צעירים יפים ומבריקים

מאת
טווידלדי
– פורסם ב 31 בינואר 2004Posted in: ביקורות

במקור: Bright Young things
תסריט ובימוי: סטיבן פריי
על פי ספרו של אבלין ווה
שחקנים: אמילי מורטימר, סטיבן
קמפבל מור, דן אקרויד, סטוקארד
צ'נינג, ג'ים ברודבנט, מייקל
שין

בבריטניה שלפני מלחמת העולם השניה, היה מועדון לילה מפורסם אליו הגיעו כל המי ומי – בעיקר אנשים יפים ועשירים – למסיבות שחיתות פרועות, עשירות צבע ומוזיקה, ומלוות בתנועות מצלמה תזזיתיות. למועדון קראו "המולאן רוז"'. או שמא היה זה בפריס של תחילת המאה ה-20?

חלק ניכר מסצינת הפתיחה של 'צעירים יפים ומבריקים' גרם לי לדז'ה-וו ל'מולין רוז" – מראות, קולות, ונטייה קלה להתעלם מדיוק היסטורי (למשל, כל יושבי המסיבה מכירים את המילה 'פפראצי', שבכלל הגיעה מסרט שנוצר ב-1960. ויש עוד). אבל לא רק סצינת הפתיחה נראית כמו חיקוי – חלק ניכר מהדמויות ברחו בבירור מתוך מערכונים של מונטי פייתון. מה חבל שזה נעשה טרם לימוד התפקיד.

באופן רשמי, 'צעירים יפים ומבריקים' מספר על אהבתו של אדם סיימס, סופר צעיר שהיה עשוי להיות מבטיח אם רשויות המכס לא היו מחרימות כתועבה את הספר החדש שסיים זה עתה, לנינה (אמילי מורטימר, 'הזר', 'הילד'), שאם הסרט רמז מה היא עושה, אז החמצתי. אלא מה? לאדם אין כסף, ואביה של נינה, קולונל תמהוני בדימוס, מסרב לתת לה כסף למטרת נישואין. למרות המחסור בכסף, הזוג לא מפסיק לבלות לרגע בחברת חבריו מן ההיי-סוסייטי. נראה שחציים לפחות עובדים אצל לורד מונומרק (דן אקרוייד), אמריקאי בעל רשת עיתונים מצליחה וגינונים א-לה האזרח קיין על חשיש.
יש עוד מספר אינסופי של אנגלים לאורך הסרט, אבל הוא די פשוט באופן כללי: אם בסצינה אחת יש לגיבור כסף, בסצינה לאחריה הוא יהיה חסר פרוטה, וחוזר חלילה וחוזר.

מתחת לעלילה הרשמית, יש כנראה הרבה ביקורת על החברה האנגלית הצעירה והנהנתנית דאז. את זה ניתן להסיק מכך שכמעט כל הגיבורים וחבריהם מגוחכים להחריד. אבל שוב, ייתכן שיוצרי הסרט התבססו על מונטי פייתון כמקור הבלעדי לתולדות אנגליה, ומכאן הגיחוך. לדוגמה, פקידי המכס האווילים בהתחלת הסרט הם חיקוי של הפקידים במערכון של הפייתונים; ג'ינג'ר ליטלג'ון, חבר ילדות של נינה הממלא חלק חשוב בסרט, הוא חיקוי של איש הנאדג'-נאדג', ואגאת'ה, חברה של נינה וטיפוס מטורלל למדי, נראית בדיוק כמו אריק איידל, אחד מחברי מונטי פייתון. היא גם מדברת כמוהו רוב הזמן.

על זה הסרט נופל. הרבה מהסצינות מצחיקות בפני עצמן, ויש לא מעט שנינויות אנגליות מהנות, אבל זה טוב בשביל מערכון קצר. לא בשביל סרט מלא. כי עם כל הכבוד לביקורת החברתית וכו', מילוי הסרט בדמויות מגוחכות ללא טעם ותוחלת רק מזיק – כמעט כל הדמויות חסרות עומק ומשמעות, ומיד עם הופעתה של דמות כלשהי, ניתן לדעת בוודאות שהיא תהיה לא יותר מהסטריאוטיפ של עצמה: "בן האצילים הצעיר והמפונק", "ההומו הנשי", "השופט האמריקאי", וכו'.
כמעט כולם מגוחכים יותר מדי, עד שרוב הזמן הסרט נראה כמו גרסת הפילם לקרקס פריקים. רק דמות אחת, מלך-לשעבר רפה שכל, הצליחה לעורר בי הזדהות, אלא שהתפקיד שלו קטן מדי. גם הגיבורים הראשיים לא מעניינים במיוחד, וכמעט שלא היה לי אכפת אם יצליחו להתחתן או לא ומה יעלה בגורלם. בסרט שכנראה מנסה לומר משהו (ויעידו כמה רגעים דרמטיים ובפרט סיום הסרט), זה לא לעניין.

אולי, משום שאני לא אנגלי, החמצתי את הביקורת הנוקבת. ואולי זה היה בגלל שעבר קצת זמן מאז הדור של לפני מלחמת העולם השניה. אבל אני לא אנגלי (באמת! אפילו שילמתי על הכרטיס במטבע לבנטיני!), ורוב הזמן, במקום ביקורת נוקבת, ראיתי מריחה: סצינות שיכלו להיגמר בדקה מחזיקות חמש דקות, עד שברור לחלוטין שהבנו את הקטע (שבדרך כלל לא היה מרשים במיוחד מלכתחילה), והרבה משפטים אמורים להיראות מרשימים ועמוקים (בדרך כלל הם לא).

אבל לא חסרות בסרט נקודות אור. צוות השחקנים מצוין, ומשכנע מאוד בתפקידים הלא משכנעים (מה גם שכולם אנגלים, וזה מוסיף כמה נקודות מראש), והפריקים בתפקידי המשנה גונבים את ההצגה בקלות. בייחוד ראויים לציון ג'ים ברודבנט, שעושה קריקטורה מצוינת של הקצין והג'נטלמן האנגלי, בתפקידו כסוכן הימורים נטול שם. ואילו סימון קאלו, בתור מלך אנטוליה, מצליח לגייס הזדהות אפילו בדמות שלכאורה כל מטרתה לעורר כמה חיצי לעג.

כאמור, חלק מהסצינות עומדות טוב לבדן. יש גם כמה קטעים, לקראת הסוף, שמתעלים מאוד על כל שאר הסרט. זכורה לי במיוחד סצינה אחת בבית משוגעים, שלו היו עוד כמוה, דעתי על הסרט היתה משתפרת בהרבה. אבל רוב הזמן הסרט מנסה בכוח להיות שילוב בין אוסקר וויילד למונטי פייתון, ולמרות השנינויות הנחמדות והמוסיקה המוצלחת, הוא לא מצליח.

ציפיתי ליותר, ולכן קצת התאכזבתי, אבל 'צעירים יפים ומבריקים" מעביר את הזמן די בסדר. לא יותר מזה.
ובכל מקרה, אם אתם מעונינים בשנינות אנגלית עם ובלי מוסר השכל, אפשר להמליץ על המונטי פייתונים המקוריים – ארבעת אנשי יורקשייר שלהם שנונים ומצחיקים יותר מכל דמויות הסרט הזה ביחד. וגם התחקיר ההיסטורי של הפייתונים נראה לי מעמיק יותר.

תגיות: