 |
||
| ויכוח על הזכות לשמור מקומות עבור בני משפחה שאחרו להגיע להקרנה של 'שיבת המלך' הגיע לכדי התערבות משטרתית, והעלה לדיון ציבורי את השאלה העתיקה: האם מותר לומר "הכסא הזה תפוס"? |
27.12.2003
|
|
יומית
ויכוח על הזכות לשמור מקומות
עבור בני משפחה שאחרו להגיע
להקרנה של 'שיבת המלך' הגיע לכדי
התערבות משטרתית, והעלה לדיון
ציבורי את השאלה העתיקה:
האם מותר לומר "הכסא הזה תפוס"?
ויכוח על הזכות לשמור מקומותעבור בני משפחה שאחרו להגיע
להקרנה של 'שיבת המלך' הגיע לכדי
התערבות משטרתית, והעלה לדיון
ציבורי את השאלה העתיקה:
האם מותר לומר "הכסא הזה תפוס"?
אני ראשון!
ועכשיו לדעתי:
אני חושב שצריכה להיות מגבלת זמן…אם אותו "ידיד" או "חבר" צריך לבוא (כך אומר זה שהכיסא לידו פנוי) יש לתת לאותו אדם הגבלת זמן מסויימת שאחריה יש לתפוס את מקומו!
אז למה שלא תבחר לך כינוי אחד
ותשאר איתו?
אבל
נניח שבאמת באת עם עוד מישהו (בניגוד לחבר שצריך להגיע מאוחר יותר), והוא יצא לרגע לשירותים. אתרע המזל ויש לו קלקול קיבה נוראי שגורם לו להשאר בשירותים הרבה מעבר למה שמישהו מכם תכנן. מבחינת אלה ששואלים אותך אם הכסא תפוס, החבר פשוט לא נמצא שם ובאותה מידה יכול להיות שאתה שומר מקום למישהו שטרם הגיע. מבחינתך – הוא באמת הגיע כבר וממש עוד רגע יחזור מהשירותים. אז אתה אומר שבעצם מותר לתפוס לו את המקום גם אם זה לא באשמתו?
ואם להתייחס לרגע לכתבה – במקרה המדובר נקנו 9 כרטיסים לבני משפחה שונים. ההקרנה היתה אמורה להתחיל ב-6 וחצי, כששניים מבני המשפחה, שהיו במשחק כדורסל שהיה אמור להגמר ב-6, היו אמורים להגיע ממש בדקה האחרונה. כלומר, היה ברור מראש שהמקומות יישמרו בלי הגבלת זמן (אלא ממש עד תחילת הסרט). מה גם שזה כולה 2 מקומות. לא שורה שלמה.
אם מדובר באנשים שכבר קנו כרטיסים
אין שום סיבה שאי אפשר יהיה לשמור את המקומות האלה. הבעייה, כמובן, היא להוכיח שאכן הכרטיסים נקנו (כי הם מן הסתם נמצאים ברשות בני המשפחה המאחרים, ולא ברשות הנוכחים). אבל הכסף שולם? מבחינתם גם זכותם לשמור את הכיסאות ריקים עד סוף ההקרנה, אם הם נורא רוצים. ומי שרוצה לקנות כרטיסים לשורה שלמה כדי שהוא יוכל לשבת לבדו באמצע, זו גם זכותו.
אבל במקרה הספציפי הזה
המדובר היה בכרטיסים לא מסומנים, כך שהצופים האחרים (אלה שיצאו נגד בני המשפחה) לא ניסו לתפוס מקומות שהם של אחרים "בזכות", אלא רק לנצל את זכותם (התיאורטית) שלהם לשבת במקומות טובים.
זה פשוט לא רלוונטי.
אני יכולה לשלם על שלושה כרטיסים, להכנס לצפות לבד ולשמור את שני המקומות משני צדדיי כי אני רוצה שלא יפריעו לי עם המרפקים. כל עוד שילמתי על הכרטיס, יש לי זכות מלאה לתפוס מושב *גם אם אף אחד לא יושב בו*. וזה פשוט לא משנה אם המושבים מסומנים או לא. שילמתי? תפסתי מושב? הוא שלי. אין שום הצדקה שבעולם שזה לא יהיה ככה.
לפעמים זה כן רלוונטי
למשל, במקרה של הטכניון שפיפין מתאר בהמשך, הייתי אומרת שהנהלת הטכניון צריכה לאסור על שמירת מקומות ליותר מאדם אחד, או בכלל לא. זה ממש יוצר מצבים אבסורדים שבהם אין חשיבות לכך שהקדמת ובאת (למשל, אצלנו בחוג, צריך להגיע מעל חצי שעה לפני הזמן בבוקר כדי לתפוס מקום בשורה ראשונה).
בקולנוע במושבים מסומנים לעומת זאת, אני חושבת כמוך, שאין שום סיבה שאדם ישב במקומות שנקנו ע"י אחרים. לדעתי, גם אם הם מאחרים עדיין המקומות שלהם. המטרה בקולנוע היא הרבה פעמים בילוי משותף, ואם מישהו צריך לשבת בקצה השני של האולם רק כי הגיע 10 דקות אחרי חבריו/קרוביו, זה ממש הורס את החוויה (במיוחד כשהתחליף שלימינך דוחף מרפקים/לא שם דאודורנט/אכל משהו לא טוב).
בקיצור, אני בעד משפחת דין מבחינה עקרונית, אם כי לא הייתי גולשת לצעקות ולמשיכת ז'קטים.
המקרה שפיפין מתאר לא קשור לענייננו.
א. זה לא בקולנוע.
ב. אנשים לא שילמו על מקומות הישיבה שלהם (אלא במובן הכללי של תשלום שכר לימוד, אבל זה לא ממש קשור).
זה קצת חצוף, לדעתי
מרגע שנרכש כרטיס למושב מסומן, הזכות לשבת או לא לשבת באותו מושב בזמן ההקרנה שמורה לאדם ששילם עבורו. אין כאן עניין של "נחמדות" או "התחשבות", אלא סוג של קניין, וזה ממש לא עניינך אם יש מישהו בכיסא או לא, זה פשוט לא המושב שלך. במידה ומדובר במושבים פנויים שאף אחד לא רכש, זה כבר משהו אחר.
אם יש משהו שאני לא סובל זה אנשים שתופסים מקומות שלא שלהם ועוד מעזים להתווכח כשמבקשים מהם לפנות את המקומות השמורים.
כן !
בארה"ב אני לא זוכר בדיוק איך הולך סידור הישיבה (אם זו ישיבה חופשית או מסודרת)
אבל בארץ יש ישיבה מכורטסת ומסודרת, ואם אדם קנה כרטיס למושב מסויים, אז המושב תפוס.
הוא קנה אותו- הוא שלו.
הכסא הריק יכול ל"היתפס" על ידי צופה אחר, עד בואו של הקונה המקורי, בהנחה שאף אחד אינו שומר על הכסא, כי אם כן, ומבקשים לא לשבת- אין לשבת !
אני שונא שומרי כיסא
עניין אחד הוא לשמור כסא לדקה, נגיד כששתי אנשים נכנסים לרכבתף עניין אחר הוא כאשר האיש השני נכנס אחרי כמה תחנות. מבחינתי שמירת כסא באה בחשבון אם קנית כרטיס בשביל הכסא המדובר בזמן שאתה שומר אותו.
-האשף הדגול
בקולנוע בארץ זה לרוב לא בעיה
לרוב – המקומות מסומנים.
בטכניון לעומת זאת, זה זוועה לשמה..
כך קורא שחצי שעה לפני תחילת שיעורים עמוסים, על שליש מהכסאות בערך יושבים אנשים ועל שאר הכסאות יושבים מחברות/תיקים/ספרים שמסמנים "שמור"…
כך שמי שהגיע, נאמר, 29 דקות לפני תחילת ההרצאה ואין לו הסכם עודפים אם אדם שהגיע קודם, יצטרך להסתפק ברצפה….
אח... סמסטר ראשון :)
זה עוד כלום
לעומת אלה שבאים שעתיים לפני כדי לשמור מקום, כשבשעתיים האלה יש *שיעור אחר* וכל הכתה מלאה יומנים שומרים מקומות.
אני חושבת שזה לגיטימי לשמור מקומות,
בעיקר אם מדובר בכל כך מעט מקומות. אם המקומות לא מסומנים, אין להם קייס. רוצים לשבת טוב? בואו מוקדם.
מצד שני, אני ממשיכה לטעון שברגע שנכבים האורות צריך לסגור את הדלת, ולתת לאנשים להיכנס בהפסקה. אני יודעת שהם שילמו על הכרטיס, אבל שיגיעו בזמן, לכל הרוחות.
וזה נראה לך בסדר
להכניס אנשים לסרט רק בהפסקה, לאחר שהם שילמו מחיר מלא על הכרטיס, ורק בשניה האחרונה (או כמה דקות אחרי, זה לא הופך את המצב ליותר חמור)נכנסו לאולם?
ומה אם זה לא אשמתם? (נתקעו בפקק בדרך/ פיתום גילו שהשעון שלהם מפגר ב- 10 דקות אחורה/ נתקעו בתור ארוך בחנות שקנו בה לפני זה). לא פיר לומר לאדם כזה- תחזור הבייתה, הקרנת הסרט החלה, או: תחזור בהפסקה. ממילא הרבע שעה הראשונה בהקרנה היא כולה פרסומות וטריילרים. אז שהצופים שהגיעו מוקדם יסבלו שניה וחצי מהצללים שמכסים חלק מהמסך. זה לא כזה נורא.
אוי הישראלים האלה
תמיד מאחרים. ככה זה. בארץ אנשים תמיד יאחרו, ויהיו להם את כל התירוצים. למה התירוצים האלה לא תופסים לדעתי? "כי בחו"ל זה לא ככה", וזה באמת לא ככה.
אם בתי קולנוע יתחילו להציג את הסרטים בזמן (אני לא אומר לנעול את הדלתות, אבל שהסרט יתחיל בזמן) אנשים יפסיקו לאחר, נקודה. מה שנקרא "חינוך לאומי".
ובנוגע לוויכוח, פסיק, אני חושב שאם במקרה הזה מקבלים כרטיסים לא מסומנים, אין למשפחה זכות לשמור מקום אחרי תחילת הסרט.
אז אתה מאשים את בתי הקולנוע
בכך שהם לא מתחילים ישר להקרין את הסרט עצמו?
בחו''ל זה באמת לא ככה
בארה"ב לדוגמה, אין כרטיסים מסומנים ואי אפשר פשוט לומר "טעיתם בשורה". כמו שהיומית מדגימה, יש בשיטה הזו פגם בכל הנוגע למקומות שמורים, כשאנשים מגיעים בשעות נפרדות מתוך כוונה לראות ביחד. אז אולי בארץ יש יותר מאחרים (ואם בתי הקולנוע יתחילו ישר בסרט, זה ימנע מאנשים להיתקע בפקק, או יקצר את התור לשירותים?), אבל לפחות כל אחד יודע איפה הוא אמור לשבת.
אוי הישראלים *האלה*
שנהנים לומר "הישראלים האלה" בנימה מדושנת בוז, משל היו מינימום קווין אליזבת', או לפחות דודנים של פיליפ.
אם אתה ישראלי, ואתה לא מהמאחרים הכרוניים הישראלים האלה, כנראה שהסיבה שאותם אנשים מאחרים היא לא הכי קשורה לזה שהם ישראלים, לא?
