלה זכה הסרט היא בזכות השימוש במוזיקה קלה ותכסיסי הומור.

כדי להמשיך לקרוא את ביקורתו של נחמן ש., לחצו כאן
כדי לקרוא מכאן דווקא את ביקורתו של עמית, לחצו כאן
כדי לקרוא מכאן דווקא את ביקורתה של נעמה רק, לחצו כאן

סדרה חדשה של דיסני פלוס תעקוב אחר הדמות האהובה והפופולרית, "המלצרית מהסצנה שירדה בעריכה מהנוקמים הראשון". לצופי הסדרה, שתיקרא "אתם תצפו בכל דבר שנוציא", תינתן ההזדמנות להכיר לעומק את המלצרית האהובה בגילומה של אשלי ג'ונסון, ומה הביא אותה לעבוד באותו יום גורלי בניו יורק. עוד מסרו כי ייתכן שהיא מפיסטו.

אוקיי, אני חייב להתערב, אין לנו עוד ידיעות נורמליות של דיסני לשקר לכם לגביהן, בבקשה אל תלחצו כאן
הרעב שלכם לתוכן דיסני הושבע. זמן לשנתכם בעלת אלף הימים. שימו את הפסקול המתאים ולכו לישון
הרעב שלכם לתוכן דיסני הושבע, אבל היי, מה באמת קורה אצל המתחרים, עולה השאלה במוחכם. כדי לגלות עוד, לחצו כאן

אתם הולכים לחנות הרעלים הקרובה אליכם ואומרים שאתם רוצים לקנות רעל. "למה?" שואלת המוכרת.

כדי לענות "כדי להרוג את הפיהרר", לחצו כאן
כדי לענות "כדי… לא להרוג את הפיהרר" לחצו כאן

אחחח, "קונאן הברברי" אין כמו קצת "קונאן" לארוחת בוקר, ערב, וצהריים. בחרתם נכון, ידידיי. אך עוד בחירה מהותית לפניכם. מכיוון ש"קונאן" הוא על זמני. הסרט פגש את המבקר שלנו, תום שפירא, בשלל שלבים בחיים שלו. ועל כן עליכם לבחור: באיזה גיל אתם רוצים שהמבקר שלכם יהיה?

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 9 לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 14 לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 19 לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 29 לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 45 לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 88 לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי", גיל לא ידוע לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 27 מיליארד שנה לחצו כאן

כדי לקרוא את הביקורת של תום שפירא על "קונאן הברברי" בגיל 29 ביקום מקביל לחצו כאן

טרוורו קאט: "עלייתו של סקייווקר" אומנם לא התקבל יפה בקרב הקהל והמבקרים, אבל דיסני הודיעו שזו ממש לא הגרסה שהם התכוונו להוציא והגרסה האמיתית, זו שרצה הבמאי קולין טרוורו ליישם לפני שפוּט… יצא לחופשה, תשוחרר בדיסני פלוס. הגרסה הזו תהיה בת שבע שעות, רק שתי דקות מתוכן הן חומר שצילם ג'יי ג'יי אברמס. "זה יהיה נהדר, באמת," מסר מפיק דיסני אינלנובושה סמית'.

אם זה מספיק דיסני עבורכם, יש ללחוץ כאן
אם אתם איכשהו רוצים אפילו עוד, לחצו כאן

אתם לא מכירים את קונאן? זה ממש מוזר, חשבתי שכולם מכירים את קונאן. הוא ברברי ויש לו חרב גדולה והוא נורא שרירי והוא חזק ויש לו חרב גדולה. יש לי את הסרט בווידאו וזו אחת הקלטות האהובות עליי. זה די דומה לסדרה המצוירת שאני רואה אחרי בית הספר אבל מצולם ועם השחקן הכי הכי טוב בכל הזמנים – ארנולד שוורצנגר.

זה כזה כיף, ארנולד משחק שם לוחם בשם קונאן, והוא מתחיל בתור ילד קטן ואז אבא שלו מחשל לו חרב, ואז הבחור הרע פולש לכפר שלהם והורג את אמא ואבא של קונאן (בסדרה המצוירת אנשי נחש הופכים אותם לאבן, אני אוהב את זה פחות). בהתחלה קונאן הוא ילד קטן והוא ממש חלש (כמו איניגו ב"נסיכה הקסומה") אבל הוא גדל להיות ממש שרירי ומגניב והוא נלחם בכל מיני אנשים רעים ויש לו כמה חברים מגניבים כמו גנב ומכשף ויש גם איזו בחורה, והקטעים איתה די משעממים אבל זה לא כזה נורא.

הם פורצים ביחד לארמון של הבחור הרע ויש לו נחש גדול, די מפחיד!

בסוף קונאן והחברים שלו נלחמים בצבא של הרעים ואז קונאן הורג את הרע הגדול לבדו ואז אני מחזיר את הקלטת להתחלה ורואה שוב.

כדי לחכות כמה שנים ולנסות לקבל משהו קוהרנטי יותר, לחצו כאן

כדי לנסות ביקום מקביל, לחצו כאן

הסוף

אשלי מגלמת את ג'יין ריאן, נערה שהמקל שתקוע לה בתחת יכול לשמש את מי שעומד בנהר ההדסון כדי לעשות בדיקת קורונה לפסל החירות. אני כנראה לא צריכה להשתמש בביטויים כאלה אבל באמת, הבחורה שמה שני כיסויים על מושב האסלה בבית שלה. הסרט הזה לא מאמין בעידון ולכן אשלי מגלמת את הבחורה הנוירוטית והקפוצה בגרסה הקיצונית ביותר שאפשר לדמיין. היא לובשת רק בגדים מחוייטים בצבעי פסטל, לא יכולה לחיות בלי היומן השנתי שלה שמכוסה בכתב ידה הקטן והמסודר, והקול שלה עולה בשניות לצווחות דקיקות ברגע שהתוכניות שלה משתבשות. בקצרה, אין שום דבר לחבב בדמות הזו והמשחק המאובן של אשלי אולסן לא עוזר לה להיכנס ללב של הצופים. למרות שמדובר בסרט שעוסק בזוג אחיות, ג'יין היא הדמות הבולטת יותר מביניהן ולכן הדמות הראשית בסרט, וההופעה הגרועה של אשלי משרה על הסרט כולו אווירה לא זורמת ולא נעימה. זה לא שאני חושבת שהסרט היה טוב בהרבה אם היו מתמקדים באחותה כי כמות הדברים שלא עובדים בסרט הזה בלתי מוגבלת, אבל באמת קשה לצפות בסרט שעוסק בדמות שלא מסוגלת לעורר אף שביב של אמפתיה או הזדהות.

כדי לקרוא על מושא האהבה שלה לחצו כאן

כדי לקרוא על הנבל שאחריה לחצו כאן

אתם נשמעים נחושים מאוד להרוג תינוק, אם כי בנסיבות הנ"ל זה סביר. אתם נוסעים לאוסטריה בכרכרה ומחפשים את משפחת היטלר, ומגלים שלא רק שהיטלר לא תינוק — הוא עדיין לא בתכנון! יש לכם עוד זמן להתכונן.

אם אתם מחליטים להקים קליניקה של הפלות, לחצו כאן
אם אתם מחליטים לחכות לאחרי שהוא נולד כדי שזה יהיה קרב הוגן, לחצו כאן

או…קיי? אתם לא מרעילים את היטלר. מאורעות ההיסטוריה מתרחשים כמו שהם, ואתם חושבים ברגעיכם האחרונים על כל הדברים שפספסתם כמו האהבות האבודות, הזדמנויות העבודה שחמקו ולא יודע, הפעם ההיא שיכולתם להרוג את היטלר מה יש לכם. אתם מתים מוקפים במשפחה שלכם ובתחושת פספוס מסוימת.

