 |
||
| מייקל קרייטון, בעיקר סופר, התפרסם עוד יותר כאיש שמאחורי הרעיונות לסרטים כמו 'פארק היורה', 'טוויסטר', 'טיים ליין', 'קונגו' ועוד, וגם היה קצת במאי ('שוד הרכבת הגדול'). הוא מת מסרטן ביום שלישי, בגיל 66. |
06.11.2008
|
|
יומית
מייקל קרייטון, בעיקר סופר, התפרסם עוד יותר כאיש שמאחורי הרעיונות לסרטים כמו 'פארק היורה', 'טוויסטר', 'טיים ליין', 'קונגו' ועוד, וגם היה קצת במאי ('שוד הרכבת הגדול'). הוא מת מסרטן ביום שלישי, בגיל 66.
מייקל קרייטון, בעיקר סופר, התפרסם עוד יותר כאיש שמאחורי הרעיונות לסרטים כמו 'פארק היורה', 'טוויסטר', 'טיים ליין', 'קונגו' ועוד, וגם היה קצת במאי ('שוד הרכבת הגדול'). הוא מת מסרטן ביום שלישי, בגיל 66.
ואם למחזר תגובות קודמות: סופר איום ונורא.
אבל במאי לא-רע בכלל. "Coma" בבימויו, על פי הספר של רובין קוק, הוא מותחן יעיל מאוד. שמעתי גם דברים טובים על "שוד הרכבת הגדול".
מסכים
בקושי הצלחתי לסיים לקרוא את קונגו(כבד) ולא הצלחתי לעבור את timeline . מצד שני ספילברג עשה ממתק מפרק היורה, אבל היי, זה ספילברג.
בכל מקרה חבל על מי שהלך.
''קונגו'' כבד?
הדבר היחיד שכבד בספר הזה זו איימי הגורילה המדברת. הספר קליל ורדוד. timeline אכן טרחני ומשמים.
דווקא אני מאד נהניתי מהספר של טיים ליין שבעצם נקרא ''קו זמן''
לדעתי הוא היה מאד סוחף ומעניין בניגוד לסרט.
מסכים
קונגו לא היה כבד למיטב זכרוני, וקראתי אותו בגיל עשר.
וואו
גדלתי על הספרים שלו כילד. זרע אנדרומדה מעולה. פארק היורה הרבה יותר טוב מהסרט (אם כי הסרט מצויין בכל מקרה). איזה באסה.
הספרים שלו עבדו מצויין כשהייתי צעיר
אם כי דווקא בזרע אנדרומדה הוכיתי בתדהמה לאור הסיום המשמים. דווקא הרבה יותר נהניתי מספרים כמו פארק היורה, ספירה וכו'.
היום הספרים שלו כבר לא מושכים אותי ולא עובדים עליי.
עם זאת, חבל עצוב שנפטר בגיל צעיר יחסית.
הספרים שלו עבדו מצויין כשהייתי צעיר
אני איתך, נראה שהספר נכתב ולראת הסוף ההוצאה לאור אמרה לו מייקל יש לך יומיים לסיים אז הוא שירבט סוף משעמםםםםםםם.
עצוב לשמוע
גם אני גדלתי על הספרים המוקדמים שלו. וכשחושבים על זה, גם על אי-אר, וטוויסטר הוא בהחלט אחד הסרטים החביבי עליי.
סופר מצוין עם הרבה דמיון.
(:
פארק היורה
ספר גאוני.
כ"כ הרבה דמיון בבן אדם אחד.
אישית אהבתי מאד את Airframe
ספר של קרייטון שיצא לפני מס' שנים ועוסק בתעשיית המטוסים. הספר אינו נגרר לכל התיאורים המדעיים (יש יאמרו פסאודו מדעיים) שאפיינו ספרים אחרים שלו היות הוא אינו עוסק בטכנולוגיה עתידית, הוא מעוגן מאד במציאות, מעניין, קולח וקל לקריאה.
למרות שלא קראתי את הספרים שלו..
זה עצוב… ז"ל
בתור אוהד של ספריו (מה שכנראה מעמיד אותי בעמדת מיעוט פה) אני חושב שגדולתו היתה בלקיחת רעיונות מדעיים צעד אחד קדימה ולבנות סביבו עלילה שלמה.
צר לי שספרו האחרון (נקסט) היה בלי ספק הספר הכי פחות טוב שלו. הוא ראוי ל"ספר אחרון" טוב יותר.
אל תדאג.
מירב הסיכויים שיופיע ספר נוסף, מ"עזבונו", שיהווה עלבון לקורא ויאפשר ליורשים לסחוט עוד כמה גרושים מהמעריצים.
כמו שפרנק הרברט יודע, יכול להיות יותר גרוע.
תגובה ששמעתי בנושא
"אני מקווה ששמרו יתוש שעקץ אותו".
חבל מאוד. אהבתי את הספרים שלו, את הסרטים שהיו מבוססים עליהם, ואת אי.אר
יש לי פינה חמה בלב לקרייטון
אבל בעיקר מסיבות אישיות: בגיל 11 נשארתי באוטובוס, כי הייתי חולה (לכאורה, אבל זה כבר סיפור ארוך) בזמן שכולם יצאו לטיול במדבר. היה מאוד משעמם, ולא הבאתי ספר – אבל מישהו השאיר את 'איש הטרמינל' על הספסל, אז התחלתי לקרוא.
עד שהם חזרו כבר סיימתי חצי ספר, והייתי חייב, חייב, *חייב* לקרוא את החצי השני: השילוב של פחד, גועל קל, עניין מדעי, ארוטיקה (חולנית, אבל זה היה הספר הראשון שבו נתקלתי שהופיע בו הביטוי "שיער ערווה") מתח והריח של המדבר תקוע לי בראש עד היום.
(אגב, כיוון שלא זכרתי מה שם הספר ולא ידעתי ממי לקחתי אותו עברה חצי שנה של חיפושים נואשים עד הצלחתי לאתר באיזה ספר מדובר ולהשיג עותק, אבל זה פחות חשוב)
בסוגריים של הבימוי
הייתי מציין דווקא את "עולם המערב" (אני תחת הרושם שהוא לא רק מוכר יותר, אלא אף מוערך יותר)
חשיפה.
אני די חיבבתי את הספרים של קרייטון. לא בגלל הנארטיב שלהם – יותר בגלל הרקע שבהם הנארטיב מתרחש.
הספרים שלו נותנים תמונה די מדוייקת של התחומים בהם הוא מתעסק. לא סתם יש רשימה ביבליאוגרפית בסוף רב הספרים שלו. הוא עושה חתיכת מחקר לפני הכתיבה. חלק מהספרים שלו הם מבואות לא רעים לתחומי מדע, כלכלה, חברות וכו'
חשיפה, לדוגמה, הוא ספר נהדר על מה שקורה בחברות טכנולוגיה – בפרט חברות שמיצרות מוצרי חומרה. הוא מבהיר איך נראית פוליטיקה פנים אירגונית, איך נראה תהליך פיתוח, איך נראה תהליך היצור, מה השיקולים הלוגיסטים וכו' – למדתי המון מהספר הזה. ומכיוון שיצא לי לעבוד בחברה כזו תקופה מסוימת – זה הדהים אותי כמה הוא באמת חקר את הנושא.
יש אנשים שמשווים את הספרים של דן בראון לספרים של קרייטון – השוואה שאני לא מקבל – אני מסכים שיש מעט דמיון – אבל עם הבדל אחד:
קרייטון, בדרך כלל, מעניין.