במקור: Mindhunters
במאי: רני הארלין
תסריט: וויין קריימר
שחקנים: ואל קילמר, קתרין מוריס, כריסטיאן סלייטר, וויל קמפ, ג'וני לי מילר
אולי כדאי להתוודות: אני פחדנית מארץ רכי הלבב, כך שחלקים מסוימים של 'ציידי המחשבות' לא ממש ראיתי. מה לעשות, 'ציידי המחשבות' הינו סרט שלא מיועד לכל מי שנוטה לצרוח עד איבוד הדעת והחרשת אוזניהם של שותפיו לצפייה. חתיכות של רגליים שנופלות מאנשים וחומצה שמאכלת בשר, הן לא בדיוק הדרכים הטובות ביותר לגרום לקהל להירגע ולהישען אחורה בשלווה. אבל אולי כדאי שנתחיל בהתחלה. זה מקום טוב להתחיל בו, בהתחלה.
'ציידי המחשבות' עוסק בעולמם של הפרופיילרים. למען אלה שלא טורחים להתעדכן בסדרות הפלילים החמות, אספר שמדובר בבלשים שתפקידם להיכנס אל מוחותיהם של פושעים כבדים כגון רוצחים סדרתיים, ולהסיק פרטים לגבי ילדותם העשוקה, במטרה למנוע מהם את הרצח הבא ואף לתפוס אותם. בתחילת הסרט, שולח ואל קילמר חבורה של שבעה פרופיילרים-מתלמדים אל אי בודד, המשמש כמתקן אימונים של צבא ארה"ב, שם יעברו את המבחן האחרון ליכולותיהם. השבעה, פלוס שותף חדש ומסתורי שצץ על מסוקם, נזנחים בתוך עיר הרפאים של האי, המאוכלסת בבובות, אוטובוסים ריקים ומבנים נטושים לרוב. אין להם לא כלי נשק ולא מידע ראשוני, והם מחכים בעצבנות מה לזירת הרצח שמתכנן להם מורם הנלהב יתר על המידה, ממנה יוכלו להתחקות אחר עקבותיו של "הרוצח", ולתפוס אותו.
החבורה, שהמורה מנופח האגו שלה עולה לה על העצבים, רק רוצה לסיים את המשימה. אבל הם מתחילים למות בזה אחר זה, מיתות אכזריות ומזעזעות במיוחד, ומגלים שהתרגיל כבר איננו תרגיל. החשדות מתחילים לעלות על פני השטח, כאשר הרמזים היחידים לקראת כל רצח נוסף הם שעונים ופיסות מידע אקראיות למדי (ולפעמים גם זה לא). אז מי מהם הוא הרוצח?
על הנוסחה הזו שיחקו כבר סרטים רבים ואם היא נראית לכם בנאלית עד כאב, לא בכדי. אבל למרבה ההפתעה, היא גם עובדת. הבמאי, רני הארלין ('מת לחיות 2'), עשה עבודה מצוינת בחלקים מסוימים: התעתועים הפסיכולוגיים, המתח שבגילוי כל רמז חדש המעלה חשוד טרי בקנה, כל אלה הכניסו אותי עמוק לתוך העלילה, והסרט בהחלט לא איפשר לי לתפוס תנוחה רפוסה וסרוחה. מדי פעם הגיעו סצינות אקשן לא רעות בכלל, בעיקר סצינות מרדף ומשחקי חתול ועכבר דוממים, שבהן נמרטו עצבי בנסיון לגלות מאיזה אוטובוס שומם יצוץ הרוצח, ומה בדיוק הוא עומד לעשות לקורבן הבא. כמו כן, כולל הסרט סצינת קרב מגע אחת העשויה לעילא. אם אתם מחובבי הז'אנר או סתם מחפשים מותחן מקפיץ, מעברי הסצינות החדים (מעבר דרך קירות מאזור אחד לאזור אחר), ודרכי הקטילה של הדמויות, בהחלט ישביעו את רצונכם. הקצב המהיר של הסרט יוצר בהילות – תחושה של רודף הנושף בעורפך. לעומת זאת, הסרט מקבל ציון נמוך על (אי) ההשקעה בפסקול. נדמה היה לי שביימו את הסרט, ערכו אותו, ואז, קצת לפני היציאה לאקרנים, מישהו נזכר שצריך גם פסקול. אז הלכו והמציאו אחד.
