 |
||
| גיל קייטס, מפיק טקס האוסקר, מנסה שיטות חדשות לייעל ולקצר את הטקס. והפעם: הזוכים בקטגוריות הפחות מעניינות לא יוזמנו בכלל לבמה, אלא יקבלו את האיש עם המטאטא בכיסא שלהם בקהל. | 
08.02.2005
|
|
יומית
גיל קייטס, מפיק טקס האוסקר, מנסה שיטות חדשות לייעל ולקצר את הטקס. והפעם: הזוכים בקטגוריות הפחות מעניינות לא יוזמנו בכלל לבמה, אלא יקבלו את האיש עם המטאטא בכיסא שלהם בקהל.
גיל קייטס, מפיק טקס האוסקר, מנסה שיטות חדשות לייעל ולקצר את הטקס. והפעם: הזוכים בקטגוריות הפחות מעניינות לא יוזמנו בכלל לבמה, אלא יקבלו את האיש עם המטאטא בכיסא שלהם בקהל.
''היי, אתה שם!
כן כן אתה. זכית בפרס האוסקר לעריכת אפקטיים קוליים. תפוס! …אופס…אהמ.. פרסומות ואז פרס האוסקר לעריכה הטובה ביותר! (שמישהו יזעיק חובש לשורה 17….)"
אני לא תומך בהחלטה
נכון שהטקס ארוך והקטגוריות הטכניות נותות להפיק נאומים חד-גוניים, אבל זה חלק מהחוויה. למה למנוע מהאנשים שלקחו חלק בעשיית הסרט את האפשרות להודות לכל העולם וגיסתו על הבמה, מול קהל ולשבת במקום כמו סרדין ולנאום למיקרופון שהביא איזה שליח מחוצ'קן בטוקסידו שכור? זה פשוט לא זה.
זה אכן קצת מקומם
פתרון מסוים לזה יכול אולי להיות בצורת שידור משותף עם ערוץ כבלים. בכבלים ישדרו את הטקס במלואו, עד אחרון מחזיק הבום. בחלק שישודר בטלוויזיה הארצית יתמקדו בקטגוריות המרכזיות.
זה די דומה למה שעושים בארץ
הוט ויס משדרות את הטקס במלואו בשידור חי. כמה ימים/שבועות לאחר מכן, תשודר גרסה מקוצרת ומתורגמת בערוץ 2.
יומיים
הטקס ישודר בערוץ 2 ביום שלישי ה-1/3. מה שקצת מעצבן כי טלעד היא בעלת הזכויות. טלעד משדרת בימי שני כיום ותיאורטית אין לה בעיה לשדר את הטקס כבר ביום שני ה-28/2. (בדיוק למחרת הזכייניות מחליפות ימי שידור וטלעד מקבלת את שלישי, אז אפשר לקוות שהם ינצלו את היום הנוסף עד לשידור כדי להקפיד על תרגום מדויק ככל האפשר)
אם היו קוראים לו
קיל גייטס, היתה לו קצת בעיה לקנות מחשב חדש.
אבל בקשר לייעול, אולי שהזוכים יקבלו בדואר את הפסל ואז גם יקצרו את השטיח האדום.
או שלא ישדרו את האוסקר ופשוט הזוכים יכתבו את הנאום שלהם באתר אינטרנט וזהו.
רסמי לא הוגן
בסוף תמיד אלא שעושים את כל העבודה הקשה והסיזיפית לא מקבלים את מלוא ההכרה שמגיעה להם ואיזו דוגמגישה פוליטיקלי קורקט מקבלת את הפרס "במקרה" באותה שנה עם שחקן פוליטקלי קורקט אחר על סרטים שהעבודה עליהם הייתה סבירה, מקבלת את מלוא ההכרה והכבוד אחרי שהאנשים שעשו את כל העבודה הקשה מקבלים את הפרס למושב (שכבר יקטינו את הפרס וזהו, גם ככה הם פחות חשובים ולאף אחד לא אכפת)
אני יודע שהתחביר לא משהו, אבל זה מהלב…
טיפשי למדי
אני חייב לציין שאני מבין לגמרי מאיפה ההחלטה הזאת באה, כי בכל זאת הטקס באמת נמשך שעות רבות. אבל גם ככה כבר יש לזה פתרון מתאים: מי שחשוב לו באמת לראות את הטקס, ומוכן לקום ב-3 בבוקר בשביל זה אז אני משער (מתוך ניסיון) שכבר רוצה לראות את הכל, כולל את המומעדויות ה"פחות מעניינות". מי שרואה את זה רק כדי לדעת מי לבש מה, מה הסרט הטוב ביותר ואיזו שחקנית קיבלה מה אז רואה את זה כמה ימים אחרי בגרסה ערוכה.
בנוסף לכך, מי יחליט איזה פרס חשוב ואיזה לא? על פי איזה קריטריונים בדיוק יחליטו? הרי אני למשל מתעניין בדיוק באותה המידה בסרט שזכה בעריכת סאונד ובשחקן שזה בתואר השחקן הטוב ביותר. אותי מעניין לראות את הכל מהכל, גם אם זה עוד כמה שעות. ואני רואה את זה גם כמעליב. למה שמישו אחד יקבל פרס על במה מול כל העולם, ואילו אדם אחר, אשר עשה את העבודה השחורה וה"פחות מעניינת" יקבל את הפרס במשלוח לכסא שלו? למה באמת לא לשלוח בדואר וזהו? הרי יחסוך לכולנו כמה שעות שינה טובות..