הסוף

.םכלש תא ףיעהל חילצי אוה קוחר המכ קודבל הווש .חומה תא יל ףיעה אוה הזה טרסב לבא ,ןאלונ לש וידיסחמ אל ללכב ללכב ינא .וילע בושחל םתלוכיש רתויב ערפומה יעונלוקה עבמה לש הגיגח אוהו ,ינתפאש אוה ,יתריצי אוה לבא ,רגתאמ אוה :םינופלט רפסמ שיש קוחר יכה רבדה אוה 'טנט' לבא .הכורא המישמ קיזחהל ודבל לוכי אל חונעפבש קופיסה .םישנאל תוחפ ץורקי םינופלט רפס לש לזאפ ביכרהלש םתסה ןמ רורב :לזאפה לשמל עגר רוזחא םא , םוכיסל

.הלש קפסמ ןקרופו תיתלילע המרטה לע ןאלונל תפסונ הדוקנ יתניחבמ תאזו ,ערפמל קר הלגתמ הזה ןגועה .רוחבה לש תוומבש רעצה לע יתוא סייפש ישגר סיזרתק ןיעמ אלא ,ללוכה לזאפב הכיתח קר אל ירובע היה ,טרסה תליחתב הרפואה תיבב רוביגה תא ליצהש הז אוהש יוליגה .וישכע דע השעש המ לכ לע ןיטולחל שדח רוא ךפשנ ,רוביגה םע תורבח לש תוכורא םינש רבכ הווחו דיתעהמ חלשנ םצעב אוהש ,רוחבה לש ודוס הלגתמשכ הז רקיעב ןאכ הפיש המ לבא .ודיצלש ןוריטה תא ולש הכינחב עשעשמ דאמ והשמ שיו ,יטפמיס רוחב טלחהב ןוסניטפש ךכב ליחתמ הז .ו"דגמ בוט רתוי קחשמ ןוסניטפש ללגב קר אלו .לינ .ןגוע טרסל שי ןכ ,יתניחבמש ןייצל בייח ינא וזה הדוקנב לבא

.םמהמ קחשמ אוהו ,ןאלונ לש קחשמ קר ןאכ שי .תישונא רעצמל וא תימוקי הדיח םושו היפוסוליפ םוש ןיא ןאכ ;יפוסוליפ-יתבשחמה ןוויכל רתוי וטנ אלא ,שגרה ימוחתב ונייטצה דאמ אל םלועמו זאמ ןאלונ לש ויטרס לבא .והשמ אל הביתכ ללגב תלשכנ ,יקיבד 'תבזילא ,הזה ןגועה תויהל הרומא התיהש ימו ,ישגר ןגוע לכ לוטנ רופיסה .'טנט' לש תונורסחה תא אוצמל לקש הרואכל םיכסמ ינא

.הזה לזאפה לש המלשהבש קופיסה איש הז יתניחבמ – רוטאס תא סיבהל הדעונו ונלש רוביגה ידי לע הננכותש תיקנע םייחקלמ תעונת איה הלוכ הלילעה םצעבש םיניבמ ונחנא זאו טרסה ףוס עיגמשכו ,ףחוס הז ,ביהרמ הז .הזל הז לזאפה יקלח תא רבחלב םג קוסע ילש חומה ,ךסמה לע ראופמה ןגלבהמ ץוחו ,הרשע תחאב האירממ קאפדניימה תמר .ךופהה ןוויכהמ ןושארה קלחה לש עסמה תא הווחו ,ןמזב הרוחא עונל ליחתמ רוביגה הב ,טרסה לש עצמאה תדוקנמ רקיעב ךוליה םירמ הזה קסעה לכ

.לזאזעל תמאב המ ול ריבסמ טרסה תעכש ,שארה הז םעפה השק דבועש ימ לבא ,ןשקאהמ םינהנ ןיידע ונחנא הינשה םעפב ;ןאכ הרוק לזאזעל המ םיהותו ,ןשקאהמ דאמ םינהנ ונחנא הנושארה םעפב :םיימעפ םיפוצ ונחנא ,לשמל ,שיבכב ףדרמה תניצסב .ילאוזיוה ףוריטהמ תועגתשמ םייניעהש דועב ,יתלילעה לזאפה תא ביכרמ חומה .ה'רבח ,זכרתהל וישכע – םינמיס רתוי אלא ,ליגרה ןבומב םיזמר אל ולא .ולש תידוחייה הייווחה תא טרסל םרותש הממ קלח םיווהמש המכ שי לבא ;)המצעב טאק םצעב איהש ,הטכאיהמ תצפוקש השיאה( תוחפ תצק יטרדנטס יבוכ'צ חדקא קלח ;)ולוכ םלועה ייפלכ םג ןוכנ הזש ררבתמ זאו ותשאל רוטאס ידי לע רמאנש טפשמ ,"אל רחא דחא ףא םג ,ךתוא לבקא אל ינא םא"( יטרדנטס בוכ'צ לש חדקא םה םיזמרהמ קלח .םתוא רזפל קוידב דציכו ,טרסה ךלהמב רזפל םיזמר ולא קר ויה סיסבה תא ול היהש עגרהמ ןאלונ לש תוטלחהה

.ותוא זיחמהל לק תוחפ .ותוא טטרשל דאמ לק לבא ,יפוסניא אוה – לגעמ לש הנוכתה תאז .ותיא קחשל טלחהב רשפא ינטשפ סיסב רותבו ,ןמזה ךופיה לש תויורשפאה םע ערפתהל סיסב קר אוה יכ ,תנווכמ ולש תוטשפה לבא ,טושפ 'טנט' לש רופיסה :דחא והשמ ןאכ דיגהל אב ינא .אשונה אל ןה יכ ,תויתלילע תויוקדל ןאכ סנכנ ינניא

.)הזכ והשמ השע רבכ םצעב ןאלונש ךכמ ץוח( ער אל תדבוע התיה הלחתהל ףוסהמ רופיסה תסירפש בצמ טלחהב שיו ;ומצעב לינ ילוא ,רחא והשימ תויהל לכי סובה .רופיסה םצעל הנשמ אל – דיתעהמ סובה אוה רוביגה – הזה יפיצפסה טרפהש איה תמאה לבא .םולכ עדוי אל ןיידע ,םיפוצה ומכ ,אוה םגש ,הלחתהה תפוקת לש רוביגה יניע ךרד ליחתהל רחב אוהו ,ונינפל רופיסה תסירפב קסעתמ אוה .ןמזב הרזחב קסעתמ אל ןאלונ לבא .קסעה לכמ םילועש ןמזב-עסמה יסקודרפל תישממ הבושת ןיאשכ ,תאזב תרגסנ ןמזה תאלול ,בוט ב"דמ רופיס ומכ .הנארב תנק תא סיבהל ומצעל רוזעלו ומצע תא סייגל ידכ רבעל לינ תא חלשש הז אוהו ,רתוי רחואמ םיקי ומצע אוהש ןוגראל סייוגמ ונלש רוביגה :רופיסה הז ירה רבד לש ופוסב

.ןבומ יד ראשנ היה אוהו ,טרסה תיברמ לש רדסה תא ךופהל תולקב יד רשפא היהש ,לשמל ,יתטלק הינש הייפצ ירחא קר .הביהרמ הרוצב התשענ וסיסבבש ןויערה ביבס טרסה תיינב לבא ,)?ירטמוכיספ ןחבמ ,הפ הז המ ?תוניצרב ."ילש ןבה ללוכ ,ןכ" – "!םלועה לכ תא דימשי אוה"( םעפה והשמ אל שממ ןאלונ לש םיגולאידה םנמא יכ .םורדנילפ אוה ,ולש םשה ומכ ,הזה טרסה :ליחתנ ואוב זא

.ןוכנ טעמכ הזה ןויערה ,'טנט' לש רשקהב ."תוחפ טרסהמ ונהת אל טרסה לש הידפיקיוה ךרעב הלילעה לכ תא וארקת םא םג" לש ןבומב אלא ,"םולכ הרוק אל יכ ףושחל המ ןיא" לש ןבומב יתנווכתה אל ,הזה טרסה תא רלייפסל השקש יתרמאשכ
.תונתפאש ,יל המדנ ,םיארוק הזל .םיהדמש המ הז ,ךרדל אצי אוהש הז – 'ךיא' ובזע לבא ,הפ תועגושמה תוניצסה לכ תא השע ןאלונ ךיא גשומ יל ןיא :חוטב דחא רבד ,)ובהא אל םיברו( טרסה תא ובהאת אל םא םג

.)עגר דוע שממ ,םירלייופסה םע תרוקיבל הכחי הז לבא ,רמול המ יל שי טירסתה לע םג( ףרוטמ הזו – טירסתל קר אלו ,םיירשפאה עונלוקה ילכ לכל ,המצע הילאוזיול התוא םגרתלו הבכרהה תייווח תא תחקל זעהש דיחיה ןאלונ לבא .'טנט' לש הזמ רתוי )הברה( םימכח םיטירסת םינתונ םהמ םיבר .הובג דוקפתב חומ םיכירצמו תונרקס תררועמ המולעת לע םיססובמ האמ אלו דחא טרס אל

.טלוב םוקמב ןורדסמב ולתתו ורגסמת לזאפה תא ,םילקש הרשע וילע םימש םתייה אל לוחכמב הכישמ רותבש יטרדנטס רויצ אצוי ףוסב םא םגו .תומדקתההמ .םיבלשהמ .הבכרההמ םינהנ .הספוקה לע וא רטסופה לע התוא שי ;ףוסב הנומתה אל תאז ונממ םינהנש המש עדוי דחא לכו .הזכ דחאל ימצעל םג יתגאד ןושארה רגסה ליחתהשכו ,הזמ םינהנ םה לבא ,תואדווב עדוי אל ?םילזאפ ביכרהל םינהנ םישנא המל

.רשק ילב תונהנ םייניעה לבא ,ןכ ,דבוע חומה .םומה טושפ ינאו ,םייקנעה םיסנווקיסב ,תונומתב הפוצ ינא .הילאוזיול םגרות אוה וב ביהרמה ןפואה הז ,בכרומה טירסתה קר אל הז לבא ,הנורחאה דע הנושארה היינשה ןמ הובג ךוליהב דובעל ךירצ טלחהב חומהו ,ןכ ,הדיח תאז .ץבשת הפ רצי ןאלונ