בתחום השחקנים אין באמת על מה לדבר. בסרט שבו השאלה הכי גדולה היא מי ימות קודם, ואיך, אין לדמויות משמעות אמיתית, סתם פילרים על המסך. הם (כריסטיאן סלייטר, אל. אל. קול ג'יי, קליפטון קולינס ג'וניור ועוד כמה) פשוט נשרכים שם, עד שמישהו מפוצץ להם את הצורה. לא נדרשת מהם הפגנת משחק עילאית. רק מוות מקורי או מיוחד. היחידה שבאמת התבלטה היתה קתרין מוריס בתפקיד שרה, שלא טבעה בין שאר הדמויות. היא הפגינה אנושיות, שגרמה לי לקוות שאולי היא תשרוד את התופת.
השורה התחתונה היא ש'ציידי המחשבות' הוא מין סרט קיץ ששכח כנראה לכוון את השעון. בינינו, הוא לא מבריק, וההיגיון שלו חלש למדי: הרציחות נראות ביזאריות מדי, וההצלחה של הרוצח נובעת בין השאר ממזל וטיפשות משוועת של שאר הדמויות. מי שאוהב לשחק במשחק הניחושים לא באמת מקבל פה כיוון ישיר לעבר הרוצח. רק הפתעה (או שלא) בסוף. מאידך, את מה ש'ציידי המוחות' עושה, הוא עושה טוב. נהניתי ממנו, ואני לא מחובבות הז'אנר. אם אתם אוהבים דם – הרוצח פועל בצורה מזוויעה. ואם אתם אוהבים מתח – דמותו של הרוצח מצמררת, ומצליחה להיטמע טוב בסביבה ולתעתע באחרים.
אבל מה כבר אני יודעת? את 'ציידי המחשבות' ראיתי דרך החרכים הדקים שבין אצבעותי.
ממממ, קתרין מוריס.
היא מגניבה כזאת.
כבר ביקורת שנייה?!
חסידה, את בשוונג לא נורמלי.
ולגבי הסרט, דווקא רציתי לראות אותו כששמעתי על זה שמניח הרעפים משחק בו, ובזמנו אהבתי אותו מאוד. בגלל הביקורת נראה לי שאחכה כבר לדי.וי.די.
אל תחכה לדויד.
גם את זה הוא לא שווה. סתמי, מטופש, וצפוי.
נניח "אולי אני אחכה לגיל 75 כשאהיה בבית אבות או בתור לקופת חולים והסרט ישודר בערוץ 1 והשלט רחוק לא יהיה זמין"?
אני חושבת שאתה עושה החלטה נכונה.
כלומר, אין כמעט דבר בסרט הזה שמצריך מסך גדול [נגיד, פסקול משובח בדולבי], מה גם שרוב המסכים הביתיים גדולים יותר מהמסכים של גלובוס.
דרך אגב, חסידה,
עיון קצר ב"פרטי הכותב" שלך העלה פרט שגרם לי צמרמורת קשה, והוא כמובן שנת הלידה (91). או שהכותבים באתר הולכים ונעשים צעירים יותר, או שאני הולך ומזדקן.
(ב- 91 נונין כבר היה סטודנט. הוא מתחיל ממש לפחד מהזמן שהביטוי I'm old enough to be your father יהפוך לחלק מאוצר המלים שלו. הוא גם נוהג לדבר על עצמו בגוף שלישי כשהוא מפוחד. אולי הוא צריך לחזור לעבוד ולהפסיק לכתוב שטויות בעין הדג ולחפש ברשת תמונות של הוריקנים)
מסתבר שאלו שני תהליכים מקבילים.
אתה הולך ומזדקן. הכותבים הולכים ומצעירים. האפקט של זה זהה בעצם להזדקנות בקצב כפול.
זה עובד רק על נונין?
אני מתכוונת, אם הוא הולך ומזקין, וכל הכותבים האחרים הולכים ומצעירים, זה אומר שגם אני הולכת ומצעירה? כי בכנות, דווקא טוב לי כמו שאני. לא בא לי לחזור אחורה.