לאמריקאים זה לא ממש חוסך שעות שינה
הטקס משודר שם הרי בשעות הפריים טיים (בחוף המזרחי) ואחה"צ/ערב (בחוף מערבי)
אבל הרי
למי אכפת מהאמריקאים? אני מדבר עליי!
אז זהו
שלמפיקי הטקס לא כל כך אכפת ממך.
תזכיר לנו מה שפת האם שלך...?
יופי...
אבל למה להתחכם?
אולי עדיף כבר לשדר מהסלון
של האיש שזוכה באוסקר על אפקטים קוליים? דווקא מגיע לו. בגלל שהוא כל כך כל כך מוערך ומכובד, יהיה אפשר לחסוך ממנו את ההגעה לטקס!
הוא לא יצטרך לבזבז כסף על הטוקסידו, או שעות מיותרות בהמתנה בלימוזינה, או במעבר על השטיח האדום… הוא יכול לשבת בבוקסר ובגופיה על הספה מול הטלויזה ולחכות שהאיש המוזהב יגיע אליו הביתה.
אבל ברצינות: זה ממש עלבון. זה ברור שהקהל הרבה יותר מתעניין באנשים שהיה לו "קשר" איתם, מאשר אלו שמאחורי הקלעים.
אבל לעשות צעד כזה זה זלזול מוחלט בכל האנשים שכן עבדו קשה על הסרט. גם להם יש זכות לעמוד ולהודות לכל האנשים שעזרו להם. אז מה אם אנחנו לא כל כך יודעים מי הם, ולא כל כך איכפת לנו שהבן של הבת דודה השניה מצד האם תמכה בהם מאוד בעשיית הסרט. אלו הפרסים הכי יוקרתיים בתעשיית הקולנוע. מגיע להם לחגוג לפני כולם.
ומי הם שיגידו לאיש האפקטים הקוליים שהוא "חשוב. אבל לא חשוב כמו הבחור שביצע סצינת בכי לפני המצלמה"?
נקמתם של אנשי האפקטים הקוליים!
בטקס הבא, בקטעים שבהם עולה מישהו ומציג קטעים מאחד הסרטים המועמדים לפרס הסרט: "הקטע הבא, מתוך הסרט המרגש 'גם נשים בגיל העמידה עושות את זה' מציג את גלן קלוז, המועמדת הערב לפרס השחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט, בקטע מרגש בו היא מתייפחת מול חברתה הטובה ביותר. take a look…" ואז יציגו את גלן קלוז מתייפחת מול המצלמה, וברקע, אפקטים קוליים של נפיחה, תינוק מייבב, כלב נובח והמוזיקה המשעשעת ששמים כשמראים מישהו מחליק על בננה. ~חומר למחשבה~
אולי באמת....
אני מסכימה איתך ב 100%.
לכל מי שעבד מספיק קשה בשביל לקבל את הפסל המוזהב מגיעה הזכות לקבל אותו על הבמה ולהודות לכל העולם ואמא שלו!
מי שלא רוצה לראות את כל אותם פרסים "פחות חשובים" פשוט לא רואה את ההתחלה-וזהו!
מי שזה באמת מעניין אותו (אני לדוגמא) רואה את האוסקר מההתחלה,בלי עריכה (או ינסה לפחות).
האנשים שעשו את העבודה השחורה לא פחות חשבובים מאלו שהצתלמו, התעשרו והתפרסמו!
נ.ב
אני יודעת שזה סותר את כל מה שאמרתי עד עכשיו אבל זה שקיצרו את האוסקר באמת יעזור לי ולכל הישראלים שמתכוונים לקום ב 3 לפנות בוקר לראות את האוסקר……..ואלי, מי יודע….אולי אני אפילו יספיק לישון קצת בין האוסקר לבצפר!
לא מדויק.
הפרסים ה'לא חשובים' מפוזרים לכל אורך הטקס, ולא רק בהתחלה. דווקא בשנה שעברה, מי שפספס את ההתחלה, פספס גם שני פרסים חשובים (סרט האנימציה ולא זוכרת מה עוד).
שחקן/שחקנית המשנה
הוא תמיד אחד הפרסים הראשונים שמחולקים.
אני דווקא מסכים
אבל רק אם המגישים הם אלו שירדו אל העם ויביאו לו את הפרסים.
ובנושא אחר: בידיעות של היום הייתה ידיעה על מיליון דולר בייבי. זהירות- היא מספיילרת מאד!
זה קצת נוגד את הרעיון של ''לקצר ולייעל''.
הכוכבים לא כל כך ידועים בזריזותם במעבר בין המושבים. (זאת מלבד 'בניני', שדווקא יכול להיות מועמד מצויין לשליח הראשי).
החלטה מגעילה ומקוממת
הזוכים בקטיגוריות הטכניות מרוויחים אמנם הרבה פחות מהכוכבים והם אנונימיים לציבור הרחב, אולם כל התעשייה נשענת על מיומנויותיהם.
טקס האוסקר הינו ההזדמנות היחידה שלהם לקבל את הריספקט שמגיע להם וגם את זה שוללים מהם ? שלא לדבר על כך שלפעמים האנונימיים הללו הם שגונבים את ההצגה בהתנהגותם ובדברים שהם נושאים על הבמה קבל עם ועולם.