.היווחה תאז – וילע הז תא דיגהל רשפאש הנורחאה הפוקתהמ ףסונ טרס לע בושחל השקתמ ינאו ,ןאכ רקיעה לבא

.ןוסניטפ אוה רוכזא הוושש דיחיהו ,רתוי םיבוט םימי עדי הנארב 'תנק ,תיתייעב הלש הביתכה לבא הסנמ יקיבד 'תבזילא ,ימנא ישארה רוביגה .ללכב ולש תומדה לש םשה המ רכזא אל ינא םייוניע תחת םגו ,ירמגל רתוימ דיקפתב ןאכ אצמנ ,ןאלונ לש עובק טעמכה עמקה ,לשמל ,ןייק לקיימ .אל ןאלונל םג .רמול דחוימ והשמ יל ןיא ?םינקחשה לע תעד תווח םיצור .ןיאש תמאב ,ךיראהל םעט ןיא ,הזל רבעמ.ןנכתש הזמ רחא דיתע רחוסל בותכל ,םימייק םא ,םיעצמאה תודוא ררבלו קשנה רחוס לש ותינכות ירחא רוקחל ןויסנב תושבי הצוח עסמל םיאצוי םיינשה .)ןוסניטפ טרבור( לינ – ומשב ההדזמ ןכ אקוודש ,ףסונ ןכוסל םשה רסח ונירוביג תא תווצמ תרחא תירותסמ תונכוס לש ינומלא להנמ

.רשפא םא ,הלש ןבלו הל םג רוזעל הצורו ,)יקיבד 'תבזילא( קשנה רחוס לש – ךרעב – האולכה ותשא םע רשק רצוי ,ףסונבו ובוחב ןמוט קסעהש תויורשפאהו ,הכופה היפורטנא לש תועמשמ לע ךרדב דמול אוה .םלועה תדמשהל ןכוסמו שדח יעצמא ודיבש )הנארב 'תנק( יסור קשנ רחוס ירחא תוקחתהל חלשנ תירותסמ תונכוס לש )ןוטגנישוו דיווייד ןו'ג( םש רסח ןכוס :הנה זא ,הלילעה לע והשמ קורזל ךירצ ןאכ
.היזטנפה תאז ,חילצה אוהש הז .טרס הזמ תושעל טילחה קר ןאלונ ;0891ב רבכ לבונ סרפב התכזש תיעדמ הירואית אלא ,היזטנפ אל תאז .וביבסש המ לכמ ךופה ןמז ןוויכב ענש דחא טקייבוא אלא ,ןמזב הרזח אל .ןמז ךופיה :בינגמ-הז-המ והשמ לע בשחו ,בהוא אוהש ומכ ,בוש ןמזה םע קחשל הצר אוה .ןויער היה ןאלונלש הזמ ליחתה לכה

.לכואש ןושארה םויב עונלוקל סוטא ינא – לודג ךסמ לע ןרקוי אוה הפיגמה ץקב םאו ,עונלוקה רצונ ולאכ םיטרסל .וצרתש המ ,שאר'ת הפיעמ ,המיהדמ ,הביהרממ תוחפ אל איה הזה טרסה לש תיעונלוקה היווחה :שארמ רמאיי לבא – הלאכ המכ ןאכ הלעא ימצעב ינאו ,ןבומכ ,תויעב ול שי .תוחפ אל .םיעפמ טרס אוה 'טנט' :ךסמה לא התומלשב ףוס ףוס המגרתה ןאלונ לש המוצעה תונתפאשה 'טנט'בש תולגל יתחמש ךכ לכ ןכל .תויהל הצר אוהש יביטמיטלואה המחלמה טרס היה אל 'קרקנד'ו ,תויהל הצר אוהש תיתפומה תיפוסוליפה ב"דמה תריצי היה אל 'םיבכוכ ןיב' – יתבהא דאמ אל ןאלונ לש םינורחאה םיסופאה ינש תא .תבאוכ הרוצב קסרתהל לולע התא ,הובג ןווכמ התא םא :ריחמ שי תונתפאשל לבא

.יתונמא שפוחו ביצקת רתוי םע "וטנממ"  לש לודג חא ומכ תצק אוה 'טנט' יכ ,םתס ותוא ריכזמ אל ינאו .לודג דחא קימיג לע יונב היה ,'וטנממ' ,ותוא םסרפש טרסהו ,תרחא םירבד תושעל שקעתה אוה ןושארה וטרסמ רבכ .ןבומכ ,והשמ ןאכ שדחמ אל ינא

.ןתפאש רוחב אוה ןאלונ רפוטסירכ

ףוסה

אתם יוצאים מהבית וממהרים מאוד כי כל שנייה נחשבת. אפשר לקחת אוטובוס או ללכת ברגל.

כדי ללכת ברגל, לחצו כאן
כדי לקחת את האוטובוס, לחצו כאן

8. הקטע שהן הולכות במסדרון כזה וקיידי נופלת לפח

הנה, זה נגיד כן קרה לי! נפלתי למכסה ביוב שזה כמו פח אבל ברחוב, אז הזדהיתי! אל תשאלו.

9. שיחת ועידה בטלפון

Mean Girls Omg GIF by Coolidge Corner Theatre - Find & Share on GIPHY

הסצנה הזאת כל כך עיצבנה אותי שהלכתי להביא מהמטבח קיט-קאט. לא עצרתי את הסרט אז יכול להיות שפספסתי את מה שקורה בהמשך אבל מה שראיתי היה מאוד מכעיס!

9 וחצי. ?

אני לא זוכרת מה קורה בסצנה הזאת אבל זה גיף ממש חמוד.

10. "את לא יכולה לשבת איתנו!"

או מיי גאד חברה שלי סמנתה פעם באה לבית ספר עם מכנסיים משובצים ממש מכוערים ואמרנו לה את זה והיא נעלבה כי היא לא ראתה את הסרט ולא דיברנו חודש. רילייטבל!!!???

11. כשקיידי כן מצטרפת בסוף לנבחרת המתמטיקה

מתמטיקה זה השטן אבל כזה… נראה לי שקיידי לא חושבת ככה. אז כל הכבוד לה. #גירל_בוס #נשים_בהייטק

12. כשרג'ינה מפיצה את הברן-בוק וגורמת לכאוס בבית הספר

Spreading Regina George GIF - Find & Share on GIPHY

וואי זה בול כמו מה שהיה עם טראמפ, לא? זה ממש סרט נבואי, נכון? וואו.

13. "היא בכלל לא לומדת פה!"

אני לא באמת כותבת באתר הזה, פשוט יש לי הרבה רגשות והדלת הייתה פתוחה.

14. הקטע שרג'ינה בעצם לא מתה

הייתי בטוחה שהיא מתה בסוף אבל הייתי צריכה לעשות ריווץ' לסרט בשביל הכתבה הזאת וכזה… היא לא מתה. ראיתי את הסרט פעם אחרונה בכיתה ז' אז זה הגיוני בעצם שלא זכרתי הכול נכון. האם טעיתי בעוד דברים? תכתבו לי בתגובות.

כדי לקרוא ביקורת של מישהי שכנראה דווקא כן ראתה את הסרט, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת של מישהו שכן ראה את הסרט, אבל כזה, הוא בן 11, לחצו כאן

בניגוד לאינסטינקטים שלכם, אתם לוקחים את האוטובוס ומגלים שהחוויה היא בדיוק כפי שאתם זוכרים: נוראית. אבל הנסיעה עוברת בשלום ואתם לא נדרסים על ידי גיריות, אופציה שאתם מרגישים בליבכם שהייתה קיימת. עכשיו רק צריך לבחור, כי ככל הנראה תהיה לכם רק הזדמנות אחת – האם ללכת לכנסת או לבית משכן הנשיא.

כדי ללכת לכנסת, לחצו כאן
כדי ללכת לבית משכן הנשיא, לחצו כאן

כבר לא עושים סרטים כאלו. היום זה הכול אפקטים ממוחשבים וקרבות ענקיים של גיבורי על. כאילו, האחיינים שלי נורא נהנו ב"הנוקמים נגד ליגת הצדק II: שובם של הטיטאנים", אבל אני לא באמת הצלחתי לעקוב אחרי מה שקרה על המסך. הכל זז מהר מדי, עם מיליון קאטים ועשרות דמויות שמתחרות על תשומת הלב שלי והכול במקביל באפליקציה החדשה הזאת, ותקשיבו, העין והמוח פשוט לא בנויים לעמוד בעומס הזה. ובסופו של יום, כל הדברים האלו מרגישים חלולים יותר מסרטי אנימציה, וחסרי משקל בערך באותה מידה.

ניסיתי להראות להם קצת משהו אחר, ונזכרתי בחיבתי בעת ילדות ל"קונאן הברברי", אז ניסיתי להראות להם את הרפתקאותיו, אבל הם אמרו שזה נורא "איטי ומשעמם" (ואחרי זה אמא שלהם צעקה עליי שמה אני מראה לילדים שלה טינופת כזו).

