בשנים האחרונות, עם התרחבות
האפשרויות להזמין סרטים
מחו"ל, יבוא של סרטים כאלה
ע"י "האוזן השלישית", הקרנת
"הנסיכה מונונוקי" על המסכים
בארץ למשך חמש דקות בערך, והקמת מועדון ישראלי שעוסק בנושא, התחיל גם הקהל הישראלי להתוודע לסרטי וסדרות האנימה – אנימציה יפאנית, שגורמת לחבר'ה מדיסני להיראות כמו גיבורי סרטם האחרון (דינוזאורים).
כמו המאנגה (קומיקס יפאני), גם האנימה עוסקת במגוון רחב של תחומים – סיפורי אהבה, אימה, פשע ומדע בדיוני. האנימה ביפאן שווה בחשיבותה לסרטים המצולמים, ולכן סרטי אנימה רבים פונים אל הקהל המבוגר (מה שהדביק לאנימה, לעיתים קרובות שלא בצדק, תוית של סרטים שעוסקים רק בסקס ואלימות). עוד הזדמנות טובה להתוודע אל סרטי האנימה תהיה בחנוכה הקרוב, שבו הסינמטק יערוך הקרנה של כמה סרטי אנימה מז'אנר המד"ב, כשברשימה (השרירותית למדי, יש להודות, אבל למה להתלונן) של הסרטים המוקרנים בולטים לטובה שני סרטים שביים ממורו אושי.
ממורו אושי – תתחילו להתרגל לשם הזה, כי בעתיד הקרוב אתם תשמעו אותו יותר ויותר. זה יתחיל עם הסרטים שיוקרנו בסינמטק, ימשיך עם "Blood: The Last Vampire" ו- "Jin Roh" שהוא הפיק, ויגיעו, כנראה, בשנה הקרובה לוידאו (הבהרה: כשאני אומר 'וידאו' אני מתכוון להזמנות מחו"ל דרך האינטרנט, או לכל היותר ל-'אוזן השלישית'. לא לספריות המכוערות והדוחות העונות לשם 'ענק הוידאו'), ואחר כך ייצא הסרט המדהים "Avalon" שאושי ביים. אבל לכל הדברים האלה נגיע עוד מעט. לפני כן, הנה סקירה הסטורית קצרה.
אושי נחשב לבמאי האנימציה השני בחשיבותו ביפאן, אחרי הייאו מיאזאקי (שאחראי ל"הנסיכה מונונוקי" המופלא, שגם הוא מוקרן בסינמטק). השניים, אגב, הם חברים טובים, למרות שהסרטים שהם מביימים שונים מאד באופיים. מיאזאקי מביים סרטים צבעוניים, הומניים ולרוב אופטימיים. הסרטים של אושי הם אפלים, אלימים ולרוב שורה עליהם עגמומיות פסימית. עוד הבדל בינהם נעוץ בשימוש שהם עושים באנימציה ממוחשבת: מיאזאקי עושה בה שימוש מינימלי, כדי לזרז תהליכי הפקה, אושי מתנפל עליה כמו ילד בחנות צעצועים. כך קורה שגם הסרטים שמביים מיאזאקי, וגם הסרטים שמביים אושי הם עוצרי נשימה ביופיים – אבל מסיבות שונות לגמרי.
אושי החל את דרכו בסרט "Angel's Egg" אותו הוא ביים ביחד עם עם האומן אמאנו יושיטקה (שלאחרונה התפרסם כשעבד עם ניל גיימן על הספר האחרון בסדרת Sandman). הסרט עקב אחרי ילדה שמשוטטת ברחובותיה האפלים של עיר חרבה. מסוגנן, איטי וכמעט חסר דיאלוגים, הסרט סימן את אושי כבמאי שהמילה "סטייל" היא שמו השני. הסרט, שכרגע לא מופץ במערב באופן רשמי על ידי אף חברה, הוא סחורה לוהטת בקרב חובבים שעוסקים בתרגום סרטי אנימה בזמנם הפנוי.