חוץ מזה, ישנם כאלה (אני אני!)
שלא חושבים שטקס האוסקר ארוך מדי והיו שמחים אפילו אם היה נמשך עוד כמה שעות.
למרות שאני לא ישנה כלל בליל שידור האוסקר, מתבוננת בו בעיניים טרוטות לאחר יממה ללא שינה, ולקראת סיומו מתחילה להילחץ שמא אאחר בגינו לעבודה -זה שווה את זה. הטקס כולו (כולל השטיח האדום) הוא חוויה עצומה בשבילי.
אני מודעת לכך שבקטע של האוסקר יש לי שריטה קלה, אבל זה כלום בהשוואה לאמריקנים שמקימים אוהל לצד השטיח האדום שבוע לפני הטקס…
תגידו
יש פרס על סמנכ"ל הרכש המוצלח של השנה?
ומה עם רואה החשבון הסקסי ביותר?
מהנדס המכונות המוערך מכולם?
דעתי היא כזאת – ההחלטה מטומטמת ברמות גבוהות. אבל….
אבל אילו רק יחלקו פרסים לקטגוריות המעניינות (מעניינות= מה שרוב האנשים מתעניינים – סרט, במאי, שחקן, שחקנית, מוזיקה, תסריט, וסרט אנימציה). ולא יחלקו בכלל פרסים לאחרים, אני לא אראה בזה כזה עלבון. הם עובדים במקצוע לא סקסי במיוחד, וכמו כל מקצוע לא סקסי – הם גם לא זוכים בפרסים, אלא רק בכסף, מסכנים.
אחרי הכל, אוסקר הוא שואו, וכשואו מטרתו היא להשאיף את השואו למקסימום. אוסקר אינו נועד כהכרה מקצועית מאותה סיבה שאין פרסים למנכלי"ם.
הבעיה היא שההחלטה היא סוג של החלטה פרווה, יהיו פרסים, אבל נשפיל אותם תוך כדי ונעשה איפה ואיפה. זה לא הוגן, לא ראוי ואכן משפיל. יבוטלו הפרסים המינוריים לאלתר.
לא נותנים פרסים למנכ''לים
כי הם לא חלק מהעשיה המעשית של הסרט.
הצלמים, העורכים, האחראים על האפקטים הויזואליים והקוליים וכ'ו… כל אלו אחראיים על התוצר הסופי באופן פעיל. בדיוק כמו השחקנים והבמאי. לכן, לדעתי, מגיעה להם גם את אותה מידת הערכה כמו לשאר. שלא לדבר על כך שאני בטוחה שהם לא מרוויחים אפילו רבע ממה שמרוויח שחקן מפורסם.
באותה מידה – אפשר לעשות גם טקס נפרד רק בשביל האנשים שמעולם לא היו לפני המצלמה. אבל אף אחד לא יראה את זה…
לא נותנים פרסים למנכ''לים
לא נראה לי שהוא דיבר על סמנכ"לים כאלה. :)
אחח... שוב אני מפרשת מילים של אנשים אחרים בצורה שגויה...
עוד רגע אני אחזור חזרה למיטה ולחדר המרופד שלי
.
אבל למרות זאת – הכוונה נשארה אותה כוונה. צריך לתת גם ל-'לא סקסיים' הכרה כלשהי!
ובקשר לסמנכ"לים ולרואי החשבונות: לפחות את תוצאות העבודה הקשה של האיש שהזיז את הרובוט ב"נוסע השמיני" אפשר לראות על המסך.
כשיתחילו לעשות פרסי "רואי החשבונות" (אוו… שם טוב לסרט!) אז יהיה אפשר לפתח דיון (להם אני דווקא מקווה שישלחו את הפרס בפקס).
יש טקס כזה. האוסקר של הקטגוריות הטכניות.
אני בעד שיפור נוסף
מעתה רק אנשים יפים יקבלו את הפרס על הבמה.
ככה ימנע מהצופים לראות גיק מחשבים לא אטרקטיבי בעליל מקבל את הפרס על פעלולי המחשב הטובים ביותר.
במידה מסוימת זה כך כבר היום
אני בעד זה שרק שחקנים טובים יזכו בפרס, שהבמאי שיזכה יהיה זה שבאמת מגיע לו וכנ"ל הסרט. נו, כאילו שזה יקרה…
כולם כאן
מדברים על זה שזה עלבון לאנשים המסכנים שעבדו קשה על הסרט ולא זוכים להערכה שמגיעה להם. ונדמה לי שקצת יצאנו מפרופורציות. נכון, מדובר באקט שבמבט ראשון נראה קצת מוזר ואפילו מגוחך, אבל זה לא שלוקחים מהם את פסל האוסקר, וזה לא שלוקחים מהם את הכבוד שבזכייה.
מי בכלל קבע שכל מי שזוכה באוסקר אמור לנאום? בגלל שזה מה שקרה עד עכשיו?
כולם כאן מסכימים שהטקס ארוך מדי, גם אלה שמאושרים מכך וגם אלה שפחות, אז אם זו הדרך לקצר אותו – למה לא, בעצם? (ואני מסכים שאפשר היה לעשות את זה בדרך אלגנטית יותר)
אבל זה בדיוק מה שהם עושים:
לוקחים מהם את הכבוד שבזכיה.
