במקור: The Ice Harvest
במאי: הארולד ראמיס
תסריט: ריצ'ארד רוסו ורוברט בנטון
על פי ספר מאת סקוט פיליפס
שחקנים: ג'ון קיוזאק, בילי בוב ת'ורנטון, קוני נילסן
שני סרטים ראיתי בימי חיי על קנזס. ב'הקוסם מארץ עוץ' דורותי מנסה נואשות לשוב הביתה, לקנזס. ב'קרח דק', מאידך גיסא, צ'רלי ארגליסט מנסה להסתלק מקנזס לכל הרוחות.
צ'רלי (ג'ון קיוזאק) הוא עורך דין של המאפיה, כפי שחבריו גאים להדגיש. לא ברור מה ויק קאוואנה (בילי-בוב ת'ורנטון) עושה למחייתו, אבל אני יכול להבטיח לכם ש: א. מחייתו לא תורמת למעמד האישה, ב. היא לא חוקית. הם גרים בוויצ'טה, קנזס, עיר שהיא חור במדינה שהיא חור. יחד הם גונבים מהבוס שלהם, ביל ג'רארד, שני מיליון דולר ועודף. בהזדמנות הראשונה הם מתכוונים להשאיר את וויצ'טה מאחוריהם ולעלות על טיסה למקום חם מאוד.
אלא שצ'רלי ו-ויק בוחרים לנשל את הבוס שלהם דווקא בערב חג המולד. השלג והקרח מקשים מאד על תנועת המכוניות, וקשרים ישנים מקשים על פעימת הלב. לא קל לעזוב. בעוד ויק שומר על הכסף, צ'רלי עושה סיבוב פרידה במבחר מועדוני החשפנות של וויצ'טה. משום מה, יש די הרבה מועדוני חשפנות בחור כמו וויצ'טה, ואם יורשה לי לחוות דעה, דומה שכל מועדוני החשפנות המוצלחים דומים, וכל מועדוני החשפנות הנאלחים, נאלחים בדרכם שלהם. בעוד צ'רלי מסתובב בעיר ונוהג בפזרנות שלא כהרגלו, הוא מגלה שהבריון הכי משכנע של הבוס שלו דולק בעקבותיו. מכאן העניינים, אתם בוודאי מנחשים, רק הולכים ומסתבכים.
'קרח דק' הוא אחד הסרטים הכי אפורים, מבחינה ויזואלית, שראיתי. הוא מתרחש ברובו בלילה וכאמור, בחג-המולד. הווה אומר, המון המון גוונים של אוף-וויט, כחול, אפור ושחור בהיר. יש מעט מאוד מקומות בוויצ'טה שצבועים בצבעים חמים, ואנחנו לא משתהים שם יתר על המידה. אם העיר שלי היתה ניראת כמו הבפנוכו של פריזר ריק, גם אני הייתי רוצה לעזוב, שני מיליון דולר או לא.
בהתאם לכך, צ'רלי הוא גיבור אפור למדי: לא נוכל חלקלק ומיומן, וגם לא שלומיאל חסר-אונים. הוא מין אדם כזה שגונב המון כסף מהמאפיה ומסתובב בחברה מפוקפקת, ומצד שני משתדל להיות אבא וחבר טוב. הוא משליך ראיות מפלילות לאגם ומשתמש באקדח כשצריך, אבל לא מהסס לעזור למכר במצוקה. על סקאלת הגיבור-אנטי גיבור צ'רלי ממוקם איפשהו באמצע הבטוח; הוא בעיקר מאד אנושי. קיוזאק מצליח ליצור דמות שקל מאד לחבב, אם כי הוא משחק גיבור לא-ססגוני במיוחד. אלא מה, זו הסיבה שנעים מאד לצפות ב'קרח דק', אבל בשום שלב הוא לא גורם לדפיקות לב מואצות.
למזלנו, את אפרור-השלולית מאזנות שתי דמויות משנה מוצלחות. הראשונה היא רנאטה (קוני נילסן), מעין מה-חשפנית-יפה-כמוך-עושה-בחור-כזה שמעוצבת כמו פאם-פאטל קלאסית, מתסרוקת הריטה הייוורת' והאיפור הדרמטי ועד הדיבור המלחשש. אפשר להתפעל מעצמות-הלחיים של רנאטה ואפשר לתעב את המנהג המעצבן שלה לסיים כל משפט בשמו של בן השיח – "מזוג לי קצת וויסקי, צ'רלי", "היה עדין איתי, צ'רלי", "כוון לראש שלו, צ'רלי" – אבל אין ספק שרנאטה מפיחה רוח חיים בסצינת החשפנות הדלוחה של וויצ'טה.
הסיידקיק השני הוא פיט ואן היוטן (אוליבר פלאט המצוין), חברו של צ'רלי, שגנב ממנו את אשתו וחי בבית שלו. משום מה צ'רלי לא נוטר טינה לפיט. אולי זה משום שהאישה לשעבר חמימה כמו דוב קוטב והבית לשעבר נראה כמו גירסת ההיי-טק של הארמון של המכשפה מ'נרניה'. פיט מבלה את הסרט בדרגות התבסמות שונות, ואומר לכולם בדיוק מה הוא חושב עליהם. הוסיפו לכך את נטייתו להחליק, ליפול ולשלשל מכנסיים בכל הזדמנות, וקיבלתם אתנחתא קומית טהורה ומוצלחת.
'קרח דק' הוא בן כלאיים מוזר. מצד אחד יש בו יותר מדי רגעי סלפסטיק, ומצד שני יש בו נימות אפלות ובוגרות. החצי הראשון שלו, בו פיט מקבל המון זמן מסך, הוא מעין קומדיית חג-מולד מרירה מאד. בחלק השני, שאת רובו מבלה פיט בעילפון שיכורים, ויק חוזר לתמונה והסרט הופך לפילם-נואר סטנדרטי. ויק הוא הדמות הכי אניגמטית בסרט; ככל שאנחנו מתוודעים אליו יותר, פחות ברור מה הן התוכניות שלו. אלא שצ'רלי חייב לשתף איתו פעולה, ולו בגלל שהכסף נמצא ברשותו. הדינמיקה החשדנית בין צ'רלי ו-ויק הופכת את החצי השני של 'קרח דק' למותח למדי, ובעיקר לקודר ואלים יותר. הסרט רחוק מלהיות גראפי כמו כמה סרטי גועל עכשוויים, אבל גם בו אנשים מסוימים נפרדים מחלקי גוף חיוניים, ולא כל מי שהתחיל את הסרט עם נשמתו באפו, גם יסיים איתה. בסופו של דבר, עירוב הסגנונות לא מיטיב עם הסרט. הוא אמנם מצליח לעתים למתוח ולעתים להצחיק, אבל בדרך כלל לא ממש יודע מה הוא רוצה מעצמו.
המילה "יומית" רשומה בגדול על המצח של 'קרח דק'. הוא לא מסוג הסרטים שמתרגשים לקראתם; הוא מסוג הסרטים שהולכים אליהם כי ההזמנות למסעדה הן רק לשמונה בערב. אבל כיומית הוא מהנה למדי, ואני יכול לחשוב על המון דרכים גרועות יותר לבזבז שעתיים – למשל, לחגוג את יום ההולדת של ישו הנוצרי במועדון חשפנות עלוב בוויצ'טה, קנזס.
אז אני אעשה משהו אחר הערב
בתור מי שאוהב את רוב הסרטים של ג'ון "גיא זוהר" קיוזאק, תכננתי ללכת גם לזה. אבל לאור הביקורת הפושרת והמחסור התמידי בזמן, אני אחשוב על משהו אחר. (כמו לראות את זהות בדו"ד או לעשות משהו חיוני פחות כמו עבודות שמחכות לגאולה)
לטעמי, ''קרח דק'' שווה צפייה.
במיוחד אם אתה אוהב את קיוזאק. נכון, כמו שנימרוד אמר, זה לא סרט שגורם לך לומר "וואו", אבל הוא מעביר את הזמן בנעימים. אתה מקבל קצת מכל דבר – קצת הומור, קצת מתח, קצת קטעים מהורהרים, קצת תעלומה, קצת אלימות. השלם קטן מסכום החלקים האלה, ולמרות זאת, אם הציפיותמט מכוון היטב – כדאי ללכת.
לטעמי דווקא לא כ''כ.
אני דווקא מאוד אוהבת סרטים עם קיוזאק, או לפחות פעם אהבתי, בשנים האחרונות יש לו כמה בחירות מוזרות בעיני.
הסרט הזה היה פושר לחלוטין, עם כמה קטעים הזויים למדי שלא קשורים כ"כ אחד לשני (אני מצטערת, אין לי כ"כ דוגמאות כי ראיתי אותו ממש ממזמן).
הוא אכן סרט שמעביר את הזמן בנעימים ברובו, אבל כשאני הולכת לקולנוע אני בכל זאת מצפה לאיזשהו ערך מוסף שפה לא כ"כ מצאתי, ואת הסרטים הפושרים יותר אני מעדיפה לשמור לדיוידי.
