במקור: Nanny McPhee
במאי: קירק ג'ונס
תסריט: אמה תומפסון
על פי ספריה של כריסטיאנה ברנד
שחקנים: אמה תומפסון, קולין פירת', קלי מקדונלד, תומאס סנגסטר
על אף ספקות מסוימים מצד כותב שורות אלו כלפי הערך של פרסי האוסקר בכללותם, הרי שבמרבית המקרים, עדיין לחותמת של "זוכה פרס האוסקר" יש משמעות. והנה מגיע 'נני מקפי', ולא רק שהוא נכתב בידי זוכת אוסקר על תסריט, אלא גם בתפקיד הראשי הוצבה שחקנית זוכת אוסקר. וראו זה פלא, מדובר באותו אדם. למיטב ידיעתי, אמה תומפסון, ש'נני מקפי' הוא כמעט פרוייקט אישי שלה, היא האדם היחיד שזכה אי פעם גם באוסקר על כתיבה, וגם על משחק. ואמה, היא בהחלט מספקת ערך מוסף בשני התחומים.
הסיפור עוסק במשפחה בריטית מרובת ילדים, בתקופה לא-ברורה בהיסטוריה הבריטית, כנראה לפני שהמציאו את אמצעי המניעה. אב, שבעה ילדים, אך אמא אין. נפטרה לה לפני זמן מה, כנראה כתוצאה מהתמוטטות עצבים שהנחילו לה המפלצות הקטנות. ובמקרה הזה, התואר "מפלצות" הושג בזכות ולא בחסד. היצורים הקטנים הם מרושעים ופקחים, ומתעללים בסביבתם. עיקר הזדון מצידם מופנה לאומנות שאמורות להשגיח עליהן, ומתחלפות לעתים קרובות. כבר בפתיחת הסרט הם מצליחים להפטר מהאומנת ה-17 במספר, שנמלטת מהבית בצרחות. "הם אכלו את התינוקת! הם אכלו את התינוקת!".
מיואש, ניגש אב המשפחה (קולין פירת' – חינני, אך אנמי במקצת) לסוכנות האומנות. כל הדלתות נטרקות בפניו. כל החלונות מוגפים. הוילונות מוסטים מטה, שכן אין אף אומנת שתסכים להגיע אל בית משפחת המפלצות. למעט נני מקפי המסתורית.
עם האומנת מקפי לא ניתן ליצור קשר. היא מגיעה מבלי שקראו לה, למקום בו כישוריה נדרשים. וכך, לילה סוער אחד, היא מופיעה על דלתם של משפחת בראון, כאילו משום מקום. ובמבט ראשון, היא לא נראית מרשימה. אף גדול ועקום, שן בולטת, יבלות, חוש לבוש לוקה בחסר… ממש אם-הטיפוס של מכשפות באשר הן. ולא במקרה, שכן נני מקפי היא אכן לא בדיוק בת-חווה שגרתית. ניתן להניח שהיא קרובת משפחה של אומנת מפורסמת אחרת, מרי פופינס. בעצם, אין ספק שמרי פופינס היתה מקור השראה מסויים. אלא שבניגוד למרי פופינס, שדגלה בפתרון בעיות עם כפית סוכר, הרי שנני מקפי נוקטת בגישות קצת יותר רואלדאליות.
אם נניח קוראי שורות אלו היו קוראים בעיתון על מטפלת שכעונש חינוכי קשרה את הילדים שבאחריותה למיטה (שכן סירבו לצאת ממנה בעצמם), ואז גם האכילה אותם בזפת מבעבעת וריחנית (תרופה. הם הרי טענו שהם חולים), סביר להניח שמספר הטוקבקים בוואי-נט היה מגיע לסדרי גודל ארבע-ספרתיים של זעזוע, זעם, קריאות לעונש מוות והאשמות כלפי השמאלנים ומייקרוסופט. ובכל זאת, למרבה הפלא, זה בדיוק מה שנני מקפי מרהיבה לעשות. בעוד שאני חייב להביע הערכה על היציאה נגד הפוליטיקלי-קןרקטיות, אני חייב גם לתהות באשר לדרך בה הקהל ברחבי העולם קיבל את הסרט. עיינתי במספר ביקורות שנכתבו ע"י הגויים בפזורתם, ואף לא אחת נגעה בנושא של הפעלת כוח פיזי כלפי ילדים. האם רק מפני שזה נעשה באמצעות קסם, זה פתאום בסדר? הסברה האישית שלי היא שמרבית האנשים מאמינים שמדי פעם, כשצריך, שימוש מבוקר בכוח לא רק שלא מזיק, אלא הוא אולי גם הפתרון היחיד. כמובן, אני יכול לכתוב כאן שורות אלו רק מאחר ועדיין אין לי ילדים משלי. אם היו, סביר להניח שלא הייתי מעז.