תחשוב על זה שאתה עובד במשך כמה שנים (טוב, שנה שנתיים) על פרויקט. אתה משקיע את כל נשמתך, עובד קשה, וגם השגת תוצאות יוצאת מן הכלל.
אחר כך מתסבר שהתוצאות היו מעולות. אתה מועמד לפרס. במקרה – גם יוצא לך לקבל את הפרס. אבל הוא מגיע אליך למושב. יופי. אתה שמח, זכית, אבל אין הרבה בלאגן מסביב זה.
אבל אז – גם האלי ברי זוכה בפרס על פרויקט ארוך וקשה שהיא השתתפה בו. אבל היא, לעומתך, זוכה בהמון זוהר. נותנים לה 5 דקות שלמות לעלות לבמה. כולם מוחאים לה כפיים ומציצים לה למחשוף. היא מתרגשת, מודה לכל האנשים שעזרו לה, והיא גם מבצעת סצינת בכי יוצרת מן הכלל. כולם מתרגשים ממנה ומהפרס שהיא קיבלה. בעוד שאתה נשאר לשבת בכיסא שלך באי נוחות.
עכשיו- איך היית מרגיש במצב הזה?
הפתרון: ג'ון וויליאמס צריך להתחיל ללבוש מחשוף
קצת פרופורציות:
בדיוק, אבל בדיוק, ככה נראה טקס האוסקר היום (כמו גם הקרדיטים בסוף הסרט), להוציא העליה לבמה.
במלים אחרות, האלי באלי תמיד מקבלת הרבה, אבל המון, אבל ממש המון, יותר חשיפה מהזוכה בפרס נערת-המים הטובה ביותר.
כן.
אבל צריך לפחות לתת לנערת המים הזדמנות לעורר סצינה שלמה. אם היא תנצל זאת או לא זה ענין שלה.
אני, למשל, יכולה לחשוב על הרבה דברים שנערת מים יכולה לעשות כדי לקבל את מירב תשומת הלב. במיוחד אם היא לובשת חולצת טי שרט לבנה (היצר השוביניסטי שלי התעורר לו פתאום…).
פוסט-קונברסיוניזם
ללא צל של ספק, את שבויה במבני העומק הפטריארכליים המשוקעים בתרבות שלנו. שתתביישי לך.
אני מתביישת מעמקי נשמתי.
באמת שכן. אבל לא יכולתי להתאפק (ואני מאשימה את החברה! לחוש ההומור המעוות שלי לא היה כל קשר לענין!).
ועכשיו ברצינות:
יש תמונות?
נכון, לקבל פרס זה שווה,
אבל הרבה יותר שווה להשוויץ בו.
בעולם מושלם, סוגיית הבמה הייתה באמת משנה.
בעולמנו אפשר להביא את איש האפקטים לבמה, לעשות עליו קלוז אפ, להקדיש לו עשרים דקות ולהכריז על פסטיבל שנתי שיוקדש למורשתו. עדיין יזכרו רק את הנאום של האלי ברי.
אבל הזוכה עצמו והמשפחה שלו
יזכרו לנצח איך הוא עמד על הבמה והתבלבלו לו המילים מרוב התרגשות.
מסכים,
אבל מכאן ועד לבוא ולהגיד שמדובר ב"עלבון"? הלו! הוא זכה באוסקר! הפרס הכי נחשב בקולנוע. עלבון?
וחוץ מזה
הוא מופיע בטקס. גם אם לא יוצא לו לנאום (או שהוא נושא רק תודה קצרה מהכסא שלו בקהל – לא לגמרי ברור לי איך זה יילך), ייראו אותו הרבה מיליוני אנשים. זה כבוד בכל מקרה.
אני מסכים שזה לא הוגן, אבל כמו שאדם אמר, זה מעולם לא היה הוגן. זה שואו.
שמעתי פעם ממישהו, שאחיו התמנה
לאלוף בצה"ל אך לא בתפקיד שהוא רצה,
שבאו אליו ואמרו לו, "אחיך נדפק, הא?"
אמר להם, "חברים, שמתם לב שהוא קיבל דרגת אלוף ואתם אומרים נדפק?"
רוח בן-אמוץ וחפר שורה על ההודעה הזו!
זה אתה אומר כי אין לך לוקס!
הדיון הזה, אם גם למאפרים, מוסיקאים וכו' מגיע רגע של תהילה,
רק כי הם עובדים בשואו-ביז, מזכיר לי משהו שקישון זצ"ל פעם כתב.
הוא תהה למה אנחנו צריכים לראות בטלוויזיה, בסוף התוכנית, את כותרות הסיום שרצות, ומפרטות את שמות אנשי הצוות. קישון דרש להוסיף את שמו, כשותף לתוכנית, משהו כמו "ערך: חיים בנבנישתי, הקליט – מרדכי רוזן, צפה – אפרים קישון".
יש לו נקודה, ובכל זאת, קבלת ההכרה הסימלית באוסקר, היא אחד מהתגמולים המקצועיים של אנשים שעובדים בתעשיית הקולנוע. כמו שאנשים שעובדים בטלוויזיה, גם אם המשכורות שלהם לא כל כך גבוהות, יש להם איזה סיפוק מזה שהשם שלהם מופיע בכותרות הסיום.
אז למה השמות של הטייח והרצף
לא רשומים על הבנין בו אתה גר?
ולמה בכניסה לכביש שש אין ציון של שמותיהם של כל הפועלים?