ובתי הקולנוע בארץ, או אלו שיצא לי לבקר בהם, מתחילים לשדר את הטריילרים והפרסומות בזמן אותו ציינו. אם יש יוצאי דופן, אז הם בדיוק זה – יוצאי דופן, וכאלה לא חסר גם בניכר.
ואין לי ספק שאפילו בריטים, אמריקאים, או אירופאיים למיניהם מאחרים לפעמים (אחרת לא היה נוהל טיפול במאחרים כפי שמרלין ציינה שיש באנגליה). אז גם ישראלים.
אותי לימדו שמי שיוצא בזמן מגיע בזמן.
לא אכפת לי שנתקעת בפקקים, או שנתקע לך האוטו, או שלא צלצל לך השעון. זה בלתי נסבל בסרטים, ועוד יותר בלתי נסבל בהצגות, שאנשים מתחילים לעבור לי מול העיניים, וסליחה רגע, אם לא אכפת לך להתקפל, ואחי, למה אחרת, ורגע, אני סוגרת את הפלאפון.
כבו האורות, נסגרה הדלת. את יודעת מה? בפרסומות ובבקרובים אולי עוד אפשר לתת לאנשים להיכנס. עלתה הסמל של האולפן שממנו יצא הסרט? גמרנו. נתראה בהפסקה.
באנגליה משאירים את המאחרים בקצה האולם, בעמידה, ובהפסקה מלווים אותם למקום שרשום להם על הכרטיס. נראה לי פתרון מצוין.
בהצגות אגב
מכניסים את המאחרים לשורות האחרונות ורק בהפסקה הם יכולים להגיע למקום שלהם… בקולנוע זה לא כל כך תופס.
וזו בדיוק הגישה שלי
אין לי בעיה שאנשים יכנסו באיחור כל עוד הם יעשו זאת בשקט ובלי להפריע לאנשים שהגיעו בזמן; אבל שלא יחשבו שהם עכשיו יקימו שורה שלמה כדי להגיע למקומות שלהם!
אחַרת? כנס בשקט ושב במקום הפנוי הראשון שאתה מוצא, או לפחות בלי להרוס למי שכבר שקוע בסרט; את המקומות המסומנים שלך תוכל לחפש בהפסקה.
גם ככה בארץ לא מתחילים להקרין בזמן, אפילו הפרסומות והטריילרים מתחילים באיחור, כך שמי שמגיע לאחר שהאורות כבו והסרט התחיל, לא אחר בכמה דקות, הוא אחר •בהרבה•.
היומית הזו הזכירה לי בדיוק מה שקרה לנו במרתון של שר"ה:
המרתון אמור היה להתחיל ב-5, והאמת? גם אני אחרתי (פקקים באילון, מה שעדיין היה אשמתי כי יכולתי לצאת מוקדם יותר) והגעתי ב-17:10 (ואם הסרט היה מתחיל בזמן, הייתי מקבלת עלי את הדין ויושבת איפה שהיה יוצא). אבל הסרט לא התחיל בזמן, הוא התחיל בסביבות 17:30, שזה מספיק זמן. ועדיין, היו אנשים שהגיעו 10 דקות לאחר שהסרט עצמו התחיל, ובדרכם למקומות שלהם באמצע השורה בה ישבתי, הפריעו לי, הסתירו לי ועצבנו אותי עד מאד. סליחה, גם אני קניתי כרטיס והצלחתי לשבת במקום שלי לפני שהסרט התחיל, באיזו זכות הם מפריעים לי? האולם היה שליש ריק, היו להם מספיק מקומות אחרים לשבת בהם בלי להפריע לאף אחד.
אבל לא, הם ישראלים – ממתי אכפת להם שהם מפריעים לצופים אחרים?
והכי מקומם – שהסדרנים שיתפו עם זה פעולה, ועם פנס האירו על הכרטיסים לבדוק את המקומות שלהם, כיוונו אותם באולם וכו', במקום להגיד להם: שבו איפה שיש מקום, תתמקמו בהפסקה.
וואו, איזו חוצפה
ואם יורשה לי, ההודעה הזאת שלך היא הדגמה של שיא החוצפה, חוצפה ישראלית, אסקימואית או מה שלא תרצי, פר אקסלנס. זה מדהים אותי פשוט לקרוא את זה.
את *איחרת* בעשר דקות, והסיבה היחידה שלא הפרעת לאנשים היא שהסרט התחיל באיחור גם. אם הסרט היה מתחיל בזמן, כפי שתוכנן וכפי שהיה כל לך סיבה לחשוב, היית מפריעה לאחרים בדיוק כפי שהפריעו לך. באיזו זכות את מותחת ביקורת על אנשים שהגיעו *עשר* דקות אחרי שהסרט התחיל והפריעו להוד מעלתך, בזמן שבעצמך איחרת!? באיזו זכות את עוד שולפת את קלף ה"ישראלים"?! ומה את, נורבגית? נחתת כאן בטעות?!
אני חושבת שמה שהיא אומרת הוא
שאם היא הייתה מגיעה אחרי שהסרט התחיל, והיו אומרים לה לחכות להפסקה או לשבת מאחור, היא היתה מקבלת את זה.
מכיוון שהיא לא איחרה לסרט עצמו, השאלה היא אקדמית בלבד.
זה לא מה שהיא אמרה
לא בדיוק, בכל אופן. והאירוניה כל כך צורחת מבין השורות של ההודעה שלה, שזה פשוט לא ניתן לפספוס.
בכל אופן, עניין ה"ישראלים" הזה ממש מרגיז בעיניי. זו התנשאות לשמה, ואני אישית מעדיף להיות ישראלי מאשר סנוב בריטי-וונאבי.
זה •בדיוק• מה שאמרתי
מה לא ברור במשפט "ואם הסרט היה מתחיל בזמן הייתי מקבלת עלי את הדין ויושבת איפה שהיה יוצא"?
ההבדל הוא שאני בכל זאת הגעתי לפני שהסרט התחיל, וכולם היו בחוץ, וזה חלק מחידוד הנקודה שאם הסרט גם ככה לא מתחיל בזמן, ואפשר לאחר בכמה דקות (שזה קורה) בלי לפספס כלום ובלי להפריע, אז מי שהגיע אחרי שהסרט כבר התחיל הביא אותה באיחור רציני ביותר, כך שאפילו לא ניתן לטעון שהוא "בסה"כ אחר בכמה דקות, מה הוא אשם" או משהו כזה.
וסליחה, זו לא התנשאות. כתבתי "ישראלים" כי זו עוד נורמה מעצבנת שמקובלת בארץ, בניגוד לרוב העולם, שם מקומות מסומנים נשמרים עד שהסרט/הצגה מתחילים, ואם אחרת אתה תישא בהשלכות, לא על חשבון אלה שהגיעו בזמן (או לפחות לפני שהמופע התחיל).
זה מזכיר לי שאתמול הלכתי לראות הופעה (באולם סגור) ולהפתעתי גיליתי ש"אסור לעשן בכל המקום, למעט ליד הבר" (שבמקרה היה מאחורי המקומות שלנו) כך שאת הריח הרחתי, וחזרתי מסריחה כאילו ביליתי כמה שעות במאפרה, איזה כיף. טוב שיש בישראל חוק נגד עישון במקומות ציבוריים, חבל שברוב המקומות משתינים עליו בקשת, ואף אחד לא עושה שום דבר. למה? כי זו ה"נורמה" ואפילו חוק רשמי לא יגרום לאנשים להתחשב קצת בסביבתם.
כמו שכתבתי, אני מחילה על עצמי את אותן נורמות בדיוק שאני דורשת מאחרים: אם הגעת אחרי שהסרט התחיל, שב במקום פנוי בצד ואל תפריע למי שכבר צופה ומרוכז בסרט. זה מה שאני הייתי עושה, זה בדיוק היחס שלא קיבלתי, ואני הייתי צריכה לסבול אנשים שמסתירים לי ופוגמים בהנאה של הצפיה שלי, רק כי הם אחרו והם חייבים לשבת במקומות שלהם ולהפיע לכ-ו-ל-ם.
אני לא נכנס לנושא העישון
קודם כל כי זה סיפור אחר לגמרי, ושנית כי אני מסכים איתך בכל מה שקשור ליד רכה כלפי עישון במקומות ציבוריים.
בחזרה לנושא. את אולי הגעת לפני שהסרט התחיל למרות שאיחרת, אבל סרטים לרוב מתחילים בזמן הנקוב ולא באיחור מופרע של חצי שעה כפי שאת מתארת במקרה של המרתון. מעבר לזה, כשאתה מגיע לאולם עם מקומות מסומנים אין לך ברירה אלא לשבת במקום שנקבע לך, במיוחד אם מדובר בהקרנה מפוצצת באנשים, אז לא תמיד יש את המותרות שבלשבת מאחורה בלי להפריע לאף אחד. מה את מציעה לעשות אם האולם מלא אנשים ואין מקומות שניתן להתיישב בהם מיידית בלי להפריע? ואם יש אנשים בשורה האחרונה שזה גם יפריע להם, או שזה בסדר כל עוד לך לא מסתירים? קחי בחשבון שכל כניסה לאולם מפריעה, ושכל מה שמפריד בינך ובין אותם מאחרים, שבמקרה אחרו *בדיוק* כמוך בעשר דקות, הוא שהסרט נדחה רק בחצי שעה ולא בארבעים. וזה לא משנה מי איחר *יותר*, כי גם עשר דקות זה מספיק בשביל להפריע לאנשים שרואים סרט, מרגע שהאורות כבים. איזה מזל שלא הגעת בזמן, אחרת היית מתלוננת גם על זה שהסרט התחיל באיחור של 30 דקות, אין לי צל של ספק…
ומאיפה הגעת למסקנה שבכל העולם הגדול הנורמה היא לשמור על מקום עד שמתחילה הקרנה ואז כל הזכויות של בעלי הכרטיסים פגות לחלוטין? ביקרת במקרה בלינק שבראש היומית?
אני חוששת שמשהו פגום בהנת הנקרא שלך
בהודעה הראשונה שלי כתבתי במפורש שהאולם היה שליש ריק. לא מפוצץ ומלא עד אפס מקום, אפילו לא תגיד "כמה מקומות בודדים פה ושם" – שליש ריק (אני צפיתי במרתון בשבעת הכוכבים בהרצליה, למי שתוהה). אם אנשים שאחרו היו רוצים לשבת במקום פנוי בלי להידחק לאמצע השורה, הם יכלו לעשות זאת בקלי קלות. הם לא היו צריכים לשבת מאחור, הם פשוט היו צריכים לשבת בקצה שורה (או אפילו באמצע שלה, כל עוד הם לא מקימים / דורכים על אנשים בדרך לכסאות שלהם) זה הכל. אם אכן הכל היה מלא עד אפס מקום וזה היה או להכנס או לעמוד, הייתי מתעצבנת, אבל משלימה עם העובדה בהכנעה, כי אין ברירה. כאן היתה ברירה, אפילו יותר מאחת.
ברור לי שכל כניסה לאולם מפריעה, אבל יש הבדל בין מי שכבר נכנס, אך משתדל לשמור על פרופיל נמוך ולהפריע כמה שפחות, למי שמחליט לשבת במקומות שלו גם אם הם באמצע השורה ולהגיע אליהם זה אומר להקים את השורה / לדרוך להם על הרגלים / לתקוע את התחת מול הפרצוף שלהם כשהם מנסים לצפות בסרט (למה מי הם בכלל?).