מכאן עבר אושי לבימוי שני סרטים שלכאורה אין לו דבר וחצי דבר במשותף איתם. הסרטים, שהתבססו על סדרת השוג'ו (מנגה לבנות) "Urusei Yatsura" היו קומדיית פנטסיה פרועה על לוזר מכדור הארץ וחייזרית סקסית מהחלל החיצון. אבל לתוך האווירה הספלסטיקית של שני הסרטים, אושי הזריק לא מעט אלמנטים משלו: עיצוב מהמם של טכנולוגייה עתידנית בסרט הראשון, וסצינות בעלות אופי של חלום בסרט השני.
הפרוייקט הבא של אושי עסק בנושא האהוב עליו, טכנולוגיה: שני סרטים שהתבססו על סדרת אנימציה בשם "Patlabor". הסרטים עקבו אחר יחידה משטרתית בטוקיו העתידנית שנעזרת ברובוטים משוכללים בשם Labor. בסרט הראשון, שבו הדגש היה יותר על הדמויות ועל פתרון התעלומה מאשר על האקשן, חקרו אנשי היחידה את התאבדותו של אדם מיסתורי הקשור לפרוייקט הפיתוח האיזורי "בבילון". בסרט השני, שיוקרן בסינמטק (למה רק השני ולא גם הראשון? לסינמטק פתרונים), עבדה היחידה במירוץ נגד הזמן כדי לחקור גורמים חתרניים בתוך צבא יפאן, לפני שתתרחש הפיכה צבאית. השילוב של דרמה משטרתית עם מד"ב עתידני פילוסופי, הוביל את אושי בטבעיות אל סרטו המדהים הבא (שגם הוא יוקרן בסינמטק): Ghost in the Shell (בתרגום המזעזע לחלוטין לעברית: "רוח רפאים בקונכיה". בתרגום שפוי יותר: "הרוח שבמכונה").
בסרט הפילוסופי הזה, שהתבסס על סדרת המאנגה הפילוסופית לא פחות, ניצבת יחידת משטרה בטוקיו העתידנית, בפיקודה של שוטרת שכמעט כל גופה הוחלף בגוף קיברנטי, נגד בינה-מלאכותית בשם "אדון הבובות". העלילה, שהיא שילוב סבוך של אקשן, פוליטיקה והרהורים פילוסופיים על האדם, המכונה והגבול המטשטש בין השניים, עוררה מחלוקת קשה אצל מעריצי סדרת המאנגה המקורית בשאלה האם אושי הצליח להיות נאמן למקור או לא (אני בצד של אלה שחושבים שכן). ביחד עם אנימציה ממוחשבת מטמטמת-חושים ביופייה, ופס-קול מדהים שהולחן על ידי קנג'י קוואי (פסקולן הבית של אושי), הפך "Ghost in the Shell" לסרט הטוב ביותר שעוסק באינטלגנציה מלאכותית מאז "בלייד ראנר". במילים אחרות: לכן תראו.
(אגב, צופי MTV אדוקים מכירים כבר את "Ghost in the Shell", אם כי לא בטוח שהם יודעים את זה – לפני כשנה רץ בערוץ קליפ של שיר בשם King of my Castle, שהיה כולו בעצם קולאז' של תמונות מתוך "Ghost", בלי לתת שום קרדיט או רמיזה למקורו של הקליפ.)
לאחר Ghost in the Shell לקח אושי פסק זמן מבימוי, אבל המשיך במרץ בהפקה. הוא הפיק שני סרטים שיצאו, כאמור, בוידאו בשנה הקרובה. הראשון, "Blood: The Last Vampire" הוא סרט שנעשה כולו באנימציה דיגיטלית, ומתרחש בבסיס צבאי אמריקאי ביפאן, שמסתובבים בו ערפדים רעבים. הסרט קצר מאד (48 דקות) ולפי דיווחים מחו"ל יש בו יותר אקשן מעלילה, אבל תעיפו מבט בטריילר המדהים, ותגיעו למסקנה המתבקשת מאליה – למי אכפת העלילה?… הסרט יצא בוידאו בארה"ב בסביבות אפריל.
