הזוכים: דבר אחד אי אפשר לקחת מטקס האוסקר האחרון – סרטים טובים והופעות טובות זכו. האם "אופנהיימר" הוא הוא ה-סרט של 2023? קודם כול כל, אם שואלים פה באתר אז כן. אבל בעיקר – בממוצע בין ביקורות מתלהבות, כמעט מיליארד דולר וקהל נלהב, אז כן, קצת. ולמרות שניבאו לו צונאמי של פרסים, הוא בסופו של דבר הצליח לזכות רק בקטגוריות שדי הגיעו לו, תוך כדי שהוא מפנה את הדרך לסרטים שהיו יותר טובים ממנו (או לפחות יותר מעניינים) בקטגוריות אחרות כמו תלבושות, תפאורה, וסאונד. כן, יש כמה זוכים שאני חושב שהזכייה שלהם היא טעות ("אזור העניין" בבינלאומי, "אנטומיה של נפילה" בתסריט מקורי), אבל גם שם אני מבין שאני עומד נגד קונצנזוס שמחבק את הסרטים האלה. אין השנה איזה "רפסודיה בוהמית" שלוקח סרטים באופן שאף אחד לא מבין ושגורם לאנשים לצעוק על האקדמיה. כאמור, אם בפעם השנייה ברצף אנחנו והאקדמיה בוחרים את אותו סרט לסרט השנה, כנראה שמשהו שם כן עובד בסך הכול.
המנחה: קשה להגיד את אותן מחמאות לג'ימי קימל, שבשלב הזה נראה עייף מתמיד מכל הקטע של ההנחיה. תשוו את זה לג'ון מולייני שהיה באותו טקס ממש ואפשר לראות את ההבדל בין מי שחי ונושם קולנוע (וגם, נו, מצחיק) ובין מי שנהנה להתחכך במפורסמים ולהרגיש חשוב. אני מקווה שזאת השנה האחרונה של קימל (אם כי אין לדעת), ואפילו אם לא יקחו את מולייני בשנה הבאה (למה? למה לא?!), שיתנו למישהו עם קצת יותר אנרגיה.
הגלייזר: בהיעדר זכייה של "מכתב לחזיר", האזכור הבודד של ישראל היה ביצוא המוביל שלו: דעות שאף אחד לא ביקש על המלחמה פה. אני בטוח שאפשר למצוא על מה לכעוס בנאום של גלייזר, אבל בשורה התחתונה, זה נאום שכולו מתקשר עם הסרט שהביס את "מכתב לחזיר" ("המלחמה נגמרה!") ושואל למה אנחנו לא יכולים פשוט, נו, להשלים כבר ולהפסיק להרוג אחד את השני? אה, וואו, איזה רעיון חדשני, שנייה אחי אני עובד על זה.
כן, נזרק שם איזה חצי משפט על "ניצול זכר השואה לטובת הכיבוש" או משהו, אבל נו, תעשיית הקולנוע מוצצת את דמה של השואה בערך מאז שהיא קרתה כדי לתת לעצמה פרסים ולספר לעצמה שהיא מאוד אמיצה בדרך שבה היא מתארת זוועות ועומדת כנגדן עשורים אחרי שהם קרו כדי להעניק לעצמה פרסים. כנראה שאפשר להרחיב על חצי המשפט שהוא זרק, ואני בטוח שיהיו מבקרים ופוליטיקאים שישמחו לעשות זאת, אבל נראה לי שזה השלב שבו נתקדם כי כאמור, בסופו של דבר, זה נאום שהוא מקבילה של "בואו כולנו נשלב ידיים ונתחבק". בטח כשמשווים אותו לנאום הלוחמני והעוצמתי של הבמאי של "20 ימים במריופול".
הקן: ששלושה רגעים יזכרו מהטקס הזה: ג'ון סינה בעירום (הבן אדם חייב להשיג סוכן טוב יותר. הפער בין הכישרון שלו ואיכות הסרטים שהוא עובד בהם גדולה מדי), הפתיחה של נאום הזכייה של אמה סטון ו"אני רק קן", כנראה ההפקה הכי טובה של שיר באוסקרים בעשור פלוס האחרון. היו הופעות שהקפיצו את הקהל בעבר, אבל השילוב בין הופעות האורח, הכוריאוגרפיה והמחויבות של גוסלינג פשוט הפכו את הזכייה של האחים אייליש לקצת, נו, מצחיקה. אומנם נראה שהרבה מהסטריאוטיפים של האוסקר הולכים ונשחקים בשנים האחרונות, ועדיין – ברגע השיא, בין בלדה ושיר מעניין, הם ינהרו אל הבלדה.