מה שמפריד ביני ובין המאחרים (חוץ מחצי שעה הבדל, שזה תסלח לי, די הרבה זמן) זה שאני נוקטת בגישה א' והם נקטו בגישה ב'.
•לא• התלוננתי על זה שהסרט התחיל באיחור, אז אל תכניס לי מילים לפה, או תנסה לנחש על מה כן הייתי או לא הייתי מתלוננת, זה לא רלוונטי לדיון.
בקישור בראש העמוד לא ביקרתי, אבל את הנורמה שציינתי אני מכירה כי ניתקלתי בה יותר מפעם אחת (לא זוכרת איפה, אבל היא קיימת, ונדמה לי שאפילו בארץ ניתן להיתקל בה במקומות מסויימים – תיאטרון, לדוגמה. אם זה מיושם בהצלחה בתיאטרון, למה לא גם בקולנוע?).
הנורמה, בניגוד למה שכתבת, היא לא ש"זכויות בעל הכרטיס פגות לחלוטין" – זה לא אומר שלא יהיה לו כסא לשבת עליו, אלא שהמקומות •המסומנים• לא נשמרים אחרי תחילת ההקרנה / הצגה / ווטאבר. מי שמאחר ומורשה להכנס לאולם יושב מאחור / בצד (או אפילו עומד, אם הוא לא מוצא מקום) ומתארגן באופן נוח יותר בהפסקה. העיקר: אבל הוא לא מפריע לאנשים האחרים, וזה מה שחשוב.
נ.ב.
השניה נזכרתי בנוסטלגית ילדות – 'החתול שמיל'. זוכרים?
"הזמנות בטלות, כרטיסים בקופה, ומי שמאחר מחכה להפסקה".
אני חושש שמשהו פגום בהנת הנקרא *שלך*
לי ברור לחלוטין המקרה שציינת, אבל שאלתי אותך במפורש מה את מציעה לעשות גם במקרים אחרים, בהם האולם כן מלא, בהם בדרך כלל יש את בעיות המקומות השמורים. אז בחרת להתמקד בטרולים הנוראיים שאיחרו *יותר* ממך ולא להפנים את הכוונה שלי, לא נורא.
אז אני מבין שההחלטה איזו כניסה ובאילו תנאים מפריעה יותר היא בידייך (בקצרה: כשאת מפריעה זו לא הפרעה, זה קוד התנהגות מקובל, כשמישהו אחר מפריע, זה כבר איום ונורא וישראלי. נו, שיהיה). חשבתי לפני כן שזה עניין סובייקטיבי, אבל מסתבר שזו המדיניות הגלובלית הטרנס-גלאקטית, ושכל מה שאמרת תופס לגבי כל העולם החו"לי המושלם. כמה חבל בשבילך שזה לא תופס במציאות, כי אם כל אדם שאיחר לסרט בחו"ל היה עומד בצד או יושב בכסא הראשון שהוא מוצא ולא מתעקש לשבת במקום השמור לו (בין אם בזכות מושב מסומן או סתם אדם ששמר לו מקום), הרי שהיומית הזאת לא הייתה קיימת בכלל (ומומלץ להבא להיכנס ללינקים של יומיות אם את מתכוונת להיכנס לדיונים עם אנשים באותן יומיות, סתם שלא ייצא שאנשים ייתחסו לנושא הנדון בלי שיהיה לך מושג למה הם מתכוונים).
מעבר לזה, בכלל לא הייתה לי בעיה עם ההצעה שלך, או הנורמה הזאת שהצעת שהיא הרבה יותר נכונה בעיניי, הייתה לי בעיה עם ההאשמה הגורפת הזאת לגבי ישראלים באשר הם, כאילו את לא ישראלית, כאילו כל הישראלים מאחרים ומפריעים וגונבים כיורים מבתי מלון בטורקיה, כאילו את לא מאחרת (ואני עדיין חושב שהאירוניה צועקת מההודעה הראשונה שלך בנושא, תקראי שוב). זה לטעמי פשוט סנוביזם לשמו, וזו הסיבה העיקרית שבכלל הגבתי.
שאלת, ועניתי
אם לא היה אף מקום באולם, הייתי מתעצבנת (שהם מפריעים לי לצפיה) אבל מקבלת את זה, כי אין ברירה. הנקודה שלי? גם כשיש ברירה, אף אחד לא טורח להשתמש בה. למה באמת להתחשב באחרים, בשביל מה זה טוב?
אני חוזרת ומדגישה: לא קראתי להם טרולים, לא אמרתי שהם נוראים; שיאחרו בשעתיים ופסידו חצי מהסרט מצידי. הנקודה היא לא שהם אחרו, אלא שהם •הפריעו• לאנשים שכבר היו שם, למרות ש•היתה• להם ברירה אחרת. זה כ"כ קשה להבין את ההבדל?
התייחסות ליומית עצמה לא רלוונטית לנקודה שלי, כי לא זו התלונה שלי. אני פשוט "תפסתי טרמפ" על הנושא כדי להעלות משהו שהציק לי כשצפיתי במרתון. היומית דיברה על מקרה בו המקומות לא מסומנים, ואנשים שומרים מקום אחד לשני. אני מדברת על מקומות מסומנים, כשהזכות לשבת ספציפית בהם פג עם תחילת המופע. הנקודה (שלי) היא לא נושא המיקום, אלא ההפרעה לקהל שכבר צופה, ולכן מבחינתי (האישית) לא רלוונטי אם אחרת או לא אלא רק אם הגעת אחרי המופע כבר התחיל, איך אתה פועל במקרה כזה ועד כמה אכפת לך להתחשב במי שכבר נמצא שם.
השורה התחתונה שלי, היא התמקדות בנושא ההתחשבות בזולת, נקודה שאני מרגישה שבארץ היא פשוט לא נורמה. לכן נתתי דוגמה את נושא העישון – לרוב המעשנים ממש לא אכפת עד כמה הם מפריעים לאנשים אחרים, והנורמה היא גם לא להפריע להם – בעלי המסעדות יעדיפו לפגוע בי ולא בהם, בדיוק כמו הסדרנים שהתחשבו באנשים שהגיעו לאחר תחילת הסרט ולא באנשים שכבר צפו בו.
מה שמזכיר לי סיפור.
ישבתי בקניון איילון, גן עדן למעשנים, בבית קפה שבנוי כמו באר (ליד סטימצקי). אחרי התיישבה מישהי, ומיד הוציאה סיגריה. עוד לפני שהיא הציתה אותה ביקשתי שלא תעשה את זה, כי זה יפריע לי. היא תלתה בי עיני עגל ואמרה: "אבל בכל מקום אומרים לי שזה מפריע". נכון, הסברתי לה, כי זה מסריח, ואסור על פי חוק. אז היא ביקשה את עזרת המוכר, שאמר לי "אבל פה מותר לעשן, אין פה אזור עישון". אז אמרתי לו שייקח את הקפה והסנדוויץ' שבדיוק הגיעו, קמתי, יחד עם אמי, והלכנו משם.
אתם חושבים לרגע שפעם הבאה שמישהי מעשנת תתיישב שם הם יגידו לה "לא, אנחנו לא רוצים להפוך את בית הקפה למאפירה"? סביר להניח שלא.
אכן סיפור מקומם
בפרט שהמוכר פשוט עובר על החוק – אם אין איזור עישון, הרי שהעישון •אסור• בכל האיזור (ולא להיפך).
''סרטים לרוב מתחילים בזמן הנקוב''.
תחליף קולנוע.
וכן, גם אם רק הפרסומות והטריילרים מתחילים בשעה הנקובה, זה עדיין להתחיל בזמן מבחינתי. אם אתה בוחר להתכחש למציאות ולהיות מופתע בכל פעם מחדש שהסרט עצמו לא התחיל בשעה שכתובה על הכרטיס ובמקום זה מתחילים להקרין פרסומות (אוי!) ובקרובים (ואבוי!), זו לחלוטין הבחירה שלך.
לא, לא, וחד משמעית לא.
לא משנה האם הקולנוע התחיל להקרין פרסומות לפני השעה היעודה או בשעה שכתובה על הכרטיס, הסרט לעולם, לפחות בארץ, לא יתחיל בשעה הנקובה. בשום קולנוע. בשום סרט. אפילו לא כשמדובר בסרט ארוך שמתחיל מאוחר. ואני מזמין אותך להתקיל אותי בדוגמה נגדית, אני אשמח לשמוע שיש פינה בארץ שמתאימה לתמונה שאתה ככל הנראה מאמין שקיימת בבתי הקולנוע בארץ.
תתפלא
אני לא זוכרת מתי ראיתי סרט שהתחיל באיחור ואם אתה רוצה דוגמא אז בבקשה: ביום שישי הקודם (19/12) בבית גבריאל (יש מקום כזה)
בוא לכרמיאל
לא זכורה לי אפילו פעם אחת שבה ההקרנה לא החלה בזמן, לא הסרט עצמו – כי אני ריאלי ויודע שקודם מקרינים פרסומות וטריילרים – אבל ההקרנה החלה תמיד בזמן, מקסימום סטייה של דקה. למעשה, מכל בתי הקולנוע שהייתי בהם בארץ, למרות המון תלונות שהיו לי כלפי כל מיני דברים (כסאות נוראיים, איכות הקרנה וסאונד, אידיוטים בשורה האחורנית), הייתה רק פעם אחת שבה יצא לי להתקל באיחור משמעותי בהתחלת ההקרנה, וזה היה במטריקס 2 בסינמה סיטי שהתעכב בעשר דקות בגלל בעיות בציוד הסאונד.
ואגב, בניגוד גמור למה שאמרת, שעת ההקרנה של סרטים ארוכים (שר"ה למשל) נוטה להיות *מוקדמת* יותר משל סרטים באורך סטנדרטי.
מי דיבר על שעת ההקרנה?
לא אני.
בלבלת אותי.
אם לא דיברת על שעת ההקרנה של הסרט, אז על מה כן?
על השעה שבו הסרט עצמו מחליט.
אם כתוב על הכרטיס "19:30", הייתי מצפה (אלמלא כמובן הייתי כבר מכיר את בתי הקולנוע) שהסרט יתחיל ב19:30. פרסומות? טריילרים? לפני.
אם כתוב בעיתון שהחדשות יתחילו ב20:00, הן מתחילות ב20:00. כאשר כתוב שתוכנית תתחיל ב21:00, וב21:00 יש פרסומות- יש סיבה להתרעמות. אין לי סיבה שלא לגזור גזירה שווה בין קולנוע לטלוויזיה.
אז יש גם בתי קולנוע כאלה.
ברוב בתי הקולנוע של גלובוס מודפס דף המפרט מתי יתחיל הסרט עצמו, ובבתי הקולנוע שדגמתי, הקרנת הסרט אכן מתחילה בזמן (לא, ניטפיקר. על הכרטיס שלך לא רשום במפורש שהזמן הנקוב הוא זמן התחלת הסרט עצמו, אלא שכללית, ההצגה/הקרנה תתחיל באותה שעה, כשבמונח "הצגה" יכולים להכנס גם טריילרים – במיוחד אלו שמגיעים צמודים לגלגל הסרט – ואף פרסומות).
