במקור: The Princess Bride
במאי: רוב ריינר
תסריט: וויליאם גולדמן
שחקנים: רובין רייט, קארי אלווס, מנדי פטנקין, וולס שון, פרד סאבאג', אנדרה הענק, בילי קריסטל
'הנסיכה הקסומה' הוא בכלל ספר. הסופר הוא לא אחר מהתסריטאי וויליאם גולדמן ('קיד וקסידי', 'כל אנשי הנשיא', 'היט' ועוד), שמתוקף תפקידו – גם הפך את הספר לתסריט. גולדמן טוען שסיפור הנסיכה עצמו הוא בכלל עיבוד שעשה לספרו של ס. מורגנשטרן. הרבה אמריקאים רצו לארכיונים בגלל הדבר הזה, רק כדי לגלות שמורגנשטרן הוא סופר דמיוני. הרבה אמריקאים אחרים טענו שאם סופר לא נמצא ברשומות הספרייה או בארכיונים, זה לא אומר שהוא לא קיים. להיפך!
יש בעיה מסוימת בסיקור סרט שכבר מזמן הפך לקאלט (שלא לומר, בעל מעמד של פרה קדושה): מצד אחד, כולם מכירים את הסרט בעל פה, ומה כבר אני יכולה לחדש. מצד שני – הכרחי לתאר את העלילה, למען אלו שאת העשור האחרון בילו בתוך אחד מהתאים הנחמדים האלה, עם הריפוד מסביב והכל.
ובכן:
פעם אחת, לפני שנים רבות (בשנת 1987, ליתר דיוק) ילד אחד היה חולה. אמא שלו, שהיא לא פולניה, אלא אמריקאית חובבת קיטש, לא ידעה שמי שחולה צריך לתת לו מרק עוף, אז היא הזמינה את הסבא שלו כדי שיעיק עליו עם סיפורים מהמאה שעברה.
הסרט כמובן, הוא על אותו סיפור שסיפר הסבא – חובב קיטש גם הוא – לנכדו השוכב על ערש דווי:
נורית התמה (רובין רייט, שמאוחר יותר הפכה לרופאה פיזיותרפיסטית ב'בלתי שביר') התאהבה בנער המשרת ווסלי.
זוהי כמובן אהבת אמת, ובימינו זה נדיר.
ווסלי הולך לעשות קופה, לפני שהוא יתחתן עם נורית, אך אינו שב. יכול להיות אפילו שהוא מת?!
אז נורית הולכת להתחתן עם הנסיך האמפרדינק הנאלח (לימים ד"ר מק-גארת' מסדרת הטלוויזיה 'פליסיטי'). Inconceivable ממש!
גם התוכניות האלה לא מצליחות לה, כי לפני שהיא מספיקה לצייץ אֶה-בה-ציגלה-מה, שלישייה תמהונית חוטפת אותה, רק כדי לגלות שאיזה זורו בלונדיני ושחצן מנסה לחטוף אותה מחוטפיה. וזה כבר בכלל Inconceivable.
פה העלילה עושה פאוזה, ועוברת להציג את ספורו קורע הלב של איניגו מונטויה הסייף (מנדי פטנקין, הוא ד"ר ג'פרי גייגר של 'שיקאגו הופ'. גם אתם מזהים פה איזשהו דפוס?) – פאוזה הכרחית, כי לצופים כבר יש מין דגדוג מוזר כזה, שמתחיל באצבעות ועובר להרעיד את שאר חלקי הגוף – זה יותר חזק מאיתנו, זה כמו סם. ועכשיו, כולם לדקלם ביחד: "Hello, My Name is Inigo Montoya.
u Killed my Father, Prepare to DieסY "!
עתה מותר לעלילה לחזור למסלולה הרגיל, שזה אומר עוד חופן קרבות למען הבחורה, כמה פיתולי עלילה, קמצוץ משבר כשנורית מקבלת התקף דרמה קל ומחליטה להתאבד, וחיוך רחב עם הופעתו של Miracle Max (קשה לזהות, אבל זה בילי קריסטל, הרופא הפסיכיאטר ב'בואו נדבר על זה', ומנחה סדרתי לטקסי אוסקר).
אסור לשכוח לשניה שמדובר באגדה קסומה. ולכן, כדי שלא ייגרם לילד פרץ שיעולים קטלני במיוחד, די ברור שהסיפור יסתיים בהפי אנד.
חבל. צריך להרוג אותם כשהם עדיין קטנים.
כמו רוב סרטי הקאלט, גם 'הנסיכה הקסומה' לא זכה להמון תשומת לב כשיצא לראשונה. בארה"ב הוא הגיע קרוב ל31- מיליון דולר (בקופות), שזה לא נורא מעט, אבל גם לא הרבה, וזכה לכבוד העצום של מועמדות לאוסקר בקטגוריית השיר הטוב ביותר.
'הנסיכה הקסומה' אמנם לא זכה באוסקר, אבל אז כולם מיהרו להציע לו פרסי ניחומים, ביניהם פרס ההוגו, על הפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר, ופרס השבתאי (שו הדא?) על הפנטסיה הטובה ביותר.
ההתלהבות הגיעה לשיאה כאשר הילד המעצבן, שהיו לו רק שתיים וחצי שורות כל הסרט, זכה בפרס השחקן הצעיר הטוב ביותר לשנת 88' (מטעם איגוד השחקנים הצעירים, כמובן).
'הנסיכה הקסומה' לא שונה בהרבה מסרטי נסיכות אחרים. בארץ הוא הגיע למעמד של סרט חובה, לא כי הוא "תרבותי" או "גאוני" (כמו למשל '2001: אודיסיאה בחלל') אלא כי כיף לראות אותו (הכי שווה: לשים ב-DVD את הקרב בין האיש במסכה השחורה ואיניגו, בדיבוב לספרדית). את הכיף הזה לא רואים בשביל העלילה. גם לא בשביל הילד הקטן והמעצבן (שנשאר קטן וקצת פחות מעצבן ב'שנות הקסם'. אמא שלו בטח מאוכזבת שלא יצא ממנו רופא).
את הסרט הזה אוהבים בגלל הדמויות המשניות. כי בינינו, נורית הפוסטמה סתם מעיקה עם סצינות ה"הו" האינסופיות, וכל אותן דרמות בגרוש, וגם את ווסלי השפוט ("As You Wish"), שלא עובר רגע בלי שהוא מביא אותה עם איזה נאום "True Love", קשה לחבב כשהוא בא בגישה כל כך מתנשאת. אני לא הייתי מסתכלת על מישהו שהוא תמיד צודק, תמיד מנצח והכי חכם (ועוד פיראט רוצח!). אבל פה מדובר באהבת אמת. ורדה רזיאל ז'קונט – לטיפולך.
לא. 'הנסיכה הקסומה' הוא כל כך כיפי דווקא בגלל דמויות המשנה:
איניגו מונטויה, שהמבטא הספרדי שלו טוב יותר מזה שבדיבוב לספרדית; פזיק הענק ענק אך ביישן, שאם הוא היה ירוק ישר היו קוראים לו 'שרק' ('The Incredible Hulk' כבר פאסה); והלבקן העדין שמחרחר באיום את "The Pit of Despair"; וכמובן ויזיני החכם מכל אדם (דיבב את רקס הדינוזאור בסרטי 'צעצוע של סיפור', ו… היה רופא-פסיכולוג ב'תוריד ת'ידיים מהבת שלי', אלא מה).
וגם כשווסלי ונורית, זוג היונים, הומים אחד לשניה על אהבת אמת בפעם האלף – דמויות המשנה האלה הן שהופכות את הסרט כולו לחסין ציניות.
– סוף –
- בור הייאוש
- הספר – ב'אמאזון'
- פרק ראשון: הכלה
- לאן נעלם ס. מורגנסטרן?
- קולות מהסרט
- As You Wish.com
- נורית
- איניגו מונטויה – גירסת Star Wars
לונגיגי מון אמור.
איזה פרץ של נוסטלגיה. ואני איתך לגבי הקטנים. שצריך להרוג אותם.
ראי החלילן מהמלין. סיפור מצחיק מאוד. גם הסרט שנעשה בעקבותיו, של המתוסך אטום אגויאן. מצחיק מאוד.
פרס השבתאי
הוא פרס שמוענק לסרטים ותכניות טלויזיה בתחום המד"ב (ועוד כמה קטגוריות מוזרות – תבדקי באתר של הממסד) ורשומות בהיסטוריה שלו לא מעט בחירות ביזאריות – ב-99', כמדומני, השופטים פשוט לא יכלו להחליט אם לתת את הפרס על "הסרט הטוב של השנה" ל-"עיר אפילה" או ל-"ארמגדון". אין מה לדבר. בחירה קשה מאוד. בסוף הם החליטו לתת אותו לשניהם.
אבל מה אני מתלונן – הרי "תדר גבוה" נמצא השנה ברשימת המועמדויות לפרזנטציה דרמתית בהוגו. איפה הימים של "הנסיכה הקסומה", איפה?
אני אוהבת אתכם
על הביקורת הזאת. כל מכריי שצלצלתי אליהם בהתלהבות אין קץ (הנסיכה הקסומה! בקולנוע!!) עיקמו את אפם במקרה הטוב ואמרו לי שהם לא מכירים אותי במקרה הרע.
אה… מישהו רוצה לבוא איתי ל"הנסיכה הקסומה"?
:-\
הוא כתב את התסריט לפארק היורה 3?
לירות בו עכשיו!
(-:
לא.
מאוד מאוד מוזר, האמת – גם אני הייתי בטוח שראיתי את 'פארק היורה 3' ברשימת הקרדיטים של וויליאם גולדמן בימד"ב היום, אבל הייתי משוכנע שעיני הטעו אותי, ובאמת כשבדקתי שוב הוא לא היה שם. גם משום מקור מוסמך אחר הוא לא מוזכר בהקשר של הסרט הזה (וזה לא ממש מפתיע, אלא אם כן הדינוזאורים כאן הם שנונים פי כמה וכמה מאלה שבשני הסרטים הקודמים). כנראה תוצאה מאוחרת של באג 2000.
אבל...
מצאתי את זה באחד הקישורים שיש בסוף הכתבה.
שם זה כתוב.
בחיים לא ראיתי את
הנסיכה הקסומה בקולנוע.
אשמח לשמוע דעה אובייקטיבית לגבי המעבר בין המדיומים.
האם לסכן את אהבתי לסרט ולראותו בקולנוע?
סה"כ הסרט המקסים הזה בא לידי ביטוי בצורה שונה אם רואים אותו במסך ענק עם סאונד וכאלה.
כי בסה"כ, אני לא מכירה משהו שחושב שהיה מתלהב כ"כ מהסרט הזה אם היה רואה אותו לראשונה בקולנוע.
בקיצור-האם ללכת/לרוץ/להישאר עם הקלטת המפוייחת?
קורדרוי, זכית בפרס ''המשפט הכי
לא ברור בדף הנוכחי."
אני מתכוונת למשפט "אחת הקרניים היתה מיקרומילימטר" וגו'. למרות שאני גאה להצהיר שאחרי שש פעמים שקראתי אותו הצלחתי להבין את רובו (כלומר הכל חוץ ממה שבתוך הסוגריים).
No offense meant דרך אגב, אבל אם נעלבת אתה רשאי להחזיר הודעה עוקצנית.
נראה אם הבנתי נכון:
קורדרוי יצא לקולנוע עם שתי ידידות (או ידיד וידידה) המכונים להלן: "הקרניים".
אחת מהידידות שלו כ"כ התעצבנה מזה שהסרט היה חתוך ומעפני, והיא כמעט כמעט הלכה (זה הקטע של "היתה קרובה מיקרומילימטר", לציין כמה זה היה קרוב) למנהל הקולנוע להתלונן.
מנהל הקולנוע, לדעת קורדרוי, היא אותה ילדה בת 12 שמוכרת בקיוסק, או היצור השעיר שלידה.
עוד פיסה לפאזל
ניחוש: לשתי הידידות קוראים קרן ו-קרן.
יופי,עכשיו רק צריך
מישהו שיפענח את ההודעות של דוקטור סוס.
מישהו יודע לקרוא הפוך?
ממש מיני-חמיצר
מה אגיד ומה אומר. היה כאן מאמץ צוות ופיצוח מרשים.
אני מרגיש כמו מיני-חמיצר.
אכן דייקו גם ג'ון הארוך, וגם רד פיש בניתוח הפרשה (אשר על פי דעתי לא היתה מסובכת כל כך, הסיאוב בה נועד להסתיר את גיבוריה, ואשר התגלו לעולם בעקבות יכולות הניתוח והקריאה הבין שורתית של נפילי האתר הנ"ל). במילים אחרות, בפעם הבאה אכתוב בעברית קלה ופשוטה להבנה (אך צחה כיונות השלום המתעופפות באזורנו).
סיכום: סרט דגול – לא בלימור.
ג'ון היא ארוכה.
וזו באמת הודעה טפשית (שלי, שלי)
וואו זכרונות ילדות.
המאמר הזה מחזיר אותי איזה 14 שנה אחורה. בהיותי נער קטון החלטתי יחד עם חברי ללכת ולראות את הנסיכה הקסומה שוב בקולנוע. אני אחזור על זה הלכתי "פעמיים" לקולנוע לאותו סרט. דבר אינקונסיויבל באותה תקופה. התקופה בה כל אגורה נחסכה בביתנו הקטון. ואם כבר הולכים לסרט אז לא רואים את אותו סרט פעמיים. נאלצתי לשקר להורי ולספר להם שהלכתי לראות את פרחים בעליית הגג, שהוקרן באולם ליד (קניון איילון שנת 87 פעם זה היה "המקום"). לאחר מכן ניסיתי למצוא מישהו שראה את פרחים בעליית הגג, ושיוכל לספר לי על מה היה הסרט, על מנת שאוכל לשקר במקצועיות רבה יותר להורי לגבי מה שראיתי בקולנוע. אבל אני חושב שהעובדה שלא רציתי לדבר על הסרט הזה הביאה את הורי לחשוב שהיה מדובר בסרט טראומתי בשבילי ועל כן הם לא התאמצו יותר מדי לדובב אותי בנושא.
מאז כמובן עברו כמה שנים ואני כבר לא בן 11 וראיתי את הנסיכה הקסומה כבר כל כך הרבה פעמים עד שאני יודע את כולו בעל פה (את הספר קראתי פעמיים, וזה גם הספר הראשון שקראתי באנגלית אבל זה כבר סיפור אחר).
אבל את פרחים בעליית הגג אני חייב לציין מעולם לא ראיתי. אולי זה באמת היה טראומתי מדי בשבילי?
פרחים בעליית הגג
היה סרט מ-ז-ע-ז-ע,
שעשה (איך לא) עוול נוראי לספר (סדרת ספרים למעשה),
שגם הוא היה די מזעזע כשלעצמו
(גילויי אריות, אכילת עכברושים ושתיית דם הן רק חלק מהחוויות המלבבות שעוברות על גיבוריו)
ולכן סביר מאוד להניח שאכן היה טראומתי עבורך אם היית הולך,
כך שסיפור הכיסוי שלך היה מאוד הגיוני למעשה.
עריות כמובן
לא אריות
פרחים בעליית הגג
אנשים, על מה הסרט, ז"א- מה העלילה?
פרחים בעליית הגג
סיפור העלילה בגדול (של הספר):
4 ילדים: אח ואחות גדולים ואח ואחות תאומים קטנים,
שאבא שלהם נהרג בתאונה,
והם עוברים עם אימם לגור בבית הסבתא (בשביל לזכות בירושה) – מרשעת מכשפה שאי אפשר לתאר.
הסבתא כולאת את 4 הילדים בעליית הגג למשך כמה שנים טובות.
לפעמים היא מרעיבה אותם.
hence אכילת עכברושים ושתיית דם.
לפעמים היא סתם מרביצה להם בחגורה (וגם לאמא שלהם).
והכי נורא – האח והאחות הגדולים עוברים את תקופת ההתבגרות וגילוי היצר המיני
במצב שהם כלואים בחדר ויש להם רק זה את זו – מה שמוביל לתשוקות אסורות וקטעי פורנו רך דוחים למדי (בספר).
בסופו של דבר הסבתא ככל הזכור לי מתה (כדרכן של סבתות),
והילדים משוחררים.
בספרי ההמשך הם יוצאים לעולם ומנסים להשתקם ולבנות לעצמם חיים נורמליים,
אך הטראומה השאירה כמובן צלקות חסרות תקנה.
זה ממש על קצה המזלג (ואולי עם קצת אי דיוקים) כי קראתי ממש ממש מזמן ואת הרוב שכחתי (ואף הדחקתי).
למרות שבזמנו (גיל 12?) קראתי את כל ספרי הסדרה בשקיקה לוהטת, נראה לי שהיום הייתי חושבת שזה אינו ראוי למאכל אדם.
הסרט הוא גירסה מאוד חיוורת ומקוצצת ואף עם שינויים עלילתיים.
והוא בוודאי ובוודאי שאינו ראוי וגו'.
פרחים בעליית הגג
הוא לא הסרט היחיד שמלא בגילוי אריות.
גם נשיונל ג'יאוגראפיק חוטא בכך מדי פעם….
יום לא-הולדת שמח,
גל
בפעם הראשונה שראיתי אותו
זה היה בסינמטק, בגיל שש, יחד עם הכיתה שלי. כולם לעגו לי שלא ראיתי את הסרט, לכן ישבתי בשקט ושמתי לב לכל פרט. אחרי זה, כמובן, יצא לי לראות אותו כל כך הרבה פעמים שאני אפילו לא מנסה להתחיל לספור.
מה שכן, אני לעולם לא אשכח את התדהמה שלי באותה הקרנה מה- Cliffs of insanity. "איך הם עשו את זה?!"
בפעם הראשונה שראיתי אותו
טוב, גל כבר הסביר לך מהם "צוקי הטירוף", אבל רק רציתי להודיע בציבור שאני בת, ולא שום דבר אחר.
רגע אחד
מה זה עוזר לנו, האנשים הקטנים מחיפה, ש"הנסיכה הקסומה" מוקרן בקולנוע "לימור", הממוקם אי שם בתל אביב הרחוקה?
זה הכל דמגוגיה זולה מה שהולך כאן, אני אומר לכם.
מעולם לא ראיתי את "הנסיכה הקסומה" (כן, יש עוד אנשים כאלה). חייבים לארגן עצומה למען הקרנתו בסינמטק או משהו, זה לא יכול להימשך ככה.
אלה היו 60 שניות על "הנסיכה הקסומה".
קריאת חובה
הספר הוא, כמובן, קריאת חובה, אבל גם זה:
http://www.notelrac.com/essays.dir/f_and_sf.dir/princess_bride_real_author.html
הוכחה ניצחת לכך שהמחבר הוא דמות פיקטיבית.
לא, לא ס. מורגנסטרן. וויליאם גולדמן דמות פיקטיבית.
ענק!!!
איך לא שמתי לב לזה קודם?
עכשיו צריך לראות שוב גם את קיד וקסידי ולחפש
את המשמעות הכלכלית שמתחת
המאמר הזה כלול
באחד הלינקים שהובאו למעלה ("לאן נעלם ס. מורגנסטרן?") בתוספת מאמר ארוך בזכות קיומו של המחבר המקורי.
שאלת תם שלא יודע אנגלית
אז מה בסופו של דבר כל הקטע עם הסופר?