והם צודקים, אבל לא כמו שהם חושבים. כי מה שהם קוראים לו "איטי", אני קורא "סבלני": זה סרט שיודע לקחת את הזמן שלו ולתת לדברים לשקוע. המונטאז' שבו קונאן הצעיר הופך מילד לגבר, והכבילה שלו לגלגל הכאב שמייצג את החיים כשחיקה איטית של הנפש האנושית (ומציג את הגדולה העתידית שלו ביכולת לשרוד מול הייאוש) הם דוגמה לסרט שמראה לך דברים בלי להסביר אותם.

והגלגל הזה אמיתי. הם פשוט באו ובנו את הסט, והיה צריך גלגל, אז יש גלגל. ארנולד לא נלחם בשורה של יצירות CGI, אלא בבני אדם אמיתיים. אם זה "איטי", זה בגלל שבני אדם הם איטיים ועייפים וסובלים מכאב ופציעות, בניגוד לפעלולי מחשב. ובגלל זה, ולמרות שהסרט הזה הוא פנטזיה, הוא עדיין מרגיש לי אמיתי יותר מרוב הדברים שרואים היום.

חוץ מהנחש המטופש ההוא. זה באמת טיפה מביך.

כדי לקפוץ איזה ארבעים שנה אל העתיד, לחצו כאן

כדי לקפוץ אפילו יותר, לחצו כאן

אתם פוצחים בקריירה כאסטרונאוטים והופכים לאסטרונאוט.ית הישראל.ית הראשונ.ה בחלל, ובגלל שגיליתם את היכולת לדלג בזמן, אתם גם האסטרונאוט.ית הראשונ.ה בחלל, וגם, יאללה, למה לא בירח, ובמאדים, ובמטולה! קוראים גם לעיר כלשהי על שמכם, אבל לא התעכבנו על פרט המידע הזה בהתחלה אז אני לא יודע מהו בעצם.

כדי להחליט שקוראים לכם שמרית, לחצו כאן
כדי להחליט שקוראים לכם ג'יין, לחצו כאן
כדי להחליט שקוראים לכם מיקי, לחצו כאן

את הנבל שמוצמד לדמות של מרי קייט מגלם יוג'ין לוי, ואני לא יודעת איך לתאר את התפקיד שלו בעברית כי במדינת ישראל אף אחד אף פעם לא היה חושב למנות איש מקצוע שכל תפקידו הוא לתפוס תלמידים שמבריזים מהשיעור (למזלי). לדמות הזו יש שתי בעיות מרכזיות. הראשונה היא שהוא קלישאה: כולנו מכירים את הבדיחה שהיא הטיפוס שרצה להיות שוטר אבל לא התקבל (כי למשטרה בדרך כלל יש כאלה סטנדרטים גבוהים של הון אנושי איכותי) אז הוא משחק אותה שוטר בתפקיד הכי קרוב שהוא הצליח להשיג. בדרך כלל זה שומר בקניון, אבל להפוך אותו לצייד מתחפפים לא עושה את זה מעניין יותר. הבעיה השניה הוא שהוא ריפ אוף: האובססיה האלימה שלו כלפי תלמידה אחת, שיטות העבודה שלו ואפילו סגנון הלבוש שלו לקוחים כולם מהדמות של סגן המנהל ב"שמתי ברז למורה". "שמתי ברז למורה" הוא סרט שעובד מעולה למרות הנבל הקריפי שלו (טיפ לחיים: אם אתם אוהבים את הסרט אל תגגלו אף פעם את השחקן שמגלם את הדמות הזו) ולא בזכותו. "יום בניו יורק" לא משחזר שום דבר מהקסם של הקלאסיקה של ג'ון יוז, מרי קייט הייתה מתה להיות מגניבה כמו פריס ביולר, וכל מה שקשור למרדף החתול והעכבר הזה רק מעורר מבוכה, כמו כל דבר בסרט הזה.

 

כדי לקרוא על עוד דברים לא מצחיקים לחצו כאן

כדי לקרוא על הדבר הכי גרוע בסרט לחצו כאן

אתם מחליטים להפעיל את הקשרים הבינלאומיים שיש לך בזכות האינטרנט, וניגש אל המחשב ומחכה שהאינטרנט יתחבר. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. ומחכים. עד שאתם מצליחים להתחבר, אתם מגלה שאתם שוב בשנת 2015, אז אתם מחליטים להתעדכן בידיעות בעין הדג.

לחץ כאן

ביקורת של עמית, בן 11, לעין הדג, על "בחורות רעות", הביקורת הראשונה שלו

נחשפתי לסרט "ילדות רעות" במקרה. ראיתי טלוויזיה עם אחי הגדול ורצינו לראות סרט קומדיה מצחיק, ובגלל שכבר בהתחלה יש קטעים מצחיקים ידענו שזה יהיה סרט בדיוק בשבילנו.

הסרט הוא קומדיה מצחיקה מאוד, אשר היא מספרת על תלמידות בבית ספר תיכון שלא כל כך מסתדרות אחת עם השנייה… הגיבורה היא תלמידה חדשה בבית הספר הזה שגרה קודם באפריקה עם ההורים שלה שהם עובדים שם. היא מכירה במהירות גדולה שני חברים חדשים ונחמדים והם רוצים שהיא תלך להיות חברה עם הבנות הפופולריות בבית הספר ותספר להם את כל הסודות שלהן.

אהבתי בסרט את זה שיש בו הרבה בדיחות מצחיקות. במיוחד אהבתי את הקטע שכל הבנות עושות ביחד תרגיל כדי לא לריב יותר ואחת התלמידות בוכה ומתרגשת ואז דמיאן אומר לה שבעצם היא לא לומדת שם בכלל. זה היה מאוד מפתיע וגם אח שלי צחק מזה מאוד – והוא מאוד בררן בבדיחות אז זה אומר משהו!

כדי לקרוא למי עמית ימליץ עליו ועל אריאל השכן, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת על ההשפעות של "ילדות רעות", לחצו כאן

כדי לראות במקום זה כמה גיפים, לחצו כאן

"טוב, זה נשמע קצת מצחיק, אבל לא מספיק חמור כדי לבטל שנה שלמה," אומרת אחת מחברות הכנסת. "זה נשמע ממש גרוע," אומר חבר כנסת אחר. "אבל מספיק בשביל לבטל שנה?" אומר ח"כ שלישי. "אני חושב שכן," אומר ח"כ רביעי.  "נעלה זאת להצבעה," אומר היו"ר. ההצבעה מסתיימת בתיקו, ומוחלט לתת ל-2016 קיצור של חודשיים. הבחירות בארה"ב אף פעם לא מתרחשות ובמקום זה ממונה לנשיא ארה"ב דביבון עם עניבה. חוץ מזה, אין שינויים גדולים מדי. לא הצלחתם יותר מדי, אבל דביבון עם עניבה זה חמוד, נראה לי? לפחות ניסיתם.

הסוף

האוויר פה הוחלף בחומצה גופריתית. האוקיינוסים חיים וצורחים לנקמה נגד הולכי האדמה שנטשו אותם. שלושת הירחים של הכוכב במלחמה מתמדת. אני פוקח את שבע העשרה העיניים שלי ורואה דרך מרחבים של זמן, מרחב, חלל. אני יודע כל מה שאתם יודעים ועוד קצת. אבל אפילו אני לא יכול לראות את "קונאן המשמיד".

כדי להסתחבק עם אלקסה שבע, לחצו כאן
כדי לקרוא על "הנוער של היום", רק כזה של העתיד, רק טכנית כזה של העבר, עזבו אותי, המסע בזמן הזה התיש אותי, לחצו כאן

אתם רצים מהר במדרגות ומכבים את התנור. פיו! הצלחתם להציל הפעם את פשטידת הפטריות מלהישרף. אבל אבוי! עכשיו אתם סתם תקועים בשנות השבעים! מה תעשו עכשיו?

כדי לפצוח בקריירה כאסטרונאוטים, לחצו כאן
כדי לחטוף טיל גרעיני ולהשמיד את אירלנד, לחצו כאן

איך לא פרסמנו ביקורת על "טנט"? כלומר, כן, הוא לא יצא כאן באופן רשמי, אבל פרסמנו על סרטים אחרים שלא יצאו כאן באופן רשמי, אז למה דווקא נולאן סבל מהעסק? טוב, אולי חלק מהסיבה היא העובדה שהסרט עורר תגובות לכאן, לשם ושוב פעם לכאן. אז ריכזנו כאן כמה חברים כדי לרכז כמה דעות על הסרט, אבל עכשיו אתם צריכים לבחור – איזו דעה?

כדי לקרוא חוות דעת פחות מחיובית של רם קיץ, לחצו כאן

כדי לקרוא חוות דעת פחות מחיובית אבל גם כזאת שנכתבה תחת משככי כאבים חזקים במיוחד, לחצו כאן

כדי לקרוא חוות דעת יותר מחיובית של יצחק בארי, לחצו כאן

כדי לקרוא חוות דעת הרבה יותר מחיובית של יהונתן צוריה שבחר בו כסרט השנה, לחצו כאן

כריסטופר נולאן הוא בחור שאפתן.