המבריזים: באופן שתואם מעט את האופי שלהם, וס אנדרסון והייאו מיאזאקי הבריזו מהטקס ולא היו שם כדי לקבל את האוסקר הראשון והשני שלהם (בהתאמה). זה קצת עצוב, כי אלה בכל זאת הסרטים הכי טובים שזכו כסרטים, אבל אני מודה שיש משהו מאוד נחמד בלא לראות מישהו נואם.
הידוע מראש: יש כמובן שאלה – שלא קשורה לטקס הזה – והיא "מה אמור להיות טקס האוסקר". האם הוא אמור להכריז על הזוכים הכי טובים – מה שהטקס הזה די עשה – או להיות מופע מרהיב ומפתיע שבו בכל קטגוריה זוכה לפתע מישהו לא קשור? אידאלית, הוא שניהם. בפועל, ובטח כשהוא מתרחש בחודש מרץ, עד שמגיעים אל האוסקר כל הזוכים די ידועים. כלומר, כן, יש בעיה עם זה שכל הטקסים המקדימים משמשים כמשהו בין חזאים למתיישרים עם מה שהם חושבים שהוא קונצנזוס, אבל זה לא בעיה של האוסקר, אלא של שאר הפרסים.
השורה התחתונה: היה בסדר. רק אוסקר שכזה. לילה טוב.
רשימת הזוכים*
פרס הסרט הטוב ביותר: אופנהיימר
פרס הבימוי: כריסטופר נולאן, אופנהיימר
השחקן הראשי: קיליאן מרפי, אופנהיימר
השחקנית הראשית: אמה סטון, מסכנים שכאלה
שחקן המשנה: רוברט דאוני ג'וניור, אופנהיימר
שחקנית המשנה: דאווין ג'וי רנדולף, נשארים לחג
תסריט מקורי: אנטומיה של נפילה
תסריט מעובד: מעשייה אמריקאית
צילום: אופנהיימר
עריכה: אופנהיימר
פסקול: אופנהיימר
סאונד: אזור העניין
אפקטים ויזואליים: גודזילה מינוס אחת
איפור: מסכנים שכאלה
תלבושות: מסכנים שכאלה
תפאורה: מסכנים שכאלה
שיר: "למה נוצרתי?", ברבי
הסרט התיעודי הטוב ביותר: 20 ימים במריופול
הסרט הבינלאומי הטוב ביותר: אזור העניין
הסרט המונפש הטוב ביותר: הילד והאנפה
הסרט הקצר הטוב ביותר: הסיפור המופלא של הנרי שוגר
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר: מעבדת התיקון האחרונה (קישור לצפייה)
הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר: המלחמה נגמרה!
סך הכול אוסקרים:
אופנהיימר – 7
מסכנים שכאלה – 4
אזור העניין – 2
נשארים לחג, גודזילה מינוס אחת, מעשייה אמריקאית, ברבי, אנטומיה של נפילה – 1
המאסטרו, חיים שלמים, רוצחי פרח הירח – 0
* לא בהכה את האוסקר, זה יהיה בפוסט נפרד אחרי שאצבור קצת שעות שינה.
וואלה, היה שווה להישאר ערה
ידעתי מראש שרוב הפרסים בטקס הזה יהיו ידועים מראש ואפילו כשמדובר בזוכים שאני בעדם סך הכל, כשהזכייה היא ברורה וצפויה, קשה להתרגש ממנה.
ולכן הפרס היחיד שממש חיכיתי לו היה לשחקנית, כי שם עוד נשאר ספק לגביי זהות הזוכה. רציתי שאמה סטון תיקח מהרגע שראיתי את ההופעה המדהימה שלה, אבל אחרי הזכייה של לילי גלדסטון בסאג (שחלה באמצע תקופת ההצבעה לאוסקר) ובשילוב עם התגובות המשתפכות והתחזיות של כל העולם ואחותו שלילי תזכה, היה נראה שהפרס יילך אליה. הזכייה של סטון ריגשה אותי ממש, ונראה שגם היא לא ציפתה לה, וכך קיבלנו נאום של מישהי שבאמת הייתה מופתעת ולא מוכנה, וזה היה נהדר, כי סטון פשוט מקסימה, גם (אולי בעיקר) כשהיא עם שמלה קרועה ובלבול נבוך מהצורך לתת נאום זכייה.