הסרט השני שאושי הפיק ואף כתב לו את התסריט (שמתבסס על סדרת מאנגה שהוא עצמו כתב וצייר), הוא Jin Roh, שהוא בדיוק ההיפך מ-Blood (האם יש כאן איזשהו אלמנט של ין-יאנג?): הסרט נעשה כולו באנימציה ידנית ללא מחשב, ועשה סיבוב של שנתיים בפסטיבלי קולנוע בעולם לפני שהוקרן בקיץ האחרון ביפאן לקול תשואות המבקרים, ובאביב 2001 יגיע למסכים בארה"ב ומשם לוידאו. הסרט הוא מותחן פוליטי שמתרחש ביפאן חלופית של שנות ה-50, בהן היא הפכה למדינה טוטאליטרית. יחידת-קומנדו מיוחדת מצליחה לסכל פיגוע של טרוריסטים חתרנים. אחד מחברי היחידה מתאהב באחותה של מנהיגת הטרוריסטים, כשכוחות גדולים יותר בוחשים בקלחת. לא קשה לדמיין איך זה נגמר (רמז: לא טוב).
בפסטיבל הסרטים האחרון בטוקיו הוקרן סרט מד"ב מצולם שאושי ביים בשם "אבאלון". הסרט, שצולם בפולין, עוקב אחר חיילת בשם Ash שחייבת להביס אויב מרושע בשם בישופ, בעולם ויטואלי המכונה אבאלון. ג'יימס קמרון, ש-'במקרה' ראה את הסרט בפסטיבל, אמר שזהו סרט המד"ב המדהים ביותר שהוא ראה אי-פעם (מה שאומר שקמרון, גנב סדרתי שכמותו, בוודאי יעתיק סצינות שלימות מ"אבאלון" לסרטו הבא. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם). היו כמה שהשוו את "אבאלון" ל-"מטריקס", אבל אם בכלל, ההשוואה צריכה להיות הפוכה: קודם כל, הצילומים של "אבאלון" החלו הרבה לפני ש-"מטריקס" יצא לאקרנים. שנית, "מטריקס" גנב בלי בושה מהסרטים של אושי. למה שהוא לא יגנוב ממנו בחזרה? האם יש סיכוי שנראה את "אבאלון" על המסכים בארץ? אתם מוזמנים להתחיל לכתוב מכתבים למפיצים.
· תודה מיוחדת לאלון בורודה על עזרתו בהכנת הכתבה.
- Patlabor 2 – טריילר
- Ghost in the Shell – אתר רשמי
- Ghost in the Shell -אתר מעריצים
- Blood: The Last Vampire – טריילר
- Avalon – האתר הרשמי (ביפנית)
- על "הנסיכה מונונוקי"
- Avalon – טריילר
- על הסרט הבא של הייאו מיזאקי
- המועדון הישראלי לאנימה
- Angel's Egg – אתר מעריצים
GHOST IN THE SHELL בארץ
את הסרט הנ"ל בגירסת DVD נתן לשכור בבלוקבסטר חולון.
GHOST IN THE SHELL בארץ
בתור חובב אנימה מובהק (אם כי אני מודה שחיבתי שמורה קודם כל ל-graphic novels מערביים), אני רוצה להצטרף להמלצה על Ghost in the Shell – סרט מדהים ביופיו, אם לא-מובן משהו ברמה הפילוסופית ואיטי קצת. עדיין שווה כל רגע.
בנוסף, אני רוצה להמליץ על סרט אנימה בשם Ninja Scroll שהוא, בפשטות, סרט הפעולה הטוב ביותר שראיתי אי-פעם. זה שהוא במקרה מצוייר (ובעל שם מטופש) בכלל לא מפריע. תענוג אמיתי, וניתן להשכרה ב"אוזן" (תודה לאל על קיומה).
