במקור: Prime
תסריט ובימוי: בן יונגר
שחקנים:אומה ת'ורמן, מריל סטריפ, בריאן גרינברג
לכל אחד יש בעיות עם ההורים. הבעיה שלי עם אמא, לדוגמה, קשורה בטעם שלה בסרטים. מילא זה שהיא לא אוהבת לראות אלימות בסרטים, היא גם מסרבת לראות סרטים עצובים מדי, או מצוירים, או למעשה כל דבר חוץ מקומדיות רומנטיות. עדיף כאלה המתרחשות בניו יורק, עדיף כאלה של וודי אלן.
וודי אלן עבר לצלם את הסרטים שלו בלונדון, וכבר לא מקפיד לעשות רק קומדיות. מישהו חייב להיכנס לנעליו של מר אלן, ולספק את התוצר הקבוע שלו: קומדיה רומנטית המתרחשת בניו יורק, עם בדיחות על יהודים ופסיכולוגים. הבמאי בן יונגר ('חדר לחץ') לקח על עצמו את המשימה, ובחר להציג היפוך לקשר הרומנטי הטיפוסי בסרטים של אלן: במקום גבר מבוגר הנמצא בקשר עם אישה צעירה ממנו בהרבה ויפה ממנו בהרבה, גבר צעיר הנמצא בקשר עם אישה מבוגרת ממנו בהרבה. כדי שגם אנשים שאינם אמא שלי יראו את הסרט שלו, הוא ליהק אליו שתי שחקניות מפורסמות: מריל סטריפ ואומה תורמן.
הצלחתה של הסדרה הישראלית "בטיפול" גרמה לכולנו – טוב, ל-1.8 אחוז מאיתנו שצפו בה וכתבו על זה בכל מקום אפשרי – להבין שגם לפסיכולוגים יש חיים אישים שמשפיעים על דרך הטיפול. גם 'פשוט מאוהבת' עוסק בנושא הזה, אבל הוא לא מרחיק לכת לכדי התאהבות של מטופלת בפסיכולוג. במקום זאת, לפסיכולוגית ליסה (מריל סטריפ), אמא יהודיה ומאד סטריאוטיפית, יש בן בשם דייב (בראין גרינברג). הוא והמטופלת שלה, ראפי (אומה תורמן), מתחילים לצאת ביחד, בלי שמי מהנוכחים מודע לקשרים המשפחתיים.
כשליסה מגלה מי הדייט שראפי מדברת עליו, היא ניצבת מול שתי בעיות עם הקשר: ראפי גרושה בת 37, ודייב בן 23. חמור מכך – היא שיקסע, והוא יהודי. על כן נאלצת ליסה לנהוג במוסר כפול: בתור פסיכולוגית היא ממליצה לראפי על המשך הקשר, מבלי לגלות לבני הזוג מה היא יודעת. בתור אמא היא מאוד נגד הקשר, מה שמוביל גם לסכסוך עם בנה.
כל זה עובד נהדר בשעה הראשונה של הסרט. הרבה מהבדיחות המוצלחות מתרכזות בסצינות הטיפול הפסיכולוגי, כשראפי לא מעלה על דעתה שמי ששומעת את כל הפרטים האינטימיים על מערכת היחסים שלה, היא אמא של החבר שלה. ומדובר בהחלט בפרטים עסיסיים – משירי הלל לאיבר המין של דייב, ועד תלונות על האמא המוזרה שלו. מלבד השיחות המשעשעות אצל הפסיכולוגית, גם ההתפתחויות בקשר של הזוג מספקות מספר רגעים רומנטיים ומבדחים. לדוגמה, אחרי בקשות רבות מצידה, ראפי סוף סוף עולה לדירה של דייב, רק כדי לגלות שהיא צריכה להסתתר מפני השותפים המסתוריים שלו, המוכרים בשם "סבא וסבתא". עוד הסרט מסביר מדוע אסור לך לקנות פלייסטיישן לחבר הצעיר שלך (בשתי מילים: תשכחי מסקס). חובבי קומדיות רומנטיות, כמוני למשל, יהנו מאוד.
הבעיה היא שהסרט ממשיך, ובחלקו השני כולל התפתחויות עלילה שנראו כבר הרבה מאד פעמים על המסך. הבדיחות על הבדלי הגיל והמשפחה היהודית מתחילות לחזור על עצמן, ומריל סטריפ מקבלת פחות ופחות זמן מסך. היא עדיין מספקת לא מעט קטעים מוצלחים, אבל עושה רושם שהיא מתבזבזת: נכון שהיא מצחיקה, והיא נותנת רגעים דרמטיים אפקטיביים, אבל יש תחושה שהיא יכולה לתת יותר, והתפקיד לא מאפשר לה. בשביל לחקות קול של אמא יהודיה-פולניה, אפשר היה לקחת גם שחקניות פחות טובות.
לגבי אומה תורמן, מה אפשר להגיד מלבד "התינשאי לי? גם אני יהודי בשנות העשרים המוקדמות לחיי". היא מצחיקה, יפה ובסצינת הסיום של הסרט המבט שלה גרם לי לבכות. לעומתן, בריאן גרינברג, בתפקיד דייב, הדמות הגברית הראשית, בהחלט בחור נחמד, אבל מלבד שם משפחה יהודי, לא ברור מה הוא מביא לסרט. זה לא שהוא שחקן רע, אבל הוא פשוט לא באותה ליגה של שתי השחקניות הגדולות שלצידו. חלק מהבעיה בחלק האחרון של הסרט, היא שהסיפור מתמקד יותר בדמות שלו – צעיר שעוסק בציור למרות התנגדות משפחתו. הדמות הזאת מתפתחת במהלך הסרט, אבל איכשהו נותרת פחות מעניינת מהדמויות הנשיות.
אף על פי כן, יצאתי מן הסרט בתחושה טובה. רוב הזמן הוא מצחיק למדי, ומצליח לשלב בצורה יפה את רגעי הדרמה. רציתי שראפי ודייב יפתרו את הבעיות שלהם וכולם יהיו משפחה אחת גדולה, מאושרת ויהודית (אה, אומה, נכון שבמציאות אין לך בעיה עם גיור?). 'פשוט מאוהבת' כולל כמה רגעים של קולנוע יפה, גם אם לא מקורי: הדייט הראשון של ראפי ודייב, למשל, נראה לי כמו שילוב של מאה סרטים שכבר ראיתי, מה שלא הפך אותו לפחות מקסים. ההשפעה של וודי אלן נמצאת כמעט בכל סצינה, בין אם זה בנושאים בהם הסרט עוסק, או בשימוש בפלאשבאקים לסבתא יהודיה מיתולוגית. הסרט אולי חסר את רמת השנינות של סרטי וודי אלן המוקדמים, אבל הוא בהחלט טוב יותר מכל מה שאלן הוציא בשנים האחרונות, בטרם עבר לצלם בבירה האנגלית.
'פשוט מאוהבת' הוא בהחלט סרט שאמא שלי תהנה בו מאוד. היא באמת מתכוונת לראות אותו, פשוט היא קצת עסוקה בזמן האחרון. לגבי שאר בני האדם, הסרט יכול להיות סרט טוב לדייטים: עלילה רומנטית לנשים, ואומה תורמן לגברים.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- מריל סטריפ
- בריאן גרינברג
- המדריך לשיקסע לדייט עם יהודים
- היא מבוגרת, הוא צעיר
- הוא צעיר ממני, מה לעשות?
מזל''ט על ביקורת ראשונה
מש''א
ביקורת מקסימה 8)
נשמע כמו סרט דויד, לערב נקבתי.
מצטרפת
אכן מזל טוב! אולי אתה חולם למצוא אהבת אמת, אך כה רבים מאיתנו חולמים פשוט לפרסם ביקורת בעין הדג…
תודה רבה לכולם
סחתיין על הביקורת הראשונה.
ממבט חטוף על העמוד הראשי של האתר, נראה שקומדיות רומנטיות זה הדבר כרגע. מעניין.