כן קיים, לא קיים? כן כתב, לא כתב?
שאלת תם שלא יודע אנגלית
בספרו של וויליאם גולדמן
"which lie did I tell?" מודה גולדמן שדמותו של סיימון מורגנשטרן היא פיקטיבית והוא השתמש בה אך ורק כדי להתגבר על מחסום הכתיבה שלו.
משעשע
משעשע אך ממש לא נכון. גולדמן הוא תסריטאי הוליוודי ידוע עד מאוד. שאפילו ידוע בתור מי שקבע את המונח "אף אחד לא יודע כלום" בנוגע להולפני הסרטים ההוליוודים.
לי אישית יש ארבעה ספרים שונים שנכתבו על ידיו (מספר רב תורגם לעברית ומדובר לצערי ברומנים למשרתות) אני ממליץ על הספר להטוטים שהוא סיפור אימה מוזר על פיתום והבובה שלו.
(עשו על פיו סרט עם ג'ק ניקולסון)
לגבי מורגרשטרן אכן דמות פיקטיבית. לא היה .
משעשע
אה… כן… קצת חוש הומור, חבר.
סצנות ''הו''
וואו, זה מתחיל להשתרש… :-)
מנדי פטנקין, משעשע להזכיר
שיחק בחור ישיבה כשר למהדרין ב"ינטל" (זה החסון השרירי המתולתל שהיא מתאהבת בו). איך נפלו גיבורים…
וגם
גנגסטר פסנתרן סנטימנטלי ב"דיק טרייסי"
פטינקין הוא עודיותר יהודי מזה...
קודם כל למי שלא יודע הוא זמר מאד מצליח בברודווי.
פטינקין טוען שהמוסיקה של בית-הכנסת השפיעה הרבה עליו. מעבר לכך, ב-1998 הוא הוציא אלבום של שירים ביידיש ושמו "מאמאלושן" (כלומר – לשון אם).
פרטים באתר אמזון:
http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/B000005J4T/qid=988973820/sr=1-4/ref=sc_m_5/104-5915469-1151130
שימו לב לעטיפה המעניינת – פטינקין עם זקן "יהודי" כשמאחוריו דגל אמריקה ענקי ומתנופף…
– אסף
מסקנות מהסרט-
אתמול לקחתי את הסרט בוידאו וראיתי אותו, והנה כמה מסקנות מתבקשות מהסרט-
(א) וסטלי הרבה יותר יפה בתור נער, מאשר אח"כ עם השפם המשונה שלו… חוץ מזה, לדעתי הוא הדמות הכי טובה בסרט.
(ב) הסרט מצחיק עד דמעות, אבל יש המון פערים בעלילה-
למה הנסיך רצה שתפרוץ מלחמה?
איך נורית המעצבנת לא זיהתה את אהבת חייה רק בגלל שהוא שם מסכה על חלק פניו העליונות?
מה קורה בסוף עם הענק והספרדי?
לאן נעלמה הגופה של וזיני?
איך הנסיך בכלל הגיעה לנורית, היא לא גדלה בחווה קטנה ולא קשורה לארמון?
למה אחרי שבעל שש האצבעות רצח את האבא של הספרדי הוא לא לקח את החרב שרצה? מה הרעיון, למה הוא השאיר את החרב מאחור?
לנורית ו-וסטלי אין משפחה? כי בתחילת הסרט רק אותם בכל החווה.
ועוד כל מני שטויות כאלה…
(ג) מה בסוף העניין עם הספר? הוא קיים או לא? ואם כן, הוא יותר טוב מהספר?
(ד) נורית היא דמות מיותרת לחלוטין, באמת הצטערתי שוסטלי מנע ממנה מלהתאבד.
(ה)
מסקנות מהסרט-
לחלק מהשאלות האלה יש תשובה בספר… אז כדאי לך לקרוא אותו…
התשובות בספר!
לכל השאלות שלך יש תשובות בספר. אני מקווה שקראת אותו בנתיים, אם לא – תמצאי עותק או תקני, קחי מילון אוקפורד ותשבי לקרוא. זה ספר אחלה!
ואם אהבת את זה,
אז אותם אנשים שהביאו לנו מילון אוקספורד הביאו ספר אחר, לא פחות טוב בשם "שר הטבעות". (-;
אחרי שהכרחתי את עצמי
לקרוא את ההוביט, החלטתי לא להתקרב לשר הטבעות, ותרמתי את הטרילוגיה לספריה המקומית בעטיפתם המקורית.
אחרי שהכרחתי את עצמי
החלטה טובה.
קראתי את ההוביט והתלהבתי אז רציתי לקרוא את שר הטבעות- כי אחרי הכל זה המשך של ההוביט.
ואני לא יודעת איך, בשם אלוהים, החזקתי מעמד עד הספר השני. כמעט מתתי משעמום.
אבל למרות זאת, החלטתי לקרוא את זה שוב, אולי פספסתי משהו ויהיה יותר טוב בפעם שניה
אז אני אודיע לך אם זה שווה קריאה
אחרי שהכרחתי את עצמי
שווה!!
עזבי רגע את ההוביט,
סיימת כבר לקרוא את הפרק הנוסף? רוצים פרטים!
עזבתי.
וברגע שאסיים פרטים יבואו.
(זה יקח קצת זמן כי אני קוראת בערך פיסקה ביום…)
חשבתי שאולי אני אשוויץ קצת...
אולי אתם כבר יודעים אבל את הנסיכה הקסומה לא ראיתי.
לעומת זאת אחרי ששמעתי אך ורק מחמאות על הסרט והערצה גמורה לספר, החלטתי שבהחלט כדי שאני אשלים פערים בהזדמנות.
ההזדמנות באה היום כאשר בביקורי בסטימטצקי גיליתי ( במקרה, אני בדרך כלל לא מסתכלת על מדף האנגלית ) את הנסיכה הקסומה- יחד עם הפרק האבוד והמדובר.
אין לי מושג על מה מדובר, אבל אני אקרא את זה ברגע שאני אסיים את הספר הנוכחי שאני קוראת באנגלית ( עוד חודש חודשיים אני אתחיל לקרוא את הנסיכה, שנה הבאה תדעו מה הן מחשבותיי בנושא ).
הערצה גמורה?
איפה שמעת את זה?
זה ספר אחלה, נכון, אבל רק בגלל הסרט. יש בספר יותר מדי קטעים של ווילי למה הוא קוטע פה ולמה הוא מקצץ שם, למה הוא אוהב את הספר ואיך מפליצים בפלורין, למה הוא התגרש מאישתו ולמה רק עכשיו יוצא הפרק האבוד (כן, כן, על הכפית…) וכו' וכו' וכו', שאר זיוני שכל למכביר.
תנמיכי ציפיות (ומיד, בפקודה) אחרת תתאכזבי. בעיקר אם לא ראית הסרט (מהר להשלים חורים היסטריים בהשכלה)!
וזה שאני קוראת פסקה ביום זה לא בגלל שהספר באנגלית, זה בגלל-
טוב, אז ככה:
סופסוף אני מתיישבת לקרוא, לוקח לי שעה למצוא את המקום, ואיך שאני באמצע במשפט השני נשמע ציוץ קטן מחדר הילדים (הכפית..), אני מהר מנסה לסיים את המשפט בזמן שהציוץ מתגבר ואין מנוס מלעזוב את הספר, מבלי להספיק לבדוק מהו העמוד, אם קורה ואני כן מצליחה לקלוט את מספר העמוד, זה נשכח ממני במהירות שיא. ככה חוזר חלילה.
אבל אני די בסוף, משהו כמו 15 עמודים למנאייק. אז מה, אתם רוצים ממש ספויילרים או מסתפקים בתיאור כללי ולא מחייב?
הערצה גמורה?
אולי לא הערצה גמורה, אבל מאוד (מאוד!) אהבתי את הספר, ואני לא היחידה. גם הספר וגם הסרט הם שתי קלאסיקות שכדאי לכל אחד להכיר. (ואגב, זה אחד המקרים היחידים שבהם צפיה בסרט לא מקלקלת את ההנאה מהספר, וההיפך. הם מספיק שונים זה מזה.)
הערצה גמורה?
עוד ספר כזה הוא "קונטקט" ששונה מספיק מהסרט כדי לאפשר קריאה וצפייה ללא תלות זה בזה.
קונטקט? שונה מהספר?
חתיכת אנדרסטייטמנט. הסרט הזה לקח את העלילה של הספר, קיצץ אותה עד כלות נשמתה, שינה בצורה מזלזלת ובוגדנית כל מיני פרטים *חשובים* שהיו בספר, ומחק את כל הקטעים שדרשו אינטליגנציה מינימלית ו/או שהיתה בהם איזו משמעות. זה סרט קיטשי, מבולבל וגרוע. תקראו את הספר!
וגם בלייד ראנר
אבל אני לא נכנסת לזה עכשיו. אחרי שאני אגמור את הפרק האבוד אני חוזרת לאנדרואידים והכבשות כדי ללבן כמה דברים עם הדג, שמעדיף את גירסת הבמאי (לא סמאח) על גירסת המפיקים. אלוהים ישמור!
הספר Contact יכול לפרנס טלנובלה שלמה
אם אני לא טועה, קראתי שהתסריט קדם לספר…
היות שהספר מ-1985 והסרט מ-1997, אני חושב שאתה טועה.
ציטוט מ''הערת המחבר''
"ספר זה צמח מתוך תסריט לסרט, שכתבנו אן דרויאן ואני ב-1980/81. לינדה אובסט וג'נטרי לי הקלו על אותה התקופה."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הבטתי בקרדיטים של הסרט
נראה שהספר צמח מתוך התסריט הראשוני, ומעניין לגלות איך התסריט התגלגל עד לסרט…
וואלה. תקון תוקנתי.
ציטוט מ''הערת המחבר''
אבל האם הכוונה לתסריט של הסרט הזה? קארל סייגן כתב גם דברים אחרים (בעיקר ספרים, למיטב ידיעתי, אבל אולי גם תסריטים).
באמת? זה סרט של זמקיס?
אולי אני אנסה לראות אותו שוב. די תיעבתי את הסרט, כי מדובר בקיטש לא נורמלי ואני קצת אלרגי לקיטש (חוץ מאשר לואלרי, עכרור!) – אבל אצל זמקיס בדרך הכלל הקיטש מסתיר חתרנות.
באמת? זה סרט של זמקיס?
מצאתי ארבע נקודות בעייתיות במשפט שכתבת. (לא, לא בעייתיות לפי הסטנדרטים שלי אלא לפי טענות שעלו בדיונים קודמים באתר)
1) אם הסרט באמת היה חתרני, היית עולה על זה כבר בצפייה הראשונה.
2) אם הסרט באמת היה חתרני, היית עולה על זה גם בלי לדעת מי הבמאי.
3) אם הסרט באמת היה חתרני, לא היית צריך להיעזר בסרטים האחרים של אותו במאי כדי לפענח אותו.
4) אם הסרט באמת היה חתרני, כולם היו יודעים שהוא חתרני (וכרגע אתה היחיד שמעלה את זה בתור אופציה).
באמת? אני לא אחיד?
ראיתי את הסרט מזמן. מאוד. כל מה שזכור לי הוא רושם כללי לגביו, וכל מה שאמרתי הוא שבהתחשב באינפורמציה חדשה שלמדתי כרגע, יכול להיות שראוי שאני אבחן מחדש את הרושם הזה.
אגב, יש כשל לוגי קטן בסדרת ההנחות שאתה מייחס לי: מעולם לא אמרתי שסרט הוא חתרני רק אם הקהל מודע לזה. כן אמרתי שסרט הוא בעל השפעה חתרנית רק אם הקהל מודע לזה.
לגבי טענה שלוש, היא הייתה כל-כך מגוחכת כשהעלית אותה בפעם הראשונה (כי מה שאמרת, בעצם, זה שכל היצירות של יוצר הן אותה היצירה) שאני אודה לך אם לא תייחס את היפוכה, המגוחך לא פחות, לי.
באמת? אני לא אחיד?
אני מצטער, אבל טענה שלוש נגזרת באופן די ישיר מטענה שתיים. אם אתה צריך להיות מודע לזהותו של הבמאי כדי לדעת לפרש את הסרט כיצירה חתרנית, אתה למעשה משתמש בידע קודם שקיבלת מסרטיו האחרים של אותו הבמאי. או, במילים שלך, "אצל זמקיס בדרך הכלל הקיטש מסתיר חתרנות".
ואם הקהל מודע לחתרנותו של הסרט, אז ההשפעה היא לא חתרנית אלא ישירה. אם כבר ההשפעה היא חתרנית כשהקהל לא מודע לזה.
וזה שראית את הסרט מזמן זה לא עד כדי כך רלבנטי. מה זה מזמן? הסרט יצא ב-1997. אני מעריך שהיית ב-1997 צופה בוגר, לא ילד, ושראית כבר אז סרטים "חתרניים" של זמקיס כמו "חזרה לעתיד" ו"פורסט גאמפ". אם ידעת לפרש את הסרטים האלה כחתרניים, היית אמור לדעת לפרש את "קונטקט" בצורה דומה.
אפשר קצת פוקוס?
או, במלים פשוטות יותר, מה אתה רוצה ממני?
שום דבר ספציפי
זה סתם נחמד לשחק לפעמים את דוויל'ס אדבוקייט. אני בסך הכל מעלה את אותן הטענות נגד במאי אהוב כמו זמקיס שנהוג בדרך כלל להעלות נגד במאים שנואים.
ומהן הטענות?
ומהן הטענות?
אני חושב שפירטתי את הטענות לפני שתי תגובות. אבל אם אתה תוהה לגבי התמונה הגדולה, הטענות הן כדלקמן:
אנחנו נוטים לבנות לעצמנו תדמית מאוד מוזרה ומעוותת של במאים, גם כיוצרים וגם כבני אדם פרטיים, על בסיס היכרות עם היצירות שלהם. אמנם זה תיאורטית אפשרי, אבל מה שאנחנו עושים בפועל זה לחלץ מתוך הסרטים שראינו, או אפילו שמענו עליהם, תכונה או שתיים (בין אם הן נכונות ובין אם לא) ולהשלים בעזרתן את שאר התדמית. אז במאי שיוצר סרטים שמענגים אותנו, הוא בהכרח גם מוכשר, וגם אינטליגנטי, וגם מוסרי, ועוד כמה תכונות נשגבות. אם הוא עושה סרטים שאינם מענגים אותנו, אז הוא ההיפך מאותן התכונות.
המקרה הספציפי עם זמקיס הוא וריאציה עם המקרה הכללי. אתה מניח שזמקיס הוא אדם אינטליגנטי עם נטיות חתרניות, ושהוא לא יעשה סרט דבילי וקיטשי ככה סתם. זה שכבר ראית את הסרט הוא פרט שולי – צריך לראות את הסרט מתוך ידיעה שהוא של זמקיס בהנחה שהאלמנטים החתרניים יצוצו רק אם תחפש אותם. מה שאתה לדעתי אומר זה שהסרט כפי שראית אותו לפני כמה שנים אינו תואם לתדמית שיש לך של זמקיס, ואתה הולך לראות אותו שוב כדי לנסות לשלב אותו בתדמית בצורה יותר אפקטיבית.
איזה אמון יש לך בבני אדם
מה שאני אומר הוא ככה:
אני יודע, מנסיון אישי, שרוברט זמקיס עושה סרטים שאני (לרוב) נהנה לראות. במלים אחרות, היצירות שלו מהנות אותי.
מכאן שיש, שוב מנסיון אישי, הסתברות לא רעה שאני אהנה מסרט של רוברט זמקיס.
בנוסף אני יודע, תנחש מאיפה, שלא כל סרט שלא נהנתי ממנו בצפייה ראשונה גם לא נהנתי ממנו בצפייה שניה. לקונטקסט שבו ראיתי את הסרט יש השפעה משמעותית. אמנם זה לא נפוץ, אבל זה גם לא נדיר במיוחד. מכאן שישנה הסתברות (נמוכה למדי, אך קיימת) שסרט שחשבתי שהוא גרוע בצפייה ראשונה אחשוב שהוא טוב בצפייה שניה. גם להפך, אגב.
שילוב בין שני אלו מניח הסתברות בינונית-מינוס שאני אהנה מהסרט בצפייה שניה. וכאן נכנס הגורם האנושי: כיוון שההנאה שנהנתי מסרטים טובים של זמקיס גדולה במיוחד, הפוטנציאל להנאה כאן גם הוא גדול במיוחד (אני יודע שזה לא הגיוני במיוחד, לכן זה אנושי). לכן זה שווה את הסיכון של בזבוז שעתיים וקצת מחיי.
לאופיו של זמקיס אין שום כלום עם העניין חוץ מההנחה, שנראית לי סבירה למדי (מבחינת חוויית הצפייה שלי), שהוא יוצר מוכשר.
אני בהחלט מקבל את ההנחה שיוצר מוכשר (לפרקים) יכול לעשות סרטים גרועים (לעתים), פשוט כי הוא לא כזה מוכשר. לדוגמא, את סרט האימה ההוא של זמקיס שאין לי כוח לחפש את שמו בימד"ב אין לי שום כוונה לראות, כי כל מי שאני מעריך את דעתו חשב שהוא נורא. אבל את 'קונטקט' די הרבה אנשים כאן אהבו.
ואגב, זה לא היית אתה שטענת לא מזמן שסרטים מאוחרים של יוצרים מעידים על הסרט הנוכחי שלהם יותר מהסרט הנוכחי עצמו (טענה שאני, כמובן, חלוק עליה)?
בקיצור,
תראה את "קונטקט" ותדווח. מאוד מעניין אותי לדעת מה תחשוב עליו בצפייה שנייה. אני אישית ראיתי אותו שנה או שנתיים אחרי יציאתו, קיבלתי ממנו את אותו הרושם שאתה קיבלת, ולא חזרתי אליו מאז.
בהרחבה, לא זכור לי שאי פעם אמרתי שסרטים מאוחרים מעידים יותר או פחות מהסרט הנוכחי. יותר סביר שאמרתי שכדאי לראות סרט של במאי כלשהו בקונטקסט של שאר הסרטים שלו, מאוחרים יותר או מוקדמים יותר. לא נראה לי שזאת טענה מהפכנית במיוחד. יכול להיות שאמרתי גם שזה לא סביר שאיכות סרטיו של במאי הולכת ויורדת עם הזמן ואפשר לפטור את אותו הבמאי עם תגובות כמו "הוא לא מה שהיה פעם". לעיתים נדירות זה באמת קורה. לעיתים קרובות יותר הבמאי פשוט הולך ומשתכלל עם הזמן בזמן שהקהל נשאר באותה רמה, ולכן עוקף את הקהל. צידו השני של אותו המטבע: הבמאי נשאר באותה רמה אבל הקהל הולך ומשתכלל, לכן הקהל שונא את סרטיו החדשים של הבמאי אבל ממשיך לאהוב את סרטיו המוקדמים מסיבות נוסטלגיות ואחרות.
וחזרנו לטופיק!
או בשתי מלים אחרות: רוב ריינר.
אהמ אהמ...
יש המצאה מדהימה הנקראת בלשון העם "סימניה". תפקידה לסמן את המקום בספר בו הפסקת לקרוא. וזו לא חייבת להיות סימניית ברזל מצופה בזהב (כמו שלי יש… אבל זו הייתה מתנה!), אפשר גם לקחת סתם חתיכת דף, או אם לא אכפת להרוס את הספר, לקפל את שולי הדף (אני אפילו בספרי ספריה לא הייתי עושה את זה…).