אז למה השמות של הטייח והרצף
אולי כי הטייח והרצף לא מועמדים לפרס בסדר גודל כזה. אני חושבת שהביטוי שאני מחפשת הוא to go down in history. (אני יודעת, אני יודעת, אדריכלים מקבלים פרסים, אבל לא בפני כמאה מליון אנשים).
כי זה לא חלק מההטבות המקצועיות שלהם, כמובן
לעומת זאת, נראה לי שהטייח והרצף משיגים ממש בזול חומרים לשפץ את הבית. בנוגע לפועלים, באסה להם, אין לי מושג מה הערך המוסף של המקצוע שלהם, מעבר למשכורת (כנראה אין הרבה).
דרך אגב, אני לא נוקט עמדה בעניין. אני רק ציינתי מה לדעתי הנימוק של מאפרים, שרוצים להמשיך להופיע ב"אוסקר": שזו הטבה מקצועית לא-חומרית, כמו שיש בהרבה מקצועות.
אז למה השמות של הטייח והרצף
בדיוק מאותה סיבה שהגריפ ונערת המים לא מקבלים פרס.
אני לא חושב שמישהו יחלוק עלי כשאומר שאדריכלות, בדיוק כמו בימוי, זאת אומנות, וטיוח, בדיוק כמו נערת מים, זאת לא.
הם עבדו, הם אמנים, הם עשו עבודה שאף אחד אחר לא היה עושה אותו דבר – והם עשו אותה Damn well אם בחרו בהם. אז כן, מגיע להם פרס, ומגיע להם כבוד בדיוק כמו השחקן הנוצץ עם המחשוף.
אז למה השמות של הטייח והרצף
*זה לא, כמובן.
נערת המים מקבלת קרדיט בסוף הסרט?
הטבח של הצוות מקבל קרדיט בסוף הסרט?
מאמן-המשחק של הכוכבת מקבל קרדיט בסוף הסרט?
(רמז – התשובות הן "כן".)
אני זוכר שניסיתי להסביר לך את זה בעבר
קולנוע זה מדיום אמנותי שתלוי בעבודת צוות יותר מכל מדיום אחר. המיומנויות הטכניות שנדרשות לשם עשיית סרט גבוהות ומרובות הרבה יותר מאשר בכל יצירה אחרת, ועל כן עבודת הצוות הוא מונח מקודש בתעשייה. לפחות בתיאוריה – ברור שישנה היררכיה ושיש מעמדות, ועדיין, אחרון אנשי הגריפ עדיין אוכל באותו קייטרינג עם הבמאי.
ולמה האנשים שמאחורי הקלעים ראויים לפרסים? כי בניגוד לאמנויות אחרות, בקולנוע העורך והצלם, וגם עורך הסאונד, אינם רק עושי דברו של הבמאי. לרוב הם מבינים בתחומם הרבה יותר מהבמאי, ותרומתם ליצירה היא מכרעת ומשמעותית קצת יותר מזו של טייח, או של מי שאחראי על ההגהה בהוצאת ספרים, או של ספק הצבעים של הצייר והמודל של הפסל. אמנות הקולנוע, יותר מכל אמנות אחרת, היא יצירה קולקטיבית.
אני זוכר שניסיתי להסביר לך את זה בעבר
שים לב שהענין הזה התעורר מחדש בהודעה של הקמ"ש, בדבר קרדיטים. לא ספציפית לנושא הפרסים.
אין לי בעיה עם כך שיקבלו פרסים. למ שיפריע לי? וגם אני, כמו הג'ו הממוצע ברחוב, יכול להעריך יצירתיות במרבית התחומים האחרים.
(למה מרבית? כי לא בכל דבר אני מבין מספיק. אף אחד לא מושלם.)
אבל מה שמשעשע אותי כאן זאת ההתעקשות של כל אותם אנשים לציון שם. בחזקת "אני הייתי כאן". זאת לא זכות אינהרנטית, זאת פשוט הנורמה.
הממ.
חשבתי שהפיסקה הראשונה שלי כיסתה את נושא הקרדיטים. למתלמד הגריפ השלישי ביחידת הצילום הרביעית מגיע קרדיט, כי בלעדיו היה הרבה יותר קשה לעשות את הסרט. הוא חלק מגוף מאוד גדול שעובד ביחד למען מטרה משותפת, ואם יצא לך להיות נוכח בסט, אולי זכית לראות את הנכונות וההקרבה שיש לאנשי קולנוע למען פרויקטים שהם עובדים בהם. אני מדבר כאן על שעות עבודה גמישות עד כדי פשע, על תנאי עבודה קשים ולא קבועים, ועל כמות הקומבינות והאילתורים שנדרשת מאנשי הצוות.
אגב, אלו לא האנשים עצמם שמתעקשים על הקרדיט. אלו המפיקים.
ועכשיו תשווה את זה לכתיבת תוכנות, בבקשה.
או לבן-אדם שמגיה ספר.
וכן, גם למי שתכנן את הצנרת בביתך ודאג לכך שיש לך אפשרות להזרים מים פנימה, ודברים אחרים החוצה. אני בטוח שבלא מעט מקרים נדרשת יצירתיות גם בכך, על מנת להתגבר על מגבלות כאלו או אחרות.
על פי התיאור שלך...