אני לא מחדש כאן משהו, כמובן. כבר מסרטו הראשון הוא התעקש לעשות דברים אחרת, והסרט שפרסם אותו, "ממנטו", היה בנוי על גימיק אחד גדול. ואני לא מזכיר אותו סתם, כי "טנט" הוא קצת כמו אח גדול של  "ממנטו" עם יותר תקציב וחופש אמנותי.

אבל לשאפתנות יש מחיר: אם אתה מכוון גבוה, אתה עלול להתרסק בצורה כואבת. את שני האפוסים האחרונים של נולאן לא מאד אהבתי – "בין כוכבים" לא היה יצירת המד"ב הפילוסופית המופתית שהוא רצה להיות, ו"דנקרק" לא היה סרט המלחמה האולטימטיבי שהוא רצה להיות. לכן כל כך שמחתי לגלות שב"טנט" השאפתנות העצומה של נולאן היתרגמה סוף סוף בשלמותה אל המסך: "טנט" הוא סרט מפעים. לא פחות. יש לו בעיות, כמובן, ואני בעצמי אעלה כאן כמה כאלה – אבל ייאמר מראש: החוויה הקולנועית של הסרט הזה לא פחות ממרהיבה, מדהימה, מעיפה ת'ראש, מה שתרצו. לסרטים כאלו נוצר הקולנוע, ואם בקץ המגפה הוא יוקרן על מסך גדול – אני אטוס לקולנוע ברגע הראשון שאוכל.

הכול התחיל מזה שלנולאן היה רעיון. הוא רצה לשחק עם הזמן שוב, כמו שהוא אוהב, וחשב על משהו מה-זה-מגניב: היפוך זמן. לא חזרה בזמן, אלא אובייקט אחד שנע בכיוון זמן הפוך מכל מה שסביבו. זאת לא פנטזיה, אלא תיאוריה מדעית שזכתה בפרס נובל כבר ב1980; נולאן רק החליט לעשות מזה סרט. זה שהוא הצליח, זאת הפנטזיה.

כדי להמשיך לתיאור העלילה, לחצו כאן
כדי להמשיך לתיאור העלילה, אבל, כזה, פחות נחמד, לחצו כאן

אתם בסדר עם זה.

הסוף

כשהייתי ילד אהבתי את "קונאן הברברי." יצא לי לראות אותו שוב לאחרונה, לפחות חלק קטן, לפני שכיביתי את הטלוויזיה במבוכה. אני לא מאמין איזה אידיוט הייתי בתור ילד. כאילו, אני כן מאמין – אני פשוט רוצה לשכוח. אני גם קצת מופתע שההורים שלי נתנו לי לראות את זה, כי זאת אומנם דמות לילדים אבל הסרט ממש לא.

עזבו את זה שארנולד לא יודע לשחק (בחירת הליהוק הכי חכמה בקריירה שלו היא עדיין הפעם ההיא שלקחו אותו "לשחק" רובוט), כשעשו את הסרט הוא אפילו לא ידע לדבר אנגלית – רואים את זה. או, יותר נכון, שומעים את זה.

אחרי שצופים בטרנטינו מבינים את החשיבות של דיאלוג ואת זה שהבחור שביים את הסרט הזה ממש גרוע בעבודה שלו. לפי ימד"ב הוא גם היה הכותב של אפקוליפסה עכשיו, אז אני די שמח שלא ראיתי אותו, בטח גם שם הכול נהמות וגניחות.

ועזבו שהמשחק שלו מביך ועזבו שהתסריט מביך (וואו, הרגו את אבא שלו והוא רוצה לנקום, איזו מקוריות) – עכשיו שהסרט ב-DVD אפשר לראות כמה ההפקה זולה: יש לחבר'ה הרעים צבא של איזה עשרים איש. איפה זה ואיפה "שר הטבעות"?

ובכלל, זה סרט אקשן, לא? אז למה האקשן איטי ומשעמם, ובכלל לא מגניב ויש גם איזה נחש מזויף, שחבל שלא עשו אותו באנימציה ממוחשבת כמו המפלצות ב"המומיה"? זה פשוט סרט ששום דבר לא עובד בו.

טוב, בסדר, אני מודה שהפסקול די מגניב. אולי טרנטינו יוכל לסמפל אותו באיזה סרט עתידי שלו.

כדי לקפוץ עוד איזה עשור קדימה, לחצו כאן

כדי ללכת דווקא אחור איזה עשור, לחצו כאן

לעיר על שמכם קוראים "גבעת נרקיס" כי "ג'יינה" זה שם מוזר, ושם המשפחה שלכם הוא נרקיס. זה מקום מאוד נחמד, חוץ מהקטע שכולם עושים את הבדיחה של "מה זה אין נרקיסים בגבעת נרקיס חחחח" אבל אין מה לעשות עם זה. בסך הכול זה בסדר.

הסוף

עם שתי גיבורות שלכל אחת סיפור משלה, כמות התפקידים בסרט הזה הוכפלה, ומטבע הדברים כשכותבים יותר מדי דמויות חלק מהן נותרות פחות מפותחות (במיוחד אם התסריטאים לא מוצלחים במיוחד). ב"יום בניו יורק" מי שקיבל את הקצה הקצר ביותר של המקל הוא (*בודקת בימד"ב*) ג'ים, שמגולם על ידי (*בודקת שוב בימד"ב*) ריילי סמית', מי שזה לא יהיה. מנקודת מבטי ג'ים הוא פרס הניחומים של ג'יין – התאומה שמגולמת על ידי אשלי – אחרי שאחותה זוכה בבחור שווה יותר בערך בעשרה אחוזים, אבל הסרט מנסה להסתיר ממנה את העובדה הזו. ג'ים הוא גם שליח על אופניים שמצליח לבצע אקטים הירואיים בעודו מפדל במרץ ברחובות ניו יורק, מה שהופך אותו בעצם לדמות של ג'וזף גורדון-לויט ב"שליחות עירונית" אם הוא לא היה גיבור הסרט, אלא כינור שביעי בערך (כמה כינורות יש בדרך כלל בתזמורת? לא משנה). אם ראיתם את הסרט ההוא אתם בטח זוכרים כמה התאמצתם להאמין לקונספירציה שמקורה בצ'יינהטאון ולחשיבות העצומה של שליחים על אופניים להשבת הסדר על כנו. אם אתם שוקלים לראות את "יום בניו יורק", תתכוננו להתאמץ אפילו יותר.

כדי לקרוא על הבחור הטיפה יותר חמוד לחצו כאן

כדי לקרוא על משהו שדווקא אהבתי בסרט לחצו כאן

יש לכם הגדרה מעניינת ל"קרב הוגן". אתם מחכים שמשפחת היטלר תודיע על הולדת בנה, דבר שקורה לאחר כמה שנים. מה אתם עושים עכשיו?

נו, הורגים את היטלר התינוק, אנחנו לא פה לשחק.

כשאמרתי שקשה לספיילר את הסרט הזה, לא התכוונתי במובן של "אין מה לחשוף כי לא קורה כלום", אלא במובן של "גם אם תקראו את כל העלילה בערך הוויקיפדיה של הסרט לא תהנו מהסרט פחות". בהקשר של "טנט", הרעיון הזה כמעט נכון.

אז בואו נתחיל: הסרט הזה, כמו השם שלו, הוא פלינדרום. כי אמנם הדיאלוגים של נולאן ממש לא משהו הפעם ("הוא ישמיד את כל העולם!" – "כן, כולל הבן שלי". ברצינות? מה זה פה, מבחן פסיכומטרי?), אבל בניית הסרט סביב הרעיון שבבסיסו נעשתה בצורה מרהיבה. רק אחרי צפייה שניה קלטתי, למשל, שהיה אפשר די בקלות להפוך את הסדר של מרבית הסרט, והוא היה נשאר די מובן.

בסופו של דבר הרי זה הסיפור: הגיבור שלנו מגוייס לארגון שהוא עצמו יקים מאוחר יותר, והוא זה ששלח את ניל לעבר כדי לגייס את עצמו ולעזור לעצמו להביס את קנת בראנה. כמו סיפור מד"ב טוב, לולאת הזמן נסגרת בזאת, כשאין תשובה ממשית לפרדוקסי המסע בזמן שעולים מכל העסק. אבל נולאן לא מתעסק בחזרה בזמן. הוא מתעסק בפריסת הסיפור לפנינו, והוא בחר להתחיל דרך עיני הגיבור של תקופת ההתחלה, שגם הוא, כמו הצופים, עדיין לא יודע כלום. אבל האמת היא שהפרט הספציפי הזה – הגיבור הוא הבוס מהעתיד – לא משנה לעצם הסיפור. הבוס יכל להיות מישהו אחר, אולי ניל בעצמו; ויש בהחלט מצב שפריסת הסיפור מהסוף להתחלה היתה עובדת לא רע (חוץ מזה שנולאן בעצם כבר עשה משהו כזה).