נשמע כמו סרט חמוד...
מזל טוב על הביקורת הראשונה
האמן היהודי, השיקסע הגרושה ותסריט הטלאים
אגב אני לא מסכים עם הערה שלך לגביו אני חושב שהוא כן משחק את דמות היהודי ומעביר את זה לצופים מה גם שהבחירה לסרט של השחקן האנונימי די אז היא נכונה ובריאן יהודי בעצמו
הוא עשה צבא?
מזל''ט כאמור
ביקורת מוצלחת מאוד. אין ספק שהחולצה סיפקה לך את ההשראה הדרושה.
האם זה אומר שגם לי יש סיכוי?
ואכן ביקורת מוצלחת, מציגה יפה מאוד את החולשות והחוזקות של הסרט לדעתי.
החולצה בהחלט עזרה
אם כי רוב הביקורת נכתבה לפני הקון.
דרך אגב,
זה לא ספוילר שראפי יוצאת עם הבן של הפסיכולוגית?
אמנם זה מתגלה די מהר אבל לא מיד.
הנושא הזה כבר עלה, ובצדק.
הבעיה היא שאי אפשר לכתוב ביקורת רק עם הדברים שמתגלים מיד. מי שיילך לסרט בלי לדעת על העלילה שלו שום דבר, יופתע ואולי יהנה יותר (שזה תמיד נכון); אבל כמעט אין אף אחד שיילך לסרט הזה בלי לדעת שהחבר של רפי הוא הבן של הפסיכולוגית. זה הופיע בכל הטריילרים, זה מוזכר בכל תאורי העלילה ובכל הביקורות, כולל זאת. אי אפשר לתאר את הסרט בלי זה.
ומי שעד כדי כך חשוב לו לא לדעת כלום,
בכל מקרה לא יקרא את הביקורת הזו לפני שהוא הולך לסרט.
כך שבעצם אף אחד לא נפגע.
ומי שעד כדי כך חשוב לו לא לדעת כלום,
מכיון שעין הדג הוא המקום היחיד שאפשר לקרוא בו ביקורות בלי שום חשש לספוילרים, לא נראה לי סביר שמישהו ימנע מלקרוא בקורת כאן לפני שהוא הולך לסרט מחשש שהבקורת תחשוף משהו.
לי דווקא זכורות תגובות,
של אנשים שאומרים שעד עכשיו הם לא קראו את הביקורת כי עוד לא ראו את הסרט.
סתם דוגמא מהזמן האחרון: כתבה מספר 3060
נכון שבאתר אין ספוילרים, אבל מי שבאמת לא רוצה לדעת כלום – אפילו לא על תחילת הסרט – לא רואה טריילרים, לא מסתכל על עטיפות אחוריות של די.וי.די., ואפילו לא קורא ביקורות בעין הדג.
טוב, אז יש גם כאלה.
אבל הרוב כן קוראים בקורות כדי להחליט האם ללכת או לא, ורצוי שעין הדג ישמור על המוניטין שלו כנטול ספוילרים.
לגופו של סרט זה אפשר להתווכח האם החשיפה הנדונה הכרחית או לא.
ועוד משהו
באופן יוצא דופן מאד הלכתי לסרט הזה בלי לדעת עליו כלום (אישתי רצתה…) ולכן היה לי המזל להנות מאי הידיעה. לפי דעתי מי שיודע מפסיד. ראוי לציין גם שהקטע בסרט בו נחשפת זהות האם בנוי במכוון בכדי להפתיע.
נכון
זה מה שאני עושה עם סרטים של פיקסאר (או מה שעשיתי, עד עכשיו). אני יודע שהסרט (של פיקסאר) יהיה טוב, אז למה לקרוא עליו?
וכן, לא קראתי ביקורות או ראיתי טריילרים של הסרט לפני שראיתי אותו, אז זאת היתה הפתעה מעניינת לראות שהאמא היא הפסיכולוגית.
אבל סה"כ זה היה סרט לא משהו בכל מקרה. סתם עוד סרט.