מאוד שימושי, אלא אם כן את נהנית מהחיפוש המתמשך אחרי המקום הנכון בספר… ואם כן, את מזוכיסטית.
פרקטיקה? זה מה שאת מציעה לי?
מה יש לכם, אנשים, מפרקטיקה?
אני שואלת את עצמי.
ספויילרים! ספויילרים!
וכמה שיותר!
אני מבקשת רק לדבר יפה.
את חושבת שהשאלות של אקסמנית טיפשיות? תשמרי את המסקנה הזו לעצמך (כנ"ל הקטע על היכולת שלה אקסמנית להבחין בפרטים. לא כולנו מושלמים כמוך).
הודעות שניתן להחשיבן כפוגעות – נמחקות.
דיוקים, דיוקים...
מילא שאת מלכלכת על חסר הבחנה בפרטים, אבל לפחות תדייקי את!
הפיראט האדיר ג'ק? הפיראט האדיר ג'ק?!
נו ב'מת…
הפיראט הנורא רוברטס! רוברטס!
_____
העלמה עפרונית, עדיין מחפשת בית לבאטרקפ, מקס, וסטלי והמפרדינק, אבל לא נעים לה לנדנד…
מילא להגיד שהשאלות
שלי טיפשיות, מילא להגיד שאני לא מבחינה בפרטים (אני?? אני לא מבחינה בפרטים??), אבל גם להצהיר שאת הולכת לתת לי את כל התשובות, ואז לא לתת תשובה אחת!?
האכזבה…. האכזבה….
קניתי את הספר
כשאסיים לקרוא אותו אני אוכל להסביר יותר. בינתיים אני יכול לומר שויליאם גולדמן (שכתב גם את התסריט וגם את הספר) טוען שהוא רק קיצר ספר שאביו קרא לו בילדותו. ימד"ב, לעומת זאת, טוענים שהגירסה הנוכחית היא היחידה.
גם אני.
וויליאם גולדמן פלצן.
אולי הוא קיצר את ה*סיפור*, אבל רק ההסברים שלו על כמה, מה ולמה הוא קיצר, יכולים למלא ספר שלם…
ואני עדיין לא הבנתי למה המפרדינק רוצה מלחמה עם גילדר. ואני כבר באמצע הספר. אז או שפספסתי בגלל האנגלית הקלוקלת שלי,או שהוא עדיין לא הסביר…
קראתי.
נסיכה קרחת? באמת?
מוזר,זה אפילו לא מצלצל לי מוכר.
טוב,יום אחד אני אעשה סיבוב נוסף על הספר ואגלה שאת בטח צודקת.
__________
העלמה עפרונית עם חתולה על הבטן.
ואפילו אחרי עוד יותר זמן קראתי את זה!
(ל"ת)
הוא לא קיצר כלום.
ה"ספר" של "מורגנשטרן" הוא פיקציה מוחלטת וטוטלית. מכשיר ספרותי שנועד לאפשר את סיפור המסגרת.
גם קובריק עשה משהו דומה
עם 2001 אודיסיאה בחלל. הספר יצא זמן קצר אחרי הסרט, אבל טענו שהסרט מבוסס על ספר. האמת היא שגם הספר וגם הסרט נכתבו במקביל.
במקרה של גולדמן, אני גם חושב שהקיצור הוא רק גימיק שמתבסס על הידע הרעוע של האמריקנים בגיאוגרפיה. מי באמת מאמין שאבא שלו הגיע מפלורין (הארץ בא הסיפור מתרחש)?
בכל זאת, הנסיכה הקסומה הוא אחד הסרטים האהובים עלי.
1. אני לא רואה את הקשר
בין מה שנעשה עם אודיסיאה לפיקציה של גולדמן.
2. מן הסתם זה גימיק, כאילו דה.
3. גם אני כתבתי פה פעם הודעה מזלזלת לגבי האנשים שנפלו בפח של גולדמן, אבל מאז ראיתי שהם רבים וטובים… עלי הוא הצליח לעבוד למשך רבע ספר בערך, עד שהוא אמר משהו שממש לא הסתדר (לא זוכרת מה זה היה), ובאותו הרגע שמתי לב גם ש"גילדר" ו"פלורין" הם שני שמות של המטבע ההולנדי. אחרים האמינו בקיומו של מורגנשטרן גם לאחר סיום הספר ובמשך כמה שנים טובות.
המטבע ההולנדי זה גילדן.
לגבי פלורין – אין לי מושג.
זה גם גילדן, בין השאר.
הפלורין היה בעבר
או כך לפחות ניתן להסיק מן הכתוב ביומנה של אנה פראנק
הפלורין עדיין קיים בסימון
(או לפחות עד שהיורו החליף אותו)
גילדנים סומנו Fl
מסקנות מהסרט-
יש ספר. הוא מצוין.
אל תקראו את הספר שיצא עכשיו – הוא מלא בהירהורים של הסופר. תקראו את הספר במהדורה הקודמת, שיש לו כריכה ורודה. ניתן להשיג אותו בחנויות יד שניה ובסיפריות.
הא?
כאילו, הא? (אגב, טוב לראות אותך!)
את מדברת על התרגום לעברית? היה פעם תרגום לעברית בלי ההערות המעצבנות של גולדמן?
טוב להראות על ידך...
לא, אני מתכוונת לספר באנגלית, שהוא אחד הספרים היחידים שקראתי בשפת המקור שלהם (מה שמעיד על איכותו האדירה).
והתכוונתי לזה ברצינות – לקרוא רק את המהדורה הראשונה!
עכשיו?!
עכשיו נזכרים להגיד לי את זה? אחרי שאני כבר חודשיים בערך שוברת את השיניים (או מה שלא שוברים כשקוראים בשפה זרה) על ההערות המטופשות של גולדמן?
נו ב'מת…
גם אני שברתי שיניים
כשקראתי את ההערות המטופשות של גולדמן באנגלית, אבל זה היה רק כי חשבתי שמתישהו הן יתחילו להיות מעניינות, וגם כי תהיתי איזה קטעים הוא הוציא-כביכול מהגרסה הארוכה-כביכול של מורגנשטרן-כביכול.
דווקא הסיפור בהתחלה על איך שאבא שלו קרא לו את הספר, ואז המסע הארוך שהוא ביצע כדי לחפש את הספר לילדו ולבסוף המציאה והגילוי שזה בכלל ספר "ארוך" יותר, היה מעניין – אבל מתחיל להתיש אחרי כמה עמודי קריאה.
מסקנה: לדלג על כל הקטעים שכתובים בסוגריים אלכסוניים ולקרוא את הספר כמו שהוא.
(ואני צריכה להזכיר לעצמי שאפשר בכלל לדלג על קטעים מספרים, למשל אצל סטיבן קינג כשהוא מתחיל לתאר קטע של דקה במשך שלושה עמודים. אם אני הולכת לשירותים באמצע סרט, אין סיבה שאני לא אעשה את זה גם כאן.)
אבל כאן,
את יכולה לקחת את הספר איתך…
(אגב, ספיידרמן לא מעפ"ג ולא מענ"ק.)
וגם לא מענ''מ
איניגו מומחה לכאב
הוא סובל במשך עשרים שנה על מות אביו וחוסר היכולת שלו לנקום. הוא מבין די גדול איכשהו בכאב. חוץ מזה, אין לי מושג, אבל נחמד לראות שהנסיכה הקסומה (שהיום הוכרז המקום הראשון ברשימת 100 הגדולים שלי, האח!) הוא סרט עקבי כל-כך: בכל פעם שיש אותו בטלוויזיה מישהו כותב עליו. זה מרגש וגורם לי לפרוץ בדמעות.
איניגו מומחה לכאב
o.k. אז תשובתך בעניין יכולתו של איניגו 'לקלוט' את כאבו של ווסלי לא ממש מספקת (בהמעטה), אך אם תוכל בבקשה לעזור בישוב סיססוך שנתגלע בביתי הקט ביום שישי האחרון (כן, כן, עצוב אבל נכון) – במהלך הדו-קרב שהתנהל ב"צוקי הטירוף" – האם אומר איניגו
או שמא אומר הוא"which i did"
לדעתי הוא אומר בבירור
"aveח Which I"
כמובן שהוא אומר "וויץ' איי חאב"
אה?
וסלי לא הורג לא את איניגו ולא את הפזיק, רק מעלף אותם בכוונה, כדי שלא יוכלו לעקוב אחריו.
איניגו לא עושה את הקישור בין בעובדה שוסלי עוקב אחריהם לבין זה שהוא מאוהב בנורית. אני חושבת שהוא מאמין שוסלי עוקב אחריהם כי גם הוא, כמוהם, רוצה לחטוף את הנסיכה, למטרות כופר או משהו דומה.
יוסלי D:
ואינדיגו!
למה הסרט הזה כל כך טוב...
מה שיפה בסרט הזה שהוא מתאים גם לבנים וגם לבנות ואני אסביר את עצמי: לבנות – יש את סיפור העלילה הרומנטי של נורית ווסלי וההתרגשות מהמשפטים של ווסלי השרמנטי כמו " AS YOU WISH" וכך הן מקוות שגם אהובן יהיה כך ( כמו אימא שלי למשל…) ולבנים הסרט מתאים רק בגלל אותן דמויות משניות ( שבעצם אלו הדמויות הראשיות ) והאקשן שסובב בסרט.
אין הרבה סרטים רומנטיים שמתאימים את עצמם לזוגות וגורמים ל2 המינים להנות שהם יוצאים.
טוב, די, נמאס מההכללות המטופשות
שרצות בזמן האחרון באתר הזה, והריני למחות רשמית על זה שמקשקשים פה כל הזמן על סרטים לבנים ולבנות.
יש לי הפתעה בשבילך: בניגוד לרעיון המקובל, לנשים גם יש חוש הומור, אנחנו גם אוהבות לצחוק, ואנחנו גם נוהגות לצפות בקומדיות בגלל שהן קומדיות, ולא בגלל שיש בהן איזה סיפור אהבה בין שני אידיוטים.
כל הבנות שאני דיברתי איתן על הסרט משתייכות לאגודת "מוות לנסיכה באטרקאפ הפוסטמה". חלקן הגדול משתייכות גם ל"מוות לווסטלי האידיוט". ואחוז גבוה מהן משתייכות לשתיהן (אני, כמובן, הקמתי את האגודות האלו. התכוונתי להקים אגודה אחת "מוות לבאטרקאפ וווסטלי, רצוי כמה שיותר כואב ומצחיק", אבל היו כמה שהתנגדו…)
טוב, די, נמאס מההכללות המטופשות
מצטרפת למחאה.
מה זה הקשקוש הזה?
אני רושמת לך להפחית מייד את רמת הצפייה בסדרות טלויזיה אמריקניות שמכניסות לך לראש דעות כאלה מפגרות על נשים!!!
בדיוק, אישה!
תפסיקי עם ההכללות ותלכי למטבח!
מלבד ההכלות המוטפשות שרצות פה
אני נדהמת מזה שאתם רוצים להרוג את וסטלי!!
מילה באטרקאפ המעצבנת, אבל ממש אהבתי את הדמות של וסטלי, שגם שעברו איתה קטעים מצחיקים מאוד, וכן, גם אהבתי את
אז אם כבר הכללות, בבקשה אל תדברו בשם כל הנשים…
מאותה סיבה שאני לא אוהבת כלבים
אני לא אוהבת את ווסטלי.
בקצרה, כל יצור שאפשר לאלף, אני לא אוהבת. יצור שפוסטמה רדודה כמו באטרקאפ יכולה לאלף, נחות בעיני שבעתיים.
נכון, היה בו שיפור בהמשך, והוא במיוחד היה מוצלח כשהוא יכול להזיז רק את הראש… אבל הפשלה הראשונית הזו הספיק כדי לחרוץ את דינו.
הוא יותר מדי יפה בשביל שאפשר יהיה
לכעוס עליו שהתאהב בנורית.
קורה.
טעות, טועים, טעינו.
והוא גם שנון מדי וגם יורד עליה מדי פעם, כך שבלל מגיע לו כבוד.
אבל נורית באמת מעפנה מעצבנת.
רכיכה קטנה.
יאק!
טוב, די, נמאס מההכללות המטופשות
זה לא הכללה!!! זה מכוון לאותן נשים שלא נהנות מקומדיות, למשל אימא שלי, ולאותן נשים שמעוניינות אך ורק ברומנטיקה וחולמות על האביר על הסוס הלבן כמו נשי אלי מקביל.
את וחברותייך למחאה לא היחידות בעולם ולא התכוונתי להכליל אותכן בקבוצה זו.נקודה.
נכון שחברותיה למחאה
הן אולי לא היחידות בעולם, אבל גם תואמות אלי מק'ביל הן לא היחידות בעולם, והן אפילו לא הרוב. למעשה, נדמה לי שהן הולכות ופוחתות מן העולם.
ולהגיד על אמא שלך שהיא לא נהנית מקומדיות, וזה אחרי שהיא נהנתה מ'פגוש את ההורים' (!) – לא יודעת, איכשהו זה נראה כאילו הלכה לך הפואנטה…
ולאותם גברים שלא נהנים מקומדיות
ולאותם גברים שמעוניינים רק ברומנטיקה וחולמים רק על הנסיכה הבתולה והצחה? (כן, יש כאלה. יותר ממה שנדמה לך. איכסה).
תעשה לי טובה. אם לא היית מתכוון להכליל, לא היית מדבר על נשים דווקא, אלא על כל האנשים שלא נהנים מקומדיות ומעוניינים רק ברומנטיקה.
היי, יכול להיות שבעקבות הביקורת
מישהו יכתוב כתבת "מה היה" על "ווילו"?
יכול להיות שזה רק אני אבל תמיד ראיתי בו את הסרט המשלים של "הנסיכה הקסומה".
היי, יכול להיות שבעקבות הביקורת
"וילו והנסיכה" הוא יותר מסרט משלים. הוא סרט חובה. כמו שסרטים באים בזוגות : "ארמגדון", "פגיעה קטלנית", "באג לייף", "עבודת נמלים" וכו'…
"וילו" פשוט איחר בקצת זמן, ונשכח מאחור. רון הוורד, שביים מאוחר יותר את "הגרינץ"', "אפולו 13" ו"כופר", עשה עבודה נפלאה יחד עם ג'ורג' לוקס, שהפיק וכתב את הסיפור, וביחד עם התסריטאי בוב דולמן, שכתב את טום קרוז – "הרחק מכאן", עשו סרט נפלא.
יותר מנפלא. האפקטים והסאונד היו מועמדים לאוסקר, המוסיקה של ג'יימס הורנר ( "טיטאניק", "לב אמיץ", "הסערה המושלמת", "תיק שקנאי") נפלאה,
וחשוב מכל (לאחותי לפחות..)- ואל קילמר, צעיר מתמיד.
קשה למצוא את "וילו" היום, קשה כמו למצוא קומדיה אמריקאית טובה, אבל עדיין- סרט חובה.
(חרוז מאולץ, אבל….)
איך אני אוהבת
שכותבים תגובה שלמה על סרט, ולא אומרים מילה עליו.
רוצה, חוץ מלהגיד שהוא מושלם, גם לספר עליו?
וילו והנסיכה
וואו, אף פעם לא שמעתי על הסרט הזה, ובתור מכורה קשה ל"נסיכה הקסומה" אני מרגישה שזה סרט שאני חייבת לראות!
אמרת שקשה למצוא את הסרט, ובכל זאת, יש דרך כלשהי שבה אני כן אוכל להשיג אותו מאיפהשהו? אני הולכת לימד"ב מייד לברר עוד פרטים. תודה!
נ.ב. ואל קילמר, קארי אלווס, ואל קילמר, קארי אלווס… נאא, קארי אלווס תמיד יהיה היחיד בשבילי.
וילו והנסיכה
יש לי את הסרט בווידאו.
אכן סרט ענק!
בקיצור רב בעקבות נבואה שתינוקת בשם אלורה דנן
תפיל את המלכה הרעה בוומורדה, המלכה הרעה (שהיא
גם מכשפה) מנסה לחסל את התינוקת. אך כמו בכל
האגדות הנסיכה התינוקת מגיעה לידיו של גמד
(יותר קרוב יהיה הוביט) בשם ווילו. ואל קילמר
משחק גנב/אביר שמצטרף אליו להרפתקה.
יש קוסמת טובה, יש בראוניז, טרולים
ועוד כהנה וכהנה.
ואגב המוסיקה לסרט היא של ג'ון ויליאמס המעולה.
ועוד אגב לוקאס כתב ספרי המשך לסרט, שנופלים
מהמקור בצורה קיצונית.
וילו והנסיכה
כחכוח גרון חזק….
ג'יימס הורנר הלחין את המוזיקה-
ולא ג'ון וילאימס, שעשה אמנם את "מלחמת הכוכבים"- כולם בעצם, את "מלתעות 1+2", את "פארק היורה" ואת "אי-טי"
כבודו מונח בצד, אמנם, אך ג'יימס הורנר הוא זה שהלחין את המזויקה הממש קסומה והוא עשה את…
(זה הולך להיות ארוך, אבל לא כמו סרטים של קופולה..)
"טיטאניק"
"לב אמיץ", "the land befor time" "סכנה ברורה ומיידית", "מסע בין כוכבים 2+3", "גלורי", "ג'ומנג'י" , "המסכה של זורו", ועוד..
נ.ב
1)
סליחה שלא פירטתי על הסרט.
2) קארי אלווס מ"רובין הוד- גברים בגטקס", "ימי הרעם" הוא שחקן לא רע, לא יודע מה הוא עושה היום, אבל עדיין, ואל קילמר עדיף.
(לא ששתיהם שחקני העשור, פשוט עדיין…)
הנקודה היא אלווס ב''הנסיכה''
מול קילמר ב"ווילו" (למרות שנדמה לי שמבטאים את זה קארי אלס, זה שם וולשי). וקילמר הוא אולי שחקן טוב יותר באופן כללי, אבל אלווס ב"הנסיכה" הוא בלתי נשכח. גיבור קאלט וגיבור ילדות (ולא רק שלי). כמו רובין רייט, שבכל פעם שאני רואה אותה בסרט חדש יותר אני תוהה לאן נעלם הקסם של באטרקאפ.
אם עוד לא הבנתם, אני לא מהמצדדים בתיאוריה שדמויות המשנה הן אלה שעשו את הסרט.
הנקודה היא אלווס ב''הנסיכה''
בדיוק מה שהתכוונתי!
התפקיד האחרון שראיתי את אלווס (אלס? אבל כבר התרגלתי להגיד את זה אלווס!) בזמנים מודרניים יותר, הוא זה של הרשע ב"טוויסטר", תפקיד שלו שממש ממש אהבתי דווקא, בניגוד לשאר התפקידים פוסט-TPB שלו.
ומר קילמר הנכבד, למרות שאני לא ממש משתגעת עליו גם אין לי שום דבר נגדו, אבל בכל אחד מהתפקידים שהוא עשה (או לפחות הסרטים שלו שראיתי) הוא לא יכול להשתוות לעולם לקארי ב"הנסיכה הקסומה". בגלל הדמות, לאו דווקא בגלל המשחק.
אני חושש שאתה צודק
לפחות לפי ימדב זה אכן הורנר.