GHOST IN THE SHELL לא אצלי
אח שלי מחזיק אצלו את Ghost in the Shell ואת Ninja Scroll והוא שומר עליהם בקנאות והוא לא מוכן לתת לי אותם לראות כי יש לי מערכת קול מח***נת. אז כל פעם שמישהו מדבר על זה אז צצות לי בראש הדקות הראשונות של Ghost שראיתי ואני מת לראות את זה…. אהההה! זה פרדוקס. אין לי כמעט זמן ללכת אליו לראות את זה.
תאמין או לא, אבל...
אחת הכתבות הבאות שאני מתכנן לכתוב בסדרה תעסוק ביושיאקי קוואג'ירי, הבמאי שעשה את Ninja Scroll שמוכר יותר לקהל הישראלי בתור מי שביים את הסרט Lensman שהוקרן אצלנו בחינוכית. קוואג'ירי הוא טיפוס צבעוני מאד – הוא גורם לפול וורהובן, למשל להיראות כמו הומניסט ענק…
אה, ואם אתה קורא Graphic Novels אז אני ממליץ לך מאד על הסדרות של מסמונה שירו שצייר את סדרת המאנגה שעל פיה התבסס Ghost in the Shell, ויש לו גם סדרות אחרות – Appleseed, Black Magic, Orion, Dominion. למרות שקשה מאד לעקוב אחרי הסיפור אצלו, שירו הוא אחד מאמני הקומיקס המעטים בעולם שאת עבודתם אפשר להגדיר כמד"ב "קשה", זאת למרות שהוא מסרב לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות.
תאמין או לא, אבל...
הייתי שמח לקרוא קצת מנגה, אבל הבעיה היא שהז'אנר נוטה להתרחב לכמות כרכים לא מתקבלת על הדעת לכל סאגה. ולראיה, Appleseed האמור (הגיע ל800- כבר?…).
בעיה נוספת היא שלעתים מזומנות אני מוצא את החלקים הפילוסופיים של הז'אנר, והסיפוריים גם, שטחיים למדי. לראיה, Domu של Katsuhiro Otomo, ספר ארוך ואיטי מאוד עם תוכן חסר טעם למדי (הציורים מדהימים, כמובן, אבל זה לא מספיק) – ושזכה לשבחי הביקורת (אלוהים יודע למה).
אני מניח שזה עניין של טעם, אבל..
לדעתי חלק גדול מהמאנגה שקראתי עולים מבחינת "החלקים הפילוסופיים והסיפוריים" שלהם על רוב הקומיקס המערבי שקראתי, למרות שלוקח זמן להתרגל לצורה שבה הם בנויים. זה נכון שלהרבה מאד סדרות מאנגה יש מספר אסטרונומי של כרכים, אבל Appleseed? אני סבור שהתבלבלת. לסדרה יש בדיוק ארבעה כרכים, כולם בפורמט TPB, ועוד ספר שמתאר את העולם שבו מתרחש הסיפור והטכנולוגיה שלו (ולא חייבים לקרוא אותו כדי להבין את הסיפור). נסה גם את Nausica of the Valley of Wind שצייר הייאו מיאזאקי, ולדעתי היא אחת מסדרות הקומיקס הטובות ביותר שנוצרו אי פעם.
והרי החדשות
סתם הערה לעתיד – יש יותר מסינמטק אחד בארץ. לפחות שניים שאני מודע לקיומם. יהיה נחמד אם תציינו (לפחות פעם אחת במהלך הכתבה) שמדובר בסינמטק תל-אביב. אני יודע, אני יודע, זה ברור לכולם, וזה ברירת המחדל, ואם זה היה סינמטק ירושלים, הייתם מציינים זאת בברור, אבל בכל זאת – כדאי לזכור שלא כולנו גרים בגוש דן.
הירושלמי הגאה החדש.
בוש ונכלם
כחיפאי, הטעות הזאת היא בלתי נסלחת. אני מרכין את ראשי ומלקה את עצמי. זה לא יקרה שוב (אלא אם כן זה יקרה שוב).
מי? מה? מתי?
אוי, אוי, אוי.
איזו טעות דובי היקר.
