 |
||
| סרט האימה של לארס פון טרייר, 'אנטיקרייסט', יצולם באנגלית, עם ווילם דפו ושרלוט גיינסבורג. אוקיי, אבל מה יהיה הפעם הקטע? הגימיק? החידוש? הקונץ? זה לא שפון טרייר סתם יצלם סרט נורמלי, נכון? |
13.08.2008
|
|
יומית
סרט האימה של לארס פון טרייר, 'אנטיקרייסט', יצולם באנגלית, עם ווילם דפו ושרלוט גיינסבורג. אוקיי, אבל מה יהיה הפעם הקטע? הגימיק? החידוש? הקונץ? זה לא שפון טרייר סתם יצלם סרט נורמלי, נכון?
סרט האימה של לארס פון טרייר, 'אנטיקרייסט', יצולם באנגלית, עם ווילם דפו ושרלוט גיינסבורג. אוקיי, אבל מה יהיה הפעם הקטע? הגימיק? החידוש? הקונץ? זה לא שפון טרייר סתם יצלם סרט נורמלי, נכון?
ניחוש
הגימיק: אין סרט. הקהל פשוט יכנס לאולם, יבהה במסך חשוך במשך שלוש שעות ויספר איזו יצירה קולנועית מבריקה ראה. כמובן שהסדרנים יוציאו מהאולם כל מי שידבר במהלך הצפיה. כמו "קפה כאילו", רק טיפה פחות מטומטם.
בעצם… מטומטם באותה מידה.
ניחוש
אפשר גם להפוך את הרעיון שלך לבגדי המלך החדשים…ומי שלא רואה שומדבר פשוט ייחשב כטיפש…
זה מאז ומתמיד היה ככה.
זה לא הבמאי של השיעמום הטוטאלי הזה
שנקרא "דוגוויל"? יש! מצפה לסרט בכליון עיניים (עצומות).
אני עדיין
שומר ללארס (כן, אנחנו על בסיס שם פרטי) חסד נעורים על כמה מהסרטים הטובים ביותר שראיתי בחיי. רכבות לילה נמצא עדיין בין עשרת הסרטים המדהימים והחזקים שראיתי בחיי. אני ממשיך לקוות שהסרטים האחרונים שלו היו כחלק מאופנה חולפת ושהוא ישוב לעשות קולנוע שווה ביותר במהרה (בימינו).
מה היו הגימיקים שלו בעבר?
חוץ מדוגוויל שאני מכיר.
מה היו הגימיקים שלו בעבר?
'האידיוטים' – הסרט הראשון ב"דוגמה 95", סדרה של חוקים (מטופשים למדי) שמגבילים את הבמאי בכל מיני דרכים ונועדו לעשות את הסרט יותר "אותנטי".
'הבוס הגדול' – סרט שצולם בלי צלם. על הצילום הופקדה תוכנה שכיוונה את המצלמה אוטומטית לכל מקום שנראה לה (וכתוצאה מכך זה אחד הסרטים עם הצילום הגרוע ביותר שראיתי אי פעם).
'חמש המכשלות' – פון טרייר מתקיל את אחד הבמאים הנערצים עליו, שיביים חמישה רימייקים לסרט קצר אחד, כל אחד מהם עם מגבלה שרירותית אחרת.
'רוקדת באפלה' – טרגדיה בצורת מחזמר עם שירים של ביורק.
והטרגדיה
היא עצם הצפייה.
דוגמה 95
אני דווקא חשבתי שסרטי דוגמא 95 היו ניסיון מעניין למדי (לא בהכרח נורא מוצלח) לעשות סרטים "מזוקקים" יותר, התלויים באופן מוחלט בתסריט וביכולות המשחק ופחות ביכולות קולנועיות אחרות כמו עריכה ואפקטים. "חגיגה" של תומס וינטרברג לדוגמא הפיק מזה לא מעט בעיני.
לעומת זאת, פון שנאוצר הוא במאי סדיסט, ששונא את הצופים שלו, את השחקנים שלו, וככל הנראה גם את שאר האנושות. אחרי "רוקדת בחשיכה" התחשק לי לעקור לעצמי את העיניים, ואחרי דוגוויל החיים נראו לי מאד לא כדאיים לפחות לאחר צהריים אחד שלם.
דווקא 'חמשת המכשלות' היה חביב
אישית הייתי מגדיר סרט גימיק אם העולם של הסרט עצמו לא מודע לאותו גימיק שמתרחש – לדוגמא, בסרט ההוא עם המסכים המפוצלים לא מסבירים מראש למה לעזאזל יש ארבעה סרטים בו זמנית (או אולי כן, לא ראיתי).
לדעתי, העובדה שהסרט דוקומנטרי ושפון טרייר מספק הסברים של איך הוא יפורר לאבק את אחד הסרטים האהובים עליו הופכת אותו ללא בדיוק גימיק, אלא דווקא ניסוי מעניין.
התוצאות הם די… ימרניות, נאמר. אם כי וויזואלית, הם בדיוק השטות האומנותית חסרת הפואנטה שאני כה אוהב.