מוזר, תמיד הייתי בטוח שזה של וויליאמס והמוזיקה
של ווילו מאוד מאוד מזכירה לי את הסגנון של וויליאמס
בעיקר את אינדי וSW.
אני חושש שאתה צודק
מפני ששתיהם גרנדיוזים וסוחפים.
בניגוד לגישה הרווחת במלחיני סוג ג' וב', שמוזיקה היא סתם משהו שיש ברגע, ואף אחד לא שם לב אליו – עניין נפוץ בהרבה מותחנים מטופשים, גו'ן ויליאמס וג'יימס הורנר הופכים את המוסיקה לחלק בלתי נפרד, וחיוני מהסרטים- מלחמת הכוכבים ואינדי ג'ונס בלי המזויקה- הסרטים לא יהיו כל כך מעניינים- יקרו דברים על המסך, אנשים ידברו וכו'- לא יהיה אותו דבר.
וילו נעשה במודע בתקופת פוסט מלחמת הכוכבים, שכולם, החל מ"המצור על יבשת קרול", ועוד סרטים זניחים יותר, התחרו על עשיית סרט הרפתקאות שמישהו מציל נסיכה, ותמיד יש "רע" עם מסכה שחורה- דימיון בין דארת' ויידר לזה מ"וילו"- לא מקרי.
נ.ב
יכולת פשוט לראות את הכתוביות של "וילו", ולראות את השם של ג'יימס הורנר- אבל מצד שני, אולי התרגום הסתיר את זה- אני כבר לא זוכר.
איזה כיף שהתגובה שלך מקבלת יחס
חודשים אחרי שפרסמת אותה…
בכל אופן תיקון קטן, ווילו עצמו אינו גמד ואף לא הוביט, אם אני לא טועה הם קראו לעצמם "דאקיני". רגע, לא… ככה הם קראו לבני האדם… משהו זוכר איך קראו להוביטים?
נלווינים. דאקיני הם בני האדם
נלווינים, זהו!
אגב, אחד הדברים שהכי אהבתי בסרט הוא המקוריות שביצירת העולם שלו. עצם העובדה שהתסריטאי לא החליט ישר "זה יהיה גמד וזה בנאדם" אלה יצר עולם נפרד מוסיף לדעתי המון אמינות לסרט.
הלוואי על "שרת-הבעות"…
ממש לא חובה.
'ווילו' סרט נחמד, בעיקר אם אתם חובבי פנטזיה מהסוג הזה, והפעלולים מצוינים לזמנם. אבל להשוות אותו ל'הנסיכה הקסומה'!? תנו לי שבר, כמו שאומרים באנגלית. 'ווילו' הוא לא יותר מ'מלחמת הכוכבים' בעולם פנטזיה – הרפתקה הוליוודית סטנדרטית לגמרי. לא קאלט, ובצדק.
ובגירסה העברית...
"מיי ניים איז איניגו מונטויה, יו קילד מיי אגו, פריפר טו דיי!"
—————————-
מחווה לקולנוע הישראלי.
מי מזהה מאיזה סרט זה? (חרוז..)
נו חברה, זה היה ביום העצמאות בטלויזיה, עם השמן הזה, שרזה נורא… לא, לא איציק מרדכי.
ובגירסה העברית...
"עפולה אקספרס" כמובן.
הייתי יודעת גם אם לא הייתי אומר שזה היה ביום העצמאות עם השמן הזה שרזה נורא, צביקה הדר…
בכל מקרה זה הדבר היחיד שאני זוכרת מהסרט הזה (שראיתי לפני יותר משנתיים), חוץ מהשיר Can't take my eyes off of you שהם זייפו כל הסרט.
אני רק רוצה לציין ש...
אני מאשימה את הסרט הזה בהריסת החיים שלי!
ראיתי אותו בפעם הראשונה בגיל 6 או משהו כזה, ובתמימותי הרבה האמנתי שקיים דבר כזה- אהבת אמת.
ומאז, למרות תיעוב בלתי נישלט לנורית הפיקצה, אני משוטטת בעולם הגדול ללא מטרה של ממש, מחפשת בחור שווה וציניקן כמו וסטלי השווה (שמאז הפך להיות מגדיר מושגי ה"שוות" שלי…)וכל פעם מחדש מלה ש… סרט זה לא ממש המציאות.
אז למרות שמאז ראיתי את הסרט עוד שלשת'לפים פעם, ומצטטת אותו כמעט במלואו, עד לשנה האחרונה בכלל לא ידעתי שיש עוד לא שפויים כמוני! כן כן, יש רבים מאיתנו שחייהם נהרסו בגלל הנסיכה הקסומה… (אחד מהם שלח לי את הלינק לפה, ללא ספק תרפיה רצינית.)
השאלה היא כמובן- למה רק בתל אביב? מה אני, עז?
כי רק תל אביבים יכולים למצוא זמן
להתעסק בשטויות כמו "האם אהבת אמת קיימת, ואיפה אמצא את שלי".
אנשים שגרים, נניח, בשדרות, או בשלומי, הם אנשים קשי יום שטרודים במצוקות הקטנות שהחיים מפילים עליהם, ואין להם זמן להתעסק בשטויות רומנטיות כאלה. בשביל לשרוד הם צריכים להיות פרקטים, לעבוד קשה.
תל אביב היא עיר אחרת, והרבה מאלו שחיים בה הם חולמים בהקיץ – בין אם הם כאלו שלא השתלבו בעיירות קטנות, ורצו לצאת משם ולהיות משהו בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובין אם הם ילידי תל אביב, שרגילים לאורח החיים הזה.
לא יודעת, נו. זה בטח לא משהו שקשור רק לתל-אביבים, אבל לאיזה תיאוריות כבר אפשר לצפות ממני כשאני שוקדת על חיסול חפיסת שוקולד?
ברחת מזה יפה :)
אני ממש מסכים עם מה שרשמת, אבל יותר מזה אני מעריך את הבריחה שלך :)
הנוער של היום
כבר לא קוראים ספרים, רק רואים סרטים. בושה, בושה.
אם היית קוראת גם את הספר, המופלא כמעט כמו הסרט, היית מגלה שהמסר (המדכא) שלו הוא הפוך בדיוק – אין אהבת אמת (נפלת חזק, ותודה שאתה בכלל לא שולט בחיים שלך). הסוחרים האלה בהוליווד שוב הרסו את הסוף!
יו, זה היה מתחת לחגורה.
כי לגמרי במקרה אתה מדבר עם עלמה שקוראת הרבה הרבה יותר ממה שהיא רואה סרטים (מה שמעמיד בסימן שאלה את עובדת היותי דווקא באתר הזה, אבל מילא.)העותק היחיד שאני זכיתי לפגוש של הנסיכה הקסומה היה באנגלית, ועם כל הכבוד, אין לי מספיק זמן בשביל לקרוא עמוד בשעתיים.
וחוצמזה, החיים הרומנטים שלי כבר הרוסים. למה לשבור לי את הלב (שוב)? אני מעדיפה לחשוב שלפחות לנורית (הפיקצה) ווסטלי (אהוב ליבי מחמל נפשי) יש אהבת אמת…
וחוצמזה, היה לך קשה לסמן על זה ספוילר?! נכון שזה לא על הסרט אבל גם לספרים לא כדאי להרוס את הסוף…
העלמה העפרונית מהדרום.
חוצמזה, איך הגעת למסקנה שאני נוער?
עזבי את הספר.
אני קוראת אותו עכשיו (בפעם הראשונה, אני מודה), והוא לא כזה שוס אדיר. אולי בגלל שהתרגלתי כ"כ לסרט, ואולי בגלל שהוא באמת קצת טרחני מידי.
על ההתחלה כולם מריעים איך הספר הזה הוא הגרסה הקצרה, רק החלקים הטובים מתוך הספור האמיתי וכו'. אז זהו – שלא.
גולדמן נמרח לפעמים עם הטקסט, וכשהוא מוריד חלק כלשהו מהגרסה המקורית (אם נצא מנק' הנחה שהיתה כזו), הוא ישר מוסיף הערה ומספר במשך עמוד שלם לפחות, מה בדיוק הוא הוריד, כמה ולמה (או מבקש מהקוראים לכתוב למו"לים ולבקש מהם את הגרסה שלו לדיאלוג בין פוסטי לווסטלי-כפרה).
חוצמזה, שבספר נורית (במלעיל) היא עוד יותר פוסטמה, אהבלה ומטומטמת ממה שהיא בסרט, והאדון ווסטלי יוצא הרבה יותר אכזר. בסרט עוד איכשהו הבנתי למה היא היתה מוכנה ללכת איתו. בספר – ממש לא.
אבל אני רק ב-Fire Swamps, אז אולי איכשהו עוד יש להם עתיד.
בינינו – אם זה היה קורה היום, היו אומרים שלווסטלי יש פוטנציאל להיות בעל מכה, ואהבת אמת או לא – למעפנה ההיא היה סיכוי טוב להכנס לסטטיסטיקה של נשים שנרצחו בידי בעליהן.
_____
חוצמזה, אמרת שאת לומדת עם חברים למתכונת במתמטיקה (ומכאן, אני מניחה, רד הסיק שאת "נוער").
אחלה ספר, למרות כמה (לא הרבה) קטעים טרחניים.
ומה זאת אומרת למה נורית הלכה עם ווסטלי? השאלה היא למה הוא בחר בכזו נעל.
איפה המסר?
אני לא הבנתי את זה כך, מאיפה הבאת את המסר הזה?
(אם זה המפרק Buttercup's baby אז סליחה, כי רק עכשיו התחלתי אותו, ויש לו פוטנציאל למסרים חשוכים כאלה).
זה הפרק על כפית חמאה?
אני מניחה שזה חצי עוף אבל...
נולדו לי (כלומר לחתולה שאני מתעקשת שהיא שלי, למרות שלה אין מושג על מה אני מדברת, והיא לא נותנת לי להתקרב אלייה יותר מחצי מטר, אבל למה להתקטנן אם אפשר להתפס לפרטים…) שני גורים חדשים.
(עכשיו מגיע הקשר לטופיק:) קוראים להם פזיק ואיניגו…
מזל''ט!
האם זה אומר שאחד מהם יגדל להיות מחבר חרוזים מוכשר, והשני יבלה את חייו בלימוד סייף למטרת נקמה באיש בעל שש האצבעות?
אל תתייחסו אלי, אני רק כאן בשביל לראות מה כתבו על הסרט הכי קאלטי בכל הזמנים! (בשבילי, בשבילי)
מזל''ט!
אוי, כמה שאני מקווה שלא..
בכל אופן, דווקא פזיק מגלה יכולת גמישות מעוררת הערצה, ואיניגו התגלה כנקבה. מה שכן- לפחות שחורה.
מה שמעמיד בסימן שאלה את בחירת השמות…
מה שמעמיד בסימן שאלה...
את הידע שלך בביולוגיה. איך מגלים שחתול הוא נקבה אחרי שכבר הספיקו לתת לו שם?
מה שמעמיד בסימן שאלה...
אף לא התיימרתי להיות בעלת ידע כלשהו בביולוגיה.
וכמו שציינתי קודם, זה שאני החלטתי שהחתולים האלו הם שלי, לא אומר שהם החליטו שאני שלהם.
אי לכך ובהתאם לזאת, הם משוטטים לי בחצר, "מואילים בטובם" לשתות את החלב שאני מוזגת להם, ולאכול את הנקניק שאני נותנת להם, אבל לא נותנים לי שום אפשרות ללטף/לשחק/להחזיק/להתקרב אליהם יותר מאשר 20 סנטימטר, וגם ז בקושי.
אז את השמות נתתי להם סתם כך כי התחשק לי, ורק היום איניגו התקרבה מספיק כדאי שאני אוכל לראות שאין לה…
אתמול ראיתי שוב את הסרט
אחרי שלא ראיתי אותו ה-מ-ו-ן זמן. (ובכיתי [?!] חצי מהסרט)
ומה אני אגיד לכם?
סרט ענק!
הלבקן מבור היאוש שולת!1
ואני באמת חייבת לראות אותו שוב
כי כבר מזמן לא ראיתי אותו.
הפעם האחרונה שראיתי היתה לפני כמה חודשים כשקניתי את גרסת הדיוידי שלו, וכמו שכתוב בביקורת הדבר הכי מגניב בה זה לשים את סצינת הקרב בדיבוב לספרדית (הדבר הראשון שעשיתי כשקיבלתי את הסרט).
עכשיו אני כבר לא יכולה לראות את הדיוידי כי המחשב המטומטם יכול לקלוט רק אזור 2 בסרטים (עצוב, לא?), אבל מתישהו בקרוב אני אשלוף את הקלטת השרוטה שלי (הסרט הוקלט עוד בימי ערוץ 2 הישן ונטול הפרסומות! הו, הימים הטובים) וארענן קצת את הבקיאות שלי בציטוטים מהסרט, שנוכחתי שהיא לא טובה כאשר מישהי ביקשה ממני לצטט קטע ממנו.
דבר אחרון לסיום: מתחשק למישהו אולי לתרגם את הכתבה הזאת לאנגלית, כדי שאני אוכל לשלוח אותה לחברה יקרה שלי שמאוד אוהבת את הסרט? אני בטוחה שזה יצחיק אותה בדיוק כמו שזה הצחיק אותי…
לגבי הלבקן העדין המחרחר - אלבינו
מדובר במל סמית, במאי הסרט "ארוך ומשגע" – הקומדיה האהובה עלי ביותר!
אם טרם ראיתם, מומלץ בחום.
עינת
אני לא מבינה
מה הקשר ל- AS U WISH דוט קום?
למה הוא מופיע ברשימת הלינקים?
שלא לדבר על 'נורית'
איכסה פיכסה פוי פוי פוי בללללללעע
סרט חרא עם ששי קשת (ובטח כבר שמתם לב שאני לא ממש אוהבת אותו – ניסוח מעודן במיוחד).
אוף, אני הולכת להתקלח!
למה לא?
רשימת הלינקים לא כוללת רק אתרים עם ערך מוסף לכתבה, אלא גם אתרים שהצחיקו אותנו, ואפילו זה היה בגלל סיבה מפגרת.
כך שאם זו היתה למשל כתבה על אחד ה'מת לחיות'ים, אותי זה היה משעשע לשים אתר שנקרא ייפי-קאי-היי.קום (בהנחה שבאמת יש אחד כזה).
האמת, כשחיפשתי לינקים וראיתי שיש As You Wish דוט קום, חשבתי שזה יהיה אתר מעריצים. וכשנכנסתי התברר שלא. אז מה? למה לקפח?
לזכותם את חייבת להגיד
שאם עושים חיפוש ל"נסיכה הקסומה" מקבלים בין השאר לינק איפה אפשר לקנות את הסרט. גם זה משהו.
http://www.asyouwish.com/s?k=princess+bride&m=t
ווסלי חמוד..
אני לא אומרת שהוא "ה"גיבור של הסרט אבל יש לו יציאות נחמדות פה ושם. לא צריך לקטול. נכון שהקטע בהתחלה ("אני אחזור אלייך… אהבה אמיתית לא מתה וכו')כמעט גרם ללכת לישון אבל אחרי זה ווסלי משתפר.
נורית לעומתו…
אני לא מסכימה
ממש לא .
אני אהבתי את הקיצ'יות של הסרט , ותקראו לי נדושה .
אהבתי את הנסיכה והפיראט ואת הספרדי אהבתי את כל הדמויות שם וגם את סצנות ה"הו" .
אני לא חושבת שהסרט הוא כמו שהצגת אותו אלא באמת מה שהוא מתיימר להיות , סיפור אהבת אמת .
אני לא מסכימה
לדעתי מה שעושה את הסרט הזה למה שהוא זה כמובן הקיטשיות של סיפור האהבה הלכאורה נדוש, אבל יחד עם זה יש בסרט הזה המון קריצות והומור, וזה מה שמעלה אותו למדרגה הבאה והופך אותו מסתם סרט נדוש לסרט קאלט אדיר. הוא אף פעם לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. תמיד יש איזה בילי קריסטל, שאומר שסנדויץ' MLT יותר טוב מאהבת אמת, או שהגיבורים יזדקקו לנס כדי לכבוש את הטירה.
וזאת בניגוד לרוב הרומנים הרומנטיים שרואים בד"כ בקולנוע, שבהם אין שמץ של הומור.
אני לא מסכימה
אני מסכימה איתך , מעולם לא טענתי שזה לא חלק גדול מהסרט , אבל אני גם אהבתי את הקיטשיות שלו .
בעלה
עד שהם התגרשו…
והיו לו סרטים, גם בהם הוא הציג דמויות שונות ואמינות. שחקן לא רע.
עוד
למעשה די הרבה:
http://us.imdb.com/Name?Sarandon,+Chris
בטח כבר נשאל אבל...
האם קיים עותק של הספר בעברית?
האם ניתן להשיג בכלל דבר כזה?
איפה אני מוצאת את הספר באנגלית במידה ואין ברירה, והאם כדאי לקרוא אותו?
_———-_
כל זאת ועוד…
(-;
השוק השחור
קצת תשובות:
1. לא קיים עותק בעברית (אלא אם הממסד האפל יודע משהו שאני לא יודעת).
2. את הספר באנגלית אפשר למצוא בכמה אופנים: לקנות באמזון דרך אחד הלינקים בסוף הכתבה, או לחכות שלונג' ורד יסיימו לקרוא ולבקש להיכנס לתור, אני בטוחה שהם ישמחו לשלוח לך אותו, אם את אמיצה מספיק להשתמש בשירותי הדואר.
3. אין ברירה, ושווה לקרוא בו באנגלית. מקסימום, תשתמשי באוקספורד ותהפכי את זה גם לחוויה חינוכית המגדילה אוצר מילים…
את הספר ניתן למצוא גם בחנויות
הספרים הירוקות.
לי, אגב, יש את הספר, אך זוהי המהדורה ללא הכפית .
מי שרוצה לשאול ממני את הספר – מוזמן לבקש.
גם לי, אגב, יש את הספר.
אבל אצלי יש גם את הכפית.
אוקי.. איבדתי אתכם...
יש לי את הספר באנגלית…
עכשיו, איך אני יודעת איזה מהדורה יש לי?
דרך אגב.. מה זה מה שאתם אומרים שהוא יורד על הוליווד שאין באמת ספר שאבא שלו קרא לו בילדותו..?
אני חושבת שיש סיפור מסגרת שאני מפספסת בגדול..
כמו שאפשר לראות, למרות שיש לי את הספר, עדיין לא יצא לי לקרוא אותו..
כל עידכון יתקבל בברכה מבורכת.
אם יש לך את הספר עם הפרק
על בנה של ספל-חמאה (הכפית) זו המהדורה המחודשת.
הפרק על *בתה* של ספל חמאה
נא לא להתבלבל עם המציאות.
אוקי.. איבדתי אתכם...
אם היית קוראת את הספר שברשותך (למה את עוד כאן? רוצי לקרוא אותו!) היית מגלה שעוד לפני שהספר מתחיל, וגם במהלכו, הסופר ו. גולדמן מספר קטעים מחייו האישיים – איך כשהיה קטן סבא שלו הקריא לו את הספר של ס. מורגנשטרן (כן, בטח..) וכשנהיה אבא ורצה להביא את הספר לבנו, הילד לא קרא אותו בטענה שזה משעמם. אז קרא גולדמן את הספר שוב וגילה שבמציאות הוא באמת משעמם, ושלמעשה סבא שלו הקריא לו רק חלקים מסויימים של הספר – The Good Part's Version, שהיא הגרסא שיש לי.