התקלתי אותך.
"אבודים במעבר" (בתרגום הרשמי, "אבודים בטוקיו"), קולנוע לב-אביב, מוצ"ש, 10 בערב. בדיוק. ללא פרסומת אחת. נכנסנו בעשר ודקה – הסרט כבר התחיל. מדהים. אולי זה בגלל שהאולם היה מלא וגדוש.
פעם אחת בחיי
הסרט התחיל בדיוק בזמן, בלי פרסומות ופרומואים. הקרנה של אקס-מן 2 בשבעת הכוכבים. לצערי, זו גם הפעם היחידה שכמעט איחרתי לסרט (לא באשמתי). לשמחתי, האולם היה קטן יחסית וממילא הכרטיסים היו לשורה האחרונה.
גם אני התקלתי אותך.
התרגום המילולי לסרט הוא "אבד בתרגום".
הצליחו להעביר זאת נהדר בתרגום
אכן איבדו אותו לגמרי.
שחזור
התרגום הנכון לשם הסרט הוא 'מניח רעפים נוצרי'.
ואם יותר לי לציין, הנורמה הישראלית
היא אכן מחורבנת. זו הנורמה שבגללה לכל אורך הסרט, כמעט, אנשים נכנסים לאולם ודורכים לך על הרגליים, וחלקם אף מנהלים ויכוחים ערים באמצע הסרט בסוגיית "זה המקום שלי".
וזו אותה נורמה שבגללה מדליקים את האורות ופותחים את דלתות האולם באמצע הקרדיטים, גם אם יש בהם קטעי בלופרים וכדומה, כי "אנשים ממילא קמים ויוצאים".
ולא, אני לא חושבת שהנורמה הזאת נפוצה בכל העולם. וכן, אני כן חושבת שזאת נורמה ישראלית מחורבנת.
לא טענתי לרגע שהמצב כאן מושלם
אבל אם תשימי לב, המקרה הנדון ביומית קרה, במקרה, בארץ הקודש (נו, ארה"ב). כך שזו לא כזאת תופעה נדירה גם בחו"ל, ובכל מקרה, יש ישראלים ויש ישראלים. זו הכללה לא רק מרגיזה, גם תמוהה, הרי כל מי שכותב כאן הוא ישראלי (רוב הסיכויים, ניחוש מלומד) ואם זה מפריע לו, והוא לא *כזה*, אז כנראה שהבעיה לא נובעת מעצם היות אותם אנשים ישראלים, לא?
הלוואי שזו הייתה מדינה עם קצת יותר כבוד, ככלל, לתרבות. אבל לעמוד מהצד ולשפוט את "הישראלים האלה", כאילו הם לא אנחנו, כאילו יש איזה עם ישראלי מכוער, שהוא לא אנחנו, שכל זה נכון לגביו ורק אנחנו היפים והאמיצים שלא מפריעים לאף אחד בקולנוע, זה לדעתי מטופש ומתנשא מאוד.
סלח לי, אבל באמת הישראלים
זה לא אני. סורי. בדקתי.
יש תופעות ישראליות קולקטיביות שלא בהכרח נפוצות בשאר העולם. ויש אנשים שהם לא כאלה.
אני וחבר מרעיי, למשל, מקפידים לכבות את הפלאפון לפני סרט, ואם שכחנו בטעות והוא במקרה מצלצל, ננתק אותו בהמון הסמקות והתנצלויות, ולא נענה, "אני בסרט עכשיו. סתם, שר הטבעות. ואיפה אתה? כן? אהא? והילדים?"
אנחנו גם לא גונבים מגבות מבתי מלון, אגב, וגם לא נוסעים לחו"ל, מרמים את כולם, צורחים בקולי קולות ברחובות וגורמים להם לשנוא את הישראלי המתייר.
החבר'ה שלי גם לא נוסעים באוטובוסים בחום של הקיץ הישראלי עם בתי שחי שלא ראו מקלחת ו/או דאודורנט מאז שבגין היה בשלטון.
מתנשא? אם זה מה שמתחשק לך, תגדיר את זה ככה. אני מוכנה להיות מתנשאת אם זה מה שעושה לך טוב בחיים. אבל כל אלה נורמות ישראליות שאני בשום אופן לא רואה את עצמי שותפה להן, ושאני ממש לא אוהבת. ואני בהחלט מצדיקה את מי שאומר "הישראלים האלה" על דברים מהסוג הזה.
תלונות על פלאפונים בקולנוע
אני שומע הרבה גם בדיווחים מארה"ב.
פלאפונים זה קקי.
סלחי לי,
אבל כל התופעות האלה קיימות בכל מקום, הרשי לי להבטיח לך, לא רק בארץ. זה כל כך מזכיר לי את הבחורה השחורה עם הפלאפון בסקארי מובי… היא בטח הייתה ישראלית. הייתי המון פעמים בקולנוע ובתופעות שצויינו כאן נתקלתי בפחות מעשר אחוז מהפעמים, ואף פעם לא לאורך כל הסרט, ואף פעם לא בכל התופעות כולן. זה לא בסדר, נכון, אבל זה לא קורה רק כאן. אני לא חושב שאלו "נורמות", כי ברור לכל בר דעת, אפילו ישראלי, שזו לא התנהלות תקינה של הדברים. נראה לך באמת שכל ישראלי שמגיע לחו"ל גונב מגבות ומרמה את כולם? ובתי שחי מסריחים? הלו, היית בצרפת במקרה? (סטיגמה כוללנית מכוערת, נכון? זה מבחינתי בדיוק כמו "הישראלים האלה").
לא, לא הייתי בצרפת.
וזה שהצרפתים מסתובבים עם בתי שחי מסריחים, זה הופך את בתי השחי הישראליים המסריחים לתופעה חיובית?
חלילה
אבל זה הופך אותה לתופעה כללית ולא ישראלית-ייחודית.
לא, זה לא.
זה הופך אותה לתופעה ישראלית ולתופעה צרפתית. תופעה שאופיינית לשתי מדינות היא עוד לא תופעה כללית.
אני מבטיח לך שבכל ארץ בעולם
תמצאי אנשים מסריחים.
יש הבדל גדול מאד
בין ארצות שבהן אפשר "למצוא" אנשים מסריחים, לבין ארצות שבהן "למצוא" אנשים מסריחים זה הנורמה.
וזו נורמה, בעינייך?
פעם ראשונה שאני שומע שזו ממש נורמה למצוא אנשים ממש מסריחים בישראל (פיזית כלומר, זה שיש אנשים שחושבים שאנחנו מסריחים במובנים אחרים אני יודע). על סרחון צרפתי שמעתי כבר (ואפילו אין לי יצפאן כי אני מחובר לYES) אבל זו פעם ראשונה שאני שומע את הסטינגה הזאת בקשר לישראל. טוב לדעת.
זה נורא עצוב אבל
יש הבדלים מאד מאד גדולים ביחס של אנשים אל אנשים אחרים בישראל לעומת ב…נניח שוויצריה. :) סתם מקום שחייתי בו שנה ויצא לי להכיר יותר טוב עכשיו, אחרי כמה חודשים בארץ, אני כבר רגילה לגמרי למצב, אבל בהתחלה, מיד אחרי שחזרתי, השוני היה כל כך מוחשי, שבני ישראל נראו לי כמו פראים ממש. וגם ההתנהגות שלי, שעברה רויזיה במהלך השנה שלי שם (והפכה להיות הרבה פחות חשדנית ויותר ערה לסביבה) חזרה להיות שוב לוחמנית. אפשר לקרוא לזה גם אסרטיביות, ולהרגיש טוב, אבל כיום, כשאני הולכת לסרט, אני יודעת שאני הולכת להלחם: על המקומות שלי (עוד לפני שמישהו בכלל חושב לכבות את האורות), על הזכות לצפות בסרט בתנאי שקט סבירים (דיבורים, פלאפונים, אנשים שאם מעירים להם צוחקים לך בפנים), על הזכות לנשום אויר נקי וכולי. ואתה יודע מה? זה מעייף אותי נורא להיות מילטנטית, אבל לפעמים נראה כאילו אין ברירה, כי כולם רומסים את הזכויות הבסיסיות של כולם כאן. וכן, שמה זה אחרת. ממש ממש אחרת. באמת אחרת. לא שהכל שם טוב, לא שכאן כולם רעים, לא שאני לא חלק מזה. אני כן חלק מזה, וזה מה שעצוב. גם אם אני תמיד מכבה את הפלאפון (ולא קרתה לי פאשלה אחת במשך חמש שנים של פלאפון והרבה מאד סרטים!) אני יודעת שאם מישהו לידי יצלצל לו הטלפון אני לא אבליג. אבל אי ההבלגה שלי תהיה בוטה כי אני כועסת, ו"האסרטיביות", היא כבר חלק מאותה רעה חולה. קשה לברוח מזה.
זה כבר משהו אחר
זה שיש הבדלים אקוטיים בתרבות הקולנוע ובתרבות בכלל בין ישראל ומקומות אחרים זה ברור. זה חלק מהעניין של האקלים הבטחוני, של "המצב" הידוע לשמצה, של המון דברים. קשה לי להאמין שהבעיה עצמה היא האנשים, כי אם מישהו גדל באמצע הר ירוק עם במבי כחבר ילדות, זה לא קשה לגדול להיות היידי בת ההרים. אדם הוא תבנית נוף מולדתו, והנוף שלנו, נו… "אסרטיבי". ואני לחלוטין מסכים איתך שזה עצוב והודעה כמו שלך לא הייתה מרגיזה אותי, כי אני מבין מאיפה היא באה. אבל לעמוד מהצד ולמתוח ביקורת שמותחת קו ברור בין עצמך ו"הישראלים האלה", זו אווילי ומעורר אנטגוניזם מסיבות שכבר ציינתי. לרגע לא טענתי שהמצב כאן מושלם, לרגע לא טענתי שזו הנורמה שהייתי רוצה לראות, אבל כן טענתי שהדשא של השכן לא תמיד ורוד יותר ושבכל מקרה "הישראלים האלה" הם אנחנו, או קרובי משפחה שלנו, או חברים שלנו, או הילדים שלנו. להגיד שהם "רעים" ואנחנו "טובים" לא יפתור את הבעיות הקיימות (והפרעות בקולנוע, עם כל הכבוד לנו ולעינה דג (ויש כבוד) הן רק סימפטום לבעיה גדולה יותר, והן לחלוטין בתחתית הסולם של הבעיות החברתיות-תרבותיות של מדינת ישראל). למעשה, החיץ הזה הוא בדיוק מה שיבטיח ש"הם" ימשיכו להתנהג כמו ש"הם" מתנהגים, ו"אנחנו" נמשיך להיות בסדר ולמלמל דברים מתחת לשפה מהצד, במקום הראשון שמצאנו-והתיישבנו-בו-בלי-להפריע אחרי שאיחרנו בעשר דקות לאיזו הקרנה.
אוי, נו, עד מתי ''המצב הבטחוני'' יהיה עלה התאנה שלנו?
כל מה שלא בסדר במדינה נובע מה"מצב הבטחוני". גברים שרוצחים את הנשים, המאפיה, הפער בין דתיים לחילוניים, הגיוס לצבא, ההתנהגות, הברבריות, השכן שלי שמנקה את האוטו (עם צינור!) בשבת בבוקר, עם נינט בקולי קולות.