פרט לחריגה זאת מהמוסכמות בעולם הסרטים של ימינו, הרי שהתסריט, גם אם נכתב בתבונה וברגישות, נוסחתי למדי. המבוגרים שביננו יבינו כבר בדקות הראשונות, סביר להניח, כיצד יסתיים הסרט. אבל זה בסדר, הסרט מיועד לילדים. ולאלו אני מאמין הוא יספק הרבה הנאה, בעיקר בסצינות ההשתוללות המתועשת של הילדים, ואפילו לקחים, אותם מעז הסרט לנסות להעביר (כלומר, להיות חינוכי): למשל, בדבר הצורך לעשות תמיד את המעשה הנכון, כש"נכון" לא תמיד שקול ל"הולם", או אפילו מתיחת ביקורת על המבוגרים, כאשר הם מתנהגים שלא כיאות. פרט לזה, הוא גם מצחיק למדי, לפחות חלקים ניכרים מהזמן (שנאמר, "הם אכלו את התינוקת!").
למבוגרים יהיה לי קצת יותר קשה להמליץ על הסרט, פרט לכאלו המגדירים עצמם חובבים מושבעים של ספרות וסרטי ילדים. אלה יתענגו כמעט על כל רגע. איני יכול לחוות דיעה באשר לאיכות הדיבוב המלווה את ההקרנות בארץ, שכן צפיתי בסרט בגרסתו המקורית, אבל דבר אחד ראוי לשבח, שאני בטוח ששרד את הדיבוב, הוא העיצוב. של התפאורה, ושל התלבושות. עיצוב צבעוני ופרוע, בעיקר של פנים הבית, שעוזר לנתק את הסרט מכל מה שמזכיר את העולם האמיתי, ולקחת אותו אל מחוזות כמעט טים-ברטוניים.
הבעיה היחידה שיש לי בנוגע לסרט, היא שנראה כאילו הוא היה יכול להיות טוב יותר. התסריט, העיצוב, השחקנים, האווירה, ההומור, היומרות – כל אלו מצויינים, ועדיין, הסרט בסך הכל הוא לא יותר מטוב. חבל, הוא היה יכול להקיש על דלתות היכל המופת, אם כי לא ברור לי מה השתבש.
לקיפוד היקר,
אתה מציין שאין לך ילדים, עדיין,ובכן, בתור "מנוסה" אני לא מתפלאת שמבוגרים שראו את הסרט לא מתלוננים על "החינוך" שמעניקה האומנת!. כמו שכתבת, יכול להיות שילדים יהנו לראות את התעלולים שהילדים מבצעים בסרט, כנראה שהמבוגרים נהנו לראות "חינוך" שהם לעולם לא יוכלו לתת.
איך הדיבוב העברי של הסרט?
מישהו ראה את הסרט בעברית ויודע להגיד איך הדיבוב?
איך הדיבוב העברי של הסרט?
זה בסדר תירגע הדיבוב מעולה רק שהם עשו לנני מקפי קול של זקנה!!!
מי המדובבים בסרט?
מישהו יודע מי הם שבעת הילדים שמדבבים את הילדים בסרט?
ומי בכלל מדבבים בסרט?
זאתי שמדבבת את דודה אדלייד דיבבה אותה טוב?