ולחשוב שהיית עלול להגיע לסינמטק בירושלים על מנת לצפות בסרט, ומגלה…
שהוא מוקרן בסינמטק בירושלים.
כן דובי, רוב הפסטיבלים שנערכים בסינמטק תל אביב נערכים גם בסינמטק ירושלים (קיזוז עלויות אני משער).
ועל כן גם בסינמטק החביב והיקר שלנו
(שהכיסאות שלו אגב נוחים פי מאה מהכסאות המוטים יותר מדי של אחיו בת"א)
גם בו יוקרנו הסרטים המדוברים
אז להבא אין צורך למהר ולצעוק, רק לפתוח את חוברת הסנמטק ולעיין בה.
או, וכמובן:
ברוך בואך לירושלים דובי.
מי יתן ויהיה אושרך גדול ושלא תצטנן כמו שאר התושבים (כלומר אני).
המם...
לא יותר נכון לתרגם את Ghost in the Shell כ"רוח בהתהוותה"?
חוץ מזה שם החיילת Ash מזכיר לי שם של גיבור אנימה אחר שסידרתו זוכה לפופולריות לא מובטלת בארץ בימים אלה (:.
אוי, שפן, אין לך מושג כמה נאלצתי להרגיע אנשים כשהם שמעו שלגיבורה של הסרט קוראים Ash ולהבטיח להם שהיא לא קשורה בשום צורה לפיקאצ'ו…
חוץ מזה, גם קצושירו אוטומו (הבמאי של אקירה) ביים השנה סרט בשם Ash שאני עדיין מנסה לברר עליו פרטים. האם ישנה כאן איזו קונספירציה?
Ghost in the shell בסינמטק
ביום חמישי ה-25 לאוקטובר יוקרן Ghost in the shell בסינמטק ירושלים.
אז מי שרוצה לראות את הסרט בבית קולנוע על מסך גדול מוזמן להגיע ב 23:30
אומנם זו לא ביקורת על
Ghost in the shell אבל זה הדבר הכי קרוב לזה בעין הדג…
אומנם אתמול לא היית הפעם הראשונה שראיתי את הסרט המדובר, אבל זו הפעם הראשונה שהצלחתי להבין אותו.
אומנם בפעם הקודמת המסך היה יותר גדול (בפנטזי.קון) אבל אתמול הסאונד היה יותר איכותי….
נתחיל בלציין ש"גוסט" זה סרט האנימה (צריכים להגיד אנימה או מנגה?) היחיד שראיתי, וזה ישאר ככה עד ששפן הלוח יקבל את מונונוקי ונינג'ה סקרול בימים הקרובים.
הדברים המדהימים בסרט:
-הפסקול – למרות שאני בדרך כלל נוטה להתעלם מהפסקול, הפסקול שך "גוסט" הוא מדהים. מוזיקה שקטה ומדהימה שמשום מה מתאימה לאקשן שרץ על המסך כמו כפפה ליד וגם הפעם הראשונה שבאמת שמתי לב לניצול מלא של סראונד*.
-העלילה – אומנם לא סרט המד"ב הטוב של העשור כמו שרז טוען, אבל הוא בהחלט ב20 הראשונים.
-האנימציה – שלרוב הייתה מדהימה.
דברי שלא אהבתי –
הדבר היחיד שבאמת הפריע לי בסרט היה שהדמוית הנשיות היו מאוד מאוד חיוורות.
________________________
* למרות שעל זה אפשר לתלות את האשם בזה שאני לא רואה כל כך הרבה סרטים בקולנוע, ועוד פחות בדויד…
ובכן,
קודם כל, לא טענתי ש-"גוסט" הוא סרט המד"ב הטוב של העשור, ואני מבקש פה, בפעם המיליון, שאנשים יבדקו את עצמם לפני שהם מצטטים דברים כביכול בשמי. טענתי שהוא אחד מהטובים של אותו עשור – סרט המד"ב _הכי_ טוב של אותו עשור היה לטעמי "גאטאקה".