די כבר. אנשים בארץ לא מנומסים, לא מתורבתים, ולא יודעים להתנהג בחברה מתוקנת. זו הסיבה שכשאני מבקרת בקניון, קשה לי למצוא מקום לשתות כוס קפה בלי שיעשנו עלי. זו הסיבה ששום דבר בארץ לא מתחיל בזמן. זו הסיבה ששונאים ישראלים בצורה גורפת בחו"ל.
אני לא מאחרת? אני לא צועקת ברחוב? לי לא מצלצל הפלאפון באמצע הסרט? בתוך עמי אני יושבת, ואני מזוהה עם האנשים האלה. זה כואב לי, אבל אין לי מה לעשות, חוץ מאשר להתנהג כמו בן אדם, ולקוות שחלק מזה ישפיע על האנשים שמסביבי.
זה עניין של חינוך, וזה ילך רק עם סנקציות שליליות. איחרת? נשארת בחוץ. עישנת במקום שאסור? קנס. חנית על אדום לבן וחסמת מסלול שלם? שלילה לחודש. ואז נראה.
(סתם בחרתי את התגובה שלך בחצי-אקראיות כדי להגיב לפתיל כולו)
אני באמת לא מבינה באיזו ישראל אתם חיים. אני כבר לא מדברת על זה ש"אני תמיד מכבה את הסלולרי בכניסה לקולנוע" ו"מקפידה לשים דאודורנט" ולא להפריע לאנשים אחרים בהצגות. כי התגובה המתבקשת היא "טוב, אבל רוב הישראלים הם לא כאלו". לא יודעת. בתור אחת שחלק ניכר מהחיים שלה מבלה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים של דן, אוטובוסים של אגד, רכבות בכל קו אפשרי, אוטובוסים ממוגנים של חברות איזוטריות, אחר.) לא יוצא לי יותר מדי להתקל באנשים שהם אסון אקולוגי מהלך. וכשאני מגיעה לקולנוע, אני בדרך כלל לא שומעת צלצולים מעצבנים אחרי שהסרט מתחיל.(אבל בהחלט יכול להיות שזה בגלל שאני לא הולכת למספיק סרטים) ובפעם האחרונה שהייתי בחו"ל, ראיתי משפחה מקסימה מהלכת לצידנו. והאבא הסביר לשלושת הילדים המחונכים על פיקאסו והתקופות הכחולות והורודות שלו, ואמא אמרה לי ש"את רואה? זה ההבדל בין ישראלים לתיירים אחרים". אבל חמש דקות אחר כך הם שאלו אותנו מה השעה. בעברית.
ככה שעם כל הכבוד, אני מסרבת לקבל את העובדה ש"ישראלים הם". יש ישראלים שהם מגעילים וברברים וחסרי חינוך. איכשהו לי יוצא להכיר את האחרים.
_________
העלמה עפרונית, לא מרגישה שהיא נלחמת מעבר לנדרש.
כה לחי!
מבלי כל כוונה לחלוק על דעתך,
אני חייבת לשאול: באיזו שפה דיבר האבא עם ילדיו כשהסביר להם על פיקאסו?
עב רית, מן הסתם.
אבל בניגוד ל"ישראלי המצוי", הוא עשה את זה בדרך הנאותה למוזיאון – בשקט.
________
העלמה עפרונית וברך כואבת.
אז למה שאמא שלך תגיד
"את רואה זה ההבדל בין ישראלים לתיירים אחרים"? מה היא חשבה שהם? בלגים?
כי בזמן שהם
דיברו בשקט, בתרבותיות, אי אפשר היה לשמוע באיזה שפה הם מדברים.
או ככה לפחות אני הבנתי מהסיפור.
אז איך יכלו לדעת
שהאבא מסביר על התקופות הכחולות והוורודות של פיקאסו?
אולי כי הוא הצביע על התמונות הכחולות והוורודות.
של פיקסו.
הממ, כן.
מה שהם אמרו.
(או במילים אחרות, אני לא באמת משוכנעת בכל ליבי שהוא אכן הסביר על התקופות הכחולות והוורודות של פיקאסו. יכול להיות שהוא הסביר להם על משפחתו של הצייר המהולל. יכול להיות שהוא הסביר להם על מבנה הכרומוזומים בגוף האדם. הסקת מסקנות, יו נואו.)
בחלק מהאולמות בארץ
משאירים אורות מעומעמים עד שהסרט עצמו מתחיל. חלקם בכלל שכללו את השיטה לשלבים. כשמתחילות הפרסומות, מכבים את האורות מאחורה. כשמתחילים הטריילרים, מכבים את האורות באמצע וכשמתחיל הסרט עצמו, חושך על פני תהום. במקרה הזה, אני מסכים שאפשר לסגור את הדלתות כשהאורות כבים לגמרי. ממילא הסרט מתחיל רק אחרי חצי שעה ומי שעוד מצליח לאחר, כדאי שיהיה לו תירוץ ממש טוב.
מצד שני, אנשים משלמים מחיר מלא על הכרטיסים ואם לא יתנו להם להיכנס, הם ידרשו החזר כספי. הרעיון הזה לא ממש רווחי לבתי הקולנוע, אלא אם כן יציבו שלטים "אין להיכנס לאולם כאשר האורות כבויים" ו"הנהלת הקולנוע אינה אחראית לאיחורי צופים".
שידפיסו על הכרטיסים ''המקומות נשמרים עד תחילת ההקרנה''
שזה אגב, מקובל מאד בעולם.
רעיון לא רע.
ואז אנשים בכלל לא יטרחו לאחר, ואז ייקצרו את זמן הקרנת הפרסומות!
או שלא…?
בכל אופן, אני לא אחת מהמאחרים, ממש להיפך. ובכלל, אף פעם לא הבנתי למה תורמות כל הפרסומות (מילא הטריילרים..) שמראים בהתחלה, זה סתם מרדים, וממילא הן מופיעות כל כך הרבה בערוץ 2, עד שהן יוצאות מהנשמה.
ואגב
, כיצד ניתן לתקשר עם אחד מהעורכים בקשר לנושא מסוים, מעבר לדרך בה ניתן לתקשר באמצעות האתר? (דואל, אולי?)
הדואל של העורכים
מופיע בתחתית כל דף, תחת "כתבו לעורכים". בכל מקרה, המייל הוא
יש פרסומות בקולנוע מאותה סיבה שיש אותן בטלויזיה
צריך כסף כדי להפעיל בית קולנוע וחברות רבות מוכנות לשלם יפה כדי שהפרסומות שלהן יופיעו לפני הסרט. זה אפילו יותר יעיל מבטלויזיה כי אי אפשר לזפזפ ואין לאן לברוח.
אבל זה כבר היה ברור מאליו..
אני תמיד ניסיתי לחשוב על סיבה נוספת, שקיימת לטובת הצופים.
פרסומות *לטובת* הצופים?
הממ, זה רעיון חדשני…
לא.
בטלויזיה יש לך בחירה: לראות ערוצים שמשודרים בחינם לכל דורש, עם פרסומות, או לראות ערוצים שעליהם אתה נדרש לשלם, ללא פרסומות.
בקולנוע אתה *גם* משלם, ו*גם* נחשף לפרסומות. בעלי בתי הקולנוע המסכנים מרוויחים כסף ממכירת כרטיסים ובמזנון. אין שום סיבה שהם גם ינצלו את הקהל להכנסה נוספת.
אין ערוצים שמשודרים בחינם לכל דורש.
ברגע שיש לך טלוויזיה, אתה נדרש לשלם אגרה, שהיא מנופחת ללא שום פרופורציה לתמורה שהיא מקנה. כך שגם הערוצים ה"חינמיים" הם עדיין בתשלום.
אני תמיד הערצתי את הקטע של לדרוש מהמוני העם לשלם מס על אחזקת ערוץ הפרופגנדה של המדינה.
האגרה היא, כביכול,
התשלום על אחזקת הערוץ הראשון, שגם משודר באופן חופשי וגם אין בו פרסומות.
האגרה היא, ולא כביכול,
מס על החזקת מקלט טלוויזיה. נקודה.
המאחרים שילמו מחיר מלא? גם אני.
לכן מגיע לי לראות את הסרט בלי הפדחת של האנשים שנתקעת במקרן. כל מה שצריך לעשות הוא לכתוב על הכרטיס: "הנהלת הקולנוע שומרת לעצמה את הזכות לא לאפשר למאחרים להיכנס". או "הדלתות נסגרות בשעה הנקובה על הכרטיס. למאחרים לא תותר הכניסה". או כל ניסוח אחר, שיבהיר לרוכש הכרטיסים שאם הוא רוצה תמורה תמורת 33 השקלים שלו, שיזיז את התחת מהבית בזמן.
אם הם היו רוצים להיות *באמת* בסדר
אז שלא יתנן למאחרים להכנס, אבל יאפשרו להם להמיר את הכרטיסים להקנה אחרת, ככה שלא יפסידו את מחיר הכרטיס. איחרת? בוא בפעם אחרת. במקרה כזה אפשר לעשות אפילו קצת אובר-בוקינג במקרה הצורך.
כן! אובר-בוקינג!
ואז אם מישהו יגיע עם כרטיסים חוקיים להקרנה מלאה, הוא יקבל אפגרייד ליציע ה-VIP!
מה שכבר מוביל
לתופעה אחרת, מעצבנת לא פחות.
מדוע בכלל *מוכרים* כרטיסים לאנשים שמאחרים? כלומר, מדוע אדם יכול להגיע ב-19:15 ולקנות כרטיס לסרט שהתחיל ב-19:00. כן, אני יודע. כסף. אבל תודו, שאם היתה נמנעת מאנשים האפשרות לקנות כרטיסים לסרט שכבר התחיל, המצב היה נראה סביר יותר (כי זה עדיין לא היה מעלים את התופעה לגמרי, אם מדובר באנשים שכבר קנו את הכרטיסים בדרכים אחרות).
כי ברוב בתי הקולנוע ב-19:15
הסרט עוד לא התחיל…
וחוץ מזה
אנחנו ישראלים. זמן מדויק הוא רק המלצה עבורנו. (!התמרמרות!)
נראה לי בסדר גמור
קולנוע הוא אולם ציבורי, ובמקום ציבורי עלי לכבד את נוכחותם של אנשים אחרים. כלומר, לא להשאיר את הדלי של הפופקורן או בקבוק השתייה על הרצפה אחרי הצפייה, לא לענות לפלאפון, לא לדבר (!) וגם להגיע בזמן. ואם אחרתי שלא באשמתי (פקק, שעון מאחר וכל הדוגמאות שנתת) זו גם וודאי לא אשמת הצופים האחרים.
ובענייין הזה – ראיתי בשבועות האחרונים שני סרטים בקולנוע לב דיזינגוף, שניהם באולם 3: פרח הרוע (לא כדאי) ואבודים בטוקיו (כדאי מאוד). בשניהם הסדרן נכנס ויצא מהאולם מספר פעמים (באבודים בטוקיו – 10 !!!). תלונה בקופה השיגה רק מבט מזלזל מאוד בנודניקית שלא נותנת לסדרן להנות.
אני קוראת לחרם צרכנים.
אני דווקא נוהג לעתים להשאיר
פסולת על הרצפה לאחר צפייה – אך אך ורק בבתי קולנוע שאני יודע מנסיון שלא טרחו למקם פחים ליד היציאה.