נני מקפי
כי היא זקנה
בתור אחת שיש לה שתי מפלצות קטנות
(תלוי באיזו שעה ביום מדובר) משלה, אני יכולה להעיד על הצורך בקשירתם מדי פעם (רצוי בחדר סגור ואטום לרעש), שלא לדבר על הפלקה קטנה על הלחי ועל איזה פלסק קטן בטוסיק. אבל לפני שהמשטרה תזהה את ה- IP שלי ותבוא להוציא את הילדים מחזקתי, אני אתוודה, שאני לא עושה את כל זה, אלא מנסה לחנך אותם בדרכים מרי פופינסיות יותר. לפעמים זה עובד. לפעמים אני מאיימת לקרוא לאבא וזה תמיד עובד.
אגב מרי פופינס, זהו הסרט הטחון ביותר אצלנו בשבועות האחרונים, מאז שהגדול קיבל אותו ליום הולדת. הסרט נפלא, ומעורר זכרונות נפלאים לא פחות, ולכן אני לא יכולה להתייחס אליו בציניות רבה מדי.
אבל קולין פירת'!
יצאתי מהאולם אחרי דקות
הסרט הזה לימד אותי המון על סרטים. הוא לימד אותי איך סרט לא צריך להיעשות. הסרט של הבר מצווה שלי היה יותר מעניין, וגם הייתה לו עלילה פחות צפויה ולעוסה.
בדרך עם האחים שלי אמרו לי שזו פארודיה על מרי פופינס. אחרי 5 דקות ראשונות גיליתי לא רק שזה סרט לא מצחיק וצפוי ומלא קלישאות ו.. כאילו דא! זה חיקוי של מרי פופינס! רק שזה סרט פי 500 מיליארד יותר גרוע ממנו!
עכשיו לא רק שזה אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי, אלה שהוא עצבן אותי. ממש, אבל ממש עצבן אותי. אתם למה הוא עצבן אותי? כי הוא חושב את עצמו סרט טוב! אוף!! איזה מעצבן! ואני אפרט: הם חושבים שהשן בחוץ של המכשפה והאפקטים המיוחדים כל כך מגניבים שכל שוט שני הוא קלוז אפ על המכשפה מסתכלת על עצמה כאילו היא מבינה משהו מהחיים שלה כי זה כל כך מרגיז וה כל כך מעצבן אותי.
דרך אגב זוהי הייתה הפעם הראשונה בחיי שיצאתי באמצע (למען האמת בהתחלת) סרט.
בשני מילים: בזבוז כסף. גם של ההפקה וגם של הכרטיסים. אתם ידעים מה, בשני מילים: כאב ראש. אוף! רק לחשוב על הסרט הזה עושה לי חור בראש! רציתי לרסס בתת מקלע את המסך!
אז רגע,
אם הסרט לא הצחיק, אולי הוא לא אמור היה להיות פרודיה?
איך אתה יודע שהעלילה היתה צפויה,
אם יצאת אחרי 5 דקות?
איך אתה יודע שהעלילה היתה צפויה,
זו הסיבה שאני אף פעם לא יוצא באמצע מסרטים – גם לא מ"ואן הלסינג". איך אני אוכל להסביר כמה הסרט המדובר הינו קטסטרופה, אם לא חיכיתי עד הסוף והבנתי שכולו ככה?
זכותך וזכותו לצאת מסרטים
ואפילו להסביר מה הוא לא אהב בסרט שגרם לו לצאת ממנו, אבל להתלונן על עלילה צפויה? אחרי 5 דקות?
בהתחלה היו לוגואים של כל מיני חברות, אחר כך היה השם של הסרט ואיך לא, גם שמות השחקנים, ובסוף – כמה נדוש! – השם של הבמאי. אחר כך נכנסה אמה תומפסון, וכאילו, זה היה *ברור* שהיא תיכנס, הרי השם שלה היה כתוב על המסך רגע קודם! איפה המתח? איפה המקוריות? עד איפה מגיע הזלזול באינטליגנציה של הצופה? מה זה פה, רפובליקת בננות?
זכותך וזכותו לצאת מסרטים
לא זלזול באינטיליגנציה של הצופה, אלא בזו של קורא האתר.