לטעמי,
כשכותבים תיאור עלילה, צריך אמנם להיזהר לא לגלות יותר מדי, אבל צריך לספק לקורא *משהו*. עצם זה שראפי יוצאת עם הבן של הפסיכולוגית הוא הטריגר שמניע את העלילה, ולכן, לדעתי, יש צורך לציין את זה. אחרת כל מה שהקורא יודע זה שראפי הולכת לפסיכולוגית ויש לה חבר חדש. נו ו…? אין בזה שום דבר מצחיק, ולכן – אין טעם ללכת לסרט. אם מציינים את המידע שמספק לסרט את הפוטנציאל לקיומו, את הפרט הקטן שסביבו מתרכזת העלילה כולה, עולה הסבירות שהקוראים יבינו למה זה מצחיק (או דרמטי, או מפחיד. בהתאם לסרט) ויתעניינו בו.
כמובן, כל עוד זה לא קורה בשלב מאוחר מדי בסרט (ע"ע סרטים שהטריגר הזה מהווה סנל"ל לסרט).
לטעמי,
אני מסכים שזה לא ספוילר חמור מכיון שהוא נחשף כבר בטריילר והוא מופיע די מהר, אבל אני לא מסכים שהוא הכרחי.
לא צריך לגלות את הבדיחות כדי לשכנע שהסרט מצחיק.
היה מספיק לספר על הקונפליקט עם האמא של הבחור ועל הטיפול אצל הפסיכולוגית בלי לחשוף שזו אותה דמות.
לא ראיתי את הסרט,
אז אני לא יכולה לדבר על סצינת החשיפה ואיך היא בנויה. מה שכן, לי, כמישהי חיצונית, ממש לא נשמע יוצא דופן שהפסיכולוגית ממליצה להמשיך את הקשר ואמא של הבחור לא. זה דבר רגיל לגמרי בסיטואציה כזו.
אז אפשר לוותר על זה
כמובן שמאבדים משהו כשאסור לחשוף אינפורמציה אבל אפשר לנסח בקורת אפקטבית שמתרכזת בחווית הצפיה מבלי לחשוף מה שלא צריך.
אורי קליין ניסה לכתוב ביקורת בלי להזכיר את זה
ולא הצליח. גם בגלל שהוא הזכיר שסטריפ היא האמא (מה שמתגלה בשלב יותר מאוחר) וגם בגלל שהוא לא הצליח לומר דברים משמעותים על הסרט. בגלל שזה מופיע בטריילר ומתרחש בשלב מאוד מוקדם בסרט הכנסתי את זה לביקורת. מה גם שזה רחוק מלהרוס את חווית נצפייה בסרט. זה בסך הכל הורס (טיפה) בדיחה אחת. ב"היסטוריה של אלימות" יש תפנית בעלילה בשלב קצת יותר מתקדם בסרט, תפנית שהיא לדעתי משמעותית יותר, אבל עדיין היא הופיעה בכל הביקורות על הסרט.בכלל, קשה מאוד לכתוב על סרט מבלי להרוס אותו במעט, גם מי שהולך ל"קינג קונג" בלי לדעת שיש שם קוף ענק יופתע שזה יקרה.
ובמקרה של 'קונג' זה מגיע בשלב מתקדם מאד.
מעלי ל'קינג קונג'!
מעלי ל'קינג קונג'!
השאלה היא האם להגיד שבקינג קונג ישנו קוף כזה או אחר, נחשב לספויילר קטן, או שמא במקרה הקופי בו אנו דנים זהו ספויילר די גדול..
טוב אז הסכמנו שזה ספוילר קטנטן
לא הסכמנו שאי אפשר בלעדיו.
וזה לא ממש דומה לדוגמאות שלך ששם ללא ספק אי אפשר לכתוב בקורת בלי להזכיר את "ההפתעות".
לא בכולן
אלא אם כן אתה מדבר על תפנית אחרת מזו שאני חושב עליה.
ל''היסטוריה של אלימות''
טוב, זה גם מופיע בטריילרים, לא?