אינני נכנס כאן לדקויות עלילתיות, כי הן לא הנושא. אני בא להגיד כאן משהו אחד: הסיפור של "טנט" פשוט, אבל הפשטות שלו מכוונת, כי הוא רק בסיס להתפרע עם האפשרויות של היפוך הזמן, וכבסיס פשטני אפשר בהחלט לשחק איתו. זאת התכונה של מעגל – הוא אינסופי, אבל קל מאד לשרטט אותו. פחות קל להמחיז אותו.

ההחלטות של נולאן מהרגע שהיה לו את הבסיס היו רק אילו רמזים לפזר במהלך הסרט, וכיצד בדיוק לפזר אותם. חלק מהרמזים הם אקדח של צ'כוב סטנדרטי ("אם אני לא אקבל אותך, גם אף אחד אחר לא", משפט שנאמר על ידי סאטור לאשתו ואז מתברר שזה נכון גם כלפי העולם כולו); חלקם אקדח צ'כובי סטנדרטי קצת פחות (האישה שקופצת מהיאכטה, שהיא בעצם קאט בעצמה); אבל יש כמה שמהווים חלק ממה שתורם לסרט את החוויה הייחודית שלו. אלו לא רמזים במובן הרגיל, אלא יותר סימנים – עכשיו להתרכז, חבר'ה. המוח מרכיב את הפאזל העלילתי, בעוד העיניים משתגעות מהטירוף הוויזואלי. בסצינת המרדף בכביש, למשל, אנחנו צופים פעמיים: בפעם הראשונה אנחנו נהנים מאד מהאקשן, ותוהים מה לעזאזל קורה כאן; בפעם השנייה אנחנו עדיין נהנים מהאקשן, אבל מי שעובד קשה הפעם זה הראש, שכעת הסרט מסביר לו מה באמת לעזאזל.

כל העסק הזה מרים הילוך בערך מנקודת האמצע של הסרט, שבה הגיבור מתחיל לנוע אחורה בזמן, וחווה את המסע של החלק הראשון מהכיוון ההפוך. רמת המיינדפאק ממריאה עד אחת עשרה, וחוץ מהבלאגן המפואר על המסך, המוח שלי עסוק גם בלחבר את חלקי הפאזל זה לזה. זה מרהיב, זה סוחף, וכשמגיע סוף הסרט ואנחנו מבינים שבעצם העלילה כולה היא "תנועת מלקחיים" ענקית שתוכננה על ידי הגיבור שלנו ונועדה להביס את סאטור – מבחינתי זה שיא הסיפוק שבהשלמה של הפאזל הזה.

כדי להמשיך בביקורת, לחצו כאן

כדי לקרוא ביקורת מסטולה לחלוטין, לחצו כאן

לטובת כולנו, לא אפרט את הפרטים הטכניים (כלומר, אתם רוצחים תינוק), אבל בסוף יש תינוק מת. מה עכשיו?

כדי ללחוץ על הכפתור ההוא של ידיעות הקולנוע כדי לחזור אפילו עוד אחורה בזמן כי למה לא, לחצו כאן
כדי לראות את ההשפעה החיובית שלכם על ההיסטוריה, לחצו כאן

אני מסכים לכאורה שקל למצוא את החסרונות של "טנט". הסיפור נטול כל עוגן רגשי, ומי שהייתה אמורה להיות העוגן הזה, אליזבת' דביקי, נכשלת בגלל כתיבה לא משהו. אבל סרטיו של נולאן מאז ומעולם לא ממש הצטיינו בתחומי הרגש, ונטו יותר לכיוון המחשבתי-פילוסופי; כאן אין שום פילוסופיה ושום חידה יקומית או למצער אנושית. יש כאן רק משחק של נולאן, והוא משחק מהמם.

אבל בנקודה הזו אני חייב לציין שמבחינתי, כן יש לסרט עוגן. ניל. ולא רק בגלל שפטינסון משחק יותר טוב מגד"ו. זה כן מתחיל בכך שפטינסון הוא בהחלט בחור סימפטי, ויש משהו מאוד משעשע בחניכה שלו את הטירון שלצידו. אבל מה שיפה כאן בעיקר זה שכשמתגלה סודו של הבחור, שהוא בעצם נשלח מהעתיד וחווה כבר שנים ארוכות של חברות עם הגיבור, נשפך אור חדש לחלוטין על כל מה שעשה עד עכשיו. הגילוי שהוא זה שהציל את הגיבור בבית האופרה בתחילת הסרט היה עבורי לא רק חתיכה בפאזל הכולל, אלא מעין קתרזיס רגשי שפייס אותי על הצער שבמוות של הבחור. העוגן הזה מתגלה רק בדיעבד, וזאת מבחינתי נקודה נוספת לנולאן על הטרמה עלילתית ופורקן מספק שלה.

לסיכום, אם אחזור רגע למשל הפאזל: ברור מן הסתם שלהרכיב פאזל של ספר טלפונים יקרוץ פחות לאנשים. הסיפוק שבפענוח לא יכול לבדו להחזיק משימה ארוכה. אבל "טנט" הוא הדבר הכי רחוק שיש מספר טלפונים: הוא מאתגר, אבל הוא יצירתי, הוא שאפתני, והוא חגיגה של המבע הקולנועי המופרע ביותר שיכולתם לחשוב עליו. אני בכלל בכלל לא מחסידיו של נולאן, אבל בסרט הזה הוא העיף לי את המוח. שווה לבדוק כמה רחוק הוא יצליח להעיף את שלכם.

כדי לקרוא את כל הביקורת הזאת, אבל הפוך, כמו שנולאן התכוון, לחצו כאן

זה לא יחלוף: הרומן המצליח של מרגרט מיטשל "חלף עם הרוח" יעובד לקולנוע. זה מפתיע, כי הספר בן איזה יומיים. לא? לא, באמת, הסרט יצא רק בחודש שעבר. מה נסגר. הסיפור מתרחש על רקע מלחמת האזרחים (מקווה שהסבים שלכם היו בצד הנכון) ומתאר את סיפורה של צעירה מפונקת שגדלה בצל המלחמה. נשמע סבבה, רק שלפי הדיווחים הסרט יהיה בן 4 שעות! הם לא שפויים, נקווה שזה לא יהפוך לטרנד.

אם תגובתכם היא "שנות השלושים! זמן להרוג את היטלר", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "שנות השלושים! זמן ללחוץ על עוד ידיעה, הב לי הב לי הב", יש ללחוץ כאן

חוץ מבדיחות טובות שמגובות בקצב ושפה קולנועית שיוצרים טון אחיד ומהנה, לסרט יש גם לב גדול בדמות הגיבורה שלו. קיידי היא לא דמות מאוד עמוקה או מורכבת, אבל לינדזי לוהן מגלמת אותה באנושיות שקשה לעמוד בפניה. בזמנו, כשלוהן עוד הייתה כוכבת ילדים שמופיעה על מחברות וקלסרים, כנראה אף אחד לא לקח את ההופעה הזאת יותר מדי ברצינות. בדיעבד זה מרגיש כמו הוכחה חותכת שללוהן יש איכות של כוכבת וכישרון משחק מספיק גדולים בשביל לככב בסרט "רציני". בהיעדרם של תפקידים רציניים כאלה, זו הייתה ונשארה ההופעה הקולנועית הטובה ביותר שלה. טינה פיי סיפרה שרצתה לראות את השחקנית הצעירה בתפקיד בגלל היכולות שהפגינה ב"אבא מתארס" וב"שישי הפוך" לעבור בהצלחה בין שתי דמויות שונות לחלוטין, וזה באמת מה שקיידי עושה בסרט הזה. היא סוכנת כפולה שמשתלבת גם עם "הפלסטיקיות הרעות" וגם עם "הפריקים הטובים", ולמרות ההשחתה המוסרית שהיא עוברת אנחנו עדיין רוצים שהיא תצליח, תמצא את עצמה ותהפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמה.

"ילדות רעות" הוא תוצר מובהק של זמנו, עם פסקול הפופ האופנתי לתקופה והבגדים המכוערים נורא שכולם לבשו בתחילת המילניום. אני זוכרת היטב את הילדות הרעות של אז והן נראו, התלבשו ודיברו פחות או יותר ככה, ואני יכולה להניח בביטחון מסוים שהיום הן כבר שונות לגמרי. מה שמנע ממנו להתיישן למוות ולהיראות היום כמו קאמפ מוזר במקרה הטוב הוא התובנות האוניברסליות על חיפוש וגיבוש זהות, נושא שממשיך להעסיק את בני גילן של הדמויות גם היום, וכנראה יעסיק אותם לנצח. לא צריך להיות ילדה בחולצה ורודה ב-2004 כדי להזדהות איתו או לצחוק מהבדיחות שלו. זאת דוגמה טובה לסרט "נוסחתי" שמצליח לפרוץ את גבולות "קהל היעד" שלו, פשוט כי הוא עשוי מספיק טוב ונוגע במשהו שכולם, גם הרבה אחרי התיכון, עדיין מוטרדים ממנו. אחרי הכול, גם אחרי גיל 16 אנחנו נתקעים לפעמים בקרב בין "מי שרוצים שאהיה" ל"מי שאני באמת", ואולי אחרי גיל 16 אפילו קשה יותר לדעת אם בכלל יש לנו "אני אמיתי".