הלכו אנשים תמימים ורצו לחפש את הגרסא המקורית עם החלקים שוויליאם הוציא (אז מה אם הוא טורח להסביר במהלך כל הספר איזה חלקים הוא הוציא – כאן 70 עמודים, פה 30 עמודים), וגילו שאין גירסא כזאת, כי אין ס. מורגנשטרן.
אבל על כך כבר נדון באתר ולכן לא אחזור על זה.
מה שכן, חלק מגרסאות הספרים כוללות בתוכן גם את הפרק הראשון מספר ההמשך שלא יצא לעולם – תינוקה של נורית (היי, כמו רוזמרי) – ואת יכולה כבר לבדוק אם בגרסא שלך יש את התוספת הזאת, ואם כן להביא לי, כי אצלי אין. :)
גוד-ביי, תהנו להסתער על הטירה.
אוקי.. איבדתי אתכם...
אכן יש לי את הפרק האבוד…
רגע, הגרסה שיש לך היא בלי שהוא מספר כל מיני דברים על עצמו בדרך?
אני אשמח לשלוח לך את הספר.
צרי קשר באי מייל למעלה.
אני אקרא את הספר, באמת!
יש לי את כל הסיפורים
רק אין לי את הנספח. לא נורא, אולי עדיף להישאר ככה ולא לקבל את הטיזר בלי האפשרות לקבל את ההמשך.
____
גברת! פה לא שוק שחור!
טוב, אז תכניסו אותי לרשימה…
אני מניחה שאני אקח את הסיכון ואשתמש בשירותי הדואר. איזו אמיצה אני…
עוד לא קיים עותק בעברית
הוצאה כלשהי, שאינה אופוס (איני יודע איזו), רכשה את הזכויות לספר ועובדת עליו.
עבר קצת זמן, אבל החלטתי להקשיבלך
וסוף סוף, אחרי שהתחלתי לקרוא אי שם בפסח את הספר (באנגלית!באנגלית!) סיימתי אותו אי שם על החוף באנטליה בתחילת ספטמבר.
המסקנה? גולדמן אכן פלצן, אבל ייאמר לזכותו שהוא לפחות מפלצן יפה.
המסקנה הנוספת? בהחלט שוס עטרי לקרוא ספר שמכירים ציטוטים נרחבים ממנו כסרט.
_____
העלמה עפרונית בהתקף רטרו נוסף.
המשמעות האבודה
למי שפספס: הספר הוא כולו, לכל אורכו, ירידה עצבנית על עולם הקולנוע ההוליוודי, שגולדמן לוקח בו חלק מזה שנים רבות. הפרק הנוסף, מופרע וחסר משמעות די בכוונה, הוא התייחסות לנקודה שגולדמן לא נגע בה בספר המקורי בדיון שלו על עולם הקולנוע: המשכונים.
אישית, אגב, אני חושב שהקטעים הפסאודו-אוטוביוגרפיים של גולדמן הם מה שהופכים את הספר למשובח – טוב יותר, למעשה, מהסרט. סדר השימוש הנכון, לדעתי, הוא לראות את הסרט 3 פעמים לפחות (מומלץ 15), ורק אז לקרוא את הספר. באופן כזה, לכל אורך הספר שמעתי את הדמויות מקריאות את השורות שלהן (גם במקומות ללא התאמה מירבית), וזה פשוט כיף.
איך אני מזהה את המהדורה?
כי מכל הדיונים שהיו פה טרם הצלחתי להבין איך מזהים את המהדורות עם הפרק האבוד.
מה שמו?
הוא נמצא בסוף? בהתחלה?
זה לא שיש איזשהו תוכן או משהו…
העותק שלי הוא משנת 92 (מסתבר) של הוצאת Del Rey בעטיפה כחולה שרואים בה נסיכה זהובה יושבת על סוס זהוב.
הפרק האחרון שלי הוא Honeymoon (או כך לפחות נראה לי).
אני מניחה שאין בו את הפרק המדובר, אבל איך מזהים מהדורות בהן הוא מופיע? לא זכור לי שראיתי בחנויות בארץ עותקים אחרים.
לגבי הספר – נתקעתי באמצע כי הוא פשוט משעמם. יותר מדי טרחנות טכנית (כמו שציינו פה אחרים) – איפה הוא קיצץ, ולמה, ופירוט מיותר ומעיק על הדמויות המשניות.
בקיצור – גם משעמם וגם באנגלית – כבר עדיף לראות שוב את הסרט.
עינת
איך אני מזהה את המהדורה?
על הכריכה כתוב במפורש:
והטקסט הראשון בספר הוא הקדמה למהדורת 25 השנה.
כמובן ששוב דפקו אותי!
וקניתי (לפני שנתיים בסה"כ!) מהדורה ישנה…
נו טוף, גם ככה ספר משעמם.
תודה על ההבהרה,
עינת
אני גם קניתי מהדורה ישנה
אבל זה בגלל שהיא עלתה 5 וחצי דולרים בעוד שהמהדורה המיוחדת עלתה יותר מ20 דולר.
שווה לך להשקיע כל כך הרבה בשביל פרק אחד מספר שלא הושלם לעולם?
זה לא עבור הפרק הנ''ל
זה עבור הברברת הבלתי פוסקת של מר גולדמן. הבנאדם מאוהב במילים של עצמו שזה לא ייאמן. התחלתי לקרוא את הפרק הנ"ל לא מזמן (תודה, ספל-חמאה!) ואפילו עוד לא הגעתי לסיפור עצמו!
עצה ידידותית
להנמיך ציפיות!!!
עצה עוד יותר ידידותית:
לאו דווקא להנמיך ציפיות – הסיפור עצמו קולח וכיפי ברובו. פשוט לדלג על כל "הערות השוליים" של גולדמן, כולל ההקדמה הארוכה והמעצבנת שלו. הוא אכן נורא נהנה לשמוע את עצמו כותב וקשה לי להעלות בזכרוני הקדמה יותר ארוכה ומיותרת. לא, בעצם יש אחת: ההקדמה של The Scarlet Letter. אבל זה כבר ספר שלומדים בקורס מבוא באוניברסיטה, אז זה חייב להיות משעמם.
איכשהו זה נשמע
כאילו כל ההקדמה הזו באה רק לשם השוויץ, כדי להראות איך הוא מכיר הרבה אנשים חשובים ויודע פכים קטנים מחייהם, ואיך כולם מתלהבים מהספרים שלו ומכל דבר שהוא אי פעם נגע בו (למרות שהוא עצמו צנוע – הוא הרי יודע שיש ספרים שלו שהם לא טובים).
מה שכן, התרשמתי מכך שהוא לא מנצל את הספר כדי לסגור חשבונות עם אחרים.
משהו יותר משעמם:
ההתחלה של אבא גוריו. אולי זו לא ממש הקדמה, וגם אין לי איך להשוות להקדמות האחרות שהוזכרו פה, אבל מבחינתי זה הדבר הכי משעמם שקראתי (הצלחתי להגיע עד עמוד 50 ונשברתי) עד היום.
לא חוכמה
הרשו לי לצטט בצורה חופשית מה שהמורה לספרות שלי אמרה על אבא גוריו: הספר ההוא הוא ספר ריאליסטי, שבו יש תיאורים ארוכים ומיותרים, מכיוון שהוא נועד לתאר את המציאות, שבה לא הכל מעניין. לכן, בכוונה ההתחלה משעממת במיוחד. אבל אני חייב להגיד, שאח"כ זה משתפר. אם רק מצליחים להתגבר על ההתחלה…
כן, אבא גוריו נעשה מעניין בהמשך.
וחברים זה לנצח, ואהבה מנצחת הכל, ופנטן יעשה את השיער שלך גולש ומבריק.
גולדמן והפרק האבוד
יותר מהכל, הפרק האבוד מעיד עד כמה לא יכול להיות בשום פנים ואופן שמורגנשטרן היה אמיתי.
יותר מהכל, הפרק האבוד הרשים אותי בדמיונו של גולדמן, שכתב לא ספר אחד, אלא עוד ספר שלם על אותו סופר אמיתי-כביכול.
יותר מהכל, סבלתי מה"עוד ספר" הזה, עם כל הקטעים האוטוביוגרפיים, והניג'וסים הבלתי פוסקים שלו: אכלו לי, שתו לי, עשיתי ככה, אמרו לי אחרת, הלכתי לפה, ביקרתי שם, דיברתי עם ההוא.
אבל הכי הרבה מהכל, הזדהתי עם מה שהוא אומר אחרי/במהלך הפגישה שלו עם סטיבן קינג:
נכון! נכון! רק מה, חבל שהוא לא למד מהערות של אחרים, וטוב שהוא לא כתב את כל הספר השלם. סוף הפרק האבוד רמז על קיטשיות מדהימה שהיתה עלולה לאפיין את הספר האבוד (אגב, למה הוא אומר שהוא לא יודע מ קרה בסופו, ושהוא יכול רק לנחש? הוא הרי קרא את הספר הזה).
כלומר, מה שהתכוונתי
גולדמן הוא אולי מוכשר מאוד מאוד, אבל זה לא הופך אותו לפחות מעיק.
הפרק האבוד (ספוילר, לא לקרוא)
איך הספר נקרא באנגלית?
(במידה ומישהו בכלל יהיה נוכח כדי לקרוא את ההודעה הזאת…)
אפשר להשיג אותו בחנויות ספרים?
מה זה סננל"ל? (אני חדשה פה)
הספר, בדיוק כמו הסרט,
נקרא The Princess Bride.
סנל"ל זה ר"ת של "ספוילר נוראי, לא לקרוא!", ובמילון האתר אפשר לקרוא בדיוק למה הכוונה בזה: http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm#sanlal
הקשיבו, הקשיבו
למי שלא יודע ולמי שלא שמע, "הנסיכה הקסומה" ישודר במלוא הדרו באחד מערוצי הסינמה (1, אני חושב. לא קריטי) בכבלים הדיגיטליים בשבוע הבא. בשבילי זה מאורע חשוב מאחר וטרם צפיתי בסרט הנדון. סוף כל סוף אני אראה על מה כל הרעש.
אבל זה אני…
אז סוף סוף ראיתי את הנסיכה הקסומ
ה
האמת שזאת פעם שניה\ כי המשפט האלמותי של איניגו מונטויה היה זכור לי מאיפשהו, מה שאומר שראיתי אותו פעם בילדותי הרחוקה.
ובכן: אין פה עלילה מסובכת, אפקטים מדהימים , או בדיחות קורעות , אבל הסרט חביב בהחלט.
חביב , ולא יותר מזה. לדעתי הסרט מנסה להיות פארודיה על סיפורי " היה היה פעם" , לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.
יש כמה משפטים שאני יכול להבין איך נכנסו לפנתיאון המשפטים של קוראי עין הדג אבל לא יותר מידי.
בקיצור, קשה לי להבין איך הסרט הגיע לרמת הקאלט שבה הוא נמצא. אבל אולי אני פשוט צריך לראות אותו עוד כמה פעמים.
אמרת שראית אותו בפעם הראשונה?
אז בגלל זה ערוצי סינמה טובים לסרטי קאלט כמעט כמו וידאו: יש שידורים חוזרים בלי הפסקה.
אז תראי את זה עוד פעם (היום כבר היה שידור חוזר) או פעמים (ואני בטוח שיהיו עוד הרבה) ותחשפי לגאונות שלו…
חדשות טובות, וחדשות הרבה
פחות טובות.
החדשות הטובות הן- הספר יצא סוף סוף בתרגום עברי (הארבעים העמודים הראשונים, משום מה, רק מדברים על הסופר ש"תירגם" את הסיפור, לא מובן ביותר), ואפילו נמכר בארץ.
החדשות הפחות טובות- התירגום הנוראי. מרגנית? מה שתרצי? מה הבעיות של המתרגמת?!
נו, ואיך היא אמורה לצאת בסדר
מהתרגום של משפטים שהפכו לקלאסיקה במקור?
ממה שראיתי (אולי אני טועה כי לא היה לי הרבה זמן לקרוא יותר), התרגום היה קולח ולא רע. אני גם מעריכה את האומץ שדרוש כדי לקרוא לבאטרקאפ מרגנית ולא נורית כמו שכולם זוכרים אותה… ועם זאת… באטרקאפ זה לא נורית? מישהו מבין כאן בפרחים?
באטרקאפ זה נורית, מרגנית זה
דייזי
נורית:
מרגנית:
תמיד חשבתי שדייזי זו חרצית.
(וגם החברה של דולנלד דאק).
אתה סגור על המרגנית?
''מילא'' מרגנית,
שבהתעלמות מכך שזה תרגום לא נכון ובהתעלמות מכך שהתרגלנו לנורית, עוד אפשר להתרגל לזה.
אבל למה "מה שתרצי"? למה משהו שנשמע כמו סלנג, או שפה יומיומית כזאת? As You Wish זה משפט כ"כ יפה, ולא משהו שאומרים כל יום. אני הייתי הופכת את זה ל"כרצונך", כי זה גם יותר גבוה, וגם מתחלק לשלוש הברות ("כרררררר-צווווווו-נךךךךך!!!").
''מה שתרצי''
זה פשוט מה שכל גבר נורמלי היה אומר לבחורה שמנדנדת לו.
אני הייתי מתרגם את זה
"יאללה, בסדר"
אותי דווקא מעניין
איך תרגמו Inconceivable ? "לא מתקבל על הדעת"?
איך תרגמו את זה בסרט?
אם אני לא טועה (ואני
כנראה כן), אז בסרט זה תורגם לבלתי יאומן, שזאת העדפה האישית שלי.
''לא ייתכן''
במחווה אדירה לנסיכה הקסומה, וגם נובע מהעובדה שאני וחבריי דיי דומים לחבורת הטובים, כך גם נקראת קבוצת הכדורסל שלנו בטורניר.
SR עם פרטי טריוויה שלא תזכרו בפעם הבאה שתכנסו לאתר.
אני מעדיפה ''לא יעלה על הדעת''.
סתם לידע כללי:
פזיק כידוע הוא לא אחר מאנדרה הענק, שאמנם לא היה כל כך ענק מבחינת מימדים(ישנם לפחות 10 שחקני כדורסל פעילים שגבוהים ממנו) אבל היה ענק כהגדרה רפואית – הוא היה מגודל כתוצאה מפיתוח מואץ של בלוטת ה-#@$^# (אני אף פעם לא זוכר איזו) ובשל יחודיות זו הוא גם קיפח את חייו… את כל זה אני יודע דווקא מילדותי העשוקה כחובב התאבקות מקצוענית אבל מופרכת בעליל, שם הוא היה אחד מהגדולים ואף שיתף פעולה עם האלק הוגן אשר הו כשלעצמו שם למטרה להשמיד ולדרדר את עולם הקולנוע עם כל סרט נוסף שהוא שותף לו (לאחרונה שאקיל אוניל הצטרף למאבק המפוקפק)…
יותרת המוח, אזא''מ. (הבלוטה).
אז ככה...
אחרי שבמקרה התגלגלתי באתר מלינק ללינק, מכתבה לכתבה, והשלמתי כמה פערים, הגעתי במקרה לסקר "אף אחד לא יודע ש…" (אולי אני טועה בניסוח, אבל זו הרוח הכללית). בכל מקרה, אחת האופציות היתה שאף אחד לא יודע שלא ראיתי את "הנסיכה הקסומה".
בערב סיפרתי לאחותי על הסקר ושאלתי אותה אם זה באמת כזה חור בהשכלה. אחותי, שגדולה ממני במספר שנים, ויש לה קצת יותר ניסיון בחיים ממני, נדהמה לרגע מהצהרתי שבאה לה בהפתעה מוחלטת. תוך רגע, התעשתה הילדה, ואמרה שהיא תביא לי בהקדם האפשרי את הסרט בדויד (היא עובדת ב"בלוק באסטר").
אתמול היא הביאה ואתמול ראיתי. בהחלט סרט כיפי. הקיטש שופע, אך גם בלתי נמנע בסרט שכזה (ולכך באתי מוכנה מראש). עם זאת, שביבי הקומיות וההומור שהיו מצויים במיקום ובכמות הנכונה, בהחלט עשו את הסרט.
למען האמת, לא היה לי כח לקרוא את מיליון התגובות (או קצת פחות) שמדברות על הסרט. אולי בהזדמנות אם תנחת עלי המוזה או משהו כזה, שתתן לי את האנרגיה והסבלנות לשבת ולקרוא את הכל (עם כל הכבוד, "הקסומה" לא שווה את אותה אנרגיה שהושקעה בפרויקט "ממנטו", ואנרגיה הושקעה, ולא מעט אנרגיה, ואפילו בהמשכים).
שעה לקח לי עד שהבנתי מי הנסיכה ומאיפה היא מוכרת לי (רובין רייט פן, כמובן, ו"פורסט גאמפ"). כשגיליתי, מצד אחד, התייסרתי מדוע לקח לי כל כך הרבה זמן לעלות על דבר כה טריוויאלי, ומצד שני הסיפוק ותחושת הקתרזיס היו בלתי מבוטלים.
בכל אופן, בהתחלה רציתי לכתוב משפט, ובסוף יצאה לי תגובה לא כזו קצרה.
דבר אחרון- מהתגובות המעטות שכן קראתי עליי להסכים עם כך שהדמויות המשניות הן שעושות את הסרט למה שהוא.
מה הקשר ל
פורסט גאמפ?
רובין רייט פן.
ב'נסיכה' היא גילמה את באטרקאפ, ב'פורסט' – את ג'ני, הזאתי שפורסט גאמפ מאוהב בה.
רובין רייט פן שיחקה ב
פורסט גאמפ את ג'יני, חברתו מילדות.
זה בסדר.
צפיתי ב-"איך להרוג את הכלב של שכן שלך" של קנת' בראנה, ורק בסופו הבנתי שהשחקנית שלצידו היא רובין רייט.
ואני ראיתי את ה''שבועה''
ובמשך רוב הסרט הייתי בטוחה שהיא מרי סטיוארט מסטרסון (אידג'י מ"עגבניות ירוקות מטוגנות").
קורה.
הקטע עם הרופאים משעשע
מצד שני, אני מתאר לעצמי שכמעט כל שחקן שיחק מתישהו רופא.
פלאי הסטטיסטיקה..
טוב..
לא מסכים לגמרי עם הביקורת. זא, מתתי על הסרט, אבל לא מצאתי את באטרקאפ ואת ווזלי כמעצבנים. להיפך. ואני אישית מצאתי את הילד כמגן קיצ'יות מבדר ביותר. מה שכן, הפריע לי שהביקורת היא ספויילר אחד גדול. כאילו, גם אם זה סרט קאלט, הרעיון בסיפור העלילה הוא לכאלה שלא ראו, ולספר את סוף הסרט זה קצת מוגזם לטעמי.
אה, השחקן של ווזיני שיחק גם את הgrand negus בDS9
הילד?
הילד מופיע רק בדויד המורחב
יש שם 5 דקות בסוף שלא הופיעו בסרט המקורי: באטרקפ ו-וסטלי דוהרים לעבר השקיעה, שוכרים ביקתה בהרים לקיץ, ושנה לאחר מכן נולד להם ילד קטן עם שפם ומבטא בריטי מזויף.
