עיר תחתית

במקור: Cidade Baixia
במאי: סרג'יו מצ'אדו
תסריט: סרג'יו מצ'אדו וקארים איינוז
שחקנים: אליס בראגה, וגנר מורה, לזארוס ראמוס

ברזיל, 2005. דקו (השחור) ונלדיניו (הלבן) הם בחורים צעירים, חברי ילדות, המתגוררים באחד מהחלקים העניים הרבים בעיר סלוואדור, בבאהיה, על חוף האוקיינוס האטלנטי. יש להם סירה קטנה ורעועה, והם מתפרנסים מהעברת סחורות מזדמנות לאי השכן. באחת הפעמים ניגשת אליהם זונה מולאטית צעירה ויפה בשם קארינה, ומבקשת טרמפ לאי, לתפוס לעצמה איזה גרינגו. אחרי משא ומתן קצר, בסופו יוצאים החברים עם מספר ללילה (עם הנחה תמורת הטרמפ), נלווית אליהם הזונה, ומעניקה להם מחסדיה. שניהם נמשכים אליה מאד, כמובן, וכל אחד מהם רואה בעצמו מועמד מצוין להיות המאהב היחיד שלה. קארינה משתוקקת אל שניהם במידה שווה, וחברי הילדות, שחושבים שהקשר ביניהם "יותר גדול מכוס בגודל של משאית", עומדים ללמוד שיעור בחיים האמיתיים.

בתחילת הסרט צופים שני החברים בקרב תרנגולים מורט נוצות ועצבים. תרנגול שחור נאבק עד מוות בתרנגול לבן, להנאת קהל המהמרים תאב הדם והבצע. לאורך הסרט כולו יתנהל קרב התרנגולים הזה בין דקו ונלדיניו על הבחורה שביניהם, על השליטה בגורלה, ואולי גם בגורלם שלהם בסופו של דבר.

קארינה מחלקת את זמנה וגופה בין דקו ונלדיניו, ולא שוכחת להתפרנס מדי פעם עם מיטב שיכורי האזור. החברים מתרחקים זה מזה, וכל אחד מהם מחפש דרכים להרוויח כסף, ולהבטיח עתיד טוב יותר לו ול"זונה בעלת לב הזהב", שאינה נמשכת אל הלב, וזהב ודאי שאין לה. דקו, איש השרירים, פונה לזירת האגרוף, ונופל בסיבוב השלישי, בדיוק כמו שסוכם. נלדיניו, בחור צנום יותר, וחסר אפשרויות תעסוקה כאלה, נעזר בגנגסטר המקומי, המארגן לו הזדמנויות נאות לשוד קל, ואקדח גדול ושחור.

חלקים רבים בסרט עוסקים ביחסים הגופניים שבין הבנים והבת, מה שהנוער של ימינו קורא לו סקס. מבחינת הגיבורים, מין הוא הדרך הטובה ביותר לבטא את עצמם ואת רצונותיהם, והבמאי מדגיש את הביטוי הזה בסצינות עירום רבות ומפורשות למדי. בכלל, מרוב תשוקה גופנית, נראה שאין הרבה מקום לאהבה בסרט. למי יש מושג מה זה בכלל, כשסמים, אלכוהול ופשע הם האופציות היחידות הנראות לעין בחיים הבלתי אפשריים האלה? קארינה מצאה את דקו ונלדיניו במקרה, ובאותה מידה שני בני מזל אחרים היו יכולים לזכות בתשוקתה. לאורך הסרט כולו אין שום רמז לכך שהצעירים אוהבים אותה באופן מיוחד, ולמעשה, לעתים נדמה כי היא רק מפריעה להם בשגרת חייהם וביחסים ביניהם, והדבר היחיד המניע אותם כלפיה הוא ההבטחה הסמויה לעתיד חדש שהיא נושאת בחובה, מעין תירוץ לשפר את עצמם ולהפוך לאנשים טובים יותר, כפי שהם רואים זאת. במובנים רבים, הסרט עוסק לא רק במשולש הפרטי שבין דקו, נלדיניו וקארינה, אלא בהתנגשויות הבין-גזעיות הבלתי פוסקות בברזיל, ומנסה למצוא פתרון למדינה בה השחור והלבן נאבקים על אותו הגוף, אותו העתיד.

'עיר תחתית' הוא סרטו הראשון בהפצה בינלאומית של הבמאי הצעיר סרג'יו מצ'אדו. מצ'אדו עבד לפני כן עם הבמאי וולטר סאלס ומפיק העל ארתור כהן על כמה מהסרטים המפורסמים שיצאו מברזיל בשנים האחרונות, ביניהם 'תחנה מרכזית ברזיל', שהיה מועמד לפרס הסרט הזר הטוב ביותר. מצ'אדו נחשב להבטחה עולה, ו'עיר תחתית' אף זיכה אותו בפרס הבמאי הצעיר בפסטיבל קאן האחרון.

'עיר תחתית' הוא שילוב של שני ז'אנרים מוכרים: סרטי המשולשים הרומנטיים, וסרטי ה-"תנו לנו לספר לכם קצת על המדינה שלנו, כי אתם המערביים העשירים והשבעים לא יודעים כמה חרא פה". לצערם של הצופים, למרות שיש בסרט פוטנציאל למשהו מעניין בהרבה, הוא לא מתחמק מאף אחת מהקלישאות הנדושות של שני הז'אנרים האלה, ולא מתעלה ליותר מכך. שני החברים עוברים את התהליך המוכר של התקרבות לבחורה, הבטחה הדדית ששום אשה לא תעמוד ביניהם, ניסיונות "לקחת אותה רחוק מכל זה", ריבים, משברים, כעסים. הסרט ממצה את עצמו מהר מדי, וכדי למלא את הזמן שנותר, מתרכזים הגיבורים בלחיות את החיים, ולהראות לצופים מה קורה איתם ביומיום. מכיוון שלא ממש קורה להם משהו, זה לא מעניין. אם כך, אמר הבמאי, אולי נראה קצת כמה יפה נראה העוני דרך עדשת המצלמה – הוא ממלא את המסך בתמונות מרהיבות של הסמטאות הצרות, הזקנות במרפסות המתקלפות, וחיי הזונות המקומיות. כל אלה צובעים את הסרט בצבעים יפים אמנם, אך חסרי ייחוד.

בקרב התרנגולים השחור-לבן של תחילת הסרט, נותרים מי שהימרו על התרנגול הלא נכון כשהם מאוכזבים וחסרי פרוטה. מי יפסיד בקרב האמיתי? אפשר להמר, אבל הציפיה לתוצאה לא באמת מותחת.