לגבי אנימה/מאנגה – *אין דבר כזה* סרטי מאנגה. לא קיים. פיקציה. סרטי האנימציה היפאנית נקראים "אנימה". המונח "מאנגה" מתייחס לקומיקס יפאני, ולקומיקס בלבד.
אם כן, למה על הדויד
ובכמה מקומות בתוכו היה כתוב באותיות של קידוש לבנה MANGA?
כי יש חברה כזאת, שנוסדה בבריטניה
(למרות שהסניף הבריטי שלה פשט רגל לא מזמן, ועכשיו היא פועלת רק באמריקה) ועוסקת בהפצת סרטי אנימה. החברה הזאת קראה לעצמה Manga Entertainment, כי הם חשבו שלאנימציה היפאנית קוראים "מאנגה". הם טעו. זו לא הטעות היחידה שהם עושים, ולמעשה – כמו שאפשר לראות ממדיניות השיווק וההפצה שלהם – מדובר בחברה מלאה בטמבלים. קורה.
ודווקא להם יש את הזכויות
על הסרטים של Evangelion . או אולי זה ADV ?
בכל מקרה חשבתי עכשיו שאם רוב המגיבים הקבועים היו רואים את Evangelion, אפשר היה לפתח עליו דיון שיגרום למספר התגובות של ממנטו להחוויר לידו…
כן, יש להם את הזכויות
על הסרטים של EVA – וההתנהגות שלהם עם הסרטים האלה מוכיחה את הטיעון הקודם שלי בדבר היותם טמבלים. כשהם קנו את הזכויות, לפני שלוש שנים בערך, הם הבטיחו שהם מוציאים אותם "בשנה הקרובה", זה הפך ל-"בקיץ הבא" שהפך ל-"בקיץ הקרוב" והגרסא הנוכחית היא "בתחילת השנה הקרובה" ומי שמאמין להם עכשיו, אללה ירחמו. כמובן שעד שהם יזיזו את התחת ויוציאו את הסרטים הנ"ל, אף אחד לא יקנה אותם, כי כולם כבר יראו אותם בבוטלגים.
ואני מתנצל על הטעות בציטוט
בנוגע לבחירה בגאטאקה – אני מסכים איתה הרבה יותר באשר עם "גוסט"
לא אהבתי את גוסט (אין וגו').
הסיבה העיקרית שלא אהבתי את גוסט: כל חמש דקות הדמויות עוצרות ומתחילות לנאום נאום פילוסופי ארוך. בסרט טוב הבמאי *מראה* לנו את מה שהוא רוצה להגיד, לא נותן לדמויות שלו לנאום את זה במשך דקות אינסופיות של זמן מסך שבמהלכו כל התנועה שיש על המסך זה מצמוצי עיניים והריצוד של האורות ברטוב של העין (אפקט אנימה שמן הסתם המציאו אותו במיוחד בשביל סצינות כאלו…) והסיפור עצמו, מה לעשות, לא מספיק מעניין כדי לפצות על התכונה המעצבנת הזו.
אבל מה, אחלה אנימציה, זה כן.
ראיתי Ghost in the Shell
הסרט הראשון באנימה שראיתי עד היום, ואני לא יודעת אם יבואו הרבה בהמשך.
הסיפור קצת מסובך ולא כל כך מעניין, אבל זה לא הפריע לי כי התרכזתי יותר בפסקול ובאנימציה. האנימציה, למרות שבהתחלה הלהיבה אותי וחשבתי לעצמי כמה שהדמויות היפניות יפות וכמה שהם יודעים לצייר יפה – אחרי כמה זמן ההרגשה חלפה, והתחלתי לחשוב לעצמי שחבל שהם לא מנצלים את זה טוב יותר, ולא מציירים את הדמויות באותה טכניקה של סדרות *לילדים* שבה הדמויות לא זזות שעה והרקע נשאר אותו דבר כל הזמן, ואף אחד לא שם לב במילא כי כולם ילדים. אז זה סרט שלא רק ילדים רואים, וחבל שהם לא שמו לב שהאנימציה השתכללה מאז ימי סדרות הילדים המצויירות. נכון שגם הרבה מהסדרות ששודרו כשהינו קטנים היו יפניות במקורן, אבל "הלב" (תקנו אותי אם אני טועה) לא הלהיב אותי גם כשהיתי קטנה.