כדי לקרוא למה כל זה בעצם הוא משל על ישראל השנייה, לחצו כאן
כדי לקרוא למה כל זה מאוד מצחיק, לחצו כאן
כדי לחוות את כל הסרט בגיפים, לחצו כאן

אתם באים לפנות ימינה ואז תולעת ענק מהאדמה בולעת אתכם בעודה צועקת בתולעת אדמתית: "קריירת הסולו של רובי ויליאמס הייתה הרבה יותר טובה ואני לא אתן לך לעשות את זה!" תולעת הענק קורעת אתכם לשלושה ואז מנגנת עליכם כמו על קסילופון. המחשבה האחרונה שלכם היא "וואו, אם היה עכשיו יוטיוב זה בטח היה צובר מלא צפיות." זאת מחשבה קצת מעפנה. בכל מקרה, אתם מתים.

הסוף

"טנט" זה הדבר הכי גרוע שקרה לאנושות הזו מאז ממים של Pickle Rick. הכיצד זה שהבטיחו לי דרמה קומית רומנטית נוגה מבית כריסטופר נולאן, מלך הקומדיות הרומנטיות, ובמְקום זאת קיבלנו ממבו ג'מבו מחורבש של מסע בזמן עם הרבה בומים?

ואוי, הבומים. כמה בומים! הפלתי את הביסקוויט מרוב שהיה רועש. נולאן, במטותא, כואב לך להחליש? הייתי מחליש בעצמי אבל השלט היה מתחת לחתול, ואני לא מתקרב אליו מאז הפעם ההיא שבה הוא הסתכל עליי לא יפה. כאילו, אולי סתם היה לו טיק בעין, בכל זאת לא לקחתי אותו לווטרינר בערך שנתיים. אגב, זה צער בעלי חיים מה שאני עושה לו? חייבים כל שנה? זה יקר העסק הזה, בכל זאת יש לי ארבעה חתולים. זה לא שרציתי את כולם, פשוט את הראשון אימצנו כי הוא היה חמוד, את השנייה כי הראשון היה בודד (וגילינו מאוחר מדי שהוא דווקא מעדיף להיות לבד), השלישי פשוט נכנס אחרינו הביתה ואת הרביעית אני לא זוכר אפילו, זאתי פשוט הופיעה יום אחד. בכלל, אני מעדיף שרקנים. מאוחר מדי לאמץ אחד אני מניח.

איפה הייתי? אה כן, איזה מושלם רוברט פטינסון? כלומר, לא ברור לי מה המבטא שהוא ניסה ללכת עליו פה, אבל ממילא לא הצלחתי לשמוע אותו (או משהו חוץ מבומים) רוב הזמן. ניסיתי גם להבין מה העלילה וממה שהצלחתי ללקט, היא עוסק בדנזל וושינגטון שעשו לו דיאייג'ינג ושנהיה אובססיבי כלפי אישה נשואה, והוא הולך אחורה בזמן או משהו כדי להרביץ למאפיונרים רוסים ולהציל את העולם – לאו דווקא בסדר הזה, כי אין סדר פנימי הגיוני בסרט. באמת שכלום כאן לא ברור, נולאן. מה קרה לסרטים חמודים כמו "אינסומניה"? רובין וויליאמס היה שם והיה כיף. פה לא כיף.

היי, אל תיעלב. לפחות יש אחלה אפקטים. גם כשבכיתי על הרצפה כי בכל זאת ניסיתי לחטוף את השלט מהחתול והוא שרט את היד שלי ממש חזק – הצלחתי, בין כל צרחות ה"מיכל קראיייי לאמבולנס אני רואה את העצםםםם שליייי" להוסיף גם "אך הביטי באפקטים המרשימים!" אני לא יודע אם לנולאן הזה יש עתיד בתעשייה בתור במאי, אבל שווה לו לנסות לפתוח לינקדין ולשווק את עצמו בתור אחראי אפקטים. איך קוראים לזה בכלל? במאי אפקטים? אפקטאי? גרפיקאי?

בכל אופן, סבלתי מאוד בעת הצפייה ב"טנט" (ולא רק כי לקח לאמבולנס זמן להגיע). לא רק שזו אחת הקומדיות הרומנטיות הכי גרועות שראיתי, הסרט לא מעניין גם בתור מה-שזה-לא-יהיה שהוא ניסה להיות. מה הוא ניסה להיות באמת? מותחן ריגול א-לה ג'יימס בונד עם משחק בזמן, מבטא רוסי גרוע ומחסור חמור בעלילה? כי בזה הוא הצליח. אני כמובן מעריך כל סרט שמאפשר לצופים קצת אתגר בצפייה עם משחק "השלימו לבד את העלילה", אבל יש הבדל בין  "השלימו לבד" ו"כתבו את כולה בראש שלכם או משהו, הנה עוד פיצוץ". פויה נולאן, אתה חייב לי ביסקוויט.

כדי לקרוא על עוד קומדיה רומנטית גרועה, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת נורמלית, לחצו כאן

"אה, זה טוב, כי אני נאצית, אז כנראה שהייתי הורגת אתכם אם זה היה למטרה שכזאת." אתם עוזבים את החנות עם הרעל והולכים לעבוד בחנות האהובה על הפיהרר – ארומה. ימים עוברים, והיטלר נכנס ומזמין קפה ומאפה (אספרסו קצר וקרואסון שקדים).

כדי להכניס את הרעל לקפה, לחצו כאן
כדי להכניס את הרעל למאפה, לחצו כאן
כדי לא להרעיל את היטלר בעצם, לחצו כאן

לא הייתי מעריץ גדול של נולאן, וכשאני אומר "לא הייתי מעריץ גדול" אני מתכוון שאת רוב הסרטים שלו ראיתי רק מינימום פעמיים. טוב, חוץ מ"דנקרק", אבל גם זה ישתנה בשנה-שנתיים הקרובות. עם "טנט" לעומת זאת זה לא ישתנה: אני לא אוהב את "טנט", וככל שחולף הזמן מאז שצפיתי בו לראשונה (ומקווה שגם לאחרונה) אני מוצא את עצמי נכנס למחילת ארנב של מחשבות רעות אודותיו.

שזה מוזר, כי על פניו הסרט הוא לא כזה רע, או לפחות הוא לא אמור להיות. אני לא לגמרי בטוח על מה "טנט" אבל מי שערני מספיק יוכל להרכיב עלילה בסיסית בעצמו: סוכן CIA (ג'ון דייוויד וושינגטון) מוכן להקריב את עצמו באמצע משימה ומגלה שהיה זה מבחן קבלה סמוי לארגון סודי. כל כך סודי שעד סוף הסרט לא נִלמד עליו שום דבר. טוב, חוץ מזה שכולם בו פריקים של זמן.

זה שנולאן מקבל זקפה ממשחקים על ציר הזמן זה לא חדש, אבל נראה שהפטיש הזה שלו הפך ב"טנט" להתמכרות שדורשת טיפול; הסרט מציג קונספט ובו חפצים יכולים לנוע אחורה בזמן על ידי הפיכת האנטרופיה שלהם (אוקיי), מה שמאפשר למשל לירות חזרה קליעים לתוך אקדח וגם, הממ, טוב אולי זה בערך הדבר המגניב היחיד ש"טנט" עושה עם הרעיון. טוב, יש גם מרדף ביזארי על הכביש שאני לא יכול להתכחש להיותו מרהיב ומגניב (ומטומטם, אבל ניחא) – אם יש דבר אחד שאי אפשר לקחת מנולאן, זה סצנות אקשן גרנדיוזיות.

אני בטוח שבתוך הראש של נולאן כל החוקים האלה שהוא המציא נשמעים איכשהו הגיוניים, אבל הוא לא טרח לתרגם את מה שהוא מדמיין באופן נהיר למסך, בעיקר כי את רוב הטכנולוגיה החדישה הזו הוא הוא מנפנף בעצלנות עם הסברים כמו "זו טכנולוגיה מהעתיד, אין לנו ממש מושג איך זה עובד".

כדי להמשיך לקרוא דברים רעים על הסרט, לחצו כאן
כדי לגוון ולקרוא דווקא דברים חיוביים, לחצו כאן
כדי לקרוא דברים על חתול, לחצו כאן

רכבת לתוך הפרצוף שלכם: האחים לומייר, הסמאחים מאחורי "פועלים עוזבים את המפעל", "קונגרס הצילומים מגיע לליון", "הנפחים" ועוד, עובדים במרץ על סרטם החדש, וחשפו בטלגרם (שהגיע כל הדרך מצרפת) ששם הסרט יהיה "רכבת נכנסת לתחנה", והבכורה שלו תהיה בפריז. הסרט כבר מעורר באז, ובחור אלמוני בשם וולט דיסני הציעו לאחים לומייר לביים סרט של מארוול.