נראה לי, למרות שלא ראיתי אותם
בכל אופן, התכוונתי לכך שזה יותר הורס את הסרט מספוילר הקטן שבביקורת.
אוף אוף
אם כבר הזכירו את בטיפול, זה הזמן להמליץ על הסדרה huff שהיא גם סוג של קומדיה על פסיכולוג, אולם הולכת הרבה יותר רחוק כנראה מכל סדרה שתראו בזמן הקרוב.
פסיכיאטר
יהודי שעוסק בציור??
זה פשוט מופרך!
אי אפשר אפילו לסספנד את זה.
מילא יהודי שמוכר חמוצים, אבל יהודי שעוסק בציור?!
לא, אני מצטער, זה יותר מדי.
איך אמרו חז"ל: WTF?
זה בסדר
אם הוא מצייר תיישים עם כינורות או איזשהו סוג של יודאיקה.
מישהו יכול להסביר לי
את השם של הסרט באנגלית?
לא הבנתי איך הוא קשור לסרט.
בתחילת הסרט, שסטריפ יועצת לאומה להמשיך את הקשר, היא אומרת ששניהם בשיא (באנגלית prime) המיני שלהם.
מזל-טוב עופר!
ראיתי את הסרט, והביקורת שלך מצויינת.
כל הכבוד!
איזה ילד איזה אמא
כל הכבוד עופר. ביקורת מקסימה, חכמה ומשעשעת. אבל אם כבר הזכרת את אמא שלך, שכחת לציין כמה שהיא חד-פעמית ונהדרת, אז אני מוסיפה. אולי כדאי שתהיה דמות קבועה בביקורות שלך ?ויותר מזה, יום אחד,כשיזמינו אותך כמבקר מפורסם לתוכנית אירוח , תחשוף אותה לציבור ותעשה לה נחת תרתי-משמע.
הבעיה בכך היא
שרוב הביקורת יכלו את השורה: "הסרט הזה לא מתאים לאימא שלי מכיוון שהוא עצוב/אלים מדי" אפילו החדש של וודי אלן נכנס לקטגוריה הזאת.
קצת בצחוק וקצת ברצינות
התכוונתי
א. קצת בצחוק: גם אני, מה לעשות, בעלת זהות יהודית-פולנית, ואם כבר נותנים מקום לאמא, אז עד הסוף.
ב. קצת ברצינות: אהבתי את הנוכחות שלך בביקורת, וחשבתי שאתה יכול להרחיב אותה ל'דמות' מבקר בכיוון הזה, היהודי-פולני (בלי קשר לסוג הסרטים שאמך אוהבת).אולי זה סתם רעיון גרוע ומגביל .בכל מקרה בהצלחה.
אז ראיתי ת'סרט ו...
אני חושב שהוא סתם, פשוט סתם. למרות ההתפתחות הנ"ל – הוא משעמם. הבדיחות (המעטות) יבשות עד מעלות גיחוח… לא נהנתי ו… וזהו, אין טעם להרחיב
עופר, מזל טוב על ביקורת ראשונה…
לא קורה לי הרבה
שאני מתחילה לראות סרט ולא מסיימת לצפות בו. כזה זה כן קורה, זה בד"כ בגלל שאני נדבקת לסרט שהתחיל בטלויזיה ואז פתאום צריכה להמשיך בעיסוקי ולא יכולה להינות מסוף הסרט, או שפתאום הודיעו לי שאח של חבר של בת-דודה שלי חוטף התקף לב, או שמתחילה מלחמה.
כשראיתי את "פשוט מאוהבת" לא הייתי באף אחת מהסיטואציות האלו, דווקא היה לי את כל הערב פנוי ולא היה שום מקרה חירום דחוף, חוץ מזה שמדד השיעמום שלי קפץ לשחקים בזמן שמדד ה"וואו – איזה סרט טוב" שלי צנח לרצפה. נאלצתי לעצור אותו באמצע, כי 'פרנקלי מיי דיר', באמת שכבר באזור סוף תחילת הסרט כבר הבנתי ש'איי דונט גיב א-דאם' מה יקרה לדמויות הנוראיות האלה.