 |
||
| היה ברור שבסופו של דבר יקום מישהו ויצעק שהכל, הכל, הכל באשמת הסרטים. חבל שדוקא רוברט אלטמן לקח על עצמו את התפקיד. בין-לאדן, על פי אלטמן, היה דוקא בחור נחמד ונעים הליכות, עד שראה את 'גודזילה'. |
20.10.2001
|
|
יומית
היה ברור שבסופו של דבר יקום מישהו
ויצעק שהכל, הכל, הכל באשמת הסרטים.
חבל שדוקא רוברט אלטמן לקח על עצמו
את התפקיד. בין-לאדן, על פי אלטמן,
היה דוקא בחור נחמד ונעים הליכות,
עד שראה את 'גודזילה'.
היה ברור שבסופו של דבר יקום מישהוויצעק שהכל, הכל, הכל באשמת הסרטים.
חבל שדוקא רוברט אלטמן לקח על עצמו
את התפקיד. בין-לאדן, על פי אלטמן,
היה דוקא בחור נחמד ונעים הליכות,
עד שראה את 'גודזילה'.
אהרו''כ
בין לאדן באמת איש טוב. סתם נטפלים אליו
כמובן
גם אחרי שצל אפור ראה את הסרט היינו צריכים לכלוא אותו במרתף למשך חודש וחצי עד שהוא נרגע.
אאוץ!
מי לימד אותך לכתוב דברים כאלה? אני ממש גאה בך. אני רואה לעיני רוחי סצינה מסויימת מ"הגוניס"…
לעניות דעתי את מתכוונת ליום השלישי ולא לגודזילה. היום השלישי מקפיץ לניטפיקר שבי את כל הפיוזים וגורם לי להתקפי קטילות רועמות ופירכוסים בלתי נשלטים. סרט נחמד למדי. (למה התמונה היא מהיום השלישי אם היומית מזכירה את גודזילה? כן, ברור שלא קראתי את הכתבה, אז מה).
למה לא.. למה לא...?
בואו נאשים את הסרטים בהכל…
התקשורת אשמה
הסרטים לא אשמים בכלל! אבל אם זה אומר שלא נצטרך לראות יותר את גודזילה לעולם- תאשימו מצידי את כל הסרטים בעולם
כמובן
בטח גם חטיפת המטוס לאנטבה נעשתה בעקבות הסרט "מבצע אנטבה".
דבריו הוצאו מהקשרם
הוא התכוון להגיד שסרטים כמו "גודזילה" גרמו לקריסת הסרטים שלו, רק זה לא נשמע מי-יודע-מה טוב, אז הוא אמר שזה גרם לטרור…. (
חזקה)
כמה אופיני....
כמה אופיני לאמריקאים להאשים את הבידור בכל צרותיהם…
( השחתת הילדים , ערכים אנטי-אמריקאיים , ועכשיו גם בטרור ) .
כמה אופיני....
אי אפשר...
אי אפשר להאשים את קנדה כי הם תרמו חיילים למאמץ המילחמתי..
גם את האנגלים אי אפשר בגלל אותה סיבה…
מה נישאר?
1) להאשים אנשים עם מבטא מצחיק ( רצוי בעלי חזות מזרח תיכונית)
2) להאשים את התשקורת/בידור
הראשון לא כל כך פוליטיקלי קורקט.. אז נאשים את הבידור.. כבר ממיזמן לא ראינו סרטים פטריוטים מטופשים.
אי אפשר...
ואפשר פשוט להאשים את זאב רווח, גם איש בידור וגם חזות מזרח תיכונית. שתי ציפורים בזאב אחד.
תמיד,אבל תמיד
אפשר להאשים את הצרפתים.
ואפילו רצוי.
מצד אחד,
זו אמירה טפשית במיוחד, ומקוממת.
בנושא זה: השבוע הופיעה השמועה על שיתוף הפעולה בין הצבא האמריקאי להוליווד גם במדור הקולנוע של 'רייטינג').
מצד שני, מדובר בבן-דודי האהוב, סמאח בחסד, שיש לסטור על לחיו בעדינות אם אכן אמר את הדברים, ולהגיד לו 'נו, נו, נו, לך תעשה סרטים במקום לדבר.'
מצד שלישי, המקור הוא ynet, שאינו ידוע כאמין במיוחד (ו
מצד רביעי, רד פיש נוהג לבדוק דברים כאלה לפני שהוא מעלה יומיות.