ואתה ממש צודק. מצד שני, לאחר שקראתי את ההודעה שלך – מיד נזכרתי למה אני לא יצאתי באמצעם של סרטי זבל.
לא יצאת מואן הלסינג?!
מגיע לך צל"ש!!! (ממש לא בציניות).
רוצה את ה-DVD לניסיון חוזר?
זה סרט עם אמה תומפסון
ברור שהוא יהיה מעצבן. למה ציפית?
נכון.
ובכלל, כל האופנה הזו של לעשות סרטים עם שחקנים טובים, אני לא מבינה את זה.
היי! מה רע באמה?
היא עשתה את טרלוני מצוין.
תאמין לי, בחמש הדקות שלה בהארי פוטר, היא הייתה פשוט מהפנטת.
אני רוצה לראות את הסרט הזה, אני באמת רוצה
רציתי לראות את הסרט כבר אחרי ששמעתי עליו לראשונה באחד הדוחקו"אים. ואז כשהוא סוף סוף הגיע לישראל, אף אולם קולנוע לא הקרין אותו בשעה נורמלית (שזה אחרי 20:00).
זאת בעיה עם הרבה סרטי ילדים.
את הסרט הזה לפחות אפשר למצוא בגירסה אנגלית; סרטים אחרים מוקרנים רק בדיבוב.
אפשר להזמין כרטיסים דרך האתר??
לא.
איפו ומתי
בבקשה מי שיודע איפו זה מציג בבקשה לענות לי עד מחר מחקה לתשובה?
ממש מתחת לביקורת, בצד ימין של הלינקים,
יש אייקון תכלת שכתוב עליו "איפה ומתי". אם תלחצי עליו, הוא יוביל אותך ללוח ההקרנות של הסרט, בו תוכלי לראות את כל הקולנועים בהם הסרט מציג, בכל יום ובכל שעה שרק תרצי.
פספסת לחלוטין את הנושא של "שימוש בכוח"
כנראה באמת אולי בגלל שאין לך ילדים. צורת הענישה המטאפורית, שנעשית כמובן ע"י קסמים ושאין בה פגיעה של ממש (גם ה"זפת" רק נראית מגעילה), היא ואריאציה קולנועית-ילדית על הביטוי "הזהרו במשאלות שלכם". גם אנחנו כמבוגרים יכולים להגיד: "הלוואי והיו נופלים עלי מיליון דולר" ואם באמת זה היה קורה, היינו צריכים להתמודד עם איך להסביר את זה למס הכנסה למשל, ועוד השלכות. או "הלוואי והבוס שלי היה מת", ובגרסה קולנועית למבוגרים זה היה יכול להיות נחמד לראות מה היה קורה אם בבוקר למחרת היית מגלה שהבוס באמת מת, והעסק נסגר.
בעיקר עם ילדים זה משעשע, כי הם מנסים לעשות עליה מניפולציות, שגמרו על מטפלות אחרות, אבל היא פשוט מממשת את המניפולציות שלהן כלשונן. ובכך בעצם מפנה את הרוע של הילדים כלפי עצמם.
אולי בגלל זה זה סרט שכל כך מענג ילדים, עונג שהוא על גבול האימה ממה שעובר להם בראש, אבל כמובן שקסמים לא קורים באמת, אז הקתרזיס, של מבוגרים וילדים כאחד, לראות איך הילדים שבסרט "נענשים" בכלים שלהם עצמם, הוא מושלם.
בתור אדם מבוגר לחלוטין נהניתי מאד מהסרט. לצערי לא הצלחתי עדיין לראות את סרט ההמשך, אבל הוא רק ממחזר את הרעיון שבראשון.
נכנסתי לכאן עכשיו לנוכח עלייתו הצפויה של "להציל את מיסטר בנקס". נראה שהגרסה הזו של תומפסון יותר קרובה לספרי מרי פופינס המקוריים. ולכן מוזר שפנו אליה לגלם את הגברת שכתבה את הספרים, רק אחרי שמריל סטריפ סירבה לו. תומפסון היא ממש הבחירה המדויקת והמתבקשת, ביחוד לנוכח סדרת נני מקפי שלה.