חוץ מהפרס הבודד הזה שמאוד שימח אותי, הרגע הגדול של הערב היה ללא ספק ההופעה של ריאן גוסלינג. כמה טונות של כיף, כריזמה, נוכחות בימתית ומוכנות להתמסר טוטאלית לרגע. כבר המון זמן לא נהניתי ככה מרגע טלוויזיוני לייב. תענוג שרק מדגיש כמה שהשיר הזה היה צריך לזכות במקום השעמומון של בילי אייליש (ואני מחבבת את אייליש, אבל השיר שלה היה חתיכת snooze fest ומהתחלה לא הבנתי מה ההתלהבות). אני בכלל לא אתפלא אם ההופעה הזו תהיה מה שאנשים יזכרו מהטקס ומה שיקבל את ההד התקשורתי הכי גדול, ולגמרי בצדק.
אפשר בבקשה שזה יוביל ליותר רגעים מוזיקליים עם כוכבים שאשכרה יכולים לשיר, יותר שירים שאשכרה משפיעים על העלילה, ויותר הופעות כיפיות כאלה על במת האוסקר?
נולאן
בתוך כל המסע הארוך ועטור הנצחונות של אופנהיימר בדרך אל פרסי הסרט והבימוי, ובהתחשב בכמה שהזכיות האלו היו צפויות בסופו של דבר, אפשר לשכוח כמה הלילה הזה ראוי ומשמח בסופו של דבר. כריסטופר נולאן קיבל השנה סוף כל סוף את הכבוד המגיע לו מתעשיית הסרטים.
נולאן, שלפני 15 שנים בדיוק קיבל את אחת מסטירות הלחי המפורסמות של האוסקר, הוא בבירור השם הכי גדול שפרץ במילניום הנוכחי לשיח הקולנועי. יש לו קהילת מעריצים אדירה, מצביעי ימד"ב ההזויים חושבים שרוב הסרטים שהוא יצר הם מהסרטים הטובים בהיסטוריה, גיקים אובססיבים לגביו והחשוב מכל – הוא מלך הסקרים של עין הדג. אם האקדמיה רוצה להראות שהיא מחוברת אל הקהל, היא היתה חייבת לתגמל אותו.
נוטים להתלונן על כך שפרסי האוסקר מתפקדים במקרים רבים על תקן פרסי מפעל חיים, שאנשים בתעשייה מגיעים לרגע מסויים בו האקדמיה כבר מוכרחה להכיר בהם ולהוקיר אותם. אלמנט מסויים כזה ודאי מעורב בבחירות, וזה באמת מרגיז אבל גם טוב ומספק.
כי רוברט דאוני ג'וניור לא באמת התקרב לרמת ההופעה של גוסלינג, ות'אנוס עדי שבהתחלה הייתי מופתע מכך שמדברים בבטחון על מועמדות – אבל וואלה, איזה כיף. האיש שהפך את היקום הקולנועי של מארוול למה שהוא צריך להחזיק בפרס הזה. ואיזה כיף שלאמילי בלאנט הנהדרת יש מועמדות, ושלודוויג גרונסון שיצר את הפסקול המופתי לטנט מקבל פרס על פסקול נוסף שהוא הלחין לסרט של נולאן.
ולכריסטופר נולאן הגיע כבר לקבל את הפרס הזה. והגיע לו לקבל אותו לא בקושי ובדוחק, אלא בסערה גדולה של עונת זכיות ומספר פרסים מרשים.
אז כל הכבוד אקדמיה. ועכשיו רק אם לא אכפת לך תסדרי משהו גם לטרנטינו, באמת שהגיע הזמן.
הטקס הכי משעמם מזה הרבה זמן. אשכרה חוץ מפרס האפקטים לא היו הפתעות.
על איזה סרט וס אנדרסון זכה בדיוק?
האפקטים ממש לא היה הפתעה
'גודזילה מינוס אחד' היה אחד מהפייבוריטים לצד 'היוצר'.
וס אנדרסון זכה על הסרט הקצר 'הסיפור המופלא של הנרי שוגר'.
כל אתרי ההימורים והתחזיות חזו את גודזילה מינוס אחד
(ל"ת)
הוצאת לי את המילים מהפה
(ל"ת)
כמו כן - הקטע עם קימל וסינה היה יכול להיות גאוני אבל ההגשה של קימל חיסלה את זה.
הבנאדם פשוט חסר כישרון, לא מצחיק ואפילו לא נראה שרוצה להיות שם.