שאלת תם
איזה גימיק יש במנדרליי?
אותו אחד שבדוגוויל:
אין תפאורה.
זה נקרא גימיק בימינו?
גם ב12 המושבעים אין ממש תפאורה. אמנם פחות דוחפים לך את זה בפנים, אבל זה נראה לי סוג של תוצא טבעי של סוג מסוים של סרט.
כלומר, אין לי ספק שזה נעשה במתכוון (ככל הידוע לי, לא דוגוויל ולא מנדרליי מבוססים על מחזה), אבל זה לא ממש גימיק אם יש עוד סרטים שעשו את זה, ועוד לפניו.
נו באמת.
ניסיון לתגובה רצינית
ב"12 המושבעים" אין הרבה תפאורה. מעט התפאורה שיש היא ריאליסטית.
לעומת זאת ב"דוגוויל" התפאורה היא ציור מופשט של הבתים ושאר העצמים.זה רחוק שנות אור ב12 המושבעים.זה לא ההעדר תפאורה, זה שימוש קיצוני בהפשטה אשר גם מתקשר למסר שהוא מנסה להעביר – יצירת סוג הזרה לסרט על מנת לחשוב יותר על המטען הנושאי שלו. (כאשר במנדרליי מדובר במטען נושאי שאמור להרתיח את רוב הצופים בימינו). לדעתי להגדיר את זה כגימיק זה לא מדויק (למרות שאני בהחלט מבין הגדרה זו, בעיקר לגבי הפעם השנייה בה הוא השתמש בטכניקה). מכיוון שזה חלק מהותי מן הסרט ומקושר לאמירה שלו. זה כן לא דבר חדשני כי מדובר בשיטות (ביחד עם אלמנטםי נוספים הקיימים בסרט, כגון גילוי העומד לקרות בראשית כל חלק) שהיו קיימות בתיאטרון הרבה לפני פון טרייר. יכול וסביר גם שמישהו עשה את זה בקולנוע לפניו, אבל מכיוון שזה רחוק מאוד למהיות נורמה זה עדיין חדשני יחסית.
אני מניחה שאתה מתכוון לברכט
כשאתה מדבר על שיטות שהיו קיימות בתיאטרון הרבה לפני פון טרייר.
זו השוואה מעניינת, ומכיוון שאני לא מכירה מספיק טוב את פון טרייר (או לפחות, לא כמו שאני מכירה את ברכט), אני אשמח אם תרחיב על זה.
אני אישית חושבת שיש פער מאוד גדול בין יצירת הזרה על ידי רקע תקופתי וגיאוגרפי מרוחק, לבין יצירת הזרה על ידי היעדר רקע.
תודה
מה שבעיקר הפריע לי הוא השימוש במילה "גימיק", שבעיני יש לה קונוטציות שליליות ובפרט אומרת שלאמצעי הנ"ל אין לגיטימציה בזכות עצמו, כלומר היה אפשר לעשות אותו סרט בלעדיו והמסר לא היה נפגע, אלא רק הבאז סביב הסרט.
כיוון שכך, בעיני לקרוא להעדר התפאורה במנדרליי או בדוגוויל גימיק זה מגוחך. כמובן, ייתכן שאנשים אחרים בוחרים להשתמש במילה בדרכים אחרות.
אני דווקא אוהב את הסרטים שלו.
מכל הסרטים שלו יצאתי בפעם הראשונה עם רושם חזק מאד. בכולם הוא לא מסתיר את המיזנתרופיה הכללית שלו, אבל מאד אהבתי בזמנו את לשבור את הגלים, רוקדת בחשיכה השאיר עליי רושם חזק, וכן, גם דוגוויל (מנדרליי פחות, אבל עדיין היה לא רע).
ראיתי גם ראיונות איתו שבאו כתוספות על דוגוויל אאל"ט, והאיש בהחלט נראה כזקוק לסדרת טיפולים פסיכולוגיים ארוכה.
פון טרייר אוהב את אלוהים
מה זה אוהב? מעריץ. בסרט 'לשבור את הגלים' (ורבי לוי היה נותן בהם סימנים: לש"ה) האהבה להוד גדולתו (אלוהים, לא פון טרייר) נוטפת מכל פריים. אני לא מדבר על הדמות הראשית והאובססיה שלה איתו אלא דווקא על תמונות הנוף במעברונים. גלויות של טבע דומם עם מוסיקה נהדרת ברקע שמראה לנו את נפלאות הבריאה (פרשנות שלי, אולי אני טועה).
דווקא אלוהים מתגלה בלש"ה כמניאק לא קטן, עם גחמות, שמתעלל באוהביו והם ממשיכים לאהוב אותו. וזוהי האמונה הטהורה שפון טרייר דורש מאיתנו.
צא ולמד, פון טרייר מתעלל בצופיו ודורש שיאהבו אותו. תסביך?
אצל במאים, מגלומניה אינה תסביך אלא דרישת יסוד.
אם כי במאים טובים (ויוצרים טובים באופן כללי)
יודעים לרסן את היצר הזה, במקומות הנכונים.