מי שתכנן את מערכת החשמל בבית שלי צריך לקבל את פרס פטל הזהב… או לחלופין: צנון-הבטון…
שיפלו לו הידיים לאדיוט…
בשמחה
מתכנת:
יושב לו אדם בקיוביקל מול מסך מחשב וכותב וכותב וכותב, ושולח דרך אימייל או דרך שרת מרכזי את מה שהוא עשה לעמיתיו לעבודה.
מגיה:
יושב לו אדם ליד שולחן מול מסך מחשב ועובר על טקסט שמישהו אי שם כתב, ומעביר את התוצאה הלאה.
איש גריפ:
נמצא על הסט, מטר וחצי מהבמאי, מתרוצץ הלוך ושוב, בא במשא ומתן מתמיד עם מחלקת הצילום והתאורה, שמצידם נמצאים במשא ומתן מתמיד עם מחלקת העיצוב, מחלקות האפקטים, מחלקת ההלבשה, שנמצאות כולן בקשרים אחת עם השנייה. הכל קורה במקביל, והכל תלוי האחד בשני באופן מוחלט.
אז נכון שזה לא תופס לגבי האיש שהכין טקסטורות לשתי שניות אנימציה. אבל תחושת השותפות שקיימת על סטים, ושהיא חלק חשוב מהמורל והמוטיבציה בכל הפקה, הפכו את הקרדיטים למסורת חשובה, ויהיה לא הוגן לעשות הפרדה בין אנשי הצוות ולא למנות חלק מהם.
בשמחה
משום מה אתה מתעקש על המקביליות, דבר שגם אם הייתי מאמין לו אני לא יכול לראות את הרלבנטיות שלו. הרי לא מן הנמנע שהמקום היחיד שמאפר מספר 2 והעורכת המוזיקלית נפגשים בו הן אותן כותרות סיום. שבין הטבח של הסט ובין המלהקת תהיה אותה מערכת יחסים בדיוק. סרט הוא פרוייקט נרחב, לעתים גם במרחב, וגם בזמן. צוות אחד מצלם בצ'כיה, צוות אחר מצלם בעין-גב, וצוות שלישי יושב ומצלם באולפן מסך-כחול.
והדבר החשוב ביותר? הם שם כולם בשביל הכסף. פרט להפקות צנועות כאלו ואחרות, ותרחישים נדירים אחרים, האנשים הללו שם כדי להביא לחם וחמאה הביתה. התמורה שהם מקבלים היא כסף. כמוני, בעצם, ואני מניח שגם כמוך. אם אני אדרוש שהשם שלי יופיע אי שם בתוכנה שהחברה שלי מייצרת, יביטו עלי ממש מוזר, אני מבטיח לך.
על כסף וקרדיט
כסף – ברור. אבל כל הכסף הזה לא מסביר מדוע זה כל כך מובן מאליו שבתחום הקולנוע אין כזה דבר שעות נוספות. מבחינה כספית בכל אופן. גם אין בהכרח תשלום אקסטרא על עבודה בשבתות (תלוי בתפקיד – באופן אירוני דווקא העובדים הזוטרים יותר עשויים לקבל תשלום אקסטרא מאחר והם פחות מחוייבים לסרט). בקולנוע עובדים ממתי שצריך ועד שמשחררים אותך להסעות, פעמים רבות ללא שום תוספת שכר.
נכון שזה מבט קצת רומנטי מידי על תעשיית הקולנוע, שמזכיר לי קצת את סימפסון:
אז לא צריך להגזים, אבל משהו מהרוח הזו של האחווה וחדוות היצירה כן קיים בתעשייה. איפשהו. בקרדיטים כנראה.
לגבי תוכנות – זכורים לי משחקי מחשב רבים שכוללים רולר קרדיטים שלא היה מבייש הפקה הוליוודית צנועה. גם בפתיחה של פוטושופ מוצגים שמות המתכנתים הראשיים, ובחלק מהתוכנות של מיקרוסופט יש איסטר-אגס שמובילים לרשימת המתכנתים. בתוכנות אחרות שמות המתכנתים רשומים תחת Help –> About.
החברה של הבוסים שלך כנראה עוד תקועה בעבר. אולי תציע להם לשנות את זה?
ועוד משהו לגבי מסורת
תיאטרון קיים בעולם אלפי שנים.
כך גם ציור, פיסול ומוסיקה. וגם בנייה.
אך שים לב שבמדיוומים שפותחו בעידן המודרני – קולנוע ומחשבים למשל, וגם מוסיקה מוקלטת – נהוג לתת קרדיט לאחרון החשמלאים. אתה יכול לקשור את זה לתפיסות הומניות שיוויוניות שהשתרשו במאה ה-20 יותר מאשר בכל תקופה אחרת, ולהניח הנחה היפותטית לפיה אם המין האנושי היה מתחיל לבנות בתים רק ב-1950, לא מן הנמנע שמתכנן הצנרת היה זוכה לאיזכור שמו איפשהו.
או בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שהעובדה שצייר לא נותן קרדיט לשוליה שלו מצביעה על בעייה במסורת הקרדיטים של עולם הקולנוע בערך כפי שהעובדה שהאדם הקדמון נהג להכות את אישתו עם נבוט מצביעה על בעייה אצל אלו שמתנגדים לאלימות במשפחה. אי נתינת קרדיט היא מסורת עתיקה מעולם ישן ונטול מודעות, וטוב שאנו משתחררים ממנה לטובת מסורות חדשות.