בתקופות שיש יובש מטורף בקולנוע אז מתפשרים על סרט שלא נשמע משהו, אבל סוף סוף מתחילה העונה החמה, ויש דברים שיותר שווים הליכה לקולנוע מזה.
בקיצור, הביקורת סיכמה את הנושא לא רע – אם באמת ההזמנות למסעדה הן לשמונה ובא לך לקפוץ לקולנוע לפני לראות סרט – זה סרט שמתאים בול לזה, קליל ונחמד.
מסקנה לפעם הבאה...
מצד שני, כשזה חינם זה מרכך את המכה…למרות שבסרט הזה ספציפית החינמיות לא עזרה, פשוט סרט מיותר…
החינמיות בכלל דפקה לי את המדד להנאה מסרטים...
פתאום סרטים שמשלמים עליהם נראים יותר טוב באופן אוטומטי, וסרטי החינם צריכים להתאמץ יותר כדי שאני לא ארדם…
(מצד שני – "העולם החדש" היה בתשלום ולא הצלחתי למצוא בו שום חן, מה שכנראה אומר שהוא היה סרט ממש מחורבן להדיוט המצוי)
"מזל" שהקומבינות נגמרו?
אם לא מאוחר מדי, עשה משהו אחר הערב
סרט משמים להחריד. ג'ון קיוזאק, פחות או יותר השחקן-הגבר-היחיד-שיכול-לגרום-לי-לראות סרט, מבלה את זמנו במעבר ממועדון למועדון, ושתייה תמידית. וזהו. אין מתח, אין הומור, הבלונדינית היא סתם בלונדינית, החבר השיכור השמן הוא סתם חבר שיכור, והסרט כל כך מינורי, שנראה שלעיתים הוא מצליח לרדת המינוריות שלו אל מתחת לאפס בסולם קלווין.
גיא זוהר?
אני לא רואה שום קשר בין השניים. קיוזאק הרבה יותר חמוד.
אגב, לא ראיתי את הסרט אבל המשפט "על סקאלת הגיבור-אנטי גיבור צ'רלי ממוקם איפשהו באמצע הבטוח" יכול להתאים ללא-מאט דמויות שהוא משחק. עולים לי בראש 'מפגש בגרוס פוינט' ו'משחק המושבעים'.
תראי בעצמך
זה ג'ון
וזה גיא
תראי בעצמך
בדקתי כבר לפני שכתבתי את ההודעה. אולי יש קווי דמיון באף וקצת בשפתיים – אבל לא הייתי חושבת על זה, וגם כשכבר אמרת אני לא רואה את זה.
יופי של סרט בקטגוריית
עכשיו 22:00 ,גמרנו את העופ ותפו"א והסלט פירות,העבודה המחורבנת תחזור מחר בשמונה ולנו נותר מעט שעות ביחד לפני שהולכימ לישון.
לא הסרט הכי מגניב שתמצאו,אבל בשביל לילית בבית,עמ ארוחה קטנה או רק עמ קפה הוא ממש בול.
וחוצמזה,כל הזדמנות לצפות בקיוזק,היא הזדמנות לצפות בקיוזק.
חלש מאוד
האמת גם אני השתכנעתי לצפות בסרט בגלל ג'ון, אבל כנראה שגם שהמשפט שתיקה יפה לחכמים, פסח עליו הפעם. הסרט אותו ראיתי ללא תרגום (הופס) מאוד איטי, איטיות שאולי מתאימה למזג האויר הקפוא בעלילה אבל פגעה בסבלנות שלי. גם הבדיחה הלא נגמרת על המכשפות לא הצליחה לשעשע אותי עד סוף הסרט. בקיצור מאוד לא מומלץ.
חלש מאוד
איזו בדיחה על מכשפות?
אני לא זוכר
איזה לשון נופל על לשון באנגלית, וויצ וויצ
היה דבר כזה בסרט?
אה.
אין שום מכשפות במשפט.
מה לגבי קרייזי? מישהו ראה?
יש המלצות או אזהרות?
מה לגבי קרייזי? מישהו ראה?
מומלץ, אבל.
הבעיה היא שאני לא מצליח להגדיר לעצמי למה ה"אבל". שאלמלא כן, כבר היתה ביקורת בדרך.
סרט חמוד.
כמו קיוזק.
השיכור עשה אחלה תפקיד, ובקטע של הפילם נוואר, יכלתי ממש לשמוע ת'מספר ברקע.