הפסולת היא כתוצאה ממשהו ש-הם- מכרו לי? שיספקו לי גם ערוצים להפטר ממנה. אנחנו לא ברכבת התחתית של לונדון, ולצפות לפח אשפה זאת לא הגזמה פראית.
מה קורה אם
יש מישהו רומנטי במיוחד שקונה את כל הכרטיסים בשביל שלא יסתירו לחברה שלו כמו בפרסומת?
הם שלו !
אבל בפרסומת אלה היו כרטיסים עם מקומות מסומנים.
מה המקסנה מכל הסיפור?
כיסאות לא מסומנים הם על הפנים!
במקומות מסויימים
תלוי בתרבות שהתפתחה סביב עניין המקומות.
מה שמעניין
שאחרי שהם עשו את כל המהומה ולקחו אותם למשטרה, עוד החזירו להם את מחיר הכרטיסים. האמריקאים האלה…
אתיקה היא הפתרון
אני חושבת שהחוק (חוק, לא נורמה) צריך להיות שמקומות מסומנים יהיו תקפים רק עד תחילת ההקרנה. אם הסרט כבר התחיל אז המקום המסומן על גבי הכרטיס לא תקף יותר, ומי שמאחר מתיישב איפהשהו תוך מינימום הפרעה (וכמובן שאין לו יותר זכות על המקום המסומן – גם לא אחרי ההפסקה). זאת הדעה שלי בנוגע ל"חוקים" שיש ליישם לגבי סימון מקומות.
לגבי סוגיית שמירת מקומות. כאן, לדעתי, אין מקום לחוקים כתובים רק להתנהגות והגונה בהתאם לחוקי אתיקה, שאפשר לדון בהם ולנסחם. לדעתי, אם משפחה הולכת לסרט ושומרת מקום לשני בני משפחה נוספים שעומדים להגיע (בודאות), זה בסדר גמור לשמור את המקומות. אם חבורה של חברים שומרת מקום לעוד כל מיני חבר'ה שלא ברור כלל אם יגיעו, זה לא בסדר. כמה גורמים משחקים תפקיד:
1. מידת הוודאות של הגעת האדם.
2. מידת ההפרעה הצפויה לצופים האחרים משמירת מקום לאותו אדם.
3. כמות המקומות אותם שומרים.
זה נראה הגיוני לשמור 1-5 מקומות ופחות הגיוני לשמור 10-20 מקומות ישיבה. (אולי כי זה "מרגיש" לא הוגן שאדם אחד עובד בשביל כל כך הרבה אנשים עצלנים…)
בקיצור, במקרה הזה רק אתיקת צפייה והתנהגות מתחשבת יכולה להועיל. אני מאמינה שאדם יכול לחשוב על עצמו וטובתו אבל ממש באותו זמן גם על מי שיושב לידו, ומאחוריו. כמובן שאם אין חוקים ברורים זה אומר שתמיד יתהוו קונפליקטים אבל אני חושבת שפחות, ובטוח שפחות חמורים.
מה שהיא אמרה.
אני מחזיר אותך רגע לטיול השנתי בבית-ספר
אחרי שעתיים של המתנה, כולם ישובים במקומותיהם והאוטובוס נוסע לו לאי-שם בדרום/צפון*. כשמגיעים, יוצאים לטייל בנחל אכזב שרק יעלים (הכוונה היא לאלה עם הזקן והקרניים) יכולים ללכת בו. כשחוזרים לאוטובוס, נשמעים מיד קולות ויכוח. האם המקומות שמורים, או שמישהו היה צריך להכריז על זה לפני הירידה מהאוטובוס?
אותו הדבר במקומות ציבוריים. אם החוק יבטל את סימון המקומות מיד כשהסרט מתחיל, מה יקרה כשיצאו להפסקה? האם יש באמת ודאות שלא יתפסו לך את המקום בטענה שהמקומות לא שמורים? כמובן שזה עניין של חינוך ואם אנשים ידעו להתחשב באחרים כמו שצריך, כל הויכוח היה נחסך. לצערי, בכל אולם בארץ (ואני לא מכליל כלפי הישראלים כולם) יש סיכוי גבוה למצוא תחמנים וערסים שישתלטו על מקומות ברגע שלא ישגיחו עליהם. כשהמקום מסומן, אפשר לפחות לפנות לסדרן בטענה שיושבים במקום שלך. לרוע המזל, מהלך כזה יפריע לאחרים בדיוק באותה מידה שהמאחרים מפריעים.
מה מסקנתי? הכל מתחיל בחינוך, אבל לאף אחד אין כח להתעסק בזה עכשיו, יש סרט.
*
שאלה שתמיד הטרידה אותי, לאן יוצאים תלמידים מאילת בטיול השנתי?
מצרים.
תלמידים מאילת
עושים סיור בבתים אחד של השני.
או לחילופין- עושים סיור באילת. מי לא זוכר את הטיולים של כיתה א' בהם לקחו אותנו לטיול בעיר המגורים?
או שפשוט ביסודי שלי היו קמצנים במיוחד?
בתור תלמידה לשעבר מאילת
לעולם לא אשכח את הטיול השנתי לתל אביב לבקר במוזיאון ארץ ישראל ובפלנטריום בכתה ו'. :)
אתיקה כל עוד זה לא נוגע לך
נכון שזה הכל נשמע הגיוני ותקף כל עוד זה לא נוגע לך אישית. תאמיני לי שכל האתיקה תתערער לה ברגע שתאחרי בטעות לסרט וימנעו ממך את הכניסה לאולם או גישה למקום שלך, ששילמת עבורו. לאחר זה אנושי, לסלוח זה אלוהי. את חושבת שכל עניניו של האיש שאיחר זה להסתיר לך את המסך? הוא רוצה לראות את הסרט בדיוק כמוך. וזה זכותו המלאה. את רוצה להגיד לי ש*מעולם* לא איחרת לקולנוע או לכל מקום אחר?
מזה, בית ספר? מי שמאחר צריך להענש? למה שלא פשוט תתני לו 40 עמודי פוליו בנושא היסטוריית הקולנוע הישראלי? גם מחנך וגם מועיל.
אני מעריכה את התובנות שלך
לגבי האישיות שלי, אבל את טועה. אמנם דברים נראים אחרת מהצד השני של מי שמאחר או סובל מחוק זה או אחר (בין אם זה חוק כתוב או נורמה) אבל זה כל הרעיון בקבלה של חוקים (או נורמות) – אמנם לעיתים אנחנו אלו שסובלים מהם, אבל הרווח מכך שכולם מקיימים אותם הוא עצום. לכן גם מזוית אישית אגוצנטרית, שווה לי יותר לאחר "פעם ב" לסרט, להתבאס, ולא להכנס, ושכל שאר הצפיות יעברו חלק. מה גם שאני חושבת שכאשר אנשים יבינו וירגישו שזה לא אתי להיכנס באחור ולהפריע לצפייה של אחרים, הם יאחרו פחות, לא ישכחו לכבות את הטלפון וכו'. אנשים מסוגלים ללמוד ולהתאים את עצמם טוב מאד להרבה סיטואציות. אם צלצול טלפון במהלך סרט היה משהו שהוא מביש עבור מרבית האנשים, תאמיני לי שלא היו שוכחים לכבותו. כנ"ל עם איחורים. ואם למישהו יש בעייה כרונית עם הנושא, זאת באמת לא הבעייה שלי.
היסטוריית הקולנוע הישראלי – אכן נושא מרתק. אם בא לך את מוזמנת.
ובהשפעת כל היומית הזאת, כנראה,
בלילה האחרון חלמתי שאיחרתי לסרט ברבע שעה, אז חזרתי הבייתה בלי לנסות להכנס בכלל, וזה אחרי שעמדתי המון זמן בתור ענקי כדי להשיג כרטיס. אבל מצד שני, קיבלתי קטנוע חדש ונוצץ.
אף אחד לא יכול למנוע מאנשים לאחר
וזה לא התפקיד שלך. זה התפקיד של הקולנוע למנוע ממני את הכניסה לאולם במקרה ואני איחרתי, ועובדה שהם לא עושים את זה. את יכולה לתווכח עם מה שעובד? לא, את יכולה רק להעליב אנשים אחרים שמאחרים שלא באשמתם, ולהתעצבן. זה כמו שאני מנסה להבין שאנשים לפעמים באמת שוכחים לכבות את הטלפון, וזאת באמת הפרעה מזערית. השנייה הזאתי שאדם שאיחר הסתיר לך את המסך תהרוס לך את כל הסרט? הוא בטעות נתקל לך ברגל אז תשמרי לו טינה לנצח ותחיי כדי לנקום? ממש לא. אז דיי לעשות מזבוב פיל. בן אדם שילם בדיוק כמוך לראות את הסרט וזכותו המלאה לראות אותו גם אם הוא איחר בעשר דקות או פחות מתחילת הסרט ולא הטריילרים או הפרסומות. אם הוא איחר ביותר מזה ממילא לא שווה לו להכנס לראות את הסרט והוא יהיה אדיב מספיק שלא להפריע לגבירתי הנכבדה לראות את הכתוביות ולהחזיר את הכרטיס לקופה או להחליפו באחר.
בטח שאפשר למנוע מאנשים לאחר.
הקולנוע יכול לא לתת להם להיכנס. מה ה"עובדה" ב"עובדה שהוא לא עושה את זה"? נורמות של בתי קולנוע הן לא חוקי טבע, והן יכולות להשתנות מהיום למחר. בתי קולנוע הם בהחלט לא סמכות שאפשר לצטט בדיונים על נימוס ואתיקה. הם אפילו לא סמכות בענייני "מה הקהל רוצה": הם הרי יתעלמו בסבבה מאולם שלם שסובל בגלל צופה רעשני אחד, כדי לא להצטרך להתמודד עם הסצינה שהוא יעשה אם הסדרנים יזרקו אותו מהאולם.
והח"מ היא מאחרת כרונית, שבכל זאת לא מאחרת לסרטים, כמו שאני לא מאחרת למבחני סוף סמסטר או ראיונות עבודה. איך תסבירי את זה? מן הסתם כשמספיק חשוב להגיע בזמן, לא מאחרים. כמו שכשמספיק חשוב לא לעשות רעש, זוכרים לכבות את הסלולרי. אם אנשים היו מרגישים מבוכה או אשמה על הפרעה לאנשים אחרים, הם היו מפסיקים להפריע. אנשים שמפריעים הם אנשים שלא אכפת להם מהאחרים. זה מאוד פשוט.
אני מסכימה במאה אחוז
הרי זה שהיו פקקים בדרך מראים שלא אכפת לי מאנשים אחרים, וזה לא משנה אם אני נגיד מתנדבת במגן דוד אדום או צער בעלי חיים? זה בכלל לא אינדיקציה. תמיד יהיו אנשים שיאחרו וזה לא כי, חס וחלקיקה, לא אכפת להם מהצופים האחרים, זה בגלל שהם איחרו ותו לא. ושוב אני ישווה את זה למקרה של הכיתה- כל אדם שייכנס גם יתחיל לתת תירוצים למה הוא איחר? השעון המעורר לא צלצל לי? אבא ואמא לא העירו אותי?
ה"עובדה" היא בעצם שבית הקולנוע עושה מה שהוא רואה לנכון בסוגיית המאחרים. וזה עובד.