מצד חמישי, לאוסאמה בין לאדן כבר יש יותר יומיות מאשר לטרנטינו. די! לא קורה כלום בעולם? אין טריילרים חדשים לשרה"ט או לה"פ?
הידיעה הופיעה גם במקומות אחרים,
למשל פה:
http://mrshowbiz.go.com/news/2001/10/robertaltman101701.html
ורק הבהרה למען האנשים-שלא-נכנסים ללינקים, שכתבו כמה הודעות למעלה – אלטמן *לא* הזכיר ספציפית את 'גודזילה'. אבל מדבריו מתפרש שהוא מאשים את הוליווד בכך שהיא נתנה לבין לאדן את הרעיון להשמיד בניינים מפורסמים בניו יורק – שאם הוא לא היה רואה את זה בסרטים, הוא לא היה חושב על זה.
ככלל ערבים הם מאוד טיפשים
ואם האמריקאים לא היו חושבים בשבילם, לא היה להם שום סיכוי להתקדם בחיים.
איזה מזל שיש אמריקה, שיש בה הוליווד, שיש בה סרטים. חינוכיים ומשכילים.
ושכחת להוסיף:
אפשר גם...
להאשים את היהודים….
גם יהודים וגם שולטים בהוליווד.
רק רציתי לציין
שלדעתי אלטמן תמיד היה חתיכת ריאקציונר מטומטם שעלה לגדולה עקב ליקוי מאורות לא ברור של מבקרי קולנוע טיפשים ומתלהבים מעצמם (פאולין, אני פוזל לכיוון הקבר שלך).
פאולין?
זאת שקטלה את האזרח קיין, או שזה שם רווח למבקרות קולנוע טיפשות?
קאל (או קייל?)
Pauline Kael נחשבת לאחת המבקרות המרתקות ביותר בתולדות ביקורת הקולנוע, ובצדק. גם אם היו נותנים לדובי גל להיות שחקן כדורסל ולא היו מעיפים אותו או דורכים עליו משום מה, הוא היה אחד השחקנים המרתקים ביותר (כפי שניתן להיווכח, אגב, בסרט המופתי "מלך הסלים").
כלומר, כן, היו לגברת דעות חדשניות ומרתקות. מבחינה מסויימת, אף ניתן לטעון שהיא הראשונה שהגתה את הגישה של "ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע". אלא שמה שהיא עשתה בפועל זה לכתוב כמו מבקר שניצקלייני, רק בלי הכיסוי, ואני מתכוון לכך שכתיבתו של אורי קליין, למשל, היא בלתי נסבלת, אך אין מקום לויכוח על כך שהבנאדם אינטליגנטי ובעל ידע עצום. אצל פאולין קאל, גם הכתיבה הייתה פלצנית ומתנשאת, וגם לא היה מאחוריה ידע אמיתי לגבות את זה. מבחינתי, זוהי שרלטנות לשמה.
אלא שימי שנות השבעים (או סוף שנות השישים ליתר דיוק) היו ימים מוזרים. הקהל הפסיק ללכת לקולנוע והתמקד בטלוויזיה, סרטי האולפנים נכשלו זה אחר זה, ובשלב מסויים הקברניטים הגיעו למסקנה המתבקשת שהם איבדו את הקשר עם הקהל ושצריך לתת, בלית ברירה, ביטוי לכוחות חדשים ורעננים. וככה נכנסו כל מיני היפים וסטודנטים לעמדות מפתח בעולם הקולנוע עם כל מיני רעיונות חדשניים. ככה קיבלנו את תור הזהב של סקורסזה, קופולה ושות', עם שחקנים כמו דניס הופר וג'ק ניקולסון.
וכמו שזה השפיע על התעשייה, ככה זה גם השפיע על מוסד הביקורת. גם שם הורגש חוסר קשר עם העולם, וכך מבקרת לא ראויה כמו פאולין כבשה לה מקום של כבוד בהיסטוריה, והשפיעה עד מאוד על גורלם של סרטים ובמאים כאחד.
לגבי "האזרח קיין" – מחיפוש שערכתי באינטרנט כרגע למדתי שהיא לא קטלה את הסרט, היא רק טענה (בחוסר צדק משווע) שנותנים לאורסון וולס הרבה יותר קרדיט ממה שמגיע לו.