אחלה בחלה של אוסקר
– לא היה לי איזה פייבוריט מובהק, אבל "מסכנים שכאלה" סרט נהדר ואהבתי שבהתחלה הוא גרף פרסים (עד שהוא הפסיק). לדעתי גם הגיע לו יותר מאשר אופנהיימר בקטגוריות הגדולות, אבל שיהיה.
– הכתיבה אכן לא הייתה מדהימה רוב הזמן (הקטע של מליסה מקארתי היה כואב לצפייה), וג'ימי קימל יותר פרווה מ*משהו מאוד פרווה שאני עייף מכדי לחשוב עליו*. בבקשה תחליפו אותו במישהו עם, נו, אישיות.
– מה שכן, זה היה טקס נהדר מבחינה טכנית – עיצוב הבמה, הצילום, התאורה, הרגישו שהשקיעו בזה מחשבה הפעם. מה שהפך את הקטע של ה"לזכרם" למאוד מוזר, מבלבל וצורם: גם זמרים, גם רקדנים וגם הקרנה של האנשים שאיבדנו, אבל נראה שהצלם מנסה לתפוס את הכל ביחד ובסוף לא תפס כלום. באמת ניסיתי כל הקטע הזה להבין על מה מצפים ממני להסתכל.
– איזה לכלוך יש למשמימה הזאת בילי אייליש על חברי האקדמיה שהיא מקבלת אוסקר לא מוצדק שני במספר? איך נותנים את זה לה אחרי כזה ביצוע אייקוני של גוסלינג? בחיי שכבר הייתה עדיפה זכייה של שיר הצ'יטוס. איזו מבוכה.
– כמות חשודה של זוגות מגישים הזכירו לי את המם הזה של בית ורוד ליד בית שחור.
– אחרי כתבה השבוע לפיה מסי הכלב לא יגיע לאוסקר (וגם תלונות הזויות מצד נציגים של חלק מהמועמדים שלהביא את מסי לארוחת הצהריים של כל המועמדים נתן איזה יתרון לא הוגן ל"אנטומיה של נפילה"), היה משמח לראות שהוא הצליח להגיע בסוף, ואפילו מחא כפיים. איזה כלב טוב.
– האם עכשיו כשהוא זוכה אוסקר אפשר למצוא דרך להקרין אצלנו את גודזילה? אני לא אופטימי, אבל אמשיך לחלום.
לאייליש אין לכלוך על האקדמיה,
הם פשוט לא יכולים להצביע באופן גורף לשיר של גבר בסרט כמו ברבי.
שיבולת שועל!
מספיק פרווה?
אה זה קל
ג'ימי קימל הוא יותר פרווה מזה:
שכחתי: סטגדיש!!!
(ל"ת)
וזו עדיין בדיחה יותר טובה מרוב הבדיחות שלו בטקס (או בכלל)
(ל"ת)
אז בעצם אופנהיימר הוא הסרט המרוויח ביותר שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר מזה 20 שנה
מאז שר הטבעות שיבת המלך ב-2003 לא קרה שסרט כל כך מרוויח (השלישי הכי מרוויח של השנה) זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר.
זה בהחלט הישג מרשים, ונחמד מאוד לראות את הקהל והאוסקר הולכים יד ביד אחרי 20 שנה שזה לא קרה.
השאלה היא מי התקרב למי, האוסקר לטעם של הקהל או הקהל לטעם של האוסקר?
נראה לי שהתשובה היא גם וגם: הקהל התקרב לטעם האוסקר כשהפך סרט דרמה ביוגרפי על מלחמת העולם השנייה לשלישי הכי מרוויח של השנה, והאוסקר התקרבו לטעם של הקהל כשנתנו את הפרס לחביב הקהל נולאן שעד היום קיבל כתף קרה מהאוסקר (האביר האפל לא מועמד לסרט הטוב ביותר, דנקרק הוא הסרט היחיד של נולאן שמועמד לבימוי).
בכל מקרה, זה מאוד נחמד לראות שובר קופות גדול זוכה בפרסים הגדולים באוסקר. אני מקווה שלא נצטרך לחכות עוד 20 שנה לפעם הבאה שזה יקרה.
יש כאן מקרה מאוד מאוד לא מיצג
של סרט ש"רכב" על קמפיין מאוד יחודי ומשונה, והצליח למשוך קהל מאוד לא אופייני עבורו. סביר להניח שבלעדיו הוא היה איפה שהוא בטופ 20 כמו דנקירק – מעולה בשביל ביוגרפיה היסטורית (בכל זאת, נולאן), אבל לא בטופ של הטופ.