זה פשוט מפריע לי שאנשים מתייחסים למאחרים כמצורעים שלא באשמתם, אתה יכול להכנס לראש של המאחר ולדעת למה הוא איחר? אם זה הייתה סיבה חשובה או לא? השנייה שהוא הסתיר לך את התרגום לא שווה את כל הכעס והאנרגיה שאנחנו מוציאים על הדיון הזה.
אל תהיי תמימה.
אם בנאדם מתנדב בצב"ח או מד"א, ויודע שהוא מסיים משמרת בשעה מסוימת, הייתי מצפה שהוא יהיה הגיוני מספיק כדי לא לקנות כרטיס להצגה שמתחילה ממש בסיום המשמרת שלו (או אפילו קצת אחריה), אלא להצגה שלא תיצור לו לחץ זמנים.
אם אדם נתקע בפקקים, זו בהחלט אשמתו שהוא לא יצא מוקדם יותר גם אם ידע מראש שעשויים להיות פקקים (בינינו, עומס תנועה הוא כמעט אף פעם לא משהו פתאומי. יש שעות מסוימות וימים מסוימים שבהם ידוע שיש עומסים, כך שאם מישהו מתכנן להגיע בזמן הוא צריך לצאת ה-ר-ב-ה יותר מוקדם).
וכן, לי מאוד מפריעים אנשים שמאחרים. אני שומעת אותם עוד מתחילת השורה, צריכה לשנות את תנוחת הישיבה שלי, לכווץ את הרגליים ולהתמתח בזוויות משונות (מה שמפריע גם לאלה שמאחורי) כדי שהוד מעלתם המאחרים יוכלו להכנס דווקא לכסא שלידי, להתלחש ולנסות להבין מה הם הפסידו, ואז לעשות עוד רעש כשהם מניחים את כל הכבודה שלהם מסביב, מכניסים פלאפון לתיק (או שרגע, אולי לא כיבינו אותו?) וכו'. זו הפרעה גדולה מאוד שמוציאה אותי מהסרט, ואחר כך אני צריכה עוד הרבה זמן כדי להצליח להכנס לתוכו בחזרה.
מה לעשות, אני מעדיפה לראות סרטים כשאני מרגישה "בתוך" הסרט, ולא רק להסתכל על המסך, כך שמה שבעיניך הוא הפרעה קטנה של שניה בקושי, בעיני הוא הפרעה מעצבנת של כמה דקות לפחות.
פקקים הם אף פעם לא צפויים איפה שאני גרה
בכרמל (קרבת רמת גולדה) פעם יש פקקים פעם אין בלי שום סדר הגיוני. אני עכשיו אשב לחשב באיזה שעה יש פקק באיזה אין, לפתוח קורס למודעות לתאונות דרכים בביתי הפרטי רק כדי שלא תהיה תאונה כשאני צריכה להגיע לאיפשהו?
אני לא אומרת שאם אני מאחרת זה בסדר, ולא אמרתי שאני בעד המאחרים, אני רק אומרת שאתם לוקחים יותר מידי ברצינות וכועסים יותר מידי על דברים שהאמת, קורים גם לכם לפעמים. תמיד כיף להתייפיף ולהגיד "הא, לרכל זה לא בסדר" ואחרי זה להסתובב ולרכל על השכנה. רבים איחרו לפחות פעם אחת לקולנוע, והאמת, לא ממש חשבו ללכת לשבת בסוף רק כדי לא להפריע חס וחלקיקה להוד מעלתה.
חלקיקה וחס!
לא הופנתה פה טענה כלפי מאחרים. קורה לכל אחד, בסדר. הטענה הופנתה למאחרים שברוב חוצפתם, במקום פשוט להתיישב במקום הכי קרוב (ובשקט!), נדחפים בין האנשים שהגיעו בזמן ולפעמים אפילו מעיזים להקים ויכוח עם אנשים שהתיישבו להם במקום. שילמתי כרטיס, אין סיבה שלא תתחשבי בהוד מעלתי ובהוד מעלתם של שאר יושבי האולם.
אבל לקטר על המאחרים זה לא בסדר, נכון? אז יש לי רעיון! מה דעתכם על הקונספט של 'יצאת צדיק' רק עם הקהל בקולנוע? חיים הכט יתחבא מאחורי מכונת פופקורן ויחלק מדליות לכל צופה שמגיע בזמן.טוב, אז לא.
דווקא יצא לי לאחר פעם להקרנה,
ופשוט התיישבתי בצד, במקום הראשון הפנוי שראיתי. בסוף גם הסתבר שהגעתי בדיוק שתי דקות אחרי שהתחיל הסרט, אבל הרי לא יכלתי לדעת את זה (זה היה סרט בתל אביב, שהגעתי אליו מבית ההורים, ובגלל מחלף חדש שפתחו מצאתי את עצמי רבע שעה לפני תחילת ההקרנה באמצע הרצליה, בלי שיש לי מושג איך יוצאים לכיוון ת"א).
וזה לא שאני לא מכירה את הפקקים של הכרמל. אני גרה ברוממה ונוסעת כמעט תמיד באוטובוסים (והרי באוטובוסים, במיוחד כשממהרים, לעולם אי אפשר לדעת מתי הם יואילו בטובם להגיע), ובכל זאת, אני לא מאחרת לראיונות עבודה, גם לא כשהם בתל אביב, ולא מאחרת לסרטים, גם אם בדיוק באותה שניה בחורב התחיל הפקק הכי נוראי בעולם, ואין סיכוי להגיע למטה, לקונגרסים (ברכב, או באוטובוס). למה אני לא מאחרת? כי זה חשוב לי מספיק כדי שלא אצא ברגע האחרון. ואם בכל זאת יצאתי ברגע האחרון? אשמתי, ואחרים לא צריכים לסבול את התירוצים שלי.
אבל יודעת מה? בואי ניקח את הדוגמאות שלך ושל מישהי עם ניק מתחכם: למרות הפקקים הלא צפויים, את רואה את עצמך מאחרת לראיון עבודה או למשמרת במד"א?
אף אחד פה לא מתיפייף
הנקודה היא לא שלי או למכריי לא קורות התקלות שתיארת, ואנחנו תמיד מגיעים בזמן וחוזים את כל הפקקים בעולם.
הנקודה היא שהדברים האלה לא אמורים לעניין את מי שהצליח להגיע בזמן לסרט. בתי הקולנוע צריכים להעדיף את טובת רוב הצופים, שהגיעו בשעה הנקובה למרות כל התרחישים האפשריים, ונאלצים לסבול את המפריע הבודד (שכמובן – לא איחר בזדון, אבל למה זה צריך להיות אכפת לי?). מבחינתי, אם תהיה נורמה של התייחסות מחמירה למאחרים, אני כמובן אקבל אותה על עצמי וזה יגרום לי להזדרז עוד יותר מתמיד ביציאה לסרט.
ואני חושבת שאת ממעיטה בערכה של ההפרעה הזו. אם אני זקוקה לשקט בקולנוע כדי לשקוע בסרט זה לא הופך אותי ל"הוד מעלתה", אלה הזכויות הבסיסיות שאני משלמת עבורן.
''הא! זה סבתא רבה! מתחשקתה חצילון בתחינה!''
לא, לא קורה, תודה רבה.
טוב
אז באמת מצטערת שאני לא מושלמת כמוך.
את לא צריכה להצטער.
אין בעיה עם זה שאת מאחרת. יש בעיה עם זה כשאת מאחרת, את גם מפריעה לסובבים אותך.
אני אמרתי שאני מפריעה למישו?
אני רוצה שאיחרתי אני יושבת במקום הכי קרוב שאני רואה, לא שאני מאחרת כל כך הרבה (כן, כן מה ששמעתם. אני מאחרת כרונית לבית ספר כי זה לא חשוב לי, קולנוע יותר חשוב) אז אם בא לכם לקטול עוד משהו, סבבה, נמאס לי להיות הקורבן להערות הציניות שלכם.
באתר הזה אני כבר לא מגיבה, כל מי שבא הנה ישר קוטלים אותו. אי אפשר לשמוע דעות של אחרים?
לשמוע דעות של אחרים? בשמחה.
להסכים? לא, לא עם כל דבר.
ביקשתי ממך להסכים?
ביקשתי מכם לא לקטול ולהעליב. אולי אתם לא מבחינים בזה אבל כמתבוננת מהצד אתם נראים כנאבקים על האמרה הצינית או המצחיקה ביותר בתגובות.
סליחה, איפה העלבנו?
אני שואלת כי זה באמת אכפת לי.
אני גם מבקשת לא לתת לי כדוגמה להעלבה תגובות שמכילות את הביטוי "הוד מעלתה" (אלא אם את מוכנה להודות שגם את לקחת חלק בהעלבות).
סליחה, איפה העלבנו?
אני לא מדברת עכשיו עכשיו, אני מדברת בכללי. אולי העלבות של ממש לא היו, אבל "ירידות" ועקיצות ציניות תמיד היו פה. ונשמות רכות כמוני לוקחות את זה לעיתים אישית מידי.
תמיד חששתי להביע את הדעה הזאת אבל באמת שאנשים פה ממש מנהלים קרב על מי יותר מצחיק.
סליחה, איפה העלבנו?
אבל למה מפריע לך שאנשים מנהלים דיון עם עקיצות ציניות? ככה כותבים אנשים שלא אכפת להם להשתמש בשפה "פוגעת" מתוך ידיעה שאחרים לא באמת נפגעים. אם זה באמת מה שמפריע לך, יהיה לך מאוד קשה להשתלב בדיונים כאן.
או בכל מקום אחר.
ואני מתכוונת מחוץ לאינטרנט.
לא זכורים לי הרבה מקומות בימי חיי שהיו נוחים להשתלבות לעדיני נפש רגישים. ואכן, בדרך כלל הם לא השתלבו.
אבל לא מנסים להעליב אותך
לא בכוונה, בכל מקרה. ציניות היא חלק בלתי נפרד מהשפה של חלק מהמגיבים כאן (כן, גם אני). כמתבוננת מהצד, יש לך את הבחירה להגיב או לא להגיב, אבל אם כבר פרסמת הודעה, יש סיכוי מאוד סביר שיענו לך. אם הטון פוגע בעיניך או לא, זה כבר עניין שלך, אבל זה לא שרק מפני שמישהו חדש, אוטומטית מעליבים אותו.
אם לתמצת את רוח היומית, מתקיים פה דיון האם איחור לקולנוע הוא אחריותו המלאה של המאחר או לא. אם כן, איך צריך לנהוג כשמישהו מאחר ונכנס לאולם בצורה שמפריעה לאחרים. חלק אומרים שלא צריך להתלונן על כל הפרעה קטנה וחלק טוענים שזו לא הפרעה קטנה כלל וכלל. העמדה שלך, לפי מה שהבנתי, היא שקשה לשלוט באיחורים, אבל רצוי להימנע מלהפריע לאחרים, גם במחיר נוחיותך האישית.
אם את עוד באתר, אני אשמח לדעת קצת יותר בהרחבה מה דעתך (כמאחרת קבועה בעיניך) בנושא. איך צריך לנהוג אם מישהו באמת מפריע? איך אפשר למנוע איחורים מיותרים? האם מותר למנוע כניסת מאחרים, גם אם שילמו מחיר מלא על הכרטיס? האם מותר בכלל לשמור מקומות למאחרים (הנושא המקורי של הדיון אאל"ט)?