והמשפט שם היה לדעתי:
אז ויצ'טה פולס, סו פולס ווי'צטה פולס.
יעני, כשהיא נופלת, גם המפלים שלה נופלים..
לא רק...
http://www.amazon.com/gp/product/B000026255/103-4280607-3509404?v=glance&n=5174
למרות שהוא לא מופיע בפסקול…
לא רק...
דאמ. הכל אייטיז בזמן האחרון.
תמונת הכתבה בעמוד הראשי
זו רק אני, או שג'ון קיוזאק פתאום מזכיר קצת את דן תורג'מן?
יצא לי את מרטין בלאנק!
באילו סרטי פילם נואר קלאסיים יש מספר?
כללים
1. לא בכל סרט פילם נואר יש קריינות.
2. לא כל סרט עם קריינות הוא פילם נואר.
כללים
מסכים, הגדרת את זה יפה!
קריינות בגוף ראשון, (כמו מאפיינים אחרים של נואר: צילום בזוית עקומה, דרך זכוכית מעוותת/עדשה רחבה וכו') יכולה אך לא חייבת להופיע וזה עדיין יהיה פילם נואר.
מצד שני סרט כמו אלפי שיש בו קריינות לכל אורכו ודאי שאינו פילם נואר!
נכון, אבל זה לא אמור לשנות
עם הנקודה השנייה שלך אני מן הסתם מסכים. אבל עם הנקודה הראשונה יש בעיה קטנה – זה פחות חשוב שבסרטי פילם נואר קונקרטיים אין בהכרח קריינות ויותר חשוב מה ההדיוט חושב. וההדיוט חושב שקריינות מזוהה עם סרטי פילם נואר. בהכרח. תמיד. לכן הקרפיון צודק ואתה טועה.
ב''ביטוח חיים כפול'' באמת יש קריינות
ב"ורטיגו" ו"צ'יינה טאון" אין. באמת שאין. נשבע לך.
ב''ביטוח חיים כפול'' באמת יש קריינות
או קיי אם אתה נשבע אני אצטרך להאמין לך… הייתי בטוח שבשניהם נעשה שימוש ב-VOICE OVER בדומה למשל לבלש פיליפ מרלו.
נראה שטעיתי :)
גם בסרטי פיליפ מארלו, כגון ''השינה הגדולה'', אין קריינות
גם בסרטי פיליפ מארלו, כגון ''השינה הגדולה'', אין קריינות
הממ… כוונתי היתה לגירסה המאוחרת ('השינה הגדולה' של ווינר,1978) שם קולו המנומנם של רוברט מיצ'ם כפיליפ מרלו מלווה את הסיפור.
לצערי לא ראיתי (עדיין) את המקור מ-1946 עם בוגארט.
נואר קלאסי עם קריינות הוא 'שדרות סאנסט' של בילי וילדר מ-1950.
אז לאן בעצם נעלם הטיעון שלך?
שאלתי לגבי סרטי פילם נואר קלאסיים, עליהם לכאורה אתה מבסס את האמירה שלך שפילם נואר דורש קריינות. הבאת בתור דוגמה סרט שלא רק נעשה באיחור של שלושים שנה אלא גם שאינו אמריקאי אלא בריטי. למעשה הדבר הכי בולט בגרסה זו היא העברת עלילת הספר הסופר-קליפורנית לאנגליה הבלתי קשורה. לא נשמע לך קצת מרוחק מהאידיאל הפילם נוארי שאתה מדבר עליו?
פילם נואר
מדובר בז'אנר שיש לגביו כמה מוסכמות, אחד מהם הוא קריינות בגוף ראשון של הגיבור,אשר כמו סימנים אחרים של הז'אנר:התרחשויות ליליות בסביבה עירונית קלסטרופובית, מים אפלים/קרים, עשן/ערפל מבעד לתריסים, זויות צילום נמוכות וכו'- כל אלה יכולים אך לא חייבים להופיע בסרט שנעשה בסגנון פילם נואר. (ראה גם דבריו של ברוז גומי לעיל)
כל שאמרתי הוא שבקרח דק היה חסר לי קולו של המספר כדי להשלים את 'האידאל הפילם נוארי'.
באשר למקורות הקלאסיים בתשובה לשאלתך הבאתי את ביטוח חיים כפול ושדרות סאנסט.
אה..ועניין פיליפ מרלו עלה כדוגמה לקריינות ללא קשר להיותו נואר קלאסי או לא. וזה שהשינה הגדולה (השני) נעשה בשנות השבעים ומתרחש באנגליה אינו מונע ממנו להשתמש בסממני הז'אנר.