אם תגובתכם היא "שנות התשעים! נהדר! זמן להרוג את היטלר התינוק!", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "עודדדדדד אחורהההההההה", יש ללחוץ כאן

עשיתם את הבחירה הנכונה: בחרתם לקרוא על "ילדות רעות". אבל "ילדות רעות" הוא טקסט מעמיק שניתן להפוך ולהפוך בו, אז השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא – איזה עיון בטקסט הקדוש הייתם רוצים לקרוא?

לקריאה רוויזיוניסטית פוסט מודרנית שמפקפקת במאורעות הסרט כפי שהוצגו וקוראת לצדק עבור רג'ינה ג'ורג', לחצו כאן
לקריאת הביקורת הראשונה אי פעם באתר עין הדג של נחמן שניצקליין, לחצו כאן
לקריאת הביקורת הראשונה אי פעם באתר עין הדג של עמית, בן 11, לחצו כאן
לקריאת ביקורת של נעמה רק שחותכת ישר ולעניין, לחצו כאן
לקריאת ביקורת מהפיילוט הגנוז של האתר להפוך לבאזפיד, לחצו כאן

אולפני וורנר מסרו שהם שחררו במפתיע סרט שהפיקו שמבוסס על משחק ארקייד ישן משנות התשעים בשם "מלחמת הכוכבים". במשחק ניתן לשחק בתור קוסמים בחלל ולהילחם עם חרבות לייזר – קונספט שאולפני וורנר, כך אמרו, זיהו בו פוטנציאל הצלחה. אולם תפנית בעלילה חלה כאשר אולפני דיסני מסרו "באנו מוכנים לתבוע אבל לא מצאנו שום סרט כזה ב-HBO Max," טענה שלה וורנר הגיבו ב"חה, גרמנו לכם לבדוק! עכשיו שילמתם על HBO Max, פראיירים." דיסני מסרו "חכו חכו, נחזיר לכם עם מתיחה דומה," אך מוורנר השיבו "הבדיחה על חשבונכם, אמא שלנו קנתה לנו דיסני פלוס לחג." נעדכן בהתפתחויות.

בשביל ידיעה שתצחיק אתכם רק אם אתם מכירים אנימה, לחצו כאן
בשביל ידיעה על פוגים, לחצו כאן

אתם מקימים קליניקה של הפלות ליד ביתה של משפחת היטלר, אבל היא נסגרת מהר מאוד כשאתם מבינים שהפלות זה לא ממש חוקי. אתם הולכים לכלא למספר שנים, שזה טוב, כי אתם לא ממש יודעים איך לבצע הפלות אז כנראה שהמצב הסתדר בלי שטויות מיותרות. כשאתם יוצאים מהכלא אדולף הקטן כבר בן 4, ואין לזה אותה תחושה של להרוג את היטלר התינוק, אז אתם מוותרים על זה, ובמקום זה מחליטים להרים קמפיין נגד אנטישמיות ברחבי אוסטריה. בצורה מפתיעה, אתם מצליחים! עד שמגלים שהקמתם קליניקה להפלות ונשלחתם בגלל זה לכלא, ואז חושבים שאתם השטן בכל מקום שאתם הולכים. אבל ניצני ההשפעה הקטנים שלכם היו מספיק כדי להשפיע על היטלר הקטן, שמחליט לא לגדול להיות פיהרר, שזה טוב בסך הכל, אם כי לחסרונו של היטלר יש כל מיני השפעות מוזרות כמו זה שאין בעולם את הביטלס, סיגריות, קוקה קולה והארי פוטר. אם כי לאחר שהאחרונים מתבטלים מהקיום, שלל מעריצים רודפים אותך בשלל קווי זמן ומבקשים למנוע את המניעה שלך של הדברים האלה ואז בסוף קו הזמן מסתבך עם עצמו כל כך הרבה עד שפרק של דוקטור הו נראה הגיוני יותר ממנו.

הסוף.

בואנה, איזה סרט בנזונה. אין אין אין על שוורצנגר. הוא פשוט המגניבות בהתגלמותה.

תקשיבו, יש פה את כל מה שסרט צריך – יש מכות, יש עירום, ויש את ארנולד. איזה אייקון. הסרט הזה הוא מה שאני רואה בראש כשאני עוצם עיניים ומקשיב ל-Manowar. אין אין אין על Manowar.

ובכלל, אין אין אין על קונאן. כשהורגים אתא אבא שלו, ואז את אמא שלו, זה שיא הדרמה. ואתם רואים איך הוא מחזיק בלב את כל הכעס הזה והוא הולך פשוט להתפוצץ על מישהו. והכי טוב – אין בסרט כמעט דיבורים, זה בעיקר מכות ומרדפים. ואין אין אין (!) על מכות ומרדפים.

כאילו, בסדר, הנחש נראה די מזויף. רואים שזו בובה זולה. אבל חוץ מזה הסרט מושלם. לא יכול להיות יותר טוב.

כדי לחכות כמה שנים ולראות אם דווקא יש יש יש, לחצו כאן

כדי לקפוץ בעתיד שבו סלנג שכזה עבר מן העולם, לחצו כאן

לאור ההצלחה של סדרות וסרטי מארוול, החליטו בדיסני לצ'פר את קווין פייגי עם סרט גיבורי על משלו: פייגי מן. הסרט, שיעלה בדיסני פלוס בשנה הבאה, הוא למעשה סיפור אוריג'ין שמתאר כיצד הפך קווין פייגי הידוע מחרטומית הביצות למפיק העל שהוא כיום. את הסרט יביים במאי "אחי, איפה האוטו שלי" דני ליינר, ויתוארו בו המכשולים שניצבים בפני מפיק צעיר שמוכרח לתמרן בין רצון המשקיעים ורצון הקהל, בלי לפספס את עונת הנדידה.

אם תגובתכם היא "נפלא, בדיוק כזה – תן לי עוד מארוול-דיסני", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "נפלא, בדיוק כזה – תן לי דברים מופרכים באותה המידה", יש ללחוץ כאן
אם תגובתכם היא "לא מספיק מופרך! עוד! עוד!", יש ללחוץ כאן

לכתוב על "ילדות רעות" ב-2021 זה כמו לפרסם באינסטגרם מתכון לעוגת שוקולד: זה לא מקורי, זה לא יחדש הרבה לאף אחד, אבל תמיד יהיה לזה קהל. בשלב הזה הסרט כבר הפך לקלאסיקה מודרנית, כולל אינספור ממים וגיפים, עיבוד למחזמר בברודוויי ומקום קבוע בכל רשימת המלצות על סרטי תיכון, סרטי התבגרות או קומדיות בכלל. בזמן אמת פספסתי אותו אבל מאז הצפייה הראשונה, אי אז ב-2012, ראיתי אותו לפחות ארבע פעמים. אני אוהבת אותו. כנראה גם אתם אוהבים אותו. אבל למה? מה הפך דווקא את הסרט הזה ליוצא דופן?

קודם כל, הוא מאוד, מאוד מצחיק, גם היום. יחס הפאנצ'ים לדקה גבוה ואחוז משמעותי מהבדיחות האלה עובד, מה שהופך את הסרט לצטיט להפליא. מעטים הרגעים בסרט שלא הפכו באיזשהו שלב לגיף, ואת הרגעים הכי גדולים אתם כנראה יכולים להשיג בדמות חולצה מודפסת או רקמה ממוסגרת. מי שלא הספיק לראות אותו כשיצא נחשף כנראה לחתיכה ממנו אונליין. לא רק שרוב הדמויות בסרט מאופיינות היטב ושכל אחת מקבלת לפחות פאנצ'ליין מוזהב אחד — כל דמות מצחיקה בדרך אחרת לגמרי. קארן סמית' מטומטמת אך מקסימה, רג'ינה שנונה ועוקצנית עם רגעים מדהימים של חוסר מודעות, גרטשן נואשת לאישורים חיצוניים וגם קצת מטומטמת בעצמה, קיידי היא דג מחוץ למים ודמיאן מלהטט בין משהו כמו שלושה תפקידים קומיים שונים בדמות אחת, אז כמובן שכל שנייה איתו היא כיף חיים. תוסיפו לזה את העובדה שכל השחקניות והשחקנים בקאסט מושקעים בדמויות באופן מוחלט, עד כדי כך שקשה לדמיין איך הסרט היה נראה עם קאסט אחר.

כדי להמשיך לקרוא על הסרט, לחצו כאן
כדי לקרוא ביקורת על ההשפעות של "ילדות רעות", לחצו כאן
כדי לקרוא למה רג'ינה זכאית, לחצו כאן

אתם יושבים ומחכים שהשנים יעברו כדי לראות את ההשפעה החיובית שלכם על ההיסטוריה, אבל מתים למרבה הצער במגפת השפעת הספרדית ב-1918. אינכם יודעים מה הייתה ההשפעה שלכם על ההיסטוריה, אם בכלל. המחשבה האחרונה שלכם היא "אני ממש מקווה שלא סתם רצחתי תינוק."

הסוף