 |
||
| לקריאה נוספת, למי שצפה באוסקרים – בשידור החי או בשידור המקוצר: איך הדוקומנטריסט ארול מוריס הספיק לראיין 130 מועמדים ולדחוס את כולם לסרטון (מקסים) של 4:40 דקות. | 
26.02.2007
|
|
יומית
לקריאה נוספת, למי שצפה באוסקרים – בשידור החי או בשידור המקוצר: איך הדוקומנטריסט ארול מוריס הספיק לראיין 130 מועמדים ולדחוס את כולם לסרטון (מקסים) של 4:40 דקות.
לקריאה נוספת, למי שצפה באוסקרים – בשידור החי או בשידור המקוצר: איך הדוקומנטריסט ארול מוריס הספיק לראיין 130 מועמדים ולדחוס את כולם לסרטון (מקסים) של 4:40 דקות.
הסרטון
באמת היה התחלה מוצלחת לטקס. הוא היה קליל ומבדר, מה שהתאים לאווירה הכללית של הטקס השנה.
מישהו יכול לתת לינק לסרטון?
מישהו יכול לתת לינק לסרטון?
הרי לך
http://www.errolmorris.com/media/general/MovieMovie.mov
לא, זה הסרטון של 2002.
הסרטון של השנה לא היה זמין עד עכשיו, אבל עכשיו צדיק כלשהו העלה אותו ליוטיוב:
http://www.youtube.com/watch?v=uwJwhXokaIc
תודה!
מעולה, לא הכרתי את המסורת הזאת :). הכי אהבתי:
1.לראות את כל האנשים ה"רגילים" שממש לא היית משייך לאוסקר.
2. לשמוע את הקול של פיטר או'טול וישר להרגיש שהוא מליגה אחרת.
3. את הביטוי hula hula hope, אימצתי (אם רק אמצא את ההקשר המתאים להשתמש בו ;)).
היה זמין ועוד איך - באתר של האוסקר.
שהוא, אגב, טוב פי 8000 מהסרטון של השנה.
וכן, זה מדעי.
שטויות,
הסרטון של השנה היה טוב לפחות (לפחות!) פי 2.6 .
אם יותר לי לשאול את עמיתי המלומד, על אילו שיטות דגימה אתה מתבסס?
אבל לעניין: הסרטון של 2002 הזכיר לי למה אני אוהב סרטים. הסרטון של 2007 הזכיר לי למה אני לא אוהב את האוסקר: להוציא הסיום, הוא לא עוסק בסרטים, אלא בהצלחה.
וסרט על סוסים הוא בהכרח טוב יותר מסרט על כלבים?
כמו שאמרת, הם לא עוסקים באותו נושא. זה לא הופך אחד מהם לטוב יותר בהכרח מהאחר. בטקס האוסקר, מתבקש לדבר על החוויה של להיות מועמד ולזכות (או לא לזכות) באוסקר.
זה תלוי כמה אתה אוהב סוסים וכמה אתה שונא כלבים, או להפך.
תראה, יש לי שתי בעיות עם הסרט החדש:
1) הוא עוסק בנושא שאני מוצא הרבה פחות מעניין, וגם שיש לי כלפיו פחות אמפטיה. האספקט של הסלבריטאיות והמירוץ אחרי פרסים בתעשיית הקולנוע לא מאוד מדבר אלי (אין מאחורי זה פילוסופיה מורכבת, למרות שאני מניח שלא תהיה לי בעיה להמציא אחת). אז כן, הניסוח שלי היה לא מדויק בהקשר זה: הסרטון הישן טוב יותר (אובייקטיבית) רק פי 4, אבל טוב יותר בשבילי (סובייקטיבית) פי עוד 2000.
2) הסרטון החדש מכיל מגרעת אובייקטיבית יותר שקשורה בסלבריטים: מניחים שעצם הנוכחות של אנשים עם המסך בפוזות משועשעות ונינוחות, בצירוף מוזיקה קלילה והומוריסטית, ייצור אווירה מצחיקה ואפילו מרגשת. הסרטון נטול *תוכן* מספק: מה, בעצם, הוא אומר על משהו? לעומת זאת, הסרטון של 2002 ממוקד הרבה יותר – יש לו מסר להעביר, ויש בו שימוש נהדר בשליטה של מוריס במדיום להעביר את המסר הזה.
אם נחזור לאנלוגיות מיותרות, לסרטון החדש אין שום שאלת מחקר: הוא סתם fluff. אמנם פלאף נחמד ונעים, אבל כמו צמר גפן מתוק, אין בו שום ערך תזונתי. הסרטון של 2002, לעומת זאת, הוא כמו סנדויץ' טוב: גם לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, גם טעים להפליא, וגם עוזר לך להתפתח.
מממממ. סנדוויץ'.
אכפת לכם להפסיק לדבר על אוכל?
אנשים פה מנסים להתרכז בקריאה.
בסוף מצאו אותו זרוק מתחת
אקליפטוס עוג אחד
חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד
מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר
שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר
היא הבינה זאת ממילא גם בלי מבטי שני אלה
היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו אז מה
בכיתי גם אני איתה אני מי שאהב אותה
ארול ארול…
<סורי, לא יכולתי להתפאק, מת על השיר ובדיוק נגמר לי העשב המתוק ;-)>
זהירות,
ל''ארול'' מעלי!!!
לשיר או לדוקומנטריסט?
מצטערת לקלקל את השמחה
אבל הסרטון היה בעיני רחוק מלהקסים.
אחת הפתיחות הכי עלובות של טקס האוסקר, מה שהעיד על הבאות (טקס משמים שלא זכור לי כמותו).