אם זה גורם לך אושר, את רשאית להמשיך ולהזקין.
אף שלדעתי, כל שנה מעל 23 מיותרת לגמרי. 22-23 זה גיל אידיאלי שכזה.
Anyway, אף שאני מניח שהבנת את כוונתי, למקרה שמישהו לא הבין – ושוב, אני לא רומז שאת זו שלא הבנת – מה שאני התכוונתי, ואת הבנת כמובן, הוא שהגיל *הממוצע* של הכותבים יורד.
כדוגמא נוספת לחסידה שוטה ניתן לקחת את ארמדילו – המשעשע והמוכשר להפליא – שדומני שגם הוא ראה בינתיים את גיל 17 רק מצידו התחתון.
אבל את כבר הבנת את זה קודם.
גם ארמדילו?
חשבתי שזה אתר של זקנים(!)
בציר 91 זה יותר צעיר ממני, אבל האם זה מצדיק כתיבה אובר גבוהה בביקורות?
המשפט הקודם נראה לי לא ממש ברור אז
השפה, יותר מדי גבוהה, כאילו היה זה ספר לשון ציוני משנות החמישים(לא שראיתי אחד).
אה?
מה כוונתך?
אהמ,
יש שפה גבוהה, מעל לממוצע בביקורות סרטים באתר, אבל היא קצת מגושמת והקריאה לא נוחה.
נראה לי שההודעות שלי היו יישום של החוק שמצאתי בפורום אחר: "כשמתקנים מישהו תמיד עושים את זה עם שגיהות"
נו, זה אתר מקצועי.
מקצועי במובן ההקפדה, לא בשניצקלייניות.
מין הראוי לדעתי, שאתר של אנשים אינטלקטואליים [ומספיק להביט כמעט בכל דיון שמתבצע כאן וחורג מגבולות הקולנוע, כדי לראות שהם פשוט מתעקשים לשרוץ כאן] יהיה כתוב בשפה מכובדת. גבוהה? כן. זו לא שפת וואלה.
מצד שני, זו גם לא שפת התנ"ך.
סבבה
מה שמפריע זה שזה קצת מגושם, אבל אולי זה רק אני.
יותר ביקורות יותר סגנון.
לא מגושם לי בכלל
כנראה זה רק אתה.
לא יודע לגבי המסכים של גלובס
(כבר שנים לא הייתי בקולנוע שלהם), אבל הסרט נשמע לי כמו סרט ערוץ 4 אולטימטבי, כזה שרואים כשמשתעממים בשעה מאוחרת בלילה. כבר היו סרטים כאלו שדיי נהנתי בהם. כמו למשל,"מחץ הדלתא"(אל תשאלו), הבי- מובי של כל הזמנים.
אני לא בטוחה שזה נכון.
כלומר, ציידי המחשבות הוא כן סרט טוב בסופו של דבר, למרות המינוסים שבו, אבל יש סרטים שחייבים לראות על מסך גדול ולשלם עבורם ואת ציידי אפשר גם לראות בבית.
בהנחה שיש לך מערכת שמע סבירה ומסך מכובד, הייתי ממליצה לקחת אותו בדיוידי ולשחק משחק הימורים המערב אלכוהול וחברים מצחיקים בשעות הקטנות של הלילה.
|החסידה, לא רומזת בשום פנים ואופן על כל קשר בינה לבין אלכוהול, או חברים מצחיקים|
פספסת את הנקודה העיקרית
ברגע שמשחק ההימורים משלב אלכוהול, הדבר האחרון שצריך זה "חוקיות כלשהי, קצות חוט שיתנו רמזים מה עומד לקרות".
זה מזכיר את ''קיוב''.
את קיוב ראיתי עם חברים לפני שלוש שנים בערך, וכפי הנראה יש בינו לבין "ציידי" דיי הרבה קווי דמיון. גם הוא סרט בנוסח "עשרה כושים קטנים" וכו', אבל היה לו גם איזשהו ערך מוסף מעניין על קונספירציות. האם גם בסרט הזה יש איזה סאבטקסט פעוט לרפואה, או שהוא סתם סרט קיצי-ריקני כזה? (ולא שאני לא אוהב סרטי קיץ ריקניים, אני פשוט מעדיף לדעת).