הילד
נו, הזה החולה, שהסבא מקירא לו את הסיפור וכל פעם שמגיע קטע סופר קיטצ' הוא עוצר את הסיפור ומבקש לדלג
אה, אה, נו.
איזה דביל אני.
לא מזמן ראיתי את הסרט שוב,
ומעבר לעובדה שמדובר באחד מזוגות הגיבורים הכי לא מוסריים בסרט הוליוודי שראיתי מימי (למעט בוני וקלייד והזוג מרוצחים מלידה, שלא ראיתי), התמיהה אותי נקודה אחת:
בסוף הסרט, צלילי הסיום הם, אחד לאחד, המנגינה של השיר "Deportees" של וודי גאת'רי המנוח. השיר הנ"ל מספר על מותה של חבורת מהגרים בלתי חוקיים בתאונת מטוס. בסרט לא מצאתי קרדיט למר גאת'רי. מישהו יודע מה העניין ומה הקטע?
תודה.
רק עכשיו ראיתי את הסרט ואני חושבת שזה סרט שנותן לך להכנס בפנים רק שכול שניה הילד החולה והסבא מפרעים אבל ככה זה סרט אדיר כביר שיש לו משמעות מעבר לאהבת אמת לדעתי הוא אומר שאפשר לצאת מכול דבר ולהצליח בו בקיצור השחקן שמשחק ווסטלי מאוד חתיך הכול מושלם שרק רציתי לדעת איפה לרכוש את הספרים של הסרט?
עוד שאלה
תודה שענית לי אני גם לא הבנתי למה הספר בגרסה בשפה העברית לא טובה ועדיף בגרסה המקורית האנגלית? היא לא קשה במקרה השפה האנגלית?
עוד שאלה
קראתי את הספר רק בתרגומו לעברית, כך שמה עדיף לא אדע – אבל הגרסה העברית הייתה מצויינת וגם מהנה ביותר (שילוב נהדר). כלומר אם אנגלית היא מכשול לגביך, אל תהססי לקוראו מתורגם.
תודה למי שעזר לי
לא תצטרכי (לא שזה היה כזה נורא אם היית צריכה )
עם מה שאמרת עכשיו אני מסכים לגמרי.
רק התכוונתי, בהודעה המקורית שלי, שפשוט כף לראות כל רגע מהדמות של הומפרדינק בסרט. כמו כל הדמויות. אז הייתי שמח לראות כל שנייה נוספת איתו.
אה... אז אני זאת שלא הבנתי
ובקטע הזה אני דווקא כן מסכימה. גם אני חושבת שלהומפרדינק (ולסופר-שם שלו) מגיע יותר זמן מסך… אבל לא צריך לפגום בשביל זה במושלמות של "הנסיכה הקסומה" (מזכיר שורה מהסרט…). תמיד אפשר לעשות "הנסיכה הקסומה 2: שיבת הנסיך הומפרדינק" ("הומפרדינק vs האגו שלו").
ורק בשביל הכיף: "הומפרדינק" (כי זה מצחיק אותי בכל פעם שאני שומעת את זה).
רעיון טוב! הבעיה היא ששחקנים, בניגוד לכל כללי ההגינות הבסיסיים,
מזדקנים. לפני כמה זמן אחותי ראתה את הדויד של "הנסיכה", עם הערות של השחקנים שצולמו לפני זמן קצר. היא שאלה "מי זה הבחור השמן והזקן הזה?", על מישהו, והיייתה המומה כשהתברר שזה קארי אלווס/ווסטלי.
כשרואים שחקנים שהזדקנו מאז שכיכבו בסרט מצליח (ולא המשיכו לשחק הרבה, אז לא ראינו אותם מתבגרים), יש בזה אפקט צורם מאוד מבחינה מנטלית. אני תמיד מרגיש כאילו הוטלה על השחקן קללה, והוא הזדקן בבת אחת בעשרים שנה. "אפקט מארק המיל", אפשר לקרוא לזה.
אתה יודע שמארק האמיל הוא לא כזו דוגמא טובה, נכון?
כי מצד אחד מארק האמיל כבר נראה זקן וקצת, לא יודע, מכוער נשמע חריף מדי אבל שיהיה, ב'האמפריה', ומצד שני הסיבה לכך היא שהוא עבר תאונת דרכים בין צילומי הסרטים.
___________________________
"אין כבר חנויות, הכל בוטיקים."
באמת? לא, לא ידעתי.
בחיי, זה באמת מסביר הרבה. עכשיו שאני חושב על זה, הוא באמת הזדקן בין שני החלקים. תמיד ייחסתי את זה להופעת קמטים מוקדמת בעור הפנים, בגלל התאוצה הגבוהה בכניסה למהירות האור.
או.קיי.
אז צריך להוסיף לכלל הגינות בסיסי מספר 1 – "שחקן לא פעיל לא יזדקן" – גם כלל מספר 2 – "שחקן לא פעיל לא יהיה מעורב בתאונות" (אלא אם כן הדבר יוצר אירוניה שיכולה להתאים בעצמה לסרט. כמו כריסטופר ריב).
באמת? לא, לא ידעתי.
לא ידעתי מי זה מארק האמיל, אז ימד"בתי, ואני מרגישה כל כך בורה שלא ידעתי… מצד שני, לא ראיתי את אף אחד מ"מלחמת הכוכבים", ככה שגם לא היתה לי סיבה לדעת…
בקשר לסרטי ההמשך עם השחקנים המזדקנים:
לא. אתה צודק, זה פשוט יצור טראומות. אני לא רוצה לראות את ווסטלי המקריח עם הכרס מתווכח עם באטרקאפ המקומטת על "תור מי להוציא את הזבל".
אני לא רוצה לראות את אינגו מתווכח עם עצמו ונכנס לדו קרב דמיוני עם האוויר.
אני גם לא רוצה לראות את כל השחקנים האלו נכנסים בקושי לבגדים הישנים שלהם מהסרט ומתחילים להילחם בעכברושי ענק למיניהם.
זה פשוט הורס את האשליה שהדמויות האלו הן לא בנות תמותה ושהן יחיו לנצח צעירים ומאושרים כפי שהם היו כשנגמר הסיפור. לא צריך לדעת את האמת. עדיף לחיות בסרט.
רק לפרוטוקול
רובין רייט-פן (באטרקאפ) השתמרה בכלל לא רע בעיני:?path=pgallery&path_key=Wright%20Penn,%20Robin
אני מסכימה איתך
אבל רעיון המקומטות הוא רק בתיאוריה. כי הרי אם היו מחליטים לעשות המשך ל"נסיכה הקסומה", אז קודם כל היה לוקח זמן עד שהם היו מתחילים, באופן מגובש והחלטי לעבוד על התסריט. אחר כך עד שהם היו מצליחים לגייס בחזרה את כל השחקנים הישנים היה לוקח עוד יותר זמן, ולבסוף, עד שהם באמת היו מתחילים בשלבי הצילומים זה היה לוקח עוד המון זמן. עד עז רובין רייט עוד תספיק להיות מקומטת!
אגב – אם בסרט ההמשך רובין רייט תהיה מקומטת, מעניין מה יקרה למיריקל מקס… (הוא בטח יהיה mostly dead)
יש לפחות שחקן משמעותי אחד שם שכבר לא יזדקן יותר
"אנדרה הענק", ששיחק את פזיק, נפטר בן פחות מ-47, 6 שנים בסך הכול אחרי "הנסיכה הקסומה".
http://www.imdb.com/name/nm0000764/?fr=c2l0ZT1kZnxteD0yMHxzZz0xfGxtPTIwMHxwbj0wfHE9YW5kcmUgdGhlIGdpYW50fGh0bWw9MXxubT1vbg__;fc=1;ft=20
זה כל כך עצוב
לא היה לי מושג שהוא נפטר.
הוא היה כל כך טוב וכל כך התאים לדמות… הוא הראשון שהייתי מתקשרת אליו בשביל סרט ההמשך.
לא מאוד רחוק מהמציאות
לא מזמן ראיתי מהדורה חדשה של הספר, ומסתבר שגולדמן הוסיף התחלה של ספר המשך (רק התחלה, שהרי "לא הוא כתב את הספר, ורק את זה הוא מצא") שנקרא Buttercup's Baby (או משהו בסגנון).
לא קראתי ולא קניתי, כי אני לא רוצה להרוס את החוויה.
לא מאוד רחוק מהמציאות
לספר "הנסיכה הקסומה":
אם אני לא טועה (קראתי רק את המהדורה של ה-25 שנים לספר) זאת לא תוספת מאוחרת. זה הסוף המקורי שוויליאם גולדמן כתב ל"נסיכה הקסומה", אבל בצורה מתחכמת.
אמנם לא הכניסו את הסוף הזה לסרט, אבל אני דיי בטוחה שהוא חלק מהסיפור המקורי, והוא פשוט כתוב בצורה נפרדת, כי גולדמן החליט לשחק הפוך על הפוך לאורך הספר כולו.
זהו הסוף שהתכוונתי אליו כשאמרתי שלא הייתי רוצה שיוסיפו אותו לסרט. הוא פשוט הרבה יותר פיסימי…
אבל הקוסם מבין בזה יותר ממני, אז עדיף לשאול אותו.
קוסם – זה נכתב בספר המקורי או שזאת תוספת מאוחרת?
תוספת מאוחרת.
(נו, גם אני רוצה להיות ספונטני וקוסם.)
אז קבל תואר:
אתה יכול להיות קוסם ספונטני!
תוספת מאוחרת??? באמת? למה שגולדמן יעשה דבר כזה? למה הוא גורם לנו עוגמת נפש שכזו בכל פעם שאנחנו מנסים להבין מה אמיתי ומה לא אמיתי ואיך כל זה מתקשר למה שהוא מספר בספר??
אתה יודע מה… הוא קצת מתחיל לעלות לי על העצבים. מה זה כל ההסתבכויות האלו? הבנאדם לא יכול פשוט לכתוב סיפור רגיל עם התחלה-אמצע-וסוף??!!
זהו. נמאס לי. אני לא מדברת איתו יותר.
כן, קראתי עכשיו שוב את ''הנסיכה'', והוא קצת עצבן גם אותי
לעומת זאת, הוא עשה עבודה נפלאה בעיבוד הספר לתסריט – אז היה מגיע לו שנסלח לו, גם על דברים הרבה יותר גרועים.
נראה לי שאת טועה
לספר:
הסוף שדובר עליו קודם הוא הסוף המקורי של הספר, שמהווה בסך-הכל פסקה אחת, שהולכת בערך ככה:
"ואז הם רכבו להם לעבר השקיעה וחיו בעושר ואושר…
או לפחות כך הם חשבו עד שהסוס של ווסלי נקע את קרסולו, אנשיו של המפרדינק החלו לסגור עליהם, פזיק האט את סוסו…"
משהו כזה – הכוונה של גולדמן היא להראות שהסוף לא היה טוב.
בכל מקרה, בספר שאני קראתי לא היה שום אזכור לספר המשך שנקרא "תינוקה של באטרקאפ".
שניכם טועים.
או צודקים. או כל דבר באמצע.
אדם צודק – הספר המקורי הסתיים בנימה מאוד פסימית. גולדמן מדבר על זה במהדורה לציון 25 שנה לפרסום הספר, ואומר למה הוא החליט לא להעביר את הסיום הזה לסרט. לצערי, אני לא זוכר מה היו טיעוניו.
אבל, גם מתילדה צודקת – במהדורה המחודשת, מופיע בסוף הספר הפרק הראשון של ספר ההמשך "Buttercup's Baby", מלווה בהקדמה שמסבירה למה לקח כל-כך הרבה זמן עד שגולדמן התחיל לעבד את ההמשכון (משהו שקשור לעזבון של ס.מורגנסטרן ולסטיבן קינג).
כמו שכבר אמרו כאן לפני, הפרק הזה נכתב מאוחר יותר, לא היה חלק מהספר המקורי, ובטח שלא יכול היה להופיע בסרט, שהופק לפני שהפרק נכתב.
אני שמחה שסופסוף זה הובהר!
בזמן שקראתי את הספר באמת שלא הבנתי מה קורה עם כל החלקים הנפרדים שמרחפים להם לפני, בין, ובסוף של "הנסיכה הקסומה" עצמו.
הייתי בטוחה ש"באטרקאפ'ס בייבי" היה במהדורה המקורית. זה הסוף הפיסימי שהתכוונתי אליו. שכחתי בכלל שגם הסוף המקורי של הספר לא היה כל כך מתקתק.
יצאה גם מהדורה של 30 שנה ל"נסיכה", שם יש עוד הקדמה להקדמה של ה-25 שנה, שהיא בעצם הקדמה להקדמה המקורית (אבל את זה לא קראתי).
בקשר לאופיו של גולדמן :
מכל הסיפורים שלו הבנתי שהוא לא מבין את הבן שלו, מתנשא על הדור של הצעירים, מזלזל באשתו, ולא מפסיק לדבר על ההצלחות ההוליוודיות שלו ועל הימים הטובים של כתיבת התסריטים המוצלחים (ובמהדורת ה-25 הוא גם מדבר על ההצלחה העצומה שהיתה לו בכתיבת התסריט ל"נסיכה"). הוא אולי מדבר על זה באופן עקיף – אבל עדיין קיבלתי הרגשה של המון רברבנות מצדו.
אגב – משהו ממה שהוא סיפר הוא נכון? ואני הולכת לבדוק בימד"ב בן כמה הוא כי נראה שהוא היה באיזור כבר הרבההההה… זמן.
גולדמן ואופיו
תראי, כל התרגיל של גולדמן עם מורגנסטרן קשור איכשהו לאיזה טיעון חמקמק שלו בקשר לפעולה של יצירת סיפור, אסקפיזם, ההבדל בין סופר לבין היצירה שלו ועוד בסגנון. לא ברור לי אם לא ירדתי לעומק הטיעון בגלל רדידות שלי או הצגה כושלת של הטיעון, אבל יש לי תחושה עמומה שיש שם משהו.
כל זה מסתדר נהדר עם ההצגה המאוד-מודעת-לעצמה של גולדמן את עצמו בספר. את זוכרת את הסצנה בבריכה? כשהוא מדבר עם אשתו בטלפון? הוא מציג את עצמו שם, ועוד כמה פעמים, כחרא של בן-אדם. זה לא התפלק לו בטעות, האיש הרבה יותר מדי חכם.
האם הוא באמת חרא של בן-אדם (בהפוך על הפוך) או סתם מעמיד פנים לשם הקונטרסט עם העלילה של הספר, או אפילו לשם אותו מסר עמום ולא ברור, זאת כבר שאלה מצוינת. אבל קשה להניח שהוא לא היה מודע לכך שהוא יוצא מהספר איש לא נחמד במיוחד.
אבל... אבל...
אבל… נכון, אתה צודק.
שמתי לב שהוא ניסה להעביר שם כמה מסרים סמויים (וגם כמה לא כל כך סמויים) ולעובדה שהוא מנסה להעביר אותם דרך אופן בניית הסיפור. לא כל כך התייחסתי למה הם בדיוק…
אתה צודק שהאופי שלו בטח לא התפלק לו בטעות. אבל אם כך, מה הוא מנסה להגיד לנו דרך זה שהוא מציג את עצמו באור שלילי שכזה?
ואם כל המבנה והיחסים שלו עם היצירה שלו (הוא קצת אובססיבי) הם מסר כלשהו (אני עייפה מכדי להיכנס לפרשנויות של איזה מסר זה בדיוק), אז למה הוא ממשיך להכניס תוספות? ולמה הוא ממשיך לפברק, או שמא לא לפברק, אירועים מהחיים שלו ומשלב אותם בסיפור הכתיבה? ולמה נדמה לי שאני עונה לעצמי על השאלות? (אח, אני שונאת כשזה קורה):
אז אולי גולדמן באמת נקלע ל"יחסים" כלשהם עם היצירה שלו (פלאשבקים לשיעורי ספרות על ביאליק) והוא משלב את עצמו בסיפור כדי להחיות, לתקן ואולי אפילו לנסות לכפר על החיים שלו, אותם הוא מציג בסיפור החיצוני?
חברים, גולדמן הוא
כמסתבר, צ'רלי קאופמן של הספרות (או להיפך).
אררג... אני רציתי לכתוב את זה
גולדמן הוא הצ'רלי קאופמן של שנות השבעים והשמונים. אמנם לא מוערך באותה המידה ולא נחשב לפורץ דרך, אבל חובב משחקי אמת ודמיון לא פחות. כמו שצ'רלי קאופמן התעקש שאדפטיישן מבוסס על סיפור אמיתי, גולדמן התעקש שלא חיבר את הנסיכה הקסומה, אלא פשוט תמצת אותו מיצירה שכבר הייתה קיימת (ואף אחד משום מה לא מצליח למצוא). כמו שקאופמן כתב את עצמו כלוזר שמן ומכוער שגוזר על עצמו להתבודד, גולדמן תיאר את עצמו כ"מר הוליווד*" שחצן ואנוכי.
*כינוי שלקחתי מקאופמן אחד, אנדי קאופמן, אולי המאסטר הגדול של בלבול מציאות ודמיון.
זה סרט מ=ה=מ=ם=!!
אם כל הדברים שכתובים פה בכתבה הסרט הזה הוא אחד הסרטים הכי רומנטים שראיתי
חוץ מנורית המעצבנת שמתנהגת כמו איזה..
מישהו שם לב שבקטע שהוא נלחם עם ה- מג"ב – מכרסמים גדולים במיוחד היה לה עץ ביד והיא לא עשתה כלום עד שמכרסם נשך לה את השמלה!!
אוקצו היא לא עשתה כלום בסרט
וואסלי הוא הדבר הכי יפה שראיתי מי גודדדדד איזה חתיך שווה חמוד חכם מדהים הוא !!
(ראיתי את הסרט הזה בערך 9-10 פעמים וויאיי זה ממכר)
רק תשע-עשר פעמים?
חשבתי שתרצו לדעת
בבר-אילן מעלים הצגה לפי הנסיכה הקסומה. ההצגות יתקיימו ביום שני ה30.5 ויום רביעי ה1.6
הערה
ההצגה דוברת אנגלית.
אם זה מפריע למאותגרי השפה…
אבל כנראה שכל הקהל ידקלם ביחד עם השחקנים את התסריט…
יש קצת יותר פרטים?
מיקום מדויק? שעה?
מה שאני יודעת
ההצגה מתקיימת ביום שני ה30.5
וביום רביעי ה1.6 באוניברסיטת בר-אילן בשעה 20:15 באולם שלייסר 1. מחיר: 20 ש"ח לסטודנטים 30 ש"ח לאורחים.
ההצגה מועלית ע"י B.I.A.S
והיא באנגלית.
מקווה שזה עוזר…
מה שאני יודעת
אולם שלייפר 1 שנמצא בבניין משפטים 304.
נו, אז ספרי איך היה!
אני יודעת שהיה טוב
ושנהנת
ושישבת ליד וויליאם גולדמן…
היה מדהים!
ונהנתי מאוד,למען האמת מזמן לא היה לי כ"כ כיף,אני ממליצה בחום לכולם ללכת אם תהיה שוב הצגה.
ואכן ישבתי ליד ויליאם גולדמן (הוא בחורה! וגם איניגו בחורה!)
פעם אחת ולתמיד
שמישהו יסביר לי מה כל כך טוב בסרט הזה. בבקשה.