אז בסך הכל זה לא היה בזבוז גדול של 82 דקות, נהניתי מחלקים מסוימים של הסרט והפסקול באמת היה מדהים. היו רק כמה דברים שהפריעו לי או הטרידו אותי:
* הנופים של טוקיו שנראו כאילו הם צולמו במצלמה רגילה ואז ציירו עליהם את הדמויות, או שזו היתה אנימציה דיגיטלית שציירו עליה את הדמויות – זה לא נראה יפה לדעתי.
* הדיבוב והתרגום: אוי ואבוי לנו! בדויד שלקחתי היו שתי אפשרויות – לראות את הסרט ביפנית עם תרגום לאנגלית, או בדיבוב לאנגלית. החלטתי לשים את זה גם בדיבוב וגם בתרגום, במחשבה תמימה ששניהם יהיו אותו דבר, אבל לא! – הכתוביות והדיבוב תרגמו ע"י שני אנשים שונים, ולא הצלחתי למצוא ביניהם שום קשר אפשרי. אחרי כמה זמן הגעתי למסקנה שהתרגום הוא כנראה יותר מדויק לטקסט המקורי, והדיבוב הפך את הדיבור ליותר שוטף ואמריקאי באופיו (לדוגמא כל פעם שהתייחסו לSHELL בכתוביות, הדמויות אמרו BODY). החלטתי להקשיב לדיבוב כי יותר קל להקשיב מאשר לקרוא, אבל השארתי את הכתוביות כגיבוי למקרה שאני לא אשמע את מה שהם אומרים, ובמקום זה זה רק בלבל אותי כל הסרט והצחיק אותי לפעמים (בנסיונותי למצוא קשר בין התרגומים).
* דבר אחרון: באחת מהסצינות בה שתי הדמויות הראשיות נמצאות על סירה, הדמות הראשית נותנת איזה הרצאה פילוסופית על החיים ועל כך שאולי בני אדם הם לא באמת מה שאנחנו חושבים וכו'. הדבר הזה נשמע לי ממש מוכר, ומייד נזכרתי במיצג הווידיאו שנמצא במוזיאון ישראל שראיתי בתערוכה "זמן הווה 6". במיצג הזה יש דמות וירטואלית חמודה שמדברת על החיים ועל כך שאולי בני אדם הם לא באמת מה שאנחנו חושבים וכו'… ולידה בחדר בו היא נמצאת יש פוסטר של Ghost in the Shell. מישהו יודע מה הקשר בין הסרט ליצירה? (חוץ מזה שהטקסט מאוד דומה)
זהו, כתבתי הרבה ועכשיו הזמן לנוח. נראה לי שאני אלך לראות את אקזיסטנט סוף סוף. רשמים אחר-כך. ;-)
מגן על MTV
בסוף השיר "King of my Castle " כן רושמים שהתמונות לקוחות מגוסט.
גוסט 2 שובר את כל הגבולות!
עבודת חייו של אושי, קרברוס פנזר קופס, היא היא זאת שצריכה לקבל את הדגש אם מנסים לכתוב מאמר על הבמאי היוצר. "העדשות האדומות" ו"כלבי אילוף". סרטים פסיכולוגיים מדהימים על לוחמים שפורקו מנשקם ומנסים להסתגל לעולם חדש. המאנגה "קרברוס" היא אחת הקשות להשגה. גוסט 2 הוא פשוט מתוסבך ברמות. אושי קורא תיגר שוב ושוב על הקולנוע הלא קונבנציונלי. גוסט 1 זה קלאסיקה, זה אופרה וזה מלוטש. זה מאוד מערבי וזה בנוי בצורה כל כך מופתית. היפנוזה באמצעות הפס קול המוזיקלי כשאתה בשיא המתח של הסרט זה אושי!