לי זה ממש הזכיר את עשרה כושים קטנים של אגתא כריסטי יש מצב שהבמאי לקח את זה משם ,גם שם זה בנוי על החולשות…
אבל זה כל הכיף בהימורים, לא?
אם אין היגיון, זה רק הופך את זה למעניין יותר ואני גם מסכימה עם סלוצו. יש אלכוהול, מי צריך היגיון?
אבל אלו דווקא סרטים נהדרים למשחקי שתייה:
חבורה של אנשים בלווית חבורה של בקבוקי אלכוהולו רואים סרט ומשחקים ב"מצא את הקטעים הלא הגיוניים". במשחק הזה חובה שהסרט יהיה כבר מוכר לכולם, כיוון שמדי פעם הרבה קטעים בלתי ניתנים לסספונד מתגלים בדיעבד, אבל גם זו אפשרות.
לא היית שנים בגלובוס??
כי לדאבוני גלובוס מתחילה להתעלות על רשת רב חן בסרטים בזמן האחרון.. ואצלנו בירושלים, גלובוס (גיל) האולמות גרועים..
גלובוס וחן מחלקים בינהם את האולפנים.
לכן זה מקרי לגמרי אם לאחת מהרשתות יש תקופה טובה יותר מלשניה. כבר היו תקופות מגוחכות שבהן 'חן' היו מפוצצים בשוברי קופות, ו'גלובוס' הקרינו במשך חודשים ארוכים את אותם דברים עבשים. ולהיפך.
לא יודע עד כמה אתם יודעים אבל זה סרט ישן...
הסרט יצא כבר שנה שעברה. אולי בארה"ב הוא יצא ביולי השני, אבל באיזורים אחרים בעולם הוא יצא ביולי 2004 ואפילו באפריל 2004.
אני ראיתי את הסרט לפני כשנה בערך, הוא לא היה מדהים. מותחן משעשע…לא יותר מזה. לא כזה מזעזע ולא כזה מותח היה… סתם היה סרט להעביר את הזמן כי שיעמם לי…
לא חובת קולנוע, אפשר להשכיר את הDVD אם אין משהו יותר טוב להשכיר מתי שהולכים לספריה…
לשכור... לשכור...
הוכח נא בבקשה
שכוונת המגיבה לא היתה למעשה טיפ מקצועי שמציע לכלל קוראי האתר לפתוח חנות להשכרת דודים ולהשכיר את הסרט הזה לקהל הרחב, מפני שאז ירוויחו ממנו הרבה כסף. תוכיח!
רוב בני האדם לא ירצו
לשכור דודים של מישהו אחר.
דני סנדרסון יחלוק עליך.
הוכח נא בבקשה
א.כוונת המגיב. colin בצורה הזאת זה זכר. colleen זאת נקבה.
ב.טועים,טעיתי. זה אכן אמור להיות לשכור ולא להשכיר…נא לא לרצוח את השליח(והפעם הוא לא מביא פיצה והוא לא רוצח..)
מסכים עם הביקורת
ראיתי את הסרט לפני יותר משנה בדויד מיובא מרוסיה (אל תשאלו), כך שאני לא זוכר הרבה פרטים. אני כן זוכר שלמרות שאין שום הגיון עלילתי ולמרות שהמשחק מזכיר אודישנים ל"מת להיות" ולמרות שבשלב מסוים אפשר כבר לנחש לבד מי יהיה הבא שירצח ולמרות שהפסקול און דה פייס ולמרות שהקהל המובהק של הסרט הוא האנשים שלא מוכנסים לקולנוע כוכב בסוף החודש כי מעריצי רוקי חושבים שהם לא קשורים למציאות ולמרות שסרטים כאלה ראויים לרוב להיגרס ולשמש לריפוד החדר בו ינעלו את הבמאי, נהנתי ממנו.