נ.ב. ראיתי אותו כשהייתי קטן (נוסטלגיה וזה)/עם החברה הראשונה שלי/תחת השפעת סמים לא נחשב.
התסריט, המשחק, הבימוי,
הפסקול, הקרבות והבדיחות.
חוץ מאלה, לא סרט משהו.
טוב,
אז קראתי את הביקורת וגם חלק מהתגובות, ואני עדיין לא מבין מה טוב בסרט הזה.
לדעתי – סתם סרט ילדים חמוד. אין אספרט של הסרט שבו הוא מתעלה על כל או אפילו רוב הסרטים שראיתי ואני מחשיב טובים.
אולי בגלל
שהוא רק כזה חמוד. לא יותר מדי. לא לוקח את עצמו בכובד ראש.
פשוט סיפור הרפתקאות ואהבה מתוק.
וזאת סיבה למיליוני גולשי עין הדג
לסגוד לאדמה שעליה הוא דורך?
וזאת סיבה למיליוני גולשי עין הדג
תשמע, לא אהבת, אז לא. אבל אם אתה לא מוכן לקבל הסברים ואתה מחכה לתשובה בנוסח – 42, אז במקרה כזה, אתה שייך לסרט אחר.
הסיבה שאני הוקסמתי מהסרט
היא השילוב המושלם בין מתח, קרבות (בעיקר חרבות), וסצינות מרשימות מבחינה ויזואלית, לדיאלוגים השנונים, שמבוצעים בצורה מצויינת על ידי דמויות שהן אחת-אחת משכמן ומעלה (פיסית, במקרה של פזיק).
ובאמת, אם ראיתי את הסרט ולא הבנת על מה כל הרעש, אין טעם לנסות להסביר מעבר לזה.
אוקיי, נסתפק בזה.
ועוד משהו קטן...
הפעם הראשונה שראיתי את הנסיכה היתה בקולנוע, כמו שצריך (כן, זה היה מזמן מאוד…).
אני עדיין זוכרת שהסרט שאב אותי לגמרי, כמו סיפור אגדה קסום, וגם היה משעשע ביותר. כבר אחרי צפיה ראשונה (וכמה פרומואים) דיקלמנו את "מיי ניים איז איניגו…" וכבר במהלך הסרט עצמו התפקענו מצחוק מכל "אינקונסיוובל" עוד לפני שידענו שמדובל בסרט קאלט.
גם אני מסכימה שאיניגו, פזיק והגמד היו פשוט משגעים.
קרב החרבות שכיכב בפרומואים, לא איכזב, ויחד עם הסצנה שלפני הגלגול במורד ההר אלו הסצנות החביבות ביותר בסרט לדעתי.
כל מי שהיה איתי יצא מוקסם… היינו בעולם אחר, ויצאנו קצת מטושטשים אל אורות הלילה…
לי זה הספיק כדי לרוץ לכל דבר שרוב ריינר היה חתום עליו אח"כ.
יכול להיות (די בטוח למעשה) שבמסך הקטן הסרט מאבד קסם.
אז אני אשאל אחרת.
כמה אנשים פה ראו את הסרט לראשונה כשהם "גדולים" (אני יודע… מעל 16 נניח)?
ראיתי אותו שוב לפני שבועיים או משהו כזה,
והייתי מוקסמת לחלוטין, למרות גילי המופלג.
אבל הוא לא שאל מתי ראית אותו לאחרונה,
אלא לראשונה.
ערך נוסטלגי יכול להטעות, כולנו יודעים. אם הייתי רואה פרק של "הרובוטריקים" היום, אני בספק אם זה היה מעלה כי רגש כלשהו חוץ מגיחוך, אבל לאור העובדה שנחשפתי לסדרה כשהייתי מעט יותר קטן, יש לה מקום שונה לחלוטין אצלי בלב מהפאואר ריינג'רס, לדוגמא (גם אם נתעלם מהעובדה שהרובוטריקים עדיפים פי עשרות מונים על הפ"ר, אם נתעלם מהפרק הזה שבו היד של אופטימוס פריים התחילה לירות בכוחות עצמה).
אלכס טוען שגם בסרט הזה, הכל עניין של נוסטלגיה, ושאם מישהו יראה אותו בעיניים בוגרות, הוא לא יתלהב, אם אני מבין אותו נכון.
אני מכיר רק מישהו אחד שראה אותו בגיל מבוגר, ואצלו לא נרשמה התלהבות רבתי בצפייה הראשונה. אבל אני חושב שזה נובע מסיבה אחרת.
רוב האנשים שרואים אותו בגילאים מופלגים, כבר הספיקו לשמוע ממי ממכריהם עד כמה זה סרט מקסים ומופלא, כך שאין להם ברירה אלא להתאכזב. אני מאמין שאנשים שיראו אותו בעיניים אובייקטיביות באמת, ימצאו אותו מצחיק, שנון ומרגש, לכל הפחות.
אתה מכיר 2
וגם אני לא התלהבתי במיוחד מהסרט בצפיה ראשונה, כלומר, מצאתי אותו נחמד ומוצלח, אבל לא שוס היסטרי שמגיע לו כזה מעמד קאלטי. עם הזמן, צפיות חוזרות בסרט בשילוב עם היכרות עם כמה מהאנשים שמצטטים אותו בע"פ מתוך שינה, הביאו לכך שאף אני נשביתי בקסמו.
הבנת אותי נכון,
זה אני שטעיתי כשלא שמתי לב למילה שוב בהודעתה של Merlin. אבל גם ככה אי אפשר לקבל תשובה ממשית מזה שתשאל בן אדם או שניים… לכן ויתרתי על הרעיון והחלטתי פשוט לסווג את הסרט כחביב, אבל לא ממש בשבילי.
ומצד שני,
ברחבי האתר מפוזרות תגובות של אנשים שנמשכו לסדרה שצפו בה או סרט בגלל הערך הנוסטלגי, ולאחר שצפו בו שוב בגיל מבוגר גילו כי היה עדיף להשאיר את הנוסטלגיה במקומה. כך שאם סרט נשאר אהוב גם כשהקהל שלו התבגר, זה בכל זאת אומר משהו.
אני לא זוכרת מתי ראיתי אותו לראשונה,
אבל בטוח שזה לא היה בקולנוע ודי בטוח שזה היה כשהייתי מבוגרת יחסית. ובכל זאת עד היום אני אוהבת את הסרט.
העניין הוא, שבעיני זו לא אהבה כמו שאני אוהבת סרטים של 'פיקסאר' או את 'דו"ח מיוחד' או כמה סרטים אחרים ששוכנים על מדף הדיוידי שלי. מבחינתי, ממילא אני נהנית בצורה שונה מסרטי פעולה מאשר אני נהנית מסרטים פילוסופיים, קומדיות או מד"ב משובח. אז בעיני זו פשוט אהבה אחרת, שלא צריכה הסבר.
17-19
או משהו כזה. בין התיכון לצבא, ובטלוויזיה. ובכלל לא מההתחלה בפעם הראשונה. אבל לי יש חולשה לאגדות והרפתקאות עוד מילדות, אז אולי זה ההסבר? בכל מקרה, איניגו מונטויה הוא הכוכב האמיתי של הסרט, ורק בגללו טרחתי לראות אותו שוב (ושוב) בשידורים חוזרים. אבל היי, אני אוהבת את "אגדה" בגלל טום קרוז הצעיר והילד המוזר עם הקרניים, אז אין לי ממש נימוקים משכנעים
17-19
אוי אני מת על הסרט הזה! ראיתי אותו איזה 3 פעמים בטלויזיה, ומשהו בוא פשוט תפס אותי ('אגדה' כן? אני לא מדבר כרגע על הנסיכה, למרות שעל זה אין בכלל שאלה).
אבל אני כבר ילדה גדולה..
בצפייה הראשונה הייתי בתיכון או בצבא, או משהו כזה…
אתה בכלל אוהב את ז'אנר האגדות והפנטזיה? (למרות שזה לא אותו דבר, בעצם, אבל תתמודד)
אבל את כבר ילדה גדולה..
לא יודע, אני מניח שלא במיוחד. סרטים זרועי קיטש הם לא ממש הקטע שלי. סרטים מצחיקים הם דווקא כן, אבל ההומור בסרט הזה ממש לא התרומם מעל הררי הקיטש.
אז הסרט באמת לא בשבילך
תקשיב, אני די איתך פה.
כלומר, מצד אחד, אני מסכימה עם רוב התגובות פה ובעיקר עם הביקורת לגבי מה שטוב בסרט, לגבי כמה שדמויות המשנה עושות את הסרט, כמה שהסרט חמוד, קסום, מרשים ויזואלית ובעל דיאלוגים שנונים.
אבל מצד שני אני ממש לא מבינה מה גורם למרבית גולשי עין הדג "לסגוד לאדמה שהוא דורך". נורא משעשע אותי הקונצנזוס כאן לגבי זה שזה סרט טוב, בעוד שלגבי סרטים טובים אחרים יש חילוקי דעות די ברורים.
בקיצור, מצד אחד נורא מדגדג לי כל פעם ששם הסרט עולה באתר לעשות איזה "דווקא" ילדותי ולהוסיף בסוגריים "חרא סרט" (הרגל נוראי שאני די מצליחה להשתלט עליו יפה מחשש לסקילה), בעיקר כי אני באמת לא מבינה למה דווקא כאן יש את ההתלהבות הקאלטית ממנו. אבל מצד שני, זה באמת סרט טוב, ולמרות שיש הרבה מאוד סרטים שטובים ממנו, זה סרט שקשה לשנוא, אפילו אם ממש מנסים להיות נון-קונפורמיסטים.
(טוב, זה לא ממש היה "בקיצור", אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שאליו התכוונתי.)
אז פשוט למדתי לחיות עם הקונצנזוסים של "עין הדג". אחרי הכל יש איזשהו הגיון מאחוריהם. לא חייבים להבין אותם, לא חייבים להביס אותם וגם לא חייבים להצטרף אליהם. אבל הם בסה"כ נחמדים, לא מאיימים ולגמרי לא בלתי רציונאליים.
מה בכלל הייתה הנקודה שלי?
אה, אם אתה מחבב את הסרט, אבל לא מבין את אובר-ההתלהבות שיש פה ממנו, אתה לא לבד.
אם ממש ממש שנאת אותו ולא נהינת ממנו בשיט אה… טוב נו, אז אולי יש סיכוי שאתה לבד.
הללויה, אני לא לבד!
<מבטל תור לפסיכולוג>
יש גם טיפול זוגי :-)
לא רק פה
אני מכירה כמה אנשים שמדקלמים את 'הנסיכה הקסומה' בע"פ ולא גולשים בעין הדג (וכנראה אפילו לא שמעו עליו), כך שה'קונצנזוס' לא קשור לאתר.
אבל הוא לא מחייב אף-אחד. כל אחד וטמעו עימו.
אני! פעם ראשונה בצבא...
אולי אפילו כבר בקבע.
אפילו לא שמעתי על הסרט לפני זה, ומישהו החליט לסתום לי לפחות את החור הזה בהשכלתי…
ולא התחלתי לסגוד לאדמה וגו', אבל נהניתי וראיתי שוב ישר את "הקטעים הטובים" (קרב חרבות, איניגו וכו')
הספר הרס לי
אני מתה על הסיפור של הנסיכה הקסומה ותמיד חשבתי שרק מישהו רגיש ודק אבחנה ביותר יכול לכתוב כזה סיפור.
לצערי, למהדורה של הספר שהתחלתי לקרוא, מצורף מן קטע "מאחורי הקלעים" מקדים שבו ויליאם גולדמן מסביר איך עיבד את הספר לתסריט. בסיפור הזה גולדמן יוצא כזה איש אגואיסטי, מפונק ושלא לומר – אבא גרוע שקורא לילד שלו "בלון". עכשיו כל ההתייחסות שלי לסיפור היא אחרת. כמה חבל…
שניה, שניה
גולדמן הוא אכן רגיש ודק-אבחנה. מאוד, אפילו.
הגולדמן שהוא בוחר להציג בתחילת הספר הוא לא בהכרח גודלמן האמיתי (עשו את הטריק הזה עוד לפני קאופמן) – הוא מנסה לשדר מסר מסוים בקשר לעולמות פנטזיה לעומת עולמות אמיתיים.
לא מדובר פה סתם בטריפ של שנאה עצמית, ויתכן שאין כאן אלא בדיון, אבל אפילו אם יש כאן אמת היא שם בשביל לשרת את הסיפור, ולא סתם.
טריק דומה, בצורה אחרת, הוא עושה בסוף הספר (ששונה מסוף הסרט). בכל מקרה, אני ממליץ לא להפסיק לקרוא – בסיפור הפנטזיה, הספר נהדר, לפעמים אפילו יותר טוב מהסרט (ובכל מקרה לא יותר גרוע ממנו).
כן, דווקא חשבתי על זה
יש אירוניה עצמית של גולדמן כלפי דמותו-שלו בספר אבל גם אם אני לוקחת בחשבון את האירוניה העצמית שלו, הוא נראה לי טיפוס מעצבן.
ברור לי שאדם לא היה כותב ככה על עצמו, אשתו ובנו אם הוא היה מתכוון לזה, אבל אפילו בתור סיפור על מישהו אחר שבכלל אינו גולדמן באמת, זה היה סיפור מעצבן, לפחות בעיני. חסר את כל הרגישות והעדינות שהיו בסרט.
אנחנו חלוקים
לפי דעתי בסרט ובספר אין רגישות ועדינות – יש קריקטורות. הן קריקטורות מאוד, מאוד סימפטיות (או מאוד, מאוד לא), ויש ביניהן יחסים חמים ומחממי לב, אבל אין בהם הרבה מהמורכבות (= "עדינות" מבחינתי) ואפילו מהרוך (= "רגישות,) שיש במערכות יחסים אמיתיות בין אנשים.
גודלמן מודע לזה היטב, וזאת הסיבה להקדמה – או להראות איך מערכות יחסים בין בני-אדם הן באמת, לדעתו; או, וזה נראה לי הגיוני יותר, להראות את הקצה השני של הסקלה, מעין הצהרה: הכתיבה ה"ריאליסטית" הזאת לא יותר מדויקת ומורכבת מהכתיבה הפנטסטית, ובוודאי הרבה פחות מהנה.
אבל עם ה"מעצבן" וודאי אין לי וויכוח (וגם אם היה לי, היינו יוצאים ממנו שנינו מחוזקי… סליחה, הרבה יותר מדי חדשות היום).
מחוזקים!
אולי באמת העדינות שהרגשתי בסרט הייתה פחות בתסריט ובעיקר במשחק.
השוואה נוראית:
פתאום עלה בדעתי שאולי 'הנסיכה הקסומה' הוא לסרטי פנטזיה/גיבורים כמו 'טלנבולה בע"מ'/'אסתי המכוערת' לטלנובלות – יש בו את אותו השילוב של ציות לחוקי הז'אנר לצד קריצה אינטלקטואלית, מעין תחושת tongue-in-cheek. לא פלא, אם כך, שהסרט מצליח כל-כך: כל מי שאוהב סרטי קיטש, או סרטי גיבורים, או סרטי נסיכות, רואה אותו ונהנה; וכל מי שמזלזל בהם בדרך כלל יכול להתייחס אליו כאל פרודיה מוקצנת ומודעת-לעצמה של הז'אנר.
זה שהסרט גם עשוי למופת זה בטח לא מזיק.
למה נוראית?
נראה לי דווקא מחמאה להיות מסוגל לשחק על שני ז'אנרים, במיוחד כשר לא מדובר בזא'נרים נחותים. זה די מדהים שהסרט מצליח גם לצחוק, למשל, על קונספטים של נקמה ואהבת אמת, אבל גם באזיה-שהוא מקום לאפשר לך לסספנד ולהאמין בהם לרגע…
אגב, לגולדמן אין בנים.
רק שתי בנות.
רק הערה, למקרה שגם את נפלת בפח כמוני:
כפי שכבר צוין כאן באתר כמה פעמים, הספר "הנסיכה הקסומה" המלא של מורגנשטרן, לא באמת קיים. גולדמן המציא אותו, בדיוק כמו את כל הקטע על אשתו והילד בפתיחה, ואין טעם לחפש אותו מתוך סקרנות.
הספר הרס לי
אני לא חושב שהקטע עוסק בעיבוד של הספר לתסריט, אלא בסיפור של איך גולדמן "נתקל" בספר של מורגנשטרן ו"תיקן" אותו. כל זה היה עוד לפני שהספר הפך לסרט ואני חושב שהיה גם במהדורה הראשונה של הספר.
כמובן שכל הקטע ה"אוטוביוגרפי" הזה מצוץ מהאצבע וגולדמן צוחק שם על עצמו בלי חשבון (טוב, לא בדיוק על עצמו אלא על איזה אלטר אגו שלו). הפתיחה הזו (למרות שהיא טיפה נמתחת) רק הגבירה את ההערכה שלי לגולדמן.
אני בדיוק נמצאת באמצע קריאה חוזרת של הספר
אחרי שהסברתם לי כמו שצריך את כל הפואנטה סביב הדמות הלא סימפטית שגולדמן יוצר לעצמו, אני תוהה בקשר לדבר אחר: למה הוא מתעקש להמשיך לקרוא לבאטרקאפ טיפשה שטחית לאורך הספר כולו? הוא דואג להדגיש שוב ושוב את הפער בין האינטיליגנציה שלה לבין זו של ווסטלי, ויש אפילו קטעים בהם היא מביעה מודעות לכך שהיא… מטומטמת.
האם זה נובע משוביניסטיות? או האם המצב הוא הפוך, וגולדמן דווקא מדגיש את הטפשות של האשה (ואת השטחיות של רוב הנשים בספר, גם אם אין הרבה מהן) כדי להציג עמדה כלשהי?
נראה לי שמדובר בביקורת על ספרות הפנטזיה
ובעיקר בהשוואה להקדמה, שהיא ביקורת על ספרות ה"כתיבה אמיתית" – הוא מראה את נקודות ההקבלה ביניהן ביחס לנשים, למשל.
אבל יתכן ששוב אני נוטה לתיאורית-יתר.
אף פעם לא הבנתי מה כל כך נפלא בסרט הזה.
אני אישית לא סבלתי אותו.
(מחכה שיסקלוני באבנים.)
התגרות שכזו כבר נוסתה פה לא מזמן,
אבל אנחנו פשוט נחמדים מדי. כתבה מספר 342
שאלה בקשר לספר (שסיימתי עכשיו לקרוא)
קראתי את התגובות כאן ולא מצאתי אף התייחסות לפרט אחד שאינו ברור לי:
גולדמן מתייחס לספר המקורי שלו (לא של מורגנשטרן) כאילו יצא הרבה לפני הסרט. המהדורה שברשותי נקראת "מהדורת 25 השנים" והיא יצאה לכאורה אחרי הסרט. לי נראה שמדובר בעוד הפוך-על-הפוך גולדמני. נראה לי בלתי סביר בעליל (שלא לומר inconceivable) שהסרט מבוסס על הספר ולא להפך. הספר בונה כל-כך הרבה על "תופעת" הנסיכה הקסומה ועל מעמד הקאלט של הסרט, עד שהוא נראה כולו כמין תרגיל תיאורטי בחוג לפילוסופיה. קשה לי להאמין שלתרגיל הזה יש בסיס ללא קיומו של הסרט.