קודם כל תיקון
אני מאחרת רק לבית ספר. לקולנוע היו פעמים מעטות מאוד שאיחרתי, וגם אם כבר, זה היה רק בזמן הפרסומות. במקרה ואי פעם אאחר אקח את עצתכם ואשב במקום הראשון שאראה פנוי.
כעס?
אני לא כועסת בכלל. אני במצב רוח די טוב, למעשה, אם כי קצת עייפה. תודה ששאלת.
למי זה משנה למה הם מאחרים?
יכול להיות שהם מאחרים כי הם העבירו זקנה את הכביש, כי הם הצילו ילד מבית שעלה באש, כי הם רופאים שנאלצו להתעכב בניתוח לב פתוח של הרגע האחרון כדי להציל חייו של אדם – זה פשוט לא משנה. יש מספיק אופציות בעולמנו לצפייה בסרטים (בדרך כלל אפשר למצוא סרטים *אחרים* לצפות בהם, ואם לא, יש די והותר בילויים אחרים לבלות), וזה לא ביג דיל להגיד, "טוב, איחרנו לזה, בואו נלך לשתות קפה עכשיו ונלך לראות את הסרט הזה ביום אחר". את מדברת כאילו אדם שרוצה לראות סרט, חייב לראות סרט בכל מחיר, או שהעולם יתהפך. העולם לא יתהפך אם אדם שגילה שהוא איחר לסרט שרצה לראות ידחה את הצפייה בסרט ליום אחר ובינתיים ילך לבלות במקום אחר, ובכך יימנע מלהפריע לצופים שכבר צופים בסרט.
מעניין שב"דה לה גווארדה" (שמעתי דיווחים מאחי ומהאיש שלי, שהלכו לזה כל אחד ביום אחר) לא מאפשרים להכנס לאולם אחרי תחילת המופע (מטעמים לוגיסטיים ובטיחותיים שקשה להתווכח עליהם), ואנשים מצליחים להגיע בזמן למרות כל הפקקים, ואין איש פוצה פה ומצפצף. היתכן שכל אותם מאחרים כרונים בעצם כן מסוגלים להתמודד עם רעיון ה"תגיע בזמן או תישאר בחוץ"?
אמ, לא, זה שאדם שילם על הכרטיס
עדיין לא הופך את זה לזכותו המלאה לראות את הסרט, ועדיין לא נותן לו לגיטימציה להפריע לצופים אחרים.
בדיוק כמו שאדם שיתחיל לשיר באמצע הצגת תאטרון (זאת אומרת, כל עוד הוא לא אחד השחקנים) יסולק החוצה, גם אם הוא שילם מחיר מלא על הכרטיס, כך גם אדם שמפריע לצפייה של אחרים לא בהכרח זכאי להישאר באולם. כך גם אדם שמעשן בקולנוע, למשל.
וה"איחור שלא באשמתו" הוא לא רלוונטי (ואני אומרת את זה כמאחרת כרונית). זה לא משנה באשמתו של מי זה, מי שבא לראות סרט זכאי לחוויית צפייה טובה ככל האפשר בתמורה למחיר המופקע שהוא שילם על כך. מתן כניסה למאחרים פוגם בזכות הזאת.
אני לא בהכרח תומכת בהשארת המאחרים בחוץ, אלא חושבת שנכון יותר להושיב אותם מאחור עד ההפסקה (במקרים שבהם זה אפשרי) במינימום הפרעה לצופים האחרים. למרבה הצער, גם את המעט הזה בתי קולנוע לא טורחים לעשות.
אמ, לא
בן אדם שמתחיל לשיר באמצע תאטרון סתם כי בא לו להתחיל לשיר והוא יכול לשלוט בזה, אבל אדם שמאחר לא יכול לשלוט במצב בכבישים, או לקחת מטוס קונקורד כדי להגיע לאולם רק כדי לא להפריע לך לכמה שניות.
ככל הידוע לי, רובנו קונים כרטיסים בקופת הקולנוע עצמה,
ורק לסרטים "חשובים" מזמינים כרטיסים מראש. כך שאם מישהו איחר – שפשוט לא יקנה כרטיס. ואם הוא כבר קנה מראש – שייקח "מרווח בטחון" ויפסיק להאשים את כל העולם באיחור שלו, רק כדי להתחמק מאחריות אישית.
רוצה דוגמה נגדית? הפקקים הם אותם פקקים, נכון? והם אפילו איומים יותר ב-8 בבוקר. אבל באוניברסיטה (לפחות באחד הקורסים שלקחתי), המרצה סירב להכניס את אלה שאיחרו מעל פרק זמן מסוים (לא זוכרת אם זה היה 5 דק' או רבע שעה) והכניס אותם רק בהפסקה, אפילו אם מישהו מהם בדיוק ליווה את אשתו היולדת לביה"ח, ונתקע בפקקים איומים בדרך לשיעור (וגם מטוס נחת לו ליד האוטו ושבר לו את הזכוכית והוא רב עם שוטר. והכלב אכל לו את המחברת, ולכן הוא לא יכל לצאת מהבית רבע שעה מוקדם יותר). הרי כולנו אלופים בתירוצים והסברים כי זו לעולם, אבל לעולם, לא אשמתנו.
הויכוח הזה גולש לקטנוניות מסוימת.
לא מדובר על אנשים שמאחרים בכמה שניות. מדובר על אנשים ש-5 דקות לתוך הסרט מטריחים אותך לקום כדי שהם יוכלו לעבור.
ברור שאי אפשר לשלוט במצב הכבישים. לכן מתכוננים לגרוע מכל: יוצאים מהבית יותר מוקדם.
זה כל כך הרבה לבקש להתנהג בנימוס עם אלה שהגיעו בזמן לסרט? איחרת? עמוד מאחור, חכה להפסקה, שב, ותחליט שפעם הבאה לא מחכים לרגע האחרון לפני שיוצאים מהבית.
האחריות מוטלת על הקולנועים. אני לא מצפה מצופה בסרט לעמוד מרצונו ליד הקיר עד ההפסקה. אני כן מצפה מהסדרן, אותו סדרן שיאמר לך לכבות את הסיגריה, שיעצור אותך בעוד את שועטת לכיוון המקום שלך, ילווה אותך אל הקיר, או אל המושב הריק בשורה האחרונה, ולא יתן לך להציק לי.
הזכויות שלהם הן דבר יפה,
אבל כמו שאיש אחד חכם אמר פעם, הזכויות שלהם נגמרות במקום שקצה האף שלי מתחיל, ולהפך.
אם נכניס למשוואה הזאת גם קצת נימוס ודרך ארץ – אז מה יש להם לחפש בקצה האף שלי?
חוק?!
ראשית, אני חושבת שהדרישה לחוק בעניין היא לגמרי לא לעניין. למה המדינה צריכה להתערב באיחורים לקולנוע? (זאת המשמעות של חוק).
שנית, מה איתי? אני בדר"כ נוסעת לפחות 40 דקות כדי להגיע לקולנוע. אם איחרתי בכמה דקות אני אמורה פשוט להסתובב ולחזור הביתה? לדעתי הדרישות שלך בלתי סבירות בעליל. (גם אם מדובר באדם שבמקרה עבר ליד הקולנוע והחליט להיכנס לסרט).
את לא צריכה להסתובב ולחזור.
את צריכה לשבת במקום הפנוי הראשון שאת מוצאת, ולא לפלס את דרכך למקום שלך, תוך הקמת כל השורה, והסתרה לכל האנשים שמאחוריך.
ובאמת לא צריך חוק. זה משהו שהקולנועים עצמם צריכים להחליט ולבצע.
בעניין הזה אני בהחלט מסכימה איתך. חבל באמת שהסדרנים (סדרנים? ילדים בני 16 עם חצ'קונים ופנס) לא דואגים להושיב את המאחרים בסוף, או בכל מקום אחר שבו לא יפריעו. אחרי הכל – בשביל מה הם שם?
מה זאת אומרת?
אם הם לא יהיו שם, מי יפתח את הדלת לפני סוף הסרט, ומי יעשה פטרולים במהלך הסרט, כדי שתראי אותם בזווית העין ודעתך תוסח מהסרט? מי?
וכמובן,
לסנוור אנשים עם הפנס הגרעיני שלהם כשהמאחרים מגיעים רבע שעה אחרי הזמן.
חוק! (כה''ב)
המילה "חוק" היתה כאן לא במשמעות של חוק מדינה חו"ח, אלא כלל התנהגות הנאכף ע"י בית הקולנוע עצמו.
חוק?! (כה''ב)
מי דיבר על חוקי מדינה? דברתי על הצורך באתיקה. כלומר בחוקים בלתי כתובים. לא חוקי מדינה אלא נוהגי התנהגות עליהם קבוצה של אנשים מסכימה.
בדרך כלל אני לא מאחר לסרטים
והכוונה היא – לא מגיע אחרי זמן הקרנת *הסרט עצמו*. פעמים רבות יצא לי להגיע עשר דקות או רבע-שעה לאחר זמן ההקרנה הרשום, ותמיד זה היה בזמן הטריילרים/פרסומות. בבתי קולנוע שבהם אני יודע שהסרט מתחיל בדיוק בזמן (סינמטק, למשל), אתכנן את הזמן כך שלא אאחר.
רק פעם אחת יצא לי להיכנס באיחור לסרט עצמו, אבל זה היה לגמרי באשמת הקולנוע, שלא היה מוכן להכניס אותי מכיוון שבתיק היה לי אוכל. הוויכוח הארוך שהתנהל בכניסה, שבמהלכו כמעט החזרתי את הכרטיסים וקיבלתי חדשים, הביא לכך שאיחרתי (בסוף ויתרי והותרתי להם את השקית עם האוכל למשמורת). מאחר שהאיחור היה אשמת הקולנוע לא ראיתי סיבה להימנע מכניסה למקום שלי.
ומקרה שהיה, כך היה
היום ראיתי סוף-סוף את שיבת המלך. מתישהו במהלך השעה האחרונה, כמה אידיוטים (למרות ש"אידיוטים" זו אולי מחמאה עבורם. נקרא להם "מאותגרים אבולוציונית") בשורה האחרונה התחילו להעיר הערות ולצחוק בקול רם. פעמיים השתיקו אותם יושבי האולם. בפעם השלישית, הסדרן כבר ניגש אליהם והרתיע אותם. במקום לשתוק, הם החלו לריב עם הסדרן, לאיים עליו ("אני אהרוג ת'אמא ש'ך" ודברים בסגנון) ובתוך זמן קצר, אף אחד לא התעניין יותר בסרט כי היו מכות. רבע אולם קם על הרגליים כדי להפריד, עד שהמפריעים עזבו את האולם. לא ממש ברור לי איפה היה המאבטח כל הזמן הזה.
את מי להאשים? את הממשלה? את ההורים? אולי את הנהלת הקולנוע שלא פעלה מוקדם יותר? לא ממש משנה, העיקר שזכיתי להדגמה חיה של טמטום אנושי טהור.
הסרט אגב, היה נחמד. לא משהו יוצא דופן, צחקנו הרבה דווקא מהקטעים הרציניים. הקרבות לא היו מרשימים כמו שקיוויתי (שוב CGI נגד CGI) ואת חצי השעה האחרונה העברתי בסינון "תגמר כבר, כוס אמו, תגמר" מבין שיני.
אולי הם היו אורקים?
החשד עלה במהלך הצפייה