סיימתי לצפות בו עכשיו
מהאמצע של הסרט התחלתי להתעניין בו פחות ופחות. הרבה סתירות תסריטאיות שהיוצרים החליטו להתעלם מהם כי בטח כבר הם בעצמם התבלבלו. ונמאס לי לחלוטין מטוויסטים צפויים וקלישאתיים. למי שמחפש מותחנים בסגנון מי הרוצח ומי ישרוד, שישכיר את SAW.
ישכור
למה לתקן?
מי שישכיר לי את המסור, ימצא את עצמו במותחן של מי ישרוד.
!ףוא! Saw שווה צפייה?
הבנתי שהוא חולני קמעא ועלול לגרום לסיוטים קשים. עם זאת אני מתפתה. שווה?
אם את/ה בעניין של סרטי זוועה.
הוא מוצלח בתור זוועתון, ודי גרוע בכל מובן אחר.
סרט מגניב
נכון, קצת מפגר. נכון, קצת משחזר שטיקים מסרטים כמו "קיוב" או "שבעה חטאים". אבל עדיין סרט מאוד טוב. לא מצאתי את עצמי מת מגועל במהלכו, אבל הוא בהחלט מאוד חולני ומזעזע, אבל עם כל סרטי האימה הדלוחים והגרועים שיצאו השנה האחרונה, "מסור" הוא הטוב מבינהם.
(זהירות סנל"ל רצחני לפניך)
הדבר היחיד שבאמת לא אהבתי בסרט זה את הסוף שלו, הוא נראה לי קל מדיי. מה? הגופה היא בעצם חיה? הסוף לטעמי היה וותרני מדיי. סתם טוויסט בגרוש, שנראה כאילו שמו אותו שם סתם. אני אשמח אם מישהו יסביר לי אותו.
מצחיק שאתה מזכיר את saw,
לקראת אמצע הסרט הרגשתי דז'ה וו חזק לשבוע שעבר, בו ראיתי את saw 2.
חוץ מזה? בעיני הסרט מתחיל נחמד, ממשיך מעצבן קצת ונגמר בצורה שמצאתי מעט מפתיעה ולא רעה. המון בעיות תסריטאיות, ופס קול אכן תלוש – אך בכל זאת הייתי קצת במתח.
סה"כ – לדעתי לא בזבוז זמן משווע, אך גם לא מחדש שום דבר.
השחקנית הזאת היא אותה אחת
מ'פשע מן העבר'?
כן
אה יופי, אני אוהב אותה!
מעביר זמן בסבבה
לא יצירה קולנועית בלתי נשכחת
אבל מתפקד לגמרי בסדר בתור סרט מתח עם קצת טוויסט ואקשן
(לא סתם זה הבמאי של מת לחיות 2 שהיה סרט מצויין)
אני יראה את הסרט רק בשביל קטרין מוריס...
כישרון מהלך (ויופי לא פחות). ככה אני לא אוהבת סרטי ז'אנר. במקרה הטוב אני יוצאת מהאולם כדי לקנות לי איזה קולה וחוזרת כשכולם מתחילים לצאת. במקרה הפחות טוב אני מסתכלת על המסך מבעד לסדקים באצבעות, ולפעמים גם עוצמת את העיניים. כך שיוצא שאני מפסידה בערך 4\3 מהסרט. במקרה הכי רע, אני יושבת ומכריחה את עצמי להתגר על פחד הדמים שלי, וסובלת שעה ומשהו (או יותר) של עינוי סיני מתמשך (גם לתוך הלילה ובאמצע השינה).
אבל בשביל קטרין מוריס אני מוכנה. רק אל תגידו לי שאני עושה את זה סתם ושהיא מתה בסוף.
סבבה
ציידי המחשובות הוא בדיוק מה שאפשר לצפות מסרט כזה, פעלולים לא רעים עלילה טובה שחקנים נחמדים, סרט לא ארוך מידי. מתחילת הסרט ועד סופו לא יכולתי להפסיק להסתכל, כל דקה שעוברת אתה רק מסוגל לנחש מהי ואיפה המלכודת הבאה אך אין ספק שתטעה, מהמלכודת הראשונה ועד לאחרונה. גיבורי הסרט צפויים מראש ולא הייתי ממליץ לשונאי סרטי האימה לקחת או לקנות אותו.