בקיצור, נראה לי שהספר נכתב אחרי הסרט ובעקבות הצלחתו. מישהו יכול לאשר או להפריך?
שאלה בקשר לספר (שסיימתי עכשיו לקרוא)
אתה טועה. הספר פורסם במקור ב-1973. ראה למשל כאן:
http://members.aol.com/misuly/goldman.htm
שתי שאלות
1. האם אני יכול להאמין לזה? כשבאותו מקום בדיוק כתוב S. Morgenstern's Classic Tale, שזו כידוע שטות מוחלטת, למה שאני אאמין דווקא ל-1973 שמופיע בסוגריים? מבחינתי, זה חלק מאותו משחק פוסט מודרני.
2. ונגיד שכן – האם הספר משנת 73 כלל את כל ההתחכמויות הגולדמניות או רק את הטקסט הרגיל?
זה יותר טוב?
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Princess_Bride
(וכן, הוא כלל את ההתחכמויות מההתחלה).
טוב נו, בסדר
אני לא אטען שוויקיפדיה היא חלק מהקונספירציה…
האמת, זה רק מעלה בעיניי את קרנו של רוב ריינר הצעיר. לקח ספר די גרוע, שרק בקושי אפשר לזהות בו את פוטנציאל הקאלט העצום, והפך אותו ליצירת מופת (ולא בפעם הראשונה).
אחח… לאן נעלמת לנו, רובי?
זה לא שהספר כזה גרוע,
פשוט הדרך בה מוצג הסיפור (בספר עצמו) מתאימה יותר לסרט מאשר לספר. זו כנראה הסיבה שחשבת שהסרט קדם לספר (לפחות זו הסיבה שבזמנו אני הייתי בטוחה שהסרט קדם לספר).
הספר לעולם לא היה מגיע למעמד של קאלט
ולא לשום דבר שקרוב לזה.
הוא חביב, והמשחק שגולדמן משחק עם הקוראים מעניין (גם אם די מציק).
הסיפור עצמו די סטנדרטי.
דווקא השינויים שנעשו בסרט (סצינות שהורדו, סצינות שנוספו, שורות דיאלוג שהתווספו, המון הומור שלא היה בספר וגם המון רגש שהוזרק לתוכו, דמויות ש"עוגלו" והשתנו ועוד), הם אלה שעושים את הסרט. זה, וכמובן הבימוי הוירטואוזי, הטיימינג המושלם, הקאסטינג המבריק, הפסקול האנרגטי, ותצוגות המשחק הקומיות המשובחות מצד כל השחקנים ללא יוצא מהכלל.
זה לא ששום דבר מזה לא קיים בספר, אבל זה עשוי כ"כ יותר טוב בסרט, והבחירות של רוב כ"כ יותר טובות משל גולדמן… גם נקודתית בכל סצינה ובכל שורת דיאלוג, וגם מבחינת הטון הכללי, שהוא הרבה יותר אופטימי והרבה פחות ציני.
איפה, איפה הוא האיש הזה?
אני חושבת שאולי גם לתסריטאי מגיע קצת קרדיט.
אני לא מסכימה, אגב. הספר מוצלח להפליא (אם כי שוביניסטי עד כאב). והעיבוד של גולדמן לספר של עצמו גם מוצלח להפליא. הם פשוט מוצלחים כשני ז'אנרים שונים לחלוטין.
לרגע לא טענתי
שהספר יותר טוב מהסרט. הספר הוא נחמד, הסרט הוא קאלט.
מה שאמרתי זה שהספר נראה (לי) כמו הכנה לתסריט, או לפחות כאילו שכשגולדמן כתב אותו הוא כבר חשב על הסרט.
טוב נו, בסדר
משעשע, דווקא את ויקיפדיה נמנעתי מלהביא כי חששתי שתועלה סוגיית האמינות לדיון… נחמד לראות שהיא הפיכה למקור בר סמכא עד כדי כך.
הכל הגיוני רק..
שאיניגו נחשב ה"טיפש" בחבורה. הוא הצליח להסיק הרבה מסקנות בתור ה"טיפש"
הכל הגיוני רק..
פזיק נחשב לטיפש. איניגו נחשב לטיפש רק על ידי הסיציליאני.
פזיק הוא הפשוט, איניגו הוא הרגשן הרוחני
כשהוא ליד האיש בשחור, או ויזיני, איניגו נתפס כטיפש ביחס אליהם.
נכון נכון סליחה, טעות
וזה רלוונטי לחור ב*תסריט* בגלל ש...?
נדמה לי שמיקה מדברת על הספר,
אני חשבתי על זה אחרי שקראתי את הספר, והחלטתי שזו היתה החלטה תסריטאית נכונה. ניסיתי לדמיין איך כן אפשר היה להכניס את המידע הזה, וכל דרך לדעתי היתה קוטעת את הזרימה של הסרט.
הספר גם ככה כל פעם נקטע על ידי הדיאלוגים אבא-בן וההסבר על כל הקטעים שהוא הוריד ב"קיצור". אז לא היתה בעיה להכניס את כל ההסברים לשם.
לסרט היתה זרימה משלו ולדעתי אם היו נכנסים יותר מדי להסברים היו משבשים בו את האוירה הנהדרת ואת זרימת האגדה.
ההבדל הענק והעיקרי בין הספר לסרט הוא שהספר הוא פארודיה והסרט הוא אגדה. בחורי התסריט האלה השיקול היה לשמור על האגדה, ואני חושבת שהשיקול היה נכון.
בספר אין חורי עלילה, וכל אחד מוזמן לקרוא אותו ולהבין את הכל עד הסוף.
מה שמעלה נקודה חשובה
ניתן לסתום לא מעט חורים בעלילה, פשוט בכך שהסבא מדלג על קטעים שנראים לו לא מעניינים. הסרט הוא לא סתם עיבוד של הספר, הוא עיבוד של הסיפור כפי שיש לספר אותו בכדי שישמור על עניין וקצב מתאים.
מצד שני
לספר, הספר (סלחו לי על שפתי הבוטה) מבאס את התחת, ווסטלי מעצבן, בטרקפ מטומטמת, והסוף מבאס לאללה.
יכלו להוסיף איזה משפט לסרט שיסביר את כל העניין. מה הרעיון שאני אוהבת סרט, צופה בו שבע פעמים בקולנוע (וזה הרבה בכל קנה מידה, בייחוד אם את בכיתה ו' ואין לך כסף), עשרות פעמים בוידאו ו-קונה את הדיוידי, אם החור הזה בעלילה ממשיך לרדוף אותי והורס את השלמות של הסרט?
מצד שני, אומרים שפגימה קטנה בשלמות הופכת את האובייקט ליותר יפה. אז אומרים.
הספר דווקא נהדר.
חכם ואנושי ויש בו הרבה יותר מאשר בסרט. מה שכן, הוא כנראה לא מתאים למי שמעריץ נלהב של הסרט, כי הוא משהו אחר לגמרי.
והאמירה שבספר "ווסטלי מעצבן, בטרקפ מטומטמת" מצחיקה נוראות מישהי כמוני, שחושבת שבטרקפ של הסרט היא בהמה נוראית ושאת ווסטלי של הסרט ראוי להעמיד מול אותה כיתת יורים עם ווסלי מסטאר טרק.
מסכימה;
כלומר, באטרקאפ של הספר גם היא אווילית – אפילו יותר – אבל לפחות שם זה במכוון והיא לא מתיימרת להיות אצילית, כמו רובין רייט פן.
את באמת מתכוונת לזה? לכל סילבוב?
באטרקפ של הספר מעצבנת ברמות שלא ייאמנו (השוביניזם באופן כללי, בעצם, למרות מאמצי להגיד לעצמי שהוא אירוני, סאטירי, ביקורת חברתית נוקבת, וואטאבר), וכמעט הרסה לי את חוויית הקריאה – דבר עצוב במיוחד בספר כל כך טוב.
אני לא זוכרת שמצאתי את באטרקאפ של הספר
בעייתית במיוחד במישור הפמיניסטי. זו שהעלתה לי את הסעיף היתה דווקא הקרציה של הסרט. אני לא מסוגלת לראות אותה בלי להתחיל לחקות את יבבותיה המאנפפות "ווסטלי שלי יציל אותי. ווסטלי שלי יציל אותי."
יאללה כבר, קרציה. גדלי קצת אישיות משל עצמך ותעשי משהו לבד!
בספר היא סתם מטומטמת אבל נורא יפה, אז חוץ מלתהות למה ווסטלי כל כך התאהב בה, אם היא כזו נעל רבתי, שום דבר לא הציק לי.
התהיה של ''למה ווסטלי כל כך התאהב בה'',
כמו גם התהיה של "למה היא התאהבה בו" הן משהו שמחבר הספר מודע לו ויוצר אותו בכוונה. לפי דעתי, זה בא כמין פארודיה על ההתאהבויות הקיטשיות באגדות קסומות באשר הן, ובכלל, לדעתי ווסטלי ובטרקאפ הן דמויות פארודיות ונלעגות בכוונה, בעוד שפזיק ואיניגו הם הגיבורים החיוביים האמיתיים (גם בספר וגם בסרט).
מה שמזכיר לי שבתור נערה
תמיד התקוממתי נגד הקטע הזה שבאגדות הנערות ההן תמיד היו יפות ודקות עד כאב. זה תמיד הציק לי שמישהו מנסה לרמוז שניתן להתאהב עד מוות רק בנערות דקיקות ומושלמות, ושגיבורים של ספרים באופן כללי הם תמיד יפים וחכמים ומעניינים במיוחד. תמיד.
וזה מוזר שזה מטריד אותי כי בכל הקשור לסגידה ליופי אני מוצאת את עצמי בן אדם שטחי ביותר.
בכל מקרה – באטרקאפ העלתה לי את הסעיף בעיקר בסרט. בספר היא היתה נסבלת בדיוק משום שהיא כל כך סתומה.
כתוב באגדות שהבחורות היו רזות?
רוב האגדות האגדתיות באמת מגיעות דווקא מתקופה שבה לא היה כ"כ להיט להיות רזה. סינדרלה, שלגייה והיפהפיה הנרדמת מתוארות בהחלט כלבנות, וחות משלגיה בלונדיניות, אבל אני לא זוכרת התייחסות לרזון שלהם.
זה הגיע רק בסרטים של דיסני… וכמובן בפרשנות שלנו למושג היופי
תראי,
מאחר שאני את האגדות שלי קראתי בספרים בשנות השבעים והשמונים, אז אני לא יכולה להגיד לך שזה לא משהו שעבר אליהן בתורשה במאה ה-20.
א—-בל.
אנא שימי לב שלפחות אצל שתי נסיכות שאני מצליחה לזכור בלי הכנה מוקדמת, הרזון היה שם במקור. אני מדברת על סינדרלה ועל עור-חמור. אחת התברכה ברגל הכי קטנה ודקיקה בעולם, והשניה באצבע כזו.
לגבי הרגל, אמנם זה לא הכרחי שבחורה תהיה רזה בכדי שהרגל שלה תהיה קטנה באורך, אבל לאנשים שמנים יש כפות רגליים עבות ושמנות, גם אם הן קצרות (למשל, כמו לאחיות של סינדי). בנוגע לאצבעות רזות, אז האמת היא שהן רק מעידות על מבנה בסיסי רזה, ויכולות להישאר רזות גם כשיש בגוף חלקים אחרים שהתרפדו, אבל לנערות עניות מימי הביניים היתה יותר גישה לעבודת כפיים מאמצת מאשר לממתקים – אז קשה לי להאמין שזו הסיבה.
וכך או כך, בין אם זה תרגום קלוקל של מספרי אגדות בני זמננו, או שזה היה שם במקור – בכל ספרי האגדות שלי נכתב שהן היו דקות, ובכל תוכניות הטלויזיה שראיתי הן היו דקות בהתאמה. וזה תמיד הציק לי נורא.
חוצמזה
שאם מדברים על הספר "הנסיכה הקסומה", יש שם מספיק עמודים בהם מתואר כיצד עידנו את גופה של בטרקאפ והעלימו את שומן התינוקות שלה
ואללה, את צודקת
וזה ממש מוזר.
זה חלק בלתי נפרד מהאגדות האלה והן ממש עתיקות.
הבנתי שרזון אפילו בשנות ה-50 של המאה הזו לא היה עדיין ממש אין.
מעניין מה הסיפור.
בדיוק דיברנו על זה לפני שבועיים
בפתיל הזה:
כתבה מספר 3758
למעשה החלק על השידפון אינו נכון
בתרבות המערבית שמן מעולם לא נחשב ליפה. אמנם שדוף לא נחשב ליפה בעבר, אבל רזה כן.
אפילו כשהאופנה היתה לחיים סמוקות ומלאות, עדיין העדיפו מותן צרה.
לא תמיד.
בהרבה ציורים של רובנס, למשל, ונוס (אלת היופי) מופיעה כבחורה שמנמנה וורדרדה עם שיער בלונדיני.
דוגמאות:
http://www.abcgallery.com/R/rubens/rubens88.html
http://deadwhitemales.net/?p=57
כולם צודקים
מיקה דיברה על הספר – והיא צודקת. אדם העיר שזה לא רלבנטי לגבי הסרט – וגם הוא צודק. ככה שבעצם אתה היחידי שטועה
וואלה, צודק. טעות שלי.
אתה כזה חמוד כשאתה מודה בטעויות.
עכשיו רק תודה שטעית, ואלוהים קיים, והכל יהיה טוב :-)
הכותרת בסך הכל שייכה את ההודעה
להודעה אליה הגבתי, בביקורת לאנתוני זימר, רק שביקשו להמשיך כאן, אז זה מה שעשיתי.
פיתול הפתיל היה שמישהו דיבר על החור בתסריט, ואז עידניד שאל אם מישהו זוכר מה היה בספר, ולתגובה שלו בעצם אני מגיבה. בקיצור: בסרט אין לזה הסבר חד משמעי, אלא רק סיספונדים הגיוניים משהו (שאחר כך הופכים ללא הגיוניים כי בסצינה עם בילי קריסטל פתאום איניגו לא זוכר כלום על אהבת אמת הרי…) אבל כמו שמישהו פה ציין: באגדה זה לא פוגע.
תוספת למניין הדוקטורים
אאל"ט ווסלי גדל להיות הרופא ב"מסור" הראשון.
מזל שהמציאו את המילה Overrated בשביל לתאר סרטים
כמו "הנסיכה הקסומה".
אתה במיעוט מזהיר מאוד
סתם חשבתי שתרצה לדעת את זה.
מדהים.
לאחר כרבע שעה מתחילת הסרט פשוט הפסקתי לשים לב לשלל חורי העלילה, התפניות המפגרות ושאר הרעות החולות שהסרט, ללא שמץ של ספק, סובל מהן. פשוט קסם. סרט כיפי כזה עוד לא ראיתי.
נ.ב. קצת הפריע לי שבגרסה המתורגמת לרוסית של יס, איניגו כונה אינדיגו לאורך כל הסרט.
התערבתי פעם עם מישהו
שהשם של ההוא מהנסיכה הקסומה הוא אינדיגו ולא איניגו. והפסדתי, כמובן. זה מדהים לפעמים עד כמה אנשים מסוגלים להיות משוכנעים שהם שומעים דבר אחד (מוכר) כשהם למעשה שומעים דבר אחר (לא מוכר).
אצלי הפוך
מאז הנסיכה הקסומה תמיד נתקעת באיניגו כשמנסה להיזכר בשם הצבע.
מדהים.
וואו, איזה סרט גאוני
לקח לי פחות מעשר דקות להישאב אליו, ופשוט הוקזמתי מכל דבר שהתרחש על המסך.
וואו, איזה סרט גאוני
מסכימה איתך, גם אני הוקזמתי מהסרט הזה בפעם הראשונה שראיתי אותו כשהייתי…בת 9 אני חושבת.
הוא קצת יאבד מהקסם שלו אם אני אראה אותו עכשיו אז אני נמנעת אבל מילים כמו inconceivable עדיין נכנסות לי למשפטים מפעם לפעם :)
אני לא יודעת בת כמה את
אבל אני כבר עברתי כמה וכמה שנים (לצערי) – ראיתי אותו בתור ילדה בקולנוע כשהוא יצא – והספקתי לראות את הסרט הזה מאז לפחות 30 פעם. הוא לא מאבד מקיסמו גם בגיל מבוגר.
את יכולה לצפות בו ללא כל חשש.
הסרט הטוב ביותר מאז ומעולם
אתמול יצא לי לראות את הסרט "נאהבת" עם משחק מצוין ויוצא מן הכלל של רובין רייט.
מהון להון הגעתי לביקורת על הנסיכה הקסומה.
תמיד אהבתי סרטים מורכבים ובדרך כלל לא פשוטים, אבל תמיד גם ידעתי שהנסיכה הקסומה לוקחת את כולם, והסיבה: זה סרט שמנציח את היותך ילד כילד למרות הגיל. הדמויות הססגוניות והכל כך מובחנות, ההומור, סיפור האהבה, סיפור המסגרת – הכל שזור לכדי יצירה חד פעמית.
אני דווקא אוהבת את המשפטים השנונים וההומור
בסרט יש הרבה מאלו, כמו המשפט שהכי זכור לי "אתה מתכוון שאתה תניח את האבן שלך ואני את החרב שלי וננסה להרוג אחד את השני כמו אנשים מתורבתים" (לא מילה במילה- מהזיכרון)
ווואו…. אין על המשפט הזה, כל כך שנון שאני מוכרחה לצחוק.
יש סרטים שאוהבים לראות בגלל השחקנים ויש כאלו שבגלל העלילה, אבל את זה אני מכניסה ל"בגלל התסריט השנון" כמו גם את "הקיסר נפל על הראש" (קוסקו) כן, אני יודעת זה סרט ילדים, אבל אני פשוט אוהבת לשמוע את זה, ובכלל זה סרט כיפי!
אבל אני מסכימה עם המאמר (מי שכתב את המאמר יותר נכון) אלו לא הדמויות הראשיות (ווסלי ובאטרקפ)שגורמות לנו להנות אלה הדמויות המשניות דווקא.
ובאמת נאומי האהבה של ווסלי נשמעים ממש שחצנים, קשה להתחבר לזה…. והצעקה של באטרקפ "הו ווסלי שלי, מה עשיתי" מוציאה אותי מדעתי, אני מתכוונת – מה זה בכלל? זה נשמע יותר כמו צעקה של שחקנית מתאטרון חובב, אבל נו טוב…. אני מניחה שאלו הם הדברים שהופכים את הסרט הזה לכל כך מתוק, והאמת היא שגם אילו הייתי יכולה לשנות דברים מהסרט – לא הייתי משנה, כי הוא פשוט מושלם ככה עם כל מגרעותיו.
נ.ב. חייבים להודות שלויזיני יש הגיון בריא, אבל מכיון שהוא מביא טיעונים לכאן ולכאן (הרעל בכוסך כי….. או בכוסי כי….) גם לי קשה להחליט איזה כוס אני הייתי בוחרת, ואני עדיין לא מבינה על סמך אלו מהטיעונים הוא בחר להחליף כוסות, אבל אני מניחה שאם הוא רואה את ווסלי שותה מהכוס שמולו בלי לחשוש , הוא יכול היה להניח שהרעל באמת היתה בכוסו- וווסלי שותה כי הוא לא יודע שהכוסות הוחלפו….
שורה תחתונה:
סרט נהדר!
"היא נישקה אותי!"
(ל"ת)