אולי אני קצת לא מבינה בתחום
אבל נראה לי שהסיבה היחידה שכל אנשי הצוות וההורים שלהם מקבלים קרדיט בקולנוע או בטלויזיה היא מפני שפשוט יש להם הזדמנות לעשות זאת. הרי הבמאי לוודאי יתעקש שיופיע שמו בסוף הסרט. כך גם השחקנים הראשיים. אז מה זה משנה להם להכניס עוד כמה שמות? אני לא יודעת אם זה עולה להם כסף להכניס את שמות הצוות כולו בסיום, אבל זה לוודאי לא עולה להם הרבה, לא גורע מהסרט ולא לוקח להם יותר מדי זמן מיותר.
לצבעים שעובדים לך על הבית אין מקום שהם יוכלו להנציח או לתת הערכה לכל האנשים שעבדו ותרמו לכך שהבית שלך יראה כמו קשת בענן. זה לא שהצבעי הראשי יכול לבוא בסוף היום ולהגיד לך: "הנה המפתחות לבית. אהה… והאנשים שעבדו על הוילה שלך היום הם משה מירושלים, יעקב, אח'שלי מקרית שמונה, איציק מבאר-שבע, הרצל מחיפה, ודודו שהגיע במיוחד מאילת. ותודה לבן שלך שהוריד לנו בקבוק מים."
קיפוד לא עונה, אז אתווכח עם עצמי
ישבתי לצהריים עם חברה במאית וכבדרך אגב שאלתי אותה למה נחוצים הקרדיטים בסוף הסרט. באופן לא מפתיע היא ירתה בזה אחר זה את הנימוקים שהבאתי כאן לקיפוד, מה שהביא את שנינו למסקנה שיתכן שמי שלא לקח חלק בעשיית סרט מימיו לא יכול להבין את העניין.
בכל אופן, תוך כדי שיחה עליתי על סוג של מוסר כפול שקיים בהתייחסות של סרטים לרשימת הקרדיטים: מצד אחד, רושמים את העוזר של רואה החשבון של הסרט ואת טכנאי המחשבים של חברת האנימציה, אבל לא טורחים לציין את נגן הטובה של התזמורת שמנגנת את הפסקול. שלא לדבר על הניצבים.
לפחות בעניין התזמורת, פתרתי זאת עם הטיעון שהבאתי בהודעה הקודמת – התזמורות בעצמן לא נוהגות לתת קרדיט לכל נגניהן בתוכניה, מאחר ומסורת הקרדיטים של עולם המוסיקה הקונצרטנטי נטועה עמוק בעבר, ועל כן יוצרי סרטים לא מוצאים לנכון להתייחס לתזמורת באופן שונה מהאופן בו היא מתייחסת לעצמה.
בנוגע לניצבים – בדיוק קראתי איפשהו לא מכבר, אולי זה אפילו היה כאן, על סרט אינדי כלשהו שרשם את כל הניצבים שלו בקרדיטים. בעבר לא נהגו לציין את רואי החשבון של הסרט בקרדיטים, עד שזה נהפך לנורמה. אולי גם איזכור הניצבים עוד יהפך למקובל.
...ואם אני לא פמיניסטית, אני לא יכול להבין קיפוח?
אגב, לא ממש מזמן, לפני 50-60 שנה סך הכל, היו לא מעט סרטים (או אולי כולם?) בהם הקרדיטים הוצגו בפתיחה. הפסיקו עם המנהג הזה, וטוב שכך. האם זה אומר שעוזר הגריפ הימני פחות מכובד עכשיו, כי רואים את שמו בסוף הסרט, ולא בהתחלה?
בתקופה ההיא
היו הרבה פחות קרדיטים. רק בעלי התפקידים העיקריים קיבלו קרדיט, לא הנהג של המאפרת.
להפך -
הוא יותר מכובד. בתקופה בה הקרדיטים באו בפתיחה כלל לא היו טורחים לרשום את עוזר הגריפ הימני (ובכלל, מה משנה עמדתו הפוליטית?
).
ולגבי הכותרת שלך – לא, אתה לא יכול להבין קיפוח נשים כפי שנשים יכולות להבין אותו. מעולם לא קופחת בשל היותך אישה (תקן אותי אם אני טועה, כמובן). אולי קופחת בשל דברים אחרים (היותך קיפוד למשל), כך שיש לך בסיס להשוואה. ואולי אתה יכול לגלות רגישות לעניין גם בלי נסיון אישי מסוג כלשהו. אבל להבין את הדבר במלואו – כנראה שלא.
(והתאפקתי שלא להדגים עם הקייס ההומוסקסואלי – פעמים רבות כשהטרוסקסואלים מנסים להגן על זכויות הומואים, זה יוצא הומופובי להפליא באוזני הומואים. אופס, כנראה שלא התאפקתי מספיק)
אני לא יודע מה אתה רוצה מההומואים.
אם הם רוצים לעשות את הדברים הללו… נו, שיעשו.
אני לא בטוח לגבי ''יכול''
ברור שלגבר יהיה קשה יותר להבין קיפוח נשים מאשר לאשה, אבל מה לגבי אמפטיה ואינטיליגנציה? אנשים (מסוימים), בכל זאת מסוגלים להבין אנשים אחרים, גם כאלו השונים מהם מאוד. אנתרופולוגים, ובעיקר סופרים, עושים בזה את הקריירה שלהם.
ארר... זה לא חופף למה שאני כתבתי?
אמממ, לא.
"ולגבי הכותרת שלך – לא, אתה לא יכול להבין קיפוח נשים כפי שנשים יכולות להבין אותו".
אתה אומר שנסיון הוא הכרחי להבנה מלאה של הכללה של חוויה אנושית (רעיון ה"קיפוח"). אני אומר שאנשים מסוימים מסוגלים להבין חוויה אנושית, ובוודאי הכללה שלה, גם מבלי לחוות אותה בעצמם. ואנשים אחרים (במקרים נדירים, אותם האנשים) גם מסוגלים להעביר את החוויה הלאה (בין אם חוו אותה ובין אם לא), למשל דרך סיפורים, או סרטים, או כתיבה אנתרופולוגית מוצלחת, או שיחה קולחת.
משום מה נדמה לי שאנחנו מסכימים
"ברור שלגבר יהיה קשה יותר להבין קיפוח נשים מאשר לאשה, אבל מה לגבי אמפטיה ואינטיליגנציה?" לא שונה במיוחד מ"אתה לא יכול להבין קיפוח נשים כפי שנשים יכולות להבין אותו… ואולי אתה יכול לגלות רגישות לעניין גם בלי נסיון אישי מסוג כלשהו. אבל להבין את הדבר במלואו – כנראה שלא".
בשורה התחתונה, עם כל הכשרון, הרגישות והאינטליגנציה, לדמיין משהו שונה מלחוות אותו.
אבל הדיון הזה בכלל עסק בקרדיטים, לא?
רגע, בכלל שכחתי:
ברור שאנחנו מסכימים.
או על ידי 'וירוס אמפתיה',
כפי שעשתה ילדה אחת מעצבנת ויודעת-כל, שהגיע לה למות, אבל לא להיות קדושה מעונה.
הגיע לה לא להיוולד (מחדש) מעולם
או, ביתר פירוט, הספר הראשון היה נהדר (באמת יוצא מהכלל, לדעתי), והשלושה שאחריו היו נוראים ברמות שלא יתוארו כמעט, כולל הנטייה הנוראית של נוצרים להיות צדקנים ופשטנים.
ושוב,
תפסיקו. נמאס לי להסכים בצורה כל כך חזקה.
וואלה. אני לא יודעת אם אני מסכימה,
אבל זה רעיון מאוד מעניין.
כנ''ל
אצלי בבניין רשום
"אבי היה כאן" ומתחת לזה "הטובים לטייח".
אני דווקא עם קישון.
אוסקר לא בא לתת הכרה ל*כל* מי שעבדו על הסרט (אחרת גם המנקות על הסט היו מקבלות אוסקר), והוא לא בא לכבד אמנות נעלה (אחרת – מצטערת – האוסקרים היו ניתנים לסרטים *טובים*). הוא שואו. ושואו עושים בשביל השואו. ולראות שחקנים על הבמה זה שואו. ולראות נערות מים על הבמה, לא כל כך.
מה שכן, מעניין לראות איך הם כל שנה מוותרים יותר ויותר על יומרות המכובדות של הטקס כדי להגדיל את הרייטינג (עד לא מזמן גם היה אסור להגיד אוסקרים על הבמה, רק Academy Awards…). לי זה נראה כמו יריה ברגל: הרי אותה מכובדות-לכאורה היא הדבר היחיד שמבדיל את האוסקר מכל פרס אחר.
אני מסכימה איתך.
אבל אם יחליטו (אלה שאחראיים על האוסקר) שהטקס הזה הוא שואו, נטו, אז שבאמת יקצרו אתו בשעה וחצי ושיתנו פרסים רק לקטגוריות המעניינות (אבל אז איך יהיה זמן להפסקת אוכל באמצע?).
אבל אם הם עדיין מתיימרים לערוך טקס שמטרתו להפגין כבוד והערכה לתעשיית הקולנוע, אז שלא יצאו בפעולה שמשמעותה שיש קטגוריות חשובות, ויש קטגוריות לא חשובות.
(אגב – לא מראים נערות מים על הבמה כי באמת לאף אחד לא איכפת מהעבודה שלהן. אבל למאפרים/עורכים/צלמים/אנשי אפקטים קוליים/לאיש שדרסו אותו עם אופנוע במקום את טום קרוז יש מגע ישיר עם מה שרואים הצופים.
אני שואלת אם טקס האוסקר הוא לא ההזדמנות הכמעט יחידה שבה ניתן לשתף את האנשים האלו ולהזכיר אותם לצד הכוכבים?)
קבלו את ליסה.
עם שיא עולמי חדש של 12.6 שניות, לחמישה בקבוקי מים.
אם כך
יכול להיות ש'נערת המים הטובה ביותר' צריכה להיות הקטגוריה החדשה של אולימפיאדת 2008?
''ובמסלול השביעי, נציגת סודן לאולימפיאדה.
מחזיקת השיא הסודני בתחום, וסיפור הצלחה לא קטן, בהתחשב בעובדה שאין בסודן מים"
החבשית סודנית?
מה מבדיל את האוסקר מטקס אחר
רק דבר אחד: הוא יותר מפורסם. זה הכל. למה זה קרה (הוא היה קודם, הוא היה יותר אובייקטיבי, היו לו יחסי ציבור טובים יותר, האקדמיה נורא חכמה) זה כבר דיון אחר, אבל כיום, הוא פשוט הראשון, ולכן הכי חשוב, וזהו.